אחרי שאתה מרגיש שאתה ברמה טובה של דת,

כמו שאתה רוצה להיות, מכוון מטרה לפחות,

אז אתה יכול לפנות לשדכנים, אתה ב"ה לא הראשון שעושה את הדרך הזאת,

הם יכולים לעזור לך להכנס לעולם הזה.

בקשר ללהתגבר על הפער, אני באמת לא יודעת להגיד.

אבל שיהיה ב"הצלחה!!

אם מה שחסר זה ידע וביסוס של אמונה, לדעתי אם תלך למסגרת תורנית תיכנס לעניינים מהר, בהצלחה

בכללי, רציתי גם לומר שקשה מאוד "להתגבר על הפער" (ממש לא כדי לייאש, הפוך). אני מכירה משפחות של חוזרים בתשובה שעד היום המשפחה ממשיכה את התהליך. יש בזה קושי אך בו זמנית יופי מיוחד, משיכה ליהדות שלפעמים יכולה להיות פחותה אצל אנשים דתיים מבית. 

לגבי התיכון והמסלול הצבאי- הייתי מתייחסת לזה פחות, ומתעניינת יותר מהו הכיוון קדימה (למשל לימוד של כמה שנים בישיבה או לימודים אקדמאים, מה האופי של הבית ועוד...).

אצלם זה בא הכי מהמקום השלם והבטוח..
תנסה באמת להתקדם מבחינה דתית בפן הלימודי..זה בהחלט יקדם אותך

???? ככה באמת אתה חושב?

תרשה לי לתקן אותך: המניות שלך בשמיים. הרבה מניות ובמקום גבוה מאוד בשמיים!!

יכול להיות שלא כל בחורה דתית מבית תדע להבין אותך ולהכיל אותך, אבל יש רבות רבות שכן, וב"ה יש גם הרבה בחורות במצב שלך, אשרינו שזכינו לכ"כ הרבה תשובה בדורינו.

כשאני חושבת על מעגל די גדול של חברים שלנו- אני רואה שהרבה מאוד זוגות הם "מעורבים"- דתיים מבית וכאלה שלא.

אז אין לי עיצה מסוימת, חוץ מלעודד אותך, ולאחל שתצליח להיות פשוט עצמך, ובע"ה שתצליח.

זו בדיוק האמירה,

המניות הגבוהות נמצאות בשמיים

פה זה לא סוד שיש פער מולד בין דתיים מבית וחוזרים בתשובה

זה נחמד לשמוע שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים בו

אבל - התחושה היא מין אמירה ע"מ לנחם את בעלי התשובה.. "אל תדאג, שם למעלה אתה צדיק גדול.."

לא משנה כמה אני אראה כלפי חוץ דתי מבית, יש פער מחשבתי והוא מתגלה במקרים הכי לא צפויים שיש

הרגעים האלו שבהם ה"סוד" מתגלה - מביכים מאוד אז מראש התודעה נמצאת במקום אחר..

כנראה שהתהליך שבעל תשובה צריך לעשות הוא להשלים עם העובדה הזו ולא לנסות להיות מישהו אחר אלא הוא עצמו.. לא יודע

תודה בכל אופן על ההתייחסות

סחבק

אני מבינה את ההרגשה שלפעמים נותנים ש"אתה צדיק גדול בשמיים וכל הכבוד אבל לא בשבילי"

ומי שמגיב\מגיבה ככה לא שווה אותך,וכנראה שזה לא שלך מלמעלה,

אל תדאג כשהזייווג שלך תגיע היא הכי תדע להכיל את זה ואולי אפילו תתלהב מזה יותר

נכון, שלפעמים כשנכנסים לחברה הזאת הרבה פעמים גורמים להרגיש ככה,

בסדר אבל זה לא כולם גם עם הזמן הראיה על דברים כאלה משתנה

לדעתי זה מאוד תלוי באיך שאתה מציג את עצמך ועד כמה אתה שלם עם עצמך ובדרך שבחרת

וכמובן גם כמה זמן אתה בתוך העסק, כי לדעתי גם ככל שאתה נצא יותר זמן בסביבה כזאת או במסגרות כאלה כבר אין הבדל ממש בינך לבין מישהו מבית דתי, אולי להפך דווקא זה מקבל מימד אמיתי ועוצמתי יותר

לא יודע איך הגעת למסקנה שאני לא אוהב את זה שאני חוזר בתשובה..

ציינתי בהתחלה שאני חוזר בתשובה ואיך אפשר להתגבר על הפער הנ"ל.. קיבלתי תגובה והודתי עליה. ניראה היה לי שפה הדיון נגמר והשרשור ייבלע בספר דברי הימים של הפורום הזה.

אבל השרשור נלקח עד לתגובה שאני בעצם לא אוהב את זה? סחף גדול..

וכן, זה מביך

זה מביך שאני עומד בתחנת אוטובוס עם עוד אנשים שלא מכירים אותי

ופתאום מישהו שמכיר אותי מפעם נפגש איתי ושואל "מה? ממתי אתה דתי?"

זו הדוגמא הכי זמינה שיש אבל ברור לכם שיש עוד המון דוגמאות וכל אחד ומה שמביך אותו...

מן הסתם העובדה שאני חוזר בתשובה לא מעסיקה אותי כל היום..

יוצא לי לדבר על זה רק כשאחרים "מגלים" את זה (בין אם מכירים אותי לפני ובין אם לא..)

ההתעסקות בנושא הזה פנים מול פנים בטח בתוך קבוצה שאני מתגלה כנטע זר - היא התעסקות מאוד מביכה עבורי.. ומזל שהפורום אנונימי..

התכוונתי בין היתר בשאלה בתחילת השרשור- בשאלה איך אפשר להתעלות על הפער ע"מ שלא תיהיה לי תגית של "חוזר בתשובה" בדייט אלא זה יהיה עוד אחד מהנושאים שמדברים עליהם..

מקווה שהצלחתי להבהיר את הנקודה...

תודה על התגובה, גם על המחמאה בסוף (תהי בטוחה שאני מסמיק מבעד למסך המחשב )

ולגבי התגובה,

אני חושב שעיקר המאמץ המחשבתי אצל בעלי תשובה (ואני מדבר בעיקר לעצמי)

הוא שלא צריך לחפש את הלגיטימיות לחזרה בתשובה שמתרחשת.

ואת זה הסקתי בלי לשים לב ואת הצלחת לתאר את זה עם ההסכמה שלך למסקנה שלי - שחוזר בתשובה צריך להשלים עם עצמו.

משמע, בתוכו יש מריבה, מעין יצר הטוב ויצר הרע שנלחמים זה בזה וההשלמה עם עצמו היא 'החילוניות שבו' עם 'הדתיות שבו' עם כל מה שנובע מכך

ואני בסך הכל רציתי לשאול איך ניגשים לדייטים בלי התגית של חוזר בתשובה

עוד קטע של דוסים- לחפור...

רציתי להגיד שאם עד עכשיו לא למדת במסגרת דתית, הגיוני מאוד שתהיה בתחושה של "מלחמה" כי נשמע שהסביבה שלך לא הייתה שומרת מצוות והיית צריך להוכיח לעצמך את הכיוון שבחרת (בגלל החיכוך התמידי עם שני הצדדים באישיות) וגם להוכיח את עצמך כל פעם מחדש- מה שגורם לתחושה זרה גם כשאתה נמצא עם דתיים וגם עם מי שאינו דתי. והתחושה הזו ממש מקשה על "השלמה" עם הדרך ועם עצמך. [נשמע שאתה שלם לגמרי עם הכיוון אך צריך להוכיח לעצמך שזו הייתה בחירה נכונה-?]

זה מאוד קשה לעשות תהליך של חזרה בתשובה כשלא נמצאים במסגרת שעוזרת לבנות את ההשקפה לכיוון אליו מנסים לשאוף. נראה לי שההבדל בין מי שאינו נמצא במסגרת דתית לבין מי שכן הוא גדול- כי מי שנמצא במקום מסוים וסופג את הרוח של המקום לאט לאט מרגיש חלק מאותו מקום, בבית. 

אולי, מעבר ל"להשלים פערים" אתה צריך למצוא דרך לראות את עצמך כדתי בהווה, על ידי הימצאות במסגרת דתית עד שהלימוד (ועוד יותר חשוב- האווירה שסופגים במקום כזה) תכניס אותך לעניינים. התנתקות מצד מסוים של האישיות למשך זמן קצר (על ידי חשיפה מוגברת של הצד השני) לפעמים יכולה לעזור. ככה אולי כבר לא תראה את עצמך כאדם חצוי בין 2 עולמות אלא כאדם דתי עם עבר קצת שונה מהחברים שלו ואז לא תרגיש כל כך שונה.

מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי. בעצם לא ממש הוספתי פה המלצה מעשית (חוץ מללכת לישיבה...אבל את זה הצעת בעצמך...) אלא בקטע המחשבתי יותר... אם כבר עושים ניתוח של המצב אז עד הסוף 

שבת שלום!

למרות אני דתיה מבית אני מרגישה הבנה והזדהות מוחלטת עם ההרגשות של סחבק. אין מה לטאטא מתחת לשטיח - יש פה בעיה של רקע שונה.

ולשאלת הפתיחה של השרשור - אני חושבת שבמקסימום , אם לא ילך עם דתיות מבית, אפשר בהחלט שיתאים חוזרת בתשובה. לא?

בהצלחה רבה

ויישר כח עצום על החזרה בתשובה.

הלוואי ונזכה כולנו... 

מי התיר לכם להתנות את הבניית בית שלו בלימודי יהדות?

הוא שאל איך מחפים על התגית "חוזר בתשובה"?

לא ביקש ייעוץ מה לעשות, איפה ללמוד ומה לאכול, ואיזה ביטוח רכב..

רובם הגדול של חובשי הכיפות הסרוגות גדלו תחת השפעה מאסיבית של התרבות המערבית.

למעשה לרוב במשך שנים רבות התרבות הזו היא התרבות ה"ראשית".

ככה שכל אלה (כולל אותי) שהתקרבו ובחרו בתרבות היהודית "חוזרים בתשובה".

אתה ממש לא לבד.

אם תבוא מהגישה הזו תוכל לא להרגיש "לא בבית".

הצעה מעשית? ישיבה כלשהי או מכון מאיר.

המשודכת תרצה לדבר עם אנשים שמכירים אותך, עם עדיפות לחבר טוב או אישיות רוחנית.

תכניס את עצמך ל"חוק הדתיים השלובים"

בהצלחה.

בעלי משם, 

זו ישיבה לבעלי תשובה מאוד חמה משפחתית ותומכת.

כשתכנס למסגרת ודאי זה יקל ויכוון אותך לעולם השידוכים.

טלפון של הרב יובל : 0528119455

בהצלחה

לא קראתי את כל התגובות אז סליחה מראש אם אני חוזרת על דברים שנכתבו.

הקדמה: אולי אני קצת זקנה לפורום הזה (נשואה 6 שנים) אבל...

1.הבנתי ממה שכתבת שאתה יוצא מתוך נקודת הנחה שנקודת ההתחלה של היכרות היא העובדה שאתה חוזר בתשובה,

אבל למה?

נקודת ההתחלה היא מי שאתה! ואיך שאתה מגדיר את עצמך, ואני הסביר: כמו בכל מפגש בינאישי אתה מביאי את מי שאתה רוצה להיות בפגישה, חזרה בתשובה היא כינוי לתהליכים ולמציאות חיים שאתה חווה אבל לא בהכרח שזה הדרך שבה אתה מרגיש שאתה רוצה להציג את עצמך- יכול להיות שתבחר לספר על עצמך במילים אחרות כגון: בחור חושב, מעמיק, בעל רצון להתקדם בעבודת ה' וכו'. הפרטים הטכנים הם שיגלו שאתה חוזר בתשובה אבל לא בהכרח שהם יעלו לפני המפגש עצמו,

הבחירה איך להגדיר את עצמך היא שלך. (אני יצאתי עם כמה חברה מעולים שרק במהלך הפגישה דברנו על הטכני והם סיפרו שלמדו בבי"ס חילוני/חרדי ועברו תהליך של שינוי)

2. איך מתחילים היא שאלה שרלוונטית לכל אחד שמעגל החברים שלו לא נמצא במסגרת תורנית (ולא כל הדתיים נמצאים במסגרת כזאת ), והתשובה היא שב"ה יש הרבה דרכים: אירגוני שידוכים: ישפה, קשר וכו'. מפגשי פו"פ: יש בקהילה של הרב שריקי בירושלים, גרעינים תורניים שמארגנים, אינטרנט: יש הרבה אתרים שאפשר לירשם בהם. כניסה למעגלי היכרות-לספר לחברים דתיים שאתה יוצא ושיכירו לך, לשאול רבנים כו' (ככה אני ובעלי הכרנו, בעלי היה "מנפנף" כל אחד ששאל אותו מה עם חתונה במשפט "יש לך משהיא להכיר לי?", דודה חרדייה לקחה אותו ברצינות וסיפרה לכל החברות הדתיות לאומיות שלה שהאחיין שלה מחפש שידוך וכך הכרנו .

בהצלחה גדולה

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…