פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1210)

המדד ל"מי יועדה לי" הוא אך ורק "את מי בחרתי בסוף". ואיגלאי מילתא למפרע...

את זה?...

נס קורה פעם אחת. כשנפגשים.

משם זה אך ורק עבודה.

לענ"ד, אם קיימת התאמה שכלית, וקיים חיבור רגשי, וישנה הבנה עמוקה של העולם הפנימי של בן הזוג, אלו מספיק נתונים כדי ללכת על זה.

אין בימינו נבואה, ולכן ההשתדלות שלנו היא המקסימום יכולת שלנו, ולכן אם כל מה שציינתי נמצא, כאן נגמר החלק שלנו, ויש לתת ליד ה' לפעול.

וכמובן, עבודה עבודה, ועבודה.

שאני לא יודע עד כמה הוא באמת אמיתי ומאומת, מלמד אותנו שאין את האחד או האחת הספציפיים שרק הם מתאימים לנו, אלא בסופו כמעט כל אחד יכול להתאים באופן מסוים לכל אחת. אפשר להסתדר כמעט עם כל בן אדם נורמלי ולחיות איתו כל החיים. צריך לדעת לפעמים להתפשר על דברים קטנים ולפסול על שטויות.. 

זיכרו שכל אחד שאתם פוסלים הוא אולי מה-70% 80% אחוז האלו.. חבל...

השיטה הפשוטה לעשות מחקר כזה, זה להשיא אקראית זוגות, ולבדוק באיזה אחוז זה הצליח.

אני לא חושב שככה עשו את המחקר..

ספר את זה לחוקרים הפרטיים ולסטטיסטיקות ההתגרשות.

זה לא היום אסרו, להזכירך - אלא כבר לפני יותר מאלף שנה, רבנו גרשום...ורוב העם כנראה קיבל עליו זה כי הבין שזוהי תקנה בריאה.

ההפך - כל פי תורה יש נשים שחזקתם שונאות אחת את השניה ואחת מהם זו אשה שניה..

הגברים יכלו אז להכיל איכשהו 2 נשים

היום רק תימנים עקשנים מסוגלים

איך אפשר להגיע למסקנה מתשובות של 3-4 בנות שגם מהן לא בטוח עלתה המסקנה הזו? ועוד שבכל אחת מהתשובות דובר על קשר שונה שלעולם לא תדע מה היה בו...

חוצמיזה שבלי לקשר לעניין הזה יש אנשים יותר רגשיים אבל יש מצב שהרגשות שלהם פחות עמוקים ויש שמרגישים יותר לאט/ מסתירים את הרגשות שלהם אבל כשהם מרגישים זה מאד מאד עמוק- בלי קשר לעניין שהוזכר, זאת דעתי על ההבדלים בין רגישיות של אנשים

זה הפוך, לבנים יותר קל להשתחרר...

בדר"כ לבנות שנקשרות רגשית בקשר ייקח יותר זמן להשתחרר ממנו, הן עמוק יותר בפנים.

הרבה פעמים הקשר הוא רק מצידו, הבת לא נקשרת וממילא משתחררת מהר יותר..

ובהרבה מקרם בנות לא יחצינו את הקושי שלהן.

אני מכירה מספיק בנות שממשיכות להפגש למרות שתקוע להן מישהו אחר בראש

(גם כדי לא לפספס את 'האחד', וגם כדי להראות לעצמן שהן ממשיכות הלאה)

אולי הכללתי אולי הגזמתי

אבל צריך לדעת גם איך להגיב

שאלתי את שאלתי כיון שכך היה נראה

מהשירשור שנפתח פה קודם לכן

וגם פה ושם מהחיים בכללי.

אישית נמאס לי מאדד מההכללות על נשים שהולכות בפורום, מסתבר שהותקפת בשביל כלל התגובות שקדמו לך..

לכן תגובתי. מצטערת. 

עשית לי חשק לפתוח שרשור. אויש 

יש בנות שקשר עמוק רציני מרגיל אותן להיות חלק מזוג, בעצם הן זקוקות לקשר ולכן "נופלות" לקשר הבא.

לא אקרא אותו שוב, בל"נ..

פעם ראשונה חביב.

אבל לא יותר מזה לצערי  

ואני ממש אוהבת את הספרים האחרים שלו... |מים שאין להם סוף |

בס"ד

הרעיון מקרוי ויפה ונהנתי לקרוא אותו. אבל נראה לי שזה ספר שיכול להכתב רק בדורנו המתרווק. ולא בדורות קודמים בהם חתונה הייתה די דבר בורר ומידי 

אם הספר תופס אותי, אני יכולה גם לעשות לילה לבן בשבילו.

אז זהו. 

אבל זה היה שנה שעברה, אולי עכשיו הוא כן יתפוס אותי.

במחשבה שנייה, הוא לא היה שלי, אז יש מצב שהתחלתי אותו ופשוט לא הספקתי לסיים לפני מוצ"ש.

יש מצב שמישהו מספר עליו?

האחרון שלו

הספר נכתב בהשפעת מחאת הקוטג' שהייתה בזמנו

שכולם יצאו לרחובות

רק שכאן דובר על תופעת הרווקות

רעיון מעניין וכתיבה מעולה 

מחאת הקוטג' ורווקות? מעניין..

נלך על זה בתור הספר הבא בע"ה

אבל פשוט קצת.. מוזר.. וחסר פואנטה..

<אבל אני בעד לקרוא אותו.. ספר שחייבים לקרוא למרות שהוא מעפן..>

רק לי נמאס מזה שכ-ל הספרים אותו דבר??

(גיליתי שהמיתוס הנכון על ספרות חרדית נכון לגבי כל ספרות שהיא בעע)

בספרים האחרים הוא עוד צעד על הגבול, הקפיד לא לחצות אותו - וכעת זה מבשר רע, אולי, אולי, מגמה לא טובה...

התאכזבתי, למרות שהכתיבה טובה, בגדול.

קיבלתי. תודה שכתבת את הדברים.

אני בד"כ כשמדובר בדייטים ראשונים, 'חונכתי' שהבחור הוא זה שמתקשר אחרי הדייט, ואז כשהוא מתקשר אומרים לו. 

וכמובן שבקשר מתקדם, כש'החוקים' כבר לא 'תקפים' כמובן וכמובן שאם יש כוונה להיפרד, הבת צריכה ליזום את השיחה.

אבל לאחר מה שכתבת, הארת את עיניי, שאולי לא נכון לחכות לשיחה מהבחור ואז להגיד.

תודה.

וואי וואי. בין הדברים שיש לי דעה נחרצת בקשר אליהם. אין מצב לחכות שהוא יתקשר!! אם אני יודעת שאני בטוח לא בעניין (גם אם זה אחרי פגישה אחת בלבד!), כמה שיותר מהר אני מעדכנת את הבחור בעניין.

ובד"כ שולחת לפני איזה הודעה להכנת השטח שידע מה הכיוון כדי שיוכל להגיב כמו שהוא רוצה בלי להיות מופתע.

למדתי שככה אני רוצה לעשות את זה אחרי שנפצעתי (בלב) ממשהו שנפרד ממני בחוסר רגישות משווע (ככה אני הרגשתי אז). אני בטוחה שהיו לו כוונות טובות וגם יודעת שהוא לא היה כ"כ סגור על הצעד שעשה אז אולי בגלל זה זה יצא ככה.

בכולופן, הוא התקשר (אחרי פעמיים שנפגשנו) בערב ואחרי שיחה חביבה וידידותית, הסביר לי שלא נראה לו שזה זה.

אוקיי.

סבבה. בנאדם, תאמין לי, הכי בכיף. אבל למה לא חסכת ממני ת'דיבור החביב וכל זה? עם כל הנחמדות והנימוס או מה שזה לא יהיה, הייתי מעדיפה שקודם יגיד ואח"כ, אם בא לנו, אפשר לדבר קצת ולהגיד שלום יפה.

ואני בטוחה באמת שהוא לא התכוון לפגוע והוא באמת בחור מתוק והכל, אבל אני הייתי בתחילת דרכי בעניין הזה, חמודה, פגיעה (זה היה לפני שהלבשתי על עצמי שריון קשקשים שמגן לי על הלב אבל גם קצת סוגר אותו...) ומלאת אמון (נראה לי שככה הייתי, אם אני זוכרת נכון ) וזה פשוט ייבש לי ת'צורה!! 

כמה הרצתי בראש את כל מה שהיה לי להגיד לו ולעולם לא יצא לי... 

אל תמעיטו בערכם של מפגשים קצרים וברושם שהם משאירים בלב לפעמים...

אז עברו מאז כמה איזה שלוש שנים וכבר מזמן הבנתי כמה למדתי מכל המהלך הזה וממשיכה ליישם ת'מסקנות באדיקות.

בתקווה שלא אזדקק לזה יותר משום צד 

ו

לגבי ההודעה זה רעיון שיכול להפיג את המתח שמצטבר לקראת שיחה משמעותית כזאת (משני הכיוונים, זה דורש להפעיל הרבה מחשבה מה בדיוק כותבים שם, מבחינתי בכל אופן).
 

וכל כך מזדהה עם הפגיעה הזאת שחווית, של להרגיש שזה מתקדם (שיחה טובה ועוד אחרי פגישות משמעותיות) ואז מטיחים לך את זה בפרצוף בלי הכנה (ועוד בהודעה).

כנראה שעוד נשארה צלקת מהסיפור הזה.

אבל למזלו זה לא היה בהודעה... (או שהתכוונת שלך זה קרה בהודעה או משו כזה). 

למרות שבמחשבה שנייה, בהודעה לפחות יכולתי להגיב מתי ואיך שבא לי... 

והצלקת... זה לא הוא, כבר הבנתי מזמן. פשוט כל הסיפור הזה ישב לי על נקודה מסוימת וב"ה, אחרי התבוננות ובירור גם הבנתי למה זה כ"כ השפיע עלי.

ובכללי, תמיד מזכירה לעצמי שיש מולי בנאדם שהוא עולם שלם. ויש לו נשמה ולב, שהוא חושב ומרגיש.

לא איזה אובייקט.

זאת נקודה שאח שלי ממש האיר לי פעם. להתייחס בכבוד. גם כשהבנתי שלא וגם אם אני מספרת עליו (בלי שמות) אחרי.

לשים לב.

זה חשוב. מאוד. 

דיברתי עליי, ועל מה שקרה לי.  
גם הצלקת אצלי, וכנראה שזה לא עבר עדיין. 

אין ספק - צריך לכבד כל אדם באשר הוא אדם, ובמיוחד אם עתיד להכנס להגדרה "איתו אני הולכת לבנות חיים שלמים ועולמות". 

וגם אם לא.

שאחרי דייטים ראשונים מחכים שהוא יתקשר, לא משנה אם את בעניין להמשיך או לא.

וגם אני לא אוהבת את הכלל הזה. בעיקר כשאני מתכוונת לחתוך..

למרות שיש באפשרות השניה משהו קצת מעליב לדעתי.

תחושה כאילו אני "להוטה" כבר לסיים עם זה, במקום לחכות בנחת שפשוט יתקשר ואז להגיד.

זו התחושה שלי..

ואולי טוב ללכת עם הכלל הנ"ל והבחור יודע שכשהוא מתקשר, ייתכן שישמע לא.

שזה ממש לא בקטע שלהיטות לסיים. 

ואני מסבירה את עצמי בעיקר כי אני מאמינה שעוד אנשים יכולים ללמוד את מה שאני למדתי.

ההפך. הכוונה היא לכבד את מי שמולי. 

זה לא שישר, איך שהוא נעלם לי מהעיניים, אני מעדכנת אותו בתוצאות הסקר....

אם אני חושבת שזה לא הכיוון, אני אתן לעצמי איזה כמה שעות גם כדי להיות שלמה וגם כדי לעשות את זה בצורה הוגנת.

ואם בזמן שחשבתי הוא הקדים אותי והתקשר, אז אם הוא הראה או אמר שהוא בעניין וברור לי שהוא לא מתקשר להיפרד עכשיו, רוב הסיכויים שלא אענה לו ואחרי איזה כמה דקות אשלח הודעה עדינה על הכיוון שלי ואם הוא לא מתקשר ישר אחרי זה, אני מתקשרת קצת אחרי...

זאת ההתנהלות שלי. ואני מרגישה טוב איתה ב"ה.

הראיה שלי שזה טוב היא שכל מי שנפרדתי ממנו ככה, אין לי שום בעיה לראות אותו פתאום ברחוב או משו ולהגיד שלום וכאלה.

ואני מרגישה שלא פגעתי. כי בדרך כלל זה שלום ידידותי.

תכל'ס, לא עשינו שום דבר רע. ניסינו, באנו בכוונה טובה, לא הלך. סבבה.

ואם נהוג שבכל מקרה הוא מתקשר (בדייט ראשון,שני בוא נגיד..)

אז אין סיבה שיפגע. ז"א תמיד לא נעים לשמוע לא, אבל אין פגיעה מעבר לזה.

הוא יודע שמחכים לטלפון שלו ואז ישמע את דעתה- כן או לא.

במצב הזה, כששניהם הולכים לפי ה"כלל", אם הבחורה מתקשרת קודם זה מרגיש קצת להיטות..

אם שניהם לא הולכים לפי הכללים האלה, אולי זה לא יתפרש ככה.

אולי את הולכת לפי ה"כלל" והוא לא מכיר אותו?

וגם אם לפעמים לא נראה שיש סיבה לבנאדם להיפגע, אי אפשר לדעת איפה זה פוגש אותו. אז תמיד עדיף להיות רגיש יותר לזה.

זה קצת כמו לזרוק על מישהו חתיכת קלקר ויכאב לו. אבל למה? זה לא אבן, זה לא אמור לכאוב! 

אבל זה יכול לפגוע, עצם הזריקה... 

אולי זאת לא דוגמה טובה, אבל שיהיה.

כבר קרה לי שמישהו צחק כזה על ההכנה שעשיתי לו (אחרי שנפגשנו איזה שלוש פעמים ודיברנו מלא בין לבין), אבל הרגשתי שזה שחרר אותו. הוא בא מוכן לשיחה ויכולנו לסיים בטוב ובכייף (למרות שמבחינתו הוא רצה להמשיך, הוא יצא מזה סבבה נראה לי).

בשבילי זאת דרך הרבה יותר נעימה ומשחררת.

זה גם מה שאני חושבת.

ותילה, נשמה, תאמיני לי, אני לא מנסה צאת נגד איזה חוק לא כתוב (או כן כתוב?! לוי'דעת, אולי יש איזה ספר כללים כזה איפשהו. ולא נראה לי שאני רוצה לקרוא אותו).

אולי סתם כי באופן אישי אני לא מאמינה בכל מיני חוקים שלא יודעת מי קבע ועל סמך מה.

פשוט משתדלת ללכת בעדינות ולמזער נזקים... אז החוקים שלי הם חוקי מה שמרגיש לי אנושי ונכון בד"כ בקטע הזה.

וחס ושלום שלא יובן מדברי שאני שוללת אותך או משו!

זאת רק גישה שאני פחות מתחברת אליה  

תכלס, כמו שכתבתי פה, גם אני לא בעד החוק הזה..

אבל בגלל שהוא נראה לי די ידוע בציבור, כשאני לא הולכת על פיו אני מרגישה שאני עלולה לפגוע יותר.(הסברתי איך..)

ואני באמת לא עושה את זה בגלל הסיבה הזאת!

כי הכי טבעי לי פשוט להתקשר ולסיים עם זה. גם לי זה יותר קל, משחרר מהר יותר..

אבל בשביל לא לתת תחושה שאני ממהרת לחתוך, אני מחכה לטלפון שלו.

ושוב, אני מדברת על פגישה ראשונה שניה.

מעבר לזה, פשיטא מבחינתי שאתקשר בלי לחכות לטלפון שלו (ושאעשה "הכנות" לפני וכו'..כדי לפגוע כמה שפחות.)

סה"כ שתינו באותה מטרה- כמה שפחות לפגוע.. השאלה היא איך.

(אם מספיק בנים יעידו שהם מעדיפים שהיא תתקשר, אשקול לשנות נוהל)

לא חשבתי אחרת 

אצלי - מחכה לשיחה מהבחור אלא אם החלטתי לחתוך בוודאות, ואז משתדלת ליזום את השיחה לפני שהוא יתקשר.

קרה שהבחור פנה מאוד מהר בבוקר אז למרות שהוא פנה ולא אני, חתכתי.. אבל זה נובע מקושי טכני.

בית דגן

(שירתתי בעבר בבה"ד 20 ו11)

שואל ברצינות

ואין לנו רכב.

תודה לכולם!!

[תרתי משמע]

בתורה מנביעה והזדהות פנימית כזאת.

דוגמת אבינו הראשון (ב"ר פרשה סא סי' א).

מסקנה מופרכת משהו 

 יֹשֵׁב, בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן;    בְּצֵל שַׁדַּי, יִתְלוֹנָן.

ב  אֹמַר--לַיהוָה, מַחְסִי וּמְצוּדָתִי;    אֱלֹהַי, אֶבְטַח-בּוֹ.

ג  כִּי הוּא יַצִּילְךָ, מִפַּח יָקוּשׁ;    מִדֶּבֶר הַוּוֹת.

ד  בְּאֶבְרָתוֹ, יָסֶךְ לָךְ--וְתַחַת-כְּנָפָיו תֶּחְסֶה;    צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.

ה  לֹא-תִירָא, מִפַּחַד לָיְלָה;    מֵחֵץ, יָעוּף יוֹמָם.

ו  מִדֶּבֶר, בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ;    מִקֶּטֶב, יָשׁוּד צָהֳרָיִם.

ז  יִפֹּל מִצִּדְּךָ, אֶלֶף--וּרְבָבָה מִימִינֶךָ:    אֵלֶיךָ, לֹא יִגָּשׁ.

ח  רַק, בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט;    וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.

ט  כִּי-אַתָּה יְהוָה מַחְסִי;    עֶלְיוֹן, שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ.

י  לֹא-תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה;    וְנֶגַע, לֹא-יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ.

יא  כִּי מַלְאָכָיו, יְצַוֶּה-לָּךְ;    לִשְׁמָרְךָ, בְּכָל-דְּרָכֶיךָ.

יב  עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ:    פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ.

יג  עַל-שַׁחַל וָפֶתֶן, תִּדְרֹךְ;    תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין.

יד  כִּי בִי חָשַׁק, וַאֲפַלְּטֵהוּ;    אֲשַׂגְּבֵהוּ, כִּי-יָדַע שְׁמִי.

טו  יִקְרָאֵנִי, וְאֶעֱנֵהוּ--עִמּוֹ-אָנֹכִי בְצָרָה;    אֲחַלְּצֵהוּ, וַאֲכַבְּדֵהוּ.

טז  אֹרֶךְ יָמִים, אַשְׂבִּיעֵהוּ;    וְאַרְאֵהוּ, בִּישׁוּעָתִי.

שנשמע רק בשורות טובות!

נ.ב אהבתי תחתימה!

באסה כי זה לא מה שאת רוצה, אבל נראה לי שזה מה שראוי לעשות במצב הזה. בת-דודה זו קרבה שמצפים שלא תיעדר... כמו שכתבת - החברה תבין, בת-הדודה עשויה להיעלב...

אז בע"ה בלנ"ד אלך לחתונה של הבת דודה 

תודה רבה 

למה לרצות להבריז מחתונה? חתונות זה כיף!

זה שקר??!!

בס"ד

כל צד חושב שאת באמת הטלכת לארוע האחר וגלל זה את לא באה. מה זה אם לא שקר??. {מטיף}

זה בסגנון: "טוב נראה יש לי בדיוק באותו יום חתונה של חברה מהתיכון" 

אבל בכל זאת אולי יש בזה משהו, צכה לברר. אם כן, יהיה לי הרבה מאד על מה לחזור בתשובה 

אבל אני לא דוגמא.

ממה שכתבת נשמע שכדאי לפנות לטיפול אצל אשת מקצוע.

בשורות טובות, ובהצלחה!

לגבי מקצועיות אין לי מושג, אבל מהסרטון היא נשמעת ממש מקסימה!

זה שאת מודעת לבעיה. זה ממש לא ברור מאליו!

כבר רוב הפתרון.

לגבי המלצה אני ברמה האישית לא כל כך מכירה אבל שמעתי על הרב משה ברלינר מאנשים שיצאו מרוצים. 

ב"הצלחה!!!

ב"ה

1) בן

2) בת

3) כמה שבועות

ב. זה בא מהצד שלי...

ג. שאלה קשה

שמעתי שאם אח"כ ממשיכים לצאת יותר קל לצאת מזה...

לא היה כזה.

אבל נניח שניקח את זה שייחסתי לו את הפוטנציאל הכי גבוה.

א. אני בן.

ב. היא.

ג. יום או יומיים, אבל כאמור זה לא חכמה.

זאת דוגמה לתשובה שלא תרמה לשום דבר...

בין "סתם רגש" ל"יותר מסתם רגש"

(ז"א, מה זה בעצם "סתם רגש")

אני פשוט הולך לשרשר את זה כתופעה כללית,

שלא קשורה דווקא אלייך ספציפית.

שהבנות הן אלה שבד"כ חתכו את הקשרים הרציניים שלהן.

ודווקא הבנים הם אלה שבד"כ נחתכים בקשרים רציניים (מוסיף סטטיסטיקה של חברים).

מעניין מה גורם לזה לקרות?

אולי הבנות נותנות יותר צ'אנסים שיש להם סיכוי ממש קטן להצליח?

או שהן חוטפות יותר בקלות "רגליים קרות"? (אבל זה לא כ"כ מסתדר עם הנתון להלן)

הנתון הנוסף, שחשבתי שבנות הן יותר רגשניות,

ודווקא הן מתאוששות הרבה יותר בקלות מקשרים רציניים.

זה אולי נובע מזה שאצלן הרגש מגיע בקלות והולך בקלות?

לא חושב שאי פעם אפשר באמת להשתחרר מקשר רציני...

העבר ירדוף אותך לנצח.

[לפחות ככה זה אצלי]

נקווה שתיווכח שזה לא נכון!

ועדיין אני לא חושב שיש דבר כזה 100%

לשכוח את הקשרים הקודמים,

גם אחרי החתונה(!)

את עצם קיומם של הקשרים הקודמים - רוב האנשים לא שוכחים.

אבל את הקשיים והרגשות שהיו בתקופת הדייטים - נראה לי שרוב האנשים בהחלט שוכחים.

אני צריך לחשוב עלזה...

דווקא הבנות שהן יותר "רגשיות"

משתחררות מקשרים רצינים הרבה יותר

מהר מהבנים

איך זה יתכן? ולמה?

[עריכה:ראיתי עכשיו שגם רוני כתב אתזה,

                                   אפשר למחוק]

השאלה הזאת מוכרת לי??

בת

אני חתכתי

לקח בערך 4 חודשים להתנתק "בסיוע" הודעות שלו מידי פעם אז לקח עוד קצת זמן..

א. בת

ב. הוא

ג. יומיים

(קשר של שלושה חודשים)

ואין שום חובה לכתוב עליה משהו, בדיוק כמו על הכוס של החופה.

הכיתוב והעיטורים הם בעיקר ליופי.

ולכן, את יכולה לכתוב כל מה שעולה לך לראש, החל מ-"וארשתיך לי לעולם" עד "נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו" (שזה לא ממש פסוק אבל מספיק דומה)

שיהיה במזלטוב

לא ממש פסוק, כי יכול להיות שיש בעיה לכתוב שלוש מלים מפסוק, או בעיה לשבור (לא התעמקתי, אבל בדיוק הכנתי צלחת אירוסין לחברה והארוס שלה אמר לא לכתוב פסוק או חלק מפסוק )

הסיבה הראשונה - זכר לחורבן

הסיבה השניה - כביכול לסמל את שבירת הסטטוס של הרווקות

אז מכיוון שזכור לי שלפחות טעם אחד הוא שזה כן לזכר החורבן,

מן הסתם אני לא יכול לענות למה שאת רוצה.

ולא צריך לכתוב או לצייר כלום,

או לחילופין אפשר לצייר או לכתוב מה שבא לך!

"השבעתי אתכן בנות ירושלים

אם תמצאו את דודי מה תגידו לו 

שחולת אהבה אני"

אבל מי ששובר את הצלחת זה לא החתן.

ממה שאני מכיר, אם כבר יש מריבות בין החמות לאמא, זה בהכנות לחתונה.

אח"כ הן בד"כ נפגשות בעיקר בשמחות משותפות כמו ברית-מילה או בר-מצווה.

אולי צריך שמי שישבור את הצלחת, זה הכלה ואם החתן.

לפני כל ההכנות לחתונה...

(זה נראה לי היה ברור שאני ציני,לא?)

אבל גם כשציניים, צריך בסיס לציניות.

ואמרת שז אימון לאחר החתונה,

אז תמהתי מה הקשר לאחר החתונה.

אני תמיד מבקשת מכולם לבקר אותי ולא לשכוח אותי כשאשאר לבד החתולים..

עכשיו הכל ברור....

שאסור לפתוח פה לשטן.

יש לזה מקור, אולי אחפש בהמשך הלילה...

יש שם מקורות מצוינים

בס"ד

וגם לנו, ניתן כוח לפעול על ידי מילים.

תפילה חייבת להיות על ידי דיבור ולא מספיק קריאה בלבד, 

כן גם ברכות, וכל המצוות שקשורות לדיבור. 
 

דיבור זה הכוח להוציא פוטנציאל מהכוח אל הפועל.

כתוב לשון הרע הורג שלושה, את המדבר, את השומע, ואת זה שדיברו עליו.

נשאלת השאלה מה אשם זה שדיברו עליו?

בחסידות מוסבר שמעבר לנזק שנגרם על ידי הלשון הרע מבחינה מעשית, (אם נגרם),

יש נזק רוחני, כי לדבר רע על אדם מעצים את הרע שבו. (גם אם הוא בכלל לא שומע ולא יודע על כך)

והיות ומרובה מידה טובה ממידת הפורענות אלף פעמים,

(לומדים את זה מעשרת הדברות, "דור רבעי לשונאי", לעומת "ועושה חסד לאלפים לאוהבי" )

אז כשמדברים טוב, עוזרים לפוטנציאל הטוב הגנוז באדם או במציאות להיחשף.

יש עוד הרבה הרבה מקורות בחסידות, אך כרגע לא זוכרת...

אני יכול לומר לך שכשהמשקפיים ורודות

אז הכל ורוד. 

אופטימיסטים לא חווים אכזבות 

כי התיקווה שלהם היא לא נקודית אלא צורת הסתכלות על הכל

אז גם כשיש אכזבה, 

היא מתמזערת ומיד באה במקומה תיקווה חדשה

אני שואל את עצמי אם זו תכונה מולדת ברת שינוי או שהיא תכונה מולדת שאינה ברת שינוי

יש מחקרים שמראים שדווקא אופטימיסטיים מתים קודם- וההשערה שבגלל אכזבות...

יש גם כאלה שמראים ההפך.

ההשערה היא שתלוי מה רמת האופטימיזם.

נו, מילא, אני כבר לא אתאכזב שאאלץ לאמץ חתולים בגיל המיועד, זה תכף מגיע...

[בעסה שאני טיפוס של כלבים יותר..]

אני אופטימי שהאופטימיות היא דבר טוב

חוץ מזה, חיים קצרים? ומה? עדיף לחיות חיים ארוכים ומלאי פסימיות? אני לא משוכנע

שוב, ככל הנראה יש קשר לרמת האופטימיות,

כי מי שאופטימי מדי יחווה הרבה פעמיים יותר אכזבות.

בס"ד

סליחה, אבל הייתי חייבת...

וברצינות, הכל שאלה מאיפה נובעת האופטימיות.

אם האופטימיות זו ציפייה שנובעת מחשבה שמגיע לי כל הטוב שבעולם וכ',

אז תמיד יהיו אכזבות, כי שום דבר לא יענה על הציפיות שלנו.

אבל אם האופטימיות נובעת מבטחון אמתי בה', מאמונה איתנה שעצם הטוב להיטיב,

אז אין כלי גדול כמו ביטחון בה'- "הבוטח בה' חסד יסובבנו"

"תחשוב טוב יהיה טוב"- אמר הרבי הרש"ב, (לפני למעלה ממאה שנים) 

לחשוב טוב זה לא רק אווירה כללית שהכל יהיה בסדר,

אלא לסמוך על הקב"ה באמת.

כשאדם נסמך על משהו- הוא באמת נשען על זה,
ובוטח שאותו גורם שעליו הוא סמוך יחזיק אותו.

לכן אדם שהאופטימיות שלו נובעת מאמונה ובטחון בה', ובכך שאין רע יורד מלמעלה,

תמיד יראה את הטוב שבכל סיטואציה.

הוא ייצפה ויתפלל ויפעל למען הטוב ביותר כפי שהוא מבין,

אבל יידע גם לקבל באהבה את מה שה' נותן, כזה ההפך מכל מה שביקשתי.

כי ביסוד מאמינים שה' יודע יותר טוב ממני מה טוב לי.

כשמסתכלים ככה, גם הרבה פעמים רואים איך לבסוף הכל לטובה.

לעתים זה לוקח פחות זמן, לעיתים כמעט חיים שלמים, 
ולעתים הטוב הזה יתגלה רק בגאולה.

אך אם מאמינים שטבע הטוב להייטיב, ועל כל דבר אומרים גם זו לטובה,

יודעים לשלב בין ציפייה לטוב מוחלט ועשיה למענה,
וקבלת המציאות כמו שהיא ללא אכזבות.

זו עבודה,

אך עם מתרגלים אותה, ומעמיקים בזה מבחינה של לימוד וכ',
בסופו של דבר זה הופך להיות כמעט טבע שני.

בכל דבר לראות טוב.

לראות הזדמנות לרומם את עצמך.

כמו ניסיון, שנועד לרומם, להעלות על נס, כך כל אכזבה מדומה בחיים.

טוב חפרתי

רואים בעין טובה.  רואים איך גם מבעיה תוכל לצמוח תקוה.

אופטימיסט - זה לא איזה "בעל אשליות" שכל פעם מתאכזב אם זה לא הלך. זה אופי, צורת הסתכלות, שאפשר גם לעבוד אליה. וזה לא "מושפע" דווקא ממה שקורה, ו"נשבר" כשלא הלך.  ההיפך, זה משפיע על המציאות. נותן כח.

ולהיפך - פסימיסט אינו חי "חיים טובים" כי הוא לא מופתע אם משהו לא הולך. פשוט, מר לו יותר בשוטף... אם כי לפעמים הוא "מתייצב" על זה..   וגם אם משהו ילך טוב - הוא כבר ימצא סיבה לקטר..

אפשר להסתכל בעין טובה, לתת לטוב מקום מרכזי, ולהתמלא כחות ולשמוח ולהתעודד - בלי להתעלם מקשיים אפשריים ומצורך להתמודד באופן ממשי - ואפשר אחרת. יש בחירה.

הֱיו אופטימיסטים...

[ומה שכתבת, זו דוגמה להסתכלות פסימית על האופטימיות.....]

בס"ד

פסמיסט רואה קושי בכל הזדמנות, אופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי.

אופטימיסט ברמה מוחלטת, כזה שמאמין שממש ממש "הכל לטובה", לדעתי לא יתאכזב לעולם ולא ירגיש שיש רע לעולם.

אני יודע שהרבה חולקים עלי, אבל לדעתי - מי שמבין שה' מנהיג את עולמו להגעה אל הטוב, מבין שכל קושי הוא חלק מהדרך אל הטוב, ולכן גם הקושי טוב מצד עצמו.

בדומה לכך שאין עניין לקנא באף אחד, מפני שכל אחד קיבל בדיוק את מה שהוא צריך, ומתי ואיפה שהוא צריך כדי למלא את תפקידו בעולמו - ולכן כולם באמת שווים (כי לכולם מטרה משותפת: עבודת ה'), כך גם בדברים שקורים לנו - אין באמת מהות שונה לקשיים ולדברים "טובים" בהיבט של הגעה אל הטוב הסופי. כי כל מקרה ומצב מקרב אותנו אל הגאולה בזכות ההנהגה של הקב"ה.

שנזכה בקרוב!!

וגם לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך- כולל שלך

יש על זה הרבה מקורות בחסידות

ולא רק למילים אלא גם למחשבות

וככל שאת יותר מאמינה בזה, זה עצמו נותן להם יותר כח. 

אבל גם למעשים יש כח, 

אבל זה יכול להשמע! למילים יש כוח!!! זהירות! אל תקללי!!!

בטעות אדם אמר אל אבא שלו ז"ל ואז הוא מקבל טלפון מאחיו שאביו מת הרגע... ה' ירחם וישמור! אל תקללי גם בצחוק!!!!!!!!! לא פותחים פה לשטן!!!

לרב נבנצל יש איזה מהלך שזה שעקידת יצחק לא התרחשה זה בגלל שאברהם אבינו אמר "ואני הנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם"

כלומר אם לא היה אומר את זה, יכול להיות שהמלאך לא היה עצר אותו. אפשר לחפש בספר שלו על בראשית, זה כנראה ייה שם.

זה גם סתם תחושה, למה לחשוב ולומר שלילי?

יש משפט כזה "בוקר טוב זה לא איחול, זה החלטה"

המחשבה, ובטח הדיבור משפיעים על האדם, וחבל לשכנע את עצמך בכאלה דברים.

אגב, מקור לא יהודי לנושא הוא כמדומני הספר "הסוד", אבל לא קראתי, אז לא לתפוס אותי על המילה, ולא לקחת המלצה על תוכן הספר.

כך שהקב"ה יקיים כל מה שאני אומר.

עד כמה זה משמעותי? - מחלוקת מן הקצה אל הקצה.

מקורות:

"לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך" (ברכות ז. ומגילה טו.)

"לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך" (ב"ק צג.)

כוחן של ברכות וגזרות של צדיקים (תענית כג. , מו"ק טז: וב"ב קטז.)

(זה הסגנון של מה שאת מחפשת?)

למה הרחקת בקללה עד ב"ק אחר שהוא מפורש באותה סוגייה במגילה.

ולגבי השלישי: ע"ע בסוטה (יב.) ובכתובות (קג: ) ובב"מ (קו.).

בייחוד שאני לא בטוח שאלה המקורות שיועילו לשאלתה.

בגמרא סיפור עם שני ת"ח שנפרדו לדרכם ואחד מהם נזכר ששכח לומר דבר מה לחברו ,אז חזר לכיוונו ,אז חברו אמר לו /נמנע מלומר לו :"אל תשוב", בגלל העניין הזה של כוח המילים.

מי מכיר את המקור?

גם וגם וגם וגם וגם.

בהצלחה!

ההצעות הכי טובות שהיו לי היו (דירוג בערך לפי איכות ההתאמה): מאתר היכרויות, מחברה לא הכי קרובה, מבחור שנפגשתי אתו פעם אחת, ממכר\סוג של חבר לעבודה.

לצורך המחשה, הצעות אחרות שהגיעו מחברות קרובות היו פחות מתאימות (כנ"ל לגבי עוד הצעות משדכנים\אתרים\חברות\מכרים\בחורים שנפגשתי אתם). כך שהכל יעיל לדעתי באותה מידה, וכדאי לנסות בכמה כיוונים.

הרבה הצלחה!!

הדרך הטובה ביותר להכיר זה פשוט להכיר בעצמך

אפשר לעשות זאת בכל מיני דרכים

אם במפגשים פו"פ או אפילו מפגשי פורום

או אפילו (רחמנא ליצמן!)

להתחיל עם מישי שפגשת ברחוב/בטרמפיאדה/ואפילו באוטובוס

(2 חברים שלי דוסי על התחילו ככה וב"ה נשואים כיום באושר

שלכל אחד כבר יש ילד)

בהצלחה

התכוונתי על זה שענית  לשרשור בפורום 

מה ששרד הכי הרבה, "יעיל" נגיד כך- ד

בס"ד

לא קראתי את התגובות.

לענ"ד היתרון בלהכיר בעזרת חברים, זה ההיכרות שלהם איתך. הם מבינים מי אתה ומה כנראה יתאים לך.

אני חושב שהיתרון בשדכנים זה הנסיון שלהם והמבט הבוגר.

ב"ה אני הכרתי דרך הפורום - היתרון האדיר באפשרות כזו, זה שיכולתי לבחון הרבה דברים שהיו חשובים לי, בלי להתפשר על תכונות, בלי לחשוש שהמשדך לא הבין/קלט אותי וכד'

ב"ה בעצם בחרתי לעצמי מישהי שאני כבר יודע שאני רוצה לפגוש.

יתרון דומה וקשור - כשהפנייה נעשית בפורום, שני הצדדים יכולים לבחון ולברר בעצמם ("כלי ראשון") פרטים לפני שמחליטים להיפגש/להיחשף.

לדעתי היתרון של הפורום על פני "להתחיל עם בחורה" ברחוב, זה שבמקום להתלהב מהמראה ושפת הגוף של הבחורה, אפשר להתלהב מההתבטאות, מההשקפה ומהמידות של הבחורה - לפי הכתיבה שלה.

במקום "להידלק" על המראה, ולנסות לגלות ולקלוט את הפנימיות של הבחורה, בפורום ניתנה לי האפשרות להגיע ישירות אל הלב.

תודה.

בהצלחה!!

נ.ב.

חשוב להזכיר שיש סכנה גדולה מאוד בצורת היכרות כזו.

וגם שידוכים "רגילים").

אתה לא יודע מאיפה זה יבוא לך..

בהצלחה

אבל בכל אופן אני סבור שאופציה ד' שאמרת איננה טובה כדי ליצור קשר טוב, אמיתי ורציני מספיק שמגמתו חתונה.

אין לי תשובות ברורות..אשאיר לאחרים...

לתמוך ולהבחין בצרכים של האחר (שחשוב לך) ולמלא אותם גם אם זה בא על חשבונך (ללא מחיקת האישיות שלך).

ב. לבחון את עצמך האם אתה בדר"כ כזה  מול ההורים/ אחים/ חברים וכו' .

ג. לגלות ולהעצים את החוזקות שלך, לראות  את הטוב שבך ומתוך כך להגיע למקום גבוה שמאפשר לך גם להעניק לסביבתך.

נדמה לי שזה מסוג המצבים שעד שאתה לא שם, אין לך מושג איך זה או איך להתכונן לזה.

לפעמים מתבלבלים בין הרצון ש"יהיה לי מישהו" לבין הרצון להתחתן ולהקים משפחה.

מוכנות לנישואין (לענ"ד) היא הרצון לחלוק את החיים עם אדם נוסף, על כל המשתמע מכך. להיות אחד (אבל לא לבטל את האישיות שלך, כמובן). הרצון לתת, להעניק ולהרגיש.

אני לא חושבת שיש לזה מדד. זה רגש טבעי שנמצא בנו.

לפעמים צריך לעבוד קשה יותר כדי לגלות אותו וכדי להיות מודעים לרגש הזה שקיים

נראה לי שעיקר ה"עבודה" צריכה להיות לפתח מודעות עצמית, מודעות לרגשות (מעבר לרציונאל) ולראות את הטוב שיש בנו ואת כל מה שיש לנו להעניק לאחר.

ליל"ט.

סיפרו לי פעם, שמישהו פנה לרב ליכנטשטיין ושאל אותו מהו הגיל שאדם מתאים להתחתן בו? הרב אמר 90-95... ושאל אותו תלמיד, מה?! הרב, להתחתן בגיל 95?! ענה הרב - אה... מתי להתחתן, בגיל 20(לא יודע איזה גיל הוא אמר.. משער שזה משהו באזור הזה) אתה שאלת מתי אדם מתאים להתחתן.......

והמוסר השכל מובן. ובכל אופן, אענה כפי מה שאני מבין על השאלות עצמן.

א. מהי בשלות/מוכנות לנישואין? היכולת להכיל אדם נוסף בחייך, להכיל אותו כפי שהוא, לאהוב ולתת וגם לקבל. כמו כן, חשוב מאוד להיות במקום שמוכן לעבודה עצמית גדולה - להיות מוכן לעשות עבודת מידות, ועבודה כללית. להיות בעלי עין טובה על הסביבה ומתוך כך גם על בן הזוג. כמובן שהדרישות שהצגתי הם גבוהות, אבל לשם צריך לשאוף.

ב. איך אפשר לבחון? אני חושב שברגע שאדם יכול להכיל דעות שונות ממנו, יכול להיות במקום בוגר של שפיטת המציאות ולא במקום ילדותי, כלומר להיות במקום שבו מסתכלים על הדברים בכלליות, יודעים לומר מה חשוב יותר ומה פחות, יודעים לנהל את עצמך בצורה טובה - אז כנראה אתה נמצא במקום טוב.

ג. קראתי פעם בספר שעל ידי שאדם יפתח הסתכלות של עין טובה על הסביבה זה יכול לעזור גם בחיי הנישואין, ובכלל עבודת המידות היא תמיד דבר טוב.

חשוב לי לומר, לא ברור לי שאם אדם יחכה לרגע שבו הוא יהיה בשל בצורה מיטבית הוא יתחתן לפני גיל 30, ואז מתחילות בעיות אחרות. העיקר הוא מוכנות לעבודה גדולה, לדעת לא להיות מקובע ומרובע ביחס למה שאני ולהיות פתוח וקשוב למי שעומד מולי. לא צריך להיות גדול הדור במידות - על כל הדברים שציינתי בהתחלה אנו עובדים כל החיים! השאלה היא המוכנות והרצון של האדם לכך. ובכלל נראה לי שלא נכון להביא סיפור אחד בודד כדי לשלול דרך חיים מסוימת, כמה שהוא אכן כואב ומצער.

בהצלחה רבה!