קיבלתי. תודה שכתבת את הדברים.

אני בד"כ כשמדובר בדייטים ראשונים, 'חונכתי' שהבחור הוא זה שמתקשר אחרי הדייט, ואז כשהוא מתקשר אומרים לו. 

וכמובן שבקשר מתקדם, כש'החוקים' כבר לא 'תקפים' כמובן וכמובן שאם יש כוונה להיפרד, הבת צריכה ליזום את השיחה.

אבל לאחר מה שכתבת, הארת את עיניי, שאולי לא נכון לחכות לשיחה מהבחור ואז להגיד.

תודה.

וואי וואי. בין הדברים שיש לי דעה נחרצת בקשר אליהם. אין מצב לחכות שהוא יתקשר!! אם אני יודעת שאני בטוח לא בעניין (גם אם זה אחרי פגישה אחת בלבד!), כמה שיותר מהר אני מעדכנת את הבחור בעניין.

ובד"כ שולחת לפני איזה הודעה להכנת השטח שידע מה הכיוון כדי שיוכל להגיב כמו שהוא רוצה בלי להיות מופתע.

למדתי שככה אני רוצה לעשות את זה אחרי שנפצעתי (בלב) ממשהו שנפרד ממני בחוסר רגישות משווע (ככה אני הרגשתי אז). אני בטוחה שהיו לו כוונות טובות וגם יודעת שהוא לא היה כ"כ סגור על הצעד שעשה אז אולי בגלל זה זה יצא ככה.

בכולופן, הוא התקשר (אחרי פעמיים שנפגשנו) בערב ואחרי שיחה חביבה וידידותית, הסביר לי שלא נראה לו שזה זה.

אוקיי.

סבבה. בנאדם, תאמין לי, הכי בכיף. אבל למה לא חסכת ממני ת'דיבור החביב וכל זה? עם כל הנחמדות והנימוס או מה שזה לא יהיה, הייתי מעדיפה שקודם יגיד ואח"כ, אם בא לנו, אפשר לדבר קצת ולהגיד שלום יפה.

ואני בטוחה באמת שהוא לא התכוון לפגוע והוא באמת בחור מתוק והכל, אבל אני הייתי בתחילת דרכי בעניין הזה, חמודה, פגיעה (זה היה לפני שהלבשתי על עצמי שריון קשקשים שמגן לי על הלב אבל גם קצת סוגר אותו...) ומלאת אמון (נראה לי שככה הייתי, אם אני זוכרת נכון ) וזה פשוט ייבש לי ת'צורה!! 

כמה הרצתי בראש את כל מה שהיה לי להגיד לו ולעולם לא יצא לי... 

אל תמעיטו בערכם של מפגשים קצרים וברושם שהם משאירים בלב לפעמים...

אז עברו מאז כמה איזה שלוש שנים וכבר מזמן הבנתי כמה למדתי מכל המהלך הזה וממשיכה ליישם ת'מסקנות באדיקות.

בתקווה שלא אזדקק לזה יותר משום צד 

ו

לגבי ההודעה זה רעיון שיכול להפיג את המתח שמצטבר לקראת שיחה משמעותית כזאת (משני הכיוונים, זה דורש להפעיל הרבה מחשבה מה בדיוק כותבים שם, מבחינתי בכל אופן).
 

וכל כך מזדהה עם הפגיעה הזאת שחווית, של להרגיש שזה מתקדם (שיחה טובה ועוד אחרי פגישות משמעותיות) ואז מטיחים לך את זה בפרצוף בלי הכנה (ועוד בהודעה).

כנראה שעוד נשארה צלקת מהסיפור הזה.

אבל למזלו זה לא היה בהודעה... (או שהתכוונת שלך זה קרה בהודעה או משו כזה). 

למרות שבמחשבה שנייה, בהודעה לפחות יכולתי להגיב מתי ואיך שבא לי... 

והצלקת... זה לא הוא, כבר הבנתי מזמן. פשוט כל הסיפור הזה ישב לי על נקודה מסוימת וב"ה, אחרי התבוננות ובירור גם הבנתי למה זה כ"כ השפיע עלי.

ובכללי, תמיד מזכירה לעצמי שיש מולי בנאדם שהוא עולם שלם. ויש לו נשמה ולב, שהוא חושב ומרגיש.

לא איזה אובייקט.

זאת נקודה שאח שלי ממש האיר לי פעם. להתייחס בכבוד. גם כשהבנתי שלא וגם אם אני מספרת עליו (בלי שמות) אחרי.

לשים לב.

זה חשוב. מאוד. 

דיברתי עליי, ועל מה שקרה לי.  
גם הצלקת אצלי, וכנראה שזה לא עבר עדיין. 

אין ספק - צריך לכבד כל אדם באשר הוא אדם, ובמיוחד אם עתיד להכנס להגדרה "איתו אני הולכת לבנות חיים שלמים ועולמות". 

וגם אם לא.

שאחרי דייטים ראשונים מחכים שהוא יתקשר, לא משנה אם את בעניין להמשיך או לא.

וגם אני לא אוהבת את הכלל הזה. בעיקר כשאני מתכוונת לחתוך..

למרות שיש באפשרות השניה משהו קצת מעליב לדעתי.

תחושה כאילו אני "להוטה" כבר לסיים עם זה, במקום לחכות בנחת שפשוט יתקשר ואז להגיד.

זו התחושה שלי..

ואולי טוב ללכת עם הכלל הנ"ל והבחור יודע שכשהוא מתקשר, ייתכן שישמע לא.

שזה ממש לא בקטע שלהיטות לסיים. 

ואני מסבירה את עצמי בעיקר כי אני מאמינה שעוד אנשים יכולים ללמוד את מה שאני למדתי.

ההפך. הכוונה היא לכבד את מי שמולי. 

זה לא שישר, איך שהוא נעלם לי מהעיניים, אני מעדכנת אותו בתוצאות הסקר....

אם אני חושבת שזה לא הכיוון, אני אתן לעצמי איזה כמה שעות גם כדי להיות שלמה וגם כדי לעשות את זה בצורה הוגנת.

ואם בזמן שחשבתי הוא הקדים אותי והתקשר, אז אם הוא הראה או אמר שהוא בעניין וברור לי שהוא לא מתקשר להיפרד עכשיו, רוב הסיכויים שלא אענה לו ואחרי איזה כמה דקות אשלח הודעה עדינה על הכיוון שלי ואם הוא לא מתקשר ישר אחרי זה, אני מתקשרת קצת אחרי...

זאת ההתנהלות שלי. ואני מרגישה טוב איתה ב"ה.

הראיה שלי שזה טוב היא שכל מי שנפרדתי ממנו ככה, אין לי שום בעיה לראות אותו פתאום ברחוב או משו ולהגיד שלום וכאלה.

ואני מרגישה שלא פגעתי. כי בדרך כלל זה שלום ידידותי.

תכל'ס, לא עשינו שום דבר רע. ניסינו, באנו בכוונה טובה, לא הלך. סבבה.

ואם נהוג שבכל מקרה הוא מתקשר (בדייט ראשון,שני בוא נגיד..)

אז אין סיבה שיפגע. ז"א תמיד לא נעים לשמוע לא, אבל אין פגיעה מעבר לזה.

הוא יודע שמחכים לטלפון שלו ואז ישמע את דעתה- כן או לא.

במצב הזה, כששניהם הולכים לפי ה"כלל", אם הבחורה מתקשרת קודם זה מרגיש קצת להיטות..

אם שניהם לא הולכים לפי הכללים האלה, אולי זה לא יתפרש ככה.

אולי את הולכת לפי ה"כלל" והוא לא מכיר אותו?

וגם אם לפעמים לא נראה שיש סיבה לבנאדם להיפגע, אי אפשר לדעת איפה זה פוגש אותו. אז תמיד עדיף להיות רגיש יותר לזה.

זה קצת כמו לזרוק על מישהו חתיכת קלקר ויכאב לו. אבל למה? זה לא אבן, זה לא אמור לכאוב! 

אבל זה יכול לפגוע, עצם הזריקה... 

אולי זאת לא דוגמה טובה, אבל שיהיה.

כבר קרה לי שמישהו צחק כזה על ההכנה שעשיתי לו (אחרי שנפגשנו איזה שלוש פעמים ודיברנו מלא בין לבין), אבל הרגשתי שזה שחרר אותו. הוא בא מוכן לשיחה ויכולנו לסיים בטוב ובכייף (למרות שמבחינתו הוא רצה להמשיך, הוא יצא מזה סבבה נראה לי).

בשבילי זאת דרך הרבה יותר נעימה ומשחררת.

זה גם מה שאני חושבת.

ותילה, נשמה, תאמיני לי, אני לא מנסה צאת נגד איזה חוק לא כתוב (או כן כתוב?! לוי'דעת, אולי יש איזה ספר כללים כזה איפשהו. ולא נראה לי שאני רוצה לקרוא אותו).

אולי סתם כי באופן אישי אני לא מאמינה בכל מיני חוקים שלא יודעת מי קבע ועל סמך מה.

פשוט משתדלת ללכת בעדינות ולמזער נזקים... אז החוקים שלי הם חוקי מה שמרגיש לי אנושי ונכון בד"כ בקטע הזה.

וחס ושלום שלא יובן מדברי שאני שוללת אותך או משו!

זאת רק גישה שאני פחות מתחברת אליה  

תכלס, כמו שכתבתי פה, גם אני לא בעד החוק הזה..

אבל בגלל שהוא נראה לי די ידוע בציבור, כשאני לא הולכת על פיו אני מרגישה שאני עלולה לפגוע יותר.(הסברתי איך..)

ואני באמת לא עושה את זה בגלל הסיבה הזאת!

כי הכי טבעי לי פשוט להתקשר ולסיים עם זה. גם לי זה יותר קל, משחרר מהר יותר..

אבל בשביל לא לתת תחושה שאני ממהרת לחתוך, אני מחכה לטלפון שלו.

ושוב, אני מדברת על פגישה ראשונה שניה.

מעבר לזה, פשיטא מבחינתי שאתקשר בלי לחכות לטלפון שלו (ושאעשה "הכנות" לפני וכו'..כדי לפגוע כמה שפחות.)

סה"כ שתינו באותה מטרה- כמה שפחות לפגוע.. השאלה היא איך.

(אם מספיק בנים יעידו שהם מעדיפים שהיא תתקשר, אשקול לשנות נוהל)

לא חשבתי אחרת 

אצלי - מחכה לשיחה מהבחור אלא אם החלטתי לחתוך בוודאות, ואז משתדלת ליזום את השיחה לפני שהוא יתקשר.

קרה שהבחור פנה מאוד מהר בבוקר אז למרות שהוא פנה ולא אני, חתכתי.. אבל זה נובע מקושי טכני.

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר