פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1213)

ושעברת סיפור קשה
בע"ה זה היה השלב האחרון של יסורייך
ותמצאי את זיווגך בקרוב

לא יודעת כמה מיוחד..
אבל בהחלט סיפור לא פשוט.

בואי נסתכל לא על הקנקן אלא במה שיש בו , מה היה קורה אם בסופו של דבר הייתם מתחתנים , ולאחר מכן התקל הראשון קרה ??? היה עדיף לבזבז שנתיים +חתונה+ציפיות+השקעה לחינם ? את הקושי אני מבין אבל אני חושב שזה קושי טוב

השכל יודע את זה.. אבל הלב.... לא כ"כ מצליח.

ממש כואב לי לשמוע, ואני מתארת לעצמי כמה עצב ואכזבה יש לך מהקשר הזה ומהבחור הזה...

אבל חרטה לא תעזור לך במקרה הזה וגם לא נכונה לך בו... קודם כל, את יודעת שנתת את כל כולך כדי שהקשר יצליח, אז מבחינת עצמך את יכולה להיות שלמה עם איך שנהגת, את לא צריכה להתחרט לרגע. ודבר שני- קשה אומנם באמת ובתמים לחשוב כך כשהכאב כל כך טרי, אבל הכל לטובה! אם הקב"ה שם אותך בקשר הזה במשך שנתיים כנראה שהיית צריכה להיות בו בכל הזמן הזה ולא יום אחד פחות. 

אם את מרגישה שיש בך כוחות לשים את זה מאחורייך ולהמשיך הלאה- מעולה, אם עדיין לא אז אולי כדאי לך לקחת הפסקונת ולתת לעצמך קצת זמן חופש לבד עם עצמך. זמן שתוכלי לצבור כוחות חדשים ולצאת מהפרידה הטריה הזו...

הכי חשוב- תזכרי שאם הקב"ה נתן לך ניסיון שכזה כנראה שהוא מאמין בך שיש בך את הכוחות לעמוד בו בצורה הכי טובה ולהתפתח ממנו!!! את אדם חזק ואל תפקפקי בזה לרגע!..

בע"ה שתהיה לך הצלחה בהמשך הדרך ושהקשר הרציני הבא לא יהיה לחינם..

שבוע טוב

אבל העולם הזה כ"כ קשה ולפעמים גם קצת גדול עליי..
ההרגשה היא לא פשוטה . אני מקווה שה' יסדר הכל לטובה וכרצונו במהרה.
תודה על המילים החמות.

בהצלחה יקרה! שה' יתן לך כוחות!

נשמע ממש לא פשוט.
שולחת חיבוק‎:-*‎
צריך לזכור שאין שום דבר שהוא לחינם.אני בטוחה שהקשר הזה כן נתן לך ובנה בך דברים.‏.
הקב"ה לא נותן לאדם אתגר שהוא לא יכול לעמוד בו.
מאחלת שתמצאי בקלות את הזיווג שלך!!
בהצלחה‎‎

הייתי עם בחור בזוגיות אינטנסיבית במשך שנתיים עד שהוא פשוט קם והלך..
זה קשה, אין ספק, אבל תזכרי תמיד תמיד שהכל לטובה!
ושכנראה הוא לא הזיווג שלך, וה' רוצה לסדר לך מישהו יותר טוב.

אני כל כך מזדהה איתך כי עברתי את זה לפני כמה שבועות, עד שהכנסתי לעצמי לראש שיגיע אחד יותר טוב.
שום דבר לא לחינם, וכל מה שקורה זה לטובה (גם אם עכשיו זה לא נראה ככה)

שולחת לך את ברכתי, ושיר שקצת מרגיע...

 

ואולי לא כדאי שאשקיע במילים שלא יכסו על מה שצריך.
אז הלואי ותגיע אלייך ההרגשה.

אני בא בשמחה

לפעמים אין ברירה.. זה סוג נכון של יאוש.. (בערך יאוש.. יותר לא.. עזבו, מסובך)

החיים מכריחים אותנו להרפות..

כמעט שום דבר אינו תחת שליטה

פשוט אין ברירה אלא להרפות.

הנחישות, הבהלה והלחץ לחפש את הדרך להרפות...
לא פשוט.

עבר עריכה על ידי גפן36 בתאריך ז' באב תשע"ד 13:27
(אנכי ה‘, אבל אולי לא את זה התכוונת לצטט) מזכיר לי משחק ברוח הימים שאני רוצה לפתוח... אולי מחר.
ואני אישית לא מרגישה צורך להרפות. אני מראש לא מאד בלחץ. (הייתי בלחץ, בטח שהייתי. התבגרתי מאז)
ב"ה שהוא דואג לנו, ומה שנקבע הוא שיהיה. אני מתפללת, ועושה את ההשתדלות עם מה שהוא שולח לי בעקבות התפילות.
ובאמת שהכל מושגח ממנו.
ועם כל המורכבות, פשוט. (לא מלשון קל)

תברר מה המספר שלה ותשאל אותה בהודעה לדעתי. (אם אתם באמת דוסים טרור..)

השואל (שתבדוק דרך חברות שלה או משהו) אם זה באמת טרור

אנחנו מדברים פה על טרור! 

 

הכי טוב שיפנה לזוג נשוי

הוא ידבר עם הבעל שיבקש מאשתו לברר האם הבחורה הנ"ל פנויה.

כך נאה וכך יאה

אז זה קונטרה לשרשור שלי?

איזה מבצע של הלבנת הון , דבר עם הסוכן שלך שידבר עם איש הקשר שלו שיצור קשר עם הנכס... וכו וכו

 

 

‏ אישית, אהבתי את הרעיון של אלעד: לפנות לזוג נשוי. יום טוב!

סתם, סתם...

אבל בעיני זה טו מאצ׳

כך שלא אוכל לספר איך זה משפיע.

 

נראה לי משמעותי מאוד באיזה גילאים מדובר. 

לק"י

אבל נזכרתי שיש לי דוד שזה נראה לי הפער בינו לבין אשתו, והם התחתנו בסביבות הגילאים האלה.

אז שווה לברר..

אם כי כשחושבים על זה, כשהם יהיו נשואים היא תהיה בת 32 והוא בן 31...

נשמע פתאום פער גדול מידי... מוזר

בס"ד.

 

אני לא חושבת שיש בזה בעייה...

אחותי וגיסי 10 שנים הפרש
והזוגיות שלהם הכי מדהימה בעולם!
לאהבה אין גיל! כאשר שני אנשים מתאימים אחד לשני לא צריכים להסתכל מה אחרים חושבים.
יש כאלה שמתאים להם ויש אחרים שלא.
מה שחשוב זה איך אתם מרגישים אחד עם השני.

נשואים בהפרש של 9 שנים..

לא יודעת מה טיב הקשר ביניהם..

כלפי חוץ נראה טוב ויש להם ילדה ב"ה

לק"י

אבל זה נראה לי תלוי בכל זוג באופן אישי.

אבל מדובר על גבר שהוא מאד צעיר ברוחו.

 

ואני גם יודע על בנות שמחפשות דווקא את אלה שמבוגרים מהן בהרבה,

בגלל טענות על הפער ההתבגרותי בין בנים לבנות.

"והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה"...
רציני.
זוג מדהים.

למה זה צריך להיות נורא חחחחחחח

הפרש של 8 שנים

זוג מקסים

 

אבל זה תלוי בגילאים המדוייקים

ככל שגדלים-פער השנים נעשה פחות משמעותי

נגיד:גילאי 18 ו28 זה הבדל ענק

גילאי 28 ו38 -הבדל פחות משמעותי

אחותי 24, גיסי, 32.

 

הם נשואים למעלה מ12 שנה.

 

זוג מדהים!!

 

והבעיות שיש בינהם (כי תמיד יש בעיות ברוך ה׳) 

לא נובעות מפערי הגילאים.(גם אם חיצונית זה יכול להיראות ככה)

 

בהצלחה רבה!!!

אבל כיף

זה מקובל (לפחות בימינו) בעולם המערבי.

 

(שמעתי כי בעבר היו בעם ישראל מנהגים של צבעים שונים, ואם זכרוני אינו בוגד בי, על חסידויות שבהן נהוג דווקא שמלה לא לבנה, אבל הפרטים לא זכורים לי מספיק בבהירות לצערי)

שבת חתן אחת במשפחה לפני הרבה מאוד זמן, שישבו כמה בנות המשפחה וקראו בקונטרס שאין לי ולו בדל זיכרון מהי הוצאתו, לא כל שכן מה שמו (הייתי בגיל שהעניין היה רחוק ממני במאוד).

 

דבר אחד אני זוכרת שהן קראו משם וזה נחרט אצלי (עד היום מנסה למצוא את המקור לדברים :

בנות ישראל היו נישאות בבגדי זהב, תכלת או ארגמן.

 

לוואי והייתי זוכרת יותר מכך.

השאלה האמיתית היא למה החתן לא... מבחינתי זה חלום ללבוש בחתונה שלי בגדים לבנים.

[עריכה: וקיטל!]

כולל נעלים

רק לא ממש יודעת להגיד איפה כתוב על זה

ולכלה ונמחלים עוונותיהם באותו יום וגם צמים...

כמו בתימן.

 

 בחיפוש מהיר באינטרנט ראיתי שכתוב שהחתונה של המלכה ויקטוריה-שבה היא לבשה שמלה לבנה היא זאת שקיבעה את הצבע הלבן כצבע של שמלות כלה...

 

 

בארצות המזרח הרחוק שמלות הכלה היו צבעוניות....

 

מתי התקבע בעם ישראל שהשמלות לבנות? לפני שהתקבע בעולם המערבי או אחרי?

כשנים כשלג ילבינו".

2. לבן בקבלה מסמל חסד, שימשך חסד על הזוג ועל המשפחה העתידית.
[ספר 'טעמי המנהגים']

נראה לי מנהג עתיק באשכנז, וכידוע הרבה ממנהגי האשכנזים הם המשך של יהודי א"י בסוף בית שני. [הספרדים ינקו ממנהגי בבל]

הראשוני שידוע לי שמתועד הוא במהרי"ל [פוסק שמביא הרבה מנהגי אשכנז וחי לפני 650 שנה].

לפענ"ד יש גם עוד טעם ע"פ הקבלה שכלה תלבש לבן, כי בשעת החופה הכלה מסמלת את מילוי הלבנה (הירח).
יש גם עוד טעם שמובא הראשונים לגבי חתן שלובש לבן, אבל לא יודע אם מתאים לכתוב בפורום.

בס"ד

 

אולי נחטפו ישר לחופה, ולא הספיקו להחליף...

ודומני שבתימן נהגו שהכלה לובשת לבוש ססגוני.

שמלות לבנות, [ואנו הבנים נתעלם מהלכלוכים והכתמים הטבעיים שלפעמים מצטברים ונראים בבגד לבן].

אתה יודע מה נתחיל לעודד בנות שרוצות דייטים ללכת עם לבן, וכך ידעו הבנים עם מי להתחיל, רק שלא בטעות יתחילו עם כלה!

<צ>

שהצבע הלבן היה זול, ובשביל שכלות שאין להן לא תתביישנה, התקבל שכולן תלבשנה לבן.

לעשירות היה בהתחלה שמלות בצבע אדום....

והאמת ששמלות כלה בתרבויות שונות הן ממש לא לבנות דווקא.. 

כמו ביום הכיפורים.

מהמשנה המפורסמת בתענית שאומרת שבנות ישראל היו יוצאת לחולל בכרמים בט"ו באב בכלי לבן.

(ומכאן חיזוק לזה שכבר מהדייטים היו מגיעים בבגדים לבנים..)

אלא שהשתרש בגלות, מהגויים. ושהמנהג היהודי הוא שמלות צבעוניות.
היא רוצה שאני אתחתן עם שמלה צבעונית, כדי לא ללכת בדרכי הגויים..

שהחתן והמוזמנים יבואו גם עם בגדים צבעוניים כדי שלא תרגישי שונה...

מודדים מי הושפע יותר מהגוים בענין הלבוש, אלה הספרדים וארצות המזרח בניגוד לאשכנזים.
האשכנזים בימי הביניים היו הרבה יותר סגורים לעולם החיצוני בכל התחומים כולל הלבוש, ואף היו ארצות באשכנז שחייבו את היהודים האשכנזים ללכת עם לבוש מיוחד ליהודים [נכון, שהיו מקרים כאלו בספרד ובארצות המזרח, אבל בכלליות היה הרבה פחות מחמיר והרבה פחות נפוץ גזירות כאלו].

בכלל במנהגי נישואין האשכנזים יש להם מנהגים שונים מאוד מהגויים, והם דבקו בהם באדיקות.

מעניין, אם יש מחקר יסודי בנושא של היסטוריית צבע הלבוש של הכלה אצל היהודים ובכלל בעולם, בל"נ אחפש.

(הוא אצלינו בספריה)

מענין אם הוא מדבר על זה

ורוק פוקסיה, כחול, ירוק...בעעעעע

 

חוסר חוש אופנה וטעם כבר אמרנו??

צזה הגוונים האלה??

שזה בהקשר לתכריכים?

|בורח|

כדי להשרות צד של רצינות בחשיבה על יום מיתה, ועל איך לכונן את הנישואין כדי שנגיע ליום האחרון בהרגשה שמימשנו את המטרה.

[זה הטעם שלא רציתי לכתוב, כי חששתי שזה יפחיד בחורות, אבל אם כבר בחורה כתבה, אז אני מחזק שזה טעם שמובא.]

אבל אם אני אתעטף בתכריכים בחתונה שלי וביום מוות-
לאכפת לי ללבוש אותם עוד שבוע (לא בקטעים שלי למות בקרוב אבל כן להתחתן... )

אצלך השמלה הלבנה היא מסיבות אחרות אבל אם לא בא לך שמלה לבנה- אז צבע ארגמן או זהוב נשמע מעולה!

מצד שני.. החלום שלי שבעלי ילבש חולצה לבנה, מכנס בהיר, בלנדסטון בהיר וכיפה לבנה אז כן קצת תכריכים


ואני אהיה עם שמלה לבנה ונעליים אדומות. |מאוהב|

מצאנו לבישת לבן בשלושה מקומות- כלה בחתונתה, כהן גדול ביום כיפור ותכריכים ל"ע.
המשותף לשלושתם- רגעים שבהם יש התרוממות רוחנית מעל הגשמי, והלבן שהוא תכלית הפשיטות מסמל זאת יותר מכל.

ולכן הכלנית זכתה לשם שלה- בגלל הצבע האדום הבוהק שלה. (אם תהיתם מה פירוש השם שלה..)

מדוע הכלה לובשת לבן? - כי זה יום שמח בשבילה. ולמה החתן ?! סתם... לא התכוונתי להעליב שום גבר

סתם קחי את זה ככה... בשמחות לובשים לבן! למה הכהן גדול ביוהכ"פ שם לבן? גם בגלל חטא העגל וגם בגלל שמחה!!! טוהר נקיות - טהרה!

אני לא רוצה לסנגר עליה על חשבונך, רק לנסות לראות אם אפשר להועיל למצב.

 

העצה שלי אליך היא העיצה שאני נותנת לעצמי בסיטואציות דומות. ובתור אישה נשואה - מול הורים, מול ילדים  מול הבעל ומול החמות....

 

לנסות להסתכל בעין טובה!

 

אם מצליחים , זה כל כך עוזר. ההסתכלות על הדברים דרך משפיים ורודות.

 

אולי היא מרוגזת בגלל סיבות שלא קשורות בך ואין לך דרך לתקן אותם. אולי היא אובססיבית בעניין הסדר והניקיון. בתור אמא אני יכולה לגלות לך שהאמא מרגישה אחראית שהבית יהיה מסודר ונקי. ואם הוא לא כזה - יש לה חוסר רוגע עד ייסורי מצפון. ככה אנחנו בנויות בטבענו. (אפשר למצוא את זה בספר "הבית היהודי" של הרב שמחה הכהן).

 

אבל אם היא תראה שאתה לא מעקם את האף אלא עושה בשמחה, יתכן מאוד שזה ירגיע אותה.

אפילו אם תצליח לעבוד על עצמך ולהתנצל שלא סידרת משהו כשהעירה לך - זה יראה לה נכונות ויכול מאוד לעזור למתח להתפוגג .  שווה לנסות.

 

וחוץ מאווירה יותר נעימה - זה גם יוריד את כמות הבקשות. כי כשאמא מרגישה שעוזרים לה - זה נותן לה כח לעשות יותר בעצמה. כשמרגישים שותפות - קל יותר. לרגע תחשוב על התפקיד האימהי - כל הזמן להתעסק בדברים משעממים וחוזרים על עצמם - בישולים, כביסות, ניקיונות וסידור דברים במקומם. וזה מתסכל מאוד להרגיש שעושים את כל זה ואין שותפות. ואין הערכה. אז אולי גם עניין המחמאות והחיזוקים יכול לעזור: "תודה על ארוחת הערב / הכביסה / איזה מסודר פה" וכדומה.

 

כך גם תרויח מצוות כיבוד הורים. ולפום צערא, אגרא.

בהצלחה!

 

זה הזמן לצאת מהבית.

פעם (לפני שיצאתי לדייטים) האמנתי למשפטים דומים, עד שראיתי שמי שאומר אותם חי בסרט כי המצב שלי דווקא אחלה. והוא הדפוק פה בעניין, לכן נראה לו שכל העולם חייב להתאים לאובססיות שלו ולשריטות שלו.

אספר לך משהו שקרה לי השנה ויעשה לי אאוטינג...
המד"פ שלי העביר לנו שיעור, ואז דיבר על זה שיש כמה בנות שמגישות את המערך שיעור ברגע האחרון (אני מבינהם).
אז אמרתי לו שזאת שריטה שמנסים לעבוד עליה...
עכשיו, הוא חמוד אבל הוא יקה ברמה מחרפנת- הוא מרובע. הוא כל החיים מגיע בזמן לשיעור וכל החיים מכין את השיעורים שלו שבוע לפני הזמן ונראה ו שכך העולם חייב להיות כמוהו, ומי שלא- הוא שרוט ומסכן ו"לא מבין איך הוא חי".
אז הוא שאל אותי (בשיעור) "מתי את מכניסה שבת?"
אמרתי לו "כמעט ברגע האחרון"
אז הוא אומר לי "מסכןןן בעלך"...
כל הכיתה היתה ככה "הרבבב מה זה?? איך אתה אומר דבר כזה"...
אבל אותי זה ממש הצחיק
אמרתי לו "אני בספק אם הייתי יוצאת בכלל עם טיפוסים כמוך "... (הוא הזמין את זה)

קיצור, אנשים, יש להם שריטות והם חיים בסרט שהעולם שרוט כמוהם.
אז תזכור שהם רואים אותך מתוך המשקפיים השרוטות שלהם.

שמתי לב שכל מי שאומר דברים כאלה- הוא אומר את זה מתוך הנקודה השרוטה שלו.

חוץ מזה שאני אמרתי את זה לאחי ("מסכנה אישתך") כי כל פעם שהוא חוזר מהישיבה הוא שם שיר שהוא נדלק עליו במשך חודשים 100 פעם ביום ולא נמאס לו. וגם מספר בדיחה 300 פעם ונקרע מצחוק כאילו זאת הפעם הראשונה שהוא שמע אותה.... חמוד...

יכול להיות שאני מכירה את אישתו ??

מכירה עוד מישי שכשהיא נדלקת על שיר זה סכנה קשה לסביבה 

בת כמה היא?

דברי באישי

[בלי להתייחס כרגע ללשון ה"עשירה"...]

 

ויש הרבה אמת בלימוד הזה.

 

להיות טובים מצד האמת, לראות שההתנהלות מתאימה אישית לאופי הספציפי, ולשמוח בגוון האישי; לדעת שלכל אחד יש מה לשפר בחיים, ולפעמים "חיסרון" אחד בא עם יתרון אחר במקביל - ולא להתרשם רק בגלל ש"אמרו". אפשר לבדוק עניינית - הערה נכונה, או לא נכונה. ומי ש"יורד עליך" - ובכלל על בני אדם - קבוע, עדיף לא לבדוק מידי.. כי לא שווה הריווח של אולי הערה כלשהי נכונה, מול ההפסד של להיות מסורים ל"תחביב" רעוע כזה.

 

 

[ואח שלך ימצא מישהי שתצחק איתו את כל ה300 פעם.. או שתהנה מעצם זה שהוא צוחק כל פעם מחדש]

 

 

 

[אפילו לא שמתי לב...
מקווה שבשיעורים אני בסדר].

(האמת שהקטע עם אח שלי פחות בעיתי עם זה שהוא צוחק עם עצמו. הבעיה היא שהוא קורא לך כזה כשאת באמצע משהו כאילו הוא בא להגיד לך משהו רציני ודחוף, ומה שיש לו להגיד זה שוב לדקלם איזה קטע "מצחיק" של הגששים... והוא נשפךך מצחוק ואת חייבת להקשיב כי הוא מתחנן!

אבל הוא אחד האנשים המקשיבים, החכמים והנדיבים בארץ, אז בהזדמנות אחרת אמרתי לו שכיף לאישתו)

בנים בדרך כלל פחות אובססיבים לסדר ונקיון, סימן שאתה נורמלי.

(האמת שאני מכירה את מה שאתה אומר, גם אמא שלי קצת כזאת. - היא קוראת לנו מהחדר להכניס את הכיסא יפה מתחת לשולחן- השביל ה"חינוך")

זה ענין אחד.

 

אם היא מוצאת "חיוּת" מ"לנקות מחדש", לא עניינך..

 

אבל מה שאומרת לך - אל "תקשיב". 

 

תגיד לעצמך - הרי ברור שה"משימות" הללו אינן אומרות עלי כלום; זה שלה. וכמו שיש לה את הרעיון של הנקיונות, ואינה מרוצה מעוד דברים, כך גם אומרת לי מה שאומרת. זה לא קשור אלי, וכך היא מוציאה תיסכול של עצמה.  אז תתפלל בשבילה, ואל תתפעל. זה פשוט לא אתה.

אולי תגיד לעצמך: זה ממש מקרב אותי לנישואין טובים.. אם אני יכול לשמוע דברים כאלה, שלא קשורים אלי מצד האמת, ולהבליג ולא להתרגז מידי - אז בוודאי זו הכנה טובה לבנין בית עם מישהי שארצה והיא לא "תרד" עלי.. יהיה יותר קל לקחת דברים פעוטים בקלות..

ד. תודה על מה שכתבת. חיזק אותי. ואני גם מפחד שזה מוציא לי את החשק להתחתן מחשש שאני חושב שכל אשה זה סחטנות ומצפון.
‏ ונועם זה ממש נכון שכל אחד מפיל עליך את התיקים שלו. חבל שלא תמיד זוכרים את זה ברגע שזה קורה..

תדע יותר טוב למה לשים לב כשאתה בוחר אשה..

 

יש הרבה טובות (ומן הסתם גם אצל  אמא שלך יש נקודות טובות).

אולי יש רב שההורים שלך מעריכים, ואם הוא ידבר אתם הם ישנו את הגישה?

לא מחשיבים את הדעה שלי בגרוש!!
"את חיה בבית הזה ואת לא מחליטה על זה בעצמך"

לק"י

לצאת או לא.

את באמת עד כדי כך תלויה בהורים שלך?

 

ואני מצטער שאני נראה קצת כאילו אני תוקף או חד מידי - אבל באמת:

 

אני די חושב שאת צריכה להתנהל בעצמך בחיים שלך - את כבר בת 20, "ילדה גדולה לכל הדעות". את מסוגלת לעבוד, לממן את עצמך, את הלימודים שלך - את אפילו לא חייבת לגור בבית.

 

עם כל הכבוד להורים - זה אחד הדברים שמוזכרים בהלכה מפורשות כדבר שלא קשור לכיבוד הורים. זכותך לצאת עם מי שאת רוצה.

 

פשוט תדאגי שאת יוצאת בלי שזה עובר דרך ההורים שלך, ותדאגי שהם לא ידעו שאת יוצאת עד שזה יהיה בשלב מתקדם שלא יוכלו להגיד לך כלום - כן, גם אם זה אומר אפילו ללכת להתקלח ולהתלבש אצל חברה שלך.

 

אם אבא שלך מתערב בבוטות כל כך בחיים שלך, פעמים אין ברירה.

 

מאחל לך ב"הצלחה!!!

מסכימה איתך

ויותר מקל, קצת מסוכן להגיד...

 

יש לי די הרבה בעניין, אם את רוצה באישי...

את בת 20. ואם את מספיק בוגרת כדי להתחתן- את מספיק בוגרת כדי להחליט עם מי.

אם לא תציבי את הגבול עכשיו- אז ההתערבות הזו יכולה להיות גם אחרי החתונה. יש הורים שנכנסים לזוג לחיים, מנסים להתערב ולהחליט.

 

תתחילי לחפש לבד הצעות, לברר לבד, להחליט לבד. זה החיים שלך, הבית שאת עומדת להקים. 

ואם יש צורך- אז גם לצאת מהבית ולחיות בדירה עם חברות.

העצמאות הזו חשובה לך כאדם ועוד יותר תהיה חשובה לך כזוג.

אפשר פשוט לצאת, בלי שההורים ידעו, זה קרה, זה קורה, זה יקרה, לא מחייב שבשלב הראשון הם ידעו, אני אקח לדוגמא את בת דודה שלי , שיצאה בהתחלה בניגוד לדעת ההורים, ובסופו של דבר ההורים שלה השלימו עם המצב , היום אחרי החתונה הם גאים בחתן שלהם.
אגב מעיקר הדין, איו חובה על הבן\בת להקשיב בקול ההורים בנושא זה , מטעם כיבוד הורים..
אני מרגיש קצת מסית.. אבל האמת עדיפה

גמאני באותו מצב בדיוק.
רק שאצלי ההורים לא מורידים בגלל סיבות כמו שלך, אלא בגלל מצב כלכלי.
לא יודעת מה נפל עליהם, אבל רק עם יש לו כסף אז יציעו לי אותו.
זה באמת מתסכל, מעציב, מייאש
ולדעתי צה שהציעו- לצאת בלי שההורים ידעו לא כל כך מוצלח.
לי לפחות אין שוםםםםםם מצב לצאת בלי שהם ידעו.מה עושים?
לדעתי זה פשוט פרק זמן שצריך לעבור.
עד שההורים יקחטו שלא ניתן לסנן הצעות בגלל דברים כאלו.
זה יקח זמן (ובינתיים יש מי שנפגע.. מאוד) אבל יש לזה סוף. בעז"ה שיגיע מהר!!!!!!!

אבל לא במקרה הזה

למה את חושבת שזה יעבור?

יכול להיות שזה ימשך וימשך

וכמו שכתבו, ההתערבות עלולה להימשך גם לתוך הזוגיות שלכם

אם ההורים שלכם פוגעים בכם, עליכם להתרחק מהם

זו אמירה נוראה אמנם, 

אין אדם בעולם שאנחנו חייבים לו טובה כמו ההורים שלנו

אבל ה' הביא אותנו לעולם לא כדי שנהיה משועבדים לבשר ודם

אז צריך לכבד אותם

ולשמוע מה שיש להם לומר

אבל לא לתת להם לפגוע

דיברת איתם על זה פעם? הם אכן רוצים רק את טובתך וחשוב שתדברו על זה. אם לא ילך- אל תערבי אותם בהצעות. תבררי בעצמך, ואח"כ תגידי שאת נפגשת כרגע, שלא ינחת עליהם...

ב"ה אני הבנתי מה נכון בשבילי לגבי הבירורים שלהם (אני מסמפטת את הבירורים האלה ב"ה. הצילו אותי מכמה קשרים הזויים!!!) ---
וביקשתי מהם לשתף אותי בבירורים. הם שומעים על הבחור משו? שיספרו לי! אני שומעת עליו משו? אני מספרת להם.
ובסופו של דבר-
ההחלטה כולה בידי.
ההורים שלי לא רצו שאני אצא עם בנאדם מסויים מסיבה כלשהי. הם סיפרו לי את הסיבה. הבנתי אותה, קיבלתי, לא יצאנו.
עוד בחור- ההורים שלי לא רצו מסיבה אחרת.. אמרו לי אותה.. אמרתי להם משו בסגנון "חחחחחחחחחחח למי אכפת מזה? זה ממש שולי. אני יוצאת איתו." ויצאנו.

תגידי להם שסבבה עם הבירורים והכל.. אבל הבחירה הסופית- היא שלך. את מחליטה אם מה שהם מגלים בבירורים זה משו עקרוני שצריך לפסול עליו או שזה משו סבבה לגמרי...
תקשיבי להם. למה הם חושבים שזאת סיבה לפסילה.. "אבאשלו מתעלל בו עד היום והוא לא יציב.. עבר 8 קשרים עמוקים בחצי שנה האחרונה.."
או "ישלו אלצהיימר גנטי"
בחירה שלך מה לפסול ומה לא.
אבל שתהיה בחירה ש-ל-ך.

בירורים זה מצויין. זה נפלא. זה יכול להציל קשרים ורגשות וזמן וכוח!!!
אבל שהבחירה אם לסנן או לא- תהיה שלך.

ההורים כאן כדי לייעץ. כדי לעזור. כדי לתמוך. לא כדי להחליט החלטות גורליות כ"כ על החיים שלך. את כבר בוגרת.. תודיעי להם את זה.. ואם לא טוב להם- תצאי בלי שידעו. תבררי לעצמך את מה שחשוב לך וסלאמת. כשזה יהיה רציני תודיעי להם וזהו..

וואוו תגובה יפה מאד!!

את אדירה!!

אהבתי 

כדאי לכבד אותם ולשמוע מה שיש להם לומר,

 

אבל שיהיה ברור שהבחירה בידייך בלבד.

 

"הבנתי, אבל לי זה לא מפריע..."

 

ותחזירי את את התשובות למציעים, זה גם חלק מהעניין.

 

אם זה חברים של ההורים- אז אפשר לומר בצורה יפה מש בסגנון של:

 

"אני אתקשר בעצמי, יש לכם מספיק עומס בחיים"

 

וכך יובהר העניין- שזו החלטה שלך.

 

אבל אני מדגישה שכדאי לעשות את זה באופן מכובד, ולתת להם להביע את מה שהם חושבים,

 

כי אחרי הכל זה ממקום של דאגה

בבקשה. בבקשה. אל תתייאשי.

אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. 

ובימי המלחמה הקשים האלו, עם כל השכול הכואב, אני מקווה שאפילו תצליחי לומר לעצמך - שאלו יהיו הצרות שלנו.

 

הרי ההורים רוצים בטובתך. רק לפעמים הם טועים בדרך. ולפעמים אפשר לשנות משהו בהסתכלותם. אבל בשביל לשנות משהו אצל אחר חייבים להגיע מלאי עין טובה, כבוד והערכה. אמיתיים. אחרת זה לא ילך.

אולי אולי, אם תדברי איתם או תכתבי להם מכתב שבו תשפכי את הרגשתך על תחושת ההחמצה והפיספוס, על כך שאת מרגישה כבולה כשמדובר בחיים שלך, שלא מאמינים בך שגם לך יש שיקול דעת. שגם את בעד בירורים שחושפים בעיות מראש, כי את מבינה שלפעמים קשה להשתחרר מקשר  כשמגלים בעיות, כי כבר נכנס מימד רגשי וקשה להסתכל באוביקטיביות.

יתכן שתגיעו להבנה כלשהי. להסכמה.

 

תגידי להם (בתקווה שאת גם מרגישה כך) שדעתם מאוד חשובה בעינייך, כי את מעריכה את שיקול דעתם הרחב, והניסיון, והסיפורים הרבים ששמעו במהלך חייהם, אבל את מבקשת להגיע איתם להחלטה משותפת, כי מדובר בחיים שלך. 

 

 

ולכל מי שכתב בכזאת קלות שהם לא צריכים לדעת -

יש ציבורים שזה מאוד מקובל שמציעים לנערה בחור רק אחרי הבירורים, והיא אפילו לא יודעת מה היא פיספסה בדרך. לכל משפחה יש את הסיגנון שלה ואי אפשר לשפוט בלי להכיר.

מאחלת המון הצלחה, ובשורות טובות לפרט ולכלל.

עם כל הכבוד לאבא , יש גבול !
תעמדי על רגליך האחוריות ואל תסכימי לשום סוג כזה של התערבות קיצונית בחייך .
מה שהייתי עושה במקומך הייתי מודיעה לאבא שאני לא מעוניינת לפגוש אף אחד עד שהוא מוריד את רמת ההתערבות .
תזכרי שאלו חייך ואת הולכת להתחתן עם הבחור- לא אביך! אבא שלך עושה טעות חמורה מאד ביחס שלו אליך יכול להיות שזה מגיע מדאגה אבל זה גורם לך לנזק רב - אל תתני לזה יד!

איך ההתנהלות שלו בנושאים אחרים, הוא גם שתלטן? 

 

זו מציאות רווחת של ילדים שגדלים בבית כזה וקשה להם להשתחרר ממנה , את לא היחידה, 

אבל עצם זה שהעלית זאת כאן זו תחילת הדרך לרכישת העצמאות.

 

פעמים רבות גם בבתים כאלה מאד מנמיכים את הילדים עד כדי כך שהילדים רואים בעצמם רק את השלילי וחוששים לצאת לעצמאות ולקבל החלטות.

 

שיחה עם ההורים  בדר"כ לא עוזרת, אין עם מי לדבר.

 

מציע שתחזקי את החיובי שבך, תסתכלי על החוזקות שלך ותעצימי אותם,  זה יעניק לך כוחות פנימיים לצאת מהביצה הזו ולסמוך על עצמך, זה גם יחלחל להורים ויגרום להם להבין שאת עצמאית, זה לא תהליך קצר אבל הוא עובד.

 

אל תצטערי על-כך שאולי הפסדת מישהו, אבל תשמחי על זה שאולי זה הטריגר שיוציא אותך לעצמאות.

 

בהצלחה, ואולי  תשני את הניק ל "מתקדמת" או "עובדת" או.....

(החיוך היה הפתעה מרעננת!)

נפש חיה, מקווה שפתרתי לך את ההתלבטות

 

 

 

השירשור האהוב עלי

סליחה שהרסתי תסדר

תודה ונסי על ההתמדה

והרבה טוב!

תודה רבה לכל הנרשמים שחסכו לי התלבטויות ...
ברכה והצלחה בכל העניינים!

נשאר: ס"א-פ"ט, צ"ו-ק"י

תודה חוזרת

נשאר ק"ג-קי"ב, קי"ט

אפשר מאחורי התחנה של העיריה, יש דשא, ויש את גן הכריות.

אפשר אחרי הרמזור של העיריה לכיוון למטה (לכיוון השער החדש) מימין יש דשא, מקום מוסתר יחסית בלי ייחוד

בפעם היחידה שהיתי שם , הגיעו לשם "בני דודינו" ולא בדיוק היה נחמד..

כן , יש מישהי בשם סיון  מאיזור גוש עציון- 052-877337.

שיהיה במזל טוב.

לק"י

בבקשה לא לפרסם סתם רשימות!!

אני יודע על 4 שמות לפחות שלא ברשימה

לק"י

אבל לפחות לא אמורים להופיע בה בטעות אנשים בריאים..

וכבר מוצה הנושא על הרשימה הקודמת שמישהי היסטרית התבלבלה בינה לבין רשימה אחרת שפורסמה מוקדם יותר.

שאכן היתה רשימה של חיילים שנכנסו לעזה.

ואם כבר עושים רשימה. חבדניקים, בחייאת, למה חצי עבודה?

לק"י

הוא לא עשה בלגן.

ובאמת מוצה הנושא..
רפואה שלמה לכל הפצועים!!

והתאריך שכתוב הוא כ"ז בתמוז - כלומר, כבר לפני כמה וכמה ימים. 

 

הגיוני שאולי כבר יצאה מודעה חדשה מעודכנת יותר - את זה, פירסמו אז, לא היום, כמובן...

 

האם את יודעת על מישהו שנפצע ל-פ-נ-י כ"ז בתמוז, שלא מופיע ברשימה ההיא?

 

אם לא - לא נראה לי שיש מה להתרעם על מפיצי המודעה

 

כל טוב ורפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל וחולי צה"ל בפרט!!!

שחר בן נעמי שרה.

שהיו פצועים קשה ונפטרו ל"ע הי"ד
מבדיקה שעשיתי לא מצאתי את שמותיהם..

זה מאוד משנה מה את מחפשת מה מתאים לך. יש מי שרוצה דווקא בחור שלומד תורה ולא משלב מקצוע,

יש מי שרוצה דווקא מי שמשלב- לכך צד יתרונות וחסרונות. לכן העדיף פה הוא שאלה של השקפת חיים ותפיסה

שלמה - לא משהו שניתן לענות עליו ככה. יכול להיות שלאחד עדיף דבר אחד ולשני דבר אחר.

זה גם תפיסת חיים, אבל גם יכולת אישית- אם את מסוגלת לגדל משפחה, לעבוד בחוץ ולהצטמצם. ויחד עם זה לשמוח בתורה של בעלך.

כי לא כל אחת מסוגלת- זה קשה מאד, במיוחד אם לא בנויים לזה או לא שמחים עם זה מספיק.

 

פחות מה מתאים לי.

 

מה שמתאים לי אני עוד לא יודעת..

וגם עבדתי. אח"כ הוא התחיל ללמוד מקצוע ולעבוד ואני ילדתי ולא עבדתי אז זה ממש הסתדר, ועד היום, כמה שנים טובות- אני בבית והוא עובד, ומצד אחד עדיין אני קצת מקנאה באברכיות שזכו לבעל לומד תורה כל היום, ומצד שני שמחה שעול הפרנסה הוא לא עליי, אז ממש אינדיבידואלי, ואלו הצדדים לכאן ולכאן.

ראשית : מה את שואפת להגיע בחיים הפרטיים שלך עצמך,
כלומר , את מתכננת בטח ללמוד כדי להתפרנס , האם את מצפה מבעלך לעתיד , שיעזור לך בפרנסה או את מוכנה לספוג (וממש לסבול..) את הפרנסה , בשביל שבעלך יוכל לשבת וללמוד תורה.

שנית : האם את מתכננת ללמוד מקצוע בעל שליחות תורנית.
לדוג' רפואה, חינוך, ארגוני חסד, או מקצועות יותר "פרקטיים" שגם הם בגדר שליחות אך פחות מתאימים לאברכים, כמשפטים , כלכלה , הייטק וכדו' במידה ואת מתנדנדת , כנראה שמתאים לך יותר אדם שעובד .. אם כי סופר סת"ם ומחנכים יכולים להתאים לך..

ג.איפה את נמצאת היום ?
כשאת עם אחים אחיות שלך בבית , איך את מגיבה לעניינים שבהם את לא מסכימה או כשהם נכשלים, הדברים נאמרים כלפי כשלונות רוחניים והן בכשלונות גשמיים, אם את מגיבה נכון , כלומר באיפוק , בהבנה , בניסיונות לעזור להם , בניסיון למנוע מהם את הנזק הבא , ואת פועלת כן בעיקביות ובשטיתיות , מתאים לך בעל שלומד כל היום.

ברצוני להדגיש , ישנם גורמים נוספים המשפעים אין ביכולתי כרגע לכתוב, כמו כן , מי שלא מתאים לה בעל שלומד כל היום , אין הדבר מעיד על "חסרון" או "פגם " בה , יש את שבט לוי , ורוב העם לא נמצא בשבט לוי , לא נראה לי שרוב השבטים היו בדרגה נחותה.
בהצלחה רבה

אני חושבת שזה נכון ביחס לכל אדם, ולאו דווקא רק כלפי אדם שלומד תורה כל היום. 

בעיני זה הבסיס ליחס תקין בין בני אדם (ולא רק בין בני זוג), בין אם יושבים ולומדים תורה כל היום ובין אם עושים דברים אחרים.

קצת קשה לי להסכים עם האמירה שחותמת את כל התיאור - "מתאים לך בעל שלומד כל היום" -

אם הוא לא לומד תורה כל היום היא לא תצטרך להתנהג אליו באיפוק?בהבנה?וכו'. נקודה למחשבה.

 

מעבר לזה, אני מסכימה עם זה שהמקום שהיא נמצאת בו ביחס לבני המשפחה עתיד להשפיע על מערכת היחסים שלה עם בן הזוג בו תבחר.

 

(רק לא הבנתי מה הקשר לשאלה שהציגה פותחת השרשור, איך זה עונה על השאלה מה עדיף?)

 

 

 

 

* עניתי על המשך השרשור ולא על תחילתו בו היא ביקשה "נימוקים לכאן או לכאן"..
* יש כמה אפשרויות לגטימיות ונכונות לפעול ביחס אל מי שטועה הראשונה היא להתעלם - שפירושה , אני יודע שיש כאן טעות , אך אני לא רשאי להעיר כי א, ב, ג, -נימוקים מוצדקים ונכונים אך מי שעושה כן , פחות מתאימה.
אפשרות נוספת ואליה התכוונתי - היא שהתגובה המיידית לכשלון הוא כעס, עצבות, דכדוך כלפי אותו כושל , לענ"ד כאן צריכים לעבוד על עצמך , ואת במקום קצת רחוק מבעלך לעתיד..
האפשרות השלישית היא האפשרות שכתבתי
ולשאלתך -כל אדם באשר הוא אדם צריך לשאוף לשלמות , אך יחד עם זאת, לא כולנו מושלמים , ולכן לא כל "מועמדת לחתונה" היא כליל השלמות (ואף לא מי שמתחנת עם אדם שתורתו אומנותו..) ולכן העניין הוא סובייקטיבי מי שנמצאת במקום גבוה יותר תשאף לבחור ברמה גבוהה יותר, ברור ומסכים , שכל אדם צריך להיות כזה , לצערינו כרגע אנחנו לא במצב..

לפי מה שרואות עיני גם בהמשך השרשור אשדת ביקשה נימוקים לכאן ולכאן (עד כמה שניתן לתת נימוקים אובייקטיביים לנושא סובייקטיבי כזה).

אין ספק שכל אדם צריך לעבוד על עצמו. זאת העבודה של חיינו. מתוך הבנה שכולנו משתלמים בעולם הזה, ועדיין לא הגענו להשלמה, וזה כולל את כולנו, עדיין קצת קשה לי לקבל את דברייך.

"התגובה המיידית לכשלון הוא כעס וכו'...ואת במקום קצת רחוק מבעלך לעתיד..." -

ומי אמר שהוא לא מתמודד עם זה גם כן?
מי אמר שהיא נמצאת במקום הזה?

אולי הוא שם והיא לא נמצאת במקום הזה (בלי קשר למקום בו הוא נמצא)?

רוב התגובות כאן מעידות שקשה לתת כלל גורף כלשהו לעניין כל כך אישי, לכן קשה לי לקבל אמירה גורפת כלפי קבוצות מסוימות. כל אחד נמצא במקום אחר, ואי אפשר לומר שבחור ברמה גבוהה תמצא רק בבית המדרש (כך משתמע מדבריך בכל אופן, תקן אותי אם אני טועה).

(לא הבנתי מה המטרה של ההערה שמופיעה בכוכבית השניה.)

 

שני הסעיפים הראשונים נותנים כיוון מחשבה שיכול לעזור לה בהתלבטות, לענ"ד, הסעיף השלישי עוסק כבר בעבודה פנימית שמופנית כלפי כל אחד מאיתנו באשר הוא אדם. 

 

כל שאמרתי , שאדם שנמצא במקום גבוה יותר , הוא ישאף מן הסתם, לבן\בת זוג גבוה יותר, אדם שעבד על המידות שלו בעבר מן הסתם ואני מדגיש "מן הסתם" יעדיף בן זוג שמתעסק בתחום תורני יותר.. כל אדם צריך לעבוד על מידותיו, אך מי שעבד קל לו יותר למצוא את הבן זוג התורני יותר.
בקשר למי שלומד תורה , וצריך תיקון.- אין ה"נ.. כל אחד צריך.תיקון , תסכימי איתי שאדם שנמצא כל היום בישיבה , הוא אדם מוכן יותר, ותורני יותר,
כמו כן אין ספק שכל מה שכתבתי הוא עניין סובייקטבי , תמיד את יכולה למצוא את היוצא דופן, כתבתי רק "קווים כלליים" בשביל לפתוח את המחשבה של מי שמחפש "להתלבט" מהיכן להתחיל , יתכן מאוד שיש אנשים שעבדו על מדותיהם יותר ממי שממית עצמו באהלה של תורה, אך ע"פ רוב האוכלוסיה מן הסוג שכתבתי תעדיף את הסוג המקביל , ויתכן מקרים היוצאים דופן, ואין בדברי לתת לגטימציה לאי תיקון המידות, משום שבן זוגך\בת זוגך אינו תורני מספיק..

כל היום, אז זה עדיף
ואם ה׳ רוצה שהוא ילמד מיקצוע, אז זה עדיף
לכל אחד יש מסלול מיוחד בחיים
ואי אפשר לתת כלל בדבר כ"כ חיצוני....

מה עדיף? ללמוד חינוך או הנהלת חשבונות? רק שהשאלה שלך היא הרבה יותר מורכבת.. זה תלוי למה את בעצמך יותר מתחברת ורוצה. אין כזה דבר עדיף על עיוור, רק אחרי שיש את הנתונים שלך אפשר לומר מה עדיף...
בהצלחה

לא עדיף הנהלת חשבונות?

הכל תלוי כמה הם מוכנים לממן אותך

נכון שצריך בהחלט לחשוב על הצד הכלכלי, אבל אפשר להסתדר גם בלי סיוע ההורים.

סבבה אברך שגומר הסדר.. אבל שישלו כיוון למקצוע.. לא רוצה ולא מסוגלת להיות המפרנסת העיקרית..
גם אם המקצוע יהיה ר"מ כיתה א' בתלמוד תורה (ה'גם' הזה זה כי אנלא מתחברת לסגנון הזה בכללי וכי זה יותר להישאר באוהלה של תורה... עבודה 'פשוטה' יחסית ואפשר ללמוד בצהריים-ערב בישיבה וגם התורה תמיד סביבך...) זה בסדר.. אבל שיהיה מקצוע. שיעבוד. שיפרנס.. שיכניס קצת כסף גם..
|סטודנטית לחינוך. אולי אם הייתי לומדת רפואה הייתי מדברת אחרת )

מסירות נפש וגוף, מי שרוצה להיות כזה אשריו ואשרי חלקו, אבל צריך וחשוב מאוד להיות מודעים להשלכות של זה בכל הרבדים..(אם זה השהות לבד, אם זה הפרנסה, הצמצום ועוד ועוד)

קריטריון-

כמות עבודה
פרנסה
גודל הקשר לתורה ומימוש
מימוש ערכים כמשפחה
מאמץ שאת מעוניינת להשקיע באופן יומיומי
נוכחות הבעל בבית, פניותו כלפייך וכלפי הילדים וכו'.

בעל עובד לדוג'- הפרנסה בד"כ יותר בשפע, את צריכה לעבוד פחות, ולהשקיע פחות מאמץ יום-יומי בעבודה, בילדים ובבית. גם הפניות שלו כלפייך תהיה גבוהה יותר (בהנחה שמדובר בעבודה סבירה, כן?) מצד שני הקשר לתורה יהיה קטן יותר אם הוא ילמד שעה ולא עשר, וכן גם מימוש ערכים שונים.
ברור שיש יוצאים מן הכלל אבל זה באופן כללי
אם יש לך עוד תהיות את מוזמנת לאישי. חשבתי על זה הרבה יחסית..

מה את מחפשת? עד כמה את רוצה ויכולה להקריב בשביל בעל אברך? האם האידאל שלך זה בעל שמתמסר רק ללימוד תורה או להיפך-בעל שמשלב בין שניהם...

בהצלחה!

לא הבנתי את הקישור שעשית בין אינטואיציה למשקל שניתן לחיצוניות.

 

הגיוני שיש כאלה שפועלים יותר מתוך אינטואיציה, מתוך "זיהוי", וכאלה שפחות.

אבל אצל הראשונים, לא בהכרח שחשוב להם יותר פרמטרים מסוימים בחיצוניות,

אלא הם יודעים "לקלוט" יותר את הבת ולהבין אם זה מה שהם מחפשים.

אלה שלא פועלים עם אינטואיציה, זה ממש לא אומר שנותנים פחות משקל לחיצוניות..

 

מתוך החיבור שעשית השלכת על זה שהסוג הראשון גם יתבחבש יותר.

דווקא נשמע לי הפוך. כשפועלים יותר עם האינטואיציה לפעמים המצב מתבהר יותר (לעומת בלבולים שכליים אין סופיים..)

 

(לא באמת יודעת איך ראש של בחורים עובד בעניין זה. תכלס השלכתי את זה על בנות)

 

ועל מצב בו התולעת שולחת סמיילי חיבוק בגני יהושע בשעות הערב המאוחרות שם מתחילים איתה באוטובוס למרות שהיא בדרך לחתונתה עם שמלה בז'!

 

 

עוד שלוש.. שתיים.. אח.....

מצד הסברא - מדובר הן ביצור לא אנושי, וככזה, הרבה פחות מצוות מוטלות עליו, עד מצב שכלל לא (וצריך לדון אם התולעת בעיקרה שייכת ליהודי, שהיהודי עצמו הוא המחוייב לדאוג לשמור על צניעותה, כמו שמסופר על התנא/אמורא ששמר על פרתו שלא תחלל שבת, וכן על זאת הדרך). - ומצד שני, כמובן, חיבוק כסמיילי, לאו שמיה חיבוק ויש אפילו הרואים בחיבוק סמיילי כזה סימן לריחוק - דווקא בגלל שמתרחקים ושומרים, משתמשים רק ב"סמיילי" - שכידוע הוא אוסף נקודות ממוחשב ותו לא (אלא אם כן מתייחסים למחשבות ולכך שמחשבה מולידה מעשה, וה' מצרף מחשבה למעשה ועוד ועוד כהנה וכהנה דיונים הלכתיים בנוגע למחשבות - אך זה כבר לדיון אחר) - לגבי כך שמתחילים איתה באוטובוס - יש לדון קודם כל בשפיותו של אדם המתחיל עם תולת, ועוד שהיא מכוסה בקמח - וכי אדם שפוי הוא? מי מתחיל עם תולעת? ואם נאמר, שמדובר בתולע אחר שמתחיל עם תולעת - הרי שיש לבדוק, האם הוא תולע זכר או נקבה, גם לכך יש השלכות, וגם במקרה שהוא זכר, האם התחיל איתה בנימוס, בצורה צנועה, ובפרקטיות, או שרק השליך לעברה הערה בוטה, דוגמת : " את נראית חלקלקה במיוחד היום, תולי", ודברים כגון זה שהאוזן תיסמר מלשמעם.

 

בנוגע לשמלה בצבע ב'ז, רק דבר אחד אומר - אנא, שלחו אותי לאותה תופרת המייצרת במלות לתולעים, ועוד בצבע ב'ז - אני חייב ללמוד ממנה כמה וכמה דברים בנוגע למיזעור מוצרים

 

עד כאן פינתנו להיום - * חפירות הלכתיות חסרות משמעות, בחסות תילה שפשוט התחננה לקבל חפירה כזאת *

[אגב, זה ממש כישרון.. אתה יכול להיות פוליטיקאי...}

שלא מאפשר להיפתח לקשר ולראות את האדם שנמצא לפניו

 

יש חשיבות למציאת חן כולל סגנון מסוים, מבחינת השקפה דומה אבל מעבר לזה זה קיבעון

 

הסוג השני שלך לדעתי זה אלה שבאים "נקיים" כדי להכיר, אלה שמוכנים לתת הזדמנות

שהקשר ביניהם לא ברור לי כ"כ..

קצת קשה לענות

לי אישית הרבה יותר קשה להתמודד עם נכות נפשית/ שכלית. אבל יש גם נכויות פיזיות שקשה לי איתן מאד. כמו שיתוק מוחין או דברים כאלו..
קטוע? כל עוד השאר זהב, מניחה שאתגבר על זה די בקלות... אבל לא יודעת לא הייתי במצב שכזה.

את האמת-

אני חושבת שאם זו לא מגבלה ממש משמעותית, הייתי מוכנה לשמוע על כזו הצעה (ואל תשאלו מה ההגדרה של מגבלה משמעותית, כי לא יודעת להגיד בכללי, כל מקרה אשמע את הפרטים ואשקול לגופו..).

 

אבל-לא בטוח שההורים שלי יקבלו את זה, ולא בטוח שיהיה לי את האומץ לשים עליהם פס, אז בשורה התחתונה יש סיכויים שהייתי מוכנה לצאת עם מישהו כזה, אבל זה תלוי במצב שלו ובדעה של ההורים שלי...

יש לי אבא נכה בכיסא גלגלים ואני יודעת כמה טיפול ומסירות זה דורש.
יש קושי עצום עכשיו. אז לא הייתי נכנסת לקשר שיקשה עליי לכתחילה.

מצטערת אם זה רע ופוגע כאן במישו. אבל לי אין כוחות נפש עצומים להתמודד גם עם בעל שהוא נכה.

סוג של "מגיע לי אדם בריא כמוני"
כן, מותר לדרוש בלי להתנצל

והנה אני מתנצלת בכל זאת, כי אני חושבת על החיילים שנפצעים 'קל' ומאבדים יד ואלו אנשי חיל, גיבורים שנלחמו בשבילנו ואין לי זכות לפסול אותם.

קיצור, שבת שלום

נושא שגם אותי מעניין באופן אישי..

מה הייתם אומרים לגבי אדם עם לקות שבתכל'ס מגבילה אותו אבל הוא מתמודד ומסתדר ממש לבד באופן עצמאי ומשתלב בחברה ה"נורמטיבית" (חיצונית נראית רגילה) ? לדוגמא אנשים לקויי ראייה, שמיעה, דיבור- מגמגמים וכו'.

וחוץ מהמגבלה הבנאדם באמת אחלה ועם תכונות טובות וכו'.. ואפילו יותר בוגר בגלל התובנות מהמגבלה..

 

וגם מבחינתכם זה משהו שחייבים לעדכן מראש לפני שנפגשים? כי הרי זה יכול לייצר אנטי וחשש לא מוצדק.

 

אשמח לשמוע את דעתכם!

עד מה הרמה של זה ואם לא שמים לב לזה מלכתחילה..

אלה שאלות שקשה לענות עליהן ת'אמת, בגלל זה גם העליתי לפה כי הייתי ממש בתהיות על זה בימים האחרונים גם בעקבות מפגש עם פצועים ופצועי מלחמה שלטווח הרחוק נשארו עם מגבלות מסויימות.

יצאתי עם אדם שעבר פציעה רצינית בעבר, שבמראה החיצוני הוא נראה בסדר אך מעט צולע. זה לא הפריע לי, כי גם ידעתי את הסיבה לפציעה.

מצד שני, אם הפגיעה הייתה חמורה יותר, אני לא יודעת אם הייתי עומדת בזה...

לגבי גמגום, לקויי שמיעה או ראייה- מבחינתי תלוי בדרגת הלקות. יכול להיות אדם לקוי שמיעה שדיבורו ברור מאוד או אדם שיותר קשה לו להשתלב בחברה בגלל שהדיבור שלו לא תמיד מובן. יכול להיות אדם שמגמגם אך יש לו אישיות מאוד טובה שמשכיחה את הגמגום. יכול להיות אדם שתומך בבן הזוג עם הלקוי ולהיפך- מי שלא מצליח לתמוך בו כמו שצריך 

=>נראה לי שהכי נכון לומר שכל מקרה לגופו....

ולגבי השאלה של מתי מספרים על הלקוי- שמעתי שאם מדובר בלקות גדולה שמשפיעה על חיי היומיום, צריך להודיע בהתחלה ואם מדובר בלקות שאינה ממש מפריעה/מעט- מותר לומר אחרי כמה פגישות.

 

בחור מקסים, ואין ספק שאם הייתי בחורה הייתי קופץ עליו בלי לחשוב פעמיים (קופץ רעיונית - הבחור שומר נגיעה )

 

מצד שני אני מכיר נכה 95 אחוז, מרותק כל חייו לכיסא גלגלים+פיליפיני צמוד, יד אחת בקושי מתפקדת - כן, הראש צלול לחלוטין, בחור מבריק, כמעט גאון - אבל משותק לחלוטין. קצת קשה לומר בכנות שהייתי יוצא עם בחור כזה בלי בעייה אם הייתי בחורה.

 

ובקיצור - הכל תלוי מה, מי ומו...

אבל אדם בכיסא גלגלים זה יותר מתריע..צריך לחשוב הרבה לפני שנכנסים לקשר כזה..

עם זה אני מכירה נכים שהם מדהימים..

זה ממש תלוי בבנאדם ובקשר אליו..

מה הקשר בין זה שהם נכים לזה שהם מדהימים.

נכים הם גם בני אדם.

והם, בדומה לשאר האנשים יכולים להיות מדהימים או לא. זה ממש לא קשור לזה שהם נכים.

שהיא מכירה נכים שהם ממש מדהימים - זה לא אומר שהיא קישרה בין הנכות לבין המדהימות. הם מדהימים, והם נכים. שני הדברים. לא בהכרח קשורים על פי הודעתה.

 

אולי הבנה לא נכונה יכולה להגיע כאשר חושבים על "מדהימים" בראייה מסויימת, אבל אם מסתכלים על הביטוי "מדהימים" - כביטוי שבא להגיד:  "אדם ממש טוב שיתרונותיו גוברים על חסרונותיו" - בלי קשר בכלל לנכות באופן ספציפי - אלא פשוט, כמו בכל מקרה, לכל אדם יש יתרונות ויש חסרונות מסויימים - בין אם באופי ובין אם בתכונות, וכן, גם במראה ובפיזי, יש דברים שנקראים "חיסרון". "נכות", כמו דברים אחרים, היא בבירור חיסרון מסוים באדם - השאלה היא רק, האם היתרונות שבו גוברים בעיני אותו אדם שני, על החסרונות שבו - על מכלול החסרונות, לא רק הנכות.

 

 

קצת רגישות לא תזיק ! אולי יש אנשים שקוראים והם בעלי מוגבליות וזה ממש לא נעים.... כל ההתעסקות הזו ״תלוי איזה נכות ואיזה מוגבלות״ מדובר בבני אדם!

ושזה גם יכול לעניין אותם לראות מה אנשים "בריאים" כביכול חושבים על זה..


לא אכפת לי נכות כלשהי כל עוד הוא מסוגל לדאוג לעצמו. אני לא בקטעים של לסחוב כסא גלגלים ולהאכיל... לא בשלב הזה של החיים אבל אם הוא מתפקד לבד כבנאדם רגיל (מסוגל לאכול, להתקלח, ללכת...) ופשוט קשה לו או לא מסוגל לעשות דברים מסויימים (לבשל, לכתוב, לשטוף...) אני אסכים לצאת..

בס"ד

 

אדם שהייתי מתחברת לאישיות שלו,

ושהיה נוצר קשר אמתי, במקרה שלי- גם היה מתחבר טוב עם הילדים שלי,

אין מצב שהייתי מוותרת בגלל מגבלה פיזית.

 

אגב גם כרווקה זה היה אותו דבר, רק עכשיו זה הרבה יותר מאומת אצלי.