פורום נסיונות פעילים (עמוד 829)

סיבוב במקדש,
יאיי

עכשיו רק צריך אכיפה

בגלל הקבה.

טווב, בסדר, צריך השתדלת'.

(אני במקרה מסכים איתו, אבל)

מאיפה?

סליחה🙈

והסימנים המשוגעים שלו,

שנאמר, כמה טעויות.

כל אחד ורבו הוא שלו




וד"א לפי מה שהבנתי מפי רב שהמון בארץ סומכים עליו אז מותר...

תראה, מותר הכל,

תראה לי יש חוצץ וקוראים לו הקמיצה של יד ימין, 
 

האמת שהתייעצתי על זה פעם עם רהי, מענין אותי לדעת מה הוא חושב על מה שהוא ענה לי,

ומשתלשת, הבינותי

|צוחק| ננה

לא אחזתי איך זה סימן,

פפ נשלח פעמיים

זא, האסור.

טוב, בשביל מה אני אשה ולא בקיאה בש"ס,

י'ממלכתי

פשט

מה עוד?

 

כמה שזה כואב ומסובך.

 

עכשיו יש לנו שתי אופציות (או שלוש):

לזרוק את כל הסיפור הזה לפח, או לחפש את המרגלית בתוך הרפש.

 

(או להגיע למסקנה שזה לא בכוחותיי, למסור לגדולי הדור ולהסתגר במקום שבו אני אשמר בטוח עד שיגיעו זמנים יותר פשוטים, ובינינו, ברור שזה מה שאנחנו אמורים לעשות).

לא הבנתי...

פשוט מגניב שהוא נבחר

 

 (אבל יש דברים יפים שהוא עשה נגיד לשלב אתיופים וזה...)

מה יפה בזה? שיתוף פעולה מוסיקלי רגיל. שכוייח.

 

 פשוט הוא חמודד

 זה באמת יותר  "לתפארת מדינת ישראל"

והוא למשל התחיל את הקטע של הופעות לייב בימי הקורונה,
הוא מהיוזמים של שבט אחים ואחיות,
והשיר שהוא כתב נבחר לייצג אותנו בארוויזיון.

הוא בהחלט דמות מופת מתחום התרבות ומוזיקה..
(אבל כמובן שלא כל אחד חושב ככה, ובטח שדתיים. וזה בסדר)

ובואו, זה שהוא יודע קצת לעבד זה לא אומר שהוא מלחין גדול או איזה משורר.

לא נתנו לו להדליק משואה על האדם שהוא
אלא על הזמר/היוצר שהוא. על התרומה שלו לחברה.

(לכן ערכתי)

 

להתחתן עם גויה זה מעשה אנטי-ישראלי מובהק. בגידה בכל מה שהשם הקדוש "ישראל" מסמל.

 

האם שייך לתת לאיימן עודה להדליק משואה בגלל פעילותו למען ערביי ישראל?

 

(אגב מה שהשם "ישראל" מסמל,

שימו לב לדברי גרשם שלום במכתבו לפרנץ רוזנצוויג:

"הארץ היא הר געש. היא מאכסנת את השפה... מה תהיה התוצאה של "עיכשוּו" העברית? האם לא תפער את פיה התהום של השפה הקדושה אשר שיקענו בקרב ילדינו? האנשים פה אינם יודעים את משמעות מעשיהם. סבורים הם שהפכו את העברית לשפה חילונית, שחילצו מתוכה את העוקץ האפוקליפטי, אבל זאת אינה האמת... כל מילה שלא נוצרה סתם-ככה מחדש, אלא נלקחה מן האוצר ה"ישן והטוב", מלאה עד גדותיה בחומר נפץ... אלוהים לא יוותר אילם בשפה שבה השביעו אותו אלפי פעמים לשוב ולחזור אל חיינו."

ולכן אני לא חושבת שזה אנטי ישראלי מובהק.
לתפארת *מדינת* ישראל, לא לתפארת תורת ישראל

בעיניי גם גוי יכול להדליק משואה
ואין מניעה עקרונית שאיימן עודה ידליק.
(אני לא אשמח שהוא ידליק, וגם לא אשמח שגוי ידליק, אבל להגיד שזה לא תפארת מדינת ישראל? זה כן, לחלוטין)

(אני לא מאמין שאני מצטט אותו... אבל יש דברים שאפילו איש כמוהו מבין)

 

אי אפשר לנתק בין המדינה לבין השם שהיא נושאת: מדינת ישראל.

המילה 'ישראל' מקורה בתורה. המילה 'ישראל' נושאת מטען רוחני אדיר.

מדינת 'ישראל' היא התגשמות חזון הנביאים.

 

לכן, לדעתי, אין כזה דבר "ערבי ישראלי", וממילא כמובן שהוא לא יכול להשיא משואה.

יופי שבעיניך אין כזה דבר ערבי ישראלי. בעיני מדינת ישראל יש, ומה שגרשם שלום חושב לא בדיוק מכתיב את דרכה של המדינה.

זה נהדר והכל, אבל למדינת ישראל אין שום בעיה עם נישואים של יהודי וגויה, והיא לא תפסול מישהו מלהדליק משואה רק כי הוא נשוי לגויה.

(מעבר לזה, שהעובדה שהוא נשוי לגויה כתובה אולי בויקיפדיה וזהו. זה לא שהוא מנופף בזה.) (ואני שמעתי שהוא מתחרט על זה, לא יודעת אם זה נכון)

נכון שבעיני העומדים בהנהלת המדינה יש כזה דבר ערבי ישראלי וכו' וכו'.

נכון שמבחינתם אין בעיה שיהודי יתחתן עם גויה רח"ל. אני יודע את זה. לא חידשת לי.

אבל זה עדיין לא אומר שהם צודקים. כל מה שהעומדים בהנהלת המדינה אומרים זה נכון?

 

אני סך הכל אמרתי את דעתי האישית. ודעתי היא שאם הייתי אחד ממקבלי ההחלטות, הייתי פוסל מישהו להדליק משואה אם הוא נשוי לגויה. בעייני זה לא עוד פרט שולי בויקיפדיה. זה דבר חמור מאוד. ובמיוחד שמדובר באמן מפורסם - הרי זה פגיעה בעצם קיומנו וסכנה אמיתית למדינת ישראל, (שוב, איך שאני מבין את המושג הזה...)

אגב, אני חושב כך גם בעוד מקרים - כמו למשל הענקת פרס ישראל לרב אריאל שליט"א, שאם היו לו אמירות פסולות אז לא שייך לתת לו את הפרס (רק שלשיטתי אמירותיו הם לא פסולות).

 

אמן שאת צודקת ושהוא אכן מתחרט על זה ובע"ה יחזור בתשובה שלימה.

 

(אגב, מצחיק איך מתהפכות היוצרות.

כשאנשי השמאל החילוני מפחדים פחד מוות מהחלת ריבונות על כל שטחי ארצנו, בטענה שזה יהפוך אותנו למדינה "דו-לאומית", בעוד הם עצמם לא חוששים ואך מעודדים התבוללות.)

א. זה ש"היה כבר" לא משכנע אותי.

ב. כי אנחנו מדינת ישראל. לא מדינת הדרוזים.

ג. ובכל זאת - אני עדיין לא שולל לחלוטין. איני זוכר במי מדובר וככל הנראה איני מכירו,
ואכן מציאות של גרי-תושב יכולה להיות במידה מסוימת "לתפארת מדינת ישראל", אם הם מכירים בה.

לדעתי, יש צד שעידן רייכל יותר חמור כי זו התנכרות לעם ישראל. אבל כל מקרה לגופו.

על חלון חדרי הוא דופק בלאט



עוד מעט,
עוד מעט)

מוצ"ש שמח?

עיחור!

אגב זה, הלוואי שיעבוד לי
הלכתי בסוף על הקיסוס למרות שאני פחות אוהבת אותו

השם יעזור, יעבוד

אתה לא תחשוב שיש לו הרבה מזיקים, הוא פרה ורבה
וזה גם יהיה בחדר, אז בטח יש פחות סיכויים
בכמ, זה רק ניסיון, לאנורא

סביר
כן
נמ.

התשובה, לגביי לפחות, היא לא. העניין הוא למצוא איזון.
הוכחתי לעצמי שאני יכולה. ראיתי את היתרונות בלא להיות כאן בכלל.
אני עוד לא במקום שזה עוזר לי.

אחד מהשניים: או שאמצא את המסגרת הזו (התנדבות? עבודה קטנה? מפגשים כלשהם?) או שאצליח להחזיר למסלול את הנוכחות שלי בקבוצה הספציפית ההיא. כרגע אני עובדת במקביל על שניהם, אבל הקורונה קצת תוקעת את זה.
אולי בגלל זה מתאים לחזור, לפחות לתקופה קצרה.

זה לא נעים לדבר בלי שישמעו באמת וזה בטח לא נעים להיות לבד ולראות את זה יום יום, אבל הניסיון שלי אומר שלא לדבר בכלל במשך תקופה ארוכה עושה רע מאוד. צריך לדבר. צריך לכתוב. צריך לתרגם למילים את המחשבות והמסקנות שאני מגיעה אליהן. לא רק כדי שלא יילכו לאיבוד, אלא כדי לייצר להם גבולות ברורים.

הרי ברור שצריך גבולות. אין דבר שלא צריך להגביל. וגבולות יש להם נטייה להיטשטש, לכן צריך להגדיר אותם היטב, כמו חוקים. בניגוד לחוקים, לגבולות עצמיים אין רשות חיצונית שתאכוף אותם, לכן כשאנחנו מגדירים אותם הם אמיתיים לנו, אנחנו לא מנסים למתוח גבולות או לרופף מגבלות. אנחנו מנסים להיות אותנטיים לצרכים שלנו.

הבסיס חייב להיות מחשבה, או לכל הפחות מרחב אישי כלשהו. יש ברכה בדברים לא ציבוריים. זה ככה. כשלא מדברים על זה, יש יותר כוח להתמיד.
אבל לא לנצח. מתישהו הדברים צריכים לצאת כדי לקבל ממשות בעולם. אנחנו חיים באופן כזה שאישור חברתי נותן כוח, ויותר מכוח הוא נותן אישור קיומי.
זה נשמע מבאס או מכעיס, אבל זה ככה. אחרי שהבססנו עם עצמנו במחשבות שלנו, אנחנו רוצים להוציא אותן החוצה ולשתף אותן כי האישור של הסביבה מחזק אותנו. הוא גורם לנו להרגיש חלק ממשהו גדול יותר, ואי אפשר לחיות בלי להיות חלק ממשהו גדול יותר.

אפילו התעלמות היא אישור חברתי. קראתי, הבנתי מה את אומרת ולא הגבתי על זה. לא עשיתי לייק. וכמובן תגובה שלילית: זה הכעיס אותי, שיעמם, העלה בי התנגדות, הגעיל אותי.
אבל זו תגובה. זה אישור לקיום שלי. זה הכללה שלי בעולם. זה מקום. וכיוון שאחרים לא מחליטים עליי, מספיק לי האישור שאני קיימת. משם אני אחליט איפה אני רוצה להיות.
התעלמות היא אחרת, אבל אנחנו לא יכולים למדוד אותה. כמעט אף פעם לא. אי אפשר לדעת מי קרא או למה לא הגיבו.
ובכל זאת היא אישור לקיום שלנו, כי עצם הקריאה היא לקיחה בחשבון. במשך שנים ארוכות ניתחתי התייחסויות על פי צורות התעלמות. הן מגוונות כל כך, השתיקות.
לא כולם יודעים להבחין ביניהן, אני כן. לפעמים זה מכאיב, לפעמים בדיוק להפך.

לקחתי לי חצי שנה לחשוב עם עצמי. הגעתי למסקנות נהדרות. התקדמתי. אפשר לומר שרצתי קדימה. אי אפשר להשוות בכלל בין איפה שאני היום ובין איפה שהייתי לפני שנה, שלא לדבר על לפני כן.
ועדיין יש כל מיני חוסרים. ככה זה בחיים, וזה בסדר. גם בלי קעקוע שיגיד לי להמשיך ללכת אני יודעת לעשות את זה, ולעצור לנוח כשצריך.
ועכשיו אני יודעת לעצור רגע, להסתכל מסביב ולהגיד: אני צריכה לדבר. אני צריכה שיקראו ויענו לי. אני צריכה להרגיש אדם גם מחוץ למרחב שלי עם עצמי או עם המשפחה שלי.
וחקרתי את הגבולות שלי, אני מכירה את עצמי טוב יותר. זה יעזור לי להישאר בתחום שלי בלי לפגוע או להיפגע בעז"ה ובתשומת לב.

משרד החינוך מתכוון להפוך את הלמידה מרחוק לחובה. להורים שלי אין מושג איך עומדים בזה.
או כמו שאבא אמר, מזל שלפחות אני כבר סיימתי י"ב
אתם לא תאמינו כמה ציניות ו"אמרתי לכם" זה מוציא ממני

יוכלו לא ללמד בחופש הגדול.

 

אף אחד לא רוצה את זה. בשביל "למידה מרחוק" אני צריך לשבת ולשמור שהילד באמת ילמד.

לא יקרה.

מזל שזה נגמר(:
איך הייתה שבת?

ישנתי הרבה 😅
איך לך?

לי היא הייתה בסדר, ב"ה

לא על חשבון הלילה... 😣


איזה יופי

אבל זה לא טוב....
אני צריכה לישון קצת בלילה
אחרת המוח נמחק

במיוחד שממחר חוזרים ללמוד מקוון

תודה.
איבדתי עוד קצת מהחשק לחיות

ואממ
נקווה שזה לא יעמיס מידי🙃