פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1184)

של האדם עצמו - אני אהיה זהיר בהנחתי אבל אני מאמין שבציבור הדתי רוב ה"יוצאים" הם לכל הפחות מתחילים בגיל שבו הם עדיין רק לומדים, אולי אפילו עדיין רק לימודי ישיבה ולא לימודי מקצוע - ולעיתים אפילו ללמוד הם עדיין לא לומדים, ככה ש"מצב כספי" לברר בקטע הזה זה לא ריאלי...אולי אולי, פשוט לדעת מה הוא לומד ובמה הוא מתכוון לעבוד בעתיד וזה ייתן הערכה כללית מה יהיה גובה השכר שלו בעתיד, אולי (הי טק או עו"ס... וכו').

 

של ההורים - זה כבר משהו אחר, אבל אני דוגל בשיטת: ה' דואג לכולם, ולא צריכים להסתכל בכיס של ההורים ולחשב חשבונות על פיהם. אתה תתחתן עם מי שאתה מרגיש שאתה יכול להקים איתה בית נאמן בישראל, וה' כבר יעזור לכם להפריח אותו...

אתה יכול לשאול על תחום עיסוק ואחוזי משרה והשתכרות.
זה חשוב לשאול בשלב מתקדם כי אחרי הכל אחד האתגרים הקשים בישראל של היום הוא לבנות תקציב יציב ורווח.

באופן כללי:

 

מהצד הנשי  - בכתובה, הגבר מתחייב לפרנס, לזון ולכלכל את אישתו. וכן, אני מצפה שהוא יעמוד בהתחייבות הזו.

(בלי להיכנס לדיון על וויתור או אישה כמפרנסת עיקרית.)

 

הרבה אנשים לא מרגישים בנוח לדבר על היחס לכסף וההתנהלות עם כסף, אבל זה נושא חשוב.

לצערי, כמות לא מבוטל של זוגות נקלעים לחיכוכים (ויותר) ואפילו חובות משמעותיים כתוצאה מהתנהלות לקויה או אי-תיאום ציפיות בנושאים כספיים.

 

 

איך עושים את זה?

שואלים במה ההוא/היא עובדים או מה הם לומדים ועד כמה (מבחינת זמן ורצינות) הם מתכננים לעבוד בתחום הנלמד.

 

נתינת מקום לכסף לעומת משפחה:

הכסף הוא אמצעי, לא מטרה.

אני עובדת ומקבלת משכורת כאמצעי שמאפשר לי ולמשפחתי העתידית חיים, ובעז"ה, חיים נוחים.

אם גם אעבוד במקום שנחמד לי לעבוד בו והוא גורם לי לתחושת סיפוק - מה טוב. אבל המטרה שלי היא לא פיתוח קריירה.

וכן, אני מצפה ומקווה מבן זוגי לעתיד לחלוק את אותו קו מחשבה.

 

 

אני מקווה שזה עוזר.

ומה שחשוב בעיקר שיהיה תאום ציפיות ביחס בין חיי המשפחה לעבודה

דעתי האישית שכסף הוא אמצעי והמשפחה מעל הכול ,

אבל אם מישהי רוצה קריירה רצינית אז זה חיב להיות באותו ראש עם הבן זוג כי צריך תמיכה ועזרה מהבן זוג

אם אתה מרגיש לנכון לברר- תברר.

אני למשל לא מבררת...

(רק בלשון זכר)

אז כנראה יש כאן נקודה חשובה בשבילך.

אז כן, אתה יכול לשאול בעדינות.

אבל את ההחלטה- לעשות כמובן לא רק על בסיס זה.

 

מקום לכסף בזוגיות?

אצלנו הרוב בארנק, חלק בקופת צדקה וכמה עשיריות מסתובבות בין המדף לשולחן...

 

היחס בין חיי משפחה לעבודה: קודם כל משפחה.

 זה לא אומר לא לעבוד. כי עובדים ע"מ לקיים את המשפחה, כמובן.

אבל זה אומר לדעת לשים גבולות לעבודה אם זה פוגע במשפחה

וזה אומר שלפעמים עדיף להיות עם קצת פחות כסף וקצת יותר שלום בית.

זה אומר עוד הרבה דברים..אבל אלו ענינים עדינים שכל זוג מוצא בהם את האיזון , כל פעם לאור הנסיבות שעוברות עליו.

בהצלחה !

אולי הוא ידע למי להפנות אותך. הוא מארגן את זה.

 

 

זה סתום נקודה. חחחח סתאם סתאם הייתי חייב באמת שהייתי חייב

חחחחחחחחח

שורה זו מכוונת לכל אלו שמוכנים להישבע שהוא חמוד, ומקסים והוא שתקן ש"רק צריך שיפתחו אותו". לפתוח סתימה בכיור כבר יותר פשוט...

שלחו לי בשם רבי יהודה זקליקובר תלמידו של החוזה מלובלין: "כשרוצים לומר על אדם שהוא מדבר הרבה אומרים עליו 'הוא אינו זקוק לעלה בפיו'. כי היונה [פרשת נח] לא יכלה לדבר, ורק רמזה בעלה שבפיה, ואילו הדברן אינו זקוק לעלה"...

דיבר עם אשתו בפגישת הכרות והגיב לדבריה. הוא מן הסתם לא ישב וחיכה שהיא תדבר כדי שהוא יהנהן או יענה תשובות לקוניות עד לנושא הבא שהיא תעלה..

 

 

אפשר לומר בנימוס ובנחמדות שאת חושבת שנשמע מאוד טוב וכו' אבל את חושבת שפחות שייך... כנראה שהבחורה הזו מאוד חושבת עלייך ודואגת לך, זה יפה מאוד מצידה. אבל גם את צריכה לדאוג לעצמך - וחלק מזה הוא לדעת לומר לא לפעמים. נכון, לא תמיד זה נעים, אבל תרגישי חופשי כי זה סביר ונורמלי, והעיקר שיעשה בטוב טעם..

השני שהיא הציעה היה נשמע ממש טוב...

לצאת עם האח?

את אמרת לה שאת לא מעוניינת כרגע לצאת?

כלומר, דחית את ההצעה הראשונה שלה באופן שהוא לא פרטני לאח שלה?

אז פשוט תגידי לה, שאח שלה הוא בחור מצויין אבל פשוט אתם לא מתאימים.

ושאת מוכנה לשמוע את ההצעה השניה שלה.

סתם נו... אין לי בעיה לומר לה, יש לי בעיה עם אי הנעימות. 

אם זה באמתך היה נטו חוסר התאמה נראלי שמשפט כמו "אני פשוט מחפשת מישהו יותר דוס מאחיך ולכן זה לא היה נשמע לי מתאים אבל לגבי הבחור שהצעת נראה לי יכול יותר ללכת בינינו" הוא מצויין ולא כולל אי נעימות...

אם לא רצית בגלל איזה משהו ספציפי אצלו אז זה באמת קצת פחות נעים... אולי תנסי בכל זאת להציג את זה כחוסר התאמה על משהו בשילוב שלכם בלי לפרט מה... 

 

עזרתי? או שכן או שלא בהצלחה בכל מקרה..

כדאי שלא להימנע מלשמוע את ההצעה.

כדאי אם כך לבוא מתוך התנצלות, ולומר שאת אכן בעניין ופשוט לא היה לך נעים לומר שלא מתאים. בדרך כלל מקבלים התנצלויות כאלו בנעימות ובהבנה - ולא לנסות לתרץ למה לפני יומיים "לא היית מעוניינת" ועכשיו כן. כשהיא מבינה בעצמה שלא דיברו איתה באמת, לדעתי זה עלול לפגוע יותר.

(אני מכיר את הדילמה - מתחומים אחרים בחיים אמנם. מאותם מקרים שבהם לא היה לי אומץ לדבר בכנות, ודברים רק הלכו והסתבכו.)

שיהיה בהצלחה רבה!

בס"ד

 

סימן שהיא מבינה או לפחות חושדת שהסיבה שנתת לזה שאת לא רוצה לצאת עם אח שלה היא רק תירוץ ושיכול להיות שכן תרצי לצאת עם מי שהיא מציעה לך עכשיו. אז אני לא רואה בעיה להגיד לה שזה אכן כך, כמובן בנימוס

מבינה לגמרי את האי-נעימות, אבל זה עובר   (או כמו שאח שלי אומר: "לא נעים מת מזמן")

אם זו חברה קרובה-אפשר לומר בעדינות שלא מתאים ולהסביר את הסיבות (הקורקטיות). אם זו מישהי שלא מכירים, פשוט לצאת-הפדיחה תהיה שלה ולא שלך. אחרי יומיים היא מתקשרת להציע ידיד, לשאול ברצינות-מה חיבר לדעתך בינינו?

את אח שלה? 

 

בכ״מ, קחי בערבון מוגבל את ההצעות שלה  

אבל היא ככלל בסדר גמור בהצעות שלה. עד שזה מגיע ללשדך את אח שלה

בקשר לאח- תודה על הצעתך אך היא לא נראית לי כ"כ כרגע. הוא לא כ"כ בראש שלי וכו'.

בקשר לבחור השני- נשמע מענין. מה את יכולה לספר עליו?

 

- לפסול על פרט מסוים ולהמשיך לדבר על ההצעה השניה 

והחלוקה המוזרה של בנות דתיות במקצועות שהוא ציין היא קצת הזויה מבחינת האחוזים

 

אני אישית דווקא מעדיף מורה / עובדת סוציאלית...

מקצוע עם משמעות ולא רק כסף...

ואם היא מתחברת ל"ריפוי בעיסוק" או לראיית חשבון, היית פוסל בלי ששמעת עליה בכלל רק כי היא לא הלכה לתחום של חינוך?

ודאי שלא, אפילו יצאתי עם עורכת דין פעם.

אבל חשוב לי מאוד שאשתי תחפש עבודה עם תרומה ולא רק מאיפה עושים כסף...

 

שוב, אני לא אשלול מישהי ע"פ העבודה, אבל חשוב לדעת שלעבודה יש משמעות מבחינת השאיפות והרצונות של האישה וזה יכול לתת 'נקודות זכות' במידה ואתם אכן באותה ראש.

הוא זה שמחפש דווקא רק כסף ולא משמעות.
משמעות יכולה לבוא מכל מיני דברים וכבנאדם עם אובר רגישות יכולה להגיד שבכוונה בחרתי בצד הריאלי כדי שאוכל לתרום כמו שצריך לביתי (כשיהיה בע"ה) ולעצמי מתוך פניות נפשית ורוגע.
חושבת שתרומה בחוץ זה מדהים-אבל רק כשזה לא יפגע בבית שלך ובקרובים אליך ביותר.

בס"ד

 

וכסף זה גם שיקול.

אל תהפכו את זה למוקצה מחמת מיאוס.

זה לא דבר רע.

 

וברור שצריך גם משהו שיספק אותך וימצה את יכולותיך, אבל זה לא אומר שאסור לשקול כסף.

מעדיף שלאשתך תהיה עבודה עם מעט תרומה לכלל והרבה כסף- כדי שיהיה לה פנאי ונחת לתרום לילדיה את הדברים הכי חשובים: השמחה, היצירתיות, הזמן והנחת שלה.

 

אני מכירה מישהי שהלכה ללמוד משפטים כדי שהיא תוכל בבוא העת להרוויח משכורת יחסית גבוהה עבור מעט שעות- ולהיות יותר זמן עם ילדיה בבית.

אקח את הדוגמאות שעלו כאן- ריפוי בעיסוק, ועורכת דין- ניתן לתרום במקצועות אלו לא פחות. בכל עבודה ניתן לתרום הרבה. רק כל אחת תבחר לתרום בתחום שלה, ולאו דווקא בחינוך או עו"ס ..

. זה עלה באסוציאציה של דייטים..  

סליחה אם
"זה לא מתכנס בתוך זה".

סתם ישמח אותי לשמוע. 

חינוך-60

עו"ס-30

אחר-10

אני בעד בעד בעד. חשוב קדוש. טהור . נפלא. עד כאן.

מאיתנו הבנות...

זה לא היה מפריע, אבל אולי הייתי מעדיפה שישאל קודם חברה שהוא רואה שם שנמצאת איתי...

והייתי שמחה לעזור למישהו באותה סיטואציה ולהיות צד שלישי [קרה לי פעם לא בחתונה אבל מקום אחר שחברה שלי הלכה שניה ואז שאלו אותי עליה...]

 

אם כי, פעם מישהי אמרה לי שזה ממש לא החמיא לה שמישהו התחיל איתה בחתונה בגלל  שההרגשה שזה רק בגלל החיצוניות שלה הפריעה לה מאוד..ולכן בעניין הזה צד שלישי יכול להועיל..

תקבל ספקטרום רחב של תשובות.

 

בס"ד

כמובן תלוי באיך אני מתרשמת ממנו

למרות שאצלי החיצוניות מטעה..

אולי קצת מביך אבל בסה"כ זה מחמיא..

ואם הוא עושה את זה עדיף עם פתק ומספר כי במקרה שזה לא נראה לי מתאים אני יכולה להחזיר תשובה 

מאוחר יותר בלי לפגוע בו בפנים ולהגיד לו שזה לא רלוונטי..

 

אם זה נעשה בצורה מכובדת ולא לבוא ישירות אלא לעשות דרך צד שלישי או פתק, זה אחלה!

ולדעתי אפילו יוזמה מבורכת. אני ממש יעריך מישו כזה.

על האומץ. סך הכל, בחברה שלנו יש כ"כ הרבה סטיגמות על הבנים או הבנות שמעזים לפרוס דברים על השולחן ולא פועלים ב"שיטות המסורתיות". זה נתפס כחוסר צניעות למרות שזה נעשה לפעמים ברגישות ובלי שהצד השני כלל יידע במי מדובר חוץ מהשם. אז כן, לתפוס אומץ! צריך השתדלות מלמטה כדי שתהיה עזרה מלמעלה. הייתי מעדיפה כמובן שזה לא יבוא בפתאומיות אלא בעדינות, פתק עם מספר זה דווקא נשמע לי נחמד, או משו בסגנון. אחרי זה יש סיפור נחמד לדור הבא.

היום אני בעד. תהיה גבר

זה לא מוריד מהתורניות שלך.

 

אם תתחיל בצניעות ובעדינות מתוך התרשמות כנה ואמיתית, נקבל את זה יפה לדעתי.

העדפה אישית- לא ישירות (סתם כי זה מעמיד במצב לא כ"כ נעים-

זה לפני ברורים וגם לא תמיד הבחורה מעוניינת ויש לה תשובה סרבנית בשלוף)

 

לדעתי עדיף לעשות את זה באופו כזה שזה נותן אפשרות להמשיך באופן המקובל (ברורים, פגישה ראשונה וכו)

 

(פעם מישהו עשה את זה דרך חברה של חברה שלי, ביקש את המספר של החברה ובירר עלי אצלה. זה היה מעולה)

כתוב באתר שיש משלוחים..

הנה קישור לאתר

http://www.bhi.org.il/

שלא תדעו צער

כתבת יפה מאוד! בעז"ה מקווה שבקרוב ממש תזכי לבית נאמן בישראל ולמצו את השלמתך שתתמיד איתך עד ועד בכלל..

זו תקופה מתישה , אך גם מאוד מלמדת ומקדמת ..

 

ס"ד גדולה, חברה!!

אל דאגה,

המציאות טיפה פחות נוראית מאיך שציירתי

לא כל הספסלים שבירים

ויש גם קפה מוקצף

 

קצת הקצנתי את המצב

(כדי שהרעיון יובן..)

ותודה לכולם על האיחולים והפירגון!!

 

שתזכי בקרוב מאד בעז"ה!!!

השילוב של הכתיבה הפחות כבדה עם נושא שכזה..

כל הכבוד!!

שתזכי במהרה לאיחול האחרון ובהרבה אושר!! 

תודה על השיתוף..

המסת אותי !

באמת! שאפו ענק

שאת הבית האחרון פחות אהבתי

(אגב,נראה לי שהתכוונת לבית שלפני האחרון)

יש לו פאנצ' ליין

אבל הוא קצת חסר רגש

יותר אהבתי את הסוף המקורי שהמצאתי

פשוט הוא יצא רגשני מדי ׁבשביל פורום

אז גנזתי אותו

לאחרית הימים

(:

וואלק לא הבנתי בקשר למה שכתבת על הזה שגנזת

אז אם באלך להסביר בכייף (:

יש כאלו שיכולים לכתוב שיר "שוב" על הדחיות שהם מקבלים בשלבים המוקדמים...

בע"ה בקרוב...
תתפללי על זה אולי..

הזכרת לי משהו בגלל ה"מפהק"
בפגישה הראשונה שלי בחיים נפגשתי עם בחור שכל פעם שפתחתי תפה בשביל לדבר- הוא פיהק. איך התעצבנתי חחח
בהתחלה נעלבתי. אחכ שמתי לב שהוא מפהק עוד לפני שיש לו אינדיקציה בכלל להאם אני משעממת או לא. זה היה לפני שדיברתי... (רק לקחתי נשימה בשביל לדבר)..
אז הבנתי שהוא פשוט חסר טקט/מרוכז בעצמו עד כדי כך שמשעמם אותו לשמוע אנשים אחרים.
האמת שזו אחת הפגישות היותר משעממות שהיו לי. ולא נראה לי שאפשר לשעמם אותי ככ מהר.
הוא גם היה לחוץ מזה שאני אישה חושבת. מבטיחה לך.
הוא גם אפילו לא הציע ללוות לתחנה כמו שמקובל.
והיה המום שזו פגישה ראשונה שלי בחיים...
אבל מה, הפלא היה שהוא מצידו רצה להמשיך...
אז עד היום אני לא בטוחה אם הוא היה כזה נואש או שהוא היה הפוך לגמרי ולא קראתי אותו נכון.

שהוא היה עייף מדי...

 

(כן,באמת צריך להתפלל)

כשהוא דיבר הוא היה מאוד עירני...

לא משנה אני אפילו לא זוכרת איך הוא נראה...

כן. צריך לזכור להתפלל

חייבים להמשיך הלאה. דווקא בזמנים ורגעים של קושי ומשבר האמונה והביטחון בהקב"ה צריכים לבוא ליידי ביטוי ולתת מזור ומרגוע לגוף ולנפש. "קוה אל השם חזק ויאמץ לבך וקוה אל השם".

 

בהצלחה רבה ידידי!

כן, היה ביניכם משהו שהיה לו פוטנציאל להיהפך לגדול, והוא נקטע. מותר ורצוי להתאבל. שים לב: ככל ש"תרשה" לעצמך עכשיו לכאוב ולהצטער בלי להדחיק, תוכל אחר כך להתקדם בלב נקי וקל יותר. תשתף חבר קרוב, ותן לאכזבה ולצער מקום.

אני חושבת שכדאי לקחת הפסקה מדייטים, ולמלא את הזמן בדברים שמשמחים אותך - חברים, שיעורי תורה, ספורט, לימודים.

נכון שעכשיו קשה לך לדמיין את עצמך עם מישהי אחרת, אבל זה יבוא, אתה תראה. בעוד חודש או שלושה או חמישה אתה תסתכל אחורה בהשלמה, כי גם היא חלק מהדרך שלך. באמת באמת שמכל דבר אנחנו לומדים וגדלים. וכאבי גדילה הם כנראה חלק מהעניין... בעז"ה בזכות הקשר הזה תגיע אל האישה שלך יציב, מדויק ונכון יותר.

מאמינה ומתפללת בשבילך שהטוב יגיע הרבה יותר מהר ממה שנדמה לך...

ברכה ואור!

(נ.ב - וזה לגמרי הפורום הנכון...)

מנסיון אישי שלי ומחברים שלי שחוו אף דברים כואבים מאוד, הדבר הכי עוזר זה לדבר עם אנשים. לשתף אנשים במה שאתה מרגיש. לדבר עם אנשים שאתה סומך עליהם ושיש לך קשר איתם (זו גם הזדמנות לחדש קשרים שנחלשו בזמן הקשר איתה...).
באופן כללי בחיים מאוד עוזר לדבר עם אנשים לשתף ולשמוע גם מהם דברים.
אגב, כאן המקום גם להמליץ לשתף את ההורים שמכירים אותך מאפס שרואים אותך גדל מהצד ובטוח שיש להם הרבה נה להמליץ.
נקודה אחרונה: כפי שכבר נאמר, מותר לבכות!! אתה בנאדם. לא צריך להתבייש להתגעגע.
הרבה הצלחה ואם תרצה תוכל לפנות בפרטי..

אחרת זה לא יעבוד...זה הדבר שבסוף הכי יעזור להתאושש - פשוט להמשיך הלאה. להשמיד כל דבר שמזכיר לך אותה - מכתבים, הודעות, אם היו מתנות או משהו, וכו'...וגם מספרי טלפון, אימייל - הכל. אתה לא צריך את זה עוד.

 

ב"הצלחה, אח יקר.

לדעתי, העצה להשמיד ולמחוק כל זכר שלה היא לא מעשית ולא נכונה!
צריך לזכור שאנחנו בני אדם. מטבענו אנחנו אוהבים אנשים שיש לנו קשר מיוחד איתם. להגיד לאדם להפטר ולמחוק בכוח דברים שמזכירים אותה זה לא מעשה טבעי ואנושי, ייתכן שזה טוב לאנשים מסוימים אך ככלל כהדרכה כללית לדעתי, מאוד לא מומלץ!

הריפוי מהפרידה צריך להיות בצורה הדרגתית ובריאה ולא בכוח. אחד הדרכים לכך, כפי שכתבתי קודם זה לדבר ולשתף חברים ומכרים שונים שסומכים עליהם וזה מקל על הכאב והחוסר שחווים אחרי הפרידה.

אם לא תשמיד את הקשר הקודם יהיה לך מאוד קשה לעבור הלאה וגם ככה קשה עם הזכרונות שהותיר.

ומי שלא יישם אותה שילם בלילות רבים מאוד של כאב וכאב לאורך שנים (אני לא צוחק). ומיש יישם אותה, המשיך הלאה יחסית מהר ולעיתים אף התחתן בתוך תקופה של פחות מחצי שנה לאחר מכן.

 

אבל כמובן שכל אחד יחליט לעצמו מה הכי בריא לו. אני רק הצעתי, כמובן.

 

תתאבל שבוע ולאט לאט גזרה על ה"מת" שהשתכח מהלב..

כך גם פה רק שזה חי

א"א להתווכח עם עובדות. אם אתה אומר שאתה מכיר אנשים שזו הייתה צורת ההתמודדות ומה שעזר להם זה להשמיד ולמחוק הזה אז אחלה- זו המטרה בסופו של דבר.
אבל, וזה לא משנה מתי מחקו את כל התמונות והזכרונות, כיוון שנוצר כאן חלל וחוסר עמוק צריך איכשהו למלא את הבור הזה שנפער וזה נעשה ע"י דיבור ושיתוף עם אנשים שסומכים עליהם.
האדם הוא יצור חברתי שצריך לשתף את חוויותיו עם הזולת. זה הכרחי ונצרך אפילו לגבר שמצטייר הכי קריר וקשוח שיש.

אלא רק אמרתי שצעד ראשוני ולעיתים ממש הכרחי הוא לחתוך הכל כמה שיותר מהר, כי אחרי זה, זה נהיה קשה עד בלתי אפשרי...ככל שעובר הזמן יותר קשה להתנתק ולמחוק...

לדעתי זה דבר שצריך להעשות בהדרגה.

אולי התהליך איטי יותר, אבל כך הוא שלם יותר.

לאט לאט להיפרד מהאסמסים/מכתבים/זכרונות שונים.. להיפרד מהחלום שהיה לך בראש כבר 4 חודשים.

להבין שכנראה, למרות שכבר היית משוכנע, זו לא האישה שלך..

נראה לי שזו צורה בריאה יותר להתמודד עם פרידה.

לנסות לסיים עם זה בשיטת ה'זבנג וגמרנו' ע"י פעולה כזו לא ישפיע בהכרח על הנפש.

ואולי המכתבים כבר בפח אבל בלב יש איזו החמצה ותחושת אובדן גדול יותר..

 

הגיוני שזה תהליך שייקח את הזמן שלו. 

 

 

של כל הדברים שמזכירים אותה זו דרך חותכת ולא בריאה. אני מאוד מסכימה שצריך בסופו של דבר למחוק ולשכוח אך זה צריך להיעשות בדרך איטית והדרגתית, בזמן הנכון ולאחר שמרגישים בשלים/מוכנים לכך...

זה נשמע קשר ארוך, ולכן לא הייתי מוחקת הכל בבת אחת אלא לאט לאט (למשל בשבוע הקרוב הייתי מוחקת את ההודעות הכואבות יותר ומשאירה את ההודעות שמזכירות דברים נחמדים או מצחיקים, אחרי חודש, הייתי עושה סינון נוסף ורק אחרי הרבה זמן- מוחקת לגמרי.)

ולגבי השאלה הראשונה- נראה לי שהדבר הטוב ביותר הוא להשתדל להמשיך בשגרה ולנסות לחשוב על כך כמה שפחות (גם כך חושבים על זה כל הזמן...). כמו שהייזל כתבה, נראה לי שבכי יכול לעזור לשחרר, ותפילה להצלחתה ולהצלחתך. לנסות להתפלל מעומק הלב ולבקש שאם זה היה צריך להיות, ויהיה צריך להיות, ה' יסובב את העניינים כך שתחזרו אחד לשני. 

(מגיבה לשאלה הראשונה ולחלק מהדברים שנכתבו, לא קראתי את הכל)

שה' ישלח לך כוחות להתמודד!

 

מהיכרות אישית עם אחד שהייתה לו פרידה מאוד כאובה כזאת, הוא גם חשב בתחילה כמוכם, ש"לחתוך מהר מידי זה לא בריא, צריך לעשות את זה בהדרגה" - ולכן התמהמה במחיקת הדברים, מה שגרם לו פעמים רבות, ברצון או שלא ברצון לשקוע שוב בזכרונות ובמה שכתוב והכל, וזה הביא אותו לדיכדוך מאוד גדול, וראינו את זה עליו כחברים (אני ולפחות עוד שניים) - ומזמן לזמן השיכנוע העצמי הלך וירד לעצם העובדה שצריך למחוק והוא ניסה לשכנע שבעצם כדאי להשאיר את זה כי מי יודע אולי בעתיד משהו יתחדש ואז חבל על כל מה שנמחק...הפצרנו בו למחוק הכל ישר אבל הוא לא הקשיב.

 

שנתיים וחצי הוא נשא את זה והגיע למקומות מאוד קשים עד שבעמל רב הצלחנו לגרום לו למחוק הכל, וזה היה תחילת הסימן להבראה של אותו בחור. מה ששמעתם. שנתיים וחצי שבגלל הסיפור הזה, הבחור לא הצליח לצאת עם אף אחת. אחרי זה, אחרי שהצליח למחוק את הזיכרונות (את המסר של אותה בחורה הבנתי שכנראה לנצח לא יצליח למחוק מהזכרון אבל אנחנו מקווים שלעולם לא יתקשר אליה או שפשוט תחליף מספר) - התחיל שוב לצאת עם בנות. אני לא אגיד לכם שהוא נשוי היום באושר אבל העניין מובן.

 

לעומתו חבר אחר שלי, שגם היה לו מקרה של פרידה כאובה ממישהי שאחריה הוא התייסר מאוד. אבל הוא הבין ממש בשכל שהוא צריך למחוק ולקרוע לגזרים כל מה שקשור אליה ועוד אצלו. הוא סיפר לי שהוא עלה לגג איפה שהוא גר, ושם בבכי רב השמיד כל זיכרון, מכתבים, הודעות בטלפון, אפילו מתנות שהביאה לו (קשר רציני, כאמור), ועוד ועוד - וזה מאוד ייסר אותו באותו זמן, זמן קצר יחסית אחרי הפרידה - אבל לאחר שבוע, שבועיים - הוא הרגיש פתאום הקלה גמורה בלב, זה עבר ממנו, נגמר, המשיך הלאה.

 

היום אותו בחור נשוי באושר עם שלושה ילדים כן ירבו. 

 

 

אז הכל אומנם מסור לכל אדם בפני עצמו, אני רק נתתי את ההמלצה שלי.

 

שבוע טוב וחזל"ש מבורך לכולם.

אני ממש עם התחושות האלו, לא מצליח למחוק שום הודעה, מידי פעם נכנס לתכתובות שלנו.. הכל חי שם , כאילו נסיון להחיות מת.. ואני אכן עצוב ולא מסוגל להשתחרר.. נראה שבמוקדם אקבל את ההמלצה, ולוואי והקב"ה יכוון אותי בדרך הנכונה עבורי.

