פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 246)

דווקא הבנות שפגשתי מאוד ידעו להכיל את המקום הזה.

 

קשה לי להאמין שבנות חושבות שיש גבר שאין לו שום חולשה. 

 

אך גם אף בחורה לא מחפשת להיות מטפלת של מישהו. ואם הגבר מגזים בביטוי החולשות, וכל הזמן רק מדבר על החולשות והכאבים, ומחפש כל הזמן את התמיכה של הבחורה, והקשר הזוגי מקבל צביון של מטפלת ומטופל, אני מבין למה הן לא ירצו את זה.

 

כמו שגם אתה לא צריך להיות המטפל שלה. ואף גבר לא היה רוצה מישהי שכל הזמן מביעה חולשות, והוא צריך כל הזמן להכיל את זה.

 

אפשר ורצוי להביע חולשות, אך באופן מאוזן. שזה לא יהפוך להיות מרכז הקשר. זה לגיטימי לרצות את התמיכה של השני בחולשות שלנו, אך לא צריך להפוך אותו למטפל שלנו.

 

לכולם יש חולשות

לא הייתי עומדת בזה ..

א-להים יכול לעמוד בזה

בנאדם פחות..

לא מצפים שלא יהיה לגברים חולשות.

לעיתים כן מצפים מהם לשדר חוזק.

וזה לא סותר!

חולשה יכולה לבוא עם חוזק

ובאמת לא פשוט לחוות שתפקיד הגבר בעולם זה לשדר את היציבות והחוזק תמיד..

כמובן שזה לא באמת נכון, (אולי להתחלה, אבל בהמשך בוודאי שאפשר לחשוף חולשות...)

 

מה שכן, אני חושבת שצריך לדעת מתי לחשוף אותן.

כי כשמראים אותן מוקדם מידי זה יכול להיות קצת קשה לעיכול לצד השני וליצור חוויה לא 'גברית', לא כי אתה לא גבר, אלא פשוט כי מי שנמצאת איתך לא מכירה מספיק את כל הטוב שבך כדי להצליח להכיל את זה בצורה נכונה ולהניח את החולשות שהיא רואה במקום פרופורציונלי לעומת הטוב הקיים..

אני מאמינה שכשיש קשר קרוב ואוהב אז אפשר להכיל גם את זה, אבל הטיימינג מתי זה נחשף הוא קריטי בעיני...

 

כמובן ומיותר לציין שזה נכון גם לצד ההפוך.. 

נשים רוצות גבר שלא מפחד להיות פגיע...
גבר שלא מוכן לעולם להראות חולשות/רגשות זה מתכון לגבר אלים...

נשים אוהבות גבר עם חולשות.

אולי יש חולשות ספציפיות שמרתיעות אותן יותר.
או יותר נכון, גבר שלא שלם עם עצמו ועם החולשות (שבלתי ניתנות לשיפור) שלו - זה מרתיע.
גבר שיש לו חולשות שניתנות לשיפור והוא לא עובד עליהן, גם זה מרתיע.

לסיכום,
חולשות זה דבר מבורך.
השאלה היא איך הוא מתמודד איתן.

העיקר שתהיה שלם עם עצמך.
שמח במי שאתה, ותמיד שואף לגדול.

הפוקוס יהיה עליך

במשפחה גדולה הצומי מתחלק בין כל החתנים/ כלות

ב95% מהחיים אתה נמצא עם בן/בת הזוג שלך בבית שלכם.

אין שום הבטחה שהכל יהיה נוח ורגיל ביחס למה שרגילים.

יש עוד 1001 בעיות שאפשר לחשוב עליהם לגבי יחסים מורכבים עם גיסים/ות והחמות והאבא של הכלה

דווקא הגדול משפחה? אני מבין שזה מפריע לך.. אבל יש דברים שיפריעו לך יותר אני מאמין

ויש דברים שווה לבלוע בגלל דברים אחרים שהם הרבה יותר גדולים.

 

חוץ מזה - מה מטריד אותך יותר המעמד שלך במשפחה של אישתך? או הדינמיקה שלך עם המשפחה שלה? 

 

נכתב ל@DavidEl

אני פשוט אוהב נישות שקטות..רגועות..

בשביל זוגיות בית משפחה ילדים וכולי?

אולי מפחיד אותך הרעש ? בכל מקרה אתה לא חייב להיות שם 24/7 יכול להיות שם ארוחה .. או חצי יום .
וגם שם ליצור לך פינות שקטות ..

7 ילדים למשל
השאלה גם עד כמה נפוץ שנפגשים כולם ביחד לארוחת שבת למשל, בהנחה שיש חלק מהאחים נשואים

מנגד יש כל-כך הרבה יותר דברים חשובים .. ככה שאין לי מושג

ביג טיים

 

א. אני ממש מבינה אותך ואת התחושה ש 'וואלה, לא מתאים לי להכנס לחמולה..'

באמת על כל משפחה שלא תגיע יהיו יתרונות וחסרונות - יכולה להיות משפחה עם 2 ילדים וירגיש לך הכי חודר ומוצף ומשפחה עם 8 שירגיש לך הכי טבעי וזורם 

 

ב. אומנם אנחנו בעולם שמעודד אינדיבידואליות, אבל דווקא לכור הגרעיני המשפחתי-  יש כח עצום
מעבר לכיף ולמשפחתיות  
לא משנה מה זה עוגן, עזרה הדדית , ואפילו ברמת התכלס- הורים מזדקנים וכו'.. כשיש משפחה גדולה יותר זה הרבה יותר נח וקל 

 

וגם מהשטח שמכירה שומעת את הקולות של בחורים ובחורות שמגיעים ממשפחות קטנות שזה לא הכי קל ולא הכי אידיאלי 
גם בעולם השידוכי ( כולל פסילות על זה  ) 
נראה לי שכולנו צריכים לשמוח במשפחה שלנו ובמה שה' נתן לנו 

 

ולהתמקד בעיקר בא' שזה מה שנראה לי המוקד שלך לא? @DavidEl

 

 

ותודה לך על התגובה..זהב ממש

 

אני לגמרי איתך בתחושות האלה 

אבל תזכור שזה ממש הגיוני להרגיש ככה

 

והקסם הגדול -

שזה קורה לאט לאט.. 

 

קודם מכירים את החצי השני

אח"כ לאט לאט את המשפחה

 

ובסוף התא המשפחתי שתקים עם אשתך 

זה העוגן שלך 

 

הסיפור מסגרת חשוב מאוד
אבל אתם תקבעו את הגבולות והקצב של לשחרר ולהתקרב

 

ואז למשפחה דווקא גדולה , יש יתרון 

 

תצליח!

 

ממש אוהבת משפחה גדולה.

יצאתי עם משהו שלא התאים לי בגלל שאהבתי מאוד את זה שהוא חלק ממשפחה גדולה. כל הכייף היה להכיר את כולם..... זה היה זמן קסום

אוהבת את הפינה השקטה שלי לגמרי. בעלי בכור מתוך עשרה+ תינוק באומנה, וזה לגמרי אתגר בשבילי כשאנחנו שם למצוא פינה שקטה.. אבל אולי כי הוא הבכור ויש יחסית הרבה קטנים. או בני נוער נקצים שרק רוצים שישחקו איתם קטאן/שחמט בשבת חח. אם הרוב גדולים ונשואים זה ממש לא משמעותי נראה לי, ובאיזה שהוא שלב זה קורה, גם אם תתחתן עם מישהי שיש מתחתיה עוד אחים זה רק עניין של כמה שנים ומוצאים פתרונות. אחר כך לכל אחד יש את המשפחה שלו וזה הרבה יותר קל..

לא בטוח שצריך להתמודד.
זה חשוב שאתה מכיר בחשש שלך, וזה טוב מאוד שאתה מכיר בצרכים ובאופי שלך.

מכאן ועד להחלטות שלך -
תחכה להכיר מישהי שמוצאת חן בעינך, שאתה נמשך אליה, שאתה מעריך אותה ושאתה אוהב אותה.
ואז תחליט מה לעשות עם המידע הזה שקיבלת על עצמך.

הלחץ לא מנהל אותך עכשיו.
כי עכשיו אתה מודע.

יש לזה פתרונות מעשיים.
אם תידלק על מישהי עם משפחה גדולה, תדבר איתה על זה לפני כן ותחשבו איך ואם אפשר לעבור את הגשר ביחד.
זה לא ביג דיל

כי זה יכול להשפיע עליו בהמשך אולי ויכול להיות יותר חמור
ואם זה גנטי אז זאת גם סיבה..

 

חרדית?

חרדלי"ת?

דתית לאומית?

סביר להניח מהיכרות עם עצמי שהייתי קורא תוכן על הנושא באינטרנט עד שהייתי מרגיש שאני קצת יותר מבין מה זה אומר, ואז עושה את 2 ובוחן מה זה אומר כלפי ולגבי קשר אם מישהי כזו, ועושה שיקול ספציפי האם זה מתאים או לא.

ובנוגע להשתייכות ציבורית, תורני לאומי...

2,
לא,
כן, יש קשר לדעתי (אבל לדעתי מה שכתוב בסוגריים הוא הפוך, שמרני יותר יהיה חשדן פחות). כמובן שאני יכולה לטעות וכו', ובכל אופן תמיד יש יוצאי דופן, אבל זה מה שאני חושבת.

מממ בעצם, אולי אין קשר. לא יודעת זה נורא אינדיבידואלי

מאוזן.
דתיה(יש שיגדירו דתלית)
לא יודעת אם יש הבדל בין המינים אבל חושבת שבמגזרים שזה נושא שלא מדברים עליו זה ירתיע יותר

לא יודע אם אפסול, אבל בהחלט יגרום לי להסס

 

לפעמים זה יכול להתפתח,

תלות בתרופות היא א פעם לא טובה

תחום הנפש קשה יותר להתמודדות

 

לא יודע על הבדל בין גברים לנשים

 

חברה סגורה יותר עלולה להיות סגורה יותר כלפי תופעות כאלה, אבל זה לא חד משמעי

אני דתי לאומי

בחברה חרדית למיטב ידיעתי נפוץ מאד לפסול

אני חושבת ש-2 (לאו דווקא רק השפעה על חיי היומיום. כל מיני חששות שעשויים לעלות בהקשר)

אני לא יודעת אם קיים הבדל בין גברים לנשים... אולי גברים יחששו יותר מההשפעה של נטילת תרופות בהריונות?

הדיון על ההשפעה של שמרנות לא יכול להתעלם מצורת ההיכרות השונה מאוד בין הציבורים. בחוגים שמרניים מתחילים בהצעה על הנייר - אז למה ללכת על מועמד עם "בעיה" כשיש הרבה מועמדים בלי בעיה? בציבור חילוני שבו זוג מכיר באופן ספונטני ובדרך כלל רק עם ההעמקה של ההיכרות מתגלה התמודדות כזו, האדם כבר נמצא בתוך מערכת יחסים ויותר קל לו להסתכל על העניין בתוך מכלול.
לכן נראה לי שאכן בציבור שמרני יותר מועמד כזה יחווה יותר קושי.

יש אנשים שהם יותר טיפוליים ויותר יאהבו לטפל קצת בבן הזוג ויש כאלה שהם מחפשים ההפך ולכן לא חושבת שזה קשור למגזרים שמרניים

מכיר אישית אנשים כאלה, וזה משמעותי ונוכח מדי בשבילי..
אולי אם מדובר ברמה נמוכה, ואם זה ביחד עם עבודה על הדיכאון מהצד האמוני אעבור ל2..
דת''ל

כי מעיד הרבה שאדם דואג לעצמו

אבל אם זה ללא לווי טיפולי (אפילו פעם בחודשיים אם מאוזן)
אז כנראה שלא . חשוב לי לדעת בכללי וביחוד אצל אדם עם מחלה כלשהי שהם דואגים לעצמם לעזרה כשצריך לוקחים אחריות על החיים שלהם רוצים להתקדם תמיד

כאחת עם אופי מול אני אזהר עוד יותר מזוגיות עם אדם שהקשר עלול להפוך לטיפולים איתו לא מתוך פחד אלה מתוך מקום שאני לא חושבת שקשר זוגי בריא הוא קשר של מטפל מטופל

זה אדם שאני הולכת להיות איתו כל החיים, גם בזמן שהוא יהיה בלי כדורים וזה מה שמפחיד אותי..
אבל אולי אחרי מחשבה והידיעה שאני לא יודעת מספיק ומה זה אומר מינון נמוך וכו', אברר על זה ממש לעומק ואז זה נוטה ל2


דתיה לאומית תורנית

לא כל אדם שלוקח כדור עם מאפיינים של נוגדי דכאון
בהכרח סובל ממחלת נפש מאובחנת כמו מאניה דפרסיה.

אחוז גדול מאוד של אנשים בישראל צורך לעיתים תרופות לפרקי זמן ממוקדים.

לזמן מוגבל וקצוב של כמה חודשים.

אני לא סובלת משום דפוס כזה ב"ה ואיתרע מזלי להיות עם דיכאון אחרי לידה, וכן, אני נוטלת כדורים (התוכנית היא לפרק זמן מסויים כרגע) ומטופלת. אני חושבת שאני אדם נורמטיבי+ ובגלל זה אני מטופלת מרצון. דווקא אנשים שיש צורך ולא מטופלים זה יותר מחשיש. וראו כל מיני שרשורים בפורום השכן על התפרצויות זעם ויחסים עקומים למיניהם שנובעים ממצב נפשי מוזנח ו/או לא מטופל.

לענ"ד, השיקול לא צריך להיות סביב  מינונים, סוגי כדורים או אפילו האבחנות עצמן, אלא יותר כפונקציות של תפקוד, יציבות [רגשית ושאינה רגשית], ושל דרך ההתגברות, כלומר מה המועמד עושה בעניין.

אם המועמדת מסוגלת לדאוג לעצמה, לבן זוגה ולמשפחה שתקים, מאוזנת לאורך זמן רב, ופועלת לשפר את מצבה תמידית - לדעתי היא ראוייה לפחות כמו אחת שאינה מתמודדת. אולי אפילו מעט יותר, שכן הוכיחה יכולת להמודדות עם קשיי החיים ברמה הקשה יותר שלהם.

אגב, אני בא בגישה כזו למוגבליות בכלל, לא רק נפשיות.

ובכלל, למי משנה [שלא לדבר שזה לא ענייננו] איזה תרופות אדם נוטל. לכולנו יש התמודדויות שונות. אם לא עכשיו, תמיד יש סיכון חלילה שאנו או ילדינו נחלה, או שנתמודד עם קשיים שונים ומשונים בעתיד. אפשר לחשוב, כמה כבר תופעות לוואי תרופות פסיכיאטריות מזיקות יותר משל תרופות אחרות... זה הכל סטיגמה ויח"צ נוראיים.

@חברת הכנסת מיכל וולדיגר מציפה באחרונה את נושא של מתמודדי נפש, מקווה שתעזור להחליש את הסטיגמה.

מקווה שנזכה לראות את האנשים עצמם, לא רק תוויות.

לכן אני לא יכולה לענות על זה

גברים נראה לי יהיו יותר קשובים לנסות.
לא יודע לגבי שמרנות אבל אצל חרדים זה שיא הפחד ולא ינסו אפילו

לק"י

מה זה חוגים שמרניים יותר?
ולגבי בנים-בנות: נשמע לי הגיוני שבנות יחששו יותר. לא יפסלו אולי, אבל יחששו (מעניין אם אני צודקת).

2
אבל אולי לפעמים 1

השעה 16:46 בצהריים ואני כבר צריך להגיד נו באמת.
למה כולם נוטשים את הספינה הטובעת? מי יעשה אתגרי צניעות עכשיו?

ככה מושכים עיניים

1. הייתי רוצה שיאמרו לי מראש, אם אני רואה תמונה זה פשוט גלוי לעין ורק הייתי רוצה הבהרות על מה שראיתי.

2. אמרו לי את זה גם בבירורים (כשביררתי עם חברים/שדכנית וכו')

3. כן. הייתי ממשיכה לברר תוך כדי הפגישות עם השדכנית/ חברים וכו'

4. ביררתי את המניע בבירורים ואמרו לי את זה. וגם במהלך הפגישות שאלתי שאלות

חלק ב

5. ניסיתי לברר יותר לעומק את מה שכבר הבנתי בצורה שטחית יותר , בפגישות.

6. זה היה בערך בפגישה 4-5 (כשראיתי שאני עדיין ממשיכה להיפגש ולא מפסיקה)





בנימה אישית
תמיד אמרתי לשדכנית שלא משנה הצבע של הכיפה
משנה לי מה יש מתחתיה...

העולם שבחוץ (עד שיש ילדים עם חופשות בצפר) הוא פשוט דבר ארוך ללא התחלה וסוף, למעט ימי חופש שמבקשים מהעבודה.
יש משו נחמד בתחושות ברורות של התחלה וסיום תקופות. קצת מסדר את החיים

בבין הזמנים אין פטור

נראה לי כדאי להתחיל מסורת של כל תחילת זמן וסף זמן יש הודעה כזאת ;) 

מצפה אחיה מהמם ועם צל, ויש שם אפילו שולחן פיקניק נחמד(:
יש גם את מצפה הר קידה (לא סגורה על עניין הצל), הארטיס בבית אל (גם לא זוכרת אם יש שם צל), ומצפה מהמם ברמת גלעד (שימי לב, לא חוות גלעד;)

ויש מצפה בנופי נחמיה

יש הרבה מעיינות

מעין טלמון

נבי ענר

שביל המעיינות

מעין דולב

הטיילת,

מעיין טלמון,

עינות ענר,

גבעת היקבים,

שביל המעיינות,

מעיין דני,

פינה לאלחי,

מצפה חרשה- גג הארץ,

ויש בקיצ המון איפה

זו רשימה בגוש שילה- עלי...
התצפית בקידה (לא הר קידה, שם אין צל, אלא ליד החווה שם, נראה לי שקוראים לו 'אל מול גלעד')
בעליה לתל שילה יש פרגולה נחמדה
חניון הגדודים העבריים בצומת שילה
מעיין הגבורה (יש שם פרגולה חדשה מהממת)
הקרון בעלי
תצפית בכביש גישה לגבעת הרא"ה
תצפית בפלגי מים (נראה לי ע"ש עמיחי מרחביה)
דרך עמיחי בעלי
המרפסת בגבעת הראל

יש עוד מקומות, אבל לא מוצלים.

ויש גם פרגולה יותר בקטנה אבל נחמד גם בכניסה לעדי עד מצד ימין על הכביש

הקרון בעלי כיפי ממש ומוצל גם ממש

יש גם בכוכש את הקובה (הר כוכב.. זה קצת מסלולי..) ולא זוכרת את השם אבל יש מצפה נחמד מוצל עם ספסלי נדנדה בתוך הישוב.. תשאלו בטוח ידעו להוביל אתכם לשם

נראלי זה נקרא עינות מתניה.
מן הסתם יש מקום מוצל אבל לא סגור

עזרתם ממש! אחלה רעיונות!

לאור ההצפה האחרונה - לקראת נישואין וזוגיות

גם את השרשור הקודם לא ראיתי... מעניין אותי

אני אסביר מה לא נראלי הבנתי.
תיארת שלהתאהב במשהו או לרצות חבר מהמין השני זה לא מספיק כדי להתחתן. את זה הבנתי.
אבל הסיבה לכך אצלי היא שזה לא מספיק כי צריך בגרות. בשלות. צריך לבדוק התאמה בשאיפות והתאמה בשכל ולא רק אם כיף לנו יחד.

אבל לא נראלי שזה בדיוק מה שכתבת אז אשמח לדיוק..

לעבור לשלב הבא בחיים ולכן זה מגיע ביחד בצורך לאהוב ולהיות נאהב וגם בחיים עצמאיים

אבל בפועל הרבה מתחילים לצאת כי זה מה שמקובל אחרי שסיימו את המסלול המקובל כמו צבא\ שר"ל, לימודים וכו'

הרבה מתחילים לצאת כי החברים מסביב מתחילים להתחתן

כי לוחצים עליהם בסביבה הקרובה

כי רוצים כבר חבר\ה 

רוב הבנות דוסיות אבל יש כמובן כאלה שפחות

נשמע מגוון סהכ

אבל יש נגיד בנות ממגוון מדרשות

מעניין מה המגוון של המדרשות..

 

 

שרוצות ללמוד חינוך 

 

העלתי שתי בחורים ובאמצע הדרך אחרי שתיקה ארוכה אחד מהם התחיל לדבר ערבית בפלאפון וכל הדרך במשך חצי שעה הם חפרו לנו. מאותו יום אני לא מעז להעלות טרמפים בחזרה מדייט. אחרי זה הייתי צריך להתנצל מאה פעם על הטעות .

צריכים לצאת מהיישוב)
בכל אופן-תלוי בשלב, תלוי בזוג, בעיקר בשלב

אבל אני נראלי שאר ירקות

אני מאמין שככה זה בכל נסיעה עם אנשים

אלא אם כן מדובר על שלב מתקדם-עד מבוסס וזה זורם לשנינו.

בדייטים מתקדמים צריך לשאול את המדוייט/ת, כבוד בסיסי..
לרוב ארוסי מעלה בגלל הלב הטוב שלו, ובתכלס זה לפעמים מבאס אותי כי באלי להיות לבד, אבל אני לא אומרת לא כי מסכנים הטרמפיסטים, לכן כדאי לשאול.
לנו קרה גם שמישהו פשוט נכנס לרכב בלי לשאול אם אפשר לעלות או לא, הרגיש כאילו הרכב של אבא שלו, זה באמת היה הזוי ממש.

למה לא? 

אם אני הייתי הנהגת (סביר להניח שלא), הייתי שואלת את האדון אם יואיל בטובו. קרה לי בהרבה פגישות חלקן ראשונות, חלקן שניות חלקן מתקדמות שהעלנו טרמפיסטים. כמובן שהבחור שאל לפני, אם זה בסדר. 

 

זה מתוק, הרגיש לי כאילו אנחנו כבר נשואים ... 

 

 

פעם אחת העלנו טרמפיסט בנסיעה יחסית ארוכה, ולא שמנו לב שהוא ברכב בכלל.. לא הרגשנו אותו. אממה, כשהגענו למקום שהוא היה צריך, קלטתי שהוא נרדם . 

פעמיים נסעתי ברכב של מישהי בדייט

 

פעם אחת איזה בחור חרדי שאל *אותי* לאן *אני* נוסע. בכל מקרה זה לא היה הכיוון, אבל צחקנו על זה שהוא מתייחס אלי כאילו אני הנהג ואליה לא התייחס בכלל

 

בדייט אחד העלינו טרמפיסט מיישוב שעברנו בו לתוך העיר (אני מניח שהיא שאלה אותי אם אני חושב שנכון להעלות אותו. לא זכור לי), ודיברנו איתו לגבי היישוב

 

אבל באמת בשני המקרים היה מדובר בקשר שהרגשנו בנוח

ברוב זה היה כבר קשר מתקדם מאוד ברמה שהם מאורסים כזה...לפוחת ככה הרגיש 

פעם אחת לקחו אותי עד לביית ודיברו איתי על דה ודה

 הוא  אחד שאמר לי  שהנם מאורסים ואני כזה מזל טוב! הם היו מאושרים וכזה חמודים!

היה פעם אחת שכן זה היה מתקדם הם דיברו על שימרת נגיעה וואלה הרגיש לי שהגבר ממש לא מתנהג יפה

ולא ידעתי מה לעשות,

הם קבעו בניהם שלא מסתכלים אחד על השני והוא כול הזמן הצייץ עליה תוך כדי נסיעה ומסביר לה כמה זה חושב שימרת נגיעה והיא מסכימה אותו , וזה אבל משהו בכימיה... וואלה היה מוזר... אבל לא באמת יודעת..

וואלה נראלי נתייעץ מתאים לעוצר לטרמיפיסטים או לא כזה

כימיה את מתכוונת שזה קשור לתחושת שיגיון?

או שזה קשור לדיבור מדוקדק?

(שמעתי שהביטוי הזה רומז לארגון של רקימה, אז חשבתי (זה משהו בהלכות שבת))

גם הנסיעה זה זמן לבניה משותפת ונראלי פחות מתאים

אנשים פה נוסעים ביחד ברכב בדייטים ראשונים?

עם גבר זר (בפגישות ראשונות?)
מוזר לי. לא אמרתי שזה לא בסדר

למרות שאני בטוחה שיש כאלו שלא ירגישו בנוח עם העניין ...

 

וכן שאלתי למה מוזר, לא חשבתי אחרת... 

לא חשבתי לרגע שזה מוזר

מן הסתם אנחנו שונים מנטלית כמו כל שני בני אדם.. לא?

אולי אני טועה.

בכל מקרה, ברור שאין פה נכון ולא נכון

במיוחד כשאנחנו נוהגות

בקיצור- הכי נורמלי וטבעי שיש

אבל גם קרה לי פעם שהצעתי למישהי שאאסוף אותה מהבית או ממקום נוח והיא סירבה והעדיפה להגיע ברכב של עצמה

שהייתי בדייט (מתקדם) ראינו 2 נערות עוצרות טרמפים ב24:00 בלילה .. אבל הם היו מהצד השני .. בכלל לא בדרך שלנו, מרוב שהבחור הזדעזע , הוא שם אותי בבית ואז לקח אותן עד הבית וזה לא היה קרוב..
זה האריך לו את הדרך באיזה חמישים דק

אציין שפעם אחת היינו באמצע שיחה חשובה והוא העלה בני נוער והתבאסתי עליו מאוד.
כי הם היו ביחד .. וזאת היתה נסיעה שיכלו לעשות ברגל.. עניין של 3 דק
מסקנה : תבדקו עם הצד השני אם זה מתאים גם לו..

ברור שכיף וטוב שיש כסף ויש על מי להוציא אותו

ואפילו משמח שמעריכים את הכסף שלך

 

אבל בעיני זה לא שיקול ביחס לבחירה של בני זוג, סגנון חיים, הקמת משפחה ועוד רשימת הדברים שכסף לא חשוב לעומתם.

 

אם יש דברים שדורשים כסף, הכי טוב זה שיש, ואם אין, עובדים ומשיגים כסף.

אולי כי אין לי חלומות שדורשים המון כסף

כן רוצה שיעבוד אחרי החתונה אבל אפשר חלקי ופשוט יש הבבנה שאפשר לחיות גם יותר בצמצום כי נגיד ישיבה יותר חשוב עכשיו 

 

יודעת לומר שלי אין סכומים גדולים נכון לעכשיו אז למה שאצפה ממנו ?

וכסף זה מה' 

 

כן חושבת על כסף כי אני הייתי רוצה לעבוד לא הרבה כדי להיות בבית עם ילדים, ובגלל שיודעת שלי לא מתאים לעבוד אינטנסיבי מדי מחוץ לבית ... אבל חושבת יותר בכיוון של 'אם הוא עובד? ואם הוא רואה את עצמו כמפרנס העיקרי בבית או לא ?'

 

ולא לסמוך על הנס ..

ברור שצריך איזון בנושא
וכסף זה לא מדד

אבל לדבר על זה מתוך אחריות זה חשוב

אני חושבת שכסף זה משהו שהוא ככ וריאבלי. תלוי בתקופות, בהוצאות לא צפויות, בהכנסות מפתיעות.
בניגוד לאופי ולאישיות (שאני מקווה) שהם די יציבים.
לכן כסף בכלל לא נכנס לי בסט של השיקולים.

אני חיה בעולם הזה, כן? לא מתעלמת מהסיטואציה הכלכלית שלי ושלו ויאללה כסף זה שטויות העיקר שהוא חמודיק. כסף זה חשוב. צריך להיות במודעות אליו (או להיעדר שלו 🙂).
אבל זה להתמודד עם המצב שקיים, לא להמנע מראש ממצב כזה..

חיפשתי מישהו אחראי.
אחראי גם מבחינה טכנית - מתנהל טוב וראוי בדייטים מודע לזמנים
וגם אחראי מבחינה מהותית-
למשל- מקורקע ולא רחפן , יציב (שיודע מה מנחה אותו בחיים, מה הוא רוצה מעצמו ולא 'עפיפון' שנושב עם כל רוח מצויה) ומחושב.

בעיניי אחריות משקפת גם התנהלות נכונה בהיבט הכלכלי.



בנישואין מה שחשוב זה מידות ועין טובה (קמצנות/כעסנות זה מידות שוודאי שכדאי לבדוק)- כשאין מידות אז הוויכוחים יכולים להיות מכוערים על שטויות.
ועל התנהלות כלכלית תמיד כדאי לדבר כדי לבחון את זווית הראייה של כל אחד, זה נושא בהחלט מעניין לדון בו. אין מה להתבייש מהנקודה הזו. בסופו של דבר חיים טובים, נישואין ומשפחה, בנויים גם על מחייה מספקת ורווחית.

אני יכולה לספר שראיתי וחוויתי- מי שיש לו עין טובה יצליח לצלוח בשלום גם אתגרים שהחיים מזמנים.
כולל אתגרים כלכליים.

1. כן
2. לא
3. בעיקר נותנת משקל לכמה אחראי הוא וכמה יש לו ראש על הכתפיים וידע לתפוס את עצמו בעת הצורך.
וגם עד כמה הראש שלנו עובד דומה ביחס לכסף...(כי תכלס יכול להיות אדם שיאמר שבסכום מסויים הוא לא מסוגל לגדל יותר מילד אחד ויבוא אדם אחר ויאמר שזה סכום שמספיק לארבעה ילדים.. )

בגדול לא חושבת שהתקופה בישיבה בהכרח מעידה על איך שאדם יתנהל בחייו מבחינה כספית..

1) כן

2) לא

3) אמצעי להשגת עניינים נצרכים

את זה, זה בהחלט בעייתי לי כלכלית ולא רק.
ב. לא מפריע לי, לי יש חסכונות די גדולים ואני מנסה ללמד אותו לחסוך גם(זה קשה בהתחשב בזה שהוא לא גר בבית ויש לו הוצאות).
ג. אני מפחדת להשאר בלי כסף, ממש חוששת מזה בקרוב בטח יהיה לנו בית קטנטן ואני מאוד מקווה שלא משנה כמה ילדים יהיו יהיה לי כוח אליהם בלי קשר לכסף(שגם זה מדד לא פחות חשוב מבחינתי)

ואם הוא בסדיר וזכאי לתשמ"ש אז גם לא רע בכלל (במידה ואת סטודנטית אז אתם כנראה זכאים)

וכרגע הוא חייל בודד אז אנחנו עוד לא יודעים מה יותר שווה

ואפילו פתחתי על זה שרשור פעם

 

אני לא רוצה לחיות במצוקה כלכלית.

אני לא רוצה להתלבט אם לשלוח את הילדים שלי לחוגים.

אני רוצה שיהיה לי האפשרות לפנות לרפואה פרטית אם יהיה צורך בכך.

זה לא אומר שאני רוצה פרארי.

זה לא אומר שאני רוצה ללכת פעמיים בשנה למלון חמישה כוכבים.

 

לגבי השאלות שלך ספציפיות, זה אולי מתאים לשלב מסוים בחיים.

מעולם לא נמנעתי לצאת עם מישהו בגלל השלב בחיים שבו הוא נמצא - בין אם מתכנן להישאר בישיבה ובין אם הוא בשלבים ראשוניים של לימודים אקדמאיים.

מה כן יפריע לי?

שאין לו שום תוכנית.

אחריות הפרנסה היא עליו. זה מה שהוא הולך להתחייב בכתובה.

ואם הוא מתכנן ללמוד מקצוע שאין לו הכנסה גבוהה (נניח עבודה סוציאלית), אני אשאל אותו על זה בהתחלה. כנ"ל אם מתכנן להיות אברך - אני רוצה לדעת מה הציפיות שלו כבר בהתחלה. כלומר, זו לא סיבה שאני אגיד לא להצעה, אבל זה כן משהו שהייתי שואלת בהתחלה.

 

אין לי שום מידע על כמה חסכונות היו לאנשים שיצאתי איתם. אבל גם כאן אני אפריד: לא דומה בעיניי מצב שבו מישהו עבד שנים, והוציא את על הכסף על דברים שממש לא בראש סדר העדיפויות מבחינתי, לבין מישהו שלא עבד בכלל.

 

לגבי השאלה האחרונה, זה עבר לי בראש. יצא לי לצאת עם מישהו שכבר עובד בעבודה מסודרת עם משכורת הרבה יותר גבוהה מהממוצע, ומיד אח"כ עם אברך לטווח ארוך. הקיצוניות הזאת די צרמה לי.

אבל עדיין, זאת לא סיבה שאפסול מישהו מראש. אבל כן סיבה לחתוך אם בפגישות הראשונות אני רואה שאין לו שום תוכנית כלכלית.

את רואה צורך עקרוני שהפרנסה תהיה דווקא על הבעל בזמן שנשים נכנסות תחת עול הפרנסה בצורה כמעט שווה?

לאישה יש את כל הכלים כיום לצאת לשוק העבודה לרווח יפה מאוד ולפרנס משפחה.. באמת אני לא מבין אותך.

זאת אפלית גברים. ממש. לא פחות. (חלילה לא אומר שהתכוונת לזה אבל זה מה שיוצא בסופו של דבר מהאמירות הללו)

ברור שאחריות הפרנסה היא שיוויונית.

 

(וגם עניין הכתובה הוא ממש לא מהותי לקשר הנישואין והאישה יכולה למחול על כך והיא לא חייבת לדרוש את מה שהוא מציע לה. עניין הכתובה הוא לקבוע סדרים מסויימים כדי שהזוגיות תתבסס ותהיה יציבה. זה הכל. כל מה שמשרת את יציבות קשר הנישואין - משרת את מטרת הכתובה)

השאלה היתה מה הציפיות שלי מבן הזוג, ולא מה הציפיות שלו ממני.

לא בטוחה לגבי השוויוניות. ניהול בית נוגע במגוון רחב של תחומים, ואני לא לגמרי משוכנעת שהדברים צריכים להיעשות מתוך שוויון. יותר בקטע של הסכמה, של שותפות הדדית. (אפשר להרחיב בזה גם מבחינה טקטית; אם אתה ואני עובדים באותה משרה, עם אותה השכלה ווותק, כנראה אתה מרוויח יותר ממני).

יש ציבורים בהם מה שאתה כותב מקובל לחלוטין - עול הפרנסה נופל לחלוטין על האישה, מתוך הסכמה על עניין הכתובה (שמקובלת חברתית-קהילתית). בעיניי מודל החיים הזה לא נכון, ואני לא רוצה להיות חלק ממנו.

זה יותר נכון?

 

וזה ממש לא משנה אם נשים מרוויחות פחות. כל עוד מישהי יכולה לפרנס משפחה זה מספיק כדי שתקח על זה אחריות באותה מידה. וגם אם זוג מסכם בינהם שאחד יותר עסוק בעניין הפרנסה מהשני - זה אחריות של שניהם. זה ממש לא עניין עקרוני לגבי כל הזוגות ש'האחריות של הפרנסה היא על הבעל'.

 

גבר שלומד מקצוע פחות מרוויח אז זה 'לא מקובל' לעומת זאת אישה שלומדת מדעי הרוח זה 'לגיטימי'...

 

אם מקצוע זה בעיקר מימוש עצמי, אדרבה שכל אחד יגש לתחום שבו הוא הכי יכול להביא את עצמו.

אם מקצוע זה השתתפות בעול - למה שמי שיכולה להיות שותפה ראויה מאוד תראה את עצמה כפחות אחראית על זה?

אבל אולי המינוח קצת שונה - מה כלול במילה אחריות?

 

בעיניי מקצוע זה לא מקום להגשמה עצמית.

 

לעניין בחירת מקצוע, יש שיקולים מעבר לשכר עצמו, כמו התנאים ושעות העבודה.

בעיניי מי שהולך או הולכת ללמוד מדעי הרוח, צריך שתהיה לו\לה תוכנית כלכלית כלשהי. 

אולי זה לא מוזר לי, כי בסביבה שגדלתי בה היו משפחות בהם האמא עבדה בהייטק והאבא בחינוך.

 

העניין הוא שאם היינו עושים את הבחירה ביחד, ואת שיקולי המקצוע יחד, יש מצב שהייתי בוחרת דברים אחרים. מכיוון שעוד לא מצאתי עם מי להקים את השותפות הזאת (שהיא גם שותפות כלכלית), אז אני עושה את השיקולים מהצד שלי.

וכשיצא לי להיפגש עם מישהו יחסית מבוגר (סוף שנות העשרים, בוגר צבא וכו'), שלא לומד בשום מסגרת (לא ישיבה לא אקדמיה) בלי שום תוכנית כלכלית (ובלי גב כלכלי) או צעד מעשי לפתח קריירה כלשהי - כן, זה הפריע לי. כן, אני רואה את זה כחלק מהאחריות שלי כלפי ילדיי העתידיים.

ובזה אני ממש בעד.

החלוקה של נשים ובגברים שהצגת בתוך התחום היא מבחינתי מה שמאוד מאוד הסתייגתי ממנו.

מבחינתי השאלה על להתחתן עם עו"ס היא באותה מידה השאלה להתחתן עם עו"סית.

ברגע ששני בני הזוג יכולים לפרנס אין סיבה שבעולם שזה יהיה אחריות של אחד מהם (גם אם בפועל הם מחלקים את זה בצורה כזאת או אחרת, העניין הזה צריך להיות על כתפייהם במידה שווה)

אני לא אומרת שעל כל גבר בהכרח להרוויח יותר מאשתו.

 

בסופו של דבר אני מסתכלת על זה מהצד שלי. ואני מקבלת לחלוטין שכמו שאני נרתעת מעו"ס (כדוגמה למקצוע, כן?), מבינה לחלוטין מצב הפוך, שבו מישהו נמנע לצאת עם עו"סיות. באופן מודע לא הלכתי ללמוד דברים שמאוד עניינו אותי, בגלל היצע העבודה אח"כ, ואני שומרת את זה כתחביב.

 

אני לא רוצה לחיות בצמצום, לא רוצה לחיות בגישה של 'נסתדר' שהוצגה פה על ידי אחרים.

אולי אין לי מספיק אמונה וביטחון, אני מאמינה בהשתדלות שלנו.

זה לא רק עניין של בטחון והשתדלות. בעיקר לא זה.

זה באמת עניין של שכלול של איכות חיים מבחינה חומרית ואיכות חיים מבחינה רוחנית (מימוש עצמי וכולי)

זה מורכב, אני לא חושב שיש פה עניין לאמירות נחרצות יותר מדי.

אבל זאת נראת לי הסוגיה.

 

זה גם מאוד קשור למנטליות...

הרבה אנשים יותר מאשר מאמצים את האידיאולוגיה שלהם מאמצים את המנטליות שממנה הגיעו (והרבה פעמים זה גם בא ביחד).

אני לא מתייחסת למה ששאלת לדוגמאות , כי הדוגמאות לא מעניינות אותי .
אני כן מחפשת בחור שיהיה מודע לזה שאנחנו נקנה בית איכשהו .
לא מוכנה לגור כל חיי בשכירות אבל כן מוכנה לחסוך

אני לא מחפשת בחור שעושה תואר נחשב אני מחפשת בחור עם מוטיבציה להצלחה שיודע שיצליח ולא חיי עם חששות שיתקעו אותו ..
הרבה פעמים אנחנו מסתכלים על תארים ולפעמים בחורים לא משנה כמה הם חכמים וכמה התואר שלהם נחשב , מבחינה פיננסית הם לא יודעים לתנהל ולא לוקחים סיכונים גם שהם בטוחים . לדוגמא , רופאים בלי בית .. רואי חשבון , מתכנתים והרשימה עוד ארוכה
וחבל
בנוסף בחור שחי מהרגע להרגע וככה מתכנן לחיות את החיים שלו , אני חושבת שפחות נתאים.
מנגד בחור שהוא חושב שהוא פרופסור על , ומבחינה פיננסית אין לו הבנה ולא יקח סיכונים .. גם איתו יהיה לי קשה להסתדר .
האלה שלא יקנו בקבוק בית .. כי יש ברזיה בגינה.., יחשבו שהם חוסכים .. ובתכלס יוציאו את כל הכסף על מחשב או אייפון , פחות.

א. לא יפריע לי. זה לגיטימי וצריך להתחיל איפושהו..
יחד עם זה, ברור לי שלדבר כזה יש השלכות מסוימות ולכן,במקביל להרבה תפילות, ובמקביל להשתדלות שלי בנושא הפרנסה, אנסה לשבת יחד עם המיועד ויחד עם עוד אנשים חכמים (לפעמונים נגיד יש קורס שמיועד לזוגות צעירים בדיוק בשלב הזה) להבין איך אפשר להסתדר מבחינה כלכלית בשלב הזה.

ב. לא חשבתי על הנושא הזה אף פעם..
בכ"מ, אלא אם כן אחווה/אגלה באיזשהו אופן שמדובר באדם שאין לו חסכונות בגלל פזרנות גדולה- לא נראה לי שיפריע, אבל כן חוזרת על דבריי מה סעיף הקודם לגבי הצורך ללמוד איך להתנהל נכון מבחינה כלכלית בשלבים הראשוניים..

ג. ברור לי שכסף נצרך כדי לחיות בעולם הזה.
בלי להכנס לענייני מותרות וכאלה, נראה לי שיש הרבה ברכה בידיעה שאני לא לחוצה כל הזמן על איך לסגור את החודש. אולי זה אפילו נותן פניות לתחומים אחרים וחשובים יותר..
והאמת? הלוואי שיהיה לנו מלא כסף שנוכל לעשות איתו הרבה טוב.
אבל.
יחד עם זה, אני מקווה שהנושא הזה לא ינהל אותי יותר מדיי.. למרות שיש קשר ויחסים בין הדברים, לא נראה לי שההתעסקות בכסף צריכה להשפיע לי ברמה כזאת על החלומות.. ונראה לי לא נכון להביא את זה לרמה של 'אני מחפשת מישהו שהכסף שלו אי אפשר לי להגשים את החלומות שלי' (מחילה על הניסוח הבוטה)

כסף זה הדבר האחרון שחשוב לי.

אני רוצה בע"ה בעל אברך שילמד.

אז לא מתכוונת לגור ברחוב, וברור שבסופו של דבר צריך כסף, אבל זה הכרח, לא אידאל. זה אמצעי כדי לקדם את המטרות.

וברור שנאלץ להצטמצמם קצת בשביל לחיות חיי תורה, אבל זה מתוך אידאל ושמחה.

בע"ה.

1. כן, (איך נסתדר? מה הבעיה? מסתדרים תמיד🤷‍♀️)

2. לא, 

3. לא מקשרת בין הדברים כי עכשיו אין לנו בית או ילדים אז כשנגיע לגשר נעבור אותו.

 

בתחילת שנות העשרים היתי יוצאת עם בחור שעדיין לומד ואין לו חסכונות.
בגילאי 30 בחור שלא עבד ולא חסך יכול להעיד עליו... כמובן כל מקרה לגופו.

1. לא

2. כן

3. משקל גדול ומקשרת בין הדברים

 

יתכן שקשור לגיל, כשהייתי צעירה ובעצמי סטודנטית התעניינתי פחות בסטטוס כלכלי, אבל עם הגיל וההתבססות הציפיות משתנות.

תפילה זה משו שיש לכולנו וכולנו יכולים לחלק לכל העולם בלי להפסיד מזה כלום

נגע בי איכשהו אפילו שבדרכ לא בכיוון של תפילות בקברי צדיקים 

חולה על חצילים

חצילים אני או חצילים הירק?

א - י
יא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ

נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ

באופן כללי , יש לחיוך שלנו הרבה השפעה.
לפעמים גם הארת פנים משנה הכל .. תהיו אנשים מחייכים.

נכון וחשוב מאוד..
מי שלא מספיק עד 9 באב, יכול שבוע הבא לכבוד טו' באב

' בין אם זה בעניני לנ"ו.. ובין אם זה בכלל'.
כל נושא והיום המתאים לו(:

אשריכם

אני מקבל על עצמי בלי נדר לדבר מחר עם לפחות 3 חברים.

מי שעוד לא הספיק, זה הזמן

רק שאלה: איך פרחי הבאך עובדים בעניין?

הם בעצם מנתקים ומנקים את הרגשות שנשארו שם

ועוזרים להתמקד בכאן ועכשיו ולראות את המציאות איך אני מתקדם מכאן

איך אני פותח עכשיו דף חדש...

זה בגדול

או שהם עושים את שלהם בכל מקרה?

(סליחה אם זה מרגיש ציני. זה לא. נטו רצון להבין איך זה עובד)

וזה בסדר לגמרי, מובן

אני לא יודע איך הטיפולים האנרגטיים וכל השריפות דפים האלו מסתדרים עם עניין האמונה והדת…אין לי מושג, ויכול להיות שזה בסדר, אבל זה כרגע מטריד אותי…

זה אומר שבדקתי גם את ההצדדים האלו

אני חושבת שבאמת שווה לנסות... 

חבל לפעמים מרוב שפוחדים שזה אולי בעיה הלכתית במקום ללכת לברר 

פשוט מוותרים ולא מתקדמים עוד צעד... 

אז הכל טוב…שיתפתי חשש וציינתי שאני לא יודע באמת אם זה מסתדר או לא, אבל אם בדקת ואין בעיה הילכתית אז מעולה..

גם סגולה אין בזה בעיקרון. עובד? תלוי באדם

של הניתוק אנרגטי אצל מישהו וכל זה, וכל ענייני השריפות למיניהן…בזה לא הייתי בטוח, מעבר לפן הפסיכולוגי..