פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 200)

אני קיבלתי הצעת נישואים
אמרתי לו יהל חכה אתה רק בכיתה א
לא עזר


היתה ילדה בגן ששאלה אותי לא הבנתי מה את???
אם את לא אמא ואת לא ילדה
אז מה את???

חכי, לאט לאט גם זה יגיע...

(והאמת שגם אני קיבלתי הצעת נישואין,
ביום הראשון שלי בתפקיד!
והסייעת אמרה שאני אהיה אבא נפלא...🥰)

אין אין על התמימות של הילדים!!!!!

אתזה שומרים לדייטים הרצינים, שהיא תגנוב ממך...

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

לקבוע זמן שבו מראש לא מדברים ורק מסתכלים על הנוף, או זה על זו, או אפילו עושים משהו משותף (נניח צובעים יחד בחוברת צביעה למבוגרים, קיים בלי סוף ברשתות הספרים ובאינטרנט). למה? כדי שיהיה אפשר להכיר בזה ולהתרגל לזה שבדייטים לא חייבים למלא כל הזמן את החלל בדיבור כאילו אם 5 דקות לא יהיה דיבור הדייט יקרוס אל תוך עצמו.

אם מגיעים לדייט מרחוק, לתזמן את זה שתגיע/י למקום המיועד כעשר דקות לפחות לפני הזמן - בין אם בתחב"צ ובין אם ברכב - ובזמן הזה ללכת לנוחיות, להתרענן, לנשום קצת...

במיוחד בתקופת הקורונה להיות מתואמים מספיק מה עושים ולאן הולכים, נניח אם רוצים להכנס לאן שהוא או לאכול איפה שהוא שצריך תו ירוק אז לוודא שלשניכם יש (ובכללי כדאי להיות מתואמי גישה לקורונה עוד טרם הדייט).

ככלל, להגיע לדייט בטבעיות, לפתח שיחה נחמדה ממה שעבר עלי ועלייך היום, להתעניין באחר ובאמת להקשיב לו ולה (לבד ממקרי חירום, שהפלאפון יהיה על שקט בתיק או בכיס) ולהתייחס לדברים שהוא/היא אומרים כך שיהיה לשני/ה פידבק והוכחה לכך שיש קשב.

להחמיא במידה, בפגישות ראשונות בעיקר על מעשים ועל מידות, בפגישות מתקדמות יותר וכתלוי ברמת הדוסיות גם ניתן להחמיא על לבוש, ועל דברים יותר מביכים (יש לך צחוק שהורס אותי... וכו') .

להיות כנה במידה הגיונית יחסית לשלב בדייטים. אפשר גם להדהד את התחושה שלי מהדייט תוך כדי הדייט - בפרט אם היא טובה אבל גם אם אני מרגיש/ה שצריך התנעה נוספת ויש פוטנציאל אבל משהו טיפה חסום.

להגיע תמיד עם בגדים שנלבשו רק היום ולא ביום אחר, לוודא מראש שאין כתמים על הבגדים או משהו בסגנון (לאלו שממש ממש חוששים, וכרגע אני מדבר יותר על בנים כי לבנות זה הרבה יותר מסובך - להביא בתיק עוד חולצה מקופלת ליתר ביטחון).

ראית בדרך פרח יפה שאינו פרח מוגן, ובכפוף לדיני שמיטה (או בכל שנה אחרת) - אפשר לקטוף ולהביא לה ולהגיד לה שזה בשבילה, ראית בדרך וחשבת עליה...

ליתר בטחון תמיד להביא בתיק בקבוק מים ו/או שתיה קלה כולל כמה כוסות פלסטיק ואיזה מזונות נחמד לנישנוש. גם אם קבעתם להכנס לאכול איפה שהוא אף פעם אי אפשר לדעת אם פתאום תתקעו, כדאי שיהיה משהו זמין.

תמיד לדאוג לצד השני מראש ולוודא דרכי הגעה וחזרה ובמידה שהחזרה תלויה בתחב"צ לוודא קווים אחרונים כדי חלילה שהצד השני לא ייתקע בלי דרך לחזור.

תשלום בארוחות, בתי קפה וכו' - לא להיות לחוצים מזה לא לכאן ולא לכאן. אתה רוצה כן לשלם עליה תוציא את הארנק, ואם היא מתעקשת אז אל תעשה מזה סיפור. אם אתה לא מעוניין לשלם אז תוך כדי הדייט שיהיה ברור איכשהוא או בשלב החשבון. וגם את, אל תעשי סיפור לא לכאן ולא לכאן. אם הוא מעוניין לשלם ואת לא מוכנה אז אל תרגישי עלבון ופשוט בנועם תחייכי ותגידי שאת מודה על ההתחשבות אבל תשמחי לשלם על עצמך. ומנגד אם את רגילה שמשלמים עלייך ופתאום הוא לא מציע אז אל תהפכי את זה כאילו עכשיו הוא גדול הקמצנים ביקום. אף פעם אל תצאי בלי כסף - מזומן ו/או אשראי ו/או אשראי בפלאפון.

אחרי הדייט ביום למחרת בצורה נעימה לכתוב או להתקשר ולתת פידבק על הדייט והאם מעוניינים להמשיך או לא.

ב"הצלחה!

במיוחד את הפסקה הראשונה

איזה יפה! אתה כתבת?

 

אכתוב עוד רגע בהודעה חדשה איפה הן כי נראה לי אני כבר לא יכול לערוך את ההודעה.

ניתן לשתף בשמחה. זה כמובן רק על קצה המזלג הטיפים האלו 😁

לשתם בשם הניק/השם האמיתי/שם אחר?

אפשר שם הניק למרות שאם זה במקום מחוץ לאתר ממילא זה לא יאמר כלום לאנשים...

אפשר גם לשתף בלי קרדיט...

אהבתי ממש.

לגבי הפסקה הראשונה - באמת? זה כזה חשוב?

 

וכדאי אולי להוסיף על חלק מהדברים שהם רק בדייטים מתקדמים מאוד, לפני שמישהו יושפע ויביא פרח בדייט ראשון בטעות...

"דייט ראשון". סבבה? חחחח

לגבי הפסקה הראשונה, אני מצאתי את זה מוסיף מאוד. שוב, לא חובה דווקא בדייט הראשון אבל כן בהחלט אפשרי וחשוב בחלק מהראשוניים כי אלו השלבים בעיקר שבהם שתיקה יכולה להפיל דייט אם לא מבינים שהיא בסדר.

כאשר מראש יוצאים מהקבעון של איך דייט ראשון או שני חייבים להיראות ומה אסור לעשוץ ושני הצדדים כן באים בראש פתוח לנסות, אז יאללה תעופו על זה.

יותר מזה - חודש לתוך הדייטים, אתם אמיצים? שריינו לעצמכם שעתיים או שלוש ובצעו את משימת 36 השאלות, מה שנקרא שאלון האהבה. לא, זה לא מבטיח שתאהבו בהכרח אחרי זה ותתחתנו ותביאו מלאנתלפים ילדים, אבל זה כן בהחלט יכול להוסיף עומק ויש לזה משהו מיןחד כשעושים את זה לא כשכבר כמעט מתארסים ממילא אלא עוד בשלבים הראשונים, אחרי חודש בלבד ופחות מ10 פגישות ככה שמצד אחד אתם לא זרים מוחלטים ומצד שני השאלון יכול להוביל אתכם למקומות חדשים לגמרי.

כולל הסבר קצר על איך הוא פותח:

https://www.eol.co.il/articles/234

נו, שנזכה שזה יהיה רלוונטי!

חוץ מזה שהעניין של הפרח נשמע לי קרינג'י להחריד🙈

אני לא בטוחה שהייתי יודעת להכיל את זה..

(וזה מעבר לעניין שכנראה הייתי מובכת בטירוף)

שאר העצות היו נשמעות בעיקר ביחס לדייטים ראשונים, אבל אולי לא🤷‍♀️

 

בכל אופן, במקרה שלי גם בקשר מתקדם זה קרינג'י לי😅

להביא פרח בדייטים ראשוניים מרגיש קרינג' ברמות מחרידות.

 

בקשר מתקדם - תלוי, אם זה כבר ממש ממש קשר אמיתי ורציני עם רגשות וכו - יכול להיות שכל מחווה תרגש.

תוספת עריכה: בכל מקרה - ממה נפשך. קשר שמגיע לרמה מתקדמת כזו של לקטוף פרחים - הבחור ידע אם זה מתאים או מפדח בשבילך...

נחכה ונראה😅

לא בדייט ראשון אבל כמה דייטים לתוך הקשר ובהנחה שהקשר מבוסס על כנות וזרימה, לדעתי זה מוסיף. לפחות ככה היה בקשר מסוים שהיה לי...

יש קשרים שנבנים טוב ומהר וגם פרח בדייט 6 לא יהיה דבר קרינג'י ומביך בטירוף אלא מחווה נחמדה ואות למחשבה. אני מדבר על קשרים שבהם גם לתת מתנות קטנות כבר בתוך החודשיים הראשונים של הקשר, זה דבר ששני הצדדים עושים ובסבבה. בלי לנסות לבנות מזה תילי תילים של מבוכות ו"אוי ואבוי מהקשור עכשיו פרח/מה קשורה מתנה עכשיו בשלב זה". פשוט לזרום ולהבין שכל אדם יש לו את שפת האהבה שלו, וגם זה בסדר. (שפת האהבה - זה לא שבהכאח כעת הוא מצהיר בזה "אני אוהב אותך", אלא הערכה, חיבה, רצון להעמיק ולהיטיב עם השנייה...)

מסכימה איתך בגדול.

* להיות אכפתיים ורגישים כלפי הצד השני (גם אם זה לא מתאים לא לשדר את זה, הצד השני השקיע ובא)

* לא לחשוב במהלך הדייט אם ממשיכים או לא, זה מפריע להתנהלות. אני אומרת לעצמי שאחרי זה אני אחשוב. ובכל מקרה כדאי לנסות להמשיך לדייט שני.

*יום אחרי הדייט ליצור קשר

*לפני שמתקשרים לשאול אם זה מתאים/מתי אפשר

*להיות כנים!! ואכפתיים

*אם יש נושא חשוב שרוצים לדבר עליו(נגיד שקשור לקשר) לא לחכות לסוף הדייט, זה יוצר לחץ בסוף ואפשר לצאת בהרגשה לא טובה

*אחרי הדייטים של ההיכרות(בערך 3) כדאי בסוף הדייט לעשות שיחת סיכום- מה היה טוב/פחות טוב/מה כדאי שיהיה פעם הבאה? וכו'... ואם יש התלבטות אפשר לדבר על זה ואז גם הצד השני לא מופתע..

יש עוד הרבה דברים 😅

להיות יותר טובים באופן כללי ולא רק מול הבחורה.

לא רעבים

לא לבנות על הדייט שבו אני אוכל או שאני ארגע מהיום הלחוץ והעבודה והסידורים...

אני למדתי שדייטים שאני קובעת אחרי עבודה נועדו להיות קצת מצ'וקמקים מצוברחים.... ואם זה יצא בתור אילוץ אז 10 דק קודם לקנות לעצמך משהו להרגע זה חשוב...

בסוף מישהו מגיע מזירה אחרת בעולם לפגוש אותך ומגיע לו דייט סבלני ועין טובה, וזה יכול לקרות אם קודם כל הצד השני (אני/אתה) יגיע בנחת ובטוב...

 

 

משתדל מאוד להקפיד עלזה.
לצערי לרוב זה לא הדדי...

השבוע קראתי איזה משהו שממש עזר לי אם תרצי תפני אלי בניק הרגיל שלך.
באופן כללי הפיתרון זה לעשות סגירת מעגל ראויה .
לא להדחיק- לכאוב .. להבין שאם זה לא יתרחש זה כי את לא רצית מספיק/ הוא ואת לא רוצה להיות בנישואין שהוא לא רוצה אותך !/ את לא רוצה אותו.! זה פשוט לא יעבוד
לחשוב מה את לוקחת ממנו הלאה .. ולעשות הפרדה בין המעשים שלו אליו לחפש את התכונות אופי האלה בקשר הבא.
ומה שלא היה טוב (למשל זה שאת / הוא לא רציתם מספיק ).

/>בהצלחה

אולי הוא פנוי?
אולי הוא מעוניין?
לא תנסי-לא תדעי.

בדרך כלל זה קל יותר ברגע שלמדת מה אתה אוהב או למה התחברת

חבר טוב שלי הרגיש ככה לאקסית מיתולוגית שהם חזרו ונפרדו איזה פעמיים… ועברה שנה וחצי שנתיים…
הוא אזר אומץ באיזה פעם ושלח לה הודעה, היא אמרה לו שהיא יוצאת עם מישהו ואם זה ישתנה והיא תרגיש אחרת היא תפנה אליו(הוא כמובן ברציונליות חשב שזה גם סתם נאמר בין היתר…)
אממה, היא חזרה אליו אחרי חודשיים והם כבר תקופה יוצאים באושר ואושר.
מסתבר שגם היא לא הצליחה להתגבר עליו כל הזמן הזה…
למה אני מספר? אני לא מאמין בלגשש…נסי בישירות, מקסימום לא, ומתקדמים הלאה בלי ספקות...

זה נשמע כואב. אני מכיר את ההרגשה הזאת. 

 

אצלי זה עבר בסוף מעצמו בלי שעשיתי משהו מיוחד (או שאולי כן עשיתי ואני כבר לא זוכר). 

 

אולי את לא בטוחה בכך שהוא עדיין לא רוצה ויש לך עוד תקווה שתחזרו, ולכן את עוד תקועה עליו. ואולי שווה לפנות לברר עוד פעם, וגם אם תקבלי תשובה שלילית זה יעזור לך לשחרר. וזה שהוא לא פנה אלייך זה לא בהכרח כי הוא בטוח עדיין לא רוצה, תראי מה שכתבתי כאן - ... - לקראת נישואין וזוגיות

 

ביקשת לדעת? 

 

 

מסכימה איתך שככה נהוג וראוי בקשרים מתקדמים 

 

קיבלתי תשובה מגומגמת קצת, שלא נוגעת אליי אלא לפרשנות אישית שלו על המצב.

 

לכן זה קשה, כי כשהמצב משתנה לא ברור מה מחזיק את ההבנה שזה לא מתאים.

 

תודה על החיזוק!

כשאת יודעת מה "הפריע" לבחור, את הרבה יותר שלמה עם ההורדה.
ככה את גם יודעת אם זה משהו ש"דפוק" בך ואת יכולה לשפר, או שזה סתם דברים שלא התאימו לו וזה לגיטימי לגמרי..

 לא כיף :/

בקשר רציני ראוי מאוד לפתוח. 

כדאי אולי גם לומר שזה מצופה ןגם אם לוקח זמן לחשוב על איך לומר ומתי לומר - שיעבור מסר ברור שיש לזה צורך.

(ומסכים מאוד)

אני גם רואה את זה כחובה של הצד ה"חותך"

אני תמיד תמיד מעדיף לדעת.

הייתי מציע לך באמת לטובתך שלא לרוץ אחרי הנמנע (ומבנים שלא לרדוף אחרי הנמנעת).
אפילו כשלכאורה מרימים ידיים ומספרים דבר מה, בדרך כלל גם זה רק כיסוי להחלטה נחושה פנימית מטעמים אחרים, שממילא לא יתוקשרו ואולי אפילו אינם ניתנים להבנה (או יביאו את הצד הנפגע לתחושה קשה בהרבה, כולל לצערי תחושת בגידה רגשית).
למרות כל הקושי ואפילו הכאב, צריך והכרחי להשאיר את זה מאחור, כמעט ללא המשך או סגירה נוספת, כי במקרים רבים - וייתכן כמו זה שהיצגת - הרמת "מכסה הרחוב" ותחיבת הפנס פנימה עלולה לחשוף "עולם תחתון" חשוך, מבעית ומצמרר.
הייתי אומר שהרגע הזה שתיארת הוא אחד הרגעים בחיים שתפקידו דווקא לרומם אותך.
מי שאחר ככלות הכל גילה שמקומו לא לצידך, טוב יעשה שיפנה את המקום.
את תמצאי את זה שהמקום הפנוי הזה יהיה המקום שלו, שאותו ייקח בלי לתרץ תירוצים.

יש סיבות שחוזרות על עצמן לאי התקדמות בדייטים.

לפעמים אלה סיבות אישיות ואז אין מה לעשות מצידך.

לפעמים אלה דברים שיכלת לעשות יותר טוב.

לכן העיקר זה מדי פעם לבדוק ולהתייעץ שפעלת נכון. מה היה טוב ומה לשפר. הרבה פעמים המדוייטים לא יגידו את זה ולפעמים הם בכלל לא ידעו לומר מה זה אלא רק ירגישו ככה.

ברור שזה עצוב וקשה ברוב הקשרים כשהם מסתיימים.

ולא מבינה כ"כ את הסטאוציה.

מנסה לעזור,

אם זה חוסר משיכת הלב, את לא מרגישה כלפיו כלום

אולי תנסו הפסקה?

את בתחילת הדרך, ומקווה בשבילך שהיא לא תתארך יותר.

הבלבול שלך מובן לגמרי.

נפגשתם. על הנייר הכל טוב, אבל חסרה ההרגשה? הוודאות ש"זה זה", התחושה של: זה האדם לו חיכיתי?

אם אני מבינה נכון זו הסיטואציה שאת מציגה.

ומבינה אותך לחלוטין שזה עוד לא שלב של קבלת החלטה. נכון, אני לא מאלה שמצודדים בלהתחתן מתוך התאהבות דווקא, אבל כל עוד זה רק על הנייר ולא מעבר, זה כנראה שלב מוקדם מדי בשביל להחליט חתונה.

לא פרטת כמה זמן אתם יוצאים, הנתון הזה חשוב כדי להבין יותר את הסיטואציה.

מעבר לכך, כדאי להתבונן אם יש משהו שחוסם את הרגש מלבוא.

אם זה משהו בו או בך או במפגש ביניכם.

יש מה לעשות עם זה. 

אפשר להתניע רגש ולגרום לו לבוא.

(או להבין למצער שאין לו סיכוי להתפתח)

יכולה להמליץ לך על יועצת מעולה שמומחית בדיוק למצבי תקיעות כאלה בקשר...

הצלחות רבות!!

 

אבל מהניסוח נוצר בי הרושם שיש כאן כמה דברים שקצת חדשים לך, נכון..?

אני חושבת שיש קשר מסוים בין שתי השאלות שלך.
בסופו של דבר אנחנו באמת לא רוצים להיכנס ללופ של כלמיני נסיונות קצרים שהם לא זה, או של 'סתם פגישות' עם אנשים שלא שייכים לנו, ואנחנו לא אליהם.
ונראה לי שאפשר להימנע מזה אם מנסים לבנות קשרים משמעותיים.

לכאורה, יש איזו ציפיה שברגע שהבנתי מה אני מחפשת, וברגע שהגיעה הצעה שתואמת לזה- ה'קליק' יהיה מיידי.
אבל לא תמיד זה קורה, כי קשר לוקח זמן להיבנות ולהפוך לקשר של קיימא.. (;
יש עניין לנסות כבר מהפגישה הראשונה לחתור לעומק, לשיח קצת יותר משמעותי ופחות טכני (כמובן, בגבול הטעם הטוב ותוך התחשבות בנוחות ונעימות של הצד השני).
בפגישות קצת יותר מתקדמות, מותר ואף כדאי לנסות לצאת קצת מתחומי ה'דייט ספסל' ולעשות יחד דברים טיפה יותר מעניינים או חווייתיים.
שיח כזה והתנהלות כזאת מאפשרים לכם להכיר צדדים שונים אחד של השני ולהעמיק את הקשר בכל מיני דרכים.

(מוסיפה גם שאם בסופו של דבר קשר נפסק, היכולת לנסות להסיק בעקבותיו מסקנות- לגבי ההתנהלות שלך, לגבי מה שאת מחפשת ומה שמתאים לך וכו'.. - היא גם גורם שיכול לעזור למנוע לופים..)

לא דומה פגישה שלישית רביעית לפגישה 12..

כל עוד יש לבחור אופי טוב ונתת כן להצעה (כלומר כן ראית משהו בו).

זה היה אתה שהגיב לה,לא? היא הגיבה חזרה..
לובנתי.. מישו מוחק את זה?

אך לא הספקתי לפני שמחקו

מי מוחק פה דברים?
אולי תגיב עכשיו.. בטוחה שיתן לעןד בנות.. ואולי גם היא תראה את זה

התגובה שלי נשארה אותו דבר

באמת כדאי לחשוב ולהתייעץ איך לפעול כדי שלא יהיה יותר מדי זמן בדייטים סתם

היא רוצה שתברר ותבדוק בעצמך, היא דואגת לך ולכן היא מעלה לך שאלות לוודא שאתה מפעיל שיקול דעת ובודק גם בעצמך.
יכול להיות שהיא הציעה אבל לא מכירה את הבחורה לעומק ולרוחב ומצפה שאתה במהלך הקשר תבדוק את ההתאמה יותר

ואולי סתם בגלל שהיא אמא היא דואגת. די הגיוני.
אם היא הציעה זה אומר שכנראה היא בסדר עם הבחורה, אבל רק היא לא רוצה לקחת אחריות אז היא מעלה את כל הבעיות.

מהסתכלות שטחית אני הייתי לוקח צעד אחורה מהאמא.
הייתי אומר לה שאני מאוד מעריך אותה ואת הדאגה שלה, אבל אני אקח את האחריות גם על החלטה וגם על ההשלכות.
בנוסף הייתי משתדל לא להשתמש באמא בתור גורם מייעץ בקשר הזה.

בהצלחה!

הגבול בין הורים לילדים, כל אחד זה בא לידי ביטוי באופן אחר..

הכיוון הכללי הוא שצריך להיות גבולות, גבולות ברורים.

הכרטיס שלך טוען שאת "נקבה".....??

 

ולגופו של עניין, כאשר אתה מתבגר מספיק, אתה לומד לעולם לא לקבל הצעות מההורים. ההורים כמעט תמיד מעורבים מדי רגשית, והרגש הוא האויב הגדול ביותר של השכל הישר. הבנות הנ"ל יכולות לא להתאים לך בעליל, אבל מהי בכלל המציאות לעומת הרצון של אמא?

 

בנוסף, אילו היית גבר היית מבינה שאנחנו זקוקים להרגשת הצלחה משל עצמנו - בפרט בתחום הקשרים בין המינים - וההרגשה שאמא שלי כבר דיברה עם המיועדת ומי יודע מה אמרה עליי, גורמת לך לתחושת כובד כל כך גדולה בבטן, עד שאתה לא מסוגל ללכת לדייט. אנחנו רוצים שאתן תרצו אותנו, ולא את המשפחה שלנו, ההורים, התואר שלמדנו, הכסף שאנחנו מרוויחים, או את הזרע שאנחנו יכולים לתת (ואגב, זו אחת הדילמות הגבריות הנצחיות בדייטים).

 

שני סייגים בדבר:

אם אתה צעיר דייך ועדיין לא יצאת מתחת כנפי ההורים, או אם ההורים שלך באמת יוצאי דופן, פתוחים ובוגרים - אז אין בעיה.

שאחד הניקים ביקש לשאול בצורה אנונימית.

את ההודעה עצמה שאל וניסח ניק (גבר).

א. אם יש שיח פתוח וכנה מול האמא, פשוט להבהיר שעל מנת לקבל החלטה בראש שקט אתה מעוניין לשתף פחות, ושתסמוך עליך שאם תחליטו להתחתן אז היא הכי ראויה ומתאימה וטובה בשבילך.

ב. אם השיח לא פתוח ולא מאפשר, פשוט להוריד שיתופים, בלי לדבר על זה. לסנן במה משתפים ובמה לא. 

נקודה שלישית במאמר מוסגר... לפעמים ההורים רואים דברים אמיתיים, שאנחנו תוך כדי תנועה פחות רואים אותם. ואז זה מרגיש שהדברים מחבלים בקשר, אבל לפעמים שווה לעצור רגע ושלאול את עצמנו אם יש ממש בדברים ואם הנקודות שהם מעלים לא שוות בירור.

כמובן שאם ההבנה היא שזו רק חוסר סימפתיה ולא מעבר, אפשר להשתמש בא' או ב'

אני מאוד מעריכה את הדעה של אמא שלי בנושאים האלה
הייתי מנסה להבין למה היא אומרת את זה
תשאל אותה

א.

סיפור שאני מכירה מקרוב:

לא על אמא, אלא אבא.

איך שהוא רואה את העולם, האבא הזה הוא הכי.

מה זה אומר?

הוא תמיד יודע הכל יותר טוב מאחרים.

הוא רואה את עצמו כתלמיד הכי קרוב לרב שלו.

במקצוע שלו הוא הכי טוב בעולם, ולדעתו כל העולם צריך לשחר לפתחו.

וכן על זה הדרך.

כשהילדים שלו הביאו הביתה את מי שהם יצאו איתו, בכל פעם מחדש, הוא לא היה מרוצה. מי בעולם הוא ברמה מספיק טובה לילד שלי?

