פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1410)

שמחפשות שליחים.. אז אם הם ממש מחפשים- שווה להציץ שם ולכתוב.
ותפרסם פה בפורומים של התנועות נוער, זה יותר יעיל..

(אם הם בעניין סניף מופרע וחם גם בעניין הסכינים וגם הלב שינסו את בנ"ע חרסינה- סניף ממש חמוד!)

אם יש לך פייסבוק ותוכל להעתיק את ההודעה לשם זה מאוד יעזור

נראה לי עונה על כל הקריטריונים.

איזה סוג של תמימות?

 

במה זה בא לידי ביטוי?

בס"ד

 

תלוי אם זה תמימות שנובעת מצורת חשיבה, אז יכול להיות שתעדיפי מישהו יותר שכלי ובודק, וזה לגיטימי.

 

אבל אם מדובר בחוסר חשיפה לרוע לטומאה וקרבת ה' - מה יותר טוב מזה ?

אשה פיקחית + גבר תמים = זוג מושלם

 טובה לאשה שתלטנית ולאו דווקא לזוג מושלם

לק"י

 

יש תמימות שאני אוהבת, אבל יש תמימות של אחד שלא מבין עניין, כולם עובדים עליו וכו'- זה כבר לא כ"כ נראה לי..

בכל אופן לא בריא אף פעם להיות בעל תכונה מאוד קיצונית.

שזה חמוד מאוד מאוד!

מי שאוהבת את זה, למה לא?

מכירה זוגות עם בעלים תמימים ונשים שהן לא - אבל שממש מאוהבות בזה.

זוגות יפים.

לק"י

 

סוף שמינית זה מאוד צעיר לרוב האנשים..

 

אז קודם כל תחשוב על זה טוב ותתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב- האם אתה כבר מוכן לזה..

 

 

אגב, כל מי שהציע לך אותה- יודע האם היא בכלל מעוניינת לצאת עכשיו (כי מאוד הגיוני שלא.. אז באמת אל תפתח יותר מידי ציפיות).

והגעתי למסקנה שאני מוכן.

 

הבעיה זה שאם שואלים אותה אם היא מוכנה לצאת, אם היא אומר שעדין לא, מה טוב (מבחינת זה שזה יורד מהפרק) אבל אם היא אומר כן? מה אז?

לק"י

 

לי פשוט אין יותר מידי ניסיון בעניין.. בגיל שלך ממש לא רציתי להתחתן.

אתה טוען שבשבועיים האחרונים הציעו לך אותה 4 (!!!!) חברים? זה לא מדליק אצלך נורות אזהרה?!

אם להיות טיפה ריאליים כנראה שיש מישהו שעומד מאחורי ההצעה הזאת, אולי אפילו היא בעצמה.

אפשר גם להפגש איתה ולאמר שלמען שניכם תשמרו על קשר באש קטנה עד סוף הבגרויות, פעם בשבוע תתכתבו בסמסים.

 

בהצלחה

בס"ד

 

או שזו מתיחה שלהם...

 

בכל זאת שמיניסטים...

 

אני יודע את זה בודאות.

 

 

 

אתה אומר שאולי היא עומדת מאחורי זה? יכול להיות, אבל לא סביר... כמו שאמרתי, אני קצת מכיר אתה, ואם זה היה מגיע ממנה אז היו לה דרכים הרבה יותר נוחות לעשות את זה. 

 

והסיבה שהציעו לי אותה מלא בזמן האחרון זה כי יצא לי לפגוש הרבה חברים שלא פגשתי פוול זמן (נראה לי בכן אופן..)

 

בכל אופן זה נקודה למחשבה....

בס"ד

 

לדעתי חבל לשרוף רגשות על ריק.

 

מקסימום תנסה ולא תצליח.

 

וזה ייתן לך סיכויים מסויימים איתה לתקופה מאוחרת (אחרי צבא, ישיבה,בשלב מתקדם יותר...)

 

וכבר קרו מקרים כהאי גוונא במחוזותינו...    

מה שבאמת לא סביר כאן זה לקבל את אותה ההצעה 4 פעמים בשבועיים, זאת בנוסף לעובדה שהם יודעים שאתה יחסית צעיר ואולי מראש תגיד להם לא בגלל זה.

מישהו פה מושך בחוטים וזה כמעט בוודאות, אם זו היא או לא אני לא יודע להגיד ולבקש דרך צד שלישי זאת אחת הדרכים המקובלות יותר והנוחות יותר לעשות את זה (הרבה יותר מאשר לשלוח סמס "הי, בא לך לצאת איתי מחר בערב? ".

כולם תמימי דעים שזה יצליח? גם אם אין מישהו שמושך בחוטים כנראהשיש התאמה יוצאת דופן שחבל לפספס אותה.

תשאל את כל אלה שהציעו לך למה הם חושבים שאתם מתאימים?! ובנוגע לשאלה המרכזית- באמת בחור בן 17 עם כל הכבוד לבנים הם לא הכי בוגרים שבעולם, אם אתה מרגיש שאתה יכול לפרנס משפחה תוך כדי לימוד תורה (אם זה הדרך..), צבא ותואר לך על זה. גם חושבת שאם אתם מתחילים עכשיו קשר לא כזה נורא להתארס עוד בערך חצי שנה כך שאפשר להתחתן אחרי הבגרויות (אומרת את זה בתור בחורה שמבחינתי הכי הרבה לצאת שלושה חודשיים אבל אם זה מבחינת הזמן חבל סתם לחשוב וגם אתה עדין קצת קטן אז אין כ״כ מה לרוץ) בשורות טובות וב״הצלחה רבה!!

אחר כך?

לדעתי תחכה קצת.. מה בוער לך? היא לא תספיק להתחתן עד סוף שמינית..

וחוץ מזה- עם מי התייעצת לגלות שאתה מוכן ובשל לנישואין? עם חברים שלך?

תתייעץ עם מישהו קצת יותר גדול ומבין ונשוי.

מה חברים שלך מבינים בזה?

שמכירים אותי מעולה (אחיות וחברים טוביים...)

 

אה... וכמה זה קצת? חודשיים? חצי שנה? חודש?

כי הם יודעים- עוד משכבר- שאתה מעוניין?

ממליצה להתייעץ עם אישיות תורנית המכירה אותך, או אישיות בוגרות שמכירה את פני הדברים ואח"כ בטח שלנסות

אך עם הדרכתם וליוויים של האמורים מעלה.

 

בהצלחה!

ב. הם לא ידעו מראש שאני מעוניין.

 

ג. דיברתי עם כמה אנשים נשואים והם אמרו לי שאם מחליטים להתחתן, עד החתונה זה התקופה הכי קשה מבחינת נגיעה וכו' ולכן עדיף לצמצם כמה שיותר את הזמן הזה, אבל כמובן שזאת בסופו של דבר, ההחלטה שלי.

 

ד. אם אני הולך על הצעה שעלת פה, לבדוק אם היא בכלל מעוניינת לצאת, אתם כאילו אומרים שאם היא אומרת כן, אז פשוט ללכת על זה?

 

ה. אני מבים למה אנשים הציעו לי אותה, כי ת'כלס יש בנו משהו מאוד מתאים, ולכן גם אני כבר חשבתי עליה מראש, אבל זה היה רק רעיון.....

 

אשמח לעוד הצעות! 
תזכו למצוות!

אתה עוד צעיר.

לי אישית התחילו להציע כבר בשישית, ותמיד חשבתי שאחרי הבגרויות אני אתחיל. הגיעה הבגרות האחרונה, השירות הלאומי, אח"כ הלימודים... וככל שהתקדמתי הבנתי כמה תמימה הייתי. זה לא כל כך פשוט להתחתן בגיל כ"כ צעיר, וכמה שחשבתי שאני מוכנה - פתאום הסתבר לי שטוב שלא נסחפתי, שקצת חששתי לקפוץ למים (כשהייתי בשירות וכשהתחלתי את הלימודים, ראיתי עד כמה השלבים מורכבים בפני עצמם). עכשיו אני יכולה להגיד שזה היה לטובה. שהתבגרתי בשנים האלו. נכון, להתבגרות אין סוף - אבל יש הבדל בין הבגרות בשנים מסוימות לבין הבגרות לשנים אחרות. אלו נקודות פתיחה שונות לחלוטין שיכולות להשפיע על איך יראה הבית שלך. תאמין לי, זה לא אותו הדבר.

 

אני חושבת ששני תיכוניסטים שסיימו לפני שניה בגרויות יתקשו מאד לבנות בית, והדבר לא פעם עלול להוביל לבעיות קשות. חיי הנישואין הם לא דבר פשוט (אמנם אני לא נשואה, אבל ניחא... לא צריך להיות גאון עולם או נשוי כדי להבחין שזה לא ממש פשוט) למעשה, אני בטוחה שרוב רובם של הנערים והנערות בגילך לא מספיק בשלים לזה. שים לב טוב טוב, אל תהיה פזיז. כבר כתב הרמב"ם: "דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אישה". כיום זה לא כל כך אפשרי, יש בגרויות, ש"ל/ צבאי, פסיכומטרי, לימודים ארוכים, כך שלוקח לאדם הרבה זמן עד שהוא רוכש מקצוע. אבל בעיקרון לפני שבונים בית, צריך לדעת לאן הולכים. להיות עם ראש על הכתפיים. אחריות כלכלית זה המינימום הנדרש. ראייה כללית ממה אתה הולך לחיות. ממה אתה הולך לקיים את הבית שלך? הרי לא תצפה שאוויר ואהבה יספיקו.

 

כבר כתבתי לא פעם שהרבה נוטים לזלזל בזה, אך למעשה הצד החומרי חשוב לא פחות מהצד הרוחני. להתחתן זה לא רק להיות ביחד על איזו גבעה, לדבר ולצפות בנוף המרהיב. מעבר לפסטורליות והרומנטיות, יש גם עולם גשמי, והעולם הגשמי הזה הוא הבסיס לעולם הרוחני. כך הקב"ה יצר את האדם "עפר מן האדמה", ורק אחרי שהיה גוף - "ויפח באפיו נשמת חיים". כך גם עניין ריבוי הממון והרכוש אצל אבות האומה תכליתו "להמציא אומה שתעבוד את ה'... לפרסם יחוד ה' בעולם" (רמב"ם, מורה נבוכים ח"ג, פנ"א) כי כדי להיות עם קדוש, צריך להיות קודם כל עם. כדי להיות אור לגויים צריך להיות גוי. עם. ועם, מה לעשות, צריך כלכלה, צריך צבא וכו'...

 

מעניין אותי מי הם האנשים שהתייעצת עמם? האם הם מכירים אותך מספיק טוב? האם הם מבינים את ה"ראש" שלך? יודעים מה מתאים לך? (אני אישית התייעצתי פעם עם המחנכת שלי. אממה - היא הייתה חרדית. אין לי בעיה עם חרדים, אבל כמובן בתחום זה לא היה שייך להתייעץ עמה) האם הם אנשים מבוגרים, או סתם חברים שלך? נראה לי שכדאי לך להתייעץ עם הוריך, זאת מכמה סיבות:

 

א. הם המבוגרים שמכירים אותך הכי טוב.

ב. בסופו של דבר, אם תחליט להתחתן - הרי הם אלו שמימנו ויממנו אותך. לכן מצד הכרת הטוב, אין לעשות זאת "מאחורי גבם".

 

הייתי שמחה להאריך עוד, אבל אולי בפעם אחרת...

בס"ד

 

שניכם כאלה צעירים, חכו קצת.

 

אין להשוות בין נישואים בגיל 18 לאלה של 19 ואלה של 20. כולה שנתיים אבל עושה המון.

 

 

ואני מכירה מקרוב מאוד מאוד מאוד את נושא הנישואים הצעירים, וכיום ממרחק מה משם אני רואה דברים שלא ראיתי בכיתה יא' ויב'.

אם גם היא רוצה אז תנסו ותראו ומה שיהיה יהיה ומה שצריך להיות יהיה בעתו ובזמנו, ממה נפשך..  

ואין שמחה כהתרת הספקות

חשוב לי לשמוע עוד דעות...

לא חסר סיבות.

תוציא את זה כעת מהראש לגמרי.

 

תלמד היטב (לא רק "בגרויות" אלא גם ובעיקר יהדות, תורה, כראוי למי שרוצה להקים בית), זו הכנה טובה.

 

לקראת חופשת הפסח - תבדוק מחדש את  עצמך ואת הענין.

 

ואם תראה ששייך - תברר אז.

 

ויהיה לך מספיק זמן, ולא יותר מידי, עד סוף שנה"ל.

זה לא יפריע לכם בלימודים וימנע ממכם לעשות בגרויות?

אפילו שמירה על קשר כזה בלי נישואים ממש היא מאמץ שדורש ממך וממנה הרמה זמו, כסף וכוחות..

ויכול להיות שהמוסדות שלכם לא יקבלו נישואין ואפילו קשר ותיאלצו לנשור מהתיכון

ואז מה יהיה עם הפרנסה שלך בעתיד? יהיו לך ילדים קטנים וכבר לא תוכל ללמוד כי תצטרך לעבוד

אני ממליצה לך לשקול את ההחלטה הזו טוב טוב.. לנו יש מעט נסיון בעולם שאחרי בית ספר 

ובגלל שזה כל כך מורכב כולם אומרים לך פה להתייעץ במבוגרים שמכירים אותך... בהצלחה!

 

לא קראתי כ-ל מה שאמרו לך.

 

בעיקרון, זה מצב די לא רגיל, וקשה, ומיוחד..

 

אני הייתי מציע להמשיך להתייעץ עם מי שהתייעצת עד עכשיו, עם מי שעזר לך להחליט שאתה מוכן להתחיל לצאת. (בתקווה שזה מישהו מבוגר והכל, כן?)

וגם לי היה מקרה כזה, בערך.

 

גם אני צעיר, כידוע ו.. אממ... הפורום לא במיוחד עזר לי. לפעמים אפילו בכיוון ההפוך.

 

 

אתה יכול לדבר איתי באישי בכ"מ. אני אשמח אם אני אוכל לעזור

 

 

בהצלחה!

האם יש לך מודל כלכלי שלפיו תוכל להקים משפחה בגיל הזה? כלומר, היכן תעבוד, איך תתמודדו עם שכר דירה והוצאות נלוות, מה תשעה כשאשתך תיכנס להריון ותלד?

 

אם כל הסעיפים הנ"ל נהירים לך, אתה יכול לצאת עם הבחורה כבר עכשיו.

שלא תצטרך לקרוא כל אחת בנפרד, גם בגלל שכרגיל, הם עונות על מה שבכלל לא שאלת.

 

 

תראה. למרות שהתייעצת, ובטח גם עם אנשים שמכירים אותך, והם חכמים, פה בפורום אנחנו יודעים יותר טוב (ואנחנו לא מקובעים, כמובן כמובן).

ומכיוון שכך, אנחנו ננסה לשכנע אותך בכל דרך, שכל מה שהחלטת, הרבה סיכויים שלא נכון. ככה גם נכניס אותך לבלבול, כשמצד אחד אתה מרגיש צורך להתחתן, ומוכן לכך, אבל מצד שני זה לא הזמן ואתה לא מרגיש צורך ולא מוכן.

 

ואז תחכה ליום שבו באמת תרגיש מוכן, אבל הוא לא יגיע, כי לפי מה שאתה מתאר, הוא כבר פה.

משעשע ביותר, אבל לא סתם שאלתי פה בפורום (ואני לא אחד שכותב כל דבר בפורומים) מעניין אותי לשמוע מה עוד אנשים אומרים על המקרה שלי, כדי שיהיה לי יותר קל להגיע להחלטה.

 

וכמו שסבא שלי נוהג לומר- "הדבר הכי טוב לעשות זה לשמוע מה יש לאנשים להגיד, ואז תעשה את מה שאתה חושב לנכון"

 

אז רק תזכור שכבר החלטת שאתה רוצה לצאת, והשאלה שלך היא האם ואיך לצאת עם מישהי מסוימת.

 

כי כמו שכבר אמרתי, יש לאנשים פה בעיה עם מי שיוצא בגיל צעיר, ולא התייעץ איתם.

ולא, לא כי אנחנו מתנשאים, לא כי אנחנו לא מפרגנים, לא כי אנחנו קטני אמונה בצעירים. זה אני יכולה להגיד בודאות על (כמעט) כולנו פה. מכאן אעבור להעיד על עצמי:

 

אני דואגת כשאני שומעת צעירים בגילאי 17-18 שמעוניינים לצאת. דואגת איך יראה הבית שלהם, איך יראו החיים שלהם ושל ילדיהם, איך יראו הם עצמם. זה לא דבר רע להתחתן, אבל יש שלבים שצריך לעבור לפני כן. כל נער ונערה בגיל הזה זקוקים לבנות את עצמם מבחינה רוחנית. לגדול ולהתבגר. הרבה פעמים צעירים בגילאים האלו לא מספיק חושבים עד הסוף ולא מספיק מודעים ל"חיים האמיתיים" ולמה שהם דורשים. אני לא מתיימרת לחשוב שאני כן יודעת, אבל אני לפחות יודעת קצת יותר ממה שידעתי כשהייתי שמיניסטית. דברים שהיו נראים לי פשוטים אז (ביג דיל - אפשר לעבוד וללמוד, אפשר לחיות בצמצום, אפשר ואפשר ואפשר... אז זהו, שזה לא כזה פשוט. וזה עוד לפני שאני מדברת בכלל על ה-עבודה ה-אמתית של עבודת המידות ובכלל כל העבודה הרוחנית) - היום אני מבינה שהם יותר מורכבים.

 

חלק מבגרותו של אדם היא לדעת שלא תמיד המבוגרים ממנו, גם אם זה רק בשנה-שנתיים-שלוש, אומרים שטויות. הם חוו משהו, התנסו במשהו, ומנסיונם (ובעיקר ליבם!) הם מדברים. לדעת שלא תמיד מה שאני רוצה לשמוע הוא הנכון. אני יודעת שזה קשה לקבל בלב שלם את ההצעות שלנו, במיוחד שהרגש "חוגג". אני בעצמי התקשיתי לשמוע כשאמרו לי דברים כמו "את עוד ילדה", "זה מוקדם מדי בשבילך" וכו'... אבל בזכות שהורדתי קצת מהאגו שלי ונתתי אמון במבוגרים ממני - אני כאן. במקום הכי נכון בשבילי. מרוצה שהקשבתי למי שהקשבתי.

 

צריך עזרה יקר,

אני מקווה בשבילך שאתה מתייעץ עם האנשים הטובים בשבילך. לא אלו שאומרים לך מה שאתה רוצה לשמוע, אלא אלה שאומרים לך מה שאתה צריך לשמוע. מקווה שתעשה את מה שיטיב לך ולביתך שתבנה בע"ה. אל תזלזל בשנה-שנתיים ישיבה לפני, הן משנות המון ובונות יסודות חשובים לבניית הבית. אל תזלזל גם בחיי החומר, המאפשרים את קיומם של חיי הרוח.

 

שיהיו החלטות טובות ובחירות נבונות.

את מכירה את מי שגולש פה? את חושבת שהיום את באמת בעלת נסיון מספיק, חכמה וגדולה מספיק?

 

ואני אעבור לדבר על עצמי.

בתור צעיר, התייעצתי עם בעלי נסיון אמיתי, כאלו שעוסקים בשידוכים, וכאלו שמכירים אותי. האפשרות להתחיל לצאת הייתה רחוקה, פחדתי ממנה. אבל אמרו לי שזה הגיוני ובסדר במקרים מסוימים. אז בעצם, הנה, אני מתחיל לצאת.

 

וכאן אני גולש לציניות, כי שם אני שולט-

מאז, יש לי על המצח מדבקה כזאת- "יוצא, אבל צעיר". אות קין. כל שאלה שאני שואל, האדמה רועדת מתחתי ושואלת אותי "רגע, אבל אתה צעיר?", ואני צריך לסנן את חוכמת ההמונים ולהוציא מתוך 20 התגובות, את חמשת התגובות שענו לשאלה שלי בתור שווה, ולא שסטו מהנושא כדי להחמיא לי על ההחלטה השונה שקיבלתי.

 

(טוב, כמובן שאני מגזים.)

 

לסיכום-

מישהו בא לשאול שאלה. לא "האם לצאת בגיל צעיר". אז למען ה'- תענו לו!!

ונכון שזה חשוב לכם, אז אולי תדברו איתו באישי?

 

 

 

אני שמח שיצאה ממני קצת ביקורת על הפורום, תתייחסו כביקורת בונה, ולא כפגיעה אישית, כן?

בתקווה לשיפור.

לק"י

 

האנשים זה באמת לא כ"כ מתאים.

בתור אחת שלמדה במכללה של דוסיות שרק רוצות להתחתן- זה מפתח קצת אנטי

 

אבל אתה צודק, זה באמת מעצבן שמטיפים לך מוסר במקום לענות לעניין!

ולגבי מה שאמרת, שאם זה חשוב לנו אז נדבר באישי - למה? הבחור פתח פה את השאלה לדיון, אז מה זה משנה אם נענה את זה כאן או באישי? חוץ מזה שדווקא בגלל שזה כ"כ חשוב, כדאי לפרסם הדברים בפומבי, כך שעוד נערים יוכלו לראות (אם גם הם מחפשים תשובות לשאלה הזו, הם כבר יגיעו לכאן בדרך כלשהי...)

 

קצת מציק ואפילו כואב לי כשבאים לשאול ולבקש עצות, וברגע שלא מקבלים את התשובות שרוצים לשמוע - מעבירים ביקורת, מתיחסים לדברים שנאמרו כהטפות מוסר וכו'. כאילו לא רצינו בטובתכם. כאילו לא רצינו לעזור. שאלתם, ענינו. לא מוצאות חן בעיניכם התשובות שנאמרו? אין בעיה. אלו דעתנו ואתם לא חייבים לקבל אותן. לבד מזאת, אני חושבת שכמעט כולנו פה כתבנו לבחור שיתייעץ עם אנשים מבוגרים שמכירים אותו. זאת כיוון שאיננו מתיימרים (ואני מקווה שזה בסדר שאני מדברת בלשון רבים) לחשוב שאנו מכירים את הבחור, את יכולתיו ואת כשירותו לחיי נישואין. כי כל מה שנאמר פה נכון ברמת הכלל, אולם לכל כלל יוצא מן הכלל. אני מתכוונת, יש "יחידי סגולה" צעירים שמוכנים לחיי נישואין. אבל הם יחידי סגולה. זה מאד מפתה לחשוב ש"אני מאותם יחידי סגולה", ולכן חשוב ונכון להתייעץ. לא לקבל החלטות על דעת עצמי/ דעתם של חברים או אנשים שדעתם זהה ל"דעת עצמי" (וממילא הכי כיף לשמוע אותם), אך הם אינם בוגרים מספיק כדי לייעץ לי.

 

אני נעצבת לקרוא שהתגובות שנכתבו כאן נקראו כאילו באו ממקום לא מפרגן, לא אמתי, לא מחפש להיטיב ולעזור. כאילו כל מאוויינו "להקטין" אתכם ולגרום לכם תחושות לא נעימות. נכון, זה לא נעים לשמוע "אתה צעיר. תגדל קצת...", הרי הכי כיף לשמוע את הקולות המלטפים, המחניפים, אלו האומרים "כן, תצא! תתחתן! אתה כבר מוכן!" ואיפה הקולות האלו יהיו אח"כ, שתתחתן ולא תבין איך "לאכול" את זה? מאיפה לשאוב את הכוחות ולהתמודד עם האישה שלך? איך לחנך את הילדים? איך לגמור את החודש?

 

מנבכי ליבי אני מדברת. כי יצא לי לראות לא זוג (שהתחתנו בגיל צעיר) שאולי אינם מתחרטים על עצם הנישואין, אך ודאי אם היו יודעים, היו דוחים קצת את העניין. האישה מתוסכלת כי היא בהריון ובעלה בצבא, אח"כ מתחילה לימודים וצריכה לתמרן בין גידול הילד, ללימודים, לעבודה ולהריון נוסף... זה קשה. קשה לראות את זה, ונראה לי שעוד יותר קשה לחיות את זה. ונכון, זה תמיד יהיה קשה. אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים. אבל למה לעשות את זה עוד יותר קשה מלכתחילה? לגבי היסודות הרוחניים שבביתם ולחינוך הילדים אינני יכולה להעיד. מקווה שלפחות שם העבודה שלהם פחות "מתסכלת".

 

* אני קוראת את הדברים שכתבתי כאן, ולפני שאשלח את תגובתי ברצוני להבהיר: אחד החסרונות באינטרנט הוא שאין אדם יכול להעביר את ה"טון" בו נאמרו הדברים. מטבעי אינני אדם כעסן או חסר סבלנות, לכן רצוני שתקרא הדברים בטון הנכון בו נכתבו. טון רגוע אך עם זאת תקיף. טון שלא בא להביע שנאה חלילה, אלא דאגה, אכפתיות ורצון טוב.

תראי, את כנראה לא מבינה מה הטענה שלי (ושל "יעל מהדרום" שחיזקה אותה)

 

אני רואה את השאלה ככה-

הציעו לי מישהי צעירה מאוד, ויכול להיות שהיא לא רוצה לצאת עדיין, אבל אני חושב שהיא מתאימה. מה עושים?

 

והתשובה-

אתה צעיר! אתה צעיר! אתה צעיר!

 

נראה שאין קשר, לא?

 

 

הבעיה היא שמישהו שואל שאלה, ובמקום לענות, מתמקדים על פרטים שהוא נתן על עצמו. מצטער, הוא לא העלה פה לדיון את השאלה האם הגיע זמנו להתחתן. הוא אמר שהוא התייעץ כבר, ואנחנו נסמוך עליו. במידה ולא, אפשר לפנות אליו באישי ולדבר איתו, לשאול אם הוא מעוניין לשמוע עוד דעות, או שכבר יצא לא מהחורים שאף אחד לא סומך על זה שהוא התייעץ, ורוצה להגיד לו שוב את אותם דברים (שיכול להיות שיהיה בהם חידוש, אבל רוב הסיכויים שהוא כבר שמע אותם).

 

 

אני מבין שאתם דואגים לנו, ואני מבין את הסיכונים הגדולים בלהתחתן צעיר. אני גם מודע לגמרי לבעיה שאנשים משכנעים את עצמם שהם בוגרים ו"בשלים".

אבל זה פשוט לא נחמד לשמוע את זה כל רגע.

הכינוי שלי בעצם נוצר מהמקרה הזה. כאילו כל הוויתי בפורום היא להיות "צעיר". זה מי שאני, זה מה שאני, וזה התפקיד שלי בפורום. זאת ההרגשה שקיבלתי.

 

אז רק שימי לב בבקשה למה שאמרתי (ואחרים אמרו) יותר מפעם אחת- זה לא מה שהוא שאל, אז לא לסטות מהנושא.

את רוצה? אני מוכן לשאול עכשיו בפורום אם לדעתכם אני רשאי להתחתן, ותחפרו על זה עד שיצא לכם עשן מהאוזניים. כי אני בא מוכן, ואם אני שואל, אני צריך להיות מוכן לכל תשובה שהיא. אבל אל תפריעו לי בהתלבטות שלא הכנסתי אתכם אליה.

 

 

ועוד משפט קטן-

"אני חושבת שכמעט כולנו פה כתבנו לבחור שיתייעץ עם אנשים מבוגרים שמכירים אותו"-

יכול להיות, לא בדקתי. וזאת הבעיה. העניין הוא לא לרשום את זה בשביל הפרוטוקול. זה כאילו יוצר מצב כזה בערך-

"לא! אל תעשה את זה! לא כדאי לך! וכד'! וכו'! אוי ואבוי!

אבל כדאי שתייעץ עם מישהו מבוגר.

 

זה לא חכמה. צריך שכל התגובה, מהתחלה ועד סוף תתמוך בלדבר עם מישהו מבוגר, אחרת זה לא נותן את ההרגשה, וכל מה שמבינים מההודעה זה את החלק העיקרי בה.

(וזה תקף לכל דבר בחיים, זאת לא תלונה דווקא על הנושא הזה )

 

כבר זמן ארוך אני חושב על חתונה, ואחרי התיעצות עם אנשים, הגעתי למסקנה שהתאריך הכי מוקדם לחתונה זה סוף שמינית (אחרי הבגרויות) 

עכשיו, יש מישהי שכבר חשבתי שאולי כדאי לצאת איתה אבל חשבתי שמלכתחילה עדיף להתחיל קצת יותר מאוחר, למקרה שהיא האחת, נוכל להתחתן בסוף השמינית. בשבועיים האחרונים הציעו לי אותה 4 חברים שלי, וזה ממש מציק לי, האם כדאי להתחיל לצאת עכשיו? האם לצאת כ"כ הרבה זמן עד החתונה זה בעיתי? אולי כדאי לחכות כמה חודשים? ואם כן, כמה נראה לכם הגיוני? ובגלל שאני מכיר אותה, גם אני אחליט לחכות, זה ימשיך להציק לי ויכול להיות שאני סתם אפתח ציפיות שוא?

 

* נו טוב, אני מודה שלקחנו את השאלה הזו לכיוון טיפה שונה...

הבנתי שהוא שואל אם להתחיל לצאת עכשיו במשך כמה חודשים, או לקראת סוף השמינית.

 

ושוב- דוגמא לשאלה ותשובה:

 

מתי להתחיל לצאת?

א. סוף שמינית.

ב. תחילת שמינית.

ג. בשישית.

 

תשובה:

 

בגיל 20.

בנוסף, אני מכירה אישית חברות וחברים שהתחתנו בגיל הזה גם.
צחקנו על זה הרבה, שלגברים יש אומץ(;
בכל אופן, אתה שואל איך זה?
מדהים. חיים הכי טובים שיש.
יש לי את הבעל הכי מושלם וטוב לי.
היו לי קשרים בעבר (של חברות) שהיה לטווח ארוך וניתקתי כי לא התאים. והחלטתי מה שכולם אומרים כאן, לחכות, להירגע.
עצה - אל תקשיב להם. וגם לא לי.
כל אחד מדבר מנקודת מבט שלו, אחרי דיטים וכו.
אני חושבת שבקשר אליך (נעזוב אותה שניה, אם היא קשורה בכלל) אתה בוגר - לך על זה.
לבעלי יש חבר בישיבה שהכיר את חברה שלו שנה ומת להתחתן, אך הוא בן 18. וכנראה בגלל מה שאחרים חושבים ומעוד מניעים אחרים הוא חיכה בלית ברירה.
אחרי שהתארסנו, הוא הרגיש גם קצת אומץ והתארס אחרינו. והם הזוג הכי חמוד בעולם.
בקיצור, דעות יש לכאן או לכאן.
השאלה העיקרית היא -
מה דעתך בעיניין.
(אל תקשיב לסטטיסטיקות וכאלה. מי קובע?
חוץ מזה, אם ממש מענין אותך איך אנחנו מסתדרים? בלי להתגאות, מעל ממוצע של זוג נורמטיבי מבחינת הכל ב"ה. מה שאני מנסה להגיד, זה כיף להתחתן צעיר. זה ממש כמו לשחק באבא ואמא(; וגאווה להגיד שהתחתנת צעיר, לא?(;)

למצוא בן/בת זוג בעיני זה נס (גם הבאת ילדים לעולם....) נסים לא תמיד מתרחשים לפי ההזמנה שלנו.

אני מציעה להאמין, שאם ה' זימן לך את האפשרות הזאת, יש לו סיבה טובה,תשתדל להיות הכי אחראי שאתה יכול, ותבדוק, תשאר בקשר קבוע עם אנשים חכמים שיכולים לכוון אותך, ותתפלל כל הזמן, לזכות לעשות את רצונו של מחולל הניסים.

המון בהצלחה

איפה פה השאלה ועל מה בדיוק את שואלת מה אנחנו אומרים?

כי הן מציקות ואני לא רוצה שהן יהרסו ח''ו.

עדיף פחות לנבור בעבר, אלא להתמקד בהווה. נשמע בנאלי, אך זה עובד.

לענ"ד- את חייייבת לעשות לעצמך סדר!

 

את רוצה לבנות בית עכשיו.. למצוא את בעלך, נכון?

 

אז כדאי גם שכשאת יוצאת עם מישהו שיכול להיות בחיר ליבך- שתיהי רק איתו, לא?

 

אם את רוצה לנסות ולבדוק עם הבחור הקודם- ולא משנה מה הסיבה (אפילו אם זה רק בשביל לדעת על בטוח שזה לא זה)- לכי לבדוק! 

אבל בינתיים לצאת עם מישהו אחר- זה עוול לשניכם! (לדעתי, זה ממש דיני נפשות..).

 

סליחה שאני כה חדה.. אבל זה בעיניי זה חייב להיות ברור לך...

[נכון שאם הבחור שאת עכשיו יוצאת איתו יספר לך שהוא חושב אולי לצאת עם מישהי שיצא איתה פעם, את תעלבי ותחתכי איתו?(אם הבנתי נכון)]

 

בקיצור.. כדאי שתעשי חושבים מה את רוצה..

 

 

כלומר- אני בעיקר יודעת בשכל שאין טעם לבדוק

 

אבל אני רוצה להגיע כבר למנוחה מכל המחשבות על ההוא וזה לא מרפה.

 

אני ממש מסכימה עם כל מה שכתבת. אבל אין לי כוונה מעשית ללכת ולבדוק. אוף. אין לי כוח לסיבוכים האלו...

זה רגשי.

 

ז"א- יש לך מחשבות עליו כי את רוצה רגש. ועכשיו.

 

אני טועה?

פשוט עם ההוא הייתה לי תחושת שלימות כזאת, כאילו כזה אדם תמיד חיפשתי. והוא פשוט מושלם בשבילי וכל מיני כאלו

 

ואת הנוכחי אני מעריכה מאד ובהחלט רואה לזה סכוי בע''ה, אבל לא כמו אז, שרציתי מאד מאד. 

 

מ

למה עם ההוא זה לא באמת זה? תחשבי על סיבות ותאחזי בהן!

 

תאמרי לעצמך "לא, הוא לא התאים כי מאוד חשוב לי שיהיה לו X ואין לו.." ואז תוכלי להרגיש שאת בטוחה במקום שלך.. והרגשת הפיספוס תעלם לה לאט-לאט...

לדעתי הכי טוב שאת תדברי עם הבחור ה"הוא". אבל אם לא תשלחי מישהו, ותבהירי לו שאת צריכה תשובה חד משמעית לשאלה האם הוא רואה סיכוי לקשר עתידי ביניכם.

לפעמים הסיבה לזה שלא נותנים תשובה ברורה היא שנראה לו שהוא היה ברור.

לפעמים הוא לא רוצה לפגוע בך (ובפועל הוא פוגע יותר)
ולפעמים נח לו לדעת (באופן לא מודע ולא מתוך רשעות) שיש מישהי שמעוניינת בו.

 

כל הדברים הללו לא בריאים וכדאי להיות ברורים וחד משמעיים

 

בהצלחה

לדעתי אין סיכוי שתצליחי לצאת עם הבחור הנוכחי בלב פנוי, אם לא תיפטרי קודם מהמחשבות על הקודם.

וכדי שזה יהיה חד משמעי, לדעתי את צריכה לאזור אומץ לא נורמלי ובלי לחשוב יותר מידי לפני שאת מחייגת, להתקשר אליו ולהגיד לו שאת חייבת לדעת אם יכול להיות סיכוי ביניכם או לא.

אם כן- זאת כבר דילמה מסוג אחר..

אבל אם הוא יגיד "לא"- גם אם זה יהיה ממש כואב לשמוע שהוא אומר "לא" חד משמעי, לדעתי את חייבת את זה כדי להמשיך הלאה, אחרת בחיים לא תשתחררי מהמחשבות של ה-"מה אם"..

ואחרי שתשמעי את התשובה שלו, תנסי כמה שיותר למחוק אותו מהראש ולהתרכז במה שיש עם הבחור הנוכחי.

כל הרגשות וההתאהבות שהייתה לך בבחור הראשון, לעומת הרגשות היותר סולידיים שיש לך כלפי הבחור השני לא אומרים שום דבר!! זה ממש לא אומר שהבחור הראשון באמת היה הנכון בשבילך..

"אהבה ממבט ראשון" זה קשקוש הוליוודי שלא צריך להאמין בו!!!

אני יצאתי עם מישהו שהיה "אהבה ממבט ראשון", הייתי בטוחה שהוא נסיך חלומותי- והתברר שזה ממש לא היה זה.

ועכשיו אני יוצאת עם מישהו שבתחילת הקשר חשבתי שאין לנו כ"כ סיכוי, וב"ה אנחנו יוצאים חודשיים ומתקדמים לכיוונים טובים..

 

בהצלחה מותק!!

ראשית- ליבי ליבי.. זה באמת כואב ומבלבל ורואים דאת מבולבלת.. אולי חסרת אונים.??

 

שנית- אני מצטרפת למה שג'נדס כתבה, תחשבי על סיבות למה הקשר עם הקודם למה זה לא היה מתאים ותאחזי בהן..

 

וגם למה שרחל 33 אמרה,, שתתקשרי אליו... דיבור ישיר מחולל פלאים ואין ברירה..

 

בנים אוהבים להיות עמומים.. (ככה שמתי לב..) הם לא אומרים לא מוחלט.. אלא מנפיצים משו לא מובן..

 

ו.. שלישית והכי קשה:

 

גברת קשישה וחכמה אמרה לי משפט קצת מפחיד,, אבל נכון :

 

"כל אחד צועד לחופה עם בית קברות בלב".

 

כן..

 

עם אהבות ישנות,, שרצו ולא התממשו,, או שסתם היה כיף גם בלי רצון מיוחד..

 

אם יודעים את זה כבר טובב..

 

רק אל תספרי לבחור הנוכחי על בית הקברות שלך..

 אין מה לעשות עם זה תמיד..

 

אהבה לא נמחקת,, היא רק דועכת..

 

אפשר להגיע לנישואים מוצלחים אך ורק כאשר מתחתנים עם בן זוג שדומה לך ככל האפשר

<צ>

אם אני לא טועה הרב קוק נולד לאבא מתנגד ואמא חבדניקית (או להפך?)

זה אפשרי לדעתי,

אם יש הכלה והבנה של השני לא רואה בזה בעיה.

מה שחשוב זה לא להגיע לידי הזילזול בבן הזוג.

 

כשהניגודים או חלקם נפגשים בבית אחד

והכל כמובן בצורה חיובית וטובה- זה נפלא בעייני.

 

מחליטים שלא מתווכחים על הנושאים המנוגדים.. 

 

יש זוגות של דתיה וחילוני.. ושם הניגוד יותר בולט..

 

צריך הכלה והבנה ועבודה משותפת..

 

לק"י

 

אני באופן אישי לא חושבת להתפשר על דבר שהוא מהותי בחיים שלי.

בס"ד

אם דתיים וחילוניים מצליחים להתחתן בתדירות כזאת, למה דתיים פתוחים יותר ופתוחים פחות, לא מתחתנים.

אני ממלכתית יחסית שמתחתנת עם הסבא של הפנאטים. מפגישה שניה פשוט החלטנו שזה לא משנה כרגע... ברור שעוד נתלבט על דרכנו המשותפת (יום העצמאות לדוגמא...), אבל נסתדר בע"ה.

לק"י

 

אבל לא לכולם זה מתאים.

 

זאת אולי שריטה שלי, אבל מותר לי, לא?! סביר להניח שגם לך היו דברים שלא הסכמת להתפשר עליהם.

לק"י

 

זה מעשה כ"כ הגיוני! (וסליחה אם אני שוחטת פה פרה קדושה או משו..).

 

כאשר שני אנשים שיש ביניהם פער מהותי כ"כ מתחתנים- הם צריכים לקחת בחשבון שגם אם הם מצליחים להסתדר ולהתפשר ביניהם על כל מיני דברים, הם יצטרכו לגדל ילדים ביחד, והילדים האלה עלולים לגדול בתוך בלבול נורא (למה הם שומרים שבת- אם אבא/ אמא לא עושה את זה, למה להתפלל- אם אחד ההורים לא מאמין בזה וכו').

ככה שמלכתחילה לצאת עם בנאדם שהפוך ממני (בדבר שהוא עקרוני לי)- זה לא נשמע לי חכם במיוחד..

 

ולגבי דתיים שיש הבדל ביניהם:

תראה, לכל אחד יש עקרונות שהוא לא מתכוון לעבור עליהם, ודברים שהם "יהרג ובל יעבור" בשבילו בעת חיפוש בן זוג. אני יודעת שיהיה לי קשה להסתדר עם מישו ששונה ממני במשו שהוא חשוב ועקרוני לי (גם אם לא מדובר בעניין הדתי, אלא בדעה פוליטית וכדו'), ואם לא מתחשק לי לבלות את ימי בויכוחים מרגיזים- עדיף שאני אמצא מישו שיחשוב כמוני פחות או יותר, או שלפחות לא יחשוב הפוך ממני לגמרי!

 

^^^זאת דעתי לגבי עצמי, וככה אני מרגישה!!!

כלל אינה קדושה -

 

ולדעתי, גם לא כשרה...

לק"י

 

אחרת.

ש"דתיים וחילוניים מצליחים להתחתן " וכו'..

 

ואני באמת חושב שזה מאד לא טוב (לצד הדתי).

 

 

בלי להתייחס כלל לנושא השירשור.

"שולחת אסמאס, פתחיה, חשבתי קצת, נראה לי לא שייך. העבודת ה' שלנו קצת שונה אבל... יש לי חברה ממש טובה..." (אנדרדוס, את אחלה חסודה)

בס"ד

 

המורה שלי לאנגלית בישיבה התיכונית, היה יאיר יעקובי מאנדרדוס.

 

אני ממש מחזיק מהם !!!

אם כי במחשבה שניה יש כאן דעה מסויימת.

אבל כן...

יש אפשרות של מיזוג הדעות, הכיוונים.


אין מצווה להתחתן רק עם בת תת המגזר שלך, גם אין חובה כזאת..


הגיוני, שיצטרכו לבדוק, לברר..

 

כדי שלא יגיעו לידי מחלוקות קשות מידי בעתיד..

מה שגם יוכל לגרום לבלבול בחינוך.....


אבל אם הם פועלים בקו ישר, עם דעה ערכית אחת לביתם..

מה שגם יצריך ויתורים בהרבה מהמקרים.


ואם הם מסוגלים לאהוב זה את זו..



אז יאללה....

שירדו פורום אחד מטה........
 

זה מפגר ביותר!!

שונאת את הדברים האלו,

נראה כל כך ילדותי...!

 

סליחה על התוקפנות..

כי זה כזה דורש לבדוק הצעות בפייסבוק....

 

אני לא חושבת שיש הבדל בין להציץ בפייסבוק לבין לבקש תמונה.

המטרה היא הרי לראות תמונה.

מה זה משנה באיזה דרך זה מתבצע?

אולי אני טועה, אבל זאת הסברה שלי:

מנוסח בלשון זכר אך מיועד לזכרים ונקבות כאחד :

כשבחור מסתכל בפייסבוק כדי לראות תמונה זה שונה אם הוא ביקש תמונה- כי כשאתה מבקש היא מצידה מחליטה אם לתת לך או לוא, אם לצאת איתך בכלל או לא (על עצם הבקשה)

אבל כשבחור נכנס לפייסבוק לראות מיהי ומיהם החברים שלה זה נורא בעייני, כי קודם הוא עושה את זה על דעת עצמו

ושנית הוא יכול לראות שם על הדרך עוד דברים שלא מעידים בהכרח על אותה בחורה כלום.

יש לי כמה דוגמאות אבל אין לי כוח לפרט ולכתוב

|כואבת לי היד|.

מקווה שהובנתי.

מה את אומרת?

 

אבל כל מי שיש לו /לה פייסבוק צריכים לקחת בחשבון שיציצו עליהם שם.

ונראה לי שבחיים אני לא יעשה כזה דבר, למרות שמכירה זוג שהכיר ככה (עשה את זה דרך צד שלישי).

והרגשתי ממש מגעיל אחרי זה.

 

לגבי השאלה השניה, לא הייתי מגיב כלל.

פעם אחת הסתכלתי וממש הצטערתי שראיתי.

 

במקרה שלי לא שולחים לי כ"כ הודעות מסוג זה כי אין לי תמונות.

בכללי לא הייתי מגיבה.

לחיים פרטיים של בנאדם ומן הראוי לבקש רשות.

מי שהפרופיל שלו פתוח זו בעיה שלו לחלוטין!
אם הוא לא רוצה שיסתכלו לו בפרטים- שיחסום.

זה לא נראה לכם אותו דבר כמו להתקשר למורה של הבחורה ולשאול עליה?

 

ז"א, זה לא חטטנות?

 

אני לא יודע איך זה אצל רוב האנשים, אבל כשאני בודק על אנשים בפייסבוק (בד"כ זה לא בקשר של דייטים), אני לא מסתכל רק על התמונה.

אתה יכול להסתכל על לייקים שהוא עשה, סטטוסים שהוא פרסם, קבוצות..

תאמינו לי שאתה מקבל מבט על הבנאדם.

 

כל זה אם אתה יודע מה זה פייסבוק בכלל, ואם אתה לא בהכרח חושב שזה בזבוז זמן.

 

כי אם ככה-

ככל שהבנאדם פחות יחסום את הפרטים שלו, אתה תראה יותר. וככל שתראה יותר, תגיד יותר "בזבוז זמן, ועוד בזבוז זמן, ועוד בזבוז זמן", כי אתה הרי נגד פייסבוק.

 

 

(כמובן, יכול להיות שתגידו שאתם אובייקטיבים, אבל באמת נראה שמי שטוען שפייסבוק זה לא טוב, וכמובן, אין לו פייסבוק, ממילא גם אומר שזה טיפשי לבדוק. ז"א, בלי מחשבה שאולי הפיסבוק רע, אבל לבדוק זה הגיוני מבחינה טכנית.)

אבל צריך לזכור שמה שרואים משקף פן מסויים ולא מעיד על המכלול. ובמילים אחרות איך אפשר לשלול הצעה על פי סטטוס שהוא פרסם?
הרי אתה לא באמת מכיר !

אינדיקציה מסוימת כן כל השאר לא.

ותמונה בפייסבוק, צריך לדעת שהוא לא אנונימי וזו בעיה שלו.

מי שרוצה לשמור על הפרטיות שלו, לא מפרסם את התמונה והפרטים שלו בראש כל חוצות.

נקודה.

(אני יוצאת כאן נגד התופעה של הפקרת מידע אישי ברשת על ידי האדם עצמו. לא בעד/נגד מה שהצד השני יעשה.)

 

בקשר לשאלה השניה- תלוי איך זה נעשה.

 

אדם לא יכול לפרסם תמונות לכל הרשת ולדרוש שאנשים שמתענינים עליו ובאופן טבעי מצאו ערוץ קל ופשוט שדווקא הם לא יבררו.(צריך לזכור שחוץ מתמונות אפשר לקבל על אדם תמונה מאוד כוללת בעוד דברים טכנים דרך הפייסבוק, על ידי כל הפירסומים שלך)

כל זה בלי לדון האם זה מוסרי מצידי לברר ככה.
אם זה בעורמה(לדוגמא למצוא חבר שלו ולהכנס בשמו) זה בעייתי.
אבל אם הוא פירסם לכולם למה לא?
הוא בחר לפרסם לכל העולם!

ואני מאמינה שמי שמפרסמ/ת תמונה בפייסבוק מודע לכך שמבררים עליו שם!

בס"ד

אדם שמפרסם את עצמו בפייסבוק, צריך להיות מודע להשלכות של זה.

בימיינו לא רק משודכים פוטנציאלים מסתכלים בפייסבוק, אלא גם מעסיקים פוטנציאלים מסתכלים שם.

אני לא חושבת שזה צריך לתת תחושה רעה של חטטנות-כי לחטט זה במשהו אישי של אדם, ולא משהו ציבורי.

במיוחד שכל פרט בפייסבוק המשתמש מכול להגדיר מי יכול לראות את זה.

כמה מקום לתת לזה בשפיטה- זה כבר עניין אחר.

יכול להיות שניתן להיבהל מהחברים של מישהו בפייסבוק, אבל למעשה אלו בני דודים שלא נעים לסרב לבקשות החברות שלהם.

ניתן לקבל רושם שגוי- כמו בכל דרך אחרת.

אבל אני ממש לא חושבת שצריך להימנע מזה כאידיאל.

להפך, דברים שאדם מפרסם בעצמו הם אמינים יותר מכל מה שתשמע עליו מחבר\מורה וכ'.

ובהחלט מי שיש לו חשבון בפייסבוק צריך לקחת את העניין הזה לתשומת ליבו.

מה לעשות עם זה הלאה זאת כבר שאלה אחרת...

שאלה אם הרצון נוצר רק מהתמונה, או בגלל שאר הפרטים שיש על האדם בפייסבוק...

ויש המון המון מידע.

ולסיום על השאלה האם לשלוח הודעה לבחורה שאדם לא מכיר דרך הפייסבוק, תשאל אותו אם הוא היה יוצא עם בחורה שאישרה בחור זר שמציע לה חברות בפייסבוק...

בין שאר הבירורים להציץ גם בפייסבוק נראה לי הגיוני ואף מתבקש.

ליזום בדרך זאת פחות. עדיף דרך יותר רצינית, מכובדת, ומכבדת...

הייתי חייב לשתף

 

אפילו כדאי! תמונה שווה אלף מילים..

אפשר ללמוד ממש הרבה מהפייס..

 

ו.. אם לפנות.. יש הסדל בין בפייס ובין ברחוב.. בפייס שאתה כותב הודעה אז הצד השני לא חייב להגיב,, וזה לא פנים אל פנים אז הוא לא מתפדח.. אבל לא כדאי רק על סמך תמונה.. תברר דרך הגורם השלישי (החבר המשותף..) לפחות טיפה פרטים.. 

 

כבר יצאו כאלה שידוכים אני יודעת! 

זה כלי נפלא אם משתמשים בו נכון..

 

אם מישו לא רוצה שימצאו אותו בפייס.. ויחפשו תמונה שלו.. הוא יכול לעשות שלא ימצאו אותו בחיפוש.. אלא אם כן זה חבר שהוא אישר(הזמין יותר נכון.. או חבר משותף עם חבר אחר..)

 

ככה אני עשיתי.. וזה ממש טוב וחינוכי..

 

אז אסכם: סבבה לבדוק ולפנות בפייס.. אבל גם לברר ולא רק לפי התמונה.. 

ומי שלא מתאים לו ככה,, אז לא עונה.. 

 

בהצלחה!

מה אתה ענית? מעניין..

כן, זה די הגיוני שבעידן האינטרנט כל אחד יחפש כמה שיותר פרטים על בת הזוג הפוטנציאלית/בן הזוג הפוטנציאלי. דרך פייסבוק אפשר לראות לא רק את התמונות, אלא את אופן התקשורת שלו/שלה עם חברים, תחומי עניין וכו'. דרך לגיטימית בהחלט.

אני באופן אישי הייתי שמח מאד אם הבחורה שאני יוצא איתה תדע עלי כמה שיותר פרטים לפני הפגישה הראשונה. (למשל מראה חיצוני, אופי הקשר שלי עם חברים, והמוזיקה שאני נוהג לשמוע).

ככה שאם יש משהו שלא נראה לה היא תחסוך לי ולה ערב שלם והרבה אנרגיה.

וגם אם יש בחורה שטחית שתראה שאני אוהב לשמוע מאיר אריאל (לדוגמא) ולפי זה היא תחליט שהיא לא רוצה. אז אני שמח מאד שחסכתי מעצמי את הפגישה איתה... 

 

לא חשבתי על זה כך..

סתם בשביל לראות אם עוד אנשים חושבים כמו חברותיי היקרות.

איך אני רואה? בעיניים.. רואים בעיניים בדכ.. זה בצד הגשמי, מעשי, יישומי, פרקטי..

2. בצד הרעיוני רוחני תיאורי- לא הבנתי מה הכוונה..

 

אה.. ואותי אני רואה בעיניים כשמראה עוזרת לי..

 

אשתי היא מעשית, פרקטית, הכוח המניע במשפחה. יחד עם זאת היא אינטלקטואלית שאוהבת להיפתח לרעיונות חדשים.

ב"ה

 

 

הרי את לא תחכי עכשעו 4-5 שנים כדי להתחתן נכון? אז עדיף כמה שיותר מהר ככל שעוברות השנים זה מלחיץ יותר משתי הבחינות.. גם הלימודים יותר קשים\מעיקים.. וגם כבר כולם מתחתנים סביבך וזה מלחיץ..

קפצי למים.. בהילוך נמוך

בהצלחה ושבוע טוב

כתבת בדיוק את מחשבותיי.

אני חושבת שאלו שיקולים חכמים ועצם זה שאת מודעת לכך שנישואין תוך כדי לימודים זה לא הכי פשוט- זה כבר חצי פתרון.
תנסי לחשוב בעצמך, להתייעץ עם חברות נשואות שעושות/ עשו את זה- איך באמת מתמודדים במצב כזה.
יכול להיות שמציאת פתרונות ריאליים-שכליים יוכלו להרגיע אותך.
בסופו של דבר כמו שהרבה הצליחו, אין סיבה שאת לא.

אני גם חושבת שיש פה קצת יצר הרע שמפריע וחוסם.
בכל שלב בחיים לא יהיה הכי נח לגדל ילדים ולהקים משפחה.
אחרי הלימודים תתחילי לעבוד. וברור שמשכורת בהתחלה לא הכי מכובדת ובכלל, אולי תרצי לעשות תואר שני?
תמיד תהיינה סיבות הכי מוצדקות בעולם למה זה לא הזמן...

לענ"ד- הגעת לבשלות נפשית? רואה את עצמך רעיה ואמא? (עברת את גיל 17.5?)-
יאללה, צאי לדרך...

שהקב"ה יאיר את דרכך הנכונה ביותר עבורך.
רק טוב.

זה בעיקר ענין של גישה פנימית.

 

אם תחליטי שאת רוצה, ולא נכנסת לפחדים, ואת תקחי דברים בסבלנות, ברוח טובה ובשמחה, ושאת רואה משימה חשובה גם בהקמת בית (קודם כל) וגם בלימודים - אפשר.  עיקר הקושי הוא אם האדם "מבהיל את עצמו".

 

חוץ מזה, מה פירוש "לחכות שנה-שנתיים"? יש לך איזושהי הבטחה שאם את מתחילה עכשיו "לצאת", אז תוך פחות משנה את כבר נשואה? כלומר: בוודאי יכול להיות בעז"ה, אבל גם יכול אחרת. אפילו השלב של האירוסין זה כמה זמן.

 

ויש לך הבטחה לגבי השלבים הבאים?

 

לענ"ד - העיקר מה שבפנים והנכונות לקחת דברים בנחת ובשמחה.

 

כשהייתי רווקה חשבתי איזה קשה זה להיות נשואה...

כשהתחתנתי חשבתי איזה קשה זה להוית אמא.....

כשילדתי חשבתי איזה קשה זה להיות עם שתים או לצאת רציני עם מישהו (אין פניות נפשית וזה לא ילד ששמים בביביסיטר...)...

 

הקיצור, בכל שלב ב"ה הקב"ה עזר לי והביא לי כוחות.

 

לגבייך, כל מקרה לגופו, מה את לומדת? אפשר לחלק את הלימודים?

ממה שאני רואה מסביבי איכשהוא הרב מסתדרים וזה נותן לי הרבה כוחות....

 

בגדול, אני יכולה להגיד לך שאלא אם כן את מכירה את עצמך אות כוחותייך ואת יודעת  שלא תצליחי לשלב לא כדאי לדחות את היציאה לדייטים.... גם עבודה זה לא קל.....

 

ככל שגדלים (בעיקר בנות אבל גם בנים) ההיצע מתמעט וההצעות איתו.....

מבחינה נפשית אצל רב הבנות מתאים להתחתן בגיל 20+.

 

והסיבה העיקרית היא שלצערינו הרב מס' השנים הממוצע שלוקח למצוא בן זוג הולך ועולה.....

 

אבל, תחליטי לפי כוחותייך וגם העזרה שתוכלי לקבל (מההורים וכו'...) מתוך ראיה רחבה וכוללת.

של תפילה והחלטה

 

 

לק"י

 

בתור אחת שהתחילה וסיימה את הלימודים רווקה, נראה שלי היה יותר קל מאשר לחברותי הנשואות שהתחתנו וילדו פעם או פעמיים תוך כדי הלימודים..

 

אבל- גם בתור רווקה יכולים להיות מליון עיסוקים אחרים שיפריעו ויקשו בתקופת הלימודים.

ככה, שלעניות דעתי תני לעצמך לזרום עם העניין וברגע שזה נראה לך- מתאים ללכת על זה.

 

וקחי בחשבון שאף אחד לא מבטיח לך שתתחתני עם הבחור הראשון שאיתו תצאי..

אני חשבתי רציני לצאת (אני עדין לא לומדת ) אבל למדתי משהו חשוב ,את עדין בבית ספר מי אמר שאת באמת מוכנה לחיים אני אומרת בתור אחת שעשתה שירות והבינה שהיא צריכה יותר זמן לעצמה לפני שהיא מתחתנת לא כי יש הבטחה אבל מי שלא מוכן לחיים עדיין הוא \היא עלולים להתגרש ...כי את לא בנית את עצמך איך את תבני את הזוגיות המורכבת (בנים מאוד שונים מבנות) לא לפחד שאם אני לא התחתן עכשיו לא יהיה מי שיקח אותי.. זה לחץ לא נכון לא מתחתנים מתוך פחד מתחתנים מתוך הערכה ,האהבה ,רצון לחיים משותפים וילדים...לא לוקחים מישהו במקס' נתגרש זה משהו מאוד מורכב ...יש לך זמן אל תרוצי לפני שאת יודעת ללכת עצה ממני .... שיהיה לך רק טוב .... 

"שהיא עדיין בבי"ס"..

 

מי אמר שהיא "לא מוכנה לחיים"?..

 

אם את הבנת ש"את צריכה יותר זמן לעצמך" - יפה מאד. אבל זה עדיין לא ניסיון חיים כזה עשיר, שיכול לייעץ למי שאינה מרגישה שזו הבעיה שלה, אלא שואלת על ענין אחר.

 

ולא ראיתי בדבריה שמץ של מחשבה "להתחתן מתוך פחד.." בדיוק ההיפך. ניכר שהיא מאד רוצה, וה"פחד" הוא הפוך, אם כבר: האם תוכל לעמוד גם בלימודים עם זה.

 

זה נכון שלא "מתחתנים מתוך פחד", אבל גם לא "מתעכבים מתוך פחד"...

לפני הנישואין אז הם יתגרשו

אף פעם את לא בונה את עצמך וממשיכה הלאה, כל החיים יש מה לבנות ולהתקדם 

 

כל אדם הוא שונה בגיל 20, 25 , 30, 40 וכו' אז לפי מה שאת אומרת אף פעם אי אפשר להתחתן כי אולי זה יגמר בגירושים

 

להפך מתחתנים וכל אחד בונה את עצמו ואת הזוגיות שלהם ביחד. אין סיבה לפחד או להימנע מזה בגלל הפחד מגירושים.

רוב הזוגות ב"ה לא מתגרשים ומקסימום אם זה לא מצליח אז כאופציה אחרונה מתגרשים וגם זה לא סוף העולם, לומדים מהטעויות וממשיכים. 

בס"ד

 

שעשו מחקר בבר אילן על הצלחה בלימודים בין ארבע קבוצות:

רווקות

נשואות ללא ילדים

נשואות עם ילד אחד

נשואות עם שני ילדים ומעלה

 

ואיזו קבוצה קצרה את ההצלחה הגדולה ביותר בלימודים האקדמאים?

 

ניחשת נכון. האלה שנשואות עם שני ילדים ומעלה.

 

ואני יודעת את זה על עצמי גם, על חברותיי וכאופן כללי.

 

 

 

 

שיהיה בהצלחה והחלטות נכונות!

בתור אחת שהתחתנה וילדה תוך כדי הלימודים אגיד לך מספר דברים...

 האם זה קל לשלב בין לימודים לבין משפחה?

בפירוש לא. בעיקר אחרי לידה.

כלומר להיות נשואה וללמוד זה לא קשה במיוחד (חוץ מבחינה כלכלית שזה שאת לא עובדת

יכול ולא חייב ליצור קושי מסוים שאפשר להתגבר עליו...)

אבל להיות אמא לילד וללמוד זה כבר באמת יותר מורכב אבל אפשרי בהחלט!

יש בנות שמתחילות ללמוד עם שני ילדים ויש בנות שיולדות תאומים תוך כדי הלימודים

וב"ה כולן מסתדרות ומסיימות את הלימודים בהצלחה.

האם קשה להן יותר מבנות רווקות?

כנראה שכן אבל גם לצאת לדייטים ולחכות ולהתאכזב וכו' זה קושי (מסוג שונה).

אנחנו לא בוחרים את הקשיים שלנו וה' הוא זה שמחליט מה מתאים לכל אחד...

 

מה גם שאף אחד לא מבטיח לך שתתחתני מהר ותלדי מהר (מאחלת לך שכן!! בעיתו ובזמנו אבל

צריך לזכור שהכל פה רק מה' ולא באמת תלוי בנו...).

 

לכן, עצתי היא שאם את מרגישה בשלה להיפגש עם בנים כדאי לא לדחות את זה

כי אפשר ללמוד ולהקים בית והרבה היו מעדיפות את הקושי הזה מקשיים אחרים...

בהצלחה!!!

 

הרי לא תקחי חופש כמה שנים לביתך בלבד

 

דוקא לדעתי יותר קל בלימודים, שיש הרבה חופשות יחסית (ולא חייב להגיע לכל השיעורים)

מבחינת עבודות ומבחנים- תקופה קצרה סה"כ ויש לך חופש מהלימודים באותו זמן

 

 

 

 

שה' יברך אתכם!

 

מאורסת בעתיד,

אני לא תלמידת תיכון, ואני לא רוצה להתחתן כי כולם עושים ואני פוחדת להשאר מאחור..

זה בכלל לא בא מהמקום הזה...

וד' צדק בהגדרתו:"ניכר שהיא מאד רוצה, וה"פחד" הוא הפוך, אם כבר: האם תוכל לעמוד גם בלימודים עם זה.

 

זה נכון שלא "מתחתנים מתוך פחד", אבל גם לא "מתעכבים מתוך פחד"..."

 

 

התחתנו כשאשתי סיימה שנה ב' בהנדסת מחשבים (אורך המסלול הדי תובעני הזה הוא 4 שנים). אני הייתי מפרנס יחיד, אח"כ נולדה לנו בת מתוקה, וכשהיא הגיעה לגיל שנה וחצי, אשתי התחילה לעבוד ותוך כדי לסיים את מעט החובות שנותרו לה באוניברסיטה. קשה, אבל ישים.

זה משנה שאני עדיין לא יודעת עם מי?

הוא מדבר על כאלו שתאריך חתונתם כבר ידוע והוא לא בעוד זמן רב

 

 

כאילו <צ>

ואי.. אני ממש מבינה לליבך..

 

זה מפחיד!! אבל עוברים את זה.. כמו כל תהליך, במסע אל הלא-נודע...

 

מטפסים! עולים! מתקדמים! לומדים! (אפילו שבדרך נופלים, נשרטים, מתכופפים..) 

 

כן צריך להתכונן כל הזמן- ללמוד בדרכים שונות (לקרוא חומר על זה, לשאול חברות..), להתפלל כל הזמן! התפילה עוזרת ומעלה אותנו למקומות הכי גבוהים (לענ"ד..).

 

אני זוכרת שלפני הדייט הראשון-ראשון שלי לא הייתי אני. ממש עמדתי על סף שיגעון מרוב לחץ ופחד וכל התחושות הנלוות...

אני מאמינה שזה לגיטימי. (נראה לי שהיום אני יותר שפויה).

 

זה באמת נפלא בעיניי- כל הדרך הזאת, המסע הזה.. הוא לא סתם.

 

 

אם יש לך שאלות או סתם בא לך לדבר (בשביל לסדר את הבלאגן)- מוזמנת בש"א!

 

 

ב"הצלחה ענקית!

דייטים זה דבר קורע מצחוק.

לק"י

 

נראה שאין לך ברירה אלא לקפוץ למיים: בפעם הבאה שבה מציעים לך מישו- אל תאמרי ישר "לא!" נחרץ, אלא תנסי לברר יותר לעומק..

 

תדברי עם חברות בגילך שנמצאות במצב שלך או שהתחילו כבר לצאת לדייטים- מניסיוני זה עוזר לסדר את הראש.

 

 

שיהיה בהצלחה ובשמחה!!

כתבת שאת מפחדת

וזה ממש טבעי! 

 

יש לנו נטיה לפחד מדברים לא מוכרים

מפחיד אותנו לסיים את האולפנא/ישיבה תיכונית 

מפחיד אותנו להתחיל לממוד באקדמיה

מפחיד אותנו לצאת ולישון מחוץ לבית

 

למה?

כי אנחנו לא מכירים את זה 

 

עוד דוג'

אנשים ממש מפחדים מחייזרים, 

למה הם מפחדים?

אולי הם יצורים ממש ידידותיים?

אנחנו מפחדים כי אנחנו לא מכירים אותם!

 

 

 

יש לך עוד סיבה למה לפחד 

רובנו גם שמענו (ובמיוחד אם קראנו כאן) 

על קשרים לא שלא הצליחו

על אי נעימיות

על באסות 

ועל שאר מיני דברים שליליים שקורים בעקבות הדייטים

 

 

שני הדברים האלה הם מתכון מנצח להרגשת הפחד ואי רצון להכנס לשם. 

 

 

 

מה עושים??

 

א. מדברים עם חברה גדולה שכבר נמצאת שם 

היא תספר לך שזה לא מפחיד או ח"ו רע,

יש כאלה שאפילו נהנים מזה!

 

ב. שואלים ומתייעצים 

כמו שנאמר, חלק מהפחד מגיע מהחוסר מודעות

ותרופת הפלא לזה היא המודעות

אומנם אף פעם לא תדעי את הכל עד שתתנסי (אין חכם כבעל נסיון)

אבל בהחלט זה יחליש מעט את הפחד מהלא מודע!

 

ג. קופצים למים 

מתחילים לצאת (כמובן אם הגיל מתאים ויש רצון)

אזהיר מראש, שהדייטים הראשונים פחות נעימים

מגיעים אליהם מאוד מתוחים

לא באמת משדרים את מה שאנחנו

אבל זה בסדר, אצל כולם זה ככה!
לאט לאט מרגישים יותר ויותר טבעי עם העניין.

 

 

 

שיהיה לך המון בהצלחה בתקופה הזאת 

ושבעז"ה היא תגמר ממש מהר

מוזמנת לפורום תמיד בשביל

לשאול, להתייעץ, לשתף, לפרוק ושאר דברים שיעזרו לך 

 

 

 

 

 

היתה לנו שבת כיפית עם הדודים!

הכרתי בנות חמודות

יש לי קסם חדש!

))))

מזלטוב!!!
בשמחה ואושר!!!!

הרבה אושר וב"הצלחה!! 

 

 

זו כבר הוכחה בשבילי להבין שהקב"ה לא מקפח איש.
שהשמחה של החתונה תמשך להרבה זמן ותצמיח אתכם.

היה שבוע מקסים..

בכללי......

יום עיון מטורף למדריכים בחמישי.......

(אני לא מדריך... תרגיעו...... העברתי אותו..)


שבת מדהימה עם חברים...



איזה כיף...!.......

תודה אבא יקר על כל מה שאתה עושה בעולם הזה!!!!! פשוט תודה!!

ד' נפלא!

 

בפשוטת בלי הרבה הסברים

ב"ה שבוע מצוין.

 

הייתה לנו שבת שמחה מאוד! עם משפחה שלי וחברה.

 

השבוע יש כמה חתונות ב"ה.

 

הצלחתי לקום השבוע ולהגיד מודה אני בשמחה כל בוקר.

 

שיהיה אחלה שבוע!!!! טוב וגם שמח!!!  

1. היתה שבת טובה!!! אחי וגיסתי היו פה, כמובן שגם אחייני כפרעליו! היתה לי שיחה ארוכה-ארוכה עם החברה הכי טובה! אין תחליף לזה!

 

2. השבוע עבר ב"ה מצויין, גם לימודית וגם חברתית..

 

3. הצלחתי בדבר מסויים אחרי המון זמן שפשוט לא הלך... ב"ה!! (גם השתדלות שלי..)

 

4. ה' איתי כל הזמן.. עוזר ומכוון למקומות הכי טובים, אני בטוחה!

 

תודה לך ה'!

עבר פיל ורוד ענק ברחוב... ואז היא אמרה לי זה לא אתה, זה אני...

כדאי לשנות פרטים, חבר'ה!

 

הצלחות!

ראה את ההודעה כי הוא היה בצבא ויכול להיות שהפלאפון היה סגור וגם שלחתי דרך המחשב אז לא באמת בטוחה שזה נשלח כמו שצריך... אולי אתה מגיב מתוך כבוד עצמי? כי אם כן אז אשלח לו הודעה ולא באמת אכפת לי!

על כמה דברים:

 

א. הוא תואם למה שאני מחפשת? אולי עכשיו יש דברים אחרים שחשובים לך יותר/פחות.

ב. בודקת אם הסיבה שהיתה נראת לו מוצדקת כדי לחתוך עדין רלוונטית. אולי למשל הוא לא רצה מישהי X ואת תמציד תיהי X...  או לחילופין- הוא רצה מישהי X ועכשיו את Y... בקיצור, זה די משתנה..

 

ואז! רק אם את רואה שזה עדין יכול להתאים מהצד שלך, הייתי שולחת גורם שלישי שיבדוק:

א. אם הוא פנוי (זה הדבר הראשון שבודקים!)

ב. אם הוא מעוניין לצאת איתך, ולהבהיר שאת היום Y.. או מה שצריך להבהיר.. ולתת לו לחשוב אם הוא רוצה.

 

הצלחות!!!

 

 

לא דומה לאברהם

מה שהיה נכון פעם, לא בהכרח נכון היום.

בוא תקרא איך היה היחס לנשים בימי הביניים, עכשיו, אברהם היה לפני ימי הביניים.

יש דברים שמשתנים בעולם.

אני חושב דווקא שנשים בדור הזה היו מקנאות בה

מה שהיה נכון פעם לא בהכרח נכון היום.

והם מסתדרים לא רע

כל הכבוד אתה כותב ממש יפה

 

מאחל לך שתמצא את זיווגך בקרוב ממש!

 

שבוע טוב שיהיה.

בעז"ה שנצליח להפנים וליישם!!

איפה כל השרשורים של:
׳כולן חותכות אותי ואני לא יודע למה׳
׳הוא פתאום נפרד ללא סיבה והתראה׳

ועוד ועוד

עדיף להיות עמום מהידיעה למה הוא חתך

מאשר להיכנס לדיכאון כי יש בי תכונה מסויימת שאני לא יכולה לשנות והיא בולטת ורעה.

 

חברה שלי באשכרה בוכה לי:

'אז מה אני אעשה? בפעם הבאה שאצא עם מישהו פשוט אשקשק מפחד להיות אני עצמי?...'

דברים שלא ניתנים לשינוי כגון נתונים חיצוניים או תכונות ודאי שאין טעם ואסור לומר לאקס כדי לא לפגוע סתם. 

 

אבל אם את יודעת שמה שגרם לך להיפרד ממנו זה דבר שניתן לשינוי, התנהגות או התנהלות מסויימת, כדאי ואפילו מצווה לומר לו כדי לסייע לו בהמשך הדרך.

כמובן בהרבה עדינות וטקט ורק אם היה ביניכם פתיחות. אפשר פשוט לשאול אותו אם הוא מעוניין לשמוע, לטובתו, מה גרם לך לחתוך.

רציני אמרו את כל מה שכתבת?

תגידי לי שלא!

שיש אנשים שאומרים דברים כאלה..לא רק שאין להם טאקט אין להם טיפה רגש לזולת!!!

אדרבה שיגיד!

 

לי בחור אמר:"את לא מספיק עדינה בשבילי"

            זה פתח לי עולמות המשפט הזה שלו.

ובזכות המשפט הזה הוא זכה לכמה הצעות ממני.

 

ועוד דוגמא: "עניין הסבלנות מפריע לי"

חודש אח"כ כל חברה שפגשתי שאלתי אותה אם אני סבלנית,

וכולן ענו לי שאני מאוד סבלנית ושהוא קישקש

 

רק יש דרך וצורה לומר את הדברים.

 

וכמובן שיש דברים שעדיף לא לומר בכלל.

 

במיוחד אם זה קשר של יותר מפעם אחת.. 

 

לומדים מיזה הרבה...

 

 

לק"י

 

אולי אפשר לברר דרך השדכן/ מי שהכיר בין השניים..

 

למרות שממש מסקרן לדעת מה גרם לבנאדם לחתוך, לא תמיד נעים להגיד.. כי גם אני לא הייתי אומרת לבנאדם: "תשמע, אתה היית ממש לא נחמד/ קמצן/ עצבני וכו'..".

 

אבל אין מה לומר כשמישו אומר- שזה לא הסגנון שלו, זה בהחלט מסקרן לדעת למה הוא התכוון!

במהלך הדייט הראשון הוא אמר לה "תשמעי זה לא זה"

היא לא התבלבלה ודרשה לדעת למה.

הוא לא רצה כל כך וניסה למרוח ולהתחמק...

היא לא ויתרה ושוב דרשה לדעת מה הסיבה המדוייקת שבגללה הוא נפרד ממנה.

הוא ניסה להזמין חשבון,

היא גירשה את המלצר.

כשזה הגיע לטונים גבוהים ואנשים התחילו להסתכל עליהם הוא נשבר ואמר:

תשמעי, אני פשוט לא נמשך לשמנות...

 

זה מה שהיא רצתה לשמוע?

אנחנו אף-פעם לא אחראיים על מי שלא אנחנו...

כמו שקופץ אמר- הוא יכל לעדן את האמירה..

 

 

*בעיקרון, לא הייתי מתעקשת במקומה, למרות הסקרנות...

אבל...  כן !

כנראה שזה מה שהיא רצתה לשמוע ! 

ואכמ"ל 

רגישות

 

להיות רגיש לזולת

להיות רגיש לצורך של השני

להיות רגיש למחשבה של השני

 

 

ותוך כדי, 

אני יודע שזה לא ממש מנחם,

אבל לי מאוד עוזר לדעת שאותה גברת שעשתה לי או לחברים שלי את זה

ב"ה שהיא לא אישתי

יהיה לי קשה לחיות עם כזאת חוסר רגישות

 

 

 

 

ואני חייב ללמד זכות,

אני בטוח ב100% שיש כאלה (גברים ונשים) שעושים את זה מחוסר מודעות!

וב"ה שהודעות כאלה עולות להזכיר לנו להיות רגישים

גם מי שיודע את זה מצויין, תמיד כדאי להזכיר את זה

 

 

אבל צריך לדעת איך להגיד את האמת!

 

 

קושי לבחור/ה שמסיימים איתו/ה וגם למי שמסיים/מת.

 

איך את יודעת שהוא תפס רגליים קרות? אולי דברים אחרים הפריעו לו?

 

אני מציעה למצוא איזשהוא אדם משותף לך ולבחור,

מישהו שאת יכולה לבקש ממנו לדבר בפתיחות עם הבחור, כדי לברר למה הוא חתך.

 

אולי מתוך הבירור הזה תראי אם שייך לנסות לדבר איתו שוב ולבקש חידוש קשר ,

או שלהיפך ה' יאיר לך כמה טוב שזה נגמר.

 

כשתביני כמה טוב שזה הסתיים או תביני שלא שווה להתעקש על בחור שלא רוצה בחורה מקסימה כמוך-

תאמיני לי שהגעגועים כבר יחלפו עם הזמן ואת תצליחי לשכוח ממנו..

 

שבמהרה תפגשי את שאהבה נפשך באמת ובהתאמה.  

 

 

 

חוויתי בדיוק את אותה חוויה והזמנים וכו'

זה שובר וזה עצוב  ובדיוק עכשיו אני רוצה לכתוב אם לשלוח הודעה ולנסות לחזור או להתקפל?

תאמיני בעצמך ובריבונו של עולם.. תחפשי איזה דברים טובים קרו בעקבות הקשר.. למה הקב"ה גילגל שתיפגשו..

 

אם הוא ברח- עדיף עכשיו מאשר אחרי אירוסים או חתונה..

 

תעשי דברים! תאהבי את עצמך! תשמחי שעכשיו אין לך מחויבות לאף אחד.. תשפרי קשרים עם חברות.. תהני מימה שיש..

 

זה כואב נורא.. 

 

וטוב לבכות זה מנקה..

 

אם הוא שלך- זה יחזור בעז"ה..

 

את אל תהיי סמרטוט..

 

שהוא ירדוף אחרייך..

 

ואם לא- יש הרבה דגים בים..

 

אני יודעת שזה נשמע נורא..

 

אני אומרת את זה מניסיון.. מקווה מאוד שהוא היה חד פעמי..

 

זה מה שעזר לי..

 מקווה שגם לך...

 

בהצלחה..

 

ו: הזמן עושה את שלו מביא מזור לכל שכואב"

 

 

הבחור הוא חבר טוב של אחי ולכן אני גם יודעת שהוא תפס רגליים קרות. הבחור דיבר עם אבי ואחי ואמר להם שהוא מבחינתו היה רוצה לחדש את הקשר אבל מפחד שאני יפגע אם זה לא יוביל לחתונה,אחי המליץ לי לשלוח לו הודעה....עשיתי כך,אבל הוא התקשר ואמר שזה לא נכון......אני מרגישה מושפלת!! וגם הגיעה אלי ידיעה שהוא נפגש עם עוד בחורה,כלומר המשיך הלאה ואני נתקעתי במקום!!

אני הייתי ממליצה לך לנסות להמשיך הלאה (וכן, אני יודעת שכרגע זה נראה לך הדבר הכי קשה בעולם).

תוציאי אותו מהראש. תחיי את חייך. אל תהיי תלויה בו. 

תחשבי על זה ככה: אחרי כל מה שעברת עכשיו, אחרי שנפרדתם, את באמת היית רוצה לחזור? עם כזה אדם היית רוצה להתחתן? אדם שנפרד בהודעה ושולח מסרים לא ברורים דרך אביך ואחיך במקום לדבר איתך ישירות, ובסופו של דבר גם לא עומד במה שהוא אמר להם? לי זה נשמע שהבעיה דווקא אצלו, לא אצלך...

בהצלחה!

האמת כן,לכן שנפרדנו הוא שלח הודעה ולא התקשר........................אבל הוא אדם כ"כ מיוחד והרגשתי התאמה מושלמת  אליו......

 

תעזרי לעצמך..

 

גם אם הוא עבר למישהי אחרת, כנראה שהוא פשוט לא היה אמור להיות שלך. תנסי לחשוב חיובי, אולי טוב שלא התחתנתם, טוב שהוא חטף רגליים קרות בשלב הזה ולא מאוחר יותר.

ובכל אופן, אם הוא לא בעניין של חתונה אין לך מה לחזור אליו, והחברה החדשה שלו- סביר להניח שתהיה בעוד חודשיים בסיטואציה דומה.

נשמה, תהיי חזקה!!

חיבוק גדול!!

בס"ד

 

רק שאצלי במקום  "לבעלי ",אני מקווה להכין לאשתי ארוחת בוקר מפנקת.

טובה.

 

ותשמחי מאד שבינתיים את זוכה ככה לכבד את הורייך (מגיע להם),

 

נשאר גם מזה הרבה לאחר-כך..

 

 

וזכות דברים כאלו - גם גורמת מן הסתם לזרז את השלב שאת מייחלת לו,

 

והיא גם הכנה טובה אליו..

בע"ה בקרוב קרוב

בעיקר שאני מבשלת וכשאני מסדרת את שולחן השבת...בעז"ה שנזכה כולנו במהרה!!!

ובלי סוף...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t463952#5409618

מאחורי הת"מ יש גינה נחמדה. סגולה לחתונה (בדוק ומנוסה!)

גם הכתבה לא פחות מעניינת..

יש מצב שהזוג בתמונה נשוי????