פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1289)

לפעמים אנחנו באמצע משהו...

|תוהה לעצמי| למה בדיוק התכוונת כשכתבת "הייתם מעדיפיםן לקבל הודעה או משהו לפני...."

מה עוד כבר יכול להיות? מברק? יונת דואר? דפיקה בדלת?

סתם וואטצאפ נניח...

לק"י

 

מצד אחד נוח לי לדעת מתי מתקשרים.

מצד שני אם אני לא יודעת, אז אני לא בלחץ סביב השעה שיתקשרו..

 

אולי עדיף לשלוח הודעה מיד לפני שמתקשרים, ולא הודעה עם השעה שבה הוא יתקשר.

העיקר שיתקשר

ואם הוא רוצה לשלוח הודעה לפני - סבבה. לא משנה לי.

ראשונה נראה לי בסדר לשלוח(לא ליפול עליה) אבל אחרי זה לדעתי מפריע לזרימה של יצירת קשר.

אז השאלה לא כ"כ רלוונטית האם אני מעדיף לחכות או לא וכו'

 

אני אישית שולח הודעה בסגנון "שלום ___ זה ___, מתי יהיה נוח לך שאתקשר? "

שהוא יתקשר ואחכ שנדבר מתי נח לנו לדבר..

אני לא תמיד זמינהבטלפון...

אשמח להודעה לפני.
להתארגן גם נפשית וגם פיזית (זמן).

כל אותן שמשום מה לא רצו לציין את עובדת היותן

בנות רח"ל בכרטיסן האישי,

מסגירות את עצמן בשופי בהגיבן לשרשור הזה.

 

ראו הוזהרתן!

 

 תירוצים דוגמת "אני עונה באופן כללי" ושאר ירקות, לא יתקבלו.

 

 

 

חנוכה שמח!

 

 

נשמע כמו ציד.. בעעע

לרוב זה במקום |מקיא|

במחשבה שנייה נראה לי שהתשובה לשאלה השנייה ברורה.

ברורה מדי הייתי אומר. 

הייתי ממליץ בחום לקחת כמה כמה קורסים לרכוש תבלין פלא.

הוא לא הכרחי, אך לפעמים בלעדיו קשה להבין את הסביבה.

הוא תורם מאוד לזרימת החיים ונותן להם צבע.

יש לו יכולת להפוך טוב לרע ורע לטוב.

אומרים שליהודים יש אחד כזה משלהם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

‎קוראים לו הומור

חג שמח לכולם

אני משתדלת לסנן מספרים לא ידועים.

פשוט אחרי שמסכימים - "אוקיי, אז אני אעביר לו את המספר שלך" + זמן מתי המספר יועבר \ הודעה שהמספר עבר.

 

אבל מי שמפריע לה לענות למספרים לא מוכרים - יכולה כמובן לבקש גם את המספר שלו.

ובמקרה עניתי.... וזה היה לא נעים כל כך...

מעדיפה בהודעה.

לא תמיד נמצאת, לא חוזרת למספרים לא מוכרים, הרבה פעמים עסוקה ולא יכולה לדבר בכללי.. 

וסמס אפשר לשלוח גם בשעות הכי תקועות שיש.. 

 

ובמעשים יותר חשוב!!! אהבתי את הניק שלך

קודם נעשה את מה שחייב כמו שצריך ונתפלל בכוונה אמיתית... אח"כ אפשר לעשות את המוספים-הסגולות למינהם..

 אם אני נופל בדברים מסויימים זה אומר שאני לא יכול להתחזק בדברים אחרים?

אם קמתי בעשר בבוקר, זה אומר שאני לא יכול להניח תפילין עם כל הכוונות?

נראה לי שהוא התכוון לרעיון הזה של 'לפני שאתה נותן לי מתנה תחזיר לי את החוב שלך'...
יפה מאוד שאתה נותן לי מתנה, אבל קודם תעשה את מה שאתה חייב...

שים לב, אני לא סותרת את הדברים שלך, מסכימה איתך..

קודם כל באמת תלוי מה פירוש הפסוק. ויש כמה פירושים.. לעניין הפירוש שאמרת:

 

יש משהו בזה שאור מחזיר אור,

בשביל לגלות שהשני אוהב, צריך באמת לגלות את האור שבליבנו- צריך גם לגלות אהבה.

אבל לטעמי זו מעלה כל כך גבוהה, שלא כולנו מחזיקים בה.

כי בעקרון אפשר לאהוב כל אחד מישראל..

 

אהבה מרחוק כביכול לא משפיעה...
הבנתי נכון?

אבל משחקתותה שלא... מה מנצח, מה שאני מראה לך כלפי חוץ? או מה שאני מרגישה כלפייך באמת?

אם הוא אוהב- אז הוא ימשיך לאהוב למרות הכל..

למרות שגם בזה יש גבולות.

כי אם זה לא יופגן בדרך זו או אחרת מצידך, ייתכן שהצד השני כבר יתרחק

 

(זו שאלה קצת שונה ביחס לפסוק או שהסתבכתי קצת..)

אכתוב מחשבותיי.  מסוקרן, מה יכתבו בהמשך.

 

קודם כל, הבן איש-חי כותב, שלא מדובר בפסוק על אהבה שטחית, או אפילו עם חלק מהלב, אלא אהבה עמוקה מכל הלב.

 

אניח פה יסוד, שמזה יתבררו השאילות שלך.

לפענ"ד הפסוק הוא סימן ולא סיבה. זאת אומרת, שזה מראה על מציאות קיימת, ולא פועל כמשהו אקטיבי להגביר אהבה, כמו אדם שמסתכל במראה, אין כאן שינוי, אלא זאת מציאות קיימת.

[אהבה יכולה להתגבר, כתוצאה מאהבה של אדם אחר, אבל זה לא מוכרח, וזה לא הנושא של הפסוק]

 

יוצא שאם באמת יש לאדם אהבה מכל ומעומק הלב לאדם אחר, אז זה סימן שגם לאדם השני יש את אותה אהבה אליו. קשה, מאוד להבחין מתי באמת יש לך אהבה מכל ומעומק הלב.

לכן זה לא תלוי בקרבת מקום, כי זה סימן על אהבה קיימת. יש חוסר הדדיות בקשרים, כי באמת אין כאן אהבה מעומק ומכל הלב.

אני הייתי מעוניין שיהיה את ההדדיות של האהבה מעומק ומכל הלב.

מראה על מציאות קיימת? - אם אני אוהבת מישו, בהכרח שהוא אוהב אותי?

לא כל כך הבנתי את הפיסקה שלך לגבי הסימן ולא סיבה

סימן. אם אתה אוהב אדם מכל ומעומק הלב, בהכרח הוא גם אוהב אותך באותה צורה. זה הנושא של הפסוק, להגיד לך את העובדה הזאת.

נושא אחר לחלוטין, אם אהבה לאדם אחר מגבירה, את אהבתו אליך. התשובה לכך, זה יכול להועיל, לא בהכרח יועיל.

אבל זה לא בהכרח יעבוד.

ראשית בתוס' מסכת פסחים (קיג: ) מוכח שלא כמו שכתב ידידנו

חסדי, אלא שבכח האהבה או השנאה לעורר תגובה מקבילה

אצל זולתו, וזה לא המצב רק בדיעבד (סימן).

וגם הסיפור המפורסם על ר' אריה לוין יכול לסייע לנו.

 

לגבי איך מסבירים את זה והאם זה גם בשלט רחוק:

 

כנראה אלו שתי שאלות שהן אחת. מכיוון שהתשובה לשאלה

הראשונה היא שזה עניין יותר סגולי מאשר הגיוני, דהיינו שישנה מין חוקיות

מסויימת שפועלת בתת-המציאות שמשפיעה על ההכרה של בני האדם

(כך לפחות משמע בגמרא ביבמות), וממילא מובן שאין ההשפעה תלויה

במרחק הפיסי כי אם במרחק הנפשי.

 

[וביתר פירוט: בגמרא (מגילה ג. ועוד) השתמשו בביטוי: "אע"ג דאיהו לא

חזי מזליה חזי", פירוש: למרות שהוא לא רואה, מזלו רואה. ולא ניכנס

כאן לביאור המדוייק של המושג "מזלו", אך באופן עקרוני נוכל לומר שמדובר

על חלק מאישיותו של האדם שהאדם לא מודע אליו ברמה ההכרתית,

אך בכ"ז הוא משפיע על ההכרה. לפ"ז יוצא שישנן כל מיני תשדורות

סמויות שנקלטות אצלינו בכלי קיבול שאנו לא מודעים אליהם, אך אנו 

כן מודעים ומושפעים מהשלכותיהן של תשדורות אלו. ועתה כל שנותר

הוא להציב את האהבה או השנאה בתבנית הזאת].

 

בנוגע לשאלת חוסר ההדדיות:

אם אכן החוק הזה הוא חוק ברזל, ככל הנראה הקצר הוא באהבה

שאיננה אמיתית או שאיננה שלימה.

 

תודה...

מהתוספות. אולי תוכל לפרש יותר.

תוספות שם אומרים שאם אחד שונא לחבירו

מתוך כך גם חבירו שונאו, ולכן יש המלצה

לכפות את יצרו ולא לשנואתו על מנת

לא לשלהב את אש השנאה.

 

ואם כך מוכח בתרתי שזוהי סיבה אקטיבית:

גם ממה שגורם לחבירו לשנאתו ע"י שנאתו שלו.

וגם מההדרכה לכפות את יצרו כדי שזו תשפיע

ותמנע את שנאת חבירו לו.

מי אמר שזה בגלל שהצדיק שונא את הרשע, לכן הרשע שונא את הצדיק. אפשר לפרש, שזה סימן.

לגבי החלק השני, תוספות לא מביא את הפסוק כלל על זה.

רחוק בעיניי לומר ששנאה מלאכותית כזאת, שצוותה התורה

לעורר על עוברי עבירה תשמש כסימן. שווה בנפשך, לפני רגע

בטרם ראהו עובר עבירה לא היה סימן לשנאה הדדית, ועכשיו

לאחר שראהו ושנא אותו פתאום יהיה סימן. אולם לפי דרכי

שאהבה 'מולידה' אהבה וכן להיפך, אתי שפיר.

 

לגבי החלק השני - טענתך לא מובנת. ראשית, וכי ציפית שתוס'

יזכירו את הפסוק כל שתי מילים? וברור שמסתמכים והולכים

על מה שהזכירו אותו קודם תוך כדי דיבור. ושנית, לפי דבריך

מה היא עצה זו שיכפה את יצרו על מנת שלא תהיה שנאה

גמורה, הלא מכיוון שכבר הגיע למצב ששנא את חבירו שנאה

גמורה הרי זה סימן שזה הדדי, ומה תועיל כפיית היצר לשנאה

הגמורה שכבר נוצרה, הלא היא כדקיימא קיימא.

לידי הסכמה. אבל אציג את הבנתי בתוספות.

שנאת הצדיק לרשע, היא לא מלאכותית, אלא זה פער עמוק ורחב.

לגבי החלק השני, מעצם זה שתוספות, לא הזכיר את הפסוק על החלק הזה. זה נותן אפשרות לפרש כך או כך, ובמילא לא מוכח נגד דבריי. לגבי הקושיא השנייה שהקשית, לא הבנתי. גם אם יש לאדם שנאה גמורה וסימן לזה, הוא יכול לשנות את זה, כמו שאהבה יכולה להשתנות.

אבל איך ולמה ששינוי זה יפעל על שנאתו הגמורה של חבירו?

יכולה לעורר רגשות אהבה אצל האחר, ובמילא גם שנאה, אבל זה לא הכרחי, ולא קשור לפסוק לפענ"ד.

בה.
האם אתה חושב, שתמיד אהבה משפיעה על אדם אחר? הרי רואים במציאות, שזה לא תמיד כך. תחשוב הרבה פעמים הורים אוהבים את הבנים שלהם, והבנים לצערינו הרב שונאים את ההורים.

אם הבנתי נכון, כך יוצא מהבנתך את הפסוק, שתמיד אהבה משפיעה על אחר, במידה זו או אחרת.

דווקא לגבי הדוגמא שהבאת:

כמעט אין בן שלא אוהב את הוריו. זה שהוא מתמרד ומתחצף

ומכעיס ומעצבן ומה שלא תרצה, לא יכול לכבות את האהבה שיש

בתוך תוכו להוריו.

כל בן נורמלי, כאשר תדיע לאוזניו שמועה שאחד מהוריו נפצע או חולה

הוא הראשון שידאג להתייצב, למרות שידע לפני כן משבר תקשורתי

קשה עם ההורה.

נקודת האמת שלא האהבה לא מתבטאת דווקא בסממנים החיצונים,

היא עמוק עמוק פנימה. וע"ע כנס"י והקב"ה.

שכתבת לגבי יחס הורה ובן!!! לצערי אני רואה מקרים לא כך.

טוב, מכבד מאוד את דעתך!

שאלה טובה

אולי אפשר לומר שבקשרים גם אם יש איזה רגש חיבה כלפי מישהו

זה אפילו עוד לא קצה הקרחון של האהבה האמיתית

 

ובמילים אחרות: רגש חיבה חד צדדי-יכול להיות

אהבה חד צדדית-לא יכולה להתקיים ואפילו אם כן, היא לא תחזיק מעמד

חוש השמיעה- דיסק/תשיר לה שיר

חוש הראיה- ספר/מכתב (אהבה..)

חוש הריח- פרח (אחד כי זה רומנטי)

חוש המישוש- משהו שהיא אוהבת ותשמח בו ושאפשר למשש אותו..... נגיד צעיף אולי

חוש הטעם- גלידה,פיצה../ תכין עוגיות או משהו, שוקו קפה...

שמיעה- דיסק, נגן, וכאלה...
ראיה- סרט, ספר וכאלה...
ריח- בושם, קרם גוף וכאלה...
מישוש- הבלון הזה עם הקמח המסטיק הזה שילדים מתעסקים בו בשיעור נו.. חחח וכאלה...
טעם- שוקולד! וכאלה...

אתה לא חייב להתלבש באות סגנון רק תבדוק שלא מפריע לך....
בהצלחה! !!

איך קשור הסגנון שאני לובש?

אני מתלבש בסגנון שאני רגיל אליו, אני לא משנה אותו.

מה שמפריע לי זה שיש בחורות שלא משקיעות ב"טיפוח" שלהן.

ושוב, אני לא דורש שבחורה תבוא בלבוש אלגנט.

היו בנות שיצאתי איתן, שלבשו חצאית ג'ינס וחולצה, וזה היה נראה יפה

בעיני ככל הנראה המוטו שלה זה את יפה כשנוח לך

אם זה לא הסגנון שאתה רוצה אז אל תצא איתה

זה לא כי היא לא מכבדת אותך או כי היא לא משקיעה

(בטח אם חלפו כמה פגישות)

אלא כי זה הלבוש שיש לה בארון

ויש בנות שלא משקיעות בטיפוח שלהן כי הן לא רוצות.

אם למרות הכל אתה בוחר להמשיך- תקבל אותה ככה.

אם במהלך החיים היא תרצה- היא תעשה שינוי מעצמה.

אם לא- לפחות ידעת מה אתה מקבל

(לא כמו בנות שבאות מתוקתקות לפגישות ובחיים בפועל מתלבשות אחרת).

 

 

אישית- כשבחור העיר לי לא קיבלתי.

למה? כי אכן ככה אני מתלבשת ומי שלא נוח לו שימצא אישה אחרת.

(אם הבנתי אחרת ממה שהתכוונת, אבקש סליחתך)

כשאני יוצא לדייט או ראיון עבודה (לצורך ההמחשה), זה ברור שאני לא אלבש אותם בגדים שאני לובש ביום יום, מסתובב איתם בבית, הולך למכולת.

כשאני יוצא לדייט, אני משקיע.

 

ויש מחליף מלתחה.

אני לא אבוא על עקבים לדייט, למשל, ולא אתאפר עם מייקאפ, כי זה לא אני.
אני אבוא עם חולצה וחצאית נקיות..
ואם הייתי הולכת ביומיום עם אלאדין הייתי באה עם האלאדין הכי יפה שלי. כי ככה אני לובשת..

ביום חול לובשים בגדי יום חול

בשבת לובשים בגדי שבת

היית מעדיף מישהי שתשלה אותך?

תבוא מתוקתקת ובפועל אחרי שתתחתנו היא תהיה ממש לא כזו?

היא לבושה כך- take it or leave it

 

יש הבדל בין לבוא לפגישה עם בגד מלוכלך או לא מקולחת לבין בגד שלא בסגנון שלך

 

 

זה לא עניין של להשלות!

א.בשביל שתהיה מציאת חן ראשונית, אז כן, אתה משקיע. אתה לא לובש את הבגדי יום יום שלך ואת מה שאתה לובש שאתה בבית

ב.אני בבית מסתובב עם שורט וחולצה מלוכלכת ונעלי בית. כשאני אתחתן בע"ה, אשתי גם תראי אותי ככה,

אז למה להשלות אותה? אני ארגיל אוהת מעכשיו, שתראה איך אני אראה בבגדים האלה.

אני אבוא עם מכנס קצר, החולצה שאני ישן איתה, נעלי בית.

למה צריך להתקלח לפני הפגישה, לשים בושם ודאודורנט? כשאני אהיה בבית או כשאני אחזור הביתה  אני לא אהיה מבושם ומקולחץ

חבל להשלות את הבחורה שתתרגל לראות אותי ככה

להשקיע לפני דייט (כל אחד ברמתו) זה מבחינתי מינימום השתדלות כדי למצוא חן. וכמו שבדייטים ראשונים יש דיבור יותר "רשמי" ואף אחד לא יגיד שזה שקר כי אתה לא מתנהג ככה ביום-יום, ככה לגבי הלבוש, ראוי לבוא בפעמים הראשונות עם בגד טיפה יותר "רשמי", ובהמשך, באופן טבעי הרשמיות תרד וכל אחד יגלה את צורת היום-יום שלו, וזה יהיה בשלב שכבר יהיו דברים הרבה יותר חשובים ומהותיים לבחון בהם את הקשר

כמו בלבוש, זה גם נוגע לשאר הדברים.

זה גם בא לידי ביטוי באיך שתדברו בדייטים הראשונים, מה תגידו ומה לא, מה תספרו ומה תשאירו לפגישות מתקדמות וכו' וכו'.

(זאת הדוג' הראשונה שעלתה לי לראש, אבל זה תקף לכל דרך התנהגות או איך שאתה מדבר ביומיום)

אם אני ביום יום אדם עם חוש הומור, ציני (אבל בטעם), אז לפחות בדייא הראשון- שני, כל עוד אני לא יודע איך הבחורה תפרש את זה ואם היא תקח את זה ברוח ספורטיבית, אז כן!, יש דברים שאני לא אומר ולא אצחק איתה עליהם.

ואם אני אוהב לצאת לטיולים/באולינג, למה לא לצאת עם הבחורה בדייט הראשון שני למקומות האלה?

הרי בסופו של דבר, היא תראה שאני ציני, אני גם אצא איתה לטיולי, מסלולים, נבלה יחד מידי פעם בבאולינג,

למה להשלות אותה סתם ולשבת בבית קפה/ים/פארק וכו'???

 

אז גם פה אני משלה את הבחורה?

 

זה יפה טלא חצאית גינס וחולצה...

ויש בנות שלא מתאפרות.

ויש כלות שלא מתאפרות. ולא עושות תסרוקת. ונועלות נעלי ספורט לחתונה שלהן. (אני כבר תפוסה)

ומי שלא מתאים לו הסגנון- כנראה שהוא החתן הלא-נכון.

לכל סיר יש מכסה.
(ואני מציעה לך להיות נקי ומסודר בבית כמו בחוץ וכך אני נוהגת, בעלי חשוב יותר מהאנשים ברחוב)

נראה לי שזה לא הוגן לבוא לפגישה ולהיות בקשר עם מישהי בידיעה שאתה הולך לשנות אותה.
לא מדברת כרגע על הלבוש אלא באופן כללי.
אל תשנה בנאדם אם לא מתאים לך אז אל תצא איתו.

ולגבי הלבוש- אם כלכך מפריע לך והקשר בינכם טוב וזה נראה לך זה משהו שאפשר לשוחח עליו.
לבוש אפשר לשנות.
למרות שאני לא בגישה הזאת.

אבל אולי שמד'ובר בלבוש, זה לא ממש שינוי באופי של הבן אדם.

זה לא שאני מבקש ממישהי שתפסיק לשמוע לועזי/תפיסק לצאת ל....

 

ולנסות לאהוב אותה כמו שהיא.

 

אם זה משמעותי בעינייך אפשר אולי בשלב יותר מתקדם ללכת ביחד לקנות בגדים או משו כזה[שמעתי על זוג שעשו את זה בדייט שלישי..]

 

אבל תדע שתצטרך לחשבו עם עצמך עם זה רק העניין הספיציפי הזה או שזה נפש כזאת שקשה לך להסתדר איתה[נפש יותר זורמת ופחות אלגנטית ומנומסת]

 

שיהיה בהצלחה!!!

אני מבין את מה שאתה אומר שאתה רוצה שהבחורה תטפח את עצמה לפני דייט.. זה באמת מראה על משהו יותר פנימי.. בואו לא נהיה עיורים. זה יכול לבוא לידי היטוי כמו שאמרת גם בראיון עבודה.

יש עוד גישה בנושא.
הגישה שאומרת אני מי שאני בלי להסתיר.
זתומרת, החברה היום קבעה לנו כל מיני קודים של לבוש, וכל מיני חוקי טאקט. ויש אנשים שלא מתחברים לגישה החברתית הזאת, ולא רוצים להיות מושפעים מהחברה.. ולא לקנות מותגים.. ולא להתלבש "יפה".. אלא להיות עצמי.. ואם זה אומר גם לבוא לדייט לא מאופרת כי כזאת היא.. ובנות פה אמרו שיש כאלה.. אז..

שורה תחתונה.. זאת הבחורה. באופן כללי מרגיש לי בדיבור שלך שאתה כן מחפש לשנות אותה..(מחילה)
יתרונות וחסרונות תמ צא בכולן. נסה להתגבר עליהן בעבודה עצמית ובעבודה משותפת..

בהצלחה ..

שאתה משקיע לפני דייט,לפני ראיון עבודה, מעבר לצורה החיצונית, זה מראה גם משהו עלייך, השקעת, התאמצת.

 

לגבי הגישה של "אני מה שאני...", כפי שרשמתי למעלה,

בשביל מציאת חן ראשונית, דעתי היא שצריך להשקיע. אני מה שאני אומר שאני יכול לבוא גם בכפכפים ושורט לפגישה.

 

לגבי הלשנות אותה, לא, אני ממש לא מחפש לשנות אותה. (למרות שיש סיפורים על זוגות ששינו אחד את השני, בין אם זה הגבר, בין אם האישה).

פתחתי את זה בשביל לדעת האם זה נכון לשנות אותה?

האם צריך לנסות ולהמשיך? לוותר ולהמשיך?

 

ברור לי שאין בחורה מושלמת.

צריך כל אחד לדעת על מה הוא מוכן להתפשר ועל מה לא.

 

לי באופן אישי, קשה שבחורה לא משקיעה בעצמה מבחינה חיצונית,

אז כן, כמו שהגיבו פה, בבית שלה היא לא תהיה "מתוקתקת", אבל בשביל ליצור את הכימיה, את המשיכה, את המציאת חן, צריך להדליק את הניצוץ, בשביל זה, אתה צריך לדאוג להשקיע בעצמך

שאני אומר להשקיע, איפור וכו', ממש לא מה שעושה לי את זה לכאן או לכאן.

אבל לפחות בלבוש...

יש אנשים שזה באופי שלהם. אני כתיכונסטית מאד אהבתי את המראה הזרוק- ועד היום כיף לי ללכת עם בגדים כאלו. 

אז אצלי זה קצת השתנה ואני הולכת גם יותר "נורמאלי" אבל לא תמיד..

אבל מי שקיבל אותי- קיבל איתי גם את המראה הזרוק וצריך להסתובב איתי ברחוב גם כשאני לבושה בג'ינס מלפני 7 שנים וטוניקה שקניתי יד 2..

וקיבל איתי גם את הבגדים הצבעוניים שלי (בעלי התחלחל בהתחלה מכמות הצבעים שאני מסוגלת ללבוש על עצמי ביחד )

 

אז נכון שאני כן בוחרת את מה שאני יודעת שהוא יותר אוהב- כי אני יודעת שזה משמח אותו.

אבל אני הולכת גם איך שהוא פחות אוהב. והוא מקבל את זה.

וגם לא את כל הבגדים שלו אני אוהבת, אז מה?

 

אם זה מאד מציק לך ואתה חושב שזה לא ישתנה- אז תחתוך.

אם אתה מאמין שיש לך את היכולת לקבל אותה ככה- אז תעבוד על עצמך ותקבל.

סגנון מסויים של אדם זה המהות שלו.אתה לא יכול לשנות אותה בחורה שבמקום ללבוש מכנסי אלאדין תלך עם חצאיות ג'ינס.יכול להיות שזה לא מרגיש לה שזה היא.זה לא הסגנון שלה.מה שכן,אני מצפה מאדם שלדייט יבוא עם בגדים מכובדים .מזה בגדים מכובדים?בגדים נקיים,לא קרועים,בלי כתמי אקונומיקה או בלויים.אם סגנוןמסויים הוא מכובד או לא זה בהחלט תלוי חברה וסובייקטיבי

יכול להיות ששווה לך כן לנסות להעלות את הנושא. לפעמים זו לא "אמירה אישית" שמתבטאת בלבוש אלא פשוט חוסר מודעות מספיק לחשיבות של הטיפוח.
מכירה מישהי שהייתה די "שלוחית" לפני שפגשה את בחיר לבה והיום היא אחת המטופחות...
אז נכון שלא צריך לבנות על שינוי אחרי החתונה, אבל שווה לנסות דרך צד שלישי לבדוק אם זה סתם חוסר מודעות ולעזור לשפר את המצב..
אם אתה מרגיש שיש בסיס עמוק יותר לקשר וזו כל הבעיה, לדעתי שווה לנסות.

באמת זה עבודה גדולה מאד. אני רואה את התקופה הזו בתור הזדמנות להתחזק המון באמונה וביטחון.

בכל קשר כזה משקיעים כוחות נפש.

 לפעמים יש תקווה מתנפצת,חיתוך חד

ואתה שוב מוצא את עצמך עומד שם,לבד.

 

כשרוצים להסתכל על זה בהסתכלות חיובית

אפשר לראות יש פה תהליך של השתלמות

מניסיון, מכל קשר אפשר ללמוד

מהמידות הטובות,מתהליך הבנייה

לחזק את הרצון,להתחיל לטעום מה זאת אהבה

לחדד לעצמך את התכונות שחשובות לך

ואפילו בדייטים הכי מאכזבים: לגלות שאימון וכימיה בין אנשים-זה ממש לא אוטומט!

האכזבות האלה יקלו עליך לזהות את האחת

בהצלחה

 

לראות את הטוב שהיו בקשרים ובאמת ללמוד מכל אחד על עצמי ועל החיים.

מאמינה באמת שהכל לטובה וכך גם כניסה לקשר ויציאה ממנו..

למרות שהיה לי קשר ארוך..

ואולי טוב שכך?

לא לשאול שאלות, לא לחשוב מה היה קורה אילו, לא להתעסק בעבר?

 

(וברור שזה כואב וזה לוקח הרבה כוחות נפש)

יש כאלה שיכולים פשוט להמשיך הלאה שזה אחלה

(אם אני זוכרת נכון,כתבת לי פעם שאת לא חופרת)

ויש כאלה שנוטים להעמיק ולחשוב,לאסוף תובנות מהדרך

שגם בזה יש יתרון (כל עוד לא מגזימים בנבירה ומתרחקים ממצב של הלקאה עצמית על טעויות וכו)

כל אחד והסגנון שלו

העיקר שמצליחים להמשיך ללכת

 

וברור שמלכתחילה לא הייתי רוצה את זה...

 

אבל אני מאמינה שבשביל להגיע לאיש שלי הייתי חייבת לעבור דברים -

לעבור מסלול כדי להגיע לשלמות שלי.

וזה המסלול שלי... ובלי זה לא הייתי מגיעה למקום שאליו הגעתי.

 

ראייה חיובית שראיתי אצל אישה מקסימה:

היא התחילה לצאת בגיל 18 והתחתנה בגיל 28 - 10 שנים... (!)

והיא אמרה לי: ב"ה שהתחלתי לצאת מוקדם! הייתי צריכה לעבור את כל זה - אז טוב שהתחלתי עם זה מוקדם...

אין לי הסתכלות חיובית יותר מזה שזה רצון ה'.

שקשה לי לפתח קשר עם בחור כי אני מפחדת שבסוף זה לא ילך ואני אשאר עם לב שבור..

כל קצה קצהו של צער או כל תחושה אחרת נלקחו בחשבון

על ידי נורא עלילה.

אין איתנו מי שיכול לרדת לעומק מזימותיו (במובן של מחשבה.

כך אצל הראשונים).

"כל גל וגל שבא עליי נענעתי לו בראשי" (יבמות קכא.).

 

אני לא מאלו שמחטטים בכל דבר שעובר על מנת למצוא

בו בכל זאת את מה שטוב לי. די לי במה שאני מאמין שברמת-

העל הכל לטובה ואני לא אמור בהכרח להבין איך כמה ולמה. וכמדומני

שכרוח הדברים הללו כתב החזו"א בספר אמונה וביטחון. אמנם

אם התובנה עולה מאליה, אדרבה, אני לוקח אותה בשמחה,

אך נזהר שלא לקבוע בה מסמרות ולא לראות בה את חזות הכל.

 

לענ"ד כל הצדדים החיוביים שמעלים כאן מדי פעם שקוראים להסתכל

על צד פלוני או לשים לב לצד אלמוני, הם רק כתרופת הרגעה לנפש

המיוסרת והנבוכה. מוצאים לה נקודת אור שתבליח באפילה.

אך צריכים להיות מאוד זהירים מן היומרה לומר ש"עלינו" על התכנית

האלוקית. 

נכון שאני צריכה להאמין שהכל לטובה ונכון שקטונתי מלהבין חשבונות שמים

ועדיין,אני לא רואה בעיה בלנסות לחפש את הטוב האלוקי שמסתתר מאחורי הדייטים המאכזבים

אפשר לעשות את זה בדיוק כמו שמנסים לראות את הטוב האלוקי גם בתחומים אחרים בחיים

לא עולה לי עכשיו דוגמא אבל אני חושבת שהובנתי

לא שללתי את הנסיון כל עוד הוא נשאר בגדר נסיון.

עם זאת, לא כ"כ התלהבתי מחתירה קדחתנית לתור

אחר איך זה טוב בשבילי. לפעמים זה בא בהברקות

והארות, וזה מספיק לענ"ד.

לפעמים יש תחושה שאונסים את המציאות לחייך אליי, גם

אם היא לא כ"כ מעוניינת. ברובד האלוקי וודאי שזה כך,

אך לא צריך להתעקש לראות את זה גם בעיננו (אמנם,

להתפלל אפשר, וכמו שכתוב: "הראנו ה' חסדך").

אם אדם מרגיל את עצמו באופן קיצוני לדרך הזאת, יתכן

שהוא ימצא את עצמו נבוך במציאות שחורה משחור

שלא יימצא בה אף חלקיק אור אחד.

אמנם אם הוא מרגיל את עצמו לחשיבה על תכנית

כוללת שמגמתה ואפילו מציאותה בהווה היא טוב לכולם,

הוא ילמד לחשוב בצורה קצת מופשטת מעבר למה שרואות

עיניו ומשיגים חושיו בפועל.

לכאורה לא יתכן ש"נדע" באמת מאומה, והרי ההסבר:

 

ידועים דברי הרמב"ם בהל' יסוה"ת שלגבי הקב"ה הכל אחד- 

הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה. נמצא א"כ שהמידע ("הידוע"

בלשון הרמב"ם) הוא חלק בלתי נפרד מהקב"ה, ואיננו נטפל

אליו כבני אדם. ועל דרך זו אמר החכם ר"י אלבו בספר העיקרים:

"אילו ידעתיו - הייתיו".

 

נוסיף עוד נדבך:

 

מכיוון שהשאיפה לאחד את שלושת ה"מרכיבים"

הנ"ל לגבי הבורא נובעת מתוך הכרת אחדותו, שלא יתכן שכלפיו

יתפרדו שלושת היסודות הללו משום שא"כ לא יהיה אחוד באמת,

א"כ כל שכן שלא נוכל לומר במידע עצמו שהוא חלוק לכמה חלקים,

כלומר שניתן להפריד ידיעה מידיעה, שהרי המידע הוא חלק ממנו,

ואם במידע ימצא פירוד וחיבור, נמצא שגם בו עצמו שייכים אותם

מושגים.

 

 

נעבור הלאה:

 

לאור האמור לעיל לכאורה נגזרת המסקנה שלא יתכן שבן אנוש

יבין וישיג וידע השגה אמיתית כלשהי מהמציאות על אמיתתה,

שהרי אותה השגה היא בהכרח חלק מהמידע אותו הקב"ה יודע,

וכבר אמרנו  שאם משיג מקצת המידע בהכרח הוא שמשיג כולו,

ואם משיג כולו נמצא שהוא עצמו הקב"ה. והרי הכשל עומד לפנינו

כחומה בצורה.

 

ואם תרצו אפשר גם להתקדם הלאה:

 

גם התובנה הזאת שלא ניתן להבין כלום בכל זאת מוגדרת 

כ"תובנה". לאור התובנה הזאת עצמה - איך ניתן להבין או לידע

אותה עצמה?

 

וסליחה אם  למישהו,

או שהוא מה אני רוצה ממנו...

מילה ממה שאתה כותב..

:'(

אשתדל בעז"ה להיות יותר ברור.

 

אבל אבל אבל!

עם זאת יצויין שלעיתים אני כותב בכוונה תחילה ובאופן

יזום בסיגנון אזוטרי על מנת לסנן את קהל הקוראים לסיבת

סיבות שונות ומגוונות.

הצלחת לסנן...

אתה מבין את כל העסק הזה שה' וידעתו אחד, ולא יכול להיות בו שום שינוי?

לפי זה הקב"ה לא שמח במצוות שלנו, לא עצוב מהעבירות שלנו, לא רוצה שנעשה מצוות והוא כמו סלע שלא משתנה בכלל.

 

וכתוב שם שהקב"ה "כביכול" רוצה, ו"כביכול" שמח. מה זה "כביכול?

 

אני מזמן התייאשתי להבין את המושג אלוקים בעצמותו, אלוקים הוא משהו לא מובן מעצם היותו דבר שלא היה צריך בריאה.

 

קשה, אך לא תמיד בלתי אפשרי.

 

ולגבי מענך:

 

בעצם מה אמרת?

"שאלת שאלה? בא ואוסיף לך עוד שאלה. כמו שלשאלתי אין תשובה -

כך לשאלתך".

 

ובכן,

בעיקרון אינני נבהל משאלה ללא תשובה, אך לשאלתך הספיציפית

הזאת כנראה שיש תשובה. בעצם לא ממש תשובה. יתכן ששאלתך

או ליתר דיוק - תמיהתך, היא היא התשובה. כלומר, יתכן שאתה די

צודק למרות שלא כ"כ נראה לך. "די צודק" - בבחינה מסויימת.

בהתגלות -לא, אך בעצמות - כן. יש דרגה (אין הכוונה ל'דירוג' ח"ו

באלוקות אלא יותר במובן של 'בחינה'. ואכמ"ל) עליה נאמר: "אם חטאת מה

תפעל בו וכו' ואם צדקת מה תתן לו" (איוב לה). ועליה גם נאמר:

"הלא אח עשו ליעקב" (עובדיה א) - ששם, שניהם שווים לפניו רע כטוב,

וטוב כרע.

 

ועוד בטרם תתקפני על "החילוק" הזה שחילקתי (למרות שאם תדייק

זו לא בדיוק המילה הנכונה), שים לב שאתה צריך להתמודד עם מקראות

מפורשים כאלו ואחרים המצביעים על הנקודה הזאת שהנחת כמושכל

ראשונה שאיננה נכונה.

 

זה בעצם כל הקבלה, אחרת איך יש עשר ספירות.

 

מדברים על התגלות ועל מה שאנחנו רואים שהוא פועל.

בקיצור כל הזמן מדברים על האינטראקציה שלו איתנו ולא עליו בעצמו.

 

אבל זה לא קשור לדבריך. אתה דיברת על עצמותו יתברך, שהוא וידיעתו אחד, וזה מה שניסיתי להעביר - אין לנו שום מושג בעצמותו ית', וקשה לבנות טיעונים לוגיים על דברים שלא מבינים

 

(לא אמרו לך פעם שאתה חופר על?, כי לי אמרו...)

החילוק הזה מופיע כמה פעמים כבר אצל הראשונים.

 

אך שים לב שלא ניסית ללבן סוגיות בעצמותו גופה, אלא ביחסינו

אנו אליה וכלפיה, וחושבני שזה די לגיטימי.

 

 

בנוגע לסוגריים:

 

שאלה טובה שאלת בני. 

קודם כל - "חופר" <> "על" - הילכו שניהם יחדיו?

שנית, אינני זוכר אם אמרו לי בעבר או לא, אך מה שבטוח שעכשיו

אמרו (ואגב, למה התכוונת ב"כי לי אמרו"? זה סובל שתי משמעויות

לפחות).

ברוב זמני אינני כזה, אלא אם כן כאשר נחה עליי הרוח. אבל מה יש? דווקא כיף.

היינו שאמרו לי שאני כזה (כשהייתי צעיר ושיגעתי את כולם, עדיין לא קראו לזה חפירה, וקראו לזה שאני מתפלסף)

התכוונת להגיד שאין בעיה בהארות האלה של התגלות הטוב האלוקי (יותר נכון,מה שאנחנו בשכלנו הפשוט חושבים שזה אולי  קצה קצהו של הטוב האלוקי..)

אך צריך להזהר מחיפושים קדחניים של חיפוש האור במצבי חשיכה כי זה עלול להוביל לייאוש

כך שבמצבים כאלה כבר עדיף להסתפק באמונה הפשוטה שהטוב האלוקי קיים גם כשהוא לגמרי נסתר מאיתנו

במילים אחרות: אם יש הארה-יש!

וכשאין הארה-אוחזים באמונה

 

*במחשבה שניה,מבחינה מסויימת האפשרות השניה יותר גבוהה מהראשונה בגלל שהיא דורשת ממך להסתכל מעבר למה שאתה רואה (מלך האריות,שם שם) ולהאמין במקום שבו שבו השכל נגמר והראות מיטשטשת.

היה לך תיקון כלשהו
ב"ה שזה נגמר בטוב, ועכשיו יש מעכב אחד פחות בדרך לחופה

צריך באמת לחשוב- מה קיבלת, איזה כוחות חדשים גילית בעצמך?
מה הפתיע אותך? משהו שדווקא זרם לך כשחשבת שאין סיכוי?
מה המכנה המשותף בין קשרים שהסתיימו? האם יש דפוס שחוזר על עצמו?

הייתי מציעה לך קודם כל להחליף את המילה "קשר" במילה שידוך... למה? ובכן, קודם כל כדי להיות יותר ממוקד. "קשר" יכול להימשך גם זמן רב, חודשים... לכאורה הכל "כשר" אבל משהו עמוק יכול להיות מפוספס ולחרוץ את גורל ה"קשר"...

 

יש הכרויות שמתחילות נהדר ונכון. מבררים, שומעים דברים טובים, נפגשים, יש "כימיה" ואפילו התלהבות. זה השלב שבו "שידוך" היה פשוט נסגר - היו אומרים לחיים ושוברים צלחת!  (כן, כן, אחרי שלוש או חמש פגישות בלבד. כמובן שלפגישות הללו קדם בירור מעמיק)

אבל "קשר" עלול לחשוב שהוא רק בתחילת הדרך וצריך להמשיך להיבחן מאלף זויות לאורך תקופה.... מוכרחים "לצאת" ולהכיר עוד ועוד ועוד... כך או כך שטות כזו או אחרת יכולה פשוט להפיל אותו.

לאנשים יש מצבי רוח, משפחות לא מושלמות, רגישויות, טראומות... כשהוא לא צולח, כהגדרתך, לא חושבים שזה שטות אלא דבר מהותי ושהוא לא צלח "בצדק". אבל האמת היא, שאין שלמות בעולם. במילים פשוטות, כל אדם שהתלהבת ממנו בהתחלה, לאורך זמן תמצא אצלו גם חסרונות ואפילו מהותיים...

 

בשביל להתחתן לא צריך למצוא אדם חסר חסרונות כי אין כזה. אלא לראות שהדברים העיקריים הם בסדר (יראת שמים, טוב לב) ומרגישים טוב ביחד ויש הערכה הדדית ורצון טוב ומשיכה, וזהו. לקפוץ למים. בכל מקרה יצוצו חסרונות, בכל מקרה תהיה עבודה משותפת, בכל מקרה החיים זה התמודדות.

 

הרבה הכרויות מוצלחות נגמרות בכלום, (ותמיד בגלל סיבות לכאורה מוצדקות) בשעה שאותן הכרויות ממש בתור שידוכים ממוקדים היו נגמרות בחתונה... בשורות טובות והצלחה רבה

 

 

למרות שעדיין יהיה חוסר בהבנה  מדוע ולמה למה דוקא היא  , 

האם לא היתה לקב"ה דרך אחרת להביא אותי להיכן שאני רק באמצעותה  ועוד שאלות ...

בל נשכח שגם הצד השני עבר דרך לא קלה עם שאלות לא פחות משלך בסופה 

בגדול נראה לי שאם תתחיל עם השאלות יהי לך קשה להבין וגם השאלות רק יתחילו להצטבר 

תשובות לכל השאלות סביר להניח שתמצא רק אחרי  120

 

אבל אתה לא צריך תשובות , אתה צריך הבנה ובהירות שמה שלא היה טוב שלא היה ,

ולחכות לטוב שבע"ה יבוא וישאר תמיד , 
בע"ה כשתפגוש את האחת הכל יהיה מאיר ובהיר וכל השאלות יעלמו ברגע עם סייעתא דשמיא .

 

יהי רצון שנזכה כל אחד מאיתנו לחוש זאת מהרה עם זיווגו בשמחה !

בעיצומה של הדלקת נרות חנוכה

אבל זה מעניין לדעת את אחוז שכן יוצאים מכאן..

אני יצאתי עם אתיופי..כמה פעמים..לא רואה בזה שיקול לפסילה אך וודאי שצריך לבדוק את המנטליות ולראות אם זה מתאים..

אבל ב"ה יש לי הרבה חברים בני העדה האתיופית.

 

מתה עם חלב עברנו לאינג'רה?

מהשכונה שלנו, התחתנה עם בחור יהודי אתיופי.

פעם הייתי ברכבת הקלה, וראיתי בחורה יהודיה אתיופית נאה וחסודה, ואמרתי לעצמי יש משהו בה בול מתאים לחבר שלי שהוא יהודי אתיופי. לא היה לי אומץ לגשת ולסדר את השידוך. עד היום אני מצטער, כי חבר שלי עוד לא התחתן.

יש לי חבר אחר, שהוא בן 33 יהודי אתיופי, מאוד נחמד וכישרוני. הוא לומד בישיבת הסדר ידועה, והוא מוציא חוברות של דברי תורה. אם מישהו מחברי הפורום, חושב על שידוך בשבילו, אשמח בש"א או מסר.

אני מחפשת ל-2 בנות מנשה מתוקות, 32, ו43(סיבוב שני)

פרטים באישי למי שיש רעיון

הרי שהם התנצרו........צאצאי פלשמורה .....
.הכרתי עולה חדשה שאני מאוד מחבב, אבל כששאלתי את חבריי האתיופים (הם וותיקים-ביתא ישראל), אפילו הם לא כאלה מחבבים אותם בלשון המעטה(!!!) ונמנעים מלהינשא להם......
מה עושים???

תבדוק ותברר ספציפית

תברר אצל הבחורה על המוצא של משפחתה ולא לשאול אחרים!!!!
ואגב לא כל מי שעלה לפני 15 וכו שנה התנצר וכל מיני סיפורים למינהם.. פשוט לא כולם זכו לעלות לארץ באותו זמן ..

גם אם המשפחה שלו לפני מאה שנה התנצרה (פלשמורה.. שאגב, זה ממש כינוי גנאי, ראוי להגיד זרע ביתא ישראל,. )
זה דומה ליהודים האנוסים בספרד.
הרב מרדכי אליהו זצל אמר שיש חשיבות גדולה לקרב אותם ולהחזיר אותם לחיק היהדות..
כי הם צאצאים של יהודים, והם שמרו על הקהילתיות שלהם, הקהילה הנוצרית לא קיבלה אותם.

נכון שיש מתחים בין "ביתא ישראל" ל"פלאשמורה" אבל תשאיר את זה להם.. 

 

זה כמו שיש מתחים בין חסידויות וזה לא אומר שחסידות אחת טובה יותר מחברתה

 

אני מתנדבת עם עולים שעלו בשנה האחרונה, הידע שלהם ביהדות די גדול וגם באתיופיה הם חגגו חגים וכו'.. 

 

ברגע שהם עוברים גיור גם פה אין לך מה לחשוש בכלל.. 

ואגב.. למיטב ידיעתי.. הידע שלהם גדול כי הם באו כמו מ"מחנות מעבר" באתיופיה.. שהיו שם שליחים של הסוכנות.
לא את כל החגים הם מכירים.
יש מצאצאי ביתא ישראל שאפילו את הסיגד, החג של האתיופים, הם לא מכירים.

באמת צריך לזכור שהרב מרדכי אליהו אמר שחשוב לקרב אותם ולהחזיר אותם ליהדות.

ושכולם עוברים פה גיור.
(נכון שקעקועי הצלבים נשארים על הפנים.. אבל זה לא מעיד על הלב.. )

צריך לקרב אותם ולהאיר להם פנים! תחשבו שהם צאצאים של דן! קולטים את זה??

ובקשר לשידוך- תבדוק פערי מנטליות מילא.. כי הם ודאי יהודים..

של הרב יוסף הדנה, הרב ראשי לעת האתיופים בארץ, והוא מהעדה בעצמו. הוא בירך אותי לזיווג הגון, במתיקות ובאריכות. איזה כייף!!!

ופה זה לא היה שיגרתי. הרב ממש התרגש!!!

נגשתי אליו, ושאלתי אותו אחרי זה קצת בפעירות. "מה הרב עשה ליד הנרות חנוכה"? הוא קצת נבהל מהשאילה, ואז הוא הסכים להגיד לי רק, שיש עניין גדול בהסתכלות על הנרות חנוכה.

אחרי זה ראיתי בספר 'אמרי פנחס', שמי שמסתכל על הנרות חנוכה, מושך על עצמו קדושה מה'אור הגנוז', שה' גנז לצדיקים לעתיד לבוא. (יש גם עניין הלכתי להסתכל בנרות)

ראיתי גם בספר, שתפילה על זיווג בימי חנוכה היא סגולה מיוחדת, כי בחג חנוכה הנס והמצווה מתקשרים ל'בית'. ויש עוד טעם למה יש סגולה מיוחדת דוקא לבת להתפלל על זיווג בחנוכה, אבל לא אכתוב את הסיבה כדי לא להאריך.

זה היה בזאת החנוכה- שכל הנרות דלוקים.
וחזרתי הביתה בלילה וחלקם היו דלוקים עדיין..
אז התבעסתי מזה שהחג נגמר, אז בהיתי בנרות הרבה זמן עד שקפץ לי ה"כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן", אז אמרתי לעצמי וואלה רעיון, פשפשתי בכל הימים של אותם נרות שנשארו דלוקים, ובדקתי מה בהם אני צריכה לתקן ...
חחח

לנו להתרחק מעבירות ולעסוק במצוות, כך גם נר חנוכה. הפסוק במשלי אומר 'נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן', יש סגולה בנר בכלל ובנר חנוכה בפרט, להאיר ולהזכיר לנו לחפש ולפשפש במעשינו ולתקנם!
מה שמיוחד בנר חנוכה, שגם אשה שייכת במצווה, ולפי רש"י בעיקר על ידי אשה-'יהודית' נעשתה הנס. הבן איש-חי, כותב שבזמן חנוכה שולט אור רוחני של נשים!!!

בחת"ם סופר, שאומר שצריך לבדוק ולפשפש בחנוכה במיוחד, בקשר שבין האיש והאשה, ולבדוק שהכל תקין וזורם, ואם לא לתקן.
הוא אומר שזה המובן הרוחני, בנר איש וביתו. הנר מחפש שיש קשר טוב בין האיש לביתו- זו אשתו.

נכון שזה יותר מתאים לפורום 'נישואים טריים', אבל פאדיחה לכתוב שם, וגם אולי כולנו יכולים ללמוד מזה לבדוק את הקשר בשידוך אם יש, ואם אין איך נכין את עצמינו לקראת בניית בית!!!

אמש נפגשתי, ולפני שעתיים שוחחתי

עם ראש ישיבת פרשבורג בי-ם,

הנכד של הנכד של הנכד שלו

אצל ר' עקיבא סופר הנין של החת"ם סופר. אחד החברים של סבא רבה שלי בישיבה, היה המהרי"ץ דושינסקי, שאחרי זה נהיה הגאב"ד של העדה החרדית. יש מכתבים שהשתמרו בינו לבין סבא רבה שלי. עיקר התוכן של המכתבים, זה עזרה כספית לישיבה של המהרי"ץ דושינסקי, שעדיין קיימת היום בשמואל הנביא.

(ואם זה בדרשותיו - אז כנראה ראיתי את זה לפני כ-5 או 6 שנים),

 

ובכל אופן, לך אני יכול לומר:

עניין נר, עי' בגיטין (נח.) שתי פתילות בנר אחד ע"ש שנדרש על הקשר בין איש לאשתו,

וידוע מדרש דעל פתחינו כל מגדים וכו' שנדרש על חנוכה, ומנגד גמ' דעירובין (כא: ) בדרשה

על אותו פסוק - שאוגדות וכו', וצרף לזה את דברי החת"ס בחידושיו לשבת (כא: ) בטעמא

שהנשים לא נהגו להדליק. והכל עולה ככפתור ופרח. וקיצרתי מאוד.

כתב שדברי האמרי פנחס, שאור הנרות הוא בחינת האור הגנוז,

נמצאו כבר בדברי הקדמונים - בעל הרוקח והמהר"ל מפראג, וכיוון

שהאור הגנוז שימש ל"ו שעות, לכן גם אנו מדליקים ל"ו נרות בכל ימי החנוכה.

 

ונראה להסביר מה עניין אור הגנוז לחנוכה, שעניין האור הגנוז הוא כעין

ערוץ שמקשר אותנו ל"קדם העולם". העולם עצמו יצר מימדים של הגבלה:

זמן, מקום וכו'. אך הקב"ה השאיר פתח וצינור למימד שבו אין הגבלות,

כמו שהיה טרם בריאת העולם. ולכן אמרו ש"אדם היה צופה באור הגנוז

מסוף העולם ועוד סופו", שכולל בעצם דילוג על שני האלמנטים המגבילים

ביותר בעוה"ז - הזמן והמקום.

וגם בחנוכה, מלבד מה שהנס עצמו ממהותו מצביע על מה שמעבר לטבע,

עוד יש בו קשר אמיץ לאור הגנוז, שהנס התבטא דווקא ע"י גורם הזמן - 

במקום יום אחד שמונה ימים, לרמוז על הבחינה שלמעלה מהזמן שהיא

אור הגנוז כנ"ל. וגם המספר שמונה עצמו, כידוע, עליון מהטבע.

 

הוספה לדבריך שהמקביל ל'אור הגנוז' בעולם הזה, הוא השמש, שהוא מסמל את הנהגת הטבע. ה'אור הגנוז', מסמל את ה'מעל לשמש', מעל הטבע.

המקדש ששם נעשה נס חנוכה, גם מסמל את המימד מעל הטבע, כמו שהמהר"ל מאריך ב"דרך החיים", על המשנה "עשרה ניסים נעשו במקדש"!

הכל או של גני ילדים או בהברה חסידית שאני לא מבין את המילים..!! 

ושלוש חתונות- שבוע אחרי שבוע- של שלוש חברות טובות.

איך עוברים את זה בלי לקנא? בלי להיכנס לדכדוך?

איך מצליחים לשמוח באמת בשבילם?

 

 

 

[אל תשאלו אותי איך. זה פשוט קורה לי ב"ה ]

אבל אני הכי מבסוט בשבילו!!...ברצינות..

למרות שיש משו מבאס בזה..במיוחד ששני החברים הטובים(ממש)נשואים כבר שנה..!

ועוד אחת התארסה.

ועוד אחת תכף מתארסת.

 

 

 

לא מקנאה, ח"ו.

אלא קשה הפרידה.

 

אבל יום יבוא בעז"ה בקרוב ואנחנו ניפרד מהחברים הטובים שנשארו רווקים

ללמוד להנות מזה..זה בערך מה שאני עושה..!!!

 

התחתנו עם החברים שהוא דיבר עליהם...

חלקן, אגב  

אחד חצי שנה ואחד שנה וחצי

היחידות שלא התחתנו! אהה וזה לא שאני בל"חית!! ממש לא!
היינו דירה של איזה 16 בנות, כולןןןןן התחתנו שנה שעברה ובחופש, ונשארנו 3!!!!
לא פלא שאני מבלה את שיעמומי בפורום הזה

זה דירה או וילה???

 

סתם מסקרן אותי עכשיו כמה בחדר היו

בנות שרות אומללות

ניצחתי באומללות ?

פעם ראשונה

פעם שניה

פעם שלישית..

לא.

לא

ניצחון מוחץ ל.......

לי!!!

 

 

 

תודה... תודה...

מאיפה אתה מביא תסמיילים השווים שלך??

 

 

ומגניב.. סופסוף אתה קריא...חחח

 

אני דווקא ממש לא שמן. שאלי את מי שמכיר.

 

 

ואני כ"כ שמח שסוף סוף אני קריא (*).

 

 

 

(*) נראה לי שהכוונה הייתה ל"מובן". אבל מה זה משנה.

 

 

 

(C) זכויות היוצרים שמורות ב/ל מערכת.

ואח"כ עוד מעז לקחת לעצמו את הזכייה

ווייייייייי...

 

נראה לי שרוח הימים ממש משפיעה ועושה את שלה...

 

לא, גבירתי. עם כל רצון הטוב, אלו לא סופגניות. אלו סמיילים.

חשבתי שתבינו לבד

אם אני אסביר זה כבר לא יהיה מצחיק

א. אופציית השום נדחתה על הסף. לא אכיל.

ב. שמן - למיטב ידיעתי שמן יותר אוכל (מלרע) מאשר אכיל.

 

לכן לא הייתה לי ברירה אלא.

השמן אוכל והשם שלך אכיל (לפחות החצי הראשון שלו..)

מה לא אכיל בשום?? זה הדבר הכי שימושי בארץ

|רצה להכין מרק בצל עם שום|

עייני שָם.

 

נה נה בננה

בתוקף!!!

 

 

 

 

זו הפקעה גסה של זכויות יוצרים!

 

אותך לבית הדין הבין לאומי בהאג.

רק לא לבית הדין הבין לאומי בהאג !!!!!!!!!!

 

אני מרגישה כבר לא נעים עם הניצלוש הארוך.

סליחה ויטמין!

בדיוק רציתי לקנות סופגניה במילוי בקשופ

 

<צ>

אם כבר, כמו שלימדה אותנו הרבנית בגן שרה:

 

"יודעים אתם לכבוד מי,

יודעים אתם לכבוד מה,

לכבוד החנוכה!".

 

ובלי כל קשר - היא נסגרה כבר מזמן. יש מנצח.

אהבתי בעיקר את הקטע הזה

 

לא אתונות חיפשתי, לא מלוכה.
ביקשתי רק אותך.
דודי,
הנך לי ואני לך.
מדוע עזבת גנך?
האשמע קולך?

שבחנוכה אותנו היא מחממת.
נרות יאירו לו את הנתיבות הסבוכות,
ואלייך יגיע דודך בשמחה ודיצות.

דודך יבוא אלייך כגיבור מכבי,
ויסיר ממך כל בכי ונהי.
את לבך המשתוקק ישמח,
באור חדש שעלייך יזרח.

דודך יבוא אציל ככהן המשמש לתפארת,
ועלייך יענוד תכשיטים זוהרים כעטרת.
שושנים ופרחים יביא לך ליופי,
וכקטורת מריחם הנודף תתבשמי.

דודך רק בך יחפוץ ויחשק באהבה,
ואליו תשאי עינייך בערגה.
קדושת הימים מסוגלים,
להביא לאיחוד רעים ודודים!!!
בהצלחה!

אני מרכלת רק על מי שמעניין אותי...
נניח קשר רציני רציני שיש כבר מה לספר..
על כל השאר אני לא מדברת, אלא אם כן היה קטע מיוחד/מצחיק וכו"...

 

מה השאלה כמה אנחנו מרכלים או משתפים חברים בקשרים קיימים או בקשרים שהיו ונגמרו ?

 

קיימים רק חברים ממש קרובים .

שהיו בעיקר דברים מצחיקים ...

גם שאני צריך להתייעץ עם חבר/רב על מישהי

אני משתדל לשנות או להסתיר פרטים שלא רלוונטים כדי שלא ידעו מי זאת 

אולי משתף (כמו שאמרת) תובנות מקשרים קודמים ואז צוחקים (או מתבאסים). לא יוצא לי לשתף הרבה, רק עם חברים טובים.

ואם כן אז רק בתוך המשפחה או חברות קרובות.
וכמובן שרק דברים טובים

ועכשיו גם ריכלתי על עצמי

לגבי דברים רעים, לא זוכר שום דבר רע מהמדוייטות שלי, כך שגם אם הייתי רוצה 'לרכל', לא היה לי 'חומר'. גם אם נפרדתי, זה כי לא הייתה התאמה, ולא בגלל דברים רעים.

אצלנו במשפחה גדלנו ש'לשון הרע', זה בדיוק כמו 'לאכול חזיר'. אבל יש להדגיש, שבדייטים יש מקרים שמותר ע"פ ההלכה לספר.

א. לרכל, זה לא דברים רעים!

ב. בדכ מי שאת מספרת להן/ם זה אנשים שלא מכירים את הנפשות הפועלות...

לא חשדתי בצדיקה שכמותך, ובכלל בחברי הפורום!!!

רק הלשון של 'רכילות' צלצל לי כמו 'לא תלך רכיל בעמיך', לכן רציתי להוציא מדברים רעים שאסור.

היא, שאני יודע, שהוא לא יעביר הלאה מידע.

<צ> למי הוא יעביר לחברים שלו בבית אבות? אז שידעו, ויהיה להם משהו עסיסי לשוחח עליו...

לנכדה שלו  

 

ויוצא שבעיקר בדייטים פחות טובים אני מספרת יותר.

מספרת לחברות בעיקר על הפדיחות והקטעים ההזויים

לק"י

 

אני חייבת לשתף בהרבה דברים, ובטח בנושא כזה..זה עוזר לי בדר"כ.

גם עכשיו אני מספרת דברים, אבל נראה לי שפחות.

לא ברור שאנחנו צוחקים?

טוב, נו |מקפל את הזנב ומקבל בהבנה את העונש|

את יכולה לבקש מיעל ובהינף שרביט כל הניצלוש יעלם.

לק"י

 

רות סוף!

 

 

ממש כלום. אולי עם ההורים בלבטים

פאי לחלק ל2 רדיאנים...

חשבתי שאתה עונה על הסקר...
תגיד רגע כל הכפיר גולנים ש'ך זה אותו דבר?
ועוד עניין, אני בחיים לא מודד ברדיאנים רק במעלות!

די קל לזהות אותם כי ישלי סגנון יחודי

ולעצם שאלתך-כל פעם שחוסמים אותי מנסיו"פ/נוג"ה אני פותח אחד חדש...

רק את אחותי..

אלא אם כן עולה לי בדיוק משהו לראש.

וגם אז תלוי עם מי אני נמצאת.

 

לא אוהבת לחפור בזה יותר מדי..

לק"י

 

ממש חבר טוב אתה <צ>

 

אבל לפעמים אתה מרגיש את זה כל כך חזק ולרגש קשה להכיל את הכלל הזה שהכל מסתדר בסוף קורה לי הרבה. וסה"כ אני בנאדם חיובי...

אבל תזכרי שזה שעוד לא פגשת אותו כרגע זה הכי טוב בשבילך, ה' רוצה את זה.

בקרוב בע"ה!

ותמיד לחייך -אין לדעת את מי תפגשי ;)

מסכימה?

 

מזדהה איתך אחות יקרה!!!

 

בעזרת ה' הרבה שמחה בקרוב לכל מי שצריך!!!

לצעוק לך:

הוווווווא כאאאאאאאאאאאאן !!

 

רק חכי רגע..

שתדעי לך שבחנוכה תמיד יש איזו הארה מיוחדת ומשמעותית מאת הקב"ה. תנסי להתבונן ו'לחפש בנרות', ישועת ה' כהרף עין! שנשמע בשורות טובות לגבי כולם

מכירה את התחושה של הרצון להעניק..

 

איתך

 

 

אולי תצאי להתנדב עם ילדים? או עם חולים?
הם שמחים לאהבה.. וכיף להעניק להם אותה..
נכון שזו אהבה ש ו נ ה .. אבל זה גם משו..

ו .. אולי תפגשי שם מתנדב נחמד

מבינה את התחושה.

כדאי לחפש לעשות משהו ש*ימלא אותך מבפנים*, ש*יתן סיפוק*.

ולאו דווקא התנדבות עם ילדים או חולים.

כל סוג של התנדבות שתרגישי ממנה סיפוק ונתינה לאחר.

קודם כל,לבכות באוטובוס זה אחלה! תרגישי בנוח,

גמאני עושה את זה לפעמים 

חוץ מזה,את במצב טוב,יש בך אהבה ויש בך רצון לתת.

זה ממש לא מובן מאליו!! יש הרבה לצערנו שמתחתנים ממניעים אגואיסטיים נטו

ואפשר לומר שקשה להחזיק זוגיות (קל וחומר שמשפחה) בצורה כזאת

ואצלך יש כאלה כוחות ורצונות טובים

זה מצב שהוא מובן ונורמלי.אנחנו בנ"א,קיים בנו רצון לאהוב,לתת,לתמוך.וכל התכונות הטובות שב"ה קיימות בנו.
אני מאמינה שקיים בך הרצון לאהוב ולהיות נאהבת,כי זו הרגשה נפלאה,ובעז"ה עם אמונה שלמה ותפילה זה יתגשם.ותזכי להרגיש אהבה אמיתית,טהורה.

אל יאוש!

אמן,תודה רבה לכם על התגובות המעודדות!

בעזרת ה' שכולכם תזכו מהרה!

אני גבר וזה לא אומר שאני לא מבין את ההרגשה שאת מתארת...אני מבין את זה כל כך,בזמן האחרון כל פעם שאני רואה זוג נשאוי אני צריך לנשוך את השפתיים כדי לא לבכות מרוב תחושת חסר אונים..

חוסר אונים וזאת גם יכולה להיות תקווה מתוקה

כשמתחזקים באמונה (מדברת גם על עצמי)-קולטים שזה- רק עניין של זמן

הקב"ה מחליט מתי, עם מי ואיך הזיווג של כל אדם מגיע. 

גם לי היו - ועדיין יש - הרבה אכזבות, בעיות, עיכובים וכו' והכי הכי קל ליפול לייאוש ולעצב, אבל אני מאמין בעז"ה שהיא תגיע בעיתו ובזמנו...

 

 

בעזרת השם, עם הרבה תפילות, זה יקרה.

ובעז"ה זה יהיה כ"כ כ"כ מקסים, ויכניס כ"כ הרבה אושר לחייך.

עצה קטנה- דבר שלענ"ד עוזר: קבלי על עצמך דברים טובים לעשות לאחר שזה יקרה.

למשל- לעשות כמה שיותר כדי לשדך חברות או אנשים שסביבך, לחנך את הילדים ללימוד תורה ושמירת הלכה ללא פשרות וכו, (לכאורה חלק מהדברים הם מובנים מאליהם שכך תרצי לנהוג, אבל אם תגידי מפורשות לעצמך ולה' בתפילה, שבלי נדר כך תפעלי לאחר שתפגשי את המיועד- אני מאמינה שזה נותן כוח אחר לתפילה ויכול לזרז את הישועה... זכרי שתפילה על רוחניות איננה חוזר ריקם ולכן חברי את תפילתך למציאת זיווג לתפילה רוחנית, אחרי הכל, המטרה הראשונה שלנו בלהתחתן צריכה להיות קודם רוחנית).

בהצלחה רבה

 

תודה רבה!תבורכי

ארוכים ומיגעים..

יש לי חבר כזה שמספר ספור במשך שעות

אני משמן לא עוקב

 

ואם הוא מספר על דייטים זה ממש סיפור בהמשכים

ההמשך יבוא...

 

לפעמים הבחור מדבר ומדבר ומד..

ואני בינתיים הספקתי לחשוב מה התכניות שלי למחר, ומה אכין לאכול מחר, ו..

 

ואז הוא שואל: "ומה את חושבת?"

 

 

 

פה נשברתי.

ואתה....

בדר"כ עם כאלה שנוטים לספר סיפורים ארוכים

משום מה זה קורה בעיקר עם סיפורי צבא,יש בהם משהו מרדים כזה

אבל ב"ה לא קרה לי לאחרונה,כנראה שהשתפרתי (או שמחיר הטיסות עלה) 

להיות ישראלי זה לספר סיפורי צבא כל החיים. סיפורי צבא אתה נכנס לזה ואין לך מושג איך תצא. אם בכלל

סיפורי צבא זה באמת דבר שלא נגמר

והכי מביך שמרוב בורות בענייני צבא,

אף פעם לא קלטתי את הפואנטה של הסיפור (אם בכלל הייתה כזאת..)

כך שלא ידעתי מתי מגיע הקטע שאמורים לצחוק\להתלהב

כדי לצאת מהספק,ישבתי לאורך כל הסיפור עם חיוך דבילי שכזה

 

בהחלט בעיקר סיפורי צבא! המדהים שכל פעם מחדש שכחתי את כל השטיויות שהסבירו לי ויכלתי להפגין בורות מוחלטת ולתת לבחור להיות גבר ולהסביר לי מה זה כל ר"ת שיש...

(אני טוענת שהתאהבתי בבעלי בעיקר כי הוא היחיד שלא סיפר לי סיפורי צבא!...)

למזלי הקשבתי למשפטים האחרונים שלה אז לא הגבתי ביציאה לא קשורה ‎‎‏.

אין מצב שאני אתן למישהו לנאום לי נאומים שלמים בלי לקטוע אותו, לשאול שאלות, הבהרות, להעיר בדיחה... (לא כל שניה כמובן , אני יודעת להקשיב, אבל זה המשמעות של דייט- לנהל תקשורת בין 2 צדדים- לא אוסף נאומים מייגעים וחסרי משמעות  .)

 

 

סיפורי צבא!!!!!!

על הבישולים לכבוד שבת?

לי לא יוצא להאריך בסיפורים האלה אבל זה חלק ממה שאנחנו.

בגלל כל הראשי תיבות שלכם וכל המילים האלה שאין לי מושג מה הם, אנלא מבינה כלום (ויש לי אגו כזה, אז אני לא אשאל חחח סתם! אין לי), ואז אני נרדמת!!

ועל הישיבה והלימודים..
אני יכולה להקשיב שעות...

סיפורי ישיבה הרבה יותר מצחיק! אפילו פלפול בגמרא יותר מעניין!
רק לא דברים שאני לא מבינה בהם ואני מתפדחת לשאול!! חחח וכשסוף סוף אני שואלת, אני גם ככה כל פעם שוכחת מחדש!

מעדיפים להישאר בארץ הקודש ולשמור את הכסף להוצאות החתונה..

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t594729#6606709

ה-לא זה הציניות של הפיצול

ככה חשבתי

יש מן השעשוע הכללי!

כשאתה משוחח עם בן-אדם, לחשוב ולהרגיש שאתה משוחח עם צלם א-לוהים. לא יודע, אם זה אפשרי תמיד. אבל לי זה עוזר להתרכז ולכבד את האדם שעומד מולי, ולהיות קשוב. עוד דבר שאני עושה, זה שאני חושב מה אני יכול להוסיף ולהעשיר את השיחה, כך שזה מחייב אותי לשמוע את כל דבריו של הבר-שיח שלי.

ואפשר לסמוך עליו בד"כ

מה לא עושים בשביל חבר.

זה שהוא ספרדי.. 

ככה זה הולך היום?

זה גם מנטליות שונה.

בכללי, ה"שדכן" אמור לסנן הצעות עד כמה שניתן כדי לחסוך פגישות עקרות ומפח נפש, ועניין המוצא (כמו גם גיל וגובה למשל) מסננים מצוין..
ומי שזה לא מפריע לה מדלגת הלאה

לק"י

העמותה נגד הבלחיו"ת המטורפת