אני חושב שלהדבק לכללים יותר מדי רק מזיק...

אם הולך מצויין, אז מעולה. תמשיכו להנות.

צריך רק לשים לב שהרגשות אמיתיים ולא הולכים שולל אחרי דברים חיצוניים או לא משמעותיים.

אבל לא צריך בכלל לחשוב שיש משהו לא בסדר בזה שמעולה...

מה שסמוי מן העין שורה בו ברכה..

בהצלחה

שזה ימשיך בנחת

וזה בסדר, תהי רגועה

אולי אפשר להוריד עומס בלקבוע שרק נפגשים , בלי שעות של דבורים והתכתבויות בין לבין , ואז גם יהיה געגוע חיובי ובריא

ב"הצלחה

נשמע שהקשר בינכם ממש טוב, אם אתם לא שמים לב איך הזמן חולף, הרבה אנשים היו רוצים להתחלף איתך.
מתקדם מהר מדי? אולי תתני קצת יותר זמן בין פגישה לשנייה, זה חשוב כדי לתת לראש לעבוד, לעבד את החוויה.

בלי קשר, הכל תלוי בהרגשתך, אין דבר כזה זמן קצוב לדייט, תעשי מה שאת מרגישה, כל הכללים האלה לא טובים.

זה המצב הכי אידאלי,אבל תעשו קצת הפסקות מידי פעם, ככה תרגישו מעין "געגוע" אמיתי וטוב שיגרום לכם רק לרצות להתחבר עוד...

שנשמע רק בשורות טובות בע"ה!!

בהצלחה.

לרווח את הפגישות, לא להיפגש כל יום.

בהמשך למה שכתב אנונימי....

בס"ד

לא סתם יש את ימי ההרחקה כל חודש, בין זוג נשוי.

זה לא זוג נשוי ואין לשלב הנוכחי מטרה עצמית וגם לא מסגרת מחייבת. הם בודקים אופציה להיות זוג נשוי... זה הבדל גדול.

לדעתי הפסקות זה דבר גרוע...

העניין לא להגזים באורך דייטים איננו משולל הגיון.

השאלה אם באים לבלות או להכיר.

כל היכרות ראשונית עם כל אדם היא זהירה ומאופקת -

עם הזמן מתרחבים וזורמים יותר.

(לא הייתי רוצה לחלוק חוויות כמו פגישה ארוכה של חצי יום עם כל מדוייטת מעברי.

אם גילינו חלילה אחרי הדייט השלישי/רביעי שזה לא זה, הפרידה תותיר צלקות מיותרות.)

ו...זה יפה שמרגישים טוב יחד.

אני לא יודעת כמה באמת אפשר לקלוט ב6 שעות..

נראה לי שאחרי השעה השלישית זה כבר הופך לבילוי ופחות להיכרות..

כמה המוח יכול לקלוט נתונים כדי לעבד אותם לאחר מכן..

נראה לי ש3 שעות לדייט מספיקות כדי לקבל מספיק מידע למחשבה כשחוזרים הביתה.

ומה לעשות צריך לעבוד עם השכל ולא רק לזרום עם הרגש.

חבל שיכאב..

דייט ארוך מטרתו היא גם בילוי וחוויות משותפות

כל מי שמדבר על 3 שעות גג, כי "אחרי זה כבר קשה לקלוט מידע", בכלל לא מבין מה המטרה של דייט, לדעתי..

לקבל ולסדר את כל המידע הרלוונטי אפשר גם בטלפון, או גג בפגישה של חצי שעה.

המטרה של דייט היא להנות יחד, לאסוף אירועים משמעותיים וולבחון את השני במצבים מגוונים וארוכי טווח. (קל להיות נחמד לרבע שעה. נראה אותו מתנהג ככה גם אחרי 4 שעות)

בפגישה שניה מותר כבר לעזוב קצת את השכל. אחרת באמת קשה מאוד להתחתן

[גילוי נאות: עם אשתי חווינו דייטים של כמעט ביממה, והממוצע היה בסביבות 7 וחצי שעות לדייט..]

בטלפון או בפגישה של חצי שעה.

משום שבדיוק כמו שאמרת - חצי שעה אפשר "להחזיק מעמד" נהדר.

המטרה של דייט:

בשלב ראשוני - לבדוק אם יש התאמה ושייכות בסיסית.

בשלב שני - לכונן עומק של קשר ואינטימיות בצורה מדורגת וזהירה.

כי ממה נפשך - אם אתם יודעים שזה זה - אז תחליטו;

אם לא בטוחים - אז כדאי לא לייצר משקעים שיהיה קשה מדי להיפטר מהם אחר כך,

במקרה שח"ו...

צריך לדעתי לחלק את שלב ההיכרות ל3 חלקים:

1. הפגישות הראשונות.

2. הפגישות המתקדמות.

3. ההחלטה ומה שבא אחריה.

בפגישות הראשונות לדעתי, ושוב אני מדגישה לדעתי, אין טעם להיפגש יותר מ3 שעות.

הפגישות הראשונות נועדו כדי לבדוק ולראות אולי זה יכול להתאים, לראות שיש זרימה שהצד השני קשוב אלינו וכו'..

והשאיפה שלנו זה לדעת אם אנחנו מתאימים או לא.

למה אני טוענת שלא יותר מ3 שעות, כי השכל האנושי לא יכול להיות דרוך וקשוב מעל 3 שעות (תנסה לעשות את זה אפילו בשיעור שאתה לומד אני בספק אם תצליח).

והמטרה היא בעצם לבחון בצורה אמיתית אם הוא מתאים לי!

בפגישות מתקדמות יותר צריך יותר להעמיק את הקשר, להכיר ולראות את הצד השני "בוריאציות שונות", לבדוק שאיפות, כיווני חיים. שגם פה אני חושבת ש3 שעות זה בהחלט מספיק לפגישה.

רוצים לראות את הצד השני בהרבה מצבים, תיפגשו 5 חודשים במקום 3 חודשים.

אני אומרת את הדברים אחרי שעשיתי עם עצמי הרבה חשבון נפש בזמן האחרון.

אני חושבת שצריך לעשות הבחנה מאוד ברורה, דייטים זה מצב של היכרות ולא מצב של זוגיות.

והדימיון הזה שהכל בפגישות מושלם וחסר ספקות, זה לדעתי מצב שאדם לא ממש עם הרגליים על הקרקע.

אבל אולי אני טועה, בכל אופן מי שנשוי מבין שנינו זה אתה. 

אם הייתי במצב שלך..

אולי תנסי לענות על זה לעצמך וזה אולי יתן לך אינדיקציה טובה יותר כמה את מסונוורת..

מאחלת לך שמחה גדולה, והחלטות נבונות

וטוב לשמוע שזה הדדי מה שאת מרגישה עכשיו!

ב"הצלחה לכם!

בס"ד

גם כך היה לי בעלי פגישה שניה בערך 6 שעות בלי ששמנו לב בכלל ..

והתחתנו

אם שניכם מרגישים באותו מקום, אין בזה שום בעיה!

בפגישה הראשונה שלנו גם היינו שלוש שעות כשהתכנון המקורי היה בסביבות שעה וחצי ובשנייה חמש.

בפגישה השנייה כבר אמרתי לו "אני לא מבינה איך יכול להיות שזכיתי, כל כך הרבה אנשים לוקח להם המון זמן למצוא".

זה לא אומר שהתחתנו ישר, ולא שלא הייתה לנו פול עבודה של העמקת הקשר והתקשרות אחד לשני. 

אבל היינו בטוחים בקשר, ידענו ששנינו רוצים וזה הקל על העבודה. לא היינו צריכים לשחק משחקים של רוצה לא רוצה.

ב''ה!! תשמחי ותרגעי.

פגישה ראשונה לא יותר משעתיים וכו' וכו'...

נפגשנו פעם ראשונה ב10 בבוקר ונשארנו ביחד עד 10 בערב...

באמצע היה יל פגישה עם הרב שלי והוא זרם ממש ובא איתי לשם!

התארסנו אחרי שבועיים וחצי..!

[היום נשואים שש שנים..]

כשזה שזה אז זה זה ובלי חוקים וכללים פשוט לזרום אם זה מה שנכון לשניכם!!!

ולפעול לפי זה..

והיו משוכנעים שזה זה -

ואז קרתה תפנית מסויימת, והקשר הסתיים.

המשמעות היא אחת: צלקת (והמשך ההתמודדות נעשה יותר קשה).

יתכן שיש אנשים עם אינטואיציה טובה, ויש עם סיעתא דשמיא מרובה.

לא כולם כאלה...

רק לשים לב שפגישות ארוכות מאוד

עלולות להיות בעיתיות מבחינת צניעות

לכן, תהנו וסבבא, אבל תשימו לב לגבולות ותשמרו עליהם בקפדנות...

1. האם את יכולה לבחון בצורה שכלית ואובייקטיבית האם הוא באמת מתאים לך? ממקום פנימי ואמיתי.

2. האם את יכולה להצביע על חסרונות שיש בו ולדעת אם תוכלי להתמודד איתם? (ולא רק להיות באורות שאת נהנת איתו, את יודעת אין אדם מושלם).

3. האם את יכולה להיות כנה עם עצמך ולהיות בטוחה שאת לא נסחפת אחר הרגש שיש לו נטיה לסמא עיניים ולשבש את שיקול הדעת? אני לא אומרת שצריך לזלזל ברגש, אבל צריך לבדוק כמה השפעה יש לו שלא בטעות נתחתן אם האדם הלא מתאים.

יש עוד שאלות לדעתי שאני הייתי שואלת את עצמי..

את לא צריכה לענות עליהם פה.. אלא בינך לבין עצמך.

בקשר הקודם שלי לא הייתי יכולה להצביע בדיוק על חסרונות.. וזה היה עוד בשלב שלא הייתי 'מאוהבתת' ולא הייתי מסונוורת כ"כ.. אבל באמת לא הצלחתי לעמוד על חסרונות שלו. גם אחרי שנקשרתי ממש.. ואני לא אומרת שהוא מושלם, כי אפחד לא כזה, וזה ברור שיש לו חסרונות כמו לכולם..

אולי, בכל הצניעות, זה בזכות העין הטובה שאני משתדלת לעבוד עליה..

וזה היה קצת מלחיץ כי חשבנו על חתונה ופחדתי שאני אראה את זה אח"כ.. ונכון שיש שאומרים שמה שצריך לראות- רואים ומה שלא- ה' מסתיר מאיתנו..

גם אם את לא מצביעה עליהם במדויק ואת לא מדחיקה אותם ומוכנה להתמודד איתם, לדעתי זה כבר מראה שאת עם רגליים על הקרקע.

תאמיני לי שגם אני מאוד משתדלת להסתכל על הכל העין טובה ולחפש רק את הטוב.

אבל עדיין, לדעתי חייבת להיות מודעות שלא הכל מושלם, שאת יודעת עם מי את הולכת "לקפוץ למים".

שאת מסתכלת על המכלול ויחד עם זאת לוקחת בחשבון את הנקודות שבו שאיתן תצטרכי להתמודד ולגדול מהן.

בכל בחירה שאנחנו עושים בחיים ואני לא מדברת רק על חתונה שזה ק"ו, נגיד איפה נעשה שירות לאומי, איזה מקצוע נלמד, בכל דבר יש יתרונות וחסרונות. וחשוב מאוד להכיר בהם ולא להתעלם. 

אולי כדאי לשים לב, שזה נמשך הרבה זמן פשוט כי "לא נגמר לכם לדבֵּר", ולא שזו "מריחה" של הזמן בגלל ההרגשה הנעימה להיות ביחד (שבמקרה כזה יש אולי מקום לשים איזשהו סייג בשלבים כאלו).

וכמובן, לשמור בדקדקנות על הצניעות. ולזכור שאחרי הכל, זה בירור וניסיון לחוש את הקשר המתהווה, כדי לראות שהוא יכול להיות אח"כ, כשמתחתנים בעז"ה, ויצירת "מצע" נוח לשלב הזה שהוא העיקר והיעד. 

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז