קצת מדאיג אותי..
נעשה סקר בישיבה אודות צפייה באינטרנט. האמת שלא הייתי אמור לדעת על הסקר. אבל הראו לי את הנתונים של הסקר הזה, בגלל המצב העגום.
התוצאות היו מאוד מכאיבות. והיה לי צער גדול מכך.
חשבתי שלה' יתברך אין הרבה פינות חמד בעולמו. ויש הרבה עוברי רצונו במזיד באונס ובשוגג. ואין הרבה שחורטים על דגלם לעשות את רצונו בלבב שלם. ואם במקום שחורט על דגלו לעשות רצון ה' במובן השלם של המילה, אם זה המצב בכזה מקום. כמה צער יש לה' יתברך, שככה לו בעולמו.
אני מאמין באמונה שלמה, שכל דבר אפשר לתקן. ואני מאמין באמונה שלמה בתשובה. וביכולת של ציבור להתחזק בלעשות את הטוב. וברור שכולם רוצים להתחזק, וכולם רוצים לעשות דברים טובים, ולא דברים רעים חלילה. אלא שלצערנו הרב, יש כוח היצר, שהוא כוח גדול, ויש התעייה גדולה, והיצר קיבל כ"כ הרבה כוח, דווקא לפני ביאת משיח צדקנו. ולכן צריך לחשוב איך מתחזקים, כדי שנהיה טהורים, קדושים וזכים. ואנחנו מאוחדים לעשות את רצון ה' בפועל.
אני יוצא מנוקדת הנחה כזאת, וכל השאלה היא איך מתחזקים.
אני רוצה להתחיל מן החוץ אל הפנים. קודם כל מה צריך לעשות, ואח"כ היכן הלב צריך להיות.
באופן מעשי, למרות שמצד האמת, היה צריך ללכת קודם אל הלב. כמו שכותב רבנו יונה, שאדם שרוצה לתקן, קודם ייתקן, ואח"כ ילך אל הלב. אני חושב שדבר ראשון, חייב להיות מאוד ברור, שלא שייך שיהיה לאדם אפשרות שיהיה לאדם נגישות זמינה לדברים הכי גרועים בעולם.
לא שייך בחפצא, שדבר שכותבים עליו חידושי תורה, ובלחיצת כפתור ניתן לראות שם זוועות עולם. אני חושב שמה שאמרתי לגבי הנושא הזה, אינני חושב שזה רק למי שפוסק לפי הרב טל.
אני אומר חד משמעית, שאסור בשום פנים ואופן שיהיה לאדם אפשרות שיהיה יכול להגיע לדברים אסורים דרך האינטרנט. ומי שלא יכול בלי זה, הוא צריך לקבל הסכמה לכך לפחות מחבר שלו. ולכן האינטרנט צריך להיות שמור, ולא מחובר לקטע האלחוטי.
אם הוא לא שמור, אז הוא לא שמור, ואם הוא אלחוטי, אז זה כמו אדם ששם פלדלת, אבל אין לו קירות.
ולכן צריך 2 דברים הכרחיים באינטרנט:
א. אינטרנט שמור.
ב. לבטל את הרשת אלחוטית.
אני מבטיח לכל אחד כאן, שהרב אלישיב והרב עובדיה יוסף, והרב עמאר והרב אשר וייס לא מקילים יותר ממני. ולכן אין זה קשור למי שפוסק לפי המשנ"ב. הדברים פשוטים לחלוטין.
ופוק חזי, שהתוצאות מדברות בעד עצמם. אין זה דין מיוחד שאני פוסק אותו, אלא זה דברים פשוטים בתכלית המציאות, שזה איסור גמור.
לא צריך בשביל זה תקנה. זה איסור הלכתי גמור. "לא תביא תועבה אל ביתך". כולל תועבה וירטואלית. זה דבר הכי גרוע. ואין בזה מעלויותא.
מי שיודע על פוסק גדול, שסובר אחרת - שיבוא ויגיד לי. אינני יודע מה יגידו כל הרבנים האחרים. אני מניח שמה שאני אומר, זה מקובל על הרב ליאור, והרב אריאל, והרב זלמן מלמד.
אבל אם מישהו יש לו היתר אחר, אשמח שיגיד לי.
גם לראות דברים של חצי שיעור של דברים לא צנועים, זה אסור באותה מידה. ולכן אני חושב שלא ניתן לשחק עם זה מבחינה הלכתית.
יש מקום לדון כשיש צורך מסוים, ולדעתי, באופן כללי, מי שיש לו אפשרות לגלוש בשמור, או אולי "מוגן בריבוע" זה נותן פתרונות לרובא דרובא דאינשי. ולכן מי שיש לו צורך מיוחד, יש פתרון מסוים בכך. ואז כמו באיסור ייחוד צריך לשמור אחד עם חבירו.
כל זה כדי שלא נגיע חלילה ב"גלישה" תרתי משמע.
אני רוצה שזה יהיה חוק בל יעבור. זה יותר חמור פי מילארד מלעשות "קידוש שלא במקום סעודה".
הנקודה השנייה, שהיא הלב של הדברים.
אינני רואה אפשרות שאדם יוכל להתקדש בקדושת התורה, להתקרב אל ה' יתברך, לעבוד את עבודת המידות שלו. זה לא שייך יחד עם דברים אסורים. צריך להבין את זה. אין דבר כזה תועבות עם התורה. "אלוקיהם של אלו שונא זימה". אדם שרוצה לקנות תורה באמת, לא יכול להתעסק עם דברים כאלו חלילה. אין זה הולך ביחד. אני אומר זאת לא מצד "מוסר", אלא מצד מציאות פשוטה. כיוון שכל אחד רוצה תורה ומשקיע בזה זמן ואנרגייה. זה לא שייך יחד עם תורה. אם אנו רוצים תורה, לא שייך לראות דברים אסורים. זה פוגע בנו באופן הכי ישר.
אין זה רק שיש בכך איסור פשוט, אלא זה ממש ההפך ממה שאנו כל הזמן רוצים. היצר באותו רגע משכיח מאתנו באותו רגע מה אנו רוצים באמת.
צריך להיות מאוד ברור לנו הדברים הללו. יש איזה שהוא נקודה שצריך להתעורר אליה. הרבה פעמים יש קלאץ' רוחני (הבדלה בין המנוע לגלגלים). הקלאץ' הרוחני מונע את הקשר בין התורה שאדם לומד לנפש שלו.
כמו אדם שהולך לקניות וקונה וקונה כמויות אדירות, ולא מבין מדוע משום מה, החשבון בנק של נמצא במינוס. זאת אומרת, הרבה פעמים אנשים חושבים שאין קשר בין מה שהם עושים לבין התוצאות של המעשים שלהם. וכן לגבי העבירות בנושאים הללו, אדם צריך לדעת שכשהוא פוגם בקדושת המחשבה, וקדושת הברית זה משפיע באופן ישיר על לימוד התורה של האדם. השכינה לא יכולה לשרות על אדם שהוא טמא. וזאת נקודה שחייבת להיות לנו ברורה.
נקודה נוספת, שחשוב שנדע.
אנשים לא מאמינים בכך שהם יכולים בחסדי ה' לגבור על היצר שלהם. ברור להם שהכול עניין של זמן, וכל השאלה היא כמה זמן אני אחזיק מעמד. לפעמים אדם אומר, עדיף כבר שאני אהיה אחרי הנפילה, למה למשוך את הזמן, והוא נופל מייד. יש אנשים שברור להם שהם ייפלו. האדם חושב שאם כול האדם נופל במשהו, אז גם הוא בטוח ייפול בכך. וזה שקר גמור כמובן.
אדם חושב שאם העולם רודף אחרי זה כול הזמן, כנראה שיש בכך אמת מסוימת. והוא מרגיש שיש בכך איזה נקודה רצינית. ובגלל שזה מקבל עוצמה אדירה בעולם. ויש שקר כזה שאומר שיש כאן משהו אמיתי. ואם כן, אני רוצה את המשהו הזה.
זה כמו שר' נחמן כותב בשיחות הר"ן, שאדם שרץ עם ידיים סגורות, וכולם רוצים לראות אחרי מה הוא רץ, שבטח יש משהו בתוך היד שלו. וכולם רצים ורצים, ובסופו של דבר הוא פותח את היד ומראה לעולם שאין לו כלום ביד.
זה שיגעון עולמי נוראי. יש משחק עולמי "האח הגדול". כול העולם משוגע לחלוטין, ואחוזיי צפייה הגבוהים ביותר. אין שם כלום, ושום דבר. אין שם אנשים חכמים. אלא שום דבר יש שם, פשוט יושבים שם אנשים ונמצאים בתוך בית, ולא עושים כלום. מליוני בני אדם רואים זאת. אחת הסיבות לכך היא כדי שנדע שהעולם משוגע למרות שהוא לא חושב שהוא משוגע. אבל מי שבחוץ הוא מבין שזה פשוט שיגוע אחד גדול.
וכן אנחנו יכולים ללמוד מכך שגם אנחנו משוגעים, שעצם העיסוק הכללי במשהו, זה מסעיר את כול העולם. אותו יצר הרע שיש שם, יש גם בליבנו. כולם חושבים שיש שם משהו אבל בעצם זה כלום. וכן דרכו של יצר הרע, שהכול דימיון אחד גדול. יש איזה נקודה קטנה של מתיקות. יש כפית סוכר ליצר הרע, אבל כל השאר זה ניפוח אחד גדול. וכדי להבדיל בין הכפית סוכר, לבין כל השאר זה נקודה מאוד חשובה.
אנשים יש להם נהנתנות עוצמתית, שלכן האדם נופל בה.
אחת הסיבות שאדם שעבר עבירה נעשית לו היתר, היא משום שאדם מאבד את האימון שיש לו לעמוד בכך. ברגע שאדם נפל פעם אחת, הוא אומר אין לי סיכוי, ויש לו ייאוש פנימי מכך.
דברנו רק קצת בתעלוליו של יצר הרע, אבל כל אחד מאיתנו צריך לדעת את השקר שיש בכך.
אני רוצה להזכיר את דברי החזו"א: אם אדם יגע בתורה אליבא דהלכתא, כשכול העניין שלו זה לעשות רצון בצורה יותר מדויקת ויותר נכונה, הוא לומד הלכה ופוסקים, וכל הזמן שואל את עצמו איך הוא עושה את רצון ה' בצורה הטובה ביותר, וזה הדבר שתופס לו את הנפח של המחשבות – המנגנון של הרגישות מה רצון ה', עובד חזק אצלו. והוא הרבה יותר ניזהר בכך.
אדם שמרגיל את עצמו כל הזמן לברר את רצון ה', וכול מעשיו יהיו טובים לפני ה'. מייד אדם מרגיש שלא שייך שיעשה דבר שה' לא רוצה. וזה נקודה שהיא צריכה הרבה חיזוק. ויש חשיבות להשריש אותה כל הזמן, להיכנע לפני ה' יתברך, לעשות את רצונו.
דברתי בפעם הקודמת, על כך ש"יגיעת שניהם משכחת עוון". אדם צריך להיות יגע בתורה. אדם שהוא משעומם, זה ביצה. היתושים מתחילים להגיע. אדם שיש לו כול הזמן תוכניות. ויש לו מטרות בעבודת ה'. כל תפילה זה עבודה. כל לימוד זה קרב. וכול הזמן הוא מתייגע ועמל לעשות רצון ה' ובלימוד התורה, אין לו זמן להתעסק עם דברים אחרים. נגמר לו היום באפיסת כוחות. זה מצב שאנו צריכים להביא את עצמנו אליו. עבודה אינטנסיבית היא עבודה שהיא כול היום. אדם צריך לעשות עבודות שאדם כל הזמן מתאמץ בהם כל הזמן.
אין זה רק שיגיעת שניהם משכחת עוון, אלא השאלה הגדולה בסופו של דבר היא, מה חשוב לך בחיים. זאת השאלה החשובה ביותר. מה הכי חשוב לך בחיים. אם חשוב לי קצת זה וקצת זה. אז אתה יכול ליפול בהרבה דברים. "וגם וגם וגם וגם ... חרבונא". הבעש"ט כותב שאדם צריך שיהיה ממוקד ברצון ה'. אם אדם רוצה להתקרב אל ה' יתברך והאדם רוצה לעלות, אז הוא לא נופל והוא לא מתבלבל בדרך.
כשהנקודה הזאת ברורה כל הכוחות משועבדים לדבר הזה. לפזר כוחות לכל מיני מקומות, זה הנקודה של פגם הברית. אם אדם רק אחרי ה' יתברך, וזה מה שחשוב לו, וזה מה שהוא רוצה, בשביל זה הוא לומד, בשביל זה הוא עובד, בשביל זה הוא מתפלל – זה לא שאין לו זמן, אלא שאין לו רצון לכך כלל. העניין הוא שאין לו רצון למשהו אחר. זה לא מעניין אותו כלל.
זה כלום ליד מה שהוא רוצה. ויש כאן נקודה שצריך להגיע אליה. שאדם רוצה להתקרב אל ה'. כל העניין שלנו זה לעשות רצון ה'. וממילא הכול נראה אחרת. ולכן חשוב לו התורה, וחשוב לו כל פרט בתורה ובעבודת ה'. ודברים אחרים נראים לו באמת טפלים. כמו שאנו מסתכלים על ה"אח הגדול" הטפשי הזה. (מי צריך את השטות הזאת? אם יש דברים אחרים שמעניינים אותך, זה לא מעניין אותך בכלל!)
פשוט לא מעניין אותנו דברים אחרים. צריך לחזק מאוד את הכיסופים לעשות רצון ה', ולהקרב אל ה' כמה שיותר בתורה, תפילה, ועבודת ה'.
אני מקווה שהדברים המעטים הללו קצת יחזקו אותנו בעניינים הללו. ואני מבקש שמי שיש לו שאלות, שיפנה אליי. אני חושב שרוב הדברים נוגעים לכולם. ואנסה להתייחס בפעמים הבאות.
. למה נראה לי הבנות או ישנות בין כה וכה בבית - ואם הן כבר באות לבית הכנסת, זה (רק?) נראה שהם מזה מתפללות בדבקות...
)
