כל אחד יכול לחלות, גם אם זה לא התפרץ... מבחינתי זה לא משנה.

בס"ד

צריך לבדוק את השטח טוב טוב שלא מלווה לבעיה, בעיות פסיכולוגיות.

כי לרוב זה לא רק תופעה של גיל ההתבגרות אלה מכלול של דברים, ונפש לא בריאה.

ולא תמיד מצליחים לפתור את הכל ולפעמיים לא ניתן.

לא צריך לשלול אם בודקים טוב טוב את השטח ורואים שעומד אדם נורמאלי שרק עבר תקופה לא קלה, והתגבר עליה.

אז למה לא?

אחוזים גבוהים של אנורקסיות

יוצאות מזה לגמרי.

ואין עם זה שום בעיה אח"כ.

בלי קשר לדעתי בנושא השרשור, ההנחה שאדם שהיתה לו בעיה מסויימת יוכל למנוע אותה מאחרים היא ממש, אבל ממש לא בהכרח נכונה. 

בהקשר שלנו, יכול להיות שאנורקסית תדע לזהות סימנים מוקדמים ולטפל בהם כמו שצריך, אבל יכול להיות גם שהיא לא תדע להגיב בצורה בריאה לדברים שיתפרשו אצלה כתחילת אנורקסיה (לדוגמה: תכריח ילד לאכול גם אם הוא לא רעב, מה שעלול לגרום לו לפתח הפרעות אכילה). 

הוא הרי הבריא.. ואני אצא איתו מספיק זמן כדי לדעת שהוא בסדר והוא ב"ה בעל נפש בריאה אז למה לא?

סטטיסטית זה ממש לא נכון שרוב האנורקסיות יוצאות מזה!

בהחלט כדאי לבדוק ואם משהי יעברה את זה אז להפגש.

אבל אם יש עדין שאריות של הענין כדאי לבדוק טוב כי יש לכך השפעות על תפקוד בחיים ועל ההולדה.

בהצלחה!

כל הפוסל - במומו הוא פוסל...למה לפסול על דבר כזה?

סבבה והכל אבל אנורקסית לשעבר - לוקח

אני לא רואה בזה משהו שצריך לפסול דייט בגללו - ואני מכיר מישהי שיצאה מזה והיא בסדר גמור!

חוץ מזה אם היא עדיין אנורקסית אפשר להזמין אותה כל דייט למילקשייק,גלידה.....והיא לא תוכל לסרב.

אתה חי בסרט!

אנורקסיה היא משהו נפשי.

לא משנה כמה מילקשייק תציע לה זה לא יעבוד!

לא אמרתי לפסול משהי שעברה את זה אבל אם עדין היא זקוקה לטיפול פסיכולוגי סימן שיש עדין שאריות של הסיבוך וצריך לקחת בחשבון שיכול לעשות בעיות בהולדה!!!!

רק טוב

והיא היתה בטיפול והיום היא אוכלת רגיל והיא נבדקה בקשר לפוריות והיא בסדר גמור.

ולמה לפסול מישהי או מישהו בגלל העבר שלהם? עבר שלא תלוי בהם??

אנורקסיה זאת מחלה, כמו שפעת אדם חולה בה וצריך להבריא אם יטפל בזה.. וכמו שאדם שפעם היה חולה במשהו שלא משפיע עכשיו על החיים שלו יכול להתחתן ולצאת עם כל אחד למה שאנורקסית לא???

אני רוצה להתמקד בנקודה שאנונימית 55 אמרה- 'ולמה לפסול מישהי או מישהו בגלל העבר שלהם??'

אני חושב שהאמירה הזאת נוגעת בשאלה של- האם הייתם יוצאים עם חוזרת בתשובה?

בהנחה נניח שהיא חזרה בתשובה נניח אחרי צבא, ה' ירחם מה ייתכן שעבר עליה...

ובכל זאת, מלמדים אותנו חכמים- במקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים

רבו ההסברים, מהם טכניים יותר ומהם טכניים פחות, הנקודה היא שצריך לשכוח מהעבר, כמו בנשק, שחולצים את התרמיל הקודם, צריך להתנקות ממה שעבר עלינו, מההשקפות הישנות. לדעתת שעכשיו יש כדור חדש לגמרי!!! הכדור יעוף לא כמו חדש, הוא חדש!!

מה שהרב קוק אומר, על קלותה של תשובה.

שאנחנו טובים. ואם אתמול עשינו משהו לא טוב, והתחרטנו,

אז די, אנחנו נקיים.

חדשים..

(שאין היום שום בעייה גופנית ושום בעיה נפשית). השאלה מה היה משכנע אותי שזה המצב.

אבל גם שיוצאים צריך לבדוק היטב היטב, ולא לקחת את זה כמו דייטים רגילים לגמרי.

בס"ד

הבעיות הגופניות לא אומר שפתרו את הבעיות הרגשיות.

ואגב, לכולנו יש בעיות רגשיות כאלה ואחרות, אנורקסיה נשמע קיצוני אבל יכול לבוא מ"סתם" נטיה לפרופקסיוניזם, או חשש מלגדול שזה דבר טבעי...

כן כי בעצם היא היום בסדר אז למה להסתכל על העבר?

אז סה"כ מדובר בהתמודדות.

לכל בחור/ה יש את ה"תיק" שלו/ה אז כאן זה תיק כזה אצל אחר/ת זה תיק שונה. סלאמת.

אז אצא איתו. לכל אחד יש תיק משלו

הוא יכול להיות בחור מדהים רק שנגרר למקום חולה

תלוי מה מצבו הנפשי! ואם אפשר לנהל איתו קשר בצורה בריאה.

כי אנורקסיה יכולה לחזור.

ז"א, מי שכבר חלה בזה יש יותר סיכוי שיחלה שוב מאשר מישהו בריא.

אנורקסיה זה מחלת נפש!

זה מתבטא באי אכילה/ הקאות מכוונות וכדומה. אבל בעיקרון זה משהו נפשי

וזה מליץ אותי לצאת אם מישו כזה [למרות שמטבע הדברים, יש הרבה פחות בנים אנורקסים מבנות ...]

מישהי שהיתה אנורקסית בהנחה שהמדוייט לא יודע על זה , מתי צריך לשתף בהיסטוריה? באיזה שלב של הקשר?

בטלפון?

פגישה ראשונה?

לפני אירוסין?

לעולם לא?

משהו באמצע?

מתי הייתם מספרים?

מתי הייתם רוצים לדעת את זה על השני\ה

אנשים לפעמים אוכלים פחות ומדלגים על ארוחות, אבל אף אחד לא מקיא סתם כך בכוונה.

בולימים נוקטים בשיטת קום עשה, והרבה פעמים הסביבה אפילו לא מודעת לכך  כי בולימים לא בהכררח רזים.  

לגרום הקאות זה מאוד מגעיל. צריך שכנוע עעצמי להתגבר על הגועל. אנורקסיה יכולה  להגיע מדיאטה  נורמלית שהפכה קיצונית. לגרום הקאות מגיע רק מלגרום  הקאות..

מבחינה סטטיסטית, יותר בולימיות מגיעות ממצב של תסביכים מאשר אנורקסיות.

בלי (על פי אתר בטיפולנט)

בס"ד

"מחלת נפש" זאת הגדרה מאד קיצונית וחמורה!!!!! אנורקס/ית לא חולה/ת נפש בשום אופן ואסור להשתמש סתם בביטוי הזה!!!!! זה מחלה שמגיע בדברים שקשורים בנפש, אבל היא לא מחלת נפש

סורי על התגובה החזקה אבל באמת קשה לי שאנשים משתמשים בביוטויים כאלה

(ממ ולא, שלא תהיה אי-הבנה. אין לי בעיה עם חולי נפש, יש לי בעיה שאומרים על אנשים שהם לא חולי נפש שהם כן.....)

בס"ד

האנורקסיות נגעלות מאוכל. פשוטו כמשמעו. האוכל דוחה אותן ורק למראה שלו מסוגלת לעלות להם בחילה. (הם פשוט לא אוכלות...)

לבולמיות לעומתם אין בעיה לאכול, (להפך אפילו, הרבה פעמים בולמיות אוכלות יותר בשביל למלות חסכים) והבעיה הגופנית אצלם מתבטת נטו בכך שהן גורמות להקאה אחרי שהם אוכלות. (מה שגורם לזה שהקיבה מתרגלת להקיא ועושה את זה גם בלי יוזמה שלהם. וההקאה אגב יוצרת בעיות גופניות נוספות.. -לא נכנסת לזה. רק שזה ההבדל)

אבל לפי לפי אתר בטיפולנט (ע"פ הDSM), בבולמיה יש התקפי אכילה, והתנהגויות מפצות.  והיא מתחלקת לפי סוג ההתנהגויות המפצות האם הם צום וכדומה, או הקאות וכדומה.

וגם באנורקסיה, שבה כמובן אין התקפי אכילה, יש את אותה חלוקה.

והבריאה-

אני עד היום לא מאמינה לחמותי שאומרת שגיסתי הייתה אנורקסית כי זה היה לפני שנים וממש אין עקבות של העניין....

בריאה פיזית ונפשית

ברור שצריך להיות רגישים, לשים לב, לעודד דימוי עצמי גבוהה...

לדעתי מהכירות איתה ועם עוד אחת-ממש לא הייתי פוסלת...

מבחינה פסיכולוגית, בולימיה נחשבת בעייתית הרבה יותר ומקושרתיותר לנערוות/נשים עם בעיות נפשיות, אנורקסיה נחשבת יותר בעיה גופנית. לרוב האנורקסיות אין תסביכים נווראים שהובילו אותן לאנורקסיה.

אנורקסים צריכים פשוט לאכול יותר, ועיקר הבעיה היא להרגיל את הגוף ליותר קלוריות. 

עם כל זאת- לבדוק שאכן אין בעיות דכאון וכדומה.

אם היא הבריאה והיה מדובר סתם  בדיאטה שיצאה משליטה או  בתקופת דכאון והיא יצאה מזה ואין לה מחשבות  אובדניות או ממשהו כזה- אני לא רואה בעיה.

(ולמה לא שואלים אם לצאת עם מישהי שהיתה מאוד מאוד שמנה וזללה הרבה ועכשיו הבריאה והיא במשקל סביר???) 

אדבר ממקור ראשון,

|אהממ, וידוי|

הייתי אנורקטית (ככה צ"ל) לפני 11 שנה, בשלב מוקדם של גיל ההתבגרות.

זה היה עם טררם (אשפוזים וכו') וזה נגמר, יחסית מהר.

ב"ה.

בגדול, כל מקרה לגופו, ממש ולגמרי.    אבל -

הגיל הוא קריטריון לרוב, לא דומה בכלל מקרה שהאנורקסיה הייתה בגיל ההתבגרות,

שאז היא לפעמים מחלה אופנתית, ויש עוד מאות בעיות קיצוניות בגיל הזה,

לעומת מקרה שמישהי מפתחת אנורקסיה או מושכת את המחלה אל החיים הבוגרים,

אז כבר עלול להיות יותר בעייתי ( ועלולה להתחיל הבעיה של קיבעון וכרוניות).

יפה עשו מי שהשוו לחזרה בתשובה.אולי זה לא הכי קשור, אבל אני יכולה לספר

שבמקרה שלי ההליכה לכיוון חוסן נפשי הייתה מלווה בתהליכים רוחניים והקדמתי בזה את חברותיי,

לא הייתי יותר מפותחת רגשית מהם או טובה יותר,

אלא הייתי זקוקה ונואשת יותר למשהו שירים אותי מההתמכרות  הזאת.

היום זה לא אישיו. מעטים האנשים שיודעים על הפרק ההוא, וא"א לנחש,

אני לא אספר את הדבר בדייט אלא בשלבים מתקדמים בקשר,

ולא מכוונה להסתיר חלילה, אלא מהסיבה הפשוטה שזה מאחורי, והזמן מעיד, זה לא תופס מקום ביומיום.

צריך להסתכל על האדם על פי מצבו כיום.

גם על ה"סיבות" והגורמים שדובר עליהן:

לא תמיד זה כזה דרמטי, סיבה לאנורקסיה שהמלומדים מדברים עליה הרבה היא פשוט:

יחסים בעייתיים עם האם! לכמה בנות זה רלוונטי? המון!

כמה מזה אפשר לפתור? לא ידוע. לפעמים זאת עבודה לכל החיים.

כן, זה נכון שלעיתים דיכאון גם מסתתר.

ולעיתים נדירות יותר גם בעיות קשות כמו טראומות והפרעות אישיות. לרוב לא.

נדמה לי שאין חברת ביטוח לשפיות. אפשר גם להתחתן עם בחור בעל "עבר נקי"

ואחרי החתונה תתפתח מחלת נפש, ל"ע.

אופה..,

ההבדלה שאתה עושה בין אנורקטיות לבולימיות היא לא לעניין!

"מבחינה פסיכולוגית",

אנורקסיה כמו בולימיההיא בהחלט בעיה נפשית ולא גופנית. היא לא מחלה נפשית כמו מחלות נפש קשות

ומפחידות - סכיזופרניה ומאניה-דיפרסיה.

הפרעות אכילה הן הפיכות, אין להן שום קשר לגנטיקה, מקסימום השפעה סביבתית.

אבל זה לא סתם חוסר תיאבון,

פשוט בולימיה מתבטאת בצורה יותר פסיכוטית, שזה באמירה פשטנית מאוד שלי- צורה מוחצנת ואקטיבית יותר.

אנורקסיה היא  יותר נוירוטית - פועלת בדרכים יותר מופנמות, כאילו פאסיביות, אבל יש בה פגיעה עצמית גדולה והיא מעידה גם כן על סטייה ממצב נפשי תקין ועל הרס עצמי. הרעבה עצמית היא גם כן "קום עשה".

המדד הוא לא מה מגעיל יותר .

באמת הבורות נמאסה קצת..

כל הכבוד שקמת ואמרת, גם לי זה הפריע ממש

הוא מאוזן הרבה יותר מאשר אדם שמרפרף על פני האמצע.

ותמיד, בעינַי, אדם שהיה במקום של התמכרות וגבר עליה, הרבה יותר חזק מאדם *סתמי*, הייתי יוצא איתה, לומד ממנה.

ע וֹלָ ם

אחת שהיתה אנורקסית ואיננה עוד, היתה בטיפול וביעוץ. לאחר כמה שנים "נקיות" מהבעיה והסיבה לפריצת המחלה חלפה (למשל קינאה בחברה/אחות/שכנה הגבוהה והנאה, או אפילו מישהו במשפחה שהעיר לה ופגע בה) אפשר לתת בה אמון. היא חוותה את התוצאות של ההיתנזרות מאוכל ולמדה כיצד להסתדר עם מושא הקינאה שגרמה לבעיה.

(כמובן שבשלב רציני לקראת נישואין אפשר לבקש שיחה עם הפסיכיאטר/פסיכולג שטיפל בה לוודא שאכן הבעיה חלפה., או לבקש שתיבדק בדיקה הורמונלית בסיסית של רופאת נשים לודא שהעניין חלף והגוף חזר לעצמו).

ולאחר הנישואין, כמו שבעלת נטיה להשמין נזהרת בהריון (לפעמים אוכלים הרבה מדי. עליה של מעל 15 ק"ג מותירה רזרבות לאחר הלידה) ובהנקה (מתרגלים לאכול בשביל שניים. ההנקה מסתיימת וההשמנה מתחילה), כך הבעל צריך להיות עם אצבע על הדופק באשר להרגלי האכילה של אשתו ולעודד אותה (למשל, לא להחזיק בבית מעדנים וממתקים בזמן שהיא נדרשת להישמר מהם).  

הנושא הזה קשור אלי בצורה הכי חזקה שיכולה להיות.

נראה לי שמה שרוב האנשים שם לא באמת מבינים זה שאנורקסיה זו לא בעיה של לא לאכול וזהו.

אין דבר כזה בחורה שמפסיקה לאכול ומגיעה עד סכנת חיים ממשית רק כי היא רוצה להיות רזה יותר. הרעבה עצמית דורשת המון כוחות ואנרגיות. המון. ואנרגיות כאלה לא יכולות לנבוע רק מרצון לרדת עוד קילו או שניים.

אנורקסיה היא בעיה נפשית קשה מאוד! הביטוי החיצוני שלה הוא חוסר אכילה או הקאות או כל מני רעיונות מקוריים אחרים אבל מה שרוב האנשים פה לא מבינים מה קורה בפנים.

יכולות להיות המון סיבות לאנורקסיה. זה יכול להיות תוצאה של פגיעות מיניות, יחסים מעורערים עם האמא, חוסר ביטחון עצמי ועוד כל מני דברים שאני לא מספיק מבינה בהם.

אני מבינה רק בדבר אחד- שאף פסיכיאטר או פסיכולוג לא יוכל לתאר לכם את החוויה הנוראית הזו של הפחד, החרדה, הבדידות, הכאב וחוסר האונים שמרגישה בחורה אנורקסית.

וזאת הסיבה שהרגשתי שהדיון בנושא הזה הוא קצת שיטחי. כי יכול להיות שבחורה הייתה אנורקסית ויצאה מזה. יכול להיות מצב שבו היא כבר אוכלת כמו שצריך ושוקלת כמו שצריך. אבל בחורה כזו היא בפירוש לא בחורה רגילה כמו כולן. יש לה בבסיס משהו מאוד עמוק שהיא סוחבת איתה.

אני לא אומרת שבחורה שהייתה אנורקסית לא יכולה להתחתן, לקיים זוגיות מוצלחת ולהביא לעולם ילדים בריאים. (ב"ה אני לא הדוגמה היחידה לעניין). אני גם לא אומרת שאם היה לי בן שהיה רוצה להתחתן עם כזו בחורה הייתי מנסה למנוע את זה ממנו. אבל אני חושבת שהייתי מנסה להסביר לו קצת על העולם של הבחורה הזו.

היו שנים שניסיתי להתכחש לזה שיש בי משהו שונה מכולם. רציתי מאוד להאמין שמה שהיה היה, ועכשיו אין בי שום דבר מיוחד. וזה לא ככה. יש דברים בסיסיים מאוד שנשארים, גם אחרי שהמחלה עצמה עוברת.

הפחד מלקחת אחריות, הפחד מלהתבגר, הפחד מנשיות אמיתית, הפחד מלהיות פחות ממאה אחוז ועוד מיליון דברים אחרים- הם נשארים. בעוצמות שונות, אבל נשארים. וחשוב להיות מודעים לזה כשמחליטים להיקשר לכזו בחורה בקשר אמיתי לכל החיים.

אני לא אומרת שאם הייתי נתקלת בסיטואציה כזו הייתי אומרת לבחור לנתק קשר עם הבחורה. רק הייתי מייעצת לו ולה ללכת ביחד למישהו שמכיר אותה, ושיוכל להיות כתובת בשבילם אם יצוצו בעיות.

נראה לי שכתבתי קצת מבולגן- ואולי לא הייתי מספיק מובנת.

רק היה לי חשוב להבהיר את הנקודה שאנורקסיה זה עוד כ"כ הרבה דברים מעבר להתעסקות עם האוכל, שלא תמיד אנשים מצליחים להבין עד כמה הם משמעותיים.

אחחח.... פרקתי...

ניין וכד'... אני הייתי אנורקסית. לפני כמה שנים.. אני כבר בריאה  קרוב לשנתיים וחצי..

צדיקה- אני מסכימה חלקית עם מה שצוטטת ואני אומרת את זה מתוך אחת שהייתה בתוך זה..

זה נראה שמי שכתב את זה עדיין נמצאת בתוך האנורקסיה כי אולי היא הבריאה מהתסמינים (החוסר אוכל והירידה במשקל זה רק תסמינים של משהו פנימי וזה נכון!!!) אבל היא לא טיפלה במה שהוביל לאנורקסיה. אם היא באמת טיפלה באנורקסיה ובגורם לה היא באמת הבריאה והיא באמת בסדר עכשיו.

אני מעידה על עצמי שעברתי תהליך לא פשוט ואפילו קשה ומתיש כדי לצאת מזה ואני לא מדברת על החיצוני כי אם על התהליך הפנימי שהאדם עובר כדי לשחרר את מה שהוביל לאנורקסיה.

אני חושבת שזה חשוב שיהיה אדם שיודע ומוסמך למקרה שיצוצו בעיות אבל לא חייב שהוא יהיה בחיוג מקוצר כי היא בסדר..

מה שהפך להיות שטחי בדיון פה זה שזה הפך להיות רק בנוגע לחיצוניות ולא רק על מה שהאדם היה בפנימיות..

אני מקווה שאני מאירה קצת מהצד שלי..

ולגבי הלהתחתן עם מישהו ולצאת עם מישהו- אני נמצאת במקום היום שכרגע זה לא נמצא בראש מעייני (רציתי לדעת רק מה הדעה הכללית פה בפורום..) ואני מתכוונת בעז"ה לספר רק כשאני אראה שהקשר מתקדם לאן שהוא כי אני ב"ה מבחינה פיזית בסדר כמו כל בחורה אחרת ומבחינה נפשית אפילו יותר בוגרת ועם מחשבה אחרת ממשהי שלא עברה את זה..

שיהיה בהצלחה!

מרגע שפתחת את הקישור, היה ברור לי למדי שאת שואלת על עצמך - ואפילו קצת "כאב" שאנשים בלי משים משיבים למי ששואל על עצמו ובוחן את תגובותיהם.. אם כי לא עקבתי אחרי התמשכות השירשור.

אני חושב שמה שכתבת כאן יפה מאד ונכון, ובאמת מעיד על "האור-שמתוך-החושך", דהיינו, החידוד של המודעות העצמית ושל יכולת העבודה העצמית, שזה דבר חשוב מאוד בחיים בכלל ובוודאי בנישואין.

כמה שתסתכלי על עצמך בעין טובה ותאמיני בדברים החשובים שכתבת, ותדעי שאת אכן מחוץ לזה - כך יותר טוב.  השמחה וההתקדמות קדימה אחרי פיתרון הבעיה הם ההבראה הגמורה הכי טובה.

ואין ספק שבעז"ה תמצאי מי שמתאים לך (ואת צודקת שלא צריך לספר "מיד", ולא צריך להיות במתח "מי יודע מה יקרה" כשידע... שזה עצמו מנפח דברים לא נכונים ונותן משקל לא פרופורציונאלי)י; ומי שמתאים לך - גם ידע לראות את המעלה שבך, נוסף על המעלות האחרות שמן הסתם נמצאות וגם ניכרות מכתיבתך, דווקא בכך את "גדולה" יותר אחרי שיצאת מזה לגמרי.

הצלחה רבה.

אם זה המצב והכל עבר אין לך מה לפחד, אף אחד לא "יזרוק" אותך בגלל זה.

בהצלחה בהמשך!

בס"ד

כל קושי בחיים, ולא משנה איזה קושי, אנשים חווים באופן וממקום אחר.

כן יש קווים דומים, אבל זה עדיין מאד שונה ואינדווידואלי בין אדם לאדם.

נכון שחווית אנורקסיה, אבל את לא יכולה לדבר בתור כלל האנורקסיות, רק בשם עצמך. אפשר להאיר על דברים מסויימים שלא חשבו עליהם מתוך הכרות קרובה אבל איך שהאנורקסיה נתפסה ונחוותה אצלך ממש לא בהכרח נחוותה אותו דבר אצל אחרת...

ואנונימית55, קראתי ממזמן על מחקר שנחרט בי, שהשוו בו בין הורים שהיו ילדים מוכים (ועברו טיפול או תהליך פנימי) לבין הורים "רגילים", את יכולה לנחש שההורים שהיו מוכים והתמודדו נמצאו כהורים הרבה יותר מוצלחים.

נכון שזה מאד מאד שונה, אבל מה שרציתי להגיד זה ש- מי שעבר משהו והתמודד איתו הרבה יותר מדהים ומסוגל ליותר ממי שלא חווה ולא התמודד. מורידה בפנייך תכובע

האם היית יוצא/ת עם חולה/ת סרטן לשעבר? בדגש על ה"עבר"!

ואני יודעת שעכשיו הוא הולך לבדיקות מידי פעם,אני יודעת שזה קשה ואני יודעת את הקשיים אבל לעולם לא הייתי אומרת לא למישהו שהיה חולה והבריא..
 

אה- וזה שאני מכירה מתחתן עוד שניה!

זה שהוא היה חולה בסרטן או היתה חולה באנורקסיה לא הופך אותם להיות סוג ב' הם אנשים (אני חושבת) הרבה יותר גדולים מאיתנו אלה שלא עברו את זה..

אני איתך בדעה! וחושבת שלכל אחד יש את ה"בעיה" שלו.

אז אחד- ההורים שלו גרושים והשני- סובל מדימוי עצמי נמוך לפעמים והשלישי- עבר ניתוח בגיל 14.

לדעתי זה ממש יכול לעמוד באותה שורה עם כל מחלה שהיא. בתנאי כמובן, שהחלים ממנה.

אבל יחד עם זה, אני חושבת שזאת גדלות נפש להתעלם מדברים כאלו ולהסכים לצאת! 

לא כל אחד מסכים.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי