בס"ד
אתמול הוציאו בדובר צה"ל סרטון המתאר מטוס שהיה בדרכו להפציץ מוקד של ירי רקטות מקבל ביטול בגלל ילדים שהיו באזור.
הסרטון מופץ בכל כלי התקשורת ומטרתו היא להראות עד כמה צה"ל הוא צבא מוסרי וכל כך אכפת לו מחיי ילדים חפים מפשע, עד כדי ביטול הפעולה.
ואני שואל -
האם אנחנו שפויים?
כשאני רואה את הסרטון הזה זה עושה לי רע ובכלל לא מעורר בי הערצה לצבא אלא להפך, דחייה.
ישנו בית בעזה שממנו יורים טילים לעבר ישראל, מגלים אותו, באים כבר להפציץ, והפעולה מתבטלת בגלל כמה ילדים.
האם חייהם של אותם הילדים יותר חשובים מחייהם של ילדי הדרום ושאר האזורים המופצצים? האם הדם שלהם יותר אדום?
בצבא צריכים להבין שאנחנו במצב של מלחמה, ובמצב מלחמה לא עושים חשבונות של חיי האויב שמתחבא מאחורי אותם הילדים.
זה כבר נקרא מוסריות, זה נקרא עיוות! האמירה שיוצאת מזה היא שחיי הילדים בעזה יותר חשובים מחיי הילדים מישראל.
אני לא אשתמש במילים קשות יותר מידי,
אבל אותם נותני הפקודות הם האלה שמאפשרים את הפגיעה בישראל!
שלא ישלו את עצמם שהם עכשיו מגנים בידיהם על ישראל, כי הם עושים את הפעולה ההפוכה ומפקירים את אזרחי ישראל.
יכול להיות שכוונותיהם רצויים, ואני מאמין גם בזה, אבל מעשיהם אינם רצויים. ובמקרה הזה זה מתפרש עם שתי משמעויות, הכוונה של הבניין הייתה רצויה, המעשה של הנסיגה בכלל אינה רצויה.
הגיע הזמן שישראל תשנה את השפה ותבין שאנחנו במצב של מלחמה,
ובמצב של מלחמה מפסיקים את החשבונות של איך אנחנו נתפס בעולם ומה יגידו עלינו,
גם אם זה כולל פגיעה בחפים מפשע ובילדים. למה שישראלים כן יפגעו, הם לא חפים מפשע? לנו אין ילדים?
המוסר הזה הוא לא טוב, הוא מעוות והוא מסכם אך ורק אותנו.