למה אנחנו כל כך חלשים ופחדנים?
נמאס לי כבר. באמת.
מההצטדקויות של דתיים לאומיים בכתבות בעיתונים/אתרים חילוניים, כשגם כשהכתבה היא על סתם משהו, הם חייבים להוסיף שהם בסדר והם נורמליים
כשאולי יש מישהו שלא מוצא חן בעיני השמאלנים והחילונים ולא בטוח שהוא עשה מה שאמרו שעשה או שסתם ניפחו מקרה, אבל לא האימה הגדולה של הדתיים הלאומיים והגאווה שלהם תכריח אותם להתנגח בהם עוד יותר מחילנוי/שמאלני ממוצע
וכמובן, במקום סתם לכתוב איזה דבר תורה או להתעסק באלף הדברים שעברו במשך השבוע, 'הסלבים' של
הציבור מ ו כ ר ח לכתוב לפחות, וגם זה ממש מעט מדי, פיסקה על כמה שהם לא כמוהו, ושזה בכלל לא יהודי לעשות...
אז זה משהו ביו תסכול וכעס וגם זילזול באנשים חסרי עמוד שידרה ופחדנים וגאוותניים כל כך שמוכנים להפנות גב לאחיהם,ביותר מובנים משגוי יכול להיות אח ובוודאי ביותר מובנים מששמאלני יכול להיות אח, העיקר שהם שמרו על התדמית שלהם.
ומשהו בין תהייה, איך הגענו לזה?
באמת שלא זכור לי שמאלני שהרגיש צורך להתנצל על אמונתו, על אורח חייו,
אני חושבת שהם עוכרי ישראל ובוגדים, אבל אני מעריכה את הגאווה שלהם במי שהם ואת האומץ לתמוך אחד בשני ולעמוד כמחנה מול הביקורת.
הלוואי שאני אזכה להכיר אנשים כאלה בחיי,
בינתיים מה שאני רואה זה אוסף צבועים שנהנים שמוחאים להם כפיים גם אם זה אומר להפנות עורף מאחיהם ומעקורנותיהם.
אז לכו, תכתבו עוד כתבה עד כמה אתם דתיים נאורים ומתקדמים, או עד כמה אתם מתנחלים צדיקים וערכיים,
נתראה אי שם, במקום הזה כשהתדמית שאתם מטפחים בגאווה ובפחד כבר לא תכסה אתכם אז.
אז דבר אחד אני יכולה להעריך אצל השמאלנים,
הם לא מתביישים במי שהם ואף מלחמה עם דתיים ואף חנופה מהמתנחלים לא תשנה את זה.

