פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1288)

כל טיול טוב מתחיל בטרמפ טוב...

מהתחנה המרכזית רכבת קלה עד הר הרצל משם קו 27 לבי"ח הדסה.

יורדים בהמשך הכביש עד לעין חינדק (עד חצי שעה של ירידה)

אפשר להשאר שם במעיין ולהסתובב באזור ואז לחזור להדסה (ואז זה בעליה)

 ואפשר להמשיך עד הסטף בסימון של שביל ישראל או לבן-ירוק-לבן (כשעתיים-שלוש עם עליה)

ומהסטף ממשיכים עד לכביש ומשם קו 183 חזרה לבניני האומה

 

אפשר להגיע רק לסטף.  קו 183 מבניני האומה ויורדים בכיכר של הסטף (אחרי הישוב מבשרת ציון)

 

אפשרויות נוספות: ליפתא- בכניסה לעיר, עין לבן (אמרו שאין כ"כ מים) ועין חיניא- אזור גן החיות , יער ירושלים- אזור הר נוף,

מעיינות בת עין

 

שיהיה בהנאה

מגיעים עם האוטבוס לבית שמש, תדירות גבוהה.. יורדים בצומת אשתאול, הולכים למערת בני ברית. משם יש מסלול מעגלי כמעט ממש יפה..

על כל אחד שמפרסם???

יש מנהלים

דווקא הרש"ש בסנהדרין (דף נא: ) הוכיח שכן.

 

וכן, זה לא כמו אז וכו'..

סתם.. ניחשתי לבד מה הבדיחה

לגבי אסמסים-בתחילת הקשר משתדלת להיות עניינית (להשתמש באסמסים כדי לקבוע פרטים טכניים)

ועם זאת,לא להיות אנטיפתית (כלומר,לכתוב בנחמדות).

לגבי טלפונים-אני מודה ומתוודה שזה לא הצד החזק שלי

(מין נטייה הזויה כזאת להיות מקסימה בפגישה ומייבשת בטלפון).

בקיצור,עדיף שתשאלי מישהי אחרת..

 

 

 

 

בשלב ראשון שיחות והודעות בעיקר עניניות... 

לאט לאט השיחות והודעות הופכות להיות דבר שבשגרה.. 

ולרוב הגבר יוזם את השיחות או את ההודעה .. 

אך בשלב שהבחורה גם יוזמת שיחה זה מראה על קשר מתקדם....

 

מידי.. אין כמו הזרימה הטבעית

(אני זורמת לגמרי אבל פתאום כשזה מגיע לשיחות טלפון,הייבשנות מתחילה לשבור שיאים)

שונאת לייבש אבל...זה פשוט קורה!

 

מעניין אותי מה קורה לאנשים אחרים בקשר..

 

והאמת נראלי אצלנו הפוך מאצל בת-שבע,הוא מקסים בדייטים ויבשן בטלפון.

ואני יותר זורמת בטלפון[וגם בדייטים]

אין דבר כזה נורמה

כל אחד והקצב שלו..

מה שכן,נשמע לי קשה להיות בצד היחיד שזורם בטלפון (במיוחד כשאת בת ויש איזה ציפייה ממנו להוביל את הקשר)

בעיני,יש כל מיני סוגים של יבשנות

יש יבשנות של מבוכה (אצלי זה ככה,

יש יבשנות של חוסר עניין\חוסר רגש ויכול להיות שהוא בדיוק טרוד בעניינים אחרים

את בטח תדעי לזהות מאיפה הביישנות נובעת

אם את חושבת שזה מגיע ממבוכה-כדאי לתת לזמן לעשות את שלו

(כלומר,כן להמשיך גם לדבר בטלפון אבל לא בלחץ

אולי הוא יתחיל להרגיש יותר בנוח 

(כמובן,מנקודת הנחה שיש התאמה וקשר טוב)

 

האמת הוא ממש מוביל את הקשר

אבל אני אדם יותר פתוח ממנו באופן כללי.

והוא לא רגיל לטלפונים,הוא מדבר הכי הרבה זמן איתי וגם זה 10 דק' כזה,

אני[אולי כי אני בת] רגילה לדבר שעות בטלפון עם חברות..

אתמול אמתי לו:השיא שלי בדיבור בטלפון הוא 3 וחצי שעות.

והוא היה המום.ואמר:כל החודש אני לא מדבר 3 וחצי שעות..

 

ואני יודעת שאין נורמה וזה אישי,אבל עניין אותי מה אנשים חושבים.

עצם זה שכבר דיברתם על הנושא- כבר מעולה

זה מעיד על פתיחות ומודעות לעניין

 

 

בקשר מתקדם שהיה לי,

סמסים בשוטף - שני הצדדים.

טלפונים- הוא (אבל זה כי לא רציתי להפריע לו בלימוד אז היה עדיף שהוא יתקשר כשיוכל).

 

הטלפונים זה מדד טוב - לדעת אם הצד השני מרגיש מספיק נח בקשר כדי להתקשר..

איך שזורם לך. בא לך לדבר- תדברי.

לא בא לך לדבר- אז אולי בשלבים חצי מתקדמים (אולי 3-4 ומעלה)

כדאי להתאמץ לעשות את זה גם עם זה לא זורם

2 הפסקאות הראשונות שאפשר לסנן שם את הרוב.

ובסגנון טוב ומצחיק

אני לא אומרת שהחיצוניות לא חשובה, אבל לא צריך לנתח לרמות כאלה ולהתקטנן על שטויות.

זה פועל ברמת התת מודע. בד"כ יפריע לבנות (גם דתיות) לצאת עם מישהו נמוך מהם או מקריח

(גם אם הם לא ידעו מה הפריע להם בבחור)

כך שבסה"כ היא די צודקת לגבי כולם...

יש חובה להיפגש פיזית לפני החתונה, מכאן שיש חשיבות למציאת חן חיצוני.

ובוודאי שהטיפוס המתואר לא הכרחי אצל כולן,עובדה שגם טיפוסים אחרים מתחתנים.

היא צודקת ברמה הזאת, ש...זאת המציאות.

 

נכון, קשר כזה שהוא חיצוני לגמרי שייך לעולם חומרני יותר.

 

אבל, לא צריך להיות כל כך חומריים.

 

לא צריך לשים את החיצוניות במרכז. זה לא הדבר העיקרי.

 

מעבר להרס הנפשי שזה עושה (שכולם צריכים להראות טוב, שאני אתחתן עם מי שנראה טוב, רק עם רזים.. [עיין פסקה 3.כרס]) זה לא הגישה הנכונה שאנחנו צריכים לאמץ לעצמנו.

 

זה רק בונוס נחמד..

בס"ד ובהשתדלותי

 

שבת שלום וחנוכה שמח

לא חסר במה לעזור, צריך להגדיל ראש ולעשות מה שצריך, אני חושב שלא צריך להגדיר תפקידים..

אם רואים כביסה בחבל-מורידים, כלים בכיור-שוטפים.. 

לא משנה מי עושה את זה, שנינו חיים בבית ושנינו צריכים לדאוג להחזקתו..

בעולם בחורים שפויים...
וזה לא ברור מאליו.

ואפפם לא ידעתי שיש לאשה

 

טאבו על המטבח

 

אגב- זה לא לעזור,

 

זה לעבוד, הבית שייך לשני הורים באותה המידה..

לק"י

 

זה גם הבית שלו.

אני מניחה שהעבודה תתחלק איכשהו שכל אחד יקח אחריות על דברים מסויימים (לא תורנות של פנימיה או דירת שירות).

העבודה לא צריכה ליפול על אחד הצדדים, בעיקר שהיום הרבה פעמים שני בני הזוג עובדים מחוץ לבית- זה לא שאחד מביא פרנסה ואחד עובד רק בבית (ועבודות בית זה לפעמים יותר קשה מעבודה בחוץ).

 

ואני מוכנה לתורנות בבישול..

ממש לא אכפת לי שמישהו אחר יבשל לפעמים (גם היום אני סבבה עם זה).

יש אנשים שפחות נחמד לי לעבוד איתם במטבח, אבל לא כולם..

אין דבר כזה "לעזור בעבודות הבית".

 

הבית הוא של שניכים באותה מידה, ושניכים נמצאים בו ועובדים ביחד לתחזק אותו. אין פה עזרה שמשמעה " אני לא צריך לעשות את זה ובכל זאת החלטתי להיות נחמד ולעזור לך לעשות..." - חלילה! הבית הוא משותף, וכל אחד עושה כמה שהוא יכול כדי לתרום לבית!!! כמובן שעם הזמן מחלקים תפקידים, מה שיותר נוח לכל צד שהוא והשני יעשו - עם הזמן רואים במה כל אחד טוב - נגיד האישה יותר טובה בלגהץ והבעל יותר טוב בלתקן את הסתימה בכיור - אז סבבה, שיחלקו - אבל מראש להגדיר שכאשר הבעל נכנס למטבח הוא בגדר "עוזר" - חלילה לנו. אם אין אוכל והבעל נכנס ומבשל משהו לכולם - הוא לא עוזר, אלא עושה את חובתו בבית.

אם אני שוטף כלים כי אני חייב. אז סתם עשיתי

אבל אם אני שוטף כי אני עוזר לאמא שלי, אז אני מקייים מצווה מדאורייתא

דבר שני, לטעמי אכן גם ילד בבית צריך להושיט יד בהתאם לרמתו ולהיות שותף בבית. זה לא סותר את זה שגם אם אתה "מחוייב" לשטוף כלים היום בערב, עצם זה שאתה עושה את זה כי אבא ואמא אמרו לך שאתה שותף בתחזוק הבית - זה כבר מצווה מדאורייתא של כיבוד הורים... 

 

אבל אישה - אשתך, זה כבר סיפור אחר לגמרי. שותפות אמת של ממש.

וגר בבית לבד. יש מצווה לשטוף ולסדר את הבית

משום: כל פעל ה' למנהו

לק"י

 

אני יעזור לו..

 

 

זה שזה חלק מהתפקידים בבניית הבית זה לא הופך את זה ללא מצווה.

גם שמירת שבת היא חובה ומצווה וכו'.

 

 

גם לי מפריע כשסבא וסבתא שלו שואלים אותי אם הוא עוזר בבית. מה עוזר? שותף! שנינו עובדים לתחזק את הבית המהמם הזה!

אני- ב"ה שיש לי בעל שיודע לעשות הכל ועושה.
ואני מאוד מאוד שמחה עם זה, אחרת לא הייתי מסתדרת...

זה לא שהבעל "עוזר".

הוא חי ושותף פעיל, בדיוק כמו האישה בבית, נהנה מהקיים בו ומשתמש בו, ולכן אין צורך להתקטן אלא הוא צריך גם לקחת חלק

 

באופן כללי,אני ארצה שעל עבודות הבית תהיה אחראית אשתי. זה התחום של האשה.

 

כמובן אשמח לעזור במה שתבקש,אך בסה"כ שהאחריות תהיה עליה,עיקר הבית היא האשה.

 

אגב,בערך באותה המידה ענייני החוץ שייכים לגבר,כמובן שהאשה מסייעת אך זה תחום אחריותו בסה"כ.

 

ענ"ד.

בימינו יש כאלה שיתאים להם לחיות כמו פעם

ויש כאלה שיתאים להם לחדש

בס"ד

 

וברצינות- הייתי רוצה שהוא יעזור בכל מה שאצטרך עזרה.

אני מניחה שזה ישתנה בתקופות חיים...

תלוי בעבודה

הריון או לא הריון

וכו'.

 

פשוט שיהיה שם בשבילי...

אמממ.. הכל תלוי מה עובר לך בראש.. 

 

 

הכי עדין.

טוב, אבל זה באמת יכול להתפרש לכמה כיוונים.

סליחה אם אני לא הייתי הכי עדין...

 

בכ"א מחקתי את הודעתי הקודמת (תוך כדי שהסתבכתי

עם עוד הודעה ריקה ומיותרת).

לא קונה את הטענה הדמגוגית הזאת

הממוחזרת שוב ושוב.

ואם תרצי אוכל גם להוכיח את ביטולה.

תוכן הוויכוח ביננו הוא שאת טוענת שיש לנו סף

רגישות גבוה ומוגזם מדי, חושד בכל דבר שזז,

ותלית את זה, בלי להתבלבל ב: "מה עובר לך בראש",

(ספגתי את העלבון הצורב), ואת טוענת שצריך להיות טבעי

וזורם.

 

מה היית אומר למשורר ששופך את נפשו על הנייר, 

כאשר הוא מביע את אהבתו העזה לא"י למשל, וכותב

לדוגמא מילים בסגנון הבא:

"ראיתי בה פנים מאירות ולחיים אדומות של בנותיה".

 

מה שבטוח, שזה לא יותר בוטה ממה שאת כתבת,

ולפי דעתך זה לא אמור להבהיל מישהו. הלא כן?

 

(מחכה לתשובה)

לטוב..
להרגיש ולקבל טוב ואושר..לפעמים יש הרגשה שלא רוצים לתת לי את האושר הזה...ואני שונא את עצמי שאני מרגיש ככה...

בע"ה בקרוב תראי אור!!

של חודשיים 

אל תקחי אישית אף פעם... קחי את זה תמיד בקטע של "זה פשוט לא התאים"- כי זאת האמת תכלס
אולי זה יקל עלייך...
בהצלחה
ותשמחי שהקב"ה סינן לך עוד אחד שהוא לא בעלך...

זה מזכיר לי שיר שכתבתי פה פעם

אולי תמצאי בו נחמה

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t580923#6407793

תנסי לא לקחת את זה יותר מדי אישית,לא יודעת אם זה מעודד

במצבים כאלה אני אומרת לעצמי את המשפט הזה: אני בחורה זהב, הוא בחור זהב

אנחנו פשוט כמו 2 קווים מקבילים

שלעולם לא ייפגשו

 

 

 

ולעיתים גם כשנמצא עמוק בפנים-

קשה לעמוד במקומו ולכן אולי עדיף שיתחתן עם מישהי שבאה מרקע דומה כדי שתוכל להכיל אותו.  

 

שנזכה לאש הדבקות והאהבה של בעלי תשובה!!

אבל אני יעשה בירור טוב שהוא באמת חזר בתשובה..

וכמובן תלוי מה הוא עשה בחייו..

אם אני הייתי מתחיל לצאת רק כשאני מוכן לחתונה ( מבחינת תיקון המידות, הסתדרות בחיים וכו') נראה לי הייתי מתחיל לצאת בערך בגיל 80 ככה פלוס מינוס...
יחד עם זאת צריך לשים לב לא להתחתן בנישואי בוסר ששני התחומים האלו לעייל לחלוטין לא מאפשרים זאת.

לעשות חשיבה מעמיקה למה רוצים להתחתן ואם זה מתאים לך עכשיו.

תחשבי עם עצמך-אני רואה את עצמי בתאוריה עוד 5 חודשים נשואה?!יתכן בכלל?!

 

חתונה זה לא פיקניק-זו עבודה מאוד קשה וזה אחריות על עוד מישו.

יש כזאת מחשבה שניפגשים כצו בכל הסיפורים,האמת שרק כשתגיעי לבליינד דייט אז תרגישי כמה זה עסק אמיתי ולא סתם משו שמדברים עליו,זה עיסוק בנפשות וזה יכול לפגוע באדם אם לא מתנהגים בסדר.

 

אם את בת שרות-ואת נעולה על זה שאת רוצה לסיים את השירות אז יתכן שתיווצר בעיה שתמצאי מישו מתאים ותירצו להתחתן ואז תגידי-אויי אני באמצע שרות ורוצה לסיים אותו.זה בעייתי.

[אם את אומרת-אני מוכנה אולי אם נרצה וזה יתאים לנו לסיים לפני את השרות אז אולי כן]

 

האמת?שמעתי לא מזמן על אירוסין שבוטלו בגלל שפתאום הבחור הרגיש לא מוכן לחתונה והשאיר את הבחורה עם לב שבור.

כדאי לחשוב על דברים כאלו!

 

שיהיה המון בהצלחה!!!!

 

כמה שאפשר לחשוב על זה ולהגדיר דברים תמיד יהיו מציאויות בחיים הדינמים של חתונה שאת לא תוכלי לתאר לעצמך מראש..
זה כולל מוכנות ובגרות בתחומים רבים, וכמו שנאמר לפני בחלק מהתחומים האלו אפשר שאף פעם תרגישי ב 100% מוכנה לזה.
לדעתי חשוב להפנים שחתונה זה אומר לחיות לא רק ״עם״ מישהוא,אלא גם לחיות ״בעד״ מישהוא.
כשמתחתנים אין מקום יותר לשום אינוכיות,צריך להיות מוכן לכל ויתור(אני לא מדבר על לוותר על דעות או השקפות כמובן אלא על ויתורים שלכאורה ניראים קטנים לטווך הקצר אבל לטווך הארוך כשחיים עם מישהוא צריך לזה מוכנות נפשית).
צריך לדעת שלמרות כל הצדדים הטובים שיש בלהתחתן,זה לא אומר שכל דבר ילך חלק וכמו שתמיד חלמנו על זה.כמה שבן אדם מצפה גבוה כך האכזבה יכולה להיות יותר גדולה,צריך לדעת להישאר מציאותי ועם זאת צריך מודעות עצמית כדי לדעת עד כמה אפשר להתפשר.
בהצלחה.

מה כולל אדם בוגר? זה כולל הרבה דברים

אבל נראה לי מיותר לפרט כי בדרך כלל כאשר אדם בשל לנישואין הוא מתחיל לרצות לעשות את זה

ולפני כן הוא חושש ולא רוצה כי הוא מרגיש שזה גדול עליו

 

הצורך של חתונה הוא צורך בסיסי מאוד בנפש

וכאשר לאדם יש את היכולת הרגשית לעשות את זה 

הרצון להתחתן יגבר על הפחד מהשינוי ואז תרצי להתחיל לצאת

גן, יסודי, אולפנה, שירות, דייטים, חתונה, ילדים, לחתן את הילדים, נכדים, חופשה באיטליה, חלקת אדמה ליד הירקון.

את לא צריכה להיות מוכנה, בדיוק כמו שמהגן המשכת לבית ספר, בשירות את צריכה להתחיל לצאת לדייטים.



<צ>

היה לי איזשהו קשר רציני - שלא התחיל בתור דייטים וחשיבה על חתונה אלא הגיע לכך אחרי הכרות...
אני ממש רציתי, והבחור בסוף לא רצה... זה שבר אותי לחלוטין... כעבור זמן מה החלטתי ללכת למישהי מקצועית שתעזור לי עם הסיפור הזה...
כך שאני מבינה את העיסוק בנפשות...
אני יודעת וברור לי לחלוטין שחתונה זה ממש לא פיקניק ושמדובר באחריות וכו'...
כרגע מה שעוצר אותי מלהתחיל להפגש זה א. שעוד לא יצאתי לחלוטין מהסיפור ההוא... (קרה לפני מספר חודשים...)
אבל יש גם ב. הרגשה שאני עדיין לא מוכנה לחתונה... ואני לא מצליחה להצביע על הנקודה המדויקת...

ובקשר לשירות - אמנם ב"ה טוב לי! אבל זה לא יעכב אותי ולא מה שימנע חתונה... אם אתחתן אז אפסיק את השירות...

א. זאת בהחלט נקודה. יכול להיות שכדאי לטפל בה קודם, אבל יכול להיות דווקא הפוך - שהיכרויות אחרות יעזרו לך לבנות את עצמך בלי תלות בקשר ההוא. אני הייתי ממליץ - אם ברור לך איך לטפל ברגשות האלה, גם אם זה לאט ובהדרגה, כדאי לחכות (קצת) עד שתהיי במיטבך. אבל אם את בונה על זמן בעיקר - לדעתי חבל שתתעכבי בגלל זה, אם את יכולה לעמוד בזה כמובן

 

ב. היה ר"מ אצלנו בתיכונית שאמר לנו בשיעור על הנושא הזה בדיוק שהוא עדיין לא מרגיש מוכן להיות בעל, או אב. מה שצריך לבדוק - אם נניח ל'מוכנות' - זה יכולת - בגבול הסביר - ואת הרצון שלך. אם את רוצה להתחיל להכיר ובקרוב להתחתן - לכי על זה.

 

בהצלחה רבה!

זה מטופל -הלכתי לאיזושהי יועצת שמבינה ספיציפית בתחום הזה...
ברור לי שלא אתחיל להפגש עד שלא אצא לחלוטין מהסיפור הזה.
אני לא בונה על זמן. אני בונה על תהליך...
אבל בקשר למוכנות: בגלל הסיפור הזה לא יכולתי לבדוק קודם האם אני מוכנה כי זה לא היה עם מטרה מוגדרת לחתונה בתחילה...
ועכשיו הרצון חזק מאוד, אבל איך אני יודעת עד כמה אני מוכנה?
באשר לב. - התגובה במה שכתבתי להורות משמעותית.
ותודה

לק"י

 

ומוכנות- תחשבי מה נישואים כוללים והאם זה יכול להתאים לך..

זאת מחוייבות גדולה.

 

בהצלחה בהחלטה!

השאר יגיע לבד עם הזמן והמפגשים, חבל להתבחבש.

עצם זה שמשו/היא רוצה להתחתן ממש לא אומר שהם מוכנים לזה  אני מכיר מישו שהתחיל לצאת וחתך את הקשר כשהבחורה שאלה למה הוא ענה "אני לא מוכן לחתונה" תחשוב על הכאב של הצד השני שהשקיע בקשר יצא, רצה ואז מקבל תשובה כזו. (ולא בגלל המילים עצמם אלא בגלל האדם)

אני רוצה, מאוד!! הכל טוב בחיים לכאורה - משפחה מדהימה, שירות מדהים. ועם זאת - אני מרגישה בודדה. החצי השני חסר כ"כ. אני כ"כ מתגעגעת לאותו אדם שאין לי מושג מי הוא...
אבל, אצלי הרצון לא בא בדרך בריאה וטבעית אלא בעקבות הסיפור הזה. ולכן אני לא יודעת ושואלת האם אני באמת מוכנה?...

א. נכון, הקשר הקודם פתח אצלך את הנקודה, והרצון שלך למצא את "ההוא" דומה ל"ריבאונד", אבל לקב"ה יש את דרכיו לקדם אותנו, לפעמים אף דרך קשר כושל, העיקר שאת רוצה ומרגישה צורך למצא אותו וזה מה שחשוב.

 

ב. יתכן מאד שהקשר שלא צלח גרם לך לחוסר אמונה  ביכולות שלך ובמסוגלות שלך להתחתן, מכאן מגיעה השאלה שלך, ולכן גם את לא יכולה למקד את הקושי מכיון שהוא וירטואלי, זה קורה לרבים ואם זה לא מטופל זה ממשיך להפריע לאורך שנים.

 

הפיתרון הוא ע"י חשיפת החוזקות שלך והעצמתן בכל התחומים ובמיוחד בתחומים הנוגעים ליצירת זוגיות, טיפול בבית המשותף וכו'.

 

אל תחששי, חזקי את עצמך, בקשי מחברות טובות לאתר ולומר לך את תכונותייך הטובות, את החוזקות שלך, את המיוחדות  והייחודיות שבך, העצימי אותן וגלי את המסוגלות שלך ליצירת חיי נישואין תקינים.

 

ברכה והצלחה

 

 

לב גדול,מכיל ואוהב זה חשוב מאוד! אבל כמובן שצריך יותר מפגישה אחת כדי לראות עד כמה היא משתפת,מעניקה ותומכת..

לגבי היצירתיות, למה הכוונה? לכל אחד יש את היצירתיות שבו.. יש משהו צפציפי שאתה מתחבר יותר, ורוצה שיהיה אותו עניין לבחורה? או שאתה רוצה שהיא תעבוד בתחום?

רשמת על האסתטיקה.. מאמינה שכמו כל גבר מצוי..חשובה לך מאוד העיניין של איך הבחורה נראית (גובה,משקל וכו')

אם זה ממש גורם עיקרי לפירדות,תעשה חושבים עם עצמך..תנסה לתת צאנס גם אם לא נראה מבחינה חיצונית.להבין שזה חשוב,אבל לא העיקר!

בהצלחה רבה!

אני מדבר על הבירור.. שמדברים שיש ל לב גדול ורחב..
ויופי ואסתטיקה בצד של אהבה פנימית, ממש לא בכיוון של איך היא נראת חיצונית...  לא פסלתי על זה כמעט אף פעם.. (בואי נגיד שחיצונית חשוב לי שתתלבש יפה ואסתטי, לא דווקא אם גבוהה או רזה וכו..)

אלא יותר חשוב לי - ממה היא אוהבת ומתחברת, שיש בה את הרצון ליצירה ויופי... שזה חלק ממנה...

'בלון', אם אתה מנפח לתוכו אוויר חם, אז הוא מתמלא ומתרחב ויכול להגיע למימדים ענקיים. אותו דבר, אם תעניק לבחורה שמולך, אהבה אמתית וכנה מעומק לבך, יש לך סיכוי שהלב שלה יתמלא ויתרחב ויגיע למימדי ענק.
רק כמו ש'בלון', יכול להתפוצץ מעודף אוויר, אותו דבר תעניק לה אהבה במידה, ואל תחנוק אותה!!!
הגיגי בוקר מ'ליצן קטן'

קצת הליום ל״בלון״ על מנת שתמיד יהיה שמח!

את לב האשה, צריך לנפח בה רוח של צבעים נועזים, וריחות נעימים ועסיסיים!!!

(צוחק) אנחנו פעורים. יוצא מההודעות שלנו שלב האשה הוא כמו צעצוע שלנו... טוב כבר אמרו על הלב שלנו את הביטוי 'לשחק עם לב של גבר'! חחח

אחרת תצא עם על אחת שהיא בתחום גילאים המתאים רק כי היה דתייה...

נראה לי שרשימה של פחות מ4-5 דברים זה לגיטימי והוגן.

שגם תחום גילאים זו דרישה מוגזמת

זה עדיין מצמצם, לא? 

טוב חבר'ס בעיקרון אני בן 63 ואני יוצא עם אחת בת תישעים, בעיקרון יש זרימה והכל

וגם רגש מידות טובות

הבעיה שלא הצחנו להיתפשר על מיקום בבית אבות

אני רוצה חדר בקומת קרקע והיא רוצה רק קומה שנייה

לפסול על כזה דבר שולי?

תתפשר בשביל שלום בית! אחרית הכל, היא זאת שמנקה, לא? אתה רק עוזר...

'להציב' תנאי סף כדי לא לצאת עם כל הבחורות בארץ זה בהחלט הגיוני.הבעיה בקריטריונים שלך זה שלדעתי הם דברים. שאי אפשר לבחון עד שמכירים קצת את האדם לדוג'-תיתכן בחורה שלומדת מתמטיקה ועל פניו נראה שהיא קצת רחוקה מיצירתיות אבל מנגד,יכול להייות שהיצירהוהאהבה לכך קיימים בה ואולי אף במידה רבה מאוד.זה שהיא לא עוסקת במקצוע יצירתי לא מעיד על חוסר יצירתיות.ואם לא יצאת איך תדע?בנוסף,אפשר להבחין בין אהבה ליצירה כאשר הקשר בין הצדדים הוא אפלטוני לחלוטין(היא אוהבת אבל בפועל היא לא טובה בזה) לבין בחורה שחיה יצירה.השאלה מה אתה מחפש..האם אהבה לדבר מספיקה או אחת שממש בתוך זה..?!

אם עוסקת בזה זה כבר בונוס...

דווקא נשמע טוב ודי מאוזן. להגדיר מה בנפשך ועליו אי אפשר לוותר, ומה לא ממש בנפשך ואפשר לוותר...

בהצלחה ובשורות טובות!

התכונות האלה אפילו נוטות להשלים אחת את השניה

גם לב רחב וגם יצירה הם דברים שנובעים מתוך רגש

מכירה הרבה בנות שמכילות את 2 התכונות הנ"ל

אגב,כמו שכתבו-היצירתיות לא חייבת להתבטא דווקא במקצוע

יכולה להיות מישהי במקצוע ריאלי ועדיין יצירתית

 

ועוד נקודה למחשבה: כתבת גם על יצירה וגם על אסתטיקה שזה לא בהכרח אותו דבר

יצירתיות יכולה להתבטא בהמון דרכים:רעיונות,צורת חשיבה,כתיבה,אומנות וכו

אולי כדאי שתחדד לעצמך לאיזה יצירתיות אתה מתכוון 

 

יכולה להיות מישהי יצירתית מאוד,שופעת רעיונות (סופרת נניח) שהאסתטיקה זה  לא בדיוק הצד החזק שלה

ויכולה להיות מישהי אסתטית,משקיעה בהופעה חיצונית אך חסרת כל שביב של יצירתיות

כלומר,אסתטיקה ויצירתיות יכולות לבוא ביחד אך זו לא בדיוק אותה תכונה

ומכאן יוצא שאולי אתה מתכוון ל-3 תכונות (לב רחב,יצירתיות,חוש ליופי\אסתטיקה)

זה די נדיר אבל לא מוגזם לדעתי.
מי שזה באמת חשוב לה כאידיאל, שלא תתפשר רק כי זה לא מאוד מצוי.

הרבה יהיו מוכנות להסתפק בקביעת עיתים של דף יומי או סדר הלכה, שמו"ת זה בסיס של הבסיס בדרך כלל, בלי לזלזל (אני יודע שהלימודים שלך אינטנסיביים מאוד יחסית לשלי אבל אם יש לך עוד כמה דקות נסה ללמוד עוד קצת נגיד דף יומי עם שטינזלץ וכדו')

...זה באמת קשה לשלב תורה ולימודים.

(לא שהתנסתי בכך אבל אני בינתיים "רק" עם לימודים ואני לא רואה איך אפשר להכניס עוד משו ללו"ז היומי..)

 

הארה חשובה וטובה!

 

ובשבילך, אל תתעסק בזה ברמה הפרטית, תעשה מה שנכון וטוב לך.

בס''ד

 

כשהנושא עולה חשוב מאוד להגיד איפה השאיפות שלך.

אם אתה כרגע בלימודים מאוד אינטנסיבים ואתה היית מאוד רוצה ללמוד עוד תורה וגם שבעז"ה בעתיד כשיהיה לך יותר זמן אתה בעז"ה תקדיש זמן ללמוד תורה בצורה יותר מסודרת.

הגיוני שהלימודים זה זמני וזה אינטנסיבי ולכן חשוב לדעת איפה אתה רואה את עצמך בקשר ללימוד תורה אחרי הלימודים גם..

ב"הצלחה

יובלות לא ראינוך בין כותלי פורומינו...

רובן לא ידעו מה אתה בדיוק לומד

בשביל רובן לימוד גמרא בקיאות במסכת תענית זה יהיה כמו לימוד גמרא עיון בסדר יבמות

 

"הוא לומד גמרא"

 

לא באמת משנה להם מה הוא לומד

העיקר שיהיה בו רצון ללמוד גם דברים שהוא לא חייב (כמו שתיים מקרא ואחד תרגום)

לפחות מהבנות שאני מכיר

היום גם באוניברסיטה וגם במדרשיות שונות לא חסרות בנות שלומדות..

בס"ד

 

אני דוקא מכירה כמה כאלה.

ונכון, זה קשה.

 

אבל בתור מישהי שלומדת מקצוע עמוס ועדיין מתאמצת ללמוד (גם אם לא יבמות), אני מצפה מהבחור להתאמצות דומה, לפחות.

 

וזה בכלל לא עניין של "דרישה", זו שאלה של איך אני רוצה שהבית שלי יראה. אני לא אכעס על אף אחד שירדם על הגמרא (קרה לי כמה פעמים..), אבל לוותר מראש על לפתוח, מראה כן על איזשהו ריחוק וניתוק.

זה מרגיש לי שאת הישיבה, הבחור השאיר בישיבה,

ובהכרעה מה יותר חשוב פרנסה או יראת שמים הוא בחר אחרת ממני.

אני לא חושבת שצריך לחיות בעולם "אוטופי" שבו פרנסה זה לחלשים, ממש לא. אבל גם לא בעולם שבו לימודים דוחים הכל..

 

וכמו שאמרו מעלי- השאלה היא איפה הלב שלך (אבל אי אפשר רק לדבר...).

קשה להן להשלים עם המציאות... עם הפער שיש אולי בין הציפיות של ההורים שלהן, הציפיות של עצמן ל"ביטחון" כלכלי, ומצד שני החינוך התורני שהן קיבלו.... הן רוצות "גם וגם"...

באמת הכי יפה וטהור להקים בית מתוך יומיום תורני. זה יפה שהבעל בשנה הראשונה לנישואין לומד תורה רוב היום. זה לא אומר שהוא רק ילמד כל החיים, אבל זה חזק כשמניחים את היסודות לבית החדש באוירה של קדושה. להרבה בנות יש כיסופים למקום הזה

כי הן מחפשות את ה"שנה ראשונה" הזאת ולא מוכנות לצאת עם כאלה שבדיוק גמרו את הישיבה והולכים ללמוד מקצוע- ולא משנה כמה הבחור למד לפני כן- העיקר שהוא ע-כ-ש-י-ו בישיבה.

 

ואם בחור הוא בן 25 ועוד לא התחתן? הוא כבר לא בישיבה... אז מה? משיעור א' הוא היה הרבה שנים בישיבה וזה שהכרת אותו אחרי זה לא מוריד ממנו כלום! זה אותו בנאדם, פשוט בשלב אחר בחיים.

 

אני חושבת שבגלל שהרבה בנות רוצות להיות "אברכיות" יש את הקטע הזה של שנה ראשונה וזה גורם לפסילת בחורים צדיקים ויקרים, וחבל!

איפה הוא לומד מקצוע? באוניברסיטה? רק באוניברסיטה? אז הוא באמת בחר באוירה אחרת. ובחורה יכולה להחליט שזה לא מתאים לה. זה אולי שונה אם הוא משלב לימודים בכולל עם לימודי מקצוע, או לומד במקום שמשלב לימודי קדש משמעותיים.

 

ראיתי בחורים רבים מגיעים לאוניברסיטה אחרי ההסדר או אפילו אחרי שיעור ו' ויותר מזה - והאוניברסיטה השפיעה... אין מה לעשות זה עולם אחר. חילוני. מוקף בנות. מורים ומרצים חילוניים. אוירה שונה.לעיתים פרוצה ממש. אלה שנשארו רווקים באוניברסיטה.... נו, אחרי שנתיים שלוש כבר היו משהו אחר מכפי שהיו בישיבה... ראיתי לא פעם נפילה ביראת שמים....

 

 יש גם המלצה של הרבי מליובאוויטש שהבעל ילמד בכולל בשנה הראשונה לנישואים. גם לאנשים שאחר כך פונים ללימודים גבוהים או לעבודה, בשנה הראשונה לנישואים מומלץ ללמוד בכולל.

 

אז אם בחור רווק רוצה להישאר תורני, שיקח את כל זה בחשבון.... אני לא חושבת שרווק תורני צריך ללמוד באוניברסיטת תל אביב למשל... ואם כן שידע שמבחינה רוחנית זו סכנת נפשות. כפשוטו ממש.

בכלל היה יותר טוב אם היו עוזרים לכולם, לבנים ולבנות, להתחתן בשלבים יותר מוקדמים.... לתשומת לב הנוגעים בדבר

 

 

לכל הבני״שים שאני לומד איתם כרגע. בגלל שאני ועוד מלא חבר׳ה לא לומדים במכון לב/שילוב ביצהר*, זה עושה אותנו פחות יראי שמיים? אני וכמו כל החבר׳ה למדנו בישיבה והשקענו בדרך שאנחנו רוצים לחיות, חיים תורניים, וכן, לא כל החיים נחיה בישיבה, אלא מתמודדים בחוץ. חבר שנתיים מעליי שלמד איתי בישיבה אמר שהוא בחיים (כמעט) לא ייצא מדרשיסטיות. למה? כי חלקן לא מבינות מה זה אדם שנמצא מחוץ לישיבה, שתתאכזב למה הוא לא שורק משפטים של הרב קוק.

 

כפי שאמרת, אנחנו צריכים לקחת בחשבון איפה אנחנו לומדים ולדעת שהחיים מחוץ לישיבה כבר לא כפי שהם היו עד עתה ושצריך להתמודד, ולפעמים כשמתמודדים, לא תמיד מצליחים, אבל יודעים מה צריך לעשות ולאן להתקדם ותמיד אפשר לחזור לישיבה כשרוצים. לגבי פריצות? אין הבדל ברחוב לבין אוניברסיטה.

 

*השילוב לימודים בבית מדרש ביצהר הוא מאוד קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי ללמוד תואר עם רף שעות גבוה+ לימוד לתואר עם כומתה שיעורי בית. אז לכן לא הלכתי לתוכנית הזו.

אני לא חושבת שכל התמודדות הכרחית או ראויה בכל שלב. למשל, ברור שאם אתה והחבר'ה שלומדים איתך הייתם מגיעים לשלב הנוכחי נשואים, כל ה"התמודדות" היתה שונה לגמרי . ואם בנאדם משלם מחיר כה ברור ביראת שמים שלו, אז זו שאלה האם ה"התמודדות" הזו מותרת לו בכלל. 

 

זו אחת הבעיות במסרים הסותרים שהציבור הדת"ל מעביר לבניו. הוא זורק אותם להתמודדויות קשות בלי כלים מתאימים ואחר כך מקונן על התוצאות... כביכול "אין ברירה אחרת" אבל תמיד יש ברירה, זו רק שאלה של סדר עדיפויות.

 

בכלל לימודים אקדמיים יש איתם בעיות מגוונות, וזה שהציבור הדת"ל מקדש את ה"השכלה" זו עוד קליפה לא מבוררת...

 

 

 

וכן בישיבה מסבירים לנו (לפחות בישיבה שאני למדתי) מה יש בחוץ ושכדאי לבוא לקראת, שזה לדעת להציב גבולות מה כן ומה לא ויש גם גבולות אפורים. אני לא חושב שיש הרבה הבדל אם אדם הוא נשוי או לא לבין התמודדויות לגבי פריצות (נשואים, תקנו אותי אם אני טועה) וכאילו במגזרים "יותר" שמרניים אין בכלל בעיות... בסופו של דבר אדם בוחר איפה ללכת וגם אם הוא הולך למקום פחות בעייתי, זה לא אומר שאין לא התמודדויות, זה אומר ששם הוא לא מתמודד.

אנחנו חושבים שצריך לעבוד את ה' בכל מה שאתה עושה כולל בלימודים, במדע, בכל מקצוע שתעבוד בו וכו'

 

אני יודעת שהתכוונת לזה במשמעות אחרת אבל ההבנה שאנחנו חושבים שכל עבודה וכל דבר צריך להיות עבודת ה'  עומדת בבסיס  ההבנה של הציבור שלנו...

 

ונכון - לפעמים יש פער גדול בין השאיפה למה שקורה בשטח... בשביל זה אנחנו פה בעולם- כדי לעבוד על עצמנו ולהתאמץ ולגלות את ה' בכל דבר.

למה להגיד שאסור ללכת לת"א למשל?
אנשים בוגרים, הם מחליטים החלטות..
וחוצמיזה זה מאוד גישה בחיים, האם להיסגר לגטו ולדאוג רק לעצמי, או להיפתח לכולם, ולחזק תאמת הפנימית, ואם אפשר גם להאיר לסביבה..

אסיים בציטוט )חחחח)
הצדיקים האמיתיים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים אורה.. (הראיה(
קוראים לך הדס אור..

במכון לב ובבר אילן זה נראה לי שיחסית קל להגיע לכזה שילוב.

 

אבל לא חושבת שבנות מתכוונות שילמד כמו בישיבה- שיהיה לו חברותא פעם-פעמיים בשבוע. ילך לשיעור פעם בשבוע. ילמד כל יום משהו. וכמובן שבשבתות הרבה יותר.

יכול להיות שאלו בנות שעדיין לא עשו הכרעה מציאותית.

 

אם את רוצה בית תורני - לכי על זה, ותעשי עבודה פנימית על התחזקות באמונה וביטחון, כדי לקבל את זה שבעלך לא יביא משכורת של מהנדס הייטק. זה מקום של בירור רוחני - מה חשוב, למה אנחנו כאן, מה היעד, מה השליחות. מי באמת זן ומפרנס לכל חי.  באיזו אוירה את רוצה לגדל את ילדייך. מה סדר העדיפויות.

 

מאידך, אם האיש שלך למד "מקצוע נחשב", ואת בוחרת בו בגלל שהוא מתאים לך מסיבות מהותיות, אז תשלימי עם זה שהוא לא "רב", יש לו התמודדויות עם "העולם" ולחציו השונים, והיום הצלחה במקצוע נחשב דורשת השקעה טוטאלית... ואדרבא דוקא בגלל זה הוא זקוק לאשה צדיקה, כדי שהרוחות החיצוניות לא יסחפו את שניכם.

 

בכל מקרה כדי לבנות בית תורני, זו עבודה משותפת שדורשת מסירות נפש של שניכם. שדורשת בעיקר וקודם כל את ה"חכמות נשים בנתה ביתה", בין אם את נשואה לאברך כולל או למהנדס הייטק. הבית לא יהיה תורני רק מפני  שלבעלך יש קביעות עיתים לתורה. זה לא מספיק. הוא יהיה תורני גם בזכות התפילה והאמונה שלך.

 

לכן בשידוכים צריך לבדוק עניינים מהותיים כמו יראת שמים ומידות. ואחר כך צריך לקחת אחריות על הבחירה ולשנס מותניים בעצמך

 

זה כי לא התנסו בזה.. באמת ככה אני חושבת..

אם חושבים טוב ומבינים תדרישה הזו רואים שהיא דרישה גדולה המתאימה ליחדי סגולה באופן טוטאלי, ולשאר באופן חלקי..

העיקר זה מה הן הבן אדם, מה הא מעריך, מה הוא עושה בפנאי שלו- שם האדם נבחן..

הכי מבעס לצאת עם האלו שלא סגורים על עצמם. מה חשבתם לעצמכם?!

כשהם יבינו שבחיים שלהם הם לא באמת יספיקו

להיות שלמים עם עצמם -

 

או לפחות, לפני שיתחתנו...

כאלה שבבלבלות מטורפות זה באמת מוזר בעיני...

ועוד לפני שמתחתנים -

 

כמה מאיתנו יודעים לומר על עצמם שהם שלמים עם עצמם?

 

(אפילו הרב קוק העיד על עצמו את ההיפך כמדומה, שנשמתו קרועה)

להיות שלם עם עצמך זה לא אומר לחשוב שאתה מושלם ותמיד ממצה את כל היכולות שלך ושאף פעם אתה לא מבזבז את הזמן, הפוך - לדעת איפה החולשות שלך ומה אתה מסוגל/ לא מסוגל וככה השאיפות שלך הם ברמה סבירה ומתאימה למציאות.

(למשל: בן אדם שלא מסוגל ללמוד שעתיים ברצף והוא חולם להיות רב גדול הוא בן אדם שלא שלם עם עצמו)

חשוב להיות שלם עם עצמך

לחיות בשלום עם מה שאת

ועדיין,לכל אחד יש עליות ומורדות

יש ימים כאלה שאת קמה בבוקר

הכל טוב ויפה,צלול ומובן

ויש ימים שבהם הראות מעורפלת

עם סימני שאלה מכל צד

שום דבר כבר לא מובן

אפילו לא את

 

 

 

שלפעמים מישהו לא שלם עם עצמו, דווקא כי אין לו אישה שהוא יודע שהוא חשוב לה, ושהיא משלימה אותו בצדדים שאין בו. במקרה כזה לא הייתי אומר לו לחכות עד שיהיה שלם עם עצמו - להיפך...

עצמו' ל'מושלם', אדם ששלם עם עצמו הוא מי שמכיר את החסרונות (בין השאר - רווקותו) והייתרונות שלו ויודע לחיות עם זה בשלוה ובהיגיון ולא לחיות בסרטים שהוא יותר או פחות ממה שהוא באמת. אני לא חושב שצריך להתחתן כדי לדעת ולחיות את זה.

ובאופן כללי - הרצון להתחתן כדי שמישהי תקבל אותי ותתן לי אישור נשמע לי לא הגיוני, בן אדם לא צריך לחפש את אשתו כדי שהוא ירגיש שיש לו משמעות בעולם. בן אדם צריך להתחתן מתוך מחשבה שככה הוא מתקדם צעד נוסף בחיים ולא שהוא בא לפתור בעיות עם עצמו.

לא תמיד קל לבת להגדיר במילים רגשות עמוקות שלה!!!

מאוד מעליב לא לתת טעם לפרידה.

הבחור נותר נטוש נבוך ומבולבל ואפילו לא יודע במה הוא צריך להתפשר וללמוד לקח, אם צריך.

יש סיבה, ומן הסתם סיבה טובה ולא אחת! תנו כיוון! זה נראה לי משפיל...

יכול לשנות. נראה לי שזה סתם מיותר להגיד לא שהוא לא מתאים לה בקטע חיצוני נגיד. הוא לא יכול לשנות את זה. אז מה? גם היא סיימה וגם היא חושבת שהוא. מחואר? למה הוא צריך לחטוף מכות? אולי אדיף שפשוט יהיה קצת מבולבל.

אבל אני לא חושבת שהיית רוצה שהקשר ימשך אם היא לא מעונינת בו.
ודבר נוסף:יתכן שזה הסתדר לה שכלית ולכן המשיכה את הקשר וכשהוא לא הגיע אז היא החליטה להיפרד,זה דבר נפוץ..
בכל אופן ב"ה תגיע הבחורה הראויה לך בזמן הנכון!!

לא היית רוצה להיות במקומו,

ואין שום סיבה שינהגו בו כך.

 

בבחינת משתמשים וזורקים.

אולי זה לא מובן מאליו כמה העניין הזה פוגע,

אם זה חשוב בשבילך באמת כדאי להעלות את הנושא לדיון,

אבל לפעמים באמת אין סיבה, במיוחד אם הסיבה לא שכלית-

כמו שקורה לפעמים כשהקשר ארוך כי יש התאמה שכלית אבל משהו ברגש עוצר.

 

ואם נפרדתם מסיבה כזו אין עניין של למידה והסקת מסקנות,

שניכם אנשים מעולים, פשוט אין התאמה.

 

שיהיו רק בשורות טובות!

אני רואה אצל הרבה חברות שלי שהם מראש לוקחות באיזי... אני לא הייתי מורחת בכוונה אבל יש עניין כזה לקחת בנחת את העסק....זה תלוי בטיפוס. יש אנשים שפוחדים לטעות וחושבים המון על כל פיפס.....אולי אתה היית יכול לברר כל פעם מה דעתה ומה נראה לה.....בהצלחה

לוקח זמן עד שמתגבשת דעה.
יכול להיות והיא ראתה שזה אולי מתאים ונתנה לזה עוד זמן מחשבה לבחון עוד כל מיני היבטים.
זה יכול לקרות שאחכ מחליטים שזה לא ששיך.
לא חושבת שהכוונה שלה היתה להראות שמתאים ואז לחתוך.

מה שכן אתה צודק שמגיע לך הסבר.

או שאין סיבה אמיתית אלא סתם לא כ"כ מסתדר לה

 

 

בחודשיים בדר''כ ממוצע הפגישות נע בין 15 ל20, ולשמוע שפתאום לא מתאים זה ממש מעצבן גם אם מסבירים למה, קל וחומר כשלא מסבירים, לפעמים יש כאלה שמושכים סתם כי אין להם בנתיים הצעות אחרות, לפי דעתי במקרה כזה חייב להסביר למה. בני אדם זה לא אופניים שזורקים כך סתם, אנחנו צריכים להיזהר מאוד מהתקרבות לנורמות חילוניות ששם לצאת שנה ולזרוק זה לגיטימי ומקובל. אנחנו הרי נפגשים למטרת חתונה בלבד, ואין שום מקום למרוח, ואם כבר מרחנו אז להסביר למה ולבקש סליחה יפה.

רק הסברתי למה זה קורה כי הוא רצה להבין

 

 אך אם לא נוצר בחודשים קשר רציני אז אני מבין שזה לא נעים.... 

לפעמים אנחנו באמצע משהו...

|תוהה לעצמי| למה בדיוק התכוונת כשכתבת "הייתם מעדיפיםן לקבל הודעה או משהו לפני...."

מה עוד כבר יכול להיות? מברק? יונת דואר? דפיקה בדלת?

סתם וואטצאפ נניח...

לק"י

 

מצד אחד נוח לי לדעת מתי מתקשרים.

מצד שני אם אני לא יודעת, אז אני לא בלחץ סביב השעה שיתקשרו..

 

אולי עדיף לשלוח הודעה מיד לפני שמתקשרים, ולא הודעה עם השעה שבה הוא יתקשר.

העיקר שיתקשר

ואם הוא רוצה לשלוח הודעה לפני - סבבה. לא משנה לי.

ראשונה נראה לי בסדר לשלוח(לא ליפול עליה) אבל אחרי זה לדעתי מפריע לזרימה של יצירת קשר.

אז השאלה לא כ"כ רלוונטית האם אני מעדיף לחכות או לא וכו'

 

אני אישית שולח הודעה בסגנון "שלום ___ זה ___, מתי יהיה נוח לך שאתקשר? "

שהוא יתקשר ואחכ שנדבר מתי נח לנו לדבר..

אני לא תמיד זמינהבטלפון...

אשמח להודעה לפני.
להתארגן גם נפשית וגם פיזית (זמן).

כל אותן שמשום מה לא רצו לציין את עובדת היותן

בנות רח"ל בכרטיסן האישי,

מסגירות את עצמן בשופי בהגיבן לשרשור הזה.

 

ראו הוזהרתן!

 

 תירוצים דוגמת "אני עונה באופן כללי" ושאר ירקות, לא יתקבלו.

 

 

 

חנוכה שמח!

 

 

נשמע כמו ציד.. בעעע

לרוב זה במקום |מקיא|

במחשבה שנייה נראה לי שהתשובה לשאלה השנייה ברורה.

ברורה מדי הייתי אומר. 

הייתי ממליץ בחום לקחת כמה כמה קורסים לרכוש תבלין פלא.

הוא לא הכרחי, אך לפעמים בלעדיו קשה להבין את הסביבה.

הוא תורם מאוד לזרימת החיים ונותן להם צבע.

יש לו יכולת להפוך טוב לרע ורע לטוב.

אומרים שליהודים יש אחד כזה משלהם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

‎קוראים לו הומור

חג שמח לכולם

אני משתדלת לסנן מספרים לא ידועים.

פשוט אחרי שמסכימים - "אוקיי, אז אני אעביר לו את המספר שלך" + זמן מתי המספר יועבר \ הודעה שהמספר עבר.

 

אבל מי שמפריע לה לענות למספרים לא מוכרים - יכולה כמובן לבקש גם את המספר שלו.

ובמקרה עניתי.... וזה היה לא נעים כל כך...

מעדיפה בהודעה.

לא תמיד נמצאת, לא חוזרת למספרים לא מוכרים, הרבה פעמים עסוקה ולא יכולה לדבר בכללי.. 

וסמס אפשר לשלוח גם בשעות הכי תקועות שיש..