פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1409)

עדיפות לעדינה ולבבית - "בת מלך פנימה".

ברור שיש דברים בסיסיים שאשה יותר טובה בהם

ותמיד אפשר גם יחד

הייתי חייבת...

אז לא,

אני לא רואה ככה אותי בתור אישה...

לא חושבת שמישהי (בימינו) דמיינה את עצמה ככה כשהיא היתה צעירה.. זה בא באופן טבעי עם היותך אמא ואשה לבעלך כמדומני (:
ומעריצה של אבא, למה לא שאלת גם את הבחורות? יש מצב שאני רוצה בעל כזה (לא לא, לא באמת =))

שממש כן רואות את עצמן ככה..

וגם "בלבוסטה" זה לא סותר..

בס"ד בר"ה

הולכת לעבוד שיפוצים, חוזרת מותשת, שותה בירה וסיגריה, והולכת לישון???

אימא שלי היא בלבוסטה למופת ובשלנית בחסד עליון. כשהתחתנתי עם אשתי, ראיתי שבישולים זה לא הצד החזק שלה, אך מאידך הרגשתי שאני כן יכול להשתלם ולהצליח בתחום. בעזרת ספרי בישול, אינטרנט ועצות מאימא לאט לאט נכנסתי לעניינים, ועכשיו אני זה שמבשל את הכול בבית.

אבל כן, אומרים שדרך אל ליבו של גבר עוברת דרך הקיבה שלו.

אבל אני מניח שיהיה אפשר להסתדר גם בלי זה (לפחות כל עוד זה לא קיצוני).

אינלי עניין באשה מושלמת, אשמח כמובן שיהו בה מעלות טובות וכו אבל לא בקטע של יודעת הכל.

אשה לא חייבת לדעת הכל, אבל היא כן חייבת, או ליתר דיוק הבית והמשפחה חייבים, שהיא תהיה אחת שיודעת להתארגן עם המשימות.

לדוגמא: אם היא לא יודעת לתפור, זה בסדר אם היא זוכרת להעביר את הבגד הדורש תיקון לתופרת תיקונים.

אם היא לא אוהבת, או אינה יודעת לאפות, אבל יש בבית עוגה קנויה, זה גם בסדר.

לניקיון היסודי אחראית העוזרת - העובדת לפי הוראות האשה (שאולי נשארה לעובד עוד שעה במשרד כדי לממן את העוזרת) - אבל עדיין המושכת בחוטים זו האשה!

אבל כשאשה אינה מצליחה להתארגן עם המשימות, ופתאום הגיעה שבת - והיא לא התארגנה, פסח נפל עליה ממש בהפתעה, היא חשבה שיש עוד שבוע עד בדיקת חמץ והמטבח עדיין לא מוכשר וכו' וכו',

אז אפשר לחשוב על עוד דוגמאות, אבל זהו מתכון בטוח לקשיים בשלום בית, בגידול הילדים ועוד ועוד.

גם כשיש לאשה הרבה מאד מעלות ברמה האישית, המקצועית וכו' - הן אינן יכולות לחפות על כך שהיא לא מצליחה לשלוח את הילדים בבוקר בזמן, עם בגדים נקיים, סנדוויץ וכו'. או על כך שאין בארון חולצות נקיות, ארוחות צהרים מוכנות וכו'.

אני יודעת שיהיו כעת כאלה שיקפצו ויגידו שזה לא התפקיד ההכרחי שלה, וגם הבעל יכול לבצע חלק גדול מעבודות הבית,

ואף על פי כן, כאשר האשה מאורגנת ושולט במצב - גם העזרה של הבעל יעילה יותר, וממוקדת יותר.

ומה לעשות - עדיין עיקר התפקידים בבית הם של האשה, והבעל מושיט יד ועוזר - אבל עקרת הבית זו האשה.

אפשר לדפדף בכל מיני שרשורים בפורום השכן (נשואים טריים) ולראות את המצוקה שנוצרת כשהאשה אינה מצליחה להתארגן.

כיום, אין שום מניעה לחלק את המשימות הללו,

אני לא רואה בשום משימה שהזכרת:

משימה נשית

פשוט לא.

אני רואה בכל המשימות לעיל - משימות קודש! משימות נשיות!

ב"ה

מסכימה עם כל מילה

אם היית שואלת אותי לפני שהתחתנתי- הייתי עונה תשובה נאיבית, שצריך לחלק את התפקידים, שגם שגבר צריך לעזור בבישול ונקיון (כמו אבא שלי למשל), שאנחנו לא חיים במאה ה18.

אבל היום, אחרי 5 שנות נישואין- אני בהחלט מבינה דברים אחרת:

1. מאוד חשוב שאישה תדע לבשל, שהבית יהיה מסודר, בכדי שהבית יהיה מקום שנעים לחזור אליו. עם כל הכבוד לקידמה ולשוויון בבית- עלולות להתפתח מריבות בין בני הזוג על רקע הנושאים הללו- ואכן, רוב המריבות שלנו הן בנושא הסדר בבית. כבר שנים.

2. והרי תובנה של השנה האחרונה: אני מגיעה ממנטליות מסוימת, ובעלי מגיע ממקום אחר. הוא מצפה מאשתו לדברים שהוא התרגל אליהם בבית.

אפשר לזלזל בכך ולחשוב שהמודל המשפחתי שבבית הוריו פרימיטיבי, ואפשר לבוא לקראת הבעל ולכבד את משפחתו ולמצוא את הדברים שטובים שיש אצלם.

אני מאוד מתרשמת מכך שאחותו הקטנה של בעלי עוזרת לאחים הגדולים בטיפול בילדיהם ,מאז שהכרתי אותה לראשונה כשהייתה בכיתה ט'! (מקלחות ביוזמתה, מאכילה ומלבישה, מגיעה בחופשות לעזור). ברור שהיא למדה בבית איך להיות "בעלבוסטה" שכזו, ואני לא הייתי כזו אפילו בתור אחות גדולה!

בקיצור,

מניסיון- צריך להתגבר על האגו, ולהפוך את הבית למקום שכיף לשהות בו, ולא לסוג של דירת שירות.  ו... זו לא בושה להיות אחראית לצרכים החומריים בבית, זו זכות להשרות בו אווירה נעימה.

גם אם הבעל עוזר מאוד וזה רצוי- האחריות על הבית היא על האשה והיא זו שהופכת אותו למקום חם ונעים. והאחריות על הפרנסה והחוץ על הבעל- גם אם אשתו מרויחה יותר ממנו.

במצרים עבודת פרך נחשבה גם עבודת נשים שהכריחו גברים לעשות.

אחרי שאמרתי לו שחשוב לי שעול הכלכלה והפרנסה יהיה על הבעל, שגם אם אני אעבוד- שהאחריות הכבדה יותר תהיה עליו, הוא ענה:

תראי, אני מתכוון ללמוד אבל אני אהיה אחראי להחליט מה עושים עם הכסף שתרוויחי.

?????????

יש שיגידו שאני פרימיטיבית מיושנת וכו' (אעפ"י שזה לא איזה מודל שראיתי אצלנו בבית)

לי חשוב שבעלי יקום מוקדם בבוקר יתפלל ילמד תורה וילך לקיים את מה שהוא התחייב בכתובה, לזון, לכלכל ולפרנס ולדאוג לרווחת הבית..

ש"העול" הזה יהיה עליו.

ומבחינתי שהתואר שלי יעלה אבק ולא אעשה בו שימוש..

שאני אוכל לגדל את הילדים שבע"ה יהיו ולדאוג לבעלי ולילדים לאוכל טרי כל יום..

ולבית נקים שכיף לחזור אליו ולשהות בו.

לחיות חיים פשוטים ושמחים..

לא יודעת כמה אני "בלבוסטה" כמה אני יודעת טוב לבשל לכבס ולנקות..

אבל אני יודעת שיותר חשוב לי להיות אמא טובה ואישה טובה..

להיות עיקר הבית.. נראה לי שזהו תפקידה של האישה 

גם עם כל השיוויון וכו' וכו' שקיים היום 

אומרים כל כבודה בת מלך פנימה..

כך שהכל צריך להיות מתוך צניעות וענווה!

---------

רק איפה מוצאים בחורים כאלה?? 

שהיפה, המוכשרת, החכמה והזריזה לא בטוח היו בוחרות בגבר חסר הכשרונות הזה

אישה שעובדת עד מאוחר או שהיא סטודנטית- אי אפשר לצפות ממנה להגיע הביתה ב6 ולהתחיל לתקתק.

מקסיממום זה להכין כמויות אוכל בשבת ולהקפיא...

באותה המידה שחשוב לי שאני אהיה מסוגל (במידת הצורך כמובן,לא בהכרח) להיות מפרנס יחיד ולפרנס בכבוד,לדאוג לתחזוקת הבית וכו'.

או כמו שאומר הרב אלייקים "האשה שר הפנים, הגבר שר החוץ".

אני מכבס ותולה, מבשל, ומרגיש נהדר עם זה.

יש לרעייתי מספיק דברים לעשות.

ואני כן חושבת שזה תפקידה של אישה לדעת את כל הנ"ל.

זה לא אומר שמישהי לא בסדר אם היא לא - 

אבל זה נושא שבעיני מעצים אישה ומאדיר אותה!

בס"ד בר"ה

וכמו שכתב  a-a-a

כל מילה!

תקנו אותי אם אני טועה אבל מסתמא כל בחורה ממוצעת יש לה את היכולות והרצון לנהל בית משלה

אז לא כולן פרפקציוניסטיות אבל בגדול כולן נשות חיל כל אחת בדרכה ובייחודיות שלה .

תודה רבה!

מבחן האמונה.. אחד המבחנים היותר קשים והבלתי נגמרים לעולם.. בייחוד כשלעיתים קרובות מדי לא מבינים מספיק את השאלות.. בע"ה, בתקווה לעבור אותו ברגע הבא בציון ראוי שיעזור להתקרב יותר אל אבא שבשמים 

סתם, בכללי, דייטים טובים הם דייטים זורמים, תשתדלי שזה יזרום לך הדייט.

1. באולינג

2. משחקי קלפים

3. מפגש עם האחים שלו

4. שבת יחד במקום נייטרלי

5. לדוג דגים

6. החלקה על קרח

7. ארץ עיר חי צומח..

8. לבנות מגדל קלפים (ולהפנים את המסר שלוקח הרבה מאוד זמן לבנות משהו וששניה אחת יכולה להרוס הכל)

9. ללכת לשיעור במכון מאיר

10. ללמוד יחד חפץ חיים/מסילת ישירם

בהצלחה לכם!!

עוד יהיה טוב...

משתתף!

בס"ד בר"ה

אבל אפשר את זה>>>>>

הלוואי ותמיד רק תחייכי...

(אבל אם הבכי הזה הוא מלב נשבר, אז סבבה )

בבהירות איך הכל - לטובתך!

|חיבוק|

לי היתה בעיה הפוכה בגיל 18, אבא שלי נורא רצה שאתחתן ואני משכתי את זה עד היום לא יצאתי יותר מידי

התקשרתי אליהם ו"קבעתי" איתם שיחה (אמרתי: "שלום אמא, מה שלומך? תקשיבי, אני צריכה לדבר איתך ועם אבא על איזה עניין. אז אם אתם בבית - אקפוץ הערב..."). וככה אחרי שאחיי הקטנים הלכו לישון, שוחחנו לנו. לגבי שאלותיך הנוספות:

א. כן. זה נראה לי בעייתי להתחיל לפני שאומרים להם, לפחות בגילך. מצד הכרת הטוב נראה לי שזה פשיטא שצריך ליידע אותם כשמחילים "להזיז עניינים" בכיוון. לא צריך להודיע על כל יציאה ויציאה ולתת להם דו"ח, אבל כשמתחילים, בפרט בגיל צעיר, צריך ליידע. אני גם חושבת שעצם הדיבור, שמיעת חוות דעתם וכו' חשובה בגיל הזה.

ב. היו קצת חששות. איך יגיבו? האם יתמכו/ ינסו לשכנע אותי לא לעשות את הצעד הזה וכו'.

בנוסף את צריכה לחשוב אם את באה אליהם ב"בקשה" ש"יאשרו" לך את תחילת התהליך, או ב"הודעה". כי אם את "מודיעה" וההורים מתנגדים באופן קיצוני, לא תהיה לך ה"זכות" לבקש/ לדרוש מהם דברים מסוימים. אין לי כח להרחיב, אולי מאוחר יותר.

זו דעתי האישית בלבד. יש שיחלקו עליה.

עד לפני לא מזמן...

השאלה היא את שנה ראשונה או שנייה.

כשאני הייתי שנה שניה, האמת שהתקשרו אליי להציע וזה די נפל עליי בבום.  אמא שלי כאילו כן ידעה מזה שהם הציעו כי קודם התקשרו אלייה. חשבתי על מלא והחלטתי שעכשיו לא... אמרתי לאמא שלי שהחלטתי שלא וזהו.. לא משנה שהיא לא ממש קיבלה את זה אבל בסדר... אחרי איזה חצי שנה, החלטתי שכן והתקשרתי לזאתי שהציעה, אמא שלי לא ידעה שהחלטתי לחזור לזה.. וסיפרתי לה רק אחרי שהייתה הפגישה השנייה {האמת שזה יצא ממש שחתחנו אבל זה לא קשור כ"כ..}

נכון.. זה קצת מסובך והייתי {ועדיין} צריכה להמציא סיפורים כל פעם כי לא רציתי {וגם עכשיו אני לא רוצה..} שהיא תדע... אבל לפי איך שנראלי זה שווה...

תחשבי איך תיהיה התגובה שלהם ואם את רוצה אותם בתהליך הזה שלך... זה האמת תלוי גם בהורים.. יכול להיות הורים שלא יציקו וירצו לדעת כל דבר אבל יכול להיות שכן.. את מכירה אותם...

זה מה שיש לי להגיד בנתיים.. כמובן שאת מוזמנת תמיד לאישי או לשיחה אישית...

בהצלחה!!!

בעיתו ובזמנו בעז"ה...

רק כשהיתה הפגישה אמרתי לאמא שלי שאני הולכת לפגישה. ואז היא התלהבה ורצתה לדעת פרטים

ההורים שלי הציעו לי, בגיל 19, להתחיל לצאת, אבל אני ממש לא הייתי בראש... (בסוף כמובן נכנעתי והסכמתי לשמוע את ההצעה שעמדה על הפרק. ה' מכוון הכל בצורה הטובה ביותר עבורנו => כנראה שהיה לי טוב להתחיל לצאת אז... עדיין לא מבינה עד הסוף את התועלת, אבל אני מאמינה שהכל לטובה).

אז כמו שאת מבינה - לא ממש התנסיתי במה שאת מדברת.

מה שלי נראה: חכי קודם להצעה מתאימה, ואז דברי עם ההורים שלך (כי אם הם לא בעד - חבל שתלחיצי אותם סתם בעוד שאין הצעה בינתיים ומי יודע מתי יתחילו לזרום אלייך הצעות. בעז"ה בקרוב!!! אבל את לא יודעת מתי בדיוק, ואם ניתן לאפשר להם "לישון בשקט" עוד לילה/שניים/שבוע/שבועיים וכו' - למה לא?).

בעז"ה כשתעמוד הצעה מתאימה על הפרק - ספרי להורים שלך (בלי לחץ!!! ) על החלטתך (שאת רוצה להתחיל לצאת) ותשתפי אותם (כמה שתרצי) בהצעה הנוכחית (שיהיו רגועים שאת לא יוצאת סתם עם בחור מהרחוב, אלא קיבלת הצעה ממקור נאמן והצעה מתאימה, ואת שקולה וכו').

אני חושבת שכן חשוב שההורים ידעו על החלטתך (א. הם ההורים שלך. לעניות דעתי, מינימום הכרת הטוב זה לשתף אותם בצעד המשמעותי שאת בוחרת לעשות. למצוא חתן זה לא כמו למצוא חצאית ליום חול. זה לא אומר שאת חייבת לשתף בהכל. ממש ממש לא! אבל לשתף שאת מתחילה לשמוע הצעות, ואולי גם אח"כ לעדכן מדי פעם אם את יוצאת או לא, אם טוב לך בגדול או לא וכיוצ"ב, ב. בשביל השקט הנפשי שלך. ההרגשה שאנחנו מחביאים סוד מפני אנשים הקרובים אלינו - מעיקה, מטרידה).

אני לא חושבת שיש לך מה לחשוש מתגובות הורייך.

גם אם לא ימצא חן בעיניהם שאת מתחילה לצאת - ישמחו על כך ששיתפת אותם.

בסופו של דבר, ההחלטה אם לצאת או לא - תלויה אך ורק בך!!

(אבל אל תשכחי בהמשך הדרך לשמוע את דעות ההורים. לשמוע, ולאו דווקא לקבל. למה לשמוע? כי הם מכירים אותך מאוד, אוהבים אותך, רוצים בטובתך, בעלי ניסיון ו-כי זה חלק ממצוות הורים שאנחנו חייבים בה).

שיהיה ב"הצלחה רבה!!!

אל תשכחי לעדכן איך היה 

"אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנא' (תהלים קכה, ג) "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים" אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף. שנאמר: (תהלים סח, ז) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות: איני(האם באמת כך הדבר?)? והא (והרי) אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני?! לא קשיא- הא בזוג ראשון הא בזוג שני."   (סוטה ב.)

רש"י: זוג ראשון: לפי המזל.

        זוג שני: לפי מעשיו. וקשה לזווגן, לפי שאינה בת זוגו. 

אז זו לא רק הרגשה שלך..

 באמת בכל בית כל ההורים לחוצים מכיוון שילדיהם עדיין רווקים?!

נדמה כאילו זה תלוי בנו , ואנחנו פשוט לא רוצים..

ספתא שלי. (שם שם) 

"נו... מה שלומך??" (מלווה במבט דרוך)...

רק תבינו איזה סיוט מההורים

לא ממש חושבים שזה אשמתנו אבל לראות את הצער זה אפילו יותר קשה.

אוף.

אם הייתי רווקה בלי לראות את זה נראה לי שבאמת רוב הקושי היה נעלם.

בס"ד בר"ה

"יש לך חברה?"

היא כזאת תמימה וצדיקה, היא לא יודעת כ"כ עברית, אז היא שואלת את זה חצי בעברית חצי בערבית, בשיא הפשטות 

"יש לך" (בערבית) "חברה" (בעברית)

הלוואי ואזכה לרבע מהתמימות שלה

אפילו לפעמים אומרים אמרות כמו "אל תדאג, אתה לא צריך להלחץ להתחתן בקרוב, אתה ב"ה עדיין צעיר"

אין על ההורים שלי 

(שכמעט) כולם מתחתנים... 

"ללא ידיעת המועמד!"

תמיד עולה לי בראש ההורים החרדים שבוחרים לילדים שלהם את השידוך בלי להתייעץ איתם יותר מדי 

(זה היה בשביל הצחוק, באו לא נדון אם זה נכון או לא)

נראלי נסחפת נשמה צפתית (אין ככ הרבה שדכנים!!!)

אכן מעוניינת,

את יכולה לשאול אם יש לו ענין לנסות להכיר "בצורה רצינית, למטרה רצינית"..

ואם את מתביישת ישירות - אפשר שחברה תשאל, לאו דווקא "בשמך".

אח"כ - זה כבר המשך "רגיל".

באמת אין ענין "למשוך" יותר מידי במצב לא ברור. התחיל יפה, כעת צריך לראות לאיפה הענין..

לשאול אותו איך נראה לו,

בלי להגיד שאת שלחת. כאילו מיוזמתה..

זה דבר מקובל.

ומן הסתם הוא ישמח.

[אם בהמשך תחליטו להתחתן - אז כבר תוכלי לספר שהיה לך לא נעים לשאול אם הבנת נכון את "רמזיו" ולכן שלחת באופן אנונימי...]

לרפואה שלמה בקרוב בימנו -

אודליה נחמה בת מיכל

ציפורה בת פרידה

חנה הדסה בת זהבה

יהונתן בן נאוה

נועם אברהם בן רויטל

יעקב חיים בן אורית

אלישע בן מרב

תודה רבה-רבה והמונמון מזל טוב!!

אז איך זה שליש גן-עדן?

איזה כיף זה לראות את זה,

לדעת שאתה שותף בהקמת בית 

לדעת שבזכותך (עם הרבה ס"ד) לחבר שלך להיות מאושר

הרגשה ממש מרוממת!

שיהיה להם בעז"ה הרבה מזל טוב

ולכם מגיע יישר כוח גדול!

בוודאי שהסיפור איננו אמיתי

אני לא מאמינה שיש כזו אהבה עצמתית.

שקיים כזה ניתוח מתקדם של השתלת עיניים בשלמותן...

אבל באמת מסר חשוב

יש הרבה מאוד עצבים לחבר

הרפואה כיום עדיין לא יודעת לעשות את זה!

אבל בעל מסר עצום. או בעצם הרבה מסרים וכל אחד יחשוב לעצמו את הלקח

"אורות הכרך"

גם שם היתה עיוורת, (מוכרת פרחים) וגם שם צ'רלי צ'פלין עזר לה להשיג כסף לניתוח, וגם נכנס לכלא בגלל זה,

כשהיא ראתה אותו אח"כ, כשיצא מהכלא, היא ראתה שמדובר בקבצן עלוב והשפילה אותו, הציעה לו פרח...

בסוף היא מגלה שזה הוא (היא זיהתה את מגע ידו בידה)

ואז יש את הסצינה שנחשבת הכי מרגשת בתולדות הקולנוע

נראה לי שהסיפור משם...

ואגב, לא קלטתי את המסר, אפשר הסבר?

לשמוח!

1. הקב"ה נתן לכם בינה לדעת שזה לא זיווגכם.

2. עברת עוד תחנה במסע לעבר האביר

3. למדת על עצמך במהלך הקשר

לשמוח על כל אלו

להתעצב כי זה כואב

אז כנראה שזה תלוי בך! יאלללללללללללה תשמחי!!!!! ב"ה שהגעתם למסקנא הזו עכשיו, לפני שיהיה מעט מאוחר!!!!!!!!! (וזה לא אומר שזה לא קשה וכואב..)

אבל שהשמחה בעז"ה לא תעבור!

אבל אני ממש מבין אותך

הכאב הזה ממש חזק

הדברים שכתבתי מעט מעדנים בשכל את הכאב

ברגש? זה עדיין יהיה קשה

לאט לאט ה' ישלח רפואה לרגש 

יש לו דרכים מיוחדות לעזור לנו!

תודה 

חילוני? <צ>

בקיצור- איזה סגנון? ואיזור..?

בת אל גרינשפן - 025386218

לדתיים-תורניים.

ובתור תושבת המקום- עם כל הכבוד לשבת חיי שרה,

תבואו למערה בימים יותר רגועים, שאשכרה תוכלו להיות במערה

להתפלל נורמאלי ולא עם עוד 10,000 איש.... 

זו דעתי האישית בלבד!!!!

(ומי שכן רוצה לבוא מוזמן להביא את השק"ש שלו ולבוא להתארח....)

זה יכול להיות חולצת פולו עם דגמ"ח או החולצה מהסיום קק"צ שלו..

שיבוא איך שהוא, בלי תחפושות! (תרתי משמע..)

ברור שאקדיש מחשבה, אתאפר וכל מה שקשור לזה,

אבל אהיה אני, ולא מי שאני רוצה שהוא יחשוב שאני...

ב"ה

לפעמים אומרים אנשים "אנ יהכי אמיתי ולכן אני אגיע זרוק.."

הבעיה היא שפה אתה / אני לא מכבר לא את השני ולא את עצמך,

לשבת אתה תתלבש בצורה מכובדת? לפגישת עסקים אתה תגיע בצורה מכובדת?

אז למה כשאתה מנסה למצוא את מי האחת שאתה רוצה להיות איתה לשארית חייך אתה לא מתנהג בהתאם?

אין לי בעיה שאתה רוצה להיות אמיתי יש לי בעיה שאתה לא מכבד את השני..

לילה טוב!

בתפילה שנצליח להיות אמיתים וכמאמר חצרוני " ילדים נולדים אמיתים יש להם רק בעיה אחת הם לאט לאט גדלים.."
 

ודיון ארוך שהתפתח שניסינו להבין מה זה "בגד של חול המועד"..

בעיקרון אני חושב שצריך לבוא עם בגדים של יום חול -שנראים הכי טוב שאפשר..

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t389620

בגד רגיל שלובשים ביומיום אבל מהיפים ולא מהשמאטעס..

טופי תות את אוהבת לעשות שאלות סקר לראות מה חושבים ואחכ מגלה מה את....

נכון?

אני לא רוצה שתושפעו מהדעה שלי....

ושזה לא יהיה שירשור בנוסח של בעד ונגד.

מענייין אותכם לשמוע את הדעה של חברה שלי ובעלה?

החברה שלי טענה שהגבר מצפה לראות באיש את הטופ שבטופ.

כלומר- הכי יפה והכי מושכת. וכן, עם בגדי שבת ואיפור מושלם, ופן (בעעע)

וכמה שזה אולי נשמע הצגתי אבל זה מה שגבר רוצה לראות, וזה גם משפיעה על התוכן של הפגישה, כשאת נראית הכי טוב שלך את גם מתנהגת בהתאם, וכו' וכו' וכו' בלה בלה בלה.

מה אני חושבת?

לא יודעת למה כל הקטע של הבגדי שבת נראה לי מטומטם לחלוטין,

אבל לא בהקצנה של חולצה של סניף. כאילו בגד של יום חול שנראה טוב.

(למרות שאם זה תלוי עם מה אני מרגישה הכי טוב- אז אני אצטרך לבוא עם חולצת פיג'מה... ואין מה לדבר על איפור. אבל פגישה זה לא הליכה, אז אני אכבד את המעמד עם בגד מתאים.)

לא אל תבואי עם חולצה של הסניף.. במיוחד לא בחודש ארגון זה יהיה מוכתם..

חחח ומוזר לי מה שהבעל של החברה אמר..

למה?

אני אוהבת להתלבש בדכ יפה.. זה עושה לי טוב...

וכמה בחורים אמרו לי: את יותר מידי מטופטפת,, זה הפריע להם..

ואני בנורמה מבטיחה לך!

אבל אני מניחה שבדכ נפגשים בתוך המגזר שלך.. ככה שאמור להיות איזשהו "תאום ציפיות" ללא התאום.. זתומרת אותו סגנון פחות או יותר..

וואי חפרתי..

לק"י

ואני מצפה מהגבר להגיע בבגדים פשוטים אבל מכובדים (לא חולצה גזורה של איזה הפגנה, כמו שאני לא אבוא עם החולצה המשפחתית שלנו ועם חצאים שיש בה חור- למרות שבים יום אני כן לובשת אותה..).

בעזהי"ת.

כמו שתבואי לטקס שאת אמורה לעלות על הבמה.

[עם עדיפות לבגדים נשיים יותר. כמובן שזה משתנה בהתאם למספר הפגישה ]

בעזהי"ת.

יותר מה שהוא אוהב, יותר גאדג'טים חמודים כאלה.

אלגנטי לא נכנס אליי לארון בכלל! סתם כי זה לא הסגנון שלי.

אף פעם הן לא הופיעו עם סחבות או בגדים מוזרים, נראה שזה די זורם.

לא יודע מה להשיב לך.

נ"ל שבחור ממוצע לא יודע מה ההבדל בין

'בגד של בת חמוד' לבין 'בגד כזה של חול המועד'

ובמקרים קשים- גם בין חגיגי לסתם יום של חול...

לי אישית קצת מפריע כשהיא באה חגיגית מדי.

ז"א בדידות. קצר ולעניין..

על פניו זה "לא להיות לבד" , אבל אנחנו יודעים שהביחד הזה הוא ישות בפני עצמה מאז ומעולם

כלומר- בגדול קיבלתי, אבל-

האם הצורך שלך להתחתן  הוא רק כדי  לענות על תחושת הבדידות?

יש כמה רבדים של "למה".

החל מגשמיים דרך נפשיים ורוחניים ועד נשמתיים ו"לשמה".

(אוך,אני מרגישה מורה, אבל באמת חשוב לי לשמוע עוד רעיונות לתשובה..)

לק"י

אבל אם אני מנסה לחשוב יותר לעומק: אז באמת יש חיסרון בלהשאר לבד, בעיקר כשכולם מתחתנים..

ולמען האמת, אם הנורמה הייתה לא להתחתן- אז פשוט לא היינו נשארים לבד, שהרי כולם היו נשארים ביחד ולא בזוגות- זוגות.

ועוד משו- נראה לי שיש איזה רצון בלהקים בית משל עצמך עם ההחלטות שלך, לחנך ילדים בצורה שאתה חושב שהיא נכונה וכו'..

איזה שיעור שמעת? שיעור תורה או משו אקדמאי כזה?? פשוט מעניין אותי של מי הדיעה שמה שאנחנו עושים זה כדי לפצות על חסר שקיים אצלינו..

האם אנחנו מתחתנים כי זוהי הנורמה? קצת מזעזע לחשוב על זה ככה,לא?

אני לא מסכימה עם ההנחה שאומרת שאם לא הייתה נורמה חברתית להתחתן,היינו נשארים ביחד כולם ולא חשים בצורך להתחתן...

עם החלק השני הסכמתי דווקא,

הרצון להקים בית שיבטא את הדרך שלך בעולם,את החינוך הנכון לשיטתך וכו'.

כלומר- אם נבחן זאת לפי הקריטריון של חוסר- אנחנו שואפים למלא את החוסר שלנו בביטוי ומימוש עצמי, ביישום הדרך שלנו בחיים,לא??

מה אתם אומרים?

אגב, זה היה שיעור תורה,אבל ברור שכאשר ניתקתי את האמירה הזו מהקשרה אולי פגעתי בנכונותה. ברמת העיקרון האמירה הזו הובאה כדי להסביר במעט את המרחק בין האדם לריבוש"ע.

האדם- רוב רצונותיו באים כדי למלא איזשהו חיסרון שטבוע בו.(כפי שהסברתי בהודעה הפותחת),

ואילו הקב"ה- אין בו שום חיסרון,הוא השלימות עצמה.וממילא,כל "רצונותיו", כמו הרצון למשל שאנו נלך בדרכיו,לא באים כדי להשלים איזשהו חיסרון חלילה.

יעל- אני אשמח אם תוכלי לפרט ולהרחיב לגבי האמירה ש"מתחתנים כי זו הנורמה"..

לק"י

בואו ננסה לחשוב- למה שנרצה בכלל להתחתן? ובעצם "לתקוע" את עצמינו עם מישו זר?? ועוד גבר (במקרה שלי..), שזה די ההיפך של אשה.. מה רע להיות תלויה בעיקר בעצמי? ולא בעוד מישו??

יותר הגיוני שנעדיף לא לעשות את זה לעצמינו, לא?!

ופה מגיעה הנורמה- רוב האנשים מתחתנים (או בימינו לפחות חיים עם מישו גם ללא נישואים)!

ומה קורה למי שלא מתחתן? פשוט נשאר לבד.. ללא חברה נורמלית.

מה הפתרון? להתחתן!

וכדי לחזק את דעתי, אני אגיד שכמדומני שסבתא שלי בעצמה אמרה דבר דומה..

אז נכון שזאת לא הסיבה היחידה, אבל נראה לי שהיא די מרכזית.

אני יודעת שהגישה הזאת נוגדת את דעתם של רוב אנשי הפורום..

וזה לא שאני לא רוצה להתחתן, אבל אני מנסה להבין מה עומד מאחורי הרצון הלא כ"כ הגיוני והדי הזוי הזה.

בס"ד

לדעתי הכל יוצא מהנקודה של שלימות הנשמה שלנו... קשה להיות חצי, זה להיות חסר...אני חושבת שכל אחד מרגיש את זה. אחרי שמתחתנים מרגישים שינוי בהרבה דברים בחיים כי פתאום הכלי שלם.

בס"ד

אבל אנחנו מתחתנים כדי למלא את החסרון האלוקי "ותחסרהו מעט מאלוקים וכבוד והדר תעטרהו" (תהילים ח')

כמו שאמר הרב מנחם פרומן שליט"א:"יש לי בן שאוהב קוקה קולה, יש לי בן אחר שאוהב את אשתו,ואני אוהב לשמוע את ברי סחרוף, ובעצם כל זה ביטוי של אהבת ה'."

"מי שלא חשק לאשה הוא דומה לחמור ופחות ממנו, והטעם כי מהמורגש צריך שיבחין העבודה האלהית"

[מר' אליהו די וידאש, תלמיד הרמ"ק בשם ר' יצחק מן עכו במעשיות הפרושים]

בס"ד

בשלב כלשהו בחיים (ואני לא נכנסת לדיון של מתי, כל אחד וזמנו הוא) האדם מרגיש צורך בעוד מישהו בחייו.

מישהו קרוב, זה קלישאה אבל באמת שאנחנו חצויים עד שאנחנו מתחתנים.

יש- רצון מאוד גדול של האנושות להתקיים, ליציבות, זה נכון! אבל לא רק.

ע"י קשר קרוב, זוגי, האדם מוציא לפועל את האישיות שלו, העולם הפנימי שלו והוא מתעלה ע"י הקשר הזה (זו 

השאיפה לפחות) במידות, בהסתכלות על דברים, בתובנות, בבגרות וכד'...

יש רצון ליישם בילדינו בעז"ה את החוכמת חיים שצברנו, את העקרונות והאידיאלים שחונכנו לפיהם, ולהמשיך את [

השושלת הזו שנקראת "עמ"י". 

הרצון של ההתפתחות והמעבר שלב בחיים יכול להיווצר ע"י הרבה מעגלים, חברים, משפחה שנים וכד'

אבל הוא בא לידי מימושו הגדול ביותר רק בקשר הנישואין. הנשמות שהיו מחוברות, מתחברות שוב לידי דבר שלם

ונעלה, וביחד ע,י חיבור נשמתי מגיעים להתעלות הגדולה ביותר.

שנזכה!! 

לפי דעת האורחות צדיקים

הסיבה היא הקנאה

"אמר הקדוש-ברוך-הוא: קנא לי, שאלולי הקנאה אין העולם מתקיים, לפי שאין אדם נוטע כרם ואין אדם נושא אשה ואין אדם בונה בית(שוחר טוב לז,א). כי כל אלו העניינים באים מחמת שאדם מקנא בחברו. אם יבנה בית, גם אחר ישים דעתו לעשות כן. וכן לעניין אשה, כל אחד מקנא בחברו. " (אורחות צדיקים, שער הקנאה)

כל אחד מתחתן מסיבה אחרת

ואני לא חושב שזה כ"כ משנה למה מתחתנים

זה יכול להיות מסיבה נשגבת של תיקון האנושות

וזה יכול להיות כי הוא מרגיש שהגיע הזמן וכולם עושים את זה בלי איזה מחשבה עמוקה מאחורי זה

זה באמת לא רלוונטי למה או מה המניע לחתונה.

העיקר שזה לא יהיה מניע סתמי שיחלוף אחרי זמן מועט

וישאיר אותם נשואים בלי רצון אמיתי בזה.

ממילא מובן מה החיסרון

שיש הרבה אנשים שמתחתנים

כדי לממש את הצורך הנפשי-רגשי שהקב"ה נטע בנו.

בחור/ה רווקים חשים מדי פעם בדידות וזה טבעי,

זה אמור לדחוף אותנו להתחתן.

לא הייתי אומר שזה אגצונטרי להתחתן,

בן אדם אגוצנטרי לא מוכן לוותר על העצמאות שלו לטובת מישהו אחר

וכ"ש שמדובר על קשר זוגי שדורש הרבה נתינה מעצמך.

כל רצון נובע בהחלט על חיסרון

אך הרצון לנישואין נובע מהחיסרון עצמו-אנחנו חסרים!!

לא שחסר לנו משהו ספציפי-אלא האישיות שלנו חסרה.. לא שלימה..

ככה אני מרגישה..

ועוד משהו-אני מרגישה שחסר לי בנוסף להכל גם ת'כלס הקשר הגופני-רגשי שאותו לא תקבלי מאף חברה..

חיבוק או מילה טובה (שוב, זה נראה אגוצנטרי-אבל זה לא..) שזה אחרת.. או קשר נצחי ואמיתי..

נראלי שיש לנו גם את הרצון לתת ולהשפיע בלי גבול-ואת זה בעיקר עושים בנישואים.. גם חוסר!

קיצר שאלה טובה ומורכבת!

בס"ד

בין כל שאר הדברים החשובים שנמנו כאן...

גם הצורך להיות שייך ברמה הכי פנימית וטוטאלית שרק ניתן.

שמחתי לקרוא.

ואני אשמח עוד אם יש עוד אנשים שרוצים להביע דעתם..

( -שכל אחד יבחר לו את הסמיילי שליבו חפץ בו..)

ושבס"ד נזכה כולנו ל--

בקלות,בשמחה,ללא עכבות וללא מחסומים!

שבת שלום לכולנו.

אבל..

נראה לי שכולם פה מאד נזהרים להישאר ברמות רוחניות גבוהות ואולי מתביישים להודות בחולשות..

לעצמי, כשאניחושבת למה התחתנתי, כלולים בזה גם מניעים וחסרונות הקשורים לחומר וחסרונות לכאורה "נמוכים".

למשל - המגע הגופני. הכמיהה לחיבור גופני היא מחסרונותי והיא בהחלט הובילה לרצון להתחתן.

התדמית - דווקא לזה התייחסו כאן - אני רוצה להיות חלק מהחברה ולכן אני רוצה לפעול באופן "נורמלי". בגלל זה חיפשתי גם אחד "נורמלי" (ואז גיליתי ש"נורמלי" זו פנטזיה..) - נועד למלא את החסרון בכך שאני מרגישה "קטנה" כשאני לא מתנהגת לפי מה שמוגדר "נורמלי".

הרצון שלי ליהנות מתדמית של אשת משפחה למופת, הרצון שיעריכו אותי על כך שאני מגדלת משפחה "לתפארת מדינת ישראל" - נועד למלא את החסרון שאני אינני מרגישה מוערכת מספיק, לא על ידי עצמי ולא על ידי סביבתי ולכן אני צריכה ליצור תדמית של אשה מוצלחת.

הפחד מלהשאר לבד - לא בגלל שאני יודעת איך זה להיות רווקה מבוגרת, אבל הסיפורים הפחידו אותי ולכן הנטיה שלי הייתה להחליט ש"כן" יותר מלהחליט ש"לא" - נועד למלא את החסרון שלי בבטחון לקוי לגבי היכולות שלי (וכן, גם של הקב"ה) להתמודד עם רווקות מאוחרת..

ויש עוד..אבל לא היום

רוח

השותפות בנשיאת נטל החיים בעולם הזה מייצבת ומאפשרת צמיחה. 

א.  אני די מסכים עם הרבה ממה שאמרו פה .

ב.  רציתי לחדד משו, קודם כל זה שאלה ענקית!!!!!  לפני שנה שאלתי את הרב שלי את השאלה הזאת, (בערך... רק בשפה שלי..: "למה מתחתנים...." ) והוא אמר לי שזה שאלה שהוא שאל את הרב שלו בשיעור ד'... (בקייצער, זה שאלה גדולה!!! אשרייך!!) ורציתי להדגיש את העניין של ה"חצי נשמה"  לפני שטאטע מוריד לעולם חלק אלוק ממעל, הוא חוצה אותה, וכמו שיש תהליך התבגרות ובנייה עצמית, ככה גם יש עוד חלק, "מציאת הצלע".....

   אז..... יהי רצון שנזכה למצוא  בעז"ה כל אחד את הצלע שלו בלי מניעות ועיקובים!!! בעיתו ובזמנו בקרוב!!!!!!

אההה... ויש עוד נקודה שאני עדיין לאיד'ע אותה (הבנתי מהרב שלי שעם הגיל הנק' הזאת באה....)

בהצלווווחה!!!!! ושבת שלום!!!!!!

האדם נולד לבד.

מת לבד.

ובין שני הקצוות הללו של החיים הוא מנסה כל כך לעשות הכל כדי לא להיות לבד.

בס"ד

ומבחינה גשמית- גופנית.

קראתי את התגובות בשרשור , וכולם חוזרים על אותה הגברת בשינוי אדרת.

שכן כל שנאמר: אמת ,נכון ,שריר ,יציב וקיים!

היות ותשובתי מתבססת על עקרון הבדידות , כפי שכתבו קודמיי לא אאריך בזה , אך אסביר את עמדתי מזווית מעט שונה..

כל בחור ובחורה מגיעים לגיל של בגרות, לשלב שמסיקים מסקנות,מקבלים תובנות, מגבשים דעה עצמית , והשקפה ברורה,

אמנם הבניה אינה שלמה..היופי החיצוני נראה במלא הדרו , אך החלל הפנימי לוקה בחסר- חלול.

הרצון להתחתן נובע מתחושת הבניה החלקית , כתוצאה מפיצול הנשמות שעתידות להתאחד אצל כולנו בקרוב.

אנחנו נרגיש שלמים ובנויים רק אחרי שההרמוניה הפנימית תושלם.

"אדם לעמל יולד"- אנו עמלים מבחינה גשמית-כלכלה ופרנסה , ומבחינה רוחנית - עבודת המידות , ונסיונות..

והיות שישנו קושי בהתמודדות יחידנית , אמר הקב"ה :"אעשה לו עזר כנגדו:- שהרי : "טובים השנייים מן האחד".

וכאשר העול נישא ומתחלק בין שניים, ההתמודדות מחולקת באופן שווה בין בני הזוג.

שכן , שני חצאים ביחד מרכיבים את השלם.

ברכות אינסוף

זוכרת את ההודעות שלך לאורך השנים..

איזה טוב ה'.

אתה יכול גם להזכיר את השמות בעצמך..

ג'ינס, מגפי עבודה וחולצה מכופתרת, לא נוח לך, מה אני אגיד, אין לי מלתחה בעבודה.

אני גומר לעבוד ב21:30

אתה בחור שלא עושה זאת מתוך חוסר אכפתיות אלא פשוט מחוסר ברירה ואילוצים.

היא מדברת על בחור שונה למרות שיכול להיות שזו הסיבה גם אצלו (מגיע ישר מעבודה\לימודים)

ואם זה משהו מכוון- מגיע כך מראש (עם הבגדים המזעזעים) או שהוא לא מודע ואם היא תגיד לו הוא ישים לב יותר כמו אצל חבתי היקרה שבפגישה הרביעית הודיעה לבחור שהם נכנסים לקניון עכשיו וקונים לו בגדים נורמאלים! (כן, היא הייתה מתוסכלת מהבגדים שלו וכן, הם ביחד ב"ה )

קיצר מקווה שהבנת אותי, אם אפשר לדבר איתו אז סבבה ואם לא אז או שתתעלם או שתפרד ממנו כי כנראה היא לא מסוגלת לזה והוא לא בשבילה.

בהצלחה!

נפגשתי פעם מישהו שנראה כאילו הוא הולך לעשות ספונג'ה וזה היה במוצאי חג, 

בעבר החיים בארץ היו דלים יותר, לכן התמקדו בעיקר בתנאים הכספיים.

היום ב"ה המצב טוב יותר, ולכן ניתן להתמקד גם בדברים אחרים, כגון אישיות, מראה, תכונות וכו'

אבל אפשר ללמוד מזה הרבה

בשעת ה"אירוסין", לא ממה שמחפשים...

נראה מהכתבה שגם התחום הזה טופל ע"י השדכן (איני יודע האם גם כיום זה ככה במגזר החרדי), ושבו עוסק הפנקס. .

אפשר גם - 

"בחור קרוע בגדים, מעוניין במתאימה עם מכונת תפירה זינגר"...

הייתי מתעקש על כלה עם ארגז שוקולד.