בס"ד
<שבועיים מהבחירות - יום השבעת הכנסת החדשה>
זה אמור להיות יום חגיגי. 120 חברי הכנסת הנבחרים מצהירים אמונים לכנסת, חלקם כבר וותיקים שמכירים כל פינה בכנסת, וחלקם נרגשים מיומם הראשון בתפקיד. אבל אחרי ארבע מערכות בחירות, ובזמן שהקמת ממשלה יציבה עדיין לא נראית באופק, גם לאירוע הזה כבר אין כל כך הרבה חשיבות.
אתמול (שני) התקיים סבב ההתייעצות של הנשיא ריבלין עם 13 המפלגות הנבחרות. היום, ככל הנראה עוד בטרם השבעת הכנסת, יבחר ריבלין על סמך אותן ההמלצות על מי הוא מטיל את מלאכת הרכבת הממשלה. כאשר אין לאף צד 61 ממליצים, הכוח שנמצא בידיו של הנשיא גדול, ולשון החוק מאפשר לו לעשות כמעט הכל. מצד אחד נכון לתת למי שיש לו יותר ממליצים, או שאולי בכלל עדיף לתת למי שלדעת הנשיא יש יותר סיכוי בסופו של דבר להקים ממשלה. אולי זאת הסיבה שאחת השאלות ששאל הנשיא כל מפלגה שנכנסה לביתו היא 'את מי אתם לא פוסלים?'
בטווח נמצא אדם אחד שמבוקש על ידי שני הצדדים, נפתלי בנט שמו. צריך לומר שאומנם הוא הצליח להיות לשון המאזניים אבל לאף צד הוא לא משלים ל61 המנדטים שאיתם ניתן להקים קואליציה יציבה. זאת אומר יציבה במונחים של 2021. בסוף השבוע האחרון נפגש יו"ר ימינה גם עם נתניהו וגם עם יאיר לפיד, עם שניהם הוא קבע להיפגש פעם נוספת בתחילת השבוע הנוכחי. על פי ההודעות שהוציאו הצדדים היה מדובר בפגישות טובות, אבל שזה טוב משני הכיוונים, זה קצת פחות טוב להתנעת הקמת ממשלה.
מצד אחד יש את לפיד. אתמול כינס לפיד מסיבת עיתונאים בה הוא בישר לאזרחי ישראל כי הוא מסכים לרוטציה עם בנט ובנט הוא זה שיכהן בה ראשון. אבל מצד שני לפיד הוא גם חשדן מאוד. הוא חושש שעם המנדט הזה מהנשיא ילך בנט ויעזור לנתניהו להקים ממשלת ימין. לכן, כל עוד בנט לא יתחייב חד משמעית שלא לשבת תחת נתניהו, הסיכוי שלפיד יעמוד מאחוריו, ואיתו כל גוש השמאל כולו, הוא אפסי. אילו יחתום על זה אז גם במפלגת העבודה של מיכאלי, ואולי אפילו במרצ יכתירו לתפקיד ראש הממשלה אדם שהוגדר אצלם בעבר כימין קיצוני ומשיחי. בכדי להעיף את נתניהו גם זה כשר.
אלא שהאמת היא ולבנט אין באמת הרבה ברירות. נכון, הוא יהיה ראש הממשלה, אבל הממשלה לא באמת תהיה בשליטתו. כזכור, בנט מחזיק בשבעה מנדטים בלבד, לפיד לעומת זאת מחזיק בעשרה מנדטים יותר. אם נצרף לכל אחד את המפלגות המזוהות איתו, סער לבנט והעבודה ומרץ ללפיד כאשר כחול לבן וליברמן נעות באמצע, יהיה מדובר בסופו של דבר בממשלת שמאל. כל יוזמה חדשה שלא תמצא חן בעיני לפיד הוא יוכל לבלום בקלות ללא שום בעיות. ממשלת לפיד בראשות בנט.
בסוגריים נזכיר שזאת הסיבה שביטלו בישראל את ההצבעה בשני פתקים – אחד לראשות הממשלה והשני לרשימה. אדם שרצה את אריק שרון לדוגמה כראש ממשלה, הסתפק בלהצביע לו לראשות ולמצוא מפלגה אחרת שיותר קרובה אליו שאת הרשימה שלה הוא בחר לחזק. זה מה שגרם לכך שמפלגת השלטון נהייתה חלשה לעומת חברותיה לקואליציה שהתחזקו והיה להם מספיק כוח לבלום דברים. כך היה קשה ליצור משילות אמיתית וכנסת מתפקדת, ואחרי מספר שנים לא רבות שיטה זו בוטלה.
שני הצדדים הבינו את המכשול הזה ושחזרו רעיון לא ישן במיוחד – הקמת ממשלה פריטטית, ימין ושמאל, בדיוק כפי שקיימת עכשיו. על פי ההצעה הזאת לכל אחד מבין הצדדים תהיה זכות ווטו לעצור חקיקה ותהיה משמעת קואליציונית מלאה אילו חוקים ניתן להעביר ואילו לא. בנט, על פי הפרסום בחדשות 12, רוצה את כל התיקים המשפיעים אצלו, שזה כבר מחיר שלפיד והשמאל עדיין מסרבים לתת לו.
אך עם זאת, עדיין לבנט אין יותר מידי ברירות. הצטרפות לממשלה שכזו אולי תעניק לו את כיסא ראש הממשלה שהוא תמיד חפץ בה, ויכול להיות שהוא גם יהיה ראשון ברוטציה, אבל זה יהיה סופה של מפלגת ימינה ושל הרעיון של בנט. מצביעי ימינה לא יתנו את קולם פעם נוספת לבנט אם הם יודעים שמהקול הזה קמה ממשלת שמאל או שבגלל ההצבעה לימינה, מפלגת מרץ חוזרת לממשלה אחרי שנים ארוכות שהיא כלל לא התקרבה אליה. זה כבר כלל לא יהיה משנה כמה בנט היה ראש ממשלה טוב.
סגנית העורך במקור ראשון הטיבה לתאר את זה בתחילת השבוע בראיון לכאן רשת ב' כאשר אמרה: "אם התמורה שבנט מקבל זה ראשות ממשלה עם ממשלה של שמאל, הוא בעצם אומר במילים אחרות – מה שאותי הכי מעניין זה מה שאני האשמתי כל הזמן את נתניהו – להיות ראש ממשלה. כי לתפקד כראש ממשלה הוא לא יצליח".
מצד שני לבנט יש אפשרות להגשים את החלום, חלום שעליו דיברנו כבר לפני שישה שבועות. בנט, ובמיוחד חברתו שקד, תמיד רצה להיכנס לליכוד, אבל כניסתו נמנעה על ידי נתניהו. ההצעה של ראש הממשלה על חבירה לליכוד של חברי ימינה כולל 20% מתפקדים, על פי הפרסומים כמובן, זה בדיוק מה שבנט רצה. בנט הבין שלהקים אלטרנטיבה לליכוד כל עוד נתניהו שם, הוא כנראה לא יצליח, בטח לא כזאת שיכולה להקים ממשלת ימין. לכן עדיף לו להשתלב בליכוד, לחכות שנתניהו בן ה-71 יסיים את תפקידו ואז לרשת את מקומו.
כמובן שגם אם נתניהו יבטיח לבנט להכתיר אותו כיורשו, והוא באמת יעמוד בהתחייבות הזאת, זה עדיין לא מבטיח לבנט כלום. בסופו של דבר הוא צריך להוכיח את עצמו ולזכות לאימון מתפקדי הליכוד. לכן בנט יודע שכניסה עכשיו לליכוד עדיין לא נותנת לו להוריד את הרגל מהגז, אלא הוא יהיה צריך לעבוד קשה מאוד על מנת להוכיח את עצמו. בסופו של דבר יש לו את הכלים, אבל מצד שני יש כבר עכשיו אנשים בליכוד שרוצים לחסום אותו. הם פחות אהבו אתה המשחקים שלו על הגדר, כפי שהתבטאו כמה מהם.
לכן בנט צריך להחליט בימים הקרובים לאן מיועדות פניו. האם הוא קוטף תהילה של רגע אחד שתוצאותיה הן הקמת ממשלה שלא תוכל לקדם שום ערך מערכיו של בנט, ואף יכולה לדרדר אותו למטה. או שמא הוא יחזור לימין, יצטרף לליכוד ויחכה לרגע הפריצה שלו, ומשם אולי אף לכיסא ראש הממשלה.
האינטרס שלנו, של הציבור הימני, הוא לא שיהיה ראש ממשלה ימיני שאפילו כיפה סרוגה לראשו, אלא שיהיה ראש ממשלה שכפוף למדיניות הימין וכפוף לערכים שלנו. את זה ניתן לעשות דווקא בממשלה צרה של נתניהו שבה הוא צריך את האצבעות של בנט ושקד, סמוטריץ' ורוטמן, וכן גם בן גביר ואבי מעוז. ראש ממשלה ימיני עם כיפה סרוגה אבל עם יש עתיד והעבודה, לא יוכל לקדם כלום חוץ מאשר את מעמדו האישי.
כאשר בנט יחזור לימין ויסגור את הדלת בפני אופציה לכל מיני ממשלות שמכונות "גוש השינוי" אבל בפועל הן ממשלות שמאל בשם מכובס ויפה יותר, אז יהיה יותר קל להביא את סער או עריקים. לסער כבר ברור שהוא יהיה חייב להפר לפחות אחת מהבטחותיו, וגם ברור לו שהוא חייב למנוע בחירות חמישיות כי אם ישראל תצא לכאלה, הוא עלול למצוא את עצמו שוב לצד בנו דוד, בבית. לכן, אם בנט יתחייב לימין, זה יקל למצוא פתרון להבאת ממשלת ימין שתביא סוף למשבר הפוליטי שבו נמצאת המדינה בשנתיים האחרונות.
הערה לסיום
אם כבר בימינה עסקינן, אתמול הודיע מספר 3 ברשימה, אלון דודי שהוא מוותר על מקומו וימשיך לעמוד בראשות העיר שדרות. דוידי מצטרף לרב שי פירון, שרון גל וראש עיריית צפת לשעבר אילן שוחט שהתמודדו לכנסת ולאחר שגילו שהם לא יקבלו תפקיד משפיע, החליטו לפרוש ממנה. אומנם זהו מהלך כשר, אבל לא ראוי בכלל. אם אדם החליט להתמודד ברשימה לכנסת אז זה לא מוסרי שיעזוב אותה כיל לא קיבל ג'וב או אחר. אלא אם יש דברים אחרים שבימינה מסתירים שאותם, לפחות בינתיים, אנחנו לא יודעים...
- אקטואליה וחדשות
)
