טוב שהסתדרת בסוף עם הסיפור של החינה, מה שמראה שלהכל יש פיתרון, השאלה אם רק מוצאים אותו.

בס"ד

איזה יופי

תזכו להקים בית שמושתת על יסודות התורה בגו"ר.

רק אושר ושמחה!

בניין עדי עד!

שתזכו לבניין עדי עד!!

א. לומדים מזה משהו - הכנה טובה לחיים בשביל שניכם...

ב. יהי רצון שיתקיים בכם הנאמר ב"יקום פורקן": "חינא וחסדא ורחמי וחיי אריכי ומזוני רוויחי וסייעתא דשמיא ובריות גופא ונהורא מעליא...)

חחחח זכית במצווה מה שלא יהיה אז אין לך המ להתבעס בכל אופו ! בנודע לאינטרנט בלי חסימה טובה לא בבית שלנו אז יש לי תשובה בנושא הזה! "פרסומת" אינטרנט רימון כי מי צריך אינטרנט?! לעניינו אני רוצה את כל האינטרנט שלי פתוח להכל כולל הכל ושאני אקבע מה אני רואה ומה לא כן כן ממש כך להילחם ביצר הרע בצורה ישירה ולא לברוח ממנו כל החים אז לפעמים מפסידים אבל לרוב מנצחים לולולולולו

פשוט עושים תאום ציפיות קצר ויאללה.

אני חושב שזה הרבה יותר קל, בגלל שיש כבר בסיס.  

ואז נגמרת הידידות....

אבל לפעמים זה עדיף. ככה את מכירה אותו מראש ויודעת אם יש סיכוי או לא שהוא יכול להתאים לך..

לא יודעת אם זה עדיף באופן גורף.

כנראה זה עדיף לך. וזה בסדר גמור.

זה נשמע שאת מתקשה לעשות שינוי תפיסה. לוקח זמן למעבר בין סטטוס ידיד לסטטוס בן זוג לקרות. 

אל תדאגי, לאט לאט מתרגלים. כמו כל שינוי שעושים בחיים. לפעמים באמת קשה לנו לקלוט דברים, ואנחנו מסתכלים על אדם/דבר/מקרה שעד לפני שנייה היחס שלנו כלפיו היה XY ועכשיו פתאום זה Z.

ואחרי שניסיתי להרגיע אותך שבאופן גורף, זה טבעי והגיוני. את יכולה לעשות בדיקה עם עצמך, מה הקושי בדיוק? זה משהו שמתבטא בעוד מקומות בחיים? זה משהו שקשור ספציפית לבן זוג הזה? זה קשור למקרה? ובקיצור, לברר.

זה יבוא בעז''ה! ב''הצלחה.

כידי לך לחשוב אם זה כדי באמת כי אם זה לא ילך אז הידידות תגמר...

למרות שנראה לי שאם הוא כבר אמר לך שהוא מעוניין בקשר כזה ותגידי שאת מעוניינת בידידות במילא הידידות תגמר...

כי מלכתחילה הוא היה מעוניין בקשר כזה...

2 תמונות פספורט

צילום תעודת זהות עם הספח

צילום תעודת נישואין של ההורים (אם אין תעודת נישואין אז צילום כתובה)

שני עדים כשרים (שני גברים שאינם קרובי משפחה זה לזה ולרווק/ה)

135 שקלים חדשים.

בהצלחה לך!!

דומה אבל שונה..

מזלי שהוא עושה את זה

היי,

מזל"ט!

שריטה קשה!

להבא- תחפש ברשת- גוגל יביא לך את המידע יותר מהר מאשר פורום רווקים

מזל טוב

|באמת מתרגשת|!

שתזכו לראות אור וכולי

והמלצה- תרשמו ברבנות הכי קטנה וצ'כונה שאתם יכולים

(לא בערים הגדולות)

רק אושר ושמחה!

בניין עדי עד!!

^= מטוס זעיר ללא טייס...

או, אם בא לך: מזל טובבב!!!!

 שתזכו להקים בישראל בית נאמן, מלא בריאות ואושר.

הצלחה, ברכה, צניעות ויושר. ותמיד תשארו בכושר.

פשוט כמה שיותר קטן- ככה יותר צ'כונה,

פחות נייר עוברת להם

פחות בירוקרטיה

פחות תורים

יש מצב שאחד הרבנים הרושמים -מכיר מספיק להיות עד בעצמו....

פחות כאב ראש בכללי

יש בזה בעייה?? או שפשוט התהליך יותר מורכב??

אולי בגלל זה גם נכתב הטעם-

אם אתה באמת רואה שמשהו בכיבוד הורים לא ממש תואם את חייך שאתה מאמין בהם ,

אולי גורם לך סבל ואולי גם סותר את "וחי בהם"..

אז... כנ"ל

[וכפי שכתבתי זה בלי אחריות ובוודאי שזה צריך לבוא ממקום של אמת חזקה

ומבחינה מסוימת גם למען ההורים שכרגע לא יודעים\מאמינים\מרגישים.. מה שאנחנו] 

כתוב שאת האח או האחים הגדולים צריך לכבד כיבוד קל בלבד, כמובן לא כמו הורים.

אז הכוונה היא שאם אחים גדולים "מפריעים" כנ"ל - הרבה יותר קל "לכבד" אותם מהשטח

[אבל לגבי חתונה לפניהם - רצוי לבקש רשותם וכו' כנהוג..]

והתלהבתי עליה

וגם כאן צריך קצת סבלנות...

|מתלהב מעצמו|

אני מתה על השיר הזה.. פעם אפילו ידעתי איך קוראים למי ששר את זה..

למיטב ידיעתי זה אחד הבחורים של ישיבת עתניאל חיבר את שיר, וכמה בחורים שרים אותו... אכן שיר מדליק...

אני מקוה שאתן יודעות שאשה חייבת בכבוד בעלה ולא ממש בכבוד הוריה (אלא הוא חייב בכבוד הוריה..)

תקנו אותי אפילו שאני בכל זאת צודק

זה לא ממש נכון כלומר איזה חייבת בכבוד בעלה קודם אבל ראוי לבעלה שירשה לאשתו לכבד את הוריה...

שאחרי חתונה היא בביתה עם כבוד בעלה ומשפחתה והוריה עוברים למעגל שני

מה שאין כן באיש שבעקרון חייב בכבוד הוריו גם כשנוספת לו כבוד רעיתו

לבשר אחד'.

חייבת בכבוד בעלה יותר מכבוד הוריה.

אבל במורא הורים היא עדיין חייבת- תמיד.

והבעל חייב גם בכיבוד הורים וגם במורא הורים.

למדנו את זה פעם.

אני לא זוכרת בדיוק בדיוק מה ההבדל ביניהם

אז אם מישהו יודע במדויק- שיאיר את עינינו..

א. גם אני צאדיקה המנהלת נכללת בכותרת "בנות\נשים" לא צריך לייחד לי במיוח בכותרת

תודה.

ב. בחייאת אל תהיה כבד!!!!!!!!!!!!!!!!

זה מצווה שה' רוצה שנעשה אז מעבר למצב של מוסר וזה שצריך לכבד את אבא ואמא כדאי שתעשה את זה בשביל לעשות נחת רוח ל ה' זה הרעיו המרכזי בזה! לא לאבא ואמא אלה ל ה'!

אבל לקחו פה באקראי...

מוזמנים גם!!
שבת שלום ותזכו למצוות

לא נגמר עדיין ספר...

תזכו למצוות!!

הרגע חזרתי מחתונה ,ישתבח שמו איך נשאר ליי..רק שמחות שבת שלום מלאת שמחהה!

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t364698#4421083

אבל אני אחזור על דעתי ש: לא, לא לפסול בגלל זה.

בחשיבה חיובית, כמו שנאמר,

זה בזבוז אנרגיה מטורף.

כמה שיותר קרוב אליך.

למרות שמוכנים ללכת רחוק

בעז"ה!!!!!!!!!!!!!! (:

הלוואי וכולם היו מגיבים כמוך..

זה באמת קשה

אבל בע"ה כשתזכי שמי שיחנך את הילדים שלך יחנך אותם לתורה ומצוות כמו שא---ת רוצה - את תברכי על ההחלטה הזו בלי סוף.

|חיבוק|

מודים מקרב ברג

ומעומק נעל

"מחזיקים את ההגה ב10:10"

(ואח"כ עוזבים ...(; )

ויפה לך רחלקה על פתיחת השרשור!!

ווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווב!

[אני מקווה שלא שאלת שם אנשים שאלות שהם לא יודעים אליהם את התשובות אמ אמ]

לוידעת איך אצלכם אבל אצלי הם בכו מלא זמן היום, מה קרה? (לערבים...)

עוד לא החלטתי אם ללכת לישון או לא (אמורה לקום ב7 לכל המאוחר...........)

אךךך הנשים של היום..

דבר ראשון - שימי כמה (הרבהההה) שקלים..

דבר שני - זיכרי, שהכל זה בעירובין מוגבלין.. יעני בלי אחריות..

ועכשיו לטיפול:

את צ'כה כמה מכות שיסדרו ת'ראש..

[אולי לשבור לך על הראש ביצה [?!] ]

תתנזרי מאנשים במשך כמה שבועות,

ואז אחכ אולי נוכל לעשות לך חגיגה..

בהצלחה יאלדונת!

עד שהעצות לא יוכחו כמועילות, לא תיראי שום שקל!

- ובתור חסרת אחריות (...) אני חושבת שעדיף ביצת קינדער.

אבל אני באמת לא חושבת שבשביל חגיגה צריך כל שבועות להתנזר אל אנשים,

אחרת מי יבוא לחגיגה שלי? רק נזירים?

כיף לקרוא כתמיד. תודה!!

לא אני לא הפסיכולוגית...

אני הנשמה הטובה....

לא נורא מסכתא

יהיה גבר שיאהב אותך גם אם את יפה-בשיניים-תותבות

אפילו אם את שונאת קפה -בסוף תמצאי אהבה...

הבעיה היא שאת מבזבזת את הזמן (כלשונך) לא חבל כל על הזמן0רווקות שאת מבזבזת?

מישהי שתוכלי לשתף אותו בחוויותיך הפנימיות, אז כדאי לך לעשות את זה מוקדם ולא לחכות לזמן יותר מאוחר.

קונפליקט אחד= אין קונפליקטים?

אויש, מי המציא את המילה הזאת?

רק תנסו לבהות בה חצי דקה ותראו איך היא ממש לא מילה הגיונית!

שנראה שיש הרבה קונפליקטים אבל באמת אין - אממה, נשאר קונפליקט איך זה שאין אבל יש?!

אז יש או אין?

אז זהו, שאין!

אז"ש

יש עברית מבינה טוב?

אז פשוט קובעים להפגש ומזניחים!! אז יוצא לי החשק להפגש עם בנאדם כזה!!!

אבל זה לא שהם לא מתקשרים נשמה-

זה שהם פשוט לא מדברים..

ומה לעשות? הם גברים... לפעמים הם די גרועים בזה...

9 קבין של דיבור!

איך אתן רוצות שנדבר!

תעשו טובה, תחזירו לפחות קבין או שניים 

במקום להתלונן למה אנחנו לא מדברים, אולי תעזרו לנו קצת?

מישי בלי 9, אין לכם מושג מה לעשות עם זה.

אז בלי תלונות בבקשה...

בטעות לקחו גם לאלה שלא מדברות את הדיבור!

אז מה נעשה? אתן צריכות להתחלק שווה בשווה ולא להשליך את זה עלינו.

מה את רוצה שגם את הקבין היחיד שנשאר לנו ניתן לכן?

יצאתי עם מישו שנזכר להתקשר רק שבועיים אחרי שהוא קיבל את המספר שלי כדי לקבוע דייט...וגם אחרי הדייט לא טרח להתקשר אלי...

עולם הפוך ראיתי...

ולמה אחותי עצובה??

לק"י

אם לא אני אגיד לאחיך שינתק לך את המחשב... 

והלוואי שהייתי יכולה לישון..

לק"י.

אחיך חוזר בדיוק עוד שעתיים...

כשהוא יחזור נדבר איתו על ניתוק החשמל בקומה למעלה..

אולי זה יעשה לך חשק לישון..

סיבות לחוסר שינה שלי אפשר לקבל באישי

לק"י.

כנראה שהאיום עזר והיא הלכה לישון לפני שניתקת את החשמל למעלה.

או שניתקת בלי שאני אגיד לך?

יאאלה אלירז, קפלי עצמך ולכי לישון!!! =]

ציטוט:

כדי לתמוך בטענה הזו, רואיינה גם ד"ר גרייס פיאן אגריס, אסיסטנטית פרופסור לרפואה באוניבריסטת פנסילבניה אשר הוסיפה "נשים יותר מודעות להשפעותיו של המחסור בשינה, ולכן הן עשויות לתרגם את ההשפעה הזו גם ליחסיהן עם בני הזוג".

לפחות לדעתי - המשפט הזה חסר הגיון.

יותר הגיוני לומר שבגלל שנשים יותר מודעות להשפעות אז תשמנה לב לכך ותדענה לקחת את זה בצורה נכונה ולא לתרגם את ההשפעה לבני הזוג כמו שהיה קורה באופן טבעי אם לא היו מודעות לכך.

שהיה צריך לגייס תומכים במחקר עם המסקנה הידועה מראש הזה...

מחקרים הוכיחו כי מחקרים אינם מוכיחים דבר.

מחקרים הפוכים הוכיחו כי מחקרים מוכיחים כל דבר....

לא שידוך שמתקרב (:

שאם היה ישן כמו שצריך בצעירותו, - היה יכול לכתוב אח"כ פירוש (משנה ברורה) על כל השולחן ערוך!

ימח שמם!

שימי לב להמלצה של ד"ר אבידן |שורק|

ולמה שהם כותבים- שפעילות יתר גורמת לנדודי שינה.

וזה לא קשור רק לזוגיות- הפרעות שינה פוגעות בכל איכות החיים.

את כמו מלאכים: לא ישנים, לא אוכלים.

לכן את לא נכללת במחקר הזה.

למרות שזה מחקר הכי לא מקצועי שקראתי בחיי.

(טז.)

ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כמלאכי השרת שלשה כבהמה

שלשה כמלאכי השרת:

יש להם דעת כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת

שלשה כבהמה:

אוכלין ושותין כבהמה ופרין ורבין כבהמה ומוציאין רעי כבהמה:

לדייטים!

קריטי בשבילך, ולמרות שאת מכבדת אותה וכו'... את מבקשת שתפנה אלייך הצעות שמגיעות אליה. 

עם כל הכבוד...

כי גם להם זה קריטי.

הם רואים את זה כטעות, כמשהו שבא לה ממקום נערי ולא בוגר מספיק.

כמו (להבדיל) שיש הורים שמתנגדים שהבת שלהן תעשה פירסינג, היא חושבת שזה טוב לה, שזה מגניב, שזה יכניס אותה לחברה. וההורים חושבים שזה רע ושזה ידרדר אותה ושהיא תצטער על זה בעוד כמה שנים..

אז אני לא נוקטת פה עמדה (כי זו לא מטרת השאלה) אבל אני כן מנסה להעביר את הצד שלהם. 

מה כן? הלכתית, אין לבת חיוב להקשיב הורים בנושא הזה, מותר לה לצאת ולהתחתן גם נגד רצונם. (אם כי כדאי לברר עד כמה הם נגד. שלא יקרה מצב שהיא תמצא לה חתן כלבבה, ופתאום תגלה שההורים נגד לגמרי והם לא מוכנים שהיא תתחתן, ולא יממנו לה אגורה, ולא יבואו לה לחתונה אם תהיה- וכבר שמעתי על מקרים כאלו.)

ואם בד"כ הבת בקשר טוב עם ההורים והם מכירים אותה טוב- כדאי שתברר מתוך ענוה- למה? אולי הם צודקים והיא באמת לא מוכנה? "אין הנחתום מעיד על עיסתו" לפעמים נדמה לנו שאנחנו יכולים למרות שאנחנו לא..

בדרך כלל אמא מכירה את הבת יותר ממה שהבת מכירה את עצמה, ובפרט שמדובר בבת צעירה.

ולמרות הנ"ל הבת לא תלויה רק בהצעות שעוברות דרך אמה. ואם כן, אז אפשר להבין את אמא שלה.

תגידי שאת כן מעוניינת וזהו פשוט תצאי ! אם זה מה שאת רוצה!

לפני הכל הי אני חדש פה וכאלה אז שזכות רבי יונתן בן עוזיאל....  שהיום ...(לרחוקים מידי אפשר להדליק נר)

קיצור בקרוב ישועות לכולם

שלב ראשון לבדוק !!!!!!!!

אם זה סתם לחץ של האמא כי תכל'ס זה מלחיץ ! !

או שיש לה סיבה מיוחדת שקשורה לבת באופן אישי (ספצי...)

(לא רק לימודים והתחלת החיים כי אם הורייך חינכו אותך באופן בריא אז מותר לך לחשוב אחרת מהם)

ןגם  אם קשר בריא אז גם במקרה שתפתיעי עם חתן (בקרוב בע"ה)

והם יכירו אותו ויראו שהוא בסדר אז הם יזרמו

כי אם הם לא יזרמו באמת כדאי לחשוב עוד כמה פעמים

אם עברו את הטסטים הווירטואליים אז את יכולה פשוט לצאת ולשתף אותם ברגע שנראה לך שהם בשלים

כל הנ"ל נכתב בלשון נוכחת מטעמי נוחות אבל הכוונה לא אלייך אלא לשואלת הנסתרת

למרות שאין חיוב לשמוע להורים- בהרבה מקרים זה משתלם. את אומרת שאין סיכוי לדבר איתם, דבר ראשון כדאי לחשוב פעם שניה על האין סיכוי, ואם בכ"ז לא- אז תתיעצי עם מישהו/מישהי מבוגר ורציני שמכיר אותך טוב (ולא, לא חברה מהכיתה, מישהו עם קצת יותר נסיון חיים...). הרבה פעמים הרצון להתחתן (במיוחד בגיל צעיר) נובע מתוך רצון לפתור בעיה מסוימת  ודמיון שהחתונה תפתור את הבעיה, (ולמי אין בעיות...) ברוב המקרים הבעיה לא תיפטר עם החתונה אלא תצוץ בצורה אחרת.

בודאי יכול להיות שאת מוכנה לחתונה, אבל הבעיה היא שבד"כ האדם לא אוביקטיבי כלפי עצמו ולכן צריך להתייעץ עם מישהו שיש לו ניסיון ושמכיר אותך היטב.

בסופו של דבר רק את תחליטי אבל כדאי שהדבר יעשה מתוך מחשבה ולא מתוך פזיזות!

כמובן שהדברים נכונים לבנים ולבנות...

<ד"א-את יכולה להגיד לחברה שתכתוב בעצמה בפורום ותגיד שזה בשביל חברה שלה...>

בהצלחה!

היא ביקשה ממני באישי- לשאול את זה כאן..חח

עפ"י ההלכה לא צריך להימנע מלחפש בגלל דבר כזה.

אם זו גישה עקרונית שצריך קודם ללמוד וכו' - את צריכה לשקול מה גישתך.

ובאופן מעשי, תשתדלי שהחיפוש בשלב זה לא יעבור דרך אימך. כמובן, הכל בכבוד גדול. יש להניח שאם כבר יהיה משהו - ההורים גם כן יתרככו.  ותבדקי בתוכך שאת יכולה לקחת על עצמך לימודים תוך כדי..  רבות עושות זאת.

בדיוק כמו ההורים שלי, אבל במקרה כזה לא חייב לשמוע להם החובה לכבד

הוא על בטוח יגיד שעדיף לחפש שידוך מאשר ללמוד

ואז היא תגיד לאימא שלה "הרב אמר" אני מתקשרת לשדכנית-וזהו

זכותך להתחיל לצאת ולקבל הצעות.. רק לזכור- לא לפגוע בהורים.. בכבוד..

תלך לשאול רב אחר. (ולא חסרים רבנים שיצדדו בדעתה)

ותגיד לה "הנה, הרב אמר לך לחכות"

אנשים, אתם קצת תמימים. אני לא מכירה את ההרים של אותה חברה, אבל אני מכירה הרבה סיפורים אחרים.

יש הורים שאצלם זה אידיאולוגה לא להתחתן מוקדם. כמו שיש הורים שאצלם זה אידיאולוגיה להתחתן מוקדם.

- יש לי 2 חברות ש"התארסו" בלי ברכת ההורים, כבר החליטו וסיפרו לכולם, והתחילו לארגן חתונה וההורים טירפדו את הכל.

- אני מכירה מישהי שאבא שלה לא היה בחתונה, כי היא התחתנה בת 20 וזה היה נראה לו מוקדם. (חוזרת בתשובה)

- אני מכירה לא מעט שהחליטו, ובגלל ההורים הם חיכו חצי שנה-שנה בין האירוסים לחתונה "כי אתם לא מספיק גדולים"

אז אנונימית יקרה! תבדקי טוב טוב טוב איפה ההורים שלך. מה דעתם ועד כמה הם מוכנים להילחם עליה. תנסי לחשוב מה יקרה אם תביאי להם מישהו הביתה ותגידי "אנחנו מתחתנים" האם הם יקבלו את זה או ילחמו? 

לדעתי, בגיל הזה עדיף לחכות עוד שנה שנתיים, גם אם את מרגישה מוכנה. ולא להסתבך בסיפורים עם ההורים. זה כ"כ שונה כשההורים איתך בכל התהליך, תומכים ועוזרים. 

את כבר ילדה גדולה.. לא?

ולא שאני מאחל לך (כלומר לה..) את זה..

שיטה לחינוך הורים <צ>

להכיר להם את הבת-של-השכנה

כן כן- זו שלא נשואה גם בגיל 25 ר"ל <צ>

את זה שלא נשואה בגיל 30

את זו שחצי בינ"כ מלחשש עליה- כי היא נפרדה מחבר- בגיל 32.... ומה יהיה?

תדאגי שאיזה שכנה או דודוה תבוא לבכות אצל אמא שלך -מה יהיה עם הבת שלי? היא כבר זקינה... וחתן- אין... ואת תדאגי לבת שלך שלא תכנס לברוך הזה...

קצת פרספקטיבה תועיל לאמא.

ואת-

תקשיבי באמת לאמא שלך- היא אומרת לך משו חכם

היא מכירה את האישיות שלך- כמה את מוכנה

היא מכירה את החיים- אולי יש משו שאת עוד רוצה או צריכה לחוות- בלי עול בכתפיים?

(ללמוד- אני מניחה שהכוונה תואר- ולא שנת מדרשה? כי יש לזה דין שונה.... ואכמ"ל)

גם אם אמא פוסלת, ברגע שזה יעבור דרכך את כמובן יכולה להסכים

ואם הקשר יצליח ויתקדם מאד- תחשבי על דרך מכובדת לספר להם בנחת וביישוב דעת.. 

אני יכולה להגיד שאצלי ההורים רצו שכבר בגיל 18 אתחתן, ואיכשהו הקב"ה גילגל את זה אחרת ב"ה.. התחתנתי בגיל 23 והרבה

ולחברה אחרת- ההורים מתעקשים שכל הילדים יתחתנו בגילאים מאוחרים, וכמעט את כולם הם כבר חיתנו 

שלום וברכה, 

בבתים רבים ישנם הבדלי גישות בין הורים לילדיהם בנושאים שונים: היכן ללמוד, היכן לעשות את השירות ( צבא / ש"ל ).

וכמובן בנושא בניית המשפחה, כפי שנכתב כאן, קשר טוב עם ההורים מסייע רבות בתהליכי הבחירה, אך ההחלטה ( גם מבחינה הלכתית) בידים שלך, המלצתי לך היא לנסות לפתוח את הנושא,

אם להרגשתך אי אפשר לשבת ולדבר, אפשר להתחיל במכתב שתניחי על הכרית של אמך, חשוב שתבואי ממקום מכבד המנסה להבין את המניעים של אמך לדחית ההצעות, ולאחר הקשבה, להעביר לה את עמדתך.

נקודת מוצא חשובה , שאותה עליך לכתוב במכתב היא שברור לך שהיא רוצה את טובתך. 

אך עליך להבהיר לה גם את החשש שדחיית יתר עלולה לגרום לרווקות מאוחרת שהיא אחת ממכות המדינה האחרונות, ושאת מרגישה שאת מוכנה ומעונינת. 

בהצלחה . גילה חזני

ועם מי ,

עם את מרגישה מספיר בוגרת אז תעשי מה שאת חושבת..................

אממ..

חפירה ולאחר מכך מסקנות ותובנות ממנה למקרה שלך:

אני התחלתי לשמור מצוות במהלך השירות..המחשבות התחילו הרבה לפני כן,אבל התכלס הגיע אחרי יום כיפור בשנה ראשונה של הש"ל.

ההורים חטפו עצבים בלשון המעטה,היו מאוד קשים איתי, גם בלשון המעטה, ונורא נורא סבלתי גם בלשון מעודנת.

בלשון פחות מעודנת, רציתי לברוח מהבית,לעוף,לטוס לעולם אחר,(מטפורית) והמסקנה שלי, לא יודעת עד כמה היא הייתה חכמה היא שאני צריכה להתחתן, וכמה שיותר מהר. לא היה לי מושג מהחיים, לא עברתי שום הדרכה, לא שמעתי שום שיעור והייתי דיי אהבלה באופן כללי. ביום הולדת 18 יצאתי לדייט ראשון,הגרלתי איזה מישהו איכשהו, הבחור לא הבין מה נפלה עליו, וראה שאני לא מוכנה לחתונה בעליל, אבל מלאת רצון שזה כבר יקרה. הוא פסל כמובן, אחרי זה יצאתי הרבה יחסית,4-5 פעמים,גם אני פסלתי, נבהלתי מבחור אחד,מקסים ממש, יאמר לזכותו שאמר לי 4 פעמים "אני חרדלני"ק" לא היה לי מושג מה זה אומר,אבל זה היה נורא מרתיע. שום דבר לא החזיק יותר מפעם אחת,  ואני המשכתי לסבול בבית, והמשכתי לנסות לעוף ממנו. אף אחד לא הבין אותי וגם אני לא ידעתי מה בדיוק אני עושה. אחרי הרבה שיצאתי איתם, הכרתי ב"ה את בעלי, בני"ש  בהסדר, גם כמוני,מנסה להיות מה שנקרא "תורני"  בלי שיודע איך לבצע את זה בפועל,  שקט מאוד, מבית דתי-מסורתי (אמא שלו,שומרת שבת כי  "ככה יצא", ושומרת כשרות כי "גם סבתא שמרה" הייתה קוראת לו "החרדי", חרדי בהגדרה שלה זה מי שהולך כל ערב לערבית, לובש ציצית, ולא מנשק את הדודות) כשאמא שלי ראתה אותו היא נמסה, "איזה ילד חמוד", "איזה ילד טוב", "איך הוא יושב כזה בשקט, כל כך יפה" והכאסח ירד בזכותו, הם כל כך שמחו מה"חבר" ככה קוראים לזה אצלם המקסים שהבאתי, אבא שלי רק שאל אותי אם הוא אוטיסט,או סתם אילם ומה זה האופנה של ציציות בחוץ עד הבירכיים, אם זו הייתה התגובה שלו משמע שגם הוא היה מרוצה.

לא העזנו לבוא אליהם עם רעיון של חתונה מעל חצי שנה, השארנו את הקשר בלי להיפגש הרבה,אבל עם רגשות הדדים מאוד חזקים. גררנו את זה כי ידענו שאי אפשר לשבור את הכלים. כשפתחנו את הפה סגרו לנו אותו מהר מאוד. דיברנו עם רבנים והם אמרו לא להיפרד (הוא היה בשר"פ בצבא  גם ככה בקושי נפגשנו) ולכבד את ההורים.

הזמן עבר למדנו על זוגיות, שיעורים,ספרים וכו' ובד בבד הרגשנו שאנחנו יותר בוגרים ומוכנים.

אחרי שנה אמרנו מספיק, כפינו עליהם הסכמה ממש, פשוט הפגשנו את שני זוגות ההורים ואמרנו שאין להם ברירה. ארבע חודשים אח"כ התחתנו בשמחה רבה, אנשים ממש התרגשו.

מסקנות ועצות מעשיות מכל החפירה הזאת.

1. בדיעבד ההורים לא טעו לגמרי, בחצי שנה הראשונה לקשר (של"ת ראשון, שירות לאומי) לא היינו מוכנים למרות ששנינו היינו בטוחים שאנחנו בוגרים ,בשלים ומוכנים ממש.

2. צריך ללמוד טוב טוב ולהכין את עצמינו לפני  שמתחילים לצאת. (אצלי זה קרה רק לפני האירוסין ...)

3. להראות להורים ע"י מעשים שאת מוכנה ובוגרת ולא רק נדמה לך- אחריות על דברים שונים, לא "אמא תעשי לי " ו"אמא תביאי לי", להראות לה שאת יושבת עם ספרים רציניים כמו הבית היהודי ושאר ספרי הכנה לחתונה. לשבת במחשב, במיוחד אם הוא בסלון ולהפעיל חזק יחסית,לא מחריש אוזניים אבל מספיק  שאמא ואבא ישמעו ,שיעורים מצולמים/מוקלטים על זוגיות,יש בערוץ מאיר נראה לי. שיראו שאת רצינית ולא סתם ילדה שמנסה להיות גדולה.

4. ללכת לשיעורים על זוגיות ולדאוג שאמא ואבא שלך ידעו מיזה.

5.  לדבר אם מישהי מבוגרת, דודה, מחנכת מהאולפנה, רבנית שקרובה למשפחה וכו, מישהי שאת יודעת שאין לה אנטי חתונה בגיל צעיר, ולשאול אם לדעתה את מספיק בוגרת ומוכנה, ולעשות מה שהיא תגיד. ואם היא אומרת לא, אז לא.

6. לא לריב עם ההורים. גם אם הגעתן למסקנה שאת מוכנה, ואת יוצאת עם מישהו כמה זמן ואתם רוצים להתארס, אם ההורים בשום אופן גם אחרי שיכנועים מאנשים ומכם, לא לשבור את הכלים ולעשות דווקא. מאוד לא נעים בלשון המעטה לעשות חתונה בלעדיהם ולהיכנס לתאקל עם ההורים. סביר להניח שזה לא יקרה, גם אני פחדתי מיזה וב"ה זה לא קרה. כדי שזה לא יקרה צריך לשכנע אותם טוב, להגיד לרב שמכיר אותם, דוד/דודה, מורה או משהו בסיגנון שידבר איתם. וכל הזמן להראות במעשים שאתם שניכם מוכנים.

אני מניחה, שאם ההורים שלי ושלו הסכימו, גם ההורים שלך יתרככו ויסכימו. הייתי סה"כ בת 19 והוא 21, ובקנה מידה של אנשים לא דתיים או לא דתייים חזקים זה ממש צעיר. הם ראו שאנחנו בוגרים ומוכנים נפשית וקיבלו את זה.

אם את רוצה להתחתן, כדאי מאוד שתלכי ישר בסוף השירות למכללה לעשות תואר ואל תעשי מדרשה, אבל כן תלכי לשיעורים. כך תוכלי להראות לאמא ואבא שלך שחשוב לך לעשות תואר בלי השתהות ושאת מבינה את ההשלכות של חתונה בגיל צעיר... (לבנות שלא רוצות לבנות בית בגיל 19, מדרשה זה דבר נהדר!)

אל תשברי את הכלים עם ההורים אף פעם. הם ההורים שלך, לרוב הם צודקים, ותמיד הם רוצים בטובתך, גם כשהם טועים.

בתמצות: תבררי עם אישה מבוגרת,שמכירה אותך היטב והדעות שלה מאוזנות, אם את מוכנה, במידה ואת מוכנה תתחילי לצאת גם בלי אישור ההורים. תראי להם כל הזמן במעשים שאת מאוד רצינית בכוונות שלך.

תירשמי כבר עכשיו למכללה, אם אין פסיכו תלמדי משהו שלא צריך פסיכו, שכבר שנה הבאה תוכלי ללמוד.

כשתהיי בקשר רציני ותרצו להתארס תראו שאתם בוגרים ומוכנים, אם זה לא מספיק תערבו אנשים שמבינים בעניין.

הסיכוי שהם עד כדי כך יהיו אנטי הוא מזערי. מניסיון.

הכל עצות, אני לא אומרת לך מה לעשות ולא מכתיבה לך את החיים, גם אם זה נשמע כך.

שאי ברכה והצליחי!!

      רק טוב ושמחה בע"ה!!!

וגם יפה, קראתי קצת..

אבל לא יזיקו יותר "אנטרים" שלא יראה עמוס

בעזהי"ת.

תודה צדיקה!!!

טוב, לא באמת....

איזה כייף להיות אחרי שחרית לדעת שאפשר לי עד 11

פליז כל פעם שתראו אותי בערוץ היום- תסלקו אותי מפה בבעיטה!

וואי לא למדתי כלום עדיין למבחן מחר!!

(איפה הלחץ? איפה?)

זה מבחן במבוא לביבלאוטרפיה- אם בא לך, חומר מעניין בהחלט

אולי עכשיו זה יעזור לך למצוא את פלוני היקר!!

אני רואה שהכתבה עזרה במקצת..

מדבר זה שישן אתמול בלילה 3 שעות החל מרבע לעשר, התעוררתי ב1 בערך והלכתי למשרד עד 6, הלכתי למניין לתפילת שחרית ואז הלכתי לישון.

אז הלכתי לישון מוקדם או לא?

חחח