פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1252)

זה נשמע באמת מעיק. 

 

אולי תתני לו את הזמן להתרגל למציאות החדשה שלו...ועם הזמן זה יעבור.

 

את יכולה גם לשאול אותו על כך: 

אפשר להגיד לו "אני מרגישה שהשיחה בייננו כבר פחות זורמת..." ולשאול את הסיבה.

 

יכול להיות שהוא עייף. יכול להיות שהשפה הצהלי"ת זרה לך והוא חושב שלא תביני אותו. ויכולות להיות עוד מלא סיבות...  

לוקחים ממך את חירותך והופכים אותך לרובוט.

ולכן גם מאד קשה לדבר, לחשוב ולשתף.

אבל זה שהוא מתקשר יום יום, זה מראה שלמרות הקושי את מאד מאד חשובה לו, והוא כן רוצה לשתף.

 

עם הזמן, לאט לאט, הוא יתחיל לחזור לעצמו, ולמצוא את עצמו בתוך המסגרת הצבאית.

תתאזרי בסבלנות, ותראי לו שאת מקבלת אותו למרות הקשיים, ותעודדי אותו שזה יעבור.

בתקופתי, חוץ מהשבוע הראשון שאז התקשרתי כל יום,

במשך שבעה חודשים הייתי יכול להתקשר רק פעם (מקסימום פעמיים) בשבוע,

ורק לאחר שסיימתי את האימון מתקדם, אז היה לי את האפשרות להתקשר יותר.

אז תכיני את עצמך לסיטואציות כאלו, וזה ממש לא אומר שהוא חושב עלייך פחות, אלא רק שהוא לא יכול להתקשר.

ובע"ה תוך זמן שנקווה שהוא יהיה קצר, הוא יחזור לעצמו, ויהיה טוב.

ואם לא. הצבא זה לא בהכרח כיף גדול. סביר להניח שהשיחות שלו איתך הן רגע לברוח מהמציאות למקום טוב יותר. אז כשאת שואלת אותו על הצבא את פוגעת לו ברגעים האלה. קבלי את זה כמחמאה ממנו.

שכשאני התגייסתי בתחילת השירות לא הייתי מדברת עם אף אחד. עם כולם השיחות היו קצרות מאוד. בהתחלה בגלל שלא היה זמן וגם כי לא היה לי כ"כ טוב.

תני לזמן לעשות את שלו. שיכנס לתלם ותראי שלאט לאט כשימצא את מקומו בצבא הוא יחזור לדבר.

היא ממש צודקת... אם זה ברמה של לדבר חצי דקה עם ההורים או עם אחרים

גם סתם ככה באמצע הצבא. הייתי בקשר ובתקופה של שביזות לא ממש יכולתי לדבר.. גם כשהיינו מדברים פעמיים בשבוע
לכל זוג יש את הדרך שלו להתגבר על זה. אולי תנסי לגרום לו להרגיש שאת המפלט שלו והמקום החיצוני לעכל את מה שקורה, בלי לחץ ובלי להיות לחוצה בעצמך, להיות מקום חיצוני לצבא- זה אולי יוכל לעזור

ב"ה

 

אולי כדאי לדבר על דברים מהסוג של "ראיתי/שמעתי את זה וחשבתי עליך. מה את/ה אומר/ת?"

זה יכול להיות סיפור, שיר, סרט, ערך בויקיפדיה...

ומכאן זה יכול להתפתח לחוויות, ערכים, כל דבר שתרצו לדבר עליו.

זה רעיון שלי איך שיחה יכולה להיות אולי פחות מלאכותית

לשיקולך

אל תראי התענינות,אל תרבי להתקשר 4 פעמים בשבוע!
נסי לרגש!
שתפי לא הרבה, אלא אם הוא שואל.
תנסי לסקרן אותו . ולהציע תוכניות עתדיות כמו טיולים וכו
ספרי בדיחות .

איך אני כותב כאלה שטויות ? 

ירוק זה נראה לי מומחה פורום או משו בסגנון..

עכשיו היא ירוקה..

אבל זה באמת היה מזמן..

 

תודה בכ"מ

שחור זה כולם (= כולם היום פעם תימנים, בגלגול זה או בגלגולים אחרים)

ירוק זה מומחה (= נהיה עציץ, לא צריך להשקיע יותר)

כחול זה אתה (= צריך לסמן איכשהו אותך)

אדן זה מנהל (= צריך להיזהר ממנו)

 

ואני תמיד שחור

אבל אני תמיד נשאר אני, תמיד נשאר אני !!!!!!!!!

ממש מחמם את הלב 

אתה תמיד נשאר אתה 

אלמלא לא פתחתי את השרשור אלא כדי לראות אותך ואת הצ' דיינו 

 

 

לק"י

אם כן, אולי הייתי נותנת לזה מקום.

יכול להיות שחושבים שזה אינטואיציה ובת'כלס זה סתם חששות מהקשר..
שווה לבדוק טוב טוב את הרגשות.

אז כנראה שמשהו ברגש לא בסדר! (ולא, לא הייתה לך את ההרגשה הזו.)

 

ואם בכ"ז, מבחינת הרגש (וגם השכל) הכל בסדר, אז כנראה שההרגשה הזו נובעת מחשש/פחד/לחץ.

סוג של אופי מסויים של אנשים.

יש אנשים שמאוד מפחדים מאכזבות ומפחי נפש, ולכן גם אם הכל ורוד

הם יעבירו לעצמם (לפרקים או באופן קבוע) תסריט שחור, על מנת שאם

אכן הגרוע מכל יקרה, הלא הם היו "מוכנים מראש" וכלל "לא מופתעים".

 

 

ולגבי האינטואיציה הנשית:

כבר נודע בשערים ייחסי אליה. 

 

הפחד יכול לנבוע מהרבה דברים; פחד מכישלון (למשל: "להתאכזב, להיפגע, לפגוע, להתחיל אח"כ הכל מחדש. מי צריך את כל זה?! שב ואל תעשה עדיף"), ניסיון רע מהעבר ופחד לנסות שוב ועוד.

 

בתור אחת שלא סומכת על אינטואיציות במיוחד, הייתי מציעה לך לנסות להמשיך ולו כדי לדעת שניסית והתאמצת (ואם תו"כ תגלי שיש סיבה ממשית לפרידה, זו תהיה התשובה, אבל ממקום מודע יותר).

כמובן שיהיו אחרים שיאמרו לך שכדאי שתעשי מה שהבטן אומרת לך ואולי גם זה נכון. כאן אנחנו חוזרות לשאלה בכותרת.

 

זה לא מדע מדוייק.

 

הרבה אושר ובהצלחה.

אם הכל בשכל טוב וכמו שאת רוצה- לא להתייחס בכלום. בהמשך תבוא אינטואיציה אחרת...

 

 

 

(כמובן שזה תלוי בך, ואם את מודעת לעצמך וכו', אבל סתם הרגשה פסיכולוגית.. אם הכוונה לזה)

ויתכן שנובעת מזה שאנחנו מציירים לנו בן זוג בראש וזה לא נכנס לנו בשבלונה שלנו. ואז אנחנו מרגישים סוג של התפשרות. כאילו זה לא בדיוק מה שרציתי
אבל האמת שאנחנו צריכים להתמלא באמונה בו ית' שהוא מזווג והוא מגלגל לפתחנו את ההזדמנויות. ובאמת שבעולם הזה אנחנו ממש לא מבינים כלום. חזקה עלינו דברי חז"ל מה' אישה לאיש. כל עוד לא ברור לנו שזה לא זה, צריך להתחזק באמונה שיתכן שזה זה. ואנחנו סתם חיים בדמיונות. בהצלחה

ואולי עוד שבוע או יותר תראי גם בשכל שכך היית צריכה לעשות.

אינטואיציה זה כמו יכולת לחוש תהווה ותעתיד.

אסור להתעלם

אבל לא להיסחף, כן?!..
אינטואיציה נובעת מדברים/ מעשים קטנים שראינו ואנו לא שמים לב אליהם אבל זה קיים איפשהו בתחושה.

אז פשוט לתת לזה זמן ולשים לב לדברים הקטנים

תראי, אני לא חולה

וקשה לומר שאני נורמלי...

 

מי אמר שחייבים להיות נורמלי?

 

אולי נעיף את הנורמליות הזאת לכל הרוחות, ונעשה מה שבא לנו?

 

אוף!

 

ולא הבנתי מה הקשר של אמא שלך נושא הדייטים? היא חושבת שתתחתני עם מי שהיא תבחר?

נניח שהבחירות שלך לא נורמליות, אז מה? זאת את, וזה את שצריכה לבחור

ואם את בוחרת כך כנראה שזה מה שטוב לך.

 

לא ברור!

באיחור לא קטן. אבל מבחינתה אני חלשה ושברירית והיא פוחדת שינצלו אותי ויעבדו עליי

בגלל שהיא רוצה את טובתך וטובתך איננה בהכרח כמו שהיא חושבת

את צריכה מישהוא שיתאים לך, לא לאמא שלך!

ואם היא חושבת שאת לא נורמלית (כאילו, מי כן נורמלי??) אז גם מי שמתאים לך לא יהיה נורמלי בשבילה.

(אגב אמא שלי ממש לא אוהבת את אישתי, מתברר שזה לא דבר כזה נדיר)

אבל האם קראת את השרשורים הקודמים שלי?
אני באמת לא נורמלית..

ואני עדיין דבק במה שכתבתי


אומנם-לצערינו-בד"כ יותר קשה לכם/הם למצוא בנזוג, אבל בסוף זה מגיע.

יש אדון לבירה, והוא דואג לך אישית, ואף אחד לא יכול להרוס לך.
(כן, גם לא אמא)

זה להפסיק לשקוע ולהתעסק איתן כל הזמן...

 

כשאדם נכנס לדיכאון, אם הוא כל הזמן יסתובב סביב זה, הוא לא יתרפא אף פעם, והמצב רק יחמיר.

 

לדעתי צריך לחיות חיים כמה שיותר רגילים, עם שמירה מסויימת על מודעות למצב.

 

בד"כ במחלות נפש, ובמחלות קשות בכלל, ההתעסקות סביב המחלה => עצבות, וכשיש עצבות => החמרה במחלה.

 

תהיי אופטימית, תאמיני שאפשר לצאת מזה, וגם יש לא מעט אנשים שהצליחו לצאת מזה.

תתמקדי בטוב, תשמחי, תאמיני בה' שכל מה שה' עושה הכל לטובה.

ובע"ה נזכה לשמוע ממך בשורות טובות!

 

אני ממש מזדהה איתך מצד אחד, וממש מבין את הרצון שלך לפרוק.

ומצד שני אני חושב, שבהתעסקות היומיומית שלך סביב המצב שנקלעת אליו. במקום לנסות להמשיך הלאה, את רק מזיקה לעצמך.

 

לגבי מה שכתבת שאת לא נורמלית,

ההגדרה המדוייקת של "נורמלי", זה ממוצע +/- סטיית תקן.

מכיוון שלכל אדם באשר הוא, יש שגעונות כאלו ואחרים, ואין אפשרות אנושית לחשב את הממוצע.

אז צריך סטיית תקן מאד מאד חזקה, כדי לא להיות נורמלי.

אז נראה לי, שכל עוד את מסוגלת לחיות בחברה, ומסוגלת בסה"כ לחיות חיים תקינים, את לא יוצאת מגדר הנורמליות.

יש לך רק בעיה מסויימת שכדאי ומומלץ לטפל בה.

זה בעצם ביקורת על כך שאני נחשפת פה על גבי הפורומים וכותבת על עצמי כחולה שוב ושוב..

בהנחה שכן, ולו כדי להתייחס לנקודה הזאת שהיא אכן מעסיקה אותי, אגיב.
אני מטופלת באופן קבוע והחשיפה כאן היא כחלק מהתהליך. זה מאוד מאוד אינדבידואלי אם מתאים לעשות דבר כזה והאם זה עוזר.
במקרה שלי, אני מרגישה שזה נותן לי את היכולת להביט על ההתמודדות שלי מבחוץ, לתת שם לקשיים היומיומיים שלי ולהפוך את המחלה בכלל, למשהו חיצוני ממני, במקום סוד מפחיד כפי שזה היה עד עתה.

זה יכול להיות דבר טוב, ומקום לפורקן, או לכל מיני תהליכים אחרים.

 

אני רק חושב שבשבילך, כדי לא לקיים את המשוואה שכתבתי לעיל:

ההתעסקות מרובה סביב המחלה => עצבות, וכשיש עצבות => החמרה במחלה.

 

כדאי לך לא לשקוע כל הזמן במחשבות על המחלה, לא צריך לשאול כל הזמן את החברות שלך וכד' אם את מתנהגת נורמלי.

וזה גם לא טוב להתייחס אל עצמך כאל אדם לא נורמלי, המחשבה הזאת רק תמנע ממך להתרפא.

 

נסי להתרכז בטוב, בחיים שלך מעבר למחלה, למלא את החיים שלך במשמעות (זה יכול להיות לעבוד בעבודה אינטנסיבית, או להרים פרויקט גדול וכד' - דברים חיוביים שיעסיקו את המוח שלך. וכשהמוח שלך יהיה מלא במחשבות חיוביות, אז המחשבות השליליות כבר ידחקו מעצמן לפינה).

 

מצד שני לשמור על מודעות למחלה, ולא להזניח אותה, ולטפל בה בכלים הרפואיים האפשריים.

 

(וגם לא להשקיע כוחות בהתכחשות, זה בד"כ מבזבז המון כוחות לשוא. אבל זה כבר שלב שנראה שעברת אותו.)

כנראה שהיא עושה את מה שהכי טוב לה.

בכל מקרה, אי אפשר להגיד לאדם להפסיק להתעסק עם משהו שהוא חלק ממנו, חלק מהחיים שלו. מחלה, בעיקר נפשית אופפת את האדם כל היום, כמו מן כאב כרוני שלא עוזב , אבל בנפש.  ולא עוזר להגיד לו לשכוח ממנה. כפי שזה משתמע מהכתוב, היא דווקא כן ממלאת את החיים שלה במשמעות. ואגב, "להעסיק את המוח" לא תמיד טוב לאנשים עם קושי נפשי. לחץ ועומס לעיתים מחמירים את המצב. לפעמים זה לא עובד כמו אצל אנשים רגילים שעומס מרחיק מהם מחשבות שלא נוח להם איתן, זה עלול לגרום גם לפעולה הפוכה.. זה מאוד אינדיוידואלי, כל אדם צריך לעשות בדיוק מה שטוב לו. כנראה שזה הכי טוב בשבילה.

מקווה שלא חירטטטי יותר מידי 

לא כתבתי שהיא צריכה לשכוח מהמחלה, אלא שלא תשתקע בה ותסובב את חייה כל הזמן סביבה. ולשמור על מודעות למחלה.

ולא כתבתי שהיא צריכה להיכנס ללחץ ועומס, אלא שתמלא את החיים שלה במשמעות ובמחשבות חיוביות.

אם לא שמת-לב, כתבתי בסוגריים דוגמאות לפתרונות, ולא מה היא צריכה לעשות.

וגם בעצבות יש רמות, מ-לא שמח ועד דיכאון עמוק. אז גם אם אין אפשרות שלא תהיה עצבות, צריך לשאוף שזה לא יגרר לדיכאון.

 

ודרך אגב, מחלות נפש הרבה פעמים פועלות כמו נמק. שבנמק, התאים בגוף מתחילים להרוג את עצמם.

כך גם לא מעט מחלות-נפש גורמות לנטיה אובדנית אצל האדם. (לאו דווקא במכה אחת, זה יכול להתחיל בין השאר בשקיעה במחלה, ומשם לאפתיות, ומשם לדיכאון וכו' וכו')

והדרך להתרפא תהיה ע"י עזרה ותמיכה מבחוץ, כך שלא תמיד חולה-נפש יודע מה טוב לעצמו.

אני חוזרת בי.

תודה לך על הרגישות לקושי ועל הפירגון והאמון, אני אכן עושה רבות ומשתדלת לקיים שגרת חיים נורמטיבית וחיובית ככל האפשר.

קשה לפרוץ ולהיות ייחודיים ולבטא את מי שאת כאשר את לא בטוחה מה גבול הטעם הטוב, מה מותר ומה אסור...

אני כ"כ מעריכה אותך על ההתמודדות הזאת!

את מבטאת את הקושי שלך בצורה כ"כ בהירה.

 

לשבת עם אמא שלך ולהסביר לה את הקושי (או לכתוב לה...) לא יעזור?

בהצלחה!

גם ככה יש לך מספיק אתגרים בחיים

ונשמע לי שההערות של אמא שלך רק פוגעות לך בבטחון ובתחושת האימון בכוחות שלך

כמובן,ברור לי שהיא לא עושה זאת מכוונה רעה

הכל מאהבה ודאגה

אולי תוכלי למצוא זמן רגוע

ולהסביר לה בעדינות שהמשפטים האלה רק מחלישים אותך

המון כוחות!!

זה רק מזיק. אפילו אם ייאמר משהו נכון על-ידה - אבל הנזק שבחשש התמידי שמשהו לא נכון, וגם בהחלשה, הוא גדול מידי.

אל תקשיבי למה שהיא אומרת "את לא רגילה" - זה גרוע וחמור. 

 

ב. אחר כך - להתייחס לכל הערה שלה כאילו "מישהו אחר" אמר. כלומר: בהיות שיכול להיות שמתוך דרישת טובתך היא תגיד משהו אמיתי, אז את צריכה קודם כל לנטרל את זה ש"היא" אמרה, כי זה כבר לחץ..  אלא לחכות קצת, ואח"כ לחשוב על דבריה מצד עצם האמירה, כאילו, נניח, קראת באיזה מקום אמירה כזו - ואז להחליט. או בעצמך או בהתייעצות עם אנשים אמינים.

 

ג. תגבירי את הביטחון העצמי. מה שאת חושבת הוא לא "רע" או "משוגע". צריך עולם ערכי ברור: גבולות הלכה, תפיסה תורנית, שאותם לא עוברים בשום אופן - כבר יש "עולם נורמלי". אחר כך, את חייבת להאמין שיש לך גם תחושות בריאות, נורמליות, מתוך עצמך. "מישהו מוצא חן בעינייך" לא כי הוא מצא חן בעיני מישהי אחרת.. זאת אומרת, את לא רק "מחקה" אלא חשה מתוך עצמך. תאמיני בזה. בחברות תיעזרי כדי לבקר את ההרגשות וכו', אבל לא מתוך אי אמון ביושר הרגשותייך/ מחשבותייך הנורמליות.

 

תאמיני בעצמך - בצד הלימוד התמידי, ככל אדם, איך ראוי לנהוג וכו' - ותגלי יותר את עצמך.

 

זהירות - זה גם לא לפחד יותר מידי.

שהוא אמנם די בסדר

אבל אבא שלו ממש לא

והוא כל הזמן פוחד שמשהו לא בסדר אצלו ומכלה אנרגיות בלהיות נורמלי 

ובלפחד שהוא לא נורמלי

וזה עצמו הופך אותו לקצת לא נורמלי....

 

 

קודם כל זה שאת מודעת למצבך,ממש לא מובן מאליו,וזה רק יעזור לך בעז"ה...
אם את מטפלת בעיניין,ועוזרת לעצמך,אין סיבה שלא תתחתני ותתקדמי בחיים,להיפך,זה מראה עד כמה את רוצה לעזור לעצמך ולשאוף קדימה.
זה לא פשוט כלל..באמת שכל הכבוד לך..
ליפול- זה הכי קל! ואת מתמודדת!!!
לא כ"כ הבנתי באיזה מצב את נמצאת אבל במקרים של דיכאון וחרדות יש דרך לצאת מזה,לעשות לעצמך דברים שיעשו לך טוב.
לצאת בלי פחד...להראות את הדברים הטובים שבך..
לגבי אימך- לפעמים הם פשוט לא מבינים אותנו..חושבים שהם יודעים הכי טוב..תקשיבי ללב שלך! ואל תתני לה להרוס לך..
גם אם היא רוצה בטובתך,רק את יודעת מה את צריכה ורוצה...
המטרה שלך צריכה להיות שאיפה קדימה..
בעז"ה כולם מתחתנים ומקימים משפחה(גם על עצמי וויתרתי כבר,אבל יש בי שבריר תקוה שזה יקרה..)
להגיע למצב של "לא נורמליות" יכול לקרות לכל אדם בכל תקופה בחיים...אל תרגישי שאת היחידה..
באמת שכולנו לפעמים במצבים כאלה.צריך להאמין שהקב"ה איתנו,ועוזר לנו...
בעז"ה רק טוב!!!

ומאחלת לך הרבה הצלחה ורק טוב.

כמו שכתבו כאן כולם -  הייתי קצת מנתקת את אמא מנושא הפגישות. איך?

פשוט לא לשתף אותה.. (אלא משהו אחר במקומה, בכל זאת שידעו איפה את נמצאת. לדעתי כל אחת צריכה לדאוג שמשהו ידע על פגישה שלה). יש הרבה שלא משתפות את ההורים בכל פגישה. אני בכלל לא הייתי מרגישה נח לספר לאמא שלי על משהו שמוצא חן בעיני (זה אישי כמובן). רק מדי פעם מעדכנת בהתקדמות. תבחרי את המינון שמתאים לך לשתף.

שתזכי לבשר בשורות טובות!

יקירתי, את נשמעת כל כך הגיונית וברורה ! למרבה הצער, מה שאת מתארת, זה סימפטום קלאסי של סכיזופרניה. ברור, על כן, מדוע אמך דואגת לך. אבל, מצד שני, יש היום תרופות שמטפלות במצב הזה. מצד שלישי, אם המצב לא כל כך קשה, ואת יכולה להתמודד איתו, אז עדיף לא לקחת תרופות כי לתרופות יש, לפעמים, תופעות לוואי לא רצויות.

באמריקה ישנו מתימטיקאי ידוע שחולה בסכיזופרניה, והיה מאושפז בעבר, אבל הוא למד להתעלם מהקולות בתוך הראש שלו. הוא אומר לעצמו: "זה לא אמיתי. הקולות האלה הם המחלה." והוא פשוט מתעלם מהקולות האלה וחי חיים נורמליים. ראיתי ראיון איתו לפני כמה שנים בטלויזיה הציבורית הלוא מסחרית [P.B.S] . תהיי בריאה ותרגישי טוב! בהצלחה.

אנשים תיזהרו לפני שאתם מאבחנים מישהו...

 

רק פסיכאטר יכול לקבוע שמישהו חולה בסיכוזופרניה וגם זה רק אחרי בדיקה.

 

תיזהרו לפני שאתם קובעים דברים! 

 

(מה גם שהבחורה אומרת שהיא כבר מטופלת) 

ממקלדת...)

וגם להיזהר לפני שנותנים עצות לטיפול!

 

היא יודעת בדיוק מה היא חולה

והיא כתבה במפורש שאין לה סכיזופרניה

 

אנשים כאן ולא בשבילה... (היא נשמעת לי מספיק חכמה להתעלם...)

*עניינית.

לא ביקשתי שתאבחן אותי, מה גם שהאבחנה שלך ממש רחוקה מהמציאות. כתבתי בשרשורים קודמים בדיוק במה אני חולה, ושאין תרופות למחלה שלי כך שההערה שלך לא רלוונטית בכלל.

היא גם הרסנית. מכירה כמה מקרים של סכיזופרניה, ובמחלה כזאת התרופות יכולות להיות הצלה של ממש! בבקשה לא לכלול ולא לשפוט.

לק"י

 

כי אמא שלך מעורבת רגשית ויש לך צורך ורצון לגונן עלייך, ולכן לא תמיד היא יכולה לתת עצות אובייקטיביות (כמו שאני מבינה ממך).

אני שואל כמתבונן מהצד (כך שאולי אני לגמרי לא מבין ולא בכיוון - מתנצל מראש), כתבת שחבירות שלך יודעות ומסתדרות אתך. לפי מה שכתבת, למה את כ"כ פוחדת ורודפת אחרי הנורמליות?

מה שלדעתי כדאי שתעשי, פשוט אכן אל "תדברי על זה", אם בכל זאת תעשי איזה משהו ממש מוזר שתהיי חייבת להסביר את עצמך זה יהיה לאחר תקופה שהכירו אותך וידעו שבשוטף, סה"כ את 'שפויה' וגם הם יסתדרו אתך. כל עוד זה לא פוגע בתפקוד התקין והיום יומי מצבך טוב.

 

דרך אגב, אם לוקחים את התכונות של כל האנשים וכל התכונות שיש - ס"מ גובה רוחב אורך צבע עניים שער והכל ועושים ממוצע של כל האנשים בעולם (שואף לאינסוף פרמטרים), אף אחד לא נורמלי. יש קרובים יותר ויש קרובים פחות.

תאמיני בעצמך!

בהצלחה

אם הבנתי נכון את שומעת קולות. אם תחשבי על זה זה די מגניב. קצת נבואי אולי. כדאי לך להסתכל בסרטון הזה: https://www.ted.com/talks/eleanor_longden_the_voices_in_my_head#

 

מקווה שהוא יעזור במשהו

 

בכל אופן אני מגדיר בעיה רק משהו שמפריע. אם זה לא מפריע זה לא בעיה. 

אבל דעתי. תנערי אותה. אם היא לא מקבלת את זה - שלא תדע שאת יוצאת. אחרי שהקשר נהיה רציני (אחרי שסיפרת על זה למדויט) את יכולה להגיד לה. לפעמים אין בררה ואם אי אפשר לדבר איתה אז אי אפשר

שאני משתדלת לקרוא.

להגיב בפורום ציבורי לא מתאים לי

להגיב באופן אישי - אולי בהמשך.

 

 

אם את מעוניינת, יש קבוצות פייסבוק יעודיות.

מדהימות.

(יש הרבה אנשים שמצטרפים אליהם בעילום שם)

אשמח לשלוח לך קישורים.

 

אפשר להקדיש לך דידי שיר?

אז קבלי את "מה שאת אוהבת" של גלי עטרי.

באהבה.

והערכה גדולה.

ללמוד להשתמש במשחק הזה,

O על מה או מי שמקדם אותך ו-X על מה או מי שמוריד אותך,

אפשר לעשות זאת בכבוד אבל יחד עם זאת ללכת עם האנשים שמרימים אותך

ולא אלו שמורידים אותך.

 

יחד עם זאת, את חשובה לאמא שלך והיא דואגת לך

אלא שהיא לא יודעת להביע את דאגתה ומוציאה אותה

כנראה בצורה לא נכונה,

היא באה ממקום של התגוננות דאגה וחשש,

לכן כדאי שתשוחחי איתה על-כך, שדרי לה ביטחון שאת נמצאת

עם חברות שעוזרות לך ושאם היא רוצה לעזור לך כדאי שתשמור את חששותיה לעצמה

או תפרוק עם אחרים ולא אצלך, תבהירי לה שהיא יכולה לדבר איתך על הכל אבל לא ממקום 

שמוריד אותך ולא מאמין בך.

 

דברי איתה בכבוד אבל תבהירי את התוצאה של השיח שלה.

 

בהצלחה רבה רבה ...

 

 

לשרשור הזה 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t624674#6983657

אפשר בעצם להגיד שבתוך הייאוש עצמו מסתתרת מידת הגאווה - האדם גאה מכדי לתת קצת מקום לקדוש ברוך הוא לפעול את שלו, ולא מאמין שיש מקום בחיים שלו לפעולותיו של הקדוש ברוך הוא להיטיב עימו...זה גם סוג של גאווה...

 

אשריך!

ונתונים חיצוניים מתאימים, לכן אנשים רואים התאמה ביניכם.

בסופו של דבר, קשר נבנה ע"פ קשר פנימי, ואתם צריכים לבדוק, אם שניכם חושבים שיש סיכוי לקשר פנימי ביניכם.

[היה לי מקרה שהציעו לי בחורה מארבעה כיוונים, ולא יצאתי, כי הרגשתי שאין סיכוי לקשר פנימי, ומציעים לי כי התכונות החיצוניות דומות או כי הבחורה שלחה שליחים מכיוונים שונים.]

בס"ד

 

שבהתחלה,בפעמים הראשונות חשבתי שזה יעבוד ואפילו בררתי אם הוא מעוניין..

מסתבר שלא אבל המשיכו להציע לי אותו ואני יודעת שבזמן הזה הוא לא יצא עם אפחת אחרת...

 

קיצר,קצת(מאד?)מוזר..

פעם הציעו לי גם מישהו כמה פעמים ומכיוונים שונים לגמרי (מורה בבית ספר שלימדתי, חבר של אבא שלי, ושכנה שלי).

 

והיה נראה לי לא מתאים לחלוטין והייתי בטוחה בעצמי, רק מהספק התחלתי לחשוב שאולי יש משהו.

אבל מי שהיא אמרה לי שאין בזה שום דבר וזה לא אומר כלום ושאני צריכה להמשיך להיות בטוחה בעצמי.

 

אני לא חושבת שיש כאן מסרים סמויים מהקב"ה. תהיי שלמה עם הבחירות שלך.

או שהוא הזיווג שלך או שיש לך איזשהו תיקון לעשות איתו.
בהצלחה!

ואז את צריכה לא להיפגש איתו

מכיוונים שונים, בסוף התחתנתי עם המדריכה שלה.

בס"ד

 

של הצעות הפוכות!

נראה לי שאני אמשיך הלאה בחיים

 

אבל כן מגניב הקשר הזה, חניכה, מדריכה... |מפחד להגיד שלי היה משהו כאילו כמעט קרוב למקרה של טלנובלה מהסרטים, משהו שונה, אבל הזוי...|

סיקרנת אותי, איזה דיון אפשר לעשות על זה?? חוץ מכמה גן עדנים יש למי שפתח את הפורום...

אבל אני עדיין רוצה.

כשיש משו מסויים וברור זה מרגיע..

(הפחדים הגדולים ביותר שלי בעניין הם 1. שלא אצליח לספק לאשתי מה שנחוץ לה, בתחום הרגשי בעיקר, ו-2. שמישהי תסתנוור ממני בהתחלה ואחרי החתונה תתאכזב קשות.)

אבל כשאני בונה קשר, אני מסתכל על החתונה לא כמטרה אלא כאמצעי.

(אין מצווה עצמאית להתחתן, אלא זה שילוב של מצוות עשה של "פריה ורביה" + מצוות ל"ת "לא תהיה קדשה בעמך" + הנחיה של הקב"ה "לא טוב היות האדם לבדו..". ולכן גם ברכת האירוסין היא קצת מוזרה בנוסח שלה "ברוך..ואסר לנו.." - לא קיימת עוד ברכה על איסורין, וחז"ל לא תיקנו ברכת המצוות על אירוסין או נישואין)

 

ולכן הקשר לא יבנה מבחינתי בצורה טובה, אם המטרה שלו היא נטו חתונה.

אני מחפש את העזר כנגדי, וכשנרצה לחיות ביחד, אז הקב"ה מצווה אותנו להתחתן.

(כמובן שלא אבזבז את זמני עם מישהי שברור שלא נרצה להתקדם לבניית בית נאמן בישראל,

אבל ההסתכלות בבניית הקשר, לפחות בשלבים הראשונים, הוא לא על החתונה)

על זה ככה, בניסוח שלך.
זה כל כך נכון בעקרון, ומוריד את הלחץ סביב נושא החתונה.
יש גם עניין שלדעתי מגיל מאוד קטן אנחנו הבנות מדברות הרבה על חתונה (יש שיקראו לזה בל"חיות), ויש סביב זה הד שבסופו של דבר יוצר לחץ סביב החתונה..

לא כאמצעי. "כל אדם שאין לו אשה אינו קרוי אדם" [יבמות סג.], להתחתן עם אשה הוא דבר בסיסי וטבעי ביסוד המציאות.

חתונה הוא הזמן שמתחברים הנשמות ביחד בפועל כמבואר בזוהר ובמקובלים.
בלי חתונה אין שום משמעות הלכתית לקשר ביניהם, אחרי החתונה יש את כל החיובים של האיש כלפי אשתו, ואשה כלפי בעלה, ובמילא כל האיסורים של אחרים להתערב בקשר.

חתונה הוא יוצר את הקשר המהותי בין האיש לאשה, שמוכן להיות מעון לשריית השכינה!

כי לכאורה זאת ברכה שהיו צריכים לברך בזמן הלידה..

הקב"ה בכבודו ובעצמו ראה בזה דבר טבעי: "ויאמר ה' א-לוקים, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו"

 

החיבור הוא טבעי ורצוי.

אבל החתונה עצמה, היא אמצעי ולא מטרה.

החיבור הוא המטרה!

ולא פעם יש לי תחושה שמרוב התעסקות באמצעי, המטרה מתפספסת.

לא פיקפקתי חלילה בדברי רבותינו הקדושים!

בחתונה, מתי שהיא מוגדרת כ'אשתו'! החיבור רק נעשה ע"י החתונה!

[אם רק היה את הפסוק היה אפשר להבין כהבנתך שחתונה רק אמצעי, ולא קשור מהותית לחיבור. חז"ל מלמדים אותנו לא כהבנתך אלא שהחתונה עושה את החיבור ומגדירה את האדם כאדם.]

כתוב "על כן יעזוב איש.. ודבק באשתו והיו לבשר אחד", אז גם את זה חז"ל לא באו לחדש.

הם באו לחדש את החשיבות שבחיבור (כדעתי), ולא את החשיבות שבחתונה (כדעתך).

כי אם כן, עפ"י דבריהם, הייתי יכול להתחתן, ולא להמשיך להיות שרוי עם אשתי.

והחשיבות היא להיות שרוי עם אישה, שזהו בדיוק עניין החיבור התמידי.

 

וכך גם עפ"י דבריך, החתונה היא אמצעי ולא המטרה בעצמה.

לא הבאת שום הוכחה אמיתית לדבריך!

את החיבור.
גם כאשר איש ואשה אסורים זה על זה נגיד בזמן הנדה, או רחוקים זה מזה, הם מחוברים נשמתית, וזה נעשה ע"י החתונה.

להגיד שחתונה הוא אמצעי זה כמו להגיד, שאוכל הוא אמצעי להיות שבע. אני מסתייג ממשפט כזה, כי מה שיוצר את השביעה היא האכילה, כך גם כאן.

הקשר הנבנה בדייטים, הוא לא בר השוואה לחיבור האמיתי של הנשמות הנעשה ע"י חתונה.

[לגבי הפסוק שהבאת 'ודבק באשתו' הוא לא מדבר על חתונה, אלא על מעשה הביאה לפי חז"ל וכמובא ברש"י שם]

מהחז"ל שהבאתי רואים שברגע שהיא כ'אשתו' וזה מיד אחרי החופה, הם נעשים ישות אחת.

המילה חתונה, כשהקב"ה כתב את התורה.

 

ושוב פעם, אתה מפרשן את דברי חז"ל כהבנתך, לא נכתב שם מילה שמעידה שהחתונה היא מטרה כשלעצמה!

 

אין שום העדפה לפירוש שלך על-פני פירוש אחר..

 

בסופו של דבר, מכיוון שהסיבה שהקב"ה אומר שבגללה הוא יצר את הקשר המיוחד שבין אדם לאשתו,

הוא בגלל "לא טוב היות האדם לבדו". וכל אחד ימצא את הדרך שלו האישית למצוא את הטוב.

אם לך, עצם החתונה זה מספיק כדי שיהיה לך טוב, אשריך!

 

 

נ.ב.

לא הבנתי איך הסקת מדברי שהקשר לפני החתונה הוא בר השוואה לקשר שלאחר החתונה

לקשר, ולא רק אמצעי. הוא היסוד שמחבר את הנפשות, וע"י זה אפשר להעצים את הקשר אח"כ, על ידי מעשים של קרבה.

היה ברור לי בדעתך, שאתה מבחין בין קשר לפני החתונה לאח"כ, וברור לי שאתה סובר שאח"כ הקשר יותר עוצמתי.

הנקודה שאני חולק על ההודעה הראשונה שלך, שאני לא רואה את החתונה כהמשך לדייטים, ורק כדבר שמקבע ומעצים את הקשר.
אלא אני רואה חתונה כדבר ההלכתי והרוחני שיוצר את עיקר הקשר והחיבור בין הנשמות.
על גבי הקשר הבסיסי הזה, מבטאים במעשים מקרבים כל החיים את הקשר.

אבל אני יודע שאצלי, אם אשים את החתונה כמטרה העיקרית בפגישות.

אולי נגיע לחתונה, אבל לא נגיע לאפקט של חיבור הנשמות.

כי החתונה באמת יוצרת את החיבור בנשמות, ואני גם מאמין בזה.

אבל אם המטרה תהיה החתונה ולא החיבור, אז לא יווצר החיבור של הנשמות בזמן החתונה.

לפני כן- לא.

זה עניין של אמונה.

'כל ההתחלות קשות'
כל דבר חדש מלחיץ, לאו דווקא חתונה, גם כשמחפשים מקום ללימודים זה מלחיץ (אבל פחות)

2+3 ביחד
לרוב מעט, אבל יש זמנים שקצת יותר

אבל זה לא אומר שאני לא רוצה איי פשוט אדם פחדן

2-3

2-3

כרגע 3

השיר של טום ג'ונס she's a lady מייצג בעיני הרבה , אבל זה בעיקר סתם בשביל ההרגשה הנחמדה ,

 

בחורה מלאת חסד , שיודעת את מקומה (ביחסי איש ואישה) , עם לב טוב (שזה סוג של חסד ) שתהיה נעימה לזולת ותמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם , לגבי המראה - קשה להגדיר מראה מושלם (מה גם שאפשר ללמוד לאהוב מראה מסוים אחרי שאוהבים את האישיות) ,

 

מקווה שזה הגיוני ועוזר משהו, אדר שמח!

וביתר רצינות - בחורה שמשרה טוב על סביבותיה. שנעים להיות לידה, שאתה פשוט יכול "להרגיש" - כמה שזה נשמע מוזר - את טוב הלב שלה שופע ממנה.

 

זאת בחורה מדהימה, מבחינתי.

גם נאמנה,

איך תתארו בחורה מדהימה? לצורך העניין תחשבו על חברה מדהימה או משהי שנתקלתם בה במהלך חייכן (ואמרתן עליה שהיא מדהימה) אילו תכונות אופי היו לה? ואיך היא נראתה?

בנים, תודה! עזרתם לי מאוד!!

בחורה עם מידות טובות שנעים להיות בחברתה

עדינה.
מאמינה.
עם חיוך תמידי.
מלאת כוחות.
עם עצות נכונות וקולעות.

ואי אפשר להפסיק ללמוד ממנה

איזה קטעים שעכשיו גם קוראים לי ככה.. שיא הלא מכוון

בדרך כלל מדובר במישהי עם לב טוב במיוחד (אוהבת לעזור ולגרום טוב לאחרים), עדינה (בפנימיות) וצנועה,

בחורה נחמדה ונעימה שכיף לאנשים להיות בסביבתה,

ועם הרבה רצון לעשות את רצון ה' (רצון שמתבטא גם במעשים, כמובן..)

 

אני דווקא לא מסתכלת על הצד החיצוני, כי זה מתנה מה' ואין מה לתלות את זה בבחורה.

(הוא גם ממש לא רלוונטי, כי לכל אחד יש טעם אחר. וה' נותן את חן האישה על בעלה)

 

דווקא יש לי חברות כאלה..

 

 

 

 

כשאני אומרת על בחורה שהיא מדהימה- זאת בחורה שיש לי הרבה יותר מה ללמוד ממנה לעשות מאשר ללמוד ממנה שלא לעשות...

וברוח הפורום 

 

 

שלא יהיה לה ת'תסרוקת הזו

בס"ד

 

מה קרה לכולנו? ממתי הכל צריך להיות מהמם והורס וגדול מהחיים וכל הגוזמאות האלו?

 

מאיפה זה מגיע ולאן זה מוביל?

מישהו רוצה לחיות לצד יצור שמדהים אותו כל הזמן?

כדאי להירגע ולחפש את האדם הטוב, הישר, המחונך והצומח מבחינה אמונית, האדם שתרגיש יכולת לצמוח ולהשתפר במחיתו. זה הכל!!

 

 

אבל היא תפוסה 

אופי: מישהי שיכולה להכיל ולקבל, עדינה, טובת לב, שמחה, אופטימית, סבלנית, חכמה, דתיה.
יופי: מאד תלוי באופי, כי אצלי יופי של בחורה מאד מושפע מהאופי.

סתם.
גם..

נראלי ענווה. כזאת שעושה הרבה אבל בשקט. בשביל להיטיב ולא בשביל שיכירו אותה.
יודעת מה היא שווה ומה טוב בה ומשתמשת בזה כמה שאפשר, אבל לא בגאווה אלא בהבנה שזה מה שהיא..
ישלי כמה 'מדהימות' בראש וזה המשותף לכולן.. אז... נראלי..

 

<פתאום ראיתי שעניתי פה פעם באמת היה מוכר לי תקחו את שתי התגובות ביחד>

בס"ד

 

מבחינתי זה הבסיס. השאר כבר מגיע מאליו.

ארר.

טסטרים שובניסטים!

לאנורא. 

בעז"ה ההוא שאמר בפורים- גזר, והקב"ה יקיים

אבל אין לי איך לעשות אותו.

 

נגמר הכסף.

לכם גם להגדיר את האדם כמדהים, או בגלל שזה מתנת שמים פחות תתפעלו מזה?

ברור שמתנת שמים מדהימה גם היא, הלא אם תשמעי על עילוי בתורה שיש לו זיכרון מטורף והוא זוכר הכול - את תתפעלי

 

ואם תשמעי על איזה שמשון (בקרוב אצלנו) שיעקור את שערי עזה ויעשה מעשי גבורה (אע"פ שזו מתנת שמיים בלבד)

 

גם תתפעלי , אז אני מניח שיש להעריך ולהתפעל גם ממשהו שהוא יותר מולד ולא נרכש

אם הוא רק בינו לבין עצמו חושב על מישהי, ורק בבירורים הראשוניים בלבד - הייתי אישית אומר שאין בעיה שתפני אליו באופן ישיר או דרך צד שלישי ותציעי לו את עצמך (כן, להיות אמיצה ) - כיוון שעדיין אין אפילו התחלה של התחלה של מחויבות כלפי מישהי אחרת מצידו.

 

אבל אם הציעו לו מישהי והוא כבר התחיל לברר עליה והיא יודעת שהוא מברר, וזה כבר נראה שהולך לכיוון שהוא רוצה לצאת איתה לפחות כדי לבדוק - נראה לי שזה כבר יותר בעייתי לנסות להתחיל איתו כעת, כיוון שמבחינתו הוא אמור להיות כרגע בתוך קשר אחד בלבד, איתה - וזה לא הוגן לעשות לו את הניסיון הזה...

 

הרי בכל מקרה אם הוא שייך משמיים לחברה שלך, לא יקרה כלום אם תחכה, תראה שהוא הפסיק כבר לצאת עם המישהי האחרת, ורק אז תציע את עצמה...

כתבת 'סטלן חברמן תמיד מדבר איתי'

קרה לי מקרה דומה -
שנה שעברה עשיתי שרות ביסודי והיה שם מורה אחד שבהתחלה היה ממש ביישן ואחרי זה, זה היה נראה שהוא מנסה להתחיל איתי..
הוא אפילו ביקש שאני אסרוג לו כיפה (וזה הרגיש שהמצב מתקדם..ושהוא בקטע..)

בסוף פניתי אליו דרך צד שלישי ומסתבר שהוא בכלל יוצא עם משהי..
ושהוא סתם נחמד כי זה האופי שלו - לוקח לו זמן להפתח.. (הוא דיבר ככה גם עם הקומונרית)

אבל בגלל שהוא ביקש כיפה חשבתי ככה |מתגונן|

אז לדעתי, כדאי לחברה שלך לברר קודם אם הוא לא כזה שזורם עם כולן..ורק אז לברר דרך צד שלישי..

(אופי של קומונר - סוג של - אם הבנתי אותך נכון..)

בכל אופן, שיהיה לה ב"הצלחות!!

* הוא לא יודע שזו אני..

אז אני ממליצה גם לחברה שלך שכשהיא מבררת שלא ידע שזו היא
(היא יכולה לדבר עם אחת המורות שם שיש לה קשר טוב איתה שתברר ורק כשהוא נותן את האוקיי להגיד לו שזו היא..

וברור שזה צריך להשמע כאילו זה הרעיון של המורה (ולא של חברה שלך..)

תהייה בקשר עם מורה בבית ספר. שתחכה שתסתיים שנת השירות. מרגיש לי לא נכון אתית קשר שכזה.

(מוזמנים לחלוק עלי, אבל זאת דעתי...)

למה?

אין פה יחסי מרות.

הבת שירות כפופה למנהל/ת ולרכזת שלה ולא למורה...

מה הבעיה?

רואים אחד את השני כל הזמן..

באיזה שהוא שלב יש סיכון שהתלמידים ו/או הצוות יגלו וזה לא שייך..

לדעתי - אם שואלים באופן אובייקטיבי על מקרה כזה - התשובה היא שלא שייך

שניכם במקומות שונים בחיים ( כמובן לא מהבחינה הפיזית)  לא בגלל פער הגילאים שהוא בסה"כ.... בסדר אלא החוויות שעברתם בחיים וההזדמנויות והציפיות אינן שוות- מה שלדעתי יוצר פער גדול

ההתייחסות שלו אליך יכולה לנבוע מהאופי החברמן שלו כפי שהגדרת או מכך שאת טיפוס שכיף לדבר איתו במיוחד אם שאר צוות המורים יותר מבוגר או נשוי והוא מחפש לו את הדומה אליו בסטטוס...

 

עם התייחסות למקרה הספיצפי, אני לא מכירה את המקום, הסיטואציה ואותך כך שקשה לומר כן - לא - אולי

צריך לבחון ולהבחין..

ברור שחסרונות שאני יכול להשתפר בהם ואני שואף שיום אחד אשתנה. הייתי רוצה שלמרות זאת
דברים שלא כ"כ תלויים בי (מה זה כבר יכול להיות ) אז הייתי שמח שזה בגלל
ויש דברים שאולי נתפסים בעיני רבים כחיסרון ובעניי הם יתרון. אז וודאי שהייתי רוצה שזה יהיה בגלל

אם זה באמת חיסרון אז אין מה לצפות שיאהבו אותו.
אף אחד לא ׳אוהב׳ חסרונות.
אני מאמינה שכשרואים את המכלול של הבנאדם אוהבים אותו למרות החיסרון,
ועם הזמן אולי גם לומדים לאהוב את החסרון...
בכל מקרה זה לא מגיע מיד.

"כולך יפה רעיתי ומום אין בך"!

החסרונות הגדולים שלי הם דברים שאני רוצה לתקן

חיסרון זה משהו שלילי?!!, איך אפשר לאהוב בגללו?

או שיאהבו בגלל או שיאהבו למרות. העיקר שאני אתמודד עם החסרונות ואנסה לפתור אותם ( אם אפשר..).
בכל מקרה - גם אם יאהבו אותי בגלל החיסרון, אם אני חושב שזה חיסרון - אני לא אמנע מלתקן אותו כדי להמשיך להיות אהוב.

בזכות החיסרון...
בגלל זו תוצאה שלילית...
כמובן שתלוי כמה החיסרון משמעותי בעיני... (לדוגמא אני לא יודעת יפנית, זה חיסרון, אבל לא משמעותי בעיני... אז לא ישנה לי)

למרות שבכמויות שאני מדברת בעברית- אם הייתי יודעת עוד שפה בכזו רמה- היו חסרות לי כמה שעות ביממה לדיבורים :-‏E

את רוצה שבעלך לא ירצה אותך בגלל זה? זה סיכון גבוהה מדי... ‎‎

אם זו תהיה הבעיה היחידה שלו- שילמד אותי... בינתיים לא פסלו אותי על זה...

חסרונות ממש-למרות (כי אני שואפת לתקן..)

מאורעות\ניסיונות שעברתי בחיים-בגלל (מאמינה שבזכותם הפכתי להיות מי שאני.הם בנו בי כוחות חדשים...

