שאתה יכול להסתדר עם זה וזה הדבר היחיד -

(ופה אני מהסס לרגע...)

אל תוותר.

אחרי שהכל נגמר - נשארת רק היכולת לדבר.

אם אתה אוהב את הדרך שבה אתם מדברים, את הדרך שבה היא מספרת לך דברים - אתה שם.

גם לאשה הכי יפה מתרגלים בסופו של דבר. התקשורת זה הדבק האמיתי.

כל העצות בערבון מוגבל כמובן....

אני מקוה שהשתכנעת.

אני כמעט....  

אפילו בנעליים שלי מה שיפה אני יותר אוהב גם לאורך זמן

לה"ו

השאלה היא לא היופי אלא אם יש משיכה כללית - שאין דחייה...

ואל תפחד להגיד לעצמך את האמת-אם יש דחייה זה בעייתי....

אתה לא אמור "לסבול" את אשתך או את המראה שלה... אתה אמור לאהוב אותה

בכל אופן שתהיה הרבה הצלחה!

לה"ו

איזה כיף לנשים שלכם!!!

אני התכוונתי שאין שום מקום להשוואה,

א. מהסיבה הפשוטה שאתה לא אמור 'לאהוב' נעליים כמו שאתה אמור לאהוב את אשתך.

ב.אורך הזמן שנעליים מחזיקות אצל בן אדם ממוצע לא מותיר אורך נשימה מספיק לעריכת השוואה.

בדר"כ באמת אנשים ממוצעים לא מתרגלים ליופי של אשתם הטרייה במשך הזמן הדרוש להרוס נעליים.

(אני כמובן ניזון משמועות, אבל יש לי תחושה שאני צודק...)

ג. אם קראת את התגובה הקודמת שלי, היא אמרה בערך את מה שאת אמרת בתגובה שלך, אז יהיה כיף גם לבעלך 

וד. הכי חשוב:

יש זן של גברים שמתיחס לנשים כמו לנעליים ומחליף אותם כל שנה בערך.

אני חושב שלא עדיאל ולא אני חשודים על השתייכות לזן הזה....

לה"ו

ואני לא יודעת לאיזה זן אתם שייכים - זה אינטרנט!!!

לה"ו

לבעלי יהיה הכי כיף בעולם!!! כי אני מקסימה!

אישה היא לא נעלים.

נעלים לא יכולות להשתנות.

לעומת זאת- אישה יכולה להתגנדר ולהתקשט ולהיות יפה יותר.

וכבר כמה פעמים חשבתי על בנות מסוימות שהן לא ממש יפות,

וככל שנהייתי חברה שלהן יותר והערכתי את אישיותן חשבתי שהן גם יפות יותר.

סתם לא

אתה לא מכיר את הנעליים האורטופדיות המזוויעות?!

http://www.kipa.co.il/experts/show/7991 

אם היא הכי מתאימה לך, היא גם המתנה הכי יפה שה' נתן לך.

כלומר, אם היא הזיווג שלך מבחינת השכל, אז היא היופי ה"מקסימלי" שה' בחר לתת לך. (:

הצלחתי להסביר את עצמי?

ומה זה "היופי לא הכי מושך אבל אפשר לסבול"?

אתה לא עושה לה טובה שאתה מוכן לסבול את היופי שלה ולהתחתן איתה.

זה או שאתה חושב שהיא יפה (גם אם היא לא בלונדינית עם עיניים בהירות (: ) או שאתה לא אוהב אותה.

ב"ה

אני יסביר את עצמי: "היא לא היופי שאני דורש אבל אני יכול להסתדר עם זה"

שאני אומר אני יכול להסתדר זאת אומרת הייתי מעדיף יותר יפה אבל חבל לי לאבד אותה רק בגלל זה כי היא פשוט מושלמת מבחינתי!! (חוץ מהיופי, וגם זה זה לא גרוע אלא פחות ממה שאני דורש)..הובנתי??

אז אני מתנצלת. (:

תגדיר "פחות ממה שאני דורש"..

מי אמר שהדרישה שלך היא מה שבאמת מתאים לך? תחשוב על זה..

מדוע אתה "דורש" את זה.

כי אם אתה טוען שאתה יכול להסתדר עם פחות - נראה שלא היית צריך לדרוש זאת מלכתחילה....

ומכאן שאין לך שום בעיה בעצם...

גם תסרוקת אחרת או איפור שונה, אגב. שווה לתת זמן הסתגלות

לפעמים אחרי כמה פגישות זה מסתדר מאוד,

גם חבר אמר לי, שבהתחלה הוא לא אהב את המראה של אשתו, ואחר כך זה הסתדר לו והיא נראתה לו מעולה.

את הרב יהושע שפירא.  הכל היה מתאים ומשהו חיצוני זניח ממש הפריע לי.

הוא ענה שכמובן זה לא מעכב בכלל, (נראה לי אבל שמשיכה חייבת להיות, הוא לא התכוון למקרה שממש אין משיכה),

אבל!!  לפעמים דברים חיצוניים שמפריעים הם ביטוי למשהו פנימי יותר שמפריע לנפש.

אוי, וכמה הוא צדק.

נשמע מלחיץ...

מה שהוא כתב זה כך (בזה הלשון):

לוהוא פלאי

רב שלום וברכה

כפי שאתה יודע היטב בעצמך אין זה מעכב כלל.  לעיתים חולשות אחרות עלולות להתלבש על הפרט השולי הזה ואין להתחשב בכך.

ברכות מעומקא דליבא

יהושע

אמנם לאחר זמן קלטתי שכנראה שבמקרה שלי היה זה באמת ביטוי למשהו פנימי יותר, כמו שכתבתי קודם.

סליחה על העיוות!!

"חן אשה על בעלה" (מסכת סוטה מז.)

"חן האשה. תמיד על בעלה ואפי' היא מכוערת נושאת חן בעיניו" (רש"י במקום)

"כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה אמרו להן ב''ש לב''ה הרי שהיתה » חיגרת או סומא אומרי' לה כלה נאה וחסודה והתורה אמרה {שמות כג-ז} מדבר שקר תרחק אמרו להם ב''ה לב''ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו" (מסכת כתובות י"ז.)

אם יש בה דבר שדוחה אותך זה בעייתי. אך אם אין הדבר דוחה אלא היא עם שער שחור ורצית בלונדיני, היא עם עיינים כחולות ורצית ירוקות -לא להפסיק בשל כך.

בברכת זיווג הגון במהרה לכולם.

למרות שאמרו חז"ל אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו זה נכון אמנם, אבל חייבים לדעת שיהיו מחירים, וזוהי עבודה יומיומית קשה להתעלם מחיצוניות לא ממש מושכת.

ב"ה

אני לא רוצה לוותר עליה..היא פשוט מושלמת מבחינת כל השאר!!!

שתתאפר!!;)

ואיך אפאחד לא חשב על הרעיון הנפלא הזה לפני?

ושתתגלח! 

נזכרתי פתאום באיזה שרשור ישן מפעם..זוכרים? ;)

חח..סתם..

הרבה נקודות היקר! (........)

אולי תנסה לקחת לך עוד כמה פגישות ולהקדיש לבחינת הנק' הזו (מס' פגישות מוגבל לא עד דלא ידע..)

לנסות להתרגל לרעיון..קורה לנו לא אחת שאנחנו מסתובבים בחברת אנשים שהם יותר דומים לפילי הבריאה מלפלאי הבריאה אבל כשהם הופכים לחברים שלנו זה כבר לא מפריע לנו כי בשבילינו הם מלכי היופי הפנימי והוא שמקרין החוצה..

מה שאני אומרת זה שתקח זמן , ככה 2-3 פגישות , נסה להתרגל לעכל ולחשוב על זה..

כמה זה באמת מפריע לך ? מה בדיוק הענין ? (דברו פה על מראה חיצוני/ משיכה)

ויאלה..

שיהיה המון בהצלחה!

ושנזכה להמון דברים כגון!!

בשתתגלח התכוונתי שתוריד שפם.. פתאום נזכרתי שזה עלולה להיות בדיחה משפחתית שלנו..

בברכת "צירי לך שפם.."

"בעיתה" שכבר מזמן עברה ת'שעה

ונשארה לבד

בפורום

בחושך

בלילה

בקור

כמו פולניה זקנה

וד"ל.

עיצבן אותי. תאמת.

הצחקת אותי- "פילי הבריאה"......... גדול. פעם ראשונה שאני נתקלת בצירוף הזה...

זה רב מהמדרשה שלנו..

היציאות שלו... כמעט ברמה של "יציאות השבת.." (שזה גם יציאה מצחיקה..מענין מי ידע להגיד מה ההקשר שממנו זה הוצא...;)

בכולופן שיהיה בריא ושכולנו נלך לים!

לילה זךך!

ב"ה

א. אנחנו יוצאים כבר קרוב ל3 חודשים

ב. יש פגישות שדווקא אני מתחבר ליופי שלה...והיא כן מושכת אותי (מחילה על הבוטות אך לא היתה לי דרך לבטאות זאת..בתקווה להבנה חח)

הפרטים האחרונים שהוספת אכן משנים את כל התמונה....

3 חודשים זה שמן ניכבד בשביל קשר. אתה די מכיר ומחובר לאישיות לה...

זה לא גחמות של דייט שני...

ב. אם יש פגישות שאתה כן מתחבר ליופי שלה וכן מוצא את המשיכה שלך אליה- אז מצויין!

(אגב- משיכה זה לא מילה בוטה. זה אחד הסוגים של קשר שאמורים להיות בבית יהודים קדוש- בין איש לאשתו. שנאמר: חן אישה על בעלה (ועוד נפרש פירושים רבים על המשפט הנ"ל)).

עכשיו תנסה לברר עם עצמך- מתי זה קורה?

זה יכול להיות הסיבות הכי טיפשיות בעולם- שיהא באה עם סנדלים אחרות, או שהיא לא עייפה וחיה על קפה, שהיא מאופרת בגוונים מסויימים, או שביא באה בדיוק יומיים אחרי הקוסמטיקאית,

שמשו במראה החיצוני שלה- משתנה טיפה- ואז אתה כן מרגיש את היופי והמשיכה שלה.

ואז פשוט- כשתהיה בעלה- אתה יכול לרמוז בעדינות- "את יודעת?! השמלה שאת לובשת עכשיו- יותר יפה מההיא שלבשת שלשום..."  (אגב- את הניסוח הזה- בהקשר טיפה שונה- שמעתי מרבנית שסיפרה שככה הרבנית חנה טאו אמרה לה על משו שהיא לבשה (יו! תבינו עד כמה הן היו קרובות אם היא אמרה את זה...) אז יש פה מה ללמוד  מהניסוח...)

חן אישה על בעלה-

שכשיש אהבה- הקב"ה משרה את ברכתו- ויש חן מיוחד- שאשתו של אדם תמיד יפה בעיניו (כן כן- גם אם היא מתחילה להכנס לקטגוריית ה"פילי" יותא מאפשר "פלאי" )

לא להגיד "השמלה של היום יותר יפה משל אתמול"

(היא תתחיל ישר לחשוב: ומה רע בזו של אתמול?)

אלא: השמלה הזו יפה לך, או פשוט: את נראית טוב.

חבל להרוס מחמאות. תן אותן בלי הסתיגויות.

זהו, בקטנה.

אם השמלה של אתמול גם יפה- מה טוב!!

אבל אם היא (השמלה של אתמול, כלומר...) לא היתה ככה יהפה-

אז זו דרך מחשבה ודרך ניסוח- שהכי נעים לאמר והכי פחות מבעס...

להבין שהוא אמר את זה דווקא על השמלה של היום.

מחמאות הן פשוט כלי כל כך חזק שאין צורך לקלקל.

זה מובן גם ככה.

לדעתי.

שלך אישית אין שום בעיה עם המראה החיצוני שלה, אלא שיש איזה שהוא ענין של "מה יגידו"?

ועוד, האם מה שמפריע זו נקודה מסוימת שניתנת לשינוי?

סבתא שלי עכשיו בת 70, והיא די רחוקה מההגדרה של "יפה", גם סבא שלי בן ה70 לא הכי חתיך בלשון המעטה - האם הרב ממליץ להם להתגרש?

ועכשיו ברצינות: בחייכם, אני יודע שיופי חיצוני משפיע, אבל אם ניכנס לפרופורציות נזכור שאחרי כמה שנים האישה לא נראת כמו שנראתה, והאיש לא נראה כמו שנראה בעבר, אז מה, התחתנת לפרצוף יפה וכשהוא כבר לא אז פתאום אין אהבה? אתה אמור רק להרגיש שאין לך דחייה אליה, ואז כבר תוכלו להסתדר... נגיד, קח לדוגמה, רק לדוגמה, שהתחתנת עם האישה הכי יפה בעולם, מה זה, חתיכת עולם, קשה להזיז ממנה את העיניים, וגם האישיות שלה איכשהו מושלמת, אתם בדיוק שתי חתיכות של פאזל משלימות - אממה, בדיוק שבוע אחרי החתונה היא נוסעת לבקר את אמא שלה בבאר שבע, ובדרך משאית אחת מוחצת לה את הפנים, ואחרי חצי שנה שיקום בבית לוינשטיין היא לעולם לא תחזור להיות כמו שהייתה, ואפילו הבת של סדאם חוסיין יותר יפה ממנה - שבוע אחרי החתונה - מה, אז פתאום כשהמראה שלה ידחה אותך תפרד ממנה???

אם כן, אז אין לי מה להגיד לך, אתה רדוד ברמות.

ואם לא, אז מה הבעיה לחשוב ככה גם לפני החתונה?

ולא רק את הפנים אלא היא מתה לגמרי

אז אולי שלא יתחתן מראש?

התחתן עם אישה צולעת

חבר שלו שאל  תגיד וזה לא מפריע לך..?

ענה לו- תראה את ההוא התחתן עם אישה בריאה והיא עברה ל"ע תאונת דרכים ועכשיו היא צולעת

אז אני מראש..

היא עדיין יפה.

ואני היחיד שיכול לדבר פה מנסיון.......

התלבטתי אם להגיב לשרשור הזה אבל אני חושב שהוא ירד לגמרי מהפסים אז רציתי קצת להרגיע את הרוחות פה (בתקווה שזה לא יפעל הפוך). אם הכל מוצא חן בעיניך חוץ מהיופי אז כנראה שלא באמת הכל מוצא חן בעיניך או שאתה מאוד רדוד כמו שכתב מחפש את האור.

חשוב שתתחתן עם מישהי שמוצאת חן בעיניך אבל זה לא אומר שהיא צריכה להיות מלכת היופי. חשוב שבעיניך היא כן מלכת היופי גם בגיל שבעים כשמקומטים לגמרי, וגם לא עליכם, אחרי תאונה קשה.

תשמע! ותשמעו כל הרווקים והרווקות!

אני התחתנתי עם בעלי (מזמן מזמן במושגים שלכם) בעיקר בגלל שמבחינה שכלית הכל הסתדר פיקס. 

מבחינת המראה שלו היתה לי בעיה אבל שכנעו אותי שעם הזמן מתרגלים והעיקר  שמבחינת השכל זה תואם כי זה נשאר לעד ויופי הוא דבר זניח ומשתנה... קישקושים קישקושים.

אני סובלת!!! מתביישת להופיע עם בעלי בפומבי! לא רוצה שיבוא אלי לעבודה! שלא יראו אותו! לא רוצה שיבוא איתי לאירועים חברתיים, לחתונות של חברות, לשבת מחזור של האולפנא...

ולא שבעלי מכוער. פשוט בעיני הוא לא מצא ולא מוצא חן! ולא שהוא נשמה טהורה ואני איומה אלא שגם באופי עם השנים קצת נהיים פחות סבלניים וקצת עצבניים אז מילא זה אבל גם ביופי הוא לא מוצא חן?

אמרו חכמים ממני, אחד הדברים שצריך לבדוק בבן זוג הוא שלא יתביישו לבוא איתו בציבור.

אפילו בחתונה שלנו התביישתי בו.

אלוקים הטוב יעזור לי!

כותבת בדמעות לתועלת כולם.

אף אחד לא אמר להתחתן עם מישהו שמתביישים בו בפומבי

"אפילו בחתונה שלנו התביישתי בו" - אז למה התחתנת איתו?

"אני סובלת!!! מתביישת להופיע עם בעלי בפומבי!" - אז למה עכשיו את ממשיכה לחיות איתו?

זה נראה יותר שאת כרגע לא מסתדרת כ"כ עם בעלך ואז נזכרת כביכול שתמיד הפריע לך המראה החיצוני שלו.

ואני חוזר ומדגיש - חשוב שהבעל והאישה ימצאו חן אחד בעיני השני אבל מכאן ועד לקיצוניות כמו דרישות מסויימות (גובה, משקל, צבע עיניים וכו') המרחק רב.

לא מכיר אותך אישית ולא יכול לשפוט, אבל להעמיד את כל הצרות על העניין של המראה החיצוני מראה על איזושהי ילדותיות. החיים הם לא רק חלון ראווה ואם יש לכם צרות בתקשורת אז זה לא בגלל מראה חיצוני. זו בעיה אישיותית. הראיה לכך שבטח יש לך חברים או מכרים לא הכי יפים שאת מאוד מוקסמת מהאישיות שלהם ויש לך קשר טוב איתם "למרות" מראיהם החיצוני. אם חיים עם מישהו כ"כ הרבה שנים וסובלים זה לא בגלל המראה החיצוני.

נסה למצוא את הצדדים היפים במראה שלה ותתמקד בהם.

בנוסף תחשוב אם אתה מסוגל לעשות אותה מאושרת ואיך אתה יכול לעשות, ולא רק אם אתה תהיה מאושר איתה (שזה גם חשוב כמובן). בגישה הזו אתה תרגיש חיבור יותר עמוק.

אבל אם אתה מרגיש ממש דחיה אתה לא יכול להתחתן עם הרגשה כזו.

ההחלטה לא תמיד פשוטה...

בהצלחה!

ואולי קצת יכעסו עליי כאן.

בכל זאת, נראה לי שאתה לא כל כך בשל למערכת זוגית.

אולי כדאי שתלמד עוד בנושא הזה[עכשיו בלי קשר ליופי וחיצוניות]

אולי כדאי שתגדל קצת אני מתארת לעצמי שאתה צעיר.

תחכה.

אולי תעשו הפסקה. [ולא בשביל  להיפגש עם בנות אחרות, פשוט בשביל לנשום קצת, לחשוב על הדברים...]

3 חודשים זה לא הרבה ובאמת נראה לי כדאי לעשות קצת זמן למחשבה.

ואני לא מדברת ממרומי גילי וח"ו לא רוצה להישמע מתנשאת!...

פשוט מניסיון קל.

אתה מחפש מישהי יפה:

ב"ה

אני יסביר את עצמי: "היא לא היופי שאני דורש אבל אני יכול להסתדר עם זה"

שאני אומר אני יכול להסתדר זאת אומרת הייתי מעדיף יותר יפה אבל חבל לי לאבד אותה רק בגלל זה כי היא פשוט מושלמת מבחינתי!! (חוץ מהיופי, וגם זה זה לא גרוע אלא פחות ממה שאני דורש)..הובנתי??

[את זה אתה אמרת.]

במקום לחפש מישהי שאיתה תקיים את התכלית הנצחית שלך בעולם.

אתה לא שם מול העיניים את המטרה הנכונה.

זה בסדר לרצות שהיא תהיה יפה. השאלה היא מה העיקר אצלך.

ואצלך העיקר זה היופי.

וזה (לפי דעתי העניה) לא מראה על בגרות.

ב"ה

אם רק זה היה חשוב לי מזמן הייתי עוזב אותה...ושימי לב מה כתבתי..שאני לא רוצה לאבד אותה רק בגלל היופי כי היא מושלמת בכל השאר וזה אומר שהרבה יותר חשוב לי כל השאר ובגלל זה אני חושב הרבה לפני שאני מחליט!!!

אני הבנתי את המילה "דורש" כמו מדמיין / רוצה / מייחל!

כולנו חולמים שיהיה בן זוג / בת זוג מעבר לסתם אנשים..

זאת אומרת בבוטות - חתיכים/כות!

לא ככה?

במציאות היא לא מכוערת, אבל היא קצת פחות ממה שהוא ציפה וחלם, וזה מציק לו טיפה'לה!

אני יעלה פה משהו שפעם היה אצלנו אישי - אבל אני מרגישה צורך לשקף לך -

כשנפגשנו היה משהו במראה שלי שהפריע לאישי היקר, וככל שנפגשנו זה לא נעלם, אבל באיזה שהוא שלב זה התגמד. היום אנחנו נשואים באושר רב- וכהגדרתו הוא כבר התאהב בזה- ואם היה צריך לבחור מחדש היה בוחר אותי ככה- עם זה.

תעמיקו את הקשר- אל תוותר- אולי תזכה גם אתה להתאהב בה כל כך שתתאהב גם במה שנראה לך עכשיו לא צפוי/לא מתאים.

אם אתה מרגיש בנוח איתה, מחכה לפגישות משותפות ושמח בה, אני לא חושבת שאתה צריך לוותר.

לפעמים הדמיונות שלנו הם היצר הרע שמנסה לגרום לנו להפסיד את הטוב שלנו.

בהצלחה!!!

ידידי, המראה שלה מפריע לך אחרת לא היית מתלבט ושואל.

זה לא ייעלם עם השנים אלא רק יחזור שוב שוב לנקר במוחך.

תפרד ממנה לטובתך.

אם אחרי כמה פגישות, בהן הגעת למסקנה שהיא החצי השני שלך, ועדיין המראה מפריע לך, אז משהו בסיסי לא עובד כאן, ורק התייעצות עם עצמך באה כאן בחשבון. השאלה היא, אם אתה זוכר שהיא בעצם לא יפה, ומה יגידו החברים... זה, כמובן, לא חישוב.

אשר ל"אבל אפשר לסבול", נישואים לא נועדו לשאת ולסבול. ואם אתה מתחתן מתוך חישוב קר של "התאמה", לא בטוח שיש לזה עתיד.

וסתם סיפור נחמד - ספרה לי קרובה על בנה ואשתו. היא היתה תל-אביבית הוא ירושלמי. הם נפגשו לסירוגין בתל-אביב ובירושלים. ויהי היום, הבן העומד לצאת לפגישה עם הנערה, שהגיעה לירושלים, אומר לאמו - הערב אני גומר אתה... ואמא אומרת, לא בא בחשבון, היא עושה את כל הדרך לירושלים, כדי שאתה תשלח אותה בחזרה, ריקם... אתה תגמור אתה בפגישה הבאה, בתל-אביב.... והם נשואים באושר עד עצם היום הזה, וזה הרבה שנים.

רעיון ששמעתי: (ואין לי כח לציין מקורות, במחילה)

ידועה דעתו של ר' עקיבא בגמרא בעניין סיבות לגרש אשה, ש"אפילו מצא נאה ממנה - מגרשה", וכמובן יש לתמוה: על זה מגרשים?? איזו מין סיבה זו? יש דיון בסנהדרין על שובם של 12 השבטים בימות המשיח, ולשיטת ר"ע - מזעזע לחשוב על כך - עשרת השבטים לא יחזרו, כעונש על כך שהשוו מקומות בחו"ל (בגלותם בבבל) לארץ ישראל, ועל חלקם אמרו שהם אף משובחים יותר (הגמ' מדייקת זאת מפסוקים בנביאים). לומר שכוונתו של ר"ע היא כפשוטו קצת קשה. ותכל'ס, בואו נהיה אמיתיים - הניאגרה לא לוקחים את הבניאס בהליכה? האמזונס רואה את הירדן ממטר? האוורסט שמע אי פעם על החרמון? ולא התחלתי עם ניו-זילנד, בוליביה וכד'. אלא מה? לא ביופי מדובר כאן.

אם אדם מחובר באמת למשהו, הוא מוצא בו חן אישי שמדבר אליו, שהוא לא מוצא בשום מקום אחר. ובדומה, "רוצה אדם בקב שלו מבתשעה קבים של חברו", אפילו אם אותם קבים נוצצים יותר.

בעצם מה שר"ע אומר הוא, שאם ראית אשה יפה בשוק זה עוד לא נורא, זה הגיוני, אבל אם הצלחת להשוות אותה עם אשתך ולהגיע למסקנה שאשתך פחות יפה - סימן שמראש לא היה לך חיבור שלם עם אשתך, וממילא דינו של הבית להתפרק. מי שמחובר באמת לאשתו לא מסוגל לראות כזה יופי במישהי אחרת, שיאפיל על חנה של אשתו בעיניו. ובדומה, אם עשרת השבטים הצליחו לראות בארצות העמים הטמאות חן רב יותר מבא"י, כנראה שמעולם לא היו מחוברים באמת לארץ, וממילא מושג ה"חזרה" לא שייך בהם. (ובאמת, אולי הניאגרה יפים, אך לעולם לא ניתן את הבניאס שלנו תמורתו בעד שום הון שבעולם, וימתקו לנו רגבי עפר ארצנו הק' מכל חופים מוזהבים ופסגות מושלגות ונהרות תכולים). כששואל הרב אבינר מישהו איזו אשה הוא מחפש והלה עונה "יפה", הרב משיב ש"הכי יפה אי אפשר כי אני כבר התחתנתי איתה". ולמיטב זכרוני הרבנית אבינר מעולם לא השתתפה בתחרות מיס יוניברס.

לענייננו, היופי לא צריך למשוך. היא צריכה למשוך אותה. משהו בה צריך להיתפס אצלך כך שתרגיש שהיא שלך, שמכל הבנות בעולם - יפות מראה ככל שתהיינה - לאף אחת אין אותו החן שתפס אותך, שקוסם לך בה בה ורק בה. שתמיד כשתביט בה תראה אותו, ותהיה זו גומה חמודה, נמשים על האף או תלתל קופצני, או סתם העיניים הנוצצות שלה כל פעם שהיא רואה אותך.

ואת זה אתה צריך לחפש בה.

בהצלחה!

ובקרוב אצל כולנו.

פוגל!

לקחת בחשבון בשיקולים מראה חיצוני- זה משהו מאוד לא מוחצן ורדוד!

לחשוב טוב אם ללכת על זה כשאין משיכה- לא מראה כלל על חוסר בשלות!

זה משהו שבפרוש צריך לקחת בחשבון - הגבר עוד יותר מהאישה!

כל המשיבות שענו שאם יאהב אותה היא תהיה הכי יפה בעיניו בהמשך, זה יפה, אך במקורותינו מתארים את האישה ואת כח המסירות שלה ככזה גורם לה לראות בבעלה יפה גם אם לא ראתה בו יופי קודם לכן.

אצל האיש זה כבר יותר מורכב.

אישה אוהבת ומתוך כך נימשכת,

איש נימשך ומתוך כך אוהב.

נכון, אלה אמירות כלליות הטבעים השתנו, בגבר יש נשיות ובאישה גבריות,

ולכן- שגם אישה לא תתחתן עם מישהו שאינה נמשכת אליו!

אני לא מדברת על ניצוצות וכוכבים או על דמיונות של סרט הוליוודי,

אבל לזלזל בדבק שמאחד את הקשר הזה (ע"פ היהדות ) זו טעות חמורה!

משיכה צריכה להיות ברמה מסויימת.

גם התגובות כלפי האישה שספרה כאן איך היא מתביישת בבעלה מיום החתונה ועד היום זיעזעו אותי בשיפוטיות שלהם!

ייתכן מאוד שכתבה לכם את זה אישה מאוד עמוקה חכמה וצדיקה,

ולא חיצונית ורדודה כפי שתיארתם.

ולמה היא התחתנה איתו למרות שחשה בושה במחיצתו?

בדיוק בגלל תשובות כמו שניתנות כאן- שזה לא מה שחשוב ושזה יעבור...

למה היא נשארת איתו? אילו שאלות קשות לשאול- הוא אב ילדיה. לקבל החלטה של פרידה זה לא קל.

בושה להראות במחיצתו לא מראה על נתינת משקל מיותר למראה חיצוני, אלא מראה שמשהו באיך שהוא נראה לא מסתדר לה כקשור אליה! כשהיא מסתכלת עליו עובר לה בראש- "מה הקשר"? מה אנחנו עושים ביחד? זה לא רק יפה או לא יפה, זה מה שאדם משדר, ביציבה, הליכה, בדיבור ועוד...

האם הבנתי אותך נכון אפרתושי?

במסגרת עבודתי כמאמנת אני מלווה נשים רווקות נשואות ולצערי לא מעט גרושות. חלק מהגרושות הן כאלה שלא היו שלמות עם הבחירה מלכתחילה והיו מי שדאגו להשקיט את קולן הפנימי ע"י הטפת מוסר שהן חיצוניות וכו'...

ולשואל היקר- התשובה כמובן נמצאת בתוכך, ואת הבחירה בסופו של דבר אתה תצטרך לעשות.

רק תיזכור- אתה מתלבט באמיתיות. שם על המאזניים את כל המעלות מול מה שמפריע כרגע. אתה מעריך אותה באמת על דברים מסויימים וקשה לך באמת מול עניין מסויים. ואתה בסדר גמור. לא רדוד ולא- לא בשל. אתה לא מטייח כפי שחלק היו אולי בוחרים לעשות. מכיוון שאתה מעריך אותה באמת ובתמים, תזכור שבעצם, מגיע לה להינשא למישהו שחושב שהיא הכי יפה בעולם בשבילו.

תבדוק האם התמונה שציירת לעצמך היא דמיון שאינו מחוייב המציאות עוד. בסיטואציות שבהם אתה חש כלפיה משיכה, תבדוק אם יש קשר בין המראה שלה באותן סיטואציות לבין המראה שדמיינת עד היום. אם יש קשר- מהו הקשר והאם זה מספיק? ואם אין קשר- אז מה בתמונה החדשה שיש באותה סטואציה טוב לא פחות מהמראה שדמיינת? אולי הולכת ומתרקמת לה תמונה חדשה? רק אל תיקח את הזמן יותר מידי. עוד חודש ככה, אם לא מתפתח ומתחזק הניצן שהזכרת שכבר קיים לפעמים, או חלילה דועך, שחרר אותה לדרכה למי שבשבילו היא פשוט מושלמת! ולכל המשיבים-סליחה. אני רגילה דווקא להתפעל מהתשובות כאן וגם לחזק כל פעם מספר תגובות מקצועיות שלכם. ואילו הפעם עניתי שלא כהרגלי - מחילה, אך הזדעקתי. אל תקלו ראש בנושא הזה בבואכם לקבל את אחת ההחלטות בה' הידיעה , של חייכם! בהצלחה.

נ.ב- לאלה שכותבים תשובות על אסונות אפשריים בעתיד שיישנו את כל המראה וכו' וגם לאלה שלא עלינו עוברים נסיונות קשים בפועל, כמו עקיבא שיהי רצון שבקרוב ישמע בשורות טובות של התאוששות מלאה של אישתו- לקבלת החלטות לא נגשים ממקום כזה. כדי לקבל החלטה בריאה ושקולה, לא "נעזרים" בכלי הדמיון לגבי מה אולי יהיה פעם, ולא במידת הפחד. לא בוחרים בחירות של חיים בריאים ותקינים מתוך תסריטים אפשריים של יציאה מהסדר הרגיל.

אני מרגישה הבחורה הכי חיצונית בעולם.

מראה חיצוני הוא דבר חשוב. מאד. לא הרוב, לא הכל, אבל חשוב. בסיסי.

לי קשה להבין איך אפשר להנשא למי שלא יפה בעיניך. הכי יפה בעיניך.

ב"ה

אפשר גם יותר אם קשה ב-2 חח

אחותי הצדיקה נוהגת לצטט את הבדיחה-

ישנם שלושה סוגי אנשים: אלו שיודעים לספור- ואלו שלא.

אל תוותר עליה!!

היא מדהימה וטוב לך איתה!

ואל תוותר על הבירור- בעדינות... על מתי ואיך היא כן יפה בעיניך!

יופי זה לא הכל בנישואין- אבל זה גם משו.. א"א לבטל לחלוטין את המקום של זה כי יש דברים יותר עקרוניים...

אם תתחתן איתה ואחרי זמן תראה (בטעות אבל זה קורה לכולם) בחורה יפה יותר. ותעבור לך מחשבה בראש "הבחורה הזאת נראית יותר יפה מאישתי" אזי אתה בבעיה די חמורה

כי לדעתי אדם צריך לחיות בהרגשה שאישתו " הכי " מכולם גם ביופי גם בהכל!

תחשוב טוב על הדברים (ואל תתיחס לכל המגיבות שכותבות שצריך להמשיך ודי למבין.

ד"א שמעתי את זה מרב1

תמיד תהיה מישהי יותר יפה. אם לא מיד אז אחרי 5 שנים. זה לא הענין בכלל.

פעם התייעצתי עם מישהי והיא ספרה לי שבעלה אמר לה פעם משפט גאוני:

'יש יפות ממך, ויש חכמות ממך.

אבל אני בחרתי אותך!'

תסלחו לי שאני הולך להשתמש במילים קצת בוטות:

אם אני בוחר מוצר שלהכנתו הוקדשה רבע מאה - דעות, מחשבות, אישיות שלמה, אני לא אחליף אותו בגלל שראיתי משהו טיפה יותר יפה שאין לי מושג מהו באמת!!!

ב"ה

אתם קצת חיים בסרט..באמת נראה לכם שכל אחד חושב שאשתו הכי יפה בעולם? אם כן, אז הוא עובד על עצמו...אבל מה שכן צריך להיות, זה שהאדם ידע שיש הרבה יותר יפות, אבל בשבילו היא האחת תהיה איך שתהיה.. הוא אוהב א-ו-ת-ה ורק א-ו-ת-ה....אותה זה לאו דווקא היופי שלה, אותה זה אותה!! אני לא כזה יודע איך להגדיר "אותה" אבל זה פשוט מה שקורה יש משיכה לבבית ופנימית וזהו!!!!!! ואם ככה הוא חי, אז לא אכפת לו שיהיו יותר יפות, כי הוא אוהב אותה וזהו!!!! בקיצור אנשים, תודה רבה לכולכם, נרה לי שאני ימשיך עם הקשר, ובע"ה תראו פה שרשור בסגנון " זוכרים את השרשור...אז התארסנו" חחח...תודה רבה רבה!!!

כן! כל איש נורמאלי בעמ"י חושב שאשתו הכי יפה בכל העולם! ואין יפה בעיניו ממנה!

וחלק מאותו יופי הוא- בגלל שהוא אוהב את האישיות שלה- הוא אוהב את המראה שלה!

(ד.א. שמירת העיניים- זה נכון גם אחרי החתונה... אז לא- הוא לא רואה נשים יותר יפות!)

מברכת אותך שתזכה באמת לבנות ביניים עדי עד עם האישה אשר חפצה נפשך.

לבכות על הגזרה האיומה של בליינד-דייטים, וגם לחשוב שאחרי החתונה הבעל לא יראה נשים יפות יותר -

באותה נשימה!!!!!

מי שמתרגל לחפש את השידוך ברחוב - או במפגשי פורום, למשל - אין מצב שהוא יגמל מזה אחרי

החתונה!!!!!

למה אחרי גיל 20 'תיפח עצמו של זה'? חשבתם על זה פעם?

כי אחרי שהיצה"ר נכנס - קשה מאוד מאוד מאוד להוציא אותו!!!!

אממה?

כמו שכתבתי למעלה - לא הכי חכמה, ולא הכי יפה,

אבל אותך רציתי ובחרתי.

לה"ו

אבל נכון...

הרשב"ם תירגם - ועיני לאה רכות, שהן היו ירוקות, האידיאל של הרשב"ם היה - בלונדינית עם עינים ירוקות, ואולי גם כחולות...

בס"ד

אתה צריך למצוא את החן שבפניה או השיער או כל דבר אחר. יש עוד סוג של חן והוא חן מיוחד יותר, את החן הזה באדם/אישה צריך כל אחד לתפוס בעצמו..(ואני מתכוונת שזה לא חייב להיות קל או מי'ידי תמיד, זה יכול להיות אבל לא מחי'יב.) יש גם סוג של אנשים שהם אולי יפים ומקסימים אבל אתה לא מרגיש מחובר, אולי לא מתאים ואולי חושד בכלל שמדובר בזיוף כלשהו..(החיוך לא אמיתי אולי, מזויף. מן סוג כזה שאתה יודע שבא לא בכלל לו לחי'יך והוא עושה את זה בלית-ברירה..אבל זה לא מחי'יב על כל מי שיפה או מקסים.)

אגב-

..."שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תיתהלל"...

אתה יכול לקחת את זה בכל מובן אחר, אבל זה המובן שאני לקחתי- יש כאלה שהרגשות, המעשים, הסגנון וכו' עושים את ההבדל בחן של האיש/ה. ( יש סיפור אחד באנשים מספרים על עצמם כלשהו על אישה שאחד הציל אותה כשהיא הי'יתה ילדה ואחרי כמה שנים היא פגשה אותו בלי לדעת שזה הוא והיא נורא אהבה אותו אבל הי'יתה לו צלקת על הפנים שנורא הפריעה לה ואז היא התקשרה לשדכנית והן דיברו כמה זמן והשדכנית אמרה לה לברר למה יש לו צלקת והתברר לאישה שזה הנער שהציל אותה ואז פיתאום היא אהבה אותו עם הצלקת, פתאום לא הפריע לה. משו' כזה).

אגב-

אמרת שאלירז הביע/ה

אני לא מחי'יבת את זה עלי'יך אבל כדאי לך לחשוב על זה (לא דווקא על הסיפור, בכללי. חוץ מיזה אני מי'ידעת אותך שאני לא מדברת מנסיון או משהו כזה, פשוט הבעתי את הדיעה שלי..)

אגב-

יש לך חברים (מהישיבה או משהו..) שאתה אוהב והם לא הכי יפים?

נגיד שגילית שהי'יתה מישהי שהתלבטה על אחד מהם בגלל יופי שלא התאים לה כל-כך ובסוף לא רצתה אותו אתה הי'ית חושב שהיא נורא מפסידה בגלל שבכל השאר זה הי'ה הולך טוב מאוד והי'ית מיצטער עלי'ה ועל החבר, נכון?

אז מה תחשוב חבירה טובה של הבחורה הזאתיאם תדחה אותה בגלל זה?!

(אל תיקח את זה בתור ביקורת, קח את זה בתור דיעה ששיתפתי אותה בך, זה הכל..) 

אגב-

אמרת שאלירז הביע/ה אותך במדויק. שפשוט י'יחלת לעצמך משהו מעל, מעבר למציאות של ימינו (התכוונתי שבחי'ים לא שמעתי שהתאימה בדיוק לבעלה-יופי,אופי וכו'..)

בכל מקרה קח את זה בתור דיעה אישית 'קטנה' ממישהי שקטנה ממך בהרבה יחסית..

בהצלחה!!

י'הי רצון שתיבחר בטוב ביותר בשבילך!!..

מלכת היופי מתחלפת כל שנה

אבל אישתי אף פעם לא התמודדה

לא משום שאינה יפה

אלא שכל השאר מכוערות לעומתה

תחרות זו נועדה ליופי זמני

אך לא לאישתי שיופיה תמידי

וככל שאני יותר עם אישתי

אני מבין כמה יופיה אמיתי

גם אף פעם לא הסתכלתי על אחרת

כי יש לי אישה לתפארת

*אין לראות בנ"ל המלצה לשום דבר

ואין המערכת אחראית כל כל נזק שיגרם משימוש לא נכון.

*אין לראות מן הנ"ל שיש לי אישה. כך שאני עדיין מחפש.

אם היא לא כל כך נאה, יתכן שתתרגל לתוכן שלה ומשך הזמן החיצוניות פחות תטריד אותך.

אם החיצוניות דוחה אותך (שמנה מאד, שעירה מאד, קול צורמני, גבוהה מדי לבחורה)- תשכח ממנה. יהיה לך קשה לאהוב אשה שלא תהיה לך משיכה כימית אליה, אלא דחיה.

אם זה משהו שהיא יכולה לשנות (תסרוקת, לרדת מעט במשקל, למרוט גבות, לעבור ישור שיניים או כתרים בפה)- ניחא. היא תעשה זאת בהמשך עבורך בע"ה. אבל אם זה לא תלוי בה ודבר שאינה יכולה לשנות, זה ישאר כך.

(עצה מפי אשה נשואה בעלת ניסיון רב של דייטים...)

תספר לה על זה ותראה שללא היסוס היא תפתור לך את הבעיה בצורה כזאת שלא תהיה לך שום סיבה לדאוג בקשר למראה שלה. היא תוודא שלא תתקל במראה שלה... רק שהיא בטח גם נורא תפגע, תאדים, ותבכה- גם אם לא לעיניך. אה, כן, וגם יכול להיות שהיא גם תתן הרצאה קטנה בקול ואולי ייאמרו גם דברים שלא תאהב לשמוע על עצמך...

אם לא הולך, אז לא הולך. וזה הדדי- איזו אשה תהיה 'בסדר' עם זה שבעלה או בעלה לעתיד חושב ש'אפשר לסבול' את המראה שלה?????? אתה חושב שהיא תיקח את זה ברוח טובה ותחשוב שאתה כזה צדיק שאתה מסוגל לסבול את המראה שלה?????? 

תשחרר אותה, מסכנה, לפני שיהיו לה טראומה ותסביכים. 

ולמה אתה חושב שהיא הכי מתאימה לך אם היא לא ממש מוצאת חן בעיניך ואתה לא נמשך אליה? תחשוב על זה...

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!