בס"ד

תהיתי לעצמי-
מה גורם לנו לכתוב בד"כ דברים עצובים?

רוב היצירות הן עצובות, פסימיות..
מה הגורם לכך?

בד"כ,
זה גם אנשים שביום-יום י'היו הכי שמחים, מלאי מוטיבצי'ה ואמונה..
ובכתיבה..

-יש למישו תשובה?-

תודה!

האם מותר לי לפרסם בלל"ת שיר/סיפור/תמונה או כל יצירה אחרת שאינה שלי?

אילן רמון כגיבור ספרותי –דרך להנחיל מורשת

הרצל חקק, 11/08/2008

" הנער שחלם לעוף"– סיפור עם מעוף

על ספרו של משה גרנות, "הנער שחלם לעוף", הוצאת 'דני ספרים', סדרת 'הופכים דף', 2008, 79 עמודים.

ספרים לבני הנעורים היו חלק משמעותי בתהליך ההתבגרות שלנו, וכיום בעידן הטלוויזיה והאינטרנט כמו נתמעט חלקם, וחבל. לספרים טובים יש כוח להשפיע על עיצוב עולמם של הילדים והנערים, וההתמודדות עם העלילה ועם הדמויות משפיעה על הקוראים הצעירים לראות את הקורה להם מבעד לפריזמה של עולמות כתובים, מבעד ללבטים של גיבורים ספרותיים.

ספרו של משה גרנות, "הנער שחלם לעוף", מצטרף לרשימה של ספרים, שנכתבו כדי לתאר את סיפור חייהם של גיבורים בחיי האומה, והיינו עדים הן לגיבורים שקנו את שמם בתחומי החברה והתרבות כמו אליעזר בן יהודה, והן גיבורים שזכו לתהילת עולם בשל גבורתם, כמו דב גרונר ולוחמי ניל"י ואחרים.

משה גרנות כותב סיפור על גיבור לאומי בן תקופתנו, אילן רמון, אך מנסה לבנות את הסיפור תוך נסיון לשלב כאן ז'אנר נוסף – ז'אנר סיפורי הקבוצה והחבורה.

סדרות העבר שגוללו סיפוריהם של גיבורים למיניהם עשו זאת כדי להציב בפני הנוער דמויות מופת, דמויות לחיקוי, והכוונה היתה להנחיל ערכים. גרנות מזדהה עם גיבורו, והערכים שלו אכן נחשפים כערכי מופת, אבל גרנות משתדל לספר את סיפורו של אילן רמון, דרך עיני חבריו, דרך עיני הילדים שלמדו איתו. האמיתות של אמון והעקרונות שלו נחשפים כחלק מן העלילה הסיפורית, כחלק מן המעשים של הילד רמון, הנער רמון, האיש רמון.

חיבור הז'אנר ההיסטורי לז'אנר של ספרי החבורה מקרב את הקוראים לדמותו של הגיבור, וחייו זוכים הן לתיעוד היסטורי מצד אחד, והן לעיצוב כגיבור של סיפור הרפתקאות. תוך כדי תיאור התאקלמות משפחתו של אילן רמון בבאר שבע, מקבלים הקוראים פרקים בחיי העם, תקופה של מדינה בשנותיה הראשונות, משחקי הילדים של אז, הנכונות לעקור ממקום ולהתיישב במקום אחר כדי לתרום לבניית כוח המגן והכור האטומי. סיפורה של המשפחה הוא סיפורה של תקופה, תיעוד ספרותי מרגש. כדרכו של סיפור היסטורי, סוחף גרנות את הקוראים הצעירים אל אירועים המתרחשים בזמן אחר, והעבר מקבל ממד אנושי, כולל משחקי הילדים, משחקי הקבוצה, קשיי הקליטה בשכונה החדשה.

דרך תיאור חיי הילדים, דרך התיעוד הרגשי כפרקים מיומנה של נטע, מצטייר אט אט תיאור התגבשותו של אילן כמנהיג כבר בילדותו, ערכיו האנושיים כפי שהם נחשפים בתהליך הגדילה שלו, היושר והיושרה שלו במקרי מבחן, עקרונותיו המוסריים המיוחדים ברגעי משבר. כך, למשל, כאשר בנות כיתה ח' המקבילה מזמינות את אילן איתן לסרט, אילן נענה בחיוב, ובנות כיתתו נפגעות. הן כותבות לו מכתב, מציגות את הסכמתו לבנות הכיתה המקבילה כ"בגידה" ומציגות עצמן כנפגעות. אילן רמון הילד חש הזדהות עם הבנות הנעלבות, מתייסר ומבטל את קשריו עם הילדה מן הכיתה המקבילה. סיפור תמים כל כך, ובמבט שני הוא נראה די מדהים כשאנו מנסים לדמיין קשרי ילדים וילדות היום, ערכי חברות היום. כמה הכל מזוכך באותם ימים: התום, הכנות, הרגישות, מעל לכל.

המחבר בחר להדגיש דווקא את תקופת ילדותו ונעוריו של רמון, ובצדק. כדי למשוך את הילדים והנערים לעולמו של אילן רמון, חשוב ליצור יצירת ספרות שתתמקד בעולמם של הילדים ובני העשרה. התחושה היא שזה מקרב את הקוראים, שכן זו ספרות שמעניקה לקוראים הצעירים שורות הקרובות לעולמם – סיפור ורגשות המעניקים להם את מה שהם מחפשים, את עצמם, את בן גילם. המאבקים והלבטים אינם תמיד מוכרים ושגורים, אך יש בהם לתת לקוראים מבט אחר על החברה, על הערכים, על הקשר לעמם.

השימוש ברובד סיפורי ההרפתקאות, חבורת הילדים של אילן, המעקב אחר דמויות עלומות, כל אלה מסייעים לגרנות לבנות סיפור ילדים, מעבר מעולם המציאות לעולם הדמיון. דרכו המיוחד כילד, גם כשהוא מתנגד לדרכם של חבריו ונשאר נאמן לעקרונותיו, יוצרים דמות של ילד מיוחד. עיניה של נטע מציירות לנו גיבור ילדותי אהוב מאד, אליל הבנות בכיתה – ולעתים נדמה שגרנות יוצר כאן מעין דמות ישראלית אותנטית של הנסיך הקטן, ילד מיוחד במינו.

אילן מתואר כגיבור מיוחד, ספורטאי מצטיין, עורך עיתון בית הספר, והילדה נטע מיטיבה לתאר אותו כנער קונה טוסטוס ומחליף את ידיות הטוסטוס הפשוטות בידיות של אופנוע 'הארלי דוידסון'.

המחבר משה גרנות מצא דרך לשלב בין תיעוד לרגשות: כל הסיפור מסופר מנקודת ראותה של נטע, בת כיתתו של אילן רמון בבית הספר היסודי בבאר שבע. כדי להתגבר על בעיה הסיקור של חיי אילן רמון בבגרותו ובתקופת היותו טייס, הופכת נטע להיות אשת טייס, והיא עדה מקרוב לחוויות שעובר רמון כטייס וכלוחם. סיפור הרומן בין אילן לטובה בתיכון, מתאר את החששות של טובה מרצונו של אילן להיות טייס קרב. אילן מבטיח לחברתו טובה: "אני אטוס לחלל, טובה, אני מבטיח לך".

סיפורים היסטוריים טובים יודעים ליצור נקודת מפגש בין פרשיות העבר לבין חיי ההווה, והם יודעים להוביל בעדינות את הקוראים הצעירים לבעיות המעסיקות אותו היום: ערכי אנוש, תהליכים חברתיים, קשר בין הורים לילדים, דילמות ביחסי חברות בכיתה וכו'. גרנות מגולל פרשיות שונות בחיי אילן רמון הן כילד, הן כנער, הן כחייל בראשית דרכו והן כטייס לוחם – והקוראים נסחפים בזרם המאורעות – והתחושה היא כי הכל מתרחש די קרוב לעולמנו, שאנו חלק מן העולם המופלא הזה.

יופיו של הספר בכך שהמחבר לא התפתה לצייר דמויות בשחור לבן, לא צייר גיבורים אידיאליים מול דמויות מרושעות, כפי שמצאנו ברומנים היסטוריים מסוימים, אלא בחר לתאר עלילה רגשית. העלילה זורמת באופן קולח , אמין, ואין מקום לדחיסות של אירועים ופרטים טריוויאליים רק כדי ליצור תחושה של רומן מסעיר וקצבי. הילד רמון ועולמו המיוחד הן הצופן להבנת רמון הלוחם, והתגלותו כמנהיג כבר כילד, היא המפתח בסיפור זה להבנת האני מאמין של רמון. חלומו להיות טייס, משאלתו להיות טייס חלל, אלה הכוכבים המאירים את עולמו של הילד, וגרנות מיטיב לעצב את תיאור התבגרותו שלב שלב.

עדותה של נטע מובילה לימיו של אילן כטייס, כמפקד טייסת, לסיפור המבצע של הפצצת הכור בעיראק וחלקן של אילן במבצע, לסיפור ההיכרות עם רונה, לאימונים בנאס"א לקראת הטיסה לחלל.

יום האסון הוא נקודת שיא בסיפור. כדי לרכך את השבר הנורא, מסתיים הסיפור במפגש חבריו של אילן רמון, מפגש מאוחר שבו הם מספרים בדרך חווייתית את חייו כילד לצדם, את הדרך שבה ספגו משהו מרוחו.

אילן רמון היה לוחם בן ימינו – אבל ספרו של גרנות הופך אותו לגיבור ספרותי מיוחד, לסוג של קלאסיקה. אנו רגילים לחשוב שספרי קלאסיקה יוצרים פולחן של גיבורים או אלילים, אך הספר הזה בונה קודם כל דמות של גיבור אנושי מיוחד, גיבור שילדים יכולים להזדהות איתו, לחוש קרבה לעולמו המיוחד. נהוג לומר שספר ילדים טוב, הוא ספר שמבוגרים חושבים שהוא טוב. גרנות כתב ספר שמבוגרים יאהבו לקרוא, וילדים יאהבו להפליג במחוזותיו כדי ללמוד משהו על עולמו של גיבור מיוחד, כדי לשאוב משהו לעולמם שלהם.

http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-2411.htm

אמממ.... כתבת דעה קצרצרה שהכנתי...:

בל'מטה' של האתר מצוי לו קישור קצרצר ונחמד... הקישור הוא 'אודות' וכך כתוב בו:

" הפגנות רבות ערך המחנה הלאומי. בכל הפגנה, עלו נציגי הציבור ונאמו נאום עם ססמאות. מפגינים תלו שלטים עם ססמאות מתחרזות, אך מעבר לכך לא היה דבר יצירתי בהפגנות. שוב אותם שירים, חסידיים או ארץ-ישראליים. אף אחד לא החדיר את המסר האדיר שבנגינה.

לנגינה יש השפעה רבה על הנפש, ועל החיים בכלל, והיא כלי השפעה ושתיפת מוח רב עוצמה (עיין ערך גל שירי השלום המשודרים בתחנות הרדיו הממלכתיות והאזרויות). כמו - כן, כתיבת שיר, באה בגלל רגשות. לאחר שמישהו מכריז על תוכנית טובה או רעה לעם ישראל, יש רגשות לאנשים שהם כותבים. לצערם ולצערנו - הם נאלצו לגנוז אותם במגירות.

חלקם ניסו לפרסם, אך נתקלו בסתימת פיות מתמשכת על ידי תחנות הרדיו, העתונים ואפילו אתרים באינטרנט.

שם האתר הוענק לו לאחר שהתברר כי רק ירקות חקלאי הגוש מנוקים דיים, וכאשר צורכים תחליפים הם מקולקלים, ומרמז על תוכנו של האתר.''(/Tolaim/Page.aspx/About)

האם אנו אתר של הפגנות?! האם אנו מעלים יצירות בגלל שאין לנו שום מקום אחר להעלותם?!

ניסיון תירוץ - מי שם לב לזה בכלל?! מי מסתכל על זה? האם דבר זה הוא נותן תחושה לאנשים שאתר זה הוא בדיעבד?!

על כך פה: נתבונן בערך הקצרמר ''ללא תולעים'' בוויקיפדיה:

בתחילת 2006 הוקם אתר האינטרנט "ללא תולעים", המפרסם בעיקר יצירות בעלי גוון פוליטי לאומי-ימני.

"ללא תולעים", עלה במרץ 2006 בכתובת  notolaim.ath.cx.

 בראשית דרכו התקשה להמריא.

עם הזמן האתר התמלא בעיקר בגולשי הפורומים של ערוץ 7 ובמשתמשים אחרים שקיבלו תגובות שליליות ליצירות שהעלו במקומות אחרים (בעיקר "ביכורים", שנוקט קו מתון יחסית).

באוגוסט 2006 רכש "ערוץ 7" את האתר ואיחד את רשימת המשתמשים של "ללא תולעים" עם גולשי הפורומים בערוץ. באוקטובר 2006 - תשרי תשס"ז מוצב האתר מחדש כחלק מאתר ערוץ 7.

על אף שהורכב בתחילתו בעיקר מפורשי "ביכורים" לא ניהל האתר באופן רשמי מלחמה כנגדם. מנהליו אומרים כי האתר הוקם על מנת להוות כלי ביטוי ליצירות "לאומיות מדי" שבמקומות אחרים ברשת, לטענתם, לא מקבלים ביטוי ראוי

אז מה עלינו לעשות בשביל לשנות את היחס הזה? (מסקנות שלי....)

א.     להעלות את הרמה של האתר...

ב.      לשנות את התדמית... – שהרי גם ככה כבר שלא מתפרסמות יצירות בעלות גוון פוליטי מיוחד באתר... (ע''ע הפנאטידה שהיתה בהתחלה...)

ג.      להעלות את האתר ברשימת הפופולאריות של גוגל...(כשילחצו ''אתר יצירה'' זה יופיע בין הראשונים... [דבר זה נעשה ע''י חיפוש ''אתר יצירה '' ולחיצה על הקישור של ללא תולעים.. – דבר זה יקפיץ ת'קישור של האתר למעלה...])

ד.      לשנות את ''אודות האתר'' הן באתר עצמו , והן בוויקיפדיה... – דבר זה צריך להיות מקובל על הרוב המוחלט של היוצרים באתר...

ה.      לשנות את שם האתר לדבר יותר קליט , רץ ותדמיתי לשיווק...

קישורים חיצונים: 

Tolaim/Page.aspx/About  אודות האתר

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%A5_7 אודות האתר בוויקיפדיה...

.

 ...!!!אנחנו רוצים לשנות! אנחנו רוצים איכות! אנחנו רוצים שינוי

דעתכם חשובה...

חברים וחברות יגיע זממנו... יום זה יגיע לחלק מאיתנו יום זה כבר עברו חלקינו.... באומנות ישנו נושא טעון נושא זה מפריע בדרך כלל לאנשים 'דתיים' ... אני לא רוצה לפרט (ואני לא אפרט) מהו בדיוק אותו הנושא , אם כי אני יכול לומר שמי שיסתכל קצת במוזיאיון אומנות , או סתם באיזו שהיא  תערוכת אמנים צעירים יבין למה  התכוונתי... דברים אלה הם אינם צנועים (כפשוטו [תרתי משמע]) ... הבעיה היא שבמקום לימודי האומנות מעבירים שיעורים גם דברים טעונים אלו.. מעטים המקומות שאינם מלמדים בתוכנית לימודים שכוללת גם את הדברים הללו - לכן אדם היוצר (שיש לו בעיה עם זה...) לא יוכל לפתח את כישרונו בבתי הלימוד הללו מסיבות אלו...

בד''כ כלל נושאים אלו הם בציור וצילום....

נו - אז מה אתם אומרים האם שייך ללכת לבצלאל וחבורתו?

 תשובות מחושבת...

הודעות שצריכות להיות כאן יעלו וירדו כקישור
לפי הביקוש החשיבות והצורך.

נא לא להגיב כלום בשרשור זה.

יעקב.

{תודה למעלי הרעיון אי שם)

ואני יודע שהחדות לא משהו...

תודה לכולם!

שלום,

אני מחפשת אחר מקום ללימודי כתיבה או סדנת כתיבה יוצרת ברוח היהדות באזור המרכז.

אשמח לעדכונים רלוונטיים.

תודה מראש.

ועוד קישור עם כל התשובות שיכולות להיות בינתיים:

http://www.israelidesign.org.il/newsDetails.asp?PageID=2&tt=1&NewID=1153

כפי שאתם רואים, ידברו שם גם על האומנות (הדובר הוא שרון רג'יניאנו, שבעברו היה שחקן תיאטרון וטליוויזיה ישראלי והוליוודי). וכן, לתורת החיים יש גם בי"ס לקולנוע (שיעורים במשחק, צילום, עריכה ועוד). לכן ראיתי הקשר להעלות מודעה זו לפה...

למניעת בעיות יש ללחוץ בראש הקובץ על הגדל- יוצר מסך פעיל.

יש לבחור פקודת save מתפריט file  

אם הוא אפור כנראה שהקובץ שמור, יש לך אפשרות לשמור ליתר ביטחון בפקודת save as  בתפריט הנ"ל.