פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1410)

ב-תהיי בטוחה שלא כל הגברים חושבים אותו דבר..

בעזהי"ת.

"גברים לא חושבים על ציפורניים". כ"כ כ"כ נכון!

נראה לי שאוותר

תגדל צפרניה כדי להיות מכוערת...

אבל אני אקח את זה לתשומת ליבי

מה מצפים שאני אענה?

הרבה פעמים מצאתי את עצמי משתמש בצפורניים כמברג, או כאמצעי להוציא כל מיני דברים שנתקעו.

מה כפת לך מה כווול הגברים חושבים?

א. זה האצבעות שלך.

ב. את צריכה רק גבר אחד בסופו של דבר...

זה לא בציניות.. זה ברצינות.. תעשי תמיד מה שנראה לך מתאים לך!!!!

מה שעושה לך טוב!!!
 

ארוכות זה סתם מגעיל לדעתי (ואני לא בן)

ומובא בחסידות שבציפורניים לא גזורות נדבקת טומאה.

בשיער ארוך נדבקת מידת הדין

בזקן נדבקת מידת החסד

בנות, תסתפרו קצוץ ותגדלו זקנים 

צדיק קוברן וחסיד- שורפן...

מידת החסידות- לשרוף את הציפורניים לגמרי וגם אם תיפצע מזה! העיקר שלא להזיק בטומאה...

אבל הכוונה שצריך לגזור את הציפורניים, ברגע שהן ארוכות יותר מהבשר

זה מאוד שונה בין אחד לשני

יש כאלה שיעדיפו מישהי עם ציפורניים ארוכות ומסודרות יפה (ומישהי עם ציפורניים קצרות תראה להם פחות נשית)

ויש כאלה שיעדיפו מישהי עם ציפורניים גזורות (ומישהי עם ציפורניים ארוכות תראה להם כמו איזה פריחה)

בדיוק כמו שיש כאלה יעדיפו מישהי מתוקתקת ואלגנטית

ולעומתם יהיו גברים שיעדיפו מישהי עם בגדים "זרוקים" יותר

לכל אחד יש העדפה אישית

זה לא נכון לנסות להכליל.

זה כמו שישאלו בנות מה הן מעדיפות:

בחור מגולח, עם זיפים, עם זקן קצר או עם זקן ארוך.

סתם סתם ניצלשתי

ולפותחת השרשור,

תרגישי בנוח להיות איך שאת..

אני עם לק 80% מהזמן, לא חושבת שזה מעיד עלי יותר מדי..

מידת הדין.. וזה..

אולי תקצצי תשיער בשביל האיזון??

שיער זה כוח (???)

ואני אכן עם לק וציפורניים גזורות.

ציפורניים ארוכות זה אכן דבר מפחיד..

ולא נוח בעליל

וגם בלי לק. משום מה הדברים האלה צורמים לי בעין.

זה לא כזה קריטי אבל אם היו שואלים אותי זה מה שהייתי מעדיף.

לתשומת ליבך:

כל הבנים שענו עד עכשיו אמרו שהם מעדיפים ציפורניים "טבעיות", או שכך השתמע מדבריהם-בדיחותיהם.

לדעתי יש איזה קצר בתקשורת בין בנים לבנות בנוגע לאידיאל היופי בציפורניים...

נראה לי שאין אף בן בעולם שיוסיף נקודות לבחורה על גידול טפרים סגולים וסליחה אם מישהי נפגעה...

התלונה התקבלה במערכת...

אפשר לפתוח שרשור חדש על דברים שבנים היו רוצים להגיד לבנות ולא נעים לומר ולהיפך (בנות לבנים)

נראה לי אני באמת פותחת...

אבא שלי למשל - לא יכול לסבול לק אפילו שקוף, פנינה. ודאי לא צפורניים ארוכות.

לעומת זאת - עשיתי הדבקה תקופה לא קצרה בשביל בעלי, כי הוא ביקש!

הרבה פעמים זה תלוי מה גבר ראה בבית שלו, איזה אסוציאציות זה עושה לו, וכו'.

בעזהי"ת.

כשאני הייתי במצב כזה, פשוט שלחתי לו סמס.

יש מצבים שאין ברירה...

עשיתי את זה לבד כמו גדולה...

ברוך ה'!

נעשה החלפות-

אני אחתוך בשבילך ואת בשבילי

מה אומרת?

   סתם, האמת שאני כבר עשיתי את שלי..

ובאמת שהיה לא נעים!!! 

מה שנותר לי זה רק לאחל לך בהצלחה גדולה! בעז"ה יהיה מה שצריך להיות ובטוב!

המזל הוא שהחוסר נעימות עובר לאחר דקה,

לפחות זה..

זה באמת היה לא נעים כי זה היה פשוט הלם בשבילו. והוא ממש ממש לא ציפה לזה..

אבל מה לעשות?.. זה החיים!

לפעמים אני חושבת שעדיף לחתוך דרך השדכנים אם זה לא הגיע לקשר רציני כ"כ..

איך שאת מצפה שהבחור יגיד לך שהוא מעוניין לסיים את הקשר

כך על פי הדין את צריכה לסיים את הקשר

ומכיוון שאנו בנים של הקב"ה שהוא רחמן, אף אנחנו נתנהג ברחמנות

ונשתדל ככל יכולתינו לגרום כמה שפחות צער לצד השני

כן, גם אם קצת יותר קשה לנו.

לא באתי ח"ו להטיף מוסר,

אלא שכאב לי לקרוא את הדברים

שמצד אחד הבנות מצפות שהבחור יודיע להם על סיום הקשר בפגישה או במינימום בשיחת טלפון

ומצד שני, הן מרשות לעצמן לחתוך בSMS או דרך השדכן

כואב לי לקרוא את זה

לא התכוונתי לחתוך דרך השדכן. אבל אני חושבת שאם היה מקובל לעשות ככה- גם מצד הבת וגם מצד הבן,

אז זה יכל לחסוך אי נעימויות רבות כל עוד הקשר לא ממש התפתח.. אל תדאג, עשיתי את זה בטלפון

למרות שבאמת היה לי לא נעים.

אם הנורמה הזאת הייתה באמת קיימת

זה היה יכול לחסוך הרבה אי נעימיות

אבל מצד שני,

זה היה יכל מאוד לכאוב לצד השני,

זה שמודיעים לו שלא מעוניינים בקשר איתו.

ובגלל הסיבה הזאת, הנורמה הזאת לא קיבלה שורשים (למרות שלצערנו, ממה שהבנתי, יש כאלה שעושים זאת) 

ואם את חושבת שזה באמת יעיל וטוב

ואת מעוניינת שכך זה יתנהל

בקשר הבא שלך בעז"ה תבקשי מהבחור שאם הוא מעוניין להודיע שהוא לא מעוניין בקשר

שיעשה את זה דרך צד שלישי (נגיד המשדך או גורם כלשהו אחר)

אחרי יותר שחודשיים שנפגשנו קשר רציני וכמעט סגרנו על חתונה הוא ביטל ללא הכנה מוקדמת בהודעה!! קשה לתאר את הצער וההלם...

לפי דעתי אם נפגשתם יותר מ-2 פגישות תאזרו אומץ ותחתכו בצורה מכובדת ולא פוגעת...לא עשיתם רע לאיש,פשוט החלטתם שהמשהי/ו הספציפי הזה לא מתאים...

לא נראלי שיש כאן מישהו שהתכוון לכזאת קיצוניות.. לחתוך בהודעה ועוד בכזה שלב.. זה ממש מוגזם ופוגע..! לדעתי הענייה כמובן..

רק מה שאמרתי שאם הייתה מוסכמה חברתית לחתוך דרך השדכן אחרי פגישה- שתיים- שלוש-ארבע... לויידת, בהתחלה משהו.. ושזה לא היה נחשב לדבר מוזר ופוגע, היה יכול לחסוך אי נעימויות רבות משני הצדדים. אבל מה לעשות שאני לא חיה לבד בעולם וזה יראה מוזר לבחור שאני יצא איתו שאני יגיד לו שאם בא לו לחתוך שיעשה את זה דרך השדכנים...

סורי על החפירה

בס"ד

"זה מה שאת צריכה לעשות...."

אבל זה עדיין לא קרה.

בתקווה לעתיד טוב יותר

בעז"ה שנזכה ל "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים"!
במהרה בימינו אמן!

נכון שלתפילות אין תאריך יעד וכל יום אנו משתדלים להתפלל.

אבל בגלל שיש פה אחריות על הכלל (בסיום ספר) ולא אחריות אישית-

יש בי חשש להצטרף.

דרך אגב,

אם אני לא טועה, הרב גינזבורג אומר:

כל קבלה שמקבלים על עצמנו צריך לתחם אותה בזמן כלשהוא. זמן התחלה וזמן סיום.

ישר כוחך!

הספר ונסיים בעז"ה בר"ח ניסן- בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל-

בעז"ה עד אז נראה איך כל דבר קטן וגדול שקרה לעמ"י תרם לגאולה השלמה!

יש מסכימים?

אפשר עד ר"ח ניסן...רק העלתי את ההצעה ואשמח אם היא תצא לפועל זה יהיה לישועת כולנו...ואפשר גם להגיד רק יום אחד או פרק אחד  גם לזה יש משמעות ענקית!

בשורות טובות

להורדת הקובץ לחץ כאן

או שיש לו באופן אישי, ללא קשר אלייך, קושי אמיתי להחליט, ואז כדאי שיטפל בזה. או שהוא לא ממש רוצה. 

בכל אופן, כרגע, את בטח לא רוצה לחיות עם משהו שלא סגור על עצמו אם הוא רוצה אותך או לא... גם אם הוא יחליט שכן, הוא מסוגל לחטוף רגליים קרות בשנייה שלפני...

בכללי- קשרים צריך לסיים לא להשאיר פתוח, זה סתם תוקע, מבלבל ומשגע.

בהצלחה ובקלות

ואם כן אז יש לו בעיה חמורה בדרך שבה הוא עושה את הבחירות שלו....
3 חודשים זה מספיק זמן כדי לחשוב על זה מכל הכיוונים ולהגיע להחלטה.

אני מציע לך לתת לו שבוע אחרון לפני שאת ממשיכה הלאה.

בהצלחה

הוא כמעט הציע לי נישואין ובאותו יום תפס רגליים קרות...עד עכשיו הוא טוען שהוא לא במצב של קבלת החלטה...

לאזור אומץ, ולברר מה באמת מה ההחלטה הנכונה רגשית ושכלית, וללכת איתה.

את מבחינתך, תנסי להמשיך הלאה...

הוא צריך לרצות אותך,נקודה!! אם לא זה פשוט לא ילך!! וכמה שזה קשה,וזה קשה תנסי עד כמה שאפשר להמשיך הלאה...את לא צריכה לעצור את חייך בגלל ההתלבטויות שלו. ועוד סתם נקודה למחשבה:האם היית רוצה מישהו שעל כל דבר רציני שיהיה בחיים (ויהיו הרבה כאלה) ייבהל ויתחיל להתלבט בצורה כזאת...? וכן שלוש חודשים זה מספיק זמן כדי להגיע להחלטה. ואם הוא ירצה יהיה לו את כל הדרכים לחזור אליך....

היה ככה,כי אז הייתי מאורסת לו מזמן...

אבל כיוון שאני יודעת שיש מצבים בהם על השכל לגבור-אני מנסה לשכוח אותו...(בינתיים ללא הצלחה)

מי צריכה בעל שהוא לא החלטי בעליל? 

אבל לכל הרוחות לא הייברניישן!

צריך להתקדם, לכאן או לכאן.

פרט חשוב, בני כמה אתם?

אנשים שאוהבים לא להחליט.  זאת בעיה רצינית. הם בורחים מהחלטות.

אצלי הקשר נמשך on/off  שלוש וחצי שנים!!!  בהן יצאתי עם אחרים אבל בסוף תמיד חזרנו ונפרדנו שוב.

רק כאשר אני הייתי שלמה עם עצמי שאני חותכת ולא חוזרת יותר.  הוא הבין את זה והאמין לזה כי אני האמנתי בזה, והסכים/רצה להתחתן.

בתור נשואה לו, גם היום ישנן החלטות שלא מתקבלות כי הוא לא החלטי, דבר לא ממש נח בחיים (לדוגמא למצוא בית  ולא לגור במקום זמני כל החיים). קחי לתשומת ליבך.

בכל מקרה, הוא צריך לטפל בענין, יש לו בעיה.   כמובן שיכול להיות שהוא לא ממש רוצה אותך, ואז את צריכה להשלים עם זה. 

ואת, אל תבזבזי את החיים בלחכות, תשלימי עם הפרידה  ותמשיכי בלב שלם הלאה.  או  לחלופין,  נסי לעשות משהו לתיקון המצב, אולם

תתחמי את זה בגבול זמן, שלא תבזבזי על כלום את החיים שלך.

זה נשמע שאת ממש בעניין שלו..

לדעתי אם הבעיה שלו זאת הבושה ובאמת אכפת לך ממנו ואת רוצה שזה יתקדם אז פשוט תציעי לו, תגידי לו שאת רוצה להתחתן איתו למרות שזה לא מקובל ובלה בלה בלה אבל אם זה מה שיקדם את העסק זה מעולה!! את תודי לה' אח"כ...

אני מתאר לעצמי שלא 'כולם יחשבו כמוני אבל בכל זאת אני מציע לך ללכת עם האמת עד הסוף..!!!

אפשר לעשות?כשאני חושבת על פגישה עם בחור אחר אני משום מה מרגישה ממש בוגדת!למרות שזה ממש לא נכון והוא האשם...אשמח להחכים מניסיונכם!

לפעמים בחור צריך בירור עם עוד משהו כדי שהוא יבין מה קורה לו באמת. לפי מה שאת אומרת גם הוא לא סגור על עצמו. האם את מכירה משהו משותף לכם שיכול לעשות את זה?

בהתחלה זה קשה, אבל יש להשתמש בשכל ולא ברגש.

ואולי תפגשי מישהו מקסים ואז בכלל לא יהיה לך קשה ותביני שהקודם ממש לא היה בשבילך.

בהצלחה.

ואם לא - תמשיכי הלאה. חבל לך על הזמן.

יחליט שלא...חוץ מזה שאני כבר חושבת שלא כדאי לי להתחתן עם אדם כל כך לא החלטי...אבל הרגש,רק הוא הבעייתי כאן...

אל תמהרי כ"כ מהר לחרוץ דין . בחורים הם לפעמים מבולבלים וזו תופעה ידועה. במיוחד אם הוא בחור צעיר ולא נפגש עוד הרבה פעמים. אם הוא בחור טוב ובאר הדברים את רואה שהוא מחליט ומתקדם אזאולי כדאי לנסות.

השכל צריך לשלוט על הרגש... (זו השאיפה לפחות!)

בהצלחה מתוקה!

תודה על זיכוי הרבים!

תזכי בע"ה בכל משאלות ליבך לטובה!

חבל שהוא יבוא  (או היא) בצפייה וזה יגרום ולסתם צער שאפשר למנוע ........

וכם לא רוצה שיראו..אני חושבת שמתמונה אי אפשר לדעת הרבה על הבנאדם.. אם רואים תמונה לפני הפגישה אפשר לחשוב מחשבות כאלה ואחרות ולקבל בדיוק את ההפך. לטוב ולרע. ובאותה מידה לא הייתי רוצה שיראו את שלי.. זה לא שאני מסתירה משו אבל באמת מתמונה אי אפשר לדעת הרבה.. ובאמת אם רואים אין צורך שהצד השני ידע לדעתי.. אני ידעתי שהוא ראה תמונה אחרי 3 שבועות ביחד..

לדעתי זה מומלץ.. הלוואי שהיה אפשרי תמיד..

לק"י

לא כל האנשים נראים בתמונה כמו במציאות.

ולפעמים מושפעים מיד מהמראה החיצוני וזה עלול לגרום לא לרצות להפגש, אפילו אם זה כן יכול להתאים.

חוץ מזה, לי באופן אישי לא נעים להעביר תמונה שלי למישו זר.

נכון, זה יכול למנוע הרבה עוגמת נפש ולמנוע פגישות מיותרות

אבל התמונה לבד אינה אומרת הרבה

זה לא המראה לבד אלא מה שעומד מאחוריו

קרה לי מס' פעמים שביקשו תמונה שלי

כמובן ששלחתי

אין לי מה להסתיר 

אבל אני לא חושב שדרך התמונה רואים מספיק (לטוב ולרע)

אבל יחד עם זאת,

המראה החיצוני משדר הרבה יותר ממש שנראה לנו

עובדה שבתורת הסוד יש ענף שלם שמתעסק בדבר הזה "חוכמת הפרצוף"

לפסול על פי תמונה?

לדעתי, רק במצבי קיצון!

לדוג':

- לבוש לא הולם

- מראה שממש דוחה

החיצוניות אומרת המון זה נכון, אבל החיצוניות זה גם ובעיקר הליכה של הבנאדם, צורת הדיבור, הבעות פנים, מחייכת\ חמוצה וכו' וכו' והתמונה זה משהו קצת דומם מידי לדעתי.. 

אבל כן "תמונה אחת שווה אלף מילים!"

זה בדיוק מה שהתכוונתי להגיד בפסקה הראשונה.

כנראה לא פרטתי והסברתי מספיק את דברי

קחו הפסקה קצרה.... לחשוב על המצב,

ואחרי ההפסקה (הקצרה!) הזאת...

תחזרו.

יהיה לכם זמן לחשוב, 

ולא יותר מידי,

תנשמו עמוק שניכם (אמרת שגם היא קוראת את ההודעה)

אתם טוענים שסה"כ טוב לשניכם ויש רצון להמשיך, מעולה התחלה טובה!

יש נקודה מסויימת שהיא צפתה שתהיה אחרת ומפריע לה שאתה לא כזה, תראו איזה מעולים אתם ואיזה תקשורת יש לכם ואיך אתם משתפים אחד את השני במה שמפריע - וזה לא ברור מאליו.

אני אישית לא בעד הפסקות, זה רק מביא לבלבולים גדולים יותר לדעתי.

יש בעיות לא "בורחים" מהם עובדים עליהם ביחד, כל אחד מתקדם לכיוון האחר כל עוד זה משהו שהוא לא יהרג ובל יעבור.

ואת, אני מציעה לך לחשוב אם ה"משהו" הזה הוא משהו שאתם יכולים לעבוד עליו ובישביל זה לא צריך הפסקה סך הכל ערב אחד של חשיבה שכלית. תחשבי כמה ה"משהו" הזה יפגום בזה שהוא יהיה עבורך בעל טוב ואבא טוב לילדים שלכם (כי בסופו של דבר המטרה היא להקים בית נאמן)..

ואתה, תחשוב כמה אתה מוכן לבוא לקרתה והשתפר.

ויאללה שיהיה במזל טוב

מקריאה בין השורות כדי לנסות לקלוט את אופי העניין

עושה רושם שכל אחד מכם רואה את העניין אחרת - מבחינת  המשקל והאופי של אותו "משהו" שבשלו הבירור

אבל עושה רושם שההתלבטות אצלכם היא ממש נקודתית ולא מפוזרת  ואם היא (את) חושבת שהפסקה תעזור אז אפשר כאופציה שניה, כי עושה רושם שאת שלב השיחה כבר מיציתם (ואם לא אז זה הזמן)

אבל:

א. שתהיה הפסקה קצרה (ובלי הארכות ותוספות) 

ב. בתנאי שהיא מוגדרת ויודעים מה (ואיך) הולכים לנצל אותה. עצם ההפסקה היא לא כלי לפיתרון אלא אמצעי להשיג ריחוק מסוים כדי לראות את התמונה באופן יותר כללי (זום אאוט) 

נ.ב.

יש מקרים שגם יומיים שלושה  בלי להפגש\טלפונים  יכולים לתת מענה,

אפשר יותר לזרום ! לא צריך להיות רשמיים מידי ב"איך מקדמים את הקשר" זה הורס את הטבעיות ומעביר את ה"קשר" לרמה קרה ועניינית מידי לטעמי ויש לזה גם השלכות מעשיות

נצלושון

נקודה למחשבה: תתחדשי 

ולפי מה שאני שמעתי יש כמה זוגות שזה עזר להם...

אבל בלי קשר, תמיד יש התלבטיויות וחששות (גם שניה לפני שמתארסים ולפעמים אפילו אחריהם לצערינו) אם מודעים לכך אז אולי רואים שהמצב לא כזה "קשה" שצריך לצאת להפסקה...

לפי דעתי אם מופיע רצון ל"הפסקה"- צריך להקשיב לו.

אני חושבת שזה קול שמכוון מלמעלה.

קודם כל צריך לשאול:

למה לא לקחת הפסקה? מה הבעיה בכך?

אז לדעתי זה בגלל אותו פחד שלא מניח את מנוחתנו בשלווה- שאולי הקשר היקר והטוב (לפחות בעיני אחד מהצדדים)

יסתיים לו, כי הרי איפשר לדעת איזה תחושות ההפסקה תביא איתה לכאן ולכאן.

וכמובן שאלו ימי מתח, חוסר וודאות, בלבול- לא מצב אידיאלי ונעים.

ולמה כן לקחת הפסקה?

כדי לבחון דברים טוב יותר.

לגלות אם באמת יש געגועים?

אם יש רצון להיפגש איתו/ה שוב וזה נובע מתוך שמחה אמיתית ולא הרגל?

אם באמת הפגישות איתו/ה היו משמעותיים עבורי, תרמו לי, הפרו אותי?

האם קיימת אצלי הערכה אכפתיות אליו/ה?

אם נק' שחוסמת מאפשרת להתעלם ממנה או שהיא מחזקת את חוסר השלימות?

צריך ממש להקשיב ללב אבל במקביל לשכל.

ואני חושבת שכדאי בימי ההפסקה לכתוב דברים- לפרט תכונות טובות, לפרט מה מפריע, לדרג בסדר עדיפות על מה אפשר לעבוד ועל מה אין מצב.

רק כשמתרחקים מצליחים לראות את התמונה הכוללת, רואים טוב יותר, לומדים להעריך, לאהוב. 

יש לר' נחמן תורה נפלאה על זה אבל תסלחו לי שאני לא פנויה כעת לחפש.

כל מה שכתבתי רלוונטי להפסקה בת שבוע-גג שבועיים.

אבל אם במקרה אתם מתכוונים להפסקה של כמה חודשים- אני נגד. זה לא בריא. זה חסר טעם. ספק אם יניב פרי טוב.

שניכם תהיו בדמיונות. תהיו בתחושה של תקיעות. לא תוכלו להתקדם הלאה.

ואולי בעצם אחד מכם יחליט שהוא מתקדם והשני רק ישאר בתחושה של ציפייה, המתנה.

לא ממליצה בכלל.

במקום זה ממליצה לכם לנסות להעמיד במרכז את מה שחשוב באמת ולראות על מה אפשר להתגמש, לעבוד, להשתפר- גם אם נוגד חלומות.

בהצלחה. בהירות לאורך הדרך..

אז כדאי לקחת הפסקה.

אבל רק שתדעו שההפסקה לא פותרת דברים מעצמה. היא נותנת זמן לפתור אותם בצורה אובייקטיבית.

כך שלא תמיד נצרכת הפסקה כדי להגיע למסקנה מסויימת..

בקיצור - תהיו כנים עם עצמכם (במיוחד הבחורה) ותראו אם ההפסקה היא לא מריחת זמן או דרך לסיים את הקשר בצורה לא מכובדת.

בהצלחה לשניכם!

אני חושבת שהשאלה שלך היא שאלה עמוקה יותר ויסודית יותר

והיא צריכה להשאל בנוגע לכל עניין הפגישות:

האם, כשנפגשים עם מישהו, ונראה שזה די מתאים, יש עניין לעבוד איתו ביחד ולחוד כדי להצליח. במידה ועולה צורך..

או שכשזה נוגע לפגישות, עבודה משותפת לא מתאימה אלא צריך לבדוק: האם הוא מתאים, או שמא- לא.

אני בעד הגישה הראשונה,

ולכן אני לא חושבת שהפסקה מיטיבה (במרבית המקרים)

אנסה להסביר מדוע:

לדעתי כשנפגשים, אין עדיין בסיס של ממש להשען עליו,

ולכן המחשבות המבלבלות דוחקות הצידה את המחשבה האובייקטיבית על שהיה, שיהיה, הגעגוע וכך הלאה.

לכן לדעתי יעשה עמכם טוב אם תיפגשו, אך בצורה אחרת:

תפרשו את הפגישות על טווח זמן רחב יותר, המעיטו בטלפונים וכו'.

כך היא תוכל גם לקבל את המרחב המתאים כדי לחשוב על דברים

וגם לבדוק בשטח האם הדברים אכן מתממשים ומתבררים כפי נטיית ליבה

וכך גם הצד השני לא ירגיש מנותק מהמתרחש וחסר אונים.

בהצלחה רבה

התייעצתי עם יהודי מבוגר שאני מכיר וסומך עליו מאד, שמתעסק המון בענייני זוגיות ושידוכים.

הוא טען שברוב המקרים כשיש הפסקה הקשר יגמר אח"כ..

הוא אמר שמהנסיון שלו 95% נפרדים אח"כ.

מכיון שהיא מאד רצתה לעשות את ההפסקה,

אז הוא הציע ככה:

עשינו הפסקה תחומה בזמן - 10 ימים- שבסופם היא היתה צריכה להחליט

אם היא מחליטה שלא- אז נפרדים וחיים טובים.

אבל אם היא עדיין לא החליטה (וכמובן שאם היא החליטה להמשיך)

אז עוברים לשבועיים אינטנסיביים של פגישות, וביחד מנסים לברר עד הסוף.

בהצלחה..

לא מבינה בזה כ"כ,אבל מנסיון הפסקות רק הורסות!!

לא ממש יעיל לקשר.

אי אפשר באמת להפסיק. זה לא שעכשיו אפשר ללכת לקשר אחר, להפסיק ולראות מה יקרה.

חייבים להגיע להחלטה כלשהי. אפילו אם היא בלית ברירה של להחליט שאם אי אפשר להחליט אז זה לא. (לא מומלץ אבל עדיף מאשר "נחיה ונראה" שמשאיר הכל פתוח ובלי יכולת התקדמות)

הפסקה זה כשהגעתם לנקודה ברורה של "לא" מכל סיבה שהיא.

חשוב לי לדבר על המונח,"הפסקה" כי הוא משדר משהו. הוא  נשמע מאיים. 'הולכים לאבד את הקשר לזמן לא נודע. ומה יהיה בסוף?'

אני למשל נכנסי ללחץ מה יהיה, ומה הוא יחליט, ואני מתגעגת אליו, ולא הצלחתי לחשוב בהגיון וברוגע אם הקשר טוב לי.  

אולי כדאי להרגיע בקשר. אבל לא "הפסקה" דרמטית שלפעמים יותר מלחיצה.

הפסקה דרושה כשצד אחד רוצה לברר בסביבה נטולת השפעות חיצוניות מה הוא רוצה באמת.

"נקודה למחשבה" - כשיש בעיות פותרים אותן ביחד, נכון,

כשיש "ביחד", זו בדיוק הנקודה, הם רוצים להחליט אם "ביחד" קיים.

מניסיון..

הגישה שלך הרבה יותר בריאה ונכונה..

בחיי נישואים כשמשהו קשה לא עושים הפסקה!!!

עובדים על זה..

בהצלחה רבה!

לי זה קרה עם חברות נפש שלי...

אז מה?

כל מערכת יחסים נתקלים בה בקשיים...

יום אחד תבואי ביציאה לחברה שלך ותגידי לה מאמי בואי נעשה הפסקה אני צכה לחשוב על מה שהיה?

לא.. תסבירי לה מה הציק לך ותעבדו על זה...

אותו דבר עם הורים.

אותו דבר עם אחים.

עם חברות

עם חברים

עם רב או מורה

בכל מערכת יחסים שהיא!!

זו לא מערכת יחסים משפחתית, גם לא חברתית.

הם באים לבדוק יכולת והתאמה למערכת יחסים בעתיד.

הם לא חברים, לא אחים, לא הורים וגם לא בעל ואישה.

ולכן- הם לא מוכרחים לקבל עליהם את המציאות כהכרח.

ה' החליט לזמן אותם יחד לצורך תיקון או לצורך חתונה, אין לנו ולהם מושג בשלב זה.

הפסקה עוזרת לבחון את הדברים אחרת כשצריכים לקבל החלטה מלאת משמעות.

למה יש הפסקה בבית הספר??

למה יש הפסקה בין ראש השנה ליום הכיפורים?

ואת בטח יודעת על עוד הפסקות שעוזרות לנו לצמוח ולהתגעגע..

במקום לברוח כדאי פשוט לדבר על הנושאים בפגישה שתהיה גלויה ככל האפשר
שיעלו הנקודות הלא כ"כ משמחות ופשוט להיות גלוי

אח"כ שהכל עלה ודוסקס אפשר לקחת זמן כדי לראות איך ממשיכים הלאה אם ומתי ...

בכל מקרה הפסקה חד צדדית ללא התייעצות בצד האחר היא ממש לא טובה וגם לא ראויה לבעלי מידות ויר"ש
הקב"ה הזמין לכם ניסיון איך תצאו ממנו זו הבחירה שלכם כדאי להיות סבלן וקשוב לאחר ועם זאת לעמוד על שלך באדיבות  .

בע"ה בהצלחה !

אני חושבת שכדאי לה לברר את הנק' הזו קודם כל בינה לבין עצמה ואח"כ עם אדם שמבין בתחום והיא סומכת עליו (זה נשמע שאתם כבר דיברתם על זה לעומק ואם לו אז קודם כל זה מה שצריך לעשות).

אם היא עדיין מרגישה שהיא צריכה הפסקה לפי דעתי כדאי לתת לזמן מוגדר וקצר- נגיד שבוע שבו היא חושבת רק על הנקודה הזו. היא יכולה גם להסתכל עליך במבט כללי אבל ההתמקדות תהיה בנקודה מתוך המבט הכללי. צריכים להזהר שההפסקה לא תגרום לבלבול  כי זה נשמע שהיא עכשיו יחסית לא כ"כ מבולבלת היא יודעת שאתם מתאימים בנק' מסוימות ובאותה נק' ספציפית- לא- משמע שהדברים כן יחסית מסודרים לה בראש....

בהצלחה....

אני חסינת פריקות...!

סתם.. באמת תרגישי חפשי לפרוק ולפרק (בעדינות שלא נישבר..!)

למצוא מקום שאפשר לצרוח, לקרוע, לבעוט, לשבור, לדפוק תראש (בקיר, לא עם אלכוהול ;)) - לשחרר את הרע שבפנים.
בהצלחה נשמה!

הקב"ה רואה אותך פותחת לך פתח קטן הוא יפתח לך אותו עוד!
יהי רצון שתמיד יהיה אור בחייך, ולא תצרכי להיות בתקופות של עצב  וזכרונות  אלא תמיד בשמחה!!

בע"ה בקרוב מאחלת לך את הכי טוב!

ותבשרי לנו בשורות משמחות!

איזו החלטה נבונה ואמיצה... ללמוד מימך!!

שיהיה לך חיים תותים.!!
 

או פנים מול פנים(בצורה הכי

יפה ועדינה שאפשר כמובן)

ואם זה ממש לא מתאים

פנים מול פנים אז בטלפון.

אבל בשום אופן לא בהודעה!!!

זה ממש תלוי בקשר.

יש קשרים שנפגשים פעם בשבוע (בעיות טכניות של צבא/לימודים) אז יוצא שמדברים כל יום בטל'..

אז שלוש פגישות זה משהו כמו שלושה שבועות של קשר! ואז להיפרד בSMS?

זו רק דוג'... זה תלוי בקשר!

הכי כדאי לעשות את זה בדרך שאתה חושב שהכי תכבד אותה. [אפילו אם זה יהיה בפגישה שתימשך 15 ד' בלבד].

אין כזאת אפשרות באמת

עדין, בין טל' לפמ"פ יש הבדל גדול.. ברגישות ונחישות...

הצלחה!!

לא חושבת שצריך פנים אל פנים.

טלפון יספיק. 

אא''כ זה היה איזה סיפור נדיר

של ביטול אירוסין...

עכשיו אתה מבין למה הציון היה יכול להיות גבוה יותר

|שטן|

איך שכחת את זה?

לדעתי מיותר להפגש שוב רק כדי להגיד "לא",

בטלפון זה מספיק מכובד.

לחשוב על מישהו אחר בשבילה. (:

למה לראות  ולהראות שוב?? 

שהיא תבוא אולי עם תקווה ואז תגיד לה שלום? בשביל מה?<

אז בטלפון.. ולהסביר למה..

תחשוב אולי היא מתאימה למישו מהחברים שלך..

ותגיד לה את זה... אם יש משו שהיא מחפשת דווקא ככה תוכל להציע לה בעז"ה..

זה גם פועל לטוב וגם נותן הרגשה טובה..

חבר ערער לי את הבטחון בעניין אבל אני רואה שצדקתי

תביא אותו לפה נחנך אותו

ושיושיב גם אותך ללמוד

אני יוטבתה, נעים להכיר

לא לזה להתכוונתי................

כשכתבתי אשמח להכיר - התכוונתי להכיר מי האנשים פה....

יש שם רק כולל.

אז מה היה הסגנון שלה ?היא לא ישיבה חסידית נכון?

אני מכיר רק כמה חברה שלמדו שם.

הם לא חסידיים.

אולי קצת..

הישיבה בשילה לא הייתה "חסידית" בהגדרה,

אבל הייתה תקופה שהרב ארל'ה הראל עמד בראשה והביא איתו את האווירה הרמתגנית..

אבל על מה שהיא הייתה אפשר למצוא כאן

http://www.yshilo.co.il/

בגדול עכשיו אין שם ישיבה(ישיבת הסדר)
מכינת מעלה אפרים התאחדה עם ישיבת שילה והפכו להיות מכינה ישיבתית מעלה אפרים-שילה!!
מבחינת תלמידים: כל התלמידים חוץ מ- 3 - רווקים + בערך כ- 10 אברכים הם תלמידי המכינה!
ככה שהסגנון שלהם הוא מכינה לכל דבר.


לגבי חבר'ה שלמדו עד שנה שעברה בישיבה את יכולה לדבר איתי...למדתי שם!
ודרך אגב בגלל כל מיני תהפוכות שעברו על הישיבה עד שהיא נהייתה השנה למכינה - אז לא היה סגנון מייחד אלא חבר'ה מיוחדים

מלונות כמובן  שאין.

יש מקום מאוד נחמד יש שם דשא ואגם המקום נקרא "פארק ענבה"

זה נמצא בכניסה של מודיעין מכיוון לטרון (כניסה מכיוון דרום).

זה פארק נחמד, אבל פתוח, אז די קר...

וזה חמש דקות מהקניון.

http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=44767

אבל ממש אין בו מחסה!! אז אם מתחיל לרדת גשם די באסה..

וגם הוא פתוח אז נראלי יותר קר שם מברגיל.

על מקומות סגורים במודיעין.. וחשבתי וחשבתי ואימצתי את ראשי ואת ראשם של בני משפחתי ולא הצלחתי למצוא. (ואנחנו מכירים את מודיעין די טוב!!)

המקום הסגור היחיד שהצלחתי לחשוב עליו זה- התחנת רכבת. יש שם ספסלים ויכול להיות נחמד לשבת שם. ויש גם מחוץ לתחנת רכבת ספסלים אם רוצים מקום פתוח..

[ויש כמובן את הקניון למי שאוהב להיפגש במקומות כאלה..]

יש בית קפה שנקרא ריסטרטו בר. זה בית קפה נחמד ואני כמעט בטוחה שהוא אפילו כשר למהדרין. למי שמכיר את מודיעין הוא נמצא במרכז סלומון סנטר שבשכונת השמשונים.

יש גם בית קפה אנג'לו אבל אני לא יודעת מה הכשרות שם. זה נמצא ברחוב עמק דותן.

אני ניסיתי לחשוב על מקומות סגורים בלי אוכל. אם רוצים אוכל אז יש יותר....

לק"י

סתם.. אולי הוא היה נבוך, ולכן הוא דיבר בלי הפסקה?!

לעניות דעתי, תבדקי טוב עם מישו שמכיר אותו את הנושא הזה (כי זה באמת נשמע מוגזם).

זה מה שקרה בסופו של דבר, הרגשתי כמו פסיכולוגית שרק צריכה להקשיב למטופל שלה.

ב"ה זה נגמר.

אני מקווה שימצא את הזיווג שלו בקרוב...

נראה לי שזה מה שתוקע אותו וסתם חבל עליו...

לכוון אותו? להעיר אותו? להביא אותו למודעות עצמית?

אבל לא נעים לי אם הוא ידע שזה בא ממני.

ושווה לצאת לראות איך הוא בפגישה.

תגידי מה את מחפשת, יהיה קל יותר לענות לך האם הישיבה הזאת היא כזאת או לא

בכל מקרה, כמו שכבר נאמר כאן עשרות פעמים

אם תבררי על הישיבה ולא על הבחור

1. תגשי להצעות לא מתאימות לך

2. תפסלי בחורים מתאימים לך

את באמת רוצה את זה?

מה את רוצה לדעת ?

בס"ד

הרב נריה מנצור -0544551332

לישיבה 

יש כאלה שהקושי שלהם הוא למצוא את הזיווג

ויש כאלה שמתווספים לזה עוד כמה קשיים בדרך, כמו הורים

שמכבידים. 

לפי מה שכתבת ההורים מפעילים עלייך דרישות ולחצים לא לעניין

וזה באמת קשה ולא נעים.

כמו שלגיטימי להתעלם מהמראה החיצוני, זכותך גם להחשיב את המראה 

הבהיר, אם זה חשוב לך זה בסדר גמור. 

ולהציב תאריך יעד + איום (=אולטימטום) לחתונה??!! 

בהצלחה. 

מסויים..תודה רבה

יכול להיות שהם מתכוונים שעד גיל מסוים קשה לך להתנהל כלכלית.. ומגיל מסוים הם כבר מצפים מימך לעצמאות כלכלית.. וממילא גם פחות עזרה..

?!?!

יותר שוב מהיופי (וזה לא "שווה"..).

אבל אם יש משהו "חיצוני" שאינך מצליחה להתגבר עליו (ובאמת, אין מה לומר: בהיר או לא, זה לא "חשוב" ולא אומר כלום על האדם, כמובן) - אז אין מה לעשות כל זמן שזה כך. לא מתחתנים "בכח". "ואהבת לרעך כמוך" - צריך מישהו שתמצאו חן זה בעיני זה.

דומני שאינך צריכה חשוש יותר מידי מה"אולטימאטום", כי הורים שכ"כ איכפת להם שתתחתני - יעזרו לך גם אח"כ. אבל תקחי מזה את הרצינות שבה הם רואים את הענין, ואל "תתבטלי" מלחפש מישהו לטעמך. אכן, הכל בידי שמיים, אבל צריך להשתדל כדי לקבל אותו.

כמובן שאייני מתבטלת...כשיש הצעות, בודקים , מבררים, ובמידה ונשמע מתאים-נפגשים..

או יותר.. אני שמתי לב לשניים..

המראה- הכי לגיטימי שיש!! הילה צריך להיות לך כיף ונעים להביט בבן זוגך! ושלא יגידו שמראה זה שטויות ומתרגלים.

אני מתארת לעצמי שאת מקפידה על המראה החיצוני שלך,, אכפת לך מהמראה שלך, ולכן את גם מחפשת בן זוג שיענה על הציפיות שלך..

הכי לגיטימי שי! 

לא כל האנשים שמים ככ על חיצוניות.. אז הם לא שמים ככ על החיצוניות של בן הזוג מיצד אחד.. אבל גם לא אכפת להם ככ מהמראה שלהם עצמם..

את מבינה למה אני מתכוונת? תסתכלי בסביבה שלך, יש אנשים שיותר חשובה להם אסתטיקה, אז הם גם יותר יחפשו את זה.. כי הם כאלה!!

הכי לגיטימי שיש!!

והדבר השני: כתבת על האולטימטום.. הזוי.. סליחה שככה אני אומרת...

אם זה היה נוסחה אז סבבה..

 אבל לא עושים ניסויים בבני אדם.. בני אדם הם דינאמים.. וקשה להחליט על פרק זמן קצוב..

יתכן שזה הפער הבין דורי.. בדור הקודם, של ההורים שלך כנראה, כל הנושא היה יותר קל,, כי היתה פחות ציפיה,, פחות חיפשו דברים.. חיפשו שהקשר ישרוד.. הקימו יחד פרויקט משותף: משפחה,, שותפים לעסק..

שותף לעסק יותר קל למצוא..(נראה לי אני מגזימה.. אבל הכיוון הוא נכון לענ"ד.. היום מחפשים דברים שפעם לא חשבו עליהם..)

לכן קשה יותר לומר היום: עד תאריך יעד זה וזה.. את מתחתנת..

אפשר להתפלל ולקוות ולעשות מאמץ..

תדברי עם ההורים שלך.. תאמרי להם שאת גם מאוד רוצה.. אבל לא תמיד זה אפשרי.. ואת לא מתכוונת להתפשר על דברים שחשובים לך כדי להתחתן מהר..

 עדיף עוד שנה לבד בחיפושים ואושר עד 120..

 מאשר...

תשלימי לבד..

ב"הצלחה!
 

ותתפללי!!!

יהיה טוב! שהאופטומיות לא תלך לנוח!!

סורי על החפירה.. מקווה שהיה במקום..

נערה יקרה.

השאיפות והציפיות החיצוניות לעיתים הן ציפוי חיצוני שבמשך חיי הנישואים מתבקע! ואז צריך להיזהר שלא להישאר עם אופי קלוקל שמאמלל את חיי הנישואין. לכן חשוב בתפילותייך להפריד בין עיקר לתפל! מאידך חשוב שתהיה מציאת חן שאינה תלויה דווקא ביופי אוביקטיבי אלא היא אישית וייחודית לכל זוג וזוג. לא לחינם אין להתחתן לפני שרואים ומכירים את בן הזוג. ולעיתים הנראה החיצוני הופך להיות ראוי ואהוב כשמכירים את פנימיותו היפהפיה.

                                                                          בהצלחה בבחירה לנישואים נצחיים!

וכמובן, ההורים עם כל הלב והנשמה הם כבר בחרו את שלהם. כדאי וראוי להתיחס בכבוד וברצינות להכוונותיהם, אבל הבחירה ניתנה בידייך בלבד!!!

שכל הבחורות שהוא מכיר כבר נמצאות בשק?

אני מהאנשים שחושבים שלהכל יש סיבה.

לא כולם ברורות ונהירות, אבל הן קיימות....

השלב השלישי – רעייתי ,  שלב הנישואין בו בני הזוג קשרו את חייהם יחד בע"ה בקשר אומן ובר קיימא לבנין עדי עד . ב"ה תמיד יש לאן להתקדם ולקדם את הקשר , הזיווג  ולהגיע לדרגה השלמה והנעלה ביותר של "אחותי " .

השלב הרביעי – "אחותי ",  אחות מלשון איחוי כשמאחים בין שני גופים נפרדים והופכים אותם לאחד .
זהו השלב בו שני בני הזוג הפכו לאחד  כשהקשר בין בני זוג הוא נפשי שמבטא איחוי בנשמות.

בתחילת מסכת סוטה מובאת גמרא מפורסמת :
" א''ר שמואל בר רב יצחק כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי
אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנא'  כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים
אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן
וקשין לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר  אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות
איני והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול
יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני
לא קשיא הא בזוג ראשון הא בזוג שני:

בשם האר"י הקדוש מובא פירוש  לישוב מסכת סוטה  " ל"ק הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני "
שזיווג ראשון הוא בשמים לפני שירדו הנשמות לעולם הזה והופרדו בגופות ובשמים הזיווג הוא קל מאוד
אבל זיווג שני הוא כאן בעולם הגופות שיש מפרידים ומעכבים בין הנשמות להתאחד . ולכן קשה לזווגם .
לעיתים המפרידים נובעים מעיכוב פנימי בבני הזוג ולעיתים זהו עיכוב חיצוני או אף שניהם יחד .
 

בפרשת בראשית  כתוב שהיעוד של איש ואשה הוא "והיו לבשר אחד " .  
אמנם פירש רש"י שם בפשט שע"י הולד שנוצר על ידי שניהם, נעשה בשרם אחד: , כלומר ע"י הילדים . 
אך התורה מציינת במספר מקומות שלדרגה זו ניתן להגיע גם קודם הילדים כפי שראינו  מהאבות והאמהות ע"ה
לדוגמא כשבפרשיות  "לך לך"  "וירא " אברהם אבינו ע"ה ושרה אמנו ע"ה מכנים האחד את השני אח ואחות :
"אחי הוא"  "אמרי נא אחותי " ,  וכן יצחק אבינו ע"ה עם רבקה אמנו ע"ה בפרשתנו פרשת  תולדות .:
[ז] וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא
כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא: 

ע"פ פשט המקרא ,  הקריאה ההדדית בשם אח ואחות מהווה הסחת דעת מפרעה או אבימלך ,
אך ברובד היותר עמוק זו היא האמת. יש להזכיר פה את האימרה המפורסמת של רֶב אריה לוין זצ"ל 
כשנפגשו הוא ואשתו עם הרופא ואמר  " הרגל שלנו כואבת " .   בפרשת ויצא מובא שיעקב אבינו ע"ה
ורחל אמנו ע"ה הגיעו לדרגה זו כבר כשנפגשו כשאמר לה "כי אחי אביה הוא " .
 

לסיום , הרובדים בכל שלב מארבעת השלבים הם רבים מאוד , אם לא אינסופיים ובע"ה תמיד מגלים עוד ועוד . 
מה שמעלה ומקדם אותם הוא ענין ההתחדשות כך שגם לאחר זמן מה  מתגלה נקודה נוספת או יותר
בכל אחד מהשלבים הנ"ל שמחזקת ומעמיקה את הזיווג  . לעיתים זה בא בתגובת שרשרת של דומינו
כאשר התאומיות הזהה / משלימה מתחזקת כך שכתוצאה ממנה היונתיות [ולא יוניות לפיזיקאים שביננו  ] 
מתגברת ומעמיקה וכתוצאה ממנה נקודת הרעות  עד לשלב האחותי .
 

יהי רצון שבעזרת השם יתברך  כל אחד ואחת מאיתנו יזכה להקים עם זיווגו/ה הטוב וההגון בית נאמן בישראל
בנין עדי עד , ולהגיע יחד עם זיווגו ההגון לכל אחד מהשלבים הנ"ל ולשלב ה"אחותי" בתמידיות והתחדשות
במשך כל ימי חייהם הטובים והארוכים יחד עד 120 שנה ועד בכלל .