פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1185)

ב"ה

 

א - ברוך הבא.

 

לגבי השאלה - פשוט תגיד לה את מה שרשמת פה.

 

אני לא מכיר מישהו שהיה גלוי והתחרט. אם זה טוב לה - הרווחת וגם בנית יותר את הקשר. אם לא - אז היא לא מה שאתה מחפש. אם היא לא מוכנה להמתין עד שתהיה מוכן.

 

על כל פנים - אני אישית מאוד לא אוהב לערב אנשים אחרים בקשר ודבר כמו "משיחה עם חברה שלה" שבנושא הקשר שלכם זה לא הדבר הכי בריא לטעמי.

 

המון בהצלחה!

וגם לא מכירה את המצב יותר מדי

אבל אם אתה באמת רוצה להתחתן ולא התחלת לצאת כדי לבלות, והיא באמת נראית לך מושלמת בשבילך וכל מה שחיפשת וכו' וכו',

להתחתן עם הראשונה שיצאת איתה זה בסדר גמור! אין חובה לחוות מסכת ייסורים כדי להתחתן.

 

כמובן הגיוני לקחת עוד קצת זמן מרחב נשימה ולא להחליט תוך חודש על חתונה

אבל גם אם זה מה שיקרה כי תרגיש שזה פשוט נכון- זה אחלה דבר שבעולם

 

(מנסיון בעלי ואני היינו הדייט הראשון עבור כל אחד מאיתנו. ולא הייתי מוצאת משהו טוב יותר אם כי הוא אולי כן )

בכל העולם יש רק אחת בשבילך, ואם מצאת אותה, זכית!

אתם יוצאים רק חודש..
אף אחד לא מחייב אתכם להתחתן מחר.. אם אתה רואה שזה הולך לכיוון רציני תגיד את זה .. אתה לא חייב להציע לה נישואים עדיין.. חודש זה לא מספיק לכולם בשביל להחליט שמתחתנים..
חוצמיזה אם תתחתן עם הראשונה סחטיין עלייך זכית מה רע..

לך כפי נטיית לבך. אין בעיה שיקח זמן העיקר תרגיש שאתה בסדר, בשל ומוכן עם זה.

נ.ב אין חוק שאומר עם כמה בנות צריך להיפגש.

חז"ל המשילו את הזיווג לקריעת ים סוף (סוטה ב, א). שמעתי פעם, במדרש כתוב שהיו י"ב שבטים כנגד י"ב שבטי ישראל. מטבע הדברים, היו שבטים שהדרך שלהם לקריעת ים סוף הייתה קצרה יותר..

אם זכית לכך, אשריך! הסר הלבטים מלבך

אצלנו בעלי מאוד רצה (כשהקשר היה רציני אחרי כחודש ומשהו ....)

אני קצת חששתי , כי הוא היה הראשון הרציני שלי ,

ולא סתם נער שלא היה בכיוון /או אחד שלא הלך ולא שדרנו על אותו גל

 עשינו הפסקה לשבוע (אני חושבת ) מעיין פסק זמן של מחשבות ..... (לא נפגשנו ... רק טלפון אם רצינו ) .

באותו הזמן הוא היה במילואים  אז רק דברנו בטלפון ולא נפגשנו  לאט לאט  הבנתי שזה זה .

ואם סתם פחדת לחוצה וכאלה ..... וכן בסוף החלטנו להמשיך והגענו לחופה .

 

 

נ.ב

יצאנו  כחודשיים עד שהחלטנו להתארס ולהתחתן .

הזמן שיוצאים הוא לא הקובע אלא מה אתה עושה בזמן הזה .

אם אתה הולך לסרט (סתם שורף שעתיים ....) או אם אתה יושב ומדבר שעתים .

זה שונה מאוד. תלוי כמה  פעמים נפגשים .....

אנחנו נפגשנו יום כן ויום לא (ביום שלא אז הינו בטלפון ....) ,לפחות כך היה בהתחלת הקשר .

יצאנו אינטנסיבי מאוד ודברנו הרבה ....

 

 

בהצלחה רבה !

שאתה בענין,

 

אבל צריך עוד קצת זמן..

 

מה הבעיה?...

"חבר פעם ראשונה" - זה לא כל כך משמח, למרות ה"סמיילי"..

 

אין כל ענין ב"חבר" - ואין כל ענין ב"בפעם הראשונה" (והשם שבחרת "אהבה ראשונה" - זה טוב לסרטים..). וכי את רוצה להכיר את מי שיהיה בעלך, אחרי כל מיני "פעמים" עם אחרים?.. זה נראה לך בריא וטוב?

 

בן ובת - אלו עולמות אחרים, גם אם אינך מבחינה; אין כל ענין בדבר כזה. מלבד הרבה בעיות הלכתיות ונוספות שהוא צופן בחובו.

 

ה"ענין" הוא רק לצורך בירור אפשרות נישואין. רצינית.

 

אז אם נראה לכם שאתם ממש בוגרים ובשלים לענין הזה (ספק לא-קטן.. בגיל17-18?...) - זה ענין אחד. מכירים, מתעניינים זה בזה, ורואים אם מתאים להתחתן.

 

אם לא - ה"התנהגות" הכי טובה איתו, זה לנתק את הקשר, כעת כשעוד לא מסובך מידי.

 

כשתגיעו לגיל המתאים - אפשר לחדש, אם עדייין תחשבו שמתאים לצורך נישואין.

 

שיהיה בהצלחה ובשכל..

 

 

 

 

 

 

ושומרת על גדרים הלכתיים,

אני לא חושב שיש מקום לביקורת שלך.

 

כל אחד יחליט בעצמו איך הוא רוצה ומעוניין לבנות את הקשר שלו!

 

יש המון אנשים שבניית קשר שהוא מכוון נטו לחתונה ונישואין הוא לא בריא בשבילם, ויוצר אצלם אח"כ הרבה בעיות.

וזו בכלל לא "ביקורת" - מדוע לקרוא כך?..  זו הצעה להתנהלות, מנסיון חיים, וגם מגישה שהיא אכן גישה של תורה, כפי שניתן לראות במקורות ברורים.

 

ו"שומרת עלהגדרים ההלכתיים" - אם זה לא צורך נישואין, זה עצמו לא לפי "הגדר ההלכתי", אפשר לראות אפילו בקיצושו"ע..

וגם לא בריא.

 

ומה שייך "כל אחד יחליט איך הוא רוצה"... וכי מישהו כופה עליה?  מי שכותב בפורום - מניח שיקבל תגובות לפי מה שאנשים חושבים/מבינים.  וזו תגובה לגמרי לטובתה.

 

בניית "קשר" סתם, בתור "חבר ראשון" בסדרה של חברים, זה הדבר הכי לא בריא. והרבה הריסות הנישואין באות מדברים כאלה. ובגיל זה - די ברור שזה הענין, אם לא במקרה חריג.

 

אפשר לברר אפשרות נישואין בלי להילחץ, וכך לא להגיע למצב ה"לא בריא" שאמרת. לנהוג שלא עפ"י ההלכה - זה לא בריא לכולם. וקשר קרוב בין בחור לבחורה שלא בנישואין או לצורך בירור-נישואין, הוא לא עפ"י ההלכה. והוא גם לא טוב.

 

והחלטת שזו "גישה של תורה".

 

לך יש את הניסיון שלך ולאחרים יש שאת הניסיון שלהם (שהוא שונה משלך).

אני לא אומר שהדרך שלך היא לא נכונה, היא נכונה אבל לחלק מהאנשים.

אם ה'המלצה' שלך היא לטובתה או לא - צריך להכיר אותה באופן אישי בשביל לדעת את זה..

 

ומי אמר שהיא הולכת להיכנס לסדרה של חברים,

ההורים שלי ב"ה חברים כבר כ-30 שנים בלי שום החלפות וסדרות.

ואם הם לא היו חברים לפני - אז כנראה שהם לא היו מתחתנים, וגם לא היה ביניהם את הזוגיות והכימיה המעולה שיש ביניהם כיום.

(אם אני הייתי שדכן כמו בימינו, אני לא הייתי משדך ביניהם בחיים!

ואם הם היו מבררים זה על זו אפשרות נישואין כבר בהתחלה, שניהם היו חותכים כבר בפגישה הראשונה.)

 

אני אף-פעם לא נתקלתי בהלכות האלו שאתה אומר, וגם הרב שלי לא הזכיר אותם אף-פעם בשיעורי הזוגיות.

הרי עצם המציאות הזו באה בניגוד ישיר להלכות הקשורות לצניעות בין איש ואישה.

לא להרבות שיחה,לא להסתכל לשם הנאה מיופיה,הרהורים,פעמים רבות יחוד ועוד אני לא בא לתת תוכנית עבודה,אבל היסודות הללו לא הולכים יד ביד עם מציאות כזו.

מה שכתבתי "של תורה", זה כי כך כתוב בהלכה על הימנעות מקרבה ליתרה לנשים (ציינתי מקור זמין: קיצושו"ע). אז למה לייחס שזה בגלל "גישה אישית"?..  אם היה מדובר על גישה אישית - לא הייתי מכנה זאת "גישה של תורה".. פשוט לגמרי.

 

ומתוך זה, וגם מנסיון דווקא לא שלי, אלא של מה שרואים בחיים עם הזמן - וגם מתוך תפיסה בסיסית מה אמור להיות קשר בין איש לאשה, וזה נישואין ולא סתם - מתוך זה כתבתי והמלצתי.. ואני לא מסכים שצריך להכיר אותה אישית בשביל זה. לא. זה בדיוק מה שחשבתי. אני חושב שזה רע לכולם.  אלא אם כן, כפי שציינתי - זה אכן לצורך נישואין והם בוגרים במיוחד; מה שלא כ"כ ניכר משאלתה.

 

לגבי ה"סידרה". היא כתבה בעצמה "ראשון".. על אשתו נאמר "כי היא חברתך ואשת בריתך", אבל מתוך הניסוח שלה - כפי שכתבתי מפורש גם מקודם - נראה שלא לכך היא מתכוונת. לכן אמרתי, אם כך - זה לא טוב. 

 

ומה שאתה אומר שהיו הוריך לפני כן, אין מכך כל ראיה. לא אמרנו שלא יתכן שיהיו "כאלה" ובסוף יתחתנו - בוודאי שיתכן. אבל לכתחילה, זו לא דרך טובה - גם אם בסוף מסתיים בחתונה. התקופה ההיא בפני עצמה, אין לה מקום.

ואינך יכול לדעת אם "בגלל זה" יש להם כימיה מעולה.. ב"ה שיש.  אני יודע גם על כאלה, ש"בגלל זה", היה להם בדיוק ההיפך. אז כדאי להניח את זה בצד.. (ולא חייב ש"יבררו זה על זו אפשרות נישואין מלכתחילה". תיתכן גם מציאות שאנשים מכירים, מגששים, מתענינים, בודקים, ורואים אם מתאים. אבל מה שצריך להיות בראש, זה שהמגמה זה אם יתאים לנישואין. ולא כאילו יש ערך ל"קשר" ללא נישואין מצד עצמו. בוודאי שזו לא דרכה של תורה, וגם לא דרך בריאה סתם כך).

 

ומה שלא נתקלת אף פעם בהלכות על אי קרבה יתרה, שזו עצם הגדרה של מישהי  ככזו, מה אעשה..  תשאל רב מובהק האם יש מקום לקשר קרוב קבוע בין בחור לבחורה שלא למטרת נישואין, אלא "סתם" (ולמה שהרב יזכיר בשיעורים שהוא מלמד?..  הרי כל שיעוריו הם הכנה לנישואין דווקא..)

 

 

 

 

להיות "חברים" מבחינה הלכתית זה לא נקרא קרבה יתירה.

אפשר להתנגד אפשר לא להסכים.. אבל זה לא נקרא קרבה יתירה.

עצם ה-להיות חברים לא נאסר מבחינה הלכתית על ידי שום פוסק שנתקבל ע"י כלל עמ"י.

אם שומרים על הכללים ההלכתיים של השו"ע והרמב"ם - זה מותר ברמה ההלכתית.

אפשר לדון אם זה ראוי או לא ביחס לרמה רוחנית..

(למשל "חטא דוד ובת שבע" היה מותר מבחינה הלכתית,

 ולכל מלך אחר שאינו נמצא ברמה הרוחנית של דוד מעשה זה לא היה נחשב כחטא.

 אבל למלך ברמה הרוחנית של דוד המלך זה היה נחשב לא ראוי.

 אותו הדבר גם כאן...)

 

לגבי השאר, ברור שהיא לא התכוונה לסידרה של חברים, אף-אחד נורמלי לא אוהב מישהו כדי לזרוק אותו אח"כ..

היא רק רצתה להביע את התרגשותה שזה הראשון שלה, ולכן גם ה-.

 

כמעט כל החברים שלי מהישיבה התחתנו, ורובם הכירו בדרך שאתה מציג.

אצלנו בישיבה הרבה חבר'ה נשואים מזמינים את החבר'ה הרווקים לארוחות שבת (החל מהשנה השניה לנישואין).

ולכן גם יצא לי לראות לא מעט התנהלות של זוגות צעירים בסגנון ובגיל שלי לאחר החתונה.

ואצל רוב החבר'ה שהכירו בדרך שאתה מציג ניתן להבחין שחסר להם מרכיב טבעי בזוגיות שלהם גם לאחר כמה שנים של זוגיות.

 

חבר אחד ניגש אלי בחג האחרון ואמר לי שאמנם הוא לא מתחרט על זה שהוא בחר באשתו,

אבל הוא מתחרט מאד על הדרך שבה הוא הכיר אותה,

הוא טען שיש דברים שקשה לבנות בקשר שהוא מוכוון חתונה, ועוד יותר קשה לבנות אותם לאחר החתונה.

 

יש לי חברים שהתאים להם הדרך שאתה מציג.

אבל אלו חברים שמראש לא כ"כ היה אכפת להם אם יש חַיוּת ודינמיקה בקשר הזוגי,

וגם לא אכפת להם שאין רומנטיקה לאחר החתונה.

 

מכיוון שלא אמרתי על איזה רב מדובר, אז מן הסתם שאתה לא יודע על מה הוא כן או לא מדבר..

ואני יכול להגיד לך שהוא דיבר על הנושא הזה מפורשות (ועקרונית, הוא מתנגד לחברים שלא לצורך נישואים),

והוא דיבר רק על הדברים שצריך מאד להישמר מפניהם, אבל החברות עצמה לא נאסרה הלכתית.

פשוט לי ש"קרבה יתירה" היא קרבה רגשית. (על קרבה פיזית אין מה לדבר...)

איזו קרבה יש יותר מקשר חברי כזה?

 

הזכרת כמה פעמים שאם שומרים על הכללים ההלכתיים, אין בעיה.

אבל מתוך קרבה רגשית כזאת, נשחקים העכבות ואנו עלולים להביא

את עצמנו לידי ניסיון וח"ו לידי ביזיון.

הניסיונות יכולים להיות חמורים יותר או פחות, אך אין להכחיש כי הם

צפויים בקשר כזה, בפרט בגיל ההתבגרות שהוא מלא תהפוכות.

 

הערת אגב: תיארת שדרך ההיכרות מוכוונת החתונה מאפיינת אנשים

להם מראש לא היה אכפת מ"חיות" ו"דינמיקה" בקשר. תהא המשמעות

של דבריך אשר תהא, אני חושב שהם גורפים מדי. (אא"כ רק שיתפת

בהיכרותך האישית עם חבריך בלי להסיק מכך מסקנות, אבל אז זה פרט

שלא רלוונטי לעצם הדיון...)

לא כתבתי שזה מאפיין,

רק כתבתי שממה שראיתי אצל חבריי רק לאלה שלא היה אכפת להם מרומנטיקה זה התאים בפועל.

 

ב. אם כ"כ פשוט לך שמדובר על קירבה רגשית,

    אז מה אתה רוצה שאגיד לך, ממה שידוע לי זה לא...

 

   לי זה פשוט שכשהקב"ה כתב: "כבד את אביך ואת אמך"

   אז זה כמו "לכבד את הבית" (פירוש: לקחת מטאטא ולטאטא אותם)

   <צ>

לא נאסרה "קרבה יתרה" אלא נצטוונו על "ריחוק יתר" כמו שנפסק: "יתרחק מן הנשים מאוד מאוד" וממילא כל קרבה שלא הותרה במפורש בעייתית. ו"חברות" למשך שנים בוודאי שלא עונה לאף הגדרה של "ריחוק יתר".

[ומכיוון שראיתי שמי שקורא אובייקטיבית די הבין את הענין - לא ראיתי טעם להמשיך לחזור על דברים שכבר נאמרו. ואי אפשר להעמיס על "התורה" כל דבר שנוגד את רוחה, או את הלכותיה, בדרגות שונות]

רוב ה"פוסקים" לא התייחסו - כי לא עלה על דעתם דבר כזה.. ובזמננו התייחס מפורש הרב אבינר למשל בכתב, ומהמקורות שציינתי. וכל מי שהתנגד ל"חברה מעורבת" - הרצי"ה ועוד רבים - בוודאי שלא יותר טוב "מעורב" באופן אישי. אי אפשר לעוות את הדברים הללו.

 

הביטויים שהביאה בהודעתה, הם ביטויים "צעירים". אני מעריך שמעבר למה שנכתב לעיל, אכן היא אינה חושבת על כך דווקא כמשהו שעתיד להתפתח לחתונה עם האחד והיחיד...  נתפס כאילו "הווי" כזה, כנראה.

 

מעבר לכך - צריך אחריות. בגיל כזה צעיר, סיכוי סביר מאד שזה לא יימשך. הנזק מדברים ראשוניים כאלה לבנין אח"כ, הוא לעיתים גדול מאד. לא משחקים באש.

 

אני גם  מכיר "הרבה זוגות" ומשפחות, מסוגים שונים. ה"טבעי" של הנישואין הוא שמכירים לשם נישואין. זו מעלה עצומה של התחדשות. של הבנה שזה משהו אחר לגמרי מאשר לא-נישואין. ומי שאינם מבינים/חשים את זה, איבדו את הנכס היקר ביותר שיכול להיות לנישואין. הרבה יותר "יקר" מה"טבעיות" המדומה. ויש חן רב ב"כאילו-לא-טבעי" הזה שבתחילה לפעמים.. והרבה כבוד וחיבה והכרת הייחודיות.

 

בכלל, לא הייתי מציע "להפיק לקחים" ממה שאתה רואה בהתארחות אצל חברים.. לרוב לא רואים באמת. ומה שכאשר אתה נמצא - אינו מה שכאשר אתה לא. "ואת ביתי גירשתם מבית תענוגיה - זה הישן בקלעא שאיש ואשתו מצויים בה - ואפילו בזמן שאסורה", כדברי חז"ל. לעולם לא תראה הנהגה של איש ואשתו כשאתה על ידם. ואם תראה - הם כבר איבדו משהו.. [ומי ש"אינם טבעיים" באופן הראוי לבית מישראל, אחרי כמה שנים - חבל להשלות שזה בגלל דברים כאלה. וכל נשוי רגיל כאן שהכיר באופן המקובל, יוכל דומני להעיד על כך]

 

ומה ש"חבר" אמר לך - לי אמר בזמנו מישהו שהכיר את אשתו שש שנים לפני שהתחתנו (יעני "חברים" ל"ע), שאשר התחתן ראה שכלל לא הכיר אותה. והיה ניכר עליהם החיסרון של זה. היו צריכים לעבוד כהוגן. אז מוטב להיזהר ב"דוגמאות".

 

ומה שכתבת על החברים שלך שהכירו כך, שאלו אנשים שלא איכפת להם חיוּת בקשר ו"רומנטיקה" אחרי החתונה.. אז אולי זה מסביר מה שכתבת לפני כן, על מה שראית בביתם של חבריך שהכירו כך...

 

אבל חלילה - וזו הוצאת דיבה וממש ההיפך מהאמת - שמי שיכיר כך לא תהיה לו "רומנטיקה" (אמיתית, לא הבלים של סרטים), ו"חיות" אחרי החתונה. בדיוק ההיפך הגמור. מרבית הסיכויים שתהיה לו, יותר מהסיכויים שיהיה למי ש"יכיר" סתם ובאיזה שלב יעלה לו רעיון גם להתחתן איתה... ועוד יותר מרבית הסיכויים - שמי שיכיר "סתם", צעיר, גם יחליף כמה ויעבור שברונות (וביחוד - היא "תעבור"..) לב גדולים. ויצטרך מאד להתאמץ ל"רומנטיקה" מקורית ורעננה בנישואיו. ואלו מעשים שבכל יום. 

 

ואני לא כ"כ כותב "לך" כי נראה שמסיבה כלשהי אתה "נעול" על זה. אבל אני כותב לטובת אחרים, שלא יסבלו בגלל "שטויות" שאין צורך להגיע אליהם, ואינם טובים ואינם נכונים.

ולכן כרגע ידך על התחתונה.

 

לגבי השאר, אתה מגזים! וזה לא דרך לדון כך..

אתה יודע שבתור בחור ישיבה, אני לא אצפה לראות אצל חבריי רומנטיקה בשולחן שבת.

מה שראיתי זה שחסר להם מרכיב בסיסי בכימיה הטבעית, הם לא מצליחים להתנהג כזוג גם לאחר כמה שנים של נישואין.

בלי קשר לרומנטיקה..

אפשר לראות את היחס של הזוג אחד לשני גם באופן הדיבור, בדרך ההתנהגות אחד לשני, גם בלי מחוות כאלו ואחרות.

ברור שעדיף לא להראות אהבה בפומבי, אבל אין שום עניין להראות בפומבי שכאילו לא אוהבים אחד את השני.

 

ואף אחד לא דיבר על רמת היכרות לפני החתונה, תקרא טוב..

החבר לא אמר שהוא לא מכיר את אשתו, הוא רק מתחרט על הדרך שבה הוא הכיר אותה, כי זה מקשה על בניית הזוגיות.

 

דווקא מהסביבה שקרובה לי, כמעט כל החברים שלי שהיה להם "ספיחי-שביעית" התחתנו איתן לבסוף.

(מהסביבה הקרובה לי אני מכיר רק שלושה שהיה להם קשר רציני בגיל הזה ונפרדו, השאר התחתנו ב"ה..)

 

אין בעיה שאתה לא כותב לי, לי אף-פעם לא הייתה חברה, ואני גם הייתי בעבר במחנה של המתנגדים לחברויות מסוג זה.

ואפילו ניסיתי לגרום לחברים שלי לעזוב את החברות שלהם.

אבל אחרי כמה שנים שניסיתי להכיר בחורות בדרך שאתה הצגת, הבנתי שלי זה לא מתאים להכיר ככה את אשתי.

לך *אישית* זה לא מתאים.

אתה מנסה לעשות אידאליזציה מאי ההצלחה שלך בדרך המקובלת והמוכחת כמוצלחת ברוב המקרים.

אני גם יכולה להמציא תיאוריה יפה ומיוחדת מכל מיני "כשלונות" שלי בפגישות.

לא מסובך..

 

קראתי את כל התכתובת. כנראה שיצאת לא מובן. כי גם אני הייתי מגיבה לך כמו האחרים.

וכמובן שאתה זה שמחדש פה. מה שהרב דן כתב, זה מה שמקובל וידוע.

 

לקחת כמה דוגמאות מחברים ומהן לבנות תיאוריה חסרת בסיס על דרכים להכרויות שמביאות "חיות" בנישואין,

זה אחד הדברים הלא חכמים.

וגם לך אני כותב את זה כל הזמן..

משום מה, את ממאנת לקלוט את זה.

אני לא זו שמתנגדת לדרכי הכרות של אחרים,

ומנסה להביא גושפנקאות ואסמכתאות רק ע"מ להרגיש בנח עם עצמי.

 

מצידי תכיר את אשתך בכל דרך שתרצה. מה אכפת לי?..

ואם תצליח להכיר אותה מבלי לשאול שאלות, אלא רק ע"י הרגשה של נעימות וזרימה ביחד,

אשמח מאוד בשבילך. ברצינות.

 

לרוב האנשים מתאימה דרך ההכרות המוכרת והישנה.

תבדוק כמה אנשים דתיים מכירים ע"י שידוך כלשהו וכמה היו חברים כמה שנים לפני..

 

וגם מי שהכיר כמה שנים לפני [דוד שלי לדוג', הכיר את אשתו כבר מגיל 16.. וכנ"ל המחנכת בי"ב- הכירה בגיל 14, והתחתנו אחרי שסיימה שנתיים שירות..ושניהם אומרים לי שזה ממש לא היה לכתחילה בעיניהם והם לא ממליצים לאחרים. בגלל זה אבנה תיאוריה?..], לא בטוח שלא היו מכירים אם לא היו חברים כמה שנים לפני. ולך תדע אם זה לא פגם להם בנישואין איך שהוא. לא יודעת.. ולעולם לא באמת אדע.

 

ב. תביאי לי תגובה אחת שלי, שבה כתבתי שהדרך שלי זו הדרך שאמורה להתאים לכולם?

 

ג. זה שרוב מי שאת מכירה נוקט בדרך מסויימת, זה אומר שהדרך הזו טובה לו?

   למשל, בתקופה האחרונה רוב הבנות שאני פוגש, יש להן סמארטפון (והן דוסיות).

   זה אומר שזה טוב? זה ברור שלרוב האנשים זה בזבוז זמן טוטאלי!

ב. לא כתבתי שכתבת שהדרך שלך אמורה להתאים לכולם.

מה שהפריע זה שניסית להגיד שהדרך של הרב דן היא לא דרך התורה [כלומר לא הדרך המקובלת בציבור..].

ועל זה אני עונה, שלרוב זה כן יתאים. יש כאלו שזה לא יתאים להם וזה לגיטימי.

אין צורך לחפש גושפנקאות. אף אחד לא יגיד לך שאסור להכיר בדרכים אחרות.

רק טענתי שיש עוד דרכים שלא נוגדות את התורה..

[אהבתי את הפירוש שלך לדרך התורה = דרך מקובלת בציבור (פירוש מעניין.. לא חשבתי עליו)

 רק אל תשכחי להגדיר גם את הציבור שאליו את מתכוונת, אם נלך להגדרה הכללית של הדת"ל אני לא בטוח שאת צודקת]

 

ב. דן ו"לך דומיה תהילה" טוענים שאסור להכיר בדרך אחרת משלהם, אני לא מבין למה את תוקפת אותי?

 

ג. רק כתבתי שלחלק זה לא יתאים או שלהרבה זה לא יתאים, אני לא רואה שום התייחסות שלי לרוב...

איזה עוד אופציות-לא בעייתיות מבחינה הלכתית- קיימות מבחינתך,

זולת הכרות מכוונת מטרת נישואין?

 

חברות של כמה שנים לפני זה לא בעייתי מבחינה הלכתית?

[ולא אמרתי שאין זוגות שהצליחו להחזיק מעמד והתחתנו בסוף והזוגיות שלהם נהדרת אובקייטיבית..].

לא אמרתי מעולם שצריך למרוח את הקשר על פני כמה שנים..

 

מכירים.. נוצרת כימיה.. נהיים חברים.. רוצים לגור ביחד.. מתחתנים..

(זה גם יכול לקרות תוך שבועות ספורים)

 

לא כזה מסובך, הקב"ה ברא בנו רגש טבעי שכשבן אוהב בת (ולהיפך) הוא רוצה לחיות איתה ולבנות איתה את ביתו.

לא חושב שיש הלכה כלשהי שסותרת את זה.

 

מי שרוצה לעשות זאת באופן מלאכותי ולבדוק אם הבן-זוג מתאים ל'רשימת מכולת' שלו - לגיטימי לחלוטין ושיערב לו.

לי אישית זה לא מתאים, וכשעושים לי את זה הקשר יתקע כבר בשלב היווצרות הכימיה, והקשר לא ימשיך..

אצלי הבירורים נגמרים בשלב הבירורים, כשאני פוגש את הבחורה אני נותן לטבע לעשות את שלו בגבולות ההלכה.

 

 

חברות של כמה שנים לכשעצמה זה לא בעייתי הלכתית לרוב הדעות,

הבעיות שיכולת להיגרם כשזוג מתעקש לא להתקדם הלאה כשצריך, וכשהיצרים חזקים ממנו.

אנשים נופלים גם בקשרים קצרים, אם הם לא יודעים לשלוט ביצרים שלהם (התקופה בין האירוסין לחתונה היא מאד רגישה)..

 

הביטוי "צריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד" הוא מופיע לראשונה בטור ולא מופיע בשום מקור לפני,

ויש מחלוקת למה הוא התכוון..

יש דעות (בעיקר של חרדים) שמדובר על הלכה פסוקה, ויש דעות (נראה לי הרוב) שהוא מתכוון להזהיר מנפילות..

לפי ההמשך של הסעיף מבינים שמדובר על התרחקות מדברים שגורמים למגע פיזי (שלא להריח את האישה וכד').

 

דרך אגב, בסעיף לאחר מכן, כתוב שכל אישה בין פנויה בין נשואה - חייבת ללכת בכיסוי ראש!

אז עד שאתם מוכיחים על סעיף שיש ספק אם הוא הלכתי, תוכיחו את עצמכם על סעיף שהוא ודאי הלכתי!

מה שאמרתי זה לגמרי הפשט..

 

אינני יודע במה "אני מגזים"; לא התכווונתי שתראה "רומנטיקה", התכוונתי שאי אפשר לראות גם מעבר לכך.

 

ומי שלא מצליח אחר כמה שנות נישואין - אין כל קשר לנושא עליו כתבת. כן, ל"דרך", קראתי טוב - ועל זה בדיוק דיברתי. שום קשר. אשליה גמורה לחשוב שאם היה מכיר "לא בשביל להתחתן" אלא "סתם" אז אחריכמה שנים היה להם יותר טוב. כבר הסברתי - בד"כ, אם כבר, ההיפך..

 

וב"ה שאלו שהכירו על-ידך, רובם התחתנו ומנעו מעצמם כאב לב (לא כ"כ מבין מה זה בדיוק ה"סביבה" הזו, אם שלושה "נפרדו" ו"הרוב" התחתנו.. זו ה"נורמה" שם? קצת מוזר..).  זה עדיין לא פותר את הבעיה המצויה שזה גיל מוקדם להחליט לא פעם. וגם את שאר הדברים שציינתי. לא זו הדרך לכתחילה. 

 

ומה שאתה כותב לגבי "מנסיונך" - זה כבר משהו אחר ואולי מסביר את הענין.  אתה באמת חושב שאתה תכיר כעת מישהי ע"י כך שסתם היא תסכים להיות "חברה שלך" בלי כל קשר למחשבה על נישואין, ואח"כ תגיעו אולי להחלטה עם הזמן שבעצם כן?...  מסופקני אם תכיר מישהי ברמה שאתה רוצה, שתסכים לדרך זו..

 

ומי אומר שאם היית "מכיר אחרת" כן היה הולך? אולי גם שם לא, ואז היית כותב כעת הפוך?

 

אני באמת משתתף מהלב בצערך על הנסיונות הכושלים - זה באמת שלב לא פשוט בחיים - אבל הייתי מציע לא להיחפז להסיק ממנו "מסקנות כלליות". הרי אתה רואה גם כאן, רבים שהלכו בדרך זו והצליחו מאד. ואני מכיר רבים מאד כאלו, זוגות חמודים ואוהבים וטהורים ויקרים.

 

שיהיה בהצלחה גם לך.

 

 

אולי אם היית מכיר את אשתך בצורה אחרת, כיום היית מנסה לשכנע את כולם להתחיל את ההיכרות בצורה "חברית"?

 

עובדה שעד כה, מהחברים שלי לא שמעתי על מישהו שהצטער שהכיר את אשתו בדרך חברית,

ולעומת זאת, שמעתי חברים שמתחרטים על שהכירו בדרך שאתה הצגת.

יש גם כאלה שלא מתחרטים, וכתבתי לעיל גם את הסיבה שבגללה הם אומרים שהם לא מתחרטים.

 

הסביבה שלי = חברים מהיישוב, מהישיבה תיכונית, מהמחלקת הסדר בצבא, מהישיבה, דודים, בני-דודים וכו'

(סביר להניח שבסביבה כזאת (גם אם זו סביבה דוסית) אני אכיר חבר'ה שיש להם חברות בגיל צעיר, לא?)

 

לדעתי, חלק מהתהליך של הדייטים זה להכיר גם את עצמך, וזה לגיטימי ונכון להסיק מסקנות על עצמי עם התקדמות התהליך.

אתה צודק שכיום בציבור הדוסי יש מעט בנות שלא מתחקרות בדייטים, אבל הן קיימות..

ובסופו של דבר אני צריך רק מישהי אחת, משאר הבנות ממש לא אכפת לי, מצידי שיתחקרו יומם וליל.

 

לגבי האשליות, כל עוד אני שומר על ההלכה, אני מעדיף לחיות במשהו שאתה מגדיר כאשליה,

מאשר להכניס את עצמי למשהו שמראש אני יודע שלא יהיה לי טוב בו.

 

שהוא בעיקר התכוון לטון בו נכתבו הדברים.

 

לא שהדרך שלך לא נכונה ושלו בהכרח כן-

 

אלא לזה שכתבת באופן בו מובן שהדרך שלך היא היחידה שנכונה ע"פ התורה,

 

ומה שהוא מנסה לומר: יש עוד דרכים שנכונות ע"פ התורה,

 

ולא מוכרח שלכולם נכונה הדרך שבה אתה תומך.

 

זהו

הוא לא דיבר על טון, אלא על התוכן.

 

ואכן, יש כאן מחלוקת. אני באמת חושב שעפ"י דרכה של תורה אין כל מקום לסתם יצירת קשר, ללא מטרה של בירור לצורך נישואין. "סתם", כביכול "חברים". ואני גם חושב שזה מזיק, וסתם לא שייך; וגם סיכון לא רק מבחינה הלכתית, אלא גם שדבר "נמרח" כזה, שאין לו מטרת נישואין, יכול אח"כ לגרום לשברון לב גדול, אם אכן מחוסר במטרה ייגמר גם "סתם", כמו שקורה הרבה.  קל וחומר כשזה בגיל צעיר.

 

וזה באמת לא ענין של "דרך שלי". זה לא קשור "אלי". 

 

ואכן, את צודקת שהוא כתב שלא לכולם כך או כך; על אף שהסיק גם כמה דברים "כלליים" כביכול לטובת מה שאמר.

 

אבל אני באמת חושב, כנ"ל, שלא נכון; שאין מקום עפ"י דרכה של תורה ל"קשרים" קבועים סתם בין בנים לבנות. לא בשביל להתחתן. אע"פ שיצאו אנשים שנשואים בסדר, והיו כך. זה עדיין לא מכשיר את הענין לכתחילה.

יש אכן מקום ליותר מדרך אחת לקיום קשר שלא נוגד את חוקי התורה.

 

אני לא מתייחסת לרעיונות עצמם כי אני רואה שיש כאן מגוון מספיק

 

|חומקת באלנגנטיות מדיון חסר- תועלת.|

 

 

מהדיון (ואם חסר-תועלת, למה להביע דעה? הנה, אני כבר חשבתי שמציתי ואין טעם להוסיף - ורק בגלל דברייך כעת, הגבתי..)....

 

נקטת עמדה ש"אכן, יש מקום ליותר מדרך אחת לקיום קשר שלא נוגד את חוקי התורה"..

 

ובהיות שלא דובר כאן על סתם "דרכים" של היכרות לנישואין (האם לברר מראש, או סתם לפגוש ולהתענין ולראות מתוך כך אם יש על מה לדבר וכד', שגם אני הזכרתי) - אלא על נושא ספציפי, האם קשר-לא למטרת נישואין, סתם "חברים", הוא לא נוגד את דרכה של תורה - אז לא "חמקת באלגנטיות" אלא הבעת דעה על כך ב"אלגנטיות".

 

ובהיות שהבעת דעה, אינך יכולה לומר ככביכול "פוסק", "אכן, יש לכך מקום". הרי זה נושא הדיון, ועל זה בדיוק חלקתי - לא מדעתי האישית בלבד - שאין לכך מקום.

 

לא דובר על אף נושא אחר. ולא היה כל "טון" כלפי כל נושא אחר...

 

 

מישהו (או יותר נכון מישהי) שלא מוציא את דבריי מהקשרם..

 

זה כבר מעצבן לחזור על זה שאני לא שולל את הדרך שלו,

אבל משום מה, בזה שאני מציג שיש גם דרכים אחרות,

אז אוטומטית ישר מתעקשים לומר שאני שולל את הדרך השניה.

אפילו לשניה שאתה שולל את הדרך "השניה" (אם כי אכן כתבת דברים "מוטים" בנושא..). זה לא היה הנושא. למה להוציא את הדברים מהקשרם?....

למה בניית קשר שמכוון לחתונה הוא לא בריא? 

לשם מה בונים קשר אם לא לחתונה?

 

משתמע כאילו קשר שלא נועד לחתונה עדיף... דבר שלא מתקבל על הדעת.

בזבוז של זמן וכוחות נפש, שלא לדבר על הקשיים ההלכתיים.

 

ציינת שיש להישמר מפני "קלות דעת"... מישהו יכול להיות ערב לזה?

 

לסיכום, מצטרף לדעתו של דן.

(לא שהוא צריך את תמיכתי, אבל... )

א. לא אמרתי שעצם הקשר מוכוון חתונה הוא לא בריא לכולם,

    רק אמרתי שיש הרבה אנשים שלכל אחד מהם באופן אישי זה לא בריא.

    ולכן, אין טעם לתת ביקורת למי שלא הולך בדרך שלך.

    (אני רק העברתי ביקורת על עצם נתינת הביקורת שלו, אם מתאים לו ללכת בדרכו שלו - אשריו!)

 

ב. קראנו אתמול, הסיבה שבונים קשר זוגי היא: "ויאמר ה' אלוקים לא טוב היות האדם לבדו.."

    עצם החתונה והנישואין זה חלק חשוב מהדרך שבה זה מגיע לשלמות, אבל הן לא מטרות בפני עצמן!

    (גם לשאר המצוות שמקיימים בנישואין, הנישואין זו רק הדרך לקיום המצוות ולא המטרה עצמה.)

    יש אנשים שיש להם עוד חלקים בדרך הזו, ואם מדלגים עליהם, אז לא בטוח שהם יגיעו למטרה.

    כל אחד צריך להחליט מה חשוב לו, ומה הדרך שמתאימה לו..

 

ג. לא כתבתי שיש עדיפות לדרך מסויימת, העדיפות נמדדת ביחס לכל אדם בנפרד.

   אם תקרא שוב, תראה שכתבתי את כל זה כבר מפורשות (ציטוט):

   "אני לא אומר שהדרך שלך היא לא נכונה, היא נכונה אבל לחלק מהאנשים."

תוכל לתאר לי מהו קשר לא מוכוון חתונה?

איך מתנהלים בו? מה הופך אותו לקשר?

 

איך מקיימים קשר בו חתונה לא נראית באופק?

לטעמי, זה נשמע לא בריא אפילו יותר...

 

 

בין כך ובין כך, בנידון דידן אנו עוסקים בנערה בת 17,

כך שכל ניסיון השוואה בין הסיטואציה בה היא נתונה

לבין היכרות של בוגרים ממנה לא נראית לי רלוונטית.

 

 

 

אני הייתי נפתחת ופורסת את הרגשות שלי.במיוחד אם יש קליק מיוחד ולך תדע אולי הקשר הקודם נגדע כי אתה היית צריך להכיר את הנוכחית..(:

תתחזק ותתרפא!

 

הטראומה שלך ממש מובנת.

יש לי חברה כזאת...
עם הבחור הרציני שהיה אחריו היא היתה חייבת לשתף אותו - שיבין באיזה מקום היא נמצאת. היום הם נשואים+ ילד

לדעתי, בהנחה שהקשר שלכם רציני ויש כיוון מצד שניכם, תדבר איתה על החשש הזה...
תסביר לה על ההשלכות של אותו מקרה.
ותראה שהיא בכלל רצינית ושיש כיוון לא להיכוות שנית.

תהיה חזק
בהצלחה רבה!!

שדבר כזה, שמישהי חותכת מיד ללא התראה אחרי שלב כזה, הוא נדיר.

 

לא לפחד. הכל מהשמיים. כנראה היית צריך לא את ההיא. תתייחס לזה כ"ברקס" שה' עשה אחרי שראה שפספסתם את מי שמתאים..

 

אל תחשוב על זה כ"שטאנץ" חוזר. זה לגמרי ענין של אדם מסויים. על אף שנכון שהחוויה מעוררת חשש שלא לחוות שוב. 

 

תתמקד במי שמולך. ותדע שלהתחתן איתך, זו מציאה בשביל הבחורה, לא פחות מאשר בשבילך..

 

ראשית, רציתי לפתוח ולהגיד שאני חושבת שזה מאוד מיוחד לראות כמה אתה מודע לרגשות שלך, ועל קריאת תמונת המצב בצורה מדוייקת. אני חושבת שזה יעזור לך מאוד להתמודד עם המקרה שאתה מציג.

ולעניין המקרה שאתה מציג- קודם כל ב"ה שאתה נמצא בקשר שכ"כ טוב לך! אין ספק שזו חוויה מתקנת נהדרת עבורך. עברת טראומה לא קלה, וקשה לקום מהשברון לב. אז אשריך שהצלחת לשקם את עצמך ולהיכנס לקשר חדש ולבנות אותו היטב.

אומר מה שאמרו פה כבר אנשים חכמים אחרים. אני חושבת שאם אתה בנית את הקשר הנוכחי על כנות, אז הכי כדאי לשתף בצורה כנה ואמיתית את שעל ליבך. אבל כדאי לעשות זאת רק אחרי שאתה יודע באיזה מקום היא נמצאת מבחינה רגשית בקשר.

כדי שהיא לא תילחץ חלילה, ואז יצא הפסדך בשכרך.

לכן, אולי לפתוח שיחה ולברר איך היא מרגישה בתוך הקשר, ואז במידה ואתם נמצאים במקום זהה, לפתוח את הלב ולשתף במה שעברת, כדי שהיא תדע שהיא צריכה לנהוג ברגישות כלפיך.

מאחלת לך הצלחה ענקית בקשר.

מגיעה לך חוויה מתקנת ראויה, ובעז"ה, זה יקרה בקרוב.

רק טוב!

שאם בחורה תרגיש שמישהו מצפה שלא יקרה שוב שבחורה תבטל.. - זה עצמו עלול להלחיץ ולחסום את הרצון הטבעי שלה שזה כמובן לא יקרה..

 

אז צריך להבחין בין "שיתוף" כבדרך אגב, לבין  דבר כזה.

 

[וזו הסיבה שאני למשל כלל לא התייחסתי לנושא של השיתוף שלה, אלא יותר למה שבתוך הבחור.. ודי-טבעי שבנות תאמרנה "שתף אותה"...]

זה ילחיץ אותה ויסבך אותה וחבל

אני הייתי מכילה את זה...

אם היא לא תוכל להכיל את זה אז כנראה או שהיא לא מתאימה לו.או שהם יעברו תקופה קצרה של למידה.

משהו לא כל כך הוגן

זוג נפגש במטרה להנשא, ובוודאי שזוג מתארס למטרה כזו

לבטים תמיד יש ותמיד יהיו 

לספר לה דבר כזה זה בעצם לדרוש ממנה לוותר על דרך חזור

וזה לא נכון. תמיד יש דרך חזרה.

לא צריך להלחיץ אותה יותר ממה שההחלטה הזו כבר מלחיצה 

 

 

של אחד שדורש התחייבות שהיא לא תעשה את זה.

הוא מספר לה משהו קשה שעבר עליו, הוא יראה איך היא מגיבה מול זה.
יתכן שהיא גם תפרוס בפניו את ההתלבטויות שלה וזה יקדם אותם לאחד מהאפשרויות (להתקדם או לחתוך).

אם הם בקשר באמת מתקדם, אנלא רואה סיבה שלא לעשות את זה ברמה של שיתוף.
היא כן צריכה להכניס את זה לשיקולים שלה ואולי להתחשב יותר במידה ויש לה הרבה ספקות.
שלא תכאיב לו. הוא סוג של פצוע.

אבל אם זו ממש התחלה, אז עדיף שלא.

עברתי מקרה דומה למה שתיארת (אני מדגישה- דומה- לא בדיוק אותו דבר, אפילו נראלי יותר קשה..)

(ועכשיו אני מאורסת שוב ב"ה)

ואני ממש מבינה את המקום שאתה נמצא בו.

מה שאני עשיתי, וממש ממש עזר ואפילו קידם לגמרי את הקשר זה שדיברנו על זה.

תכלס' זה חוויה שכרגע היא חלק מהחיים שלך, ואתה ממש לא אמור לשכוח אותה.

התייחסתי לזה כאל משו שאני מדברת עליו חופשי, כי זה מה שמשחרר.

להחזיק בבטן בכח- לא רק שלא עוזר- אלא אפילו מזיק.

הדבר הנוסף ואפילו הכי חשוב- זה איך שהוא קיבל את זה.

בהבנה גדולה ובסבלנות עצומה. 

וכן, זה תיק. זה להיתקל במצב שבו למרות שלא עשית כלום, כביכול לא נותנים בך אמון.

(ועוד שאני הראשונה שלו..)

לא כל אחד היה נפגש עם מישי כזאת, ועוד היה מחכה...(הוא מבחינתו היה סוגר הרבה לפני שבתכלס' סגרנו..)

אז גם במקרה שלך- נראה לי שאתה מצידך לא אמור לפחד בכלל ממה שהמקרה ההוא השאיר בך,

כי זה חלק מהניסיון גם עכשיו.

ואם היא באמת רוצה אותך כמו שאתה- היא תקבל אותך, תבין, ותחכה כמה זמן שתצטרך!!

וגם תשים לב שכל זמן שהיא מחכה- מראה על נקודות מאוד טובות אצלה.

ועכשיו לשאלה איך עשיתי את זה בסוף?

דיברתי עם הרב יהושע שפירא שאמר משפט מאוד פשוט:

"אני מציע, אם את יכולה, להתגבר על הפחד ולהתקדם.."

שאלתי אותו:

"להתקדם למרות שאני מרגישה שהלב שלי לא שלם עם הצעד הזה?

(לא אם אני רוצה אותו ספציפית אלא ברור לי שהפחד הוא מלהתקדם..)

הוא ענה: "כן, מי שנכנע לפחד, משלם מחיר כבד יותר"

אז התקדמתי...

ומודה לקב"ה על זה שנתן לי את האומץ הזה ושמחה ומאושרת עד בלי די!!!

 

 

 

 

בהצלחה!!

 

 

 

 

יש תפקידים שיאפשרו ויש תפקידים שלא יאפשרו...

בס"ד

אידיאלי? לא יודעת.
לא בטוחה שכן ולא בטוחה שלא..

ויכול לדבר בטלפון כל הזמן - אפשרי לצאת ככה לדייטים?

מישו פה עשה את זה?

 

בנות, זה אפשרי מבחינתכן?

 

קדימה - דעתכם וסיפורים אישיים - אני מנסה לעצב לי השקפה בעניין

בס"ד

אם כי אין לי סיפורים אישיים בנושא.

אם הוא מוכן לזה ובשל אז מבחינתי אין בעיה.

היה קשר טוב (והצלחנו למשוך ככה שלושה חודשים), אבל קצת קשה (לא תמיד היתה לי פניות נפשית וטכנית. וזה נגמר בגלל זה).

פעם בשבועיים וחצי להגיע הביתה ליומיים לא כ"כ מאפשר נחת [טכנית, זה זמן מועט להיות יחד, וזה יכול ליצור קצת לחץ. היא מחכה לך (שבועיים ואולי שלושה), אז כשאתה חוזר הביתה זה דורש ממך להיות כולך שם (וזה הכי לגיטימי מצידה)]

אישית, החלטתי לחכות עם זה לקראת השחרור (לא רציתי לפספס עוד הזדמנויות טובות. אבל זה באמת תלוי באופי שלך וכמה אתה מוכן לזה).

בסופו של דבר בואי נהיה כנים - כולנו צריכים צבא.

וצבא צריך לתפקד 24/7 מישהו חייב לאייש את המערכת הזאת.

 

עכשיו נכון לא לכל אחד זה מתאים באופן פרטי לתמוך באנשים כאלו אבל אני מניח שברור שגם הם מוצאים זוגיות וחיי נישואים למרות הקושי. סימן אם כן שאפשר.

אם את מחוברת לאידיאל ולרעיון זה יקל עליך אם לא אז כנראה שמקומך עם בחור שמתעסק במשהו אחר.

לא אדם שבקבע, אלא שנשאר לו עוד שנה וקצת לשחרור, האם שייך להתחיל לצאת או לא

בס"ד

יהיו בנות שיסכימו אם לזה הוא דואג..

אז לדעתי ק"ו מציאות שהיא חולפת לא?

בעיני חבל להפסיד משהו בגלל תקופה אם זה הזמן בשבילך תתחיל.

בחורה רצינית תדע להבין שמדובר במשהו חולף בעיקר אם מדובר בשנה וקצת לשחרור 

זאת אומרת שיציאות לדייטים+זמן מהאירוסים לחתונה כבר יגמר השירות והכל יהיה טוב.

 

כמובן שצריך להתכונן בהתאם אבל לדעתי חבל להפסיד

מעבר לזה שנפגשים פעם בשבועיים,

לעיתים שיחות הטלפון לא רציפות וגורמות לאי הבנות=> בניית "מגדלים" אחד על השני.

אבל זה תלוי בכל אחד.
יצאתי גם שהיציאות היו פחות טובות ולא היה ניתן לדבר בטלפון כל הזמן.
בסוף זה הרבה אידיאל והרבה האופי של הבחורה, אם היא צריכה את הקשר הרציף כל הזמן ושתהיה לך היכולת להתקשר ולשתף בכל רגע נתון, זה יותר קשה.. מה שבטוח שצריך הרבה יותר סבלנות בבניית הקשר.

וזה מצד הבחורה בעניין (אחרי שכתבתי קראתי תגובה של מישהו מהצד השני ויש אמת בדבריו..)

תלוי בך.ובחייל כמובן

אבל אנחנו התחתנו לפני הצבא. הוא עושה שנה וארבע קרבי ותוך כדי נולדה לנו תינוקת מקסימה אז אם הכוונה היא על ההמשך אפשרי בהחלט!

בס"ד

 

ב"ה הייתי השבוע בביקורים אצל אבותינו ואמהותינו בחברון ובקבר רחל

ב"ה ביקרתי ביישוב חדש שנבנה לאחרונה

ב"ה הייתי בשמחת תורה בישיבה והיה שמח ומצוין!!!

ה', נכון שאחרי החגים השנה יהיה יותר מוצלח מאחרי החגים של שנה שעברה?!

רוב ברכות לכם ולביתכם.

אבל הוא נתן לזה צ׳אנס עוד דייט..

מה את רוצה ממנו?

 

לגביי עצמי - אני לא פוסל על דברים כאלו. יצאתי גם עם מישהי בהחלט מלאה וזה לא הפריע לי אם הייתה רוצה להמשיך (דווקא היא זאת שחתכה בסוף).

 

אני סבור שמצד אחד בהחלט ניתן להגמיש את הרמות של מראה חיצוני שאתה מסוגל לקבל, וזה תלוי ברמות הגמישות שאדם מסגל לעצמו, ולחלוטין לא "הלכה למשה מסיני" שאדם לא יכול לשנות ומשכנע את עצמו שהוא לא מסוגל לשנות. יתרה מזאת - אדם גם יכול לצאת עם מישהי שבהתחלה היא אומנם לא 100 אחוז בעיניו אבל דברים אחרים מכפים על זה, ובהמשך, גם עניין המראה יעלה בעיניו. זה לא המצאה שלי, זה דברים שהיו.

 

ודבר אחרון, בכל מקרה, דעי לך - ה' הוריד משמיים בת זוג לכל אחד ובן זוג לכל אחת - גם להכי שמן, וגם להכי גבוהה שלא מוצאת אף אחד שרוצה לצאת עם מישהי שגבוהה ממנו בראש... - לכל אחד ואחת יש מישהו ומישהי, יש כאלה שייקח להם יותר זמן למצוא ויש פחות. זה הדרך שה' בוחר לנו.

 

ב"הצלחה.

אז עדיף לחסוך לשניהם עוגמת נפש ושיחתוך.

לא למהר כ''כ לשפוט מישהו על עניין הטעם שלו או שלה במראה חיצוני, כי הרבה פעמים בסופו של דבר, זה כן מהווה גורם בעל משקל משמעותי שאין לזלזל בו.

אבל השאלה של אמור לא שייכת כאן-

"בנות ישראל נאות הן" זו קביעה, הדבר הראוי ביותר הוא שהיינו רואים את זה,

אבל לא רואים תמיד, וגם בני ישראל נאים(וגם הם נחתכים על סמך מראה חיצוני)

אז השאלה כאן היא לא מה ראוי, אלא מה יש ואפשר ואיך מתמודדים-

ברור שאדם נקשר לאדם שיותר נאה בעיניו, עד הגבול של מדי נאה שבו לפעמים התגובה הפוכה(אני לא מספיק טוב\ה)...

 

הנושא הוא מאוד פשוט- אם הוא נתן הזדמנות, וראה שהמראה החיצוני מפריע לו ליצור קשר,

הוא לא מצליח להתחבר רגשית, אם הוא יכול להתעלות מעל זה מה נעים וטוב, ואם לא, עדיף שיפרדו.

השאלה על המעלות היא חסרת קשר, כי זה כרגע נתון, האם עדיף שיעבוד על המידות שלו ויצליח להתייחס פחות לחלק

של המראה החיצוני - כן, רצוי, אבל זה לא ישנה לקשר הזה, כי הרי זה יקח זמן ועבודה קשה ועד אז היא יכולה כבר להתחתן

פעמיים.

כל המעלות הן דבר חשוב, ורצוי וטוב, אבל אם אין משיכה(אולי אפילו דחייה מסויימת במקרה שלך, לפי התיאור שנתת),

אז זה חסר כל סיכוי לנישואים, כי זה לא מעניין אותו מבחינה רגשית לזוגיות.

 

אז זה מתסכל, כי היא בחורה מדהימה וחבל, אבל עדיף לה לא להיות עם מישהו שלא מסוגל ליצור איתה קשר רגשי זוגי,

וכל המעלות שלה ושלו כבר לא משנות- כי זה הבסיס.

 

בסופו של דבר הוא ניסה, נתן עוד הזדמנות, לראות אם הקשר מצליח להתעלות מעל המראה,

לא הצליח, אין סיבה להמשיך, חבל לפגוע בה להיכנס לקשר עמוק ואז לגלות שבעצם לא היה סיכוי מההתחלה.

 

לכל אחד יש את מה שמפריע לו, בטוח שגם לך יש את הקווים שלך, אין בזה בעיה, צריך להכיר בזה ולדעת להתמודד

עם זה. בסופו של דבר, ככל שיהיו פחות קווים כאלו ייטב לאדם עצמו, אבל יש דברים שלא בדיוק בשליטתו.

 

 

ולמה שוללים על מראה חיצוני? כי זה דבר מאוד חשוב לקשר. ברגע שיש משהו שדוחה אותך או לא מוצא חן במי שאת/ה יוצא/ת איתו/ה אז יהיה מאוד מאוד מאוד קשה לפתח קשר רגשי. וחבל להמשיך ככה. אם זה דבר שלא מצליחים להתגבר עליו ולקבל אותו בלב שלם, חבל על האדם השני שנמצא מולך. מגיע לו מישהו שיאהב אותו באמת בלי להתפשר ולאהוב בכוח את המראה שלו. ולהפך.
ועד כמה זה חשוב לי? זה חשוב לי מאוד. כי ברגע שאני לא אתחבר למראה שלו באמת, אני לא אוהב אותו בלב שלם. גם אם המידות שלו יהיו מדהימות. תמיד יהיה איזה משו שיפריע. וברגע שאני, לא מצליחה לקבל את המראה שלו וזה מפריע לי ברמה של לחתוך, כנראה אני גם לא שווה את כל המידות שיש בו. וזה לא מגיע לו. זה ממש לא מגיע לו.
(וכל זה לענ"ד)
מקווה שהיא תמצא מישהו שיאהב אותה באמת בלי שיהיה לו ספק לשניה על המראה החיצוני שלה

עריכה--
אה, וסליחה שעניתי ואני בת..רק עכשיו שמתי לב שזה שאלה לבנים הכי הרבה אל תתיחסי

ואין בזה אמור, זה עניין של בחירה של האדם.
אין בזה בחירה "נכונה" לכולם אלא לכל אחד צריך הדרכה אחרת.
את שואלת אם אנחנו מוכנים לוותר על מישהי מדהימה בגלל זה, אבל את יודעת שכן... תלוי בנסיבות

אני לא יכול לתת לך נוסחא כללית של הבנים לגבי המחשבות שלהם מבחינת מראה חיצוני - אבל לעניות דעתי - זה נדבך די משמעותי.

רשמת שלחסוך ממך את העניין שחייבים לראות את הכלה לפני החופה אבל דווקא פה רציתי להתעכב וסלחי לי על זה - גם לדעת הרבנים הגדולים ביותר, אם הבחור לא מרגיש קרבה לבחורה - אז קשה מאוד מאוד מאוד לפתח קשר נפשי.

(חשוב לדייק - יש הרבה קשרים שמתחילים ברגל שמאל בגלל זה אבל אחרי זה האופי והפנימיות משפיעים על ההסתכלות החיצונית).

 

לי אישית קשה מאוד להיפתח רגשית כשאני לא מרגיש נוח מבחינה חיצונית - לא אגיד לך שאני גאה בזה אבל אני מכיר במצב.

 

מצורת הניסוח אני מבין שאת די מתוסכלת (וכל הכבוד לך על שאת חברה כזו טובה) אבל השאלה שלך "אתם באמת מוכנים לוותר על מישהי מדהימה שיכולה להשלים אתכם בגלל זה?" אינה נכונה - אם הבחור לא מרגיש איתה בנוח אז היא לא משלימה אותו.

 

המון בהצלחה!

תלוי כמה הם התחברו והתחבבו זה על זה..

יכול להיות שזה היה "מקרה קיצון" מבחינתו, ולכן למרות שהיו שיחות שזרמו וכו', עדיין המראה החיצוני מפריע לו. לדעתי למראה חיצוני מתחברים בסופו של דבר, ואם אחרי שהקשר הרגשי התפתח כמו שצריך והמראה החיצוני עדיין מפריע - כדאי לשקול לסיים, ועם כל זאת לחשוב ברצינות, שלא כולם מושלמים במראה החיצוני (ראה תענית כ, א עם רבי אלעזר ברבי שמעון "לך ואמור לאומן שעשאני"; בבא מציעא פד, א על אמוראים שהיו גדולים במידות גופם, אגב כך, לפני כעשר שנים שמעתי שהטעם שכתבו כן בגמרא, כדי שאדם לא יתבייש במראהו החיצוני...), אז מה אם הוא\ היא אינו מושלם\ מושלמת במראה החיצוני, המידות הן טובות, קדימה "כזה ראה וקדש"

כשמתעסקים בבניית קשר לחתונה, אי אפשר שלא לדבר על המציאות הקיימת. המראה החיצוני זה רובד מסוים של חיבור, מתחברים גם בפן הזה כאשר האישה נהנית להיות בחברת הגבר ש-נאה בעיניה וכן הפוך. זה לא דבר שלילי. כמו כן, מציאת חן היא לעיתים נובעת מאישיות שלא מתאימה, פעמים רבות יכול להיות משהו שהוא לא מתאים ולכן המראה החיצוני נראה גם כן לא שייך.

 

חשוב לי להדגיש!

אסור שהמראה החיצוני יהיה מרכזי אצל האדם, אם זה דבר שלא מעורר ממש סלידה - זה שווה בדיקה ונסיון. אבל אם מעורר סלידה ומפריע - אין מה לעשות, זו המציאות וצריך להשלים איתה. שישמחו בזה שזה נפל מהר ולא היו צריכים להמשיך עוד הרבה ולגלות מאוחר יותר שזה לא מתאים. וגם אם נתבונן בשביל הבחורה עצמה - האם מגיע לה מישהו שלא אוהב את איך שהיא נראית? היא לא עשתה רע לאף אחד והיא לא צריכה לסבול.

 

אני אומר את זה בכנות רבה - צריך להבין איך הדברים עובדים אצל המינים השונים... ושוב, ברור לי שזה ממש לא תקין שיש בנים ששמים דגש גדול על מראה, וכבר העליתי כאן בעבר את הסוגיה של חבר שלי שבורר בגלל מראה יותר מדיי... אבל תאמינו לי - לכל אחד/ת יהיה את האחד/ת שיאהב את איך שהוא נראה ויתחבר לזה, אין צורך לכפות אף אחד על מה שהוא פשוט לא מצליח או לא יכול להתחבר אליו, עם כל הצער שבדבר...

הערב סיימתי קשר מקסים של חודשיים וחצי (והחלטתי לשוב לפורום...) עם מישהי שהיה ביננו המון התאמה כללית ושאיפתית אבל היא לא הצליחה לפתח רגש כלפיי כי הפריע לה הסגנון לבוש שלי (היא רגילה לסגנון מאוד ספציפי והדרישות שלה ללבוש אחר לא התאימו להשתייכות הביינישית שלי והיו כבדים מידי עליי לעת עתה).

סליחה אם אכזבתי

פרק א זו סקירה כללית על הבריאה,

פרק ב זו חזרה פרטנית על חלק מהדברים שמוזכרים באופן כללי בפרק א.

אם תטען שהפרקים האלו נכתבו באופן כרונולוגי, אז יהיה לך אלפי קושיות.

 

הרעיון אולי נחמד, אבל הוא לא קשור לתוכן של הפרקים לא לפי הפשט וגם לא לפי הדרש.

 

כלומר, שגולשי פורום שמתמצאים בו, מכירים אותם. להסבר קצר, למשל: לנ"ו - זה שם הפורום כאן:  לקראת נישואים וזוגיות. צמ"ע - פורום צעירים מעל עשרים. פצל"ש - פיצול אישיות - כינוי לניק שנפתח על ידי ניק אחר, שפותח אותו כדי לכתוב משהו שלא יזהו אותו (לדוגמה דברים רגישים...). יש כאלו שלקחו את הפצל"שים צעד אחד קדימה לתופעה שלמה...

 

ואם יש עוד שאלות על ראשי תיבות תכתוב, נשתדל להסביר...

ניצול שרשור?

למשל אם בשירשור הזה נתחיל לדון בחוויות משמחת תורה. זה יהיה נצל"ש

למנהלי פורום כזה או אחר, בגלל כוח העל שלהם לנעול שרשור שהם חפצים בנעילתו... או בכלל לשלוט בפורום ביד רמה...

הבנתי שזה ניסיונות פעילים.. אבל איפה זהההה ומה זהההה??

ולדעתי אחרי שמתחתנים הוא/היא הופך/ת לאחד/ת
ברגע שנותנים להם הזדמנות, כל אחד יכול להתאים לתפקיד האחד

פה

אגיד לך מה ששמעתי מרב אחד:
אתה הרי בחיים לא תדע מיהי האישה עליה הכריזו שתהיה שלך. אדם לא יכול לדעת מי הזיווג שלו. כמה שירצה.
מה שמביא לכך שאת האישה בה בחרת, היא זו שאתה הופך אותה ל'אחת' שלך!
בתקווה שהיא אכן הזיווג משורש נשמתנו..

כלומר. האפשרות הראשונה היא בדיעבד ואין לה נפקא מינה להחלטות שלי.

לנ"ו- לקראת נישואין וזוגיות.
פצלש- בעל יותר מכינוי אחד חח

עד כדי כך שכל שידוך שרק מדברים ממנו

זה כבר אומר שיש להם איזה 

בחינה של זיווג. 

בכל אופן לפי מה שאני זה כמו פרמידה

בראשה אחד או כמה בודדים שהם הזיווג הכי מוצלח

וככל שהזיווג פחות מוצלח ככה יש יותר.

האדם לא מחפש על פי רמז שמימי מי נבחר לו

אלא פועל באופן הגיוני וה' מכוון את הדבר הכי טוב לאדם (אם כי לא בהכרח הכי נוח). 

ויש אחרים שגם יכולים להתאים..

אדם יכול לזכות ולמצוא את שורש נשמתו

ומאידך- בגלל מעשיו להפסיד את שורש נשמתו ( בגלל חטא, תפילות- שמא יקדימנו אחר ברחמים, או גזרה משמים)

אבל כאמור ישנם עוד שמתאימים, רק שאין בינהם תיאום נשמתי מלא

 

 

בכנות, גם אני שמעתי את המשפטים הידועים שארבעים יום לפני יצירת הולד יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לפלוני וכו'.. 

אך מעולם לא בדקתי את המקורות מהם מובאים המשפטים הללו. ולכן איני יודעת להגיד לך מה נכון, אך אני יודעת שהלכה למעשה, מצידי, הם לא ישנו את ההתנהלות שלי במציאות מכיוון שבדורנו אין נבואה, ולפיכך, הפרמטר שלי הוא בדיקה יסודית שאני צריכה לערוך בזמן שאני יוצאת של נקודות שחשובות וקריטיות בשבילי על מנת  שאוכל לכרות עם מישהו ברית נישואין. 

לעניות דעתי, תפקידנו הוא לצאת ולחפש התאמה. ברגע שקיבלנו את ההחלטה, זהו המיועד.

ומה שנותר בחלקנו הוא עבודת חיים משותפת כדי לשמור על זוגיות פורייה ויפה. 

ממסכת סוטה בגמרא:

 

א"ר שמואל בר רב יצחק כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנא' (תהלים קכה, ג) כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר (תהלים סח, ז) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות איני והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני לא קשיא הא בזוג ראשון הא בזוג שני:

 

הסבר קצר: רבה בר בר חנה אומר שהזיווג הוא קשה כמו קריעת ים סוף, ואז הגמרא מקשה שהרי רב יהודה אומר ש40 יום קודם יצירת הולד יוצאת בת קול ואומרת בדיוק ב מי לאותו ולד - אז למה רבה בר בר חנה אומר שזה קשה?

ואז הגמרא עונה ש40 יום קודם יצירת הוולד - מדבר אכן על זיווג ראשון, ואילו מה שאמר רבה בר בר חנה, על קשה זיווגם כקריעת ים סוף - זה לגבי זיווג שני, למשל אם התגרש או התאלמן, או שזיווגו נפטר קודם זמנו וצריך זיווג אחר...

הנפש של האדם [אמנם אדם עם הרבה עבודה יכול להתגבר על זה ולמנף את זה לטוב, אבל זה משפיע בצורה חזקה עדיין.]

דרך אגב, זאת לא שאילה רק לבנות, גם בנים קטנים יכולים להיות מוטרדים מינית, וזה משפיע גם עליהם בצורה חזקה לאורך חייהם. ה' ירחם. בוודאי שגם בן, עם כל הקושי שבדבר צריך לספר לה.

(לא במובן של "בדייט ה10 בשעה 15:30"...)

וסליחה אם זה נשמע דבילי- אבל כאילו אתה מצפה שתאמר "שמע, ישלי וידוי- קרה לי כך וכך"? זתומרת, זה לא איזה נושא שמגיעים אליו כבדרך אגב למיטב הבנתי. ..

וצודק לגמרי בקשר להערה, פשוט שאלתי לגבי בנים כי. .. ובכן, חשבתי על עצמי בלבד, סליחה על האגואיזם...

כפי שנאמר, הטרדה מינית, בטח אם נעשה לתקופה ארוכה, זו חוויה טראומטית עבור הנפגעת. גם אם זה כבר טופל וזה מהווה חלק מהעבר שלה.
א"א להסתכל על החוויה הזו כאל חוויה סתמית שעברה על הנפגע, גם אם זה כבר טופל, וודאי שזה מהווה נדבך חשוב בבניין האישיות (ההטרדות עצמן וגם הטיפול שלאחריו).
חשוב להדגיש נקודה נוספת, שחייב להיות אמון וקשר עמוק בין הבני זוג כדי לפתוח שיחה כזאת וזה לא סתם שבאמצע הדייט היא מספרת לו על זה בדרך אגב.

של הרב מרדכי הס.
החלק הראשון שלו קצת קשה אבל שווה להתאמץ.

(גם אם לא תלמדו אותו יחד אני ממליץ)

 אולי "יין משמח" של הרב יצחק גינזבורג? לא קראתי אבל שמעתי עליו,לפי מה ששמעתי הוא על נישואין. לא הלכות, ואני לא יודעת אם מתאים ללמוד אותו ביחד, אבל ממש שווה בדיקה!

את החלק הרעיוני

תכלס רק עכשיו הצטרפתי לפורום אז לא יצא לי להגיב..

שרשור די חדש, נעוץ למעלה.

לא כדי לחפש.

פעם כשכתבתי רציתי שמי שמתאים לו יפנה.

בשרשור הנוכחי לא התכוונתי לזה, אבל כמו שאני רוצה אפיון- סביר שגם האחרים רוצים.
אז כתבתי

כחלק מהחיים.
זתומרת- זה חלק מהחיים שלי גם, ואני לא ממש מצטער על זה.
אבל כשאני מתעניין בדמויות שמאחרי אנשים זה, ולא נעים לומר, בתקופות שממש רע לי או שאני בודד משו..

 

נמצאת בסביבה שבה אני בודדה משהו בדרך כלל.

בס"ד

ולאו דווקא מתוך בדידות..

מעניין לראות מי האנשים שאתה מתכתב איתם..

בס"ד

מקווה שיפנו אלי?
לא משנה לי אם יפנו אלי לא אפסול.

וזה כדי שיהיה לנו מושג בסיסי בכללי, בלי קשר לנישואין..

פשוט היה נראה לי מאתגר משו לנסות לאפיין את עצמי ולראות למה אני מתחבר יותר/ פחות..

וגם כדי להטביע את חותמי פה בפורום, אני קורא פה הרבה מהצד ומעט מאוד מגיב- עצלנות נטו!!

וזה דווקא מעניין ומצחיק...

ואם אני פנויה ונראלי שיש משהו מתאים, אני מקדמת משהו איכשהו...

אני רואה שתי מטרות בשרשור הכרות בלנ"ו.
מטרה חברתית, והמטרה הידועה...

"רבי חנניה בן עקשיא אומר..."

באמת לא נדיר במחוזותינו שמתבלבלים ואפילו האגרון לא יודע להבדיל בין המועמדים..

 

רגע, ומה עם הגדול לגדולה והקטן לקטנה כפי שלמדנו מלבן?

 

צ"ע.

http://ph.yhb.org.il/09-02-11/

אבל באמת זה לא אצל כולם ככה

לפי דבריך יוצא, שאדם צריך לחפש מישהי שיש לה אחות תאומה, או באותו טווח גילים... אלא אם כן הוא רוצה להתחתן עם מישהי בת 13

"תפקיד האדם זה לבחור מי מבין בנותיו"

נולדה ובאמת בגיל 40 טאדם טאדם טאדם הוא התחתן עם מישהי בת 19 ומתברר שהיא באמת לא נולדה מתי שאמרו לו את זה.

אוי ויאזמיר 19 ו 40

..