כל אחד יכול לחלות, גם אם זה לא התפרץ... מבחינתי זה לא משנה.

בס"ד

צריך לבדוק את השטח טוב טוב שלא מלווה לבעיה, בעיות פסיכולוגיות.

כי לרוב זה לא רק תופעה של גיל ההתבגרות אלה מכלול של דברים, ונפש לא בריאה.

ולא תמיד מצליחים לפתור את הכל ולפעמיים לא ניתן.

לא צריך לשלול אם בודקים טוב טוב את השטח ורואים שעומד אדם נורמאלי שרק עבר תקופה לא קלה, והתגבר עליה.

אז למה לא?

אחוזים גבוהים של אנורקסיות

יוצאות מזה לגמרי.

ואין עם זה שום בעיה אח"כ.

בלי קשר לדעתי בנושא השרשור, ההנחה שאדם שהיתה לו בעיה מסויימת יוכל למנוע אותה מאחרים היא ממש, אבל ממש לא בהכרח נכונה. 

בהקשר שלנו, יכול להיות שאנורקסית תדע לזהות סימנים מוקדמים ולטפל בהם כמו שצריך, אבל יכול להיות גם שהיא לא תדע להגיב בצורה בריאה לדברים שיתפרשו אצלה כתחילת אנורקסיה (לדוגמה: תכריח ילד לאכול גם אם הוא לא רעב, מה שעלול לגרום לו לפתח הפרעות אכילה). 

הוא הרי הבריא.. ואני אצא איתו מספיק זמן כדי לדעת שהוא בסדר והוא ב"ה בעל נפש בריאה אז למה לא?

סטטיסטית זה ממש לא נכון שרוב האנורקסיות יוצאות מזה!

בהחלט כדאי לבדוק ואם משהי יעברה את זה אז להפגש.

אבל אם יש עדין שאריות של הענין כדאי לבדוק טוב כי יש לכך השפעות על תפקוד בחיים ועל ההולדה.

בהצלחה!

כל הפוסל - במומו הוא פוסל...למה לפסול על דבר כזה?

סבבה והכל אבל אנורקסית לשעבר - לוקח

אני לא רואה בזה משהו שצריך לפסול דייט בגללו - ואני מכיר מישהי שיצאה מזה והיא בסדר גמור!

חוץ מזה אם היא עדיין אנורקסית אפשר להזמין אותה כל דייט למילקשייק,גלידה.....והיא לא תוכל לסרב.

אתה חי בסרט!

אנורקסיה היא משהו נפשי.

לא משנה כמה מילקשייק תציע לה זה לא יעבוד!

לא אמרתי לפסול משהי שעברה את זה אבל אם עדין היא זקוקה לטיפול פסיכולוגי סימן שיש עדין שאריות של הסיבוך וצריך לקחת בחשבון שיכול לעשות בעיות בהולדה!!!!

רק טוב

והיא היתה בטיפול והיום היא אוכלת רגיל והיא נבדקה בקשר לפוריות והיא בסדר גמור.

ולמה לפסול מישהי או מישהו בגלל העבר שלהם? עבר שלא תלוי בהם??

אנורקסיה זאת מחלה, כמו שפעת אדם חולה בה וצריך להבריא אם יטפל בזה.. וכמו שאדם שפעם היה חולה במשהו שלא משפיע עכשיו על החיים שלו יכול להתחתן ולצאת עם כל אחד למה שאנורקסית לא???

אני רוצה להתמקד בנקודה שאנונימית 55 אמרה- 'ולמה לפסול מישהי או מישהו בגלל העבר שלהם??'

אני חושב שהאמירה הזאת נוגעת בשאלה של- האם הייתם יוצאים עם חוזרת בתשובה?

בהנחה נניח שהיא חזרה בתשובה נניח אחרי צבא, ה' ירחם מה ייתכן שעבר עליה...

ובכל זאת, מלמדים אותנו חכמים- במקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים

רבו ההסברים, מהם טכניים יותר ומהם טכניים פחות, הנקודה היא שצריך לשכוח מהעבר, כמו בנשק, שחולצים את התרמיל הקודם, צריך להתנקות ממה שעבר עלינו, מההשקפות הישנות. לדעתת שעכשיו יש כדור חדש לגמרי!!! הכדור יעוף לא כמו חדש, הוא חדש!!

מה שהרב קוק אומר, על קלותה של תשובה.

שאנחנו טובים. ואם אתמול עשינו משהו לא טוב, והתחרטנו,

אז די, אנחנו נקיים.

חדשים..

(שאין היום שום בעייה גופנית ושום בעיה נפשית). השאלה מה היה משכנע אותי שזה המצב.

אבל גם שיוצאים צריך לבדוק היטב היטב, ולא לקחת את זה כמו דייטים רגילים לגמרי.

בס"ד

הבעיות הגופניות לא אומר שפתרו את הבעיות הרגשיות.

ואגב, לכולנו יש בעיות רגשיות כאלה ואחרות, אנורקסיה נשמע קיצוני אבל יכול לבוא מ"סתם" נטיה לפרופקסיוניזם, או חשש מלגדול שזה דבר טבעי...

כן כי בעצם היא היום בסדר אז למה להסתכל על העבר?

אז סה"כ מדובר בהתמודדות.

לכל בחור/ה יש את ה"תיק" שלו/ה אז כאן זה תיק כזה אצל אחר/ת זה תיק שונה. סלאמת.

אז אצא איתו. לכל אחד יש תיק משלו

הוא יכול להיות בחור מדהים רק שנגרר למקום חולה

תלוי מה מצבו הנפשי! ואם אפשר לנהל איתו קשר בצורה בריאה.

כי אנורקסיה יכולה לחזור.

ז"א, מי שכבר חלה בזה יש יותר סיכוי שיחלה שוב מאשר מישהו בריא.

אנורקסיה זה מחלת נפש!

זה מתבטא באי אכילה/ הקאות מכוונות וכדומה. אבל בעיקרון זה משהו נפשי

וזה מליץ אותי לצאת אם מישו כזה [למרות שמטבע הדברים, יש הרבה פחות בנים אנורקסים מבנות ...]

מישהי שהיתה אנורקסית בהנחה שהמדוייט לא יודע על זה , מתי צריך לשתף בהיסטוריה? באיזה שלב של הקשר?

בטלפון?

פגישה ראשונה?

לפני אירוסין?

לעולם לא?

משהו באמצע?

מתי הייתם מספרים?

מתי הייתם רוצים לדעת את זה על השני\ה

אנשים לפעמים אוכלים פחות ומדלגים על ארוחות, אבל אף אחד לא מקיא סתם כך בכוונה.

בולימים נוקטים בשיטת קום עשה, והרבה פעמים הסביבה אפילו לא מודעת לכך  כי בולימים לא בהכררח רזים.  

לגרום הקאות זה מאוד מגעיל. צריך שכנוע עעצמי להתגבר על הגועל. אנורקסיה יכולה  להגיע מדיאטה  נורמלית שהפכה קיצונית. לגרום הקאות מגיע רק מלגרום  הקאות..

מבחינה סטטיסטית, יותר בולימיות מגיעות ממצב של תסביכים מאשר אנורקסיות.

בלי (על פי אתר בטיפולנט)

בס"ד

"מחלת נפש" זאת הגדרה מאד קיצונית וחמורה!!!!! אנורקס/ית לא חולה/ת נפש בשום אופן ואסור להשתמש סתם בביטוי הזה!!!!! זה מחלה שמגיע בדברים שקשורים בנפש, אבל היא לא מחלת נפש

סורי על התגובה החזקה אבל באמת קשה לי שאנשים משתמשים בביוטויים כאלה

(ממ ולא, שלא תהיה אי-הבנה. אין לי בעיה עם חולי נפש, יש לי בעיה שאומרים על אנשים שהם לא חולי נפש שהם כן.....)

בס"ד

האנורקסיות נגעלות מאוכל. פשוטו כמשמעו. האוכל דוחה אותן ורק למראה שלו מסוגלת לעלות להם בחילה. (הם פשוט לא אוכלות...)

לבולמיות לעומתם אין בעיה לאכול, (להפך אפילו, הרבה פעמים בולמיות אוכלות יותר בשביל למלות חסכים) והבעיה הגופנית אצלם מתבטת נטו בכך שהן גורמות להקאה אחרי שהם אוכלות. (מה שגורם לזה שהקיבה מתרגלת להקיא ועושה את זה גם בלי יוזמה שלהם. וההקאה אגב יוצרת בעיות גופניות נוספות.. -לא נכנסת לזה. רק שזה ההבדל)

אבל לפי לפי אתר בטיפולנט (ע"פ הDSM), בבולמיה יש התקפי אכילה, והתנהגויות מפצות.  והיא מתחלקת לפי סוג ההתנהגויות המפצות האם הם צום וכדומה, או הקאות וכדומה.

וגם באנורקסיה, שבה כמובן אין התקפי אכילה, יש את אותה חלוקה.

והבריאה-

אני עד היום לא מאמינה לחמותי שאומרת שגיסתי הייתה אנורקסית כי זה היה לפני שנים וממש אין עקבות של העניין....

בריאה פיזית ונפשית

ברור שצריך להיות רגישים, לשים לב, לעודד דימוי עצמי גבוהה...

לדעתי מהכירות איתה ועם עוד אחת-ממש לא הייתי פוסלת...

מבחינה פסיכולוגית, בולימיה נחשבת בעייתית הרבה יותר ומקושרתיותר לנערוות/נשים עם בעיות נפשיות, אנורקסיה נחשבת יותר בעיה גופנית. לרוב האנורקסיות אין תסביכים נווראים שהובילו אותן לאנורקסיה.

אנורקסים צריכים פשוט לאכול יותר, ועיקר הבעיה היא להרגיל את הגוף ליותר קלוריות. 

עם כל זאת- לבדוק שאכן אין בעיות דכאון וכדומה.

אם היא הבריאה והיה מדובר סתם  בדיאטה שיצאה משליטה או  בתקופת דכאון והיא יצאה מזה ואין לה מחשבות  אובדניות או ממשהו כזה- אני לא רואה בעיה.

(ולמה לא שואלים אם לצאת עם מישהי שהיתה מאוד מאוד שמנה וזללה הרבה ועכשיו הבריאה והיא במשקל סביר???) 

אדבר ממקור ראשון,

|אהממ, וידוי|

הייתי אנורקטית (ככה צ"ל) לפני 11 שנה, בשלב מוקדם של גיל ההתבגרות.

זה היה עם טררם (אשפוזים וכו') וזה נגמר, יחסית מהר.

ב"ה.

בגדול, כל מקרה לגופו, ממש ולגמרי.    אבל -

הגיל הוא קריטריון לרוב, לא דומה בכלל מקרה שהאנורקסיה הייתה בגיל ההתבגרות,

שאז היא לפעמים מחלה אופנתית, ויש עוד מאות בעיות קיצוניות בגיל הזה,

לעומת מקרה שמישהי מפתחת אנורקסיה או מושכת את המחלה אל החיים הבוגרים,

אז כבר עלול להיות יותר בעייתי ( ועלולה להתחיל הבעיה של קיבעון וכרוניות).

יפה עשו מי שהשוו לחזרה בתשובה.אולי זה לא הכי קשור, אבל אני יכולה לספר

שבמקרה שלי ההליכה לכיוון חוסן נפשי הייתה מלווה בתהליכים רוחניים והקדמתי בזה את חברותיי,

לא הייתי יותר מפותחת רגשית מהם או טובה יותר,

אלא הייתי זקוקה ונואשת יותר למשהו שירים אותי מההתמכרות  הזאת.

היום זה לא אישיו. מעטים האנשים שיודעים על הפרק ההוא, וא"א לנחש,

אני לא אספר את הדבר בדייט אלא בשלבים מתקדמים בקשר,

ולא מכוונה להסתיר חלילה, אלא מהסיבה הפשוטה שזה מאחורי, והזמן מעיד, זה לא תופס מקום ביומיום.

צריך להסתכל על האדם על פי מצבו כיום.

גם על ה"סיבות" והגורמים שדובר עליהן:

לא תמיד זה כזה דרמטי, סיבה לאנורקסיה שהמלומדים מדברים עליה הרבה היא פשוט:

יחסים בעייתיים עם האם! לכמה בנות זה רלוונטי? המון!

כמה מזה אפשר לפתור? לא ידוע. לפעמים זאת עבודה לכל החיים.

כן, זה נכון שלעיתים דיכאון גם מסתתר.

ולעיתים נדירות יותר גם בעיות קשות כמו טראומות והפרעות אישיות. לרוב לא.

נדמה לי שאין חברת ביטוח לשפיות. אפשר גם להתחתן עם בחור בעל "עבר נקי"

ואחרי החתונה תתפתח מחלת נפש, ל"ע.

אופה..,

ההבדלה שאתה עושה בין אנורקטיות לבולימיות היא לא לעניין!

"מבחינה פסיכולוגית",

אנורקסיה כמו בולימיההיא בהחלט בעיה נפשית ולא גופנית. היא לא מחלה נפשית כמו מחלות נפש קשות

ומפחידות - סכיזופרניה ומאניה-דיפרסיה.

הפרעות אכילה הן הפיכות, אין להן שום קשר לגנטיקה, מקסימום השפעה סביבתית.

אבל זה לא סתם חוסר תיאבון,

פשוט בולימיה מתבטאת בצורה יותר פסיכוטית, שזה באמירה פשטנית מאוד שלי- צורה מוחצנת ואקטיבית יותר.

אנורקסיה היא  יותר נוירוטית - פועלת בדרכים יותר מופנמות, כאילו פאסיביות, אבל יש בה פגיעה עצמית גדולה והיא מעידה גם כן על סטייה ממצב נפשי תקין ועל הרס עצמי. הרעבה עצמית היא גם כן "קום עשה".

המדד הוא לא מה מגעיל יותר .

באמת הבורות נמאסה קצת..

כל הכבוד שקמת ואמרת, גם לי זה הפריע ממש

הוא מאוזן הרבה יותר מאשר אדם שמרפרף על פני האמצע.

ותמיד, בעינַי, אדם שהיה במקום של התמכרות וגבר עליה, הרבה יותר חזק מאדם *סתמי*, הייתי יוצא איתה, לומד ממנה.

ע וֹלָ ם

אחת שהיתה אנורקסית ואיננה עוד, היתה בטיפול וביעוץ. לאחר כמה שנים "נקיות" מהבעיה והסיבה לפריצת המחלה חלפה (למשל קינאה בחברה/אחות/שכנה הגבוהה והנאה, או אפילו מישהו במשפחה שהעיר לה ופגע בה) אפשר לתת בה אמון. היא חוותה את התוצאות של ההיתנזרות מאוכל ולמדה כיצד להסתדר עם מושא הקינאה שגרמה לבעיה.

(כמובן שבשלב רציני לקראת נישואין אפשר לבקש שיחה עם הפסיכיאטר/פסיכולג שטיפל בה לוודא שאכן הבעיה חלפה., או לבקש שתיבדק בדיקה הורמונלית בסיסית של רופאת נשים לודא שהעניין חלף והגוף חזר לעצמו).

ולאחר הנישואין, כמו שבעלת נטיה להשמין נזהרת בהריון (לפעמים אוכלים הרבה מדי. עליה של מעל 15 ק"ג מותירה רזרבות לאחר הלידה) ובהנקה (מתרגלים לאכול בשביל שניים. ההנקה מסתיימת וההשמנה מתחילה), כך הבעל צריך להיות עם אצבע על הדופק באשר להרגלי האכילה של אשתו ולעודד אותה (למשל, לא להחזיק בבית מעדנים וממתקים בזמן שהיא נדרשת להישמר מהם).  

הנושא הזה קשור אלי בצורה הכי חזקה שיכולה להיות.

נראה לי שמה שרוב האנשים שם לא באמת מבינים זה שאנורקסיה זו לא בעיה של לא לאכול וזהו.

אין דבר כזה בחורה שמפסיקה לאכול ומגיעה עד סכנת חיים ממשית רק כי היא רוצה להיות רזה יותר. הרעבה עצמית דורשת המון כוחות ואנרגיות. המון. ואנרגיות כאלה לא יכולות לנבוע רק מרצון לרדת עוד קילו או שניים.

אנורקסיה היא בעיה נפשית קשה מאוד! הביטוי החיצוני שלה הוא חוסר אכילה או הקאות או כל מני רעיונות מקוריים אחרים אבל מה שרוב האנשים פה לא מבינים מה קורה בפנים.

יכולות להיות המון סיבות לאנורקסיה. זה יכול להיות תוצאה של פגיעות מיניות, יחסים מעורערים עם האמא, חוסר ביטחון עצמי ועוד כל מני דברים שאני לא מספיק מבינה בהם.

אני מבינה רק בדבר אחד- שאף פסיכיאטר או פסיכולוג לא יוכל לתאר לכם את החוויה הנוראית הזו של הפחד, החרדה, הבדידות, הכאב וחוסר האונים שמרגישה בחורה אנורקסית.

וזאת הסיבה שהרגשתי שהדיון בנושא הזה הוא קצת שיטחי. כי יכול להיות שבחורה הייתה אנורקסית ויצאה מזה. יכול להיות מצב שבו היא כבר אוכלת כמו שצריך ושוקלת כמו שצריך. אבל בחורה כזו היא בפירוש לא בחורה רגילה כמו כולן. יש לה בבסיס משהו מאוד עמוק שהיא סוחבת איתה.

אני לא אומרת שבחורה שהייתה אנורקסית לא יכולה להתחתן, לקיים זוגיות מוצלחת ולהביא לעולם ילדים בריאים. (ב"ה אני לא הדוגמה היחידה לעניין). אני גם לא אומרת שאם היה לי בן שהיה רוצה להתחתן עם כזו בחורה הייתי מנסה למנוע את זה ממנו. אבל אני חושבת שהייתי מנסה להסביר לו קצת על העולם של הבחורה הזו.

היו שנים שניסיתי להתכחש לזה שיש בי משהו שונה מכולם. רציתי מאוד להאמין שמה שהיה היה, ועכשיו אין בי שום דבר מיוחד. וזה לא ככה. יש דברים בסיסיים מאוד שנשארים, גם אחרי שהמחלה עצמה עוברת.

הפחד מלקחת אחריות, הפחד מלהתבגר, הפחד מנשיות אמיתית, הפחד מלהיות פחות ממאה אחוז ועוד מיליון דברים אחרים- הם נשארים. בעוצמות שונות, אבל נשארים. וחשוב להיות מודעים לזה כשמחליטים להיקשר לכזו בחורה בקשר אמיתי לכל החיים.

אני לא אומרת שאם הייתי נתקלת בסיטואציה כזו הייתי אומרת לבחור לנתק קשר עם הבחורה. רק הייתי מייעצת לו ולה ללכת ביחד למישהו שמכיר אותה, ושיוכל להיות כתובת בשבילם אם יצוצו בעיות.

נראה לי שכתבתי קצת מבולגן- ואולי לא הייתי מספיק מובנת.

רק היה לי חשוב להבהיר את הנקודה שאנורקסיה זה עוד כ"כ הרבה דברים מעבר להתעסקות עם האוכל, שלא תמיד אנשים מצליחים להבין עד כמה הם משמעותיים.

אחחח.... פרקתי...

ניין וכד'... אני הייתי אנורקסית. לפני כמה שנים.. אני כבר בריאה  קרוב לשנתיים וחצי..

צדיקה- אני מסכימה חלקית עם מה שצוטטת ואני אומרת את זה מתוך אחת שהייתה בתוך זה..

זה נראה שמי שכתב את זה עדיין נמצאת בתוך האנורקסיה כי אולי היא הבריאה מהתסמינים (החוסר אוכל והירידה במשקל זה רק תסמינים של משהו פנימי וזה נכון!!!) אבל היא לא טיפלה במה שהוביל לאנורקסיה. אם היא באמת טיפלה באנורקסיה ובגורם לה היא באמת הבריאה והיא באמת בסדר עכשיו.

אני מעידה על עצמי שעברתי תהליך לא פשוט ואפילו קשה ומתיש כדי לצאת מזה ואני לא מדברת על החיצוני כי אם על התהליך הפנימי שהאדם עובר כדי לשחרר את מה שהוביל לאנורקסיה.

אני חושבת שזה חשוב שיהיה אדם שיודע ומוסמך למקרה שיצוצו בעיות אבל לא חייב שהוא יהיה בחיוג מקוצר כי היא בסדר..

מה שהפך להיות שטחי בדיון פה זה שזה הפך להיות רק בנוגע לחיצוניות ולא רק על מה שהאדם היה בפנימיות..

אני מקווה שאני מאירה קצת מהצד שלי..

ולגבי הלהתחתן עם מישהו ולצאת עם מישהו- אני נמצאת במקום היום שכרגע זה לא נמצא בראש מעייני (רציתי לדעת רק מה הדעה הכללית פה בפורום..) ואני מתכוונת בעז"ה לספר רק כשאני אראה שהקשר מתקדם לאן שהוא כי אני ב"ה מבחינה פיזית בסדר כמו כל בחורה אחרת ומבחינה נפשית אפילו יותר בוגרת ועם מחשבה אחרת ממשהי שלא עברה את זה..

שיהיה בהצלחה!

מרגע שפתחת את הקישור, היה ברור לי למדי שאת שואלת על עצמך - ואפילו קצת "כאב" שאנשים בלי משים משיבים למי ששואל על עצמו ובוחן את תגובותיהם.. אם כי לא עקבתי אחרי התמשכות השירשור.

אני חושב שמה שכתבת כאן יפה מאד ונכון, ובאמת מעיד על "האור-שמתוך-החושך", דהיינו, החידוד של המודעות העצמית ושל יכולת העבודה העצמית, שזה דבר חשוב מאוד בחיים בכלל ובוודאי בנישואין.

כמה שתסתכלי על עצמך בעין טובה ותאמיני בדברים החשובים שכתבת, ותדעי שאת אכן מחוץ לזה - כך יותר טוב.  השמחה וההתקדמות קדימה אחרי פיתרון הבעיה הם ההבראה הגמורה הכי טובה.

ואין ספק שבעז"ה תמצאי מי שמתאים לך (ואת צודקת שלא צריך לספר "מיד", ולא צריך להיות במתח "מי יודע מה יקרה" כשידע... שזה עצמו מנפח דברים לא נכונים ונותן משקל לא פרופורציונאלי)י; ומי שמתאים לך - גם ידע לראות את המעלה שבך, נוסף על המעלות האחרות שמן הסתם נמצאות וגם ניכרות מכתיבתך, דווקא בכך את "גדולה" יותר אחרי שיצאת מזה לגמרי.

הצלחה רבה.

אם זה המצב והכל עבר אין לך מה לפחד, אף אחד לא "יזרוק" אותך בגלל זה.

בהצלחה בהמשך!

בס"ד

כל קושי בחיים, ולא משנה איזה קושי, אנשים חווים באופן וממקום אחר.

כן יש קווים דומים, אבל זה עדיין מאד שונה ואינדווידואלי בין אדם לאדם.

נכון שחווית אנורקסיה, אבל את לא יכולה לדבר בתור כלל האנורקסיות, רק בשם עצמך. אפשר להאיר על דברים מסויימים שלא חשבו עליהם מתוך הכרות קרובה אבל איך שהאנורקסיה נתפסה ונחוותה אצלך ממש לא בהכרח נחוותה אותו דבר אצל אחרת...

ואנונימית55, קראתי ממזמן על מחקר שנחרט בי, שהשוו בו בין הורים שהיו ילדים מוכים (ועברו טיפול או תהליך פנימי) לבין הורים "רגילים", את יכולה לנחש שההורים שהיו מוכים והתמודדו נמצאו כהורים הרבה יותר מוצלחים.

נכון שזה מאד מאד שונה, אבל מה שרציתי להגיד זה ש- מי שעבר משהו והתמודד איתו הרבה יותר מדהים ומסוגל ליותר ממי שלא חווה ולא התמודד. מורידה בפנייך תכובע

האם היית יוצא/ת עם חולה/ת סרטן לשעבר? בדגש על ה"עבר"!

ואני יודעת שעכשיו הוא הולך לבדיקות מידי פעם,אני יודעת שזה קשה ואני יודעת את הקשיים אבל לעולם לא הייתי אומרת לא למישהו שהיה חולה והבריא..
 

אה- וזה שאני מכירה מתחתן עוד שניה!

זה שהוא היה חולה בסרטן או היתה חולה באנורקסיה לא הופך אותם להיות סוג ב' הם אנשים (אני חושבת) הרבה יותר גדולים מאיתנו אלה שלא עברו את זה..

אני איתך בדעה! וחושבת שלכל אחד יש את ה"בעיה" שלו.

אז אחד- ההורים שלו גרושים והשני- סובל מדימוי עצמי נמוך לפעמים והשלישי- עבר ניתוח בגיל 14.

לדעתי זה ממש יכול לעמוד באותה שורה עם כל מחלה שהיא. בתנאי כמובן, שהחלים ממנה.

אבל יחד עם זה, אני חושבת שזאת גדלות נפש להתעלם מדברים כאלו ולהסכים לצאת! 

לא כל אחד מסכים.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב