פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1212)

אילו דמיונות...?
(זה מוכר לך גם מתחומים אחרים?)

אח"כ לקרוא אותם בקור רוח ולראות שהכל דמיונות

זה לא נורא שאת חוששת...
אם כי אין לך באמת ממה לחשוש, וכדאי לך לקפוץ פעם אחת למים ולהיות מופתעת שהכל בסדר

בהצלחה...!

לק"י

הלחץ שלך הוא מובן ונורמלי.
בכל זאת משהו חדש..
וכל הכבוד לך שלמרות הכל קפצת למים וניסית .

רק המלצתי- אם את רואה שמדובר בלחץ גדול מאוד שלא עובר (ונשמע שזה המצב), שווה לפנות לטיפול מקצועי.

קודם כל - חשוב שיהיה מוגדר מה הפחד, ידיעת הבעיה היא כבר חצי תרופה, אם תצליח להבין גם מאיפה זה נובע זה מעולה. אבל תדעי שבאמת זה הגיוני וסביר, אלא אם זה נמשך למשך זמם ארוך מן הרגיל והמצוקה שעולה בעקבות הדייטים היא גבוהה ועצומה - אז באמת אולי כדי להתייעץ עם איש חינוך ולבדוק גם אפיק מקצועי, בלי לפחד ולהתבייש, טבעי לגמרי.

 

בכל אופן, לדעתי, שווה לנסות אולי אחרי כל ההקדמות לבחור שאת חוששת וכו' - לנסות לדבר שיחה ארוכה, יותר מאשר לקבוע, לקיים איתו ממש שיחה זורמת של חצי שעה - שעה, שתהני ממנה. יכול להיות שאחרי שתראי שקשר עם בנים לא כל כך מאיים וגם אולי תחווי את זה ברמה מסוימת דרך הטלפון - יהיה לך קל יותר להתחבר יותר ולהכנס למים בצורה הדרגתית.

בכל אופן, תדעי לך, שגם אצל בנים, לפני פגישה ראשונה בחיים יש לחץ גדול - שאמרת לחבר שלי לפני שנפגשתי בפעם הראשונה שאני מרגיש בפעם הראשונה מה זה פרפרים בבטן - הוא אמר לי - זה לא פרפרים, זה להקת עטלפים! אבל אחרי הפגישה הראשונה כבר רואים שסך הכל הבן אדם שעומד מולי לפני היותו "כלה"/"חתן" פוטנציאלי, הוא קודם כל בן אדם, כמו כל שאר "היצורים מן הסוג הזה" שנמצאים על פני הגלובוס.

 

מקווה שהדברים שכתבתי יועילו במשהו, בהצלחה רבה! 

לפני שמתחילים לצאת, להרבה אנשים זה נראה כמו הר-ענק, בייחוד אם גדלת בחברה נפרדת.

אחרי שקופצים למים בד"כ העניינים מסתדרים.

גם אם את חוטפת שוק בפגישות הראשונות ולא מצליחה להיות עצמך, אל תתייאשי כי לאחר כמה זמן מתרגלים וזה בא בצורה יותר טבעית.

 

אני ממליץ לך לעצום את העיניים, לקפוץ למים,

ועד הפגישה הראשונה לנסות להתעלם מהעובדה שאת הולכת להיפגש.

אח"כ את תראי שכבר הדברים יתחילו לזרום יותר בקלות.

 

בהצלחה!

כל מי שעזר ויעץ, פה ובפרטי!
פחדתי לכתוב בהתחלה! אני שמחה שכתבתי!
חיזקתם אותי מאוד!

תודה רבה!
שנשמע בשורות טובות(;

דבר ראשון, לא נראה לי שיש כזה דבר פחד לא לגיטימי...

וגם, שתדעי שלא כולם כ"כ לחוצים.

ושאת לא הבעיה.

יכול להיות שיש לך איזושהי בעיה בעניין הזה, אבל זה לא את. ולבעיות יש פתרונות בדרך כלל, צריך רק להאמין בזה ולמצוא את מה שיעזור לך.

קיצר, אחותי, קחי אוויר, כמה נשימות טובות כאלה, לכי לטבע, תראי נוף, שמעי שירים שאת אוהבת או כל דבר אחר שפותח לך ת'לב ושמוריד לך לחץ.

תזכרי שזה לא מה שמגדיר אותך ושזה יסתדר (לא יודעת איך, אבל מאמינה שתמצאי דרך בע"ה ).

ועזבי אותך מלדפוק חשבון לאנשים ולהנהוני חמלה שלהם. זה בטוח בא מכוונה טובה והכל, אבל זה לא באמת עוזר...

תזכרי שה' דואג לכל אחד.

גם לך.

והוא יודע גם שאת מתמודדת עם הפחדים האלה...

אני בת 24 ונפגשתי עם כמה אנשים עד היום.. ועדיין לפעמים פשוט לא בא לי על זה ועל כל הסיטואציה ותמיד יש כל מיני פחדים,

לא בקטע של לייאש, ההפך.

חשוב לזכור גם שלא כולם בנויים אותו דבר ולפעמים מה שנראה פשוט (נראה, כי אין לך מושג מה עובר על אנשים ולפעמים נראה שהכל סבבה אצלם וזה לא בהכרח ככה) להרבה אנשים, לא כ"כ פשוט לאחרים.

מאחלת לך שתמצאי את הדרך בשמחה ובנחת אל עצמך ואל זה ששלך

וכמו שמישו חכם אמר לי פעם: 'חתן וכלה' זה אותיות 'הכל בנחת'...

 

 

מבינה לליבך...שבעז"ה כולם יחזרו לביתם בריאים ושלמים !!!

 

 

וואי ממש מזדהה.... קורה לי המון. כשאני שומעת על אדם בגיל שלי בערך שנפצע קשה או נהרג. ואז תמיד אני מזכירה לעצמי

שאם ה' החליט שהוא יהיה בעלי, אז הוא חייב להיות בחיים.....

קיצר אל דאגה!

יש הרבה סימפטייה לחיילים, במיוחד לכאבם.

יש רצון עז להיות חלק מתחושת החמימות הזאת.

הרצון יכול להתגשם במקצת ע"י יצירת שייכות פיקטיבית.

ככל שהשייכות תיצור תחושות יותר נוגעות ויותר מרגשות,

כך אותו רצון יבוא על סיפוקו יותר.

מקסימום את צריכה לשמוח על כך. הוא משתתף במצווה גדולה וחשובה של הצלת כלל ישראל.

אפשר שלא לשמוח?

ואפשר לחשוב עוד הרבה כיוונים. אולי הוא נסע לחול ולא נפגש, אולי הוא דוס ואני לא אז אין סיכוי שנתחתן וכו'.

אז גם אם זה נראה לנו קצת משונה ולא ריאלי - צריך לקבל את זה.

 

אמא שלי למשל, כמעט לא ישנה בלילות מתחילת הכניסה הקרקעית מרוב דאגה לחיילים בחזית,

למרות שאנחנו גרים במקום שלא היה אפילו חשש לאזעקה, וגם לא היה לנו (לפחות בהתחלה) קרובי משפחה מגוייסים.

והיא אחת שנחשבת למאד ריאליסטית.

 

הלוואי ולי היה חצי מהדאגה והאכפתיות שיש לה מהחיילים ומהעם שלנו.

ואם זה בגלל שהיא בת, אז סליחה על מה שכתבתי...

אני לא חוששת ב"ה שהוא ייפגע וחס ושלום ייהרג..

אם הוא הזיווג שלי הוא צריך להיות בחיים..

רק דואגת..

או ממחלות למיניהם..

עניין פסיכולוגי נטו

בין כל נושא בעולם למוות בתאונות דרכים.. 

 

אין בעיה לנסוע בטרמפים כי מתים יותר בתאונות דרכים.

אין עניין לחשוש דווקא מהמלחמה, כי בתאונות דרכים מתים יותר.

צריך לסיים את כל האוכל מהצלחת כי בתאונות דרכים מתים יותר.. 

 

המסר הובן.

נא לחדש השוואות. ובבקשה שתהיינה הגיוניות.

 

 

לא אישי, איש השקים. כן?

בתאונות דרכים זה לא רק בנות
או לא רק בנים
או לא רק באותו הגיל פחות או יותר

ו .. במספר ההרוגים מכלילים גפ ערבים רבים

מבחינה סטטיסטית צריך לדבר רק על הטווח זמנים של תקופת המבצע.

אז בטווח הזמנים של החודש האחרון:

תבדוק כמה אנשים נהרגו/נפטרו/נפצעו בטווח הגילאים 18-30 מסיבות שלא קשורות למצב הבטחוני,

לעומת אלה שכן נהרגו/נרצחו/נפצעו עקב המצב הבטחוני.

ותגלה שהמצב הבטחוני הוא המשפיע העיקרי על הסטטיסטיקה.

 

ולשם ראייה, נקודתית ביותר: 37 ניצולי שואה בממוצע מתים כל יום. בחישוב מהיר על פני 28 ימי המבצע: 1036 ניצולי שואה מתו בזמן המבצע, +-.

 

מי מצטרף איתי לאגודת: "אומרים לא לזיקנה!" ?

בגלל שכל מי שלא מת משאר הדברים-

 

מת בסוף מזה

99.9999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999999

 

אחוז מהחולים במחלת החיים, מתים ממנה בסוף. אז למה לא מאה אחוז?

 

כי 10 נכנסו בחייהם לגן עדן, ואלו הם:

 

 חנוך בן ירד, אליעזר עבד אברהם, בתיה בת פרעה, סרח בת אשר, אליהו הנביא, משיח בן דוד, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בן רבי, ויהושע בן לוי

 

 

שהם עוד ימותו מזה באיזשהו שלב

 

אחח, מה שהצום עשה לאנשים

מחגיגה בסנוקר

בס"ד

 

לא החיים הם המחלה,

אלא היצר הרע שאנו סובלים ממנו....

 

מסקנה- אכילה היא הדבר הכי מסוכן!

 

לאכול את הדבר הלא נכון גרם למחלה תורשתית לכל בני האדם,

למשך כמעט 6000 שנה!

 

 

"האחד שלי"... כשאת תתחתני - תדעי מי האיש שה' ייעד לך, מתוך שתבררו ביניכם, שלמים וקיימים..

כי הרי האחד שלה מת?

יעבור זמן, היא תתאושש, ותמצא חתן חדש

קל וחומר מי שבכלל לא הכירה את ההרוג שהיא תמצא מישהו חדש

אל תעשי את החשבונות של ה'. הוא מסתדר לבד

הוא להתפלל לקב"ה (מדי פעם לפעם, לא בהגזמה, אלא כשמחשבות כגון אלה, וגם מחשבות חיוביות, עוברות לך בראש) שישמור על בעלך, על הילדים, וכו'... נכון שהם עדיין לא נמצאים ברגע זה בחיים שלך, אבל את מאמינה שהם יבואו בעז"ה, נכון? אז למה לא להתפלל עליהם כבר עכשיו? ועוד פעם, לא בהגזמה, רק מדי פעם לפעם, כשעולה רצון מלפנייך...

 

(אנחנו עושים את זה כל בוקר בעיקרון- "ונהיה אנחנו, וצאצאינו... כולנו יודעי שמך, ולומדי תורתך לשמה...")

חוצמיזה שבטח עכשיו כולם בעזה

במכינה אין שדכנים רישמיים, מי שכן אולי משדך זה הרבנים, אבל גם זה ממש בקושי...
אפשר לפנות לרבנים..

כמו כן מאמין שבבוגרי צבא של המוסד 'בני דוד' שחלקו זה גם הכולל... המצב מסודר יותר...

שיהיה גם אצלך בקרוב בעז"ה!

מכירה אחרי אחרי 

 

שתזכי לפרגן ולשמוח

וגם אם לא את בסדר גמור-  

רק לא בכוח

 

הלוואי...

בעיקר בהתחשב בעובדה שאני רק בת 20 

ברור שאני שמחה בשבילן, אבל זה גורם לי להיות לחוצה מזה שאני אפילו לא יוצאת עדיין לדייטים...

אחת אחרי השנייה וגם מלא חתונות ברצף

1. חברים/מכרים משותפים, פורומים וחברה מעורבת.
2. כולן היו יעילות מאוד.. היו קשרים טובים בשלושתם.. היו כמובן גם קשרים נוראיים בשלושתם.. אבל דרכים מעולות לדעתי..
3. דרוש שיפור? ת'אמת אנלא ממש מכירה את ה"דרך הנוכחית".. אז לודעת להצביע על משו שדורש שיפור..

חברים/שדכנים.

 

יעילות? 5

 

3 דרוש שיפור, 7

 

מקווה שעזרתי

תודה.

בעיקר - עומס.

 

אבל גם שתפסת את עצמך בסוף, ואם הבנתי נכון, רצית לומר שמפגש עם בנאדם הוא לא מבחן ולא בדיקה, אלא מפגש. עם בנאדם. רגוע, נינוח, אין סיבה להילחץ. אני בעד

 

כתוב ממש חמוד, ומזהים שזה שלך!

מעניין למה התכוונה המשוררת..

כי הין פה כמה כוונות

קרן אור חודרת

כולי ממהרת

ממצמצת,פותחת ונכנסת

דף חלק.שחור-לבן

איזה בלאגן

מספרים שמרצדים מול העיניים

 

 

שאלה 2.קוראת פעמיים.

מתלבטת.

חושבת.

כבר לא נשאר מקום לעוד קמטים

קוראת שוב.מתעמקת.

חורטת עוד כמה עיגולים

 

משם לתור ארוך.בדיקת עיניים

איזה מספר יש פה? תסתכלי טוב טוב

גם בשורה למטה

כן,מתחת לבלטה

גם בנקודות הקטנטנות

 

ומשם בריצה

לעוד פגישה

הוא מתקרב מקילומטר

חולצה שחורה.7 דקות איחור

שקית קרועה וחצי חיוך

הצטמצמו לי העיניים.

החלפתי משקפיים

חשבתי שהכל נגמר

 

ואז האור חדר

האישון התרחב

הקשבתי אל קולות הלב

זה לא מבחן,לא בדיקה

לא חריטה,לא מספר

 

זאת רק פגישה

וזה כל האתגר

|פותח את החלון בשביל לנשום|

יש כאלה... בעיקר כאלה שהיו במוסדות דוסים כל החיים, ולא הוציאו את האף מפתח הישיבה (גם לא לצבא).

והם לא מתאימים לך, אגב

אבל זה מאוד נדיר לפגוש כזה בחור.

 

מתאים לי בחור כמו זה שהצעתם לי.. 

למה לזרות לי מלח על הפצעיםםם

סתם בל תשחית.

 

לא אנצל"ש לעצמי את השרשור- רק אומר שזה זכור לי ממש לטובה.

לכן אולי הם אלו שצריכים להגדיר את עצמם בהרבה מילים.

המצב האידיאלי לציבור שלנו זה שילוב ברמה זו אחרת.

 

כשבחור אומר שהוא דוס אבל פתוח זה נותן לי תחושה שהוא מתחמק, לא שהוא משלב..

אבל מה זה מפריע לך לחיי היום יום? נסי להבין עוד על האדם בשאלות אחרות ולא לפי ההגדרה הזאת.
זה רעיון לנושא שיחה בפגישה (לא מהראשונות נראלי)...

אני אדם חוקר [/חופר- לדעת אבא שלי..] מטבעי. דברים שנאמרים לא חולפים לידי..

במיוחד בנושאים שמעניינים אותי מאוד כמו [הרב גוניות של] הציבור הדת"ל והמסתעפים.

מתוך סך הפגישות שלי. ...יצא לי פעמיים להיפגש עם בחורים שהרגשתי כאילו אני מינמום חברותא שלהם. כל נושא הכי קליל שהעליתי הפך לדבר תורה ארוך. חשוב לי לציין שאני לא מזלזלת בכלל חלילה וזה מאוד נחמד שבמהלך הדייט הבחור מביא איזה משהו מהלימוד שלו בישיבה. זה אפילו מוסיף. אבל זה צריך להיות בגבול הטעם הטוב. בדייטים הנ"ל כמה שניסיתי לעבור לנושאים קלילים ונחמדים שיאפשרו לי להכיר את הבחור נחלתי 100% כשלון....ומה שקרה שכל הדייט שתקתי(מייאוש) והקשבתי לשיעור תורה שהבחור הרצה. אז נכון שזו קיצוניות אבל עובדה שזה קיים.

 

אבל הוא לא הולך "ראש בקיר" - במה זה מתבטא זה שהוא לא "ראש בקיר"? זה כבר מאוד אינדיבידואלי.

בא להעיד חופשיות מחשבה וראיה רחבה, על תחומי עניין רחבים.

יש סטיגמה על דתיים שהם הולכים "ראש בקיר" ולפעמים עסוקים רק בד' האמות שלהם.

 

 

חוץ מזה, זה יעיל!

חשבי על זה:

 

"דוס" זו הגדרה שמתארת בחורים מאמצע סקאלת הדוסיות עד סופה הגבוה++

ו"פתוח" מאמצעה של הסקאלה ועד סופה הנמוך, כך ש...בתור "דוס פתוח" אתה מכסה את כל ההגדרות

 

זה עניין של הגדרות ואני לא רואה טעם להתעסק בזה, עדיף להכיר את האדם עצמו

ובכל אופן - שאלה מעניינת!

 

 

הוא באמת לא מכיר עולם, וחי רק בארבע אמות בישיבה.

אבל הוא לא כבד. זה הקטע הנחמד.

אפשר לדבר איתו על העולם שבחוץ, והוא לא יחזור מיד לדבר על הישיבה וזה..

והוא כן מכניס את ה' בכל תחום, ושוב, לא בכבדות ובמרובעות.

בפשטות כזאת.

 

אז כן יש כאלו

סיפור המשקף אחד כזה:

הראו לו אייפון:

- מה זה?

- זה פלאפון..

-אה,אז למה זה כ"כ גדול?!

-כי זה דומה למחשב בהרבה דברים..

- אז למה זה קטן?

 

 

על גדולי ישראל יש המון כאלה..הבן של הרב יעקב רוזנטל זצ"ל סיפר עליו:

אשתו של הרב תמיד דאגה לו בגשמיות, ופעם אחת חלתה ולא יכלה להכין לרב אוכל. התקשר אליה הרב שתסביר לו מה עושים, אז היא אמרה לו "תוציא נקניקיה מהמקפיא ותטגן.. אחרי חצי שעה הבן של הרב מגיע ומריח ריח מוזר, ניגש למטבח ורואה פלסטיק נמס במחבת..מסתבר שהרב טיגן שלוק במקום שניצל!

נסחפת...

לא תמצאי בפורום שלנ"ו....

קודם כל , כל עניין ההגדרות הוא מורכב - אנשים לא רוצים שיחשבו עליהם שהם בוקים ושלא מסוגלים לנהל שיחה נורמלית שלא כוללת בתוכה את המילים  "למאי נפקא מינה" ו"אין נכי נמי" ולכן מסייגים. כל העניין של לסייג את ההגדרה של עצמך - באה כדי להגן על התפיסה של הצד השני שעומד מולי את ההגדרה באופן מוחלט וטוטאלי.

גם אצל בנות זה ככה... מתקשרים לברר אצל מישהי, שואלים - היא חכמה? התשובה שנפוצה - היא לא איינשטיין, אבל גם לא טיפשה, כך גם בשאר תחומים(זורמת? מאוד חברותית ופתוחה, אבל גם יש לה גבולות.. וכן על זו הדרך) יש פחד מלומר דבר שהוא חד משמעי.

החשש נובע, מתוך הבנה שלצערנו לא כולן וגם לא כולם תופסים את זה שהתורה היא לא רק ארבע אמות של הלכה, בעצם - כמו שאמרת - אין מושג כזה ארבע אמות של הלכה או גמרא, כי התורה כוללת את כל החיים לאורך ולרוחב, אין פרט שאינו כלול בתכנית האלוקית. אולם בגלל שאנשים לא תמיד מבינים את זה, אין ברירה אלא לסייג.

 

על כל פנים, אני חושב שמישהו שבכל אופן מדגיש את זה באופן מיוחד שהוא פתוח ולא רק תורה וכו' - צריך לבדוק בצורה אמיתית את נוכחות התורה שבו, לפעמים זה רק משחק של הגדרות ורצון לשדק פתיחות, אבל לפעמים זו גם פתיחות בתוך עולמה של תורה, כלומר סוג של קצת חפיפניקיות, ואז כדאי לשים לב. חס ושלום לא לפסול, אבל לבדוק את הנקודה הזו.

 

בהצלחה רבה!

כמי שלמד, וחבריו מה"סקטור" הזה , אני יודע שחבריי פחות מעורים בהמון תחומים שאני יודע, חברי פחות פועלים פעילויות שונות שאני כן עושה, אייפון פייסבוק ? אין מצב !! (למען ההגינות אין לי פייסבוק.. אבל זה סוג של אידאולוגיה..) האם אינטרנט זה רק למיילים ??
מצטער לאכזב אותך אבל כשאני מגדיר את עצמי "פתוח" או "לא דוס טרור" או שלא מוסיף את המילה "תורני" או כל הבטויים המוזרים מהסוג הנ"ל הם בדיוק כדי להבדיל בין הסוג האמור , למה שאני...

אייי.. הגדרות.. כמה הן מבלבלות!

זאת הסיבה שהמון לא מגדירים את עצמם כ"תורני" אע"פ שהם תורניים.. את בעצמך מסכימה שרוב האנשים לא מגדירים את עצמם תורניים, וזאת הסיבה (לפחות שלי) שלא מגדירים זאת, ואגב אני ממש לא חושב שהם בוקים, הם צדיקים, שעושים רצון בוראם, רק שהם לא מספיק פתוחים , ואין בזה לדעתי חסרון, אלא סגנון חיים

מי קבע שלהיות תורני זה מחייב להתנתק מהחיים?

[מי באמת היה הראשון שקבע את ההגדרות האלו? ]

 

דוס אבל פתוח- "אני דתי, שומר את כל המצוות, אבל פתוח..".

זה הורג אותי!  כאילו התורה מתחילה ונגמרת בקיום מצוות נטו..

 

לא הקמנו ישיבה והחלטנו , על ההגדרות, אלו קודים חברתיים, וסטיגמות, שיתכן ולא נסכים איתם אבל אלו הכללים...
אבל סתם ככה , למה את "מתפלפלת" אודות הנושא , זה סתם עניין של משחק מילים, (גם אני לא מייחס חשיבות, להבדל שבין דת"ל לדת"ל תורני) צריך להכיר את הבן אדם, ואז להבחין..

ועדיין, כיוון שהתופעה חוזרת על עצמה- ראיתי לנכון לפתוח זאת לפניכם..

 

אני מתפלפלת כי כך נולדתי. 

מוזמן להצטרף לקבוצת נפגעי החפירות שלי.

ליצירת קשר פנה לאבא..

כל העניין הזה הוא סובייקטיבי,

וכל אחד יגדיר את עצמו איך שהוא מעוניין,

וכל אחת תחליט אם אלו הגדרות היא מעוניינת להיפגש.

 

גם העניין של "להכניס את התורה לכל תחום בחיים שלנו",

כל אחד רואה ומבין זאת אחרת.

 

ולא הבנתי את מה שכתבת : "אין כזה דבר לומר "מתעניין בעוד תחומים"."

הרי אנשים מתעניינים בתחומים שונים.

... חוץ מלימוד התורה נטו."

ק"ו לא בחור מהמגזר שלנו..

 

הרי התורה בעצמה מדריכה השתלבות בחיים.

 

הובנתי או להרחיב?

אז מכיוון שיש לא מעט שיחלקו עלייך (אני אמנם לא מהם, אבל הם קיימים),

אז או שתגדירי אותם שהם לא באמת מהציבור שלנו,

או שפשוט עובדתית זה לא נכון.

יש לי חברים שאפשר לדבר איתם כמעט רק בלימוד, לא יודע איך הם בדייטים,

אבל בחדר-אוכל ובחדר א"א לדבר איתם על נושאים מעבר לזה.

אבל הם אלו שצריכים למצא לעצמם הגדרה.

למה מי שעונה יפה על ההגדרה של "דתי לאומי תורני"-מחבר שמיים וארץ וכו'- צריך להתפלסף בהגדרת שייכותו..?

זה לא הקונוטציה הראשונה שעולה מהגדרה זו? מה זה בדיוק "דתי לאומי" אם לא זה?

מה זה "תורני" מבחינתכם? "חנוק"? אוי ויזמיר!

 

התהפכו היוצרות. 

 

ולא משנה לי כרגע מי החברים שלכם. השאלה מופנית אליכם..

למה אתם מגדירים את עצמכם על פיהם, כקונטרה להם?

[קיבלתי תשובה מספקת מ"ה' אחד!" והייתי רוצה לקבל עוד תשובות..|מורה| ]

כי רוב הבנות תבינה שונה ממך את המושג "בחור תורני נטו" וכד'.

הן תבינה שמדובר בבחור "כבד".

 

כדי ליצור שינוי כזה, צריך לעשות את זה הדדי גם אצל הבנים וגם אצל הבנות.

אבל לא נראה לי שיש טעם ליצור שינוי כזה,

כי לאחר שנפגשים זה כבר לא משנה איך הגדרתי את עצמי לפני הפגישה,

פשוט את אמורה להכיר אותי איך שאני, בלי יותר מדי משחקים של הגדרות.

ב"ה

 

אל יעל בת ישראל היקרה מפז,

 

במסכת קידושין כתוב "לא נבראתי אלא לשמש את קוני".

כל התעסקות האדם, וכל מהותו ומעשיו של האדם צריכים להיות ע"מ להדבק בשם יתברך.

 

לימוד תורה הינה המצווה ששקולה כנגד כל המצוות, אך אין הדבר אומר חלילה שאין להתעסק בדברים נוספים.

העניין הוא - שאם ישנו יהודי אשר אינו מאחד את החוויה שהוא חווה ביום יום, כלומר, האורות שהעיניים קולטות וממירות לתמונה מסויימת, וגלי הקול שהחיישן באוזן שלנו הופך לצליל מסויים - אותה חוויה אור קולית, לאחדות מוחלטת כמו שהיא באמת מצד עצמה, שהיא בעצם אחדות השם.

 

לכן, עבודת היהודי הינה להתבונן בדבר ולחיות אותו באופן מוחלט, ולהבין שגם בתוכנו בנפש הבהמית, כלומר הנפש ה"חייתית" או ה"אנושית" שלנו, יש גם טוב וגם רע. לכן טוב ורע אינו השאלה כאן אלא הבחירה הנכונה על פי ציווי השם (מצוות) ומעשים אשר בהם אנו מאחדים בין אותה מציאות שמסתירה על השם ועם השם עצמו.

לראות את ה"מהות" ב"חפץ" (אור בכלי), ולדעת שהכל הוא אחד וזהו המפתח לאהבת ישראל ולהבאת הגאולה השלמה במהרה.

 

הקדוש ברוך הוא , הוא "חי העולמים" ולכן ההגדרה שציינת "חנוק" אינה עונה על אדם אשר מחובר להשם יתברך שמו,

וכמו כן הוא העונג ומקור כל העונג האמיתי.

 

אין הדבר שייך ל"דתי לאומי", ההגדרות האלה הם שורש הדבר שגורם לפירוד שהוא הפך האחדות האמיתית שקיימת בעולם כולו בכלל ובעם ישראל בפרט שזהו עצמות השם גופא.

 

צריך להתעסק עם העולם הזה על מנת להכשיר את עצמנו דרכו להיות כלי להשריית השכינה בתוכנו, הרי נאמר בפרוש "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה) ולא בתוכו, כלומר אנחנו צריכים להיות הבית המקדש - המחבר בין העליונים לתחתונים, בין הגשמיות לרוחניות.

 

בשורה תחתונה - אמנם לא עניתי בדיוק על הנושא אך זהו לא הנושא שעליו להעסיק אותך.

מה שאת רואה בתור "דתי לאומי" זהו כל יהודי בתכלית אבל צריך לעדן את ההגדרה ולהבין שאין הבדל בין היהודים כי כולנו מעין "שנאים" של חומרי גלם, הופכים חושך לאור.

 

אנא ממך חפשי את היהודי אשר הוא יהודי באמת ולא תחת שום קליפה של הגדרה או "פוזה" מסויימת ח"ו.

בעזרת השם שנזכה לקיום הנבואה שלא נצטרך ללמד עוד דעת השם ונחשוב שישנה הפרדה בין "תורה" לבין "העולם הזה".

הכי בא לי לכתוב שזה גבוה מידי בשבילי ובכך להתחמק.

אבל זה לא.

 

אין לי כרגע כוחות נפש לכתוב תגובה רצינית.

אענה בע"ה מחר. סליחה.

 

 

 

ב"ה

 

בוודאי שהדבר אינו רחוק ממך או מכל אחד ואחת מהעם היהודי כי זוהי מציאותו,

והדבר היחידי שמצר עלינו זה שאנו "מתפשרים" על השקפת עולם מקובעת ומכסה על האמת, "דרשו ה' ועוזו, בקשו פניו תמיד", צריך תמיד לדרוש רק את השם יתברך שמו ואת פניו, פנימיותו, ללא הרף כי זוהי מציאותנו ומציאות כולנו ואין להתפשר בדבר הזה אפילו לרגע אחד ח"ו ואני אומר את הדברים ע"מ לחזק גם את עצמי כמובן.

וכוחות נפש, רק לשם העניין, משום שנבראנו בצלם השם יתברך שמו, אינם מוגבלים בשום קנה מידה מבחינת "כוח" אלא אולי רק מבחינת "פועל", וזה כבר עניין מניעה עצמית שאנו יוצרים לעצמנו.

 

ודרך אגב, זה לא כינוי

שיהיה לילה טוב ושהשם ישלח לנו גואל צדק ויבשר לנו עוד מחר על יום טוב לכל עם ישראל אמן

(אני שם לפרקים - לפעמים נמאס לי ואני מקפיאה את הכרטיס תקופה גם אם לא בקשר)

 

1. גם יוזמת.

 

2. לא. אגב, לא שמתי לב שאפשר למחוק צפיה...

 

3. לפעמים כן, לא בהכרח.

 

4. לא

 

5. לא (מי שלא מנוי כמובן יעדיף VIP כי אין לו דרך לפנות לכאלה שאינם VIP)

 

6. לא

 

7-10: קצת קשה לענות על זה, אבל בערך:

 

7. 60-70

8. 3

9. 10

10. לא הבנתי את השאלה. אם אתה מתכוון ל"יש מצב לדייט", זו משבצת שבה מסומן נראה לי מי שחייך אליך וגם אתה אליו (לא בטוחה)

(אני לא רשומה, פשוט מעניין אותי)

1. לא, אבל זה בגלל שהכריחו אותי להירשם לשם, אז אני לא בעלת מוטיבציה גבוהה לעניין..

 

2. לא.

 

3. לא(לא ראיתי בכלל שיש אופציה כזו..).

 

4. לא.

 

5. אין לי מנוי, אז כן

 

6. לא.

 

7. אינלי מושג, אני כמעט ולא נכנסת לשם.

 

8-9-10 כנ"ל^^^^^

 

בטוחה שהועלתי רק לאי כתיבה ולא לשומסקר

והכרטיס שלי היה מוקפא כמעט כל השנה האחרונה, אענה:

 

1. יוזמות איתי פי 10 ממה שאני יוזם, אבל כשיהיה משהו שנראה לי אני אזום ולא אחכה.

 

2-3. זה שאתה מוחק זה לא מוחק גם לשני, כך שמהבחינה הזאת זה לא יעיל.

      אבל לפעמים כדי לעשות לי קצת סדר, אני אמחק כרטיסים שאינם רלוונטים.

 

4-6. תהיה עדיפות, אבל סטטיסטית רק אחת מהארבע שיצאתי משם הייתה לה תמונה (די מזוייפת) באתר, ואף אחת לא הייתה VIP.

       ועוד נתון מעניין, רק אחת מהארבע שאיתן נפגשתי, השם שלה באתר לא היה שם בדוי.

 

7. נראה לי למעלה מ-100.

 

8. 15-20

 

9. 30-50

 

10. פנייה לדייט, זה גם כשאתה וגם היא מחייכים אחד לשני.

1. גם וגם..

2. לא ידעתי שאפשר למחוק. יש הרבה שצופים בכרטיס שלי, נבהלים ובורחים. אז אנלא רודפת אחריהם.. 

3. לאו בהכרח, יש כאלו שכשאני פותחת את הכרטיס, אני זו שבורחת..

4. האמת, כן. אבל לי אין תמונה..

5. אין לי ברירה אחרת. חיי תלויים בvip של העלם..

6. לא שיקול, מקבלים הודעה לאימייל.

7. ממ 50+ נראה לי..

8. 2-3 וכמעט תמיד זה מאותו תת מגזר, שלא רלוונטי מבחינתי. מעניין..

9. בסביבות ה10-20 אני חושבת..

10. זה לא קרה.. גם אם מחליטים להפגש, זה לא עובר דרך הלחצן הזה.

אני פשוט לא מוצא את עצמי באתר הזה [ובכלל באתרי היכרויות]. נרשמתי, כי אחד יעץ לי להרשם. אין לי שום דחף להתחיל עם אף אחת. במחשב זה נראה לי מלאכותי כזה. טוב, נראה.

רק שהשדכן הוא - אני או היא.

 

אם אף-אחת לא נראית לך מתאימה, אז באמת אין טעם לנסות ליזום.

אחת על גבי מסך, שאתה בכלל לא מכיר אותה, ויכול להיות שהיא עובדת עליך.

כבר תצא איתם, תוותר להם על הדברים שהם עבדו עליך.

מזל שלא נרשמתי...

חושש לזה, וזה פוגע בעוררות שלי לצאת, שגם ככה חלש כשזה על גבי מסך ולא בפועל.

רק אחת מאלו שניסיתי לברר עליהן, לא הצלחתי למצוא קשר בשלב הבירורים, וגם אצלה מצאנו קשרים לאחר שנפגשנו.

חוץ מהזאת עם התמונה שהיתה ערוכה מעט בפטושופ (אבל לא שינוי משמעותי), לא נתקלתי בשקרים לגבי האופי והתכונות.

אולי בחוסר הבנה בהגדרות, שזה בד"כ גם קורה עם שדכנים רגילים.

בפ"ק דקידושין (יב: ).

 

יורונו המורים לצדקה, ושכמ"ה.

זה היה נראה סקר חקרני כזה,
כבר חשבתי אתה בודק משהו שיוכל לעזור לי..
לא חשוב

 

אבל עידן השידוכים באינטרנט עוד בחיתוליו, לדעתי. עוד 20 שנה תדבר עם אנשים והם לא יבינו מה זה לעזאזל ללכת לשדכן חי שרושם עליך "כרטיס" בקלסר שלו - הרי יש מחשב ואתה יכול להכיר את כל בנות הציונות הדתית משם בלי תיווך, יגיד לך הבן שלך בתדהמה על האבא המיושן שלו.

 

זמן זה שם המשחק.

יוזם
לא מתייחס
לא ידעתי על אפשרות למחוק. אם אני רוצה אני כותב.
לא
לא
לא
טיפה יותר מאפס
אפס
מעט מאוד

סתם הערה לכלל הציבור: אם כותבים לכם, אתם צריכים לענות. אתם יכולים לענות גם בצורה גסה של 'לא מעוניין/נת', אבל זה באמת נחוץ.

אם פגעת בו ישירות.

אם אמרת מאחורי גבו ואינו יודע- תנסי לתקן

ותתפללי עליו שימצא את זיווגו.
ותמחלי לו ותבקשי סליחה- בהריני מוחל שלפי השינה, כמה ימים שתרגישי צורך

אי"ה הסליחה תגיע ותרגישי 

לכן תמסרי לו את בקשת הסליחה ע"י גורם שלישי.

‏ לומר על משהו דברים רעים- לא כדאי להתנצל על זה בפניו. כדאי יותר לומר למי שדברת איתו שזה היה מוגזם/רע/כל דבר אחר שמרגישים לנכון. לגבי התנצלות: מכירה מי שהרגיש צורך ועשה זאת. אפשר בפייסבוק/ טלפון /אישית/... בהצלחה

בס"ד

 

נא לשים לב בבקשה - אני אתייחס לחזרה בתשובה על לשון הרע באופן כללי מאוד ולפי הבנתי בהלכות שמירת הלשון.

 

כמו בכל חטא, כדי לחזור בתשובה על לשון הרע צריך חרטה, וידוי וקבלה לעתיד.

בנוסף, אם נגרם נזק לאדם שדיברת עליו לשון הרע, צריך לפצות אותו (זאת אחת הסיבות לחומרה של לשון הרע. למשל - אם פגעת בפרנסה של בעל עסק מסוים, אז בעצם פגעת בפרנסה של כל משפחה, כולל הפרנסה העתידית של הילדים)

 

כמו שונסי כתבה, בגלל שלשון הרע פוגעת בתדמית של זה שדיברת עליו, בהחלט תוכלי לפתור את הבעיה אם תתקני את הפגיעה בתדמית.

 

בקשר לבקשת סליחה מהנפגע עצמו - יש בזה מחלוקת של החפץ-חיים ור' ישראל סלנטר.
לפי ר' ישראל סלנטר - בגלל שבקשת הסליחה תיידע את הנפגע בזה שדיברת עליו ופגעת בו, זה יכול לגרום לו לצער גדול - אז בעצם הפסדנו את הערך של שמירת הלשון (כי שמירת הלשון אמורה ליצור אהבת חינם, ובקשת הסליחה הזו תיצור פגיעה!), ולכן עדיף שבקשת הסליחה לא תגיע אל האדם שפגעת בו.

לפי החפץ חיים - אין מנוס מבקשת סליחה מהאדם עצמו, כי זה אחד מהתנאים של החזרה בתשובה.

 

לפי הבנתי (אם אני טועה, אז כנראה שזה נכון לפחות לגישה של ר' ישראל סלנטר), הצורך לבקש סליחה מהאדם שדיברת עליו לשון הרע נוצר כשנגרם לו נזק.
במקרה שלא נגרם נזק, מספיק לנסות לתקן את הפגיעה בתדמית שלו.

 

בהצלחה!!

תודה- עד עכשיו למדתי הלכות לשון הרע לפי השיטה של החפץ חיים. נראה לי שהשיטה של ר' ישראל סלנטר יותר מתאימה במצב הזה. לא חושבת שגרמתי לא נזק ממשי עם הלשון הרע- רק סיפורים לקרובי משפחתי שבקושי, אם בכלל הכירו אותו. הנזק נגרם יותר מהבחינה שהיה קשה לו שהפסקתי את הקשר, ומה שאמרתי במהלך הנסיונות שלי לגרום לו להפסיק לצור איתי קשר.

בס"ד

 

אם הבנתי נכון, מדובר בשני דברים שונים ולכן:

בקשר ללשון הרע - צריך ללמד עליו זכות בפני מי שדיברת עליו את הדברים הרעים.
בין אם זה להסביר למה הוא היה בסדר, בין אם להגיד שהסברת רק חלק מהתמונה אבל "בעצם הוא היה בסדר", ואפשר גם להגיד שהתברר לך שטעית בשיפוט שלך לגביו וכד'.
אח"כ אני חושב שצריך לחזור בתשובה בפני שמיים (וידוי - בלי שם! רק להגיד שדיברת לשון הרע על מישהו [לדעתי], חרטה וקבלה לעתיד).

 

בקשר לפגיעה בבחור - אני חושב שזה עניין רגיל של "בין אדם לחבירו". אין לי ידיעה הלכתית ברורה בקשר לזה.
לדעתי ברור שאת חייבת לגרום לו לסלוח לך, ואני חושב שהעצה לנסות דרך צד שלישי יכולה להיות מעולה

 

אם הבנתי לא נכון, ו/או יש עוד שאלות - אשמח לעזור באישי.

בקשי סליחה אפילו דרך צד ג

מכירה אישית מקרה שבו פגעו (בצורה מגעילה לדעתי)
אחרי קשר שלא התאים, וקורה..
אבל לפגוע? מה הקשר?
הייתי מבקשת סליחה. ורק שתדעו-
שאנשים זוכרים טוב!
אני נשואה+ ויש דברים שלא שוכחים כזה מהר.

לדעתי זה טוב בשביל הבחור לשנוא אותי/ לכעוס עלי כדי שהוא יוכל להמשיך הלאה. אז אם אני אבקש סליחה אני אפריע לרגשות כעס הבריאים שאני מקווה שהוא מרגיש כלפי... אני לא מנסה להתחמק מלבקש סליחה- להפך, אני לא מצליחה לשכוח אותו ורוצה לדבר איתו, אבל אני יודעת שזה יזיק לשנינו.

שלחתי לה הודעה לפני יו"כ,

מצד אחד ביקשתי ממנה סליחה,

ומצד שני הבהרתי לה שאני לא מתכוון לחזור.

 

זה נראה לי לא בריא להישאר פגוע או כעוס.

גם מבחינתך, אם פגעת במישהו ולא תיקנת,

אין יו"כ מכפר עד שירצה את חבירו.

גם אם לא התכוונת לפגוע, אז אמנם את לא חייבת לבקש סליחה, אבל בשביל הנשמה שלך זה כדאי.

זכותה להיפרד על מה שבא לה.

(ונשמע לי הגיוני... יש כאלה שזה חשוב להם)

אני יכולה לומר לך שהרבה בנות אוהבות שהבחור גבוה מהן.. זה נותן להן תחושת ביטחון לידו.

אני מבינה שזה מבאס ממש... אבל חשוב שתדע את הפרט הזה. 

 

יתכן שהוא גבוה ממנה מידי...
דווקא נשמע לי הגיוני שחשוב למישהי לדבר עם בעלה בגובה העיניים ;)

שיצאתי פעם עם מישהו שהיה גם מאוד גבוה וגם מאוד רחב, ופשוט הרגשתי מאוימת על ידו!!! בדייט הראשון לא שמתי לב כי ישבנו בבית קפה אבל בדייט השני כשטיילנו באיזו גינה פשוט פחדתי.... וזו לא הסיבה היחידה שפסלתי אותו אבל זו כן היתה אחת הסיבות המשמעותיות

אם זה כזה טרגי בשבילה, טוב שהיא גמרה את זה עכשיו ולא עוד חמש פגישות.
לא היית רוצה להמשיך את זה אם אתה יודע שמבחינתה אין מצב להסתדר עם המראה שלך/ שלה ביחס אליה/אליך..
רק כדאי שבפעם הבאה היא תבדוק את זה מראש...

כל מה שמפריע לבנאדם הוא לגטימי.

מסתבר שגם גברים לא אוהבים להרגיש נמוכים ליד הבת זוג שלהם...

מה שהסקתי מאז, זה להדגיש לפני שאני די גבוהה- יותר מזה אין מה לעשות...

דווקא שמחתימהמחשבה שזה לא משהו בי עצמי

אני יותר גבוה ממנה,אבל ככל שאני חושב על זה יותר אני פשוט מבין שזאת כנראה לא הייתה הסיבה שבגלל היא רצתה להפסיק אבל זה לא באמת חשוב עכשיו

אמן, שכולם יחזרו לשלום בקרוב בע"ה בגבורה ובניצחון..!

לק"י

כותבים (כן ) בלי הרווח

אמן!

 

תודה על כל החיזוקים,
שלך ושל כל עם ישראל.
לולא הגב שאתם נותנים לנו
לא היינו אותו הדבר..
מתגעגעים אליכם..

תודה לכם!!!

אף פעם לא הייתי בסוג קשר כזה.

אבל אף פעם לא הייתי בקשר כזה.. מציע לך לדבר עם מישהי נשואה שמכירה אותך

|משבית שמחות|

בנים שוכחים, נשים לא. אם האיש פושע, בוודאי יש לנתק. אפילו אם האיש אינו שומר שבת ואינו אוכל כשר יש לנתק כי כך אי אפשר לנהל בית -- עם פערים כאלה גדולים. אבל אם הוא בסך הכל שומר על עיקרי התורה ורק נמצא בגוון קצת שונה בתוך המנעד של שומרי המצוות -- זה יהיה עוול כלפי עצמך, כלפי הבחור -- וכלפי שמיא ! לפי הגמרא, עם האישה היא 'גרושת לב' כלומר פיזית היא נאמנה לבעלה אבל ליבה נתון למישהו אחר, זה רע מאוד. מכיוון שנשים בדרך כלל לא מצליחות לכבות את אש האהבה בנימוקים הגיוניים גריידא, יש סכנה אמיתית שבסופו של דבר תינשאי לאדם שיענה על ציפיותיך ההגיוניות אבל ליבך עדיין יהיה נתון לבחור הזה "שלא זז לך מהראש" עכשיו. גרוע מזה, עם הזמן, הרגשת ההחמצה והעובדה שהוא לא יהיה איתך ולא תוכלי להתנגש יום יום עם החסרונות שלו ואולי הוא אפילו כבר יהיה שייך לאחרת -- כל אלה דברים שעלולים לגרום לך לראות אותו כמושלם והכאב רק יילך ויעצים ! שלא לדבר על זה שגם את אולי תניחי להגיון או לשכל [אבל לא לרגש] להכנס לנישואין בלי אהבה וזה בוודאי יפגע במערכת הזוגית שלך וחלילה גם בילדים שתביאי לעולם.

מה שנוגע לגילך, את לא קטנה. כל בת "מבשילה" לקשר -- ולנישואין -- בגיל המתאים לה. יש שלא מבשילות אפילו בגיל 30 ויש שמבשילות בגילך.

 

כרגע אני באמת לא רואה את עצמי ממשיכה הלאה. ושוכחת ממנו ככ מהר. אז לא זה לא שאני תקועה בבוץ ושזה ייעבור וזה סתם עכשיו. אני מרגישה ככה ככ הרבה זמן.

שמעתי משפט שאומר שלפעמים מצטערים יותר על דברים שלא עשית מעל דברים שעשית- כלומר שהשאלה והתהיות והחלומות של איך זה היה אם היינו ביחד באמת יכולים לתקוע אותי עכשיו ככ הרבה זמן. ומצד שני תכלס אם ננסה את הקשר אז אולי לפחות אני אדע איך זה וזה יוכיח לי שאולי באמת זה לא מתאים ואי אפשר להסתדר ואם כן נגיד שלום. אבל אם אפשר יהיה אז אולי באמת יהיה עתיד? כרגע אני מפחדת פשוט שאני מפספסת משו וסובלת בגלל משו שהגיוני מאוד שאולי אני לא כזה צריכה לסבול מהעובדה הזאת ושאולי פסדר אם נהיה חברים המצב יישתנה ולא יהיה ככ מסובך. וכן המצב עכשיו הוא שאני מפחדת להסתכל על בנים. ובכלל אפילו יותר גרוע אני פשוט מפחדת מהיום שבו אני אצטרך לצאת ממש ואז הכאבי לב הגדולים האלה פשוט יהיו אולי יומיומיים. אפשר להגיד שאני בסוג של טראומה כזאת או אחרת. טראומה שאולי בכלל לא הייתה צריכה לקרות

זה יכול מאוד להיות תלוי בשאיפות ולא רק במקום הנוכחי.
המון הצלחה!

 

ישיבה (וגם מכינה קדם צבאית) לא מתאימה לכל אחד.
העובדה שהבחור החליט להתגייס מיד בסוף י"ב לא אומרת שהוא פחות 'רציני' באופן גורף...
רמת הדתיות (אוי, איך שאני לא סובלת את המילה הזו) של אדם אינה נמדדת בכמה שעות ביום הוא יושב מול ש"ס ופוסקים אלא עפ"י אמונה תמימה, ואותה קצת יותר קשה למדוד.

יקרה,
אני לא אכתוב לך פה קלישאות על אהבה...
אני רק רוצה להאיר את הנקודה הזו שאנשים נטפלים יותר מידי ל 'איפה הוא למד?', 'מי הרב המובהק שלו?' ועוד כל מיני פרטים טכניים שוליים שאין בינם לבין אמונה בקב"ה אפילו מעט מזעיר.
עכשיו אולי מעט מאוחר מידי לברר איתו מהן הסיבות שבגללן הוא החליט על המסלול הנוכחי בחייו (ושאת החלטת לחתוך את הקשר איתו בשל אותן סיבות).

קצת עצוב לי לשמוע כאלה סיפורים,
בעיקר בגלל שהסקת המסקנות מתבססת על תיאוריות במקום על בירורים יחד, שאחריהם מגיעה החלטה משותפת, שאולי לא גורעת מהכאב של ההחלטה (אם הוחלט לחתוך, לטובת שניכם) אבל לפחות מונעת את התסבוכות הנפשיות ששני הצדדים עוברים אחריה.

נקודה למחשבה...

 

כשהתכוונתי שהוא לא רוצה ישיבה גם ניסיתי לכוון על האופי שלו אבל בישירות לא מהכללה אלא מההכרות שלי איתו- הדת זה לא מקום ככ חשוב לו בחיים. זה לא הסקת מסקנות זה אחרי שיחות ארוכות איתו. ואני לעומתו כן יש לי את הקטע המאוד שלי יראת שמיים.

מה זאת אומרת 'הדת זה לא מקום כ"כ חשוב לו בחיים'?

מה שהיה חשוב לי כשהייתי בשלב החיפוש זה הרצון להקים 'בית של תורה'.
והכוונה שלי בזה היא שהוא יראה את עבודת ה' שלו בכל מה שהוא עושה.
עבודת ה' בללמוד בישיבה בדיוק כמו עבודת ה' בללמוד הנדסה באקדמיה...

ברגע שכל ההתנהלות היא מתוך פרספקטיבה תורנית אז כל שניה ודקה בחיים היא עבודת ה' ולא רק המעשים שאנו מחוייבות/ים בהם מתוקף יהדותנו

אני מקווה שהצלחתי להעביר את מה שהתכוונתי כי זה יצא קצת מעורפל אבל לא מצאתי מילים טובות יותר

על הספר "אהבה" של הרב יצחק גינזבורג.. ספר מרתק שיכול לעזור מאוד לדעתי

שבת שלך או לא???   שאלות פשוטות, כי עם כל הכבוד לאהבה וכו', נישואין זה גם חינוך ילדים, חגים, דרך מסויימת בבית, לא רק אהבה ואהבה.שולחן שבת, מוסדות חינוך, תורני? ממ"ד? חרדי? מסורתי? אני הייתי מציעה לכם להמשיך בנתק ולראות מה מצב כל אחד עוד שנה-שנתיים, הצבא יכול לשנות אותו לכל מיני כיוונים.וזה גם עדיין גיל של עיצוב האישיות והרוחניות.

שמעי, הייתי באולנפנא בקשר של כמה שנים עם מישהו, וממש אהבתי אותו - ברמות אחרות... מאוד.
כשהייתי בשמינית קרו כמה דברים, ות'כלס - הנ"ל חזר בשאלה.

זה היה מאוד קשה- מצד אחד באמת אהבתי אותו מאוד... ואני עדיין אוהבת אותו במקום כלשהו... אין מה לעשות - קשר כלכך חזק לא נמחק כלכך מהר.
אבל פשוט חשבתי על זה - אני דתיה, רוצה להיות דתיה, שואפת רק להתקדם בעבודת ה'  שלי - ותמיד אחד הדברים שהיו חשובים לי בבעל שלי - זה שהוא יהיה דוס יותר ממני... את יודעת, שכשלילדים יש שאלות הלכתיות הם פונים לאבא ולא לאמא... ככה נראה לי שבית יהודי מחזיק כמו שצריך.
אז אחרי שהבנתי את זה- זה היה אמנם קשה אבל חתכתי.

וזה המשיך להיות קשה - מוזמנת לבקר בכרטיס אישי שלי, כתבתי כאן כמה דברים... - אבל להפתעתי העצומה הקלישאה הכי קלישאתית של "הזמן עושה את שלו" אשכרה התממשה...

אז מה שאני רוצה להגיד לך בעצם - זה שאם את לא רואה אותו כבעלך לעתיד, כאבי ילדיך, כעמוד של הבית היהודי שאת רוצה להקים בע"ה - אז די... תנסי למחוק אותו...

וכן, זה קשה. מאוד.

אבל אני רק רוצה לעודד אותך ולומר שהייתי בערך במצבך.. והייתי כלכך מיואשת כשנפרדנו עד שהגעתי למצב שבכלל לא יכולתי להסתכל על בנים - כי מי יוכל להחליף אותו?
אבל ב"ה עכשיו הנפש נרפאה... ות'כלס זה לקח הרבה פחות זמן ממה שחשבתי, אם בכלל חשבתי שזה יקרה

בקיצור, מותק- המון בהצלחה... ותפילות גם עוזרות, אפילו סתם כדי להתעודד ולזכור שאת לא כאן לבד, והקב"ה איתך בכל צעד.

ואם את רוצה - אני אמנם לא הרבה כאן - אבל את מוזמנת בשמחה לפנות בפרטי.

חברה טובה יכולה להועיל במקרים כאלה יותר מהרבה אחרים..

אני פוחד שקרה לי משהו כזה ממש מזמן, אבל עדיין
כאילו היא אמרה שזה לא מתאים לה עכשיו, שזה מוקדם מדי, וכו'

ואני אף פעם לא ידעתי אם יהיה לזה סיכוי בזמן מאוחר יותר או לא...
זה ממש שיגע אותי!

אם אפשר בקשה קטנה - כשזה לא מתאים תגידו שזה לא מתאים... אל תגידו שאתן עוד לא מכנות או דברים כאלה כי זה עלול לפגוע...

בקשר למה שאמרת - אז כן. אפשר להתאהב גם באנשים הכי לא מתאימים, ואם מצליחים לעשות את הצעד הזה ולהתנתק - זה בהחלט כואב, ובהחלט נשאר בראש.
בהחלט מרגישים את החוסר!

הייתי לגמרי בקטע הזה.אני ממש מבינה למה את מתכוונת.גם אצלי בניגוד לנטיית הלב בחרתי בהגיון.כמוך הגעתי למסקנה שאהיה בבעיה להנשא לאדם שלא אוכל להקים איתו את הבית שאני רוצה ושיכיל את הדברים החשובים לי. עם כל הקושי החלטתי ללכת עם ההיגיון והשכל.היום אני כבר סבתא לנכדים.היו לי ויש לי חיים מלאים אהבה והערכה הדדית ומלאים בכל מה שהיה חשוב לי מבחינה דתית,עם האיש שאיתו בחרתי להקים את ביתנו.זה קשה אך אפשרי ואני מאד מעריכה אותך.תחושת האהבה והמשיכה נהיית אחרת עם השנים ולכן לדעתי חשוב  יותר שהאידאלים והרצונות יהיו משותפים..בע"ה מאחלת לך שתמצאי את האיש שיתאים לך מכל הבחינות.

לק"י

(ומסיבת האירוסין על משפחת הכלה).

אבל הם גם אלה שמחליטים כמה להזמין..
והם יכולים להגביל את משפחת הכלה.
אם רוצים להזמין את כל המשפחה- אני חושבת שיהיה יפה מצד משפחת הכלה להציע לשלם לפחות על חלק מהאורחים שלהם.

זה ליצור דו-שיח בין ההורים,

להתייחס אל כל הוצאות החתונה כהוצאה אחת,

ולהתחלק בהוצאות בחלוקה הוגנת.

 

אם יש ויכוחים, אז אין מה לעשות, ופועלים כמו שיעל כתבה.

אבל זה לא תמיד מומלץ, כי לא פעם יש הבדלים בגודל המשפחה, וביכולות הכלכליות בין ההורים.

 

אז הכי טוב זה ליצור דו-שיח.

בדר''כ זה על צד החתן..(במידה ומזמינים ר-ק את הורי הכלה)

אם כל המשפחה המורחבת של הכלה מגיעים- נראה לי מין הדין שהם גם ישתתפו בהוצאות..

אצלינו שתי הסבתות שילמו כל אחת על הצד שלה שהגיע..

שצריך "לעשות באכסניה"?..

 

ולהזמין את כולם?..

לק"י

למרות שבתור הכלה- זה כיף שיש מדגם גם מהמשפחה שלך..
ולא רק המשפחה של החתן.

אבל אם משפחת החתן מארגנת את השבת, אז הם גם אלו שיחליטו כמה להזמין עפ"י מיקום, תקציב וכו'.

השבת שבע ברכות זה על הצד של הכלה. אם כמובן זה ספרדים, שהשבת חתן והשבת שבע ברכות זה היינו אך= השבת שאחרי החתונה- למה שלא יתחלקו ביניהם??

התכוונתי על מנהג אשכנזים, ששבת חתן זה לפני החתונה, ואז אין סיבה להזמין את מש' הכלה.

 

אחרי החתונה - שהיא כבר אשתו - זה כמובן אחרת. וברור שטוב לה שיהיו ממשפחתה.

 

אבל גם אז - ה"היקף" נתון לשיקול-דעת. לא צריך את כולם ולא צריך "אכסניה"..

 

כולם יודעים מה המשמעות של אירגון גדול ממש, מיד אחרי החתונה..

עוד פחות משבוע הם הולכים להיות משפחה

לא סיבה מספיק טובה?

לא שייך..

 

אצל אשכנזים, שבת חתן החתן עולה לתורה, יש עושים "קידוש", אין הרבה סטנדרטים קבועים לזה.

 

בדרך כלל במקביל, הכלה עושה "שבת כלה" - ואין סיבה שמשפחתה "יברחו מהבית".. (אם כי יש כאלה שזה בדיוק מה שהם עושים, לטובת החברות..).

 

ואכן, אין סיבה שכל משפחת הכלה יתארחו אצל משפחת החתן שבת לפני החתונה. אם רוצים, יכולים להזמין הורים/אחים צעירים.

 

 

אין בזה "הלכות".. אבל כשזה הופך לדבר מכביד מכח "מנהגים" שלא קיימים, אז חשוב שלא ייווצר לחץ כאילו "כך מקובל" (אצל מי שלא באמת מקובל).

אבל כל אחד ומנהגו הוא

 

לענ"ד ראוי ויפה להזמין לפחות את ההורים של הכלה לשבת חתן

 

"אם רוצים - יכולים להזמין את ההורים/אחים צעירים"..

 

אבל לא חייבים את כל המשפחה - כפי שנראה מהשאלה פה.

 

[כמובן, אם ההורים לא נשארים עם בִיתם]

אני לא אוהבת שיש בציבור שלנו נטיה ליצור חוקיות סביב עניינים ככ אינדיוידואלים.

תלוי במצב כלכלי, גודל המשפחות, האינטרקציה בינהם, סגנון המשפחות, עדה אפילו..

הכי טוב בעיניי-להתחשב בכל הגורמים וליצור את ההכי טוב למען כולם.

לא?

והנכון והפשוט בעיני הוא לעשות חצי חצי בהכל..

שההורים ידברו ויחליטו מה הכי מתאים ונכון לשני הצדדים.

או כל אחד את הצד שלו ומה שקשור לא רק לאורחים אז חצי חצי

אז באמת מקובל שהשבת חתן על צד החתן.

אם האירוסין היו חצי חצי אז אין סיבה שהשבת חתן תהיה רק על צד החתן...

ואם לא היתה מסיבת אירוסין אז זה בסימן שאלה...

תמיד בשמחות!

אז הייתי מציעה שלא להיכנס לעניין ולהשאיר את ההחלטות בין ההורים.

דברים כאלה עלולים להעיב על הקשר בין החתן לכלה וגם בינם לבין ההורים של הצד השני.

עדיף פשוט לצאת מהתמונה. ההורים שלכם מספיק גדולים בשביל לסדר את זה בעצמם...

הכנות טובות ובשמחה.

נשאר: קי"א, קי"ב, קי"ט.

עומר- לא נעול על ישיבות דווקא, מגוון מאוד, כשרוני בלשדך גם כשלא ממש מכיר את 2 הצדדים

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t452026#5308686

 

וגם -למעלה אפשר למצוא כמה שרשורים בנושא, תחת הנושא: "מדריך לפורום" משהו כזה.

לק"י

ונעדכן את הרשימה הנעוצה בעז"ה

לק"י

 

עוד שדכנים!

0544961216\

0545310125

לק"י

וגם תתייעצי עם מבוגר אחר שמכיר אותך טוב, אבל אין לו בעיה עם הרקע של הבחור וכו'.

היא אומרת "הרגשה" היא לא אומרת לי שזה בגלל הרקע שלו

ובררתי כשהציעו לי אותו ואמרו לי עליו דברים טובים.

לק"י

אנשים מבוגרים יחסית עם תפיסה טובה, ותבקשי מהם שיביעו דיעה..

ושוב אני מציעה, להתייעץ עם מבוגר אחר שהוא לא ההורים.

שהם לא מתחברים לסגנון שלו.

למעשה, אני גם מצטרף להמלצה של יעל, לנסות לשמוע התרשמות של מישהו מבוגר אחר בעל תפיסה טובה.

תבקשי מאמא שלך שתנסה לשים אצבע על מה שמרגיש לה בעייתי, האם זה כי הוא לא מה שציפתה? או משהו בהתנהגות שלו?

אמא בדר"כ רוצה מה שהכי טוב לבת שלה, אז אמנם לא מחייב שתעשי מה שהיא אומרת אבל כדאי לשים לב אולי היא רואה משהו שאת לא....

השאלה גם כן היא עם מי בררת ומה בררת בדיוק, לפעמים שואלים חבר , צריך לדעת מה לשאול ולהקשיב למנגינה שמאוחרי המילים. לא מספיק לדעתי לשמוע שהוא בחור טוב....

וגן אני מציעה שתפגישי אותו עם אנשים נוספים שדעתם אוביקטיבית ותועיל לך לראות דברים מפן אחר.

בהצלחה!

אז ממש לא צריך לדאוג!

את צריכה לבחור את בעלך לפי מה שטוב לך, ופחות להתחשב במה שמתאים להורייך.

הרבה פעמים הילדים שונים מאד מההורים, והם מתחתנים לפי מה שמתאים להם.

 

אם הורייך זיהו בעיה כלשהי שיכולה לגרום (לך ו/או לו) לסבל לאחר החתונה,

אז מומלץ להקשיב ולשמוע מה יש להם לומר, ואז לחשוב עם עצמך ולהחליט מתוך שיקול דעת.

כשחבר שלי והבחורה הראו נחישות, ההורים התהפכו וקבלו אותם בשמחה. היום הם נשואים באושר.

והם נשואים היום באושר

.

אבל גם יש לי חבר שלא הקשיב, ומיד לאחר ה'שבע-ברכות' הם נפרדו והתגרשו.

ואני מכיר גם עוד אחת שלא הקשיבה להוריה והתגרשה לאחר כחצי שנה.

 

לדעתי, צריך לללכת בדרך האמצע, לשמוע ולהפנים את מה שיש להורים להגיד,

ולבסוף להחליט מהו הדבר שבאמת נכון לך באופן אישי.

הייתי שמחה לדעת מה כוונתך

קצת רגישות למי שכן שומר על המנהג להימנע ממוזיקה בימים אלו, לא הייתה מזיקה.

אבל זה לא "די"מ שמתיר" זה כמה וכמה פוסקים הרב ליאור אני יודע בוודאות ולפי מה ששמעתי גם הרב אליקים והרב דרורי,ואני מניח שיש עוד (אני מכיר עוד כמה אבל הם לא מפורסמים).

זה?

 

משועממים תלכו לישון!
‏(מממ... קשוט עצמך תחילה וכו')

בהצלחה רבה...

פוסט קיים בפייסבוק

אם מהתיכון המשכת ישירות לצבא, אולי בשביל הרחבת הידע והקישור לתורה ומצוות, עדיף לפני בניית בית להכנס למסגרת לימוד שתתאים לך.

לדוגמא מכון מאיר, או שמעתי שיש מסגרת כזאת בבית שמש(אני לא מכיר פרטים).

ומשם נראה לי ידעו יותר לכוון אותך גם לבניית בית.

בהצלחה רבה.

אחרי שאתה מרגיש שאתה ברמה טובה של דת,

כמו שאתה רוצה להיות, מכוון מטרה לפחות,

אז אתה יכול לפנות לשדכנים, אתה ב"ה לא הראשון שעושה את הדרך הזאת,

הם יכולים לעזור לך להכנס לעולם הזה.

 

בקשר ללהתגבר על הפער, אני באמת לא יודעת להגיד.

אבל שיהיה ב"הצלחה!!

אם מה שחסר זה ידע וביסוס של אמונה, לדעתי אם תלך למסגרת תורנית תיכנס לעניינים מהר, בהצלחה

בכללי, רציתי גם לומר שקשה מאוד "להתגבר על הפער" (ממש לא כדי לייאש, הפוך). אני מכירה משפחות של חוזרים בתשובה שעד היום המשפחה ממשיכה את התהליך. יש בזה קושי אך בו זמנית יופי מיוחד, משיכה ליהדות שלפעמים יכולה להיות פחותה אצל אנשים דתיים מבית. 

לגבי התיכון והמסלול הצבאי- הייתי מתייחסת לזה פחות, ומתעניינת יותר מהו הכיוון קדימה (למשל לימוד של כמה שנים בישיבה או לימודים אקדמאים, מה האופי של הבית ועוד...).

 

פעם רציתי לצאת דווקא עם חוזר בתשובה פשוט וטריכזה.. שלא יביא לי פלפולים מעולם הישיבות ויצטט לי מסכתות.. שיביא את היהדות הפשוטה.. (ואולי רציתי את זה כי אני בעצמי אחת כזאת..)

באמת.. תצטרף למכון מאיר.. מומלץ בחום! וגם הרבנים שם ישדכו לך בנות נפלאות

יש בי משהו שמתחבר הרבה יותר לחוזרים בתשובה, או לפחות לכאלה שעשו תהליך בתוך היהדות ועכשיו הם במקום מבוסס ושלם.
מתארת לעצמי שיש עוד הרבה כמוני,
וה' יזמן לך את שלך

אצלם זה בא הכי מהמקום השלם והבטוח..
תנסה באמת להתקדם מבחינה דתית בפן הלימודי..זה בהחלט יקדם אותך

???? ככה באמת אתה חושב?

תרשה לי לתקן אותך: המניות שלך בשמיים. הרבה מניות ובמקום גבוה מאוד בשמיים!!

יכול להיות שלא כל בחורה דתית מבית תדע להבין אותך ולהכיל אותך, אבל יש רבות רבות שכן, וב"ה יש גם הרבה בחורות במצב שלך, אשרינו שזכינו לכ"כ הרבה תשובה בדורינו.

 

כשאני חושבת על מעגל די גדול של חברים שלנו- אני רואה שהרבה מאוד זוגות הם "מעורבים"- דתיים מבית וכאלה שלא.

אז אין לי עיצה מסוימת, חוץ מלעודד אותך, ולאחל שתצליח להיות פשוט עצמך, ובע"ה שתצליח.

זו בדיוק האמירה,

המניות הגבוהות נמצאות בשמיים

פה זה לא סוד שיש פער מולד בין דתיים מבית וחוזרים בתשובה

 

זה נחמד לשמוע שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים בו

אבל - התחושה היא מין אמירה ע"מ לנחם את בעלי התשובה.. "אל תדאג, שם למעלה אתה צדיק גדול.."

 

לא משנה כמה אני אראה כלפי חוץ דתי מבית, יש פער מחשבתי והוא מתגלה במקרים הכי לא צפויים שיש

הרגעים האלו שבהם ה"סוד" מתגלה - מביכים מאוד אז מראש התודעה נמצאת במקום אחר..

 

כנראה שהתהליך שבעל תשובה צריך לעשות הוא להשלים עם העובדה הזו ולא לנסות להיות מישהו אחר אלא הוא עצמו.. לא יודע

 

תודה בכל אופן על ההתייחסות

סחבק

אני מבינה את ההרגשה שלפעמים נותנים ש"אתה צדיק גדול בשמיים וכל הכבוד אבל לא בשבילי"

ומי שמגיב\מגיבה ככה לא שווה אותך,וכנראה שזה לא שלך מלמעלה,

אל תדאג כשהזייווג שלך תגיע היא הכי תדע להכיל את זה ואולי אפילו תתלהב מזה יותר

נכון, שלפעמים כשנכנסים לחברה הזאת הרבה פעמים גורמים להרגיש ככה,

בסדר אבל זה לא כולם גם עם הזמן הראיה על דברים כאלה משתנה

לדעתי זה מאוד תלוי באיך שאתה מציג את עצמך ועד כמה אתה שלם עם עצמך ובדרך שבחרת

וכמובן גם כמה זמן אתה בתוך העסק, כי לדעתי גם ככל שאתה נצא יותר זמן בסביבה כזאת או במסגרות כאלה כבר אין הבדל ממש בינך לבין מישהו מבית דתי, אולי להפך דווקא זה מקבל מימד אמיתי ועוצמתי יותר

לא אוהב את זה שחזרת בתשובה.
כאילו, נשמע שטוב לך והכל בבחירה הזאת, אבל אתה מרגיש שזה "סוד" ושזה "מביך" ולא נעים לך להיות "חוזר בתשובה".
נראלי שאתה צריך קודם כל לאהוב את זה ולהעריך את זה. יש כ"כ הרבה על מה.. לא להתייחס לזה כאל "סוד מביך" אלא כאל "חלק בלתי נפרד ממך ואתה גאה בו כ'כ".
ברגע שאתה גאה בזה- ירגישו את זה גם.. וה'פער' הזה יהיה חסר משמעות.
הוא יהיה קיים. לא אומרת שלא. יש הבדלים בין דתיים מבית לבין לא.. (וגם אז.. תלוי בגיל ובדרך ובעוד כ"כ הרבה גורמים.. אני מכחרה אנשים כבר שנים ורק לאחרונה גיליתי שהם חוזרים... ביינישים דוסים פצצות שחזרו בתשובה בתיכון..)
אבל הוא יהיה כמעט חסר משמעות. ואולי אפילו יהיה כיף.. יהיה מעניין.. יצור עוד רובד בקשר..
אבל בשביל זה החזרה לא צריכה להיות סוד מביך ולא כלום.. היא צריכה להיות גאווה שלך.. גאווה טובה, כן? לא שלילית.אבל ישלך במה להתגאות. ישלך שק של אבנים טובות.. למה אתה מחביא אותו ומתבייש לגלות? פתח פתח ת'שק ותראה לכולן מי אתה ומה זה ותאמין לי, הפער לא ירתיע כ"כ.

לא יודע איך הגעת למסקנה שאני לא אוהב את זה שאני חוזר בתשובה..

ציינתי בהתחלה שאני חוזר בתשובה ואיך אפשר להתגבר על הפער הנ"ל.. קיבלתי תגובה והודתי עליה. ניראה היה לי שפה הדיון נגמר והשרשור ייבלע בספר דברי הימים של הפורום הזה.

אבל השרשור נלקח עד לתגובה שאני בעצם לא אוהב את זה? סחף גדול..

 

וכן, זה מביך

זה מביך שאני עומד בתחנת אוטובוס עם עוד אנשים שלא מכירים אותי

ופתאום מישהו שמכיר אותי מפעם נפגש איתי ושואל "מה? ממתי אתה דתי?"

 

זו הדוגמא הכי זמינה שיש אבל ברור לכם שיש עוד המון דוגמאות וכל אחד ומה שמביך אותו...

 

 

לא התכוונתי בקטע הזה בכלל.
לא התכוונתי שאתה לא אוהב את זה.. אלא את ההגדרה של "חוזר בתשובה".. זה ככה לפחות נשמע על גבי הפורום.. לודעת איך אתה במציאות..
כאילו זה "הסוד הנורא טאם טדאדאם" שלא מגלים ורק אחרי כמה זמן מתוודים ו"כן.. לא תמיד הייתי דתי..."
וסליחה שהתמקדתי על זה... פשוט זה ממש היה נשמע לי בולט מההודעות שלך.. ונראלי שאם תשתחרר מה"חוזר בתשובה שמובך מהעבר" ותהפוך ל"החוזר בתשובה שגאה בהווה" יהיה לך באמת יותר.. אממ. לודעת אם להגדיר את זה "פשוט" אבל יותר סבבה כזה למצוא מישי...
התמקדות בהווה-עתיד שלך מול עצמך תשפיע בהכרח גם על מי שתצא איתה..

ואני ממש מבינה את הקטע המביך.. לפגוש ידיד מהעבר והוא בא אלי עם חיבוק ואני בורחת ממנו ופתאום הוא "רגעעעע ווואו ממתי את שומרת נגיעה????" וזה מביך ומתסכל (בעיקר כשאני בדייט ופתאום אחד כזה קופץ עלי משום מקום טרו סטורי)
אבל זה לא אמור להיות קשור לדעתי לקשר עם מישי..


ומחילה מראש אם אני מקשקשת דברים... ככה הבנתי מההודעות שלך (ואני אבין מאוד אם לא יתחשק לך לפרט פה איפה טעיתי.. רק תגיד שטעיתי שאני אפסיק לקשקש בשכל)...

מן הסתם העובדה שאני חוזר בתשובה לא מעסיקה אותי כל היום..

יוצא לי לדבר על זה רק כשאחרים "מגלים" את זה (בין אם מכירים אותי לפני ובין אם לא..)

 

ההתעסקות בנושא הזה פנים מול פנים בטח בתוך קבוצה שאני מתגלה כנטע זר - היא התעסקות מאוד מביכה עבורי.. ומזל שהפורום אנונימי..

 

התכוונתי בין היתר בשאלה בתחילת השרשור- בשאלה איך אפשר להתעלות על הפער ע"מ שלא תיהיה לי תגית של "חוזר בתשובה" בדייט אלא זה יהיה עוד אחד מהנושאים שמדברים עליהם..

 

 

מקווה שהצלחתי להבהיר את הנקודה...

 

אבל דווקא לי זה גרם ממש להעריך אותך. חוזרים בתשובה כמוך, בייחוד כאלו שהגיעו לזרם הציוני דתי, הם חבר'ה איכותיים מאוד. בחורה יודעת שאתה אדם חושב, שעשית בירור, שהיהדות היא משהו שאתה קנית מתוך אהבה והזדהות. זה מדהים! אני חושבת שבנות ערכיות ואמיצות דווקא ממש יעריכו.
אהבתי מה שהסקת בסוף- שחלק מהתהליך של חוזר בתשובה היא להשלים עם עצמו... אני חושבת שזה נכון ממש. זה קשה ומביך כמו שאמרת- הרצון הכנה להשתלב ולהיות מי שאתה מייחל, דתי "אמיתי", ועם זאת העבר שקיים פה ומגיח לפעמים, והפער התרבותי והתודעתי שעדיין קיים.
בקטע פרקטי- אם אתה מכיר חבר'ה דתיים, תמיד אפשר לומר ולשדר שאתה מעוניין להתחיל להכיר. מכאן והלאה הדברים מתגלגלים ובעז"ה מגיעות הצעות, תוך שהמקשרים ביניכם לוקחים בחשבון את עניין החזרה בתשובה שלך.
לדעתי העבודה הגדולה ואולי האתגר הגדול, הוא להשלים עם מי שאתה. עם ההווה ועם העבר, עם הדתי ועם החילוני שבך. אתה הרי לא יכול למחוק 20 שנות חיים. מעבר לזה, אתה גם מפסיד, זה גם אובדן של אותו "***" שהיית כל השנים. (לאידעת את השם, לכן)
זה קשה, ולפעמים הרצון והיכולת זה להתחיל מחדש ולהשאיר הכל מאחור, אבל בטווח הארוך לדעתי אתה צריך לא רק שלא להתעלם מהחלק הזה ולא להתבייש בו, אלא גם להבין שהוא מה שעושה אותך אתה וכל כך מיוחד (סתם שתדע, המון דתיים היו רוצים להיות חוזרים בתשובה.. להתחבר ליהדות ממקום חדש, מתוך רצון ובחירה אמיתית.. זו זכות). אם אתה אומר משהו לא במקום, פוגש מישהו מהעבר בדייט או שלא- תצחק. תשדר- "זה אני ואני בסדר!". כלפי דתיים וכלפיי חילונים. שני הצדדים בטוח מעריכים אותך על הבחירה האמיצה.
אל תנסה להיות מי שאתה לא. לא תצליח וגם תאבד את החלק המיוחד שבך. אתה אדם מעניין שהיה בכל מיני מקומות. ככה גם היחס.
אני גם חושבת שכדאי ללכת למכון מאיר או ישיבה גבוהה ולהשלים פערים ובעיקר כדי לקבל כוח ואמונה בשינוי הזה.
עם זאת כמו שאמרת שבדייט זה לא יהיה הנושא המרכזי- הוא להעצים את המכנה המשותף ביניכם, דברים שלא ישירות מתייגים אותך כ"חוזר בתשובה" ו"נטע זר" כדברייך. אם אתה לא מתייחס לזה כאל דבר שחוצץ ביניכם, הרי בסופו של דבר אתה דתי, ואדם ששואף לעבוד את ה' בדרך הנכונה.
זה תלוי בכמה בטחון (אמיתי) אתה מתנהל. בסופו של דבר אתם שניכם עם אותם מטרות קדימה, אז לשם תנווט את השיחה.

מקווה שדבריי הובנו ושעניתי לעניין.. בטוחה שהדברים יסתדרו. =)

אגב, אתה כותב ממש ברמה. נשמע שיש עומק ורצון טוב. אם תמשיך עם זה בעז"ה תמצא את הזיווג הנכון...

תודה על התגובה, גם על המחמאה בסוף (תהי בטוחה שאני מסמיק מבעד למסך המחשב )

 

ולגבי התגובה,

אני חושב שעיקר המאמץ המחשבתי אצל בעלי תשובה (ואני מדבר בעיקר לעצמי)

הוא שלא צריך לחפש את הלגיטימיות לחזרה בתשובה שמתרחשת.

ואת זה הסקתי בלי לשים לב ואת הצלחת לתאר את זה עם ההסכמה שלך למסקנה שלי - שחוזר בתשובה צריך להשלים עם עצמו.

משמע, בתוכו יש מריבה, מעין יצר הטוב ויצר הרע שנלחמים זה בזה וההשלמה עם עצמו היא 'החילוניות שבו' עם 'הדתיות שבו' עם כל מה שנובע מכך

 

 

ואני בסך הכל רציתי לשאול איך ניגשים לדייטים בלי התגית של חוזר בתשובה

עוד קטע של דוסים- לחפור...

חח באמת עשו לך פסיכואנליזה לגמרי! אבל לדעתי זה באמת פשוט בא ביחד..
אתה מדבר על התערות בציבור הדתי לאומי וזה ממש קשור לעניין הדייטים, לכן הגיבו בהרחבה (ואני ביניהם ;) )

אני חושבת שדי נגעתי בעניין התגית.. תסתכל שוב למטה.

  

רציתי להגיד שאם עד עכשיו לא למדת במסגרת דתית, הגיוני מאוד שתהיה בתחושה של "מלחמה" כי נשמע שהסביבה שלך לא הייתה שומרת מצוות והיית צריך להוכיח לעצמך את הכיוון שבחרת (בגלל החיכוך התמידי עם שני הצדדים באישיות) וגם להוכיח את עצמך כל פעם מחדש- מה שגורם לתחושה זרה גם כשאתה נמצא עם דתיים וגם עם מי שאינו דתי. והתחושה הזו ממש מקשה על "השלמה" עם הדרך ועם עצמך. [נשמע שאתה שלם לגמרי עם הכיוון אך צריך להוכיח לעצמך שזו הייתה בחירה נכונה-?]

 

זה מאוד קשה לעשות תהליך של חזרה בתשובה כשלא נמצאים במסגרת שעוזרת לבנות את ההשקפה לכיוון אליו מנסים לשאוף. נראה לי שההבדל בין מי שאינו נמצא במסגרת דתית לבין מי שכן הוא גדול- כי מי שנמצא במקום מסוים וסופג את הרוח של המקום לאט לאט מרגיש חלק מאותו מקום, בבית. 

 

אולי, מעבר ל"להשלים פערים" אתה צריך למצוא דרך לראות את עצמך כדתי בהווה, על ידי הימצאות במסגרת דתית עד שהלימוד (ועוד יותר חשוב- האווירה שסופגים במקום כזה) תכניס אותך לעניינים. התנתקות מצד מסוים של האישיות למשך זמן קצר (על ידי חשיפה מוגברת של הצד השני) לפעמים יכולה לעזור. ככה אולי כבר לא תראה את עצמך כאדם חצוי בין 2 עולמות אלא כאדם דתי עם עבר קצת שונה מהחברים שלו ואז לא תרגיש כל כך שונה.

 

מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי. בעצם לא ממש הוספתי פה המלצה מעשית (חוץ מללכת לישיבה...אבל את זה הצעת בעצמך...) אלא בקטע המחשבתי יותר... אם כבר עושים ניתוח של המצב אז עד הסוף 

שבת שלום!

 

למרות אני דתיה מבית אני מרגישה הבנה והזדהות מוחלטת עם ההרגשות של סחבק. אין מה לטאטא מתחת לשטיח - יש פה בעיה של רקע שונה.

ולשאלת הפתיחה של השרשור - אני חושבת שבמקסימום , אם לא ילך עם דתיות מבית, אפשר בהחלט שיתאים חוזרת בתשובה. לא?

בהצלחה רבה

ויישר כח עצום על החזרה בתשובה.

הלוואי ונזכה כולנו... 

מי התיר לכם להתנות את הבניית בית שלו בלימודי יהדות?

 

 

הוא שאל איך מחפים על התגית "חוזר בתשובה"?

לא ביקש ייעוץ מה לעשות, איפה ללמוד ומה לאכול, ואיזה ביטוח רכב..

ועל זה קיבל תשובה.

ואיך להשלים את הפער מול דתי מבית...
שגם את זה הוא שאל.
ענו לעניין לגמרי.

הוא ממש אבל ממש לא צריך לחפות על זה שהוא חוזר בתשובה
אשריו ואשרי חלקו!!!

"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"

רובם הגדול של חובשי הכיפות הסרוגות גדלו תחת השפעה מאסיבית של התרבות המערבית.

למעשה לרוב במשך שנים רבות התרבות הזו היא התרבות ה"ראשית".

ככה שכל אלה (כולל אותי) שהתקרבו ובחרו בתרבות היהודית "חוזרים בתשובה".

אתה ממש לא לבד.

אם תבוא מהגישה הזו תוכל לא להרגיש "לא בבית".

 

הצעה מעשית? ישיבה כלשהי או מכון מאיר.

המשודכת תרצה לדבר עם אנשים שמכירים אותך, עם עדיפות לחבר טוב או אישיות רוחנית.

תכניס את עצמך ל"חוק הדתיים השלובים"

בהצלחה.

בעלי חוזר בתשובה,ואני דתייה מהבית
ולפעמים נראה לי שזה בדיוק להיפך...
נכון שיש פערים מסויימים בתחומים כאלה ואחרים אבל,זה לא באמת משנה. יש תשובה בעולם. וגם "דתיים מהבית" מחוייבים בכך.
אז, פשוט תהיה שלם עם עצמך,עם העבר ועם העתיד. וכבר לא יהיה לך צורך להתגבר על "חוזר בתשובה".

בשורות טובות!!

בעלי משם, 

זו ישיבה לבעלי תשובה מאוד חמה משפחתית ותומכת.

כשתכנס למסגרת ודאי זה יקל ויכוון אותך לעולם השידוכים.

טלפון של הרב יובל : 0528119455

בהצלחה

יש הרבה סוגים של דתיים,חשוב שתדע מה הכיוון שלך ולפי זה יותר קל לפנות לשדכנים.
הצלחה רבה!

לא קראתי את כל התגובות אז סליחה מראש אם אני חוזרת על דברים שנכתבו.

הקדמה: אולי אני קצת זקנה לפורום הזה (נשואה 6 שנים) אבל...

1.הבנתי ממה שכתבת שאתה יוצא מתוך נקודת הנחה שנקודת ההתחלה של היכרות היא העובדה שאתה חוזר בתשובה,

אבל למה?

נקודת ההתחלה היא מי שאתה! ואיך שאתה מגדיר את עצמך, ואני הסביר: כמו בכל מפגש בינאישי אתה מביאי את מי שאתה רוצה להיות בפגישה, חזרה בתשובה היא כינוי לתהליכים ולמציאות חיים שאתה חווה אבל לא בהכרח שזה הדרך שבה אתה מרגיש שאתה רוצה להציג את עצמך- יכול להיות שתבחר לספר על עצמך במילים אחרות כגון: בחור חושב, מעמיק, בעל רצון להתקדם בעבודת ה' וכו'. הפרטים הטכנים הם שיגלו שאתה חוזר בתשובה אבל לא בהכרח שהם יעלו לפני המפגש עצמו,

הבחירה איך להגדיר את עצמך היא שלך. (אני יצאתי עם כמה חברה מעולים שרק במהלך הפגישה דברנו על הטכני והם סיפרו שלמדו בבי"ס חילוני/חרדי ועברו תהליך של שינוי)

 

2. איך מתחילים היא שאלה שרלוונטית לכל אחד שמעגל החברים שלו לא נמצא במסגרת תורנית (ולא כל הדתיים נמצאים במסגרת כזאת ), והתשובה היא שב"ה יש הרבה דרכים: אירגוני שידוכים: ישפה, קשר וכו'. מפגשי פו"פ: יש בקהילה של הרב שריקי בירושלים, גרעינים תורניים שמארגנים, אינטרנט: יש הרבה אתרים שאפשר לירשם בהם. כניסה למעגלי היכרות-לספר לחברים דתיים שאתה יוצא ושיכירו לך, לשאול רבנים כו' (ככה אני ובעלי הכרנו, בעלי היה "מנפנף" כל אחד ששאל אותו מה עם חתונה במשפט "יש לך משהיא להכיר לי?", דודה חרדייה לקחה אותו ברצינות וסיפרה לכל החברות הדתיות לאומיות שלה שהאחיין שלה מחפש שידוך וכך הכרנו .

 

בהצלחה גדולה