פורום יוצרים (עמוד 31)

בדף של היצירה.

תחרות הכתיבה של ישרא-בלוג ו'נוער חושב מחר' חוזרת!

יכול להיות שתעשו את זה בגלל הפרס.

יכול להיות שתעשו את זה בגלל הכבוד וההכרה (כשתעמדו מול קהל של 300 איש בטקס חגיגי עם שר החינוך ושאר מכובדים, משפחה וחברים תבינו למה אני מתכוונת).

יכול להיות שתעשו את זה פשוט כי יש לכם מה להגיד והגיע הזמן שגם מישהו כאן יקשיב.

יכול להיות שתעשו את זה כי אכפת לכם מהמקום שאנחנו חיים בו ואתם יודעים גם מה צריך להיות אחרת.

יכול להיות שתעשו את זה כי אתם יודעים לכתוב ממש יפה וזאת ההזדמנות לתת לכישרון שלכם להתפרץ החוצה.

יכול להיות שתעשו את זה כי יש לכם רעיונות ממש מדליקים על איך ייראה העתיד שלנו.

ויכול להיות שתעשו את זה כי סתם כי אתם חולמים מקצוענים...

אז מהו פרויקט נוער חושב מחר?

פרויקט "נוער חושב מחר" נוסד בשנת 2002 מתוך תפיסה שיש לעודד ולפתח חשיבה אודות העתיד בקרב נוער בישראל. הרומן האוטופי של בנימין זאב הרצל, "אלטנוילנד" שימש כהשראה לחזון היוצר מציאות ועד היום הפרויקט מתקיים בזיקה ליום הרצל הקבוע בחוק הרצל. הפרויקט מופעל על ידי עמותת קו הזינוק  - עמותה לפיתוח דור המנהיגות הבא בישראל, בשיתוף עם משרד החינוך.

יעדי הפרויקט:

• להטמיע חשיבה אודות העתיד בקרב בני נוער בישראל.
  • לעודד בני-נוער לחשיבה ביקורתית ומקורית על ההווה בו הם חיים.
    • לעודד בני נוער למעורבות ציבורית מתוך מחויבות לעתיד טוב יותר במדינת ישראל.
      • לשמש השראה וזרז למגזרים אחרים בחברה הישראלית לדיון ולפיתוח חזונה של מדינת ישראל.
        • להפיץ את היצירות המצטיינות במגוון אמצעים, במוסדות אקדמיים ובקרב קובעי המדיניות בישראל במגזר הפוליטי-ציבורי, הכלכלי והאקדמי

        התחרות:

        התחרות פתוחה לבני נוער בכתות ט' – י"ב (יכולים להשתתף גם תלמידים העולים לכיתה ט', כלומר שבתאריך אוקטובר 2011 יהיו בכיתה ט').

        בתחרות אנחנו מזמינים אתכם לתאר את החזון שלכם בנוגע לעתידה של מדינת ישראל. ניתן לעשות זאת על ידי תיאור מה לדעתכם צריך להשתנות כיום או על ידי תיאור מדינת ישראל בשנת 2030.
        
        תוכלו לעשות זאת באמצעות הגשת עבודה באחת מהז'אנרים הבאים:
        כתיבת סיפור, מאמר דעה, תסריט, מונולוג, מצגת, מחזור של שלושה שירים, סדרה של 7 צילומים לפחות, ציור, כרזה, פיסול, קטע ממחזה,סרט קצר (ניתן לצלם גם בטלפון נייד), הפקת תוכנית רדיו, הפקת קליפ לשיר (מילים, לחן וביצוע שלכם), הפקת עיתון.
        
        אם אתם מגישים עבודה שהיא איננה סיפור קצר או מאמר דעה או תסריט או מצגת חובה לצרף דף קצר המסביר את עבודתכם, ועונה על השאלה: מה רציתם להביע ביצירה שלכם?  

         

        הפרסים

        היצירות יוערכו ע"י צוות היגוי מקצועי ויוצגו במסגרת תערוכה וטקס חלוקת הפרסים היצירות הנבחרות יזכו את היוצרים בפרסים ובתעודות הוקרה. הפרס הראשון הוא 3,000 ₪ הפרס השני הוא 1,500 ₪ והשלישי הוא 500 ₪ , כולם להגשמת החלומות שלכם.

        
        מהם הנושאים ליצירה?
        כל נושא שמעניין אתכם, ואתם מאמינים שיעניין גם אחרים.
        נסו לחשוב על נושאים הקשורים למדינת ישראל היום ואשר דורשים תיקון בעיניכם, או על מגמות שאתם מוצאים היום שיכולות להשפיע על העתיד. התנאי היחיד הוא שהעבודה שלכם תעסוק גם בעתידה של מדינת ישראל. כלומר ניתן לכתוב על עצמכם בעתיד אבל חובה להתייחס גם לנושאים שקשורים במדינת ישראל. למשל: בעתיד אהיה מנכ"לית של חברת היי-טק שתתפרסם בזכות העובדה שהיא פתרה את בעיית המים בישראל כיוון שהמציאה מדבקה וירטואלית שמדביקים באמבטיה ומודדת בכמה מים השתמשת היום.
        
        הנושאים יכולים להיות קשורים לתחומים הבאים:
        • החברה בישראל – פערים בין עניים לעשירים, מזרחיים לאשכנזים, פריפריה למרכז, אי שוויון בין נשים לגברים
          • טכנולוגיה, מדע ואקולוגיה- איכות הסביבה, המצאות טכנולוגיות ופתרונות מדעיים לבעיות של מדינת ישראל
            • בעיות מדיניות- הסכסוך הישראלי-פלסטינאי, החיבור של ישראל למזרח התיכון.
            הקליקו כאן כדי לקרוא את הקריטריונים על פיהם נבחנות היצירות..

             

            אז מה צריך לעשות?

             

            1. כתבו את הקטע שלכם, באורך של עד 5000 מילים.

             

            2. העלו את הקטע לבלוג שלכם. בתחתית הפוסט, הוסיפו את את הטקסט "הקטע משתתף בתחרות נוער חושב מחר" והוסיפו את הקישור להלן, בכדי שתיווצר לכאן הפניה:

            http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=687416&blogcode=12545210

             

            3. מלאו את הטופס המצורף.

http://future.cet.ac.il/

(האתר של התחרות עצמה)

מתחשק לי להציג דיסטופיה רדיואקטיבית. אבל 7 צילומים?

למה לא לפרסם בפסיפס? לדעתי זה יפה מאוד!

רואים כאן חויה עצומה!

רואים שעברו כאן תהליך.

יפה מאוד!

את כותבת שאת רוצה לשלוט על הכתיבה ואני רוצה לשאול האם מצאת

דרך כלשהי לגרום לעצמך ל"מוזה" בשביל הכתיבה בתור אחד שיוצר שירים

גם לי זה מפריע מאוד אני רואה אוהב לכתוב ולהלחין שירים אבל אני

מצליח לעשות את רק שנחה עלי הרוח ולכן ישי לי מעט מאוד יצירות

וזה די מבאס אותי היה לי פעם שהייתי אחרי הופעה של אברהם פריד

ומיד אחרי ההופעה הלחנתי על המקום שני שירים אבל זה הפעם היחידה שקרה

לי משהו כזה ומאז בממוצע אני כותב שיר בערך פעם בשנה/שנתים וזה די מבאס

אותי כי אני רוצה לכתוב!!! אבל זה פשוט לא הולך לי... אם יש לך עצות בשבילי

אשמח מאוד לשמוע

נ.ב היצירות של מ-ה-מ-מ-ו-ת יש לך כישרון אדיר וכדאי שתנצלי אותו למשהו מעבר

כמו להוציא דיסק או משהו בסגנון... חשבת על זה פעם?

ממ, אני חושבת ששירה זה צורך, ומאוד גדול. כך שהמוזה זה לא דבר שסתם בא-זה כשהצורך גדול מאוד מאוד.

(אבל החוק הזה משום מה לא תמיד עובד לי. דווקא בתקופות קשות שלי-בגלל כל הרגשות, יש לי מחסום כתיבה, ורק אחרי שאני מגיעה כבר לשלב של השלמה יכול לצאת משהו.)

אשרייך שהצלחת להלחין שניים ברצף!

ואני? דיסק? לשירים שלי אין מנגינה, אז אני לא חושבת שזה ראלי. תודה!

ואגב--עדכון מאוחר, גם אלעד אחראי על הפרוייקט הזה. אז תודה רבה! וכבוד גם לו.

(ואגב--שכוייח על הפרוייקט, אולי זה המקום להגיד תודה גם על זה. )

איך התחלת לכתוב? מתי? האם בעקבות אירוע מסוים? (לא מקורי אבל מסקרן.. )

מאיפה יש לך אוצר מילים נרחב? את קוראת הרבה?

את חושבת שיש קשר בין איכות הכתיבה למכות הקריאה שלך?

וthrythr:

זה עניין של לשבת לכתוב. להכריח את עצמך, פשוטו כמשמעו. אני חושבת שעל כתיבה, כמו על כל סוג אחר של אומנות (בנגינה זה כנראה הכי בולט), צריך להתאמן ולהתאמן. נראה לי שאצל רוב רובם של האומנים ניתן להבחין בהתפתחות ועלייה ברמה עם השנים, הניסיון ו..האימון..

אז פשוט שב, בכיתה, באוטובוס, בחדר וכו' עם דף ועט, תחשוב על משהו שקרה לך ותשתחרר. זה בא בסוף. מילה, ועוד מילה, ועוד מילה, ופתאום יש שורה. ועוד מילה, ועוד מילה, ועכשיו זו כבר שורה שניה.

בהצלחה..!!

ניגו' - מעריכים אותך!! למרות שאת לא נראית כמו שישיסטית!!

♥♥♥

אם היית מפרסמת הכל בספר, מה היה שמו? ואיך הייתה נראית ההקדשה (אם הייתה כזאת)?

בעולם הלא וירטואלי, אנשים  סביבך קוראים את זה? משפחה? הם יודעים על זה שאת כותבת?

אביב--

ממ, אף פעם לא ממש התחלתי לכתוב. זה פשוט היה שם תמיד--מאז כיתה א' יש לי חוברות שירים.

חח, אין לי אוצר מילים נרחב בכלל. ואני קוראת הרבה.

אני מניחה שיש קשר-אני לא מרגישה אותו על עצמי. שירה זה אחד הדברים שממש באים מתוך התת מודע ומהמודע ביחד, מן עירוב כזה. אני מניחה שככל שאקרא ספרים יותר ברמה-הכתיבה שלי תשתפר, אבל אני לא מרגישה את זה על עצמי.

ואני נגד לשבת ולהכריח את עצמי לכתוב. שירה זאת סוג של יצירה שונה-אין כאן עניין של להכריח את עצמי. שירה זה דבר שבא ממני-אני לא רוצה לכתוב, אז זה פשוט לא יבוא.

הרהור--

אני מקווה הכי בעולם שלא, אני ארגיש ריקה בלי זה.

אני חושבת שחלל. או מהות. בלי קשר לשירים האלו. וההקדשה?.. ממ, לך. זה מה שהייתי כותבת.

יודעים שאני כותבת-אף אחד לא קורא.

-מאיזה רגש הכתיבה יוצאת? מאיזה מקום?
-את אוהבת לכתוב?
-מה היצירה [המפורסמת פה] היא המשמעותית ביותר מבחינתך? ולמה?
-איך הגעת לפסיפס? [סתם מעניין]
-מה היית עושה עם יום אחד לא יכולת לכתוב יותר?

בהצלחה!

[כיף שיצא לך משהו טוב בסוף, כמו תמיד.]

כמה את והיצירות קשורות האחת לשניה?
כמה הקשר עמוק?

בעזהי"ת

האם הכתיבה מושפעת מהסביבה? ז"א, אם התחביב שלך לא היה מתקבל כמו שהוא מתקבל אצל חברותייך, אצל המשפחה- האם הוא היה מתקבל בבוז ובקריאות גנאי. היית ממשיכה לכתוב? היית מחביאה תוצרים?

הייתי ממשיכה לכתוב בכל מצב-הכתיבה היא דבר שבא איתי. זה כמו להגיד לי שפתאום לא יהיה לי אף ופה-כי הסביבה תחשוב שהם לא יפים ומכוערים. זה חלק ממני שאי אפשר לשנות.

עכ''ל.

מה המקור של הרצון הזה?

את אוהבת שחופרים לך על היצירות?

נגיד- מתי כתבת אותה? למה? וכו', או שאת מאלה ש-

'פרסמתי ותבינו לבד'? (בסגנון המבין יבין ומי שלא..)

אלנטריס- אני חושבת שאני אשאיר את השאלה ללא מענה. זה בסדר?

גפן- תראי, יש שאלות שבכל זאת נוגעות במקומות ש.. שאת לא מפרסמת לעיני כל. כל עוד השאלה לא יותר מדי אישית- אין לי בעיה לענות, ולרוב אני סבלנית.

עד שיש לך במה כזאת, לא נבזבז

אז..

מאיפה את שואבת את כל זה? זה פשוט זורם לך, או שאת צריכה לשבת ולעבוד קשה?

היצירות משפיעות על החיים שלך, משנות בהן משהו - או שהן פשוט משקפות אותם?

הפרסום של היצרות משפיע עלי ??

(-קצת פרוט ::את מרגישה לפעמים שאת כותבת כדי לפרסם ?- כאילו , שהכתיבה באה לא ממקום של פריקה \הבעה וכאלה , אלא מתוך רצון לאמר משהו לכולם ? או שאת מייפה דברים , או לא כותבת דברים מסוימים כי זה יתפרסם ??)

אני מופתעת שלא שאלו (או שכן ופספסתי???)

אבל מאיפה ההשראה לכתיבה ?

על מה את חושבת שהכי הרבה יוצא לך לכתוב??

זה מה שעלה לי בנתיים ..

את כותבת מקסים !!! בהצלחה ..ליל''ט..

מאיפה את שואבת את כל זה? זה פשוט זורם לך, או שאת צריכה לשבת ולעבוד קשה?

היצירות משפיעות על החיים שלך, משנות בהן משהו - או שהן פשוט משקפות אותם?

אני יושבת וכותבת. יורה את המילים- לא חושבת על מה אני כותבת באותו הרגע.

אני חושבות שהיצירות שלי זה עירוב של השתקפות ושינוי ביחד. כלומר- אני כותבת וזה משקף אותי, אבל זה גם נותן לי פרסקטיבה שונה. משפיע עלי במקום כלשהו.

מעולם לא כתבתי כדי לפרסם. אני לא מצליחה להכניס מסרים ואידאלים לתוך השירים שלי בכוונה תחילה.

ודברים שאולי לא מתאימים לכאן- אני פשוט לא מעלה. 

מאיפה ההשראה? זה תמיד שם וקיים. הכתיבה זה לא תוצאה של מספר סיבות.

לא יודעת על מה יצא לי הכי הרבה לכתוב, אולי.. אולי על הפחד לצאת לבחוץ. בעצם- אני לא בטוחה בזה. בכלל אני לא בטוחה שיש לשירים שלי נושא מוגדר. זו שאלה קשה.

תודה.

איך מוסיפים ניקוד?

ואז shift ומספר כל שהוא משורת המספרים. כל מספר זה ניקוד אחר.

וקיבלו אותה... האמת היא שזה די שיפר (אחת הסיבות העיקריות שאני נמצאת בפסיפס- לשפר את היצירות שלי..)

ולדבר לאיזה יצירות אתם מגיבים, למה אתם מגיבים - מתוך איזו כוונה, האם כפי שאתם הייתם רוצים לקבל תגובות או כפי שאתם רואים שהוא רוצה, כי התגובות בפסיפס הולכות ומתמעטות, ורובם תגובות של שיואו, ולא מתוך רצון קידום יצירה.

אני אישית לא מגיב ליצירות שלא הזיזו לי, או שהנושא לא מעניין אותי, או שהכתיבה לא משהו, והיא נושרת למצב הבנאלי.

אני מדבר דווקא על כתיבה, כי אנשים בדרך כלל כן מגיבים ליצירות חזותיות כי זה לא דורש מהם הרבה חוץ ממבט.

אפשר לבדוק.

ב.

אבל כשאני מגיב אני משתדל להשקיע, גם מתוך ידיעה על ההשקעה של היוצר - סוג של הכרת תודה, וגם כי ככה אני רוצה שיגיבו לי. וכמו שתה אומר, כל הכיוון הזה של תמיכה הדדית ובלהבלה

אבל בעניין הזה נראלי צמריך לפנות בכלל למשה..זה כנראה באג טכני..

אם היית מפרסמת הכל בספר, מה היה שמו? ואיך הייתה נראית ההקדשה (אם הייתה כזאת)?

בעולם הלא וירטואלי, אנשים  סביבך קוראים את זה? משפחה? הם יודעים על זה שאת כותבת?

אם היית מפרסמת הכל בספר, מה היה שמו? משפט, משפט ומה שביניהם. (סתם יציאה, לא יודעת)

ואיך הייתה נראית ההקדשה (אם הייתה כזאת)? לאחד, שגרם לי לרצות לכתוב, או אולי- לעולם היפה הזה, או איזה סמיילי, או סתם- לי.

בעולם הלא וירטואלי, אנשים  סביבך קוראים את זה? משפחה? הם יודעים על זה שאת כותבת? אני עורכת עיתון 1/8, טור עורכת פעם בחודש נותן לאנשים לקרוא קצת את השטויות שלי.

למה את כותבת? יצא, אהבתי.

***יש בך פחד כשאת כותבת, שאולי פתאום תגלי משהו עמוק יותר על עצמך, משהו עמוק מידי?

***בדר"כ- איזו הרגשה מביאה אותך ליצור? האם זה שונה בין ציור לכתיבה?

> יש בך פחד כשאת כותבת, שאולי פתאום תגלי משהו עמוק יותר על עצמך, משהו עמוק מידי? לא, להיפך. דווקא אשמח אם זה יקרה.

> בדר"כ- איזו הרגשה מביאה אותך ליצור? כל רגש שמתבטא בצורה חזקה.

> האם זה שונה בין ציור לכתיבה? כן, בד"כ ציור זה יותר למען התרפיה כשכתיבה פשוט יוצאת, בכעס, בשמחה, בתקיפות...

> את זוכרת אירוע מסויים שגרם לך לכתוב? ואיזה שיר יצא? חברה שנהרגה לפני כמעט חודשיים, הלילה שאחרי הלוויה- /Mosaic/Read/21150

(וכנ"ל יום הזכרון והיצירה- איזה מצחיק).

סתם, אני חושבת שמתחילת החט"ע בערך. (השערה)

את רואה את תחום הציור הופך למקור פרנסה, ז"א זהו תחום רציני או חובבני? (ציורים ממש לא חובבניים כן? אבל השאלה היא אם להתמקצע בזה והכל..) (או שזה כבר מקצועי, אז עוד שאלה: למדת ציור במסגרת מסויימת?)

מה את חושבת הדבר שהכי שיפר את הכתיבה שלך? (חוץ מאימון)

מהי כתיבה בשבילך?

|חופר|

למה את מפרסמת? הכיף שבפידבקים, בדיקה תמיד- אהבו? זה אומר שזה טוב?

את רואה את תחום הציור הופך למקור פרנסה, ז"א זהו תחום רציני או חובבני? אני מקוה, קשה לחשוב רחוק עכשיו. 

אז עוד שאלה: למדת ציור במסגרת מסויימת? מגמה שנתיים

מה את חושבת הדבר שהכי שיפר את הכתיבה שלך (חוץ מאימון)? התבגרות

מהי כתיבה בשבילך? פריקה, תחביב, אהבה

מה יותר חשוב לך כתיבה או ציור? כתיבה, לבפנים, ציור לבחוץ. (שאלה מכשילה)

יש לך יצירה שאת אוהבת במיוחד? ולמה?

את 'אימפריות נופלות לאט'- הוא מעביר את המסר באלגנטיות, כתבתי אותה בלי עקיפות וכיסויים, היא נקיה לדעתי, ואולי בגלל זה מבינים מה כתוב בה בצורה ברורה.

'ואמנות הכאב'- יצירה עם רקע אישי רגיש .

חג שמח

שבוע הבא "בת שמש" עולה!

http://www.inn.co.il/Mosaic/lmf_Profile.aspx/8754

בעזהי"ת

מה גרם לך להתחיל לכתוב?

כשאת כותבת. את מרגישה שאת בורחת מעצמך דרך הכתיבה, או מתחברת לעצמך? 

למה את כותבת\מציירת? את מרגישה שזה גורם לך להגיע למשהו בתוכך?

כותבת מהחט"ע בערך.
מה גרם לך להתחיל לכתוב? האמת, אני לא זוכרת מתי זה התחיל. אבל אני מהמרת שבעיתון בי"ס

כשאת כותבת. את מרגישה שאת בורחת מעצמך דרך הכתיבה, או מתחברת לעצמך? מזדהה עם עצמי. אולי זה נוטה ל'מתחברת' אם אצטרך להיצמד לתשובות.
למה את כותבת\מציירת? כי אני יודעת. סתם, תשובה דבילית.  יצא ואני נהנית מזה (צעבר למה זה נותן לי וכו')
את מרגישה שזה גורם לך להגיע למשהו בתוכך? ציור בעיקר מרגיע.

או שקראת ולא זיהת את עצמיך ביצירה שלך? בין בכתב בין בציור?

אם כן למה את חושבת שזה קורה?

ואיזה פרילי?

אומרים שיצירה היא כישרונולד, בעד מה היית מוכנה למכור אותו?

היו יצירות שאחר שגמרת אותן לא העזת לקרוא אותן? היה ציור שציירתי וקרעתי. [לא כי הוא היה מכוער, כי הוא הכאיב לי]
היצירות [כתיבה\ ציור] די משקפות אותי. אז בין היתר אני מזהה את עצמי..[בין השורות וכאלה].

("אם כן למה את חושבת.." לא רלוונטי)  לא נראה לי שאוכל ליצור משהו שהוא לא אני, אחרי הכל היצירה באה ממני, לא? (אא"כ מדובר בשיעורי בית של שנתיים- "צור עשרה גוונים של אפור מעיפרון יחיד". לא, זה ספציפית לא שיקף אותי, וגם לא המחווה לאמן שעשיתי לואן-גוך בזמנו.

איזה מעדן את הכי אוהבת? שונאת מעדנים.
למכור אותו? מה פתאום. עד שיש לי משהו ביד..

תודה.
 

אולי עורכות שירה יוכלו לעזור? מישהו??

כמו שכתוב 'שוכבים לא צפוף' בבור של מתים- זו מן בדיחה שחורה כזו..

גרמני שמנגן, נגינה ארסית וכואבת הוא מנגן בנחשים. הוא אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה אבל החזון שלו הוא חלום המות. (וחוֹלֵם הַמָּוֶת) 

http://www.inn.co.il/Mosaic/

א. בעקרון כל שנתיים יש טכנולוגיה חדשה במצלמות. ה-D90 מצלמה טובה, אולם זו מצלמה מלפני שנתיים וחצי. לענ"ד עדיף לקנות CANON 600D או לחכות ל-NIKON D7000, על מנת לקנות מצלמה עם טכנולוגיה חדשה ככל האפשר (זה יותר משתלם לטווח ארוך). 

ב. לא לקנות מצלמה יחד עם עדשת קיט. בד"כ עדשות קיט אלה עדשות בינוניות וזולות. קניית העדשה לא פחות חשובה מקניית המצלמה, וכדאי לדעת איזו עדשה קונים לפני שבוחרים לקנות מצלמה.

ג. באשר לכרטיסי זכרון כדאי לבחור אותם לפי הגודל הדרוש, העלות הזולה ככל האפשר, ומהירותם. לצילום, לפחות כרטיס של 4G או 8G. ואם רוצים לצלם  גם וידאו, כרטיס של 16G או יותר.

אם יש עוד שאלות, נשמח לעזור.

מה הטכנולוגיות השונות? [השמות שפירטתי- SDHC לדוג'- מה זה?] ומה עדיף?

[אגב- הD90 הכי מתאימה לי מבחינת התקציב המצומצם. הייתי שמחה לקנות מצלמה טובה יותר, אבל גם לאכול צריך...]

איכות התמונה נקבעת עפ"י איכות העדשה יותר מאשר איכות המצלמה. בעיקרון מומלץ להשקיע קודם כל בעדשה ורק אח"כ במצלמה, מהסיבה הפשוטה שעדשות הן השקעה לשנים רבות, ואילו מצלמה בד"כ מחליפים כל 2-3 שנים. יש סוגים שונים של עדשות המתאימות לסוגים שונים של צילום. לדוגמא, לצילום נוף עדשה 20-35 מ"מ, לצילום רגיל עדשה  30-70 מ"מ, לצילום מרחוק עדשה  80-200 מ"מ, לצילום מאקרו עדשת מאקרו. את יכולה למשל לקנות NIKON 5100 ולחסוך 450 ש"ח אותם אפשר להשקיע בעדשה טובה יותר. באשר לכרטיסים, יש הרבה חברות וטכנולוגיות שונות ולכן יש להם שמות שונים. נראה לי שכרטיסי SD הם בגודל עד 4M, וכרטיסי SDHC עד 32M. מחירי הכרטיסים בהתאם למהירותם וגודלם. תחליטי איזה גודל כרטיס מתאים לך, ותשווי בין המחירים של הכרטיסים השונים.

הכוונה למצלמת ניקון D5100 שהיא במצלמה חדשה בעלת איכות תמונה מדהימה יחסית למחירה. היא זולה יותר מה-D90 ב-450 ש"ח. ה-D90 בנויה טוב יותר כי היא מקו משוכלל יותר, ב-D5100 יש טכנולוגיה מהדור הבא, כך ששתי המצלמות פחות או יותר טובות באותה מדה.

כל עוד את לא צלמת ספורט, או משהו בסגנון - לא נראה שהנושא צריך להטריד אותך. ייחודם של הכרטיסים הממש יקרים הוא לא נפחם, אלא המהירות המדהימה שלהם, שלא נראה לי שרוב הצלמים זקוקים לה, ונכון עבורם לשלם עליהם עוד כמה מאות שקלים.

(אגב - קיים פורום צלמים עבור שאלות כאלה ממש)

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f374

זו בעקרון שאלה שבימנו קשה מאוד לענות עליה.

כדאי לשים לב להבדל בין פיזמון לשירה... (אין לי זמן כרגע, אבל כדאי לחפש בויקי..)

של דומיניק אפיה \ Dominique Appia

http://www.appia-d.ch/memoire.swf

תמונה בגודל מלא מהאתר שלו.

יש לכם יצירה כלשהיא שהיא משמעותית מבחינתכם?

אני חושב שמבין היצירות שפירסמתי היצירה "עת לאהוב" היא הכי משמעותית לנו בשל העובדה שהתמונה היא מהחתונה שלנו.

השעון הזה תלוי במרכז הקיר של הסלון בבית שלנו.

א. יעל אהבה ליצור כתכונת אופי (שגם אני ניחנתי בה אבל במינונים נמוכים יותר) וזו גם היתה הדרך שלה לבטא כל מיני תחושות שלה (בעיקר ביצירות שלה בתחום השירה שלא פירסמתי כי הן אישיות מידי). מעבר לכך, היא הרגישה שזה התחום שבו היא יכולה לבטא את כישרונותיה בצורה הטובה ביותר.

ב. אני, כל עוד יעל היתה בריאה בעיקר עזרתי לה ביצירותיה ולא כ"כ יצרתי לבד.

ג. אני, מאז התאונה אמנם לא כ"כ מוצא זמן ליצור אבל כשזה קורה זה בעיקר מתוך מעין תחושה פנימית שאני חייב להמשיך את היצירה של יעל וזו גם תרפיה נפשית בשבילי.

פירסומן לחשיפה מסויימת?

ב. אתה מרגיש שיצירות מוציאות ממך משהו אחר, משהו טוב?

אבל אני חושב שכל עוד זה נעשה במידה הראויה זוהי חשיפה מבורכת.

ב. בוודאי.

אם זה עבודה בחימר אני מרגיש את הידיים מלוכלכות, אם זה עבודה עם דבק אני מרגיש אותם דביקות.

בכל מקרה, בסוף העבודה אני מרגיש את הידיים נקיות וריחניות מסבון.

וקצת ברצינות, ברור שבסוף העבודה אני חש סיפוק. איך אני חש במהלך העבודה? שאלה טובה.

לכן גם אני מתמקד בעיקר בחימר כי התחושה שלו בידיים מאוד מרגיעה.

(למשל ב"גאוה ודעה קדומה" זהו ריקוד)

מה דעתך?

מתוך הכרות עמוקה עם המניעים של רעייתך לצייר וליצור,

כיצד לדעתך היא תגיב כשיום אחד  (בע" בע"ה) היא תראה את החממה שפתחת לה?

גם אני תהיתי לעצמי מס' פעמים בשאלה הזו.

נראה לי שאם לכתחילה הייתי שואל אותה היא לא הייתה רוצה שזה יפורסם. לא כי היא חושבת שזה אישי אלא כי היא לא אוהבת פרסום רב. אבל לאחר שהיא תראה בפועל איך זה נראה אני חושב שהיא הייתה נותנת את ברכת הדרך.

במידה והיא לא תאהב את הרעיון אני מבקש ממנה סליחה כאן ועכשיו.

ד"א היכונו היכונו, יום חמישי "בקטנה" עולה..

http://www.inn.co.il/Mosaic/lmf_Profile.aspx/29025

מוזמנים לעיין "בפסיפסים" שלה..

עוד שאלה אליך: אם לא היית עוסק באומנות כתחביב היית עוסק ב...?

איזה מקום תופסת האומנות בחייך?

אם לא הייתי עוסק באומנות כתחביב הייתי עוסק ברכיבה על סוסים. זה עדיין חלום שיהיה לי יום אחד סוס.

האומנות לצערי לא תופסת מספיק מקום בחיי וזאת מחוסר זמן. (אלא אם צפיה בציוריו של ברוך נחשון נחשבת התעסקות באומנות )

היית רוצה להתפרס על יותר תחומים באמנות? לתת לה יותר מקום בחיים?
אתה אוהב ליצור? (כבר שאלו?)

התשובה עונה לשלושת השאלות. (או בעצם לארבעתם...)

סליחה על הציניות הייתי חייב...

אני מניח שזה לא היה אסון מבחינתי כי כפי שכתבתי זה לא תופס מקום מספיק נכבד בחיי.

מה היה השם?

עם איזו יציה יעל הכי מרוצה, לדעתך? (או, לידיעתך...)
 

ולא מצאנו שם שמצא חן בעינינו. אני מניח שאם היינו פותחים עסק שכזה לא הייתה לנו ברירה אלא למצוא שם.

גם לילדים שלנו התקשנו למצוא שמות עד לרגע האחרון.

יעל הכי אוהבת את היצירות מלאות הצבע והחיים. (לפחות בשלב הזה של החיים - פעם היא אהבה לצייר בעיקר עם פחם) מבין היצירות שפורסמו בפסיפס היא הכי אוהבת את "ובצל כנפיך אחסה". (שלדעת ברוך נחשון היא "חצופה" כהגדרתו)

מה תכיפות הכתיבה שלך?
מה מקור ההשראה שלך?

זה קצת קשה להגדיר.. פעם בשבועיים. לפעמים יש יותר לכתוב מאשר להכיל בשיר..

השראה? דברים שקוראים לי ביום יום, דברים שאני מבינה פתאום בעולם..

באיזה רגעים הכי קל לך לכתוב?

מה יקרה אם יום אחד יודיעו לך שאת לא יכולה לכתוב יותר? סתם, נגיד ניתוח שהוציאו לך את החלק שאחראי על הכתיבה או משהו כזה.. מה תעשי?

למה את כותבת?

מה זה כתיבה בשבילך?

אם את בת, ולא תובנה או מחשבה?

[סתם בגלל שאני חושב שהחוצות יוצר צריך שאלות יותר -

למה את בכלל כותבת?

כי אני מרגישה צורך להעלות את מה שרץ לי במוח על כתב.

עד כמה הכתיבה חשובה לך?

אמ.. קשה להגדיר, היא דיי חשובה אבל לא במקום הראשון.

באיזה רגעים הכי קל לך לכתוב?

כשאני ממש עצובה ובסערת רגשות.. כעס.

מתי התחלת לכתוב? 

ממש רציני לפני כמה חודשים (אני מאמינה שיותר מחצי שנה..)

מה גרם לך להתחיל?

מריבה עם אחות.

הסביבה שלך יודעת שאת כותבת?

מס' קטן של חברות קרובות, לכך לפחות אני מודעת.

רצית פעם לכתוב למישהו/י?

לא.

בנתיים זה, אני אמשיך.

באיזה זמן ביום את כותבת, בדר"כ? כ

אין זמן מסויים אבל לרוב בלילה..

מה זמן לוקח לך לכתוב, מהרגע בו חשבת על היצירה עד שהיא עברה את כל הפינישים? 

עד שאני רואה אותה גמורה כמה שעות ככה, קשה לי לחזור למשהו אחרי שעזבתי אותו אבל אני לרוב מעלה ל"אשירה לה'" אז זה הרבה יותר זמן..

שאלה קצת אחרת;

היצירה הזו- משוגעת גאה. (/Mosaic/Read/20676)

קראתי אותה מס' פעמים, ניסיתי להבין מה קורה כאן.
(ולכן אף פעם לא הגבתי עליה, למרות שרציתי..)
מאיפה היא נוצרה? באיזה מצב יוצר צריך להיות כדי לכתוב יצירה כזאת? יש בה תוכן נוקב, מתריס, אבל לא הצלחתי להכיל אותה. ואולי זו רק אני.

|מחכים לי|

חג ל"ג שמח

מוסר על איך מתנהגים בחברה.

על איך את צריכה להיות

והם בעצם לא מבינים שזה בדיוק מה שאת עושה,

והם לא מרוצים.

אני רואה את זה כמחאה מסויימת על הנורמות החברתיות שמחיבות אותנו כלכך.

על החברה הסגורה שכל מוזרות קטנה (או גדולה במקרה שלי) לא מתקבלת.

אולי ממצב של תסכול אבל בהחלט של השלמה עם המצב (ראי כותרת..)

ניצלוש!

ביום רביעי יש את יום המגבת הבן לאומי!!

(לזכרו של דוגלס אדמס..)

מרגש כלכך..!

מה היצירה האהובה עליך?

אני חושבת ש"צללים"

אבל זה קשה..

הוא יעלה ביום חמישי, אז תעשו ש"ב)

ושאלות רבותי, שאלות.

http://www.inn.co.il/Mosaic/lmf_profile.aspx/45207

עקיבא ויעל

|ש"ב|

"הנוכל המפוברק" פרי מוחו הקודח של אדמין נועד כדי למלא את החסר כשאין שום יצירה שראויה לבמה.

יצירה המועלית לבמה לא נבחרת ביחס לאחרות אלא ע"פ חוות דעתם על העורכים

חוו"ד העורכים מושתתת על התרשמותם הסובייקטיבית המיידית, או על קריטריונים קבועים? 

תודה...

מדובר ביצירות ואין שום אפשרות אובייקטיבית לקבוע מה ראוי לבמה ומה לא.

אין מה לעשות, צריך להיות תלויים בחוות הדעת הסובייקטיבית של העורכים שלא אני ולא אתה בחרנו בהם.

מצד שני, אף אחד לא מחייב אותך לפרסם פה ואפשר לנצל במות אחרות.

כלי נוסף שקיים פה ולענ"ד הוא לא פחות חשוב הוא קטגוריית הפופולאריות בדף הראשי של פסיפס ששם אפשר להתרשם מהיצירות שזכו לפופולאריות בקרב הגולשים ולאו דווקא בקרב העורכים.

כמו כן, כמות התגובות ליצירה ואיכותן גם ראויות לתשומת לב היוצר וציבור הגולשים.

יותר העובדה הזאת ביצירות שנפסלות.

שיצירות נפסולת, אבל עכשיו אני חושבת שזה פשוט גאוני! זה העלה לי את הרמה של היצירה בפרט (כשמסתכלים על הדבר הראשוני ומה שכתבתי אחרי כמה פעמים שהעורכת פסלה לי והעירה מה צריך לשפר ביצירה) ואת הרמהת כתיבה שלי בכללי (זה נתן לי יותר אימון הרי- "בכתיבה, כמו בכל דבר אחר צריך להתאמן...")

לא מצאתי הרבה סיבות מוצדקות לפסילת היצירות שלי.

ולא שהאף שלי מתכחכך בתקרה, זה פשוט נראה ככה. אני כותבת ומציירת יחסית הרבה והפסילות כאן לפעמים נראות כמו בדיחה. [במחילה מכבודכם]

תודה אלעד.