פורום אולפנת מירון (עמוד 8)

לחשוב, שולי לחשוב

11:10 יש אוטובוס. עד אז להתבלש ולארגן מדף לפסח.

12:00 אוטובוס לירושלים. 

14:00 מגיעה

14:30 פוגשת אותה

16:00אולי את ההיא

איפשהו פה גם מנדי צריך להגיע ואולי גם א.

ילדה שחרחרה צוחקת למצלמה.

נער בר מצווה עם חליפה וכובע מחייך חיוך תם.

אמא יושבת על ספה, מסביבה שלוש בנות.

ילד בן שלוש עם כתר שעליו כתוב 'חזק חזק ונתחזק'.

ילדה מחופשת לכלה.

תמונת מחזור ת"ת.

אף אחד לא ידע מה יהיה עם אותם תינוקות ברגע שיגדלו, אפילו מעט.

כמה שתמונות משקרות.

איך שהכל משתנה.

עולם דפקטע. 

נמאס לי.

וכל אלו שאומרים את זה צודקים. אני דפוקה. מלשות. ככה זה החיים.

ורק אתמול התעצבנתי שיותר מידי צוחקים עד דמעות מדברים שאני אומרת ומפטירים: אוי את סתומה..

המח שלי עובד אחרת. ולא יודעת אם שלי הוא העקום או של כולם.

שאנשים ממשיכים בחיים שלהם.

יכול להיות מישהו שהיה חבר הכי טוב שלך במשך שנים, וזהו, זה לא יחזור. צריך להתקדם.

דיברתם על הכל מכל כל ואתה לא היית, אלא עוד תחנה בדרך. 

אני שונאת כל מילה מהשורש כ.א.ב. אבל אני לא מוצאת הגדרה אחרת חוץ מהמילה מכאיב. זה מכאיב ההבנה הזאת.

ואולי בשביל שיהיה יותר קל כדאי להכניס לראש שלא אתה היית תחנה בדרך שלו אלא הוא היה תחנה בדרך שלך.

להיות ציניים. לא להשקיע בכלום. להיות קרירה. לישון בלי סוף ושליטה. לשרוף את עצמך. אגואיזם. להיות לא חזקה. כל זה- חלאס.

הגיע הזמן לשינוי.