מה לדעתך? באמת?

יש כאלה שקר להן בחורף...וזה עדיין לא סיבה כי אפשר ללבוש טייץ( מקווה שככה כותבים..)

ויכול להיות שלא אכפת לה איך היא נראית,היא עושה מה שבראש שלה ,העיקר שיהיה לה נח.

תלוי גם כמה רואים את זה מתחת לחצאית..

שרואים...

אגב, גם בקיץ...

נראה לי שזה ליופי,(אתה מתכוון בצבע לבן??)

אולי לצניעות,

אולי פשוט תשאל אותה...

מה מפריע לך בזה??

זה נראה לך לא יפה?לא מכובד??מוזר??

יש בעיה? אין בעיה?

זה לא יותר צנוע?

(כל עוד החצאית עוברת את הברך)

לא אמרתי אם  זה מפריע לי או לא.

רק שזה התברר כדבר שחשוב לה.

אני שואל אתכן כבנות, אם זה לגיטימי מבחינתכן או לא.

ובנים, מה לדעתכם?

אם זה הטעם שלה...

אז מה הבעיה?

אני שואל מבחינה דתית.

אני לא אומר מה יותר או פחות צנוע.

רק שואל מבחינה דתית

היום זה מקובל ,למרות שלדעתי אני לא מוצאת בזה משהו מועיל

אני אישית לא הבנתי את השאלה, אשמח אם תצביע על אחד מהכיוונים הבאים.

אתה שואל:

א. אני לא אוהב את הסגנון, והיא מתעקשת עליו. האם זה יפריע מדי בהמשך, או שנתגבר?

ב. היא מתעקשת על הלבוש הזה. מה העקשנות הזאת מלמדת עליה?

ג. מה סגנון הלבוש הזה מלמד עליה, על השתייכותה החברתית, על השקפותיה? על אופייה?

ד. האם זה ראוי כשלעצמו?

השאלה היא:

לא מפריע לי המכנס עצמו. תלבשו מה שבא לכן.

אני לא מה שנקרא דוס ואפילו לא בייניש.

מפריע לי שבן אדם מגדיר את עצמו ברמה דתית מסויימת, אבל מתעקש ללבוש מכנס, שעד כמה שאני זוכר זה לא בדיוק מצווה, במילים עדינות...

אגב, תמר, איך מכנס לבת (במצב רגייל, לא חריג) זה תוספת צניעות??

ויש לי דעה מאד ברורה בעניין.

שזה אכן מעיד על משו מבחינה דתית (פחות דוסה?!)

היום יש בי עדיין מעט מהמחשבה הזאת אבל הבנתי שזה גם הרבה עניין של סגנון ואופנה..

כך שצריך לברר איתה על מה זה יושב..

רב אחד אמר לי פעם שאם הייתי לובשת את אותה חצאית ללא המכנס וזה עדיין היה נשאר צנוע ללא ספק, אז אין בעיה הלכתית ללבוש את המכנס אבל אם לא, אז...

זה גם דבר שתלוי במנהג המקום..

בטוח שאם בנות תתלבשנה ככה במאה שערים זה יחשב מאוד לא צנוע אבל בציבורנו זה מקובל.

שאבין, אתה מתנגד לזה הלכתית ומנסה להבין למה עוברים על ההלכה בשביל יופי?

כי טכנית אני מסכימה איתך..

אם קר לך אז מובן..

אבל בקיץ!? שתהנה...

זה יפה בכללי-אבל אני לא הולכת ככה..

מקריאת התגובות של הבנות פה, יותר ויותר מתחזקת דעתי שזה מעיד על פחות דוסיות..

אבל נראה לי שבנות שהולכות ככה לא מסתכלות על זה בצורה כזו,

זה לא תופס אצליהן מקום יותר מידי גדול,

הן הולכות ככה וזהו,

בלי לחשוב יותר מידי מה זה יגיד לאנשים אחרים

יש עוד בגדים שאני לא הייתי הולכת איתן ואני רואה שיש בנות שכן,

ולא בהכרח שהן פחות דוסיות

אם אתה מכיר...

לדעתי ממש לא צנוע,

אבל לא חושבת שיש מספיק מודעות לזה שזה לא צנוע,

יש דברים שהם באופנה,יש בנות שאומרות לעצמן,אפילו היא הדוסית הולכת ככה אז זה סבבה,

וזה הופך ללגיטימי.

זה לדעתי צנוע מאוד, ואפילו מוסיף צניעות... כי יש בנות שבל יזה לא היו לובשות בכלל שרוולים עם חולצות קצרות מסוימות. חוץ מזה- אם זה לא צנוע, אז מה כן?

נוח לי שאני לא צריכה להזהר מידי אם החצאית מתעופפת או כשאני יושבת בשילוב רגליים

זה מונע שפשפות

זה יפה בעיני

וזה קצת מחמם.

בלי זה אני ממש מרגישה שמשהו חסר לי, גם מתחת חצאיות ארוכות לחלוטין אני לובשת.

אני לובשת מכנסיים של בנות (אין בזה לא ילבש) עם חצאית שעוברת את קו הברך-

איזה בעיה יש בזה?

אז מה הקטע..

חם לך שפשפות וכו'..

אפשר גם מתחת החצאית מבלי שיראו..

אם היא רוצה שיראו- זכותה!!! וגם אם לא ממש מפריע לה אם רואים או לא, ויוצא שרואים, אין בזה  שום בעיה הלכתית ללא ספק , ולו הקל ביותר!!!

דעתי, אם ניתן ללכת איתו גם בלא חצאית וזה עונה לגדרי הצניעות, אין בעיה שיהיה מתחת לחצאית.

שים לב!

נוצה ברוח כתבה:

"רב אחד אמר לי פעם שאם הייתי לובשת את אותה חצאית ללא המכנס וזה עדיין היה נשאר צנוע ללא ספק, אז אין בעיה הלכתית ללבוש את המכנס.."

ואילו אני כתבתי:

"אם ניתן ללכת איתו גם בלא חצאית וזה עונה לגדרי הצניעות, אין בעיה שיהיה מתחת לחצאית." ודו"ק. 

נכון.. פעם זה היה של גברים בלבד.. ואז אם היא לבשה את זה- היא עברה על "לא תלבש".. אבל היום אתה יכול לשים לב להבדל בין מכנסי בנים למכנסי בנות-- אין שום מקום לטעות!!!

אתה יכול לומר לי שזה עדיין בגד של בנים,אבל זה לא נכון!! ידעת שג-ם בנים וג-ם בנות לובשים חולצה? גם פה תגיד שזה "לא ילבש"?! ברור שלא!! כי אתה יודע בדיוק מה ההבדל בין חולצות של בנים לשל בנות!!

אז זה בדיוק אותו דבר...

אני לא מדברת על ר-ק מכנסיים שאז אני לא לובשת ת זה בגלל בעיית צניעות (ולא-לא ילבש..) אנחנו מדברים על מכנסיים מתחת לחצאית,כשהחצאית באורך סביר. אז מה הבעיה? אמרו לך פה את הסיבות למה בנות לובשות מכנסיים מתחת לחצאית.

הדברים נאמרים מבלי כל קשר ל--האם אני בעצמי לובשת מכנסיים מתחת לחצאית או לא.

אפשר לשאול - איך לבנים נוח עם מכנסיים??  זה ממש מגוחך השאלה שלך.. [לא בקטע הרע..]

אני בת, ואני הולכת עם מכנסיים מתחת לחצאית.

בעיה?

זה אפילו רצוי לדעתי. תחשוב היא יושבת על כיסא, אתה מולה, והרגליים שלה טיפה פתוחות... קצת לא נעים אם היא בלי מכנסיים.

כמובן שאני לא מדברת על מקרה שבגלל המכנסיים- החצאית מתקצרת

אם החצאית מתקצרת בעקבות המכנס עצוב..

אבל אם זה כמו שאת מתארת אז-מעולה!

דעתי..

לא?? אני לא מבין את הבעיה

יכולהיות שכל התשובות האלה עוד לא ענו לך!?

או שעוד לא ירדנו לסוף דעתך..

א.זה פריצת גדר,זה לא לבוש צנוע סטנדרטי ברוב הציבורים שמקפידים על צניעות (חוץ מלפני 100 שנה בתימן..).

ב. הרבה פעמים החצאית הולכת ומתקצרת...

ג. למה למשוך את העין לכיוון המכנס הלא שיגרתי שמציץ...

למי שהתלבשה פחות צנוע (כלומר רק מכנס או חצאית קצרה) ורוצה להתחזק לאט, אז זה דווקא מעלה,אבל למי שרוצה להיות צנועה באמת שלא תתחיל עם זה.ואם אומרים שיש יותר צניעות/הגנה בתוספת מכנס מלמטה...בסדר אבל למה צריך לראות אותו דווקא ???זה גם קצת ערבי לא?

את המכנסיים?

לא מהצד הרע- אבל אתה פשוט לא מבין את זה. אתה כל החיים שלך הלכת עם מכנסיים, ישבת איך שבא לך, קפצת בלי לשים לב אם עולה לך משהו מאחורה.

אצל בנות זה לא ככה. צריך על כל דבר להיזהר- כמו שכתבת. אבל זה לא כ"כ קל כמו שזה נראה. זה כשאת מתכופפת- לשים לב אם לא רואים לך את הגב ושהמחשוף לא יהיה פתוח. כשאת מרימה את היד- שהחולצה לא עולה לך. כשאת יושבת- שלא יראו מעל הברך, ועוד ועוד.

אז כדי שלא נצטרך לשים לב כל שנייה על כל תנועה שאנחנו עושות- שמים משהו. גופיית תמנון- שלא יראו את הגב\בטן. חולצה סגורה-למחשוף. ומכנסיים- שלא יראו את הרגליים.

בת!!!

אתה לא חושב שאנחנו נהנות מהמצב,נכון? אף אחת לא תשמח להיתפס לא צנועה..

אז אם זה קורה, ב-ט-ע-ו-ת עדייף שיראו את המכנסיים ולא את הגוף שלה,אתה לא חושב?

ארוכה ועם מכנסיים מתחת לשמלה כדי שחלילה לא יתגלה שום דבר שצריך להיות מכוסה. היא גם הייתה הולכת עם מטפחת ראש שלא הייתה יוצאת ממנה אף שערה, ממש כמו קמחית...

למותר לציין, שהיא לא הייתה צנועה רק כלפי חוץ ולא הייתה "דוסית" (בכלל לא היה אז מושג כזה) וזהו. סבתא שלי וכל המשפחה מזכירים שוב ושוב הרבה יותר מאשר את הבגדים את מידותיה הנעלות ואת דרך הארץ שלה, העזרה לזולת והחסד.

לפעמים נדמה שאנחנו שוכחים מה חשוב באמת ומה העיקר בחיים. בגדים ארוכים ללא כיסוי - לא שווים כלום. 

אני כמעט ולא רואה הודעות בסגנון "היא לא אוהבת לעזור - זה מפריע לי" או "היא לא מתנדבת - זה מעציב אותי", אלא רק "היא לובשת כך וכך..". ברור לי שעזרה לזולת, למשל, היא לא חלק מהדרישות כדי להיקרא דוס, חצאית ארוכה, כיסוי ראש (ויש הסוברים - גם רעלה), דווקא כן. השאלה היא ממתי "להיות דוס" הפכה להיות מטרה?

אני הולכת אם מכנסיים מתחת לחצאית הרבה פעמים. לפעמים כי נוח ולפעמים כי יפה..

היתה לי תקופה בעבר שלא יכולתי בלי מכנסיים מתחת לחצאית. למה? כי הרגשתי ממש חשופה בלי. למרות שהחצאית שלי בפני עצמה היתה בסדר גמור!! זה פשוט היה עניין של הרגשה כזו. לפעמים כדי להוסיף נפח כדי שהחצאית לא תיצמד.

ברור?

מה זה השטויות האלו- "ממתי מותר ללכת לבנות עם מכנסיים?" ???

זה כמו כל תוספת אחרת כשזה בא ביחד עם החצאית!!!

ותאמין לי שאת המכנסיים שאני הולכת איתם בחיים לא היית מודד אפילו.

ודרך אגב כדי להסיר ספק- אני דוסית מאוווווווווווד.

אל תרגישי ככה! זאת כבר בעיה שלך!

אם את לובשת חצאית "עד הרצפה" וכל זאת מרגישה חשופה, אז כבר יש כאן בעיה אחרת...

אני לא מחייב (פמיניזם?) אף אחד לעשות שום דבר.

מצחיק אותי שאנשים מציגים את עצמם כלפי חוץ אחרת לגמרי מהפנימיות שלהם. זה לא היה מפריע לי, אם הם לא היו מתכחשים לזה...

אני חושבת שזה דווקא מראה על הצניעות שבי. ולא להפך. תבין את זה איך שבא לך.

 שאלת רב שאתה מגיב בצורה כזו? אתה לא באמת יודע וחבל שאתה מסיק מסקנות רק ממה שנראה לך.

אני רואה שלא ממש הבינו את הכוונה שלי...

קודם כל סליחה.

דבר שני, אני מנסה להבין איך הבחורה אומרת לי שהיא מקפידה על הכל ומצד שני הולכת עם מכנסיים.

אז לא, התשובות שלכם כאן לא ענו לי, מסיבה פשוטה, שאתן מתיימרות להציג את אותו הדבר ("אנחנו דוסיות") ומצד שני לובשות מכנסיים בלי להסביר בדיוק איך זה מותר.

כבר אמרתי קודם, אין לי בעיה שמישהי לובשת מכנסיים, אני לא אפיל על זה קשר והרבה פעמים זה אפילו ממש יפה.

אבל בשום שלב אני לא אגיד שזה מותר.

זה לא שאנחנו מנסות להתחכם או לטייח, ושוב ושוב אתה לא אומר למה זה אסור...

זה לא מעיד על הרמה הדתית שלך?

לזה התכוונתם?..

התכוותי להגיד שכמו שהטענה שלי שמכנסיים לבן מעידים על רמת הדתיות אין בהם כלום, כך גם הטענות שלך חסרות בסיס לחלוטין

זאת דוגמה חלשה מאד...

אולי תקרא שוב.

אני לא הולך לקרוא שוב כי אין לי מושג על מה אתה מדבר.

כדאי שתסביר לי, כי יש כאן שיחת חרשים

אם זה שאתה לובש מכנסיים, כי אולי זה מעיד על רמת הדתיות שלך.

זה הכל.

אז קודם כל תקשוט את עצמך לפני שאתה קושט אחרים. זה דבר ראשון.

דבר שני - אני הולכת עם מכנסיים, ואני לא "דוסית". אין לי שום מטרה להיות "דוסית", אלא להיות האדם הטוב ביותר שאני יכולה להיות. זה, כמובן, כולל מחויבויות נוספות שעליהן לא מרביצים שיחות מוסר בישיבות ובאולפנות - כגון, עזרה לזולת, התנדבות, עשיית חסד, השתדלות להימנע מלשון הרע שמבחינתי הן חובה ולא רשות. "דוסיות" זה עניין חיצוני-חברתי נטו, ואין לי שום עניין להתאמץ להשיג תווית של "דוסית", גם כאשר אני מוכרחה לומר שקל מאוד להשיג תווית כזאת היום - כל מה שצריך זו חצאית ארוכה, שרוולים ארוכים, כיסוי ראש (אם את בת) ו-להתנדנד בתפילה כמה שיותר חזק ולהוציא ציציות החוצה ולדבר כל הזמן על מכנסיים-חצאית-כיסוי ראש מלא-חסר (אם אתה בן).

לעומת זאת להקדיש שעות בשבוע במצבר לסיוע, לעזרה למעוטי יכולת ולחסרי יכולת בכלל, לאנשים עם לקויות ובעיות - זה כבר לא קל. לקום באמצע הלילה כשכולם ישנים, כי צריך ואין ברירה, כי לקחתי על עצמי מחויבות למען הזולת  - זאת הקרבה שאין כמותה. אז אולי אצל בחורים מסוג א', לדעתם, אני לא מקבלת כל כך הרבה מניות אבל אצל זה שנמצא שם למעלה - יש לי מניות שאין לכל אחד. 

ואני רואה בחורים שחשבו עד היום שהם כליל השלמות מבחינה דתית שמתחילים לנוע בחוסר נוחות בכסאם כשאני מתחילה להזכיר שאין מבחינתי דבר כזה בית בלי נתינה למען הזולת. אז הבגדים שלי הם רק 80% לפי ההלכה ולא 100%, אבל אני דואגת לא רק לבגדים שלי, אלא גם לבגדים לאלה שאין להם מה ללבוש ולא עסוקים בויכוחים טפשיים על חצאית או מכנסיים. אז אני לא "דוסית". אז מה? ממתי דוסיות הפכה להיות אידיאל ולא המידות של האדם?

בגלל לבוש גבר? מה העניין?

אני והרבה מהחברות שלי לובשות מכנסיים מתחת לחצאית כ-ל הזמן, אנחנו נחשבות דוסיות.

החצאיות שלי לא מתקצרות בגלל זה, (המינימום שנראה לי לגבי עצמי הוא 20 ס"מ מתחת לברך) וגם עם חצאיות ארוכות עד הרצפה אני לובשת מכנסיים, אני מרגישה לא לבושה בלי זה, זה הרגל, הרבה בנות מרגישות כמוני ולא מסוגלות ללבוש רק חצאית והרבה גם לא, כשאני בלי מכנסיים יש לי הרגשה לא נוחה שהגוף שלי חשוף. (לא מתירה לעצמי לשבת בצורה פחות צנועה כשיש בנים בסביבה, אבל כשיש רק בנות, יותר נוח לשבת רגל על רגל כשמה שרואים זה את המכנסיים ולא את הירך).

אבל באמת, תנסה לפרט למה אתה רואה בזה בעיה כי השאלה "למה הבנות לא רואות בזה בעיה" היא נורא כללית, מה גם שלרובנו ברור שאין בזה בעיה אז קשה לנו לכוון לדעתך.

מי זה רובנו? איך כל כך ברור לרובכם שזה מותר?!?!

וסתם לשם הדוגמה,אם אני מרגיש בנוח עם עגיל, בתור בן, זה בסדר?

וברוכה הבאה. (אמנם מגיבה כאן יותר מחודש פעם ראשונה שאני שם לב לתגובתך)

ראשית: העובדה שהרבה אנשים עושים משהו לא הופך את זה לכשר.

שנית: אם לא רואים את המכנסיים זה ודאי בסדר.

"לא מתירה לעצמי לשבת בצורה פחות צנועה" - ישיבה לא צנועה היא לא צנועה גם אם לא רואים כלום!

אאחל את האיחול המסורתי: שתעברי לפורום הבא [בעתו ובזמנו]

בגלל לבוש גבר? מה העניין?

אני והרבה מהחברות שלי לובשות מכנסיים מתחת לחצאית כ-ל הזמן, אנחנו נחשבות דוסיות.

החצאיות שלי לא מתקצרות בגלל זה, (המינימום שנראה לי לגבי עצמי הוא 20 ס"מ מתחת לברך) וגם עם חצאיות ארוכות עד הרצפה אני לובשת מכנסיים, אני מרגישה לא לבושה בלי זה, זה הרגל, הרבה בנות מרגישות כמוני ולא מסוגלות ללבוש רק חצאית והרבה גם לא, כשאני בלי מכנסיים יש לי הרגשה לא נוחה שהגוף שלי חשוף. (לא מתירה לעצמי לשבת בצורה פחות צנועה כשיש בנים בסביבה, אבל כשיש רק בנות, יותר נוח לשבת רגל על רגל כשמה שרואים זה את המכנסיים ולא את הירך).

אבל באמת, תנסה לפרט למה אתה רואה בזה בעיה כי השאלה "למה הבנות לא רואות בזה בעיה" היא נורא כללית, מה גם שלרובנו ברור שאין בזה בעיה אז קשה לנו לכוון לדעתך.

אולי יש שם לימוד זכות על זה....

נתנו לך מלא תשובות וזה לא מספק אותך.

לא מעיד כלום ולא נעליים.

אם אתה רוצה לפסול, אל תחפש תירוצים קטנוניים. 

וזה מתחיל במכנס רחב ומכנס צמוד ואז מכנס מתחת לברך וכך זה ממשיך.זה סייגים שהתורה שמה לנו.

יש הלכה,צריך ללכת עם חצאית אחרי הברך?

למה לחפור במה שלא צריך?

מי שהולכת הולכת ככה-היא מחפפנת בהלכה.

מזה יותר נעים?יום חמים?לא עושים דברים שיהיו נוחים לי.לא עושים מה שנוח וכיף עושים מה שנכון,מה שהלכה בו.נוח לי בקיץ ללכת בלבוש מנימלי אני אעשה זאת?

זה מאוד מעיד על הבנאדם.יש הלכה-מי שבוחר לעשות מה שמתאים לו ממנה זה מעיד

תפסיקו לחרטט ולהיות חפיפניקם!

אבל אם זה לא מפריע לך אין סיבה לפסול.

ב"הצלחה ענקית!!

שלא עושים מה שכתוב, ומה שלא לא.

לא הבנתי.

אני צריך לקבל כל מה שאומרים לי גם אם אני לא מסכים עם זה???

חוצמזה, מה לא מובן ב"אני *לא* אפיל קשר בגלל זה"!

ועוד דבר

מה זה כל ההתקפות האלה על בן אדם. מי שלא נעים לו הנושא או שנגעו אצלו בנקודה רגישה ולא יכול לענות נורמלי, שלא יענה.

א- לא ידוע לי על שום הלכה שאוסרת מכנס מתחת לחצאית צנועה. רוצים לספר לי על זה? אני חושבת שאני פתוחה להלכות חדשות שלא ידעתי עליהן.

ב- מישהו הזכיר פה ש"כל עוד לא רואים את המכנס אין בעיה"... יש בעיה עם זה שרואים את המכנס?

מה שבטוח- אם החצאית שלי קצרה לא נראה לי שזה בגלל הטייץ שמתחת. זה פשוט מחמם ויותר נוח.

תודה.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לק"י

זה או שהוא רציני ואמיתי ומתנהל פה שיח עיוורים..

או שהבנאדם שפתח אותו מסתלבט על כולנו.. כי כלכך הרבה ענו לו.. והוא עדיין לא אומר מה לא בסדר במכנסיים מתחת לחצאית..

קיצור-משו פה דפוק לגמרי..

רפושבב"א!!

לדעתי ייטב אם השרשור ייפתח מחדש בצורה יותר בהירה, שכולם יוכלו להבין את

שאלת פותח השרשור לאשורה...

נראלי שאין בעיה,אא"כ החצאית מעל הברכיים..

ולא מפסיקים לחפור...

doni  תעשה טובה תחדד תשאלה שלך עוד יותר

או שיש פה כבר מספיק דעות..

ביניי'ש-מחילה.ההתפרצות בלי קשר אליך..

קשה להאמין שאף אחד לא הבין, אבל אנסה בכל זאת.

----

אקדים ואומר לכל מי שמגיע עם דעות קדומות, שאני לא "דוס" ואפילו לא "בייניש".

שאלתי שאלה מאד פשוטה. הבחורה שאני מכיר לובשת מכנסיים מתחת לחצאית (כן כן, החצאית מתחת לברך, כהלכה).

האם זה בסדר לדעתכם. כלומר: האם אתם מסכימים עם זה? הייתם פוסלים קשר (מראש או תוך כדי) על דבר כזה? זה אומר משהו מבחינה דתית? 

ובתכלס, הכי חשוב: האם זה מותר מבחינה דתית??????

חוץ מתשובות לא מבוססות ולא מחייבות, לא קיבלתי כלום. אם אדלג לסוף השרשור, "חושבת" הביאה 'תשובה' שמצאה באינטרנט (גם כן הלַכה...), בה היא אומרת שכל מה שנדרש זה הבנת הנקרא. לצורך העניין, הבנת הנקרא אומרת שהתשובה התקבלה על ידי "צוות ישיבת אלון מורה". לא רבנים, לא רב ולא הרב אלייקים לבנון כמו שחושבת כתבה בעצמה (וראיתי שזה ציטוט). זה רק לשם דוגמה לתשובות שקיבלתי.

למיסטר גלוק 17, גם אם מיליארד אנשים יגידו לי שטוב לירות לעצמי בראש - אני לא אעשה את זה. ברוך ה' יש לי את הכח הזה, לראות מה נכון ומה לא, גם מול עדר חזק שהולך נגדי.

לכל מי שלא נעים לו לדון בנושא הזה (מוקדש במיוחד לבנות) - בעיה שלו. אי אפשר להתנהג איך שרוצים ולהגיד לבן אדם "תשלים עם המצב ותהיה בשקט". כולנו כאן בשביל להתחשב אחד בשני (מעניין מה למדתם על עניינים של "כלל עם ישראל").

וזה לכל מי שרוצה תשובות לכתחילה (מהאינטרנט, אלא מה). התשובות הן מהרב מוצפי שליט"א. מי שרוצה שיחפש לבד באינטרנט. ומי שלא מקבל את תשובת הרב מוצפי כמספיקה, זה אומר שהוא חי כנראה בעולם אחר... בבקשה!

מקווה שאחרי שתקראו את זה - הכל יהיה יותר ברור.

מצטער אם מישהו יפגע, כמובן שזאת לא הכוונה, אבל הדברים צריכים להישמע. הגיע הזמן שנפסיק להיות נמושות ושנפסיק לשקר לעצמינו (ולאחרים).

מה בכלל דעתי הצנועה תעזור???...

בכך שאני אבין למה אותה בחורה נוהגת כפי שהיא נוהגת ואני אוכל לראות שיש הגיון מאחורי זה, מעבר להגיון של זה יותר נוח\יפה\מחמם\צנוע (?!?!?!).

כמו שאמרת ואמרו כולם,זה יותר נח/יפה/מחמם

לגבי צניעות זה לא קשור,ניתן ללבוש מכנס בלי שכל העולם ידע שאני לובשת מכנס....

בת מדרש וחושבת שצניעות היא רק כלפי חוץ?!

לא הבנתי....

אני מתכוונת שזה לא אמור להגיד על "צניעות חיצונית" (יצאה לי הגדרה מוזרה ביותר....),

כי מי שרוצה להיות צנועה יכולה ללכת עם מכנסיים (מתחת לחצאית כמובן...) ושלא יראו לה אותם...

"כי מי שרוצה להיות צנועה יכולה ללכת עם מכנסיים (מתחת לחצאית כמובן...) ושלא יראו לה אותם..." - אין דבר כזה!!!! זה לא נקרא צנוע - צניעות היא גם כשאף אחד לא רואה את המכנס!!!

לאישה ללבוש מכנסיים כפיג'מה??

או שאני ממש קשת הבנה...ואני לא כזו...

???????

אין שום אבל שום בעיה עם מכנסיים מתחת לחצאית אם לא רואים אותם!!!!!!

תתייחס לזה כמו גרביונים!

תודה!!

אני לא מוזר...

נוצה - העניין הוא שהקביעה שלך היא שרירותית לגמרי! זה נחמד שאת מתייחסת לזה כגרביונים, אבל זה לא אומר שזה נכון

למה זה שונה מגרביונים???? אתה אפילו לא יודע שזה קיים!!!!!!!

לא מעניין אותי מה אני יודע ומה לא!

היחידה שמשהו צריך לעניין אותה משהו - היא הבחורה! צניעות היא גם בחדרי חדרים. גם כשאף אחד לא רואה. כן, גם בלבוש!

אתה מוכן להסביר לי למה זה לא צנוע מכנס מתחת לחצאית כשלא רואים אותו???????????

כי נראה לי שאנחנו טוחנים מים על הלכה שהיא מאוד ברורה ופשוטה..

חולצה - מותר. גרביונים - מותר. מכנס - אסור!!!

אבל זה דומה לגרביונים? אז מה?! ככה התורה אומרת!

למה דוקא ככה?? לא יודע!!!

חולצה - מותר. גרביונים - מותר. מכנס - אסור!!!

מכנס= שהוא של גבר, אסור!!!!

כשהוא מותאם לאישה ואינו נראה לעין (כמו גרביונים!!!) מותר!!!!

למה דווקא ככה?? לא יודעת!!!!!

להלכה, רוב הפוסקים אוסרים מכנסיים רק מחמת הצניעות, ולכן במקום שאין פגיעה בצניעות, אין איסור בלבישת מכנסיים. כגון אשה שרוצה ללבוש בלילה מכנסי פיג'מה, מאחר שהדבר נעשה בתוך ביתה, אין בעיית צניעות, והדבר מותר. וכן נשים שירצו להתעמל במקום סגור, מותר להן ללבוש מכנסי טרנינג. וכן מותר לנשים שרוצות – ללבוש בחורף מכנסיים תחת לשמלה, כדי לחמם את רגליהן. וטוב להקפיד שהמכנסיים לא יֵראו מתחת לשמלה, כדי שיהיה ברור שהם נועדו לחימום. אבל אם הם יֵראו מתחת לשמלה יש חשש איסור "לא ילבש" לחלק מהפוסקים, וכן יש חשש שהדבר יגרום למכשול, שמא לאחר שילבשו מכנסיים לא ילבשו חצאית ארוכה מספיק.

http://ph.yhb.org.il/09-06-08/

לגבי שאר הזמן - כעם כל הכבוד, אני (הקטן, כלום, פיצפון...) לא מסכים עם הרב מלמד שליט"א (אני *לא* חולק עליו). הבאתי לך קודם את הרב מוצפי. וכמו שכבר אמרו - הרב מוצפי מחמיר.
כנראה שהרב מלמד מקל

הרב מלמד= ההלכה

הרב מוצפי= מחמיר

הרב נח= מקל

הרב מוצפי כתב הלכה חדשה שנקראת "מחמיר"?

הוא לא דיבר כלל על מכנס שלא רואים מתחת לחצאית,

וזהו,

אין לי יותר מה להוסיף!!

לילה טוב,

ואתה מוזמן לשאול את הרב מוצפי,אני ממש רצינית!!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

עם כל האנרגיה שהוצאת, בטוח תרדמי בקלות...

אני הבאתי את התורה כהוכחה...

את מי את מביאה?

למרות שאני מסכימה עם דעותייך-

למען ההגינות אציין שזה לא נראה שבאת באמת לדון בשאלה שהעלת אלא רק כדי להשמיע את דעתך, מה שאומר שכל דבר שמישי תגיד פה לא ישכנע אותך כי אתה כבר נעול על דעה מסויימת ורוצה שיסכימו איתך (בלי לפגוע..)

חוצמזה, כמאזינה קבועה של הרב מוצפי (כל יום שישי ברשת מורשת, ממולץ!) אין ספק שהוא מזוהה עם הזרם החרדי ויש דעות שהוא אפילו נחשב רב מחמיר, כך שלהביא אותו כהוכחה זה לא נראה לי הכי חכם..

לשאלה עצמה- נראה לי שצריך להבדיל:

- מכנסיים מתחת לחצאית שלא במטרה שייראו אלא לנוחות שלנו, (ובנים, לא יעזור להסביר לכם, כי לא תבינו!) אין בהם שום איסור! זה בדיוק כמו גרביונים..

- מכנסיים מתחת לחצאית שרואים בברור, ולטעמי בכלל לא משנה אורך החצאית, יש בהם בעיה מעצם העבודה שבת לובשת מכנסיים וזה מצטייר כחוסר צניעות וזילות..

כמובן, שיש בנות שתקפוצנה עלי ויטענו אחרת, וזה ליופי ויותר צנועה ובלה בלה.. לא מסכימה איתכן!

הבאת את הרב מוצפי הצ'דיק והוא סגר לך את כל הספקות כמו שאני מבינה...

אז לפי התשובה תחתוך בעצמך מה אתה עושה עם הקשר הזה..

ועוד דבר-

אין בעיה לדון אבל יש בעיה לחפור..

ובאמת לנו הבנות (לפחות לי..) קשה לראות שרשור שמתעסק בצניעות האישה.. יש גבול..

לא הייתי פוסלת על זה קשר כי זה לא בהכרח מעיד על חוסר דוסיות (לא מאמינה שאני אומרת את זה..) אלא לעיתים זה נובע מהרגל וחוסר מודעות..

ואם זה כ"כ עקרוני לך מה הבעיה לדבר איתה על זה???? או שזה רק ברמת הדיון התיאורתי?

ואולי אכן היא לא מתאימה לך...

כבר דיברתי איתה על זה

כדעתי - שכל אחד יחיה וייתן לחיות.

השאלה מה קורה כשאתה חושב על חינוך הילדים שלך והשקפת הבית...

זה כבר שאלה אחרת...

מבחינתי ברור שהולכים לפי הבעל גם אם זה לא כ"כ מסתדר לי אישית..

אבל זאת דעתי הענייה בלבד..

מה??

אני מבינה מאוד שזה מפריע לך,

השאלה היא האם זה מצטרף לעוד דברים בסגנון הזה שמפריעים לך ,

ואולי אם זה לא מאוד מאוד חשוב לה היא תסכים לשנות למענך....

אני ממש לא צוחקת היו מקרים של שינוי יותר קיצוני בלבוש בגלל חתונה

ההגיון שמאחוריו עקרוני

ולדעתך???

לדעתה - נותן לה הרגשה פנימית טובה. (לי שפן עושה אותו דבר, אז?!)

לדעתי - בריחה מהמציאות הכואבת... מובנת כשלעצמה, אבל עדיין בריחה

אתה רציני??

מזתומרת הרגשה פנימית טובה???

ככה יותר כיף לה...
קשה להיכנס לראש של בן אדם לאורך זמן...

אנחנו מדברים עכשיו על כאלה שרואים או לא..

כי כבר אמרנו- כאלה שרואים, שתלך לחפש את ההרגשה הפנימית הטובה במקום אחר..

כאלה שלא רואים- תחפש אתה מציאויות כואבות במקום אחר כי פה הם לא קיימות!

לא מובן בעליל!!!!

רצינית?

שלא קשורים בכלל

כבוד הדדי, אהבה ונתינה הם תנאים הכרחיים כדי שבכלל יהיו ילדים. לא חסרים זוגות שפירקו את החבילה לפני שהגיע הילד הראשון. כשרוצים לריב, אף פעם לא חסר על מה. כשרוצים לגשר על הפערים, זה כמעט תמיד אפשרי. מי שדוגל בדרך הוויכוח ימצא את עצמו מתווכח שוב ושוב, אם לא על א', אז על ב', אם לא על הדירה, אז על הילד.

הבעיה שלי עם השאלה של פותח השרשור היא לא על עצם השאלה הנוכחית, אלא על מה שהיא מסמלת. מי שמתעסק בקטנות בהתחלה, סביר מבחינתי שיתעסק בקטנות כל החיים. אני אישית לא הייתי רוצה מישהו שיחפש אותי בסיבוב על כל קוץ, וזה די ידוע שאנשים עם אטרף דתי, אחרי שפותרים את הסוגיות הדתיות, מעבירים את האטרף שלהם לתחומים אחרים. 

/Forum/Forum.aspx/t397294#4750391

אני לא בא רק "להשמיע את דעתי".

תפסיקו להיפגע לי מכל דבר.

נוצה - העניין הוא שבני אדם מתנהגים בצורה מסויימת, גם כשלא תמיד היא נכונה. עד כאן מובן ואפילו מתקבל על הדעת.

אבל כשבאים להסביר את העניין - התשובות שמתקבלות הן לא יותר מאוסף תירוצים!!

אז או שעונים באמת - או שלא בכלל!!

אני לא נעול על אף דעה, הפוך! אני מחכה שיסבירו לי מה אני לא מבין כאן!

אם את רוצה בפעם השביעית את הדוגמה עם העגיל, אין בעיה...

למה בן שעונד עגיל, בצורה של כדורגל וכתוב על העגיל 'לבנים בלבד' - עדיין זה יהיה אסור???? מה ההבדל??

אני לכשעצמי לא רואה בזה בעייה צניעותית, ולא משנה לי איך זה נתפס

בוקר טוב לך.

אתה מהמקדימים אני רואה...

אז אין שום בעיה . אם אי אפשר ללכת בלי המכנסיים מתחת, במילם אחרות רואים את השוק, זה כבר בעייתי.זה גם אוומר משהו על רמה דתית.

מכנסים מתחת לחצאית מעידות על הרמה הדתית------בנות לובשות מכנסים מתחת לחצאית כי זה הרבה יותר צנוע! עדיף בלי!? ולפסול בחורה על כזה דבר? זה שיגעון וההפסד הוא שלך

לא יודע מה לא הבנת ב"אני לא אפסול קשר בגלל זה".

חוצמזה, שכחתי, כל הנשים הצדיקות מהדורות הקודמים הלכו עם מכנסיים.

כי זה יותר צנוע.

נכון

תשובת הרב דב ליאור שליט"א

שאלה:
האם מותר ללבוש מתחת לחצאית ארוכה ששקופה באור השמש מכנסיים במקום תחתית? (יש לציין שאני לובשת מכנסיים מתחת לחצאית ממילא משום צניעות, החצאית עפה ברוח וכו’).

תשובה:
אני מתנגד עקרונית ל"מודה" של הליכה עם מכנסיים מתחת לחצאית. בנות לא צריכות ללכת עםמכנסיים, וזה לא תואם את גדרי הצניעות בעם ישראל. מי שיש בה יראת-שמים תלך בחצאיתאטומה, ולא תצטרך להזדקק למכנסים מתחת לחצאית.

שאלה:
האם מותר לבת ללבוש מכנסיים ארוכים מתחת לחצאית או שמלה. והאם מותר כאשר לובשים מכנסיים רחבים ללבוש חצאית שאיננה מגיעה עד הברך?

תשובה:
המכנסיים הרגילים הם לבוש של גבר, ולכן יש איסור מהתורה לאשה ללובשם. וגם אם תלבשם מתחת לחצאית או שמלה יש בכך איסור תורה.

ומכנסיים שהם שונים לגמרי מהמכנסיים המקובלים ללבישת גברים, כגון מכנסי פיג'מה, נחלקו האחרונים, יש אומרים שבכל אופן מכנסיים אסורים, וכך כתב בשו"ת מנחת יצחק ח"ב ק"ח. ולדעת רוב הפוסקים כל זמן שמדובר בסוג אחר של מכנסיים אין בלבישתם איסור לא ילבש. וכן הלכה. ולכן מותר לנשים ללבוש מכנסי פיג'מה כטרניג וכדומה. אלא שכל ההיתר בזה הוא דווקא בבית או באולם התעמלות, אבל ללכת בהם בחוץ אסור מפני שאין זה צנוע.

לגבי מכנסיים רחבים שרגילים ללכת בהם ברחוב, נראה שיש להחמיר ולהחשיבם כבגד של גבר, מפני שהם מוגדרים כמכנסיים, ומכנסיים שהולכים בהם ברחוב נחשבים כלבוש גבר. ואמנם יש נשים מבוגרות שרגילות ללבוש בחורף מכנסיים תחת חצאית רחבה, אולם כיוון שהן לובשות עליהם חצאית רחבה, כמעט ואינם ניכרים, אין בכך איסור, והרי הם כגרביים. ואף שהם רחבים כמכנסי טרניניג, כיוון שמגמתם לחימום ואינם ניכרים כל כך כלפי חוץ, הרי שהם נועדו לחימום ולא כבגד שמופיעים בו, ולכן אינן נחשבות כלובשות בגדי גבר. אבל כאשר החצאית אינה רחבה וארוכה, ניכר שהבת לובשת מכנסיים, שהם בגד של גבר, ויש בכך איסור "לא ילבש".

אמנם אם יהיו מכנסיים רחבים כל כך שיראו כחצאית, וגם כשהבת תלך בצעדים רחבים יראו עדיין כחצאית שיש בה כפלים, אותם מותר ללבוש תחת חצאית קצרה. וזאת משום שביחד זה יראה כחצאית על גבי חצאית.

ככלל צריך לדעת כי בדינים אלו המחמירה משובחת, מפני שככל שתהיה האשה צנועה יותר ביחסה לגברים אחרים, וכן בעלה ביחסו לנשים זרות, כך יוכלו יותר להרבות באהבה ואמון ביניהם. נמצא שאין כאן רק דקדוק בקיום מצווה מדברי חכמים של צניעות בלבוש, אלא סיוע למצווה הגדולה של "ואהבת לרעך כמוך", שמתקיימת באופן השלם ביותר בין בני הזוג.

וכן לגבי נערות, ככל שתקפדנה יותר בדיני צניעות כך יוכלו אח"כ לבנות את ביתן באהבה רבה יותר, מפני שהצניעות שומרת את היכולת לאהוב בשלמות למען ההתקשרות השלמה אל בן הזוג, שלמען האהבה שבין בני הזוג חנן הקב"ה את האשה ביופי.
לאחר מכן שמעתי שהרב מרדכי אליהו שליט"א מחמיר בכל מצב של מכנסיים. וכנראה סברתו שאי אפשר לתת את דברינו לשעורים, וכן צריך להורות.

לא כאן המקום לפרט ולנתח, אבל עובדה היא, שככל שמקפידים באופן נכון יותר על צניעות, כך הסיכוי להתחתן ולשמור על שלמות המשפחה - גובר. כמובן שמכל כלל יש יוצאים מהכלל, ויש בנות שהצניעות נובעת אצלן מבעיה נפשית ומחסרון באהבת החיים וצריך לחנך אותן כיצד להיות שמחות ומלאות חיים ועם זאת צנועות. אבל ככלל ברור שבקבוצה שפחות מקפידה על הלכות צניעות, אחוז הרווקים והרווקות, הגרושים והגרושות, גבוה יותר. ואילו בחברה שמקפידה על הלכות צניעות, אחוז הבנים והבנות המקימים משפחות ושומרים על שלמותם גבוה יותר, מפני שהאהבה שלהם אינה אובדת לריק בחוסר צניעות, אלא מכוונת כראוי בתוך המשפחה.

שאלה:
האם יש בעיה הלכתית עם לבוש של חצאית קצרה מהברך שמטשטשת את פישוק הרגליים כאשר מתחתיה מכנסיים ארוכות עד סוף הרגל ורחבות מספיק כך שהן מטשטשות את צורת הרגל וכן מיועדות לבנות באופן מובהק?

תשובה:
אין בעיה בצניעות באופן פרטני. אולם יש בעיה מצד מה שזה גורם לתרבות ציבורית של מיעוט צניעות. הצורך ללכת עם מכנסיים בדרך כלל גורם לציבור למעט בצניעות. בהתחלה זה עד הברכיים. לאחר מכן זה הולך ומתקצר. בהתחלה זה מכנסיים רחבות. לאחר מכן המכנסיים הולכות ומתהדקות. חכמים באותו הדור יכולים לקבוע מה דת יהודית ומה ראוי להיות הלבוש של בנות ישראל. כל הקיצור של השמלות בא מהגויים. אנו לא רוצים להתקרב לתרבות ולבוש הגויים. אנו צריכים לאהוב את הלבוש היהודי המסורתי שכלל חצאיות רחבות וארוכות.

איך זה קרה??

עם זה שזה צנוע ללבוש מכנסיים מתחת לחצאית אם לא רואים,כמו גרביונים וכו'

זה היה ציני

סליחה ששכחתי <צ>

...

פשוט לא הבנתי מה אדון "מאחורי הקו" רצה ממני

מה את אומרת על 3 התשובות שהובאו כאן?

{אבל אולי לא שאלת אותי? }

לכתחילה,

עדיף שאישה תלך עם מכנסיים מתחת לחצאית (אם היא מעוניינת....)

ואף אחד לא ידע מזה,וזה לא עניין שלי ושלך....

אף רב לא יגיד שזה לא צנוע,הוא אפילו לא ידע מזה...

אם אישה בכל זאת הולכת עם מכנסיים מתחת לחצאית ורואים אותם,

ההלכה לא רואה בזה משהו טוב,ויש הרבה הסתייגויות מכך,

כלומר ההלכה לא תפסוק לעשות כך,

אבל אם מישהיא תלך כך,זה בסדר בדיעבד,

משהו כמו שכותבים,"יש לה על מי לסמוך.."

ואנחנו באמת עדיין דנים בזה???

לא צריך להסתבך עם עצמנו ככה,זה שאלה לפוסקי הלכה. ולנו נשאר לזכות במצווה "ועשית ככל אשר יורוך"

ובאמת שנמאס לי כבר....

מצטערת...

זה היה ארוך מידי... וייתכן שכבר אמרו לפני את זה

אבל דעתי האישית היא שאם החצאית מגיעה למקום שהיא צריכה להגיע(ברך+..)

אין כל בעיה ולפעמים זה ממש יפה...

שמחלק את הציונים. אנחנו לא יודעים את שיטת הניקוד, בקושי את החומר למבחן אנחנו יודעים - והוא בטח לא מבחן כל כך רדוד שמסתכם בחצאית ומכנסיים..

אז בואי נשאיר לו את העבודה.

ממש לא מתכוונת לפגוע פשוט רוצה להציג פה זוית מסויימת. למרות שממש הגיעו מים עד נפש, אני משתדלת לזכור שמאחורי כל ניק יש אדם וממש לא בכוונתי לפגוע.

עד כאן הקדמה.

מה זה עניינך העבודת ה' שלה? חושב שזה בעיה? תפסול. לא חושב, אל תדון בזה!

זה הצניעות שלה והעבודת ה' שלה.

כמו שלהבדיל אני לא אשאל אותך ולא אחטט אם ולמה אתה לא שומר עיניים ברחוב, ולא אביא פה רבנים שיגידו שצריך או לא צריך(ואני יכולה למצוא גם תשובות כאלה וגם אחרות) אבל אני לא אעשה את זה (ושאף אחד לא יעיז אפילו לפתוח דיון על האם צריך או לא צריך, זו רק דוגמא!!!) ושוב-אני לא אעשה את זה כי זה לא ענייני!!!! זה העניינים שלך מול בורא עולם כמו שהצניעות שלה זה עניין שלה מול בורא עולם!! (כמובן שאם היא תלך בחוסר צניעות מוחצן ברחוב, זה גם יהיה עניין שלך אבל כל עוד מדובר בדברים כמו-אורך חצאית, גרביים, מכנסיים מתחת לחצאית וכדומה, זה לא.) בלי להיכנס בכלל לשאלה האם מותר ללכת עם מכנסיים או לא- כמו שאמרתי, אני יכולה להביא עכשיו כמה וכמה תשובות של רבנים שמותר. אבל גם את זה אני לא אעשה כי זה לא עניינך. לא עניינך בתור בן.  אתה תטפל במצוות שלך מול ה' והיא בעזרתו תטפל במצוות שלה. לא מתאים לך, תפסול.

אבל ראבק אל תדון בזה!!!

ואל תשפוט אותה, ואותי, ועוד בנות כאן שאמרו שהן גם הולכות עם מכנסיים מתחת לחצאית, על סמך דבר חיצוני שאפילו לא וודאי שהוא אסור וגם לא תמיד תראה ותדע עליו. ועוד נקודה- אל תדון אדם עד שתגיע למקומו (וכיוון שלא תגיע, אל תדון.). שיטפתי בחור בדיון הנ"ל והוא אמר לי (בתור בן):שינסה למדוד חצאית פעם אחת(בתאוריה), נראה אם לא ירגיש חשוף לגמרי במיוחד אחרי שהוא רגיל ללכת עם מכנסים שמכסות את שתי הרגליים שלו היטב.

מקווה שהובנתי. פותחת בזאת עצומה-בנים אל תדונו בדיני צניעות של בנות אלא אם כן אתם רבנים. בנות מוזמנות לחתום

וחותמת..

רק עם הסתייגות קטנה-

את לא חושבת שלבעלך תהיה מילה בצניעות שלך כשתהיו נשואים?

לא כהתערבות בעבודת ה' שלך, אלא כחיי שיתוף והתקדמות?

לדוג', אם תירצי חצי כיסוי ראש והוא שלם- זה לא יהווה דיון בינכם?

אבל רק לו... וגם לאבא שלי כשהייתי קטנה...

כי דוני העלה את זה בהקשר זוגי ולא סתם לדון בענייני צניעות..

והם עוד לא שותפים לחיים, אם זה לא מוצא חן בעיניו, שימשיך הלאה. או שיקבל וימשיך איתה...

קודם כל תהיי בריאה. הפצצת פה  באלף ואחת דוגמאות שלא בדיוק קשורות לדיון.

אני לא הולך לעבור סעיף סעיף, אז שורה תחתונה: אני לא דן בענייני צניעות של בנות וגם לא רוצה לעשות דבר כזה מגוחך. אני גם לא שופט אף אחד. אף אחד!  אני משתף כאן נקודה למחשבה מאד רלוונטית אליי (ולכל שאר הבנים, כל אחד ודעתו) ואני עושה את זה מתוך מחשבה של ב-ע-ל. לא סתם בשביל לפסול. בפעם המיליארד: אני לא פוסל ולא אפסול על זה קשר!!!!!!!

איך בדיוק אני אמור לדבר איתה על זה אם זה לא ענייני??

אז נכון שאני עוד לא בעלה, ולכן אני עושה את זה בטקט וכמו שצריך.

וללבוש חצאית - ?!

גם אני נמצאת עכשיו בקשר לכן כל מה שאני כותבת מגיע גם מאותה ראיה. אבל אתה כן שופט. אתה טוען שמי שלובשת מכנסיים מתחת לחצאית פחות דתיה. וזה בדיוק מה שחירפן אותי. מי שמך לשפוט ביני לבין ה'??

ברוך ה' לא כל הבנים חושבים כמוך! כן, תתפלא אבל יש אנשים שמה שאצליהם בראש ובראשונה זה הפנימיות!! ולא יתפסו לקטנות כמו שאתה עושה.(מפתיע, אה?). ושוב- מכנס מתחת לחצאית לא נכנס לקטגוריה של שרוול קצר, חצאית קצרה וכו'. ממש לא נכנס.

ולא הבנתי מה פשר השאלה בסוף.

אז אם לא כולם חושבים כמוני?? את שמה לב באיזה רמה הטיעון הזה???

חוץ מזה, לא שפטתי אף אחד. הייתי יוצא מגוחך, אם הייתי טוען שמכנסיים גורם לך להיות פחות דתיה, כשבעצם אמרתי רק 7000 פעם שאני לא אפסול על זה קשר.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t397294#4748703

לגמרי י doniי

אז אני חוזר שוב: הן לא פחות דתיות.

ה"כביכול" - זה בגלל שהן תמימות לחשוב שאין קשר בין פנימיות לחיצוניות ולהיפך.

ברור?

לבין ללכת עם מכנסיים מתחת לחצאית..

וכבר חפרו בזה עד תום..

אך לא הצלחתי להתמיד עד הסוף.

בכל מקרה,

אני מהדור החצי קודם,

שעוד לא היה באופנה ללבוש מכנסיים מתחת לחצאית,

ולא משנה מה יותר ארוך ממה,

ואם זה מכנסיים לבנות או בנים,

ואם זה נוח או לא,

מה שבטוח -

שאותנו חינכו להתנהג ולחשוש יותר לדרך בה הלכנו, ישבנו, נראינו,

כי לא היו לנו המכנסיים שפטרו אותנו מלשים לב לצניעות שלנו.

אני מקווה לחנך את בנותיי לצניעות אמיתית שמתבטאת בלבוש

ולא רק להשתמש בלבוש כדי להתפטר מן הצניעות...

רק טוב.

התאפקתי שלא לענות כל הזמן....

אבל,

בעיני זה גישה שתלטנית משהו... יש לה את השיקולים שלה בלבוש- לא מתאים לך- אז, כן, חותכים.(וראיתי את אלפי ההבהרות שלך בנידון.) לא דנים וחופרים כ"כ הרבה במשהו שלא מהווה בשבילך שיקול להמשך הקשר.

לא מפריע- אל תדון כ"כ הרבה.

מפריע- ובכן, זה עינינה הפרטי. אני יודעת על בנים שזה מפריע להם, אז שלא יצאו עם בנות כאלו. זהו.

ובלבוש שאין איתו בעיה הילכתית- אז אין היגיון אצל בנות. יש נוחות ויופי- וזה מספיק בשביל פריט לבוש. אל תנסה להבין- כי מאורך השרשור נראה לי שלא ממש יעלה בידך...

אני נמנית על אלו ההולכות כך, ו-אין היגיון. זה נוח, ויפה, וזהו.

אסור עגילים אסור מיחנסיים מיתחת לחצאית צנועה אפילו אם רואים אותההה אולי נהיה תליבניות אם רעלום?!?!

רעיון מעולהההה אאאהההההה?!?!

אחרי קריאת התגובות, הגעתי די חמימה...

מה הקשר לשתלטנית?? תעשי לי טובה, מה זה הרגשי נחיתות האלה???!

בכל מקרה, לכל הבנות, שכנראה לא שמו לב: כולכן חיזקתן את הטענה שלי. כמו שאת אומרת בעצמך הלליש - "אז אין היגיון אצל בנות. יש נוחות ויופי- וזה מספיק בשביל פריט לבוש". ז"א, שהשיקול הוא היופי. סבבה, הבנתי, תודה רבה.

חוצמזה, מי שבאמת רוצה תשובה מתמצתת ופשוטה - הנה התשובה של "ראו כי טוב" שמעליי.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t397294#4751900

אגב, כמה התנשאות... מה זה

אז אתה נעול, ואין לך יכולת להבין פסיקה הלכתית פשוטה

במילים אחרות 

אתה חושב שבת עם מכנסיים זה לא צנוע כי כך זה נראה לך 

אבל אין לך שום הבנה בגדר ההלכתי של הדבר 

אולי גם נחליט שבת בלי רעלה זה לא צנוע הרי כך לא רואים את הפרצוף

אלא מה 

ההלכה מחליטה מהו גדר הצנוע ומהו  גדר הלא צנוע ומהו הצנוע יתר שכבר אינו טוב

לדגומא 

בנושא בשר וחלב בעל בית שבישל בשר בכלי חלבי ישר יזרוק לפח, כי זה בשר וחלב 

אדם שלמד הלכה, יראה שלא תמיד במקרים כאלה זה נהיה טרף

וכו'

שלא קראתי כזאת כמות של יהירות והתנשאות בחיים.

"נעול"? אין לי יכולת להבין פסיקה הלכתית פשוטה?!?! אין לי שום הבנה בגדר ההלכתי של הדבר???

במקום להמציא הלכות, תפתח את התורה ותראה מה היא אומרת לגבי מכנסיים. אם תחפש תמצא.

אתה מכיר אותי בכלל שאתה זורק עליי את כל זה??! קצת צניעות לא תזיק לך.

אגב, מגוחך לתקוף בכוונת תחילה ובידיעה ברורה של מה שאתה אומר ואז לבקש סליחה.

פשוט, מסבירים לך ומסבירים ומסבירים, ואתה לא ממש מוכן לשמוע

דעה אחרת ממך... ולכן זה מרגיש שתלטני משהו.

אגב- ההלכה היא על מכנסיים, לא כשמעליהם יש חצאית צנועה.

והשיקול זה נוחות ויופי- כשאין  עם זה בעיה הלכתית.

ואם אין בעיה הלכתית- אז זה לא קשור לרמה דוסית ולאמירה וכל מיני משפטים כאלו...

זה פשוט נראה כאילו שיש לך זווית של ראיה על מכנסיים מתחת לחצאית  וזהו,בלי שאתה באמת  מוכן לבדוק את זה הילכתית... אולי זה רק נראה.

טוב, לא ממש עבדה לי העדינות, אבל ניסיתי...

ואגב, כנראה לא פגשת אנשים יהירים באמת

יש להלכה מה לומר על מכנסים מתחת לחצאית,לכן כל הדיון פה הוא מיותר (כולל העצבים וההעלבויות ההדדיות),חבל על הדיון,פשוט תשאלו רב.(והעתקתי למעלה,למי שרוצה ,דעות של כמה רבנים גדולים על מכנסים שרואים מתחת לחצאית).

שבת שלום ומבורך לככוולםם

קראתי,

אבל,יש עוד כמה דיעות של כמה רבנים, ועליהם הסתמכתי.

כמו שאמרתי זה עניין לדעת תורה .כמו לא מעט שירשורים פה,שהיו נחסכים אם  פשוט היו פונים לכתובת הנכונה,כלומר שאלות הלכתיות שואלים רבנים וזהו,ב"ה שיש לנו על מי לסמוך וישתבח שמו שנתן לנו דרך חיים טובה ללכת לאורה...

חוץ מדבר אחד.

אמרת שהרבה דברים היו נחסכים אם רק היינו שואלים רבנים. הטעות שלך היא כאן.

לא רבנים, אלא רב!!!

זאת בדיוק הבעיה שלנו כציבור (הציבור היחיד שאפילו לא מסכים על מי באמת מייצג אותו במדינה). אין רב אחד שפוסק, אין רב אחד שכולם הולכים אחריו, אין הסכמה אפילו על מי הוא הרב "הגדול" הנוכחי. לכל אחד יש רב משלו.  איך הלליש כתבה?  "יש עוד כמה דיעות של כמה רבנים, ועליהם הסתמכתי". זה לא הולך ככה! וזה ממש לא נקרא "עשה לך רב"!!!

כשכולם יבינו, שרבנים (ברבים) זה טוב בשביל שהם יתחלקו בין קהילות ולא בשביל שכל 100 אנשים ילכו לרב אחר, המצב שלנו יהיה יותר טוב. כשכולם יבינו שיש רב אחד שפוסק ואי אפשר לחפש פירצות אצל רבנים אחרים (וברוך ה', היום כל בן אדם שני ברחוב הוא רב) - אז יבוא המשיח. נסה ותראה.

לחצאית כי יש בנות שבלי כוונה מעלות תחצאית כי הם לא מרגישות כי יש להם מיכנסים מיתחת לחצאית

כי "דוס" זה לא אומר "צדיק". אולי הוא גם צדיק, אבל זה בטח לא בגלל מדידת חצאיות של בנות...

את אומרת שהמגזר הדתי רדוד ושניה אחרי זה את שמה את עצמך מעל כולם ("שומרת מצוות", "מאמינה ומצפה לגאולה")?! מחלקת ציונים?! מאד מוזר.

ואגב, ברוך ה', אני לא צריך להתחתן כדי להבין "מה אלה קשיים באמת". תאמיני לי שאני כבר יודע.

יש לי טיפ טיפה נסיון חיים.

אבל מה זה משנה, הרי אני מתעסק בשטויות, לא???

והמגזר הדתי כל כך רדוד, שלפעמים אני מתביישת לומר שאני "דתייה". מעדיפה "שומרת מצוות" או פשוט "מאמינה ומצפה לגאולה". 

אבל באמת-

רוב האולפניסטיות היום הולכות עם חצאתי שאפשר ללכת איתה בלי מכנסיים מתחת וזה יהיה צנוע ומכסה ת'ברך וכלזה- כי זה יפה. אני גם חושבת שזה יפה..

יש בנות שהולכות עם מכנסיים מתחת לחצאית ליתר ביטחון. [תמיד החצאית יכולה ליפולP: ]

יש בנות, כמוני, שהולכות עם טייץ קבוע, גם בקיץ. למה? נוח לנו. קטע דפוק, אני יודעת.. אבל לא נוח לי בלי מכנסיים צמודים..

ושלושת הדברים צנועים, לפי ההלכה. אם רואים ת'מכנסיים- זה רק בתנאי שהחצאית מכסה ת'ברך.

תכל'ס- לא מעיד כלום על האישיות של הבנאדם.

[אלא אם היא הולכת עם מכנסיים רחבות לבנות/תחרה, שאז זה אומר שרוב הסיכויים שהיא אולפניסטית, וכו'..]

אבל אני ממש מבינה אותה שהיא מתעקשת על מכנסיים מתחת לחצאית..

[אמאשלי, למשל, לא מבינה את זה.. אבל רק מי שבאותה סירה של הבנאדם יכול להבין אותו כנראה...]

ולפעמים גם מכנסיים בלי חצאית.

זה לא אומר כלום, ידידי. אתה מתעקש על שטויות. 

כשתתחתן, תבין מה אלה קשיים באמת.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.