פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1402)

על הבאזר...

אבל יש עוד דברים שמרגשים אותם 

וואו, השלשה של שארפ על הבאזר

אחד מהרגעי הספורט הישראלים!

בגלל זה לא צמים ביום של החתונה, או לפחות שותים מים. 

זה סכנת נפשות!!

בס"ד

אני שהובילו אותי לחופה הייתי מתהתרגשות על סף התעלפות ..

רואים את זה בתמונות וזה נראה הזוי ברמות .

הרגשתי שהכול מסתובב לי ותפסתי חזק ביד של חמותי ואמא שלי ..

ואמרו לי שזה כי הנפש מרגישה את גודל השעה -- !!

ואז תתחיל לשמוע הצעות.

לדעתי אחרי תקופת השירות צריך להתברג חזרה למערכת התורנית לפני שמתחילים לבדוק אפשרויות לזוגיות.

אני ממליצה בחום רב מאוד!

וחושבת שזה ספר מציל חיים -

"גברים ממאדים ונשים מנגה / ד"ר ג'ון גריי".

וכמובן כל סדרת "יין משמח" של הרב יצחק גינזבורג

והספר "אהבה" ששייך לו גם כן.

פשוט סודות אדירים על נישואין.

בהצלחה גדולה..

תרגיש קצת "בן תורה"..

יעזור לך  לברור מהשינויים שעברת את הטוב. וגם להתיישב יותר על הכיוון שאתה רוצה לחפש.

ואז - אם כבר לא יציעו לך ממילא, אפשר להתענין. מן הסתם גם ילך יותר בקלות, כי תדע באיזה כיוון להתענין.

הצלחה רבה.

מישהו קצת מבולבל- תלמד תורה... מה זה צריך להיות? פשוט סילוף של משמעות התורה בחיינו.

לימוד הוא לא תרפיה, הוא עבודה, לפעמים קשה, והיא בהחלט לא טיפול פסיכולוגי.

אני מציע שתתיעץ עם רב\ חבר טוב שמכיר אותך, כדי להתכוונן מה אתה רוצה מעצמך.

כשאדם כותב שהוא "חוזר בעז"ה לישיבה לעוד שנה וחצי" ושואל אם כדאי להתחיל מיד להתענין בהצעות, או קודם ללמוד בלי זה - אז העצה הנכונה היא קודם כל לחזור אל הסדר הישיבתי, אל לימוד התורה, לראות מה מתאים לו, איך הוא מרגיש עם זה - ומתוך כך להחליט באיזה כיוון לחפש אשה.  זה גם עוזר לראות אם זה כיוון הבית שהוא רוצה (אחרי תקופה ארוכה בצבא, קשה לחוש בלי להתנסות מחדש); וכן - לימוד התורה גם מייישר את האדם. צריך לקרוא מה הוא שאל, ועל זה עונים. אם היה שואל "אני מבולבל בכללי, מה כדאי לעשות בחיים".. אז היה צריך לענות לפי זה.

ואני מציע לא לכתוב כאילו מומחה ל"משמעות התורה בחיינו".. אתה כמובן רשאי לכתוב כרצונך - אבל לא "בשם התורה" את ההיפך ממה שהיא עצמה אומרת "ונותנת לו עצה ותושיה", אף אחד לא דיבר על "תרפיה" או על "טיפול פסיכולוגי" הוא גם לא ביקש כזה. שאלה פשוטה: להתחיל להתענין מיד אחרי חזרה מצבא, כשעוד לא ברור כיוון הההמשך, או ללמוד קודם בלי לחפש הצעות. תשובה פשוטה: תלמד קודם - אח"כ תתחיל להתענין. נימוקים - לעיל.

קודם כל תתיישר ותתאקלם מחדש היכן שאתה, אחר כך אפשר לחשוב על לבנות עוד קומה על בסיס זה.

יכול להיות שתגלה שמיצית את שלב הישיבה בחיים שלך (ולכן צריך קודם לשנות סטטוס), או שאתה רחוק מלמצות (ואז כדאי לחכות עם זה קצת).

בהצלחה...

הצבא הספיק לי ואני בחיים לא אחזור לשם...רק על גופתי המתה

דבר שני-מי קבע שאם בנאדם קשה לו אחרי הצבא שישקול לחזור? מה פתאום

אני מרגיש שאני בצומת דרכים גדולה שיש לה כמה פניות ואני צריך לחשוב איזה פניה תהיה הכי מתאימה בשבילי

אני לא יודע איפה שירתת ואיזה שינוי משמעותי עברת בצבא אבל כנראה שזה הזמן לראות איך השינוי הזה בא לידי ביטוי בחיים שמחוץ לצבא

הרבה מטובי בחורינו מגלים בצבא כוחות ותכונות בעצמם שלא הכירו קודם וולכן אני מצטרף למי שאמר שכדאי לחזור קודם ללימוד (לפי השאלה משמע שלשבת ללמוד זו לא הבעיה שלך)

כך תכיר את "עצמך החדש" שלא בתנאי מעבדת הצבא, תיסגר על כיוון ואז מתוך רוגע ולא מתוך בילבול תהיה פתוח להצעות 

 אגב אל תחכה שתגיע כבר לכל היעדים שהצבת יש לך עד 120 לעבוד מספיק רק לקלוט מה הכיוון ולהתחיל "לחיות לאורו"

שאלת "מאיפה מתחילים לשקם  ולבנות את עצמי מבחינת זוגיות.."

אז כך נראה לי שצדקת וכך הוא סדר הדברים

א. לשקם

ב. לבנות את עצמי

ג. זוגיות 

מאידך גם אם לא חיפשת ובכל זאת יש הצעה שממש קוסמת לך אז לא כדאי לשלול ...

לגבי ספרים בין לבין למה לא. אבל לא כדאי שיתפוס לך את הראש כל היום .

אח שלי !

בשמי ובשם כל מי שרוצה לצאת ידי חובה בהודעתי זו

תודה רבה לך על שירותך בצה"ל אנו מעריכים ומוקירים מאוד את תרומתך ומצפים לשלב הבא שבו תתרום את חלקך מתוך בית המדרש בהוספת אור התורה ובהכנה לקראת בניין ביתך שיהיה נדבך חשוב בבנין בית חיינו

בהצלחה!

אבל דווקא כשמכירים כבר וצריך פחות לשאול שאלות של היכרות, במובן מסויים זה אולי אפילו יותר קל..

לדעתי, צריך פשוט לזרום.

לשאול איך עבר היום ולזרום עם הדברים....

מותר שיהיו פדיחות.. ואפשר גם לצחוק על זה.. זה משחרר את האוירה המתוחה..

לשתוק.. זה רק פגישה ראשונה, ובע"ה הכל יהיה בסדר ותמשיכו, אז כבר תצחקו על זה.. הצלחה ותהני!

פדיחה זה לא.. לבוא בגישה חיובית, להיות בטוחה בעצמך.. תהיי הכי את.

 והרבה סרטים....

בפועל זה לא כזה דרמטי...

בסה"כ בדייט ראשון מתחילים לדבר בד"כ על נושאים נורא בנאליים...

את מספרת על עצמך: קצת היסטוריה, מה את עושה ביומיום, קצת על המשפחה שלך וכו'....

מדברים על תחומי עניין משותפים..ואם הוא באמת מעניין אותך יהיה לך מן הסתם מה לשאול אותו עליו ועל חייו...

בנוס, לנושאים הבנאליים (שהם גם חשובים!) זורמים לאן שהאסוציאציות משיטות אתכם....

שה' ישמע תפלתך והכל יהיה באווירה הכי נעימה וכיפית!!

שהלך לך טוב... ב"ה

לא יודעת אם בעלי ינעל דווקא סנדלי שורש,

אבל אין ספק שאעדיף הופעה כזאת על פני עניבה וחליפה..

אבל נעלים אפשר של טיולים וחולצה כבר תלוי בבנאדם.

אני אישית לא בעד סנדלים באירועים כאלו. מה גם זה לא נוח לריקודים, אז זה לא כל כך פרקטי

או שיש יותר מבן אדם אחד שילך ככה

לפני כמעט שנה..

בס"ד

זה הרבה יותר אני !

אבל חולצה בחוץ זה אחלה. שאנטי כזה (בלי כפתורים) ורדבק..

אני ממש לא אוהבת חליפות, עניבות ואת כל הרשמיות הזאת..

אבל זה בהחלט עניין של סגנון.

חתונה זה ממש לא טקס רשמי בעיניי..

זה ערב מלא עומק, משמעות, כובד ראש, קדושה, התרגשות- אבל מה לזה ולרשמיות??

סביר להניח שהוא הרי לא יתלבש ככה (מעונב וחליפה) באף יום בשגרת החיים, 

אז לשם מה ההצגה?! התחפושת?!

מעדיפה בחור טבעי. חי.

גם תפילה ודיבור לפני רבונו של עולם (שאמורים להיות מתוך כובד ראש, כבוד, התרגשות, קדושה)-

זה טקס רשמי?

אם כן ,אז לפי גישתך- צריך בחור ללבוש עניבה בכל יום שלוש פעמים ביום+בשעת התבודדות?

דבר ראשון:

אני לובשת שמלות גם בשגרה,

לא רק חולצות וחצאיות.

אז למה שאעשה זאת?!

דבר שני:

אני לא יודעת כמה אתה בקיא בשמלות כלה-

אבל גם בהן יש מלא סוגים, דגמים וסגנונות.

בדיוק כמו שיש כמה אפשרויות להופעות של חתנים.

כך שמן הסתם לא תהיה לי שמלה מאוד אלגנטית מבדים מבריקים ונוצצים-

כי ברור לי שארגיש בתוכה זרה, מחופשת ופשוט לא אני.

אני די בקיא בשמלות כלה 

אומנם לא חושב על זה כל היום, מחפש ובודק (ואפילו מדמיין כמו שחלק גדול מהבנות עושות )

אבל אני בהחלט בקיא!

יוצא לי ב"ה להיות בהרבה חתונות

מכל המגזרים

החל מחתונות חילוניות (בכדי לכבד את המשפחה)

וכלה בחתונות חרדיות (בכדי לכבד את החברים)

השמלות באמת שונות מאוד זאת מזאת

אך יש דבר אחד המשותף בינהן

כולן נועדו להבהיר "היא כוכב הערב"

אני מאמין שגם את הולכת עם שמלות

אך תסכימי איתי שאף פעם לא הלכת עם שמלה כ"כ רשמית כמו שמלת החתונה

(אלא אם כן את נוהגת ללכת תדיר בשמלות ערב, דבר שלא כ"כ נפוץ בציבור שלנו, במיוחד לא בגילאים הללו)

כך גם הוא,

הוא כוכב הערב

וכוכב הערב צריך להתלבש בהתאם

זאת כלל לא הצגה

זה מעמד מיוחד

ובמעמד מיוחד, לובשים מיוחד

תתארי לך שאותו בחור ילך לקבל פרס נובל 

יש איזה סיכוי שהוא ילך עם חולצה לא מכופתרת בחוץ וסנדלי שורש?

לא, זהו מעמד רשמי

ומעמד רשמי צריך לכבד!

רגע, מי אמר שחולצה לא מכופרת בחוץ וסנדלי שורש זה לא דבר מכובד?

מתי ראית לאחרונה את אחד מנשאי ארה"ב הולך ככה?

מה אתה נותן לי דוגמות מחו"ל???

מתי ראית לאחרונה את אחד מראשי ממשלת ישראל הולך ככה?

מה אתה נותן דוגמה מהם????

מתי לאחרונה ראית את אחד מהרבנים הראשיים הולך ככה?

החתן, 

הוא יותר מכולם!

חתן דומה למלך! 

אם כבר מישהו צריך להתלבש רשמי, זה הוא לא היא 

אבל הכל תלוי בנורמות חברתיות,

אם אתם נמצאים בנורמה חברתית שמקובל בה ללכת עם טישרט ונעלי כדורגל, ההודעה הזאת לא מכוונת אליכם

מי קובע מה "הסטייל"?

המקצוע סטייליסט - הוא יועץ אופנה שמכיר את חוקי האופנה הגויית על בוריה ויודע לייעץ למי שרוצה ליצור רושם מסויים בעולם המערבי של ימינו, כיצד להתלבש..

ובכן - אני שמחה שהחולצה של בעלי היתה חולצת כותנה שאנטי - לגמרי מחוץ למכנס!

ולגמרי לא "סטייל"...

וגם את היית מהממת!

יותר ממנו

שמוליק תתמודד 

בואו נחזור לגלביה ונסתובב יחפים וזהו.

התרבות האמריקאית כבר חדרה עמוק לכולנו מכדי שכבר נצליח לשרש אחריה מכל וכל

אי פעם (לפחות עד ה-120 שלנו).

סליחה שכתבתי קצת בחריפות.

אני מתכוונת לומר שהיחס לתרבות המערבית צריך להיות מאוזן..

אני לא יודעת מה זה סטייל

ואף פעם לא שמעתי שחולצה בתוך המכנסיים מכובדת יותר..

היא אולי יותר אלגנטית אבל לא יותר מכבדת את הלובש.

וגם במחשבה שניה - השמלה הענקית והמנופחת שלי, לא הועילה לי לרקוד ברוב מכובדותה..

אין לי בעיה עם עיצוב ונתינת טעם טוב- (להיפך!)

פשוט אפשר לקבל את זה ששורש וחולצה מחוץ למכנס - זה עדיין מכובד, אם זה נקי ומאיר.

ונקודית למחשבית!!! 

אין אין אין! פשוט חולה עלייך!!!

בעזהי"ת.

סטייליסט זה אחד שיודע לעצב. כל עיצוב שהוא, לאו דווקא עיצוב גויי\מערבי\וואטאבר. זה יכול להיות גם עיצוב יהודי.

לכן מה רע להיות בסטייל? רק צריך לבחור את הסטייל הנכון...

אבל אם כן, אין זה מעיד

כי התופעה הזאת בעצמה בעייתית

ר' אברום היה גוער בראשי ישיבות ות"ח שלא הולכים עם כובע וחליפה

ק"ו ללכת עם חולצה בחוץ

בטוח שיש הרבה? כי ראיתי הרבה ראשי ישיבות ולא ראיתי אחד שהולך עם חולצה בחוץ..

אז יכול להיות שיש אבל לא הרבה..

אם יש כאלה שלא אוהבים חליפות וזה סבבה להם.. שכל אחד יעשה מה שטוב לו. אז יש את אלה שאוהבים חתונות פשוטות. לא שיצא לי לראות כאלה אבל שמעתי שהיו חתנים שבאים פשוט.. העיקר שיהיה במזל טוב.

אם כי דבר לא משתווה לצילינדר, מקטורן, מקל הליכה ועניבת פרפר.

בעזהי"ת.

מה זה משנה בכלל?

לי אין בעיה שבעלי-עוד-מעט ילך עם שורש בחתונה. וחולצה בחוץ זה ברור!

יש כאלה ויש כאלה... וחזרנו להתחלה- מה זה משנה?

וכמובן גם כלה! 

יש לי חברה שדרשה מבעלה ללבוש קיטל בחופה כי אם היא מתחפשת אז גם הוא צריך  

לעומת זאת יש את הזוגות עם השורש ושמלה פשוטה מהעין השלישית שמרגישים הרבה יותר אמיתיים ככה. 

זה גם פחות מסורבל בריקודים...

יש ב-א-מ-ת בנות כאלה שקונות משם שימלה לבנה וזו השמלת כלה שלהן?

טוב..

לא אני אבל יש...

ובדיוק שילמה מישהי על שמלה כזאתי רגילה של שבת שכולה תחרה (יש אותה באלף צבעים היום)

בצבע לבן

ארוכה אבל לא עד הרצפה.

יצאה מהחנות....

המוכרת לוחשת לי- היא קנתה עכשיו את השמלת כלה שלה!!

אז כן, יש גם כאלה שמסתפקות בפשטות..... (:

בעזהי"ת.

אני לא רוצה לחשוב על הדברים האלה בכלל...

[פעם אחת דמיינתי את החדר שלי ריק ועזוב מהדברים שלי, וכמעט בכיתי!]

תחשבי על הכיף שזה גורר איתו

אני רואה בזה בניין..

בניה של בית חדש..

הבית של ההורים זה מקום שגדלנו בו התחנכנו בו, קיבלנו בו ערכים, ספגנו ממנו הרבה דברים שמייחדים אותנו.

לקחנו ממנו ארגז כלים גדול של דברים טובים כדי לבנות את הבניין היחודי שלנו.

אז אומנם פיזית את עוזבת את המקום..

אך המון דברים שקיבלת מ"הבית של ההורים" נשארים איתך לכל שאר החיים גם במקומך החדש.

אולי בין לבין האריזות, תכתבי להורים שלך מכתב תודה בעיקר על כל הדברים הטובים שקיבלת מהם ותבקשי מאחד האחים לתת להם את זה כשהם חוזרים הביתה מהחתונה.

שיהיה לך המון מזל טוב

ושתזכו שהשכינה תהיה קבע בביתכם החדש

המון שמחה ונחת

כבר כ"כ הרבה שנים שאני לא ממש בעלים על חדר,

פנימיות מתחילת התיכון, צבא וכו'.

בכתה כשהיא ארזה ת'דברים שלה..       (הסמיילים לבחירתך..)

ואת צריכה לנתב את העזיבה שלך לאפיק חיובי..

חשבי כמה זמן חיכית לו,ולרגע שיאסוף אותך לקן חדש משותף...

תשמחי שהמסע שלך הסתיים בעולם השידוכים..העיפי מבט סביבך , ותראי כמה עדיין מצפים לישועה??

וזה לא אומר שאסור לך לבכות..להפך אלו דמעות של אושר...שנזכה כולנו בקרוב ממש בעז"ה..!

הרגשה טבעית (כמובן - אפשר גם לא להרגיש כך וזה בסדר גמור..) ויש בה הרבה טוב.

לא חייבים להסתכל על זה בתור "עוזבת לתמיד"...  אלא מרחיבה את תחום המשפחה לעוד בית, שיהיה המשפחה הפרטית שלך; ולא "מתנתקת" מבית הורייך, אלא קשורה אליו ואל מה שקיבלת ממנו, ופיזית חוזרת אליו מפעם-לפעם, עם מי שיהיה בעז"ה בעלך. צד פרטי וצד ש"המשפחה גדלה".

בס"ד

אבל החדר שלי עדיין נשאר כמו שהוא היה תמונות שלי עם חברות על הקירות הארונות וכאלה.

סטיקרים וכל השטיות שאהבתי לקשט.

אז זה לא כ"כ הרגיש לי שאני עוזבת..

זה קשה אבל שווה כ"כ!

יחד עם אמא ואחותי.. והיה חינגה..

רק בסוף כשהכל היה ריק ומלא ארגזים ומזוודות--------

הגיעו הדמעות..

אבל הוא היה מולי והבנתי בשביל מה אני עושה את זה..

אז הקושי היה נראה בסדר גמור פתאום...

יעודד אותך שהתגובה של האחיות שלי כשהתארסנו הייתה "יש! יהיה לנו חדר לבד!"

כבר בשבת שבע ברכות החדר שלי כבר היה של אחותי...

אני ממש שמחתי לארוז, לגלות דברים ישנים וכו'...

הורים/ אחים/ אחיות.. מעגל אחר של חברים שמכירים אותך.. צוות שהיה איתך בשירות למשל...

ברוכה הבאה (:

אם את טיפוס חברתי, זה ממש יכול לקדם.
 

אני מוכן לשלוח מתנה לאירוסין, אז אפשר לומר שהתערבנו. חחחח

אז היא עומדת להתארס וגם רוצה להרוויח מזה מהצד?...

(מה שבטוח, זה יצירתי)

אני לא חושבת שאני יתארס לפני פורים. עד אייר- יש מצב.. וכדי להציע התערבות כזאת אני צריכה להיות בטוחה שיש לי סיכוי לנצח בה (חוץ מזה אני רק בת 18 וחצי- אם חשבתם שאני איזה רווקה זקנה שכולם רק מייחלים שתתחתן כבר)

אם כן אז ההתערבות קצת מכורה מראש...............................................................

בפורים של שיעור ו' (לפני כמעט 4 שנים) כשכולנו מבוסמים+, שלושת הרבנים שלי מהישיבה (ראש הישיבה, הרב של השיעור ורב נוסף) השביעו אותי שבועה בתקיעת כף (כמן שעושים תחת החופה בזמן החתימה על הכתובה) שתוך שנה אני מוצא מישהי...

אחד עשר חודשים אחרי אותו ערב התארסתי.

אני אחשוב על זה

אני חושב שלהדבק לכללים יותר מדי רק מזיק...

אם הולך מצויין, אז מעולה. תמשיכו להנות.

צריך רק לשים לב שהרגשות אמיתיים ולא הולכים שולל אחרי דברים חיצוניים או לא משמעותיים.

אבל לא צריך בכלל לחשוב שיש משהו לא בסדר בזה שמעולה...

מה שסמוי מן העין שורה בו ברכה..

בהצלחה

שזה ימשיך בנחת

וזה בסדר, תהי רגועה

אולי אפשר להוריד עומס בלקבוע שרק נפגשים , בלי שעות של דבורים והתכתבויות בין לבין , ואז גם יהיה געגוע חיובי ובריא

ב"הצלחה

נשמע שהקשר בינכם ממש טוב, אם אתם לא שמים לב איך הזמן חולף, הרבה אנשים היו רוצים להתחלף איתך.
מתקדם מהר מדי? אולי תתני קצת יותר זמן בין פגישה לשנייה, זה חשוב כדי לתת לראש לעבוד, לעבד את החוויה.

בלי קשר, הכל תלוי בהרגשתך, אין דבר כזה זמן קצוב לדייט, תעשי מה שאת מרגישה, כל הכללים האלה לא טובים.

זה המצב הכי אידאלי,אבל תעשו קצת הפסקות מידי פעם, ככה תרגישו מעין "געגוע" אמיתי וטוב שיגרום לכם רק לרצות להתחבר עוד...

שנשמע רק בשורות טובות בע"ה!!

בהצלחה.

לרווח את הפגישות, לא להיפגש כל יום.

בהמשך למה שכתב אנונימי....

בס"ד

לא סתם יש את ימי ההרחקה כל חודש, בין זוג נשוי.

זה לא זוג נשוי ואין לשלב הנוכחי מטרה עצמית וגם לא מסגרת מחייבת. הם בודקים אופציה להיות זוג נשוי... זה הבדל גדול.

לדעתי הפסקות זה דבר גרוע...

העניין לא להגזים באורך דייטים איננו משולל הגיון.

השאלה אם באים לבלות או להכיר.

כל היכרות ראשונית עם כל אדם היא זהירה ומאופקת -

עם הזמן מתרחבים וזורמים יותר.

(לא הייתי רוצה לחלוק חוויות כמו פגישה ארוכה של חצי יום עם כל מדוייטת מעברי.

אם גילינו חלילה אחרי הדייט השלישי/רביעי שזה לא זה, הפרידה תותיר צלקות מיותרות.)

ו...זה יפה שמרגישים טוב יחד.

אני לא יודעת כמה באמת אפשר לקלוט ב6 שעות..

נראה לי שאחרי השעה השלישית זה כבר הופך לבילוי ופחות להיכרות..

כמה המוח יכול לקלוט נתונים כדי לעבד אותם לאחר מכן..

נראה לי ש3 שעות לדייט מספיקות כדי לקבל מספיק מידע למחשבה כשחוזרים הביתה.

ומה לעשות צריך לעבוד עם השכל ולא רק לזרום עם הרגש.

חבל שיכאב..

דייט ארוך מטרתו היא גם בילוי וחוויות משותפות

כל מי שמדבר על 3 שעות גג, כי "אחרי זה כבר קשה לקלוט מידע", בכלל לא מבין מה המטרה של דייט, לדעתי..

לקבל ולסדר את כל המידע הרלוונטי אפשר גם בטלפון, או גג בפגישה של חצי שעה.

המטרה של דייט היא להנות יחד, לאסוף אירועים משמעותיים וולבחון את השני במצבים מגוונים וארוכי טווח. (קל להיות נחמד לרבע שעה. נראה אותו מתנהג ככה גם אחרי 4 שעות)

בפגישה שניה מותר כבר לעזוב קצת את השכל. אחרת באמת קשה מאוד להתחתן

[גילוי נאות: עם אשתי חווינו דייטים של כמעט ביממה, והממוצע היה בסביבות 7 וחצי שעות לדייט..]

בטלפון או בפגישה של חצי שעה.

משום שבדיוק כמו שאמרת - חצי שעה אפשר "להחזיק מעמד" נהדר.

המטרה של דייט:

בשלב ראשוני - לבדוק אם יש התאמה ושייכות בסיסית.

בשלב שני - לכונן עומק של קשר ואינטימיות בצורה מדורגת וזהירה.

כי ממה נפשך - אם אתם יודעים שזה זה - אז תחליטו;

אם לא בטוחים - אז כדאי לא לייצר משקעים שיהיה קשה מדי להיפטר מהם אחר כך,

במקרה שח"ו...

צריך לדעתי לחלק את שלב ההיכרות ל3 חלקים:

1. הפגישות הראשונות.

2. הפגישות המתקדמות.

3. ההחלטה ומה שבא אחריה.

בפגישות הראשונות לדעתי, ושוב אני מדגישה לדעתי, אין טעם להיפגש יותר מ3 שעות.

הפגישות הראשונות נועדו כדי לבדוק ולראות אולי זה יכול להתאים, לראות שיש זרימה שהצד השני קשוב אלינו וכו'..

והשאיפה שלנו זה לדעת אם אנחנו מתאימים או לא.

למה אני טוענת שלא יותר מ3 שעות, כי השכל האנושי לא יכול להיות דרוך וקשוב מעל 3 שעות (תנסה לעשות את זה אפילו בשיעור שאתה לומד אני בספק אם תצליח).

והמטרה היא בעצם לבחון בצורה אמיתית אם הוא מתאים לי!

בפגישות מתקדמות יותר צריך יותר להעמיק את הקשר, להכיר ולראות את הצד השני "בוריאציות שונות", לבדוק שאיפות, כיווני חיים. שגם פה אני חושבת ש3 שעות זה בהחלט מספיק לפגישה.

רוצים לראות את הצד השני בהרבה מצבים, תיפגשו 5 חודשים במקום 3 חודשים.

אני אומרת את הדברים אחרי שעשיתי עם עצמי הרבה חשבון נפש בזמן האחרון.

אני חושבת שצריך לעשות הבחנה מאוד ברורה, דייטים זה מצב של היכרות ולא מצב של זוגיות.

והדימיון הזה שהכל בפגישות מושלם וחסר ספקות, זה לדעתי מצב שאדם לא ממש עם הרגליים על הקרקע.

אבל אולי אני טועה, בכל אופן מי שנשוי מבין שנינו זה אתה. 

אם הייתי במצב שלך..

אולי תנסי לענות על זה לעצמך וזה אולי יתן לך אינדיקציה טובה יותר כמה את מסונוורת..

מאחלת לך שמחה גדולה, והחלטות נבונות

וטוב לשמוע שזה הדדי מה שאת מרגישה עכשיו!

ב"הצלחה לכם!

בס"ד

גם כך היה לי בעלי פגישה שניה בערך 6 שעות בלי ששמנו לב בכלל ..

והתחתנו

אם שניכם מרגישים באותו מקום, אין בזה שום בעיה!

בפגישה הראשונה שלנו גם היינו שלוש שעות כשהתכנון המקורי היה בסביבות שעה וחצי ובשנייה חמש.

בפגישה השנייה כבר אמרתי לו "אני לא מבינה איך יכול להיות שזכיתי, כל כך הרבה אנשים לוקח להם המון זמן למצוא".

זה לא אומר שהתחתנו ישר, ולא שלא הייתה לנו פול עבודה של העמקת הקשר והתקשרות אחד לשני. 

אבל היינו בטוחים בקשר, ידענו ששנינו רוצים וזה הקל על העבודה. לא היינו צריכים לשחק משחקים של רוצה לא רוצה.

ב''ה!! תשמחי ותרגעי.

פגישה ראשונה לא יותר משעתיים וכו' וכו'...

נפגשנו פעם ראשונה ב10 בבוקר ונשארנו ביחד עד 10 בערב...

באמצע היה יל פגישה עם הרב שלי והוא זרם ממש ובא איתי לשם!

התארסנו אחרי שבועיים וחצי..!

[היום נשואים שש שנים..]

כשזה שזה אז זה זה ובלי חוקים וכללים פשוט לזרום אם זה מה שנכון לשניכם!!!

ולפעול לפי זה..

והיו משוכנעים שזה זה -

ואז קרתה תפנית מסויימת, והקשר הסתיים.

המשמעות היא אחת: צלקת (והמשך ההתמודדות נעשה יותר קשה).

יתכן שיש אנשים עם אינטואיציה טובה, ויש עם סיעתא דשמיא מרובה.

לא כולם כאלה...

רק לשים לב שפגישות ארוכות מאוד

עלולות להיות בעיתיות מבחינת צניעות

לכן, תהנו וסבבא, אבל תשימו לב לגבולות ותשמרו עליהם בקפדנות...

1. האם את יכולה לבחון בצורה שכלית ואובייקטיבית האם הוא באמת מתאים לך? ממקום פנימי ואמיתי.

2. האם את יכולה להצביע על חסרונות שיש בו ולדעת אם תוכלי להתמודד איתם? (ולא רק להיות באורות שאת נהנת איתו, את יודעת אין אדם מושלם).

3. האם את יכולה להיות כנה עם עצמך ולהיות בטוחה שאת לא נסחפת אחר הרגש שיש לו נטיה לסמא עיניים ולשבש את שיקול הדעת? אני לא אומרת שצריך לזלזל ברגש, אבל צריך לבדוק כמה השפעה יש לו שלא בטעות נתחתן אם האדם הלא מתאים.

יש עוד שאלות לדעתי שאני הייתי שואלת את עצמי..

את לא צריכה לענות עליהם פה.. אלא בינך לבין עצמך.

בקשר הקודם שלי לא הייתי יכולה להצביע בדיוק על חסרונות.. וזה היה עוד בשלב שלא הייתי 'מאוהבתת' ולא הייתי מסונוורת כ"כ.. אבל באמת לא הצלחתי לעמוד על חסרונות שלו. גם אחרי שנקשרתי ממש.. ואני לא אומרת שהוא מושלם, כי אפחד לא כזה, וזה ברור שיש לו חסרונות כמו לכולם..

אולי, בכל הצניעות, זה בזכות העין הטובה שאני משתדלת לעבוד עליה..

וזה היה קצת מלחיץ כי חשבנו על חתונה ופחדתי שאני אראה את זה אח"כ.. ונכון שיש שאומרים שמה שצריך לראות- רואים ומה שלא- ה' מסתיר מאיתנו..

גם אם את לא מצביעה עליהם במדויק ואת לא מדחיקה אותם ומוכנה להתמודד איתם, לדעתי זה כבר מראה שאת עם רגליים על הקרקע.

תאמיני לי שגם אני מאוד משתדלת להסתכל על הכל העין טובה ולחפש רק את הטוב.

אבל עדיין, לדעתי חייבת להיות מודעות שלא הכל מושלם, שאת יודעת עם מי את הולכת "לקפוץ למים".

שאת מסתכלת על המכלול ויחד עם זאת לוקחת בחשבון את הנקודות שבו שאיתן תצטרכי להתמודד ולגדול מהן.

בכל בחירה שאנחנו עושים בחיים ואני לא מדברת רק על חתונה שזה ק"ו, נגיד איפה נעשה שירות לאומי, איזה מקצוע נלמד, בכל דבר יש יתרונות וחסרונות. וחשוב מאוד להכיר בהם ולא להתעלם. 

אולי כדאי לשים לב, שזה נמשך הרבה זמן פשוט כי "לא נגמר לכם לדבֵּר", ולא שזו "מריחה" של הזמן בגלל ההרגשה הנעימה להיות ביחד (שבמקרה כזה יש אולי מקום לשים איזשהו סייג בשלבים כאלו).

וכמובן, לשמור בדקדקנות על הצניעות. ולזכור שאחרי הכל, זה בירור וניסיון לחוש את הקשר המתהווה, כדי לראות שהוא יכול להיות אח"כ, כשמתחתנים בעז"ה, ויצירת "מצע" נוח לשלב הזה שהוא העיקר והיעד. 

עבירה חמורה להחריד.

למה לא בעצם?...

כדאי שתדעי, שאת ממש ממש לא היחידה.

ידוע שיש פה המווון "מציצים"

בס"ד

אני בת 16 וקוראת פה מאז היותי בת 14.

אם את מרגישה שזה בסדר לך אז למה לא?

זה לא פורום סגור..

אבל את צריכה לדעת שיש פה דברים שיכולים להפחיד ולהזיק אם לא יודעים להתייחס אליהם בדרך הנכונה..

(מקווה שסלחתם לי שהגבתי )

אני מוכן לסלוח תמורת בקבוק נסטי לימון.

מדובר בבקבוק נסטי נוסף, נפרד משלי.

(משמע קפוווא)

(טעם דלעת)

בס"ד

אחד לקח את השם, והשני את המהות.

הקמפיין הפחדני של פיוזטי הפך את נסטי למבוקש בעיניי.

למרות שאף פעם לחשבתי להיכנס לפה עד עכשיו שאני כבר בעניין.

כמובן אם לא מלחיצים אותך כאן...

יש מ-ל-א!!

ממליצה במיוחד על השיעורים של הרב דוד לנדאו, יש לו סדרה שלמה על דייטים- http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=3807&rabbi=3782

ותחפשי באתר, יש גם שיעורים של הרב ערן טמיר ממש מוצלחים, והוא גם מדבר על היחס להורים, וכו'..

ויש שיעורי חובה של הרב יהושע שפירא!! http://www.yrg.org.il/show.asp?id=33399 (יש עוד שני חלקים..) מומלץ לכולם!!

את ערוץ מאיר אני מכירה, ושמעתי מתישהו את כ-ל הסדרה של הרב לנדאו.

אני רוצה מעבר להם.

הוא מדבר בצורה רהוטה וזורמת. הוא דיבר בסדנאות על נישואים ובהכנה, והוא רב בכולל בעלי.

 סליחה על הבורות...

בעיקרון כן, לפי הרמה שהם מנסים להרשים הבנאדם השני....

אבל גם אם הם כן "עפים על עצמם" טו מאצ'-

ישמצב שהם פשוט לא עצמם בדייטים ראשונים ובכל הנוגע לרושם ראשוני

ובעצם הם אנשים חסרי ביטחון והערכה עצמית....

כמו שנאמר-

כשאתה מנסה ליצור רושם

זה הרושם שאתה יוצר...!

^^ כ"כ נכון!

בדרך כלל אלו שמדברים יותר מדי, אבל יותר מדי הם כאלו. 

אבל חשוב לא להיכנס לסריוטיפים, אנשים תמיד יותר מסובכים ממה שנראה לנו.

שיש פה מישהי כזאת מקסימה שלא נותנת לנו לשכוח את זה,

נותנת לנו כוחות, ומחזקת.

נשמה!

את כזאת מקסימה!

שתמיד תמשיכי כך לחייך, לראות את הטוב ולהראות.

יזכה מי שיזכה בך!

נשיקות חמות...

בחזרה 

כנראה לוקח זמן להוריד עד אלייך מישהו ראוי...

באמת לא צריך להגזים

הטובים פה בפורומים -

שאפשר לקבל "סמיכה" אפילו בלי שצריך להיבחן ברבנות...

אם כולנו היינו מצליחים לראות ככה את כל מה שקורא לנו בדרך,

העולם בטוח כבר היה כמה דרגות למעלה!!!

כנראה שעוד ממש טיפונת תהיי ראויה בשביל הצדיק שלך

עושה רושם  שהוא משהו ממש מיוחד ....

איזה טוב ה' שהוא חתך רק אחרי פעם אחת ולא חיכה שממש תיקשרי אליו...

כמו תמיד ממש חיזקת

"כל הרואה את הטוב כשצריך לחפש אותו יזכה והטוב ימצא אותו" (אני ,כאן,כאן)

לקרוא דברים כאלה.

מאוד מחזק.

תודה!

כמה נחת לקב"ה!!!תודה ממש חיזקת...אשרייך!שתזכי מהרה בע"ה למצוא את האחד והמיוחד שלך!!!

שה' יברך אותך!!

ותראי רק אושר וטוב.

בס"ד

נראה לי שלקב"ה יש הרבה נחת ממך עכשיו...

כמה כוחות את נותנת לגולשים שכאן..

ואם אפשר- אז אני גם מוכנה להצטרף.. טיפה (מקווה שזה בסדר מבחינתך)

מכיוון קצת אחר...

אני באמת לא מדהימה כמוך, וקשה לי להסתכל על כל הדרך הזו כטובה

אולי רק בכמה דברים קטנים (למשל שהיו כמה כאלו שיכולתי כ"כ בקלות להתחתן איתם והיום ב"ה אני מבינה שזה לא היה קשור בעליל...)

וכמה דברים שלמדתי בדרך...

ואולי את הדבר הכי גדול - שכל בעיה אחרת בחיים שלי היא קטנה - ולכן צריך להתאמץ לפתור אותה אבל לא לבכות בגללה (וב"ה באמת שאין לי יותר מדי בעיות בחיים אז אולי זו לא חכמה...)

אבל עכשיו כבר אין לי כח לדרך הזו... (ואני רק בת 23 וחצי)

ואני ממש מרגישה שאני ממשיכה ללכת בה לבד. כ"כ הרבה עזבו אותי בדרך הזו (ב"ה!!! אבל לי זה קשה...)

ובאמת שקשה לי להיכנס להסתכלות שלך למרות שאני יודעת שהיא הכי מדהימה והכי נכונה בעולם.

אז אני מסתכלת על דברים אחרים...

על המשפחה שלי

על הלימודים שלי - ב"ה. לא מובן מאליו בכלל

על העבודה המדהימה שלי. על הצוות שאני מאוד אוהבת, ובעיקר - על הבנות המדהימות והמתוקות שאני עובדת איתן

שנותנות לי הרבה הרבה כח לקום בבוקר (גם אם אני לא קמה לעבודה בבוקר הזה...)

וגם על עוד הרבה דברים אחרים - בגדים (יפים!), חפצים, אוכל, כסף לכל מיני דברים, קצת כסף בחיסכון לחתונה (בע"ה בקרוב!)

ועל הקב"ה שנתן לי את כל אלו, ובכל רגע ורגע נותן לי כח להכל...

ומשתדלת להאמין שגם זה יגיע יום אחד בע"ה..

אני ממש התחברתי למה שכתב הרב יעקב עדס באחד הגיליונות האחרונים של "עולם קטן"

הוא כתב שם שזיווג זה דבר כ"כ גדול

כי ממנו יוצאים כל התולדות לכל הדורות הבאים!!

אז תחשבי - כל הצדיקים שיצאו ממך וממנו (בע"ה) זה דבר גדול!! ולכן זה גם דורש הרבה תפילות!!

[והכנות, ובכיות, ודייטים כושלים, ו.... הבנת ]

אומרים שמשה רבינו התפלל 515 תפילות כמניין "ואתחנן"

ואם הוא היה מתפלל עוד תפילה אחת - הקב"ה היה נותן לו להיכנס לארץ!! רק עוד אחת!!

אולי גם לנו חסרה רק עוד תפילה אחת?

אולי עוד שתי תפילות? פרק תהילים? השתדלות אחרת?

עוד פגישה עם מישהו? (כולל אחד תקוע ולא קשור בעליל...)

ואולי לא - אבל העוד תפילה\השתדלות הזו תביא לך מישהו הרבה יותר שווה?

אולי זה יזכה אתכם לחיים יותר טובים ביחד? ליותר שנים ביחד? לפחות מריבות\תקלות\בעיות ביחד? (בע"ה שלא יהיו!!!)

ושוב - את מדהימה!

אולי יום אחד המקלדת שלי תצליח להוציא מילים כמו שלך.. מקווה שעוד לפני גיל 27...

תראי אילו מילים יוצאות לך מהמקלדת.

את תראי שבקרוב מאוד בע"ה גם שלך יגיע

בנחת, בקדושה ובשמחה כך שכל הדרך הזו שאת עוברת תיראה לך קצרה ומצחיקה.

וכמו שאמרת אולי זו רק העוד תפילה אחת שחסרה..

יקירה,

מאחלת לך את כל הטוב שבעולם..

תודה לך על המילים המפרגנות!

ולכולם..

איזה טוב ד' שיש לו ילדים כמוכם!!

(עקרונית)

אני לא מחבב רומנטיקה בפומבי ובריש גלי.

זה כ"כ מרדד ומשטח את העניין.

אין הברכה שורה אלא בדבר סמוי (יחסית) מן העין.

לא משהו כזה של טיסה בכדור פורח,וצניחה חופשית.

אבל כן הצעה פשוטה בכותל או משהו דומה...

אוף לא הבנתי בפורום עצמו??

אז לא,ממש לא!! זה מביך...

כאילו הצעת נישואין פה בפורום מול כולם??

נראלי שזה קצת... "אין הברכה שורה אלא בסמוי"..

ישמצב שזה יביך את הבחורה מול כולם (אפילו שהכל פה זה רק ניקים והכל חסוי יחסית)

לי הציעו נישואין בחוף הים בלילה (כך שלא היו המון אנשים, אבל מי שכן הסתובב שם ממש התלהב )

עם עזרה מחברות טובות שלי וחברים טובים שלו

כך שזה לא היה רק שנינו אבל כן זה היה כיפי ומרגש ואינטימי כי סה"כ היו רק אנשים מאוד קרובים...

אבל אני חושבת שהרבה יותר רומנטי וכיף פנים אל פנים, בהפתעה, במקום שקט(או לא) עם מוזיקה שהיא אוהבת, או במקום משמעותי לכם (איפה שיצאתם פעם ראשונה או מקום ספציפי שהיא מאוד אוהבת..משהו כזה)

את שאר הקישוטים והדאווינים אני אשאיר ליצירתיות ולרגש שלך(:

(חשוב מאוד- לא להציע עם טבעת אמיתית!! יש בזה ספק קידושין וזה מסוכן! וגם יכול להיות שהיא לא תאהב וסתם באסה.

אם באלך כן להציע עם טבעת- או לקנות משו זול של ילדות ב10 שקל או ללוות טבעת מחברה שלה..)

בהצלחה 

בס"ד

ושהאישה מסכימה להתקדש בו..

בעזהי"ת.

כדי שתוכלו לגעת מתוך טהרה זה לא מספיק, את גם צריכה לטבול...

בעזהי"ת.

קידושין יכול ליצור סתם בעיות הלכתיות מיותרות.

והנושא הזה כ"כ סבוך בלי קשר, אז למה להוסיף?

ביטחון בקשר אפשר ליצור ע"י 1001 דברים אחרים. אמירות, מעשים, ועוד כל מיני. אם תצטרכי אוכל לדבר איתך באישי.

אפילו שהיא שווה פרוטה- היא כנראה לא תסכים להתקדש בזה

אני לא חובב של הצגות וריגושים מעושים.

מאוד מצחיק!

מאוד מקורי!

מאוד מיוחד!

אבל..לא מציאותי..

כולנו בני אדם עם רגשות..לא מכונות..

מתבטא בלהתארס.

שלב אחרי כן - בלהתחתן..

אם אני צודק אתם יכולים לצאת לטיולון ביחד, לעשות דברים ביחד (לא לשבת, לעשות) או משהו בסגנון.

יצאתי עם מספיק כדי לדעת שהוא הכיוון שלי. להכיר אותו עד הסוף אכיר אחרי החתונה.

אני מפחדת ללחוץ/להלחיץ אותו.. אני מעדיפה שזה יבוא ממנו.

ובינתיים זה 'נתקע' באיזשהו מקום, כי לשבת ולדבר זה נמאס.. (אז עושים מאמצים לחפש משהו קצת יותר 'מעניין')

לברר בעדינות האם הוא באמת לא באותו מקום או שכן,

כי יש מצב גדול שהוא גם בכיוון של "לא רוצה להלחיץ אותך",

וזה יכול להתקע ככה ממש. חבל...

אני זוכרת שהיו לנו הרבה מאוד דיבורים על העניין, רק שלא הזכרנו מעולם את השורש חת"ן אבל ככה יכלנו לדבר על בית, משפחה ועוד הרבה דברים קריטיים שעזרו לנו להחליט בסופו של דבר, דברים שאנשים נמנעים מהם כדי "לא להלחץ".

אין ברירה אלא לדבר, כי אין לנו אפשרות אחרת לדעת מה השני חושב, ואם יש סיכוי ששניכם באותו מקום (או לפחות אותו כיוון) חבל שזה יימרח. אם עושים את זה ממקום אמיתי ובזהירות, לא חושבת שזה יבריח אותו בהכרח.

אנשים הרי מתחתנים בסופו של דבר, לא? סימן שהם דיברו על זה באיזשהו שלב...

ב"הצלחה!

(ורעיון של טיול זה בהחלט מומלץ, יש סיכוי למשהו בעונה הזו? אולי סתם ללכת למקום מרוחק יותר ששניכם לא הייתם בו, לא לבדכם ולא יחד.)

ב"לדעת" שזה הכיוון, אלא גם הרגשה טובה ונעימה וכו' -

את יכולה לגשש בעדינות, איך נראה לו הכיוון, בלי כל "הלחצה".

אולי יזוז מזה משהו..

זה כיף לדבר עם חבר, ולראות את האנשים חולפים ועוברים על פניכם. 

זה נותן תחושה כאילו גם את חלק מהמערכה.

ללכת לים.

לעשות פיקניק.

ללכת לגן שעשועים ביחד.

ללכת למוזיאון. 

לשוט ביחד בסירה. 

משמע, ממש לבלות ביחד! 

נתב"ג.

ללכת ליום טיול באיזור מסויים.

שבת ביחד זה ללא ספק דבר מחבר....

או לשבת ליד החלונות שרואים את נחיתת והמראת המטוסים,זה מהממם ובשקיעה בכלל...

או לשבת שם במסעדות...

אה וגם זה פותח מלא נושא שיחה,כגון:החשיבות של א"י,ירידה מהארץ ועוד...

קיצור מומלץ...!!

אם מחפשים מקום שקט מאד זה לא יהיה זה....

אני וחברות שלי חרשנווו את הנתב"ג!!

הלכנו פעם בכמה זמן.. (שבוע/שבועיים/חודש/חודשיים)

ישבנו בד"כ בבתי קפה שם ואז לצפות באנשים שנכנסים מטיסות

וגם בהמראות יש "קניון" קטן- שדרה של חנויות לפני הבידוק דרכונים..

ועלינו בגרם מדרגות מסוים שהביא אותנו לנקודה שרואים מלמעלה איפה שהקרוסלות של המזוודות של הטיסות נכנסות.. 

ממש מגניב וכיף שם!!

אתה מרגיש כמו ילד קטן בלונה פארק(:

וממש עושה תחושה של חו"ל 

ודווקא יחסית שקט שם בלילות..

תעשו שבת ביחד! שיא הכיף ומחבר!

ואם לא באלכם בבתים אחד של השני כדי שלא יראו אתכם בשכונה, תנסו אולי אצל איזה בן דוד צעיר נשוי לדוגמא..

תביאי אותו להורים שלך- עם להרגיע מראש שזה עוד לא אירוסין....

תלכי אליו גם....

תראו איפה כל אחד מכם גדל, תדברו ותשתפו דברים מהילדות, גם דברים מצחיקים, תמונות....

שלב אחד אחרי זה^ זה באמת כבר להתארס (:

אני, הרגשתי אחרי שבועיים שמיצינו את הקטע של הדיבורים על ספסלים. אז הצעתי לו שנטייל יחד. בסוף, תוך גישושים והתגברויות על הפאדיחה, הלכנו לקנות לו בגדים. וכל הכבוד על הרצון לזום!

בעזהי"ת.

אחרי שבועיים?! וואו!

אומץ מבחינתי!

(במיוחד אם לא אוהבים את הסגנון  חחחח)

והוא עוד אחד שמה זה לא היו חושבים שיזרום איתי בקטעים המשוגעים שלי. אבל תכלס, עם טיפה אומץ, אפשר ממש לקדם את הקשר.

אין מילים בפי.

עבודה עברית.

כמה אהבת ישראל, גדלות, שמחה ואמת מרוכזים באדם אחד.. שהוא בעצם נושא על על כתפיו עם שלם.

אדם שחי את הכלל, פנימה וןכלפי חוץ יחד עם כל המשתמע מכך..

תודה רבה רבה

או יחס של "או".

טוב, ב"הצלחה במציאת הדמות שציירת לעצמך... פשוט כואב לי הלב על כאלו שעדיין לא מבינים שהעולם שלנו קצת יותר מורכב, ויש דברים שאולי אפשר לוותר/ להתפשר עליהם. בני אדם הם הרבה יותר מכמה פרמטרים שאתה מסמן עליהם וי. רשימת מכולת כשלך מסוכנת. לא בטוחה שיש "מוצר" שיענה לך על כל הדרישות. ברגע שתדע שאתה מחפש בן אדם (בת אדם) ולא מוצר תוכל למצוא את המיועדת יותר בקלות.

כמו שאמרתי, שיהיה ב"הצלחה.

/Forum/Forum.aspx/t448879#5265535

מסתמן שעם הזמן אנשים נהיים פחות בררנים

ואיך אתה מגדיר אהובה?

הולכת? (לאפוקי נכה?)

נסיכה?

פינוקית?!

אם כן רק תגיד אין שום בעיה...

למשל במקום "קובעת עתים" - "קלילה"..

ומה השאלה בכלל

אני לא מבינה איך עדיין לא מצאת אותה?..

מוזר...

אז הוא נותן לנו סימנים שנמצא בשבילו שוב.

ולכן אני גם יודע לתאר? ז"א אולי כבר ראיתי אותה או זיהיתי אותה..?

עפ"י הכלל הידוע שא"א לרצות מה שלא קיים

ז"א שאם רוצים משו - זה אומר שזה קיים

!

לא?

;)

..

יש לך בחירות טובות! אשריך

הזמן יעשה את שלו. ולדעת שהולכת להיות תקופה  קשה, וזה בסדר. אי אפשר לדלג על זה, ואי אפשר להכריח את עצמך לעשות קיצורי דרך.

הרבה דיבור שכלי לעצמך למה זה לא מתאים כדי לנתק את הרגש מהקשר.

 (אבל כדי לא לפגוע לגמרי ברגש מאד כדאי לדבר עם מישהו מקצועי/אחד שמבין בפגישות.כי לפעמים מרוב ניתוק שכלי מתקשים לחוות שוב קשר).

הסיבה שנגמר הייתה ממנה בלבד...

הבעיה היא פחות הרגש שנשאר מהאחרונה.. על זה די התגברתי...

הבעיה זה ההרגשה של החוסר ובעיקר הפספוס...

תמיד יש את המחשבה אולי היה דברים שהייתי יכול לעשות ולא עשיתי...

אין לך מה לעשות חוץ מאשר להשליך על ד' יהבך,

יהיה טוב!

ואתה תראה שכשזה יגיע זה יהיה כל כך אמיתי והכל יסתדר מאליו..

תתפלל על זה..

יש אבא בשמים שמקשיב לנו ומשפיע עלינו המון שפע של טוב

אבל אני בהחלט לא מסוגל להתחיל כרגע משהו חדש.

החוסר גדול מדי.

יש לי הבנות חדשות ב"בלעדייך אני חצי בן-אדם"...

מחשבה.

(יחד עם השאר)

כל האופציות שציינת....

באמת רגיש??

אדם רגיש לא היה שובר לך את הלב בהודעה..

פתאום קלטתי שהגיוני שהבחור שמדובר בו יראה את זה ופחדתי לפגוע.... 

יום נפלא.