מי שמעונינת לנסוע לשבת מדהימה בחברון עיר האבות
תרשום לי באישי
בשורות טובות
מי שמעונינת לנסוע לשבת מדהימה בחברון עיר האבות
תרשום לי באישי
בשורות טובות
סתם, הכותרת לא מי יודע מה קשורה...
אם אתם יוצאים אם מישו, אתם מפסיקים להתסכל על אנשים אחרים? או שתוך כדי היציאה אתם עדיין מביטים סביב?
לפעמים אני בכלל שוכחת שאני יוצאת...
הכותרת שלך הקפיצה אותי!
יש לך את השיר הזה?
כי בתחילת הקשר תמיד יש ספק אם יצא מזה משו אז פשוט ממשיכים להסתכל, זה נעשה כבר הרגל...
עוצמת את עיני, אבל היצר הוא בפנים פפפפפם....
(לתשומת לב הקוראים: השיר נכתב בלשון נקבה,
אך מתייחס לשני המינים.)
מה נסגר עם הניצלושים? 
היו לי מס' קשרים רציניים,
ובאמת שאני חושבת על זה עכשיו לעומק-
אז רק במהלך קשר אחד לא הסתכלתי סביב. הייתה תחושה ש"יש לי את האחד".
אולי זה הזמן שעשה את שלו והוביל לתחושה הזאת, אולי ההרגל.
מסתבר שזה לא היה מספיק אמיתי וחזק, כי אח"כ זה כבר לגמרי חלף ועם הנסיבות הקשר הסתיים לו, ב"ה..
בשאר הקשרים תמיד הסתכלתי סביב. כנראה שעד כה הכל היה "בדרך" (בהשראת מאמא רוחייל..)
שנזכה בעז"ה במהרה להתמקד באחד האמיתי בלי פזילות לצדדים, מתוך אמת, שלמות ושמחה!!
(אך עדיין נדע להתבונן באחינו ישראל, הסתכלות ממקום אחר, צריך! צריך!)
שעד שאין תחושה ש'זה האחד' זה הגיוני להתסכל לצדדים? [לא תוך כדי הדייט כמובן!!]
ההרגל הזה לא נעלם אחרי החתונה!!
למה שהיצר יוותר לך?
כשהוא כבר בפנים, אחרי שנתת לו להכנס,
מאוד קשה להוציא אותו!
אחרי החתונה - אני כבר החלטתי אם מי אני רוצה להיות ואני לא צריכה לחפש לי תחליף!
ולפני החתונה - אם אני יוצאת אם מישו שהוא לא ממש נכנס לי לראש [ובאמת לפעמים אני שוכחת שאני נמצאת בקשר עכשיו] אז הגיוני שאני אפזול החוצה
[וסליחה אם זה פעור - אבל כשבנים מסתכלים על בנות זה לא אותו דבר כמו שבנות מסתכלות על בנים! [וד"ל] ]
גם אחרי החתונה הוא לא תמיד יתאים לך...
והמחשבה 'האם הייתי צריכה להתחתן איתו בכלל?
או שזו היתה טעות?'
נובעת הרבה פעמים מהמבט על הבעל של החברה...
'איזה יופי הוא מתיחס אליה! הרבה יותר טוב משבעלי מתיחס אלי...'
קצת חרגתי, אני מודה.
אבל בדקות - זה דומה לדעתי.
וממש קורה..ככה זה שידוכים רישמיים לכן עדיף מיהוא שמכירים בעצמינו כך זו הייתה הבחירה שלנו וזה כבר חוסך את הקטע של להיתמכד באחד שמצא חן בעיני וכך אפשר להתקדם לשלב הבא ביותר בטחון ושלמות..
.. יתאפשר לה מבחינתי דיי מהר לנסות אותם.

הכוונה היא לא באמצע הדייט ממש... אלא תוך כדי היציאה, בין דייט לדייט...
עשרות של אנשים ולכולם בעיה דומה,
ולכולם טרם התגלתה הדרך אל הפיתרון.
והם העשרות, נפגשים בינם לבין עצמם ומשוחחים ומשתפים,
כל אחד בבעייתו בצורתה המיוחדת והאישית שלה
ואיך היא משפיעה עליו.
ובמרחק כמה פרסאות, דווקא די קרוב
יושב מי שאצלו נמצא פתרון.
אבל מקום מושבו כמו לא נודע.
באמת, הוא נודע. אך העשרות ההם נוהגים כאילו לא נודע.
וכל זה למה? מפני שכשיגיעו לאותו בעל הפתרון,
בכדי לזכות לקבלו ממנו
יהיו מוכרחים לגלות בפניו (ובפניהם) חולשותיהם
להכיר בנזקקותם
לחטט בנבכי נפשם
ומה רע בכך?
אלא הם חוששים שאולי לא יהיה די בכך כדי להשיג את מבוקשם
ואזי, הם נמצאו שקופים לעיני אותו הנ"ל, והכל היה לשוא.
הרגשת היחשפות זו תוקפת אותם חלישות גדולה. ולא ילכו.
אבל
אם לא יבואו
הסיכוי לפתרון הבעיה כה קלוש!
ואם אכן יבואו,
הוא גדול עצום ורב!!
עד היום, כשלא עשו מעשה שונה מתמיד כדי להגיע לפתרון המיוחל-
נשאו באותם התוצאות הלא מועילות ומאכזבות פעם אחר פעם.
כדי לזכות בעתיד בתוצאה של פתרון הבעיה-
חובה עליהם א"כ לעשות דבר שונה, שלא עשו עוד עד היום.
ויזכו לישועה בקרוב!
אלא מבזבוז האנרגיה חסר התועלת,
שלא ישאיר להם שום כוח למטרה שלשמה הם בעצם נחשפו...
משל למה הדבר דומה?
לסדנאות למודעות עצמית
שכאשר אתה הולך אליהם
אתה נהיה נורא נורא מודע לעצמך
ומתחתן תוך איזה 10-12 שנה גרידא....
הם חוששים גם
מבזבוז אנרגיה חסר תועלת,
חוששים שהוא לא ישאיר להם שום כוח למטרה שלשמה הם בעצם נחשפו...
וההמשך עדיין רלונטי מאוד.
(עין הקורא,תודה)
סגנון הכתיבה שלך מזכיר לי את "מעשה באבידת בת מלך"..
מה אתם אומרים על הכרויות באינטרנט??
מה אתם אומרים על שדכנים??
ושאלה אחרונה.. מה אתם אומרים אל בחור/ה שמתביישים לבקש מחברים שיסדו להם משהו??
ובכלל מה עדיף מכול זה??
ולפי השעה זה נראה שאת גם מיישמת את זה...![]()
אולי זאת רק אני, אבל באינטרנט- יצא שהתפשרתי על הרבה פחות ממה שציפיתי
אצל שדכנים ההפך
וגם לא לעזוב את השדכנים, וגם לרמוז לחברים, ובקיצור להשתדל להגיע לחשיפה מקסימלית ובעז"ה להשגת המטרה. לגבי האינטרנט, לא נראה לי שצריך להטיל ווטו גורף על האפשרות להכיר דרכו. אבל כבר על ההתחלה צריך לעמוד על כך שתהיה שקיפות מלאה, יושרה והגינות. בהצלחה.
אם כבר אפשר לנצל את האינטרנט לדבר חיוןבי - למה לא? בסופו של יום הבחורים / בחורות שנמצאים באתרים שמיועדים לדתיים הם בד"כ אותם חברה שפוגשים ביום יום , או דרך מכרים / חברים / אונ' וכו'
שדכנים - אם הייתם צריכים לתקן את הטלוויזיה - הייתם מבקשים מחברים לתקן? או לוקחים לאיש מקצוע? אז בהחלטה החשובה בחיים - לא תלכו לאיש מקצוע...?
לא להתבייש. לבקש.
אם הייתם רוצים להרוס את הטמבלויזיה,
הייתם מבקשים מחברים להרוס.,
או הולכים לאיש מקצוע (הרב אמנון יצחק).
כולנו מתפללים לטוב!!
[אגב, יש יתרון עצום גם בלראות את הטוב שעכשיו
ולא רק לחכות לטוב שיבוא... נק' למחשבה.. =]
צריך להתפלל, אבל זה לא מספיק.
הקב"ה שולח לנו מענה לתפילות שלנו- אבל לא תמיד בצורה שביקשנו.
אנחנו צריכים להיות פתוחים לראות את המענה ששלח לנו הקב"ה ולהשתמש בו.
תיהי חזקה ![]()
(שולחת לך מרחוק-רחוק נשיקת לילה טוב מבעלך שיהיה בעז"ה
)
(סליחה- דוסים פה... תמחקו תמחקו!! צנזורה- הלו!!)
וברוכה הבאה לפורום.
ועידוד. אין יותר טוב מזה.
שמישהו מציע לך חבר שלו
ואומר (בין השאר) - החלום שלי כשאני אהיה גדול זה להתפלל כמוהו
![]()
וואוו, חתיכת מחמאה!!
אשרייך...
ומה שלא תלכי על זה??

עוד ניק
מאמע צאדיקהרק תלמזי להיות רבקה אמנו שראתה את יצחק כשחזר מ"לשוח בשדה"

anonimit_1באמת כייף!
כשאני אהיה גדול?? יש מצב שאחיך הקטן הציע לך את חבר שלו מהגן?? <צ>
חשבתי בין הפרש הגלאים..חח אופסי
אממ לשאלתך..19-23
אבל מעדיפה מעל גיל 20.
בס"ד
מעדיפה שלא בגילי אלא בערך שנתיים מעלי..
אבל גם זה לא מוחלט... באופן כללי יש לי נטיה לקטנים ממני או לאנשים בגילי. כך או כך, משתדלת לא לפסול על פי גיל.
עדיף קצת יותר
אבל לא יותר מ- 5...
=]
**אושר**כדאי שתוסיפו גם בני כמה אתם.
בת 20 ,
טווח גילאים-- 22-27
כתבה שהופיע לפני חצי שנה (פרשת ויקרא ה' ניסן ה'תשע) בגיליון של 'עולם קטן'... הרבה זמן חשבתי אם לכתוב אותה פה, אז... 
היציאה לחירות בגיל ההתבגרות / הרב נתנאל אריה, ר"מ בישיבת הגולן, חיספין.
ביום שישי שעבר (הכתבה נכתבה כנ"ל לפני פסח בשנה שעברה) נשלחנו אני והילדים לחלץ עצמות, ולשחרר את המטבח מנוכחותנו... בתום משחק כדורגל, התיישבנו ברכב והתכוננו לחזור. לפתע אני מבחין, ליד מכונית בחניה, בנערה צעירה אוחזת סידור קטן בידה ומתפללת בדבקות. תמהתי, מדוע להתפלל מנחה בצהרי יום שישי ומדוע דווקא כאן?
מצאתי את עצמי משתעשע במחשבה, שהעלתה חיוך רחב וסמוק בליבי. אולי זו נערה המחכה לארוסה, שהלך לטבול לקראת שבת קודש, במקווה שבקרבת מקום... משעלו הדברים במחשבה, לא יכולתי להתגבר על סקרנותי. עצרתי את הרכב, ולמרות המבטים המשתאים של ילדי, המתנתי במקום.
משעבר זמן ודבר לא השתנה, התרחקתי מן המקום, אך כמו כבמטה קסם נמשכתי בחבלי סקרנות ילדותית, לדעת האם זהו באמת 'זוג צדיק' או סתם דמיוני הקודח.
הסתובבתי בכיכר הסמוכה, וחזרתי. הילדים כבר לא היו מנומסים כמקודם, והייתי צריך למכור להם הרבה סיפורים, כדי שלא לחשוף את שיגיונות אביהם, שמגלה תכונות בלשיות לעת זקנה... לא תאמינו, אבל לאחר המתנה קצרה, מצאתי את עצמי מחויך וקורן מאושר. עלם חמודות החליק לרכב, והשניים עזבו בזריזות את המקום. מותירים אותי משתאה, ומעלה בזיכרוני את החתונה השמחה של בן היישוב, שבת הייתי אך יומיים קודם.
בתום סבב הריקודים הראשון, ספוגי זיעה ומלאי שמחה, הסתדרנו כולנו במעגל ענק לריקוד המוכר של שירי דבקות. הלהקה ניגנה את ביצועו הגדול של ברוך לווין: 'וזכנו לגדל', וכך כולנו בעיניים עצומות, רוקדים וחולמים על הבית הגדול שנבנה. לפתע האב תופס פיקוד ובעיניים בורקות הוא מסמן לתזמורת, לוקח את המיקרופון ונותן לבנו ואומר - הרי אתה שר כה יפה - זה הזמן לשיר לרעייתך.
המחיצות מוסטות, והחתן אוחז בהססנות במיקרופון, ובקולו העדין שר את השיר המרגש הזה, לכלה הצעירה העומדת בצניעות לצדו.בטוחני שכל מי שהיה בחתונה לא יכול לשכוח את המחזה, של חתן וכלה צעירים, טהורים ומלאי תום נעורים, עומדים מבוישים זה לצד זו, כשברקע מתנגנות וחודרות המילים הקדושות, מהתפילה שלאחר ברכת הנרות" "וזכנו לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים, אוהבי ה' יראי אלוקים, אנשי אמת זרע קודש בה' דבקים, ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא".
כך אני נוסע ברכב ודמיוני מערבב סיפור בסיפור ושמחה בשמחה - עיניים חולמות בתפילה על עלמה בפריחתה, וטבילה טהורה של נער לכבוד שבת קודש, חתן חסון ורחב כתפיים השר בקול עדין ומלא ערגה, וכלתו הסמוקה לצדו מייחלת לבניין של קדושה ושלמות. ועיניי דומעות מגיל, שוחקות ובוכות כאחד.
שוחקות על יופי ותום של בני הנעורים שלנו, על אהבה טהורה ועליונה המחברת ממאוויים פשוטים עם מחשבות עליונות בצניעות, בעדינות. ובוכות על מה שיכול להיות שונה כל כך, על תהומות המפרידים בין אצילות טהורה זו לבין עולם אחר, שונה כל כך...
באותו שבוע למדתי עם התלמידים את מאמרו של מרן הרב קוק זצ"ל, "חירות וביעור חמץ". הרב מבאר שהחירות הגופנית תלויה בחירות הרוחנית. חירות הגוף אינה נרכשת אלא על ידי חירותה של הנשמה, והחירות אינה יכולה להופיע אלא על ידי "ביעור חמץ" - סילוק הגורמים המפריעים - המופיעים דווקא בזמן התעוררות ותחיה!
אני קורא שוב, ואולי זו הפעם הראשונה שאני מבין באמת! הרב מסביר שדווקא בתקופת התחדשות מתעוררים גם הכוחות הנמוכים והגסים. דווקא בתקופה של פריחה ומעבר משלב נמוך לשלב בוגר, כל הכוחות הרדומים מתעוררים לתחייה. או אז מתעוררים עם הכוחות החיוביים גם סיגי כוחות הנפש והגוף. אין לצפות להתחדשות רוחנית בלא שיתעוררו עמה גם הכוחות הנמוכים ויילחמו בתוכנה הפנימי, לפיכך צריך לכוון את הכוחות הנמוכים כבסיס לתוכן עליון של התחייה הלאומית.
אני קורא, ודומני שאני חש את המסר הפורץ מתוך השורות הקדושות - לא רק במישור הלאומי, אלא גם במישור האישי, אישי מאוד. ההתעוררות הגופנית היא הרצון של הגוף להרגיש את עצמו, אך גם הביטוי הערכי הפנימי של האדם הוא הביטוי של הרוח והנשמה. יצירה מול יצר, ביטוי פנימי מול חיצוני.
דווקא בתקופה של בגרות, שבה אנו מרגישים להט ערכי, כשאנו בתהליך גיבוש זהותנו הרוחנית, אנו חווים בד בבד התעוררות של כלל כוחות הגוף. לא, איננו סובלים מפיצול אישיות רוחני. מה שאנו מרגישים הוא טבעי, אי אפשר שהא אחרת.
אך ככל שניתן ביטוי לזהותנו הפנימית, ככל שנהיה עסוקים בתרומה ערכית, בעשייה רוחנית ואפילו בכל יצירה פנימית שהיא, בה במידה אנחנו מחלישים את הצורך בביטוי ובפורקן של הצדדים הנמוכים שבנו.
כמה גדולה היא האהבה הטהורה הנרקמת בין שתי נפשות, כמה עמוק הוא הקשר הפנימי המחבר עולמות, כמה מרחבים נצחיים חובקת התייחדותם של איש ואישה בטהרה, בקדושה. כוחות הגוף העיוורים הם. רצונם כהה וגס. אנו נדרשים לתת להם מגמה וערך, עידון והכוונה. ככל שניתן מגמה וכיוון ערכי לאישיותנו כולה, הם ילכו אחרינו, וכך נצא אתם ביחד לחירות.
וזכנו לגדל בנים ובנות, בריאים, לזרים וטובים בגופם ובנפשם, חכמים ונבונים, אוהבי ה', יראי אלוקים, אנשי אמת, זרע קודש, בה' דבקים, ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא.
אין דברים כאלה..
אתה לא חייב להכיר בשידוך בשביל להיות צדיק!\
לקב"ה יש דרכים נסתרות... 
/News/News.aspx/186058
אהרון רזאל בשפיץ... 
לבר'ה בשורות טובות שיהיו לנו... "בסוף הכל יתברר שהיה מכוון מלמעלה..."
הקישור לא נכון...
מישי מכירה את הדיסק של אפרת רזאל?
איך הוא? ומאיפה הוא?
שמעתי אותה פעם- פעם- פעם בהופעה... מאז אני מתגעגעת למה שהיה שם...
יש?
בס"ד
אבל מה יש לעשות שם שבת סתם ככה..?!?
פרשת תולדות
וופל אמריקאיפשוט לא נראה לי מי יודע מה...
זה יכול לעזור לי במשהו??
אני יודע כבר מה לא לעשות.. לא להסתכל בפלאפון, לא להסתכל על הבחורה, ולא להסתכל על השמים..
מה שצריך לעשות זה לפתוח זווית.
(כמו בתמונה (השנוייה במחלוקת...) של הסמל של הפורום לקראת נישואין וזוגיות.
מצד אחד, הם ביחד, מצד שני הם לא מכבידים אחד על השני אלא מסתכלים לחופש..
לא לשבת רגל על רגל.
לעומת זאת,
כן לעשות כאילו אני מקשיב, 
סתם אני לא כזה מבין, אבל נראה לי לא צריך דוקטורט,
אחרי הכל להתחתן זה משהו שכל בן אדם ממוצע מצליח לעשות בכוחות עצמו..
בחינם?
הכסף הוא על האירוח?
300 זה הרבה בשבילי לשבת אחת, או כמה שזה לא עולה..
שהתחילו היום (טוב, גם למי שהתחיל שבוע שעבר, ולפני...) ולעדיין ילדה, שתתחיל עוןד שבועיים...
המון ב-ה-צ-ל-ח-ה-!
שהמרצים לא יהיו משעממים,
שלא תרדמו בשיעורים
שתצליחו בלימודים
ושיהיה לכם כייף חיים!
(שלא תגידו שההודעה לא נחמדה וכתובה בהומור, לפי התאוריה הזאת אני זכאית להרבה תגובות
)
שכל אחד יכתוב מה הוא לומד, אולי נוכל ככה לעזור אחד לשני..
סטודנטית לריפוי בעיסוק שנה א'..
EINAV17לומדת תואר ראשון ב....... פיזיקה....
בע"ה..נעשה ונצליח!!!!
רחלקהבעזהי"ת.
תואר ראשון במחשבים 
.. אף פעם לא חשבתי שצריך להתפלל על שלא נירדם בשיעורים , וכמובן שיש כאלה שמרדימים..(מעכשיו התפילה הזאת תיכנס למאגר התפילות הזמין ...;) )
ב"הצלחה לכולם!
חסר לכם אם גם התאוריה הזו שלי (ששרשורים הומוריסטיים גורפים יותר תגובות) נופלת!!
עד עכשיו זה הלך מעולה, ולמען האמת- אין לי עוד תאוריות...![]()
ו-anonimit יקרה, אל תגלי לכולם על החופש'לי!
אם לא תתנהגי יפה- אני אחשוף אותך
!
אם כן- גם אני!! 
שנה א, תקשורת.
ודווקא התכוננתי להרבה יותר גרוע מבחינה המרצים והחומר- היה בסה"כ נחמד ממש..
ואני חשבתי שאריאל היחידים שדחו בעוד שבוע את ההתחלה..
יצאתי סתומה.
בכל מצב- בהצלחה לכל הסטודנטים באשר הם!!
שנה ג'!
ואחרונה!!
וואו, עבר מהר!
אבל התחלתי כבר ממש מזמן... באלול.
![]()
בכולופן: ב-ה-צ-ל-ח-ה לכוולנ"ו!!
* גם לאלו שלא סטודנטים.
וגם לבנות השירות/ חיילי צה"ל וכדומה...
ולאלו שהתחילו קודם. ולפני כן. ואחרי כן...
ולאלו שיתחילו שנה הבאה.
ולאלו שממשיכים, כל דבר...
שנה טובה!! ![]()
"ותן טל ומטר לברכה"!!
אחת שאומרת שיר השירים, ואחת פרק שירה ואחת שאומרת תהילים, פרקים ע-פט.
עכשיו השאלה שלי היא כזאת,
בהנחה שיש לי רק עט אחד, ופתק אחד..
ואני מתבייש לדבר איתן, וגם לא לבקש שיחה, ולהתקשר לעצמי, ואח"כ לחפש את המספר ב441, וכו'..
ואני גם מאמין שזיווג לא מצריך אפי' השתדלות מינמלית, והכל בא ע"י תפילה..
ואני גם מאמין שאסור להתפלל על מישהי ספציפית, אלא שמה שה' יודע שהכי טוב לי = שיקרה..
איך אני יוצא מהאוטובוס הזה, בלי לעבור בד' אמות של אף אחת מהמתפללות, בלי להפסיק לרגע אחד מתפילה ולימוד תורה, ובלי להגיע למפגש פורום??
נ.ב.
רמז,
העט + הנייר + הכרטיסיה + הכרטיס מעבר בדיוק = שווה פרוטה,
והבנות דווקא חושבות שהבחור צריך לשלם עליהם..
מכל מקום, אין שדכנית באוטובוס, (חוץ משלושת הבנות שכל אחת מהן מוכנה לשדך את החברות שלה, אבל לא את עצמה)
ואנחנו באיזור בלי קליטה..
תתישב, תפתח מסכת קידושין ותתחיל ללמוד
מה הנהג של האוטובוס יעשה עם כזה ביכ"נ שנפתח לו שם- אין לי שמץ 


:
בס"ד
אתמול בצהריים החלטתי סופית וביצעתי פרוייקט (
)
סגרתי/השבתתי את הפייסבוק שלי..
ו..ואוו אנשים..איזו הקלה! ממש מומלץ!
שתהיה שבת שלום ומבורכת לכולם 
|מאושרת|
כל הכבוד! איזה אומץ!!!
בהחלט מומלץ!!
בעזהי"ת.
למרות שהשיטה הנכונה היא פשוט להשאיר אותו בחיים ולא להתחבר 
שזה טוב לא להתחבר בכלל.
לדעתי הכי טוב, זה שיהיה פייסבוק, ולהכנס בצורה מאוד מבוקרת!
היהדות לא מעודדת להתנזר מדברים לגמרי, אלא לווסת את הדברים הנייטרלים לכיוונים חיוביים. (כי אם זה ככה, למה יש לך אינטרנט? שיהיה לך ואל תכנסי בחיים!)
בס"ד
אני יודעת שהייתי צריכה את הניתוק..לגמרי...
רחלקה השיטה הנכונה זה מלכתחילא לא לפתוח אחת 
חשבון FB פעיל הוא חובה במקצועות מסויימים. אם לא מכירים אותך שם- אתה לא קיים.
כל הפייסבוק הזה סתם צחוק אחד גדול
צעד ממש חכם!!
גם לי היה פייסבוק וב"ה סגרתי אותו...היה לי ממש קשה לעשות את זה והרבה זמן חלמתי על הצעד הזה ללא הצלחה...
כל פעם הבטחתי לעצמי כל מיני הבטחות שהיה לי קשה לעמוד בהם!!
קיצור- יום אחד אחרי מקרה שקרה ב"ה הצלחתי לסגור את הפייסבוק!!
אני לא אגיד שלא היה קשה...קשה..
אבל ב"ה אני רואה רק אור וסיפוק מהצעד הזה...
אשמח לפרט למי שרוצה באישי!!
בקרוב אצל כולם!
הפייסבוק הוא פשוט סם..

ב"ה
אני מחקתי (לא השבתתי) את הפייסבוק לפני קצת יותר מחצי שנה..
מידי פעם אני נזכר בזה שזה דבר נחמד ושיש לי נגישות לכל התמונות שלי איפה שאני לא יהיה וגם יכול לראות את התמונות של המשפחה...
אבל אז אני נזכר שאני לא היחיד שיכול לראות את זה...
וגם שזה בזבוז זמן ועוד כהנה וכהנה...(הרב כהנה צדק...
)
ישועות ונקמות!
ובוקר טוב לכולם(=
ב"ה
כי ברגע של חולשה חוזרים וזה כאילו לא קרה שום דבר.
לעומת זאת אחרי המחיקה יש לך שבועיים להתחרת שבמהלכן אתה מקבל כל יום אימל שבו כתוב ש"פלוני" יתגעגע אליך...וכו...
איך מוחקים?
גם אני השבתתי וממש פחדתי שברגע של חולשה אני אתחבר שוב..כי השבתה מאפשרת להיכנס שוב עם אותה סיסמא.
אז ביקשתי מחברה לשנות לי את הסיסמא וככה אני לא יכולה להיכנס בכלל..
הם ממש עושים מצפון- כשהם כותבים שכולם יתגעגעו אליך..עצוב.
אבל אהבתי שכשסוגרים את החשבון הם שואלים למה אתה עושה את זה..
ב"ה
אני לא מצאתי את הקישור בפייסבוק אלא רדך גוגל...
כניראה הם אומרים שאם הצלחת להגיע לפה נעזוב אותך בשקט...
בזמנו כשמחקתי הדבר שהכי הפריע לי זה היה ה"הוא יתגעגע אליך" ואני כזה ..לא נכון...
שבוע טוב וליל"ט לכולם!
למרות שיש חברות שעושות מצפון.. זה נראלי פשוט טעות כל הדבר הזה..
וסתם מענין יהיה לכם בעיה אם למדויט/חבר/בעל יהיה פייסבוק?
במקום להוציא את העיזים למרעה!
הבנת?
לכן זה מפריע לי!
בס"ד
לא שלחו לי על אפאחד שהוא מתגעגע ..להרגיש בודדה?!? חחח
ואגב..כששאלתי אם זה לא מספיק התכוונתי שלא ידעתי שיש אפשרות מחיקה..חשבתי שלהשבית זה מספיק....
לבעלי יש פייסבוק. לי אין
כן- מפריע לי שיש לו את זה
אבל אני מבינה שבמציאות הטכנית שהוא עובד- חייבים את זה
ברגע שאני רואה אותו לשניה אחת שם שלא משו שקשור ישר לעבודה- אני מטיסה אותו משם "אני לא מרשה!! מה אתה עושה שם!!"
בכללי יש במחשב משו ש"בולע" את הבנאדם בלי חוש של זמן...
אבל פייס זה כזה ביזבוז זמן- שחייבים מישו מבחוץ שיטיס אותך.... לבד זה לא הולך
האם לבעלך לא מפריע שאת רובצת בפורום?
השאלה הזאת לא מופנית דוקא אלייך כמובן...
האם זה משנה למה בדיוק מתמכרים במחשב?
פייסבוק, פורום, זומה או רד אלרט
יוטיוב או כל דבר אחר?
הזמן מתבזבז אותו דבר!!!
כמובן, שהפורומים של ערוץ 7 הם הרבה יותר תורמים, נקיים, מועילים,
וכו' וכו'....
אבל מבחינת בזבוז זמן - אין שום הבדל....
אבל יש הבדל בכלזאת. גם לי היה פייסבוק וחסמתי אותו לפני כשנה, כי הוא היה ממש מלא תועבות..
אתה רק נכנס,
כתוב לך שהחבר שלך מהצבא אהב את הסרטון הבא.. וכו' וכו'.
למרות שאיבדתי ממש קשר עם החברים, שאני צריך מאוד..
זה פשוט לקפוץ לתוך האש. ואין "לא תתורו" יותר גדול מלהיכנס לפייסבוק.
ואין לך מושג עם כמה בנות לא יצאתי(למזלי), כי חיפשתי את המייל שלהם בפייסבוק.
וראיתי..
דברים כמו
ש "אביגיל(שם בדוי) אהבה את "הפדיחה של זאת וזאת ל18+"
וכל מיני דברים כאלה.. ויותר גרועים..
רק לקרוא דברים כאלה זה מדכא את הנשמה.
גם לבזבז את הזמן על זומה ורד אלרט, זה לא הכי כדאי..
וזה נותן תחושה בסוף יום של החמצה.
וגם יו-טיוב - לדעתי אסור להכנס. אני כבר לא נכנס ליוטיוב כשנה..
אפילו אם זה לינק להרצאה של הרב ארמוני ביוטיוב.
כי ברור הרי שליד ההרצאה, תהיה עוד "הרצאות" שיוציאו לך את כל הטוהר מהנשמה..
וברגע שראית תמונה כזאת..
זה כבר לא משנה שמיד סגרת.. ברור שזה עושה נזק לנשמה.
ואם לא מייד סגרת?
הרי אנחנו רווקים, היצר בוער, ואנחנו בשיא הניסיון..
והלוואי שנהיה טהורים..
|גוררת פוף|
|נתיישבת עמוק עמוק|
|רובצת סופית|
|בעלי לא מצליח לגרד אותי מהפוף של הפורום|
|



D:





חחחחחחחחחחחחח
א
שריך- שימחת בת ישראל!!
זה א.
ב. גם אני לא הכי בעד למרוח זמן על המחשב...
באידיאל- כלומר.... 
בפועל- יש כל מיני סידרי עדיפות בחיים....
ואם צריך כבר להמרח על המחשב- לפחות שיהיה על משו ראוי ומפעיל את המוח!
מה יותר יעיל? לקרוא ולכתוב על דברים חשובים ועמוקים או מצחיקים-בקדושה של אנשים (כמו פה)
או לקרוא בלוגים ופורומים מקצועיים של המקצוע שלי או של תחביבים (מישי רצתה פה פורום תפירה? למה זה תקוע?!?!? הלו!! |תזכורת|) או להתכתב שעות בצאט עם ידיד או חבר או מישו מעניין....
זה הרבה יותר מועיל ומזיז את המוח מאשר "להתעדכן" על "חברים" שלך בפייס... !!!
חוצמזה שאפקט ה"ולא תתורו" בהחלט קיים....
לגבי היו-טיוב.
כל אחד מוצא שם משו אחר
אני מצאתי שם הרבה סירטונים של אמן קרמיקה גדול ומכובד- שחי ועובד בספרד.
אם הייתי רוצה ללמוד ממנו- הייתי חייבת לטוס לשם... ככה אני יכולה לשבת בא"י וללמוד ככה!
ואת זה אני עושה כשא-י-ן לי מוח למשו רציני יותר!
אני מביאה את הדוג' של עצמי- כדי לומר-
יוטיוב זה כלי. כמו כל הכלים-
תלוי איזה תוכן אתה יוצק לתוכו.
ושכוייח ממש!!
"וטהר לבנו לעבדך באמת!"
יש כאלה שיוכלו לעבוד במקצועות בהם לא נזקקים לו, אבל עם הזמן אני מגלה יותר ויותר צורך להיות "נוכח" בכלי הזה. אם בשביל להיות שם ואם בשביל להפיץ את מה שיש לי לקדם.
אני לא אוהב את הכלי, עם דגש על הרדידות שהוא משדר, ואת המיקוד הרדוד שלו ב"X כתב על Y" במקום בתוכן אמיתי (למשל בלוגים).
אני אוהב לקרוא אנשים רציניים, אני אוהב לקרוא בלוגים איכותיים (וכשיש ממש עצבים גם לעדכן את הבלוג שלי עצמי), אני אוהב לעבוד עם חומר עמוק ואיכותי (מישהו אמר פורומים?) ולעיתים גם חומר קליל יותר.
אבל לא אוהב את הרדידות של Facebook.
Youtube - אני לא חושב שיש על מה לדבר בכלל. אין בעולם המודרני אפשרות לחיות בלעדיו. מצגות, הרצאות מקצועיות, סרטים טכניים וכו'.
המון המון חומר איכותי מסתובב שם, מהסוג שמצדיק השקעה של זמן ובדרך כלל גם דבר שיחכים אותנו וילמד אותנו עוד משהו על החיים.
כמובן שכלל ה-20/80 חל גם כאן, וצריך לברור כ-20% בעל ערך מכ-80% (ויותר) של שטויות ורדידויות.
|מיתמם|
סגרו לי...................
בעסססססהההה !!!
אחת שאומרת שיר השירים, ואחת פרק שירה ואחת שאומרת תהילים, פרקים ע-פט.
עכשיו השאלה שלי היא כזאת,
בהנחה שיש לי רק עט אחד, ופתק אחד..
ואני מתבייש לדבר איתן, וגם לא לבקש שיחה, ולהתקשר לעצמי, ואח"כ לחפש את המספר ב441, וכו'..
ואני גם מאמין שזיווג לא מצריך אפי' השתדלות מינמלית, והכל בא ע"י תפילה..
ואני גם מאמין שאסור להתפלל על מישהי ספציפית, אלא שמה שה' יודע שהכי טוב לי = שיקרה..
איך אני יוצא מהאוטובוס הזה, בלי לעבור בד' אמות של אף אחת מהמתפללות, בלי להפסיק לרגע אחד מתפילה ולימוד תורה, ובלי להגיע למפגש פורום??
נ.ב.
רמז,
העט + הנייר + הכרטיסיה + הכרטיס מעבר בדיוק = שווה פרוטה,
והבנות דווקא חושבות שהבחור צריך לשלם עליהם..
מכל מקום, אין שדכנית באוטובוס, (חוץ משלושת הבנות שכל אחת מהן מוכנה לשדך את החברות שלה, אבל לא את עצמה)
ואנחנו באיזור בלי קליטה..
תפילותייך התקבלו, הרגע הודיעו לי מהשמיים שמצאו עבורך חתן
ואז היא תישאל אותך - מי זה?
אז תגיד לה:
הרייני להציג את חתנך, והריהו - אני !!
עליך לקרוא קוהלת, איוב ואיכה,
על הפתק עליך לכתוב את שמך ושם אמך,
לנסוע לתחנה הסופית,
לקחת אוטובוס לנהריה,
להכנס לר' דוד אבוחצירא
לתת לו את הקוויטל
ולשאול אותו אם יש לו כוון
לעזור לך באוטובוס חזור...
אתה ניגש לנהג שיודיע שמי שאיבדה משהו באוטובוס שתפנה אליך,
הראשונה שתרים את הראש תביא לה את העט.
תגיד לה שאם זה לא היא - שתעביר לשניה..
אני בתקופה כל כך קשה כרגע ופשוט הצחקת אותי ממש.
(אמנם זה היה בישיבת מורים וכל המורות תקעו בי מבט נזעם אבל זה היה שווה את זה)
שלום חבר'ה!
אני רואה שחופרים בכל מיני מקומות על זה שחתונה זה לא בשביל לברוח מצרות וכו',
ולאחרונה, באחד מעלוני שבת , נכתב על הנושא, ונכתב שם
שמי שרוצה להתחיל להיפגש שישאל את עצמו:
"למה אני רוצה להתחתן?"
ואני שואלת אתכם:
זה מספיק ובסדר להגיד ש:
אני רוצה להתחתן כי אני רוצה להקים בית,
כי אני מרגישה שמשהו ומישהו חסר לי במציאות חיים העכשוית כרווקה,
כי אני רוצה חבר לחיים,
כי תמיד חלמתי על זה.. (בל"חית??
)
כי אני רוצה להקים משפחה?
וגם- התירוץ התמידי- זה מצווה..
או שאלו סיבות טפשייות,רדודות,
ולא מספקות עבור שאלה כה גורלית,
וכנראה זה רק בגלל שאני מנסה לברוח מבעיות..
(מה שבטוח לא נכון, כי ב"ה, החיים - דבש!!)
תודה מראש על התגובות!
תזכו למצוות!וחתן עם ציציות!
תמיד כדאי ללמוד עוד, יש גם כאלו נוספות הרבה יותר עמוקות-
כמו:
1. אני רוצה להשלים את עצמי ואת המידות שלי, והדברים האלה נעשים בצורה הטובה ביותר דרך זוגיות.
2. הצורה הנכונה של אהבה בין איש ואישה היא גילוי השכינה בעולם. (יש לזה הסבר ארוך וסבוך מהקבלה...)
אם את רוצה להבין את הדברים יותר לעומק יש את הספר "שכינה ביניהם" של הרב משה בלייכר!
מתוק מדבש, וחובה לכל רווק ורווקה (ואם לא הספיקו לפני אז גם נשוי ונשואה!!)
בהצלחה!!
כלומר שלא רק תגידי את הסיבות אלא שזה יהיה באמת ובכנות. אם כרגע דבש ולא חסר אז חסר רצון.
שאלו מישהו: "מה נשמע? הכל טוב?"
"כן, הכל טוב חוץ ממה שלא טוב"!
"מה לא טוב?"
"אה, לא טוב היות האדם לבדו..."
דירה בי-ם עם שותפות או זקנה שאפשר לישון אצלה..
היא לומדת בי-ם ועוד אין לה דירה ובמעונות עושים עליה פוזות..
אז נשמח לשמוע!!!
תודה!
אם כן יש לנו הצעה מעולה עבורה!
פנ לניק "עקיבא ויעל".
אציע לה. תודה!
אבל רק אם היא דתיה
תצרי קשר איתי באישי
אני ממש מרגישה ככה בכל דבר טוב שקורה..
בדברים הקטנים ובגדולים, בסתם חולצה חדשה שקניתי, ובזה שהתקבלתי ללימודים..
אני פשוט כפויית טובה!
זה לא שאני לא אומרת תודה לאבא, אני אומרת!
אבל תמיד יש לי איזשהיא תחושה בלב: "אבא- אתה יודע, אם הייתי נשואה- הכל היה יותר טוב, יותר שמח.. אבל תודה בכל מקרה.."
למה אני לא מצליחה להודות מכל הלב?? באמת תודה לאבאל'ה!! באמת באמת!
גם אם אני לא מצליחה להרגיש את זה - לפחות אני רוצה...
שאת כותבת פה את הדברים מראה שאת לא כפויית טובה,
וצר לי לאכזב אותך אבל האושר שלך לא תלו בכך שתינשאי או לא (אפילו שאני מבינה אותך ממש וזה בהחלט עוזר) האושר שלנו צריך לבא מתוכנו ולא להיות תלוי גורמים סביבתיים. שנזכה ....
בעלון "ראש יהודי"..
זה ממש התחבר לי עם דיונים פה בפורום..
בקשר ללכת לשדכניות..
שאלה: גם בנים הולכים לשדכניות?
למה שבנים לא ילכו לשדכניות?
אתם חייבים ללכת לשדניות!!!! אם לא איזה היצע של בנות יהיה??