בס"ד
דבר תורה לפרשת דברים
מפי שיעור של הרב אורי עמוס שרקי שליט"א
פרשתנו פותחת את החומש החמישי בו משה רבנו נואם לפני כניסת העם לארץ ישראל. משה רבנו חוזר על דברים שנאמרו וקרו קודם, וזאת הסיבה שספר דברים נקרא משנה תורה בלשון חז"ל.
ידוע שבט' באב נגזר עלינו להישאר ארבעים שנה במדבר בגלל חטא המרגלים. בפרשת דברים שתמיד קוראים בשבת לפני ט' באב, משה רבנו חוזר על חטא המרגלים שהוציאו דיבה רעה כי חששו ביכולת של בני ישראל לנצח במלחמה מול יושבי הארץ: “אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם” (במדבר יג,כח), “לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו” (שם שם, לא).
בפרשתנו, רואים את התגובה של משה רבנו למרגלים. תגובה זו מעוררת תמיה חזקה כי בפרשת המרגלים לא מסופר על תגובת משה רבנו אלא על תגובת כלב בן יפונה: “ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה.” (שם שם, ל). כלומר, נהיה אמיצים ניקח נשקים ונצא למלחמה! לעומת זאת, בפרשתנו לא מסופר על תגובת כלב אלא משה מדבר: “ה אלקיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם” (דברים א, ל), “ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם” (שם שם, לג). כלומר, ה' יעשה לכם ניסים באותה צורה שהוא עשה ביציאת מצרים ובמדבר.
בהמשך הדיבור של משה רבנו, מובאת התגובה של הקב"ה: “אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם”, "זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר מלא אחרי יהוה.” (שם שם, לה-לו). רק כלב הלך בדרכי ה'! לו ולא אחר: “גם בי התאנף יהוה בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם” (שם שם, לז). כאן, התורה מגלה לנו את הסיבה האמתית שמשה לא נכנס לארץ (מי מריבה הוא רק סיפור כיסוי כך שלא נחשוב שמשה היה חלק מעצת המרגלים) ! זה ברור שמשה לא טעה בחטא המרגלים, אלא בגלל חטא המרגלים, בגלל חולשת העם משה לא עלה ארצה. הוא קיבל את חולשת העם, והציע להם הנהגה שהייתה מתאימה למדבר – הנהגה ניסית, במקום שצריכים הנהגה טבעית.
כדי לחיות בארץ ישראל, צריכים להבין שהחומר, הטבע והארציות גם הם שייכים לקודש ואינם נפרדים ממנו. זאת הדרך היחידה להגיע לאחדות ה' האמתית, אם לא כך, זה כמו לקבל שיש שתי רשויות: הטבע בצד אחד, והאלוקות בצד שני. ביציאת מצרים, העם היה חלש, והקב"ה נאלץ להנהיג את העם לפי הנהגה ניסית, המטרה של המדבר זה היה לבנות את העם, לבנות את האמונה של העם. רואים את התוצאה אחרי ארבעים שנה במדבר בני ראובן ובני גד שלכאורה היו שבטים מאוד חומריים (בעלי צאן רב, ולכן החליטו להישאר בעבר הירדן), מציעים לצאת לקרב לפני העם, מה שמראה שהם לא מפחדים ומבינים שה' איתם גם במלחמה.
וגם בדור שלנו זה נכון: אנחנו נוטים לחשוב שיש בצד אחד הקודש, ובצד השני החומריות. צריכים לנסות לראות גם את הקודש כשאנחנו עוסקים בחומריות. גם כשעובדים, שעוסקים בדברים אחרי מלימוד תורה - או דברים רוחניים אחרים צריכים לחשוב שעוסקים בקודש, כי האלוקות נמצאת גם שם.
שבת שלום!