פורום אקטואליה וחדשות (עמוד 53)

מה קרה לערוץ 7 ? מביא כתבות שער של המחנה הממלכתי ומצביעים כמו קובי אוז שיצביע אליהם? ועוד הרבה דברים תמוהים. למישהו יש הסבר ? ומה אפשר לעשות?

 בס"ד

 - שבוע לבחירות -

בעוד בשמאל מערכת הבחירות הייתה סוערת בקרב שבין המפלגות, במפלגות הימין הצליחו לשמור על שקט מופתי. כפי שכבר נאמר בשבועות קודמים, ההבנה שהפעם צריך לשתף פעולה ולשחק משחק גושי, היא זאת שהנחתה את האסטרטגיה של המפלגות, ואת ההצלחה אנחנו רואים כיום בסקרים. אבל בשבוע החולף משהו מכל זה נסדק. זה התחיל כבר בשבוע שעבר והגיע לשיאים חדשים בימים אלה. כעת ננסה לעקוב אחרי סדר הדברים.

"אם בן גביר וסמוטריץ' ינסו לסחוט אותנו, נלך שוב לבחירות" אמר ח"כ מיקי זהר מהליכוד בוועידת המשפיעים של חדשות 12. האמירה הזאת הגיעה לאחר מספר ימים בהם האירוע שהתחיל בהקפות השניות בכפר חב"ד, בו נתניהו ביקש להוריד את בן גביר מהבמה לפני שהוא עולה, הפך לשיח המרכזי של השבוע החולף. על פי הסקרים, לאירוע הזה היו השלכות גם על המנדטים כאשר בן גביר מצליח להעביר מנדט נוסף מהליכוד לטובת הציונות הדתית. לאור זה, טבעי לקשר בין אמירתו של זהר לבין התחזקותה של הציונות הדתית. אבל זה לא כך.

ככל שהצלחתי לברר, נכון לסוף השבוע שעבר, הכעס של חלקים בליכוד, וחשוב לציין שלא מדובר בקמפיין מרוכז מטעם המפלגה, אלא של ח"כים בודדים, הקצף לא יצא על התחזקותה של האחת על חשבון השניה אלא דווקא בגלל אמירה של בצלאל סמוטריץ'. בסוף השבוע שעבר (לפני שבוע וחצי) התראיין סמוטריץ' ב'פגוש את העיתונות' ושם הוא אמר שמבחינתו תיק הביטחון ותיק האוצר זאת לא מילה גסה. כמובן שאין שום בעיה באמירה הזאת, אבל חלק מחברי הליכוד ממש הופתעו לשמוע את השאיפות החדשות של סמוטריץ'.

אחרי שנה וחצי באופוזיציה הח"כים בליכוד מתגעגעים לתפקידים שלהם. חלקם הצליחו להוכיח את עצמם בבחירות הפנימיות ומקווים הפעם להצליח לקבל תיק. כאשר הם שומעים את השותפים שלהם לממשלה העתידית כבר מתחילים לדבר על תיקים, זה גורם להם להיזכר שקודם כל נתניהו, בדרך כלל, מחלק את התיקים לשותפיו ובשאר צריכים להתחלק יתר חברי הליכוד, כאשר חלקם שרים בכירים לשעבר.

כאן המקום להבהיר - הקמפיין הזה, נכון לאותם הימים בשבוע שהוא, הוא לא קמפיין מפלגתי, אלא של אותם ח"כים ספציפיים. לעומתם, בשיחות אוף-דה-רקורד שהתנהלו בשבוע שעבר עם בכירים ברשימת הליכוד, הם כבר אמרו את מה שנתניהו היום אומר בצורה הכי ברורה שיש – בן גביר (וכמובן סמוטריץ' וחבריו לציונות הדתית) יהיה שר בממשלה הבאה, אם יצליחו להקים כזאת. זה לא נאמר בשבוע שעבר, לפי מה ששמעתי בעצמי מאחד בכירי הליכוד, כניסיון לשתות, אלא נטו בשביל להבהיר לאן פני הליכוד הולכים, ולהבהיר שמבחינת אותו ח"כ, ואיתו ח"כים נוספים, אין בכלל מה לדבר על ממשלה עם גנץ.

לפי מה שזה נראה סמוטריץ' הבין את הרמז מהליכוד וכבר למחות ירדה עוצמת הקמפיין שעלה רק ערב לפני כן. בוועידת הבחירות של ערוץ 14 נשאל סמוטריץ' בנושא על ידי שמעון ריקלין ולאחר שהשיב את תשובתו בנושא מה יקרה אם הוא יהיה שר הביטחון, הגיעה ההבהרה כי הוא לא מתכוון להתווכח בנושא עם נתניהו, וכי את המו"מ הם ינהלו לאחר הבחירות. ואז כשזה נראה שהכל כבר היה בדרך להירגע, הגיעו ההקלטות של סמוטריץ' נגד נתניהו כפי שפרסם הכתב הפוליטי של 'כאן חדשות' מיכאל שמש.

ההקלטות של סמוטריץ' כבר היו הקש ששבר את גב הגמל. אומנם נתניהו הוציא אתמול (שני) סרטון שבו הוא מוחל לסמוטריץ' על הדברים שאמר נגדו, אבל מצד שני זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הוא אמר שפחות מנדט או יותר מנדט לציונות הדתית הם לא חשובים, אלא רק ליכוד גדול. עוד מוקדם בעיניי להגדיר את זה כקמפיין שתייה או אמירה חד פעמית, זה הימים הקרובים יכריעו. אבל בינתיים גם ש"ס הצטרפו לחגיגות עם מודעה משלהם שעוקצת את הציונות הדתית שאומרת 'ביבי יכול לסמוך רק על ש"ס'.

על פי סקר של כאן חדשות שפורסם למחרת ההקלטות ירדה הציונות הדתית במנדט אחד מאשר בסקר קודם של כאן. תוצאה דומה נשקפה גם מסקר חדשות 12 ששודר אמש. אם בגוש הימין ימשיכו עם המריבה סביב הנושא, ולא יעצרו כפי שקרה בשבוע שעבר סביב נושא ההקפות בכפר חב"ד, אנחנו חלילה עלולים לראות היפוך במגמה. בינתיים נשאלת השאלה מי עומד מאחורי ההדלפה. דעה רווחת אומרת שהמדליף הוא סמוטריץ' עצמו במטרה לקרוץ לימין הרך ולהראות לו שהוא לא בכיס של נתניהו. לעומת זאת, אדם שאני אישית סומך עליו טוען שהמקור של ההדלפה נובע בכלל משקד שרצתה לנקום בשניים. מה שבטוח הוא שאת התיקון ל"פיגוע" הזה יהיה קשה מאוד לתקן בשבוע האחרון של מערכת הבחירות. 

אם נחזור רגע אחורה אז כדאי לשים לב לנקודה נוספת. זה לא רק השיח של מפלגות הגוש על תיקים מפריע לליכוד, אלא גם השיח הפנים מפלגתי. בתחילת השבוע התראיין ח"כ יריב לוין לשרון גל ברדיו גלי ישראל ואמר שהוא חושב שכל העיסוק בנושא התיקים הוא טעות. את הדברים האלו הוא השמיע לאחר שאלה של שרון על כך שח"כ אמסלם הביעה התעניינות בתיק המשפטים, תיק שיש מי שמייחס אותו ללוין במידה ותקום ממשלה. "תפקיד שר המשפטים בעיני הוא אולי הכי חשוב בממשלה" הסביר לוין בראיון "אבל העיסוק בו כרגע זה לא לרתום את העגלה לפני הסוסים, אלא עוד לפני שהסוס בכלל נולד. קודם כל צריך לדאוג שיהיו לנו לפחות 61" הוא הוסיף ומיד התחייב להקים ממשלת ימין עם השותפים של הליכוד.

זירה נוספת בגוש הימין, שגם עליה כבר הרחבנו בעבר, היא בין הסיעות החרדיות ש"ס ויהדות התורה. הכתב הפוליטי של ישראל היום, אמיר אטינגר, פרסם השבוע בעיתון דברים בשם יו"ר דגל התורה, משה גפני, לפיו יש נתק בינו לבין יו"ר ש"ס אריה דרעי. בשיחות סגורות האשים גפני את דרעי שבש"ס מתדרכים נגדו כאילו הוא הולך עם השמאל. אבל האמת היא, שמתיחות שכזאת היא לא חדשה בין המפלגות, וזה דבר שקיים בכל מערכת בחירות, ואף בימים שבשגרה. בינתיים כאמור בשבועות קודמים, דרעי בוחר שלא להגיב להאשמות של גפני, ובמפלגתו מבהירים שהם מרכזים מאמץ בימים אלו בהצלחת גוש הימין בבחירות. הלוואי, לאור כל הדברים הללו, שזה היה כעת המאמץ של כולם, כולל ש"ס עצמם שבפועל תוקפים את חבריהם, ולא ניסיונות של פגיעות בתוך הגוש.

צו השעה

מי שעוד לא הבחין בשינוי שעובר על מתן כהנא, כבר לא יכול היה לפספס את זה בעת צפיה באולפן ערוץ 7 שהוקם בשבוע שעבר בדרך לחומש (גילוי נאות: הייתי חלק מצוות היח"צ של האירוע, ונכחתי באולפן לכל אורכו). כהנא הגיע לשם לא בשביל לשכנע שבמחנה הממלכתי פונים גם לימין, אלא ההפך, הוא אמר בצורה הברורה ביותר שבממשלה שהוא מייחל לה, סוגיה כמו ביטול חוק ההתנקות והחזרה לחומש, פשוט לא תוכל לקרות. האשם בכך על פי כהנא, הוא כמובן לא אחר מאשר נתניהו.

לא עברו מספר ימים וכאשר פגש מנכ"ל ישיבת חומש את השר זאב אלקין, שבעבר ניסה לקדם בעצמו לא מעט חוקים הקשורים לחומש ואף ביקר במקום, וביקש ממנו לחתום על אמנת חומש, הוא נתקל בהתחמקות נחרצת. מה שהיה חשוב להם פעם, כבר לא מתאים להם בביתם הפוליטי החדש עם גנץ ואייזנקוט. אתמול הוציאו ראשי מועצות במועצת יש"ע מכתב לתושבי המועצה בו הם מספרים כיצד בני גנץ מקפיא בפועל את הבניה ביהודה ושומרון זאת לצד אישורים לבניה פלסטינית רחבה בשטחי C.

גנץ כידוע לכולם שואף להקים את הממשלה הבאה. אחת החברות בממשלה היא השרה מירב מיכאלי שגם היא הקפיאה פרויקטים חדשים ביהודה ושומרון, זאת לצד האטה בקצב הבניה של פרויקטים שכבר אושרו. כאשר נשאלה על כך בחדשות 12 על ידי פאנל אורחים היא אמרה שהיא לא רואה צורך לקדם פרויקטים במקומות שמבחינתה לא עומדים להיות בהם אזרחים ישראלים. בנוסף, ביום ראשון הציגו במפלגת העבודה את התוכנית המדינית שלהם להיפרדות מהפלסטינים וחתירה למשא ומתן מדיני איתם.

לאחרונה פרסם אחד מהעיתונאים בני המגזר ציוץ ארוך תחת הכותרת 'הורה 1 והורה 2'. בציוץ הוא מתאר את התלבטותו למי לתת את קולו לקראת הבחירות וזאת לאור סרטון של המחנה הממלכתי שמציג את טרופר וכהנא מדברים על המגזר ומהצד השני הציונות הדתית, כאשר לכל צד יש את המגרעות שלו. אותו עיתונאי, שבפגישה עם סמוטריץ' חטף מעט על הראש בעקבות הציוץ הזה, לא לבד. יש לא מעט אנשים, אניני טעם, שמוציאים בכוח מגרעות בציונות הדתית, אבל מתעלמים כמעט לחלוטין מגנץ, אייזנקוט והשותפים של המחנה הממלכתי.

צו השעה הוא להשקיע את השבוע האחרון בקמפיין חד וברור, בין מצד הציונות הדתית על מרכיביה השונים ובין מצד הליכוד שמזהיר מפני הסכנות שיש במחנה הממלכתי. נכון, אף מפלגה היא לא מושלמת, ותמיד יש מועמד ברשימה שיש מי שקשה לו להצביע לו. אבל האמת צריכה להיאמר – מפלגה שמורכבת ממאה אחוז אותו הדבר פשוט לא יכולה להצליח. וכאשר הבחירה היא בין מפלגה לא מושלמת לכזאת שתעשה נזק, הבחירה של הציבור הימני צריכה להיות קלה ופשוטה.

הערה לסיום

באחת ממערכות הבחירות הקודמות נפל כנס בשבע ממש ערב הבחירות, דבר שהוביל ללא מעט כותרות פוליטיות. מאז הז'אנר הזה הלך וצבר תאוצה לממדים חסרי פרופורציות. רק היום נגענו כנס הכלכלה של בשבע, וועידת המשפיעים של חדשות 12, וועידת הבחירות של עכשיו 14, שמצטרפים לכנס מעריב, כנס הארץ, ובהמשך השבוע מתוכננים גם וועידת העסקים של גלובס וועידת ישראל היום.

המודל העסקי של הוועידות האלה הוא ברור, אבל כדאי גם לחשוב על הנושא. כאשר נתניהו או גנץ, לדוגמה, עוברים בין וועידת ערוץ 14 לבין כנס בשבע שנמצאים באותן השעות וסמוכים זה לזה, אז מה כבר יש לו לחדש? אולי מוטב לכלי התקשורת השונים לבחור נושא ולהתמקד בעיקר בו, ועל הדרך גם בנושאים הפוליטיים שעל סדר היום. יוקר המחיה, ביטחון פנים, ושלל נושאים עומדים היום במרכז הבחירות, והיה מוטב שכל כלי ישמיע את הקול שלו בנושא ספציפי ולא עוד מאותו הדבר.

אם באמת סמוטריץ יהיה שר הבטחון ובן גביר שר בטחון פנים או שר המשפטים, האם באמת כל מה שהימין האמיתי רוצה יקרה - לא יהיו יותר פינויים, כמה שיותר התיישבות, הוראות פתיחה באש לא מטומטמות, גירוש מחבלים וכן הלאה? או שיהיה more of the same? כלומר - פה ושם קצת שינויים אבל "בגדול" הכל אותו דבר?

ואם לא יהיו את השינויים האמיתיים, איך סמוטריץ ובן גביר יתרצו את זה? מה שרואים וכו'? משהו אחר?

בס"ד

 - שבועיים לבחירות -

זאת מערכת בחירות ארוכה, אבל למעשה היא מתחילה לה רק היום. החגים מאחורינו, אזרחי ישראל חוזרים אט אט לשגרה המוברכת וכעת אחרי הטיולים, חו"ל, ומפגשים משפחתיים, הם מפנים לעצמם את הזמן להתייחס למערכת הבחירות המשמשת ובאה. כל מה שראינו עד כה זה רק הפרומו לשבועיים הנותרים עד הרגע בו אזרחי ישראל יצאו לקלפיות בפעם החמישית. זאת בדיוק הסיבה שכל המפלגות שומרים את עיקר התקציב ועיקר המשאבים בדיוק לזמן הזה.

שתי המפלגות הגדולות, הליכוד ויש עתיד, מתכוונים להתרכז בשבועיים האלה בעיקר בהוצאת מצביעים מביתם והעלאת אחוזי ההצבעה, כל אחד במחוזותיו. על פי הפרסומים, לפיד מתכוון להגיע בשבוע הבא (שלישי) לעיר נצרת וזאת במטרה להעלות את אחוז ההצבעה במגזר הערבי, שכמו שנכתב פה לא אחת, הוא זה שעלול להכריע את גורל הבחירות. נתניהו לעומת זאת התחיל כבר בחול המועד לטפטף את המסר שהסקרים מוכים שאם מצביעי הליכוד יצאו להצביע נקבל יותר מ-61 מנדטים. אומנם מסר מאוד פשטני וברור, אבל נעשו לא מעט בדיקות וסקרים בשביל להבין שזה מה שהציבור שלו רוצה לשמוע.

בינתיים לפיד משחק על כל הקופה ומנצל עד תום את האפשרות שלו כראש ממשלה להכתיב את השיח הציבורי. הדיבור שלו על מדינה פלסטינית באו"ם מצד אחד וההסכם עם לבנון מהצד השני מביאים את יש עתיד לשיאים חדשים של מנדטים בסקרים. עם זאת, אותם הסקרים בדיוק מציגים גם את הבעיה עבור לפיד – ארבעה מפלגות שעומדות סביב אחוז החסימה. מספיק מפלגה אחת שלא תעבור, ונתניהו חוזר לכיסא ראש הממשלה. מיכאלי וגלאון נאלצו לברך על מהלכיו האחרונים תוך שהם יודעים שהמחיר יגבה בעיקר מהם. המטרה של לפיד זה שאם הוא כבר נאלץ לפנות את כיסא ראש הממשלה, אז הוא מעדיף לעשות את זה תוך כדי מחיקת המפלגות הוותיקות, מרצ והעבודה, ולמצב את עצמו כמפלגה המרכזית בגוש המרכז – שמאל.

אצל נתניהו לעומת זאת המשחק הוא כפי שנכתב כאן בעבר הוא משחק גושי. בשבוע שעבר פרסמה דפנה ליאל על פגישותיו התכופות עם איתמר בן גביר בהם הם תיאמו דרכי פעולות, גם בהוצאת מצביעים וגם תקשורתית. על פי עמית סגל בטור שלו בידיעות אחרונות שפורסם ביום שישי האחרון, בן גביר הוא היחידי שמעביר קולות מגוש לגוש, 'מופרע ככל שזה יישמע', כלשונו. זאת הסיבה למה לא כדאי לחכות לקמפיין שתיית קולות מצד נתניהו. גם כי קמפיין כזה מכוון כעת כלפי שקד, ובה עוד נעסוק בהמשך, וגם כי פגיעה בבן גביר תביא בסוף לפגיעה בו עצמו. ההוכחה הגדולה היא האירוע אתמול בכפר חב"ד שנתניהו רצה להתחמק מתמונה משותפת, ובפועל זה רק חיזק עוד יותר את בן גביר מול הקהל שם.

גם בצלאל סמוטריץ' מנצל את השבועיים הנותרים והיום הוא מתכוון להציג לציבור את התוכנית המשפטית שלו. מדובר בתוכנית מפורטת, כהרגלו בקודש של סמוטריץ' (וממש לא בזלול), בה הוא מתכוון להציג יחד עם ח"כ שמחה רוטמן, שכבר היום חבר בוועדה למינוי שופטים, איך מבחינתם הם מתכוונים לפעול לתיקון מערכת המשפט ולחיזוק הדמוקרטיה. על פי מה שפורסם, שני סעיפים שיהיו בתוכנית זה ביטול עיברת המרמה והפרת האמונים וכן שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים בצורה כזאת שתיתן רוב לפוליטיקאים בוועדה. אגב, בשבוע שעבר פרגנו למרכיבי הציונות הדתית על חלוקת הקמפיין, אבל דווקא שמדובר על מערכת המשפט והשינויים שבה, צריך לעשות קמפיין משולב של נבחרת עורכי הדין שנמצאים ברשימה.

בינתיים בציבור הערבי את קמפיין הגוועלד מנהלים בעיקר כתבי התקשורת הערבים בתקשורת הישראלית. מי שעוקב אחרי מוחמד מאג'דלה (חדשות 12) או סולימן מסוודה (כאן חדשות) רואה אותם מתעסקים כמעט באובססיביות בנושא אחוזי ההצבעה במגזר הערבי. לא מדובר רק בדיווחים, אלא בקמפיין של ממש שהשניים מובילים, כל אחד ברשתות שלו. נכון לעכשיו נראה שאין לזה השפעה ברחוב הערבי, ואירועים ביו"ש או במזרח ירושלים בטח לא מוסיף לתחושת השייכות שלהם ולרצון להשפיע, עם זאת במפלגות הערביות יעשו הכל בשביל שהתמונות שמגיעות בעיקר ממחנה הפליטים שועפט ושכונת שמעון הצדיק הם אלו שיפחידו את הציבור הערבי מפני ממשלה של נתניהו והם אלו שיוציאו את הציבור מבתיהם.

גם לגוש הימין מסתמנת בעיה חדשה. יו"ר אגודת ישראל החדש, יצחק גולדקנופף, שהתחיל את הקריירה הפוליטית שלו אם ראיונות מעולים כנראה נטש את היועצים שהיו לא. אין שום הסבר אחר לשורת הראיונות שלו בתקשורת בהם הוא בעיקר עשה נזק גדול לחברה החרדית. "יהדות התורה עוד לא הפסידה קולות מח"כ ששתק אבל עלולה להפסיד מח"כ שמדבר" כתב אחד מהפרשנים הפוליטיים החרדים, ובצדק. המזל של יהדות התורה הוא שההצבעה שלהם היא בעיקר 'ועשית כלל אשר יורוך' ולא מצביעים על פי התבטאות כזאת או אחרת. המזל של גוש הימין הוא שאם זה בכל זאת ישפיע על כמה מצביעים אז הם ישארו בגוש, ואת אחוז החסימה אין חשש שהמפלגה לא תעבור. מוטב ואת השבועיים הנותרים גולדקנופף יעביר בדממת אלחוט, ולא בעוד ראיונות לתקשורת.

הערב גם יתחילו תשדירי הבחירות בטלוויזיה וברדיו. המשדר שבעבר ריתק את כולם למסכים, הפך בתקופתנו לדבר מיותר ולא נצרך. עד היום בוועדת הבחירות המרכזית עוד לא הצליחו לבטל כמה חוקים שהיו נכונים מאוד בעבר, אבל היום לא רלוונטים בשום צורה שהיא. הסיבה כמובן היא לא וועדת הבחירות אלא חברי הכנסת שלא יבטלו שום הטבה שמגיעה להם. כאשר תשדיר כבר רץ קודם לכן בכל רשת חברתית, לא ברור מדוע הוא צריך להיות משודר גם בטלוויזיה

איילת מפספסת

עם סגירתם של הרשימות דובר כאן על ההזדמנות שצריך לתת לשקד להוכיח את עצמה. זה נכתב מתוך תקווה שאיילת שקד תצליח להביא קולות מהמחנה הממלכתי שיחזרו לחיק הימין. שבועיים לבחירות ואיילת שקד לא הצליחה לעשות את זה. נכון לפרסום שורות אלו אין ולא סקר אחד בו מפלגת הבית היהודי מצליחה לעבור את אחוז החסימה, זאת לצד עוד אנשים שחשבו לתמוך בה ולאט לאט שוקלים לסתום את אפם ולהצביע לליכוד או לציונות הדתית.

צריך להבין, יש עדיין לא מעט אנשים שמחפשים את המקום הזה שעל המשבצת שלו יושבת שקד. הפוטנציאל הוא קיים, ולא סתם כל המפלגות רבות עליו. מליברמן (שהשקיע במודעות במקור ראשון יחד עם בתיה כהנא דרור שבעבר התמודדה בבית היהודי בלי יותר מידי הצלחה) וכחול לבן ועד הליכוד והציונות הדתית שבאמצע נמצאת שקד בדיוק במקום הנכון. אבל למרות כל זה, היא לא הצליחה אפילו פעם אחד להביא לידי ביטוי את אותם האנשים, שכאמור לאט לאט עוזבים אותה. רובם לעבר הליכוד והציונות הדתית, אבל חלקם גם מתרשמים מהסרטונים של טרופר וכהנא תוך התעלמות מגנץ ואייזנקוט.

אם תשאלו את שקד האשם בכך שהיא לא עוברת את אחוז החסימה הוא נתניהו. פרשן ישראל היום, נדב שרגאי כתב בטורו בסוף השבוע האחרון כי נתניהו צריך לעזור לשקד כפי שעזר לבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר בבחירות 2021. אלא שלא זאת הסיבה, ולכישלון שלה יש סיבות רבות. זה מתחיל מרמת ניהול הקמפיין, וממשיך בהתקפות שלה נגד מי שאיתם היא אומרת שתקים ממשלה – הציונות הדתית והליכוד. רק במוצאי השבת האחרונה הוציאה המפלגה תגובה נגד סמוטריץ' בגלל שאמר שמשרד הביטחון היא אופציה עבורו אחרי הבחירות, תוך שהיא שוכחת שהם קיבלו ראשות ממשלה שהיה להם פחות מנדטים, ושגם ליברמן היה שר ביטחון למרות עברו הצבאי.

וזה כנראה תמציתו של כל סיפור הקמפיין. הקמפיינים שלה מדברים על כך שהיא זאת שתשלים את המנדטים לימין, בעוד היא עצמה ממשיכה לשבת בממשלה. על כך שהטענה הזאת לא נכונה עובדתית, כי יש לא מעט סקרים בהם יש 61 מנדטים, אין בכלל מה לדבר. בערב ראש השנה היא מוציאה מודעות תחת הכיתוב 'לא משנה איפה הייתם השנה, העיקר שעכשיו חוזרים לבית, תוך שהיא מזכירה לכולנו שהיחידים שעזבו את הבית היו הם עצמם. אגב, גם ההודעות הרבות עם מאמרים של אנשים שתומכים בהם, בסוף מדובר בכותבים אנונימיים שאיש לא מכיר.

בשנים האחרונות שקד הצטיינה בלפספס הזדמנויות. כבר עם הקמת הימין החדש בשנת 2019 היא לא הייתה שלמה עם המהלך אך נגררה אחרי בנט. ההזדמנות האחרונה שלה הייתה באותו הבוקר בו הודיעה סילמן על פרישתה מהקואליציה. ההצעות המפתות מהליכוד הגיעו גם לפתחה, והיא שוב סרבה. כעת נראה שהיא בדרך לפספס הזדמנות נוספת. לאור העובדה שעד כה היא לא עברה את אחוז החסימה, קשה לראות מהלך שלה שפתאום ישנה את המגמה, ובינתיים כאמור התומכים שלה מתחילים לעזוב. היא זקוקה ליותר מנס בשביל לעבור, ויותר מזל מלא להתבזות ולסיים את הקריירה הפוליטית שלה.  

נקודה לסיום

בכל מערכת בחירות נראה בסקרים שהנה סופה של מפלגת ישראל ביתנו קרב, אבל בסוף הם עוברים את אחוז החסימה מבלי שום בעיה. האיש שגרר בפועל את כולנו למערכות בחירות אין סופיות, מרכז את הקמפיין שלו בכך ששני הצדדים מתכוונים למכור את המדינה לחרדים, ורק הוא יכול למנוע את זה. בראיון שפורסם בסוף השבוע בידיעות אחרונות הוא אמר "כדי להגיע לראשות ממשלה גנץ ולפיד ילכו עם ש"ס ויהדות התורה ויקריבו את ישראל ביתנו".

בהמשך אותו הריאיון תוקף ליברמן גם את ראש המחנה שלו, יאיר לפיד. מדובר בהמשך הסכסוך בין השניים עוד מהימים לפני תחילת שנת הלימודים כאשר לפיד התייצב לצידם של המורים ותקף את ליברמן על ההתנהלות שלו. זה חלק מטבעו של ליברמן להסתכסך עם כולם. בהתחלה היו אלו הערבים, משם זה המשיך לשינוי מפתיע ופתאומי ביחס לחרדים, עבר לנתניהו דבר שכאמור הוביל לכך שאנחנו נפגשים עם הקלפי בפעם החמישית בשנים האחרונות, וכעת גם עם לפיד. לפחות עכשיו, איש השנאה והסכסוכים הוא הבעיה של השמאל ולא של הימין.

לבנון וארץ ישראל | ערוץ ７

"פוסקי ההלכה של היהדות החרדית צריכים לשמוע את מומחי הביטחון ולא את הפוליטיקאים, ולפי שיקול דעת הלכתי נקי לחייב תמיכה בהסכם או הימנעות; אסור לגרום למלחמה מסיבות פוליטיות..."

2-7 פיגועי ירי בכל יום כבר חודש, ואנחנו הבורגנים מטיילים  בחג במקומות בטוחים , עושים "על האש" , כשיהודים ביו"ש חיים בפחד ובידייים רועדות על ההגה?
אנשים, תארגנו הפגנות מול בית גנץ ולפיד !!
 

בס"ד

ראש השנה ויום הכיפורים גרמו לשבועיים של הפסקת כתיבה. כעת הגיע חול המועד ויש מצד אחד הרבה מה להשלים, ומצד שני זמן קצר בין חג לשבת ועוד חג נוסף. לכן, באופן חד פעמי הקונספט יהיה מעט שונה, ויגע בקצרה בנושאים השונים שעל סדר היום וגם כאלה שקצת נשכחו אבל חשוב לחדד עליהם דבר או שניים. חג שמח.

שוד הגז

הפרט אולי שהכי מטריד בהסכם הגז שהולך ומתגבש בין ישראל ללבנון הוא שבעוד ממשלת לבנון וחיזבאללה יודעים את פרטיו, ספק אם הוא יגיע לידיעת חברי הכנסת במדינת ישראל. עד לרגע זה ישנם מהלכים משפטיים למנוע את הצורך באישור של הכנסת. גם הניסיון להשוות את מה שקורה כעת למה שקרה עם הסכמי אברהם זה פשוט טעות מהייסוד. בעוד בהסכמי אברהם ישראל לא וויתרה על דבר, כאן גם גורמי חוץ (השגריר לשעבר דיויד פרידמן, לדוגמה, שעסק בנושא מתוקף תפקידו) מודים כי ממשלת ישראל התקפלה מול כל הדרישות של לבנון.

כל זה שאנחנו נמצאים שלוש שבועות בלבד לפני מערכת בחירות בישראל, כאשר גם בצד הלבנוני אין ממשלה קבועה ואף אחד לא ערב לכך שבעוד כמה חודשים הממשל שם יכבד את ההסכם שעליו נחתם. על פי דיווח במהלך החג בערוץ הטלוויזיה הקאטרי, ההסכם צפוי להיחתם בין המדינות כבר בשבוע הבא, זאת אומרת עשרה ימים בלבד לפני הבחירות. זה בדיוק מה שניסה למנוע המחוקק בקבלת החלטות בממשלת מעבר, וזאת בדיוק הביקורת שנשמעה כבר על התנהלות הממשלה בחודשים האחרונים, ואף קיבלה חיזוק מבית המשפט העליון.

"נצביע נגד מתווה הגז מכיוון שאין בו פיקוח על המחירים" אמר יאיר לפיד בשנת 2015 בראיון לאתר וואלה, והסביר: "הריבון הוא הכנסת, והממשלה לא יכולה פשוט להודיע לה מה לעשות". אז היה מדובר בהסכם מול טייקונים ואנשי עסקים ישראלים, ובכל זאת לפיד נעמד כחומה בצורה מול הסכם הגז המתגבש. הפעם מדובר בהסכם מול מדינת אויב, והסכם שראש חיזבאללה חסן נסראללה מברך עליו (בניגוד למה שתוקפים בממשלה את האופוזיציה). נראה שלפיד מנסה להישג הישג מדיני להציג אותו בימים האחרונים של הבחירות וזה האינטרס היחידי שמוביל אותו, וממש לא האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של מדינת ישראל. העיקר שעל נושא של פיקוח מחירים הוא הצביע נגד.

הפקרה חליפית

מי שיכול אולי למנוע הסכם שכזה הוא נפתלי בנט, שכיהן כאן עד לפני כמה חודשים בתפקיד ראש הממשלה, וכעת נמצא בתפקיד ראש הממשלה החליפי. אלא שבנט כרגע עסוק בעיקר במציאת התפקיד הבא שלו, ופחות מעניין אותו מה שקורה בממשלה שהוא אמור לייצג את הצד הימני שבה. גם בישיבות הממשלה השבועיות נדיר לראות אותו נוכח. לפני מספר שבועות פורסם שהוא מחפש את העובדה הבאה שלו בהייטק, ובשבת האחרונה פרסמה דפנה ליאל כי בכוונתו של בנט להתפטר מתפקידו כראש הממשלה החליפי מיד לאחר הבחירות.

נכון שמרגע הבחירות בנט כבר אינו ח"כ, אבל על פי החוק וגם על פי חוות הדעת המשפטית, בנט עדיין מחזיק בתפקיד גם אם הוא לא חבר כנסת. הסוגייה הזאת נדונה בעבר שכחול לבן לא עברה בחלק מהסקרים את אחוז החסימה ולא היה ברור אם גנץ יכהן בכנסת או לא. עם זאת, בנט שכבר ממזמן הפקיר את הזירה ללפיד, וכבר נגענו על כך בעבר במינויו של מזוז, עומד לשחרר הפעם סופית ולתת ללפיד לעשות כל שברצונו. לכולנו התקווה שמיד לאחר פרסום תוצאות האמת יתברר כי ישנה אפשרות להקים ממשלה ימנית-לאומית, אבל אם לא זה יהיה המצב, לפיד ימשיך את כהונתו הזמנית שהוא משוחרר מכל הגבלה ויכול לעשות כל אשר ליבו חפץ.

מי סיכל את הסיפוח?

סיפור נפילת הסיפוח בתוכנית השלום של טראמפ, קיבל בשבועות האחרונים תפנית חדשה. במהלך ראיון שנערך עם מנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל בעיתון מעריב ופורסם בערב שבת תשובה הוא חשף כיצד הוא והבוס שלו, בני גנץ, הם אלו שפעלו לביטול ההחלטה על הסיפוח, והם אלו ששכנעו את הממשל האמריקאי לתקוע את המהלך. בראיון לישראל היום שפורסם בערב יום הכיפורים אישר גנץ את הפרטים והסביר שזה היה עוצר את הסכמי אברהם.

הטענה של גנץ עובדתית לא נכונה. בזמן הדיבורים על הסיפוח כלל לא היה דיבור על נורמליזציה בין ישראל לאמירויות, וצריך גם לזכור שגנץ עודכן במהלך רק ברגע האחרון, כאשר נתניהו שוב חושש מהתערבות שלו. למרות כל זאת, עדיין יש מי בציונות הדתית ו"הימין הרך" שחושבים להצביע למחנה הממלכתי. אלו בדיוק הנקודות שצריכות להיות בלב ליבו של הקמפיין שמובילים במחנה הימין בשביל להחזיר קולות אבודים הביתה, וזה הקלף שבו צריך להשתמש, קלף שכמעט ולא משתמשים בו. ואגב, אם חוזרים לדיון מי הראשון להפר את ההסכם בממשלת נתניהו-גנץ אז הסיפוח היה חלק מקווי היסוד של הממשלה, וגנץ הוא זה שפעל מהרגע הראשון (ועד האחרון) על מנת לסכל אותו.

דרוש צעד אמיץ נוסף

ההחלטה של בית המשפט העליון (בשבתו כבג"צ) להכשיר את התמודדותו של שיקלי היא צודקת בכל פרמטר שהוא. עצם הפסילה שלו על ידי יו"ר וועדת הבחירות, השופט עמית, ללא שום דיון בוועדה עצמה (שהגיע רק לאחר הפסילה) כבר היה צעד תמוהה, שגם ברגע זה יש סימן שאלה האם זה היה בסמכותו או לא. למעשה, את המכה הכואבת ביותר קיבל השופט עמית עצמו, שבעוד שנה ימונה לנשיא בית המשפט העליון ושמונה מחבריו החליטו לפסול את פסיקתו. את המכה השנייה קיבלה היועצת המשפטית של הממשלה שפעם נוספת החליטו שופטי בית המשפט להתעלם מחוות הדעת שהגישה והכריעו נגדה.

בגזרת בל"ד כמובן שאין שום הפתעה. בעצמי נכחתי בעבר בדיונים בבג"צ על פסילתם, ולא משנה חומרת הראיות שהוגשו, ההחלטה הייתה צפויה מראש. השאלה הייתה רק כיצד הם התחלקו. לכולם ברור שהדברים שאמרו ועשו חברי בל"ד חמורים בעשרות מונים ממה שעשו מיכאל בן ארי, ברוך מרזל ובנצי גופשטיין, אבל לצד הצעד האמיץ בנוגע לשיקלי, כל תשעת השופטים הכריעו פה אחד להכשיר את בל"ד. אומנם חלק מהשופטים הסבירו את זה מהראיות הדלות שהוצגו הפעם, אבל לכולם ברור שגם אם הראיות היו טובות יותר, זה לא באמת היה משנה. נותר רק לתהות מתי בג"צ יעשה צעד אמיץ גם בהקשר הזה?

קמפיין על גב השבת

בשבת האחרונה הצפינה שרת התחבורה לחיפה על מנת לחנוך קו מטרונית חדש שפועל בעיר. זה מגיע בדיוק שבוע לאחר שהודיעה בתוכנית 'פגוש את העיתונות' שבעוד שנה קו הרכבת הקלה החדש בגוש דן יפעל גם בשבת. אלא שבעוד שנה ייתכן ומיכאלי לא תהיה שרת התחבורה, אין לה שום סמכות לקבל החלטה שכזאת, בטח שלא בממשלה מעבר, דבר שנידון בבג"צ לאחרונה בנושא אחר. גם הקו שנחנך הוא לא חדש, והשרה כבר חנכה אותו לפני כחודש.

מכל זה יוצאת מסקנה אחת ברורה. לאחר שלא הסכימה להתאחד עם מרצ, וקיוותה ששתי המפלגות יצליחו להתרומם בפני עצמן, בחלק מהסקרים הם עדיין נמצאים קרוב לאחוז החסימה. משכך, כעת - אחרי שנה וחצי בתפקיד, היא נזכרה שיש את סוגיית התחבורה הציבורית בשבת שצריך לטפל בו. אלא שמדובר בעיקר בניסיון לקרוץ לבייס שלה ולהחזיר אותו הביתה להצביע לעבודה. תגובה של המפלגות הדתיות והחרדיות היא כמובן מתבקשת, אבל כדאי לבדוק האם היא לא משרתת את הקמפיין שמיכאלי מנסה להוביל.

החוב של גפני

מי שקיווה שלאחר סגירת הרשימות ישוב השקט לציבור החרדי, אז גילה שכעת ליו"ר דגל התורה משה גפני התפנה זמן להחזיר חובות. אחרי שדרעי היה מעורב לא מעט בניסיונות לאחד בין שתי המפלגות האשכנזיות, ואף התבטא בחריפות בנושא, כעת, ובכל החודש האחרון, מנצל גפני כל במה ציבורית בשביל לעקוץ את דרעי, שמצידו לא מגיב בכלל לדברים. השיא כנראה היה אתמול בכינוס של וועידת דגל התורה שנערך עם צאת החג שם תקף גפני בחריפות את דרעי וגם את חבריו למפלגה מאגודת ישראל.

מנגד מגיעה מילה טובה לחיבור אחר שיזם נתניהו – מפלגת הציונות הדתית. מי שמסתובב בימים אלו ביישובי יו"ש רואה חלוקה נכונה בין שלושת מרכיבי הרשימה. בישוב שבו הקהל הוא של סמוטריץ' אלו השלטים שיתלו ברחבי הישוב, כאשר בישוב השכן שמזוהה עם איתמר בן גביר יהיו שלטים של עוצמה יהודית, וכך גם עם נעם בישובים שיותר מזוהים איתם. דווקא ההחלטה ללכת לקמפיין נפרד שכל אחד מתמקד בקהל שלו, מתבררת כנכונה וכאחת שלפחות על פי הסקרים מביאה תוצאות טובות.