בס"ד
דבר תורה לפרשת ויחי
מבוסס על "מה שמשיב הפרשה" של הרב זאב קרוב
ספר בראשית נקרא אצל חז"ל בשם ספר הישר. ר’ יוחנן מסביר (ע"ז כה.) שאבותינו הקדושים נקראים ישרים. לומדים מהם על המוסר הנצרך כדי לקיים את התורה. הם מחברים את מעשה בראשית להולדת העם ולקבלת התורה, ובכך מראים לנו מהם חיים אמתיים. בפרשה שלנו יעקב אבינו, שליווה אותנו כבר פרשות רבות נפטר. לעומת זאת, אומר ר’ יוחנן מסכת תענית (ה.): “יעקב אבינו לא מת”. ומקשה הגמרא: “הספידו אותו, חנטו אותו וקברו אותו, איך אתה אומר שהוא לא מת?”.
כדי להבין זאת, עלינו לשאול את השאלה: מה הם חיים? אנשים רבים חושבים שהמושג חיים נאמר על כח הגוף, על יכולתו לנשום ולהזיז איבריו. התורה מלמדת אותנו הגדרה אחרת לגמרי: “ויפח באפיו נשמת חיים” (בראשית ב, ז). המושג חיים, לא נאמר על הגוף אלא על הנשמה, על הרוחניות של האדם.
במות יעקב אבינו, כתוב “ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים, וארבעים ומאת שנה” (שם, מז, כח) התורה מדגישה כפלות של ימים ושנים להראות לנו עד כמה חייו היו מלאים ומאוחדים. גם אצל אברהם אבינו רואים את אתה הכפלות: “ואלה ימי שני חיי אברהם שאר חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים” (שם, כה, ז). וגם אצל יצחק אבינו מוצאים ביטוי מיוחד: “ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים” (שם לה, כט). כבר כתוב שהוא היה זקן, אז למה התורה באה להוסיף ושבע ימים? להראות לנו עד כמה הוא ניצל את חייו.
כשבן אדם חושב שהעולם נברא במקרה, אז האדם חיי בעל כרחו, הוא נולד, עתיד להיפטר ורק עליו לשרוד את החיים. וזאת ההשקפה של עשו: “הלעיטני נא מן האדום האדום הזה”, או בלשוננו: “קוקה קולה טעם החיים”. ניצול החיים הופך להיות סיפוק הנאות רגעיות, ולכן לא משאיר שום ירושה רוחנית לדורות הבאים. אחרי פטירתו האדם מת.
לעומת זאת, אנחנו יודעים שהעולם הזה הנו רק פרוזדור לעולם הבא ושלא ייתכן שהקב”ה ברא בריאה (האדם) כ”כ משוכללת רק כדי ליהנות בעולם הזה. העולם הזה הוא המקום בו ניתן לקנות את מצבו בעולם הבא, והדרך להצליח היא ע"י דבקות בהקב"ה כפי שכתוב במסילת ישרים של הרמח"ל, ולכן ניצול החיים, זה לחיות חיים אמתיים: חיים בהם מקיימים את שליחותנו בעולם הזה, ונדבקים בהקב"ה. בן אדם כזה, משאיר ירושה רבה לכל הבאים האחריו, ולכן אחרי פטירתו האדם ממשיך לחיות בתוכנו. מספיק להיכנס לבית מדרש ולשמוע: “ר’ עקיבא אומר”, “ר’ יונן אומר”, “ר’ פלוני אומר”... כל התנאים ואמוראים ממשיכים לחיות!
וגם אצלנו, כשלאדם יש מידות מצוינות, ואנשים רבים נמשכים אליהן, אפילו אחרי מותם, אז האדם בזכות מידותיו ממשיך לחיות איתנו.
אפשר להבין עכשיו, מה משמעותה של האמירה של ר’ יוחנן: “יעקב לא מת”. עם ישראל חיי, לא רק מבחינה חומרית, אלא גם מבחינה רוחנית, זרעו ממשיך לחיות חיי תורה, חיי אמת.
שבת שלום!
]
(ככה קראו לזה כאן פעם..??
)
)
..