אני חושב שלהדבק לכללים יותר מדי רק מזיק...

אם הולך מצויין, אז מעולה. תמשיכו להנות.

צריך רק לשים לב שהרגשות אמיתיים ולא הולכים שולל אחרי דברים חיצוניים או לא משמעותיים.

אבל לא צריך בכלל לחשוב שיש משהו לא בסדר בזה שמעולה...

מה שסמוי מן העין שורה בו ברכה..

בהצלחה

שזה ימשיך בנחת

וזה בסדר, תהי רגועה

אולי אפשר להוריד עומס בלקבוע שרק נפגשים , בלי שעות של דבורים והתכתבויות בין לבין , ואז גם יהיה געגוע חיובי ובריא

ב"הצלחה

נשמע שהקשר בינכם ממש טוב, אם אתם לא שמים לב איך הזמן חולף, הרבה אנשים היו רוצים להתחלף איתך.
מתקדם מהר מדי? אולי תתני קצת יותר זמן בין פגישה לשנייה, זה חשוב כדי לתת לראש לעבוד, לעבד את החוויה.

בלי קשר, הכל תלוי בהרגשתך, אין דבר כזה זמן קצוב לדייט, תעשי מה שאת מרגישה, כל הכללים האלה לא טובים.

זה המצב הכי אידאלי,אבל תעשו קצת הפסקות מידי פעם, ככה תרגישו מעין "געגוע" אמיתי וטוב שיגרום לכם רק לרצות להתחבר עוד...

שנשמע רק בשורות טובות בע"ה!!

בהצלחה.

לרווח את הפגישות, לא להיפגש כל יום.

בהמשך למה שכתב אנונימי....

בס"ד

לא סתם יש את ימי ההרחקה כל חודש, בין זוג נשוי.

זה לא זוג נשוי ואין לשלב הנוכחי מטרה עצמית וגם לא מסגרת מחייבת. הם בודקים אופציה להיות זוג נשוי... זה הבדל גדול.

לדעתי הפסקות זה דבר גרוע...

העניין לא להגזים באורך דייטים איננו משולל הגיון.

השאלה אם באים לבלות או להכיר.

כל היכרות ראשונית עם כל אדם היא זהירה ומאופקת -

עם הזמן מתרחבים וזורמים יותר.

(לא הייתי רוצה לחלוק חוויות כמו פגישה ארוכה של חצי יום עם כל מדוייטת מעברי.

אם גילינו חלילה אחרי הדייט השלישי/רביעי שזה לא זה, הפרידה תותיר צלקות מיותרות.)

ו...זה יפה שמרגישים טוב יחד.

אני לא יודעת כמה באמת אפשר לקלוט ב6 שעות..

נראה לי שאחרי השעה השלישית זה כבר הופך לבילוי ופחות להיכרות..

כמה המוח יכול לקלוט נתונים כדי לעבד אותם לאחר מכן..

נראה לי ש3 שעות לדייט מספיקות כדי לקבל מספיק מידע למחשבה כשחוזרים הביתה.

ומה לעשות צריך לעבוד עם השכל ולא רק לזרום עם הרגש.

חבל שיכאב..

דייט ארוך מטרתו היא גם בילוי וחוויות משותפות

כל מי שמדבר על 3 שעות גג, כי "אחרי זה כבר קשה לקלוט מידע", בכלל לא מבין מה המטרה של דייט, לדעתי..

לקבל ולסדר את כל המידע הרלוונטי אפשר גם בטלפון, או גג בפגישה של חצי שעה.

המטרה של דייט היא להנות יחד, לאסוף אירועים משמעותיים וולבחון את השני במצבים מגוונים וארוכי טווח. (קל להיות נחמד לרבע שעה. נראה אותו מתנהג ככה גם אחרי 4 שעות)

בפגישה שניה מותר כבר לעזוב קצת את השכל. אחרת באמת קשה מאוד להתחתן

[גילוי נאות: עם אשתי חווינו דייטים של כמעט ביממה, והממוצע היה בסביבות 7 וחצי שעות לדייט..]

בטלפון או בפגישה של חצי שעה.

משום שבדיוק כמו שאמרת - חצי שעה אפשר "להחזיק מעמד" נהדר.

המטרה של דייט:

בשלב ראשוני - לבדוק אם יש התאמה ושייכות בסיסית.

בשלב שני - לכונן עומק של קשר ואינטימיות בצורה מדורגת וזהירה.

כי ממה נפשך - אם אתם יודעים שזה זה - אז תחליטו;

אם לא בטוחים - אז כדאי לא לייצר משקעים שיהיה קשה מדי להיפטר מהם אחר כך,

במקרה שח"ו...

צריך לדעתי לחלק את שלב ההיכרות ל3 חלקים:

1. הפגישות הראשונות.

2. הפגישות המתקדמות.

3. ההחלטה ומה שבא אחריה.

בפגישות הראשונות לדעתי, ושוב אני מדגישה לדעתי, אין טעם להיפגש יותר מ3 שעות.

הפגישות הראשונות נועדו כדי לבדוק ולראות אולי זה יכול להתאים, לראות שיש זרימה שהצד השני קשוב אלינו וכו'..

והשאיפה שלנו זה לדעת אם אנחנו מתאימים או לא.

למה אני טוענת שלא יותר מ3 שעות, כי השכל האנושי לא יכול להיות דרוך וקשוב מעל 3 שעות (תנסה לעשות את זה אפילו בשיעור שאתה לומד אני בספק אם תצליח).

והמטרה היא בעצם לבחון בצורה אמיתית אם הוא מתאים לי!

בפגישות מתקדמות יותר צריך יותר להעמיק את הקשר, להכיר ולראות את הצד השני "בוריאציות שונות", לבדוק שאיפות, כיווני חיים. שגם פה אני חושבת ש3 שעות זה בהחלט מספיק לפגישה.

רוצים לראות את הצד השני בהרבה מצבים, תיפגשו 5 חודשים במקום 3 חודשים.

אני אומרת את הדברים אחרי שעשיתי עם עצמי הרבה חשבון נפש בזמן האחרון.

אני חושבת שצריך לעשות הבחנה מאוד ברורה, דייטים זה מצב של היכרות ולא מצב של זוגיות.

והדימיון הזה שהכל בפגישות מושלם וחסר ספקות, זה לדעתי מצב שאדם לא ממש עם הרגליים על הקרקע.

אבל אולי אני טועה, בכל אופן מי שנשוי מבין שנינו זה אתה. 

אם הייתי במצב שלך..

אולי תנסי לענות על זה לעצמך וזה אולי יתן לך אינדיקציה טובה יותר כמה את מסונוורת..

מאחלת לך שמחה גדולה, והחלטות נבונות

וטוב לשמוע שזה הדדי מה שאת מרגישה עכשיו!

ב"הצלחה לכם!

בס"ד

גם כך היה לי בעלי פגישה שניה בערך 6 שעות בלי ששמנו לב בכלל ..

והתחתנו

אם שניכם מרגישים באותו מקום, אין בזה שום בעיה!

בפגישה הראשונה שלנו גם היינו שלוש שעות כשהתכנון המקורי היה בסביבות שעה וחצי ובשנייה חמש.

בפגישה השנייה כבר אמרתי לו "אני לא מבינה איך יכול להיות שזכיתי, כל כך הרבה אנשים לוקח להם המון זמן למצוא".

זה לא אומר שהתחתנו ישר, ולא שלא הייתה לנו פול עבודה של העמקת הקשר והתקשרות אחד לשני. 

אבל היינו בטוחים בקשר, ידענו ששנינו רוצים וזה הקל על העבודה. לא היינו צריכים לשחק משחקים של רוצה לא רוצה.

ב''ה!! תשמחי ותרגעי.

פגישה ראשונה לא יותר משעתיים וכו' וכו'...

נפגשנו פעם ראשונה ב10 בבוקר ונשארנו ביחד עד 10 בערב...

באמצע היה יל פגישה עם הרב שלי והוא זרם ממש ובא איתי לשם!

התארסנו אחרי שבועיים וחצי..!

[היום נשואים שש שנים..]

כשזה שזה אז זה זה ובלי חוקים וכללים פשוט לזרום אם זה מה שנכון לשניכם!!!

ולפעול לפי זה..

והיו משוכנעים שזה זה -

ואז קרתה תפנית מסויימת, והקשר הסתיים.

המשמעות היא אחת: צלקת (והמשך ההתמודדות נעשה יותר קשה).

יתכן שיש אנשים עם אינטואיציה טובה, ויש עם סיעתא דשמיא מרובה.

לא כולם כאלה...

רק לשים לב שפגישות ארוכות מאוד

עלולות להיות בעיתיות מבחינת צניעות

לכן, תהנו וסבבא, אבל תשימו לב לגבולות ותשמרו עליהם בקפדנות...

1. האם את יכולה לבחון בצורה שכלית ואובייקטיבית האם הוא באמת מתאים לך? ממקום פנימי ואמיתי.

2. האם את יכולה להצביע על חסרונות שיש בו ולדעת אם תוכלי להתמודד איתם? (ולא רק להיות באורות שאת נהנת איתו, את יודעת אין אדם מושלם).

3. האם את יכולה להיות כנה עם עצמך ולהיות בטוחה שאת לא נסחפת אחר הרגש שיש לו נטיה לסמא עיניים ולשבש את שיקול הדעת? אני לא אומרת שצריך לזלזל ברגש, אבל צריך לבדוק כמה השפעה יש לו שלא בטעות נתחתן אם האדם הלא מתאים.

יש עוד שאלות לדעתי שאני הייתי שואלת את עצמי..

את לא צריכה לענות עליהם פה.. אלא בינך לבין עצמך.

בקשר הקודם שלי לא הייתי יכולה להצביע בדיוק על חסרונות.. וזה היה עוד בשלב שלא הייתי 'מאוהבתת' ולא הייתי מסונוורת כ"כ.. אבל באמת לא הצלחתי לעמוד על חסרונות שלו. גם אחרי שנקשרתי ממש.. ואני לא אומרת שהוא מושלם, כי אפחד לא כזה, וזה ברור שיש לו חסרונות כמו לכולם..

אולי, בכל הצניעות, זה בזכות העין הטובה שאני משתדלת לעבוד עליה..

וזה היה קצת מלחיץ כי חשבנו על חתונה ופחדתי שאני אראה את זה אח"כ.. ונכון שיש שאומרים שמה שצריך לראות- רואים ומה שלא- ה' מסתיר מאיתנו..

גם אם את לא מצביעה עליהם במדויק ואת לא מדחיקה אותם ומוכנה להתמודד איתם, לדעתי זה כבר מראה שאת עם רגליים על הקרקע.

תאמיני לי שגם אני מאוד משתדלת להסתכל על הכל העין טובה ולחפש רק את הטוב.

אבל עדיין, לדעתי חייבת להיות מודעות שלא הכל מושלם, שאת יודעת עם מי את הולכת "לקפוץ למים".

שאת מסתכלת על המכלול ויחד עם זאת לוקחת בחשבון את הנקודות שבו שאיתן תצטרכי להתמודד ולגדול מהן.

בכל בחירה שאנחנו עושים בחיים ואני לא מדברת רק על חתונה שזה ק"ו, נגיד איפה נעשה שירות לאומי, איזה מקצוע נלמד, בכל דבר יש יתרונות וחסרונות. וחשוב מאוד להכיר בהם ולא להתעלם. 

אולי כדאי לשים לב, שזה נמשך הרבה זמן פשוט כי "לא נגמר לכם לדבֵּר", ולא שזו "מריחה" של הזמן בגלל ההרגשה הנעימה להיות ביחד (שבמקרה כזה יש אולי מקום לשים איזשהו סייג בשלבים כאלו).

וכמובן, לשמור בדקדקנות על הצניעות. ולזכור שאחרי הכל, זה בירור וניסיון לחוש את הקשר המתהווה, כדי לראות שהוא יכול להיות אח"כ, כשמתחתנים בעז"ה, ויצירת "מצע" נוח לשלב הזה שהוא העיקר והיעד. 

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)