הציק לי כשאנשים ראו בזה חיסרון...ואני באמת שואפת שבעלי ירצה אותי דווקא בגללם

זה בזכות


יש חסרונות שלמרות.. יש חסרונות שבגלל ויש חסרונות שבזכות.. תלוי בחיסרון..
ב"ה קיבלתי כמה חסרונות וכמה יתרונות.. וגם בזכות או בגלל היתרונות אני לא רוצה שיאהבו אותי..

אני רוצה שיאהבו אותי על כל המכלול שלי- על היתרונות והחסרונות- כל דבר ומה שמתאים לו- בגלל, למרות ובזכות. .

מסכימה שהאהבה צריכה להיות כלפי המכלול

פשוט שאלו פה דווקא על החסרונות

>>> זה מה שאני רוצה.

אני חושב שה"חסרונות" הם מה שקובעים מי אני ובלעדיהם לא הייתי אותו בן אדם אז נכון אני שואף לתקן אותם ולהתקדם אבל כרגע זה אני
ולכן אלך על הבגלל

אני אין לי חיסרון החכמה זה להתגבר עליהם!
כל מינוס להפוך לפלוס! וזה אפשרי .

והייתי רוצה שיאהבו אותי בגלל מי שאני ולא מתוך אינטרס של יתרונות וחסרונות

למה להתמקד בחסרונות כשהדרך להיבנות היא על-ידי חיזוק היתרונות?!
אני לדוגמא, קורא וכותב מאד לאט וגם קצת עצלן, אבל אני אדם חכם, סבלני וטוב לב ב''ה (ואין זה דבר רע להכיר ביתרונות/מתנות שה' נתן לנו).

אני לא רוצה שירחמו עלי 

יש חסרונות שהם יתרונות מן העבר האחר ואז אני שמחה שבעלי אוהב אותי ואת החסרון 

יש חסרונות שהם חסרונות באמת ואז אני ממש לא חושבת שהגיוני לאהוב את החסרון הזה

אלא להשלים איתו לאהוב אותי בכל מקרה ולעזור לי להתגבר עליו

 

 

למשל - אדם שהוא קצת רחפן ומצד שני הוא בגכלל זה רגוע. את זה אפשר לאהוב

אדם ששכאשר מתעצבן מתנהג נורא זה חסרון שלא צריך לאהוב. ממש לא 

 

אם אוהבים אותי בגללו זה אומר שיש אהבה כשיש שלמות רוגע והכל טוב…
אם אוהבים אותי למרות החיסרון, זה אומר שלא משנה כמה רע יש, היא תאהב אותי באמת..

כי מי שבאמת אוהב אותך ,כלל לא רואה את החסרונות שלך: "על כל פשעים תכסה אהבה"

בן אדם שכועס ועצבני כל היום ומישהו בכל זאת אוהבת אותו זה לא יכול להיעלם..

אולי את סתם מגדילה אותו? ובעצם הוא סבבה.. וסתם מפרפקציוניזם את מגדילה?

ובכן- הייתי מעדיפה ש- למרות. ולא בגלל

בס"ד

 

הרי זה חסרון

-לא משהו שהייתי רוצה מלכתחילה שאוהבי(בעלי?)יצטרכו להתמודד איתו...

לדעתי אפשר בכייף להפגש בחוץ...

קפה קפה בסנטר 1.

 

חנויות אוכל, בתי קפה ומסעדות לאורך רחוב יפו, או המלונות...

דיי שקט שם

לא קראתי נכון את השאלה...

עד שהחוק הזה יצא.....

 

אני מקווה שכבר אף אחד לא יצטרך לשקול את השאלה הזאת

מצד אחד אני אנטי קנביס

מצד שני אני יודעת כמה זה אפקטיבי לאנשים חולים.

 

שאלה קשה.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t623834#6898212

שלקבל אישור לקנביס רפואי זה סרט..

ועכשיו ברצינות, מי שהיה ממש חולה וזה היה תרופה שלו... סבבה.

 

 

מי שסתם, שיחפש את חבריו....

ההסתכלות על השימוש היא הבנייה חברתית, המושרשת עמוק מכיוון ששימוש הוא בעייתי מבחינה פלילית...
מבחינה אובייקטיבית-מדובר בשווה ערך פחות או יותר לאלכוהול (או ניקוטין שגם הוא סם במידה מסוימת).
אי לכך-שימוש חד פעמי כמו נניח שימוש באלכוהול בפורים במידה והוא מכוןן לא אמור להיות בעייתי.
כמובן שהוא בעייתי כרגע מכיוון שהשימוש הוא תופעה שולית ועבריינית. ומי שמגיע להשתמש הוא במצב לא טוב.
אבל כמו באלכוהול, מי שהשתמש במריחואנה פעם אחת הוא לא מכור.. ורחוק מלהיות
במידה וההבנייה החברתית הזו תופר-אובייקטיבית לא תהיה בעיה כזו
ואם החוק יעבור- אולי אתם לא תצאו עם משתמש, מכיוון שגדלתם לתוך ההבנייה והיא טבועה בכם
אבל ילדיכם לא יראו בזה כל פסול

כדי שלא תהיה ביורוקרטיה כ"כ גדולה בשביל להשיג את משככי הכאבים הנחוצים...

(והרבה פעמים קנאביס עוזר מאוד)

 

הוא פשוט עוזר להם להסב את תשומת הלב מהכאבים.
הסביר לי פעם חבר: לאחר עישון אתה חווה הרבה מהחושים בצורה שמציפה אותך ואת מערכת החושים שלך
וכאשר אתה מוצף בכל מה שיש לך לחוש מסביב אתהלא מתרכז בכאב

אי לכך
תבינו שהוא לא תרופה. הוא סם- גם כשחולי סרטן מקבלים אותו

(משככי כאבים אופיואידים לדוגמא...) והם נמצאים בשימוש.

אין לי בעיה כשזה לחולים בלבד. (הפוך! אם זה עוזר להם אז מעולה...)

אני עברתי ניתוח וקבלתי מורפיום שזה בסופו של דבר זה סם מטשטש וכך הוא עוזר לך לא להרגיש כאב

הטיעון שזה סם לא משנה אם מצב החולה הוא שעדיף לו להיות מסומם

כמו שאני לא אצא עם אלכוהוליסטית או מעשנת, אפילו שזה מותר בחוק.

ק"ו שלא אצא עם מישהי שמעשנת סמים!

 

לגבי חולים, אם הם לא השתמשו בזה מרצונם החופשי, אלא מאילוצים,

והם לא התמכרו לסמים, אז אשקול את העניין בהתאם למצבם.

זה סמים שהציבור צורך ומשתמש והמדינה מתקפלת ומאשרת אותם.. זה לא סותר שהם עדיין סמים!!!
לעניין אחר אם המריחואנה שומשה למשהו אמיתי כגון טיפולים קשים, השאלה היא אם אני אצא עם מישהי שיש לה בעיות כל כך קשות… וברור שלא ישנה לי המריחואנה..
אבל בחורה שתנצל את זה ותעשן להנאתה, אחת דתה…

אבל ניכר הדגש שלך שזה סמים ותזהרו. בעוד שהרבה סמים אחרים הם כשרים כי קיבלו חותמת של חברת תרופות ( שמתנגדת לסם הזה כי הוא חינמי וגדל בעציצים)


אני רק בא לומר שההשפעה של בעלי הממון על התפישות שלנו היא כל כך גדולה....

פפפ... הלוואי מתקפלת..

אחד עקב מחלה שגורמת לו המון סבל, השני לוקח עקב פציעה חמורה מהצבא שהולכת ומחמירה עם הזמן וגורמת לו ליותר ויותר סבל, השלישי הוא חולה סרטן.
ואתם יודעים מה גיליתי? בגלל שהם לוקחים מריחואנה, למדתי להכיר את הסם הזה מקרוב (לא ניסיתי אותו בעצמי), ומסתבר שכמו כמעט כל תרופה בעולם, אם הוא ניתן במינון הנכון, אז הוא לא מזיק כלל ואפילו עוזר. גם גיליתי שאפשר לקחת אותו בדרכים אחרות חוץ מעישון, שאינם מזיקות לגוף, כגון, מכשיר אדים שמיוחד למריחואנה, שמן, אוכל. המריחואנה הרפואית, זה חומר טבעי, נקי וטוב, ולא חומר פגום שאנו שומעים עליו שמוכרים בשוק השחור, שבדרך כלל מעורבבים בו כימיכלים, כדי שלכאורה יהיה ממנו יותר ושימסטל יותר ועקב כך, יכול לגרום נזק.
רוצים דוגמא מחרידה ''לתרופה'' שאחוז נכבד מהאוכלוסייה לוקחים באופן חוקי ולכאורה לא מזיקה? ריטלין, אתם בכלל יודעים מה זה עושה למוח? זה מעכל אותו, כמו שקוקאין עושה, עובדה מעניינת, לא? שמעתי את זה מאדם שנכח בניתוח ניורולוגי (מוחי) של אדם שלקח ריטלין במשך 12 שנים, הוא אמק שהמוח של אותו מנותח נראה כמו גבינת חורים, אני מכיר עוד מישהו שחקר את התחום באופן חובבני, וכשהוא גילה את זה (הוא גם הראה לי תמונה של מוח של אדם שלקח ריטלין הרבה זמן), אז הוא הפסיק לתת לבן שלו ריטלין. מריחואנה רפואית לא מגרדת את הקרסול של הריטלין, וריטלין זה דבר שמאד קל להשיג אותו במרשם מהרופא, וגרוע מכך, המון רופאים מעודדים לקחת ריטלין, עם כמעט כל בעיה לימודית ומשמעתית שקמה.
אז אל תמהרו כ''כ לשפוט אנשים אם אין לכם באמת מושג במה מדובר, רק בגלל שאתם אוכלים סיפורים סטיגמטים, בלי לאמת אם הם נכונים או לא.
איך אני יודע את כל זה? לא, לא התנסתי בסמים, למדתי עליהם, במסגרת המשמר האזרחי ומאנשים שונים שמכירים את התחום מקרוב, גם מהצד הרפואי וגם מהצד המשטרתי וגם כאלה שסיפרו לי על דברים שהם חוו, שחלקם היו ברטורנו ומלקישוע (פרוייקטים לגמילה מסמים והתמכרויות).
כיום מאד קל למצוא את המידע באינטרנט, אני ממליץ לברר לפני שאתם שופטים אחרים, אלא אם כן אתם חושבים שלשון הרע זה דבר מתקבל על הדעת, ואתם לא מאמינים בחזרה בתשובה. אני מודה, אני לא נקי מאשמה, פעם חשבתי בדיוק כמו אלה שישר שפטו, עד שלמדתי להכיר באמת את התחום.
זה לא אומר שאני עכשיו חושב שמריחואנה צריך להיות כיום דבר זמין לכל מן דבאי, אבל אני כן תומך בזה כתרופה ולא רק לכאלה שממש סובלים וחולים במחלות קשות.

*מאן דבעי

זה כמו סיגריות ואלכוהול,

סתם להשתמש בסמים בשביל מה? לתפוס ראש? סוטול?

לא תודה..

הנקודה היא שמב שיחליטו בממשלה זה מה שנכון לרוב האנשים וזה מגוחך

הם הסכימו לרפואה- זה משהו אחר

אבל אם לא לרפואה אז למה לו לצרוך סמים?..

אבל אם מישהו השתמש פעם אחת צריך להתיחס כמו ליין.

ולא השתמשתי אפעם ;)

ולא שהיה נצרך בה רפואית- לא.

 

יצאתי עם משהו שהשתמש בקנאביס כשהיה חולה. (לחולי סרטן נותנים את זה די המון)

 

שהשתמש בזה לצורך הנל ללא אישור החוק- כן

משרד הבריאות מאשר את זה, (כמו שאמרתי) הבעיה מגיעה במקום שלא מאשרים לחולה שצריך.

סמי פיצוציות זה הרבה יותר גרוע וממכר

וזה חוקי 

 

בכל מקרה,

לי אישית יש בעיה עם עישון

גם סתם סיגריות ונרגילה

אז אני מניח שזה יפול על זה

ב"ה

היי,

אני לא  יודע מה קרה,

אבל המון בהצלחה בלצאת מהבלאגן..

וכן יש לנו בחירה חופשית ואפשר להרוס את עצמינו..

היופי שבדבר, שבאותה המידה שאפשר להרוס עוד יותר קל זה להיבנות בחזרה!!

"הבא להיטהר מסיעין בידו.." אדם שרוצה לחזור לאבא יתברך שמו עוזרים לו!!

לעומת "הבא להיטמא פותחין לו.." מי שרוצה להרוס לעצמו יכול, אבל לא יעזרו לו בזה..

שיותר קל לבנות מאשר להרוס?

ב"ה

הבעיה היא שאנחנו מתיחסים לאדם העושה ולא למעשה שנעשה.

אני לא זוכר את הניסוח המדויק אבל כתוב בגמרא ש " מרובה מידה טובה ממידת פורענות אחד לחמש מאות"

תחשבי על הכאב לב שהיה לך כשעשית משהו רע אז עכשיו תכפילי את התחושה הזאת כפול חמש מאות כשאת עושה משהו טוב!

כל חיוך לאמא , כל עזרה קטנה זה משהו ענק!

אמהמה אנחנו חושבים שאנחנו שר החשבונות של קודשא בריך הוא!

אבל אנחנו לא , והחשבון של השכר ועונש שאנחנו חושבים שהוא נכון הוא ממש לא.

זה כואב וזה יהיה עם קושי וכאב אבל זה אפשרי וזה הרבה יותר קל לחזור בתשובה כי ה' הולך איתי יד ביד!

אז לשאלתך,

כן, אני מאמין שכן.

אבל משמים תמיד יעזרו לו לתקן

בעל כרחך, וכמעט בכל כרחו של בוראך.

 

ולבינתיים:

 

"נורא עלילה על בני אדם".

איזה צעד לעשות?

מה הכי נכון לעשות עכשיו?

 

 

 

 

די כבר אני לא יכולה

ב"ה

לבנות תוכנית עבודה.

אני לא מכיר אותך, ולא יודע מה הקושי המדובר.

אבל כתוב ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" למצוא חברה שתעזור ותלווה אותך יד ביד לאורך כל הדרך..

 

יש לנו יכולת להרוס..גם אם לא הייתה לנו כוונה בכך.

א"א לדעת למה ה' מסובב כך את הדברים..

אבל.."כל זמן שהנר דולק,אפשר עוד לתקן"

תחשבי איך אפשר לתקן את המצב..חשוב שתהיה לך הרבה סבלנות,וחכמה איך לעשות את הדברים.

אני בוכה איתך.ומזדהה.

מנסה להבין למה הכל הסתבך ונהרס..

אך מאמינה שהכל לטובתנו,ושהמצב הקיים יחלוף..

בעז"ה הרבה אמונה..

בשורות טובות!

תאחזי בחברות טובות,בבורא עולם ובכח שלך!

הכל עוד יהיה טוב...זה מה שלי אמרו!

.

שבדיעבד- לאחר מעשה ,גם פעולות שהאדם עצמו עשה צריך להבין שזה משמים.

1. אקסיות
2. נושאים משותפים כלשהם
3. אם יש כמיה
4.משתדלים לקצר בנחמדות..

- צבא, פוליטיקה, כדורגל וכד', אקסיות! מילים בארמית... אממ בדיחות של ביינישים כבדים שאני לא מבינה (ואז אני צכה לצחוק בכח)...

- אממ כל מה שלא ^ אבל בלי יותר מידי דברי תורה.. שיחות שמבררות על אופי זה מעניין..

- שאני מסוגלת להסתכל עליו (לא מרתיע אותי)

- א או ב או שאני רומזת שכנראה זה לא מתאים... (נראה שרק פעם אחת הבינו את הרמז. אולי צריך למצוא דרך אחרת..)

אני בת ‎‎
מפריע לי לדבר על נושאים שרק גורמים למריבות ולא מובילים לשום מקום או שאלות שאי אפשר להבין מה מנסים לשאול
אני אשמח לדבר על כל נושא אחר, וגם שאלות הזויות בגבול
אני קודם כל בודקת שלא מרתיע אותי הבנאדם

אם בוודאות לא- מנסה לרמוז את זה...

1. בת

2. פוליטיקה וכדורגל/כדורסל..סתם כי אין לי שום קשר ועניין לתחום..וחבל שהוא ידבר לעצמו

3. כל דבר שלא נמצא ב2..

4. אופי ואינטראקציה

5. בעיקר א-ב..יש כזה דבר פשוט לקום וללכת?!

לפחות זה היה הדדי הרצון לסיים (40 דק' פגישה)

1.אם זה לא היה ברור עד עכשיו-

2.אקסים ופוליטיקה (ברור שאפשר לדבר על איזה אירוע אקטואלי

שקרה לאחרונה או לדבר על משהו שעולה בטבעיות במהלך השיחה אבל לא לחפור פוליטיקה)

3.נושאי שיחה:משפחה, תחביבים,חוויות ילדות,אירועים משמעותיים מהחיים,

אני אוהבת דברי תורה אבל עדיף שזה יעלה בטבעיות מתוך נושאי השיחה

4.נעימות,שאני מרגישה בנוח לידו (זה אפילו לא משהו שצריך לבדוק,זה קורה אוטומטית)

5.עוד לא קרה לי שהייתי שפסלתי ב-100% תוך כדי הפגישה עצמה,קורה שמרגישים שאולי זה לא הכיוון.בדר"כ אני משתדלת להמשיך כרגיל,לתת צאנס ולשמור את ההתלבטויות לבית

 

איזה ארוך יצא... 

יותר מדויק... אבל גם לא יותר מידי, כי יש לי נטיה להסכף ולהיות החברותא שלו בערך...

חחח אני כותבת את זה כאילו אני מזמינה עכשיו תפריט... "כן, מה בשבילך וקשה?"

קורה לי גם לפעמים

(את יודעת,פחות בנושאים הלכתיים מהגמרא.

יותר ברעיונות מחשבתיים\חסידות וכאלה

מה,זה כזה נורא? |שואל ברצינות|

זה תלוי באינטרקציה ובמינון... יש כאלה שתופסים על זה טרמפ ובערך משלימים את השעה שאמורה להיות להם עכשיו עם החברותא שלהם.. (כמעט כל הפגישה בלי לשים לב...)
יכול להיות שהם נהנים מאוד, אבל אני פחות... בא לי להכיר גם מזווית אחרת... ולדבר גם על דברים פשוטים... (וכמו שאמרת- כשזה בא בטבעי מתוך השיחה זה מעולה. התורה היא תורת חיים ומי שזה ככה אצלו חייב שזה יעלה מאליו)




[אגב, לא עמדתי היום בהגבלה... אין לי משמעת עצמית. היא נהרגה]

אוי,שמתי לב...

מקווה שזה לא באשמתי

אני גם חייבת להגביל את עצמי בהודעות

אם כבר מדברים על חברותא,

רוצה שמעשה תחרות מי כותבת פחות הודעות?

מי שמעוניינת..פרטים באישי

 

אני בן.

נושא שאקווה שלא ידובר: בפגישות ראשונות - פמיניזם, ליברליות, ודיונים אידיאולוגיים חריפים אחרים. לנחות כבר בתחילת הקשר לתוך זה?! יקח זמן עד שתהיה שפה משותפת והבנה מספיקה כדי שבאמת נבין אחד את השניה ובלי שתתערבב בזה עוינות.

נושא שאשמח שידובר: לא ממש התמקדות יזומה בנושא... אבל סיפורים על חוויות, מקרים שקרו, איך התמודדנו, מה דעתנו... בדרך כלל מגיעים משם לעניינים החשובים, ובדרך נוחה ונעימה.

דבר ראשון שאני בודק: נחמדות. לזה שמים לב לפני הכל. אחר כך הבנה וחוכמה.

כשאני מבין שאני לא רוצה להמשיך: לחלוטין - אני ממשיך כרגיל. הגעתי לפגישה - ננהל אותה כפגישה עם כל הכבוד הנדרש.

* לא לשון הרע
*נושאים שכיפים ומשמחים לשנינו. מעדיף שהנושאים האישיים יצמחו לאט לאט, ולא יהיו במרכז על ההתחלה.
*מראה- לאו דוקא במובן של יופי, אלא איזה מסר עולה מהמראה שלה, לא כי זה הכי מעניין, אלא פשוט כי זה תופס את העין ראשון. אבל הנושא הכי מעניין אותי באשיות- לבדוק שיש לה שמחה ועומק רוחני
* באופן טבעי מייבש. לפעמים אם אני רואה שכלל לא שייך, מקצר את הפגישה..

נוותר לך.

 

- נושאים שאין לי בהם יד ורגל.

- כמעט הכל. לא תלוי בנושא. תלוי אם הדיון בו מעניין.

- מראה ותגובה ראשונית שלה.

- אני משתדל לשדר נעימות (חיוכים, תגובות וכד'), אך נהיה פחות אקטיבי

(אך יש לציין כי זה נדיר מאוד שההחלטה הנחרצת שאני לא ממשיך נגמלית

בליבי במהלך הפגישה. לרוב מסתמן כיוון ברור).

 

אני לא אוהב תחקורים למיניהם (כמו: מה אתה מחפש? כמה שעות אתה לומד ביום? איך תגיב ל..?)

 

העיקר שיזרום ונהנה להיות ביחד

 

משתנה מאחת לאחת, אבל באופן כללי אם נעים לי להיות בחברתה.

 

אני אקציב את הפגישה לשעה וחצי עד שעתיים (כדי שמצד אחד שיהיה פרק זמן שלא יתפרש מהצד השני כזלזול, ומצד שני שהוא לא יפתח ציפיות)

 

- בגדול, אין לי בעיה לדבר על שומדבר. גם נושאים שאני לא מבינה בהם, לא אכפת לי שהוא יספר ואני אגיד מה אני חושבת (וההיפך!).

כבר היו לי פגישות עם דיונים ארוכים על פוליטיקה ואפשר ללמוד מכל דבר על מי שעומד מולך (אבל לא להגזים עם הפוליטיקה ).

יש נושאים חריגים שאני לא מבינה בהם והם גם לא מעניינים אותי במיוחד, שעליהם אעדיף לא לדבר.

 

- שאין רתיעה. מראה ואם נעים לי בחברתו.

 

- ממשיכה כרגיל. בד"כ מגבילה לשעה וחצי - שעתיים. ראוי לציין שבד"כ אני לא מחליטה על עמדה תו"כ הפגישה, אלא רק כיוון שמסתמן.

 

 

 

מעניין לקרוא אתכם!

~ עבר אפל.. [לא בראשונה-שניה.. אח"כ בכיף.. אבל קל לשפוט אחרי ששומעים עליו בלי להכיר..] ופוליטיקה.. אני מסוגלת להגיע לבכי כשאני מדברת עלזה וזה סיוט חיי.

~ אחיות שלי   

~ אם כיף לי לדבר איתו.. אם השיחה זורמת יחסית.. לא מצפה לשיחה קולחת כמו עם חברה מכיתה א', אבל כן לזרימה ואם הוא לא מרתיע במראה..

~ נראלי ממשיכה כרגיל.. עוד לא קרה שהרגשתי ככה, אבל שונאת לייבש וגם לא יודעת לעשות את זה..

גברבר
-דברים עמוקים ורגשיים בשלבים מוקדמים
-תורת הקוונטים וכל דבר מעניין אחר
-שום דבר. אולי מראה אבל גם זה לוקח זמן
‏-צועק: עופי מפה! יא מסריחה!!! סתם... שום דבר למעשה

[ולא כתבתי מזל טוב בשרשור הנכון אז הנה -

 מזל טוב!! ]

לק"י

 

<צ>

 

אמרה זאת שמפסח הזה אסור גם לה קטניות..

(לפחות בבית שלנו).

אבא שלי כאשר התחתן עם אימי המרוקאית, הלך לרבו (אחד הרבנים הגדולים בציונות הדתית), שאמר לו שעקרונית אין שום בעיה שיאכל בפסח בבית של חמיו וחמותו - המרוקאים, גם באוכל שבושל בו קטניות, וגם אם יש קטניות על השולחן ואם אני לא טועה - אפילו אם בושל זה לצד זה - ובלבד שאת הקטניות עצמן לא יאכל. הרב אמר לו שגם אם זה דבר שסתם ככה אם יילך לחבר אחר, עדיף להחמיר בזה ולא לאכול משהו שבושל בסיר שבושלו בו קטניות לפני זה - במקרה של משפחה ושלום בית ניתן בהחלט להקל.

 

אז אם לא בדקתם את זה, אולי כדאי לכם לבדוק מהיכרות עם משפחות אחרות לעיתים הוראה רבנית כזאת יכולה למנוע כל כך הרבה אי נעימיות בפסח בין משפחות מעורבות...

לק"י

 

ואנחנו לא המשפחה המעורבת הראשונה, אז כבר מכירים את זה במשפחה.

יש לי חבר תימני ופעם אחת בפסח אחותו וגיסו האשכנזי היו אצלם והסבתא בטיבעיות הציעה לילד אורז. הוא אמר לה 'אנחנו לבנים אסור לנו' (הוא היה בין 4) היא כמעט הרגה. (ברגע האחרון היא הבינה מה הוא מתכוון)

אבל אם מאזנים עם זה שהילדים בעז"ה יקבלו מחילה ע"י סליחות שבוע לפני רה"ש ולא 40 יום - 

 

וגם הגעפילטעפיש.. - 

 

אז כנראה בכל זאת כדאי...

 

 

[ואיזו שמחה שאלו הבדיחות שלך עכשיו. הלוואי שיהיה לכם ולכל ה"נמצאים" פה תמיד בשמחה - בתוך שאר עם ישראל]

"וגם הגפילטעפיש"...

לבטל או לא? 

זה רק סיבה לא לבטל.

 

ביחוד בזמן שמול זה עומד נימוק מכריע של הפסד אורז בפסח.

גם אני הייתי תמימה עד שהתחתנתי עם ספרדי אוכל כל בפסח

מצה רכה עם חומוס זה ה-דבר אחרי האורז כמובן

 

אבל הכל בבדיחותא. זה מעולם לא היה שיקול 

 

(כשהתארסנו אפילו לא ידעתי אם הוא ספרדי או אשכנזי, בל"חית כבר אמרנו?)

היום עושים התרת נדרים ומרוויחים כפול,

גם קטניות, גם פחות ימים סליחות...

 

 

ואפילו לא צריך להתחתן בשביל זה...

 

[או ששני אשכנזים מתחתנים ונהנים מזה..]

כמו שהסברתי פעם אשכנזים מגיל מסויים צריכים הרינג אחרת זה לא קידוש אבל אין מה לעשות צריך להתרגל

אחותי (6.5) על מישו שחצי מהמשפחה החליטה שאנחנו מתחתנים: "אבל מרב! אתם מידי נראים אותו דבר! הילדים שלכם יראו בדיוק כמו שניכם ביחד!! אצלנו כל אחד לקח קצת מאבא וקצת מאמא"

 

אני: מאיפה היא הביאה את זה????

 

 

 

 

 

ואנלא מרשה לך לבטל. הוא בחור טוב! אל תשכחי את זה

שאם זוג אשכנזי וספרדיה (או להפך) מתחתנים אז יש אפשרות שהבנזוג האשכנזי יעשה התרת נדרים ואז יותר לו לאכול קטניות בפסח ואת לא תצטרכי 'לסבול'..

שווה לך לבדוק..

*אנחנו הולכים לפי הרב אליהו..אז נראה לי שזה לפי דעתו..
אבל זה תלוי לפי איזה רב אתם הולכים..

בודאי שהבעל לא יכול לבטל מנהג אבותיו, בגלל שנשא אשה מעדה אחרת.

לגבי האשה (אשכנזיה שנישאה לספרדי), יש אומרים שצריכה התרת נדרים להתיר לה אכילת קטניות,

וי"א (הרב דוב ליאור שליט"א) שאינה צריכה התרת נדרים.

 

יש מתירים לאשה (ספרדיה שנישאה לאשכנזי) לאכול קטניות בבית הוריה, כפי שנהגה לפני נישואיה.

 

 

 

 

וכמובן, מזל טוב לפותחת השרשור ולארוסהּ.

לאכול קטניות..

מאחלת לכם תמיד להיות מאושרים 

 

ובקשר לקטניות- אצלי זה דווקא הפוך, (בעלי ספרדי, אני מבית אשכנזי)

ואני מתחלחלת מהמחשבה על הפסח הקרוב.. תמיד היו לנו ארוחות מעולות בפסח, עד החתונה (שונאת קטניות)

כך שזה לא כל כך גרוע לא לאכול קטניות (לפחות למי שאוהב בשרי וחלבי- לא יחד, ותפו"א כמובן)

זה נשמע לי ממש טעים

לא ניסיתי חלילה...

יש היום תחליפים מעולים ובאמת שאני לא רואה מה הטעם להתגרות מזה.

(מילא מממתקים מסויימים ללא הכשר שנראים מגרה, את זה אני מבינה, אבל שילוב של בשר וחלב לא נשמע משהו  יוצא דופן)

זה בדרך כלל לא תחליפים מוצלחים

(לפרא אפריקאי יש טעם של עלית אבקה עם הריץ קפה. מבואס)