כמובן אנחנו מדברים על הכלל - כמו שהדגשת. העיקרון הוא שכל אדם, בין איש ובין אשה, נולד עם תכונות חיוביות אך גם עם חסרונות. כל אדם צריך להתאזן
אולי אוסיף משהו אחד, אני לא כותב ממקום שיפוטי - בכלל לא, אבל זה משהו שלדעתי יש לתת עליו את הדעת. ושוב, אני מתייחס לכלל, ויש *הרבה* יוצאים מהכלל:
כשגבר עובד על האישיות שלו, זה אומר שבד"כ הוא - כמו שחושבת בקופסא כתבת - עובד לאזן את התכונות הגבריות שלו, שהן תכונות שמה שמכוון אותן הוא יותר השכל ופחות הרגש. איך הוא עובד על זה? באמצעות השכל..
כשאשה (שוב אנחנו מדברים על הכלל ויש הרבה יוצאות מן הכלל) עובדת על התכונות שלה - היא עובדת לאזן את הרגש במקומות שלא נכון שהוא יופיע בהן.
איך היא עובדת לעשות את זה? באמצעות הרגש..
בהנחה שכתבתי משהו נכון, יוצא שהעבודה של כל אחד מהמינים היא באופן אחר לגמרי.
לדעתי עבודת המידות כשהיא נובעת מרגש - מתמקדת בפנימיות של האדם כלפי עצמו, לעומת השכל שיודע לשים גבולות לעצמיות שלי היכן שהיא מפריעה לאחרים.
שניהם לא נכונים. מה ההבדל בעיני?
השכל יכול להגביל את עצמו, כלומר לתת מקום לרגש על חשבונו. לעומת הרגש שלא ממש, והוא נוטה להתחפר בעצמו..
לכן מי שעובד באמצעות השכל על המידות - המטרה היא שהוא יגיע להבנה שהוא צריך לאזן אותו באמצעות הכנסת *רגש*, והגיוני שהוא יגיע לזה דרך השכל.
מי שעובדת באמצעות הרגש על המידות - זה יהיה לה יותר מורכב להגביל אותו.. ולא בטוח שהיא תצליח להכניס שכל על חשבון הרגש כי זה סותר את הרגש..
אני לא יודע מה הפיתרון, אני רק מעלה מחשבה.
ותגידו מה דעתכם.
@חדשכאן