אני חושב שלהדבק לכללים יותר מדי רק מזיק...

אם הולך מצויין, אז מעולה. תמשיכו להנות.

צריך רק לשים לב שהרגשות אמיתיים ולא הולכים שולל אחרי דברים חיצוניים או לא משמעותיים.

אבל לא צריך בכלל לחשוב שיש משהו לא בסדר בזה שמעולה...

מה שסמוי מן העין שורה בו ברכה..

בהצלחה

שזה ימשיך בנחת

וזה בסדר, תהי רגועה

אולי אפשר להוריד עומס בלקבוע שרק נפגשים , בלי שעות של דבורים והתכתבויות בין לבין , ואז גם יהיה געגוע חיובי ובריא

ב"הצלחה

נשמע שהקשר בינכם ממש טוב, אם אתם לא שמים לב איך הזמן חולף, הרבה אנשים היו רוצים להתחלף איתך.
מתקדם מהר מדי? אולי תתני קצת יותר זמן בין פגישה לשנייה, זה חשוב כדי לתת לראש לעבוד, לעבד את החוויה.

בלי קשר, הכל תלוי בהרגשתך, אין דבר כזה זמן קצוב לדייט, תעשי מה שאת מרגישה, כל הכללים האלה לא טובים.

זה המצב הכי אידאלי,אבל תעשו קצת הפסקות מידי פעם, ככה תרגישו מעין "געגוע" אמיתי וטוב שיגרום לכם רק לרצות להתחבר עוד...

שנשמע רק בשורות טובות בע"ה!!

בהצלחה.

לרווח את הפגישות, לא להיפגש כל יום.

בהמשך למה שכתב אנונימי....

בס"ד

לא סתם יש את ימי ההרחקה כל חודש, בין זוג נשוי.

זה לא זוג נשוי ואין לשלב הנוכחי מטרה עצמית וגם לא מסגרת מחייבת. הם בודקים אופציה להיות זוג נשוי... זה הבדל גדול.

לדעתי הפסקות זה דבר גרוע...

העניין לא להגזים באורך דייטים איננו משולל הגיון.

השאלה אם באים לבלות או להכיר.

כל היכרות ראשונית עם כל אדם היא זהירה ומאופקת -

עם הזמן מתרחבים וזורמים יותר.

(לא הייתי רוצה לחלוק חוויות כמו פגישה ארוכה של חצי יום עם כל מדוייטת מעברי.

אם גילינו חלילה אחרי הדייט השלישי/רביעי שזה לא זה, הפרידה תותיר צלקות מיותרות.)

ו...זה יפה שמרגישים טוב יחד.

אני לא יודעת כמה באמת אפשר לקלוט ב6 שעות..

נראה לי שאחרי השעה השלישית זה כבר הופך לבילוי ופחות להיכרות..

כמה המוח יכול לקלוט נתונים כדי לעבד אותם לאחר מכן..

נראה לי ש3 שעות לדייט מספיקות כדי לקבל מספיק מידע למחשבה כשחוזרים הביתה.

ומה לעשות צריך לעבוד עם השכל ולא רק לזרום עם הרגש.

חבל שיכאב..

דייט ארוך מטרתו היא גם בילוי וחוויות משותפות

כל מי שמדבר על 3 שעות גג, כי "אחרי זה כבר קשה לקלוט מידע", בכלל לא מבין מה המטרה של דייט, לדעתי..

לקבל ולסדר את כל המידע הרלוונטי אפשר גם בטלפון, או גג בפגישה של חצי שעה.

המטרה של דייט היא להנות יחד, לאסוף אירועים משמעותיים וולבחון את השני במצבים מגוונים וארוכי טווח. (קל להיות נחמד לרבע שעה. נראה אותו מתנהג ככה גם אחרי 4 שעות)

בפגישה שניה מותר כבר לעזוב קצת את השכל. אחרת באמת קשה מאוד להתחתן

[גילוי נאות: עם אשתי חווינו דייטים של כמעט ביממה, והממוצע היה בסביבות 7 וחצי שעות לדייט..]

בטלפון או בפגישה של חצי שעה.

משום שבדיוק כמו שאמרת - חצי שעה אפשר "להחזיק מעמד" נהדר.

המטרה של דייט:

בשלב ראשוני - לבדוק אם יש התאמה ושייכות בסיסית.

בשלב שני - לכונן עומק של קשר ואינטימיות בצורה מדורגת וזהירה.

כי ממה נפשך - אם אתם יודעים שזה זה - אז תחליטו;

אם לא בטוחים - אז כדאי לא לייצר משקעים שיהיה קשה מדי להיפטר מהם אחר כך,

במקרה שח"ו...

צריך לדעתי לחלק את שלב ההיכרות ל3 חלקים:

1. הפגישות הראשונות.

2. הפגישות המתקדמות.

3. ההחלטה ומה שבא אחריה.

בפגישות הראשונות לדעתי, ושוב אני מדגישה לדעתי, אין טעם להיפגש יותר מ3 שעות.

הפגישות הראשונות נועדו כדי לבדוק ולראות אולי זה יכול להתאים, לראות שיש זרימה שהצד השני קשוב אלינו וכו'..

והשאיפה שלנו זה לדעת אם אנחנו מתאימים או לא.

למה אני טוענת שלא יותר מ3 שעות, כי השכל האנושי לא יכול להיות דרוך וקשוב מעל 3 שעות (תנסה לעשות את זה אפילו בשיעור שאתה לומד אני בספק אם תצליח).

והמטרה היא בעצם לבחון בצורה אמיתית אם הוא מתאים לי!

בפגישות מתקדמות יותר צריך יותר להעמיק את הקשר, להכיר ולראות את הצד השני "בוריאציות שונות", לבדוק שאיפות, כיווני חיים. שגם פה אני חושבת ש3 שעות זה בהחלט מספיק לפגישה.

רוצים לראות את הצד השני בהרבה מצבים, תיפגשו 5 חודשים במקום 3 חודשים.

אני אומרת את הדברים אחרי שעשיתי עם עצמי הרבה חשבון נפש בזמן האחרון.

אני חושבת שצריך לעשות הבחנה מאוד ברורה, דייטים זה מצב של היכרות ולא מצב של זוגיות.

והדימיון הזה שהכל בפגישות מושלם וחסר ספקות, זה לדעתי מצב שאדם לא ממש עם הרגליים על הקרקע.

אבל אולי אני טועה, בכל אופן מי שנשוי מבין שנינו זה אתה. 

אם הייתי במצב שלך..

אולי תנסי לענות על זה לעצמך וזה אולי יתן לך אינדיקציה טובה יותר כמה את מסונוורת..

מאחלת לך שמחה גדולה, והחלטות נבונות

וטוב לשמוע שזה הדדי מה שאת מרגישה עכשיו!

ב"הצלחה לכם!

בס"ד

גם כך היה לי בעלי פגישה שניה בערך 6 שעות בלי ששמנו לב בכלל ..

והתחתנו

אם שניכם מרגישים באותו מקום, אין בזה שום בעיה!

בפגישה הראשונה שלנו גם היינו שלוש שעות כשהתכנון המקורי היה בסביבות שעה וחצי ובשנייה חמש.

בפגישה השנייה כבר אמרתי לו "אני לא מבינה איך יכול להיות שזכיתי, כל כך הרבה אנשים לוקח להם המון זמן למצוא".

זה לא אומר שהתחתנו ישר, ולא שלא הייתה לנו פול עבודה של העמקת הקשר והתקשרות אחד לשני. 

אבל היינו בטוחים בקשר, ידענו ששנינו רוצים וזה הקל על העבודה. לא היינו צריכים לשחק משחקים של רוצה לא רוצה.

ב''ה!! תשמחי ותרגעי.

פגישה ראשונה לא יותר משעתיים וכו' וכו'...

נפגשנו פעם ראשונה ב10 בבוקר ונשארנו ביחד עד 10 בערב...

באמצע היה יל פגישה עם הרב שלי והוא זרם ממש ובא איתי לשם!

התארסנו אחרי שבועיים וחצי..!

[היום נשואים שש שנים..]

כשזה שזה אז זה זה ובלי חוקים וכללים פשוט לזרום אם זה מה שנכון לשניכם!!!

ולפעול לפי זה..

והיו משוכנעים שזה זה -

ואז קרתה תפנית מסויימת, והקשר הסתיים.

המשמעות היא אחת: צלקת (והמשך ההתמודדות נעשה יותר קשה).

יתכן שיש אנשים עם אינטואיציה טובה, ויש עם סיעתא דשמיא מרובה.

לא כולם כאלה...

רק לשים לב שפגישות ארוכות מאוד

עלולות להיות בעיתיות מבחינת צניעות

לכן, תהנו וסבבא, אבל תשימו לב לגבולות ותשמרו עליהם בקפדנות...

1. האם את יכולה לבחון בצורה שכלית ואובייקטיבית האם הוא באמת מתאים לך? ממקום פנימי ואמיתי.

2. האם את יכולה להצביע על חסרונות שיש בו ולדעת אם תוכלי להתמודד איתם? (ולא רק להיות באורות שאת נהנת איתו, את יודעת אין אדם מושלם).

3. האם את יכולה להיות כנה עם עצמך ולהיות בטוחה שאת לא נסחפת אחר הרגש שיש לו נטיה לסמא עיניים ולשבש את שיקול הדעת? אני לא אומרת שצריך לזלזל ברגש, אבל צריך לבדוק כמה השפעה יש לו שלא בטעות נתחתן אם האדם הלא מתאים.

יש עוד שאלות לדעתי שאני הייתי שואלת את עצמי..

את לא צריכה לענות עליהם פה.. אלא בינך לבין עצמך.

בקשר הקודם שלי לא הייתי יכולה להצביע בדיוק על חסרונות.. וזה היה עוד בשלב שלא הייתי 'מאוהבתת' ולא הייתי מסונוורת כ"כ.. אבל באמת לא הצלחתי לעמוד על חסרונות שלו. גם אחרי שנקשרתי ממש.. ואני לא אומרת שהוא מושלם, כי אפחד לא כזה, וזה ברור שיש לו חסרונות כמו לכולם..

אולי, בכל הצניעות, זה בזכות העין הטובה שאני משתדלת לעבוד עליה..

וזה היה קצת מלחיץ כי חשבנו על חתונה ופחדתי שאני אראה את זה אח"כ.. ונכון שיש שאומרים שמה שצריך לראות- רואים ומה שלא- ה' מסתיר מאיתנו..

גם אם את לא מצביעה עליהם במדויק ואת לא מדחיקה אותם ומוכנה להתמודד איתם, לדעתי זה כבר מראה שאת עם רגליים על הקרקע.

תאמיני לי שגם אני מאוד משתדלת להסתכל על הכל העין טובה ולחפש רק את הטוב.

אבל עדיין, לדעתי חייבת להיות מודעות שלא הכל מושלם, שאת יודעת עם מי את הולכת "לקפוץ למים".

שאת מסתכלת על המכלול ויחד עם זאת לוקחת בחשבון את הנקודות שבו שאיתן תצטרכי להתמודד ולגדול מהן.

בכל בחירה שאנחנו עושים בחיים ואני לא מדברת רק על חתונה שזה ק"ו, נגיד איפה נעשה שירות לאומי, איזה מקצוע נלמד, בכל דבר יש יתרונות וחסרונות. וחשוב מאוד להכיר בהם ולא להתעלם. 

אולי כדאי לשים לב, שזה נמשך הרבה זמן פשוט כי "לא נגמר לכם לדבֵּר", ולא שזו "מריחה" של הזמן בגלל ההרגשה הנעימה להיות ביחד (שבמקרה כזה יש אולי מקום לשים איזשהו סייג בשלבים כאלו).

וכמובן, לשמור בדקדקנות על הצניעות. ולזכור שאחרי הכל, זה בירור וניסיון לחוש את הקשר המתהווה, כדי לראות שהוא יכול להיות אח"כ, כשמתחתנים בעז"ה, ויצירת "מצע" נוח לשלב הזה שהוא העיקר והיעד. 

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.