בחורה מחוללת בכרמים. 

ואגב, זה נעשה גם ביום כיפור, לא רק בטו באב. 

וכדי להתחבר יותר ליום הזה קבלי מדרש (לא ציטוט):

כאשר ראה עמרם שפרעה הורג את התינוקות

אמר שאין טעם ללדת ילדים, וגרש את יוכבד,

ראו עם ישראל שגדול הדור עושה כך, הבינו שכך יש לעשות בגזירה כזאת,

ועשו גם הם כך, וגרשו כולם את נשותיהם

אותו היום היה ט' באב. 

אחרי שמרים שיכנעה אותו "פרעה גזר על הזכרים ואתה גזרת גם על הנקבות"

עמד והחזיר את יוכבד, 

ואחריו כל עם ישראל, 

אותו היום שהחזירו את נשותיהם היה טו באב. 

(מקור, זה משיעור, לא זוכר מה המקור)

עכשיו עולה לי שאולי ניתן ללמוד מכאן רמז

שהקדושה שביום הזה מקורה באהבה בין איש לאשתו

ובין דוד לרעיה (...), קדושה שטומנת את התיקון

לט' באב, לחורבן המקדש.

ואולי גם בגלל זה לא חוגגים אותו באמת, 

כי התיקון עדיין לא הגיע.

ואולי בגלל זה מתחילים כן לחגוג אותו יותר ויותר,

כי התיקון הולך ומשתלם. 

זה לא היה כ"כ טוב...

זה רק מה שחסר לנו עכשיו... ? (ואני מדברת על המצב הנוכחי ולא מה היה קורה אם..)

חיזקת אותי, תודה רבה!" ועוד שבחים כהנה וכהנה?

יותר מזה, זה מראה  לנו מה קרה לנו עם הזמן בגלות

שהטבעיות של החיים התנתקה מהקדושה

​

אבל "ההצגה" הזו של חטיפת בת הזוג נמשך גם כשזה הפך לנוהג קבוע.

כל אחת היתה אומרת "שא עיניך ליופי/למשפחה וכו' " ומכוונת את דבריה לבחור ספציפי...

האמת, כשלמדתי את המדרש הזה זה ממש עשה לי חשק ללכת לחולל בכרמים ולתת לאישי היקר לחטוף אותי (מסמיק), חבל שהתחתנו בסיוון...

(זו, אגב, אחת הסיבות שהפכו את ט"ו באב לחג האהבה, שקצת יצא מהקשרו בימינו...)

ראיתי משהו חמוד שמסביר את זה יפה...

http://www.kipa.co.il/community/show/5250379

ט"ו באב הוא חג "חברתי", כזה שבו כולן יוצאות בבגדים שאולים כדי לא לבייש את מי שאין לה

וכולן לבושות לבן... כולן דומות זו לזו.

וכן, השרשורים שלך קורעים

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

פירוש המילה מחול זה להסתובב בעיגול, לא לרקוד

אז בד"כ בריקוד מסתובבים במחול, ולפעמים כשכתוב מחול מתכוונים לריקוד

אבל כאן הכוונה שהיו עושים עיגול כמו בפעולה בסניף

(זכור לי במעומעם, אני לא מתחייב על הפירוש)

"הללוהו בתוף ומחול"

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

והעיקר לא לפחד כלל.

גם בכרמים אין לך שום ערובה שאין לך חתול בשק, וגם בשדוך דרך חברים או אפילו משפחה,

על זה אמרו חז"ל מה' אשה לאיש שנאמר בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת.

(ס'תומרת, בעולם לפעמים כן, אבל ספציפית בהקשר הזה לא) סתם נשמע כיף לחולל וזה..

אבל אכתוב את דעתי.

פעם, הייתה חלוקת תפקידים ברורה בין הגבר והאישה בבית,

ולכן לא היה את ההסתבכויות של היום.

היום, כל זוג צריך להגדיר לעצמו את חלוקת התפקידים מחדש,

ומכיוון שלכל אחד יש רצון לחלוקה שונה של התפקידים,

אז יותר קשה למצוא התאמה.

אבל אני בספק, אם זו הסיבה שבגינה יש לפסול את המחולות.

נראה לי שהסיבה האמיתית היא,

שכיום, הבנות (בעיקר הדוסיות) חשות מושפלות לחולל לפני בנים בכרמים.

(וגם מעין תחושה אינטואיטיבית של חוסר צניעות שגם היא גורמת להן לתוספת להשפלה)

אלא שהיא תוספת להשפלה.

ולגבי מה שהן היו אומרות:

"וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת[=מחוללות] בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. (משלי לא) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ הִיא תִתְהַלָּל. וְאוֹמֵר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַּשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. "

אז כנראה מה שידוע לך הוא פשוט לא נכון!

במקום להמציא דברים, תסתכלו במקורות.

יפיפיות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם ליופי שאין האשה אלא ליופי מיוחסות שבהן מה היו אומרות תנו עיניכם למשפחה לפי שאין האשה אלא לבנים מכוערות שבהם מה היו אומרות קחו מקחכם לשום שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים

(למדתי את הגמרא הזאת ממש אתמול! )

אני ממש התפלאתי!

היה ברצינות בחורה שאמרה את הנוסח הזה של "קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים"

כאילו - אני יודעת שאני לא מיוחסת, וגם היופי לא משהו, אבל תקחו אותי לשם שמים בתנאי שתביאו לי תכשיטים?

מי כך מסכימה להוריד את המניות שלה ולהכריז בריש גלי שהיא מכוערת?

ואין לה מעלות אחרות איך לשווק את עצמה?

אני טווה טוב בפלך,

אני יודעת לבשל טוב

אני יודעת לתפור טוב

יש עוד דברים שחשובים באשה, לא?

ממש מוזר לי!

http://www.yeshiva.org.il/midrash/2508

"באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן."

כלומר, שאין דבר כזה יהודיה מכוערת,

מה שמכער אותן זה העוני,

ואם יביאו להן כסף ותכשיטים כולן יכולות להיות יפות.

אז יכול להיות שמסיבה זו הן מבקשות "שתעטרונו בזהובים",

ואז גם הן תהיינה יפיפיות.

הדברים שלך הכי לא מבוססים בעולם!

הגמרא אומרת בדיוק הפוך ממך!

וכבר כתבתי לך את זה כאן.

לגבי היחס בין צניעות לקדושה -

תעייני בגמרא במסכת סוכה (דף נא עמוד ב למטה - נב עמוד א למעלה.).

נראה לי שגם בנות יצליחו להבין את הגמרא הזאת.

יש עוד גמרות בקידושין ושבת וכו'.

לגבי זה שהן היו מחוללות לפני הבנים -

עייני במסכת תענית פרק ד' משנה ח'.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אף אחד לא ממציא מעצמו מה שבא לו.

מותר לאנשים לטעות והגיוני שגם זה מה שהם שמעו (70 פנים לתורה זה המצאה?)

ההבדל ביננו זה שאתה זכית ומכיר את המקורות, ובנות מה לעשות לא מתעסקות בד"כ עם המקורות עצמם אלא שומעות..

 וכן גפן, אנחנו ממש לא חסרות שכל, אבל מה לעשות מתעסקות ביום יום בדברים אחרים...

לא כתבתי את דבריי כדי להשוויץ בזה שלמדתי גמרא.

יש לי עוד הרבה ללמוד, והמון המון דברים שאני לא מבין בהם.

הגבתי בזלזול כי לענ"ד זה לא ראוי לקחת מושגים ערטילאיים ביהדות, שכנראה רובנו לא מבינים בהם,

ולהשתמש בהם ככל העולה על רוחינו, בלי לבסס זאת על מקורות.

זה דבר שיכול במקרים מסויימים גם לגרום לחילול ה', וצריך מאד להיזהר עם זה.

לכן להגיד על דעת עצמך, שהסיבה שיש/אין מחולות זה בגלל קדושה ללא מקור,

זה היה נראה לי דבר שאינו ראוי.

(אם כי במקרה שלנו מן הסתם זה לא הגיע לחילול ה'.)

אם היית סתם ממציאה משהו אחר, לא הייתי מגיב כך.

שזה פשוט לא צנוע.

לא יודעת איך פעם זה קרה, בכל מקרה ברור שהדורות השתנו לגמרי.

תמצא רב שיתיר לרקוד בלי מחיצה..

השפלה או לא, זה כבר סיבה משנית..

שרבן שמעון בן גמליאל וכל התנאים נהגו בחוסר צניעות?

וגם מי אמר שהמונח 'מחוללות בכרמים' כוונתו לריקוד?

וגם מי אמר שהרבנים היום אוסרים את המנהג שהיה פעם?

>כמו שכתבתי, אנחנו בדור שונה לגמרי.

כנראה שבאותה תקופה זה לא היה נחשב לא צנוע.  

יש צניעות (לא המינימלית) שהיא יחסית לדור. (להבדיל בימינו, נזם- צנוע או לא? תלוי איפה..)

>אז למה התכוונת "לחולל לפני בנים בכרמים"? 

הגבתי אליך..

אם זה לא מה שהיה שם זה אתה (שכמעט סיימת את הש"ס) תגיד.

>אם המנהג שהיה פעם=לרקוד לפני בנים, עוד לא נפגשתי ברב שיתיר זאת.

תביאי לי רב שיגיד לך שהמנהג זה שהיה בעבר כיום הוא אסור.

(וזה לא משנה מה עשו באותו המנהג)

דבר שני, אני לא קובע מה הכוונה במונח 'לחולל בכרמים'.

צריך לבדוק למה התכוון רשב"ג כשהוא השתמש במונח זה.

משום מה, יש לי תחושה (שהיא לאו דווקא נכונה), שלא מדובר על ריקוד כמו בחתונה.

אמרתי שאין רב שיתיר לרקוד מול בנים. לא אמרתי שאין רב שיתיר את המנהג שהיה בעבר.

מה היה המנהג?- לא יודעת. התייחסתי למצב בו הן רקדו (עליו אתה דיברת).

שני, יופי. שנינו לא יודעים מה היה.

בגלל זה מראש לא נכנסתי לדיון שלכם למעלה והגבתי רק בקשר לסיבה שנתת למה היום לא נוהגים את זה.

אשמח אם תפני אותי למקום שבו כתבתי.

(מחול ≠ ריקוד)

אנחנו מדברים על להחזיר את המנהג שהיה בעבר,

אנחנו לא מדברים על האם מותר לבנות לרקוד לפני בנים.

ולכן לא צנוע לא שייך לדיון שלנו.

בהנחה שאין בזה בעיה של צניעות, ואת גם טוענת שאין בדבר השפלה,

אשמח לשמוע סיבות נוספות למה את מתנגדת לחזרה למנהג הזה.

לא כתבת שהן רקדו, כתבת שכיום המנהג לא יחזור כי הבנות חשות מושפלות "לחולל לפני בנים בכרמים" (פה) 

אני פרשתי שלחולל לפני בנים, כנראה = לרקוד (כמו שכתבתי פה)

מסתמא התכוונת שהמנהג בעבר היה לרקוד בכרמים.

(מרגישה בפסיכומטרי..)

ועכשיו, איך אסביר למה המנהג לא צריך לחזור (ועוד בשם רבנים..) כשאנחנו לא מדברים על אותו מנהג?

בעצם, על איזה מנהג אתה מדבר אם לא לרקוד..? טרם הצלחתי להבין.

ב. כמו שכתבתי לך לעיל (כאן, כאן וכאן - למעשה בכל שלושת התגובות שכתבתי לך),

    מי אמר שהמנהג שהיה בעבר שהוא לחולל בכרמים היה לרקוד???

    המנהג בזמנו היה לחולל, מי אמר שהמנהג היה לרקוד כמו שרוקדים בחתונות?

    (את משום מה ממשיכה להתעקש שאני דיברתי על לרקוד, כשאני אומר לך שלוש פעמים מפורשות שאני לא מתכוון לזה)

    גם אם כתוב מונח במילון אבן-שושן, זה ממש לא אומר שרשב"ג התכוון במונח לאותה הגדרה.

    אליעזר בן-יהודה הרבה פעמים טעה בפירוש מילים מהתנ"ך, מהמשנה ומהגמרא.

שאנחנו לא מדברים על אותו מנהג! ולכן השאלות שלך כבר לא רלוונטיות כי אתה מדבר על מנהג שהוא לא לרקוד!

שאלת: "מי אמר שהמונח 'מחוללות בכרמים' כוונתו לריקוד?"

עניתי: "אז למה התכוונת "לחולל לפני בנים בכרמים"?"

והדגשתי ש*אני* מתייחסת לריקוד- "אם המנהג שהיה פעם=לרקוד לפני בנים, עוד לא נפגשתי ברב שיתיר זאת."

אבל המשכת לדבר על המנהג ולא על ריקוד למרות שהבהרתי שלא לזה אני מתייחסת: "תביאי לי רב שיגיד לך שהמנהג זה שהיה בעבר כיום הוא אסור."

ואח"כ שוב הדגשתי: "אמרתי שאין רב שיתיר לרקוד מול בנים. לא אמרתי שאין רב שיתיר את המנהג שהיה בעבר. מה היה המנהג?- לא יודעת. התייחסתי למצב בו הן רקדו"

 ולגבי א. אין הרבה דרכים אחרות לפרש את מה שכתבת.

יאללה מיציתי את ההתבחבשות הזאת. כל טוב.

אם המנהג בזמנו היה לרקוד,

אז אין לאף רב כיום את הסמכות לאסור זאת הלכתית.

(כלומר, רב יכול להמליץ שלא לעשות זאת אבל אין לו שום סמכות לאסור.)

כי לרבנים היום אסור לחלוק על תנאים ואמוראים.

ואם המנהג היה שונה מריקוד,

אז מה שכתבת כלל אינו רלוונטי.

[מבלי להכנס לשאלה מה הן עשו, ומה ההלכה].

א. מאז ימי שילה, היו הרבה בתי דין שיכלו לגזור גזירות ותקנות לעם ישראל. יכול להיות שגם בזמן התנאים והאמוראים זה היה אסור.

ב. אם יש משהו שהוא מותר מדין הגמרא, אבל עם ישראל קיבל על עצמו כסייג -זה מחייב.

אם תמצא לי מקור כתוב למה שכתבת, אשמח לשמוע.

עד אז, מה שכתבת - לא נכון!

ואיזה חורבן הפסיק את זה - חורבן בית ראשון, חורבן בית שני או בכלל חורבן שילה בימי עלי?

[ואגב, יכול להיות גם שזה הופסק בגלל החורבן, ואח"כ באו חכמים ותקנו תקנות כלליות שגורמות שיהיה אסור לחדש את זה].

ולמה אתה רוצה שאביא מקור, שזה יכול להאסר בינתיים, או שבפועל זה נאסר?

[כי לא נכנסתי לשאלה הספציפית, אלא רק לעיקרון שדברים שהיו מותרים עשויים להאסר]

מקור - משנה במסכת תענית.

לפי גישתך, בטח גם תיקנו שאסור לצאת לדייטים.

בקיצור, מה אתה ממציא לנו תקנות ואיסורים שלא היו ולא נבראו?

מה שכן רואים משם, שזה כנראה היה לא רק בתקופת שילה, אלא מאוחר יותר, כי מדובר שם על בנות ירושלים.

אתה גם תבין רק מה שבא לך.

אם היית קורא את כל הפרק (או אפילו את חלקו) היית מבין שאין הו"א למה שכתבת.

אז, תקרא את כל הפרק...

שהיו מימות נביאים ראשונים, והמשיכו בבית ראשון ושני.

אח"כ על י"ז בתמוז ותשעה באב והדברים אירעו בהם, משבירת הלוחות בחטא העגל בימי משה, ועד תקופת מרד בר כוכבא שמאוחר לחורבן בית שני.

אח"כ על ההלכות של התקופה, ובסוף על ימים טובים לישראל - יום הכיפורים וחמישה עשר באב, ועל מה שהיו בנות ישראל עושות בהן.

וכדי גם לעזור לך קצת:

"אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים..."

שאחרי המסכת שעוסקת בצרות וצומות, ולקראת סופה בצומות י"ז בתמוז ותשעה באב, שקשורות לחורבן ולעוד אסונות שהראו לעם ישראל, כדי לסיים בטוב, נמצאת משנה שעוסקת בימים טובים לישראל, (שהם ימים טובים מחמת עצמם מהסיבות שמופיעות בגמרא, לא רק מצד המנהג לחולל בכרמים), ובמנהג קדום שיש בו שמחה. ומסיימת בבנין בית המקדש.

אבל, מתי היה המנהג הזה, אני לא חושב שאפשר לדייק מההקשר. לדעתי גם אם הוא היה רק בתקופה קדומה, הוא עדיין מתאים להקשר, וגם למלה היו.

אבל ע"כ שלא רקדו ממש, כנגד משנה דביצה (לו: ) שאין מרקדין.

ואמרו במגילה (ז: ) אין בין יוה"כ לשבת וכו'.

והגדרת "ריקוד", ע"ש בר"ח בביצה בשם הירושלמי שהוא כאשר

מרים שתי רגליו. וא"כ נראה שהיה זה כעין מחול עם הליכה רגועה

שלעולם רגל אחת לפחות נשארת על הארץ.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כידוע לא רק בט"ו באב היא מחוללות בכרמים, אלא גם ביום כיפור

ובשבת הרי אסור לרקוד,

וביום כיפור אסור לעשות מלאכה בדיוק כמו בשבת, וכל מה שאסור בשבת אסור ביום כיפור

אז איך יהיה מותר לרקוד?

ומוכרחים לומר שזה לא היה ריקוד ממש, אלא מין הליכה כזאת שלא קופצים בה, שריקוד כזה מותר לעשות בשבת

ריקודים כמו בחתונה לרוב הדעות - אסור!

מרש"י בסוף מסכת תענית הוא מפרש מחול = סיבוב.

כלומר, בנות ישראל היו מסתובבות בכרמים.

גזירה שמא יתקן כלי שיר

כמו שאמר שום, זה משנה מפורשת

יש רק דיעות שזה לא שייך בימינו, כי בזמנינו לא יודעים לתקן כלי שיר

והמשנה ברורה (סי' של"ט סק"י) כותב על זה שאין כדאי להניח את המנהג, אבל הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים.

וכנראה לכן הרבנים אצלך בקהילה לא מעירים לכם, כי זה לא יעזור, וכיון שיש מי שמתיר, סומכים על זה לא להעיר לכם

אבל את אישית - אני ממליץ לך לא לרקוד, כי המשנה ברורה ממש לא שמח עם המנהג הזה (ולספרדים זה נראה יותר חמור, כי השלחן ערוך אוסר)

ועל כל פנים בזמן שהיו מחוללות בכרמים בטוח זה היה אסור לכולי עלמא

ריקודים של צעד-צעד, זה דבר שבהחלט יכול להיות.

תשאלי אותו

זה רב נגיש?

צריך לחכות בתור שעות כדי להגיע אליו?

אם לא - פשוט תשאלי אותו "מישהו אמר לי שזה בעיה לרקוד בשבת, ורק לא מוחים כי יש על מי לסמוך, אז למה אנחנו רוקדים?"

אולי באמת זה צעד צעד כמו שאמר רוני?

אבל הרוב לא)..

אבל הבנות כן. כולל הבנות של הרב (גדולות), ומעולם לא העירו על זה..

ולא נעים לשאול אותו.

את זוכרת במקרה מה הבנות היו אומרות לבנים בזמן שהן היו מחוללות?

לטענתך מה שהן היו אומרות לא היה כ"כ רלוונטי, אז למה הן אמרו זאת?

מעניין.. מה שאת כותבת זה מבוסס על משהו?

משום מה, במעט הגמרות שנתקלתי בהן, נקודת המוצא של הגמרא שונה משלך.

אמנם סיימתי את רוב הש"ס, אבל עדיין לא סיימתי את כולו,

אז יכול להיות שאמצא כמה גמרות שאולי תומכות בנקודת ההנחה שלך (אבל הסיכוי קלוש).

לכותרת ולא הבנתי איך אתה יודע שלא מתאים לשלוח סמס למדונה היום

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

העולם הולך לקראת תיקון ולחולל בכרמים היום זה לשוטט באתרי הכרויות עם הכשר ולהיפגש רק כשזה רלוונטי. 

מה דעתכם?

לידיעתכם הגמרא בתענית אומרת שהמחולות היו ביום כיפור ובט"ו באב. זה לא עובר היום. זו הייתה תקופה אחרת וכו'.

היא שראוי שהבנות ימציאו את עצמן לבנים שמחפשים אותן. (אם מישהו/י בעניין ההפוך, גם כן)

עשו את מלאכת המציאה אתכן קלה יותר, אם יש לכן יכולת לזה.

אסוציאציה: "גימ"ל דל"ת - גמול דלים. מ"ט פשוטה כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת? - שכן דרכו של גומל חסדים לרוץ אחר דלים; ומ"ט פשוטה כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל? - דלימציה ליה נפשיה..."

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

[אני יודעת שלא לכך התכוונת, אבל אם כבר...]

הייתי שנה שעברה וממש נהינתי!!!

מי באה השנה?

מה בדיוק גרם לך להגות אותה?

מעבר לזה שאני שונאת לרקוד, בטח לפני בנים, יש לא מעט מנהגים שהייתי מחדשת לפני המנהג הזה.

אגב, מה שמושך אותך ברעיון הוא ה"לא היו ימים טובים לישראל" או הרעיון (האהוד כאן מאוד, אני רואה) של לחטוף כלה?

בכפרים דרוזים זה עדיין חלק מטקס הנישואים...

ואיך לא התלכלכו להן השמלות הלבנות משפריצים של ענבים שמבשילים בעונה הזו...

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב