בהודיה לו יתברך!
השבוע הייתי בחתונה של חברתי ב"ה!
ומכיון שחברתי(אחרת)ואנוכי "פתחנו את האולם" 
-החלטתי לאסוף מזכרות קטנות מהמקום היפיפה שישאר איתי לנצח...בעז"ה!
והנה אחד מהם לפניכם: "כשמחך ייצירך בגן עדן מקדם"
מקווה שתהנו
ואם מבקרה תרצו עוד... אני מוכנה לעלותם-בלנ"ד
לילה טוב וחודש מבורך!
ובקרוב אצל כולם!!
בעזה"י.. בקרוב אצל כ~ו~ל~ם ! ראשך לאריות... בעזרתו יתברך!
אכן התמונה משרה אווירה משמחת ונעימה.
כמו שכן הכותרת הייתה צריכה להיות: "-משמחה לשמחה=)" שבעזר ד' נשמע פה על עוד שמחות=) אך בלי להלחיץ.
- אהבתי איך שהשיחה התפתחה... והחלטתי להביא לכן תמונה נוספת יפיפיה לא פחות! בעלת אופקים רחבים יותר... 
בעזרתו!
פשוט כל הבנות "התפנלו" על השרשור זה משום מה?!?
(
)
יש לי עוד תמונה, שאני מתלבטת עם להעלות אותה...
היא יותר מתאימה. ותוקדש גם לבנות!!!
בנות מה אתן אומרות?! בנים גם אתם יכולים להביע דעה!!!
אור77בעזרתו יתברך!
לבנות!!!
אך מכיוון שאור77 בקשה כל-כך יפה... היא מוקדשת לך מותק
אינשלה שתזכי בקרוב!!!
מכיון שאני לא אוהבת לקפח, עלומתיי זה בשבילכן: מוקדש אישית לכל אחת ואחת|כמובן!!| יאאלה בקרוב!!
בנים!! אותכם לא שחכתי...ויש לי גם תמונה תפורה עילכם, רוצים?!?(נראה לי יסקלו אותי עוד רגע...איזה מתח הבאתי)
בעזרתו יתברך!
מצטערת אם זה עקץ או פגע מבקשת את סילחתך.
זו כלל לא הייתה כוונתי אלה להשרות שמחה
כמו שאומרת בפרוש הכותרת.
לדעתי הכל זה ענין של הסתכלות.
ואספר סיפור שהייה: באותה חתונה המוצגת כאן, לאחר החופה שכולן הלכו לברך את הזוג אני וחברותי עמדנו על המדרגות בצד, כולן היו עדיין בהתרגשות.. ואני מצאתי לנכון לפנות את כל אחת ואחת בברכה בקרוב אצלך. וכשההתרגשות התפוגגה, נצאתי שדממה כבדה מתקרבת... עמדתי אז על הבמה תחת החופה ועיניי קלטו את המחזה של כל הכלל ברחבה אז הוצאתי מפי את המשפט: "הכל נראה כל-כך יפה מפה! איזה שווה לעמוד כאן." עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן
וכל החבורתי צחקקו להן.
לדעתי הכל תולי איך אתה לוקח את הדברים ואיך בוחרים להתמודד עם כל מצב.
אז האחל לך רק טוב ובעז"ה בשמחה שלך!!! ושוב סליחה.
אור77אור77 הם רצו לחיות
יום יפיפה קידם את פניהם.
אימא טפחה בחדווה על תינוקה.
אחרת התחילה יום עבודה.
והשלישי כמעט ונהיה לסבא.
כמו בכל יום שמתחיל
אך לא יודעים, איך הוא יגמר.
היום הזה היה, היום המכריע.
מי לחיים ומי למוות.
עוד לא זכו להעמדת מצבה
וכבר נהפכו לגיבורים, למקריבים
לדמויות נערצות.
הם לא רצו להקריב ולא להיהפך לגיבורים
בוודאי לא לנערצים.
הם רצו להמשיך לחיות ולהיות.
להתרגש ולבכות.
להתמיד ולנצח.
לעבוד ולהתעייף.
לגדול ולמות.
תינוקת קטנטנה ומסביבה המולה.
לא תזכה לפניה של מולידה.
לקולה של אם אהובה.
לליטופה של יד חמה.
את פניה לא ראו- סגי נהור הינם.
והיא, אור הביאה לליבם.
הם ימשיכו לחכות ולקוות.
אבל היא כבר רק זיכרון.
הוא התכונן חקר בדק ושאל-
איך מתנהגים כסבא.
כבר כחודש לפני.. פרפרי סבא נולד
פיעמו בליבו, לראות כבר ולהחזיק את נכדו.
חלומותיהם, תקוותיהם, ורצונותיהם.
יישארו בגדר חלום- חלום בלהות
אי שם במרומים הם בטח מחייכים.
מוקפים במלאכים, מגחכים עלינו הקטנים.
אנו ליד אלוקים- בטח אומרים.
לא כאב, לא דמעות הם חשים.
מיד לגן עדן נכנסים, על קידוש ה' הם מתו
אומר הפקיד, מקום שמור לקדושים.
שלשה אנשים.
אימא.
אישה.
סבא.
שלשה אנשים שהתחילו יום שלא הסתיים.
כל הזכויות שמורות.
אור77שיהיה קצת מעניין- מה אתם חושבים ..מהו הקשר בין חטאו של יפתח- הקרבת ביתו
מן ההפטרה (שופטים יא)
ַר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר: אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, בְּיָדִי. לא וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, מִבְּנֵי עַמּוֹן--וְהָיָה, לַיהוָה, וְהַעֲלִיתִיהוּ, עֹלָה"
"וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה, אֶל-בֵּיתוֹ, וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת: וְרַק הִיא יְחִידָה, אֵין-לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ-בַת. לה וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי, וְאַתְּ, הָיִית בְּעֹכְרָי; וְאָנֹכִי, פָּצִיתִי פִי אֶל-יְהוָה, וְלֹא אוּכַל, לָשׁוּב. לו וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אָבִי פָּצִיתָה אֶת-פִּיךָ אֶל-יְהוָה--עֲשֵׂה לִי, כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ: אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ יְהוָה נְקָמוֹת, מֵאֹיְבֶיךָ--מִבְּנֵי עַמּוֹן. לז וַתֹּאמֶר, אֶל-אָבִיהָ, יֵעָשֶׂה לִּי, הַדָּבָר הַזֶּה: הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל-הֶהָרִים, וְאֶבְכֶּה עַל-בְּתוּלַי, אָנֹכִי ורעיתי (וְרֵעוֹתָי). לח וַיֹּאמֶר לֵכִי, וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים; וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ, וַתֵּבְךְּ עַל-בְּתוּלֶיהָ עַל-הֶהָרִים. לט וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים, וַתָּשָׁב אֶל-אָבִיהָ, וַיַּעַשׂ לָהּ, אֶת-נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר; וְהִיא לֹא-יָדְעָה אִישׁ, וַתְּהִי-חֹק בְּיִשְׂרָאֵל. מ מִיָּמִים יָמִימָה, תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, לְתַנּוֹת, לְבַת-יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי--אַרְבַּעַת יָמִים, בַּשָּׁנָה"
ולעונשם של יפתח ופנחס (מדרש רבה, חיי שרה)
"ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו?...
אלא פנחס אמר: הוא צריך לי ואני אלך אצלו?!
ויפתח אמר: אני ראש קציני ישראל, ואני הולך לי אצל פנחס?!
בין דין לדין, אבדה הנערה ההיא.
הדא דברייתא אמרה: בין חייתא למחבלתא, אזל ברא דעלובתא, ושניהם נענשו בדמיה של נערה.
יפתח מת בנשילת אברים, בכל מקום שהיה הולך בו, היה אבר נישול הימנו והיו קוברין אותו שם, הה"ד (שם יב): וימת יפתח ויקבר בערי גלעד. בעיר גלעד לא נאמר אלא בערי גלעד.
פנחס, נטלה ממנו רוח הקדש, הה"ד (ד"ה א ט): פנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם, הוא נגיד עליהם אין כתיב כאן אלא נגיד היה. לפנים, ה' עמו:"
- אני חשבתי שאולי זה קשור לעניין למה שהפסוקים מדגישים בסוף
שהיא "תבכה על בתוליה" "ואיש לא ידעה"
כלומר הוא גרם לה לא להנישא להביא ילדים ולכן
כל הממעט פו"ר כאילו שופך דמים .. ופנחס באודן רוח הקודש
כי רוח הקודש זה שלמות וללא נישואין אין אדם שלם..
מה לדעתם הקשר ?
) לא חייבים להגיב, אבל אשמח לדעת עם מישהו מזדהה, ואם יש הערות מחכימות.בס''ד
אם יש כאן מישהו/מישהי שמבינה טיפה בענייני אינטרנט-נא לשלוח מסר..
צריכה עזרה בבקשה.
תקשיבו .
ב"ה ה' זיכה אותי לעסוק בשידוכים.
והיום היתרחב משמעותית יש לי מאגר גדול של בחורים ובחורות בגילאים שונים בסגנונות שונים..
בקיצור אתם מוזמנים בשמחה לכתוב לי לדבר איתי בכיף...נשמע\נקרא מה אתם מחפשים ובעז"ה נתאים...
"פיתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לך פתח כפיתחו של אולם.."{אולם חתונות אז יאללה...}
אלעדאור77אור77סליחה אם פגעתי.
התכוונתי שכשקראתי הייתה לי תחושה שמה שבראש של הבחור בסיפור, זה להביט במה שהוא רואה ושנדמה היה שזה די שיתק אותו. בגלל זה כתבתי מה שכתבתי.
זה שאני אולי "חולנית " מבחינה אחרת, זה לא קשור
ט') לכל מי שזקוק לזה - וגם למי שלא עוד יום אחב בלבד... איך שטסה לה השנה...בס''ד
נרגשת אנוכי לקראת בוא חגיגת ה''חינה'' המסורתית הקרבה על חברתי הטובה..
כולי ציפיה
כולי התרגשות
כולי שמחה
ברוך ה'
אבל....
מישהו יואיל בטובו להסביר לי מה עושים בטקס המרוקאי החשוב מלבד למרוח חומר כתום הנשאר דבוק לידי עד לדת בנם הבכור של הזוג הצעיר שעתיד להינשא בקרוב?
אשמח לשמוע קצת מהנעשה בטקס......
אה....וגם...
האם חברות הכלה חייבות ללבוש את הבגדים היפיפיים הללו שנתפרו בבוכרה או השד יודע איפה?
עמית-טליהכפרגניסטיתאלעדאור77
ט'פרק 1: הפגישה
היא נעה אנה ואנה, לא יודעת את נפשה מרוב להיטות
היא ראתה אותו זו הפעם הראשונה אך חששה שזו תהיה האחרונה.
מילותיה נעתקו ברחו והתעופפו, היא ידעה זה הוא.
מחרך הוילון האדום שאבא קנה לאימא לכבוד יום ההולדות ה- 60 היא הציצה, הציצה ונפגעה.
אבא אמר עוד כמה מילים - מילים של שלום ונעימות, מילים של נימוסים.
היא שמעה את אביה אומר:
- "דיברתי מספיק, אתה בטח רוצה לפגוש את ביתי",
- "כן בהחלט אשמח מאוד" ענה הבחור.
ליבה כמעט ויוצא מגבולותיו הפיזיות, הנה הגיע הרגע לו חיכתה שנים רבות.
בצעדים קלילים שנדמה היו לה ככבדים, היא נגישה אל מרכז החדר,
מחייכת קמעה בעיקר נבוכה גם אם יודעת היא מה להגיד אין הוא יוצא מפיה.
רוצה לשבת אך קפואה במקומה.
- "את רוצה שנחליף מקום?", שאל בביטחון.
- "לא זה בסדר, סליחה לרגע חלמתי".
מתח רב שרר באוויר כמעט ויכלו לשמוע את הרדיו הישיש של הזקן מהבניין השכן.
מקפיד הוא לשמור על שלוות השכנים, את הרדיו שם על הווליום הכי נמוך ומצמידו אל אזנו.
עדין שקט, מה עושים חשבה לעצמה, אני כ"כ רוצה אבל לא יכולה לומר מילה.
מקובע במה שלמד מהחיים, הנימוסים הם הבסיס לחיים שלווים, אחכה עד שהבחורה תתחיל לדבר גם אם יש לי מה לומר.
בזווית עינו הבחין שפניה כלפי החלון, זאת ההזמנות שלי אמר לעצמו, הוא בחן את צלליתה, אכן בחורה נעימה עדינותה ניכרת בתנועות גופה, אמנם לא פגשתי הרבה לפניה אבל בה יש משהו מיוחד.
אבל למה היא לא מדברת למה היא שותקת, האם משהו בי לא מוצא חן בענייה, אולי זה הגובה שמפריע לה, כן אני זוכר את אימא אומרת "שמוליק אתה בחור מוכשר נאה אבל הגובה שלך מהווה בעיה, אני אומרת זאת לא כדי לפגוע אלא כדי להכין אותך, תדע זה יכול לקרות שיורידו אותך בגלל הגובה תהיה חזק".
הוא זוכר זאת היטב, הוא לא שכח. שמוליק לקח את עצת אמו וידע לזכור ולשנן לעצמו את תכונותיו האישיות הטובות את נעימותו עדינותו, הוא לא שכח את הגובה אבל גם לא נתן לו להשתלט עליו.
השתיקה ממשיכה ויפעת לא יודעת את נפשה, איך אפתח את השיחה, אם אני יאמר אולי אתה רוצה לשתות משהו הוא יחשוב אין לה מה לומר אז היא מדברת על שתייה.
אם אני אתחיל לדבר על המשפחה שלי הוא יחשוב זה מה שיש לה להגיד למה היא חושבת שזה בכלל מעניין אותי.
אדבר על עבודתי בתור יועצת לגלי הרך אחשב לעמוקה מידי ולא זורמת.
ובכלל למה אני צריכה להתחיל את השיחה האם לא הבחורים צריכים לעשות זאת, לפחות עם הניסיון שלי ככה התנהלו שאר פגישותיי למה עכשיו צריך להיות אחרת.
שמוליק המשיך לבחון את הבחורה שישבה מולו בהתפעמות גלויה לעין אמנם בתחילה היא הייתה מוסווית שכן יפעת סובבה את ראשה אבל היא גם החזירה אותו קולטת במבטה את הסקירה ששמוליק עשה על גופה.
מפניו הבליח מבט של בושה היא תפסה אותי חשב לעצמו, עכשיו היא חושבת לעצמה שאני ככל הבחורים חושב רק על יופי לא מבין בנפש ולא מחפש מישהי רצינית וחכמה, מעדיף את הבלונדינית הטיפשה.
אבל לא זה לא נכון זעקה בו המחשבה אני דווקא כן רוצה בחורה עניינית ורצינית, א"כ תגיד לה החזיר הקול בליבו- תאמר לה.
שמוליק לא יכול היה, משהו עצר בעדו, גם הוא כמוה הרגיש את המחנק חוסר האונים שיתוק כללי, שמוליק כבר סיכם במוחו את הפגישה- ברגע שהוא יכנס בדלת חזרה בביתו ואולי עוד לפני דרך הסלולארי תגיע ההודעה, "הוא בחור נחמד נעים ונימוסי, אבל מאוד שקט וגם הגובה לא כ"כ מתאים את יודעת הבת שלי 1.70 היא צריכה לפחות...".
יפעת הביטה לרגע בשעון הגדול שנח על הקיר כאילו אומר, יש עוד זמן לאן אתם ממהרים, אך המחוגים הראו אחרת כבר 45 דקות שהם יושבים ופשוט לא מדברים הוא מסתכל עליה היא עליו בחזרה וכך זה נמשך כבר 45 דקות, מעניין מה אימא ואבא חושבים אם הם בכלל מאזינים, כשהחזירה את עיניה מהשעון שעל הקיר שנייה אחת נחו מבטה ומבטו זה על זו, וכאילו אמרו אנו מכירים מזה זמן רב חיכינו למפגש הזה מיום בו נשמנו את אוויר העולם, אנו מכירים מפעם.
שנייה מתחברת לדקה ודקה מתחברת לעשר ועשרים דקות והם מסתכלים כמעט ולא נושמים כמין חוט מרכזי חזק מקשר בין שני העיניים הללו, דממה עמוקה כשנה לאחר מכן יפעת קראה לסצנה "דממת מוות ועיניים מדברות".
- "אימא אני בבית", נפתחה הדלת בזעקה, "באתי".
כאילו מסור אדיר מימדים עבר ביניהם, יפעת הסתובבה לעבר הדלת וראתה את אחיה הקטן שימי מחייך קצת נבוך "אופס הפרעתי למישהו?", " לא זה בסדר, אתה יכול להיכנס לחדר שלך".
היא עוד יכלה לשמוע את אימא רוטנת "אמרתי לך לבוא הביתה לא לפני 10:30, ומה השעה עכשיו?".
האמת שבסתר ליבה חשבה נעמה אולי באמת הפגישה הגיעה לסיומה, היא לא האמינה שעה וחצי של פגישה ולא אף מילה.
היא הסתכלה לעברו ואמרה במין מבט של תמיהה:
-"אני מבינה שסיימנו כאן", שמוליק לא ידע בדיוק מה לענות כנראה הפאשלה הייתה לו מה שנותר לו זה רק לסיים את הפאשלה ולחזור הביתה כל עוד כוחות במותניו,
- "כן, נראה כך".
- "אולי את רוצה לקורא לאביך כדי שאוכל לומר שלום".
- "כן בסדר, אקרא לו". פגישה בת שעה וחצי ולא היה לו מה לומר אבל חשוב לו לומר שלום לאבא, מוזר מאוד, חשבה.
היא ניגשה לחדר בו אביה כך נראה שהה בזמן הפגישה מפאתי החדר שמעה כבר שמעה את אוושות הקול – אלו היו נחירות.
מסתבר שאימא תהיה נציגת ה "להתראות" הפעם, אימא הייתה במטבח, אימא הוא רק רוצה לומר שלום וללכת אמרה, בסדר יפעת אני כבר מוכנה.
בשביל גברת שושנה רק שלום זאת לא בעיה.
שמוליק כבר עמד ליד הדלת מחכה לנציג הבית אך הוא התבדה זו תהיה נציגת הבית – האימא, ההפתעה לא גרמה לו לאיבוד עשתונותיו,
בחיוך האופייני לו אמר ,
- "סיכמנו על אבא, לא? מצטערת הוא נרדם, כנראה שעממנו אותו עקצה יפעת".
שמוליק לא ידע במה לבחור, אם יאמר שלום כאילו אמר: זאת הפעם האחרונה שניפגש, אם יאמר להתראות כאילו רוצה לרמוז שהוא מבחינתו רוצה פגישה נוספת, אך מבלי משים נפלט לו המשפט.
- "להתראות יפעת".
שמוליק יצא מן הדלת והחל לרדת במדרגות, בעוד הוא מנסה לשאוף אויר מהלחץ הרב בו היה בשעה וחצי האחרונות הוא שומע " להתראות גם לך, שמוליק".
כל הזכויות שמורות.
אסור בהעתקה.
אז מי לא היה בדייט
ויודע שכמעט אין מה לשאול
הנה רשימת שאלות:
אע"פ שצריך לדעת לשאול בצורה "עדינה" - זה לא תחקיר שב"כ
ומעניין מה התשובות שלכם כאן בפורום
יש 14 ואני מיקדתי בכמה עיקריות (לדעתי)^
מיהו האדם הנערץ עליך ביותר? מה באדם זה מעורר בך השראה?
ספר לי על נישואים נהדרים שהרשימו אותך.
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
מהי המעלה החשובה ביותר שלך? והחולשה הגדולה ביותר?
אילו דברים מכעיסים או מעציבים אותך?
למה אתה רוצה להתחתן?
מה מבחינתך "ייהרג ובל יעבור"?
^ לקוח מהאתר מוריה :
http://www.smachot.moreshet.co.il/web/drashotNew/drashot2.asp?id=4691&kod=1100&kind=&c=1176
אני12345מינימלית . נראה לי שאני לא בן אדם שמסוגל לעבוד.
הלכתי לבדוק איזו עבודה והרגשתי שזו כ"כ לא אני שברחתי משם וכשהודעתי את זה לאחראית שם הרגשי כזו דפוקה. ועוד יותר כשחברת כח האדם חזרו אליי לשאול למה.
כ"כ רע לי ודפוק שנראה לי שאין לי תקנה. ואין לי שום אפשרות למצוא עבודה אם אני כזו שנבהלת מכל דבר.
אפילו לקרוא הודעות חדשות על עבודה אני לא מסוגלת.
באמת שאני הכי טובה בלכתוב ולשבת מול מסך אטום ולהקשיב לאחרים בלי לדבר.
זהו.
סתם שתדעו, שפעם בלעתי 3 אקמולים לוודא מה זה עושה.
אם פעם אמות, לפחות יהיה מקום שידעו עליי.
אם יכולת ההקשבה אצלי, חזקה מאוד מאוד,
ואפילו יותר מזה יכולת הזדהות וניתוח....
אבל יכולת הדיבור והבעת עצמי חלשה...
איך אני יסתדר בלהציג את עצמי???
איזה חמודים אתם...tttt