שאתה יכול להסתדר עם זה וזה הדבר היחיד -

(ופה אני מהסס לרגע...)

אל תוותר.

אחרי שהכל נגמר - נשארת רק היכולת לדבר.

אם אתה אוהב את הדרך שבה אתם מדברים, את הדרך שבה היא מספרת לך דברים - אתה שם.

גם לאשה הכי יפה מתרגלים בסופו של דבר. התקשורת זה הדבק האמיתי.

כל העצות בערבון מוגבל כמובן....

אני מקוה שהשתכנעת.

אני כמעט....  

אפילו בנעליים שלי מה שיפה אני יותר אוהב גם לאורך זמן

לה"ו

השאלה היא לא היופי אלא אם יש משיכה כללית - שאין דחייה...

ואל תפחד להגיד לעצמך את האמת-אם יש דחייה זה בעייתי....

אתה לא אמור "לסבול" את אשתך או את המראה שלה... אתה אמור לאהוב אותה

בכל אופן שתהיה הרבה הצלחה!

לה"ו

איזה כיף לנשים שלכם!!!

אני התכוונתי שאין שום מקום להשוואה,

א. מהסיבה הפשוטה שאתה לא אמור 'לאהוב' נעליים כמו שאתה אמור לאהוב את אשתך.

ב.אורך הזמן שנעליים מחזיקות אצל בן אדם ממוצע לא מותיר אורך נשימה מספיק לעריכת השוואה.

בדר"כ באמת אנשים ממוצעים לא מתרגלים ליופי של אשתם הטרייה במשך הזמן הדרוש להרוס נעליים.

(אני כמובן ניזון משמועות, אבל יש לי תחושה שאני צודק...)

ג. אם קראת את התגובה הקודמת שלי, היא אמרה בערך את מה שאת אמרת בתגובה שלך, אז יהיה כיף גם לבעלך 

וד. הכי חשוב:

יש זן של גברים שמתיחס לנשים כמו לנעליים ומחליף אותם כל שנה בערך.

אני חושב שלא עדיאל ולא אני חשודים על השתייכות לזן הזה....

לה"ו

ואני לא יודעת לאיזה זן אתם שייכים - זה אינטרנט!!!

לה"ו

לבעלי יהיה הכי כיף בעולם!!! כי אני מקסימה!

אישה היא לא נעלים.

נעלים לא יכולות להשתנות.

לעומת זאת- אישה יכולה להתגנדר ולהתקשט ולהיות יפה יותר.

וכבר כמה פעמים חשבתי על בנות מסוימות שהן לא ממש יפות,

וככל שנהייתי חברה שלהן יותר והערכתי את אישיותן חשבתי שהן גם יפות יותר.

סתם לא

אתה לא מכיר את הנעליים האורטופדיות המזוויעות?!

http://www.kipa.co.il/experts/show/7991 

אם היא הכי מתאימה לך, היא גם המתנה הכי יפה שה' נתן לך.

כלומר, אם היא הזיווג שלך מבחינת השכל, אז היא היופי ה"מקסימלי" שה' בחר לתת לך. (:

הצלחתי להסביר את עצמי?

ומה זה "היופי לא הכי מושך אבל אפשר לסבול"?

אתה לא עושה לה טובה שאתה מוכן לסבול את היופי שלה ולהתחתן איתה.

זה או שאתה חושב שהיא יפה (גם אם היא לא בלונדינית עם עיניים בהירות (: ) או שאתה לא אוהב אותה.

ב"ה

אני יסביר את עצמי: "היא לא היופי שאני דורש אבל אני יכול להסתדר עם זה"

שאני אומר אני יכול להסתדר זאת אומרת הייתי מעדיף יותר יפה אבל חבל לי לאבד אותה רק בגלל זה כי היא פשוט מושלמת מבחינתי!! (חוץ מהיופי, וגם זה זה לא גרוע אלא פחות ממה שאני דורש)..הובנתי??

אז אני מתנצלת. (:

תגדיר "פחות ממה שאני דורש"..

מי אמר שהדרישה שלך היא מה שבאמת מתאים לך? תחשוב על זה..

מדוע אתה "דורש" את זה.

כי אם אתה טוען שאתה יכול להסתדר עם פחות - נראה שלא היית צריך לדרוש זאת מלכתחילה....

ומכאן שאין לך שום בעיה בעצם...

גם תסרוקת אחרת או איפור שונה, אגב. שווה לתת זמן הסתגלות

לפעמים אחרי כמה פגישות זה מסתדר מאוד,

גם חבר אמר לי, שבהתחלה הוא לא אהב את המראה של אשתו, ואחר כך זה הסתדר לו והיא נראתה לו מעולה.

את הרב יהושע שפירא.  הכל היה מתאים ומשהו חיצוני זניח ממש הפריע לי.

הוא ענה שכמובן זה לא מעכב בכלל, (נראה לי אבל שמשיכה חייבת להיות, הוא לא התכוון למקרה שממש אין משיכה),

אבל!!  לפעמים דברים חיצוניים שמפריעים הם ביטוי למשהו פנימי יותר שמפריע לנפש.

אוי, וכמה הוא צדק.

נשמע מלחיץ...

מה שהוא כתב זה כך (בזה הלשון):

לוהוא פלאי

רב שלום וברכה

כפי שאתה יודע היטב בעצמך אין זה מעכב כלל.  לעיתים חולשות אחרות עלולות להתלבש על הפרט השולי הזה ואין להתחשב בכך.

ברכות מעומקא דליבא

יהושע

אמנם לאחר זמן קלטתי שכנראה שבמקרה שלי היה זה באמת ביטוי למשהו פנימי יותר, כמו שכתבתי קודם.

סליחה על העיוות!!

"חן אשה על בעלה" (מסכת סוטה מז.)

"חן האשה. תמיד על בעלה ואפי' היא מכוערת נושאת חן בעיניו" (רש"י במקום)

"כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה אמרו להן ב''ש לב''ה הרי שהיתה » חיגרת או סומא אומרי' לה כלה נאה וחסודה והתורה אמרה {שמות כג-ז} מדבר שקר תרחק אמרו להם ב''ה לב''ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו" (מסכת כתובות י"ז.)

אם יש בה דבר שדוחה אותך זה בעייתי. אך אם אין הדבר דוחה אלא היא עם שער שחור ורצית בלונדיני, היא עם עיינים כחולות ורצית ירוקות -לא להפסיק בשל כך.

בברכת זיווג הגון במהרה לכולם.

למרות שאמרו חז"ל אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו זה נכון אמנם, אבל חייבים לדעת שיהיו מחירים, וזוהי עבודה יומיומית קשה להתעלם מחיצוניות לא ממש מושכת.

ב"ה

אני לא רוצה לוותר עליה..היא פשוט מושלמת מבחינת כל השאר!!!

שתתאפר!!;)

ואיך אפאחד לא חשב על הרעיון הנפלא הזה לפני?

ושתתגלח! 

נזכרתי פתאום באיזה שרשור ישן מפעם..זוכרים? ;)

חח..סתם..

הרבה נקודות היקר! (........)

אולי תנסה לקחת לך עוד כמה פגישות ולהקדיש לבחינת הנק' הזו (מס' פגישות מוגבל לא עד דלא ידע..)

לנסות להתרגל לרעיון..קורה לנו לא אחת שאנחנו מסתובבים בחברת אנשים שהם יותר דומים לפילי הבריאה מלפלאי הבריאה אבל כשהם הופכים לחברים שלנו זה כבר לא מפריע לנו כי בשבילינו הם מלכי היופי הפנימי והוא שמקרין החוצה..

מה שאני אומרת זה שתקח זמן , ככה 2-3 פגישות , נסה להתרגל לעכל ולחשוב על זה..

כמה זה באמת מפריע לך ? מה בדיוק הענין ? (דברו פה על מראה חיצוני/ משיכה)

ויאלה..

שיהיה המון בהצלחה!

ושנזכה להמון דברים כגון!!

בשתתגלח התכוונתי שתוריד שפם.. פתאום נזכרתי שזה עלולה להיות בדיחה משפחתית שלנו..

בברכת "צירי לך שפם.."

"בעיתה" שכבר מזמן עברה ת'שעה

ונשארה לבד

בפורום

בחושך

בלילה

בקור

כמו פולניה זקנה

וד"ל.

עיצבן אותי. תאמת.

הצחקת אותי- "פילי הבריאה"......... גדול. פעם ראשונה שאני נתקלת בצירוף הזה...

זה רב מהמדרשה שלנו..

היציאות שלו... כמעט ברמה של "יציאות השבת.." (שזה גם יציאה מצחיקה..מענין מי ידע להגיד מה ההקשר שממנו זה הוצא...;)

בכולופן שיהיה בריא ושכולנו נלך לים!

לילה זךך!

ב"ה

א. אנחנו יוצאים כבר קרוב ל3 חודשים

ב. יש פגישות שדווקא אני מתחבר ליופי שלה...והיא כן מושכת אותי (מחילה על הבוטות אך לא היתה לי דרך לבטאות זאת..בתקווה להבנה חח)

הפרטים האחרונים שהוספת אכן משנים את כל התמונה....

3 חודשים זה שמן ניכבד בשביל קשר. אתה די מכיר ומחובר לאישיות לה...

זה לא גחמות של דייט שני...

ב. אם יש פגישות שאתה כן מתחבר ליופי שלה וכן מוצא את המשיכה שלך אליה- אז מצויין!

(אגב- משיכה זה לא מילה בוטה. זה אחד הסוגים של קשר שאמורים להיות בבית יהודים קדוש- בין איש לאשתו. שנאמר: חן אישה על בעלה (ועוד נפרש פירושים רבים על המשפט הנ"ל)).

עכשיו תנסה לברר עם עצמך- מתי זה קורה?

זה יכול להיות הסיבות הכי טיפשיות בעולם- שיהא באה עם סנדלים אחרות, או שהיא לא עייפה וחיה על קפה, שהיא מאופרת בגוונים מסויימים, או שביא באה בדיוק יומיים אחרי הקוסמטיקאית,

שמשו במראה החיצוני שלה- משתנה טיפה- ואז אתה כן מרגיש את היופי והמשיכה שלה.

ואז פשוט- כשתהיה בעלה- אתה יכול לרמוז בעדינות- "את יודעת?! השמלה שאת לובשת עכשיו- יותר יפה מההיא שלבשת שלשום..."  (אגב- את הניסוח הזה- בהקשר טיפה שונה- שמעתי מרבנית שסיפרה שככה הרבנית חנה טאו אמרה לה על משו שהיא לבשה (יו! תבינו עד כמה הן היו קרובות אם היא אמרה את זה...) אז יש פה מה ללמוד  מהניסוח...)

חן אישה על בעלה-

שכשיש אהבה- הקב"ה משרה את ברכתו- ויש חן מיוחד- שאשתו של אדם תמיד יפה בעיניו (כן כן- גם אם היא מתחילה להכנס לקטגוריית ה"פילי" יותא מאפשר "פלאי" )

לא להגיד "השמלה של היום יותר יפה משל אתמול"

(היא תתחיל ישר לחשוב: ומה רע בזו של אתמול?)

אלא: השמלה הזו יפה לך, או פשוט: את נראית טוב.

חבל להרוס מחמאות. תן אותן בלי הסתיגויות.

זהו, בקטנה.

אם השמלה של אתמול גם יפה- מה טוב!!

אבל אם היא (השמלה של אתמול, כלומר...) לא היתה ככה יהפה-

אז זו דרך מחשבה ודרך ניסוח- שהכי נעים לאמר והכי פחות מבעס...

להבין שהוא אמר את זה דווקא על השמלה של היום.

מחמאות הן פשוט כלי כל כך חזק שאין צורך לקלקל.

זה מובן גם ככה.

לדעתי.

שלך אישית אין שום בעיה עם המראה החיצוני שלה, אלא שיש איזה שהוא ענין של "מה יגידו"?

ועוד, האם מה שמפריע זו נקודה מסוימת שניתנת לשינוי?

סבתא שלי עכשיו בת 70, והיא די רחוקה מההגדרה של "יפה", גם סבא שלי בן ה70 לא הכי חתיך בלשון המעטה - האם הרב ממליץ להם להתגרש?

ועכשיו ברצינות: בחייכם, אני יודע שיופי חיצוני משפיע, אבל אם ניכנס לפרופורציות נזכור שאחרי כמה שנים האישה לא נראת כמו שנראתה, והאיש לא נראה כמו שנראה בעבר, אז מה, התחתנת לפרצוף יפה וכשהוא כבר לא אז פתאום אין אהבה? אתה אמור רק להרגיש שאין לך דחייה אליה, ואז כבר תוכלו להסתדר... נגיד, קח לדוגמה, רק לדוגמה, שהתחתנת עם האישה הכי יפה בעולם, מה זה, חתיכת עולם, קשה להזיז ממנה את העיניים, וגם האישיות שלה איכשהו מושלמת, אתם בדיוק שתי חתיכות של פאזל משלימות - אממה, בדיוק שבוע אחרי החתונה היא נוסעת לבקר את אמא שלה בבאר שבע, ובדרך משאית אחת מוחצת לה את הפנים, ואחרי חצי שנה שיקום בבית לוינשטיין היא לעולם לא תחזור להיות כמו שהייתה, ואפילו הבת של סדאם חוסיין יותר יפה ממנה - שבוע אחרי החתונה - מה, אז פתאום כשהמראה שלה ידחה אותך תפרד ממנה???

אם כן, אז אין לי מה להגיד לך, אתה רדוד ברמות.

ואם לא, אז מה הבעיה לחשוב ככה גם לפני החתונה?

ולא רק את הפנים אלא היא מתה לגמרי

אז אולי שלא יתחתן מראש?

התחתן עם אישה צולעת

חבר שלו שאל  תגיד וזה לא מפריע לך..?

ענה לו- תראה את ההוא התחתן עם אישה בריאה והיא עברה ל"ע תאונת דרכים ועכשיו היא צולעת

אז אני מראש..

היא עדיין יפה.

ואני היחיד שיכול לדבר פה מנסיון.......

התלבטתי אם להגיב לשרשור הזה אבל אני חושב שהוא ירד לגמרי מהפסים אז רציתי קצת להרגיע את הרוחות פה (בתקווה שזה לא יפעל הפוך). אם הכל מוצא חן בעיניך חוץ מהיופי אז כנראה שלא באמת הכל מוצא חן בעיניך או שאתה מאוד רדוד כמו שכתב מחפש את האור.

חשוב שתתחתן עם מישהי שמוצאת חן בעיניך אבל זה לא אומר שהיא צריכה להיות מלכת היופי. חשוב שבעיניך היא כן מלכת היופי גם בגיל שבעים כשמקומטים לגמרי, וגם לא עליכם, אחרי תאונה קשה.

תשמע! ותשמעו כל הרווקים והרווקות!

אני התחתנתי עם בעלי (מזמן מזמן במושגים שלכם) בעיקר בגלל שמבחינה שכלית הכל הסתדר פיקס. 

מבחינת המראה שלו היתה לי בעיה אבל שכנעו אותי שעם הזמן מתרגלים והעיקר  שמבחינת השכל זה תואם כי זה נשאר לעד ויופי הוא דבר זניח ומשתנה... קישקושים קישקושים.

אני סובלת!!! מתביישת להופיע עם בעלי בפומבי! לא רוצה שיבוא אלי לעבודה! שלא יראו אותו! לא רוצה שיבוא איתי לאירועים חברתיים, לחתונות של חברות, לשבת מחזור של האולפנא...

ולא שבעלי מכוער. פשוט בעיני הוא לא מצא ולא מוצא חן! ולא שהוא נשמה טהורה ואני איומה אלא שגם באופי עם השנים קצת נהיים פחות סבלניים וקצת עצבניים אז מילא זה אבל גם ביופי הוא לא מוצא חן?

אמרו חכמים ממני, אחד הדברים שצריך לבדוק בבן זוג הוא שלא יתביישו לבוא איתו בציבור.

אפילו בחתונה שלנו התביישתי בו.

אלוקים הטוב יעזור לי!

כותבת בדמעות לתועלת כולם.

אף אחד לא אמר להתחתן עם מישהו שמתביישים בו בפומבי

"אפילו בחתונה שלנו התביישתי בו" - אז למה התחתנת איתו?

"אני סובלת!!! מתביישת להופיע עם בעלי בפומבי!" - אז למה עכשיו את ממשיכה לחיות איתו?

זה נראה יותר שאת כרגע לא מסתדרת כ"כ עם בעלך ואז נזכרת כביכול שתמיד הפריע לך המראה החיצוני שלו.

ואני חוזר ומדגיש - חשוב שהבעל והאישה ימצאו חן אחד בעיני השני אבל מכאן ועד לקיצוניות כמו דרישות מסויימות (גובה, משקל, צבע עיניים וכו') המרחק רב.

לא מכיר אותך אישית ולא יכול לשפוט, אבל להעמיד את כל הצרות על העניין של המראה החיצוני מראה על איזושהי ילדותיות. החיים הם לא רק חלון ראווה ואם יש לכם צרות בתקשורת אז זה לא בגלל מראה חיצוני. זו בעיה אישיותית. הראיה לכך שבטח יש לך חברים או מכרים לא הכי יפים שאת מאוד מוקסמת מהאישיות שלהם ויש לך קשר טוב איתם "למרות" מראיהם החיצוני. אם חיים עם מישהו כ"כ הרבה שנים וסובלים זה לא בגלל המראה החיצוני.

נסה למצוא את הצדדים היפים במראה שלה ותתמקד בהם.

בנוסף תחשוב אם אתה מסוגל לעשות אותה מאושרת ואיך אתה יכול לעשות, ולא רק אם אתה תהיה מאושר איתה (שזה גם חשוב כמובן). בגישה הזו אתה תרגיש חיבור יותר עמוק.

אבל אם אתה מרגיש ממש דחיה אתה לא יכול להתחתן עם הרגשה כזו.

ההחלטה לא תמיד פשוטה...

בהצלחה!

ואולי קצת יכעסו עליי כאן.

בכל זאת, נראה לי שאתה לא כל כך בשל למערכת זוגית.

אולי כדאי שתלמד עוד בנושא הזה[עכשיו בלי קשר ליופי וחיצוניות]

אולי כדאי שתגדל קצת אני מתארת לעצמי שאתה צעיר.

תחכה.

אולי תעשו הפסקה. [ולא בשביל  להיפגש עם בנות אחרות, פשוט בשביל לנשום קצת, לחשוב על הדברים...]

3 חודשים זה לא הרבה ובאמת נראה לי כדאי לעשות קצת זמן למחשבה.

ואני לא מדברת ממרומי גילי וח"ו לא רוצה להישמע מתנשאת!...

פשוט מניסיון קל.

אתה מחפש מישהי יפה:

ב"ה

אני יסביר את עצמי: "היא לא היופי שאני דורש אבל אני יכול להסתדר עם זה"

שאני אומר אני יכול להסתדר זאת אומרת הייתי מעדיף יותר יפה אבל חבל לי לאבד אותה רק בגלל זה כי היא פשוט מושלמת מבחינתי!! (חוץ מהיופי, וגם זה זה לא גרוע אלא פחות ממה שאני דורש)..הובנתי??

[את זה אתה אמרת.]

במקום לחפש מישהי שאיתה תקיים את התכלית הנצחית שלך בעולם.

אתה לא שם מול העיניים את המטרה הנכונה.

זה בסדר לרצות שהיא תהיה יפה. השאלה היא מה העיקר אצלך.

ואצלך העיקר זה היופי.

וזה (לפי דעתי העניה) לא מראה על בגרות.

ב"ה

אם רק זה היה חשוב לי מזמן הייתי עוזב אותה...ושימי לב מה כתבתי..שאני לא רוצה לאבד אותה רק בגלל היופי כי היא מושלמת בכל השאר וזה אומר שהרבה יותר חשוב לי כל השאר ובגלל זה אני חושב הרבה לפני שאני מחליט!!!

אני הבנתי את המילה "דורש" כמו מדמיין / רוצה / מייחל!

כולנו חולמים שיהיה בן זוג / בת זוג מעבר לסתם אנשים..

זאת אומרת בבוטות - חתיכים/כות!

לא ככה?

במציאות היא לא מכוערת, אבל היא קצת פחות ממה שהוא ציפה וחלם, וזה מציק לו טיפה'לה!

אני יעלה פה משהו שפעם היה אצלנו אישי - אבל אני מרגישה צורך לשקף לך -

כשנפגשנו היה משהו במראה שלי שהפריע לאישי היקר, וככל שנפגשנו זה לא נעלם, אבל באיזה שהוא שלב זה התגמד. היום אנחנו נשואים באושר רב- וכהגדרתו הוא כבר התאהב בזה- ואם היה צריך לבחור מחדש היה בוחר אותי ככה- עם זה.

תעמיקו את הקשר- אל תוותר- אולי תזכה גם אתה להתאהב בה כל כך שתתאהב גם במה שנראה לך עכשיו לא צפוי/לא מתאים.

אם אתה מרגיש בנוח איתה, מחכה לפגישות משותפות ושמח בה, אני לא חושבת שאתה צריך לוותר.

לפעמים הדמיונות שלנו הם היצר הרע שמנסה לגרום לנו להפסיד את הטוב שלנו.

בהצלחה!!!

ידידי, המראה שלה מפריע לך אחרת לא היית מתלבט ושואל.

זה לא ייעלם עם השנים אלא רק יחזור שוב שוב לנקר במוחך.

תפרד ממנה לטובתך.

אם אחרי כמה פגישות, בהן הגעת למסקנה שהיא החצי השני שלך, ועדיין המראה מפריע לך, אז משהו בסיסי לא עובד כאן, ורק התייעצות עם עצמך באה כאן בחשבון. השאלה היא, אם אתה זוכר שהיא בעצם לא יפה, ומה יגידו החברים... זה, כמובן, לא חישוב.

אשר ל"אבל אפשר לסבול", נישואים לא נועדו לשאת ולסבול. ואם אתה מתחתן מתוך חישוב קר של "התאמה", לא בטוח שיש לזה עתיד.

וסתם סיפור נחמד - ספרה לי קרובה על בנה ואשתו. היא היתה תל-אביבית הוא ירושלמי. הם נפגשו לסירוגין בתל-אביב ובירושלים. ויהי היום, הבן העומד לצאת לפגישה עם הנערה, שהגיעה לירושלים, אומר לאמו - הערב אני גומר אתה... ואמא אומרת, לא בא בחשבון, היא עושה את כל הדרך לירושלים, כדי שאתה תשלח אותה בחזרה, ריקם... אתה תגמור אתה בפגישה הבאה, בתל-אביב.... והם נשואים באושר עד עצם היום הזה, וזה הרבה שנים.

רעיון ששמעתי: (ואין לי כח לציין מקורות, במחילה)

ידועה דעתו של ר' עקיבא בגמרא בעניין סיבות לגרש אשה, ש"אפילו מצא נאה ממנה - מגרשה", וכמובן יש לתמוה: על זה מגרשים?? איזו מין סיבה זו? יש דיון בסנהדרין על שובם של 12 השבטים בימות המשיח, ולשיטת ר"ע - מזעזע לחשוב על כך - עשרת השבטים לא יחזרו, כעונש על כך שהשוו מקומות בחו"ל (בגלותם בבבל) לארץ ישראל, ועל חלקם אמרו שהם אף משובחים יותר (הגמ' מדייקת זאת מפסוקים בנביאים). לומר שכוונתו של ר"ע היא כפשוטו קצת קשה. ותכל'ס, בואו נהיה אמיתיים - הניאגרה לא לוקחים את הבניאס בהליכה? האמזונס רואה את הירדן ממטר? האוורסט שמע אי פעם על החרמון? ולא התחלתי עם ניו-זילנד, בוליביה וכד'. אלא מה? לא ביופי מדובר כאן.

אם אדם מחובר באמת למשהו, הוא מוצא בו חן אישי שמדבר אליו, שהוא לא מוצא בשום מקום אחר. ובדומה, "רוצה אדם בקב שלו מבתשעה קבים של חברו", אפילו אם אותם קבים נוצצים יותר.

בעצם מה שר"ע אומר הוא, שאם ראית אשה יפה בשוק זה עוד לא נורא, זה הגיוני, אבל אם הצלחת להשוות אותה עם אשתך ולהגיע למסקנה שאשתך פחות יפה - סימן שמראש לא היה לך חיבור שלם עם אשתך, וממילא דינו של הבית להתפרק. מי שמחובר באמת לאשתו לא מסוגל לראות כזה יופי במישהי אחרת, שיאפיל על חנה של אשתו בעיניו. ובדומה, אם עשרת השבטים הצליחו לראות בארצות העמים הטמאות חן רב יותר מבא"י, כנראה שמעולם לא היו מחוברים באמת לארץ, וממילא מושג ה"חזרה" לא שייך בהם. (ובאמת, אולי הניאגרה יפים, אך לעולם לא ניתן את הבניאס שלנו תמורתו בעד שום הון שבעולם, וימתקו לנו רגבי עפר ארצנו הק' מכל חופים מוזהבים ופסגות מושלגות ונהרות תכולים). כששואל הרב אבינר מישהו איזו אשה הוא מחפש והלה עונה "יפה", הרב משיב ש"הכי יפה אי אפשר כי אני כבר התחתנתי איתה". ולמיטב זכרוני הרבנית אבינר מעולם לא השתתפה בתחרות מיס יוניברס.

לענייננו, היופי לא צריך למשוך. היא צריכה למשוך אותה. משהו בה צריך להיתפס אצלך כך שתרגיש שהיא שלך, שמכל הבנות בעולם - יפות מראה ככל שתהיינה - לאף אחת אין אותו החן שתפס אותך, שקוסם לך בה בה ורק בה. שתמיד כשתביט בה תראה אותו, ותהיה זו גומה חמודה, נמשים על האף או תלתל קופצני, או סתם העיניים הנוצצות שלה כל פעם שהיא רואה אותך.

ואת זה אתה צריך לחפש בה.

בהצלחה!

ובקרוב אצל כולנו.

פוגל!

לקחת בחשבון בשיקולים מראה חיצוני- זה משהו מאוד לא מוחצן ורדוד!

לחשוב טוב אם ללכת על זה כשאין משיכה- לא מראה כלל על חוסר בשלות!

זה משהו שבפרוש צריך לקחת בחשבון - הגבר עוד יותר מהאישה!

כל המשיבות שענו שאם יאהב אותה היא תהיה הכי יפה בעיניו בהמשך, זה יפה, אך במקורותינו מתארים את האישה ואת כח המסירות שלה ככזה גורם לה לראות בבעלה יפה גם אם לא ראתה בו יופי קודם לכן.

אצל האיש זה כבר יותר מורכב.

אישה אוהבת ומתוך כך נימשכת,

איש נימשך ומתוך כך אוהב.

נכון, אלה אמירות כלליות הטבעים השתנו, בגבר יש נשיות ובאישה גבריות,

ולכן- שגם אישה לא תתחתן עם מישהו שאינה נמשכת אליו!

אני לא מדברת על ניצוצות וכוכבים או על דמיונות של סרט הוליוודי,

אבל לזלזל בדבק שמאחד את הקשר הזה (ע"פ היהדות ) זו טעות חמורה!

משיכה צריכה להיות ברמה מסויימת.

גם התגובות כלפי האישה שספרה כאן איך היא מתביישת בבעלה מיום החתונה ועד היום זיעזעו אותי בשיפוטיות שלהם!

ייתכן מאוד שכתבה לכם את זה אישה מאוד עמוקה חכמה וצדיקה,

ולא חיצונית ורדודה כפי שתיארתם.

ולמה היא התחתנה איתו למרות שחשה בושה במחיצתו?

בדיוק בגלל תשובות כמו שניתנות כאן- שזה לא מה שחשוב ושזה יעבור...

למה היא נשארת איתו? אילו שאלות קשות לשאול- הוא אב ילדיה. לקבל החלטה של פרידה זה לא קל.

בושה להראות במחיצתו לא מראה על נתינת משקל מיותר למראה חיצוני, אלא מראה שמשהו באיך שהוא נראה לא מסתדר לה כקשור אליה! כשהיא מסתכלת עליו עובר לה בראש- "מה הקשר"? מה אנחנו עושים ביחד? זה לא רק יפה או לא יפה, זה מה שאדם משדר, ביציבה, הליכה, בדיבור ועוד...

האם הבנתי אותך נכון אפרתושי?

במסגרת עבודתי כמאמנת אני מלווה נשים רווקות נשואות ולצערי לא מעט גרושות. חלק מהגרושות הן כאלה שלא היו שלמות עם הבחירה מלכתחילה והיו מי שדאגו להשקיט את קולן הפנימי ע"י הטפת מוסר שהן חיצוניות וכו'...

ולשואל היקר- התשובה כמובן נמצאת בתוכך, ואת הבחירה בסופו של דבר אתה תצטרך לעשות.

רק תיזכור- אתה מתלבט באמיתיות. שם על המאזניים את כל המעלות מול מה שמפריע כרגע. אתה מעריך אותה באמת על דברים מסויימים וקשה לך באמת מול עניין מסויים. ואתה בסדר גמור. לא רדוד ולא- לא בשל. אתה לא מטייח כפי שחלק היו אולי בוחרים לעשות. מכיוון שאתה מעריך אותה באמת ובתמים, תזכור שבעצם, מגיע לה להינשא למישהו שחושב שהיא הכי יפה בעולם בשבילו.

תבדוק האם התמונה שציירת לעצמך היא דמיון שאינו מחוייב המציאות עוד. בסיטואציות שבהם אתה חש כלפיה משיכה, תבדוק אם יש קשר בין המראה שלה באותן סיטואציות לבין המראה שדמיינת עד היום. אם יש קשר- מהו הקשר והאם זה מספיק? ואם אין קשר- אז מה בתמונה החדשה שיש באותה סטואציה טוב לא פחות מהמראה שדמיינת? אולי הולכת ומתרקמת לה תמונה חדשה? רק אל תיקח את הזמן יותר מידי. עוד חודש ככה, אם לא מתפתח ומתחזק הניצן שהזכרת שכבר קיים לפעמים, או חלילה דועך, שחרר אותה לדרכה למי שבשבילו היא פשוט מושלמת! ולכל המשיבים-סליחה. אני רגילה דווקא להתפעל מהתשובות כאן וגם לחזק כל פעם מספר תגובות מקצועיות שלכם. ואילו הפעם עניתי שלא כהרגלי - מחילה, אך הזדעקתי. אל תקלו ראש בנושא הזה בבואכם לקבל את אחת ההחלטות בה' הידיעה , של חייכם! בהצלחה.

נ.ב- לאלה שכותבים תשובות על אסונות אפשריים בעתיד שיישנו את כל המראה וכו' וגם לאלה שלא עלינו עוברים נסיונות קשים בפועל, כמו עקיבא שיהי רצון שבקרוב ישמע בשורות טובות של התאוששות מלאה של אישתו- לקבלת החלטות לא נגשים ממקום כזה. כדי לקבל החלטה בריאה ושקולה, לא "נעזרים" בכלי הדמיון לגבי מה אולי יהיה פעם, ולא במידת הפחד. לא בוחרים בחירות של חיים בריאים ותקינים מתוך תסריטים אפשריים של יציאה מהסדר הרגיל.

אני מרגישה הבחורה הכי חיצונית בעולם.

מראה חיצוני הוא דבר חשוב. מאד. לא הרוב, לא הכל, אבל חשוב. בסיסי.

לי קשה להבין איך אפשר להנשא למי שלא יפה בעיניך. הכי יפה בעיניך.

ב"ה

אפשר גם יותר אם קשה ב-2 חח

אחותי הצדיקה נוהגת לצטט את הבדיחה-

ישנם שלושה סוגי אנשים: אלו שיודעים לספור- ואלו שלא.

אל תוותר עליה!!

היא מדהימה וטוב לך איתה!

ואל תוותר על הבירור- בעדינות... על מתי ואיך היא כן יפה בעיניך!

יופי זה לא הכל בנישואין- אבל זה גם משו.. א"א לבטל לחלוטין את המקום של זה כי יש דברים יותר עקרוניים...

אם תתחתן איתה ואחרי זמן תראה (בטעות אבל זה קורה לכולם) בחורה יפה יותר. ותעבור לך מחשבה בראש "הבחורה הזאת נראית יותר יפה מאישתי" אזי אתה בבעיה די חמורה

כי לדעתי אדם צריך לחיות בהרגשה שאישתו " הכי " מכולם גם ביופי גם בהכל!

תחשוב טוב על הדברים (ואל תתיחס לכל המגיבות שכותבות שצריך להמשיך ודי למבין.

ד"א שמעתי את זה מרב1

תמיד תהיה מישהי יותר יפה. אם לא מיד אז אחרי 5 שנים. זה לא הענין בכלל.

פעם התייעצתי עם מישהי והיא ספרה לי שבעלה אמר לה פעם משפט גאוני:

'יש יפות ממך, ויש חכמות ממך.

אבל אני בחרתי אותך!'

תסלחו לי שאני הולך להשתמש במילים קצת בוטות:

אם אני בוחר מוצר שלהכנתו הוקדשה רבע מאה - דעות, מחשבות, אישיות שלמה, אני לא אחליף אותו בגלל שראיתי משהו טיפה יותר יפה שאין לי מושג מהו באמת!!!

ב"ה

אתם קצת חיים בסרט..באמת נראה לכם שכל אחד חושב שאשתו הכי יפה בעולם? אם כן, אז הוא עובד על עצמו...אבל מה שכן צריך להיות, זה שהאדם ידע שיש הרבה יותר יפות, אבל בשבילו היא האחת תהיה איך שתהיה.. הוא אוהב א-ו-ת-ה ורק א-ו-ת-ה....אותה זה לאו דווקא היופי שלה, אותה זה אותה!! אני לא כזה יודע איך להגדיר "אותה" אבל זה פשוט מה שקורה יש משיכה לבבית ופנימית וזהו!!!!!! ואם ככה הוא חי, אז לא אכפת לו שיהיו יותר יפות, כי הוא אוהב אותה וזהו!!!! בקיצור אנשים, תודה רבה לכולכם, נרה לי שאני ימשיך עם הקשר, ובע"ה תראו פה שרשור בסגנון " זוכרים את השרשור...אז התארסנו" חחח...תודה רבה רבה!!!

כן! כל איש נורמאלי בעמ"י חושב שאשתו הכי יפה בכל העולם! ואין יפה בעיניו ממנה!

וחלק מאותו יופי הוא- בגלל שהוא אוהב את האישיות שלה- הוא אוהב את המראה שלה!

(ד.א. שמירת העיניים- זה נכון גם אחרי החתונה... אז לא- הוא לא רואה נשים יותר יפות!)

מברכת אותך שתזכה באמת לבנות ביניים עדי עד עם האישה אשר חפצה נפשך.

לבכות על הגזרה האיומה של בליינד-דייטים, וגם לחשוב שאחרי החתונה הבעל לא יראה נשים יפות יותר -

באותה נשימה!!!!!

מי שמתרגל לחפש את השידוך ברחוב - או במפגשי פורום, למשל - אין מצב שהוא יגמל מזה אחרי

החתונה!!!!!

למה אחרי גיל 20 'תיפח עצמו של זה'? חשבתם על זה פעם?

כי אחרי שהיצה"ר נכנס - קשה מאוד מאוד מאוד להוציא אותו!!!!

אממה?

כמו שכתבתי למעלה - לא הכי חכמה, ולא הכי יפה,

אבל אותך רציתי ובחרתי.

לה"ו

אבל נכון...

הרשב"ם תירגם - ועיני לאה רכות, שהן היו ירוקות, האידיאל של הרשב"ם היה - בלונדינית עם עינים ירוקות, ואולי גם כחולות...

בס"ד

אתה צריך למצוא את החן שבפניה או השיער או כל דבר אחר. יש עוד סוג של חן והוא חן מיוחד יותר, את החן הזה באדם/אישה צריך כל אחד לתפוס בעצמו..(ואני מתכוונת שזה לא חייב להיות קל או מי'ידי תמיד, זה יכול להיות אבל לא מחי'יב.) יש גם סוג של אנשים שהם אולי יפים ומקסימים אבל אתה לא מרגיש מחובר, אולי לא מתאים ואולי חושד בכלל שמדובר בזיוף כלשהו..(החיוך לא אמיתי אולי, מזויף. מן סוג כזה שאתה יודע שבא לא בכלל לו לחי'יך והוא עושה את זה בלית-ברירה..אבל זה לא מחי'יב על כל מי שיפה או מקסים.)

אגב-

..."שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תיתהלל"...

אתה יכול לקחת את זה בכל מובן אחר, אבל זה המובן שאני לקחתי- יש כאלה שהרגשות, המעשים, הסגנון וכו' עושים את ההבדל בחן של האיש/ה. ( יש סיפור אחד באנשים מספרים על עצמם כלשהו על אישה שאחד הציל אותה כשהיא הי'יתה ילדה ואחרי כמה שנים היא פגשה אותו בלי לדעת שזה הוא והיא נורא אהבה אותו אבל הי'יתה לו צלקת על הפנים שנורא הפריעה לה ואז היא התקשרה לשדכנית והן דיברו כמה זמן והשדכנית אמרה לה לברר למה יש לו צלקת והתברר לאישה שזה הנער שהציל אותה ואז פיתאום היא אהבה אותו עם הצלקת, פתאום לא הפריע לה. משו' כזה).

אגב-

אמרת שאלירז הביע/ה

אני לא מחי'יבת את זה עלי'יך אבל כדאי לך לחשוב על זה (לא דווקא על הסיפור, בכללי. חוץ מיזה אני מי'ידעת אותך שאני לא מדברת מנסיון או משהו כזה, פשוט הבעתי את הדיעה שלי..)

אגב-

יש לך חברים (מהישיבה או משהו..) שאתה אוהב והם לא הכי יפים?

נגיד שגילית שהי'יתה מישהי שהתלבטה על אחד מהם בגלל יופי שלא התאים לה כל-כך ובסוף לא רצתה אותו אתה הי'ית חושב שהיא נורא מפסידה בגלל שבכל השאר זה הי'ה הולך טוב מאוד והי'ית מיצטער עלי'ה ועל החבר, נכון?

אז מה תחשוב חבירה טובה של הבחורה הזאתיאם תדחה אותה בגלל זה?!

(אל תיקח את זה בתור ביקורת, קח את זה בתור דיעה ששיתפתי אותה בך, זה הכל..) 

אגב-

אמרת שאלירז הביע/ה אותך במדויק. שפשוט י'יחלת לעצמך משהו מעל, מעבר למציאות של ימינו (התכוונתי שבחי'ים לא שמעתי שהתאימה בדיוק לבעלה-יופי,אופי וכו'..)

בכל מקרה קח את זה בתור דיעה אישית 'קטנה' ממישהי שקטנה ממך בהרבה יחסית..

בהצלחה!!

י'הי רצון שתיבחר בטוב ביותר בשבילך!!..

מלכת היופי מתחלפת כל שנה

אבל אישתי אף פעם לא התמודדה

לא משום שאינה יפה

אלא שכל השאר מכוערות לעומתה

תחרות זו נועדה ליופי זמני

אך לא לאישתי שיופיה תמידי

וככל שאני יותר עם אישתי

אני מבין כמה יופיה אמיתי

גם אף פעם לא הסתכלתי על אחרת

כי יש לי אישה לתפארת

*אין לראות בנ"ל המלצה לשום דבר

ואין המערכת אחראית כל כל נזק שיגרם משימוש לא נכון.

*אין לראות מן הנ"ל שיש לי אישה. כך שאני עדיין מחפש.

אם היא לא כל כך נאה, יתכן שתתרגל לתוכן שלה ומשך הזמן החיצוניות פחות תטריד אותך.

אם החיצוניות דוחה אותך (שמנה מאד, שעירה מאד, קול צורמני, גבוהה מדי לבחורה)- תשכח ממנה. יהיה לך קשה לאהוב אשה שלא תהיה לך משיכה כימית אליה, אלא דחיה.

אם זה משהו שהיא יכולה לשנות (תסרוקת, לרדת מעט במשקל, למרוט גבות, לעבור ישור שיניים או כתרים בפה)- ניחא. היא תעשה זאת בהמשך עבורך בע"ה. אבל אם זה לא תלוי בה ודבר שאינה יכולה לשנות, זה ישאר כך.

(עצה מפי אשה נשואה בעלת ניסיון רב של דייטים...)

תספר לה על זה ותראה שללא היסוס היא תפתור לך את הבעיה בצורה כזאת שלא תהיה לך שום סיבה לדאוג בקשר למראה שלה. היא תוודא שלא תתקל במראה שלה... רק שהיא בטח גם נורא תפגע, תאדים, ותבכה- גם אם לא לעיניך. אה, כן, וגם יכול להיות שהיא גם תתן הרצאה קטנה בקול ואולי ייאמרו גם דברים שלא תאהב לשמוע על עצמך...

אם לא הולך, אז לא הולך. וזה הדדי- איזו אשה תהיה 'בסדר' עם זה שבעלה או בעלה לעתיד חושב ש'אפשר לסבול' את המראה שלה?????? אתה חושב שהיא תיקח את זה ברוח טובה ותחשוב שאתה כזה צדיק שאתה מסוגל לסבול את המראה שלה?????? 

תשחרר אותה, מסכנה, לפני שיהיו לה טראומה ותסביכים. 

ולמה אתה חושב שהיא הכי מתאימה לך אם היא לא ממש מוצאת חן בעיניך ואתה לא נמשך אליה? תחשוב על זה...

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !