פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 133)

אתה שרוט עם מדליה.

מוכשר בהחלט. תמשיך עם כל החסדים שאתה עושה למען עם ישראל.

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

קצת קשה לעקוב כשזה לא כתוב... אשמח למהדורה כתובה...

הגירסא הקודמת בכתב

הגירסא הנוכחית באודיו

הגירסא הבאה בוידאו

הגירסא לאחריה עם בת זוגתך ב"ה

ולאחריה עם הילדים שלכם

(על אף שלא הבנתי הכל כי לא קראתי את השרשורים הנ"ל שמחתי מאוד על התיוג! אשריך יש לך כישרון אמיתי!

תמשיך להצליח ולשמח כמה שיותר זה כוח מדהים!)

(אה והשיר הראשון משום מה הציק לי באוזן 🙈 לא יודעת למה, היה לי צורם.

אבל חוץ מזה (וגם זה כמובן בסדר כי על טעם וריח וכו' ) היה נפלא! ישר כוח גדול 💪

אבל מה המניע?

חוששת שהבעיה בי והיא בסיסית יותר מאשר חוסר התאמה..

להוריד

חוץ ממשיכת הלב

חיבה? קשר מעבר להתאמה הטכנית? אם כן אז זה ממש חשוב, ואם אין את זה זאת לגמרי עילה נכונה להוריד...

בנוגע לשאלה הראשונה שכתבת, אני חושבת שזה עניין של בשלות. יכולה להגיד לך על עצמי שהתחלתי לצאת בגלל שהזמן מתאים והגיל מתאים ולשם נשבה הרוח. ועם כל הרצון שלי להתחתן עדיין הרגשתי לפעמים מן רתיעה כזאת מהסטטוס של "נשואה", לא משנה בדיוק במה זה התבטא. אז לקחתי הפסקונת וניקיתי את הראש וסידרתי דברים עד שהחלטתי שאני יכולה להמשיך בלב בטוח ובלי פחדים ומפריעים ועכשיו אני יכולה לומר בלב שלם שזה משהו שאני רוצה ומוכנה לקראתו בלי היסוסים...  אם את מרגישה איזו רתיעה או שמשהו לא נכון - זה הזמן, לדעתי, לעשות סטופ ולסדר את עצמך. אם את לא בטוחה, את יכולה לעשות טבלה כזאתי של "כן" ו"לא" - מה מפריע לי, מה נראלי מתאים, מה פחות מתאים, ממה זה נובע... זה יעשה לך סדר. זה יכול להיות לעניין הכללי של לצאת לדייטים ויכול להיות לעניין הבחור - מתאים לי/לא מתאים לי.

מקווה שמובן ושעזרתי

ליקוטי מוהר"ן תניינא קט"ו:

"סִפֵּר שֶׁהָיָה לוֹ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלא הִנִּיחַ עַצְמוֹ לְבַלְבֵּל כְּלָל וְדַרְכּוֹ הָיָה שֶׁהָיָה בּוֹרֵר לוֹ אֵיזֶהוּ דֶּרֶך יְשָׁרָה אֵיך לְהִתְנַהֵג בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְהִתְחִיל לְהִתְנַהֵג בְּאֵלּוּ הַהַנְהָגוֹת וּבְאוֹתוֹ הַדֶּרֶך שֶׁבָּחַר לוֹ וְהָיָה מִתְנַהֵג בְּאֵלּוּ הַהַנְהָגוֹת אֵיזֶה זְמַן וְכָל מַה שֶּׁהָיוּ בָּאִים עָלָיו מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת לְבַלְבְּלוֹ מֵהַנְהָגָה זאת וּלְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶך אַחֵר לא הָיָה שׁוֹמֵעַ לְאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת כְּלָל וְהָיָה דּוֹחֶה אֶת אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת מִדַּעְתּוֹ וְלא הִנִּיחָם לִכָּנֵס בְּדַעְתּוֹ כְּלָל רַק הָיָה חָזָק וְאַמִּיץ בְּדַעְתּוֹ מְאֹד וְהָיָה הוֹלֵך וּמִתְנַהֵג בַּדֶּרֶך שֶׁבָּחַר לוֹ אֵיזֶה זְמַן אַך אַחַר כָּך בְּהֶמְשֵׁך הַזְּמַן, אַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת חָזַר וּבָא עַל דַּעְתּוֹ אֵיזֶה מַחֲשָׁבוֹת, שֶׁצָּרִיך לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶך אַחֵר וְאָז, אַחַר שֶׁכְּבָר עָבַר זְמַן אָרך אָז יִשֵּׁב עַצְמוֹ וּבָחַר לוֹ אֵיזֶה דֶּרֶך וְסֵדֶר אַחֵר כְּפִי שֶׁהָיָה נִרְאֶה לוֹ אָז אֲבָל לא הִנִּיחַ עַצְמוֹ לְבַלְבֵּל בְּכָל פַּעַם מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה וּמִדֶּרֶך זֶה לְדֶרֶך אַחֵר רַק הָיָה חָזָק לֵילֵך בְּדֶרֶך אֶחָד זְמַן גָּדוֹל כַּנַּ"ל".

פה זה הפוך מהשאלה שלך, את שאלת מה קורה אם השכל אומר שלא והרגש אומר שכן, מה שרבי נחמן מציג פה זה הפוך, כשהשכל אומר שכן אבל הרגש אומר שלא, אבל העקרון יכול להילמד, שאם זה ממש בהתחלה ולא נתת אף הזדמנות, אולי כן כדאי להמשיך עם אותה תחושה, אך אם זה כבר משהו יותר מתמשך, פה כבר אי אפשר לסמוך על אותו רגש. אך זו הכוונה כללית, צריך בירור פנימי ומעמיק ולראות מה באמת המקור שלו, צריך בחינה עצמית האם יש פה באמת משהו מתאים. לפעמים אותו רגש יכול להביא להתבוננות מחודשת ולראות כן איזו התאמה ודברים שאת מתחברת, אך אם גם אחרי התבוננות וחשיבה מחודשת שאולי יש טעות באבחנה השכלית, יש יותר מקום לחשוד ולהבין ש"זה לא זה". בקיצור, אין תשובה חד-משמעית, אבל מקווה שעזרתי....

נ.ב. אוסיף עוד משהו, באמת הפחד להיכנס למחוייבות יכול לשנות את מחשבת האדם, ולכן כדאי להיעזר בחברה חיצונית קרובה שאפשר לשתף איתה ולשאול אותה מה לדעתה, ואם גם היא אומרת שלא נראה לה מתאים, זה יכול להיות חיזוק מסויים לדעתך, שכן גם מישהו חיצוני שבחן את הדברים ואין לו נגיעה אישית, אמר שלא נראה לו. (כמובן, את מכירה את עצמך הכי טוב, אז לא לקבל את באופן מוחלט, לקחת את זה בעירבון מוגבל.....). והכי חשוב לנסות כמה שיותר להתנקות מאותו פחד ולחשוב באמת מה הכי נכון, אולי אפילו כדאי להקדיש כמה התבודדויות בשביל זה....

בהצלחה!

לעשות טבלה מסודרת של למה כן ולמה לא

אני עוסק בזה וישלי זמן פנוי.
אבל זה לגמרי תלוי מקום עבודה ותקופות.
ואני גם בחינוך הפרטי- לשמחתי.

ובהחלט ההורים (והילדים) מאוד כפויי טובה.

זה היה ממש מעיק.

שחררי, אנחנו עדיין לא מכירים.

ואח"כ היא סוג של העירה לי שאני מייבש בהודעות.

בטח שאני אהיה מייבש, אין לי על מה לדבר איתך עדיין!

לפעמים הליכה עם מישהו נוסף עלולה למנוע היכרות רלוונטית, שכל "לא עוזבים זה את זה".

זה לא בדיוק מטרת הערב.

בהצלחה

ומצאתי משהו שהיה נראה לי אידיאלי מבחינת הגודל והסגנון,

מתברר שנגמר להם המקום עבור נשים בקטגוריית הגיל שלי...

ואין לי עוד מפגש כזה שנשמע לי רלוונטי...

יש רק אור שיתעמעם.

היי חזקה !

עשי את שלך, מה שהשם חפץ.

 ותיראי איך בעזרת השם הכל יבוא על מקומו בשלום❤️

רק אומר..

זכרתי את זה מאיפשהו ובאמת זה כתוב בויקיפדיה לגבי עולם העשיה - העולם שלנו.

אבי"ע – ויקיפדיה

בגדול אני מסכים, העולם נברא בדיוק איך שצריך בשביל תיקון שלנו

אבל מה שהפותחת אמרה - שהרע של בני האדם שולט ולכן קשה לסמוך אפילו על הטובים זה נכון בגדול.  רק רציתי להעיר את העניין.. לידיעה

הקליפות זה המשיכה של האדם להנאות יותר מלטוב.. 

מכיוון שיש לאדם יותר קליפות יותר קשה לו לצאת מהאנוכיות

חייבים לשנות את הגישה.

חייב להיות אמון הדדי בקשר, ואם אין - הוא לא יכול להתקיים.

בעולם יש טוב ורע, ככתוב: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה".

יש רע בעולם, והוא ממשי. הוא באמת קיים.

פסוק נוסף שאת בטח מכירה מבראשית אומר כך "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" - אולי במילים שלך, רע מהיסוד.

אנחנו יכולים להסתובב בעולם מתוך הרגשה שכל העולם רע, שכולם מנסים להרע לנו, שהכל רע מהיסוד - אפילו מי שנדמה כטוב אי אפשר לסמוך עליו.

אבל איך יראו חיים כאלה?

מנקודת המבט הזאת אי אפשר להתאכזב, כי אין ציפיות.

אדם שחי ככה יפתח קוצים שירחיקו אותם מהחברה, ויחיה בבדידות. הוא לא ישתף אחרים בעולם שלו (כי הוא לא סומך עליהם), כך שהבדידות הזאת תציף אותו בעולם פנימי עשיר במחשבות שחורות.

לעומת זאת, אנחנו יכולים להסתובב בעולם עם גישה יותר מורכבת, לפיה בעולם חיים אנשים. אין אדם שהוא טוב מוחלט, ואין אדם שהוא רע מוחלט. עולם שבו יכול להיות אדם שרוצח (=רע), אונס (=רע) וגונב (=רע), ואותו אדם גם תורם ממון רב לצדקה (=טוב) ומכבד הורים (=טוב). אנחנו חיים בעולם שבו הטוב והרע מעורבבים יחד. וזה נכון לא רק לגבי אנשים אחרים, אלא גם לגביי, באופן אישי. האם אפשר לסמוך עליי? הלוואי שהחברות שלי יענו כן לשאלה הזאת, אבל אין לי ספק שפגעתי באמון שלהן. כי ככה זה, אנחנו בני אדם, ואנחנו טועים, ושוכחים, ובוחרים לא נכון.

בעולם כזה אני מסתכנת באכזבות, כי אני נותנת אמון באנשים אחרים, ויש לי ציפיות מהם. בעיני, בלי הסיכון הזה, אין סיכוי לבנות קשר עם אנשים. צריך להבין שלא הכל בידיים שלנו. צריך לדעת לשחרר את השליטה הזאת, כאילו התוצאות בעולם הזה תלויות אך ורק במעשים שלנו. זה לא.

אז כשלי יש קשר עם אדם, אני יודעת שעומד מולי אדם. עם רצונות, ותשוקות, ויצרים. 

אני מאמינה שרוב בני האדם שואפים לעשות טוב, ולהיטיב - במיוחד עם האנשים שקרובים להם.

נכון, לא תמיד זה עובד, ולפעמים הפגיעות הכי גדולות יכולות להגיע מהאנשים הכי קרובים.

וזה שבר נורא.

אבל אולי אולי

כדי לנסות להחזיר לעצמך את האמון הזה, שווה לדבר עם האנשים הקרובים האלה שעשו דברים מאחורי הגב ופגעו בך. אולי יחד עם מטפל, במפגש של שלושה, מישהו שיעזור לתווך את הדברים, כדי לנסות להבין קצת יותר את ההחלטה שלהם, את המניע לדבר שגרם לך כל כך הרבה כאב וצער.

אי אפשר להתווכח עם רגשות, אבל בהחלט אפשר לשנות נקודת מבט.

לשקוע במרה שחורה ולהגיד שכל העולם רע, זה פתרון קל.

אפילו קל מידי.

זה לשבור את כל הכלים ולברוח.

אבל לאן זה ייקח אותך?

זה המקום שאת רוצה להגיע אליו?

איך מגיעים למקום שאת רוצה להגיע אליו?

איזה צעדים אפשר לעשות כדי להתקדם לשם?

גבעת יונה

חוף חברת החשמל

חוף באר שבע

מרינה

חוף הגולשים שצמוד לחוף הנפרד, הולכים מעט על שובר הגלים (עד לשער), יש שם ספסלים, מקום ממש נחמד, יש שם דייגים

יש שם מקום ממש נחמד