פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1572)

יש שמורה ממש יפה ליד קיבוץ שפיים. 

אנחנו הלכנו לשם כשהקשר התחיל להתקדם..

נסענו יום שישי אחד, עשינו ארוחת בוקר מושקעת, חביתות, לחמניות, ירקות..

הבאנו שש בש, והיה פשוט כיף!

יש שם גם טיילת על צוק מעל הים וזה פשוט מקום מהמם!

ואל תשכחו לקחת מצלמה, כי יש נוף מהמם!!

אני ממליצה בחום! 

בהצלחה! 

לבנות ארמונות בחוף

קשר יכול להיבנות הרבה יותר טוב כשאתם שמחים

רעיונות-

- ללכת לחוף לא לרחצה ולעשות שם שטויות

- ללכת לגן חיות\ספארי\חוות סוסים (לאוהבי חיות..)

- ללכת לגני משחקים בלילה ולשחק שם בכל המתקנים

- ללכת ביחד למסעדה נחמדה ולא יקרה (ולריב מי משלם כמה)

- לקנות פרוזן יוגורט ביחד, להחליט ביחד על מה לשים (עם אגוזים? בלי תותים?) ולאכול ביחד..

- ללכת לבאולינג

- ללכת להתנדב איפשהו.. בית תמחוי, אריזת מצרכים וכו'

- ללכת לגן כושר ולעשות קצת כושר  

- לטייל באיזה נחל (עכישיו רוב המסלולים מפוצצים אז אין בעיה של ייחוד..)

- ללכת לאיבוד בסמטאות ירושלים (או כל עיר אחרת שלא מכירים)

- לנסוע לשבת אצת חברים\משפחה מורחבת

- להכין ביחד ארוחה מושקעת 

- להביא משחקי קופסא כיפים ולשחק (כמו סט)

- להביא מרשמלו, לחפש עצים ולעשות מיני קומזיץ.. (או להביא בשר ולעשות קומזיץ אמיתי..)

ב"הצלחה!

מעיינות יפים ורומנטים [המלצה חמה - נחל כזיב ליד מעלות.. סוווףףף הדרך..]

זה תלוי בעיקר במה שאתם אוהבים לעשות ובאמצעים שברשותכם.

ואני לא יודע כמה בנות יסכימו לקטע הזה... אז לא כ"כ מומלץ, אא"כ עושים את זה עם סיכות על לוחות מודעות.

מרגישים כמו במחתרת.. |פטריוט|

חוצמיזה שיש היום אחלה אמצעי תחלופה לדבק הישן.. כמו שהעלית בעצמך..

תבדקי מה המצב בצד שלכן...

סליחה שאני לא מעודכן, הפעם החרונה שעשיתי הדבקות היתה לפני 6.5 שנים!!!

(בעסה לגלות שאני כזה זקן...)

..

זה ממש כיף ומגבש..

ואז לעצור על איזה פסגה ולפתוח פק"ל..

ממש מומלץ!

יש מין נחת כזאת על המים  , לבדוק רק שאין בעיה של ייחוד כשמתרחקים ...

בהצלחה רבה רבה בעזהי"ת!!!!!!

זה גן ענק עם המון אופציות כייפיות בהחלט

וכל האסונות של היום הם המשך ותוצאה של חוסר המקדש

כי מי שחב"ב היום לא היה כ"כ גדול בתקופת הגירוש.

וגם אם כן רובם נשארו מול הטלביזיות.

לק"י.

חחחח. מושפעת שכמותי..

סתם אבל הקשר בין בעיית הדיור של העם.. לבעיית הדיור של ה'.. 

כמו שנאמר כבר "כרגע לשכינה אין אפילו אוהל.. "

בס"ד

שלום לכולם,

חזק וברוך על דברי התורה והחיזוק.

                    בתודה ובברכה

                 שבת שלום ומבורכת

זה ממש נגע אלי

תוודה!!!

חזק וברוך

ההצעה שלי היא - (לדעתי- כמובן קחי בעירבון מוגבל)

תתחילי ללמוד בתור "תלמידה שלא מן המניין"

מה שאומר שאת לוקחת קורסים ומקבלת עליהם קרדיט מלא (וגם עושה מבחנים... וחייבת נוכחות וכולי...)

אבל את יכולה לתמרן לך הרבה יותר את המערכת שלך -להיות חצי שבוע

תמצאי לך עבודה- כבר עכשיו

שהמשמרות יסתדרו לך עם הלימודים

תחפשי מילגות! יש המון

גם תפני לאיזה גורם בלימודים- תמיד יש מי שמכוון,ועוזר לקבל מלגות, גם תחפשי באתרי-מלגות ברשת (עכשיו זה הזמן!)

לגבי המענק-

האם יש חסכונות אחרים ששמורים בצד בשבילך לחתונה?

אם לא- תשמרי את המענק בשביל זה

אם כן- קחי את המענק ללימודים

בנושא של בחירת מקצוע- לא רשמת פ מה את רוצה

נשמע שזה משו שצריך אליו תואר- האם יש מקצוע משיק שמצריך תעודה? האם יש מקום אחר שאת יכולה ללמוד את זה בפחות שנים\מסלול מקוצר?

תבקשי מהקב"ה לכל אורך הדרך

פרנסה זה באמת רק ממנו

בהצלחה!!!! ברכת השם!!

חוצמזה יש פורום סטודנטים- גם להם בטח יש מה לומר...

אבל באמת-

אמונה!! ועוד קצת אמונה! בה'!

אם הזיווג שלך אמור להגיע בקרוב, אתם תסתדרו בע"ה. יש לקב"ה כ"כ הרבה פתרונות, אל תדאגי.

זה לא מצב שאת יצרת. את צריכה רק להשתדל לעשות את שלך ו..להאמין.

כסף זה חשוב. אסור להתחמק מהעובדה.

אבל בהחלט אפשר להסתדר אם רק משתדלים, מתאמצים ו..מאמינים!

אני לא יודעת מה את מתכננת ללמוד, אבל כמעט לכל מוסד יש מלגות.

ואם הלימודים שלך לא לוחצים מידי, את יכולה לעשות גם פר"ח וגם מלגת סחל"ב (תחפשי בגוגל)

ולכסות יותר ממלגה מלאה.

כואב לי בשבילך.

ואני ממש מזדהה עם הכאב.

שיהיה לך רק טוב וס"ד גלויה. אמן.

אני באותו מצב כמו שלך. בערך.

הורים שאין להם אפשרות לעזור לי כספית, מכללה, דירה, נסיעות (כי אני 4 שעות מהבית..) וכו וכו וכו.

אבך תשמעי, יומיים חופש זה המון!

הלוואי שלי הייתה אפשרות כזאת.

ובטוח יש מקומות שתוכלי לעבוד בהם. אבל זה דורש השקעה בחיפוש.

גם יש הרבה מלגות. אבל גם זה דורש השקעה בחיפוש.

בכל מקרה- הגישה שלי (שמיוחד אם יש לך תכניות להתחתן בקרוב) היא כזאת-

תלמדי, תרכשי מקצוע כמה שיותר מהר.

אז אולי בהתלחה יהיה מאוווווווד קשה כלכלית. אבל עוד 3-4 שנים יהיה לך מקצוע מכניס!

למה לדחות את זה בשנה? מה השנה הזאת תתן לך?

גם אם תעבדי השנה זה לא יחסוך לך את הכאב ראש של הכסף אח"כ.

אז תעשי את זה כל עוד את רווקה.

בקיצור- לפי דעתי... כמה שיותר מהר יותר טוב. כסף בא וכסף הולך. צריך להתאמץ בשבילו.

בהצלחה לך! ואם יש עוד דרך לעודד- בשמחה

אני לא רואה שום דבר בעייתי בלעבוד  כקופאית בסופר.

אדרבה, זה מראה על נכונות והשקעה ללא פינוק , תכונה טובה.

גם פינוק זה יכול להיות תכונה טובה את זה נגיד למישהו אחר.

ההכנסה אצלינו, ב"ה יותר גדולה וקיבלתי מלגה לכל הלימודים

אני אנסה לברר עד מחר איך נרשמים כי רשמו אותי לזה

ותפני אליי מחר באישי,

בשמחה אני אתן לך ת'פרטים..

ויש ממש איך להסתדר,

אל תדאגי! 

1- תתחילי לחפש מלגות (ממקום הלימודים, משרד החינוך, הכנסת, מלגות ליוצאי כל מיני ארצות- יש אתרים מיועדים לזה, חפשי בגוגל)- זה יכול בהחלט להקל

2- יש עבודות קצת יותר קשות, אבל פחות מביכות, ויותר חשוב: יותר רוווחיות: ניקיון, מילוי מקום בבי"ס (גם בלי תעודת הוראה), נסי לברר אם המקום שסיימת בו שרות צריך עובדת ליומיים.

3- אין ספק שזו לא הולכת להיות תקופה קלה, אבל צעד צעד זה קצת יותר קל לעיכול. ותזכרי בפינה של הראש שאם המצב באמת בלתי אפשרי- תמיד אפשר לקחת הלוואה לסטודנטים בתנאים נוחים ולהחזיר אותה בשלב מאוחר יותר. נכון שזה יעמיס עליכם כזוג, אבל גם אופציית התעסוקה שלך תהיה הרבה יותר רלוונטית.

4- אני די בטוחה שהמשכורת האחת שאת חיים ממנה היא לא 3000 ש"ח, היא אולי לא גדולה אבל 3000 ש"ח לא מספיק לאוכל ביוקר המחייה של היום, למשפחה. שבי עם אמא (או אבא) ותראי האם הם יכולים לעזור ובכמה. זה לא או הם או את. אם הם יכולים לתת 200 ש"ח בחודש ואת תעבדי על השאר- זה כבר מקדם אותך.

5- אכן אין שום סיבה לזנק בתקופה של היסטריה לדייט הראשון בחייך. חכי שתתחילי ללמוד, יעברו חודש חודשיים ואת תרגישי שעברת את ההלם הראשוני (זה לא יהיה הרבה יותר מזה) ואז תתחילי לצאת. אף אחד לא עומד לך עם סטופר.

שיהיה בהצלחה!

תודה רבה לכולם!!!

הבעיה שאת המלגות מקבלים במהלך השנה..וזה אומר שאיזה כמה חודשים אני כן אצטרך לחפש כסף...

וזה כל הזמן להייות בלחץ של איך לשרוד את החודש...

אם המענק יכול לעזור 4 חודשים והמלגות באות רק אחרי 4 חודשים אז יצא לי בגמטריה ש.....

נראה לי שכדי להרגע תשתמשי במענק כדי להתחיל אבל כהלוואה אישית ותשתדלי כשתקבלי מלגות לחסוך משהו כי לפי מה שאני שומע פה חבל שאני לא סטודנט זה מאוד ריווחי

בקשר להמשך הדרך אל תדאגי כי מי שמפרנס את ההורים של כולם כדי שיעזרו לכולם

ובעצם מי שמפרנס את כולם ידאג גם לך (אגב מה עשית היום כדי להתקרב אליו?) כי הוא זן ומפרנס לכל (גם בנאלי)

יש עבודות כמו הקלדה או ביביסיטר וכו...... רק תעשי השתדלות מעשית ורוחנית (תפילות) ותראי איך העבודה הכי מתאימה בעולם תגיע לפייתחך

והחתן הכי צדיק ומתוק בעולם יבא בתיזמון המושלם (בהקדם)

אם עוד לא נכנסת לאטרף של דייטים אז חכי עד שתבוא אלייך הצעה שאי אפשר לסרב לה עד אז לא עם כל אחד צריך לצאת....

ואם תפגשי אותו בהקדם אז תתחתנו ותצטמצמו כמו כולנו בשלב הזה של החיים (הכוונה לא לזה שאנחנו צעירים אלא לעקבתא דמשיחא) וככה תיבנו (בית דגושה בקמץ)

כל הטוב שבעולם ! וברוכה באה לעולם האמונה המעשית שנבנית במשך שנים וירטואליות

פעמונים

הם מומחים ב-איך לנצל מעט כסף כדי לגמור את החודש בלי לחץ

תעברי באתר שלהם- תראי מה יש להם לומר, אולי תעשי איתם שיחת טלפון של יעוץ- או אפילו פגישה

זה לא מיועד לאנשים שכבר קרסו כלכלית- אלא לאנשים שמתכננים איך לעשות את זה נכון- כדי לצלוח את התק' ולא לקרוס או להכנס להלוואות לא הגיוניות.

לתת למכללה צ'קים דחויים...

אני עשיתי את זה....

יכול להיות שיש להם מלגות שיוכלו לתת לך

אולי יפנו אותך למקומות

ואני מציעה לך -ממש תתחילי ללמוד!

אחרי זה, בעז"ה, כשתתחתני יהיה הרבה יותר קשה גם ללמוד וגם לפרנס בית. זה דורש הרבה יותר.

תמצאי עבודה ליום או יומיים

אולי לערב, משמרות לילה וכו'

בחופשים- תטחני עבודה.

תעשי סחלב ולא פרח- זה יותר כסף ופחות שעות.

אם הלימודים יוצאים לך על כל השבוע אולי תדחי קורסים לשנה אחר כך ותעבדי בימים מסויימים- תתיעצי עם צוות ממקום הלימודים, דיקן וזה...לא יודעת איך זה הולך בכל מקום.

המון המון בהצלחה!!

והרבה הרבה תפילות- פרנסה זה רק רק משמיים..

כמו זיווג..

אני סיימתי שנה א' עכשיו ואני יכולה להגיד שדי ברוגע.. אני משלמת על הלימודים שלי ואני גם משלמת על הטלפון שלי ועל עוד הוצאות שלי ההורים יכולים ב"ה לעזור אבל אני לא רוצה.. שילמתי השנה מהפיקדון ואני לא יודעת אם היה כדאי לשמור לאחרי החתונה או לא..

תמצאי עבודה שנוחה עם הלימודים ומסתדרת.. גם אם זה 2000 ש"ח לחודש או פחות זה כדאי ומשתלם- מניסיון!!! וזה גם לא מפריע בלימודים (תחפשי כזאת שידועה כמפרגנת לסטודנטים, החיפוש מתיש ומייגע אבל בסוף מוצאים..)

תחסכי בהוצאות-פחות שיחות טלפון (אם את משלמת את זה..) תעשי סחל"ב לא פרח (זה יותר כסף מפרח..) ותראי אולי את יכולה להצטרף למלגה של מפעל הפייס.. ותלמדי בנחת ואל תדאגי!!!

אני ב"ה השנה הספקתי גם לשלם את הלימודים ולממן לעצמי עוד כמה דברים שהם מותרות (לפטופ וטיסה לחו"ל..) אז יהיה בסדר ותאמיני שהקב"ה ייתן לך כוחות ופרנסה..

זה כולה עבודה זמנית

חוץ מזה איפה הערכים שלנו "כל עבודה מכבדת את בעליה".מי שיפסול בחורה שעובדת למחייתה לא משנה במה לא שווה אותך.

ויש עוד מלא עבודת את תמצאי בעזרת ה' אם תחפשי ממש.

תתחילי ללמוד תעבדי יומים ואם אפשר גם משמרות ערב. יהיה קשה. קשה זה לא רע

בהצלחה ממש

את זורעת כאן זרעים לפרנסה עתידית, וה' יעזור לך למצוא לזה מימון.

כמו שאמרו לפני: יש הלוואות מותנות, יש מלגות, פר"ח וכד'- בררי על כל האפשרויות.

אולי יש בנקים שנותנים הלוואות לצרכי לימודים בתנאים טובים?

בהצלחה!

כל אחת צריכה להתחיל ללמוד /למצוא תעסוקה( כשרון שיש לך וללכת ע"פ תחושת בטן או ידיים [לבעלי מלאכה])

כמה עצות יש שנה חדשה בפתח וחבל לבזבז אותה על שנת עבודה אלא אם כן את רוצה לחסוך את כל הכסף למטרת לימודים(וכוונתי שבשנה זו תרוויחי מספיק לכל שנות לימודייך) לפי דעתי האשית זה די בזבוז לעשות זאת מפני שע"י שנת עבודה אפשר להתגלגל לבוא נמשיך לעבוד ומה רע לי...

את יכולה להתחיל ללמוד השנה עשית שנת שירות וכדאי לברר האם תהי זכאית לשנת לימודים אקדמאיים מטעם משרד הביטחון...

כמו כן יש לך את המענק והפיקדון...

אף פעם לא מזיק לבדוק מלגות ...

כמו כן לפי דעתי הסתכלות על הפיקדון בתור כסף שיכנס לעו"ש אחרי החתונה זה בזבוז...

מפני שלפני שתשתמשו בכסף הוא כבר נעלם בשוטף תוך חודש חודשיים (תלוי בהוצאות ובמיקום שאתם שוכרים/קונים דירה)

דחיתי את החתונה ללפחות אחרי השנה הראשונה של הלימודים...

אבל באמת-

תאמיני שיהיה מה שהכי טוב לך!

ואם את צריכה את הכסף של המענק תשתמשי בו...

אז גם השתדלות

(לעבוד, לדחות טיפה חתונה אם את מרגישה שזה טוב לך)

ואמונה

(שיהיה לכם בע"ה ממה לאכל וכו'...)

בהצלחה

1. יש המון מלגות שאנחנו לא מודעים להם אם יש לך הקלות בפסיכו את יכולה לקבל המון מלגות... 

אם אמא שלך היא אם חד הורית גם יש המון מלגות!! 

2. יש המון מקומות עבודה שאת יכולה לעבוד במשמרות של יומיים... 

ואת האמת בנינו למרות שהעבודה הזאת קשה ניקיון זה הכי מכניס אני בשבוע עשיתי 1800 ש"ח מה שהרבה עושים בחודש... אני עשיתי את זה ושילמתי בזה את הפסיכו

הוצאתי מאתר מלגות וזה פחות או יותר המלגות:

 כל סטודנט שרוצה למצוא פתרונות מימון במהלך לימודיו, ינסה לתור אחר מלגות אפקטיביות עבורו. המלגות הינם בעצם מענק לצורך לימודים או מחייה הניתן ע"י גורם/תורם שאינו מצפה לקבל החזר עבור המענק. כיום בישראל, קיימים מספר גורמים הנותנים מלגות על בסיס נתונים אישיים. 

אני חייבת לציין שממש קשה לקבל מלגות אבל שווה לנסות בגלל שהרבה כבר וותרו מראש על מלגה אולי בכול זאת תקבלי אם תתפללי המון ותעשי את ההשתדלות

את הופכת את היתרון שיש לך לחיסרון.

אם את בשלה לחתונה כעת (ולפי הודעה קודמת שלך נשמע שלא כ"כ) - יותר טוב שלא תכירי אף אחד אחר!

ואם את עדיין לא בשלה להנשא, תניחי לו, וגם אל תכנסי לשום מערכת אחרת.

אהבה, זה לא ממבט ראשון, זה משהו שבונים במשך כל החיים. (בשביל צדיקה..)

אם זו הבעיה 

אז אני חושב שבשום פנים ואופן אל תפרדי ממנו.

את יכולה עוד להצטער על זה קשות!

אם טוב לך איתו, אז את צריכה להאמין בקב"ה שהוא הזיווג שלך משמיים

ואם הוא משמיים את רוצה ככה לוותר עליו?

אין לך שום סיבה להכיר גברים אחרים,

והרבה נשים היו מוכנות להתחלף איתך,

ולהתחתן על הבחור הראשון בעז"ה.

את לא יודעת איזה כאב ראש זה אח"כ.

תעשי טובה, תחשבי על זה טוב טוב

בהצלחה ובשורות טובות

וכמובן ברוכה הבאה! 

נברך אותך שתרדי במהרה בעיתך ובזמנך גם פורום אחד למטה

ולהיות מאושרת בזה!

אין לך שום סיבה להכיר בחורים חדשים..

ולמה לך להתערבב???

שיהיה במזל טוב

אין כמו אהבת נעורים.. בעוצמה ובמשקעים שאינם..

אז אין לך שום סיבה בעולם

להיפרד ממנו

בגלל שאת לא מכירה סוגים אחרים של גברים?

מנסיון-

זאת לא חוויה מרנינה במיוחד...

סתם כאב ראש...

אם באמת טוב לך איתו,

מרגישה מוכנה לחתונה,

זה האיש שאיתו את רוצה לחיות ולהקים את ביתך,

אז למה לא?

לכאורה לנתק קשר עכשיו סתם בשביל "מתאים לי משהו אחר" זה טפשי מאוד. מי אמר לך שכשתרצי אותו (שוב) הוא יהיה שם?

גם הטענה שבבסיס האמירה הזו היא רדודה ומקורה בעולם התרבותי הרדוד והמטופש שסביבנו (סרטים סדרות וכו').

תתחילו לחשוב רציני. את רוצה להתחתן צעירה? את מסוגלת לזה ? (כלכלית, נפשית, וכו')?

בלי קשר לעצם קיום הבחור ברקע, תחשבי אם את בכלל בשלה לצעד. אם לא - אולי כדאי לחכות קצת.

לפני גיל 18 אולי אפילו גיל 19, צריך לחכות.

אם זה מספיק חזק זה ישרוד.

שלהתחתן בגיל 18 או 19 זה דבר חכם, אני רוצה לחכות לאחרי הלימודים ,לביסוס קצת של החיים האלה,גם מבחינת ההורים שלי הגיל המינימלי לחתונה הוא 22-23

זה הרבה שנים להמתין, גם בשנים האלה תגלי על עצמך שאת משתנה המון.

לא דומה אולפניסטית שסיימה שמינית לבחורה שסיימה שרות לאומי, זה שמים וארץ.

[אם רצתה והיה באפשרותה להתחתן. לא מחכים בגלל זה.]

בכל השאר - יש אפשרות להשתבח עם השנים.

נראה לי שכדאי שרב קרוב אליכם או משהו כזה יעזור לך להחליט.

אני אהיה איתו ואשמור על הקשר ותוך כדי אתפתח בכיוונים שונים כשאני בת שירות,אבל לא אמנע מעצמי חוויות או הכרויות מתוקף היותי בת זוגו של מישהו.ובמידה ואני אראה שאני אדם אחר שמתאימים לו דברים שונים,אז תמיד ניתן לסיים את הקשר.

זה לא פייר כלפיו?

או שאני צריכה לחשוב קודם כל על עצמי?

אני  באמת אוכל להתפתח בכל כולי והוא לא "ייתקע" אותי? 

אבל אני ממש עדיין לא מבין למה את רוצה לחפש מישהו אחר?

את הרי אמרת שטוב לך איתו. אז למה?

בעניין של לחכות: אני חושב שאת אכן צריכה קצת,

אבל אני לא חושב שאת צריכה לחכות עד שתתבססי

כי קשה מאוד להתבסס בגיל 22-23 את לא יכולה לדעת כמה זמן יקח לך

ועדיף לא לסמוך על זה!

תתיעצו גם עם אנשים שמכירים אתכם.

בעז"ה שיהיה בהצלחה!

משהו דפוק פה בקשר..

למה את רוצה להכיר עוד אנשים????

הרי יש לך מישהו מתוק ונאמן -והכל סבבה אגוזים ונוטלה!!

את יודעת כמה אנשים מוכנים לשלם בשביל זה?!

אם את לא אוהבת אותו - תודי בזה.

אל תתרצי תירוצים.

אני מצטערת אם מה שאומר עכשיו יהיה אכזרי..

אבל הכתיבה שלך מעידה על חוסר מוכנות לקשר חברתי. [לא זוגי! חברתי!]

ודי מסביר לי למה אומרים על בנות לפעמים שהן "בי**יות".

אני לא מכירה אותך ויכול להיות מאוד שאני טועה..

זה מה שהצטייר לי. וסליחה ומחילה במידה וסביר ביותר - שהמצב שונה מהתיאור שלי.

חלילה לקשר מלהיות נוטלה, ואם הוא כן - ראוי שלא יהיה, ואכן צריך לאכול שוקולד אחר.

חוצמזה מסכים עם מה שנאמר מעלי.

דברי עם מישהי מקצועית..

לא סתם ככה.

רבנית שמבינה בזה, שתוכל באמת לייעץ לך

נשמע, מהרושם של ההודעות- שאת לא באמת רוצה להתחתן כרגע מאי אלו סיבות אבל גם לא רוצה לאבד משהו שהוא טוב, ואולי בהמשך יתברר לך כטוב האמיתי ביותר עבורך..

אני מאד מאמינה שלאישה יש חכמת לב- חכמה פנימית..  וזה מרגיש לי חזק כאן: אני מאמינה שפנימה התשובה ברורה לך. (בענין החתונה. ואין צורך להקיש מזה על ענינים אחרים )

אבל.. 

כמובן שאני באמת לא יודעת דברים עד הסוף.

לדעתי כדאי שתייעצי עם מישהו שמכיר אותך (אם את שניכם אז מה טוב..) ומשם והלאה תחליטי בצורה טובה יותר

שס"ד גדולה תלווה אתכם.

לא רוצה ומוכנה להיתחתן מבחינה נפשית וזה הגיוני לבחורה בגילך

נירא לי שאת צריכה לחוות ולהבין דברים לפני שאת לוקחת החלטות כאלו ולכן נירא לי שכדאי לך לחקות קצת.כדאי לעשות החלטות מתוך שלמות אדם צריך להכיר קצת את עצמו.

אם תתחתי בהרגשה של פיספוס.שאולי יש יותר טוב.של רצון לחוות גברים וחווית ותעולם  ולא מתוך אהבה ורצון אמיתי אלי נירא לי כדבר לא בריא .יהיה לך קשה להשלים איתו עד שלא תביני מה ומי באמת חשובים לך.

גם לי היה צורך כזהשיצאתי קצת לעולם וחוויתי והרגשתי  והרגעתי את הנפש הגעתי למקום אמיתי של רצון אמיתי להיתחתן ולהיתחתן עם אחד ולא מענין אותי מכל השאר.

אבל זה תהליך .

תהליךטבעי שנירא לי שהרוב עצריכות לעבור כדאי להבין מה חשוב ומה נכון ואמיתי לה.

קיצור תחשבי טוב מה את באמת רוצה עכשיו

אם את רוצה עכשיו להיתחתן או לחכות קצת

מה יהיה לך הכי טוב

תעשי תהישתדלות וה' יסדר את השאר אל תדאגי.

לא יוצאים ונישארים ומתחתנים עם מישהו בלי רצון אמיתי להיות איתו זה לא פר בשבילו וגם בשבילך

שיהיה הרבה בהצלחה

נראה לכם לגיטימי והגיוני לבחורה בת 17 חסרת נסיון חיים כלשהו להתחתן??

אלה אותן בנות שמוצאות את עצמן,ילדות,תמימות,עם ילדים לגדל ומשכנתא לוחצת ועוד בעל שהוא בעצמו ילד שמנסים להחזיק את העולם על כתפיהם הקטנות. אני לא רואה את עצמי בשום פנים ואופן מתחתנת כרגע..

מבחינת אם הוא האחד או לא? זה מורכב,כן טוב לי כשאני איתו וחושבת עליו ואוהבת אותו,אבל אין לי את החותמת הזאת,את המאה אחוז ואני חושבת שאם אסתובב קצת ואכיר סוגים שונים של אנשים זה יעזור לי או להבין טוב יותר שהוא אכן המתאים לי ביותר או שבעצם לא וטעיתי. אולי זה קשור לאופי שלי, אולי זה קשור לכך שאני רואה את החיים בצורה שונה.בכל מקרה נראה לי שמצאתי לעצמי את התשובה..

בזיווג ראשון, תמיד יהיו חסרי נסיון גם בגיל 40!!! וטוב שכך.

לאחר גיל מסוים, רב האנשים לא מתבגרים הרבה יותר עם הגיל.

כתבת: "אני חושבת שאם אסתובב קצת ואכיר סוגים שונים של אנשים זה יעזור לי או להבין טוב יותר שהוא אכן המתאים לי ביותר או שבעצם לא וטעיתי"

את לגמרי טועה. ככל שתסתובבי יותר ותכירי יותר סוגים של אנשים, תהיי מבולבלת יותר ופחות ודאית לגבי האיש שלך.

נראה לי שכתבת בהודעה הזו בדיוק את מה שהורגש ממך: חתונה- לא מתאים, ולגבי הקשר שלכם- כדאי להתייעץ..

התהיות לגבי: האם צריך לרכוש ניסיון, האם אני צריכה להכיר יותר כדי להבין יותר וכו'.. מעידות, לדעתי, על כך שהרצון הוא לא באמת חזק. כשלא רוצים תמיד מוצאים אי אלו מניעות ועיכובים..

כשרוצים משהו- הולכים איתו עד הסוף. וזה לא סותר אולי חששות או תהיות- שהן לגיטימיות, אבל יחד איתן יש רצון לעשיית הדבר ושלמות לגביו.. 

אני בגיל 17 עמדתי להתארס.

והיה לי הרבה נסיון 

וידעתי בדיוק מה אני רוצה.

[אני אומרת זאת גם בהסתכלות מעכשיו אחורה. לא רק אז]

ולא ממקום של פספוס.

לא מקום שאני מפספס חיים בשביל זה, לא פספוס שאני מפספס בני זוג יותר טובים בגלל זה אלא ממש במקום של שלמות.

מנקודה שאת יודעת ומרגישה שאת עושה את הדבר הכי נכון עם הב"א הכי נכון בשבילך, בלי שום תירוצים.

בגיל 17 בן אדם בדרך כלל לא שלם עם עצמו, אז הרבה יותר קשה להיות שלם עם מישהו אחר.

לדעתי תפרדו, תתבגרי קצת, תשתוללי כל השמינית שלך, תנצלי כנמו שצריך את הש"ל ואז מנקודה שעשית חיים משוגעים, התבגרת וגילית על עצמך דברים חדשים, הרבה יותר בריא להיכנס לקשר בוגר ויציב.

זה יהיה קשה להיפרד, גם אם החבר שלך מושלם והוא שיא החמוד והצדיק, לדעתי תשמחי שנפרדתם בצהלך השמינית והש"ל. שאת יכולה להנות שם בלי להיות כל היום צמודה לפלאפון. ראיתי את זה על הרבה חברים שלי וגם על חניכות שלי.

והערה קטנה, בתור בחור בן 21, זה נשמע קצת הזוי שבחור בן 21 יוצא עם שבעיסטית.... משהו לא מריח טוב.

פשוט לא מתייחסים אליהם בכלל

ולא משתפים אותם בכלום.

אבל הבעיה היא  כשהם מציעים...

ואני  לא רוצה להעליב אז אני עונה בדיפלומטיות,

ואח"כ אני מעבירה הרצאות שלמות בראש,

מה לומר להם וכו'...

אז אולי עדיף לענות דוגרי,

שיתעצבנו גם וזהו.

אחרי הכל- מגיע להם, לא?

חברותי הנשואות ב"ה מציעות לי בחורים נחמדים ביותר,

וכשחתכנו או שלא רציתי להפגש זה תמיד בא עם חיבוק גדול והבנה!

למרות זאת מסיפורים של חברותי אני מכירה את התופעה,

ואני אומרת לך- שתפי אותן פשוט בהכל! אני בעד להיות גלויה,

יש להן רק כוונות טובות(הן רוצות שתתחתני...),

אני מאמינה שמתוך שיתוף הן יצליחו לרדת לסוף דעתך...ורצונך...

ובע"ה שהעלם חמודות יבוא במהרה!

כמובן שאני רוצה להתפשר וכו... במילים שלך

אבל אני לא יודעת על מה מתפשרים...

וכאן פניה לחברה שכוונתה כמובן רצויה אבל כוונה זה לא הכל

"על מה אפשר להתפשר? על מה את התפשרת? "

גם אם התשובה לא תהיה עניינית לפחות הכדור עכשיו במגרש שלה ולא שלך

אבל אל תשכחי שהכוונה טובה אז תכירי לה טובה ותני לה את הדקות האלה לנאום החשוב ופשוט תחכי שיגמר

את המושלם אשתי לקחה אבל יש עוד כמה שהם בסדר

ואני ליוויתי אותם בזמן הזה אז אני יודעת-

מה הם רצו- קיבלו.הם קיבלו

ואין לי בעיה עם זה ח"ו,

אבל אני כן מוכנה להתפשר,

והנאומים שלהם...

כאלה ששואלים  והם חושבות על מה אני צריכה להתפשר לפי הבחור שיש

להן עכשיו, והם יכולות להיתפס לדברים קטנוניים,

שעליהם נאמר-

להוציא דבר מהקשרו..

ובאמת יש להם הצעות לפעמים..

שהם בחיים לא  היו מסכימות לצאת איתם!

זה מה שמעצבן!

שפעם אחת עניתי לחברה בהכי דוגריות שיש! :

"נשמה, אל תיפגעי! אבל זה שזכית והראשון שיצאת איתו היה בעלך

מקנה לך את הזכות להגיד תודה ולשתוק!

לא להטיף לי, כי אין לך מושג איפה אני עומדת..

אני שמחה כשחושבים עליי ומציעים לי הצעות

אבל אשמח עוד יותר אם זה באמת תהיה הצעה רלוונטית

ולא אחת כזו כדי להשקיט את המצפון שלך אחרי שאני בוכה לך בטלפון על בדידות..

מעבר לכל - אני אוהבת אותך ויודעת שאת רוצה בטוב.

אבל חשוב לי לומר את האמת."

אני חושבת שכמו שכל אחד מאיתנו שוכח לפעמים דברים-

ככה גם במקרה הזה...

אז להגיד לחברה ככה בצורה דוגרית זה ממש מעולה

נתחיל בזה שהם רוצים לטובה (כנראה לטובת הבחור )

את יכולה לתת נאום למה זה לא שייך הדיבורים האלה ולמה לא שייך הבחור הזה אבל זה רק יסחט ממך כוחות כי אף אחד לא שומע אותך!!!!!!!

זה רק יכול להצמיד לך יותר חזק את התווית של הבררנית (למרות שזה יכול להיות נחמד בלי ההצעות המוזרות שלהם.... אז תשקיעי בנאום חוצב לבבות)

מצד שני אפשר פשוט לשבת ולחכות שיגמרו לדבר

ואת ההצעה הבאה שלהם לסנן בלי לעשות רעש

אבל העיקר זה לכבד  כי בכל זאת הם חשבו לטובה

בקיצור דוגריות זה טוב רק שימי לב שהיא לא נפגעת מזה כי אמנם "מגיע לה" אבל גם הכרת הטוב מגיע לה

בתקווה שבקרוב את וארוסך... בעלך תצליחו בכל הנסיונות שלכם לשדך

(גם אם הברכה לא הייתה מכוונת אלי-

בע"ה שנצליח בתוך שאר כל השדכנים/ות.. )

וואו, זה כ"כ מסובךךךך

אז תגידי פשוט "אמן"...

הכל יבוא- בעיתו ובזמנו.

[אבל זה לא הפורום לדון בזה... ]

אני יודע מה אני אמרתי...

טוב, כל הכבוד לך

שהצלחת לומר מילים חמות תוך כדי

שמרגיזים אותך,

וזה הצליח להישמע אמיתי ולא

אומר את מה שצריך לומר כזה....

אני רגוע לחלוטין.

מאז הצהריים לא התרגזתי [והייתה לי סיבה טובה. הוא התנצל בסוף]...

הכותרת היתה לך ההמשך לאלירז...

כתבתי להלליש את התגובה שלי

 אבל ברכות בחינם אז כל מי שצריכה  וכל מי שצריך נכנסים  אלינו  לתפילות

אז 3 ברכות תפילות ואיחולים לכולן

בקרוב את ו..

א. ארוסך..... המתנה קצרה ו......

ב. בעלך....... ותוך כדי

ג. הצלחה בנסיונות לשדך לאחרים

אבל יאמר לזכותו של אחד מחברי שהוא ישב איתי איזה ערב שבת אחד ואמר לי: "יאללה, שפוך את מה שאתה מחפש, בלי התנצלויות. כי מה שאתה מחפש זה מה שיהיה לך טוב" (טוב, הוא לא אמר בדיוק ככה אבל זאת הייתה ההרגשה שהוא נתן לי לפחות).

והוא באמת הקשיב כמו שצריך ושאל שאלות לעניין.

אבל לצערי לא כולם ככה. כי כשאני אומר לחלק מהחברים שלי שאני מבקש משהיא רזה(אני פשוט די פיצפון) ושתהיה יפה בעיניי!!!  וכמובן, מידות טובות וכו'. אז הם לא אומרים את זה במפורש(ואחד אמר לי כן במפורש), שאני לא יכול לצפות לדוגמנית. ואני מסביר לו:"אני לא מחפש דוגמנית. כאילו מה, אסור לי לבקש שאשתי תהיה יפה בעיני??? גם זה כבר נהפך לדרישה גבוהה מידי ולהתפנקות?

וכשאמרתי לחבר שלי:"הרי אשתך יפה בעינך נכון? ולא היית מתחתן איתה אם היא לא הייתה יפה בעינך, נכון?" אז הוא התחיל להגיד דברים כמו, כן, אבל יזה לא אותו הדבר. אז אמרתי לא שזה בדיוק אותו הדבר!!

בקיצור, אין מה לעשות. "עולם כמנהגו נוהג"

רק שכל הרווקים יזכרו את זה אחרי שהם מתחתנים ולא יעשו צרות לחברים שלהם.

ושכולם יתחתנו מהר!!! אמן ואמן!!!

אני ינסה את העניין של הכנות, כי  ממילא אני נשארת עצבנית אח"כ....

ככה שזה לא באמת  עוזר לענות להם לא בכנות,...

רק שאני  באמת לא רוצה להעליב אותם....

לומר להם שאני בהפסקה- יגרור אחריו עוד הרצאות, ככה שעדיף שלא...

קיצור- תודה לכם...

אני ינסה בפעם הבאה בעז"ה....

לאותם היהירים שחושבים לעצמם מה טוב בשבילי..

הייתי עונה להם, שאל לשפוט אדם ...כי מהמקום שאתם שופטים...זה המקום שתשפטו עליו..

עם כל הרצון הטוב..מה שטוב לכם לא בהכרח טוב גם לי

ואם אותה בחורה היא בררנית, זה רק מתוך זה שהיא יודעת הכי טוב מה טוב בשבילה...

זה לא העיקר להתחתן, אלא לשמור על חיי משפחה וזוגיות טובה...

וכל אותם הלא בררנים מוצאים אותם במדרגות הרבנות.....והרי ידוע שאחוז הגרושין בארץ הוא גבוה במיוחד..

בשורה התחתונה ...חיו ותנו לחיות בשקט...

איך מתחילים שירשור???

אשמח לתשובה..

מלבן אדום שכתוב עליו שירשור חדש-

לוחצים עליו,

ויש שירשור חדש!

בעזהי"ת.

אתה יכול רק לחסום מכתיבה בפורום

[וברוך הבא!!]

עוד יקראו לך דיקטטור...

במחשבה שניה- אם לא תתנכל כאן לניקים

עלולים להגיד שאתה דמוקרט..

עבויידה זרה!!

עדיף להיות דיקטטור!!

שיהיה בהצלחה!

מנהל!!

ולרגל הצטרפותך לקהילת מנהלי פורום ערוץ 7 המסונג'רים וחסרי המשכורת

העושים ימים כלילות.. ולילות כימים [אשכרה!] 

על מנת לכתוב שטויות ולהפחיד את הקוראים האומללים..

היו פה דווקא לא מעט.

פשוט בש"א...

בעזהי"ת.

ותמיד אני יוזמת ומובילה אותן בגאון.

עוד מהגן!

אבל לא תמיד אני בוחרת לשתף אתכם בזה...

מנהל פורומנו הקט!!

לק"י

מזל שאלירז כתבה את ההגדרה... 

ואבל גם היה מעניין לשמוע מאחרים... 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t374078#4521348

בעז"ה שתנהל פה ביד רמה ובזרוע נטוי ובמורא גדול

אחחחחחחחחחחחחחח- איזה כיף זה להעלות פה תמורל

אני מתה עליך. תרצי או לא.

עקיבא ויעל, -בן או בת?

החצי השני לצערו לא יכול לגלוש באינטרנט.

אלירז - מצטער שהרסתי לך את השרשור.

כל הבנים מוזמנים בשמחה לבכות לי על הדרגות הווירטואליות.

בהצלחה!

לא בריא לנפש להיות בספק.

אבל מותר להיפגש שוב בלי לתכנן מראש!!

אבל מה זה עוזר? שלכמה אנשים יכול להיות דפוק???

תכל'ס, כן, זה עוזר שלכמה אנשים דפוק!

אותי זה מנחם. לא רק לי רע, ולא רק לי לא הולך!

יבואו החכמים הגדולים ויגידו: 'צרת רבים נחמת שוטים'. 

אבל אני אומר: 'צרת רבים חצי נחמה', כי נחמה שלמה- זה רק מתי שלכולם רע, ולכולם הולך גרוע!

ולאותם החכמים לא אתייחס ולא אשיב דבר, כי אינם יודעים חיים מהם, אלא רק תיאוריות, ודרכי חשיבה.

"נחמה שלמה- זה רק מתי שלכולם רע, ולכולם הולך גרוע!"?!

בשבילי הנחמה תבוא כשיהיה טוב לכולם. ומפני שהכל לטובה, זו הנחמה שלי...אמנם קשה להזכר בה לפעמים, אבל זו עבודה במשרה מלאה, ועם שכר כפול.

אז כן, אולי אני מה"חכמים" האלה שהזכרת, אבל עדיף להיות "חכם" מאשר להיות מבואס תמידית... =\

בתקווה שאצליח להקשיב לעצמי מדי פעם, ולהפנים את האמירות... =\

וגם ברור שיש צד שני.

וגם ברור שהצד השני לא נכון.

אבל כשהכל לא הולך- זה מה שעולה בראש...

לא בא לי להיות חכם. אני חי את התיאוריות, וטוב לי.

לא שווה לנתק את המחשבה מהחיים, מה הרווח?

העניין הוא לחבר ושעדיין יהיה טוב.

וכמו שאמרת, שו עבודה במשרה מלאה. 

למרות שלא באמת ברור שאני צודקת. בעיקר ברור לי שאני צודקת, לא בהכרח אומר שזה נכון.....אבל טוב לשמוע דעות אחרות. זה מאתגר ומחזק את הדעות האמיתיות.

אפשר רק הסבר קטן? אני רק לא הבנתי את העניין של "לנתק את המחשבה מהחיים". באיזה הקשר זה נכנס?

בתור אדם חושב(יותר מדי...) הלוואי ויכלתי לפעמים להפסיק לחשוב, אבל זה לא עובד, ולפעמים זה גם לא נכון לעשות את זה. אבל "שווה", "רווח", איפה זה מתקשר?

תודה מראש (:

שעליהם כתבתי, שמנתקים את המחשבה שלהם, את התפיסת עולם שלהם מהחיים.

הם חיים בצורה אחת, ואילו מה שהם חושבים על החיים זה אחרת, מה שהם יסבירו למי שישאל לא יהיה תואם את הצורה שבה הם חיים.

לצורך העניין. אני יכול כל הזמן להבין בשכל, ולפתח תיזות על זה שהעולם טוב, ורק טוב, וכל מה שה' עושה ...- ולא לחיות את זה. ללכת כל היום בהרגשה זיפת, שהיה טוב אם העולם היה נחרב וכו', ושניה אח"כ אם ישאלו אותי על העולם - אני אענה את התיזה.

יגידו אותם חכמים, שהם מבינים את מהות העולם וכו' יותר טוב. וזה נכון. אין מה לעשות, מי שיקרא יותר, יחשוב יותר- יבין יותר.

והם מעדיפים להיות ככה בלי לחיות את זה, כי זה בא על חשבון ההשכלה,  מאשר להיות פחות חכם ולחיות את זה.

אבל זה רווח? זה שווה? 

התיזות נכונות, אבל אני לא מסכים לשמוע אותם מאנשים כאלו. 

הגדל'ס זה לתאם בניהם, לחיות את המחשבה, ויחד איתה להתקדם לעבר הטוב.

כלומר, להבין, בשכל, ולתרגם את זה לחיים ע"י הפנמה אמיתית. ואז לזכך את ההבנה ואיתה להתקדם בנפש. ושוב ושוב.

מאדם כזה, אני שמח לשמוע. כל דבר.

זה די חפירה. אולי זה גם שטויות. אז מה.

חיפשתי את הסימון הציני אבל עכשיו קצת נרגעתי

מצד שני חלק מתהליך ההפנמה זה לדבר דיבורים של אמונה

האמנתי..... כי אדבר בעקבות הדיבור תבוא האמונה

מה קורה לי? מה נהיה?

השלב הראשון הוא השכל, הדיבור לא עוזר להפנים - אם אין מה להפנים.

הדיבור יכול לעזור להשריש דברים שמבוררים בשכל, ולגרום למצב שבו חיים את הדברים.

אבל רק כשהוא בא שבמטרה כזו, שהאדם יודע שהוא צריך לעבוד על זה ולהפנים את זה.

בלי העמדה הזו לא יעזרו מליון דיבורים של אמונה.

בזה אולי (לא סגור) אני חוזר בי ממה שכתבתי לפני איזה שבועיים.

ועוד פעם אני מודאג...

בלי העמדה ההיא לא יעזרו לא שכל ולא דיבורים.

סרטון על הדוד החייל שנהרג של האקס המיתולוגי...

מה ה' רוצה מאיתנו..?!...

אולי להראות לנו את כוחותינו...

מצד אחד, לא רוצה למחוק.

מצד שני- תזכורת יומיומית...

יש לרבש"ע תזמונים שאנחנו לא מבינים, השאלה אם נזכה להבין אותם מתישהו...?

אוף.

שהנכון הוא בתור אנשים מאמינים לתת פירושים משלנו כדי שנבין ונאחז בהם...

כוח האמונה..

כן כן... גם אני מהנוסטלגים הקוראים ולא מגיבים..

אבל האמת שפשוט גם הוא צריך מחשב בו בזמן כנראה =//

אי אי אי רק כוחות

מה הקטע של הסמיילי הצוחק? הפוך על הפוך?

מה מצחיק? לראות כמה זוגות מבואסים יוצאים מפה?

שתזכי להקים ביית נאמן בישראל!!!
בעז"ה בקרוב, בשלווה ובשלמות...

מזדהה איתך בדיו אותה הרגשה כשהרמתי את התינוקת..בעזרץ ה'  שנזכה מהרה!

למה את לחוצה?? את רק בתחילת העשור הזה.. בעז"ה הכל עוד פתוח לפנייך..

זה מצחיק כמה התינוקות האלו מצליחים לסובב לכולם את המוח......

כאילו כולה כמה קילו הם? וכם העולם סביבם.....

אני בת 20 למי שהסתבך.... ואני כל כך בהיי ככה שזה מה זה לא משנה.....

כי אני "סובלת" מ9 קטנטנים אחריי.. ולא ממש הרגשתי צורך..

אבל כן..

זה קרה גם לי..

בתור רכזת קייטנה.. פשוט נשביתי בקסמם של הילדים..

מעל לכל ספק - את נורמלית לחלוטין. מקסימה!!

שלום חברים

אל תעלבו שאני אף פעם לא ככותבת ופתאום צצה עם דבר כזה-

פשוט תוך יומיים 2 טעו בעניין זה

כשאת/ה בת/ן עשר-תם עשור ראשון לחייך, גיל 11, 12... זה תחילת עשור שני לחיים.

מגיל 20-30 זה כבר העשור השלישי אז "סוף עשור שני" זה גיל 18, ו"סוף עשור שלישי" זה גיל 28

זהו-סליחה שחפרתי-וסליחה אם פתאום כל אחד מרגיש זקן

אבל בכל זאת.....

כל טוב ובהצלחה

רק עכשיו אני רואה שמישהו כבר הסביר את העניין

ראיתי את אותו רעיון בשם הבעש"ט.

לדעת גם להנות מהדרך הזאת-

כי המטרה לא חשובה רק בפני עצמה

אלא יש חשיבות רבה מאוד מאוד גם לדרך,

אחרת- הקב"ה לא היה מוליך אותנוו40נה במדבר....

קטע ממשיפה!

"יהיה מי שיאמר: אם רק הייתי יכול לדלג על המסעות הללו או על חלקם ולהגיע אל התכלית הראויה, היה לי הרבה יותר נעים, אך אנו לומדים גם דבר חשוב מכך: שלא רק סוף המסע חשוב כי אם גם השלבים בדרך.

בכל מקום שעוברים דרכו יש משהו לתקן."

נורא נחמד לזכור שהכל משמיים כשטוב לנו ויפה,

אבל החכמה היא בשעת מעשה, באמצע הקושי...

והנה בא הקטע הזה ובאמת מזכיר לנו שיש סיבה לכל הקשיים שבאים עלינו, שלא רק שגם הם משמיים, אלא הם חלק מהמטרה, ובלעדיהם אי אפשר שנגיע אליה.

ולכל אחד המסלול שלו, ולכן אין טעם להשוואות שלפעמים באות במצב כזה, ואין טעם ל"צדיק ורע לו..", כי אני זה לא הוא, והיא לא אני,

והמטרה היא אחת- לעבוד את בוראנו, אבל כל אחד ודרכו, שהוא וריבונו של עולם בוחרים, מכוונים ופועלים יחד.

תודה שזיכית אותנו וחיזקת ממש!

שגדים בחברה עם הנהגות מסומות וכולם מתחנכים כך, לפרוץ גדר זה רק הורס.

יש לך בעיה תעבור לגמרי עדה/מגזר..

חשבת על זה ?

http://www.hamifgashim.com/

ההרשמה הוארכה עד יום א' הקרוב

בכך שהיא מנסה לשתול הנחות יסוד כאילו הן מובנות-מאליהן: "שהמנטליות...לא מאפשרת... לפנות לבחורה בלי להזיע בכל הגוף"..

סתם בחור שגדל בחברה נפרדת, כשהוא צריך בשביל משהו - פונה לבחורה בנימוס הראוי, בלי להזיע, וכאל בן אדם. ואם יש קצת תחושת ההבדל והמרחק - זה רק בסיס טוב ואמיתי כדי לבנות על גביו את הקירבה עם מי שמתאימה, מתוך תחושה עדינה של המיוחד בכל אחד, בבנין בית בטהרה ובנעימות.

לאידך, ה"גס ליבו" בכך לא בטוח שלא מפספס קצת מזה.                                                                       ודומני, שרוב החבר'ה שלנו כיום, לא רק אלו שגדלו בחברה שאתה מתאר אותה פה (ובצורה קצת מוגזמת..), אינם מכירים בחורה לנישואין ע"י שהם סתם "פונים למישהי ושואלים לשמה בלי להזיע".. אלא מקבלים - ומחכים לקבל - הצעות מכל מיני צדדים ("שידוך" בלשון הקדמונית..).  עיין ברוב השירשורים פה..

והרי אפשר לשאול גם בכיוון ההפוך: רווקים מבוגרים, שגדלתם בחברה מעורבת וחשבתם פעם על הבת הזאת ואח"כ יצאתם עם זאת וכו' - האם לא חשבתם פעם שהכי טוב היה לא להכיר בכלל מקודם, ולהגיע רק אל שידוך שכבר ביררו עליו משהו לפני כן, חוץ מאיך הוא נראה, וע"י כך החושים שלכם היו אולי יותר רעננים והייתם כבר נשואים?...  כמובן שנבזי לשאול דבר כזה - ואני גם לא חושב שזה דווקא כך.   אבל לא פחות לא ראוי לשאול לצד השני.. 

ועדיין הזעתי בכל הגוף.

מה שעזר לי זה לנסות שוב ושוב - "לתרגל" - ובסוף הפסקתי להזיע

חברה מעורבת יוצרת המון המון בעיות שלא כאן המקום לפרט אותן.

אז נכון שאולי נוצרים מחברה כזאת יותר זוגות מאשר חברה נפרדת, אבל חברה נפרדת היא יותר בריאה ויש בה הרבה פחות תופעות לוואי מאשר חברה מעורבת..

ואגב, מישו כבר אמר כאן פעם - שמתם לב שגם "לא כלה" מלא ברווקים "זקנים"?? ורובם [אל תתנפלו! אמרתי רובם, לא כולם!] הם "בוגרי" חברה מעורבת...

גם אני שאלתי זאת את עצמי כמה פעמים. אבל כל פעם מחדש אני מגיעה פשוט לאותה מסקנה, שאולי אם הייתי גדלה בחברה מעורבת יותר ( כן, אני לא גדלתי בחברה נפרדת ממש) לא הייתי מי שאני היום. אולי אם הייתי גדלה בחברה עם ים אפשרויות בלתי נדלות הייתי שם עמוק כ"כ בתוך זה שלא הייתי מגיעה לבניית הזהות של מי שאני היום. בעיניי החברה בה אתה גדל היא חלק מאוד משמעותי בבנייה שלך. השאלה היא אחרת- האם אתה שלם עם מי שאתה או לא, על אף שאולי לא מצאת את בת זוגתך? האם היות האדם "רווק בגיל מאוחר" משפיע על בטחונו העצמי ברמה שהוא לא שלם עם הזהות שלו ועם מי שהוא ואף אולי מתחרט שגדל בחברה בה גדל וכו'?

אתה נמצא בתוך החברה דתית, אבל אתה לא יודע שבכל חבר'ה יש הבעיות שלה, ככה שגם בחברה החילונית יש את הקושי שלהם .

זה פשוט לא לפי רוח התורה!!!!

כלומר,

לפעמים ממש לא לפי התורה, וזהו!!

חוצמיזה שכל אחד מקבל את שלו בזמנו,

הכל חברה יש את אלה שמתחתנים מוקדם יותר

ואת אלה שמתחתנים מוקדם פחות...