תודה רבה לכן.. וצדיקה- התרגשתי מתגובתך, ממש..
אז זהו, שאני עדיין לומדת את עצמי, בכלל, וביצירה- במיוחד.. וכל יצירה שלי- נובעת מהכי בפנים שלי, לעיתים מתוך מלחמה עם הצבע, המכחול או החומר, ולעיתים בכזו שלווה ושלמות שאני משתוקקת שלא יגמר לעולם... אבל הכל- מבפנים.. ולכן כ"כ קשה ומוזר לי להוציאה לאור.. כמו תינוק קטן, שרק נולד, וחבלי היצירה והחציבה היו ממש גדולים, ועמוקים ומתוקים, וכל שארצה זה לשמור עליו מכל משמר- שישאר בשלמותו ובטהרתו- ועם זאת, יגדל, יגדל.. ולכן כל זחילה שלו אל העולם, צעד שלו החוצה מרגש מאד.. וצריך את החיזוק שלו, והכח והעוצמה- לגדול, לגדול, למרות שהוא כבר מלא בזה מבפנים, אבל בעדינות רבה..
ואיך גדלים? בחמלה רבה, אמונתך.. ובחמלה, כי רבה אמונתך.. אבל הביקורת, גם כשהיא בונה, היא קשה, ולא תמיד מרגישים בה את החמלה, וגם אם בידיעה ברור שהיא טובה, עדיין- קשה, קשה..
וזה המילים, ומקווה שהעברתי את שעבר בי גם בין השורות..
ותודה, תודה תודה!!
אגב, לא התכוונתי דווקא לשיתוף ופרסום באתר ולייחודיות של פסיפס דווקא, אלא פרסום בכללי.. [לאלעד]