כל הילדים שלו התחתנו עם האנשים האלה, ועם הזמן שעבר הוא למד להעריך אותם. בנתיים נולדו נכדים, וגם הם הגיעו עם מי שהם מתעתדים להתחתן איתו לפגוש את סבא. כמובן, אף אחד מהם לא היה מספיק טוב בשביל הנכד שלי... גם שם לקח כמה שנים עד שהסבא היה מוכן לקבל את זה - מבחינה נפשית, ברור שהוא השתתף בחתונה וכו'.

הנקודה היא שזה עניין של אופי. שום דבר לא מספיק טוב בשבילו. אולי אמא שלך גם כזאת?

 

ב.

אם אני קוראת את הנתונים נכון, אמא שלך מצאה אותה וביררה עליה - כלומר, היא היתה במודעות מלאה שאולה תבחר בה להיות אשתך. כשהעלת את התחושות שלך ("שהיא לא מתה עליה"), היא הסתייגה.

אז אולי זה לא ספציפית כלפי הבחורה המסוימת הזאת, אלא משהו כללי? אולי לאמא שלך קשה השלב הזה, לשחרר אותך למישהי אחרת?

 

ג.

אמא שלך מלחיצה אותך. מה עושים? מדברים. אומרים לה, אמא יקרה, אני מבין שאת אוהבת אותי ודואגת לי. אני מאוד מעריך את דעתך, ואשמח אם נוכל לשבת ביחד ולעשות רשימה של כל הדברים שנראה לך חשוב שאבדוק במהלך הקשר שלי עם מישהי. חוץ מזה, אמא, אני צריך זמן כדי לבסס את הדיעה האישית שלי. תני לי זמן לבנות את הקשר. אני מבקש ממך לקחת צעד אחורה, לסמוך עליי. ברור לי שזה לא יהיה לך קל, כי את אוהבת אותי ודואגת לי. אבל אני צריך את העצמאות שלי, להתקדם בקצב שנוח לי.

במיוחד להורים ובפרט לאמא.

אבל כן שומעת בערך פעם בשבוע שיעור של הרבנית ימימה מזרחי, ומשם אני מעשירה את הידע התורני שלי.

שבוע שעבר ראיתי תגובה של אחת ממכן בשירשור על הספרים

שממש חיזקה אותי ודירבנה אותי ללמוד יותר

שאיך יכול להיות שהניקית החמודה הזאת למדה את הספרים האלה ואתה לא?! 

 

 

המחשבה שהקהילה הזאת מלאה בצדיקים ממש מרגשת אותי

אבל אני מעדיף להתחתן עם אישה ולא עם גבר

לא אמרתי עכשיו שתתחיל ללמוד שעות גמרא

מבחינתי גם 10 דקות ביום תהילים זה מדהים

במיוחד כשאתה רואה את זה בלייב

אבל היה לי הרבה שנים שכן כל יום
למרות שהשבת למדתי תורה למרות שעניתי נכון על הדבר תורה
מזה ויחד ? אחד הפירושים מלשון חד .. כנראה היה לו קצת חד לשמוע את זה ..
ואז אבא שאל מה הקשר לאהבת הגר ..
וגם ידעתי לא תזכיר לגר את עברו 10 דורות .ואפילו אמרתי את זה בארמית .. (אין לי מושג סתם המשפט היה לי זכור)

ואז אבא התלהב והשאיר אותי ללמוד
אז סבבה כי הרגשתי שאני לא יודעת מספיק גם לא הבנתי למה משה אומר ליתרו לחזור .
כאילו קצת מעליב לא? אז הלך לגייר את המשפחה
ולא זוכרת איפה קראתי שגם יתרו אמר למשה אתה ואהרון זה כמו שמש וירח .. ואני כמו נר לידכם .. אז אולי באמת היה עדיף לו לחזור .
למרות שהוא עזר למשה ..

ואי היה לי הרבה שאלות לא תמיד הפרשנים עזרו לי
אבל לא נורא

בגדול יוצא לי ללמוד הרבה תורה
למה? שאלת למה? או שאני סתם חופרת

לא יודעת אני אוהבת


בוא נגיד שלפחות 3 פעמים בשבוע יוצא לי להתעסק עם תורה
רגע נראלי
לא יודעת כבר
יש שבועות שכן כל יום יש כמעט כל יום ויש לפעמים לא

תוהה לעצמי מה כתבתי כל-כך טוב

תכף תכעס עלי על תגובה אחרת (;

אני מוצאת את עצמי דנה בשאלות על היהדות (הלכתיות או אמוניות, ושאלות על התנ"ך) באינטרנט הרבה, וזה גורם לי להעמיק בדברים שאני מכירה וללמוד גם דברים חדשים. אמנם זה לא לימוד תורה בצורה שרגילים לחשוב עליה, אני לא יושבת מול ספר ולומדת בצורה מסודרת, אבל אני מחשיבה את זה כלימוד תורה. וכמובן זה שאני לא חייבת אומר שאני פחות מקשה על עצמי כשלא יוצא לי ללמוד משהו חדש בהכרח.

שלושה חודשים) פשוט כי אין לי איך, אני התרגלתי לעשות את זה בצורה מסוימת שלא הייתה לי.
הייתי רוצה ללמוד תורה אבל יכולות הריכוז שלי ירדו משמעותית וזה קשה לי.

ממש משתדלת שכן,

וכן בעז"ה

משתדלת מאוד מאוד.

לאחרונה אני ממש מפשלת בלימוד היומי שלי🙈 אבל לומדת גם קצת דברים אחרים, אז יש מצב שיוצא שרוב הימים אני כן לומדת משהו.

 

ולגבי השאלה השנייה-

בהחלט!! אפילו קריטי(:

רק מתבאסת מזה שכנראה התדירות תרד..

משתדלת לשמוע שיעור ביוטיוב פעם בשבוע/לקרוא ספר

משתדלת בשבת ללמוד משהו.

ואני אשמח מאד ללמוד בקביעות עם בעלי אחרי הנישואין. משהו שיתאים לשנינו.

פעם זה היה כל יום. היום בעיקר שבת, שיעור שבועי ולפעמים לומדת במהלך השבוע. מאמינה גם שיש הרבה בלחוות את מה שלמדנו בחיים
לגבי השאלה השניה לא חשוב לי שזה יהיה כל יום כמו שזה יהיה חלק בלתי נפרד מחיי.

(למה שאפסיק אחרי הנישואין?)

כי לפי מה שכתבת זה נראה רחב יותר ממה שזה נשמע בקריאה ראשונה

בסוף זה מה שמחבר אותי למקור, פיזית ונפשית, כיום

אחרי הנישואין- אני חושבת, רק חושבת כי מעולם לא הייתי נשואה, שמצב הביניים הזה של להיות בלנ"ו גורם לצורך יותר גדול בלימוד כחיבור לעבודת ה' בסטטוס שלי

אני לא אומרת שאיך שאני מתחתנת אני זורקת את הספריה ויורדת מהכל, אבל מאמינה שיש משהו שמתמלא יותר במימד הרוחני כנשואה- יש בזה משהו יותר טבעי ואמיתי כשיש כאן בעל שמחויב והשותפות שלי איתו היא הדבר.

למרות זאת גם כנשואה נראה לי שיהיה לי חשוב ואני ארצה שבעלי יהיה חברותא שלי (דייטים כאודישנים למציאת החברותא המותאם... @מדרשיסטית20;) 

וגם של הבנים והבנות שלי....

 

כמובן בבדיחות הדעת...

 

https://www.yeshiva.org.il/midrash/7174

ויש לך שכל ישר ותנסי להבין מה נכלל כאן ומה לא נכלל כאן.
בהצלחה

אבל המציאות יותר מורכבת מהכללים היבשים.

ולכן תנסי להבין אם המטרה בבירור הספציפי הוא ללכלך או לדעת כיצד למצוא את ההתאמה הטובה יותר.
הכללים עוזרים להבין לאן זה שייך

יש הבדל האם המברר הוא אדם שמכיר אותי או לא?

כלומר, מבחינת לשה"ר יש סיבה שיהיו יותר דברים שמותר לספר כשאני קרוב למברר?

יש הרבה מאד נתונים שנלקחים בחשבון במציאות ולכן קשה לי לפסוק לעצמי על בסיס ההלכה היבשה בלבד.

 

גט.

לכן נראה לי שהן יותר מקפידות מי תהיה כלתן

שאם הראשון היה "דייט הסתובבות/ספסל ודיבורים", אז כדאי שלשני תגיעו עם תוכנית לאיזשהי פעילות, אפילו קטנה.
מהר מאוד נגמרים נושאי השיחה אם אין בסיס כלשהו לדייט.

 

התשובה לשאלה שלך כמובן היא : תלוי 

תלוי מה היה הקשר המקדים (למשל שיחת טלפון ) 

תלוי כמה זמן היה דייט הראשון (לא דומה דייט של שעה וחצי לדייט של ארבע שעות) 

 

באופן כללי - 

לרוב ממשיכים את הדיבורים היותר "טכניים" , לפעמים חוזרים לאותם נושאים של הדייט הראשון ומעמיקים בהם.. 

לפעמים מגיעים עם משהו חדש שרוצים לשאול ולברר.. 

 

במה הוא 'יותר' מהקודם? שהוא שני.. שיש בסיס.. 
שיש כבר מחשבה בראש 

 

בהצלחה!

 

ועוד שאלות:
כמה זמן אחרי שיחת ה"ממשיכים" לבצע את שיחת "מתי פגישה שנייה"?
לשלוח סתם הודעות "בוקר טוב" וכדו' בינתיים?

לדעתי כדאי קרוב לשאול מתי דייט שני כדי שלא יהיה הפרש גדול בין הדייטים.
תשאל אותה מה טוב לה, בכל מקרה לא כל יום לשלוח, זה מציק

ולא כדאי לשלוח סתם, כדאי לשלוח עם הקשר כלשהו

אתם יכולים לעשות שיחת טלפון, ואם למשל אתה רוצה לשלוח לה הודעות בוקר צהריים וערב - תוכל להבין ממנה (אולי עדיף לא לשאול ישירות...) כמה היא רוצה שהקשר יהיה הדוק. ואז תעשה משהו שמתאים לשניכם

הגעת לדייט ראשון מלא חששות, גילית בצד השני מישהי לא מפחידה כל כך, היה לכם אפילו כיף ביחד...

ועכשיו אתה מגיע לדייט שני מלא ציפיות, וזה טוב. אבל לפעמים מרוב ציפיות אתה שוכח שהיא רק בן אדם, ואתה עלול לגלות חסרון או שניים, בטח עכשיו שאתה לומד להכיר אותה יותר... אז לא להיבהל

את האחרונה שאמורה לשאול כאלה שאלות! 😡

בבחינת אני ראשון ואני אחרון ..

מה היא תכין לך אם תגיע אליה ..

חובבנים.. 😏

היה המבורגר וצ'יפס

עוד הייתי באה, תלוי מה היית רוצה שאבשל.

אני כבר לא - לקראת נישואין וזוגיות

זה מה שהיה בתפריט

ולי אין ברירה אלא להכין פה לעצמי ולכולם אם אני לא רוצה לגווע ברעב.

 

שאת עדיין לא הבנת מה הסגנון הדתי שלו
שהוא ירחיב / יביא לך מישהו לברר
אם עדיין לא ברור אז בפגישה ..

על הרגישות!

כמו שכתבה @הפי, אפשר לשים את הדברים על השולחן מראש, או להעביר את המסר דרך השדכן.

אבל בכל מקרה, נראלי שבטח מספיק חותכים אותו על עודף משקל, וזה יהיה לרעתו אם עוד בחורות יחתכו מראש כדי לא לפגוע בו..

אלא אם זה דייט ראשון שלו (אי פעם).. חוצמזה שאם הגיע אליך תמונה סביר להיות שהוא יודע שקבלת אחת ואז אין סיבה שהוא יחשוב ככה כי למה לא פסלת אותו עוד בשלב הבירורים?

 

 

 

ולא להבין אם זה מה שמתאים לי..

ואח שמכיר אותו

וזה להניח מה הוא יחשוב, ממה הוא יפגע.

 

כשאנחנו באים לקשר, אנחנו באים לשמוע את הצד השני, ולא להניח מראש מה יהיו התגובות שלו.

אחרת זה לא קשר.

 

עוד נקודה: כל קשר שניכנס אליו יש בו סיכוי וסיכון. וחלק מהסיכון זה פגיעה. ואנחנו מכירים את כללי המשחק, ואנחנו אנשים בוגרים, ומנסים להיות רגישים - אבל עדיין, כשצד אחד מעוניין וצד אחד לא מעוניין, יש מצב גדול שיהיה פה פגיעה. זה לא אומר שצריך להימנע מלהיפגש. אנחנו לא נפגשים כדי לפגוע, אבל זה כן מחיר שצריך להיות מוכנים לשלם. כמובן שצריך להיות רגישים, ולהתנהל בטאקט ומתוך רגישות - אבל בעיניי זה צמצום ולא מניעה.

 

אחרי שהבהרתי את זה,

בואי ננתח רגע מה שאת כותבת:

עוד לא נפגשת איתו, ואת יודעת שהוא שמן. את לא פוסלת על זה, ומסכימה להיפגש.

אם תחתכי אחרי פגישה אחת, למה שזה יהיה בגלל סיבה שידעת מראש (קרי, המשקל) ולא בגלל משהו שהתחדשת לך?

 

יצא לי להיפגש עם אנשים שהיינו ממש בכיוונים שונים, ובשיחה אחרי זה די היה ברור לשנינו שאנחנו לא מחפשים אחד את השנייה. זה משהו שאפשר בהחלט לדבר עליו, וזה לא פוגעני (בעיניי). אגיד גם שאפשר לראות את זה כשהם הציעו לי לצאת עם חבר שהיה נראה להם יותר שייך.

 

ועוד משהו,

אולי תדברי איתו ישירות? תגידי לו, אני חוששת שמבחינה דתית וסגנון אולי אנחנו לא באותו מקום, אולי תוכל לספר לי על עצמך במובנים הללו? איך זה מתבטא? האם אתה רוצה לשנות את זה? וכו' וכו'. ככה תקבלי תגובות כנות שלו עצמו, בצורה שהיא אולי פחות מחייבת, ותראי אם זה מתאים.

יצא לי גם לעשות את זה כמה פעמים - בדגש על אנשים שהיו רחוקים ממני גיאוגרפית (או הגבלות קורונה), ואחרי שיחה כזאת נפרדנו (או המשכנו לפגישה פיזית).

פשוט במידה ובאמת לא יתאים לך מבחינה דתית את יכולה להבהיר דרך המציע/ה שזה בגלל הבדלים ביניכם ואין שום קשר למראה, שראית עוד לפני זה בתמונה או שיתפו לגביו ומבחינת זה בכלל לא הייתה לך בעיה.

אגב כשמן בעצמי, גם אם אני או מישהו כמוני חושב שחתכו בגלל המשקל, אני לא באמת יודע אף פעם אם זה בגלל זה...

אבל דווקא בגלל אי הידיעה זה יכול להיות יותר לא נעים. כשאתה לא יודע אם זה באמת או תירוץ

אני אלמד זכות עליה שזה באמת בכנות. הרי הייתה יכולה גם לא להגיד כלום.

מי שמתרצת או מי שפשוט מסיימת קשר על זה (כאשר אני לא מסתיר מראש והיא יודעת ואף רואה תמונות) לא נשאר לי אלא להצטר ולהבין שכנראה לא נועדנו זה לזו, ואולי גם עדיף שזה נגמר אחרי דייט או שניים ולא אחרי 20 דייטים, בגלל סיבה דומה...

זה מקסים. באמת.

תכל'ס - כנות זה הכי טוב. אם זה ירגיש לך שזה לא מתאים ותרצי לחתוך - תסבירי לו למה וזהו...

איזה רגישות מטורפת. כזה ראה וקדש, אשרייך

אולי כדאי להגיד מראש שאתם בסגנונות שונים ואת רוצה לבדוק את זה.
בהצלחה!

"כזה ראה וקדש"

לזה התכוונת?

(לא מאמין שאתה רציני)

כפשוטו

ותמיד מתערב בעניינים בלי לברר

פשוט אין לי בינתיים מחשב זמין. תודה על התשובה

אולי כדאי לפתוח שרשור בפורום המקביל של נשואים טריים.

 

אם את רוצה לשמוע את דעתי הבלתי מנוסה, יש בעיניי שני כיוונים:

את יכולה להגיד להורים שלך שתשמחי שהם יפגשו אותו, אבל לא כרגע. שיתנו לכם עוד זמן.

את יכולה להפגיש אותו עם ההורים שלך, ושהוא לא ישתף את ההורים שלו שקרה מפגש כזה, וממה שהם לא יודעים הם לא יכולים להיעלב.

אם להורים שלך יש צורך מסוים לראות אותו
והוא מבין את זה .. תדברו על זה .. זהו
ואם זה גם מלחיץ אותך אז למה שתלכו בכוח?

תגידי להורים מה שאת מרגישה - אמא אבא אני עדיין לא שם .. מעריכה את הכוונה אולי שמישהו אחד יפגוש אותו
אולי אחות או אח.. במסגרת פחות מלחיצה



אבל בגדול אני נגד ללכת למשהו שילחיץ אותך

ללכת להורים לא חייב להיות דווקא אחרי שהחלטתם (יש כאלה שכן.. אבל לעניות דעתי יש מקום להגיע לפני), כמובן לא על ההתחלה אבל כשיש כבר איזשהו כיוון טוב

 

ובאמת הכל תלוי בהרגשה שלכם.. 
אם אתם מרגישים שיכול להיות נחמד להביא להורים שיראו במי מדובר וגם מבחינת הצד השני- להכיר קצת את מי שגידל את האוצר שלידכם אז אפשר...

אם זה מלחיץ ומכניס אתכם למקום שאתם לא בטוחים בו אפשר גם לחכות

 

פשוט לזכור שזה לא דווקא מעיד על החלטה אלא עוד שלב בדרך

 

אגב.. זה בסופו של דבר ממש תלוי בהורים, בצורת הסתכלות שלהם וכדו'.. ממליצה להעלות את זה לשיח עם ההורים בפשטות ("אני רוצה שתפגשו אותו ולשמוע את דעתכם אבל לאט לאט.. זה לא אומר שסגרנו")

למעשה אבא שלי ואחי ראו אותו לפני כן כשהוא בא אליי לבית אבל זה לא היה מפגש רציני

סתם מתעכבים עם כוס קפה וכד'

כבר חשבתי שהתארסת🤦‍♀️

אבל מזל טוב!! אלופים! ממש משמח(:

ובעז"ה גם אירוסין, למה לא... בהמשך

אבל בשעה טובה... וכל הכבוד על הדחיפה והיוזמה!

אשר תעבוד עמדי"

כתוב, שבשעת החורבן, היו גם צדיקים שם. אבל הם גם גלו עם כולם. למה הם גלו? חז"ל אמרו, צדיקים שבהם למה נענשו? מפני שהיה בידם למחות ולא מיחו. הנביא כותב, שבמראה הנבואה על שעת החורבן, "ויקרא אל האיש לבוש הבדים אשר קסת הסופר במותניו. ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצוות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה. ולאלה אמר באוזניי עברו בעיר אחריו והכו... ועל כל איש אשר עליו התו אל תיגשו...ויאמר אליהם טמאו את הבית ומלאו את החצרות חללים צאו ויצאו והיכו בעיר ויהי כהכותם ונאשאר אני ואפלה על פני וכו'". לכאורה - האם האנשים האלו שמופיעים פה - האם הם נענשו או לא? הרי הם גלו יחד עם כולם. אבל מצד שני כתוב "הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה". הם הצטערו מאוד על כל החטאים. אם כן,למה הם נענשו? הרי "שהיה בידם למחות ולא מיחו" זה רלוונטי למי שלא השתדל. ומשמע כאן, שהאיכפתיות שלהם הייתה מושלמת? אלא, שיש אנשים שחושבים, מה זה "שהיה בידם למחות ולא מיחו" - שהם לא כעסו, לא "התעצבנו" מספיק על החוטאים. לא עשו מאמצים למנוע את החטא. אבל הקדוש ברוך הוא אינו צריך את זה "לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים". הקדוש ברוך הוא לא "צריך" את ה"השקעה" שאנחנו ניתן. הוא צריך את המטרה של ההשקעה. שאנחנו נדע, לשם מה אנחנו משקיעים להשתדל במצוות ובדרכי ה'. אלו שהיו שם - נאנחו ונאנקו על כל התועבות - ולא על צער השכינה שלא תגלה. ובאותה נבואה - מסופר - איך השכינה גלתה והלכה עם הגולים. גם אלו שהיה להם את התו, היו ראויים לשכינה. אבל השכינה - לא תישאר שם, בשביל מה שאין עמודיהן ותושייתן של ישראל. השאלה היא, האם היה בידם למחות, להראות דרך ה' - ועל זה לא מיחו.

ולמה לא מיחו? אמרו חז"ל

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (ישעיהו סג) 'כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך'? לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך". אין מה לעשות. "אמר: אימר ליה ליעקב, דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו". הקדוש ברוך הוא לא מקבל את התשובה ופונה ליעקב. "אמר ליה: בניך חטאו. אמר לפניו: רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך. אמר: לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה". לסבא (אברהם) כבר אין רגשות, והנער (יעקב) צעיר מדי. "אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך! בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד) 'בני בכורי', עכשיו 'בני' ולא בניך?! ועוד, כמה חטאו כמה שנותיו של אדם - שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו (פחות עשרים שנה הראשונות., שאדם לא נענש עליהם) - פשו להו חמשין. דל עשרין וחמשה דלילותא (עשרים וחמש שנה ישנים) - פשו להו עשרין וחמשה. דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא (שתים-עשרה שנה וחצי של תפילה ואכילה ובית הכיסא) - פשו להו תרתי סרי ופלגא (נשארו בסך-הכל שתים-עשרה שנה וחצי). אם אתה סובל את כולם - מוטב, ואם לאו - פלגא עלי ופלגא עליך. ואם תמצא לומר כולם עלי - הא קריבית נפשי קמך. פתחו (ישראל) ואמרו 'כי אתה אבינו'. אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין לי קלסו להקדוש ברוך הוא, ומחוי להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו [הראה באצבעו כלפי מעלה]. מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים (ישעיהו סג) 'אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך'"

כתוב "ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, והבאתי אתכם ציון".

וחז"ל דרשו "אחד מעיר מגן על כל העיר, ושנים ממשפחה מגינים על כל המשפחה".

וכך פירש הגר"א "אחד מעיר - זה משה רבינו, שמבין על העיר, ושנים ממשפחה זה משיח בן יוסף ומשיח בן דויד".

ולכאורה, כל הדרשה הזאת היא ההפך מהפשט של מה שכתוב בפסוק. "אחד מעיר" "שנים ממשפחה" משמע - קצת מאוד, אנשים בודדים שנשארו.


אלא, למה אחד מעיר ניצל? או שניים ממשפחה? משום שהם דואגים לעיר ולמשפחה. ואם כן, מי ניצל איתם? כל אותם שראויים להינצל עבור אותו הדבר. ולכן כתוב מייד אחר כך "ונתתי לכם רועים כליבי ורעו אתכם דיעה והשכל".

ולכן,במקום השני שמופיע "והקימותי עליהם רועים ורעום" כתוב "לכן הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשיבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם". כלומר, ה"מגן על כל העיר והמשפחה". זה עבור אותו כוח, שמעל הטבע - וגם כן מעל כל הצרה של החורבן.

אבל מה שכתוב "שובו בנים שובבים... ולקחתי אתכם אחד מעיר ושניים ממשפחה". שזה נוגע לעצם העם, זה מופיע, בדומה במקום אחר - אבל רוח הדברים נשמעת שונה - בכלל לא צריך איזה גאולה גדולה או מי יודע מה "לכל הגולה אשר הגליתי מירושלים בבלה. בנו בתים - ושבו. ונטעו גנות - ואכלו את פרין. קחו נשים והולידו בנים ובנות, וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות... ודרשו את שלום העיר... מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה. וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אליי ושמעתי אליכם. וביקשתם אותי ומצאתם....."

שזה, לכאורה - נורא מוזר. - איך זה נגמר פתאום, וכביכול, כל הסיפור על זה שלא יישארו צדיקים, רק אחד מעיר ושניים ממשפחה" - כל זה נעלם? אלא, שהאחד מעיר ושניים ממשפחה" - זה עבור אותו צדק, כאמור. והקדוש ברוך הוא לא צריך שיישארו בגולה, הוא לא צריך שמישהו יסבול, ולא שום דבר אחר. הקדוש ברוך הוא מסתדר טוב מאוד, גם אם האדם הוא כזה או כזה. האדם יכול לשבת בנחת - אבל לזכור, שאיפה שהוא נמצא - הוא צריך לדרוש את ה'. ולהתפלל. ולהשתדל עבור ה' ועבודתו ותורתו. וזה - יתן לו את הזכות. לא הדאגה, שיהיה הוא ולו "אחד מעיר ושניים ממשפחה"