יתברך שמו הגדול לעולם
נשים דעתן קלה - בחינת הדעת היא בחינת התחברות, שנאמר בבראשית "והאדם ידע את חוה".
בחינת הדעת במהות האלוקות והאדם היא התחברות והחיבור, החיבור בין מהות לחומר, החיבור בין רוחני לגשמי, החיבור בין המוח ללב (עיקר העניין) - והחיבור בין האדם לאישה.
כמובן שעצם העובדה שהעולם הוא רק אחדות השם היכולת לדעת קלה, כלומר לאיחוד קל זהו מעלה.
ברוך שעשני כרצונו - בפרקי דרבי אליעזר מובא לראשונה המשנה המוכרת שלפני שברא הקב"ה את עולמו היו הוא ושמו לבדו,
שמו בגימטריא זהו רצונו, והוא עניין שהוא ושמו אחד (ר"ת הו"א) זהו שעוד רצונו היה כלול בעצמותו יתברך, והוא אחד ושמו אחד זהו שרצונו לברוא ולקיים את העולמות, זהו שרצונו אינו בטל בתוכו - כמו המשל של אור השמש הכלול בשמש שהוא בטל בתכלית למרות שמן הסתם קיים, אך שהוא יוצא מן השמש הוא בטל בתכלית על השמש כי הוא רק זיווה, אך הוא ה"אור" הוא מעין "המאור", והמשל אינו דומה כלל להנמשל ואין המקום כאן להעריך בזאת.
לכן פירוש שעשני כרצונו (לא נכנס עכשיו להבדלי איש ואישה, משפיע ומושפע [עניין מופשט, לא חלילה כמו שנתפס היום ברחוב]), עשה בי תכליתו, ונברא אותו האדם כמו שציין החכם "דוד ה." שפתח את הנושא הנ"ל, נבראה האישה לאחר הגבר, הופרדה ממנו משום שנאמר במדרש ובסוד שבצלמו כלומר בצידו והייתה מחוברת אליו והיא נוצרה ע"י תפילה, ועניין התפילה הוא התעוררות של למטה כלפי מעלה, ועניין בריאת האדם היא מלמעלה כלפי מטה ולכן האישה היא מגומרת בהרבה יותר מגבר.
הפרת נדרים, וכלל העניין שנקרא בעל - בעל מלשון בעלים, הרי שכל פרותיה ומזונותיה של אשתו כשלו, כשם שהאיש והאישה היו כתחילה כאחד, שבחינת הגבר היא החוכמה ואילו האישה היא הבינה, (כמו בעניין הגשמי שהגבר נותן את טיפת המוח שהיא כמו נקודה עם פוטנציאל שאינה מפותחת והאישה ברחם מפתחת עובר שלם מכך), וכמו זרע ופרח, ודי למבין.
משום שהגבר הוא עניין שורשי יותר, ונדר הוא עניין של סייג לפרישה, ולכן משום שמצד שורש העניין בחינת דוכרא(זכרית) רואה את המציאות כאין שום מציאות פרט להשם, ובחינת נוקבא(נקבית) רואה את המציאות ככל המציאות היא הקדוש ברוך הוא יתברך שמו. (ההבדל בין ביטול המציאות להבנת המציאות, זה מה בין חכמה לבינה לעניינו).
מכיוון שנדר להשם הוא בשורש כל המציאות והעולם והדבר אינו ניתן להפרה, משום שהגבר הוא ממקום שורשי יותר יש לו את האפשרות להתיר אותו, כנ"ל עניין תלמידי חכמים וסהנדראות שהם רק מורכבים מזכרים.
עניין הבעל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל "אין חכם כבעל ניסיון", כלומר מי שהצליח לכבוש ולהכיל את הניסיון ולהצליח אותו, לכן בעל האישה הוא האחד שמכיל אותה ומשפיע עליה את השפע שלה.
"אישה כשרה עושה רצון בעלה" (נדרים סו ב) - כמו שציינו עניין הרצון מקודם, והוא תכלית בריאת העולמות להביא לגילוי השם יתברך שמו על ידי רצונו שהם המצוות על ידי עשייתן בשמחה ואיחוד שם הוי' ושם אלוקים שהם בחינת סובב וממלא כל עלמין והבאת גילוי עצמותו על ידי משיח צדקנו שיתגלה במהרה בימינו אמן.
אישה כשרה, זוהי אישה אשר עושה רצון לבעלה לעשות רצון השם.
נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן - בשל העובדה שנשים בשורשן העליון הן בבחינה כפי שציינו של בינה, לכן הן "כפופות לזמן", כמו שאנו רואים בתהליכים גופניים וכו' שעוברת באופן שהזמן גרמן ובשל העובדה שהן כפופות לזמן אינן צרכיות בתיקונו, לא כך הגברים.
אל תרבה שיחה עם האישה (אבות א) - ישנם כמה פירושים המניחים את הדעת, אבל הדבר הברור ביותר הוא שמכיוון שהאישה היא מתקונת יותר בשורשה (מכיוון שהעניין הוא כן בריאת העולם וראיית האלוקות בתוך העולם ולא ביטול העולמות למרות שהדבר "גבוה" יותר בשורשו) כי לעתיד לבוא יתגלה בתוך העולמות גילוי השם שזהו לתפיסתנו פרדוקס מוחלט אך זוהי שלמות מוחלטת של קיום של אחדות מוחלטת בזמן קיום של עצמים שונים באותו הזמן.
בכל אופן, לגבר מיקוד בתפיסה ועבודה שונה לחלוטין משל האישה, ולכן משלימים זה את זה.
אך אין הכוונה חלילה שאין להרבה דברים עם האישה, הרי זהו עניין גדול לדאוג לאישה ולחזק את הקשר איתה בזמן הנידה (כמובן קשר שהוא לא כולל שום צורת מגע), אלא הכוונה היא שיחת האישה, כלומר, ברובד של האישה שהוא שונה מהרובד של הגבר מבחינה מהותית כי על הגבר להיות מבוטל בתכלית ונותן בכל מהותו ועל האישה כן לקבל מהגבר. סלחו לי על הדוגמא, אך אישה יכולה להגיש גט על עניין עונג אישה ואין כזה עניין בגבר מכיוון שעל האישה לקבל ועל הגבר לתת.
הדברים מצומצמים כפי שאפשר וניסיתי להמנע ממושגים "גרנדיוזים", המסקנה כאן היא חד משמעית שלהגיד חז"ל וח"ו "מזלזלים" ליד רחוק מלהיות מציאותי, אנו פשוט בסוף ירידת הדורות ולכן קשה לנו להבין את הדברים לשורשן.
בעזרת השם נזכה לגואל צדק שיגאל אותנו גאולה שלמה ונדע שבזמן שאנו רבים על איזה חצי בגינה שייך לנו זה אינו משנה כי לא רק שערבים גרים בתוך הבית עצמו אלא גם בעל הבית ח"ו כיביכול אינו גר בתוך הבית עכשיו.
נחם אותנו בבניין עירך ועוד ישמע בחצרות יהודה קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה.
.
)