אבל לביינישים בד"כ אין זמן לספורט

לשחק בפלייסטיישן ביחד?

חח נו אולי אם נהייה משועממים... וגם כשנהייה נשואים

פעם שיחקתי טריוויה בדייט... היה מעניין...

וניצחתי מלא פעמים.. חחח

ללכת להרצאה, סדנה, מוזיאון, ים, תחרות בישול, שיט קיאקים, לימוד טיסה במטוס קל, רכיבת סוסים, סדנת שירה, חלוקת סלי מזון, דוכן תפילין, הפגנה, חוג בית, התנדבות...

להמשיך?

אנחנו רק ממש התחלנו לצאת... אז אני מתפדחת להגיע פתאום עם משחק וקלפים.. הלוואי שיהיה לי ת'אומץ!

אני גם קצת ירגיש מדריכה כזה..

באמת??

לימוד טיסה במטוס קל?

כל השאר רעיונות יפים!

אין יותר מדי מה לעשות- חייבים לדבר כדי להכיר.

גם לי כל פעם בהתחלה זה קשה- לשבת או לטייל איפה שהוא ורק לדבר,

אבל באיזשהו שלב הדיבור הוא סיפוק עצום,

מגיעים למקום שהכי רוצים לשמוע ולהשמיע.

ואת ממש יכולה גם די בהתחלה לומר לבחור שקשה לך עם הרישמיות של הפגישות ולהציע לעשות משהו קצת שונה.

רק תבואי עם רעיונות כי יכול להיות שלבחור לא יהיה רעיון.

בהצלחה!

(יש פה גם את העיניין של דחיית סיפוקים וכל דבר בזמן שלו.)

אני אומרת שאין לי בעיה עם דיבורים ודווקא אני נחשבת פטפטנית...

אבל זה מעצבן שכאילו זה מוגדר כזה-"עכשיו יושבים ומדברים.." בא לי לעשות תוך כדי הדיבור משהו. השאלה מה?

בהתחשב בעובדה שיצאנו רק פעם אחת ובהתחשב בעובדה שאנחנו נפגשים בערבים וקר בחוץ- אז מה עוד כדאי לעשות..?

תודה רבה! אשריכם ישראל!

קצת בעייתי שהסרטים היחידים שאת יכולה להיות בטוחה שהם נקיים לגמרי הם סרטים של ילדים בני 5, אבל עם הזמן לומדים לאהוב את הז'אנר. 

הכי טוב שיכול להיות

ויש שם אחלה גרעין תורני, אוניברסיטה, מלאן טלפים דברים טובים.

הייתי חוזר לשם בשמחה.

כמה אנחנו מסתלבטים על כל אותם אנשים שבטוחים שהבדיחה הזאת היא הברקה רק שלהם...

בתור ביניש באילת שמעתי את זה אולי איזה 70000 פעמים.

ואם הקשר היה מתפתח למשהו רציני

אז כבר אפשר לדבר ולראות מה קורה איתנו מבחינת מגורים.

לראות איפה הוא בחיים,איפה אני ואיפה הכי נכון לנו לגור.

לא אוהבת שלוקחים דברים כמובן מאליהם.

יש לנו מחשבה נבונה ושיח טוב אז למה לא להשתמש בזה?

לק"י

ובכנות, הייתי שמחה להתחתן עם מישו מהאזור שלי, אבל אני לא אפסול בגלל זה..

למרות שאני לא בטוחה שהייתי מסכימה לעבור למקום מאוד רחוק ולא נגיש (חשוב לי להיות ברחק נסיעה סביר מהבית שלי..).

עוד חצי שנה..אתם נשואים באושר, עם הבן זוג שהכי רציתם בעולם..

אבל-יש בעיה אחת,אתם עברתם דירה לאילת, ואתם גרים עכשיו רחוק..

(משום מה-נראה  לי ששווה את זה)

משקיע ככה

תשאל את בעלי הנסיון  (באישי

אבל אני חושב שהשאלה שהכי מעניינת אותי היא,

האם זה תירוץ, או הגדרה?

כשאת חושבת לספר את זה, זה כדי להסביר למה את מתנהגת ככה או כדי להגדיר את ההתנהגות?

אני גדלתי על כך שדברים כאלה הם בעיקר הגדרות. ולכן, לדעתי, אם את זה רק בא כדי לידע אותו בעניין, אפשר לחכות גם לשלב מתקדם שזה אולי פחות ירתיע...

"תחשבי" קצת - ואז תגידי שזה לא נראה לך מתאים.

ככה יובן שזה עניינית (וזו הרי גם האמת - שהרי עניינית את חושבת שהמנטליות הזאת לא תתאים לך. אלא שאת חוששת שמא היא תפרש לא נכון. וכך - זה מדגיש את האמת בצורה שהיא לא תיפגע ממנה).

את יכולה פשוט לשמוע את ההצעה ולומר שאת רוצה לחשוב על זה קצת.

אולי גם לבקש מספרים של אנשים לברר עליו.

מן הסתם תמצאי איזה פרט/מידה/וואטאבר שלא ימצא חן בעינייך ותוכלי להסביר לחברתך בעדינות שבגלל הפרט הזה והזה את לא מעוניינת.

מצד שני, אולי כדאי בכל זאת לנסות? אפילו רק תשמעי את ההצעה יותר ברצינות ותבררי עליה.

אני מכיר מקרוב כמה זוגות "מעורבים" לשני הכיוונים שהתגברו על פערי המנטליות וחיים באושר. חבל להפסיד בחור זהב בגלל פערי מנטליות שאולי בכלל משמעותיים רק בדמיון

בהצלחה

נקודות חשובות!

בעז"ה אחשוב עליה

נראה מה נעשה עוד...

אני יודעת שלא חיפשת ביקורת וכו' ואני יודעת שגם אותי זה היה מרתיע, אבל נתקלתי בחיי בכמה אתיופים מ-ד-ה-י-מ-י-ם שהיו כ"כ הרבה שנים בארץ שחוץ מבמראה לא היה לך איך לדעת שהם כאלה (ובאמת אחרי כמה זמן איתם את כבר לא זוכרת את המוצא בכלל..) חבל לפסול בלי לשמוע.

אם באמת הפער המנטאלי יהיה קשה בשבילי, או לא... עד כמה זה באמת יהיה משמעותי בבית

מתו"ש- אני הבן אדם הכי לא גזען שקיים. ויש לי סימוכין לכך...

כתבתי בעבר ואני כותבת שוב:

בכל זוגיות יש הרבה עבודה לביצוע וגישור על פערים,

ככל שצעירים יותר - פתוחים יותר לשינוי באופי וזה קל יותר

(וכנמובן צריך להיות בוגרים ולא צעירים מדי, יש שביל זהב באמצע).

לעיתים קרובות דווקא בני זוג שרואים מראש את הפערים, אך אוהבים זה את זה ורוצים לעשות עבודה על המידות זה לקראת זה - הם דווקא יצליחו להתקרב יותר ולבנות קשר אמיץ ואיתן, מפני שהםמודעים לעבודה שיש לעשות ומתכוננים לקראתה.

וכשבן/בת הזוג מצליחים לשנות משהו בעצמם, למען ההתקרבות לבן הזוג - זהו הבנין האמיתי והמקרב.

זה נותן עוצמות בל ישוערו.

כשבאים מראש וחושבים על איך נסתדר למרות הפערים - זה מתכון לפערים שמעמיקים עם השנים, וחבל.

כשהבנתי שלמען ה"מנטליות" של בן זוגי, לא מתאים לי להיות בקשר עם ידידים - חתכתי קשרים, גםחשובים, כי הבנתי שלאיש הזה מתאימה אשה שהיא חברתו הטובה ביותר והוא החבר הטוב ביותר שלה.

ולא מתאים שאהיה בקשר עם בנים אחרים - גם אם היינו ביחד בתנועת הנוער שנים רבות כחברים טובים תוך שמירה על גדרי הצניעות. (חברות כמובן שיש לי והרבה...)

זה בנין אמיתי! לגלות מה מקרב ביננו ומה חלילה מרחיק, ולפעול כדי לקרב ולהתקרב. 

העדתיות לא קשורה לזה כלל, ודווקא הבדלים מלכתחילה יכולים להוות ראי לשאר ההבדליםשביניכם ולתת חשק ומרץ לעבוד.

בשביל זה צריך אהבה, מציאת חן וכיף שיש לכם ביחד, כל אלו הםמנוע אדיר לזוגיות.

ולכן אני מציעה להפסיק בכלל לבדוק עדות / מוצא וכד', אלא לבדוק לפי משיכת הלב.

ברכה והצלחה.

לבדוק- יש המון לא מעט אתיופים שהם יותר ישראלים באופי שלהם.

אם חברה שלך הציעה- אולי הוא באמת מתאים לך גם באופי?

גזענות זה משהוא הרבה יותר רע. העדפה של עדה מסויימת זה דבר לגיטימי לחלוטין,בשל הנוחות הכרוכה בכך ולא בגלל שעדה מסויימת יותר או פחות טובה.וזה קיים בכל העדות במידה זו או אחרת.גם אצל האתיופים שהם אנשים נפלאים ישנה העדפה להתחתן בינם לבין עצמם,כפי שהיה בכל העדות.

בדור הבא בע"ה עם ההכרות שתמשיך להתפתח ולפרוח המצב יהיה הרבה יותר טבעי וקל.ואגב אם היית גזענית לא היתה לך חברה אתיופית.בהצלחה.

ואומרים- גם האתיופים מעדיפים להתחתן עם עצמם... אז לא - אל תפיל עליהם את ההתבדלות של עצמך

ולהגיד שהחברים הכי טובים שלי הם יהודים.. אופס. סליחה - אתיופים, זה ממש לא משכנע

לפעמים גם אני נתקל בבעיה דומה, נומר כשמציעים לי מישהי מזרחית, איך אני אומר לא להצעה, הרי ההבדל ביננו שמים וארץ,

ואני ממש גרוע בלטפס על עצים ובלאכול סחוג עם כל מנה, 

או כשמציעים לי מישהי עם השכלה תיכונית, מה אני אומר, איך אני אסביר להם שקשה לי בגילי ללמד מישהי קרוא וכתוב,

אל תרגישי רע עם זה שאת גזענית, רק תפנימי את זה, ואולי פה בכלל טמון הפיתרון לבעיה, תגיד לגברת הנחמדה, שאולי להיות חברה של מישהי מהמגזר האתיופי, זה משהו שאת מוכנה אליו, אבל לגדל ילדים אתיופים?!!! זה כבר קצת גדול עליך.

אני כרגע עומל על פתיחת קבוצת שידוך לאשכנזים (רק משני הצדדים) בעלי תואר ראשון ומעלה...

טוב לא באמת, רק עצוב לי לשמוע את הגזענות הזאת, לפחות אל תתייפיפו כדי להרגיע את המצפון שצועק.

כל הישועות

ראשית אתייחס לנושא הגזענות ובהמשך לשאלה כיצד לא לפגוע בחברה.

אין כל קשר בין גזענות להתאמת בן הזוג. בבחירת בן או בת הזוג אנו בוחנים היבטים שונים כשאחד מהם הוא המראה.

יש חשיבות גדולה לכך שהמראה של המועמד לא ידחה. זה לא משנה אם הסיבה היא גובה, רוחב, צבע עניים או צבע העור.

בכל מקרה שיש דחיה אין מה ללחוץ להמשך פגישות (אולי ההוא/היא יראו בהמשך אחרת).

ברור שהפונה שפתחה את האשכול איננה גזענית ולו מפני החברות עם "השדכנית".

לעניין התשובה כיצד לא לפגוע בחברה: הסירוב צריך להיות באותו האופן שבו שייך לנקוט אילו הייתה משהי מציעה לה בחור

חסר השכלה, נכה, גבוה מדי לטעמה, שמן מדי לטעמה, או כל פגם אחר שהיא חושבת שבגינו לא שייך שתפגוש את הבחור,

ובאמת הבחור מסתובב עם תחושה שזה מה שחוסם אותו.

מבחינה פרקטית את יכולה לאמץ כל אחת מהתשובות שקבלת כאן בפורום או משהו דומה להם ובלבד שהשלום ימשיך

לשרור בינך לבין חברתך

אני אשכזיה ואוהבת חריף,

בעלי "ספרדי" ושונא חריף.

הבעיה העיקרית שלנו היא בכלל לא שאלת הסחוג,

אלא המרק - אני מאד אוהבת מרקים והוא שונא!

כל החורף אנחנו מתמודדים עם שאלת "מה נאכל היום"...

אלו השטויות, הפיצ'פקעס, באמת.

(מי אוהב רגל קרושה?...)

תתחילו להסתכל באמת: האם מי שמציעים לכם הוא/היא אדם שאתםמסוגלים לאהוב?

להתעורר לידו כל יום בידיעה שהםיעשו לכם הכי טוב בעולם?

שיש לכם חשק לשמח אותם הכי בעולם?

אלו הדברים שצריךלבדוק ומשם להתקדם הלאה.

בע"ה

באמת, אני יודעת שזה קשה  קצת ואומרים כזה: מה? אתיופי? לא נראה לי, ואני מבינה ובכלל לא בטוח שאני הייתי עומדת בזה אבל בכל זאת תנסי, יש הרבה דברים שאפשר ללמוד מהם.

ויש גם כאלה שחוץ מצבע העור אין הבדל בינם לבינינו, והרבה. אז לדעתי שווה לנסות כי אני מכירה אתיופים עם לב זהב וגם זוגות של אתיופים ו"לבנות" אז קיצר בהצלחה.. מקווה שעזרתי ולא סיבכתי אותך...

על מנטליות שונה אפשר לחלוק.. וזה נכון שלא כל המזרחים אוכלים והבלה בלה.. וכבר כמעט אין הבדל מנטלי.. ומה שקובע יותר זה איזור מגורים מאשר מוצא.. (מרכז ופריפריה יוצר הבדלים גדולים יותר מאשר אשכנזי ספרדי וכו'.. ככה נראה לי..)

אבל.. בא לך להחליף את המנהגים שלך?

לי זה הקטע הקשה.. אני לא רוצה להחליף את המנהגים שלי.. אני אוהבת אותם..

לבנים אין את הבעיה הזו..

לבנות כן..

וזה סיבה לגיטימית.. וודאי לא גזענית..

ככה שזה גם יכול להיות תשובה מצוינת..

 והיא נכונה אצל הרבה..

אני כל כך מבינה אותך

פעם חשבתי לעצמי-

איך זה הגיוני שהקב"ה נותן לי להרגיש את הלבד הזה בצורה כל כך עוצמתית?

ופתאום הבנתי- כמו שאני מרגישה את עוצמת הלבד עכשיו כך יהיה עוצמת הביחד עם בעלי בע"ה. (אולי אפילו יותר)

את יודעת איך זה עודד אותי?

פתאום כל פעם שהרגשתי לבד- הרגשתי גם את הבחיד העתידי.

ותזכרי תמיד תמיד-

יש הרבה אנשים סביבך שאוהבים אותך!

אנשים שיעשו הרבה כדי שלא תרגישי לבד.

אל תוותרי עליהם, תאחזי בהם חזק חזק.

תני להם להרגיש כמה הם חשובים לך עכשיו,

ותני לך להרגיש כמה את חשובה להם.

אל תפחדי מהרגש הזה, הוא בריא ויפצה אותך בגדול!

אךךךך רגש הבדידות.

בהצלחה אחות!(אם בא לך באישי בשמחה!)

תיהי חזקה ובע"ה בקרוב תהיו אני ואתה ביחד!

אל תתייאשי ואל תצטערי, דברי עם הקב"ה זה גם עוזר.

בהצלחה בהמשך!

ושתבשרי לנ"ו בשורות משמחות בקרוב

דני גיבור

אמא אמרה לי דני
ילדי הוא חתיך ונבון.
ילדי לא יבכה אף פעם
ויתחתן ראשון.

אינני בוכה אף פעם
אינני תינוק בררן.
אלו רק הבחורות ההן
שחותכות בעצמן.

פרח קניתי לנורית-
וקפה במקום לא זול.
ספר קניתי לנורית-
קניתי הכל!

נורית קראה את הספר,
שפכה הקפה בחצר,
ותוך כדי שיחה סימסה-
עם עלם אחר.

אינני בוכה אף פעם
אינני תינוק בכין.
אך למה זה, אמא, למה
בוכות הדמעות בעצמן?

לדמוע...

בס"ד

בהצלחה. נכון שתמיד הוא יהיה חסר, עד שהוא יהיה.

אבל את יכולה לכתוב לו כבר עכשיו מכתב. עוד תקראו את השיר הזה ביחד. במהרה!

אני חושבת שאנשים בהחלט מודעים למה שהם עושים

ועליהם לקחת בחשבון שאם הם יכתבו את פרטיהם באינטרנט,

שזה כלי רחב ופתוח לכל, כל אחד- ובכל דרך אינטרנטית כלשהי, יכול "להגיע אליהם"

ועל כן הבעיה היא לא הפייסבוק או המייל אלא השאלה המהותית היא:

מדוע אנשים מרשים לעצמם לשאול כל שאלה שהיא, מבלי בקרה?

כך שהמסקנה היא לא נוגעת רק בעניין מחיקת הפייסבוק או המייל

אלא המסקנה היא שישנה בעיה שורשית יותר.

לעיתים אני נתקלת בשירשורים מזעזעים.. שאני תוהה איך המנהלים מרשים לתת להם במה

ואולי כדאי לתהות על הדברים הללו, ולחשוב:

אולי מן הראוי שכל שאלה שנשאלת, תגיע למערכת, והמערכת- בסינון, בבקרה, בעריכה של מילים לא ראויות,

תחליט האם מן הראוי לפרסמה או לא.

יש כאן כאלה שכותבים דברים ל"עולם" הגדול ולא יודעים שגם אנשים 

שקרובים אליהם, חברים, שכנים ואנשים מהמשפחה ומהקהילה שלהם, קוראים את זה,

ואז, גם בלי שהתכוונו,  עושים אחד ועוד אחד ומגלים דברים מאוד אישיים

על הכותב. 

אני מדבר מנסיון. יש כאן דברים שהתחרטתי שקראתי אותם רק בגלל שהבנתי מי כתב/ה אותם. ..

אז גם כשכותבים עם ניק סתמי, צריך לשים לב שלא חושפים פרטים מזהים. 

כ"כ לא נעים לקרוא דברים אישיים של חברים..

ובקשר לפייסבוק, אכן כל אחד יכול לחסום את הפרופיל שלו

ואת החיפוש לפי כתובת מייל.

יש גם אפשרות לסגנון פחות תרוני

אך עיקר ההתמקדות הוא הכיון המדובר

אשריכם

נשמח שכאשר תוסיפו מספר לבנות תנעלו את השירשור

תודה

מה עושים כדי למצוא את הזיווג

נמאס מהבדידות כבררררררררררררר

גם אני חיכתי למספר של הבנות..אבל הכל לטובה,הזיווג שלך יגיע בדרך אחרת בע"ה.ה' הוא השדכן הם רק שליחים,יש לו רשימה הכי גדולה ובינהם בעלך!

לציבור הספציפי הזה..חבל שאין יותר,לא לכולם יש קשרים.

דבר ראשון- דרך צד שלישי.

דבר שני- כנ"ל

בהצלחה.

העולם היום לא ככ לפי הכללים שהבחור מחזר.. כלכך הרבה בנות הן היוצרות את הקשר..

 בנים תתעוררו! זה לא תמיד נעים לנו..

חחח 

הרי לך סימנא - אם הוא מביא אוכל מוכן מהבית, כנראה שאשתו הכינה לו והוא נשוי. אם הוא הולך לאכול בקפיטריה אז כנראה שהוא רווק.

בכל מקרה, אם את רוצה שמישהו (סתם מישהו, לא מישהו10) יחזר אחרייך, תצטרכי להראות לו לפחות שאת מעוניינת.

בס"ד

כפיים עט עיפרון גן סאקר

רואה אותך לומדת

אחלה

עומלת על כתבי הראי"ה

רואה אותך רוקדת בשביל ילד במצוקה

ותוך כדי הכל גם חסודה

פיספסת את מהות השיר.

ההחלטה לקום מחדש - זו שמחה!

ההחלטה לחיות את הרגע (ולא להתעצב על העבר או לפחד מהעתיד)- זו שמחה!

אבל הרצון, ההחלטה, הניסיון, המאמץ- הם אמורים להוביל לשמחה.

להתחלה חדשה.

זה עניין של בחירה.

לֵב נִשְׁבָּר וְעַצְבוּת אֵינוֹ עִנְיָן אֶחָד כְּלָל,
כִּי לֵב נִשְׁבָּר הוּא בַּלֵּב, אֲבָל עַצְבוּת הוּא בָּא מִן הַטְּחוֹל,
וְעַצְבוּת שֶׁהוּא מֵהַטְּחוֹל הִיא סִטְרָא אַחֲרָא,
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָהּ. אֲבָל. לֵב נִשְׁבָּר הִיא חָבִיב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,
כִּי לֵב נִשְׁבָּר יָקָר מְאד מְאד בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ,
וְהָיָה טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר כָּל הַיּוֹם,
אַךְ אֲנָשִׁים כְּעֶרְכְּכֶם יְכוֹלִין לָבוֹא מִלֵּב נִשְׁבָּר לְעַצְבוּת,
עַל כֵּן צְרִיכִין לְיַחֵד אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר,
דְּהַיְנוּ לְהִתְבּוֹדֵד וּלְשַׁבֵּר לִבּוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר,
אֲבָל שְׁאָר כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ יִהְיֶה רַק בְּשִׂמְחָה.
וְעַל זֶה הִזְהִיר אוֹתָנוּ כַּמָּה פְּעָמִים,
לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִתְגַּבֵּר שֶׁלּא יִהְיֶה לָנוּ לֵב נִשְׁבָּר רַק אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם,
וְעַצְבוּת כְּלָל לא,וּשְׁאָר כָּל הַיּוֹם יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה.

שזה לא באמת משנה אם אתה מקבל בסוף תעודה רשמית על לימודיך.

תשמח במקום שבו אתה נמצא ותאהב אותו.

יותר חשוב זה הלימוד עצמו ולא התעודה-

אתה לומד תורה.

אתה לומד מההתמודדויות בצבא.

אתה לומד מהחיים.

אתה לומד ומתחדש בכל יום ויום.

אתה דואג לפרנסה? תשאיר לה' לדאוג לזה, זה תפקידו. תבטח בו.

שלבנים יש את הזכות ללמוד כמה שנים תורה, וגם אם הם ימשיכו אחרי ההסדר עוד כמה שנים, זה יהיה לגיטימי, ואם אנחנו הבנות רוצות להתחתן מוקדם ולהקים משפחה- כדאי לנו להתחיל ללמוד מוקדם, כדי שאח"כ יהיה יותר קל לגדל ילדים ולעבוד....

הכל עניין של הסתכלות..  תשמח!

אז אולי תלך לארה"ב... אין שם בכלל צבא!

כווולם שם הולכים ללמוד בקולג' ומוציאים באותו זמן את התואר... סבבה?

******************

ועכשיו ברצינות-

מצטרפת לבנות שמעליי... זוהי זכות בעיניי ללמוד תורה! זה התפקיד של הגבר- שבזכות התורה שלומד, הבית ייראה בהתאם!

אל תראה את זה כתחרות.. מי מסיים ראשון תואר.. מי מכניס יותר כסף, מי מוצלח יותר, מי חכם יותר (וכל מה שאפשר להוסיף)..

זה בניית בית ביחד!

אז נכון, היא במקום הזה ואתה במקום אחר... אבל כ"א עושה את ההשתדלות שלו והמאמץ שלו לטוב ביותר, להיות עבד ה' בצורה הכי טובה! (תוכל להשליך את זה לכל תחום בחיים, לאו-דווקא לבניית בית..).

זוגות שמתחתנים צעירים, ושניהם סטודנטים. ונולד תינוק- תמיד התואר של האשה ייפגע הרבה יותר....

רק שהבעל הרבה פחות נפגע.

הוגן? לא.

אבל מה לעשות, אלה החיים.

רק אל תתלוננו אח"כ.

אין שיוויון בכל דבר, אולי בסוף זה מתקזז..

נשמע שהתואר הוא תכלית הכל, וכל הנקרה בדרכו: נחשב כפוגע.

להפך!

אם התואר עומד מול המשפחה: המשפחה היא העיקר, ואם כבר הייתי אומרת שהתואר הוא הפוגע.

לא הנפגע.

אין שיוון  כי אי אפשר להשוות כי אם בחורה לא תוציא מהר תואר אז הבן  ילמד פחות תורה אין מה לכעוס לא יהיה יקרה כלום אם הבחורה שאתה נפגש איתה "משכילה" ממך  זה מה שנראה שמכעיס אותך ... צריך לחשוב על טובת הנישואים אם הבחורה תוכל לשאת בנטל של הכסף...וחוץ מזה זה שמשהי לומדת לפניך היא לא תמיד תשאר מעליך  והיא לא יותר ממך ..

מה קשור פה להוגן?
בשום מקום לא הבטיחו לך שהעולם(כמובן בעניים של גמדים טרוטי עיניים שכמונו, באמת האלוקית הכל צדק מדויק) הוגן!
כל אחד עושה את התפקיד שלו!

יש בנים שאחרי שחוזרים מהצבא בזמן השל"ת לומדים לרוב זה הוראה.

מכניסים להם חלק מהלימודים בישיבה כקורסים ובנוסף חושבת נוסעים ללמוד איפה שצריך (יום בשבוע נדמה לי).

 אין את זה בכל הישיבות...

אני הייתי מוכנה ללמוד כל היום במדרשה, שבעלי ילמד לתואר יפרנס את המשפחה ואז אני אתחיל ללמוד והוא יממן גם את הלימודים שלי וישמור על הילדים כשאני לומדת כל יום משמונה בבוקר עד עשר בלילה..

לא אז לא נראה לי שנכון שזה יקרה,

אי אפשר לשנות את היוצרות.

זה לא שזה לא הוגן אלא זה הוגן וחצי- כך האישה יכולה לדאוג לפרנסת הבית בזמן שבעלה הוא סטודנט ומרוויח מעט, היא תשמור על הילדים וכשיסיים את התואר לשניהם יהיה יותר קל זה בטוח.

זה לפחות מה שאני חושבת- התחלתי ללמוד מוקדם, גיל 21 אסיים את התואר בע"ה וכשאתחתן בעז"ה (בקרוב לכולנ"ו) יהיה לי ולבעלי יותר קל.

שרוב הבחורים מתחתנים כשאין להם עדיין איך לפרנס.

נכון שלימוד התורה חשוב וכו', אבל הבעייה בעינה, במיוחד אם הבחורה גם בלימודים או שהיא רוצה לגדל את ילדיה בלי לצאת לעבוד במשרה מלאה (שבעיני זה תפקיד האישה לא פחות מתפקיד האיש לפרנס או ללמוד תורה).

לא נראה לי שצריך לעשות מזה אידאולוגיה, שככה זה צריך להיות.

בעיני מוטב שהבחורים ירכשו מקצוע, ולו טכני , למשל במסגרת קורסים של משרד העבודה, ואז לפחות יהיה להם משהו ביד, שנותן פרנסה עד שמסתדרים.

תשתמט, תלך להיות ג'ובניק וללמוד לימודי ערב, לך לקרבי ותלמד לבד מספרים בזמנים המתים שלא חסרים בצבא, לא יודע מה.

אף אחד לא מנהל את החיים שלך חוץ ממך. זו האחריות שלך להתקדם בקצב שנראה לך מתאים, כשאתה גם תישא בתוצאות.

ומשם בעזי"ת שואבים את הערכים והאידיאליים,

שחשובים הרבה יותר מהחומר.

לא פוגשים מישהו לפני "דייט".

אם קיבלת נתונים סבירים ממי ששידך ביניכם,

והנתונים האלה לא כללו שהבחור אוכל אנשים כשהוא רעב..

אז תיפגשו..

מה יכול להיות? לכל היותר יתברר לך יותר מה לא בדיוק מתאים לך.

במקרה היותר טוב - דווקא יתברר מי כן מתאים לך.

לא לפחד יותר מידי...

נ.ב. בדרך כלל, אלו שעומדים להיפגש, לא בטוחים שזה מה שהם רוצים..  בשביל זה הם נפגשים.

דן, טוב שאתה כאן.

תלכי,

מתאים-יופי,

לא מתאים- עוברים הלאה.

לא תמיד מה שאומרים לך בטלפון - משקף את מה שיהיה באמיתי..

כדאי לך לנסות.

ב"הצלחה!

אף פעם לא תדעי הכל,

אפילו שמתארסים לא יודעים הכל...

בעזהי"ת.

זוהי נקודת המוצא. ואני מכירה מספיק זוגות במצב שכזה שחיים סבבה לגמרי...

בעיקרון הדרכים הם- לחיות על חסכונות, לחיות בצמצום- לא להתפרע בקניות וכאלה.., קצת עזרה מההורים אם שייך, מלגות, עבודות מזדמנות וזמניות, וכאלה.

ובעיקר הרבה הרבה אמונה בה' שהוא עוזר לכל ברואיו!

לא צריך להיות עשירים, רק לעשות חישוב סביר שיש איך לחיות.

אבל לא לגמרי לגמרי..

יש לי הרבה חברות שיא הביישניות שנשואות כבר כמה שנים,

ואני לא כ"כ ביישנית (אמנם לא הקיצוניות השניה, אבל..) עדיין מחפשת..

ונפגשתי עם כמה וכמה בחורים ביישנים ושקטים יחסית שכבר הספיקו להתחתן,

ואני לא כ"כ ביישנית עדיין מחפשת..

לנסות להיפתח ולדבר כמה שיותר, ברמה שאפשר, כי עדיין צריך להיות את/ה. להרגיש בנוח עם זה. שלא יהיה מאולץ.

יש בנות שאוהבות ביינשים. ויש בנים שדווקא מתחברים לבחורות השקטות.

רק צריך להפגיש ביניהם ויהיו לנו ים חתונות!!!

מנסה לעודד ולתת תקווה.

הביישנות היא תכונה יהודית.

אל לך לדאוג..

יכול להיות שאתה צודק.

אבל...

תמיד צריך לזכור שהכל מהקב"ה. צריך לדבר עם ה' ולהגיד לו "אתה בראת אותי כזה, אז אתה השדכן הטוב בעולם, תמצא לי את האחת/ד שמתאים לי על אף הכביכול חיסרון שקיים בי".

בסופו של דבר זה רק תפילה.

יש הרבה דברנים שעדיין לא התחתנו והרבה ביישנים שנשואים באושר.

לא לדאוג. העיקר שיהיה בהצלחה!!!!!

לק"י

אבל אני לא בטוחה שהקביעה שלך כ"כ נכונה.

שסטטיסטית יש הבדל, אבל מסכימה שיש קושי לביישנים בתהליך ההיכרות עצמו.

מה עושים?

ראשית מפנימים שזו תכונה טובה שיש בה הרבה צדדים חיוביים.

לא נלחמים בה, לא מחליטים להיות אחרים- מקבלים אותה באהבה.

אם  אתה מרגיש שהיא מגבילה אותך בצורה משמעותית, נסה לעבוד עליה במקומות הרלוונטיים.

להתחיל מהראש, אח"כ כבר קל יותר לשנות גם התנהלות.

איך עושים את זה?

תבחר קושי ספציפי ונסה לזהות איזה מחשבות עומדות בבסיסו,

תציב סימן שאלה על המחשבות האלה ונסה לענות להן באופן אובייקטיבי.

למשל-

הקושי: לדבר על עצמך

מחשבה: "אולי היא תגלה את החולשות שלי"

תשובה: "אולי היא תגלה את החולשות שלי, אבל לכולם יש חולשות. אולי היא דווקא תעריך את הכנות והפתיחות, אולי היא תגלה כך את הצדדים החיוביים שלי.."

מעבר לכך, נסה לזהות מה עוזר לך ומקל עליך בסיטואציות האלה-

יש כאלה שהכנה מראש ותכנון עוזרת להם, יש כאלה שרק מזיקה.

יש כאלה שנוח להם יותר לשבת במקום שקט, ואולי להיפך.

יש כאלה שקל להם יותר ששואלים אותם, וכאלה שנוח להם שיחה חופשית יותר.

תנסה ליצור סביבה אידיאלית עבורך, כמובן תוך התחשבות גם בצרכים שלה. אפשר לשתף אותה בהעדפות שלך ולציין מראש שאתה כזה.

בהצלחה!

הביטחון והגבוה ,הדומיננתיות ,הדברנות ............אלו מה שמפילים ומפריעים לאנשים אחרים אז בזוגיות....

לכל דבר יש תיתררונות והחסרונות שלו

לדעתי דווקא דברנות יתר מרתיעה יותר מביישנות.

בעיני יש משהו מאד אצילי ויפה באנשים שקטים.

במקרי ביישנות קיצוניים אני מסכימה בהחלט שזאת בעיה, כלומר, יכולה להיות בעיה, ופה צריך לגייס את כל הכוחות במהלך הדייט כדי לתקשר בצורה טובה, אולי כדאי שהדייטים יהיו קצרים יותר בגלל זה. אולי לחשוב מראש על נושאי שיחה ושאלות טובות.

ובעיקר לחייך. ולשדר בטחון פנימי. זה כל הקסם.

בישיבה, כישיבה בעיקר מקבלים כלים תורניים

לומדים תורה, שזהו עיקרו של הבית!

מתמלאים בתורה כדי שיוכלו למלא את הבית שלהם בתורה.

כלים לזוגיות בריאה?

כמובן שיש כלים טובים לזוגיות

לדוג':

היציאה מאגוצנטריות בשותפות עם החברים לחדר- הדבר הבריא לכל שותפות, קל וחומר לשותפות עם אישתך

המחשבה על האחר 

הרגישות לצורך של האחר

כל אלו (ועוד הרבה) כלים חשובים אשר רוכשים בישיבה

אבל יחד עם זאת, 

צריך לזכור שהחברים שנמצאים איתם בישיבה הם גברים

וכידוע, העם הגברי והנשי שונים זה מזה

ועל כן, חלק מהכלים אינם מספיקים בכדי לבנות בית

יש צורך בלמידה של הנושא הן בקריאת ספרים, הן בהדרכות ע"י אברכים/רמ"ים

והן בדיבור עם האישה (וזה העיקר לדעתי)

הישיבה אינה מקלקלת חס ושלום!!

היא מאוד בונה

התורה בונה ומעדנת את נפשו של האדם

כידוע בתורה יש הכל מהכל, כל מה שנחפש, נמצא שם!

"בן בג בג אומר: הפוך בה והפוך בה, דכולא בה. ובה תחזי, וסיב ובלה בה, ומנה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה." (אבות פרק ה, כב)

רק שאנחנו צריכים לזכור שלא כולנו גדולים דור

אשר יכולים לדלות מהתורה כל אשר מבוקש

אנחנו צריכים להעזר בדברים חיצוניים בכדי להוציא את כוחות התורה מאיתנו

בס"ד

אך יש בנות שטוענות שהישיבה הופכת אותנו לקהי חושים, וחסרי דרך ארץ.

מה דעתך כלפי זה ?

(וודאי שגם בנים יגיבו)

נפגשתי עם בחורים ממס' ישיבות ולעיתים עם כמה בחורים מאותה ישיבה,

כך שאט אט הרגשתי והבנתי בצורה ברורה-

באיזה ישיבה הרבנים מקדישים מקום להקמת הבית ובאיזה ישיבה מעמידים במרכז את הגמרא בעיון.

באיזה ישיבה נותנים דגש על רגישות והכרות עם העם הנשי ובאיזה ישיבה פחות.

זה לא מוחלט. זה לא מותיר אצלי סטיגמה לכל מקרה. אבל זה קיים.

גם אם בחור משתייך לישיבה ששם לא מכוונים -

ב"ה יש היום דרכים לעשות זאת: שיעורים, ספרים, התייעצויות וכו'.

בדיוק כמו שבנות מתכוננות

צריך לשים את המרכז על הגמרא בעיון.

וגם על לימוד האמונה והמידות הטובות. וכו'.

וזה עיקר מה שיבנה את האדם גם להקמת ביתו.

ולא עוסקים בלדבר על "העם הנשי".. זה פשוט לא כ"כ שייך.

מה שכן נכון לעשות במידה הנכונה - כפי שציינת - הוא התכוננות לקראת נישואין, כשמגיע הזמן. בין בהדרכה אישית ,בין בשיעורים והתייעצות.

[ואני לא בטוח שבמכללות לבנות, ובוודאי במקומות לימוד אחרים - לא עוסקים באופן עיקרי בנושאים שלומדים אותם. אני לא יודע אם מקדישים שם זמן להכנה ספציפית לנישואין]

וגם לא דייקתי.

זה נכון שצריך להעמיד במרכז את לימוד הגמרא,

אבל אני רואה שנפלו לי כמה מילים חשובות, אז אחזור בי:

התכוונתי ל- ישיבות שמעמידות במרכז רק את הגמרא בעיון וכמעט לא מייחסות חשיבות לעניינים אחרים.

ובכך מפספסים בדרך דגשים מהותיים שיכולים לבנות את אישיות הבחור ואת ביתו.

גמרא בעיון זה חשוב. אבל "תורת חיים" הרבה יותר.

הלימוד חייב להתחבר לחיים, להתמודדות, לשאיפות, להתקדמות.

ולכן צריך לתת את תשומת הלב גם לכך.

בהכוונה. בייעוץ. בפתיחות.

לאו דווקא יומיומי. אבל בתדירות סבירה ובריאה.

כשהתכוונתי שיח על "העם הנשי"- וודאי לא התכוונתי להקדיש חברותא יומית לעניין. 

אלא התכוונתי להעביר שיעורי הכנה לקראת נישואין,

כי הרי קיימים הבדלים מהותיים בתפיסת עולם בין שני המינים והיחס שצריך להעניק לאישה הוא ממש לא אותו היחס לחבר. 

ע"פ ידיעתי אין הרבה ישיבות שמתקיימים בהם שיעורים כאלה, ואשמח שתתקן אותי אם אני טועה.

בנות שומעות ולומדות על זה בכל הזדמנות שהיא- באולפנה, במדרשה, בשיעורים, בימי עיון וכו' וכו'..

וכן, אפילו במכללות דוסיות יש לעיתים קורסים סביב הנושא.

אבל לגבי חלק מהבנים- אני בספק אם יוצא להם להיפגש עם העניין.

אני כותבת מתוך מציאות שהזדמנה לפניי.

אמנם זה לא נוגע לכולם, ואני יכולה לכתוב פה רשימה של ישיבות ורבנים שאני מחזקת את ידם על כך שהם מחנכים את הבחורים למודעות, לרגישות ולהתבוננות.

אבל יש קבוצה נכבדת שטרם זכו.

שנזכה כולנו ללמוד וללמד- תורת חיים.

אבל אצלנו יש שני מערכי שיעורים לרווקים.

ושיעורי זוגיות לנשואים ,כדי לתחזק את הקשר...

שבית מושתת על יסודות תורניים אז מסתכלים על כל הענין של זוגיות באופן אחר הרבה יותר נעלה ופחות עם תאוות ומתירנות  וכו'

בטוחה שתמצאי שם איזה רעיון שמתקשר לחתונה ולהקמת בית..

בהצלחה.

אני מאוד ממליצה על הראלה ישי. שומעת עליה הרבה דברים טובים מאנשים קרובים,

כולם מרוצים ומברכים על היום שהגיעו אליה.

יש לה מבחר גדול של רווקים ורווקות, מכל הזרמים.

עד כמה שידוע לי היא מקבלת בתל אביב, באר שבע ואשדוד

וזה לא כל כך התאים לי, מה עשיתי? התרכזתי יותר בעבודה (אולי אם היא עובדת איתך ממש באותו צוות זה יהיה בעייתי)

ניסית לטמון את הראש ולקוות שלא תיתקל בה?

סתם... לא באמת..

אין לי עצה חכמה..

אפשר להציע תמיכה?? 

נעים  לשניכם.. אין כמו שיחה גלויה.. 

הבעיה שהיא לא אמרה לי במפורש שום דבר, רק דרך יותר מגורם אחד חוץ מהתנהגות די ברורה ומרומזת בצורה עבה. אני לא יכול להטיח לה את זה ככה ישירות, ואני גם לא רוצה. אני מניח שהיא תפגע, ואני ממש לא רוצה לפגוע בה. בינתיים אני שומר קצת על מרחק ומנסה להמנע מלהתקל בה בתקווה שהיא תבין לבד...

תגיד לה מראש שאתה רוצה לדבר איתה מתי נוח לה,, כדי שלא תיפול עליה.. אבל עם פנים רגילות,, לא נעימות ומחייכות שהיא לא תחשוב הפוך..

ואז תגיד לה שאתה מרגיש התנהגות מסוימת מצידה,, וגם אמרו לך מהצוות,, ובלה בלה..

ולמה זה? למה היא חושבת ככה? 

שאתה מצידך זה לא..

בסוף תאמר לה שלא תתפדחו מהשיחה הזו.. ומעכשיו אתם כמו עובדים רגילים באותו הצוות..

זה יכול לעבוד פלאים! 

דיבור זה הכוח שלנו!"

אני בטוחה שהיא תקשיב ותפנים ותצא מהסרט שלה בעז"ה!

בהצלחה

אם לא, אולי באמת לא יהיה מנוס...

תודה

אבל אפשר להגיד בצורה נימוסית שזה לא מתאים ולאחל בהצלחה רבה בהמשך 

וזה הכל להמשיך הלאה. הרבה פעמים נתקלים בחיינו באנשים שהיו לנו איתם סיטואציות לא נעימות,

ואנחנו מרגישים מבוכה. וזה לא נורא, ואפילו טבעי.

לפעמים אפילו אלו רק המחשבות שלנו. כל עוד זה נעשה בצורה טובה אפשר להתגבר על חוסר הנעימות הזו..

בהצלחה רבה