תודה על העצות החמות, אני שם לב שבראיה לאחור עולים לי בעיקר החלומות שראיתי לעתיד יפה ביחד וגם הרגעים הכיפיים הלילות הקסומים הדיבורים והמפגשים עד אור בוקר, הנסיעות לסופ עולם והשיתוף ההדדי,
מה שנעלם לי אלו החששות שהיו לי מהקשר והתהיות שלי לגבי אפשרות יציבה של הקשר לעתיד רחוק וחזק, אלו שאלות ששאלתי את עצמי אך הדחקתי אותם.. כעת אני נשאר רק עם הנוסטלגיה והאבל הפרטי... תחושה של אובדן.. החמצה.. פספוס.. עצב גדול.. אהבתי אותה מאוד... ועצוב לי מאוד..
אקח את העצות שלכם בנוגע לחווית הכאב, לשתף וכו' ונקווה לטוב בעזרת ה', שאדע שה' רוצה את הכי טוב עבורנו, ובתקווה לקשר חדש ( קצת הזוי בשבילי כעת ) מתישהו טוב ולאורך ימים ב"ה

אני מכיר מישהו שמישהי נפרדה ממנו לאחר קשר, הוא ממש חשב שאולי זה ילך וכו' ולאחר חודש וחצי היא נפרדה. לאחר שיחת הפרידה - הוא קרא קטע שמדבר על "לברך על הרעה" כלומר שהכל לטובה ועל זה שגם מה שכביכול נראה לנו רע הוא בעצם לטובה. ואז הוא אמר לעצמו? האם זה חכמה לחיות את זה ולחוות את זה שטוב לך?! זה חכמה עכשיו כשאני מרגיש שהכל קורס ומתרחש לי משהו כביכול שלילי.

כך, אותו בחור, שאגב אני מכיר באופן אישי, הלך לאיזה מקום בו הוא נמצא עם בוראו בלבד, והחל רוקד, רוקד ובוכה באותה הפעם. רוקד על הידיעה שהכל לטובה ובוכה על זה שהוא לא מבין את זה כעת. כך המשיך רוקד ושר במשך זמן תוך שירי הודיה ושבח כלפי שמיא.

החלוקה הזו היא חשובה - יש ידיעה, אני יודע שהכל לטובה, אבל אני לא מבין את זה איך זה מתנהל כרגע. ההבדל הוא משמעותי. אם היינו מבינים כל דבר למה הוא לטובה - לעולם לא היינו עצובים! אם כן, על מה צערנו? על כך שאיננו מבינים איך זה לטובה. אבל אם נתבונן על חיינו כמכלול, נדע להסתכל קדימה ולהבין - עוד נגלה שזה לטובה, עוד נבין איך הדברים התנהלו ומדוע הייתי צריך את זה כך או אחרת. כך ברוב הדברים, ובמיעוט שאינו כך - הנסתרות לה' אלוקינו, נשמח על עצם הידיעה שהכל לטובה.

בהצלחה רבה!

אכן אלו הזמנים להיבנות מהם, להאמין שהכל לטובה ולעשות הכל לשם שמיים, אני אוהב את הקב"ה, אני מצהיר על זה פעמיים ביום "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" ובטוח שרוצה בטובתי גם אם לא תמיד אני מרגיש את זה מיידית, ושוב תודה על החיזוק!

בס"ד

 

תודה!

העצה הכי טובה שלי זה קודם כל לבכות,לאפשר לעצמך לשחרר את כל מה שיושב על הלב..לי לקח הרבה זמן לחזור לבכות ובאמת שלמדתי שזה הכי עוזר..ובקשר ללהמשיך הלאה-פשוט לזכור שאנחנו לא מבינים בכלל כמה טוב מחכה לנו ממש מעבר לפינה,שכמה שהיה טוב-יהיה טוב גדול הרבה יותר..תסתכל עלזה כשלב בסולם שמקרב אותך אל האחת שלך(-:
ועצה קצת טכנית(: תמחוק את המספר,ברגעים של געגוע חזק מידיי אפשר לעשות החלטות שמצטערים עליהם בדיעבד(-;
המון בהצלחה!זה קשה אבל אפשרי(:

ומה שנשאר זה הנוסטלגיה, פיספוס וכו'

ואולי אם הייתם מתחתנים החששות היו מתממשים?

(במיוחד לאור העובדה שהם היו מודחקים

ואולי היית מתחתן בלי לפתור אותם)

 

אולי היא באמת לא היתה מתאימה לך בגלל הדברים שמהם חששת?

 

לא טוב לזכור רק את הטוב שהיה ואת החלומות שממש לא בטוח שהיו מתגשמים במידה והייתם מתחתנים 

בכיתי המון על האהבה שפרחה והחלום שנגוז..
תודה על העידוד והתקוה!
ובנוגע לעצה אני פשוט לא מסוגל עדיין.. מקווה לא לעשות שטויות

להשלים עם ההחלטה (גם ובעיקר רגשית)ולהמשיך הלאה הכי טוב שאפשר...!
כואב לקרוא על המצב עכשיו, הלוואי שיתהפך הכל לטובה בע"ה במהרה!!
הרבה הצלחה!!

בקיצור זה מוגזם נכון?..

היתה לי הרגשה כזאת

לי אישית לא היה מתאים בכלל, אני חושב מכמה סיבות... אבל יכול להיות שיהיה מי שזה יתאים לו באופן מסוים, אבל יש כמה נקודות שצריך לקחת בחשבון.. לא בטוח שנכון לפרט כאן, אם זה רלוונטי למעשה אפשר בפרטי..

היא בת 35 תחשוב עד איזה גילאפשר ללדת עד 42בערך אתה רוצה בגיל 30 לסיים עם הענין של ילדים?
אתה רוצה לחיות אם משהי שניהית בת 60 בזמן
שאתה בן 48?
אני ממש לא היתי הולכת על זה
תחשוב על זה טוב טוב

של הילדים

לא ידעתי גם שלידה זה עד גיל 42 ..

אולי עדיף שאני יחשוב על מישהי צעירה ממני

חח סתם לא

האמת ... שאני מעדיף מישהי צעירה בתכלס

גם בת 17 מתאים לי

 

יאלה חברים לזרוק לי הצעות (:

ההתמודדות שלנו, לא ככה?! משהו שאתה יכול לעמוד בו ולא יהרוס לשניכם את החיים ביחד.. ככה נראלי..

לפחות הרווח מהשרשור הזה הוא שעליתי על העדה שלך בטוח!! 

טוב נו לפחות הצחקת יהודיה מישראל 

הצחקתי יהודיה מישראל ...מה לכל ה

אי..אלוקים למה למה אתה מסבך אותי עם לומדת הזאת

מה ביקשתי? שהיא תדבר בעברית ? חחח

תסמונת דאון ח"ו

סתם מתוך סקרנות...

ולכן יש דגש על בדיקות סקר בצורה יותר גדולה כשמדובר בנשים בהריון מעל הגיל הזה.

 

אבל זה לא סיבה לפסול אישה.

או לא להיות בהריון.

כי יש גם נשים שילדו בגיל 20 ילדים חולים לצערנו... כולל תסמונת דאון.

בהתחלה חשבתי שהשאלה לגבי גבר בן 35 ובחורה בת 23......

בס"ד

אחי ראית שטיסל או משו כזה? "אלמנה פעמיים,אני יסדר לך".. (שם, שם). פער גילאים מעל 5 שנים נשמע לי הזוי. עד 5 פרוע אבל בתוך המסגרת. עד שנתיים רצוי. וחבל שלא מתממש. היה פותר הרבה רווקים ורווקות מצרתם.. אשרינו. משיח משיח משיח אייאיאיאיאיי

אלמנה פעמיים..תגידו אתם מדברים עברית פה בפורום ?

ו...תשמע אם זה נגיד מתחת לגיל שלי זה סבבה מה אכפת לי

אם זה מעל אתם צודקים אולי לא שייך

בס"ד

 

משעשעת למדי...

 

המשפט הזה הוא משם.

מכיוון נוסף
ב. אין לי מושג למה. נראה לי שהרבה כתבו בשרשור הכירות, ולא בכרטיס אישי.
ג. יש ויש. אני יודעת על בנות שפנו (דרך צד ג')

אם שוב תראה לנכון שלא לאשר את ההצעה, אז לא.

עצם זה שהגיעה אותה הצעה משני מקורות זה לאו דווקא מדד להתאמה. מנסיון.

 

ב. שאלה יפה..

ישנם אנשים שאוהבים להשאר כמה שיותר אנונימיים באינטרנט.

ויש כאלו שנבוכים שידעו שהם כאלו צעירים/ מבוגרים..

 

ג. הגדר "פונות".. ישנן דרכים עדינות יותר ליצור מצב של הכרות כשנראה מתאים.

 

אני מסכים שיש דרכים יותר עדינות, השאלה היא אם בנות באופן כללי יוצרות את המצבים הללו - יוזמות בהקשר הזה פנייה או בירור למישהו שנראה להם... לאו דווקא שפונות באופן ישיר...

2. דווקא ראיתי שכתבו.
לי אישית יש עניין מיוחד לא לכתוב. אבל לא מאידאל או משו.

3. לרוב לא פונה בעצמי לגברברים שנראים לי פוטנציאלים (*מאידאל*), לא בפורום ולא במציאות.
אבל אם יש משהו שנשמע לי שעשוי להתאים אני משתדלת לבדוק דרך צד שלישי.

נ.ב.
הזדמנות להגיד ש-
לדעתי, באופן כללי
זה לא בריא לשני הצדדים שהבחורה תתחיל עם הבחור.
לפעמים נראה לי שיש משהו די בוטה בזה.
ומנגד משהו מאוד מכבד בזה שבחור עושה את זה. (בקטע יפה כמובן).
אני לא כ"כ מאמינה בקשרים כאלה [>]
גם אם קיימים כאלה.
זה הופך את הבחור לסוג של "נפעל"/"מונהג"/"מושפע". (שכל אחד ישתמש בהגדרה הנוחה לו)
ולפי "השגותי הדלות", קשר בריא צריך להיות הפוך- משפיע ומושפעת. (אלא אם כן שניהם יוצאי דופן באופן כללי וזה כבר סיפור אחר).
אז גם בחורה שמסוגלת "להתחיל", שתעשה את זה בדרך הנשית שלה. זה הכי מקסים ומעניין ומאתגר את שני הצדדים
איך?- מממ שתרמוז חחח סתם.
שתגרום לו איכשהו להתחיל איתה.
שתפנה למישהו שיפנה למישהו וכו
כל אחת בדרך שלה... רק שלא יהיה ברור שהיא מתחילה איתו!!!
בהצלחה...

אני את דעתי לגבי ה"תגרום לו איכשהו להתחיל איתה" כבר אמרתי, כמה פעמים. מעלה חיוך, המחשבה על זה.

ושוב - שיהיה בהצלחה בבניין עולם, לכולנו. בעז"ה!

רציתי לדעת למה את חושבת שאם בחורה תתחיל עם בחור זה לא בריא?

 

שלא תביני לא נכון - אני לא מהפמניסטיים וכו' - רק מעניין אותי לדעת מה ההגיון מאחורי זה.

שמתי לב שבנים שמתחילים איתם בדכ גם ממשיכים להיות מנוהלים ע"י הבחורה.
*לא תמיד, אבל בדכ.*
הבחורה יזמה את הצעד הראשון והיא תמשיך ליזום בהמשך הקשר.
יוצא שהיא המנהלת של הקשר... ה"משפיעה".

בסופו של דבר היא לא תרגיש עם זה טוב, והוא ירגיש סוג של דיכוי.
(לא אומרת שאין יוצאי דופן. אבל הם 'יוצאי דופן' בעיני).

ואם אגלה לכם סוד שלא הרבה נשים מעזות להודות בו -
חלק מהצרכים של האישה זה להרגיש מחוזרת.
ואם היא התחילה איתו והיא כאילו ממשיכה להשאר הצד האקטיבי בקשר, זה היפוך יוצרות לשניהם.
זה לא בריא.

זה גם לא מושך (את שניהם לדעתי)-

גבר שמעז לחזר- הוא "גבר"!. (וזה די מגניב אותנו. אנחנו מחפשות גבר).
[גם אם לנו ספציפית אתה לא מתאים- יצאת מכובד. יצאת גבר].
ולכן כשאישה "מחזרת" זה מוציא אותה "גבר" בקשר הספציפי או באופן כללי.
או שזה הופך אותה ל"לא מחוזרת". (וזה לא כזה נשי).

(שמתי לב שברוב המקרים שבהם אישה חיזרה אחרי בחור (כל סוג של חיזור אקטיבי לפני שהבחור חיזר בעצמו)- הבחור חתך בסוף. (זה גם לפעמים נראה נואש כזה)
גם אם הבחורה לא הבינה למה היא ככ השקיעה והיה לה בסהכ טוב.
לפעמים אפילו הוא בעצמו לא מבין את הסיבה.


מצד האמת-
גבר אמור לחזר אחר אבידתו. זה חלק מהטבע שלו.-
להרגיש את החוסר, ולבקש לו עזר כנגדו.
ולבחור דווקא אותה ולא אף אחת אחרת.
ככה אישה מרגישה טוב עם עצמה ועם הגברגבר שלה


אז נכון שזה הרבה יותר מאתגר את הנשים היוזמות, הבטוחות, האסרטיביות.
אבל זה משתלם לנשיות שלהן.
תנו מקום לגבר שלכם. הוא צריך את זה, ואת צריכה את זה לא פחות.

קצת מפריע לי מה שאת כותבת. אולי באידיאל זה נפלא. אבל בתכלס- אם לא אני הייתי יוזמת את הקשר ביננו יכול מאוד להיות שלא היינו נשואים היום. ולא. בעלי ממש לא מונהג. ויודע לחזר אחריי הכי טוב שבעולם. אז אני באמת לא מבינה למה אם יש לך מישהו שנראה פוטנציאלי תחכי עד שהוא ישים לב? למה לפספס הזדמנות? מקווה שלא פגעתי.. היה לי חשוב להסב את תשומת הלב לנושא..

באופן כללי ככה ראיתי ב*רוב* המקרים.

ולרגע לא אמרתי לא לקדם.
אם מישהו מעניין אותי אנסה לעשות עם זה משהו.

אבל אני נגד להתחיל ישירות ונגד זה שזה יעשה על ידה.

מי שמצליחה שזה ימשיך באופן כזה שזה ימשיך כמו שצריך- אשריה...
אבל דיברתי על הד"כ...


אגב, רוב הבנות שראיתי שחותכים אותן המון-
שמתי לב שזאת הבעיה שלהם.
יותר מידי יוזמות.
יותר מידי מתקשרות...
וכדו וכו

מישהי פנצה אליי באופן ישיר
וממש שמחתי בזה, וממש חבל לי שלא לכל הבנות יש אומץ כזה
לדעתי מתפספסים הרבה הרבה מקרים פוטנציאלים
כי בנות מחכות שיפנו אליהן

כי מישהי התעניינה בך וכו'
זה מחמיא לפעמים.
אבל לא בטוח שזה בריא לבחורה.
ולא בטוח שבקשר שימשיך להתנהל ככה, אתה תהנה מזה.

ואממ דווקא ממש חמוד שאין להן את האומץ הזה... נשיות כאלה..

בחורה לא אמורה לא לקדם משהו שנראה לה. חבל לפספס.
אבל לפנות ישירות זה מיותר (כי אפשר לעשות את זה אחרת) ומזיק לפעמים (אולי אפילו ברוב המקרים).

לק"י

אם לבחורה נראה שמישהו יכול להתאים לה, והוא לא שם לב מכל מיני סיבות (אפילו טכניות: הוא כותב הרבה והיא בעיקר קוראת..)- חבל להפסיד קשר שיכול להוביל לחתונה..

מלבד הסיבה של ביישנות מול אומץ.
ואני מעריך אומץ, אומנם אני יחסית ביישן בדברים האלה - אני לא אפנה עד ששאני בטוח בעצמי ב100% שזה מה שאני רוצה, וגם אז יקח לי זמן.
אבל אני לא רואה סיבה אמתית למה לא לפנות

וכמו שאמרו לפניי - חבל לפספס.
אני הערכתי מאוד את האומץ הזה

לק"י

מטרת הפורומים היא לא שידוכים.
(הזוגות שיוצאים מכאן הם רק בונוס).

לי אישית זה יותר טוב, כי בד"כ אני לא מגיע לרמה של וודאות של רצון לפנות לבחורה.
כאשר היא פונה, זה נותן לי דחיפה לצאת, ואסרב רק במקרה שאני חושב שכלל לא שייך.

[אולי אני צריך לעבוד על עצמי ליצור אצלי רצון יותר חזק כלפי בנות, ולפנות אליהם.
טוב, בינתיים הבחורה שאני עכשיו בקשר אתה, פנתה אלי. נראה אם יצא משהו מזה.]

גם לי קרה שפנות פנו, אבל אני התכוונתי לשאול אם זה מתרחש כאן, בפורום - האם ישנן בנות שפונות לבנים דרך הרשת... או שגם את זה עושים דרך צד שלישי וכדו'...

בד"כ אחרי שנפרדים, נזכרים בדברים הטובים שהיו ופחות על הסיבות למה חתכנו..
אתה צריך לשבת עם עצמך שוב, בלי לחץ, תיקח את הזמן, ותנסה לחשוב שוב מה היו הסיבות לפרידה והאם זה היו דברים עקרוניים או דברים שמפריעים ושאפשר להחליק..
אחרי מחשבה, יכול להיות שתשים לב שהנקודות שלא אהבת היו קטנות ופשוט הסיבה העיקרית לפרידה היתה פחד מהצעד הבא..
וגם מצד שני, יכול להיות שזה רק יחזק אותך שעשיתם טוב שנפרדתם.. אבל דווקא נשמע ממך שאתה מאוד מתחרט..

ותמיד אפשר לחזור ביחד, וזה אפילו עושה טוב יותר לזוג..
באופן אישי, יצאתי עם מישהו שנה שעברה, אחרי התלבטויות חתכתי.. ולפני כמה חודשים, הוא התקשר אם אפשר שנחזור, וב"ה התארסנו.. ומשמיים זה יצא כך, כי שנינו באנו בגישה אחרת..

מלא מלא בהצלחה! ואל תדאג, הכל מסתדר לטובה בסוף בעז"ה!!

היא נפרדה ממך? לכן אל לך להטריד את עצמך בלבטים לא רלוונטים.. אם היא לא רוצה אז אין מה לעשות.. הבאה בתור..
שיהיה בהצלחה! בקלות ומהר מהר! יש הרבה דגות בים תתנחם!

אם באמת המחשבות של 'אילו הייתי עושה כך או כך' באמת לא מרפות ממך נראה לי שכדאי (מנסיון) שתציב תאריך סף, כחודשיים מהפרידה, שלאחריהם תראה אם המחשבות והגעגועים עדיין רודפים אותך. אם לא אז מצוין זה מראה שהתגברת והמשכת הלאה. אם המחשבות לא מרפות כדאי לנסות ליצור קשר מחודש, להציע לה שתפגשו שוב. להעביר לה מסר שאתה מעוניין לנסות שוב.
כמובן שהזמן אותו תקבע לא חייב להיות דווקא חודשיים אלא מה שנראה לך. הנקודה היא שתקבל קצת פרספקטיבה רחבה יותר על הקשר הזה ועליה לראות אם זה באמת היה טוב ומוצלח או שדברים אחרים גרמו לך לרצות להיות איתה.
הרבה הצלחה!!

המחשבות הללו הן טבעיות לחלוטין. תמיד עולה המחשבה מה היה קורה אילו דברים היו מתנהלים אחרת, אולי לא עשיתי מספיק? אבל צריך וחשוב לזכור - זה אני, כמכלול. מתוך הנחה שהצד השני לא שפט אותי על איזו נקודה קטנה ומצומצמת אלא תפס אותי כאישיות, בטח לאחר קשר ארוך. אם בכל אופן זה לא הלך - אז אחד מן השניים:

האחד, שאולי באמת זה יחזור בהמשך, אבל אין לך לבנות על זה (אני מדבר בהנחה שהפרידה באה מהצד שלה..) ועליך להמשיך הלאה. אם תקבל איזו פנייה ממנה בהמשך - תתייחס בהתאם.

האפשרות הנוספת, היא שהיא לא תפנה אליך ולא תהיה כל תקשורת ביניכם. אבל דבר אחד בטוח - אתה תצטרך להמשיך הלאה ולבנות את עצמך. צריך לזכור - עד לחתונה אתם כל אחד לבד. אחרי החתונה זה שניים שהם יחד. כרגע אתה עומד בפני עצמך כאדם ולא צריך כל הזמן לחשוב עליה. עשית את המקסימום שיכולת וזה התוצאה - נפלא! זה אומר שהקב"ה חשב אחרת ממך. עכשיו תעשה השתדלות נוספת להבין את הדברים, לחשוב על האישיות שלה גם כמכלול - תמיד אחרי פרידה קל לזכור את כל הכיף ולשכוח את הדברים שהיו קשים, אבל צריך לדעת שאם נפרדתם אז יתכן וזה תפס מקום קצת יותר משמעותי.

לסיכופ, הצד השווה שבהם - תמשיך הלאה, אל תתחשבן עם עצמך מה היה קורה אילו הייתי עושה אחרת, כי אין לזה סוף וגם לא ממש תועלת. תסתכל קדימה ותתבונן מה אני עכשיו יכול לעשות בפועל. אם יהיה שינוי מצידה -זה כבר סיפור אחר.

יש להעיר, ברור שיש לעיתים מקרים חריגים ולפעמים גם יתכן וזה יהיה נכון לפנות מצדך להמשיך את הקשר שוב, אני חושב שזה מאוד תלוי בקשר ובסיבת הפרידה, אם אני יכול להועיל בזה אשמח לדבר בפרטי.

והכי חשוב - לזכור שכל פגישה וכל מישהי שנפגשים איתה זה לא בזבוז זמן - אלא עוד קומה ונדבך בבניין הכללי שלבסוף יבנה, ובעז"ה בקרוב ממש!

בס"ד

 

אתה יכול לראות שרשור דומה עם תגובות נוספות כאן:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t675526#7481324

בהצלחה רבה!

בס"ד

 

יש שם גם פרק על מצד הצייד של האמא הפולנייה של בבא?

התבלבלת ‏‎

בס"ד

 

(הבת היחידה שבתמונה...)

שהפולנים אצל האשכנזים זה המרוקאים אצל הספרדים?

זה דומה, אולי התבלבלת. |דן לכף זכות|

חרות הרגת אותי עכשיו

בס"ד

 

עמוד 57 (בהוצאה הישנה )

לא זוכרת מתי בפעם האחרונה קראתי בבא ואיזה..

"נגיד ש...בבא בתנ"ך"

על בראשית.

 

 

 

 

ומעניין לעניין...

 

משעשע ביותר 

ולא חסר גם בעלי מומים שמתחתנים עם בעלי מומים אחרים.

הניסיון מראה שלא המום הוא זה שגורם לרווקות מאוחרת, יש מספיק רווקים מבוגרים ללא פגם הנראה לעין ויש נכים שמתחתנים בגיל מוקדם יותר.

יחד עם זאת הסתייגות, כבדות שמיעה וחרשות גוררים איתם גם בעיית תקשורת מה שיקשה אולי להתחתן עם אדם שאיננו כזה.

מכיר הרבה שזה בכלל לא מזיז להם.

 

אין לזה שום השפעה משמעותית על הזוגיות והדבר התכלסי הכי גרוע שיכול להיות זה שהיא מדברת טיפה בקול או צריך לחזור פעם פעמיים על דברים וזה ממש כלום! לחלוטין לא משהו ששווה לפסול בחורה בשבילו.

יש כאלו שנרתעים אולי או רואים את זה כ"הצעה לא טובה" אבל אני חושב שהם לא הרוב. אבל את זבה אין לי דרך להוכיח סתם הרגשה

 

יש לי חבר שחברה שלו חירשת (עזבי שאצלה כמעט ולא שמים לב לזה בכלל) והוא התחיל איתה בערך על הרגע הראשון שהוא פגש אותה - ככה שאם לחברה שלך יש מה להציע בתחומים אחרים אין לה מה לדאוג זה ממש מחוויר

נכון, אף אחד לא יכחיש שלהרבה מאוד יש רתיעה מבעלי מומים כאלו ואחרים - אבל בגדול, לדעתי, זה בעיקר תלוי איך מציגים את זה ועד כמה המום הוא באמת קריטי - ש כאלו שהמומים האלו הופכים אותם לחצי סיעודיים ויש כאלו שמתפקדים בכוחות עצמם לגמרי לגמרי. אני מכיר משפחה שהסבא וסבתא שלהם, שניהם, חירשים (לא הבנתי אם מלידה או שהתחרשו במהלך החיים, בכל מקרה, כבר כשעדיין לא היו ילדים להם - היו חירשים) - ובכל זאת הצליחו לקיים בית.

 

מאחל בריאות והרבה ב"הצלחה לחברה שלך! בעזרת ה' תמצא בעיתה ובזמנה את הבחור המיוחד שראוי לזכות בה על אף המום שלה ב"עולם הזה".

בס"ד

אפשר להגיד משהו?
את יודעת, אולי כן יפסלו אותה בגלל זה.
אבל א. בטוח יהיו כמה שלא.
ב. בטוח יהיה אחד שאפילו יסכים וירצה לחיות איתה את שארית חייו.

אני לא חושבת שצריך לפחד, צריך להבין שבסוף זה יגיע.
כל השרשורים פה על "האם תפסלו כי בלה בלה בלה" הם די מלחיצים סתם.
אז יש פה בן שיפסול בגלל זה- זכותו.
אני מבטיחה שיהיה אחד שלא יפסול בגלל זה.
כל אחד ומה שמתאים לו..

אני לא אומרת את זה רק לך\לחברתך, אני אומרת את זה גם לעצמי.
אני פעם פחדתי פחד מוות שלא ירצו אותי בגלל העבר שלי, בגלל כל מיני שריטות שלי (ויש כמה רציניות ), בגלל המון דברים.
ווואלה, הקב"ה פעם אחר פעם הוכיח לי שגם אם אחד פסל, יבוא אחד אחר תחתיו (חבל שזה הוכח לי בגילאים צעירים, אבל זה הוכח ), ואם גם הוא יפסול אז יהיה עוד אחד..
את יודעת מה מפחיד אותי במה שכתבת?
שאם היא תפחד שלא ירצו אותה בגלל זה, היא עלולה להינשא לראשון שירצה אותה רק כי אולי חסרה לה האמונה שירצו אותה..
ואני מפחדת את זה כיהייתי במקום הנפשי הזה, וב"ה שזה היה בגיל שעוד לא יכולתי להינשא ובשלב מסוים פשוט חתכנו ובדיעבד שנינו לא מצטערים על זה .
אבל באמת, הקב"ה ישלח לה מישהו מדהים רק בשבילה, והיא לא צריכה לרוץ עם כל אחד שהסכים.

זאת סתם הייתה נקודה נוספת שמשום מה לא ראיתי הרבה שהעלו אותה בשרשורים כגון אלו וזה נראה לי חבל..
ושוב, את הדברים האלה אני עדיין משננת לעצמי
כי זה קשה, וזאת עבודה ובעז"ה כולנו נמצא את בחיר ליבנו בעיתנו ובזמננו ונהיה בטוחים שהוא יגיע בזמן הכי הכי נכון לנו..
ובשאר הדברים כמובן אני מצטרפת לתגובות מעלי.

ב"הצלחה רבה לך ולחברתך
(הכותבת בת 18, אם זה משנה..)

אולי התהליך ייקח יותר זמן מהחברות. אולי לא.

אבל בסוף יגיע האחד שייקח אותה למרות החרשות.

כי הוא כל כך יעריך וירצה אותה עד שהחרשות לא תפריע לו.

והידיעה שהוא כל כך רוצה אותה עד שהוא לא שם לב למום שכזה, תהיה הרבה מאוד בשבילה.

לא כל אחת זוכה לכזו המחשה לקשר שנוצר.

וגם אם לו יהיה מום כלשהו זה לא יפחית מזה. כי אדם לא נרתע מהמום שלו כמו ממום של אחרים.

רק יוסיף גם הבנה לקושי והתמודדות עם המום אח"כ במהלך החיים.

 

נכון לדעתי לרוב המקרים עליהם שואלים פה שאלות כאלו.

לא פירטת כ"כ אבל לפי מה שכתבת

נשמע לי שבעזרת מכשירי השמיעה היא מתפקדת רגיל

לא חושבת שיש סיבה לדאגה..

יתכן שיהיו כאלה שיפסלו

אבל אני מאמינה שיהיו גם הרבה שזה לא יפריע להם

 

הכי חשוב להתמקד במה שיש לה

בכשרונות,מידות ועין טובה

ממש עזרתם לי לסדר את מה שרציתי להגיד לה!!
למי ששאל- היא מתפקדת רגיל לגמרי נחמדה במסגרות רגילות...

פעם אפילו הכרתי מישהי כזאת, לא הרגשתי בהבדל.

אם היא מצליחה לשמוע עם מכשיר שמיעה,

 

ויש לה מידות טובות, יראת שמיים, וכו' - 

 

אין מה לדאוג.

 

תמצא חתן מעולה בעז"ה.

חירשת באוזן אחת ובשניה עם מכשיר.
נשואה באושר עם בחור בריא ומקסים!

בס"ד

 

מצטרפת בערך למה שאמרו כאן ומרחיבה קצת.

 

בד"כ מה שמעניין את הבחור הפוטנציאלי יהיה:

1. איך היא מתפקדת בשגרה?

2. האם זה משהו בולט מבחינה חיצונית (חשוב חברתית וזה יכול להיות קושי משמעותי).

3. האם זה תורשתי.

 

לדעתי כדאי להוסיף לבירורים את סעיף 4+5:

4. איך היא מתמודדת עם זה נפשית? (האם היא שלמה עם זה או לא?) ---> אם בהקשר הזה המצב לא מושלם רצוי להתחיל לטפל כבר מעכשיו.

5. כשיגיע הבחור הפוטנציאלי בע"ה: איך הוא מקבל אותה? איך הוא מתמודד עם זה? האם יש לו כח להתמודד עם כל הנ"ל מבחינה נפשית? זה יכול להיות קשה! אם יש קושי מסויים כלשהו - האם שניהם יחד מסתדרים איתו?

 

וכמובן הדברים הרגילים של מידות טובות וכו'.

 

 

כמדומני שהרב בורשטין כתב פעם משהו בהקשר הזה ב"גילוי דעת".  (ואני חושבת שהמסקנה היתה שבאופן כללי הוא לא כ"כ ממליץ על חתונה של נכה עם בריא\ה אבל יש מקרים ספציפיים שהוא עונה אחרת).

אני חושבת שכשתגיע לגיל בע"ה כדאי לה לדבר עם מכון פועה לברר את הפרטים הגנטים (בהנחה שזה מולד) וכן איך ומה לספר לבחור בע"ה. אם זה מלחיץ אותה מעכשיו אולי כדאי לה להתקשר אליהם כבר עכשיו והם ירגיעו אותה בע"ה.

 

 

מבחינת מה שאני מכירה במציאות: מכירה כאלו וכאלו: זוגות ששניהם מתמודדים עם אותה בעיה \ כל אחד עם בעיה אחרת \ אחד עם נכות ואחד בריא. כולם מדהימים.

חלק זוכים להתחתן צעירים, חלק מבוגרים - אבל אין בזה כללים, כמו עם כל בחור\ה רגיל\ה. לפעמים ככה ולפעמים ככה.

 

 

לא מזמן ראיתי בסרטי בוגרים בערוץ סרט על בת של זוג חרשים. שווה לחפש ולראות!

 

 

 

 

לכל אחד הקב"ה הכין את החצי שלו, וגם היא לא יוצאת דופן.

חבל מאד שהיא מתוסבכת, כי זה ולא חרשות עצמו, מה שיכול להפריע לה בשידוכים.

אגב, היה עצלי פעם זוג בטיפול, זוג מקסים, והגברת היתה חירשת. והבעל - ללא שום בעיה ובעל  אוהב, מתחשב,  ובעל עוד תכונות טובות רבות מאד. עד כמה שזכור לי, הוא היה חברותא של אחיו של הבחורה, וכך היכירו.

איזה זוג מקסים, בלי עין הרע!..

תגידי לחברה שלך שהכול תלוי רק בה. 

אגב, תזכירי לה, שיש דברים הרבה יותר חמורים מחרשות, למשל, חוסר צניעות, ח"ו.  ואם לדבר על המחלות, אז יש מלא מחלות שמעקבים בשידוכים הרבה יותר מחרשות, למשל, כל מחלות נפש (אפילו במשפחה מורחבת ולא אצל בחורה עצמה).  וחרשות - זה לא בעיה. היא תמצא את השידוך שלה בקלות, ועוד תתפלאי לראות אותה מתחתנת לפני חברות רבות...--

ואם תרצה, היא יכולה ליצור איתי קשר במייל - ואשמח לדבר איתה.

 

ב"ה

מנסיון אישי ממשי... כשמבינים את המגבלות והיתרונות אפשר בהחלט להסתדר, העיקר תלוי באופי של שניהם ועד כמה עובדים על המידות.

הליקוי עצמו אם הוא מטופל נכון, דהיינו מכשירי שמיעה תקינים, טיפול בדיבור במקרי הצורך אינו מהווה כל בעיה או מגבלה.

יש מספיק כלי עזר שיכולים לתת  מענה לכל הנצרך (כמו גלאי בכי לתינוקות וכדומה).

לא אכחיש ואומר שאכן זה דורש כמה מילימטרים מעבר להתנהלות רגילה של בני זוג, אבל כאמור בעיקרו של דבר הדבר במהותו תלוי באופי ובמידות של האדם.

רק שהיא לא לומדת הוראה ומזכירות אלא הנדסה .משהו שקשור למכונה ומחשב ולא אנשים

• "איתתך גוצא - גחין ולחיש ליה"
  • מילולית: אשתך נמוכה - התכופף ולחש לה. במשמעות: דבר עם אשתך (ובהכללה: עם כל אדם) לפי רמת הבנתה. או לפי רש"י להיפך: אשתך נמוכה - התכופף ושמע בקולה.
    ובהשאלה לכאן: בחור נבון וטוב ידע איזה בחורה זהב יש מולו ולא יהיה מוכן להפסיד אותה רק בגלל בעיית שמיעה. כדאי להיעזר בשדכן בבוא הזמן, כדי למנוע הפתעות. אבל אז, כשזה זה, אז זה זה. שתהיה גאה בעצמה ובמה שהיא, שלא תפחד ותוריד ת'ראש בגלל הנכות שלה. יש לה מן הסתם כ"כ הרבה מעלות.

האם זה גנטי. ואפילו אם כן, זה עדיין שיקול נגד, לא 'דיל-ברייקר'

והעצה טובה לכולם- גם בריאים לגמרי כי לזיווג הגון צריך הרבה סיעתא דשמיא

 יש פגמים גרועים יותר מחירשות אבל היא צעירה מידי גיל 17 זה מוגזם תסיימי שירות לאומי ותמשיכי הלאה בהצלחה

אתה לא מכיר אותה, תן למי שמכיר אותה לייעץ

נראה לי אני צריך יותר מיד אחר בכדי לספור את האנשים שאני מכיר שהתחתנו עם מישהי בת 17 (ואפילו כמה מתחת)

 

תאמרי לה, שגם אם יאמרו לה לא, ומן הסתם יהיו כאלו,

היא גם לא רוצה להתחתן עם כאלה שאומרים לא על דברים כאלה!

היא רוצה להתחתן עם מישהו שיכול להכיל את זה! מי שלא יכול, לא שווה אותה...

 

(לא שאני דן לרעה כל כך מי שיאמר לה לא...)

שירת ירושלים.
ירוק בעיר.

אם המחיר זול במיוחד

תחפשו טוב טוב "קטנות" באולם

 

לדוג' ששמעתי:

- אם אתה מביא להקה זה עוד תוספת כסף (חוץ מתאורה והגברה שגם ככה מחוייבים)

- האולם מתחיל רק ב8 ומוגבל עד 12, אחרת תוספת תשלום

- יש באותו היום אירוע צהריים, קרי יכול להיות שיהיה קצת התנגשות בעריכה ועיצוב של האולם

- שלא נדבר על כמה שמתקמצנים על המזגן 

- אוכל ממחוזר (כן כן, ממה ששמעתם, אוכל שנשאר ושנשמר מאתמול או משלשום לקראת האירוע של היום)

- ניסיון לחיסכון במנות- אחרי שחצי אולם מקבל את האולם במנה העיקרית המצלרים מתחילים לטעון שנגמר הבשר/פרגית ונאשר רק המנה הזולה.

- אין היתר בניה לאולם (ושמעתי על מקרה שיום לפני החתונה הרסו אולם שזוג היה אמורים להתחתן שם)

 

 

 

בהצלחה

 

 

אם אתם רוצים להוזיל את העלויות

תוכלו להקדים קצת את החתונה לחורף, ששם המחירים יותר שפויים

או ממש להצמיד לפסח (יום-יומיים לפני) רק תבדקו טוב שלא יבריזו לכם כי זה זמן לחוץ

ואני מניחה שמה שיותר ישקיט את רוחך יהיו תשובות חיוביות מבנים, כי זה מדד אובייקטיבי מבחינתך לאמת, ואני מבינה זאת לחלוטין.

עם כל זאת בחרתי לענות לך בכל זאת. מקווה שתשובתי תהיה לך לעזר.

ראשית, רציתי להגיד שאני כואבת לשמוע שעברת הטרדה. ובכלל נשמע לא פשוט כל מה שעברת, ואני שולחת לך חיבוק.

שנית, אין ספק שאת מתארת פה עבר לא נורמטיבי. והדברים שתיארת נשמעים מטלטלים מבחינה רגשית.

אך אין זה אומר שצריך להרחיק לכת ולהגיע למסקנה שאף אחד לא ירצה לצאת איתך.

אני חושבת שאם התשובות לשאלות הבאות שליליות, את יכולה להיות שקטה:

האם את מרגישה שאת לא יציבה מבחינה רגשית בעקבות האימוץ?

האם את מרגישה שאת לא יכולה ליצור קשר נפשי עמוק בחור בעקבות ההטרדה שעברת?

האם את מרגישה שקיימת בך רתיעה ליצירת קשר הכולל מגע פיזי עם מי שתתחתני איתו?

במידה וענית על אחת או יותר מן השאלות בחיוב, אין מה להיבהל, פשוט כדאי לדאוג לטפל בצורה מקצועית בנקודה שלא פתורה לפני שאת מתחילה לצאת.

יש בחורים שעלולים לא לרצות לצאת איתך בגלל זה, אבל אגלה לך בסוד שהם גם ככה בחורים שאת לא רוצה לצאת איתם. בע"ה הבחור שלך יהיה בחור שיקבל את זה באהבה גדולה, ולא יעשה עניין גדול מהסיפור. 

ועוד סוד קטן- לכל אחד יש תיק. יש מישהו שהתיק שלו יותר מוחצן וגלוי, ויש מי שהתיק שלו פחות מוחצן וגלוי. בסוף עוד תגלי שאת צריכה להכיל תיק של מישהו אחר שאולי הוא נחשב 'טרוויאלי' או מקובל יותר, אבל גם זה יהיה תיק.

מאחלת לך הצלחה ענקית! חג שמח, ושבעז"ה תזכי לחוות מעתה רק דברים משמחים, נעימים, ומקדמים.

 

 

 

 

 

איזו תשובה! אני מציע לך לשקול להיות מטפלת זוגית ;)

הייתי אפילו אומר שאת צריכה ליהות פסיכולוגית את תצליחי בזה זה בטוח ..

אין כמוך.

 

ויתרתי על התכנון לכתוב גם כן תשובה, לא יכלת לנסח את זה יותר טוב.

והסוף גם מחזק לכל אחד.

"הטרדות" - 

 

יש כל מיני סוגים. ויש הבדל בהשלכות על האדם. ויש גם כל מיני סוגי בנים מבחינת "איכפתיות" מדברים כאלה.

 

ונשמע מדברייך שאת עברת הלאה היטב.

 

אל תחששי - את תמצאי בעז"ה.. 

לא כלכך הבנתי - 

את שואלת איך בחור שאת כבר יוצאת איתו היה מגיב למידע

או האם בחורים יסכימו לשמוע  בכלל ברמת ההצעה?

מיוחד בקשר, וקשה להם להתקשר נפשית לאדם שהם לא בוטחים בו בצורה חזקה. לכן הייתי יוצא עם אחת כזאת, והייתי בודק שזה הולך לכיוון של קשר הדדי עם הרבה בטחון ויציבות.

[סתם כתבתי את מחשבותיי הראשונות, אולי לא דייקתי.]

ועל האימוץ.
ואל תחכי להצעות מהמשפחה.
צאי לבלות עם חברות ותכירי בעצמך...
מי שיאהב אותך באמת, לא יפסול על ההטרדות שאת לא אשמה בהן ולא על האימוץ.
רק תני לו קודם זמן להכיר אותך ובפגישות מתקדמות תספרי בקטנה.. בלי לעשות מזה עניין..

ב"ה
אני חושב שזה תלוי איפה את נמצאת,
אם זה מה שמעסיק אותך כל הזמן ואת חייה בעבר אז נה יפריע,
אבל את נשמעת כמו אדם שעבר טראומות שמתמודד עם זה בצורה רצינית ביותר!
לכן,
בהתחלה אולי באמת לא לספר הכל, וכשהקשר יתפתח אז לספר יותר, למרות שיש דברים שלא חייבים לספר בפרטי פרטים.

ותמצאי את האחד שלך בקלות! מי שפוסל בגלל אימוץ וכאלה כניראה לא שווה אותך.. על אף שאני לא מבינה מה מרתיע בזה יש לי בני דודים מדהימים מאומצים ואני לא רואה בזה שום דופי..
ולגבי ההטרדה יש המון המון נשים נשואות באושר ועושר אין שום סיבה שאת לא תגיעי לזה.
ה מכין לך בתנור את האחד שלך ואת לא תלויה באחרים מה יגידו או לא יגידו אלא בו..
יהיה בסדר מחכה לשמוע בשורות טובות!
נשיקות!

התפקוד והשגרה, אני מאמינה שזה לא אמור להרתיע.
בסופו של דבר מבחן השגרה הוא זה שקובע להתמודדות של בנאדם, ואם בו את עומדת אז בתוכך את רק מחוזקת ובנויה יותר. (כמובן שיכולים להיות יוצאים מהכלל, זה העיקרון הבריא..)

ככה אני מקווה שמתייחסים אליי...

מי מהם שלא לנסות, זו מציאות שיש כאלה שמפחדים, אבל את נשמעת בחורה שיודעת מה היא רוצה,

בוגרת ומתנסחת יפה, ואלו תכונות שיובילו אותך קדימה, אז אל תחששי מכך שלא מציעים הרבה (למרות שלא בטוח שזה נכון כי יכולות להיות סיבות נוספות כמו שלא יודעים שאת רוצה וכו') אלא תתמקדי במה שכן מציעים ובע"ה תצליחי.

 

 

חוץ  מזה אפשר גם לפנות ולא צריך לחכות שיציעו....

 

בהצלחה רבה רבה.

בקשר לדבר השני - זה תלוי במצב הנפשי של הבחורה. אני חושב שבד"כ לא תהיה לי בעיה.

אנשים רבים עוברים משברים בחיים. אומנם נכון שהמשבר שאת עברת הוא גדול מאוד באופן יחסי, אבל השאלה היא לא מהו המשבר ומהו הקושי - אלא איך יצאת ממנו. אני חושב שזה המדד העיקרי בנושא הזה. נכון, אני מדבר באוויר, בפועל - פעמים רבות יכול להיות חשש. אבל אם היו אומרים לי על מישהי שהיא מאוד מתאימה לי ואיכותית מאוד שעברה את אלו הדברים אבל יצאה מזה לחלוטין - אני חושב שהייתי שוקל את זה לחיוב ומנסה... אני לא מתכחש לעובדה שלפעמים הדברים הללו משפיעים על הקשר ויש כאן נקודות נוספות שאותם הייתי רוצה לבדוק, אבל באופן כללי - אני חושב שישנם אנשים איכותיים מאוד מאחורי המשברים בהנחה והם יצאו מהם בשלום ולכן, אם יודעים ללטש ולנקות את האבק של המשבר שלפעמים מתריע ומפחיד - אפשר למצוא יהלום.

 

בהצלחה רבה!!

 

נ.ב

ברור לי שישנם בנים אשר לא יסכימו איתי, יאמרו ש"מה אני צריך להכניס ראש בריא למיתה חולה" וכדו' ואני באמת מכבד את זה, אבל צריך להסתכל על הבן אדם כמכלול מעבר למה שרואים. אגב, אני אומר את האמת - ההטרדה המינית פחות מפריעה לי, אבל עניין האימוץ זה דבר שהייתי רוצה לברר. כלומר - מה קרה ברקע, אם יש קשר עם ההורים הקודמים ואיך זה מתנהל. ובכל אופן ארגיע אותך שאני מכיר חבר שהתחתן עם אישה עם בעיות של אלימות במשפחה עם כל המשתמע בזה, הם התחתנו על דעת זה, ושמחים מאוד היום על אף שאין קשר עם אבא והמצב מורכב. הבעל מאוד תומך ומכיל את המורכבות, מן הסתם שתצטרכי למצוא מישהו שיתאים לך מהבחינה הרגשית ושיכול להוות לך משענת חזקה מהבחינה הזו.

מה שבטוח - לא מספרים דברים כאלו על ההתחלה, תחכי עם כל הנתונים הללו לפגישה 5-6, כך לענ"ד ואני חושב שזה הגון מאוד.

לדעתי בציבור שלנו נושא ההצעות והשידוכים לא מספיק מפותח

מלחיץ-כן.

פוסל-לא.

בוואדי שיש מי שירצה! תשמחי! את לא יחידה עם עבר מסובך-והעיקר בחשש לדעתי זה ההטרדה (שלא הייתי מדבר בתחילת קשר). אימוץ זה מצוי ונורמאלי.

תודה רבה ששיתפת ובאמת מתפלל שה' יסייע לך לבנות בית נאמן בישראל מהרה.

1. בעיני ה' את שווה הרבה יותר (אמנם הוא לא אופציה אבל הוא עוזר)

2. ממליץ לבדוק נינוחות במגע (דבר שמשפיע כבר מהשלב הראשון של ההיכרות אפילו אצל דתיים ששומרים נגיעה)

3. אימוץ = לא מוכיח על שום חיסרון לצערי ישנם ילדים רבים שעדיף שמישהוא היה מאמץ אותם.

ברכתי שתשאבי כוחות מהאבא המאמץ של כולנו ותצאי עם כל הכוח והעוצמה ותמצאי את החצי שלך בקלות ובשמחה 

אני חושב שנגעת בכולנו 

בהצלחה, יהודיה!

 

בתור בן, אם הבת היא מצויינת, ורגילה, ורק העבר שלה 'בעייתי', והשדכן מציע כי באמת נראה לו מתאים וכולי.. אסכים לצאת בשמחה...