המכתב הזה נכתב גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה ואכן מתייחס לשני המינים
בשנה שעברה בערך בתקופה הזאת הלכתי לסעודת אמנים. לא כזאת של רווקות, בעצם, רוב הנשים שם היו נשואות ורק אני וחברה שלי היינו רווקות.
לפני הסבב של "בורא פרי הגפן" דיברתי על איך שחשוב לעזור לרווקים בשידוכים ולא לצאת מנקודת הנחה שיש להם הרבה הצעות כי בציבור שלנו ממש קשה לפגוש אנשים מהמין השני ויש המון בחורות מעולות ובחורים צדיקים שפשוט אין להם הצעות והם לא מתחתנים, לא כי הם בררנים אלא כי פשוט לא יוצא להם להיפגש עם אף אחד.
וניסיתי לחשוב מה הייתי אומרת השנה אם הייתי הולכת לסעודה כזאת ואני יודעת שהייתי אומרת משהו אחר.
הייתי מודה לקב"ה על כך שלא התחתנו כי אם אנחנו מרשים לעצמינו להתנהג ככה כלפי אנשים, לא מגיע לנו להתחתן.
ואני בכוונה שמה את עצמי בקבוצה הזאת וגם מוצאת עצמי אשמה.
קל לי להאשים את הבנים ולהגיד שרק הם לא בסדר.
להאשים את הבחור הנוכחי שאמר לי שהוא יתקשר אלי היום כדי לקבוע איתי פגישה והוא לא התקשר (כן כן. אני מכירה את הכלל: אם הוא לא מתקשר,הוא לא מעונין.תביני את הרמז בעצמך. למה הכל צריך להגיד לך?!)
להאשים את הבחור שפסל אותי סתם למרות שהקשר זרם והיה טוב ועוד לתך בצורה פוגעת וחסרת רגישות.
להאשים את שלל הבחורים שיצאו איתי לפגישות ולא התקשרו אחר כך להגיד שהיה נחמד אבל זה לא זה.
להאשים את הבחורים שהציעו להם להיפגש איתי והם הסכימו וקבלו את המספר שלי אך לא התקשרו כי יש להם רשימה של בחורות לפני אבל גם לא אמרו לשדכנית שהם לא יתקשרו כי הם עסוקים מידי בלהיפגש עם כל הבנות האחרות.
אני יכולה גם להאשים את הבנים שהמשיכו להציק לי בפייסבוק אחרי שנפרדנו ואת הבחור שהמשיך לשלוח לי הודעות טקסט והשאיר לי מכתבים ליד הדירה אחרי שנפרדנו.
כמובן שקל להאשים את הבחורים שדיברו בפגישות בצורה לא צנועה (לא. אני לא רוצה לשמוע מה עשית בפגישות עם החברה הקודמת שלך...אין לי צורך לשמוע עד כמה נפלת) ואת הבחור ההוא שדיבר כלפי בצורה תוקפנית ולא נעימה..
קל לי להגיד שאני הייתי בסדר והם לא.
אבל אני יודעת שזה לא האמת. אם דברים כאלה קרו לי השנה, כנראה שגם לי היה יד בזה. כנראה שאיפשהוא גם אני הייתי לא בסדר.
אולי יש בחור שסיימתי איתו את הקשר בצורה לא טובה.
אולי באתי לפגישה לא צנועה מספיק
אולי גם אני פגעתי במישהוא מתישהוא בהמשך הדרך כי גם אני כמו כל אותם הרווקים כבר שחוקה מדייטים ושדכנים ופרידות.
אני רואה מעל הפורום הזה ניסיון של הנשואים להסביר לנו שאנחנו בררנים ושאם נתפשר נצליח להתחתן ואני רואה את העלבון של הרווקים על הקביעה הזאת ואת הכעס שלהם ואני רוצה לכעוס כי אני באמת לא חושבת שהייתי יכולה להיות נשואה לאחד הבנים שיצאתי איתו השנה אם רצוני הוא להקים משפחה טובה ושמחה. אבל אני לא יכולה שלא לחשוב שאולי יש משהו עמוק יותר שעומד מאחורי מה שהם אומרים שצריך לקחת בחשבון.
אני לא יודעת אם אנחנו בררנים, אם אנחנו רווקים כי אנחנו לא רוצים להתחתן או אם אנחנו רווקים כי כך השם רצה אבל אני לא חושבת שזה מה שמשנה בתמונה הגדולה. זה לא משנה אם את בוחרת לצאת איתו למרות שאת לא נמשכת אליו או אם אתה מחליט לא לצאת איתה כי היא לא לומדת גמרא. וזה לא משנה אם היא חותכת את הקשר כי הוא לא שילם על הקפה או אם הוא יוצא יתה רק כי היא יפה.
מה שמשנה זה שמאחורי כל החלטה שלנו חייב להיות דרך ארץ ויחס טוב ומכבד. לאף אחת מהבנות אין זכות לפגוע בבן של מלך ולאף אחד מהבחורים אין זכות לפגוע בבת של מלך. מה שמשנה זה לא אם סיימת את הקשר אלא איך סיימת את הקשר. זה לא משנה אם החלטת שזה לא זה אלא איך התייחסת אליו עד שאמרת לו שזה לא זה. זה לא משנה עם איזה מהבנות שהציעו לך אתה בחור לצאת אלא מה אתה עושה לגבי כל השאר שמחכות לטלפון ממך. מה שכל כך קריטי זה לא שתעבור מהר לבחורה הבאה אלא שתברר שהקודמת יודעת שמבחינתך זה נגמר.
אני לא יודעת אם הרווקות מעידה עליך שאתה בררן או אם היא מעידה עליך משהו בכלל אבל אני כן חושבת שאם את או אתה רווקים אתם צריכים על ערב להסתכל על עצמיכם בעיניים ולשאול "האם ידי לא שפכו את הדם הזה?" האם יש מישהיא שבוכה עכשיו בגללי? האם יש מישהוא שמרגיש פגוע בגללי? האם יש מישהיא שמחה לטלפון ממני? האם יש מישהו שמרגיש שלא באמת נתתי לו הזדמנות?
השנה אני לא הולכת להתפלל לפני הקב"ה שכולנו הרווקים נזכה להתחתן
אני הולכת להתפלל ולבכות לפניו שכולנו (כן. גם אני) נדע להתייחס אחד לשני בכבוד, הגינות, כנות ודרך ארץ כיאה לבני מלכים
ושכולנו נוכל לדעת בבירור בסוף כל יום שלא פגענו
ולא הכאבנו
ולא פצענו
כי רק ככה באמת נהיה רואיים להקים בית נאמן בישראל
שנה טובה לכולם.
)
)
קשה לחכות עד שתגיע הביתה, אה?
) הראשונה/השניה אם להמשיך הלאה או לא..