פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1391)

בס"ד

כדי שזה יהיה יותר מכוון אולי כן כדאי שתפרטי יותר מה את מחפשת ועלייך...כמו גיל וכו'...

שיהיה מלא מלא ב"הצלחה 

וכל הכבוד על היוזמה, לא הרבה עושים את זה, ובעיקר לא עושות

ישר לכיפה! 

מפרטת יותר:

בת 19, צעירה. רוצה לעסוק בחינוך בלתי פורמלי לנוער, ליישב את ארץ ישראל, עושה עכשיו שירות עם ילדים ונוער. 

מחפשת מישהו עם רצון דומה, לא מבוגר מדי.. לא בייניש יתר על המידה. 

וריח גנים- אני דווקא די וותיקה פה.. 

בעזהי"ת

אני בת 19.5, לומדת חינוך לא פורמלי לנוער, עשיתי שירות עם נוער.. 

אבל אני דוסית.

יותר יעיל לשאול בנשואים טריים, מה לא ככה?

בהצלחה
/Forum/Forum.aspx/t400906#4784282

היא צלמת מאד נחמדה

תדברי איתה

0502213131 שמרית

קישור לדף הפייסבוק פרטים שם.. מומלץ!!

http://www.facebook.com/pages/%D7%A2%D7%93-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%A6%D7%99%

D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%99-%D7%97%D7%A4%D7%A5-%D7%9E%D7%9E%D7%92%D7%A0%D7%98-%D7%90%D7%98%D7%A8%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93%D7%99%D7%9D/265522883479118

מקצועית ונחמדה מאוד

תהילה- 052-8109226

גרה בירושלים, ועובדת גם במרכז

בעזהי"ת.

אנחנו לקחנו אותו- היה מעולה! [היו כמה פיקשושים, אבל זה לא קשור אליו.. בעיקר בגלל האולם ובגלל אנשים טורדניים.]

בקיצור- ממליצה בחום!!!

חיים בוכריס: 0504002218

ויש עוד אחד שחברה שלי המליצה לי, פשוט הוא לא היה פנוי בתאריך שלנו... הוא ממש חמוד ועדין כזה, אבל עושה את העבודה כמו שצריך. יש לה תמונות מהממות ממש!

דניאל מליחי: 0526070548

ואם את צריכה עוד המלצות- עברתי את התהליך הזה ממש עכשיו ויחסית באזורך, אז מוזמנת!

שיהיה בשעה טובה, הכנות קלות ומועילות!

אם יש לנו בלאו הכי היכרות רצינית של יותר מ"היי" "ביי", ו"כמה גדלת" ו"איך הדודה",

כלומר מדברים ומשוחחים לפעמים מעבר לנימוסים בסיסיים -

אם מכירים ברמה הזאת וחושבים שיש מה לנסות - אז וואלה, אולי כדאי באמת...

יש להניח שהרבה בעיות שנובעות מחוסר פתיחות וחוסר היכרות תיפתרנה מראש בקשר שכזה.

הרי גם אם לא יילך, עם היכרות כזאת זה לא מה שלפתע ייצר מבוכה וריחוק, אחרי כל השנים.

(בתקווה שלא יהיו פאשלות תהומיות )

זה מדי מוזר!!!

כאילו,בחיים לא חשבנו על זה

ו....ו.....ו......

זה כמו לצאת עם אחי!

אז זה לא כמו לצאת עם אחיך...

ההורים נראו ממש רציניים,

אנחנו היינו יותר משועשעים,

ושקלטנו שהם רציניים אז זה הפך למבוהלים...

פשוט ברחנו מהחדר כל עוד נפשנו בנו...

ואז הוא פשוט שאל:

אממממ,למה לא בעצם...?

למה לא????

למה כן?

אתה רציני???

זה יהיה כזה מביך!!!

הבנאדם מכיר אותי בסיטואציות הכי הזויות!!!

אין מצב,זה לא שפוי.

הוא הרי מכיר אותך טוב מאוד, וזה יכול לחסוך די הרבה מהקטע של תחילת הקשר.

אני גם מבין איך את מרגישה, אבל אני חושב שכדאי לנסות, הרי אם יצא מזה משהו מה טוב ואם לא אז לא נגרם נזק

בהצלחה

"תדלגו" מעל כל הרקע המייגע שצריך לספק לכל מדוייט מחדש...

וכל זמן ה"הפשרה" ההדדי לא יהיה קיים...

אם סתם ככה את באמת מרגישה נבוכה מדי, ולא מצליחה להתגבר על המבוכה,

אולי באמת לא כדאי... אנ'לא'דע

אני צריכה לישון על זה עוד לילה.

או שתיים,או שלוש,או ארבע.......................

או עד שאני אעכל את הרעיון בכלל....

תחושי תחושת בטחון, שאת עושה את הדבר הכי נכון, וזהו

זה באמת מצחיק......

אני בטח אתעלף לו מול העיניים

אם נצא!!!

את הפאדיחות זוכרים, יהיה לך ולו על מה לצחוק ביחד

אמאל'ה זה לגמרי מטורף........

יש לי רעיון.אני אכיר לו את חברה שלי

בס''ד

היי לינוי.

אני ממש מסכימה איתך שזה מוזר והוא כמו אח. וגם אם זה לא ילך אז באסה כי בכל זאת תמשיכו להתראות והכל. אבל מצד שני יש בזה צד חיובי. בקשר מאוד חשוב שהבן זוג שלך יהיה גם החבר\ה הכי טוב\ה שלך.

אני יוצאת עם מי שהיה ה-חבר הכי טוב שלי!!!! והיום הוא החבר שלי.. וזה פשוט כיייף!

אני אומרת לכי על זה.. מה יש להפסיד?!

ב''הצלחהה

בס''ד

אני כל כך מסכימה איתך!!!!! גם שהוא הציע אני כמעט התעלפתי וסירבתי!!!!!

הוא לחץ קצת אז ניסינוו.. וב''ה אנחנו קרוב לשנה ביחד! אל תטעי.. בהתחלה זה יהיה לך מוזר רצחח.. אבל אם זה ילך בע''ה את רק תשמחי. ואם לא.. לפחות ניסיתם

ויש לי חברה שהיתה בהתלבטות הזאת ואני כל הזמן תמכתי בזה שכן.

ואני לא יכולה להגיד כרגע יותר מזה ש.. טוב שזה קרה. ואפילו מאוד..

לק"י

אבל לא נורא..

אני בעד שתצאי איתו- ואם הוא מי שהקב"ה בחר בשבילך?!

סיכוי טוב לנישואים של אחווה!! (מלש' אחים)

כ"כ הרבה דברים שכבר דומים, למה לא לחטוף את האופציה!!

תהני נשמה!!

אבל זה הרבה יותר מורכב....

נדמה לי שבנתיים אני אשאיר את המצב

כמו שהוא,לפחות עד שאני אצליח לחשוב על הרעיון

בלי חשש לעילפון או משהו דומה....

ההגיון שלי אומר שאם

המחשבה על זה גורמת לי לכזאת הרגשה

זה כנראה טעות...

טוב,ה' יעזור,תודה לכולם!

יפה לך שאתה ככה מצליח להתמודד עם פרדות!

אבל יכול להיות שהכללים באמת ממש עוזרים.

ותודה שכתבת כ"כ בפירוט..

אבל למה ה'אבל'..?

עזר לך?

מדבר אלייך?

הכוונה היא.. כאילו יש מצב... לא יותר מידי חשבתי, תיודע

אני אדם קצת שונה.. כל דבר אני מעכלת לאט לאט וטוב!!

ככה לא נהייה אח"כ קילקול קיבה.

אבל בהחלט מדבר על שלב של אחרי העיכול

אם בכלל מכל הנל? ולא הבנתי אם את קשורה למצב כזה או לא..???

ברור שאני קשורה למצב הזה... אני בן אדם, תיודע חחח

באופן ישיר...

לכתוב ככ הרבה מלל, או שהיה עדיף לרשום רק את סעיף הסליחה..?? ;)

ברור שהיה שווה!! היה מעניין ומחכים לראות דרך התמודדות..

היה גם מצחיק עם הסעיף של "חילוף החומרים" חחחח (לקח לי זמן להבין...) ולא רק

נראה כאילו חסר המשך..

דרך התמודדות.."

כתבתי שם במפורש שאשמח ג"כ לטיפים, אם יש לך דרך מחכימה אחרת- אשמח לשיתוף..

תודה

אני בעד דווקא לחפור, לחוות את הכאב, להיות שם ואח"כ יוצאים עם הרבה יותר כוחות. לדעתי.

אני מסופק את קלטת מה הולך פה..

שמח שאולי אולי הועלתי ולפי מה שאומרת גם הצחקתי..

שיהיה בהצלחה רבה דניאל!

עוד לפני שבדקתי קלטתי

יותר משחשבתי..

עקב תלונות הציבור

והדברים נכונים.

אבל,

תמיד קשה לי כשהופכים את הדברים לכללים.

ברגע שמשהו הופך לכלל, לנוהל מסויים, זה גורם לי לתחושה של חוסר נשמה ורגש.

ובאופן אוטומטי נוצר בי רצון לשבור את הכללים.

קשה לי להסביר את זה במילים, כי הדברים הם נכונים.

הבעיה היא בכך שכותבים אותם.

הכתיבה שלהם הופכת אותם מאמיתיים, למשהו חיצוני ומחייב.

בעיני,

באמת צריך להתנהל ככה, אבל לא בגלל שמישהו כתב את זה,

אלא בגלל שזה מה שהאדם מבין מעצמו.

לא כל מה שנכון צריך להיכתב.

לפעמים דווקא הכתיבה היא זו שמורידה מערכם של הדברים והופכת אותם לרדודים וחיצוניים.

אני לא בטוח שהצלחתי להסביר את עצמי לגמרי, אבל אני מקווה...

ועוד הערה,

אני לא נגד כל הכללים הבלתי כתובים, חלקם טובים וחשובים (לדוגמה: מי מתקשר ראשון וכדומה),

אבל אני נגד התנהלות על פי קודים וכללים שמישהו אחר קבע, ואני לא בדקתי אם הם נכונים לי.

כל דבר צריך להכתב, אבל אנשים רוצים להעלות על כתב מה שבוער להם, שרוצים לשתף ואולי גם לתת טיפים.

אף אחד לא מחייב לעשות כל מה שכותבים פה, ואם תשים לב, לכל אחד/ת כאן דרך התמודדות משלו/ה..

בנוסף, לא מבין אותך.. הרי כל מה שכתוב זה "רק" למקרה שלי ואיך אני ממליץ להתמודד עם הקשיים..

אם תקרא פה בפורום תראה שיש עוד הרבה דעות בושא, ולכן כל אחד כותב מה שהוא יודע על עצמו.

עוד דבר אתה צריך להבין, יש דברים/כללים ברורים ופשוטים שאף רק מצד השכל הישר היינו צריכים לחשוב/להתנהג כך, בכמ אתה רואה שיש נפילות..

דן כתב בצורה יותר ברורה ואסרטיבית ממני, אמנם הוא התמקד במשהו אחד ואילו אני במשהו אחר.

גם לפי שיטתך, אם הבנתיך נכון, יש דברים שחובה לכתוב גם אם הם ברורים. זה לא הופך לרדוד, אלא נסה להזכר בתחילת מסלש "... לא באתי ללמד... אלא להזכיר.." [טוב נו גם אני לא עברתי עליו איזה שנתיים..אז לא מחייב שהציטוט מדויק.. ]

כוונתי הובנה?

יש הבדל בין מקרה שבו כותבים טיפ, לבין כתיבה של כללים בצורה רשמית ומסודרת.

אפילו אם הכללים הנכתבים הם תולדה של ניסיון ושל הסקת מסקנות אישית, כאשר הם מועברים הלאה בצורה שכזו, הם הופכים להיות חוקים נוקשים וחיצוניים.

לכן כתבתי שאני מסכים עם חלק ניכר מהכללים הללו, אבל יתרונם הגדול הוא בכך שהם כללים שאינם כתובים.

כולם מכירים את הכללים האלה ומתנהלים על פיהם (במידה והם נכונים...),

אבל כתיבה שלהם הופכת אותם למשהו קר, יבש ומקובע,

כשברור שקשר הוא דבר חי, דינמי ומשתנה שאינו יכול להיכנס לתוך גבולות מוגדרים ומדוייקים של כללים כאלה.

ואם למישהו יש רצון להעיר הערה על סמך טעות שלו או של מישהו אחר,

לא כדאי לכתוב את זה בצורת כלל,

אלא לספר את הסיפור וממנו להעלות את המסקנה.

כך הדברים מתקבלים על הלב הרבה יותר.

צדקת, אני לא חושב שאסור לומר את הדברים או לכתוב אותם,

פשוט קש לי עם צורת הכתיבה והניסוח, כאילו מדובר בחוזה משפטי.

(וחוץ מזה, יכול להיות שזה האנרכיסט הקטן שמסתתר בי, שמבקש לנפץ את המסגרות המגבילות)

שההנחה שלך שכולם יודעים את "כללים" היא לא נכונה, ומידע שניצבר יכול להועיל לבלתי מנוסים(כמוני ) 

מה לעשות עם המידע, מה לסנן ועם מה להשתמש ואיך זה כבר תלוי בבנאדם

אנחנו אנשים בוגרים וכול אחד ישתמש במידע לפי ראות עיניו, ולאו דווקא ילך לפי ה"כללים" רק כי ההוא כתב כך.

הייתי צריך לכתוב פה את הטעויות שעשיתי/עשו לי ומזה להסיק מסקנות??

בכוונה לא רשמתי זאת בצורת סיפור, כי,

א. יש לי יותר מדי סיפורים לספר, וזה לא נראה לי ככ מעניין את אנשי הפורום כאן..

ב. מה עם צנעת הפרט?! תחשוב שאני מעלה פה סיפור ודוקא מי שלא צריך [וד"ל!!] לקרוא - קורא אותו?

מה עם החברה של זאת שיצאתי איתה מכירה ת'סיפור ורואה שהכל כאן נפתח?? אז היא כבר מכירה גם אותי, עוד פרטים שלא ידעה מהן וכו וכו אין צורך להאריך כי נראה לי שהדברים ברורים דיו.

די מסכים עם L84..

אולי כי אני לא מספיק סגור למה זה כל כך מציק לי...

אבל זה מציק לי בכל אופן...

אילו הייתי יורד יותר לסוף דעתך, דומני שהייתי מבין יותר ומסכים/חולק על דבריך..

פשוט לא מבין תנק' שמפריעה לך..

זה בסדר, לא צריך להתאמץ יותר.. כתבת מספיק..

לא שחלילה יש לי בעיה שתכתוב, אם רוצה - בעיה שלך..

הוה אמינא לשיר שירי אהבה? אפילו בתור לא שומר תו"צ זה נראה לי זול מדי...

אז באמת מצבנו עגום...

בס"ד

אני חושבת שזו בעיה חמורה שיש לשקול אף פניה לפסיכיאטר..

שמעתי שיש טיפול תרופתי בעניין..

ב"הצלחה!

כי אני לא רואה בעיה בכך שאתה מחפש מישהי שתראה נאה בעינך

ולפי מה שראיתי דיברו על זה הרבה בפורום שצריך להיות מציאת חן...

ובכלל אני לא חושב שפניה לפסיכולוג רלוונטית בעניין...

אני ממליץ לך לפנות לפסיכולוג כלשהוא בעניין הזה, הוא יוכל להמליץ לך על פסיכולוגים טובים באמת שזה תחום ההתמחות שלהם.

לכל פסיכולוג/ מטפל יש קולגות שיודעים מי מתמחה באיזה בעיה ומי יותר מנוסה בבעיה זו או אחרת.

בהצלחה אחי.

אין בעיה שאתה מחפש מישהי שתראה טוב בעיניך.

השאלה רק מי תראה טוב בעיניך

אם זו רק מי שעברה טיפול בפוטושופ - זה בעיה.

אם זו כל מי שאתה מתחבר לאופי שלה - זה מצויין.

אם זה משהו באמצע - לפי העניין.

וזה לא מצחיק

אל תגיד "חוץ מ.."...  נכון שלפעמים לוקח טיפה יותר עד שמחליטים את מתאים להיפגש. אבל הסיכון שב"התקשקשות" ממושכת שמא יצא מזה משהו - גדול מהסיכוי, לדעתי.

יש בצבא לפעמים, על הוראות-בטיחות: "הוראות אלה נכתבו בדם"..

ובכן - הצעות אלה נכתבו בדמעות. של בנות ישראל יקרות.  לא נפריז לשום כיוון, אבל כדי למנוע גם מאפשרות קטנה להתגלגלות נזקים, כדאי לשים לב לסייגים.

והבוחרת תבחר.

רלוונטי לדעתי

קופי-פייסט לשרשור שלי...

מה לעשות?

דעתך כזו ודעתו שונה.
שלא יכתוב?

אפשר כמובן לפתח דיון ענייני סביב השאלה מי צודק אבל לומר לו לא לכתוב זה מצחיק.

באמת מצחיק!!

מכיוון שאח"כ העיר לי מישהו שהוא חושב שכוונתה לדברים שכתב זה שהגיב לה (שלא קראתים), מחקתי מה שכתבתי כאן. סליחה..

זה סוג של התנסחות מצויה: "אל תגיד חוץ מ...", שפירושה הדגשה שאני חושב שה"חוץ מ.." אינו נכון. הרי כתבתי בסוף המשפט הזה "לדעתי"..  

ואני מציע לך (הנה שוב: אני מציע) להימנע מלומר "מצחיק".. כי מלבד מה שלא הבנת נכון את המשפט, הנושא הזה כלל אינו מצחיק, והוא נכתב בגלל דברים מאד לא-מצחיקים שנתקלתי בהם, לצערי; ומתוך אותו כאב גם ניסחתי כך, "אל תגיד חוץ מ..".

ואני, אכן, לא באתי לפתוח שום "דיון". אני הצעתי הצעה לבנות. אין כאן מקום ל"דיון". מי שרוצה שתשמע, מי שלא רוצה - זבש"ה...  אני ראיתי חובה מוסרית, לעזור מראש לבנות לא להסתכן בהסתבכות בדברים כאובים, והיתה לכך סיבה. אחרת לא הייתי כותב. זה לא נושא "פילוסופי". 

שלא ניסיתי למנוע מאף אחד מלהביע את דעתו..

מאיפה את לוקחת את זה?

ולמה להסיט נושא רציני לענין שולי, שגם הוא לא נכון?...

ואין שום קשר בין ה"משל" שהבאת לנושא שעליו כתבתי. תמיד אפשר להביא "דוגמאות" אבסורדיות ולא-שייכות, של "מקרה" הזוי שלא קרה, ו"מסקנות" שאף אחד לא היה מגיע אליהן. אני דיברתי על דברים שלצערנו קרו, ובגלל זה כתבתי - ואיך להיזהר מהם.       

ומה שאני כתבתי אינו "הצעה" כללית - אלא למי שרוצָה לשמוע. כבר חזרתי על כך כמה פעמים. את "משחקת" כאילו מדובר כאן באיזה פלפול, זכותך אבל זה לא רלוונטי. אני דיברתי על דברים שקרו, ולא מענין אותי אם מישהו רוצה "להשיג" (ובינתיים אף אחד גם לא השיג.. חוץ מהסתייגות כלשהי. כלומר, כנראה שה"ציבור" דווקא מבין את זה, בניגוד לדברייך..).

ה"מצחיק" היחידי פה (ואולי המצער), זה שאם מישהי כותבת משהו מוטעה, ואח"כ מסבירים לה בנחת את כוונת הדברים - איננה יכולה פשוט לחזור בה. זה קצת חבל. 

בס''ד

אבל זה מעודד לחשוב שב"ה זה לא התקדם כי זה פשוט לא שייך, לא?

וגם למה להתעסק עם העבר?

תקחי את הדברים שראית שאת לא רוצה שיהיה בבחור ותלמדי להבא לבדוק אותם..

אבל מבינים את זה רק אחכ, בדיעבד...

אחרת לאה היו חושבים על לצאת, לא?!?

הרגש פשוט נותן "נקודת פתיחה" טובה יותר.

מצד שני, חודש זה באמת לא הרבה, וגם לא כתבת כמה פעמים נפגשתם בחודש הזה... יש זוגות שנפגשים 3-4 פעמים בשבוע ויש כאלה שנפגשים פעם בשבוע וחצי ואפילו פחות מזה.

בקיצור, תוציאי לעצמך מהראש את כל מה ששמעת / דמיינת על איך התאהבות צריכה להיראות. לכל זוג יש את הקצב שלו ואת הדרך שלו.

כל טוב ובהצלחה.

"הפגישה זורמת..."

"כיף לנו ביחד.."

"אני מחכה לטלפונים.."

"והודעות.."

"אני מרגישה צורך לשתף אותו במה שעובר עליי.."

נשמה,

נשמע נהדר! ממש!!

באמת נשמע אחלה

מטפלים זוגיים וכזה... קשר כזה הוא הכי בר סמכא!! והכי יש סיכוי שיחזיק מעמד. בתנאי שתשקיעו בבניית האהבה!

בהצלחה רבה!

מישהו שלא אוהבים

ככה בערך הרגשתי אחרי חודש עם מי שכיום הוא בעלי.

אני אתבאס אם נפרד, אבל לא בטירוף, והוא סבבה והכל- אבל לא רואה אותו עדיין כבעלי..

לקח לי יותר מחודשיים כדי להתאהב בו באמת, ועוד קצת כדי להחליט שאני באמת רוצה להתחתן איתו.

את מתארת פה קשר שנשמע טוב ובריא. ץתשיכו עוד קצת ותראי איך הולך! 

ב"הצלחה!!

(ומוזמנת לאישי אם את רוצה..)

הייתי בכותל.

פשוט מדהים אותי, איזה כוחות ה' מצמיח בתוכי.

כוחות שלשניה לא ידעתי שקיימים בתוכי.

והיה שבוע מקסים! ובעזרת ה' יבוא שבוע מקסים עוד יותר.

אמן!

התקבלתי לעבודה חדשה. ביום שני אני מתחילה לעבוד אי"ה

עשיתי שבת אצל חברה שלי שיש לה את הילדים הכי מדהימים בעולם, אבל ההורים שלהם לא הסכימו לעשות מסיבת ממתקים !!!

דברים ב"ה מסתדרים וזה מדהים

בס"ד

שבת פשוט כיפית עם חברה מתוקה שהשקיעה והיה כיף 

בעזהי"ת.

מדהים העולם הזה. צער ושמחה משמשים בו בערבוביא.

סבא שלי נפטר ביום חמישי, אבל אני עדיין בחזקת כלה.. לפעמים בוכה לפעמים צוחקת.

וישמחכם...

בשו"ט.

ובוודאי בנין ביתכם הכשר - גורם לו ממש כעת זכויות.

1. חבר התארס השבוע בקרוב אצל כולנ"ו בע"ה...

2. עברתי בהצלחה תהליך מסוים שפותח לי אופציה מסויימת למשהו מסויים |עמום| אבל זה משמח אותי

3. יש לי שיניים בריאות (ברוח האופנה החדשה מבית כמוצי...)

4. היתה יומולדת לקרוב משפחה שלי

5. ספר שחיכיתי לו הרבה זמן יצא לאור. בקרוב אקבל אותו

6. עמדתי פחות או יותר במה שרציתי לעשות השבוע

7. יש לי עוד הרבה מה לעבוד ולאן להתקדם. לא יהיה לי משעמם בחיים!

8. היתה שבת כיפית וטעימה

9. יש לי חברים הכי טובים בעולם!!!

10. יש לי כ"כ הרבה והוא לא חייב לי כלום! תודה ה'!!!

זה טיפה מפחיד והרבה משמח שאת חושבת, שיש לך רצון טוב ובטח גם מלא תפילות...

אני מברכת אותך בהרבה שלישים

בס''ד

זה נשמע בול לחברות שלי..

הבעיה- שלא נראלי הן ייצאו עם מישו שאני לא מכירה וששמעתי עליו דרך פורום מפוקפק..

אבל יישר כוח!!!

כדי למצוא דרך אחרת שזה יכל להגיע ממנה..

זה בטוח מותר בשביל דברים כאלה  

תשאלי את המציע מי מכיר את המוצע,

תחפשי מהמכירים, מישהו שמכיר (או אשתו) את הבחורה - 

ואז הם יציעו, אם ייראה להם שיש על מה לדבר, אפשר בתיאום עם פותח השירשור.

אחד מתוך רבים.

תני לו צאנס....

אולי תגלי פה המון פנימיות מדהימה....

אגב, מן הסתם, האנשים שאת אוהבת באמת לא בהכרח הכי יפים בעולם.. אבל את מתחברת למי שהם...

בס"ד

דייט ראשון זה לא מדד!

לא קרה לך שהרגשת שאמרת משו דבילי וכד'? אז זה בדיוק דייט ראשון!

לכן לדעתי תני לו עוד צ'אנס...הרבה דברים יכולים להשתנות

ב"הצלחה

חמוד מאוד,

אבל נראה ככה שהתפדחתי להסתובב איתו.

בס"ד

אם זה ברמה כזאתי שאת חושבת שזה לא ישתנה לא משנה כמה מדהים הוא- אז תחתכי

חייב להיות מציאת חן!

ולגרום לה להבין מה גרם לי לחתוך

כמובן בטאקט, בעדינות והרבה רגישות.

לא תמיד זה אפשרי,

אבל אני משתדל.

מחוסר נסיוני- לומר שחשבת ועדיף שלא להמשיך או משהו בסגנון... 

הצלחה!

בעיקר לאחר פגישה ראשונה,

אין באמת מה לומר כל כך, וגם אם יש זה עלול לפגוע...

אז בשביל מה?

אלא אם כן את ממש חושבת שאת רוצה להילחם עליו,כדאי לשאול אותו .

אם הוא לא רוצה לפרט, לא להמשיך לחפור.....

כמו כל דבר בחיים הכל צריך להיות בטקט...

אחרת זה יכול לגרום לה להתחיל לדמיין למה הוא החליט שלא:

אולי הוא חושב שאני מכוערת?

אולי הוא שונא תמיניות?

אולי התלבשתי לא מספיק צנוע?

אולי אני דוסית מדי בשבילו?

אולי הוא שמע עליי איזה משהו לא משהו בבירורים, והחליט לבחון בכל זאת ומצא שזה נכון, וואי איזה מגעילה היא שהיא אומרת את זה!

במקום זה,

אני חושב שניתן וכדאי להעלות בעדינות את הנושא

ככה אתה גם בטח שהרושם שקיבלת הוא הנכון

לדוג'

אם חשוב לך שהוא ילך עם ציציות בחוץ (הבאתי בכוונה משהו שאף אחת לא תפסול עליו, לפחות ככה אני מקווה)

והוא הגיע לפגישה בלי ציציות בחוץ

את יכולה לשאול אותו איך הוא הולך בד"כ ולעלות את הנושא לדיון

יכול להיות:

1. אמרו לו שזה מרושל ללכת עם ציציות בחוץ לפגישה- ולכן הוא בא עם הציציות בפנים

2. בדרך לפגישה הוא ישב על ספסל מלוכלך והפתיל של הציצית הפך להיות אדום, כן, בהחלט עדיף להכניס אותו לפנים.

וכו'

כמובן שצריך להיות עם הרבה טאקט ועדינות

ולשקול היטב מה אומרים ומה שלא תצא בטעות פגיעה מהדבר (ואולי כדאי להתייעץ עם איזה חבר/ה על שנושא איך ומה אומרים)

ואם יש חשש שתצא פגיעה, לא אומרים, או מעבירים את הנושא דרך המשדך / גורם שלישי

אבל כדאי להעלות דברים,

אולי המצב יכול להשתנות?

אולי לא ראינו טוב?

ובכלל, אם זה משהו שיפריע לעוד (משהו כללי, לדוג' לא לא התקלח לפני)

זה חסד להגיד את זה

אבל שוב עם המון טקאט עדינות ומחשבה.

בתקווה למנוע את כל הפגיעות

ולעזרה הדדית בין המינים בכדי שבעתיד תהיה הצלחה.

אם זה לא התאים ר-ק לך, אין צורך בכלל, לדעתי..

אם אתה חושב שזה משהו לא טוב באופי - בכללי - ואם תעיר בעדינות, מתוך כוונה טהורה שהלה יבין ומזה יישיר דרכיו - נראה לי נכון אחרת הוא יפול אצל כל אחד וזה סתם חבל, לדעתי..

אמור שלא מתאים, הזהר בהערותיך/הארותיך, סיים בצורה מכובדת ואחל בהצלחה.

בהצלחה

[מערבב קצת בלשוני זכר ונקבה - תתרגלו! ]

בס"ד

אוי נשמה.. איזה קשה..

יותר גרוע מלהיות עצוב

זה להיות מאוכזב...

אני כל כך מבינה אותך.

וזה כואב מאוד.

(אבל אולי יש כאן גם משהו משמח לפחות את יודעת שהוא לא שלך ואת לא צריכה לחכות לו יותר...)

יש לי משפט שמחזק אותי,

"הרבה פעמים אחרי שעוברים דברים קשים באים זמנים טובים..."

אז בעזרת ה' שתמצאי את הבנאדם הנכון והאמיתי בקרוב....

ושהזמן מרפא הכול

בוכה איתך מרחוק...

לא למרוח קשר לתקופה ארוכה מידי,

אחרי התואר, אחרי הצבא, אחרי חו"ל וכו'.

אם מריגישים שזה זה- לתפוס אומץ ולהתחתן.

נשמה, אני מכירה את התחושה שאתה פוגש את הכאב, וכל אחד והחבילה שלו, ולא מצליח להבין בשכל למה ובשביל מה נקב"ה פועל ככה. למה ה' שהוא טוב ומיטיב מופיע בעולם גם דרך כאב. הרי הוא ברא את העולם כדי שנתענג עליו... אז למה כואב לנו? 

אם אנחנו מאמינים שה' טוב תמיד, ושגם הרע הוא טוב נעלם, אז יש איזה שהם כוחות נפש להמשיך הלאה...

העניין הטוב בקושי הוא מאד מאד נעלם וסמוי, ובמיוחד במקרה הספציפי שלך...

אבל לפעמים דווקא ההתגדלות צומחת מתוך קושי.

ביהדות היום מתחיל מהלילה. פתיחת היום היא בשחר-(שחור). אפשר לראות לכך המון דוגמאות בהיסטוריה הכללית שלנו ובכלל.. עם ישראל ירד למצרים, וחווה שם שיעבדו מזעזע, עבודת פרך, השפלה, רצח תינוקות וכו'. על מה ולמה? מה הם עשו רע שהם צריכים את השעבוד הזה? התשובה היא בשביל שעם ישראל יהיה העם שמגלה את שם ה' בעולם, הוא צריך לעבור תהליך זיכוך, בכור המתכת- מצרים. בשביל שהוא יוכל להיות לקבל את התורה, הוא צריך לעבור תהליך של טיהור. הופעת עם ישראל כעם, וגאולתם באה דווקא לאחר הצמצום והגלות במצרים (לאור, 'טללי חיים', הרב החלבן). 

גם לפני שקמה מדינת ישראל ושבנו מהגלות, הייתה השואה הנוראית...

הקושי, עם כל הכאב, הוא חלק מתהליך כולל, שבסוף מדגל אותנו והופך אותנו לאנשים עמוקים יותר, אמפתיים יותר, ורגישים יותר.

אז אני בטוחה שה' טמן בך כוחות עילאיים, ושהכאב הזה יחשוף בך המון טוב שגנוז בתוכך!

שתגלי בעצמך כוחות נפש שלא הכרת! ושתמצאי בקרוב את האהבה האמיתית שלך! 

ברור שעכשיו זה קשה לראות והכאב הוא עצום, אבל אני מבטיחה לך שכמה שאהבת וחיכית להוא הזה - ההוא האמיתי שלך יסב לך אושר שיגמד את כל הקושי הזה. אני לגמרי מבינה את התחושה שלך, ומאחלת לך למצוא את האחד האמיתי והנכון לך, ובמהרה. את תראי שכשתפגשי אותו - תסתכלי אחורה ותגידי לעצמך שהכל היה שווה כדי לקבל את האושר הזה.

גם אני עברתי קשיים עצומים לפני החתונה, והיום, במבט לאחור, אני יכולה להגיד שדווקא הקשיים המסויימים האלה הביאו אותי אל החתונה שלי הרבה יותר מוכנה ובנויה.

שולחת לך חיבוק גדול גדול. תאמיני. רק תאמיני.

כי אני ככ מבין את התסכול וכו..

אבל מאידך, בא לצחוק יחד איתך, כי בטוחני שכל הצער הזה - כנזכר לעיל - יתגמד בעזה כשתמצאי את האחד היחיד והמיוחד.

יש לך רק לשמוח, שלא התחתתנת עם מישהו שאוהב את חברה שלך.. עד כמה שזה מצמרר, תחשבי על זה לעומק ותגידי לי אם יש משהו בדבריי, אם לאו...

בדק' הקרובות אני פותח בעזה אשכול "חדש" על פרידות קשות - אשמח אם תציצו שם..

תשמחי - למזלך הוא לא שלך!

TחT

לדעתי הפתרון: ללמוד חסידות !!!

אבל הנושא הזה מטריד גם אותי.

חוששני שזה אומר משהו גם על מה שבאמת היה קודם.

זה קשור לעזיבה של הישיבה,

אתה לא יכול להגיד את זה על בחור שמתחתן ונשאר אברך.

איך משמרים קשר לתורה בחיים שאחרי הישיבה?

לא קשור בעליל לפורום הזה...

זה יש ספר (לנשואים בלבד) של הרב דניאל פריש (מי שכתב את פרוש המתוק מדבש על הזוה"ק) שנקרא קדושה וצניות בדיוק על זה הוא מדבר.  

מי שחם עכשיו -אחרי החתונה הוא פושר עד קר אחרי החתונה

מי שלא עולה - יורד בהכרח,

ודוקא ההתקררות אצל מי שנשאר רווק

הרבה יותר משמעותית ובולטת

מאשר אצל מי שהתחתן.

מחוייבים לקבוע עיתים לתורה.

בלי בערך ולא כשנוח ,אלא כמה שיעורים קבועים בכל יום- יהרג ובל יעבור!

השיגרה מחספסת, סביבת העבודה והמציאות כל הזמן מכהה את האמונה ולכן צריך משקל נגד לפחות באותה המידה, כדי לא להתקרר. תורה ותפילה- לדבר עם ה' בכל יום, לעשות התבודדות וחשבון נפש על מצבי מהיום הקודם עד הרגע. רק ככה. אין דרך אחרת

וכשנשארים במקום- בהכרח יורדים... ולכן חובה ללמוד אפילו מעט כדי שנוכל להישאר במגמת עלייה.

ואני חולק עלייך בקשר שזה רק לגברים, מכיוון שרמת הדתיות בבית נקבעת בסוף על פי האישה, ואם האישה תציב רף, הגבר יהיה חייב לעמוד בו.

שבת שלום

"מפחדת שיכעס" מדליק לי נורה אדומה. זה קורה לך הרבה שאת מפחדת מהתגובות שלו? הרי זו החלטה שלך ושלך בלבד. באיזו זכות הוא יכול לכעוס על דבר כזה? את מרגישה איתו עצמך? לחוצה או נינוחה. אלו שאלות שחשוב מאוד שתשאלי את עצמך.

איך המידות שלו? הוא סבלן כלפייך? עדין או לא?

הוא בנאדם טוב!!! הכי טוב!!! לא אומרת את זה בגלל שהיינו חברים. אלא בגלל שכל הסביבה שלו אומרת ככה עליו.הוא מלא אהבת הזולת. הקשה לאחרים, מכבד. אוהב.

הכי קל לי לדבר לידו על ה-כ-ל!! הוא בעל מידות ענק!!! יודע תמיד תמיד להקשיב- תמיד יש לו מה לומר, לעזור, לייעץ.

הוא בנאדם צדיק ומדהים!! מלא טוב ולב ענק!!

את חוששת שלא תעמדי בצפיות שלו כשתפגשו שוב?

שחשוב שתעשי את הבחירות שלך כיום- בלי לחשוב איך הוא יגיב.

תבני את עצמך, כאישיות נפרדת, עצמאית ולא תלויה בו.

תבחרי את הבחירות שלך- ותעמדי מאחוריהן.

זה יעזור לך גם אחר כך בקשר, וגם, במידה ובסוף תחליטו שזה לא שייך...

מה שמאוד בעייתי בקשרים צעירים, זה, בין השאר, שמפתחים את האישיות כתלותית בשני, ולא כיישות עצמאית, נפרדת וחושבת.

מה שאמור לקרות בדרך הטבע זה שבגיל ההתבגרות מעצבים את האישיות, הסגנון וכו',

ואח"כ, בהתאם לאישיות שהתפתחה, מחפשים בן-זוג... וכשזה להיפך זה לא תמיד טוב.

אז אני חושבת, שדווקא טוב- שתקבלי החלטות- לבד.

ואם הוא מקבל אותך כפי שאת, הוא יקבל ויכיל גם החלטות שתעשי לבד, כאדם בוגר.

אם הוא יכעס זה אומר שהוא לא מבין את זה שאת אדם בוגר שיכול להחליט לבד, זה אומר שהוא לא סומך עלייך...

אז יקרה! 

זו תקופה קשה, את בטח מלאת געגועים, אבל אם תזכרי את המטרה שלשמה נפרדתם, בע"ה להקים בית קדוש וטהור בזמן הכי נכון עבורכם, אולי זה יחזק אותך מעט.

תהיי חזקה!!

קראתי את ההודעה שלך ומאוד הבנתי לליבך.

לא אני עברתי משהו דומה, אלא החברה הכי טובה שלי.

[לבטח אני לא מבינה אותך עד הסוף..]

ההמתנה הארוכה לחיי הנישואין משותפת לכולם.

אך כשאת מרגישה שאת כבר שייכת למישהו, אך מצד אחד אין מימוש של הזוגיות באמת  (ובמקרה שלך- אפ' הוחלט על ניתוק של הקשר- אם בחכמה ואם לאו), זה יוצר מעין הרגשה של אני בפוס בחיי.

אני מושהת.

וכמו שכתבו מעליי, לכן את מרגישה "לא בסדר" להמשיך בחייך וממילא לבחור בהחלטות "חדות".. כי מישהו "רושם לך חשבון"...

מישהו בוחן ובודק כל צעד.. והפחד שאולי לא יאהב מה שאת עושה..

ותביני- זה בעיקרון נורמלי!

אישה נשואה למשל, מאוד רוצה לשתף את בעלה ולהחליט איתו ביחד, לשמוע את דעתו..

ובמצב שלך- אין את זה1

אבל בגלל שאתם בסוגשל קשר.. את עדין מרגישה את המחוייבות...

אחרי הניתוח האולי שגוי לחלוטין שלי,

אני ממליצה לך לדבר איתו ולומר לו את כל זה. ואיך שאת מרגישה עם המצב.

תיהי כנה.

אולי תציעי שתלכו ביחד לרב שלו. ותאמרי במילים אלה או אחרות שזה קשה לך.

אולי תשלחי ממך מייל לרב (יותר קל להתבטא), והרב ייעץ לו איך לנהוג.

אני לא יודעת אם אני מצליחה לעמוד במצב הנוכחי...

(אגב- זה שיא הקול להחליף מקום שירות)

כאן באישי!!