מישהו שיקדם אותך בעבודת ה', אם דרך דוגמה אישית, או נושאי שיחה

יחד עם התפיסה כאן לחזק את ההכרה בכך שהקשר עם הבחור - לקראת נישואין וזוגיות שאת מגיבה אליה

חשוב להבדיל בין דברים שהם עבודת ה' שנעשים בצורה של עבודה לה' ואינם מעורבים בעניינינו האישיים, לבין דברי הרשות או דברים שאנחנו עושים לצורך עצמנו.

גם אם אני עובד כדי לקבל משכורת כדי לתת צדקה, כל עוד אני נותן את המעשרות לצדקה ומשאיר את שאר הכסף אצלי, לא מדובר בעבודת ה' (להבדיל מאשר לדוגמה עורך דין של עמותת צדקה, אם הוא באמת לוקח רק שכר בטלה או הנצרך למחייתו)

וכנ"ל לגבי זוגיות ומשפחה - אמנם נכון שאני רוצה לעשות את הדברים האלה והם רצון ה', אבל הם לא "צרכי מצוה" אלא לכל היותר חשובים מאד ודומים בערכם לצרכי מצווה.

אשה שעסקה כל היום בגידול ילדיה לתורה ומצוות זה יפה מאד וזה בסדר גמור, אבל היא פחות "עוסקת במצוות" מאשר אשה שעסקה כל היום כולו לדאוג לפרנסה של עניים.

העובדה שיש לאדם חובות כלפי המשפחה שלו, שבשבילם מותר לו לדחות קיום מצוות, אין המשמעות שמדובר במצווה גדולה יותר. מדובר במצווה שהרכיב של עבודת ה' בה הוא קטן יותר, אלא שאותה מצווה מוטלת עליו

כי כשכל אחד בטוח שהוא כל היום עסוק במצוות "גם אם זה בלבוש פרטי ואינטרסנטי",

אז איפה נשאר מקום לאחרים? איפה נשאר מקום להקרבה, ומעשה שהוא לא אינטרסנטי?

השאלה בעיני היא, כאשר מישהו כזה נדרש לעשות משהו שאין לו רווח ממנו, האם הוא עושה אותו באותה תחושת מחויבות, או שהוא מרגיש ש"מפריעים לו לעשות את המצוות שלו"?

האם אדם שעסוק בהשראת שכינה בבית שלו עצמו, פתוח באותה מידה לעסוק בהשראת שכינה בבית של מישהו אחר?

בעיני זה ממש מה שכתב הרמב"ם על "אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו". מותר לכרס שלך להיות שמחה, אבל תהיה מודע לזה שזה מה שאתה עושה. אם אדם רוצה לכבד את השבת והחג - הוא יכול לכבד את שולחן השבת של השכן באותה מידה שהוא יכול לכבד את שולחן השבת של עצמו. ואם הוא טורח יותר בשמחת עצמו מאשר בשמחת אחרים, זה כבר לא עבודת ה' אלא עבודת עצמו. "מותר" ואפילו "חיובי" או "בעל ערך" אין משמעותו מצוה.

בעיניך דברי מפרידים בין האדם לבורא, בעיני דבריך שמים את האדם במקום הבורא

*לא בטוח שזה ניצלוש... במובן מסוים זאת מטרת השרשור - להבין אם עיסוק בזוגיות הוא חלופה ראויה לעבודת ה', הוא עצמו עבודת ה', או שהוא משהו חיובי וטוב וכדאי שלא להפחית בגללו את עבודת ה'

בין הדברים שאדם עושה בכוונה נקיה לשם שמים ובין הדברים שאדם עושה מתוך כוונה טובה אבל לצורך עצמו.

כדי שאדם ידע לעשות חשבון לעצמו עד כמה הוא באמת עובד את ה'.

אם באמת אדם רואה, שכשיש לו אפשרות הוא פועל למען אחרים או שלא למטרות רווח באותה נכונות, אז אכן הוא יכול להניח שגם מה שהוא עושה לצורך עצמו זה גם בגלל עבודת ה' שבזה.

אבל אם לא, שלא יטעה את עצמו ולא ישלה את עצמו.

עבודת ה' היא כאשר אתה עושה דברים לשם ה'.

כאשר אתה עושה פעולה חשובה ונכונה, אתה פועל בהתאם לרצון ה', אבל אתה צריך להיות בדרגה גבוהה של קדושה כדי שארוחת בוקר שלך תהיה עבודת ה' באופן מלא. רוב הסיכויים שארוחת בוקר שלך היא הנאה אישית שלך, ובמקרה הטוב אתה גם לוקח אותה בחשבון כחלק מהתוכנית הכללית של עבודת ה' שלך. אבל כמעשה פרטי היא לא עבודת ה'. היא אמצעי חשוב לעבודת ה'. אסור לבלבל בין תכלית לאמצעי. (תכלית - להניח תפילין. אמצעי - להיות אדם בריא)

אין לי בעיה שתאכל ותהנה. אתה לא חייב להתענות משבת לשבת. אבל אל תקרא להנאות שלך עבודת ה'.

תנאים ואמוראים היו מתענים על דברים שקטנים בעינינו. הם לא חשבו שהאכילה שלהם חשובה מספיק, וחשבו שלהמנע מאכילה זה עבודת ה'. זה לא אומר שאסור לנו לאכול לשובע, אבל המחשבה כאילו האכילה שלנו היא עבודת ה' לעצמה - זה לא עומד במבחן המציאות.

מותר להיות לא פרפקציוניסט, אבל אז עבוד ה' שלך היא לא "פרפקט". פשוט צריך להכיר בזה.

אבל התכחשות לקיומו של מדד אובייקטיבי לא תעזור לך

בדיוק כמו שאתה יכול להחליט שלא חשוב לך להיות יפה. מספיק לך שהאנשים הקרובים אליך יאהבו אותך. אבל זה לא הופך אותך ליפה.

לא תואם לטיעון שלך

אם עבודת ה היא לא דבר אובייקטיבי, איך אתה יכול לומר דברים קשים כל כך על אנשים שמתכוונים לעשות טוב ועושים כמיטב יכולתם?

ולגבי הכותרת - הם לא אמרו שאין כלות מכוערות. הם אמרו שלא צריך לספר את זה לחתן, הוא ראה לבד ומעדיף לשמוע שזה לא כל כך נורא

ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם כו'

משל לשני אנשים שאכלו פסחים, זה אכל לשם מצוה וזה אכל לשם אכילה גסה

אותו מעשה יכול להיות עבודת ה' אם זאת הכוונה שלו, או לא.

לפעמים יש מבחן זמין (לפנק את אשתך בחופשה זוגית או להוציא את הכסף הזה על הלוואה דחופה למישהו שהולכים לזרוק אותו מהבית - ההחלטה ללכת על הבחירה הראשונה היא לא תמיד טעות אבל נדיר שהיא תהיה עבודת ה') והרבה פעמים זה נבחן רק באמיתות הכוונה

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי