פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 133)

1. משהו שקשור לשדכניות, לא רוצה לפרט יותר.

2. להקשיב יותר טוב.

3. חברה X.

4. א. חברה X למישהו שיצאתי איתו. ב. אחי לחברה של אחותי. ג. חברה Y למישהו.

מקווה לערוך ולנסות להציב גם משהו

גמר חתימה טובה ותודה על התגובות

דברי איתה קצר ולעניין שיהיה מחילה לפני יום כיפור  ואז לנתק קשר .

גם לי יש אנשים שהקפדתי עליהם שנים, התייחסו ממש לא יפה ולא התנצלו, אבל אי אפשר לשנות אנשים אז פשוט לשחרר ולהמשיך הלאה

ולהודות לה' על הסיפור הזה שמכריח אותך לפתור את הבעיה

1 להיות מסוגלת להגיד לה "אני לא באמת סולחת לך כי לא מגיע לך שאסלח, אבל יש לי לב רך ולכן אסלח לך בכל זאת, אפילו שלא מגיע לך"

2 להיות מסוגלת להתעלם ממנה ולהגיד לה "אני לא רוצה לדבר איתך כי את לא מצטערת באמת"

3 להיות מסוגלת להתעלם מהבקשה שלה ולא לקחת ללב

4 להיות פחות פגיעה

(בטח שלא להאשים את עצמך. זה טוב רק כדי להרגיע אדם כאוב, כשאומרים "כן אני יודע שגם לי יש חלק בזה")

כמובן שום דבר מזה הוא לא משהו שפותרים ביומיים, אבל זה ממש בולט שיש כאן קו אחיד של התנהלות, ולכן זה נראה ממש חשוב וגם דחוף.

איך תתמודדי איתה? כמו שאת מתארת את זה, זה די מוכתב מראש... אבל שווה לזכור מה היית יכולה לעשות במצב אידאלי ובריא, ולהשתדל להיות כמה שיותר קרובה לזה

עקרונית אם אדם פגע בך, ומבקש מחילה ולא מתכוון באמת, מותר לך לומר "לא סולח" (בין אם תסלח או לא)

כאן היא מתארת מצב שהיא לא מסוגלת לא לסלוח. אז לפחות ההזדמנות להביע מחאה ולומר "אני סולחת אבל תדעי שאת לא בסדר". 

זה הבדל דק, אבל לדעתי הבדל נכון. השאלה האם אתה בא ממקום של נקמה או ממקום של מחאה והגנה עצמית (ע' ספר החינוך הידוע, שאם מכים מישהו או מקללים, מותר לו להחזיר, וזה לא כלול באיסור נקימה)

עזבי רגע את יום כיפור בצד.

האם את רוצה להמשיך בקשר עם החברה הזו?

האם את אוהבת אותה?

לפעמים אנחנו עושים דברים שפוגעים באנשים שאנחנו אוהבים. 

לפעמים אנחנו עושים את זה בכוונה.

לפעמים זה מתוך להט של רגע, בלי הרבה מחשבה.

והתוצאה היא שדווקא פגיעה באדם קרוב היא קשה וכואבת יותר.

אחד הדברים החשובים בקשר, כל קשר, זה תקשורת - לדבר על הקשר עצמו. 

לא לרמוז, להגיד במפורש.

נפגעתי ממה שעשית, ואני מאוד רוצה ליישר את ההדורים ביננו.

ממה שכתבת נראה שהיא מתביישת, שהיא עדיין לא הייתה במקום שמסוגל להגיד שהיא טעתה ולעמוד מולך. אבל יום כיפור דחף אותה לזה.

צריך להפריד בין התפקיד שלך לתפקיד שלה.

התפקיד שלה זה לבקש סליחה, להתנצל על הפגיעה. מבחינה הלכתית, היא צריכה להתאמץ כדי לפייס אותך.

אבל התפקיד שלך הוא לא לבדוק עד כמה בקשת הסליחה הזו היא כנה.

אבל...

האם זה באמת משנה מי אשמה?

מה טיב הקשר שהיית רוצה שיהיה לך איתה?

לא עדיף לשים את כל הדברים על השולחן וליישר את ההדורים?

האלטרנטיבה נראית לי לאכול את הלב, וזה לא נשמע נחמד..

אז אם את לא רוצה להמשיך בקשר הזה יותר, את יכולה להגיד לה שהיא פגעה בך עמוקות, ואת לא מוצאת בעצמך את כוחות הנפש לחזור למה שהיה.

אם את כן רוצה להמשיך, את יכולה להגיד לה שאת אוהבת אותה, מכירה במעלותיה - ודווקא בגלל זה נפגעת, והיית רוצה ללבן את הדברים על אף הזמן שעבר. זו הזדמנות לחזק את הקשר, לקחת אותו למקום עמוק יותר.

מה היתה הפגיעה ומהי רמת הקשר.

נראה לי שכאשר מסיימים קשר, חשוב לקשור את כל הקצוות. זו בעצם הצהרה הדדית שאנחנו מחליטים שלא להמשיך בקשר, אז סוגרים הכל ומשאירים מאחור.

אבל לפעמים הפרידה היא לא הדדית, ויש צד אחד שמעוניין להמשיך וצד שני שלא, ואז הפרידה כואבת הרבה יותר. ואם כבר התמודדתי עם הפרידה וכו', ופתאום אחרי חצי שנה הוא שולח לי הודעה - זה עלול לשאוב אותי בחזרה לשם, להתמודדות הזאת.

צריך לדאוג שחשבון הנפש שלך לא יזיק לאחר. 

ואם אשתמש במילים שלך - "מה רוצים מהחיים שלי" -

צריך לדאוג גם שיהיה ברור שאין כאן כוונה להחזיר את הקשר (ואם יש כוונה כזו - אז להגיד בבירור).

ובכלל, נראה לי שכולנו עושים טעויות בנושא הזה. בסופו של דבר דייטים זה מצב לא נוח וטבעי, וסביר שאנחנו עושים דברים שפוגעים בצד השני. לכן אני חושבת שטוב לדבר על זה בסוף כל קשר - להתנצל על דברים שאולי עשינו לא בסדר (ואולי לקבל פידבק בהזדמנות הזאת), ולהודות על דברים שהצד השני עשה.

אבל גם אם  זה לא קרה - לחיות מתוך הבנה של הסיטואציה, להיות בתודעה שלא ניסו להרע או לפגוע בנו, ולסלוח.

אבל:

1 זה יכול לעורר זכרונות ולגרום לצד שפונים אליו לחשוב שיש כאן נסיון להחזיר את הקשר

2 היתה מישהי שפנתה אלי בבקשת סליחה כדי לרמוז לי שלדעתה אני צריך לבקש ממנה סליחה... כמה חודשים אחר כך היא כבר ממש כעסה שלא ביקשתי סליחה אז היא אמרה לי בפירוש.

יותר מזיק מאשר מועיל.

תכוון בתפילות עליה שתתקדם ותצליח ותמצא זיווג הגון ומעולה.

זה לא רק "מה רוצה מהחיים", אלא זאת תחושה שבחורה רוצה לנקות את המצפון שלה על חשבוני. וזה לא כיף בכללל 

אני חושב שבמקרים חרגים אז יכול להיות באמת שייך, גם בלי קשר ליום כיפור

אבל זה גם תלוי בנסיבות.

232

אם הייתי מרגיש שהיא עושה את זה כדי לחיות בשלום עם עצמה ולסמן וי -
הייתי סולח אבל באיזשהו מקום הייתי סולח ממקום חיצוני ולא אמיתי. לצערי מניסיון.

אם אדם לא מבין לעומק מה הוא עשה, אז או שלא יבקש סליחה, או מוטב - שיבין קודם ואז יבקש ממקום אמיתי וממחשבה על מי שהוא מבקש ממנו סליחה.

ואמן שתזכה גם אתה וכולנ"ו!

קראתי הכל, לא יכולה כרגע להגיב לכל אחד.

עודדתם והארתם נקודות חשובות, אין כמו המקום הזה כדי לפרוק!

כנראה שלפעמים באמת אין מה לעשות חוץ מלהתאפק בסבלנות ביינתים

ולצפות מהצד איך הבורא מסובב את הדברים, ולהתפלל.

אל תצפי שדברים יקרו.

"אם ה' חושב שזה צריך לקרות, הוא כבר ידאג לזה..." זו לא גישה נכונה בעיני.

אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו.

מביך אותך?

מה האלטרנטיבה? לאכול את הלב ולהתבאס?

לא עדיף לקבל תשובה?

"אני יודעת שככל הנראה הוא לא ירצה אותי אם נתחיל לצאת,"

"ואולי מגיעה לו מישהי יפה יותר"

אלו משפטים מאוד קשים בעיניי.

לגבי הראשון - כלל חשוב מאוד בתקשורת בין בני אדם - כדי לבנות קשר, צריך לשתף. אסור לצאת מנקודת הנחה שאנחנו יודעים מה הצד השני רוצה\חושב\מרגיש. חייבים לשאול.

לגבי השני - מה זה אומר "מגיע לו"? מי שאמר שמגיע לו משהו בכלל? לבחור זוגיות זה לא תחרות מיס עולם - ואם מישהו חושב שהוא מחפש את האישה הכי יפה, אני מרחמת עליו.

אפשר לנסות דרך צד ג.

אבל בעיניי עדיף לסגור את הפינה הזאת לכאן או לכאן, ולהשתחרר מהעול שיושב עלייך.

להתפלל זה טוב וחשוב.

ברור שיש דברים שאינם תלויים בנו. 

אם ח"ו יש בעייה גופנית, נלך לרופא, נקבל את הטיפולים, ונתפלל לקב"ה שיצליחו. אנחנו עושים השתדלות, אבל אף אחד לא מבטיח לנו מה תהיה התוצאה.

לכל זמן ועת. אבל כאן זה לא נראה לי מתאים.

היא מתארת כאן מקרה אחר - שבו אין שום השתדלות, רק פאסיביות, ועד כה - ללא תוצאה.

זה מה שהבנתי מהודעתה:

היא פגשה מזמן מישהו מסוים במסגרת מסוימת. מתוך ההיכרות הזאת יש לה רגשות כלפיו, ואולי גם לו כלפיה.

עובר זמן (שאני מניחה שגם בו היא מתפללת), והיא מפתחת אשליות ודימיונות, והיא לא מצליחה להשתחרר מהם.

אבל היא מובכת לעשות צעד כדי לברר אם יש כאן פוטנציאל.

אז אני אומרת - אם היא לא צעשה צעד, שתפסיק לפתח ציפיות שמשהו יקרה. כי כאן זה מקרה שלגמרי תלוי בה.

ולא עדיף מבוכה ולקבל 'לא' מאשר לשגות בדמיונות ו'במה היה אילו' כל החיים?...

אז כן, לפנות, ולהתפלל, ולהתמודד עם כל תגובה שלא תהיה.

זה מאוד לא ברור והרבה פרטים חסרים, אני יודעת... 

אבל רק אומר ש

א. בכוונה ערפלתי את הפרט הזה אבל טוב, נחשוף... לא יצאתי איתו.

ב. כרגע אני לא בטוחה שזה נכון שאצא באופן כללי, אבל כן יש לי מחשבות לעשות משהו בנידון ולעשות השתדלות למרות החשש. ואתם עוד יותר עודדתם אותי לכיוון הזה... רק שלא ממש עכשיו. אולי בהמשך,

מכל מיני סיבות כרגע נראלי הכי נכון לחכות עוד תקופונת בסבלנות. וזה קשה, אבל זה נראה הכי נכון

ג. נושא המראה החיצוני הוא בהחלט רגיש אצלי בגלל ה(חוסר) גובה שלי,

 אבל @סרדיוט ו@לגיטימי? -אין לי אלא להסכים עם כל מילה שלכם בנושא. 

תבדוק את הרמה הדתית של הבחורה בלי קשר לזה, לא?

הרב שמואל אליהו אומר שזה מותר אבל זה תלוי מקוםhttps://www.yeshiva.org.il/ask/68585

ז"א כנראה שבבני ברק נגיד זה ימשוך יותר מדיי תשומת לב

אני אישית חושב שזה יפה אם זה לא בולט מדיי וצנוע

כמו שגבר שהולך ברחוב עם חצאית סקוטית זה אומר משהו

או כמו שגבר שהולך עם פאות מבולגנות וכיפת נחמן זה אומר משהו

מה זה מעיד? יש מיליון אפשרויות

כי כאן זה שונה

כי מדובר במשו שאולי מעיד על משו לא ככ דוסי

זה קצת כמו שבחור שנתפס כדוס יעשה תספורת טומהוק זה מרים גבה (בלשון המעטה)

מראה על פחות רמה תורנית ,ככה אני חושב וגם הרבה חברים/מכרים - דתיים תורניים/חרדיים ששאלתי לגבי כך כשהתחלתי לצאת לפגישות שהיו לי הצעות כאלו

כמובן שיש יוצא מן הכלל , אבל יכול להגיד שהרבה בחורות נשללות עקב כך(מבחורים תורניים).

לפעמים זה יכול לשדר על משהי ש''נסחפת'' אחרי הטרנדים והריגושים בעולם שלנו.

אבל בד''כ לרוב אלו בחורות מהמגזר הדתי לאומי (בד''כ טרנדים ואופנה, לחץ חברתי וכאלו שסתם חושבות שזה יפה- למרות שבעיני זה מכוער )

בנוסף, מה הטעם להוסיף עגיל באמצע הפנים אם לדעתי האישה הכי יפה שהיא נטורל

סתם תקוע חח ^_^

לדעתי האישית מוסיף קצת חן אפילו לחלקן אבל בהחלט לא שייך לציבור החרדי .

אם חוץ מזה היא אישה טובה תמשיך לנסות אבל לא במטרה שהיא תשתנה

יש הבדל כמו שאמרו פה בין טבעת לבין נקודה. יש נקודות שבקושי רואים אותם.

פעם- בתקופת האולפנה הקדושה זה היה אסור באיסור חמור. מסיבה שעד היום לא מבינה (אבל היה אסור גם ללכת עם כפכפים או אווינס. ומה הקשר לפה צניעות רק ד' יודע)

וכשהייתי בת שירות החלטתי לעשות, לא בשביל להעיז אלא בגלל שאני בחורה פשוטה שלא שמה עגילים טבעות או שרשרת ברגיל, אבל מבחינתי נקודה ושרשרת רגל פשוטה זה מה שנותן לי להרגיש צנועה ויפה בצורה שלא מושכת עין.

ולשאלתך, היום זה מאוד מאוד נפוץ. במיוחד אצל בנות דתיות לאומיות.

ואישית- אם הבחור בקשר מתקדם שם את זה כיהרג ואל יעבור לא יקרה כלום, אין לי בעיה להוריד את זה בשבילו... 

ויכול להיות שהיא תהיה מוכנה להוריד או לשנות לסוג אחר.. וגם יכול להיות שתתרגל..

זו דעתי. 

(לא קראתי תגובות קודמות, אז יכול להיות שלא הועלתי יותר מידי בתגובה שלי, מחילה)

"היי חדווה, פניתי אליך לפני שבועיים, יצא לך למצוא משהו רלוונטי?"

לכן יכול להיות שהיא רצתה לשבת על זה אבל לא הספיקה.

זה שיא המובן לפנות אליה לאחר שבועיים. וזה ממש לא מנדנד...

משתדל לדון לכף זכות.

אפשר להזכיר מידי פעם בעדינות.

תכירו בעצמכם/ן. פייסבוק, ווטספ, חברים משותפים
כל מה שרק אפשר... אין תחליף להכרות אישית, בלי מליון מתווכים וקשקושים.

יש הרבה שדכנים/ות מוצלחים שחיתנו זוגות שחיים באושר ואושר. בסופו של דבר שדכן טוב שדיבר איתך ויודע מה אתה מחפש שקול מהבחינה הזו לחבר משותף רק עם הרבה יותר היצע של בחורים פוטנציאליים

לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
קא - קיב
קיט - קכא
 

@המטיילת בארץ כל הכבוד על ההתמדה!!

שנה טובה

מליאת שפע וברכה בעזרת ה'

מה את חושבת על אתרי היכרויות?

כאן.

בגדול, זה חוויה די מציפה עבורי. אני מרגישה שזה קצת שוק בשר, כאילו אני מוצר על המדף - ואין כל כך מי שמתעניין.

בהתחלה, חיכיתי שיפנו אליי, והמעט שפנו היו מאוד לא רלוונטיים (גם בקטע שכתבתי בכרטיס שאני מעוניינת עד גיל מסויים, ומי שפנה הם פלוס מלא שנים מזה - מילא אם זה היה שנה-שנתיים מעל מה שכתבתי, אבל שמונה שנים מעל הגיל המבוגר נראה לי מוגזם).

ואז החלטתי שאני צריכה להיות יותר אקטיבית. הבעייה אז היתה שאלו שנראו לי הכי רלוונטיים - אני יודעת שהם אמרו כבר לא דרך צד שלישי (ראה כאן).

ואז מי שאני כבר כן פונה אליו לא עונה, וזה גם מתסכל (ראה כאן. כל מי שפנה אליי, גם אם היה מאוד לא רלוונטי, כתבתי לו הודעה בחזרה.)

נראה לי שהחוט המקשר בין המקרים השונים שהציפו אותך בשימוש באתר היכרויות היא רגישות.

ואכן, רגישות זה דבר נפלא, אך נראה לי באמת הפלטפורמה שלאתרי היכוריות היא שונה במהות שלה. היא פלטפורמה שבה מנסים להשיג הצעות באופן של 'על הדרך', היא לא לפנות לשדכנית וגם לא לחברה. מתי שהתקשורת נעשת מול הבנאדם עצמו, וחוץ מזה אין קשר עם הבנאדם עצמו (הוא בנאדם זר סה"כ) אז הגיוני שהתקשורת הזאת תהיה מאוד לא ברורה ולכן כדאי להיות מוכן לזה מראש, ובאמת אם אין היתכנות לזה מראש ואין רצון לכך אז אולי באמת חבל להשתמש בה. 

למדתי מנסיוני ומנסיון אחרים שהגישה האידיאלית שבאים לאתרי הכירויות היא ללא לצפות. אם עכשיו אני אצפה שכל בחורה תענה לי אני אשתגע. לכן אני משתדל מאוד לא לצפות ומתי שזה מצליח אז אני שמח על כך. 

אם נלך על פי העקרון הזה אז זאת התשובה שהייתי נותן לשאלה שלך האם לפנות לאותו בחור שלא רצה פעמיים - מאוד סביר שהוא לא ירצה. אך שום דבר לא יקרה אם תשלחי לו, הוא לא מכיר אותך וגם הודעה באתר זה לא כזה ביג דיל. אז אם את כל כך רוצה לנסות, למה לא? אם גם אם לא תשלחי בסדר.

בגדול נשמע לי שאת בכיוון ה

זה משהו שאני לא רגילה, לעשות משהו ולא לצפות. זה נראה לי שריר שצריך לעבוד עליו...

להגיד 'לא לצפות' זה באמת משהו שהוא לא מנוסח טוב. הרי כל פעולה שנעשת נעשת לשם מטרה מסויימת. אם לא היינו מצפיים לא היינו צריכים לעשות שום דבר. 

לצפות. לצפות להזדמנויות, אולי זה יותר מדוייק.

ככל שההצעה יותר 'ממוסדת' (שדכנית/חברה) אז ככה לצפות לכמה שיותר סדר. ככל שההצעה פחות 'ממוסדת' לפחות סדר ולהבין שיש פחות ידיעה ביחס למה להתכונן (יענה על ההודעה, לא יענה וכולי).

אתר הכירויות זה משהו אכן שהוא טוב להיות בין לבין כזה, לא הייתי בונה עליו כמקור עיקרי להצעות אבל נראה לי שהוא יכול להיות שימושי.

לפעמים אנשים בגבורה גדולה פונים להמון אתרים, מיזמים ושדכנים 
אבל מציגים את עצמם בצורה לא מדויקת או מדויקת בעיניהם אבל המציעים מקבלים תמונה אחרת 

מה שמוביל להרבה הצעות לא מתאימות 

שווה לשבת עם אדם שאת סומכת עליו ולבדוק האם מה שאת רוצה זה מה שאת משדרת 

אבל שכחתי לכתוב גם את זה בהודעה ראשונה -

ריעננתי את הכרטיס שלי בעזרת אחרים (כתבתי על זה גם שרשור), הלכתי לצלמת מקצועית והחלפתי תמונה.

הקטע הוא שגם הצעות לא מתאימות אני בקושי מקבלת... אני מקבלת מעט מאוד הצעות, ומתוכם מה שרלוונטי זה בודדים - וזה אחרי שאני מוכנה לבלוע דברים שפעם לא הייתי מוכנה...

(גילוי נאות: אשתי היא זאת שפנתה אלי ראשונה באתר היכרויות מסוים)

בנוסף, אפשר לנסות ולרענן את התיאור העצמי, להפוך אותו מרשימת מכולת משהו יותר יצירתי.

1. אתרי היכרויות הם בהחלט משאב לדייטים בעלי פוטנציאל

2. באתרים ובקרב השדכנים צריך להתעקש על רשימת דרישות מקובעת, אלא לנסות ולהרחיב אותה: חוצניקים, חוזרים בתשובה, בני עדות כאלה ואחרות וכו' וכו'.

1. השאלה היא לכמה עוד להירשם...

2. לא הבנתי את מה שכתבת, נראה לי שחסרה שם מילה במשפט. התכוונת שלא צריך להתעקש על דרישות מקובועות?

אפשר להירשם לכל האתרים הקיימים. מציאת החצי השני משולה לחיפוש עבודה - משתמשים בכל המשאבים הרלוונטיים.

כשמחפשים עבודה, לא משלמים לכל חברת כ"א.

אני מסכימה איתך שלירות לכל הכיוונים זה טוב - אבל יש אנשים שעושים מזה פרנסה, ואם נרשמים לכל דבר - זה יוצא כבר עלות רצינית - וכפי שכתבתי, הוצאתי בשנה האחרונה סכום די גדול על זה (ובפער עצום ממה שהוצאתי על הפגישות עצמם....).

ולצערי - אין קשר בין ההשקעה הכספית לבין התמורה. אולי זה סוג של הפוך על הפוך, אבל איזה אינטרס יש לאתר היכרויות שאפסיק את המנוי? חברת כ"א יוצאת נשכרת מכל שידוך, והאתר רק מפסיד מנויים..

ואני לא חושבת שאני מתעקשת על הרבה דברים, אני מוכנה להתגמש, יוצאת עם מגוון די גדול של אנשים - הבעייה היא למצוא אנשים שמוכנים בכלל לצאת איתי (זה לא שאני מסננת יותר מידי הצעות, זה שאין לי בקושי הצעות לסנן....).

יש גם שדכנים שעובדים בחינם..

כמו כל שירות בתשלום (בכל נושא שיהיה) אז מנסים להעריך אם זה שווה את הכסף או לא.

הצניעות שלך זה משו

אלא אם כן אתה חושש שאתה בדרגת בן עזאי

למען הסר ספק - אני אכן חושב שזוגיות היא דבר יקר, המשכיות העם היהודי היא דבר יקר, בית יהודי הוא דבר קדוש.

אבל -

התפיסה המאד נפוצה היום, כאילו זוגיות היא הדבר הכי חשוב בעולם, השקעה בזוגיות עדיפה על פני כל מצוה אחרת, אין דבר קדוש ייותר מאשר הבית היהודי - נראה לי שזאת הגזמה.

הר"ן כמובן התכוון, שהמחויבות של גבר לאשתו היא בגבול הסביר, ובדיוק כמו שגבר שיש לו בעבודה דדליין לפרויקט רציני כנראה יאחר קצת הביתה באותו שבוע, כך הדבר גם כאשר סוגיה תפסה אותו לא מוכן בבית המדרש.

כן, מהותית, לימוד תורה בהקשר הנכון ובזמן הנכון קדוש יותר מזוגיות ומבית יהודי ככלל. למעשה כל מצוה וזמנה, וחוץ מזליגה של כל צד על חשבון הצד השני, לכל מצוה ינתן הזמן הראוי והנדרש. אבל הקדושה היא בעיסוק ברוחניות ובידיעת ה', ולא בהיכרות עם התכשיטים שהאשה רוצה לחג (ויש חובה להכיר ולדעת! אבל זה לא קדוש יותר משורה אחת ברש"י)

לא באנו לעולם רק כדי להיות כלי להקמת הדור הבא. באנו כדי לעשות עבודה רוחנית משמעותית, להנחיל תורה לדור הבא, וכן, גם כדי להקים אותו פיזית. ואולי יש מי שלא יתאפשר לו יותר מאשר הדאגה לקיומו הפיזי של התא המשפחתי שלו, ובכל השאר הוא יסמוך על עזרה מבחוץ במקרה הטוב. אבל לדעתי המעלה של אדם בהיותו איש משפחה טוב היא קומה יסודית, ויש הרבה קומות רוחניות גבוהות יותר (רווקים עובדים את ה' בקומות הגבוהות יותר או בקומות מקבילות, ומחכים לבנות את המתחם הזה גם כן)

כלומר, שכיון שכך היא מרגישה, ממילא לגביה ההלכה הזאת לא נכונה

אולי שווה לפתוח שרשור על אם זה קיים היום ;)

 תורה שבעל פה היא בעיקרה כתובה בצורה כזאת שהיא מתיאמה לדיבור בעל פה ולכן קשה מאוד להבין את הדברים לפי ההקשר הנוכחי. ההיתר לכתוב את הדברים שנעשה על ידי רבי הוא ממש הרקע להבנת דברי חכימנו הכתובים  שבכל דור ודור.

למשנה יש פרוש שהוא הגמרא, לגמרא יש את הפירוש של הראשונים (שהנפוץ שבהם הוא רש"י כמובן), לראשונים יש הרבה פעמים פירוש של רבונתינו האחרונים. וגם שלומדים הלכה, ר' יוסף קארו כתב את הבית יוסף ואת השו"ע שעליהם יש ערימות על גבי ערימות של 'נושאי כלים'!

למה צריך את זה כל זה? למה זה ככה?

כי כל דור ההקשר משתנה ולכן לא משנה מה צריך לפרש בצורה שתשמר את המשמעות הראשונית על פי ההקשר העכשיוי.

הגמרא והמשנה וספרי הקיצור השונים ידועים בכך שהם נוטים לקמץ במילים. לכן גם כקוראים טקסט שהוא יחסית מובן לפעמים צריך לחשוב עליו הרבה על מה בדיוק הוא מדבר

ולכן דברי הרב אלישיב מתחברים, במיוחד למישהו שלא ראה את הסוגיה על בוריה.

ושיהיה לי יום הולדת שמח, מקווה שהשנה אני אקבל מתנה יפה 

על השקעת שעות לקידום הפורום.

כתיבה וחתימה טובה לכל משתתפי ומשתתפות הפורום.

שנה שבע"ה תכיל רק שמחות!

אמנם לא נזעקתי מהשימוש בלוכסן או מעצם ההדגשה של "לכן", כי על אף שזה מיותר בעברית, זה לגמרי מותר ומאד מקובל. ולכן בכל מקום שזה לא נשמע מוזר, אין סיבה להמנע. בטח שאין מה להזדעק אם מישהו אחר השתמש.

אבל

האמירה כאילו יש עדיפות מוסרית ("רגישות") לשימוש הזה, *מאד* צורמת

ולגבי המלחמה בפורגרס - אני ממש לא "נלחם בפרוגרס". לא מעניין אותי, והלוחמים הנלהבים (משני הצדדים) לא מעניינים אותי במיוחד. אבל התנגדות למשהו היא לא בהכרח "פחד" או "שנאה" ואפילו לא מלחמה. מותר להביע עמדה.

אני די בטוחה ש @חושבת בלב זה שם של ניקית אחרת.

הוא לא בהכרח נובע מפחד. יכול להיות שזאת בסך הכל תזכורת או הבעת דעה.

לגבי העדיפות המוסרית:

נכון שיש יכולות מסוימות שמאפשרות רגישות לתחושות של אחרים, אבל הנחת היסוד כאן היא שלכולנו יש יכולות דומות בתחום הזה (ולכל הפחות לא העמדנו למבחן את ההבדלים בין היכולות שלנו). ולכן שימוש בביטוי מתחשב יותר או רגיש יותר הוא ענין של בחירה ולא ענין של יכולת. ממילא, 

האמירה "אני רגיש יותר ממך לרגשות/צרכים של אחרים" שקולה לאמירה "אני אדם מוסרי יותר ממך"

כי אני כן עשיתי את השיקולים המתחשבים והתחשבתי ברגשות של אחרים בזמן שאתה לא.

וכעת לשאלת הצרימה -

הבחירה לתת משקל יתר למעמד האשה, ולפנות בנפרד לנשים גם לאחר הפניה הסתמית בלשון "זכר"-סתמי, היא בחירה שאיננה טבעית לשפה העברית, כמו שציינה נכון @חושבת בקופסא. היום זה מאד מקובל, ולכן אין סיבה לא לעשות את זה בכל מקום שזה מרגיש טבעי ונוח. אבל המחשבה שרגישות לתחושות של אחרים - ובעצם, מוסריות - *מצריכה* אותי לשנות את המינוחים הטבעיים היא מחשבה שהיא בהחלט צורמת, מפריעה ומטרידה (וגם, רחמנא ליצלן, בהחלט פרוגרסיבית)

זה המשתמע ממה שאמרת. מספיק כדי להיות צורם, אולי לא מספיק כדי להיות פשוט שקר.

ואני לא מדבר על "טשטוש מגדרי" - זה הנזק של המלחמה בפרוגרס, שהם מגדירים את שדה הקרב. אני מדבר על המחשבה שהדגשת מעמד האשה (המאבק של הפמיניסטיות, שכבר נשכח מזמן) באמצעים האלה, הוא "התחשבות" ולא "עמדה". זאת תפיסה שמציגה את מי שלא עושה כך כ"חסר רגישות" וכאדם לא מוסרי.

אגב בעיני זה חלק משמעותי - במקרה הזה כן - מהמאבק בפרוגרס, והוא השאלה האם העמדה שלהם מוסרית יותר משלנו. אם התחשבות באיך שאדם רוצה שיפנו אליו היא רגישות, אז מי שדורש מגבר שיקבל התייחסות של גבר גם אם הוא רוצה אחרת, הוא אדם לא רגיש ומדובר בפגיעה בו. בשם הרגישות נצטרך לקבל כל אדם על סך רצונותיו ורגשותיו ולהתייחס אליהם במלוא הרצינות כאילו מדובר בפגיעה ממשית, גם במחיר של ניתוק מהמציאות.

שים לב לנקודות שאני מדבר עליהן. אל תתקוף אנשי קש בשמי.

שוב, אני לא רואה כאן פחד ולא זעקה. בסך הכל מישהי מצאה הזדמנות להרצות את משנתה.

הביטוי גבירותי ורבותי לא מפריע לי, כי:

1 לא מפריע לי גם הביטוי "לכם/ן". מפריעה לי רק ההנחה שמדובר ברגישות לאנשים

2 "רבותי" כולל גברים בלבד, כמובן

3 מדובר בתרגום של ladies and gentlemen, שהם ביטויים ייחודיים לנשים בלבד ולגברים בלבד, והביטוי הוא ביטוי ישן, בן יותר מארבע מאות שנה. באותה תקופה לא היתה לנשים זכות בחירה (למי בכלל היה), אבל אם האשה היתה בעלת נכסים (lady) בהחלט היה הגיון להתחשב בה, וממילא להזכיר אותה בפנייה לקהל. משם זה התגלגל למה שיש לנו היום.

ואני מוסיפה, הרבה הודעות קולולולולו אמיתיות ולא הודעות שבכותרת כתוב "קולולו, מזל טוב אני ממש מתרגש להודיע לכם" ואז בתגובה, "שסוף סוף הצלחתי לטחון אבקת סוכר בבית"

אפשר גם הודעות "אייננניייאינננייי" - קלולולו זה ספרדי מדיייי

כי את המשפחה יש לנו תחושה שאנחנו כבר מכירים אותם עד הסוף ואנחנו איתם כל החיים ויש את הרצון לצאת החוצה, שהוא רצון מדהים, אע"פ כן נראה לי שיש אפשרות לנסות להתחדש גם במסגת המשפחתית. להזמין אורחים לדוגמא, לקנות משחק חדש שאפשר לשחק במסגרת המשפחתית וכו'

גם אחרי שמתחדשים בתור המערכת המשפחתית החברים לא הולכים לפח... יש להם תפקיד חשוב. אך כדאי גם לא להתייאש מהמשפחה מוקדם מדי...

אז 'מותר לך' מה שבא לך תמיד חחח

צריכות לאותת, אחרת זה יקשה עליו חח

אבל גם אם גבר צריך ליזום לפעמים הוא לא יודע שאשה מסוימת מעוניינת ביוזמה מצידו או בסוג מסוים של יוזמה.

הנסיון המר מלמד שאם אשה מעוניינת במשהו, עדיף שהיא תעדכן את הגבר שהיא מחכה שהוא ייזום. אחרת הוא יניח שהיא לא מעוניינת וילך לחפש מישהי אחרת

רק רציתי להדגיש את העקרון המאד מאד חשוב הזה, שגבר לא תמיד יודע איזו אשה מצפה למה

 וזה נכון בשני מקרים -

אשה שמחכה שגבר יקדם את הקשר, כשבעצם הוא בכלל מחכה לאור ירוק ממנה אבל היא רוצה שהוא ייזום ומחביאה את הרצון שלה. נכון, שיש משהו נשי בהחבאה של הרצון, אבל בסופו של דבר הוא צריך לקבל עדכונים שוטפים.

וגם - אשה שמצפה מגבר להתנהלות מסוימת, שבעיניה מראה שהוא מעוניין, ואם הוא לא מתנהג כך זה סימן שהוא לא באמת רוצה. הוא לא תמיד מכיר את האמונות של הבחורה בשאלה איך קשר מתנהל, ואם היא מצפה שהוא ייקח אותה לטיול בירושלים בזמן שהוא חושב שמזג האוויר מתאים לעוד דייט ספסל, היא צריכה למצוא דרך שהוא ידע מה היא מצפה מהקשר.

סוף (?) ניצלוש

וכמובן מאחל לך שתמצאי את הבחור או מישהו טוב יותר

מכיר הרבה כאלו שמעירים אבל על עצמם או על קרובים לא אומרים מילה

העיקר באת לבית כנסת וכן השתדלת(אני הכי רואה את זה כך וגם אם יגיע מצידי רבע שעה לפני סוף התפילה- קורה שנרדמים/לא מרגישים טוב וכו' ואני אומר העיקר שב''ה הגיע ועשה השתדלות למרות שכמובן היה עדיף שיגיע בזמן ,אבל עדיף מאשר לא יגיע בכלל חח, אלא אם כן הבחור/ה התעכבה בכוונה ומחוסר רצון לבוא בכלל)

בכל מקרה, היית יכולה לשלוח גשש או משהו על הבחור חח

 יש באמת משהו מתגר במבנה של משפחה, אך לא נראה לי שבדרך כלל כדאי להתייאש מכך.

בסוף משפחה זה הדבר הכי חשוב בחיים וחברים הם משתנים עם הזמן והיסח אליהם משתנה..

לא מכיר את המקרה שלך אבל יכול להיות עניין בין בחור בן 23 לתיכוניסט, יש עוד הרבה דברים שיכולים לקשר בדרך. אפשר לנסות לחשוב על כך, לא חייבים לקבל את זה כמובן מאליו, גם אם זה בסוף מה שקיים כרגע.

פשוט המשפט "משפחה זה לא חברים" תפס אותי.. כאילו יש פה מן אקסיומה כזאת שאם משפחה צריך להיות משהו מסויים ואי אפשר לשנות את זה.

מרגיש שדי הצלחתי לנצל את היום הזה כראוי

כניראה הסתכלות נורא סובייקטיבית

תכלה שנה וקיללותיה , תחל שנה ובירכותיה

המון תפילות, עם המשפחה,אחיינים, סימנים והמון עוגות , ולא יודע איך , סוף החג אמא שלי הזמינה פיצות לסוף האווירה (ארוחת מלווה מלכה של ראש השנה עם סלטים גבינות ביצה קשה חח XD)

כמובן שהיה טעיים מאוד  

את הסרט של המחשבות של הלא לא לא

ובפגישה- "איך בכלל חשבתי שלא???"

וביום למחרת- אבל הוא ABC!

אז אני פשוט מייעצת את מה שכולם הציעו לי (ללא יוצא מהכלל)-

לעשות רשימה של מעלות

רשימה של חסרונות

ולהשוות

אז כמובן שאחרי אירוסין זה מצריך השוואה שונה לגמרי,

אבל זה מסדר את המחשבות ממש

ואחרי שאני הסתבכתי ברצינות על איך עושים כזאת רשימה,

יש לי כמה טיפים נראלי טובים...

א.מיד כשעולה מחשבה של "לא", לכתוב את הסיבה, למה לא. 

מיד כשעולה מחשבעה של "כן", לכתוב! ולפרט

ב. לתת דוגמא. לא לנסות לכלוא את הרגש למילה או שתיים. לפרט.  

לא להגדיר כל כך, כן לתאר את הרגש.

ג.אם אין לך כתב יד ברור ויש מחשב או משהו להקליד עליו זמין-תקליד.

אם לא- תכתוב. ותשתדל לתת כותרות אחרי שאתה גומר לכתוב קטע.

ולדעתי הכי חשוב- להראות או לדבר על הסיכום של זה עם מישהו שאתה יודע שרוצה בטובתך, ומבין בעיניינים של זוגיות. 

מה, אבל זה כתם קטן, בקטנה

שנה טובה!

זה צעד מורכב, כי אם אני אוהב אותה ויש לי רגש כזה, מפחידה המחשבה שאפשר לאבד אותה בגלל שבוע אחד.

רוב הדייטים זה ללכת למקום כלשהו, לשבת שם ולדבר שעות

אם הרגש לא מתעורר, אז או שממשיכים ומקווים לטוב, או שנפרדים.

בתקופת הרווקוּת היו לי מדויטות שענו על כל הפרמטרים שחיפשתי. דיברנו על אותם הנושאים, צחקנו מאותן הבדיחות, אבל לא הרגשתי התאהבות. כמו כן, נזכרתי במה שסיפר לנו אחד המורים בתיכון, חוזר בתשובה מארה"ב. אחרי הפגישה הראשונה עם אשתו לעתיד, הוא רץ לדווח לראש הישיבה על מעלותיה של הבחורה (לבוש צנוע, קובעת עתים לתורה וכו'). ראש הישיבה עצר את שטף הדיבור: "קודם כל, אתה נמשך אליה?"

בניגוד למאות הקודמות שבהן התחתנו מטעמים יותר פרוזאיים - הבחור שעובד בשדה צריך שמישהי שתבשל ותכבס - היום בהחלט צריכים רגשות הדדיים.

ורק עכשיו היא אומרת שלא מצליחה לפתח רגש?? 

מה היא עשתה כל הזמן הזה ???

רגש לא נוצר בכוח ולך מגיע אהבה אז תמשיך הלאה