בחורה מחוללת בכרמים. 

ואגב, זה נעשה גם ביום כיפור, לא רק בטו באב. 

וכדי להתחבר יותר ליום הזה קבלי מדרש (לא ציטוט):

כאשר ראה עמרם שפרעה הורג את התינוקות

אמר שאין טעם ללדת ילדים, וגרש את יוכבד,

ראו עם ישראל שגדול הדור עושה כך, הבינו שכך יש לעשות בגזירה כזאת,

ועשו גם הם כך, וגרשו כולם את נשותיהם

אותו היום היה ט' באב. 

אחרי שמרים שיכנעה אותו "פרעה גזר על הזכרים ואתה גזרת גם על הנקבות"

עמד והחזיר את יוכבד, 

ואחריו כל עם ישראל, 

אותו היום שהחזירו את נשותיהם היה טו באב. 

(מקור, זה משיעור, לא זוכר מה המקור)

עכשיו עולה לי שאולי ניתן ללמוד מכאן רמז

שהקדושה שביום הזה מקורה באהבה בין איש לאשתו

ובין דוד לרעיה (...), קדושה שטומנת את התיקון

לט' באב, לחורבן המקדש.

ואולי גם בגלל זה לא חוגגים אותו באמת, 

כי התיקון עדיין לא הגיע.

ואולי בגלל זה מתחילים כן לחגוג אותו יותר ויותר,

כי התיקון הולך ומשתלם. 

זה לא היה כ"כ טוב...

זה רק מה שחסר לנו עכשיו... ? (ואני מדברת על המצב הנוכחי ולא מה היה קורה אם..)

חיזקת אותי, תודה רבה!" ועוד שבחים כהנה וכהנה?

יותר מזה, זה מראה  לנו מה קרה לנו עם הזמן בגלות

שהטבעיות של החיים התנתקה מהקדושה

​

אבל "ההצגה" הזו של חטיפת בת הזוג נמשך גם כשזה הפך לנוהג קבוע.

כל אחת היתה אומרת "שא עיניך ליופי/למשפחה וכו' " ומכוונת את דבריה לבחור ספציפי...

האמת, כשלמדתי את המדרש הזה זה ממש עשה לי חשק ללכת לחולל בכרמים ולתת לאישי היקר לחטוף אותי (מסמיק), חבל שהתחתנו בסיוון...

(זו, אגב, אחת הסיבות שהפכו את ט"ו באב לחג האהבה, שקצת יצא מהקשרו בימינו...)

ראיתי משהו חמוד שמסביר את זה יפה...

http://www.kipa.co.il/community/show/5250379

ט"ו באב הוא חג "חברתי", כזה שבו כולן יוצאות בבגדים שאולים כדי לא לבייש את מי שאין לה

וכולן לבושות לבן... כולן דומות זו לזו.

וכן, השרשורים שלך קורעים

פירוש המילה מחול זה להסתובב בעיגול, לא לרקוד

אז בד"כ בריקוד מסתובבים במחול, ולפעמים כשכתוב מחול מתכוונים לריקוד

אבל כאן הכוונה שהיו עושים עיגול כמו בפעולה בסניף

(זכור לי במעומעם, אני לא מתחייב על הפירוש)

"הללוהו בתוף ומחול"

אבל מוזר להגיד שלראות מישהי מחוללת בכרמים זה נקרא להכיר אותה יותר לפני , מאשר אחרי שראית את כל חייה על גבי הפורום 

תמהני

והעיקר לא לפחד כלל.

גם בכרמים אין לך שום ערובה שאין לך חתול בשק, וגם בשדוך דרך חברים או אפילו משפחה,

על זה אמרו חז"ל מה' אשה לאיש שנאמר בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת.

(ס'תומרת, בעולם לפעמים כן, אבל ספציפית בהקשר הזה לא) סתם נשמע כיף לחולל וזה..

אבל אכתוב את דעתי.

פעם, הייתה חלוקת תפקידים ברורה בין הגבר והאישה בבית,

ולכן לא היה את ההסתבכויות של היום.

היום, כל זוג צריך להגדיר לעצמו את חלוקת התפקידים מחדש,

ומכיוון שלכל אחד יש רצון לחלוקה שונה של התפקידים,

אז יותר קשה למצוא התאמה.

אבל אני בספק, אם זו הסיבה שבגינה יש לפסול את המחולות.

נראה לי שהסיבה האמיתית היא,

שכיום, הבנות (בעיקר הדוסיות) חשות מושפלות לחולל לפני בנים בכרמים.

(וגם מעין תחושה אינטואיטיבית של חוסר צניעות שגם היא גורמת להן לתוספת להשפלה)

אלא שהיא תוספת להשפלה.

ולגבי מה שהן היו אומרות:

"וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת[=מחוללות] בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. (משלי לא) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ הִיא תִתְהַלָּל. וְאוֹמֵר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַּשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. "

אז כנראה מה שידוע לך הוא פשוט לא נכון!

במקום להמציא דברים, תסתכלו במקורות.

יפיפיות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם ליופי שאין האשה אלא ליופי מיוחסות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם למשפחה לפי שאין האשה אלא לבנים מכוערות שבהם מה היו אומרות קחו מקחכם לשום שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים

(למדתי את הגמרא הזאת ממש אתמול! )

אני ממש התפלאתי!

היה ברצינות בחורה שאמרה את הנוסח הזה של "קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים"

כאילו - אני יודעת שאני לא מיוחסת, וגם היופי לא משהו, אבל תקחו אותי לשם שמים בתנאי שתביאו לי תכשיטים?

מי כך מסכימה להוריד את המניות שלה ולהכריז בריש גלי שהיא מכוערת?

ואין לה מעלות אחרות איך לשווק את עצמה?

אני טווה טוב בפלך,

אני יודעת לבשל טוב

אני יודעת לתפור טוב

יש עוד דברים שחשובים באשה, לא?

ממש מוזר לי!

http://www.yeshiva.org.il/midrash/2508

"באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן."

כלומר, שאין דבר כזה יהודיה מכוערת,

מה שמכער אותן זה העוני,

ואם יביאו להן כסף ותכשיטים כולן יכולות להיות יפות.

אז יכול להיות שמסיבה זו הן מבקשות "שתעטרונו בזהובים",

ואז גם הן תהיינה יפיפיות.

הדברים שלך הכי לא מבוססים בעולם!

הגמרא אומרת בדיוק הפוך ממך!

וכבר כתבתי לך את זה כאן.

לגבי היחס בין צניעות לקדושה -

תעייני בגמרא במסכת סוכה (דף נא עמוד ב למטה - נב עמוד א למעלה.).

נראה לי שגם בנות יצליחו להבין את הגמרא הזאת.

יש עוד גמרות בקידושין ושבת וכו'.

לגבי זה שהן היו מחוללות לפני הבנים -

עייני במסכת תענית פרק ד' משנה ח'.

שאם לא למדת משהו אז אפשר להמציא מעצמך ולומר מה שבא לך?

אני מצטער ... לא ידעתי שאלה החוקים כאן.

אני משתדל שלא לכתוב בנושאים שלא למדתי אותם או שאני לא מבין בהם, גם אם בא לי מאד לכתוב את דעתי.

אבל כל אחד זכותו לעשות מה שהוא רוצה!

הייתי מתוסכל בגלל שכתבתי לה לפני על העניין,

ובהתחלה היא המשיכה להגיב תוך התעלמות (שכנראה הייתה בטעות) ממה שכתבתי לה.

אני ממש לא מצפה שיהיה כוחות.

אף אחד לא ממציא מעצמו מה שבא לו.

מותר לאנשים לטעות והגיוני שגם זה מה שהם שמעו (70 פנים לתורה זה המצאה?)

ההבדל ביננו זה שאתה זכית ומכיר את המקורות, ובנות מה לעשות לא מתעסקות בד"כ עם המקורות עצמם אלא שומעות..

 וכן גפן, אנחנו ממש לא חסרות שכל, אבל מה לעשות מתעסקות ביום יום בדברים אחרים...

לא כתבתי את דבריי כדי להשוויץ בזה שלמדתי גמרא.

יש לי עוד הרבה ללמוד, והמון המון דברים שאני לא מבין בהם.

הגבתי בזלזול כי לענ"ד זה לא ראוי לקחת מושגים ערטילאיים ביהדות, שכנראה רובנו לא מבינים בהם,

ולהשתמש בהם ככל העולה על רוחינו, בלי לבסס זאת על מקורות.

זה דבר שיכול במקרים מסויימים גם לגרום לחילול ה', וצריך מאד להיזהר עם זה.

לכן להגיד על דעת עצמך, שהסיבה שיש/אין מחולות זה בגלל קדושה ללא מקור,

זה היה נראה לי דבר שאינו ראוי.

(אם כי במקרה שלנו מן הסתם זה לא הגיע לחילול ה'.)

אם היית סתם ממציאה משהו אחר, לא הייתי מגיב כך.

שזה פשוט לא צנוע.

לא יודעת איך פעם זה קרה, בכל מקרה ברור שהדורות השתנו לגמרי.

תמצא רב שיתיר לרקוד בלי מחיצה..

השפלה או לא, זה כבר סיבה משנית..

שרבן שמעון בן גמליאל וכל התנאים נהגו בחוסר צניעות?

וגם מי אמר שהמונח 'מחוללות בכרמים' כוונתו לריקוד?

וגם מי אמר שהרבנים היום אוסרים את המנהג שהיה פעם?

>כמו שכתבתי, אנחנו בדור שונה לגמרי.

כנראה שבאותה תקופה זה לא היה נחשב לא צנוע.  

יש צניעות (לא המינימלית) שהיא יחסית לדור. (להבדיל בימינו, נזם- צנוע או לא? תלוי איפה..)

>אז למה התכוונת "לחולל לפני בנים בכרמים"? 

הגבתי אליך..

אם זה לא מה שהיה שם זה אתה (שכמעט סיימת את הש"ס) תגיד.

>אם המנהג שהיה פעם=לרקוד לפני בנים, עוד לא נפגשתי ברב שיתיר זאת.

תביאי לי רב שיגיד לך שהמנהג זה שהיה בעבר כיום הוא אסור.

(וזה לא משנה מה עשו באותו המנהג)

דבר שני, אני לא קובע מה הכוונה במונח 'לחולל בכרמים'.

צריך לבדוק למה התכוון רשב"ג כשהוא השתמש במונח זה.

משום מה, יש לי תחושה (שהיא לאו דווקא נכונה), שלא מדובר על ריקוד כמו בחתונה.

אמרתי שאין רב שיתיר לרקוד מול בנים. לא אמרתי שאין רב שיתיר את המנהג שהיה בעבר.

מה היה המנהג?- לא יודעת. התייחסתי למצב בו הן רקדו (עליו אתה דיברת).

שני, יופי. שנינו לא יודעים מה היה.

בגלל זה מראש לא נכנסתי לדיון שלכם למעלה והגבתי רק בקשר לסיבה שנתת למה היום לא נוהגים את זה.

אשמח אם תפני אותי למקום שבו כתבתי.

(מחול ≠ ריקוד)

אנחנו מדברים על להחזיר את המנהג שהיה בעבר,

אנחנו לא מדברים על האם מותר לבנות לרקוד לפני בנים.

ולכן לא צנוע לא שייך לדיון שלנו.

בהנחה שאין בזה בעיה של צניעות, ואת גם טוענת שאין בדבר השפלה,

אשמח לשמוע סיבות נוספות למה את מתנגדת לחזרה למנהג הזה.

לא כתבת שהן רקדו, כתבת שכיום המנהג לא יחזור כי הבנות חשות מושפלות "לחולל לפני בנים בכרמים" (פה) 

אני פרשתי שלחולל לפני בנים, כנראה = לרקוד (כמו שכתבתי פה)

מסתמא התכוונת שהמנהג בעבר היה לרקוד בכרמים.

(מרגישה בפסיכומטרי..)

ועכשיו, איך אסביר למה המנהג לא צריך לחזור (ועוד בשם רבנים..) כשאנחנו לא מדברים על אותו מנהג?

בעצם, על איזה מנהג אתה מדבר אם לא לרקוד..? טרם הצלחתי להבין.

ב. כמו שכתבתי לך לעיל (כאן, כאן וכאן - למעשה בכל שלושת התגובות שכתבתי לך),

    מי אמר שהמנהג שהיה בעבר שהוא לחולל בכרמים היה לרקוד???

    המנהג בזמנו היה לחולל, מי אמר שהמנהג היה לרקוד כמו שרוקדים בחתונות?

    (את משום מה ממשיכה להתעקש שאני דיברתי על לרקוד, כשאני אומר לך שלוש פעמים מפורשות שאני לא מתכוון לזה)

    גם אם כתוב מונח במילון אבן-שושן, זה ממש לא אומר שרשב"ג התכוון במונח לאותה הגדרה.

    אליעזר בן-יהודה הרבה פעמים טעה בפירוש מילים מהתנ"ך, מהמשנה ומהגמרא.

שאנחנו לא מדברים על אותו מנהג! ולכן השאלות שלך כבר לא רלוונטיות כי אתה מדבר על מנהג שהוא לא לרקוד!

שאלת: "מי אמר שהמונח 'מחוללות בכרמים' כוונתו לריקוד?"

עניתי: "אז למה התכוונת "לחולל לפני בנים בכרמים"?"

והדגשתי ש*אני* מתייחסת לריקוד- "אם המנהג שהיה פעם=לרקוד לפני בנים, עוד לא נפגשתי ברב שיתיר זאת."

אבל המשכת לדבר על המנהג ולא על ריקוד למרות שהבהרתי שלא לזה אני מתייחסת: "תביאי לי רב שיגיד לך שהמנהג זה שהיה בעבר כיום הוא אסור."

ואח"כ שוב הדגשתי: "אמרתי שאין רב שיתיר לרקוד מול בנים. לא אמרתי שאין רב שיתיר את המנהג שהיה בעבר. מה היה המנהג?- לא יודעת. התייחסתי למצב בו הן רקדו"

 ולגבי א. אין הרבה דרכים אחרות לפרש את מה שכתבת.

יאללה מיציתי את ההתבחבשות הזאת. כל טוב.

אם המנהג בזמנו היה לרקוד,

אז אין לאף רב כיום את הסמכות לאסור זאת הלכתית.

(כלומר, רב יכול להמליץ שלא לעשות זאת אבל אין לו שום סמכות לאסור.)

כי לרבנים היום אסור לחלוק על תנאים ואמוראים.

ואם המנהג היה שונה מריקוד,

אז מה שכתבת כלל אינו רלוונטי.

[מבלי להכנס לשאלה מה הן עשו, ומה ההלכה].

א. מאז ימי שילה, היו הרבה בתי דין שיכלו לגזור גזירות ותקנות לעם ישראל. יכול להיות שגם בזמן התנאים והאמוראים זה היה אסור.

ב. אם יש משהו שהוא מותר מדין הגמרא, אבל עם ישראל קיבל על עצמו כסייג -זה מחייב.

אם תמצא לי מקור כתוב למה שכתבת, אשמח לשמוע.

עד אז, מה שכתבת - לא נכון!

ואיזה חורבן הפסיק את זה - חורבן בית ראשון, חורבן בית שני או בכלל חורבן שילה בימי עלי?

[ואגב, יכול להיות גם שזה הופסק בגלל החורבן, ואח"כ באו חכמים ותקנו תקנות כלליות שגורמות שיהיה אסור לחדש את זה].

ולמה אתה רוצה שאביא מקור, שזה יכול להאסר בינתיים, או שבפועל זה נאסר?

[כי לא נכנסתי לשאלה הספציפית, אלא רק לעיקרון שדברים שהיו מותרים עשויים להאסר]

מקור - משנה במסכת תענית.

לפי גישתך, בטח גם תיקנו שאסור לצאת לדייטים.

בקיצור, מה אתה ממציא לנו תקנות ואיסורים שלא היו ולא נבראו?

מה שכן רואים משם, שזה כנראה היה לא רק בתקופת שילה, אלא מאוחר יותר, כי מדובר שם על בנות ירושלים.

אתה גם תבין רק מה שבא לך.

אם היית קורא את כל הפרק (או אפילו את חלקו) היית מבין שאין הו"א למה שכתבת.

אז, תקרא את כל הפרק...

שהיו מימות נביאים ראשונים, והמשיכו בבית ראשון ושני.

אח"כ על י"ז בתמוז ותשעה באב והדברים אירעו בהם, משבירת הלוחות בחטא העגל בימי משה, ועד תקופת מרד בר כוכבא שמאוחר לחורבן בית שני.

אח"כ על ההלכות של התקופה, ובסוף על ימים טובים לישראל - יום הכיפורים וחמישה עשר באב, ועל מה שהיו בנות ישראל עושות בהן.

וכדי גם לעזור לך קצת:

"אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים..."

שאחרי המסכת שעוסקת בצרות וצומות, ולקראת סופה בצומות י"ז בתמוז ותשעה באב, שקשורות לחורבן ולעוד אסונות שהראו לעם ישראל, כדי לסיים בטוב, נמצאת משנה שעוסקת בימים טובים לישראל, (שהם ימים טובים מחמת עצמם מהסיבות שמופיעות בגמרא, לא רק מצד המנהג לחולל בכרמים), ובמנהג קדום שיש בו שמחה. ומסיימת בבנין בית המקדש.

אבל, מתי היה המנהג הזה, אני לא חושב שאפשר לדייק מההקשר. לדעתי גם אם הוא היה רק בתקופה קדומה, הוא עדיין מתאים להקשר, וגם למלה היו.

אבל ע"כ שלא רקדו ממש, כנגד משנה דביצה (לו: ) שאין מרקדין.

ואמרו במגילה (ז: ) אין בין יוה"כ לשבת וכו'.

והגדרת "ריקוד", ע"ש בר"ח בביצה בשם הירושלמי שהוא כאשר

מרים שתי רגליו. וא"כ נראה שהיה זה כעין מחול עם הליכה רגועה

שלעולם רגל אחת לפחות נשארת על הארץ.

סתם! לא לפתוח לי על זה עכשיו דיון! פליז!

כידוע לא רק בט"ו באב היא מחוללות בכרמים, אלא גם ביום כיפור

ובשבת הרי אסור לרקוד,

וביום כיפור אסור לעשות מלאכה בדיוק כמו בשבת, וכל מה שאסור בשבת אסור ביום כיפור

אז איך יהיה מותר לרקוד?

ומוכרחים לומר שזה לא היה ריקוד ממש, אלא מין הליכה כזאת שלא קופצים בה, שריקוד כזה מותר לעשות בשבת

ריקודים כמו בחתונה לרוב הדעות - אסור!

מרש"י בסוף מסכת תענית הוא מפרש מחול = סיבוב.

כלומר, בנות ישראל היו מסתובבות בכרמים.

גזירה שמא יתקן כלי שיר

כמו שאמר שום, זה משנה מפורשת

יש רק דיעות שזה לא שייך בימינו, כי בזמנינו לא יודעים לתקן כלי שיר

והמשנה ברורה (סי' של"ט סק"י) כותב על זה שאין כדאי להניח את המנהג, אבל הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים.

וכנראה לכן הרבנים אצלך בקהילה לא מעירים לכם, כי זה לא יעזור, וכיון שיש מי שמתיר, סומכים על זה לא להעיר לכם

אבל את אישית - אני ממליץ לך לא לרקוד, כי המשנה ברורה ממש לא שמח עם המנהג הזה (ולספרדים זה נראה יותר חמור, כי השלחן ערוך אוסר)

ועל כל פנים בזמן שהיו מחוללות בכרמים בטוח זה היה אסור לכולי עלמא

ריקודים של צעד-צעד, זה דבר שבהחלט יכול להיות.

תשאלי אותו

זה רב נגיש?

צריך לחכות בתור שעות כדי להגיע אליו?

אם לא - פשוט תשאלי אותו "מישהו אמר לי שזה בעיה לרקוד בשבת, ורק לא מוחים כי יש על מי לסמוך, אז למה אנחנו רוקדים?"

אולי באמת זה צעד צעד כמו שאמר רוני?

אבל הרוב לא)..

אבל הבנות כן. כולל הבנות של הרב (גדולות), ומעולם לא העירו על זה..

ולא נעים לשאול אותו.

את זוכרת במקרה מה הבנות היו אומרות לבנים בזמן שהן היו מחוללות?

לטענתך מה שהן היו אומרות לא היה כ"כ רלוונטי, אז למה הן אמרו זאת?

מעניין.. מה שאת כותבת זה מבוסס על משהו?

משום מה, במעט הגמרות שנתקלתי בהן, נקודת המוצא של הגמרא שונה משלך.

אמנם סיימתי את רוב הש"ס, אבל עדיין לא סיימתי את כולו,

אז יכול להיות שאמצא כמה גמרות שאולי תומכות בנקודת ההנחה שלך (אבל הסיכוי קלוש).

לכותרת ולא הבנתי איך אתה יודע שלא מתאים לשלוח סמס למדונה היום

בכ"מ, אני לא הייתי משתתפת...

העולם הולך לקראת תיקון ולחולל בכרמים היום זה לשוטט באתרי הכרויות עם הכשר ולהיפגש רק כשזה רלוונטי. 

מה דעתכם?

לידיעתכם הגמרא בתענית אומרת שהמחולות היו ביום כיפור ובט"ו באב. זה לא עובר היום. זו הייתה תקופה אחרת וכו'.

היא שראוי שהבנות ימציאו את עצמן לבנים שמחפשים אותן. (אם מישהו/י בעניין ההפוך, גם כן)

עשו את מלאכת המציאה אתכן קלה יותר, אם יש לכן יכולת לזה.

אסוציאציה: "גימ"ל דל"ת - גמול דלים. מ"ט פשוטה כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת? - שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים; ומ"ט פשוטה כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל? - דלימציה ליה נפשיה..."

דווקא נשמע לי הרבה יותר מבאס לחטוף איזה בחורה שהיתה נראת לך אחלה (וכמובן, לפי הקריטריונים שלך- עד גיל 25,  תורנית שמחה פתוחה מחשבתית נראית טוב) ולגלות שהיא לא משהו

[אני יודעת שלא לכך התכוונת, אבל אם כבר...]

הייתי שנה שעברה וממש נהינתי!!!

מי באה השנה?

מה בדיוק גרם לך להגות אותה?

מעבר לזה שאני שונאת לרקוד, בטח לפני בנים, יש לא מעט מנהגים שהייתי מחדשת לפני המנהג הזה.

אגב, מה שמושך אותך ברעיון הוא ה"לא היו ימים טובים לישראל" או הרעיון (האהוד כאן מאוד, אני רואה) של לחטוף כלה?

בכפרים דרוזים זה עדיין חלק מטקס הנישואים...

ואיך לא התלכלכו להן השמלות הלבנות משפריצים של ענבים שמבשילים בעונה הזו...

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו

עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.

המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)

ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.

לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.

בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

היה נחמד ואתם רוצים להמשיך

השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה 

בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.

לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב. 

משפחה תחביבים חתולים היפואלרגניים

לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי

בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ

להציע ליווי

היכרות טבעית ולא ראיון

תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...

אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...

משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...

והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...

ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...

בהצלחה צדיק!

תזכור שאתה בא לפגוש מישהי נחמדה ככה"נ, שלחוצה יותר ממך. תחשוב על לייצר לה חוויה נעימה.

אם אתה כבר בזה, תנסה לנתב את ה"יראה" ליראת הרוממות מהמעמד, בדיקה של התאמה לבניית בית בישראל, זה מרגש.

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. 

מתחיל מהתחלה.

כמה מחשבות ודברים שעזרו לי

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. זה החצי הראשון שלך. אתה מכיר אותה מעולה אבל אתה לא יודע באיזה גוף היא, לא מכיר את התכונות הארציות שלה, וייתכן שזה לוקח זמן.

אז מה אתה עושה?

כמו שאמרו חכמים.

אתה מחפש את אבידתך.

מנסה לשחזר את הקשר הנשמתי לקשר בין גופים הנושאים את הנשמות בעולם הזה ומגלים אותן.

אתה לא מגיע לדייט ראשון מתוך מחשב 'אולי זו אשתי', ואז לחוץ כל הזמן לא לעשות טעויות. אתה מגיע להכיר בת ישראל נחמדה (פתאום הרבנים מרשים חברה). כמובן שהמטרה היא למצוא את אשתך, אבל תקליל את הלחץ, תבוא להכיר, אם לא יועיל-לא יזיק, לפחות בפגישות ראשונות.

ועכשיו מבחינה טכנית.

קודם כל, אין בזה תורה מסיני. תהיה אתה, מקווה שאתה אדם טוב...

בטלפון לפני אתה מציג את עצמך (היא יודעת שאתה צריך להתקשר), מוודא שנוח לה לדבר כרגע (כן, רגישות ותשומת לב זה תמיד חשוב, גם מחוץ לעולם הדייטים) מתאמים שעה ומקום, מתי נוח לה, איפה נח לה, כדאי לחשוב מראש על מקומות בסביבתה (לא רחוק מידי מהבית, אבל גם לא איפה שכל החברות שלה), אפשר להתייעץ עם חברים, אם היא לא תציע (מה שכנראה יקרה) תשאל אם פה מתאים או שם מתאים. תחשוב על מקומות שיהיו נוחים, שירותים בסביבה, מקלט קרוב, מקום פרטי *יחסית* לשבת, ומתאים למזג האוויר בשעת הפגישה. אם זה בסגנון שלכם-בית קפה וכדומה גם מתאים לחלק מהאנשים.

על הדייט עצמו. כמובן שיש פחדים. איך אני מעביר שעה וחצי-שעתיים עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה?

אז ככה.

היא לא נושכת.

אמירה פופוליסטית מאד.

אני יודע.

אבל שמעת עליה דברים טובים בבירורים. כנראה שהיא נחמדה סך הכל.

כנראה שלא תראה את כל הנחמדות שסיפרו לך עליה מייד. לוקח זמן להיפתח.

אתה פוגש אותה, פונה אליה, מוודא שזו היא ומציג את עצמך (לאשר לה שזה אתה). כדי למנוע אי נעימויות ולתת לשניכם ביטחון שאתם לא מייצרים עכשיו פאדיחה שתסופר שנים קדימה/סיפור רומנטי על זוג שנפגש בטעות. אני מכיר כמה כאלה, זה מספיק.

אתה מספר על עצמך ומתעניין בה. טכני, איפה גדלת ומה עשית, מסלול החיים, ישיבה, צבא לא להתחיל מור"קים מהצבא אם זו לא כל ישותך. לו"ז כללי, משפחה, קצת על ההורים, קצת על האחים (אצל דוסים עם 4,000 אחים לכל אחד כבר העברת מלא זמן). מה מוביל אותך בחיים (אידאלים, לא שיעור באורות הקודש ג', נקודות שחשובות לך), תכניות לשנים הקרובות (ישיבה/צבא/לימודים/עבודה בחנות כפתורים) מה אתה רוצה לעשות בחיים (אפילו כיוון. אם יש). נושאים נוספים, עבודה, לימודים, סביבה חברתית, משפחה מורחבת, תחביבים, טיולים ושאר ירקות, מסגרות, מעשים ועניינים.

היא מדברת על החיים שלה. תהיה קשוב, אבל תוך כדי 'ומתוך כך' אתה יכול למצוא נושאי שיחה נוספים. כמובן, בלי לחתוך אותה.

תן גם לה לשאול שאלות כמובן.

כמובן הכל בצורה מתעניינת. אתה סקרן להכיר אותה, הרי שמעת כל כך הרבה טוב עליה מהחברה שבמשך רבע שעה סיפרה כמה היא כך וכך, ואתה רוצה להכיר את זומשכל זה סופר עליה, נשמע שהיא אדם טוב.

אתה לא חייב לעבור על כל הנושאים, פשוט לשוחח, להכיר את האדם שמולך.

זו אינה שיחת שיווק. אתה לא עסוק בלמכור את עצמך, אז אתה לא מתחיל לספר כמה אתה מוצלח בלהקפיץ בקבוק זכוכית 748 מ"ל על האוזן או שאר עניינים, בדיוק כמו שהיא לא מנסה למכור את עצמה תמורת שלשה גמלים.

זה גם לא מבחן או ראיון עבודה. אתה לא בודק אם היא מספקת.את הצרכים שלך/יודעת.לבדל קוסקוס בדיוק כמו אמא. אין שיפוטיות. באת לשמוע ולהתעניין, וכן לתת לה לשמוע עליך ולהתעניין בך.

פשוט מדברים ומכירים.

במהלך הפגישה אתה לא עסוק במחשבות 'מתאימה/לא מתאימה'. אתה פשוט מכיר בן אדם. תחשוב שנתקעתם יחד באוטובוס מאילת לקרית שמונה.

יהיה לזה זמן אחרי הפגישה.

ראיתי פה בעבר (אולי כשהייתי במצבך) שמישהו הגדיר את נושא הלבוש כ'מכובד לא חגיגי שלך' ואהבתי את ההגדרה. בחול המועד אפשר קצת יותר חגיגי, לא נראה לי גלופה אם זו אינה כל ישותך.

במהלך הדיבורים תפתח את הבקבוק שהבאת איתך (חדש כמובן), תמזוג לכוסוץ חד"פ בשביל שניכם. היא לא תעשה את זה לבד. היא גם לא תאכל מהעוגיות אם לא תפתח ותאכל בעצמך (וכולי האי ואולי). אתה לא בארוחת צהריים.

לגבי פסח, יש פה נקודה עדינה אם מה אוכלים, שים לב שאתה מביא משהו שהיא לא תגיד עליו (או תשתוק עליו) 'המנהג שלנו לא לאכול קטניות/לפתית/שרויה/עגבניות לא מקולפות/כשרות פלונית או אלמונית בפסח. משהו עם בד"צ עד"ח כנראה יהיה בסדר)

תזכור שהיא גם לחוצה. כתבו פה למעלה שהיא לחוצה יוצר ממך. אם זו לא פעם ראשונה/שנייה שלה לא בטוח, אבל בכל מקרה היא לחוצה, מתביישת כנראה, תהיה עדין וקשוב לצרכים שלה. אם אתם בחוץ והיא רוצה להיכנס לקניון לדוגמא, ייתכן וקר לה/היא צריכה שירותים. תשומת לב. זה לא הזמן להיות 'סייר' וללכת כל הדייט, או לרוץ מרתון. בקצב שלה.

כשאתה רוצה לסיים אתה מציע לה להתקדם לכיוון תחנת האטובוס/הרכב וכדומה, ומתחילים ללכת. אתה יכול להציע לה לחכות איתה לאוטובוס, זה לא קריטי, כל עוד אתה לא זורק אותה באיזה חור או באמצע הלילה.

אפשר לסכם לפני שנפרדים 'אז נדבר מחר בבוקר?', אם זה היה בבוקר אז אפשר גם בערב, אבל לפעמים לא יזיק לישון על זה לילה. אפשר גם לסיים בסתם 'אז נדבר' ובבוקר לשלוח לה הודעה מתי נוח לה לדבר. בכל מקרה, לא למרוח. בטח לא להיעלם. תחשוב עליה. היא מצפה לתשובה. היא במתח. כמוך, היא מפחדת מהטלפון הזה אבל רוצה להיות אחריו.

אתה לא מתקשר כשאתה מתלבט אם אתה רוצה להיפגש שוב. זה לא אומר שאתה לא מתקשר, ממש לא, אלא שאתה מחליט. אתה לא צריך להחליט שזו אשתך, אלא שאתה סקרן להיפגש שוב. זה הכל.

לא הצלחת להחליט? צריך עוד קצת זמן? אין בעיה. תעדכן אותה. אתה לא משאיר אותה באוויר, מתנדנדת כעלה ניסף, כעגונה באלמנות חיות. כן, הדימוי הזה רציני. היא תקועה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא תפוסה, לא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלה, עיכוב כזה הוא ממש עינוי הדין. מי שלא מבין את זה שלא יתחיל לצאת בכלל.

קולמוסים ומקלדות רבות כבר נשברו על השאלה מה עושים אם מתלבטים, אני לא רוצה להיכנס לדיון. אומר רק שדעתי האישית היא שאם לא הרגשת סיבה מוחלטת לא להמשיך (התברר בפגישה שהיא חרשת-עיוורת-אילמת-טטרנית וגידמת ב4 גפיים וראש, או פחות מזה, מה שאתה מרגיש), שווה לתת צ'אנס נוסף. קח בחשבון שבהתחלה יש ביישנות וקשה להביא את עצמך (בדיוק כמו שלך קשה, ויותר מזה לבנות ישראל הצנועות, שביישניות הן. גם אם החברה אמרה שהיא לא ביישנית, לפגוש גבר זר זה שונה).

יש שיחלקו עלי, רבים עם נסיון רב (זה ייתרון? לא נכנס). מה נראה לך. בסוף לפגישה אתה צריך להגיע לא מתוך אילוץ כמי שנגזר גורלו, אלא מתוך רצון. רק כך אפשר להתקדם.

בשיחה, כמו בשיחה הראשונה, תוודא שנוח לה לדבר עכשיו (גם אם תיאמתם מראש שעה. אולי אחותה/חברתה לידה עכשיו). תשאל בקצרה מה שלומה ותעבור לעניין שלשמו הכנסתם- לומר שהיה לך טוב/נחמד/מה שהיה לך, ואתה תשמח/כמהה/רוצה/לא רוצה בשום אופן להיפגש שוב, וכמובן לשאול מה היא חושבת.

אם אתה לא רוצה, אתה לא צריך להביא לה שהפזילה שלה מפריעה לך או שהפריע לך שהיא לעסה מסטיק כל הפגישה. פשוט לא הרגיש לך מתאים. אם זה משהו שאתה חושב שהיא יכולה לשפר וכדאי שתיזהר ממנו כשתפגש עם בחורים אחרים, אתה יכול להעביר לה בעדינות מסר דרך השדכן.

אם לא מתאים לה, היא לא חייבת לך הסברים, אם זה לא היה קשר חזק וארוך. פשוט לא, לא צריך להיפגע מזה.

כמובן, אם נגמר, אתה לא זורק וממשיך. אתה מקדיש רגע וחושב לאיזה חבר היא יכולה להתאים. אולי עוד יצא משהו מהפגישה שלכם. לא, זו לא פאדיחה. זו מצווה גדולה.

אם היא אתם מעוניינים להיפגש שוב, אתם צריכים לסכם שוב על זמן ומקום, לדבר ולדבר, מצטרף נושא שיחה חשוב- מה איך היה לה ביום/יומיים/שלשה מאז הפגישה הקודמת.

ודו"ק ואכמ"ל.

נקודה נוספת ששכחתי להתייחס אליה.

אפשר לומר שזה דייט ראשון שלך. זה יקל עליך את המשחק של 'המקצוען', וייקל עליה לקבל טעויות (אין כך כך דברים שהם טעות מוחלטת, שתם דברים קמת צוזרים/לא מקובלים. נגיד אם תציע לה נישואין בסוף הפגישה). היא תבין שהיא צריכה להיות שותפה פעילה יותר ממה שהיא רגילה כדי להמשיך אם אתה נתקע.

אני לא חושב שזה קריטי.

בדיאטה הראשון שלי לא סיפרתי. האמת שתכננתי ולא מצאתי מקום מתאים להכניס את זה. זרם מצויין גם בלי,ופשוט המשכתי. לפני שנפרדנו היא שאלה אותי אם זו היתה הפעם הראשונה. לא שהיא היתה מנוסה מאד, אבל מריחים.

אין עניין להסתיר את זה. אין גם חובה לספר, מה שנראה לך מתאים. העיקר לא לשק לעולם, קשר חייב להיות מבוסס על אמון.

ראיתי שכתבו אחריי שלדבר על אחים זה לא עיסוק באדם.

ראשית, אני חושב שאצל רוב האנשים האחים והסביבה הקרובה היא חלק משמעותי.

בנוסף, אין לי עניין לצאת מהפגישה הזו רק עם מידע יבש על הצד השני,  מה היא עושה בין 17:00 ל17:30 ביום שלישי שחל בשבת חול המועד צום גדליה. אני רוצה לנהל שיחה. לא משנה על מה.

כך גם בפגישות הבאות. אפשר לדבר על פוליטיקה, עכבישים והשפעת קרני האור על קרני התיש, המטרה היא לבנות קשר, וזה נעשה ע"י שיחה. נכון שהקשר מתחזק בעיסוק בנו, אך יסודו הוא פשוט תקשורת, יצירת שפה משותפת ותחומי עניין משותפים.

בפגישות הראשונות, ודאי הראשונה, זה יותר גישוש סביב הייתכנות הבסיסית להמשך הקשר (עד 'דרכינו לאן), ולכן הגיוני שיהיה יותר עיסוק בהיכרות טכנית, אך אפשר לסטות מהנושא ולעסוק בדברים אחרים, שהם לא סתם שיחה בטילה, בזבוז זמן וביטול תןרה, אלא בניית קשר בצורה בריאה.

ועוד נקודה חשובה.

פתחתי בתפילה. אסיים בעניין קרוב.

אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה רוצה להקים בית לכבודו, עוסק במצווה הזו, אולי הכשר מצווה (או הכשר להכשר, מחלוקת ראשונים ואכמ"ל), אתה מבקש לבנות לו דירה בתחתונים, וה' הטוב בעיניו יעשה, וישלח לך בסייעתא דשמייא את המיועדת לך מששת ימי בראשית בקלות ובמהירות, בנחת, בשמחה ובבהירות.

אבל הוא לא חייב לך כלום. הדרך יכולה להיות מורכבת, פחות או יותר חלילה. יכולות להיות התדנדויות, אכזבות וכאבים. אתה רוצה לעשות רצונו. היא לא רוצה להמשיך? לא בזבזת את הזמן. עשית השתדלות. זה רצונו ממך.

בברכת דרך צלחה.

אח לדרך. 

אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?

בחול המועד, אני מצפה שבן אדם ילבש את מה שהוא לובש בחול המועד.

לא בחול המועד, יש ציפייה ללבוש מכובד. תלוי גיל ושלב בחיים, חולצות גלופה לא נחשבות מכבדות - אבל אם אתה מרגיש שזה כל זהותך, לא הייתי אומרים לך לשנות. מה שכן, אולי זה כן השלב בחיים לעבור משלב 'נוער' שבו מקובל ללכת עם גלופה, לשלב 'מבוגר' שבו זה לא מקובל (באירועים רשמיים).

מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?

מה שהיא ואתה מעדיפים. בעקבות המצב הבטחוני - הייתי דואגת למקלט\ממ"ד נגיש. לגבי עוד אנשים - בהחלט. יש עניין הלכתי של ייחוד, אבל גם מעבר לזה - לא נפגשים בפינה אפילה שמבודדת מהציבור. כדאי לדעתי להיפגשת במקום שבו נוח לשניכם, שתרגישו בנוח להקשיב ולדבר - כלומר לא רועש מידי. אבל גם לא שקט מידי. לא מרכזי מידי, כי אתם רוצים להתמקד אחד בשני ולא בחבר שלך מהתיכון שבדיוק עובר בסביבה.

וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?

חובה! לדעתי, חובה עליך ליצור קשר איתה בתוך 24 שעות, ואנחנו מדברים על ערב חג. בהנחה שלא היה משהו קטסטרופלי, או שאתם ממש לא בכיוון, אמור להיות דייט שני. ולכן, בתור אתה, הייתי שולחת הודעה למחרת בבוקר, שמביעה את הרצון לדבר, אבל עם ההבנה שערב חג יכול להיות לחוץ - ולשאול אם יש לה זמן לשיחה קצרה בערב חג או במוצאי חג. אם היא לא זמינה לשיחה - אז להתכתב.

אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?

תציע לה. 

בסופו של דבר זוגיות זה תקשורת, ויש בנות שיעריכו את זה וירצו, ויש כאלו שזה דווקא ירתיע אותן, או שחושבות שזה שלב מוקדם מידי בקשר לדבר כזה.

באופן כללי, אל תניח דברים - אלא תשאל אותה להעדפותיה.

בעיני, הכי טוב לדבר -

לשתף שזה הדייט הראשון שלך. להגיד שאתה חושש. שאתה לא יודעים מה אמורים לעשות ועל מה אמורים לדבר. בעצם לדבר על החששות האלה. זה נראה לי מקום טוב להתחיל ממנו. לשאול אותה אם גם היא חוששת.

בניגוד למה שאחרים אמרו, אני לא אוהבת חקירות שב"כ בדייטים. מה אכפת לי כמה אחים יש לו ומה הם עושים? איך זה עוזר לי להכיר אותו? בעיני דייט ראשון זה לפתוח צוהר לעולם של השני. לראות אם הוא מקשיב, אם הוא פתוח לדעות אחרות, מה מעניין אותו, מה הוא עושה עם הזמן שלו - הרי בסופו של דבר אנחנו מספרים על עצמינו - מה ואיך אנחנו בוחרים לספר. האם הוא מתעניין בי ובעולם שלי? הוא מראה כבוד והערכה כלפיי?

כל בנאדם הוא עולם ומלואו, ואפשר לנהל שיחה מרתקת - אבל לא תמיד זה קורה. לפעמים הדברים קצת יותר קשים ומורכבים, ויכול להיות צריך עוד זמן, ולכן לדעתי נכון לצאת מינימום לדייט נוסף.

בהצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.