פורום נסיונות פעילים (עמוד 8234)

בשבת שעברה דיברתי עם מישהו שכמעט לא יצא לי לדבר איתו ובשבת הזאת עם מלא אנשים והיום עם עוד א ש.

בס"ד ובהשתדלותי

 

אז לפני בוא האביב - זמן התחדשות החיים, שתי נורות אצלנו החליטו שהגיע זמנן למות ולהיות מוחלפות ע"י דור חדש וצעיר יותר של נורות.

יש לי פה רק חשמלית. הקלאסית שבורה.

 

אני רוצה לנגן

@בת של הקב"ה

@ריעות

צחוק עושה טוב אפילו שקשה להגיע לשם
איך גם זה מביא כאב עכשיו?? זה בדרך כלל רק עושה לי טוב. ועכשיו זה רק עושה רע וזה עוד יותר רע מרע רגיל כי זה אמור להיות טוב
אפילו לא התבאסתי מזה. זה התקדמות
למה זה כל כך קשה?? אני באמת מנסה אפילו עשיתי את זה... ואז לגלות שזה לא מספיק, אני צריכה יותר
אני לא בטוחה שאני מסוגלת לעשות את היותר הזה
מעשה מטומטם שאני מתכוונת לעשות ישר אחרי שאני מסיימת למסקן. הולך להיות כואב וקשה.
יש לי בעיות חברתיות
אני לא מסוגלת לכתוב יותר
אחרי המעשה המטומטם אני אמשיך את המסקנות

 

משהו שמצאתי בפסיפס.

של Elbi.

 

הוא מוכשר

(רשימת מלמולים)

 

מכתב אבוד בלי כתובת

על השולחן נותרה פתקה קטנה של אהבה

 

ואיך שאנחנו מתבלבלים ומאמינים

ואיך שהרעש הזה

ואיך שהוא שולח אלינו אלפים של זרועות דקיקות

ואנחנו קוראים להם בשמות. אבל אחד הם

 

ואני דבוקה לאוזניות במצב רוח מוזר וריק

כל כך עצוב שכבר לא חשוב לבכות

 

איזו רוח

איזו נפילה

איזו אני

 

ואפילו שלמדתי שקט ומעבדה ואולי שיער כחול, וצמות קטנות קטנות. ושטופי לא תמשוך.

 

עוד מיטה עכשיו בחדר שלי.

עטיפה ריקה של צ'יפס ומלאה של ביסלי

ובכלל הארון נקי לפסח. צריך להיזהר

וצריך ללכת מיד מיד

וקוקיה שחורה חמודה שכוחה על הריצפה

 

ומי ילמד אותי לבכות?

באמת שאני צריכה כתף להניח עליה ראש |קטן ופגיע|

 

עקבות עקבות, לכל אורך התוואי

אתמולים, אתמולים

צרורים בתרמיל המכתיף עצמו על גוו בודד

וזה מה שיש בתרמיל. זה כל מה שיש.

 

והכאב

הוא לפעמים התוצאה הכי ישירה, הכי בסיסית, של הידע שנשתל בנו טרם ידענו להבחין לבדנו בין טוב לרע

וכשלימדו אותנו שדם זה כואב

אנחנו נמצא את הכאב מאחורי הדם, גם אם פיזית הוא לא יהיה שם.

ולפעמים לא.

 

ולהיות אתה

זה לבחור את הדרך שהיא באמת באמת שלך

ולעולם לא לנהוג בה על אוטומט.

בדרך הזאת יכולים לצעוד עוד הרבה אנשים מלבדך

הדרך הזאת היא לפעמים עוברת ברחובות שאתה מכיר הכי טוב

ובכאבים וההתמודדויות הישנות שאתה הכי רוצה בעולם לנטוש מאחוריך.

שם, כשתנהג באומץ ראשוני וכן, בדיוק לפי צו הלב שלך, תהיה אתה

ולא כשתבחר תמיד את הנתיב ההפוך מכולם

כי זה

גם סוג של אוטומט.

