מישהו שיקדם אותך בעבודת ה', אם דרך דוגמה אישית, או נושאי שיחה

יחד עם התפיסה כאן לחזק את ההכרה בכך שהקשר עם הבחור - לקראת נישואין וזוגיות שאת מגיבה אליה

חשוב להבדיל בין דברים שהם עבודת ה' שנעשים בצורה של עבודה לה' ואינם מעורבים בעניינינו האישיים, לבין דברי הרשות או דברים שאנחנו עושים לצורך עצמנו.

גם אם אני עובד כדי לקבל משכורת כדי לתת צדקה, כל עוד אני נותן את המעשרות לצדקה ומשאיר את שאר הכסף אצלי, לא מדובר בעבודת ה' (להבדיל מאשר לדוגמה עורך דין של עמותת צדקה, אם הוא באמת לוקח רק שכר בטלה או הנצרך למחייתו)

וכנ"ל לגבי זוגיות ומשפחה - אמנם נכון שאני רוצה לעשות את הדברים האלה והם רצון ה', אבל הם לא "צרכי מצוה" אלא לכל היותר חשובים מאד ודומים בערכם לצרכי מצווה.

אשה שעסקה כל היום בגידול ילדיה לתורה ומצוות זה יפה מאד וזה בסדר גמור, אבל היא פחות "עוסקת במצוות" מאשר אשה שעסקה כל היום כולו לדאוג לפרנסה של עניים.

העובדה שיש לאדם חובות כלפי המשפחה שלו, שבשבילם מותר לו לדחות קיום מצוות, אין המשמעות שמדובר במצווה גדולה יותר. מדובר במצווה שהרכיב של עבודת ה' בה הוא קטן יותר, אלא שאותה מצווה מוטלת עליו

כי כשכל אחד בטוח שהוא כל היום עסוק במצוות "גם אם זה בלבוש פרטי ואינטרסנטי",

אז איפה נשאר מקום לאחרים? איפה נשאר מקום להקרבה, ומעשה שהוא לא אינטרסנטי?

השאלה בעיני היא, כאשר מישהו כזה נדרש לעשות משהו שאין לו רווח ממנו, האם הוא עושה אותו באותה תחושת מחויבות, או שהוא מרגיש ש"מפריעים לו לעשות את המצוות שלו"?

האם אדם שעסוק בהשראת שכינה בבית שלו עצמו, פתוח באותה מידה לעסוק בהשראת שכינה בבית של מישהו אחר?

בעיני זה ממש מה שכתב הרמב"ם על "אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו". מותר לכרס שלך להיות שמחה, אבל תהיה מודע לזה שזה מה שאתה עושה. אם אדם רוצה לכבד את השבת והחג - הוא יכול לכבד את שולחן השבת של השכן באותה מידה שהוא יכול לכבד את שולחן השבת של עצמו. ואם הוא טורח יותר בשמחת עצמו מאשר בשמחת אחרים, זה כבר לא עבודת ה' אלא עבודת עצמו. "מותר" ואפילו "חיובי" או "בעל ערך" אין משמעותו מצוה.

בעיניך דברי מפרידים בין האדם לבורא, בעיני דבריך שמים את האדם במקום הבורא

*לא בטוח שזה ניצלוש... במובן מסוים זאת מטרת השרשור - להבין אם עיסוק בזוגיות הוא חלופה ראויה לעבודת ה', הוא עצמו עבודת ה', או שהוא משהו חיובי וטוב וכדאי שלא להפחית בגללו את עבודת ה'

בין הדברים שאדם עושה בכוונה נקיה לשם שמים ובין הדברים שאדם עושה מתוך כוונה טובה אבל לצורך עצמו.

כדי שאדם ידע לעשות חשבון לעצמו עד כמה הוא באמת עובד את ה'.

אם באמת אדם רואה, שכשיש לו אפשרות הוא פועל למען אחרים או שלא למטרות רווח באותה נכונות, אז אכן הוא יכול להניח שגם מה שהוא עושה לצורך עצמו זה גם בגלל עבודת ה' שבזה.

אבל אם לא, שלא יטעה את עצמו ולא ישלה את עצמו.

עבודת ה' היא כאשר אתה עושה דברים לשם ה'.

כאשר אתה עושה פעולה חשובה ונכונה, אתה פועל בהתאם לרצון ה', אבל אתה צריך להיות בדרגה גבוהה של קדושה כדי שארוחת בוקר שלך תהיה עבודת ה' באופן מלא. רוב הסיכויים שארוחת בוקר שלך היא הנאה אישית שלך, ובמקרה הטוב אתה גם לוקח אותה בחשבון כחלק מהתוכנית הכללית של עבודת ה' שלך. אבל כמעשה פרטי היא לא עבודת ה'. היא אמצעי חשוב לעבודת ה'. אסור לבלבל בין תכלית לאמצעי. (תכלית - להניח תפילין. אמצעי - להיות אדם בריא)

אין לי בעיה שתאכל ותהנה. אתה לא חייב להתענות משבת לשבת. אבל אל תקרא להנאות שלך עבודת ה'.

תנאים ואמוראים היו מתענים על דברים שקטנים בעינינו. הם לא חשבו שהאכילה שלהם חשובה מספיק, וחשבו שלהמנע מאכילה זה עבודת ה'. זה לא אומר שאסור לנו לאכול לשובע, אבל המחשבה כאילו האכילה שלנו היא עבודת ה' לעצמה - זה לא עומד במבחן המציאות.

מותר להיות לא פרפקציוניסט, אבל אז עבוד ה' שלך היא לא "פרפקט". פשוט צריך להכיר בזה.

אבל התכחשות לקיומו של מדד אובייקטיבי לא תעזור לך

בדיוק כמו שאתה יכול להחליט שלא חשוב לך להיות יפה. מספיק לך שהאנשים הקרובים אליך יאהבו אותך. אבל זה לא הופך אותך ליפה.

לא תואם לטיעון שלך

אם עבודת ה היא לא דבר אובייקטיבי, איך אתה יכול לומר דברים קשים כל כך על אנשים שמתכוונים לעשות טוב ועושים כמיטב יכולתם?

ולגבי הכותרת - הם לא אמרו שאין כלות מכוערות. הם אמרו שלא צריך לספר את זה לחתן, הוא ראה לבד ומעדיף לשמוע שזה לא כל כך נורא

ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם כו'

משל לשני אנשים שאכלו פסחים, זה אכל לשם מצוה וזה אכל לשם אכילה גסה

אותו מעשה יכול להיות עבודת ה' אם זאת הכוונה שלו, או לא.

לפעמים יש מבחן זמין (לפנק את אשתך בחופשה זוגית או להוציא את הכסף הזה על הלוואה דחופה למישהו שהולכים לזרוק אותו מהבית - ההחלטה ללכת על הבחירה הראשונה היא לא תמיד טעות אבל נדיר שהיא תהיה עבודת ה') והרבה פעמים זה נבחן רק באמיתות הכוונה

ספקים- מתחילים לעומת וותיקים

מיקום אולם (גן/ אולם/ אולם באיזור תעשייה זול)

קייטרינג חיצוני/ כלול במחיר האולם- מגוון מפונפן של מנות/ אוכל פשוט

מספר מוזמנים 

ואם אני מבינה נכון, יש שם עוד דברים כשהמטרה של כולם היא היא לשמור על הנראות החיצונית והטיפוח המתמיד של הגן.

את החפצים, הספקים וכו' מביאים לשם- וזה עוד אופרציה לארגן אותה.

באולם יש לך את המקום כמו שהוא קומפלט, אתה משלם רק על השכירות שלו. 

כאן כנראה שפחות רלוונטי, אבל כנראה נסתכל בכל זאת

צחקתי

התכוונתי בחלק הערבי (לבינתיים) של חברון

ספציפית, לא צריכים חסד ולכן לא אבקש מגמח שהוא באמת גמח.

פשוט מעדיפים להוציא פחות על עצם האירוע במקומות שזה לא יפגע 

זה הכסף הגדול

משם - זה כבר עניין של סטנדרטים שלכם

אנחנו היינו סטונדטים  לפני 10 שנים. לא שילמנו על עיצוב אולם, עוד אין לי אלבום, לא הסתכלתי על התמונות גם יותר מפעמיים נראלי אז אני שלמה עם ההחלטה והזמנתי שמלות כלה ב450 שח בעליאקספרס🙈 וכן, יותר מאחת

(זה חלק שפחות בתחום שלך ואל תצפה ממנה האמת לדעתי אם זה לא בא ממנה. אבל לא היו לי סטנדרטים בקטע קיצוני ומצדי היה להתחתן בדשא מתחת לבית הוריי אבל בעלי התעקש שלא)

בס"ד

המלצות ספציפיות לאולמות -

אולמי מייפל בפתח תקווה מאוד זולים יחסית לשוק. 

יש מצב שגם האולמות האחרים באותו אזור יהיו זולים. שאר האולמות שאני מכירה הם בפריפריה הצפונית אז לא יהיה רלוונטי אני מניחה...

זורקת לבדיקה - מצפה יריחו, אם הם עדיין עושים אירועים.

מעריך מאוד

רעיון מעניין

לוותר על מנה ראשונה. להישאר עם סלטים ועיקרית

ולא למרכז קטיף, גם נמצא בניצן.

הייתי שם בחתונה לא מזמן,

אם לא הייתי בעבר במרכז המבקרים כנראה שלא הייתי מנחשת שזה מרכז מבקרים ולא מקום סטנדרטי לארועים.

יש שם גן מאוד יפה, אם תבוא לשם למרכז המבקרים אז יסבירו על ההיבט הבוטני וההלכתי של הצמחיה מסביב, אם אתה בא לשם לארוע אז אתה רק רואה את הצמחיה היפה מסביב.

בחתונה שאני הייתי, חלק מהאורחים ישבו באולם בפנים וחלק בחוץ.

אין לי מושג מה העלויות שם.

אבדוק

תודה לכן

אחוזת זר בשומרון (אזור קרני שומרון) 190 למנה כולל הכל. לא יודעת מה זה באמת כולל, רק ראיתי פרסום.

מקום ממש ממש יפה, אבל לא נגיש (מבחינה לאולם יש הליכה בעלייה לא סלולה), אם יש אורחים מבוגרים זה פחות מתאים.

שמעתי שגם גוונא בגוש עציון נחשב זול.

לא יודעת עלות מדויקת.

האמת שנגיש זה קריטי, כנראה שנבדוק לגבי גוונא

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

וכי לבת 41 לא מגיע זיווג?

מי קבע שגבר בן 43 לא ירצה בחורה בגילו אלא רק עם פער של 3 שנים לפחות?

והאם גבר בן 28 לא מספיק בוגר בשביל בחורה בת 28?

מנסים ליצור תנאים הגיוניים ליצירת קשר בפער גילים סביר. 

וודאי שבחורה בת 41 זכאית להתחתן

בע"ה שכולן וכולם יימצאו בנחת.