ועכשיו קרן פלס
איזה שירים שלה אתם מכירים?
ועכשיו קרן פלס
איזה שירים שלה אתם מכירים?
לכעוס עליי הרבה
אבל בסוף לשכוח
רק השנה הוא קיבל קצת משמעות
מאחלה שיר..!Tal.אבל מבול זה השיר הכי יפה שלה. הכי נוגע. הכי אמיתי לי
קורסים אצלי...
גיברת פלסף.
אושר תמידיאחרונה
גיברת פלסף.
גיברת פלסף.
גיברת פלסף.
גיברת פלסף.
גיברת פלסף.אחרונה
הנסיך הקטן.אחרונהביום ראשון נראלי זה היה אז סידרתי את שתי המגירות שבארון. ואני מפחדת להתחיל את זאתי שבמיטה כי.. ייקח לי 4 שעות לעשות אותה.
וביום שני מצאתי כלמיני דיסקים מעניינים בבית. ומיינתי אותם לפי מה שיפה ומה שעוד יותר יפה. ועכשיו אני שומעת לי להנאתי.
וביום שלישי נסעתי בעזרת ה' ממש לקנות בגדים. ומצאתי. והם ממש יפים. וגם הייתה חולצה אחת שחשבתי שעולה 80 ואז פיתום התברר שיש 30% ואני בכלל לא שמתי לב שזה כתוב בכל החנות. בקיצור היא עלתה פחות אפילו. זה משמח כזה.
ושתי חולצות ליום טוב. וחצאית לחול המועד. וואי כיפלי. ישתבח שמו.
ואז עמדתי שם בתחנה ואפחד לא עצר
וחיכיתי חיכיתי ואז ביקשתי מריבונו של עולם שמישהו יבוא וייסע בדיוק ל.. איפה שאני צריכה.
והוספתי גם שאני רוצה ליות בבית בעשרים ל2 כדי לסדר קצת ולהכין משו לפני שאימא מגיעה ואז הגיע מישהו חמוד ולקח אותי עד הכניסה, ומשם עוד מישהו חמוד לקח אותי עד למעלה ואז הלכתי קצת ברגל והייתי בבית ב13:38!! ישתבח שמו ממש.
וכל הרווחים בין משפט למשפט ושכתוב אימא עם יו"ד זה כי פיתום לא היה באלי שיהיו קוים מזוגזגים אדומים כאלה למטה.
וזה לא כיפ שאימא כועסת או מצוערת (מצוערת?) בגללך. ובכלל שאנשים כועסים או עצבניים או איך שלא קוראים לזה-זה לא כיף.
ובאמת שאלה. יש הבדל בין לכעוס ללהתעצבן? אם כן, אז מה?
לחשוב זה טוב..
מזל שיש חדר ודלת ומיטה וה'. פוו.
טוב בסדר. אזמה?
וזה ממש מפחיד ומוזר להתעורר ב10:28!
התבזבזות של שעתיים וחצי לפחות מהיום. ועוד אח"כ פיהקתי. |:
והיום באמת עשיתי דברים.
עכשיו נשאר להחזיר את החרסינות החמודות ועוד מעט להוריד ולקפל כביסה.
חח זה נחמד להתכתב עם מישהי כשבממוצע זה 3 הודעות בשעה.. חמודה היא.
ורציתי להכין ארוחת צהריים (ארוח"צ? ארו"צ? ארוצ"ה. נראלי ארוח"צ..) לאחים שלי, ועשיתי פסטה והמצאתי מתכון לרוטב. מחיבור של איזה 4 מתכונים. ויצא מרק פסטה. כאילו, הרוטב נוזלי כזה ולא ממש "נדבק" לפסטות..
מקווה שהם יאהבו באמת..
וזהו. סוף. נראלי|: בינתיים..-
למישו יש מתכון טוב לדבר הזה?
מה שהיה לי נאבד
חח איכשזה נראה![]()
אם אני שוכחת תזכירי לי
הנסיך הקטן.אחרונה


בס"ד
"ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים ואומר, להם: 'אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם'. וכל המתגאה ואינו מודיע, אלא מכסה פשעיו, אין תשובתו גמורה, שנאמר: 'מכסה פשעיו לא יצליח'
במה דברים אמורים? בעבירות שבין אדם לחבירו. אבל בעבירות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם. אלא שב לפני האל ברוך הוא, ופורט חטאיו לפניו, ומתודה עליהם לפני רבים, סתם. וטובה היא לו שלא נתגלה עונו, שנאמר: 'אשרי נשוי פשע כסוי חטאה' " (רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ה)
אבל איך אפשר? מישהו יודע כמה שזה קשה, להיות ה'צדיק' של הכיתה, של השכבה, שכולם מסכלים עליך ככה, ואתה יודע בפנים מי אתה באמת, ומה אתה עושה ועשית ומה אתה לא עשית, ומה יכולת לעשות ומי יכולת להיות אם באמת היית מי שחושבים שאתה?? יש למישהו מושג איזו תחושת צביעות זו???
וזה לא שאתה לא רוצה ולא מנסה להיות צדיק, הרי יש סיבה למה שחושבים עליך, באמת חשוב לך התורה, ובאמת אתה רוצה להיות רב כשתהיה גדול, ובאמת אתה מרגיש שאין שום דבר חשוב חוץ מעבודת ה' ואתה מנסה לפעול על פי העקרונות האלו, אבל כל פעם שאתה עומד בפני נסיון- ![]()
. ואתה מצליח לעמוד בנסיונות רק כשיש מישהו לידך, וגם אז כבר לא תמיד.
ויש אנשים שצריכים את העידוד שלך, את המוסר שלך, ואיך אתה יכול לעשות למישהו שמו"ס כשאתה בעצמך ככה??
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
??מה אפשר לעשות
בס"ד
אם אני רוצה להיות צדיק, ואני רק עובר על כל עברה שאני יכול, מה זה מועיל, סתם מנסים אותי??
וגם אם כן, מה זה עוזר? איך אני אמור להרגיש, אם אחרי שאני מנסה לחזור בתשובה, פונה אל הקב"ה ואומר לו "אין אני שב עוד לזה החטא לעולם" ואז שב אליו מיד בהזדמנות הבאה שיש לי??
חוץ מזה שהתחושה הזאת רק מחריפה, אנשים לא מחפשים חבר שיעודד אותם, הם מחפשים אדמו"ר, הם מחפשים מישהו שנמצא גבוה מעליהם, שהם יוכלו לראות בו מודל, שחחתן להם כיוון, לא מישהו שנמצא באותן התמודדויות כמוהם. וכשאנשים רואים בך אדם כזה, זה גורם לכזו תחושת צביעות נוראית, שזה לא משנה כמה זה חשוב ועוזר ומעודד אנשים. זה כואב כל-כך..
גמאני ככה. שואלים אותי כל שמיני שאלות הלכתיות וכאלה וזה ממש מעצבן.
לא שאלות ששואלים רבנים אבל כם שואלות לפעמים.
וכשאני עושה איזה עבירה זה בוער ומציק ממש!
כנראה שכן,מנסים אותך. אני לא יודעת לפעמים מה אני אמורה לעשות עם זה. צריך להתפלל על זה, שלא נכשל.ולא נכלם.לעולם ועד.
ולהתאמף הכי הכי לא לשוב על החטא הזה.
לקחת את זה לכיוונים טובים.
נראלי.
בהצלחה.סליחה אם זה מבולגן מידי ולא ברור. אני לא באמת יודעת מה להגיד
בס"ד
אף אחד לא חוטא תמיד, אף אחד לא נכשל תמיד, ובטח שאם בעיני אנשים יש לך דימוי של צדיק, כנראה שיש איזושהי סיבה לזה.
בכל אופן, הכאב הזה הוא דבר חשוב כי הוא המפתח לתיקון, אם הוא נעלם אתה בבעיה.
מה שנשאר לאדם לעשות הוא, להתאמץ, כמו שאמרה פצל"שית- להתפלל, ואולי לבקש מאנשים אחרים להתפלל עליך, אבל הכי חשוב- לזכור שאין פתרונות קסם והאדם "מושם באמת בתוך המלחמה החזקה ... עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו" (מסילת ישרים פרק א)
יש תפקיד עצום וגדול להיות "הדוס"\"הדוסית" של חברה כולשהי..
זה פשוט קשה!
אבל לומדים לחיות עם זה שזה לטובה וזה ניסיון של הקב"ה מיוחד כזה..
אפשר לעשות דרכו הרבה מאוד ולהשפיע..
אני באישי בכולפן.
בס"ד
אבל היצר לא מתנהג כמו בנאדם, הוא לא פועל רק בגזרות מסויימות, אלא בכל מקום שהוא יכול. הוא רואה שאתה חלש בנקודה מסויימת- תוקף. רואה שאתה חלש בנקודה אחרת- תוקף. גם בדברים שהיית בטוח שבהם אתה בסדר, פתאום אתה מתחיל לזייף, בדיוק מהסיבה הזו- שאננות.
אתה מעלה כאן נושא מאוד לא פשוט.
מצד אחד תחושת הצביעות הגדולה. זו תחושה נוראית, באמת.
מאוד לא פשוט לחיות בהרגשה שכולם מעריצים אותך, כשבפועל אתה מרגיש זוועה עם עצמך.
אבל שים לב, שעם כל זה,
עצם תחושת הצביעות היא דבר חיובי! העובדה שזה מפריע לך וטורד את מנוחתך.
כידוע, ההכרה בבעייה היא כבר חצי פתרון. ההכרה בחטא הוא כבר חלק מאוד נכבד בתשובה. (הרב קוק מדבר על זה לא מעט, וכן גדולי עולם נוספים)
ייסורי התשובה הם בעצמם מטהרים ומזככים.
הסיטואציה הזו לא זרה לי, ואני משערת שזה פוגש כמעט כל אדם בשלב כזה או אחר בחייו.
אבל אף אחד לא מושלם. תמיד מתקדמים ותמיד יש לאן לשאוף. שהתחושה הזו לא תוריד אותך. קח אותה למקום של התקדמות ולא למקום של הרס עצמי ורגשות אשם. יש בך המון טוב, בטוח! וההוכחה היא הכאב הזה.
תתעודד! אתה ברגעים אלו ממש בתהליך של תשובה. זהו כבר אור עצום בדרך לתיקון.
ושתדע, שההודעה הזו ריגשה ושימחה אותי באופן אישי. זה מעיד על רמת בגרות ומוסריות גבוהה. על מודעות עצמית וכנות.
ש-ה' יצליח דרכך! 
בס"ד
הרי זה לא שאני סתם מתלונן ולא עושה עם זה שום דבר, זו בדיוק הבעיה.
הבעיה היא שאני מכיר את החטא שלי, מנסה לחזור בתשובה, וזה לא עוזר, כל פעם אחרי שאני חוזר בתשובה "לפי הספר" עם כל השלבים המפורטים בהלכות תשובה, אני נופל שוב. וזה מה שגורם לי לאט לאט לאבד את האמון בעצמי.
אבל אולי אני צריך להפסיק לדחות כל תשובה שכותבים לי, כדי שלא יחשבו שאני סתם כתבתי ולא מנסה לקבל תשובה.
שים לב שכעת העלית נקודה שניה שלא קשורה על פניה לראשונה
בתחילה דיברת על תחושת צביעות
על זה כבר כתבו כאן דברים יפים.
כעת, עולה תחושת היאוש שלך מעצמך
אתה מנסה להצליח ולא מצליח
זה כבר משהו מהותי בכל עבודת הבורא
תפקידך לא להצליח
תפקידך להתמודד
הנפילות הן חלק מתהליך הבנייה, לא פנצ'ר.
כל קימה שאחרי נפילה בונה רובד נוסף בבנין הסופי.
הקירבת אלוקים איננה דוקא בשעה שהכל הולך
לפעמים אז בעצם ישינים
הקירבה היא ההשתוקקות
המחשבה עליו
אי הויתור התמידי
העבודה התמידית
סיפור חסידי מספר
מעשה בחסיד קוצק שעקב מלחמה נתקע ברומניה ושהה אצל הרבי מרוז'ין
כשנפתחו הגבולות חזר לרבו
שאלה בפיו
רבי הקדוש, מדוע כאן תמיד תובעים
וממילא תמיד התחושה היא שאני לא בסדר.
חשבתי שכך זה וזהו
הייתי כמה שנים ברוז'ין
שם יש טפיחות על השכם
זה לחבירו וזה לעצמו
מרגישים טוב!
למה כאן זה שונה?
הפטיר השרף מקוצק;
ומי אמר לך מה רוצה הקב"ה ממך?
ודי לחכימיא ברמיזא
סיפור נוסף
בחור צעיר מחסידי גור נאלץ לנסוע לשוייץ לטיפול רפואי
בא להיפרד מרבו, רבי ישראל מגור.
הראה לו הרבי שעון יד ישן
אמר לו זה התקלקל ואני רוצה שעון כזה בדיוק
קח את זה איתך ותשיג לי כזה בדיוק
הבחור הגיע לשוייץ ובכל מקום ניסה להשיג כזה שעון
זה כבר לא היה בייצור
ניסה בחנויות ישנות
מה לא עשה?
בכל מקום שהגיע, רוב זמנו הלך על חיפוש השעון הנכסף לרבו הנערץ
לא השיג בשום אופן
כששב נכנס לרבי בבושת פנים
לא הצלחתי...
הרבי מחייך, הצלחת מאד!
שוטה שכמותך, בשעון חשקה נפשי?
רצוני היה שבהיותך בארץ זרה רחוק מקדושת הארץ
בטומאת ארץ העמים
תעמוד דמות דיוקנו של רבך למול עיניך ללא היסח הדעת....
הצלחת מאד יקירי.
בס"ד
אני עדיין לא מרגיש שקיבלתי תשובה לשאלה הראשונה שלי, ובכל אופן אין לי שום כוונה להתייאש, כנראה שפשוט לא ניסחתי את עצמי מספיק טוב. עדיין מה שמפריע לי הוא עניין חוסר האמון העצמי והתסכול מכך שאני לא עומד בדרישות שלי (ושל הבורא) מעצמי
אולי לא לתת שיחות מוסר.
או לומר שאתה אומר את זה גם לעצמך.
אולי הבעיה היא בתוכך
שאתה מחזיק את עצמך כצדיק
מהדי מילים של אחרים.
כתבת שתצליח לעמוד בניסיון אם יש על ידך מישהו.
הבעיה היא לא שכולם חושבים עליך כעל כזה
אלא שאתה גם נדבקת קצת
תסיר את המסיכה, תעמוד מול עצמך
תשאל את עצמך מי אתה באמת.
ואנשים יחשבו מה שהם רוצים לחשוב
בין אם תצעק חטאתי בקולי קולות
ובין אם תסתיר את החטאים והניסיונות שלך.
תחשוב מה באמת חשוב לך.
ומה יקרה אם..
חשוב לך מה חושבים עליך?
האם אתה חלש בלהיות אתה עם עצמך?
למה אתה מצליח לעמוד בנסיון רק אם יש מישהו לידך?
בחזקת ה'צדיקים'.
לא צריך לפרסם סתם ואין בזה צביעות.
בעמוד האחרון-חייל בודד במערכה על הנפש..
אולי זה אפילו אתה בעצמך
בס"ד
כתיבה מרשימה ביותר, לי אין סיכוי לכתוב ככה.
גיברת פלסף.
גיברת פלסף.
גיברת פלסף.
גיברת פלסף.
גיברת פלסף.אחרונה
לילה טוב לאנשים טובים !מיכל =>צ'אוו..
אף אחד לא הספיק!
ההודעה הייתה רק יומים לפני!
היה כאן אי צדק!
המפלגה הכי טובה ברשת!!!
אין מה לעשות - לא יעזור בחירות חוזרות!
אין על מח"ש!!!
...מיכל =>((הזכרת לי את שבטיסתים
))
פשוט תשלימו עם זה
...
קול דממה
גיברת פלסף.אחרונההכל התחיל בבוקר כמובן![]()
כמעט שלא עליתי על האוטובוס הנכון אבל ההוא ב"ה אחרי כל מה שחשבתי הציל אותי.
(וזה מלמד כמה צריך לראות בעין טובה)
ובנסיעה עמדנו,ודווקא היה נחמד. ואז החייל פינה לי מקום והלך לשבת מאחורה(מצחיק אחד לא הבין שאני לא
יושבת ליד..
) אבל מתחשב למרות שהוא עם כיפה שקופה.
ואז עברתי לשבת לידה,וזה היה צעד ב"ה מעולה, כי אז היה לכל האלה מקום לשבת,
בלי איסור.
ואז ירדתי. והגעתי אפילו לפני הזמן(!)
והיא הייתה חמודה.
ואז ניכנסתי והוא קצת התרגז שהגעתי רק עכשיו. אבל לונרא. לקחתי בקלות![]()
ואז היה לי שעתיים שלמות להשתעמם עד לאוטובוס. אז ניכנסתי לחנות ספרים,
והיה שם כמה ספרים טהורים (ב"ה) וכמה שלא (הרבה ליתר דיוק) והתגברתי על עצמי. ולא קראתי ולא הסתכלתי.
ואז כמעט קניתי ארנק והוא היה ממש יפה ונוח. אבל עלה לדעתי הרבה. והתלבטתי ובסוף לא.
והסתכלתי על חצי הכוס המלאה שהינה, החלטתי החלטה מעשית וטובה ולא עשיתי בפזיזות![]()
ואני עוד אמצא שה' ירצה.
ואז נזכרתי שלא אכלתי מהבוקר אבל לא רציתי לאכול שטויות אז לא אכלתי.
ורציתי סידור. וכמעט ביקשתי מאיזה מישהי חמודה.
ובסוף למדתי מהרמב"ם והיה ממש משמעותי למדתי שעה וחצי(!)
והגעתי לתובנה עמוקה, שאם מחזקים ילדים בגיל צעיר זה כ"כ משפיע להם אח"כ(תחשבו על זה)
ואז גם ראיתי שכולם עם הפלאפונים! וזה תופעה הזויה. ואני כבר בתהליך של החלטה עם עצמי שאני
לא יתקרב לזה בעז"ה ואפילו לא לאופציה!.
ואז עליתי שוב. והנהג היה חביב ב"ה.
ולמדתי עוד מהרמב"ם ואוף צריך להתפלל על הרבה..
ואני לא מבינה בקושי. אבל הכל לטובה. ובאמת.
אהה! ולפני שעליתי לאוטבוס איזה מבוגרת דחפה לי סוכריה,
חמודה![]()
והדרך עברה בטייל!! ולמדתי שכמה שפרטים קטנים הכרחים לנו כ"כ לחיים.
-מעשים.
והגעתי הביתה והתגברתי על עצמי זה כבר היום השני.
ויהיה חופש מנוצל. אני מרגישה את זה. כן. יהיה טוב!![]()
ובכל ערב לעשות משהו שלא הצלחתי ולעבוד עליו ישר למחרת זה סוד קסם גדול!
תנסו..
לילה טוב.
פינג.כל הכבוד
זאתי**אחרונה