 

והמילה הזאת, אהבה

מכונסת ושחוקה משימוש זר 

מתגוללת בין שפתיים, בין ידיים, בין המחללים קסמה בהינף לשון.

בין המחללים קסמה בהינף לשון המוני.

 

 

והיא בוהה בהן במבט מזוגג ושותקת. אפילו ידיה אינה מניעה ליטול מהן דבר.

עיניים חומות נודדות אל שריריה המתפתלים סביב עצמם ומתכווצים אל המיטה,

ולסתותיה המהודקות בעוצמה שגם זר מסוגל לתהות אל פישרה.

ודוממת. ודוממת. וזויות פיה נשמטות במבע ריק למראה.

ברק הבנה וחמלה נרתעת חולף אז בעיניים החומות שהופכות מולה קרות לפתע.

וכך מלמדת עצמה, רדופה עד כאב פיזי,

בינות להדי המחשבה והטשטוש הכימי, את ההגנה הראשונית והכי מכאיבה שלה.

 

 

 

איכסה. כל העסק המוזר הזה איכסה

אני מתגעגעת.

יש לי ספר ויש לי פסנתרון וגיטרה. וקלסתרון וצבעי מים ודפים כמו חדשים מהמדף למעלה.

וני הולכת לצייר דמיון ישן שלי עכשיו.

ולהאמין שיבוא בוקר

כי חייב לבוא בוקר.

 

לילה טוב.

תחלמו חלומות מלאי תקווה ותאמינו בהם עד שתמצאו את הבוקר.

 

 

מסקנה משרשור קודם - הצעת חוק

 

אדם שבא לכתוב משהו בפורום, צריך לנהוג עפ"י הכללים הבאים:

 

1. אם זה לא נוגע למישהו מהפורום - יש לציין זאת.

2. אם זה כן - או שיאמר למי זה מופנה, או במקרה והוא לא רוצה שידעו שיגיד את זה בצורה אישית (מסר או שיחה).

 

כמובן מדובר בדברים בעלי משמעות - האשמות\בקשות\הודעות ואמירות מסוגים שונים.

 

כן, זה קשה. 

אבל צריך לזכור שהפורום הוא מקום ציבורי, ולא רק מושא ההודעה רואה את זה.

מנסיון אישי, קורה לא פעם שהאדם הלא-נכון יסיק מה שיסיק מהשרשור שלא יועד אליו, וזה גורם לעוגמת נפש רבה.

 

אז אם אתם רוצים לכתוב משהו, ולא רוצים שכולם ידעו - תכתבו לו באופן אישי. לא רוצים? אל תכתבו בכלל.

 

תומ"ר.

ויום אחד אני גם ימציא לזה שיר אולי

ביחד עם המקום נייד שהמקום נייד הזה הוא יהיה מן בית עץ כזה על גלגלים,עם חלון. ותקרה פחות רצפה מקיר לקיר

וגם נמציא מנורת חשמל ניידת עם עמוד כזה כמו של המצלמות. ועוד כלמיני דברים נמציא.

ובאמת זאת הרגשה מעולה כ"כ וכיפית שאתה מרגיש שה' שומע את התפילות שלך.ומקיים את מה שביקשת. ועכשיו אני צכה לעשות את מה שהוא ביקש ממני..וכיפלי כיפלי כיפלי

ואני לא זוכרת מי זה אניס.אני כמעט בטוחה אבל לא לגמרי

ואתמול למדנו למבחן והיה ממש כיף. לא,בעצם לא ממש,אבל היה כיף.

וגם ישנו בשעה נורמאלית.אחרי מיליון שנה שלא לגמרי..

וגם עשינו היום כלמיני דברים בגאומטריה ולא הצלחתי.

ועשינו הליכה.

וביקשתי מה' שהשעון יחזור מהתיקון היום או מחר והוא חזר היום!וזה עלה רק 50!וזה שיא הזול ושיא שיא שיא המהר.

וגם קיבלתי תשובה לסימן שרציתי יהווו.

ומחר יש חופש. ויש ככה טונה של דברים ללמוד ולהשלים ולעשות.

ריח של סיד זה ריח טוב.

וריח של טוש/ בושם דובדבן,בושם של מכוניות אבל או מיניבוסים בלי חלונות-זה ריח נורא.

וין לי שירים חדשים כבר הרבה זמן.והשירים כבר משעממים לי.

ונכון כנפי רוח? אז ישלי אותו כבר מיום ירושלים שעבר!! ועכשיו זה פשוט מוקלט יפה אז זה יותר יפה.חוץ מהסוף שזה כזה בן אדםםםםםםם מוזר כזה וגם יש כמה קולות שניים גבוהים ומוזרים מידי.אבל בסכ"ה זה יפה.

וחבל שהרסתי את ההקלטה מיום ירושלים.

והיה לי היום טרמפ מצחיק ומכובד.

ואתמול עשיתי את הדברים באנגליתתת.מה קורה?ישתבח הבורא!

איש אחד שם בטטה במקפיא ואז הוא הלך איתה על הראש. אז איש אחד שאל אותו-מה אתה הולך עם בטטה על הראש? אז הוא אמר לו-זה לא בטטה זה בטטה קרה. ולצחוק מזה דקה שלימה. זה כיף הבנתם? זה כאילו בתת הכרה חח

זה כיף וטוב לצחוק. ומכפת לי שזה לבד.

ואפילו אני כבר צוחקת על עצמי לפעמים.

ושכחתי להוריד נעליים ונראלי נהיה לי יבלות מההליכה הזאת.

ולהתגבר זה טוב. לקום ולא לשכב עוד חמש דקות סתם,לא לאכול משהו מסויים,לסגור ת'מים במקלחת מוקדם יותר..איי אי איי.זה עושה הרגשה טובה כשמצליחים. ואפילו לא אכלתי את הבמבה בסוף;) חשבתי לאכול אותה ב8. אבל לא התגברתי ואכלתי מלא שוקולד היום.

והיא שלחה לי הודעה ארוכה ארוכה.מסכנה,באמת זה פאדיחות לשלוח כזה דבר.

ואז היא הלכה לישון.יופי. סתם מתוקה שהיא,שתישן.היא חייבת להשלים את כל השעות שלה ולהיות בריאה לגמרי!!חייבת.

והיה קפוא היום!נכון? כל היום הזה היה קר!

ו smile HASHEM ♥ YOU  

 

 

 

שיהיו בריאים

העיקר שאני אקבל את הכסף בסוף

הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הן קוצים כעת
וליבו הקטן קפא כקרח

 

מי היה מאמין שהיית פשוט

שהיית תמים ולנטינו

שהיית בן אוהב של אמא

חוץ ממני

 

(ולא, אני לא מדבר על החתונה או משהו כזה)

 

אתמול.היום.מחר.עוד שבועיים.
אני רוצה רוני אבל יש לה סימנריון אז אני לא יפריע.
יומיים |לוחש|
בוזי נראה בן שלושים.
זה לא היה רק אתמול זה גם היה לפני חודש ולפני שבוע ויהיה גם עוד שבועיים. ובכלל זה היה גם לפני שנה.
שונאת את המלחמות האלה בין הרגש לשכל. שהמשחק מכור ואתה יודע שאין מה להתאמץ. ואחכ אתה מטיף לעצמך מוסר. אפילו שאתה יודע שזה לא יעזור.
הרגש הוא רע. וכשהוא מגיע בכמויות גדולות אני מתפוצצת. אבל אחכ אני יודעת לחיות עם זה. ואין מה לנסות להלחם. כי המשחק ממשיך. ובכל מצב הוא יהיה מכור.


אווף



וזהו.