ממה שאני למדתי, וממה ששמעתי מכמה רבנים, מדובר על סייג בלבד!

לא שמעתי על רבנים שאומרים שזה אסור הלכתית.

מופים ולשם שבו, טוענים שזה אסור לחלוטין!

המקורות שמופים הביא לא קשורים לדעתי לנושא זה ספציפית.

ולכן אני חושב שא"א ללמוד משם לאסור.

אבל הכי טוב שתשאלי את הרב שלך.

לפנות לרב ולשאול אותו האם מותר לשים סמיילי כזה או אחר

נשמע לי קצת מטורף...

את גם לא צריכה לשאול אותו, איזה סמיילי מותר לשים?

את צריכה שהוא יסביר לך את הכללים, מה מותר/אסור להגיד/לרמוז?

מה דאורייתא ומה דרבנן? מה ההלכה הבסיסית? ומה הוא ממליץ לעשות בפועל? ולמה?

לא שחשבתי לבוא ולהראות לו את כל הדוג' והוא יבחר בשבילי 

מה שכן, הדיון בהלכות סמיילים הפתיע קצת, כך שכבר לא הבנתי את ההמלצה לפנות לרב.. 

העיקרון מובן וכנראה את השאלת רב אשמור לכשאהיה מאורסת בע"ה

"תסמס לי שלא אהיה מודאג. סמיילי מאוהב.."

שיש בעיה בגילוי חיבה...

איך מתחתנים אם לא נאמר מפורשות.... אילו מה הטעם להתארס אם מישהו שלא אומר לך שהוא אוהב אותך.. תמוה בעיני..

ואם הוא כן אומר זה סימן שזה מה שהוא מרגיש?

לפני החתונה הכל משחק ילדים.

אחרי החתונה, כשחיים ביחד - אז מתחילה האהבה.

ולכן זוגות חרדיים מתארסים ומתחתנים וחיים באושר גדול גם בלי לומר לפני החתונה עד כמה גדולה האהבה.

באמת, בחור בן 20+ בקושי יודע מה זו אישה, את מצפה ממנו שגם יאהב אותה בזמן הפגישות, כשהם סתם מברברים על הא ועל דא?

שפה דיברתי על השיטה החרדית של פגישות מועטות, ושבד"כ מדובר באינטראקציה ראשונה או בן הראשונות עם בן המין השני.

ולכן אני בהחלט לא מצפה שיאהב אותה, אלא אולי יחוש איזה בלבול שיכול לחשוב שזאת אהבה.

אבל זה אחת הסיבות שלא הייתי הולכת על השיטה החרדית.

לא אומר? אז למה לו כן בעצם?

ויש משו מקסים בלחכות לחתונה ואז המילים הופכות הרבה יותר עוצמתיות.

לפני החתונה זה ממש לא משחק ילדים.

זה סיסמאות באויר.

יש אהבה לפני החתונה.

(זה כמו שתגידי שלפני שנשואים 10 שנים זה משחק ילדים- כי אהבה של אחרי 10 שנים הרבה יותר חזקה מאהבה של אחרי 3 שנים..)

אני לא מרגישה שהמקום שהייתי בו, או הרגש שהרגשתי היו "משחק ילדים" או "שטויות".

זה היה על אותו רצף שב"ה אנחנו נמצאים היום- רק במקום התחלתי.

אבל מהותית- המהות אותה מהות.

זה כמו שתגידי שאהבה של אמא לתינוק שרק נולד- זה לא הדבר האמיתי. הרי כשהוא גדל האהבה הזו גדלה פי אלף!!

או אפילו האהבה של אמא לעובר שלה- שזו אהבה אמיתית כ"כ בעיני. אין לה תפיסה של חיצוניות כלל. כל כולה אהבה שאינה תלויה בדבר והיא רק כי זה העובר שלה ולא בגלל שום דבר אחר. 

אבל היא שונה מהאהבה שבאה אחרי הלידה! או אחרי שנה-שנתיים! או אחרי עשור או שניים..

יש אהבה לפני חתונה.

וזאת יכולה להיות אהבה אמיתית לא פחות מזו שאחרי. 

אפשר לשאול האם להראות גילויי חיבה. לא חייבים לפרט.

וכן, ודוד המלך התעסק בשליה ולא זוכרת מה עוד.

יבואו הלמדנים ויביאו מקורות

למשל לא לאכול מצה שרויה זה סייג,

אז זה דבר שמחייב את כולם?

ולכן כרגע הסייג נחשב כחומרה בעלמא

והשאלה כמובן איזה סמיילי

ונראה לי הכי טוב לשאול רב

כי הדעות כאן חלוקות. 

לדעתי בכל אופן סמיילי שמסמל קירבה גופנית (חיבוק, נשיקה) אסור והשאר מותר

ותמיד הצורך הכפייתי לשאול רב בנושאים כל כך קטנים וטריוויאליים נראה לי הזוי

אבל לקרוא לאדם שמחפש את רצון ה', את ההלכה, 

גם בדברים הקטנים והטריוויאלים "כפייתי" זה הזוי יותר. 

לתורה יש מה להגיד אפילו במה לעשות בשירותים לפרטי פרטים

אז את שאת לא מודעת לזה, וזה חבל

או שאת מזלזלת בזה, וזה עוד יותר חבל.

ובדומה למה שדן אמר, הרבה מאוד נוצרים מוסלמים ורפורמים יגידו לך

ששמירת ההלכות שלך היא אובססיבית וכפייתית. 

את לא תקבעי איפה עובר הגבול, 

אלא פשוט צריך לראות מה ההלכה אומרת ולציית לה. 

את ההודעה עליה הגבת - ובכוונה. אני לא רואה צורך להתחיל אותו דיון בשרשור חדש - וכבר עניתי לפותחת השרשור הזה במסר, וכנראה זה גם עזר.

אבל אני כן מעיר על השימוש במילים "הצורך הכפייתי לשאול רב וכו' ". זו דרך דיון מאד נמוכה ודי-בזויה, לכנות דעה/גישה של מישהו אחר בשם "צורך כפייתי".. אפשר להגיד שמישהו חושב שלא צריך לשאול רב בדבר כזה; אפשר להגיד שכן - אבל הצורה הזו אין בה שום גבורה. מבזה את כותבה בלבד.

אולי נגיד: "ותמיד הצורך הכפייתי לכנות דעה של מישהו אחר בשם כפייתית (בעיה פסיכולוגית..) במקום לכתוב עניינית נראה כ"כ הזוי"...  זה יישמע טוב?.. אז גם לא לכיוון השני. אינני מבין ממה כ"כ התפעלת...

ואגב, מה "קטן" ומה לא - זה מאד סובייקטיבי. בעיני לשלוח "סמיילי מנשק" לבן שלא נשואים לו - זה בכלל לא "קטן". ומי שמעידה שהשתמשה בכאלה, אולי היא כבר בגדר "נוגעת בדבר".

יש גם כאלה שאומרים שהצורך לשאול רב על כל כפית חלבית שנגעה בבשרי זה כך - וכן על הרבה נושאים.  מענין, לא ראיתי שבעניינים של "דקויות איפור", בנות מכנות את זה "כפייתי"..

נכון שלפעמים - כמו בכל נושא - אפשר גם כאן להגיע להקצנה, אבל לכנות כך דעה של אנשים נורמטיביים פה, ובנושא שבהחלט יש מה לשאול בו, זה רדוד ולא ראוי.

לא מזלזלת ח"ו, מה שקשה לומר על התגובות האחרונות שלכם, אבל זה לא העניין וגם לא משנה.

ולא רואה טעם לענות אחרת ולהסביר

מסתבר מהתגובות שאני לא היחידה שחושבת כך, שביהדות יש גם מקום לבחירה כשזה לא נוגד את ההלכה.

תסכימו שאי אפשר לשאול רב כל דבר. ומשום מה לא מכירה הלכה מפורשת שאוסרת שימוש בסמיילים, ככה שזה די פרשנות אישית...

לא יודעת איפה מצאת בתגובות האחרות שלי כפייתיות בלכנות ככפייתית את דעת האחר (כפייתיות אמורה לחזור על עצמה כידוע לך) ? אולי כשזה היה לפי דעתך לא שמת לב לכפייתיות משום מה. מה גם שדיברתי על התופעה של לשאול רב כל דבר בלי להפעיל קצת שיקול דעת... כי כן, בעיני יש גבול לשאול רב, מה לעשות..? יודע מה, מפחדת שתהרגו אותי עכשיו, אבל לדעתי זה דווקא מתוך הכבוד לרבנים, לא להטריד אותם בשאלות כאלה...

וכפי שראיתם למעלה הסכמתי עם רוני שעל הרעיון עצמו, של גבולות בקשר כן הייתי שואלת...

הרי אני הגבתי בדיוק על השורה אותה ציטטת מזו שלפנייך - ועליה דיברתי (ומה שייך לומר "מה שקשה לומר על התגובות האחרונות שלכם"?.. זו היתממות. הרי התגובה היתה על סגנון מזלזל אותו ציטטת בהתפעלות: "הצורך הכפייתי". אז לומר ש"מזלזלים" בסגנון מזלזל כזה?... לא שייך).

אני לא דנתי כלל על הנושא שאת כותבת כעת, "מקום לבחירה כשזה לא נוגד את ההלכה". אני דיברתי על לכנות דעה אחרת, מובנת ומכובדת, "כפייתית", "הזוי" - זו לא צורת דיון (גם אגב, אם מישהו באמת יחזור על דעה בווריאציות שונות. אולי כך עמדתו? מה ה"ניתוח הפסיכולוגי" המעוות הזה).  אז למה להעביר את הנושא למשהו אחר.

אמרתי מפורש, שאם מישהו דן על האם צריך לשאול רב על כל דבר או לא - זה נושא שאפשר לדון בו, ככל נושא רגיל.

והיכן בכלל התייחסתי במילה אחת ל"תגובותייך האחרות".. היתה לך אי-הבנה: בכלל לא התייחסתי ל"תגובותייך" אלא לציטוט שהבאת ממישהי אחרת - ורציתי להמחיש, בצורה של "מראה", איך זה "נשמע" אם מכנים דעה רגילה בכינויים כאלה, ללא קשר אם היא חזרה באמת בפעל כמה פעמים על הנושא הזה או  לא (אגב, לא הגנתי בכך על משהו שאני אישית כתבתי - כי אני בכלל לא הזכרתי שאלת רב; לי פשוט שזה אסור. הגבתי על הסגנון שכתבה כלפי אחרים שכתבו לשאול רב).  

ההתייחסות אל הודעתך היתה רק כי ציטטת "בהתפעלות" את המשפט הזה, ותו לא.

הקיצור: אי הבנה.  את חושב שהתייחסתי להודעותייך; ואת חושבת ש"יוצאים עלייך" כי את חושבת שיש גבולות לשאול רב...

אז לא:

א. ההתייחסות היא לסגנון בלתי ראוי של מישהי אחרת שציטטת בהתפעלות. אפשר להגיב לעצם הענין, לא לנתח שאנשים שהגיבו שצריך לשאול רב בעניינים כאלו - זה "כפייתי".. (דהיינו, לא משיקול דעת בחירי, אלא מדחף אובססיבי בלתי נשלט, כביכול.... נו..).

ב. אני דווקא מסכים איתך שיש גבול לשאול רב וצריך להפעיל גם שיקול דעת. אם לא בטוחים מתי - אפשר גם בזה עצמו לשאול רב..

ג. בנושא הספציפי - לי אישית ברור שזה איסור הלכתי לגמרי. ומכל מקום, בהיות שזה נוגע בגבולות של נושא מאד רציני מבחינה יהדותי ואנושית, אז בוודאי שזה לא פוגע ב"כבוד לרבנים" לשאול בדבר כזה. וזהלא "מטריד אותם". רב שישאלו אותו על דבר כזה, יתפוס לגמרי למה שואלים - תאמיני לי.

[אבל זו דווקא דוגמה לצורת דיון "בסדר". אמרת את דעתך, הסברת, אמרנו אחרת. אף אחד לא העלה בדעתו "להרוג אותך" ואין מה לפחד.. הכל בסדר. דיון - אפשר להפיק ממנו תועלת]

אם לא ראית על מה הגבתי זה חבל, כי לא נכתב שם שום דבר נגד אישי אף אחד, פשוט נכתב על עצם העניין של שליחת סמיילים כאלה ועל עניין שאלת רב.. ועל זה הסכמתי.

מקווה שהעניין סודר  (אם לא מוזמן להגיד)

המשך יום טוב !!

קראי את השורה היחידה שציטטת שם במודגש.

עליה בלבד הגבתי, על סגנונה הבוטה והמוטעה, אחרי שאמרתי מפורש שאינני מתייחס כאן לנושא הדיון עצמו:

"אבל אני כן מעיר על השימוש במילים "הצורך הכפייתי לשאול רב וכו' "

וכמובן, עיקר ההערה לא היתה עלייך, אלא על הציטוט עצמו. אפילו לא על ה"דעה" שבו לגבי שאלת רב ומתי. על דברייך הערתי שמשורה כזו אין מה "להתפעל" - כי היא מציגה קריקטורית דעה רצינית של אנשים לגמרי נורמליים פה (לדעתי גם דעה נכונה - אבל לא זה היה הענין) - ובכלל את הנושא של שאלת רב בכל מיני פרטים.

וכבר אמרתי: הדיון עצמו אם לשאול על זה רב או לא, הוא לגיטימי. למה? כי עובדה שאנשים נורמטיביים כמוך חשבו שזה לא נושא לשאלה.. אע"פ שלי ברור שלפחות שאלה, אם לא מבינים לבד שלא שולחים דבר כזה.

התכוונתי שתלך לשאול את הרב את הגדרים ולא את הפרטים,

וגם יש נושאים (בעיקר נושאים שנובעים מהשתנות המציאות),

שזה כמעט בלתי אפשרי ללמוד אותם מספרים לבד.

לדוגמה: א"א ללמוד מהשולחן-ערוך ומהרמב"ם מה דינו של חשמל בשבת.

ברור שמה שאפשר הכי הכי טוב זה ללמוד בעצמך,

אבל צריך גם שיהיה את הענווה לפנות לרב כשצריך.

במקרה שלנו, הנושא הוא מאד מבלבל, ויש הרבה פסיקות שונות בעניין,

ולכן המלצתי לה ללכת לרב האישי שלה ולברר את הדברים.

כנראה השאלה היא גבולית בעיניה וקשה לה לעשות את שיקול הדעת

שצריך לעשות. 

[וקודם כל, יפה שראית צורך להבהיר]

בהלכה, שואלים לא רק על "עקרונות וגבולות כלליים", אלא גם על פרטי פרטים. והיא תהילתנו ותפארתנו; שהיהדות אינה נשארת "בשמיים" או רק ב"כללים" אלא מיישרת לפרטי פרטים. קל וחומר כשמדובר בפרטים שנוגעים לכללים מאד יסודיים וקריטיים.

אז "הכניסה לפרטי פרטים" אינה צריכה להוציאך מדעתך. אדרבה, תסתכלי עליה נכון, אז תשמחי בה..

אי אפשר להביא ראיה מ"שו"ת ס.מ.ס"... זה דבר חדש שנועד לעזור מקומית למי שצריך. וגם שם "שאלות כמעט זהות", זה רק מראה שאלו דברים שמעסיקים. אבל אנשים לא רואים מה כל האחרים שאלו - אז הם שואלים אותה שאלה. כל אחד מהנייד הפרטי שלו.. (ובאמת - ביקשו גם שם לעיין היכן שמרוכזות תשובות ולא להטריח ללא צורך. ראוי). אם רוצים לדעת מה זה "שאלות ותשובות" - כדאי לעיין בספרות השו"ת הרחבה, העמוקה והמפורטת.

השאלות - אינן באות מ"צורך כפייתי להעביר אחריות למישהו אחר" (שוב - מה הענין ה"כפייתי" לכנות משהו שאחרים עושים באופן רגיל ורחב בכינוי הזה...). למה להסתכל כך?..  השאלות באות מתוך רצון טהור שהחיים ינוהלו עפ"י התורה והמוסר היהודי ומתוך ענוה והבנה שאדם לא יודע הכל לבד, ואם מתחילים לפספס עלולים גם להרחיק יותר.

אבל את צודקת, שיש מקום לנסות לעיין בספר, כל אחד לפי יכולתו. אבל לא נכון שמספיק "להבין לאיזה כיוון היהדות מכוונת אותנו", זו ממש אי הבנה בהלכה. כי אדם יכול "להבין כיוון", ואח"כ לעבור ממש על הלכות. והתוצאה בסוף - שגם ה"כיוון" יתעמעם אצלו, כי פרטי ההלכה משמרים את הכיוון הכללי בחיינו.

וזה ממש שטחי ולא נכון לחשוב ש"על שאלה לחמישה רבנים תהיינה חמש תשובות שונות".. זו אחת הבעיות כאשר היום כל אחד רואה "תשובות" - מה שפעם היו רואים רק עמלי התורה - וחושב שמבין איך זה "מונפק"... יש בכך גם ברכה מרובה, שהתורה מוכרת יותר בהמון רחב, אבל גם בעיה של "הבנות" כאלה.  

מי ששואל את רבו - לא צריך לחשוב שאחרים "היו אומרים אחרת".  והנה, לדוגמה שאלה כמו שהיתה כאן, לי ברור שלא היית מוצאת רב, שהוא פוסק הלכה מובהק, שהיה מתיר את זה. לא "חמש תשובות".

וכמובן, גם יש מקום להבין שיש "הירארכיה בתורה", כלשונו של הרב אברהם שפירא זצ"ל.  לא כל מי שעשה מבחן-סמיכה בהיכל שלמה על הלכות איסור והיתר, שבת וכו' - כבר יכטול לפסוק בכל חלקי התורה. מדרגות.

ויישר כח על החתירה לאמת והרצון לא לפגוע באיש.

את חושבת ששאלה כזאת כמו שבעלך שאל היה ראוי לשאול או לא?

אני אישית עצלן, ואין לי כח לחכות בתור לשאול את הרב כאן

(לשאול שאלות באתרים לא נראה לי מספיק רציני)

אז כשיש ברירה אני מחמיר, וכשאין ברירה אז הולכים לרב

וברור שאני אבדוק קודם מה אני יכול למצוא לבד, אולי מישהו מדבר על זה, אולי מישהו סיכם את הנושא ומדבר בדיוק על המקרה הזה

ודברים שכבר למדתי בעיון - אני אמור לדעת לבד

אבל הרבה מאד פעמים יש מקרים גבוליים שאי אפשר להכריע לבד

אם יש כאן ויכוח רציני על סמיילים, כנראה שזה לא מובן מאליו

בעלך, זה אכן בדיוק מה שצריך לעשות..

קודם כל, לא להתעצל - ולחשוב, לבדוק כיכולתו (כבר הרוויח מצוות תלמוד תורה הלכה למעשה).

אח"כ - להיות כנה עם עצמו האם ברור לו לגמרי, או שזה עדיין "דימוי דבר לדבר" ולא בטוח.. (שש שנים בהסדר זה יפה - אבל כמובן עדיין לא נהיים פוסקי הלכה ממש).

ואם צריך - להתקשר, כפי שעשה. אשריכם.

אבל בהיות שהידע התורני משתנה מאחד לאחד, אז צריך באמת להיות מאד ישר האם אני בטוח שמה שאני יודע מספיק כדי לפסוק ומספיק כדי לדעת אם זו שאלה או לא. ואם לא בטוח - ובוודאי בנושאים שנוגעים בדברים חמורים (הנושא שנידון, חמור מהעברת דירה בתשעת הימים, למשל) - אז לשאול (כמו שאומרים בבדיחה - שהכי מסוכן זה סטודנט לרפואה שנה ג', שעלול לחשוב שכבר יודע, אבל הוא לא...)

ובדרך כלל, אכן בענייני הלכות שלא כתובות מפורש במקור שכבר למדו - קשה לדעת לבד.  אלא שעם נסיון-החיים, יש דברים שכבר שאלנו, למדנו, ואנחנו יודעים.

אז פחות או יותר - דומני שדי מוצה האיזון בין הצורך לא להיות "עצלן" ולהיות נכון לבדוק בדברים שכבר מכירים, לבין הצורך לשאול כשלא בטוחים.

והאמת והשלום אהבו.

יש למישהו היתר הלכתי [בכתב] לכך שמותר להביע רגשות אהבה מופגנים לפני הנישואין? אשמח לראות.

עכשיו יש שיגידו שלא צריך בשביל זה היתר מרבנים, כי לא כתוב בתורה שאסור/ זה עניין אישי-

ועל זה נאמר [ומחילה על החריפות] "נבל ברשות התורה".

ידוע אלו גדרות קבעו חז"ל בנושא של קשר בין איש ואישה.

וכל אלו לא כתובים בתורה עצמה. אז למה חז"ל כתבו לנו?

כדי לשמור עלינו!

בואו לא נהיה תמימים ונודה שקשה מאוד מאוד לשמור על טהרה לפני הנישואין, במיוחד כשהזוג כבר מרגיש ממש קרוב

וצריך לחכות עד החתונה. ולא משנה כמה דוסים נהיה..

למה ללכת על חבל דק אם ידוע שזה קשה?!

ברור שאייקונים אינטימיים לא יעזרו להתמודדות, שבכ"מ ממש קשה! הם רק מקשים!

אני מצטרפת למי שכתב שעד שמתחתנים, חשוב להבין שמדובר בשני אנשים זרים. אפילו אחרי שמחליטים.

כמו שבחור/ה נזהר בהתחלה, כך חייבים להמשיך עד החתונה.

אני בהחלט בעד להביע הערכה גדולה גדולה ושמחה אחד בשני, אבל אהבה- עוד לא.

חייבים לשמור על איפוק, לשלמותכם הרוחנית.

ואפשר להביע הערכה גדולה בדרכים יותר עדינות- כמו השקעה אחד למען השני, יחס נעים..

ס"ד גדולה לכולנו!

ויש גם היתר להגיד מפורשות דברי אהבה (הרבנים שכרגע עולים לי לראש זה הרב צוקרמן והרב יעקבסון).

דבר שני, להגיד על דבר זה "נבל ברשות התורה"?! - הגזמה מטורפת בטירוף, זה ממש לא מעשה נבלות.

(ביחוד שיש רבנים שאומרים שזאת הדרך לכתחילה)

דבר שלישי, הגישה חייבת להיות הפוכה, שאם כבר צריך להביא הוכחה לאסור.

תביאי לי היתר בכתב שמותר לדבר על ביהמ"ק בפגישות, שמותר לדבר על חתונה בפגישות, שבכלל מותר לדבר בפגישות.

הרי מבחינה הלכתית הגבר צריך לראות רק פעם אחת את האישה לפני שמתחתנים, ואין שום היתר לעשות יותר מזה.

דבר רביעי, חז"ל ניסו להרוג את יצר הרע בעניין הזה והבינו שזו לא הדרך.

בסופו של דבר זוג צריך להתחתן ולאהוב אחד את השני,

חז"ל החזירו את היצר ונתנו גדרים של מה מותר ומה אסור.

אם את רוצה באופן אישי להחמיר על עצמך - את יכולה!

אבל זו לא הדרך הטבעית שבה רוב העולם צריך ללכת.

אז נכון צריך להישמר, אבל שמירת יתר פוגעת בדרך העולם, וצריך להיזהר גם מזה.

מה שאת כותבת זה אינטואיציה אישית שלך, לא ככה מחליטים לציבור מה לעשות.

אני רוצה היתר בכתב. מאיפה לי לדעת שזו לא פרשנות שלך לדבריהם?

דבר שני, "נבל ברשות התורה" מבחינתי זה לא מעשה נבלות. אולי התפרשתי לא נכון. מחילה.

ממה שאני הבנתי, הביטוי נאמר על מקרים שבהם התורה לא כותבת מפורשות, אבל ידוע מהי רוח התורה

והאדם מנצל את הפרצה וממציא היתרים והקלות ["לא כתוב בתורה!"].

דבר שלישי- ראה הערה ראשונה. אותו עניין. לא רואה צורך להביא הוכחות לרוח ההלכה.

כמה חז"ל ניסו לעזור לנו לשמור על היצר המדהים הזה לזמנו ומקומו הנכון..

וכל זה כי קשה לעשות לעצמנו סייג! זה לפעמים חזק עלינו.

והדוגמאות שלך דמגוגיות.

דבר רביעי, גם פה לקחת את דבריי כקיצוניים. למה?

נראה לך שאני חושבת שצריך להרוג את היצר? נו, באמת..

אני חושבת שזה יצר חזק וטהור! אבל דווקא בגלל זה, אשמור עליו..

מי קבע שאני המחמירה ולא אתה זה שמקל? כי לא כתוב מפורשות בתורה? ...

ומי קבע שזהירות עם אייקונים אינטימיים ועם ביטויי חיבה טרם זמנם זה "שמירת יתר"?

אף אחד לא אמר להיות אפטיים או לעצור את הרגש! הוא בריא, טבעי ומעולה!

רק להזהר עם הביטויים, שעלולים להביא לקרבה יתרה טרם זמנה.

לא כל דבר שהוא נגד האינטואיציה התורנית שלך, הוא נגד רוח התורה!

אחד מהסיבות שאנחנו נמצאים בעלמא-דשיקרא,

היא שהאישה ביקשה היתר מהנחש לגעת בעץ הדעת,

כשהקב"ה לא אסר זאת!

יש איסור של בל תוסיף,

והרבה פעמים התוספת חומרה גורמת בסופו של דבר כישלון אדיר.

צריך לדעת מתי יש מקום לחומרה, ומתי היא פוגעת.

ולא נראה שצריך כבר לפרט יותר מזה,

ואני מקווה שאת מבינה...

כמה חשוב להזהר ולהשמר.. אייי 

ברור לי שאתארס עם מישהי רק אחרי שארגיש רגש חזק אליו,

אבל גם ברור לי שאשמר מאוד מלקרא לזה אהבה- שאוטומטית מכניסה לי לראש מחשבות,

אז ק"ו אם אומר זאת בפה או אביע זאת ע"י אייקונים..

למה למתוח עוד את החבל שבכ"מ מתוח?!

תרתי משמע.

זה בלתי נשלט!

"גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה" וכו'..

כתבתי על הביטויים החיצוניים שלה. לא על התחושה הנפלאה..

ואת באמת חריגה בנוף, חברתי המתוקה.

את אמנם חריגה בנוף, אבל יחד עם אריק.

וגם אני מבקש להצטרף לנוף החריג שלכם, אם זה לא מפריע לכם.

הייתי צכה לחזור ולקרוא כדי להבין על מה את מדברת 

אהבה והערכה אלו דברים שונים בתכלית.

וכן, זה חשוב לדעת לפני החתונה שבעלך אוהב אותך ולא רק "מעריך אותך" או "שמח בך"

זה שונה.

שמחה והערכה זה חלק מאהבה. זו לא אהבה. כמרגישים אהבה באמת זה נראה כ''כ חיוור לעומת המילים האלו.

(כמובן שיש דרך להביע כל דבר וכל דבר צריך להיות במינון.

וכמובן שאם מרגישים שזה גורם לנפילות צריך להתרחק מזה מאוד מאוד.)

אבל זה נראה לי חשוב לדעת את זה לפני החתונה. המימוש המלא- יבוא אח''כ.

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו

עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.

המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)

ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.

לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.

בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

היה נחמד ואתם רוצים להמשיך

השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה 

בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.

לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב. 

משפחה תחביבים חתולים היפואלרגניים

לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי

בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ

להציע ליווי

היכרות טבעית ולא ראיון

תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...

אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...

משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...

והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...

ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...

בהצלחה צדיק!

תזכור שאתה בא לפגוש מישהי נחמדה ככה"נ, שלחוצה יותר ממך. תחשוב על לייצר לה חוויה נעימה.

אם אתה כבר בזה, תנסה לנתב את ה"יראה" ליראת הרוממות מהמעמד, בדיקה של התאמה לבניית בית בישראל, זה מרגש.

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.