אחרי הגיליון שעבר של "ארץ בנימין", שלחתי תגובה לאחת ה'דעות' שהופיעו בעלון. את התגובה שלחתי לא בשמי האמיתי, מסיבות מובנות כדלהלן, וזו כנראה היתה סיבה מספקת לא לפרסמו. נאמר לי להתקשר, אך ב10 פעמים שניסיתי לא נעניתי. מצרף כאן את התגובה:
שלום, אני "נער גבעות". אם תשאלו את 'מכרי' במשטרה, אפילו "מנהיג של כנופיית נערי גבעות". החיים שלי עמוסים בהרבה דברים חשובים שלא מותירים לי הרבה זמן לקרוא עיתונים וכדו', אפילו יהיו ירחונים חביבים כ"ארץ בנימין", ובטח שלא להגיב למה שנכתב, אך לאחרונה קצת התחיל לכאוב לי הראש משמיעת רדיו בטרמפים, ומקריאת כמה כתבות פה ושם, אז החלטתי לחרוג ממנהגי ולהגיב. ואני עושה זאת דווקא מעל במה זו, בתקוה שכאן יהיו אוזניים נכונות אליהן יגיעו הדברים.
אני פונה אליך, מר אבינועם גואלמן, סתם כי הדברים הלא מדויקים (לא נכונים) שכתבת הם האחרונים שקראתי בנושא, ולא בגלל שהם מיותרים או אוויליים יותר או פחות משאר כתבות, מאמרים והגיגים שנכתבו בנושא. (מה שכן היה בולט בדבריך, הוא שבהחלט קשה לבטא את הדברים בצורה מתנשאת יותר). אך שוב, אני פונה אליך לא כאדם פרטי אלא כמייצג של אלו 'מן הישוב' שבראשם עוברים דברים דומים, או שניזונים (כמוך) מהתקשורת, ולכן הקשר ביניהם לבין
המציאות רופף למדי.
אשוב אל עצמי ואל חברי. אנחנו לא נוער נושר, לא חרדים שנזרקו מהישיבות, ולא נערים שנזרקו מחיק משפחתם. לא עברנו השפלה וכישלונות (מהסוג עליו אתה מדבר), איננו מגיעים מ'תנאים פיזיים ורגשיים קשים מאוד', ולא מצאנו את עצמנו משוטטים בכל מיני מקומות מפוקפקים. לא עברנו בכמה בתי ספר, איננו בנים לחוזרים בתשובה (בעצם, אחד כן אך הלוואי וכולנו היינו חוזרים בתשובה), ו"על מנת להסיר ספק, אבהיר כי אין לי דבר עם מי שביצעו את הרצח בדומא וגם לא עם החבורה המקיפה אותם. אני ציוני, ממלכתי, ומתנגד לרוב סוגי האלימות" (אך קצין אני לא הולך להיות.. ואולי גם לא חייל).
אם נתעלם מההתנשאות, מההכללות ומשאר השטויות שכתבת, נברור מתוכן כמה נקודות מאוד אמיתיות, והן אולי יוכלו להסביר מדוע אנחנו, חבורה שבקלות היתה יכולה להחשב כ"שמנת של הציונות הדתית", בעלי בגרות מלאה ויותר ממלאה (וגם אלו שבלי בגרות, אין זה בגלל שכלם או עצלנותם. אחד מסיים כבר תואר באוניברסיטה הפתוחה לפני סוף תיכון..), שבאו מבתים מחבקים ואוהבים, ואף היו מדריכים נערצים בתנועת הנוער (וגם נראים טוב! תמונות ומס' טל' מצורפים בעמוד האחרון), מדוע למרות נתוני הפתיחה הנפלאים, אנחנו שרוטים בשכל, בעלי 'דפקה' רצינית, ובעיות נפשיות ורגשיות.
ובכן, אכן "חווינו" פיגועים קשים. חברים נדרסו ונדקרו מול עינינו. בתחנות הדרך בהן אנו עומדים או עוברים יום יום נעלמו לנו כמה שכנים, קרובי משפחה ששוכבים בבתי חולים, ומכרים מהקהילה שפעם היינו אומרים להם שלום במכולת, והיום אנו פוגשים אותם על לוח הזיכרון בבית הכנסת.
ההשפלה והכישלונות שאנו עוברים אינם בבית הספר, בתנועה או בבית. אנו חווים השפלה כשאנחנו עומדים בטרמפיאדה (בא"י) כחצי-שעה ומעלה, וכל ערבי שלישי שעובר מחרף ומגדף (ובכלל, 80% מהרכבים שעוברים, הם ערבים). ההשפלה שלנו היא דגל פלשתין בגודל עצום המתנופף מול חלון ביתנו. הבזיון שלנו הוא שבשביל לטייל בטבע מסביב לבית אנו צריכים מאה אישורים ומלווה במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב, מקומות מוכרים ואהובים, מעיינות ושבילים הופכים ל"מחוץ לתחום", בעוד כל ילד ערבי בן 5 או נער בן 14 (זה שזרק אתמול בלוק והרס את הרכב של השכנים, וכמעט גרם למותם) מסתובבים שם חופשי. וכל האמור הוא רק טיפה מן הים מהביזיון וההשפלה שאנחנו עוברים ומרגישים יום יום, מתפלאים על כך שאחרים לא חשים כמונו, ובולעים דמעות צער וכאב עד
בלי יכולת להכיל.
עד כאן באשר לביזיון ולכאב. ועתה נעבור לשריטות הרציניות שלנו, שלא נגרמות מהערבים, אלא על ידיך מר אבינועם (שוב, כמייצג ציבור גדול, לצערנו). כמי שעד עתה התפתח וגדל בצורה טובה ובעיניים פקוחות, אולי ב'חממה', אך בטח שלא בבועה כפי שרוב תושבי הארץ חיים, איננו יכולים לקבל מציאות עקומה כזו. מציאות שלא נדון כרגע במי אשם בקיומה, אך אנחנו מחויבים לשנות אותה. בעוד כל מיני עסקנים, ו'אנשי ציבור' מסביבנו עסוקים בלפנות לח"כ הזה, להתלונן לשר ההוא, ולהתלהב ולהתרגש כמו אחרון הכלבלבים שזרקו לו עצם, מכל פוליטיקאי מדרגה ד', אלוף פיקוד, ושגריר קזחסטני שהואיל בטובו לחונן אותנו בביקורו, אנחנו חולמים על משהו אחר.
שלשום נרצחה עוד מישהי בעותניאל. לצערנו, אנחנו כבר לא מזדעזעים. היה ברור שזה יקרה. אם לא בעותניאל אז בנריה, ואם לא בשניהם אז בכביש ליד עופרה. השאלה היא רק אם יעברו שלושה
או חמישה ימים עד לרצח הבא. ואנחנו הקטנים זועקים, צועקים ובוכים אליכם 'הסמכות המבוגרת', כי יש לנו הרבה רעיונות קרימינליים, אבל אנחנו לא בטוחים שאכן כל התשובות אצלנו ורוצים לדעת, ולהתייעץ- איך אנחנו הופכים את המצב. וזה הרגע שאנחנו הופכים מכואבים ומושפלים, לבעלי שריטה נפשית עמוקה עם הפרעות פסיכיות.
תשובות? "זה תהליך, קמעה קמעה.. עם הנצח לא מפחד...", אתה צודק! גם אנחנו לא מוכנים לסבול את המצב! התקשרנו לחבר שלנו בכנסת ודרשנו בכל תוקף שישפרו את הקליטה של הסלולרי בואדי חראמייה!.... רוצה להשפיע? בוא תתפקד לבית היהודי.... אל דאגה! הוספנו עוד 3 מצלמות משוכללות מסביב לישוב... הכל ישתנה, יש אלוף פיקוד חדש... אבל מה תעשה? תלחם בכל
המדינה?.... כן, באמת כואב הלב... ברוך ה', זה היה יכול להסתיים יותר גרוע...
אתה מבין? ברור שאתה מבין. הרי אלו התשובות שאנו מקבלים ממכם. אבל אנחנו לא מבינים. לנו קשה להבין את דברי מי שאמור להיות ראש המועצה שלנו, המשבח את עבודת הקודש של השב"כ באותו זמן שחברינו חוטפים שם מכות. רק בגלל שאני לא רוצה להעליב את הפרות או את אנשי ק"ק חלם ז"ל, לא אגיד מה דעתי על כל התשובות הנ"ל. מי שישן בשקט בידיעה שתרם לעולם כשהצביע
לבנט, או דרש מהמח"ט לעשות עוד סיור וכו' וכו', וזו תשובתו לכך ששכן שלו נרצח שלשום, הבת של השכן השני התחתנה עם ערבי אתמול, הבוקר נגנב עוד ציוד חקלאי של שכן שלישי, וברגעים אלו ממש הבן של הרביעי מתענה באיזה צינוק.. שישלח לו הקב"ה רפואה שלמה. אנחנו נדפקים מהתשובות האלה. ממש מתחרפנים כשבאים ללוויה של עוד שכן/ קרוב/ חבר וצריכים לשמוע איזה הספד צבוע של כאלו שאחראים ישירות ובעקיפין לאותו הרצח, ואח"כ גם לראות אותכם מתחלקים בחיבוקים ולחיצות ידים עמם (אם ירשו לכם, עבדים מתרפסים, לקרב אל אותם 'מורמים מעם').
בקיצור, אנחנו לא נערים שצריך "לעודד לקחת אחריות על חייהם, לבשל, לכבס.. ולהיות אזרחים מועילים לחברה" (וואוו, אלדוס האקסלי וג'ורג' אורוול בטח גאים בך), אדרבה, אנחנו מחכים לראות את ה'סמכויות המבוגרות' מסביבנו לוקחים טיפ טיפה אחריות על עצמם, על חייהם, על החברה ועל המדינה, ואז נוכל אולי לקחת מהם דוגמא.
לסיום, אני פונה אליכם- חברים שחיים קצת יותר קרוב למציאות. תתחילו להתעורר. מה לעשות? אני לא מתיימר כאחרים לתת פתרונות קסם, אבל דבר אחד ברור לי: מי שאכן חי בעיניים פקוחות ובלב פתוח, רואה ושומע את אחיו הנדקר, את דודו הנגזל, את אחותו הנאנסת, ואת אביו השחוט לא יכול להמשיך ולהיות עוד 'אזרח מועיל לחברה'. הוא יתחיל להיות באמת מועיל, ובלי מרכאות.
מהמצפה ליקיצה
נ"ג
(כצפוי, מאז כתבתי "שלשום נהרגה עוד מישהי בעותניאל", אפשר להוסיף 10 משפטים דומים..)
|
עכשיו ראיתי את ההערה על השיחה אישית.
