מעניין אותי, זה סבבה כאילו מבחינת הבנים?
כמובן שאם אני אצא עם מישהו שלובש שורש ביום יום באופן קבוע יאלץ להיפרד מהם .. בטח אם זה עם גרביים ה' ישמור .
אבל מה אתם אומרים?
היא כופה עליו ללבוש מה שהיא רוצה. לא אכפת לה מהרצון שלו. והיא יורדת עליו שהוא לא מבין.
התנהגות כזאת נראית מאוד רע. לא אמורים להתנהג ככה כלפי אף אדם, ובטח לא כלפי בן הזוג.
זו צורת התנהגות מאוד הרסנית בזוגיות. ואם היא תמשיך להתנהג ככה כלפיו, זה עלול לאט לאט להרוס להם את הקשר הזוגי ולכבות את האהבה בניהם.
זה לא אומר שלא אכפת להם בכלל איך הם יראו אבל זה פחות משנה ובזה בנים בדרך כלל יוכלו להתגמש יותר בקלות.
כמובן שאין כזה דבר דרישות.. יש צורך ואם אפשר לענות על הצורך הזה למה לא.
כל הבקשות והצרכים - כדאי שהם יהיו בטקט
נניח יש לי חבר שמבסוט מהעניין שהבחורה קונה או ממליצה לו מה ללבוש...
הוא מרגיש שהוא עצמו לא יודע לקנות בגדים יפים.
אני לדוגמא קונה לבד ולא רוצה שיתחילו להיכנס לי בעניין הזה,
אני כן אהיה מוכן להמלצה או ללבוש משהו שיפה בעיניה - כל עוד זה בסגנון שאני מתחבר אליו
להגיד לי ללבוש משהו שאני לא אוהב? זה כבר יעבור את הגבול
אבל בשני המקרים זה במסגרת הסגנון שאנחנו מוכנים ללבוש...
אם יש אחרים שמוכנים שממש ישנו אותם, שיהיו בריאים.
שואל בכנות.
את באה לומר שבצניעות יותר לגיטימי להתערב כי יותר לגיטימי שיפריע לבן הזוג?
את בעצם טוענת שלמרות שהיה לך פיצוץ על הרקע הזה, את עדיין סבורה שזה לגיטימי.
מיעוט שבמיעוט..
אישה הרבה הרבה יותר מחוברת רגשית ללבוש ולנראות החיצונית שלה ומאשר איש. לכן ההתערבות פה היא פחות שייכת.
בכללי תמיד צריך רגישות ביחס לרצונות סותרים אבל יש הבדל ממש ניכר ביחס ללבוש בין נשים גברים.
יש פה מטען רגשי עצום שלגברים כמעט ואין אותו ולכן הם אפילו לא מכירים אותו. ככה לפחות זה מרגיש לי.

שנכנסו לקשר כשהיא לבושה בצניעות, ובהמשך היא "התרופפה"?
במידה ומישהו חושב שזה 'מקח טעות' - תפאדל.
במידה ומישהו לא אכפת מזה - גם.
כל אחד פועל על פי עולם ערכים שלו. אין יותר מדי מה להגיד על זה.
אתה שואל מה העולם הערכי הספציפי הראוי?
זה ממש אישי.
אני שואל מבחינת הלגיטימיות להעיר, בהמשך למה שהיא כתבה בסוף התגובה שלה
את זה נשאיר לר"מ בישיבה תיכונית חחח
בזוגיות יש דיבור, שיח, הקשבה. הערות, דרישות- זה מחוץ למשחק.
לגבי מה שאתה אומר - זאת הערה חשוב מאוד מאוד.
האישה צריכה לקבל את הכאב הזה של הבעל שלה שיכול לעלות מזה ולהבין את הקושי, כמו כל קושי שדורש הבנה.
אבל בסופו של דבר הוא צריך להחליט את היחס שלו לאשתו ולחיות עם זה בלב שלם.
הנושא הוא עצם הענין.
"האישה צריכה לקבל את הכאב הזה של הבעל שלה שיכול לעלות מזה ולהבין את הקושי, כמו כל קושי שדורש הבנה.
אבל בסופו של דבר הוא צריך להחליט את היחס שלו לאשתו ולחיות עם זה בלב שלם."
זה לא היה מתוכנן להישמע כמו מחנכת זועמת באולפנה
ובשונה ממה שהסביר @advfb. כאן אפילו ההסבר הזה לא רלוונטי - כי את טוענת שגם שאת תעירי לו על צניעות נראה לך לא לגיטימי.
למה?
השאלה שלי היא למה את מרגישה שאפשרי מצידך להעיר לו על שורש, אבל לא אפשרי מצידך להעיר לו על צניעות.
שמפריע לאישה שבעלה (כנ"ל ההפך) לא מתלבש צנוע וזה "לא מכובד להסתובב איתם ביומיום ולא נעים לה להסתובב ככה ליד בעלה, ובמקרה כזה לדעתי זכותה לבקש ממנו ולהסב את תשומת ליבו, כמובן בגדר בקשה ולא דרישה."?
וכנל בדיוק ההפך?
הם זוג. דבר בסיסי וקריטי מאוד במערכות יחסים זה להיות כנים ולדבר ברגישות ובהתחשבות.
זה כזה מופרך לתת ביקורת בין בני זוג כל עוד היא מאוד מכבדת וכו' וכו' וכו'?
כן. גם בענייני צניעות.
ככה נראה לי לפחות..
לבין להעיר על שורש
אני לא מסכים עם זה..
נראלי..
את אמרת שזה בסדר להעיר על שורש בגלל ש
ציטוט ממה שאת כתבת:
לא מכובד להסתובב איתם ביומיום ולא נעים לה להסתובב ככה ליד בעלה, ובמקרה כזה לדעתי זכותה לבקש ממנו ולהסב את תשומת ליבו, כמובן בגדר בקשה ולא דרישה.
האם המשפט הזה לא נכון על בגד שהוא לא צנוע?
אם היית כותבת אולי שיש הבדל בין גברים לנשים, כמו שראיתי תגובה איפושהו פה בשרשור שאמרה שיש הבדל ובנות הרבה יותר קשורות לבגדים ולנראות החיצונית ולכן יהיה הבדל בין גברים לנשים
אבל לא שיהיה הבדל בין להעיר על שורש לבין להעיר על צניעותת בגלל הסיבה שכתבת..
אם אשתי הייתה מתלבשת לא צנוע
אני הייתי מתבייש בזה מאוד וקובר את הראש ברצפה מרוב בושה
אם בעיני שלי הבעל ממש ממש יכאב לי אם אשתי תלך בלא גרביים
ברצינות
וזה דבר שהוא מאוד מאוד בנפשי וחשוב לי.
(אגב, אמיתי. זה באמת משהו שממש חשוב לי)
זה באמת נראלך שונה מלעיר על שורש?? באמת?
אבל זאת לא הנקודה.
הנקודה היא שאם קרה משהו או לאיודע מה
זה ממש לא מופרך בעיני שבן זוג יוכל להעיר לה
או שבת זוג תוכל להעיר לו
על הצורה שהוא/היא מתלבשים.
בין אם זה משהו של כבוד, קל וחומר בן בנו של קל וחומר כשזה כבוד מול בורא עולם שזה צניעות.
אם על סוג נעליים אפשרי להעיר - ודאי שגם על צניעות
שניהם באימה ויראת כבוד ומתוך כבוד הדדי וכו' כמובן
אין חולק
ואת צודקת
אבל.. זה באמת לא ייתכן שזה מפריע לו?
אם זה היה מפריע לו, לא היית רוצה שתדברו על זה?
אתם בני זוג, אתם מדברים ועושים את הדברים הכי רגישים שיש!!
מדברים על החיים ועתיד ועל הבאסה ועל הכל הכל הכל
נראלי שאם זה דבר שמפריע, הבעל בהחלט יכול להעיר מתוך רגישות ויראת כבוד לאשתו. כן.
אם היא נתנה סטירה לילד אולי זה איכשהו קשור להעיר.
אבל אם היא עשתה משהו שקשור אליה באופן אישי על פי סולם הערכים שלה - אפשר לדבר על זה, אפשר לחשוב על זה, אפשר לפתוח את זה...
מה שאני בא לומר - הדיבור על הוא הדדי!!! לכל הפחות. היא לא חייבת לו כלום כלום כלום.
והיא בעייתית
ולכן מתוקף סמכותי אני מעיר לה.
לא.
הכל הדדי בודאי
הערה לא חייב להתפרש כמשהו שלילי
אלא כביקורת לעתיד במטרה להשתפר.
השיפור פה הוא גם הדדי.
לא רואה בעיה במילה הזאת כי אני התייחסתי להערה כאל משהו חיובי וטוב
אני מבין למה אתם מתכוונים
ומקבל כמובן
פשוט לא התייחסתי למילה הזאת כמו שאתם פירשתם.
ואתם צודקים.
המטרה של בני זוג היא לא לבקר אחד את השני.
שכל אחד יבקר את עצמו בצורה פרטית.
וגם דברים שקשורים לקשר נאמרים לא נאמרים בתור ביקורת אלא 'הארה'/המלצה/שימת לב
ביקורת בהכרח אומרת "את לא מתנהגת כמו שמצופה ממך, אני יגיד לך איך את כן צריכה להתנהג" וזה ממש לא שייך בדיבור זוגי. שהוא הדדי לגמרי.
תקרא לזה איך שאתה רוצה
המטרה שלנו בחיים זה להתקדם
וזה גם מחשבון עצמי, אבל יש דברים שלאחרים יותר קל לראות
ואם אשתי - שהיא הבנאדם שאני הכי פתוח איתו תעיר לי ותעביר ביקורת אני אגיד לה תודה.
אתה רוצה לחפש מילה אחרת? סבבה. בדיוק לזה התכוונתי.
זה מה שאמרתי.
תקרא לזה שימת לב. אחלה. לזה בדיוק התכוונתי.
אתה חושב שהיא מחוייבת להשתנות בגלל הערה/ביקורת שלך?
ואתה חושב שאני מחוייב להשתנות בגלל הערה ביקורה שלה?
יש רצון להשתפר ולהתקדם
וזה אמור לשמח אותי שמישהי כמו אשתי, שאנחנו מדברים על הכל, תעיר לי על משהו שאני צריך להתקדם בו.
שינוי בא מפנים ולא מבחוץ
אם יש צורך למישהו להתגמש לטובת מערכת היחסים הזוגית זה צריך לבוא נטו מרצונו הטוב והחופשי!
נו באמת
זה באמת נראה שאתה כבר ממש מחפש אותי..
לא כתבתי חובה, וכשהסברתי את עצמי - הסברתי שממש אין הכוונה לחייב.
מה עוד אני יכול להגיד כדי שיהיה ברור שאני ללא מחייב אף אחד 
כשאתה מעיר למישהו אתה גורם לו לקלוט מה קורה, כי הוא לא שם לב לזה
הוא יחשוב יתבונן והרבה פעמים ירצה להשתפר
כן
הסבת את תשומת ליבו לזה.
אני לא מבין למה ככ קשה לקבל את זה..
לא אמרתי פה איזה דברים מחודשים, לא אמרתי פה שאני רודן ושליט.
אמרתי סהכ שבני זוג יכולים להעיר מתוך יראת כבוד ורגישות אחד לשני במטרה להשתפר ולהתקדם בחיים ואני לא היחיד בשרשור שאמר את זה
לאיודע
אני כמובן לא מעז לשפוט חלילה. באמת.
אבל
אם זה מאוד בשאיפה שלהם.. אז משתדלים קצת כמה שכל אחד מסוגל.
בסוף אני קצת מסכים
טוב לא יודע.
כתבתי את דעתי האישית
ואני ברור לי שהייתי שמח שאשתי תעיר אותי, ותעיר לי
כל עוד אני יודע שזה בא מאהבה ומרצון להתקדם ולהתשפר
בנאדם שלא קם לתפילה הוא מודע לכך.
במידה והוא ירצה עזרה - מבורך.
במידה והוא יחשוב שעזרה לא עוזרת לו והוא יכול בעצמו - גם מבורך.
בכל אופן - הוא ילד גדול, הוא יכול להחליט לבד מה הוא עושה עם זה.
כאילו שאני חולק עליך
אני מסכים עם כל מה שכתבת
בשביל מה אני כותב ומסביר את עצמי..? 
ברצינות..
נראלי שמיציתי את הדיון..
והתקדמות אישית, כשמה כן היא - אישית.
לפני שנכנסים למרחב אינטימי של בנאדם צריך לשאול אותו בכלל אם אפשר וגם אז לעשות זאת ברגישות ולפי מה שקראתי מדבריך אתה חושב שזה מובן מאליו להתערב בהתקדמות אישית. זה ממש לא מובן מאליו.
ונשואים עושים מלא דברים אינטימים
והם שותפים לחיים בכל דבר
ומתייעצים על כל דבר
וגם מדברים על כל דבר.
לא הכל הכל הכל משותף בין השתיים.
יש עדיין מרחק מסויים שכדאי לשמור כדי שלכל אחד יהיה את החופש המינימלי שלו.
שואלים אם אפשר להכנס.
זה קריטי...
לא אמרתי שאתה מתנגד לכך אבל נראה לי שחשוב להוסיף את זה.
רק הדוגמא שהבאת..
גרביים זה עניין אחר
כמו שאת (או יעל מהדרום) הסברתם בהודעות הקודמות.
מבררים לפני החתונה מהם האידיאלים אחד של השני
ולפי זה מתקדמים
אז הדוגמא שכתבת - את צודקת. כי מי אמר שזה אידיאל של שנינו.
אבל אם זה אידיאל של שנינו,
אז בהחלט שייך להגיד על מנת להשתפר ולהתקדם בדבר הזה
ולכן לבוא לסתם אחד ולחשוב שזה אידיאל שלה לשים גרביים -צודקת.
אבל הרעיון הכללי של להעיר לבן הזוג במטרה להתקדם ולהשתפר עדיין קיים
אבל נניח מדובר במקרה שעם הזמן הצניעות פחתה
תקופה קשה, הידרדרות, לאיודע מה
זה לא משנה הדוגמא
הנקודה היא שבעיני לפחות
שבני זוג, שהם גם החברים הכי טובים ואמורים להיות כנים ופתוחים
ומנגד גם אמורים להיות רגישים מבינים ומכילים
לא יוכלו להעיר ולבקש בנימוס אדיר לשנות קצת את הלבוש.
בין אם זה משהו של מסנדלים לגרביים, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר אם זה בענייני צניעות.
זה הכל.
ואגב, לי מאוד חשוב שאראה מכובד, לפחות אחרי שאתחתן.

עברי אנכיבן תורה צריך להתלבש מכובד
ככה לפחות אני מחזיק
ואם זה היה מקובל בציבור שלנו, גם הייתי הולך עם כובע וחליפה.
כן. אבל בסוף בני זוג יכולים להרשות לעצמם לבקש טיפה להשתנות בשביל שהצד השני ירגיש נעים יותר
אבל נראלי שבערך מהאירוסין-חתונה אולי קצת לפני
זה עתיד להשתנות
לאיודע
זה תלוי גם בה.
מי שהיא לא תהיה 
בגלל שזה זר ומוזר במחוזותנו
ואין לי עניין בזה.
ואני חושב גם שזה קצת גאווה ללכת ככה במקום שרק הרבנים הגדולים הולכים ככה.
אבל בהחלט חולצה מכופתרת ארוכה. בפנים כמובן. נעליים סגורות
יעל מהדרוםואל תדאגי
עקבים זה גם נראה סיוט 
מי יבקש מאשתו לסבול ככ?!?! 

נראלי הוא התכוון שפשוט אחרי
נניח
אחרי 3 שנות נישואין היא הכירה חברה שלאט לאט דרדרה אותה
ובתוך עוד שנה החצאיות התקצרו..
סתם לדגומא
עברי אנכיהגיוני שיש לה רגשות, הגיוני שיש לה עמדה נפשית מסויימת ביחס ללבוש שלה שהיא לא יכולה לשנות ביום יומיים, הגיוני שהיא לא תרצה מישהו שיגיד לה מה לעשות ומה לא, הגיוני שאם הוא לא שם לב לאורך ההיכרות איתה ורק אחרי החתונה הוא נזכר שזאת בעיה שלו
מה תגיד על זה?
שאשה מרגישה לא מכובדת כשבעלה עם שורש זה לגיטימי, ולכן זכותה לבקש ממנו להחליף. אבל כשאיש מרגיש לא מכובד שאשתו מסתובבת לא צנוע זה לא לגיטימי אסור לו לבקש ממנה מאומה בענין?
לא הבנתי את החילוק, ניסיתי.
אבל מה שקל"ת התכוונה שכאשר צניעות נחשב כעניין דתי גרידא מצד זה בלבד אתה פונה אליה. ואז יש הבדל.
למה אדם יאמר על כך לאשתו ולא לשכנה מהקומה למטה? זה אכפתיות בגלל הקשר הזוגי, זה מפריע לו, זה לא נח לו.
"כבוד" זה לא במובן המצומצם של "מה יגידו השכנים". זה החויה עצמה.
עם עולם הערכים שהוא מאמין בו, זה ממש ממש מובן. אבל..
הוא צריך להיות רגיש כלפי עולם הערכים שלה גם אם הוא לא מאמין בו.
רצונו של האדם הוא כבודו.
עולם ערכים הוא מייצג רצון יותר 'פנימי' מאשר טעם בסגנון לבוש. לכן הרגישות כלפי עניין ערכי ראויה להית יותר גדולה.
אגב,, מוסיף על דבריך - צריך לכאוב על כל העוונות של עמ"י ... (יודע שאתה לא סותר)
שאכן כבר הועלתה כאן, אולי אפילו על ידך. ויש בה אכן הגיון.
אבל זו לא הנקודה שהיא טענה.
לא ממש הבנתי את ההקשר, אבל נכון...
שאלת - "שאשה מרגישה לא מכובדת כשבעלה עם שורש זה לגיטימי, ולכן זכותה לבקש ממנו להחליף. אבל כשאיש מרגיש לא מכובד שאשתו מסתובבת לא צנוע זה לא לגיטימי אסור לו לבקש ממנה מאומה בענין?"
ה'לא מכובד' פה וה'לא מכובד' שם יושב על שני סוגים שונים של כבוד.
לא ללבוש סנדלי שורש זה כבוד ביחס לנראות החיצונית
להתלבש על פי גדרי ההלכה זה ביחס לכבוד להלכה
כבוד לנראות חיצונית בלבד (בלי הקשר דתי) זה רצון פחות 'פנימי' (העדפת נוחות מאשר לבוש שנראה יותר מתאים) מאשר הרצון לקיים או לא את גדרי ההלכה. הנושא הזה הוא יותר רגיש.
ככה עשיתי אוקימתא בדבריה.
לא רואה את זה בדבריה. בכלל.
לעצם הענין, אגב, לאחר הרהור חוזר ונשנה אני מתקשה לקבל זאת כנימוק (בוודאי באופן קטגורי וחותך) לחילוק.
צריך לזכור שכמו שאצל הצד שממנו מבקשים (אני בכוונה נמנע מהשימוש בלשון נקבה, אם כי זה הנפק"מ בד"כ) זה רגיש, כך גם אצל הצד המבקש (טוב, תלוי בסולם ערכיו...).
ואולי אפילו יותר אצל הצד המבקש - במקרים שאצל הצד השני זה יותר מתוך חוסר אכפתיות מסויים להלכה ופחות מחמת עימות רגשי עמוק.
יתירה מכך: לפעמים גם בענייני "מכובדות" גרידא - קורה שהצד המתבקש פחות אוהב את הסגנון שמבקשים ממנו ללכת בו (ולא רק מטעמי חוסר השקעה וכדו') אלא שלמרות זאת - אם הסטייל שהוא הולך בו מאוד מאוד מפריע לשני - זה כבר עילה לבקשה לשקול בכל זאת... במקרה כזה הקושי הרגשי אמור להיות שוה פחות או יותר לקושי בצניעות, מלבד במקום שהקושי בצניעות יושב על טראומה מהערות בגיל ההתבגרות וכו'.
למעשה, גיוון שכאמור - הקושי הוא גם לכיוון ההפוך, אני רק חושב שהחילוק הזה מייצד צורך בהקפדה עוד-יותר יתירה על עדינות רבה בעיסוק בו, אבל לא על לשלול לגיטימיות של זה.
היתה לי עוד מחשבה בעניין אבל שכחתי אותה... 🤦♂️
בוודאי שמדובר בדברים כאלה
גם אם זאת לא הדרגה הכי גבוהה
"אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, אמרו לו תלמידיו עד כאן?! - אמר להם - ולואי! תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם" (ברכות כח, ב)
מתאימה יותר לאומות העולם.. לא לנו.
גם המובן הזה של יראת שמים, כמו גם הביטוי 'בתי יראתם' (רק כלפי ה' במקום האלילים שלהם)
מי שמסתכל ככה על אלוקים גם מצמצם אותו וגם במידה מסוימת זאת הגשמת האלוקות
ולא הבנתי איך הבנת את פשט הדברים הנ"ל
או בכל אופן עבודת ה' שכל עניינה הוא עשיית מטלות.
כי ככה תפסו שפינוזה, כמה מראשי תנועת ההשכלה ועוד.. אנשים שהיו רחוקים מתפיסת היהדות כרחוק מזרח ממערב (גם אם היו אנשים מלומדים)
אלא במובן שחשוב לקיים את מה שא-להים מצווה.
זה לא היסק שאני מסיק, ש'אם זה לא צנוע "סימן" שזה לא מכובד'.
אני מתייחס לעצם כך שזה הוגדר על ידי התורה כ"לא צנוע". וממילא זה "לא מכובד".
היה מכובד לך להסתובב עם בעל מחלל שבת? זו הנקודה.
ומעבר לכך, כפי שכתבתי בהמשך: למה רק "לא מכובד" מהווה תירוץ, ואילו כל מורת רוח וצער אחר לא. הצער שיהיה לי אם אשתי תלך לא צנוע יהיה כנראה גדול בהרבה מהצער שיהיה לה אם אלך בסנדלים עם גרביים (והפוך, כמובן.)
ואת חוזרת שוב על הנושא של "פוסקים שונים". הבעיה שיש יותר מידי "לא צנוע" שהם "לא צנוע" לפי כל הפוסקים. ועוד יותר מכך דברים שהם לא צנועים לפי "רוב מוחלט" של הפוסקים, כשאין שום הצדקה לבחור פתאום ללכת בדיוק בנושא זה בדיוק לפי הפוסק המקל.
א. מה שאת מתארת כאן זה מה שהתכוונתי אליו בהמשך, שעל ההמשך ענית בסעיף ב'. מכל מקום אני טוען שכמובן יש בכך גם חוסר מכובדות, מעבר לבעייתיות מצד עולם הערכים "שלי".
ב. לא הבנתי, אם היא לא פקטור, אז למה "לא מכובד" הוא כן פקטור? דבר שלא מכובד בעינייך אצל בעלך - לגיטימי לבקש ממנו לשנות. ואילו דבר שמצער את בעלך - לא לגיטימי שיבקש ממך? איזה מן הגיון זה?
(בנוגע לא' וב' יחד: אין מקום להכניס כאן את הנושא של "הוא ידע מראש". כי גם בלבוש את "יודעת מראש", ולחילופין: גם בענייני רוחניות יכולה לחול "הידרדרות"ש לא היתה כשהוחלט להינשא)
ג. שום בעיה, אבל את חוזרת שוב ושוב על זה שיש הרבה דעות, פשוט הגבתי לך על זה.
א. אשמח אם תעזרי לי להבין מהי בדיוק נקודת המחלוקת: את חושבת שזה כן מכובד לאשה שבעלה מחלל שבת?
ב. את לא אומרת מה ההגיון אלא קובעת עובדה וחוזרת עליה שוב ושוב. טרם הסברת למה זכותו של בנזוג להתערב בטעמו האישי של בנזוג ואין זכותו להתערב בצניעות.
ג. וכמו שזכותך לומר לו את דעתך על סנדלי שורש, זכותו לומר לך את דעתו לגבי לבוש לא צנוע. לפחות כל עוד לא נתת חילוק הגיוני.
ד. דבר ראשון - זה לא נכון עובדתית. יש תמימות דעים שלא מכובד ללכת עם סנדלי שורש? את חיה בבועה.. ודבר שני - תמימות דעים לא משנה כלום ביחס ללגיטימיות להתערב. נניח ויש תמימות דעים לגבי סנדלי שורש, אצל מי בדיוק הבעל עובד שהוא צריך לקבל את התכתיבים של "תמימי הדעים"??
א. את אומרת מה הוא "עוד", אבל מתחמקת מלענות למה שאני שואל. פשוט תסבירי אם יהיה לך בנח להופיע לצד בעל מחלל שבת. תרגישי נעים? מכובד? כן או לא?
ב. 🤷♂️ אבל את לא מנמקת ריבונו של פתח תקוה! את מביעה דעה כאקסיומה. בואי, זה לא רציני. אי אפשר לצפות מאף אחד, כולל לא מבן הזוג, שיתנהל לפי גחמות וקריזות חסרות היגיון וביסוס.
ד. תלוי מתי ולמי. עובדה שיותר מידי אנשים הולכים עם זה בסבבה שלהם לגמרי. הרבה הרבה יותר מבוסס לבקש מאדם ללכת צנוע, מאשר לבקש ממנו לא ללכת עם שורש
א. ללכת עם סנדלי שורש זה לא מכובד ולחלל שבת זה כן מכובד? טוב מה אני אגיד, זו כנראה באמת שאלה של עולם ערכים..
ב. את חוזרת שוב על הסיסמא של "אם לא מתאים לך אל תתחתן" ומתעלמת ממה שהוזכר כאן שוב ושוב, כולל על ידייך בעצמך, שדיונים כאלו רלוונטיים כשאחד מבני הזוג משתנה לפתע.
נוסף על זאת, מובן מאליו שלא באתי לדון כאן על הזוגיות שלך עם בעלך, היא לא מעסיקה אותי. אלא על דעתך בנוגע ל"מה אידיאלי ולגיטימי"
ג. אמרת כנ"ל, ועניתי לשניהם ב-ב'. אגב, לא השבת מאום למה שכתבתי מלבד לומר "גם בעלי חושב כך". שיהיה לשניכם לבריאות, אבל עדיין לא הצגת טיעון אחד הגיוני לצדקת עמדתכם, אם לכם זה טוב בזוגיות - הרבה נחת, תעשו כל מה שטוב לכם, כולל אם זה לרקוד סטפס ביום רביעי בשעה שש ושלוש דקות. אבל כשאת מציגה עמדה בתור עמדה עקרונית ולא "ככה טוב לנו אישית", את צריכה לנמק אותה.
ד. כנראה זה שוב מה שכתבתי בסוף סעיף א', מה אגיד..
א. כבוד בסיסי הוא אכן דבר שקשור גם בגויים. כבוד נעלה יותר הוא כבוד שקשור בישראל ואכן אלו תחושות שונות ודברים שונים. לא הייתי משווה. יש הבדל בין כבוד של דרך ארץ לכבוד לתורה ומצוותיה.
אתה צודק, ולכן עולם ערכיהם של ישראל שונה מעולם ערכיהם של אומה"ע.
אתה מסביר את דבריי כדי להסביר למה אני מגזים?
זה לא הולך
א. לא הבנתי איך זה משנה את מה שכתבתי
ב.-ג. א אחד לא התלהם, אני פשוט מנסה נואשות להוציא ממך בדל של היגיון בקביעה השרירותית שקבעת.
ברור שאמרת שזו רק דעתך, לא ציפיתי שתכריזי שזו גם דעתי. אבל כשאת מביעה דעה איך "אמור להיות העולם" - את מתבקשת לנמקה כמו בנאדם. כי על סמך תחושות בטן ו"ככה נראה לי" אין שום סיבה שהעולם יתחשב בך.
אולי אני אחפש מישהי שלא תטיף לי על סנדלי שורש, גם רעיון, לא? או שזה אקסיומטי בעינייך שכל אשה בעולם רשאית להעיר לבעלה, ורק הבעל הוא זה שצריך להתחנן לרשות לפצות את פיו?
(אני רק אציין כאן, ובאותיות גדולות, שבעינייך, אולי אפילו באופן תת מודע, כשאת אומרת משהו לבעל זה "אגיד לו", אבל כשאני רוצה לומר משהו לאשה, זו כבר "הטפה". אימאללההה.
המסקנות ברורות כשמש, כמובן. כמדומני שאפילו מיותר להמשיך את הדיון היות וממילא המרצע יצא מן השק במלוא הודו והדרו. מנצנץ בשמש)
וכתבו דברי טעם שהתקבלו על דעתי.
את היחידה שבחרת בלחזור שוב ושוב על סיסמא בלי לטרוח להסביר אותה, (מצחיק שאת כותבת ש"התייאשת מלהסביר" בשעה שאפילו לא התחלת, רק טענת ש"זו דעתי" ושאין לך שום צורך להסביר. אז ממה בדיוק את "מתייאשת" עכשיו? מדבר שלא ראית לנכון לנסות בכלל?)
ולא שכחת לקנח בגישה המדהימה שלאשה מותר "להגיד" הכל לבעל, אבל לבעל אסור לדבר שהרי זו "הטפה".
אני באמת מקווה שאין כאן הרבה בנות עם כזו חשיבה מונפצת.
גישה בריאה לחלוטין. תיקון עולם ממש.
כי הן נימקו את עצמן, ואני ניסתי להוציא ממך הסבר לעמדתך, שהצגת בשונה מהן.
~התחמקות טובה מלקחת אחריות על פליטת הפה האומללה שלך. בסדר. יש אנשים שלא חזקים בלקחת אחריות. חברה טובה.
רק מה, אני שמח שהנחתום מעיד על עיסתו. אני ציטטתי אותך ואת קראת לזה "תת רמה". אין הוכחה מוחצת מכך.
השרשור הוא בן 220 הודעות, אני באמת אמור לעשות את העבודה הזו?
להתווכח זה משהו אחד ולחפש מחט בערימת שחת זה משהו אחר.
כי כל מי שקרא את השרשור ראה את זה, אני לא אשקר בצורה כל כך דבילית.
ואין לזה שום קשר להתחמקות שלך שהתחמקת מציטוט שלך.
לא ביקשו ממך ללכת לחפש תגובות בין 240 אחרות, אלא לטרוח להגיב על דברייך-את. בחרת להשתפן.
היו כאן לפחות שלוש תגובות שהגבתי להן במילים מסוג "דברי טעם" "מסתבר" וכדו'.
כנראה שכחת, כמו ששכחת את ההתחמקות שלך..
הבעיה היא שאת טרם נתת הבדל מהותי לגבי צניעות
(חוץ מסולם ערכים של מיעוט התחשבות בה, פשוט)
למרות שניהלתי איתך שיח ארוך פי שלוש מאשר איתו, בניסיון להבין מהו שורש טיעונך.
והעליתי חרס בידי.
זה חוסר מסוגלות בוגרת שלך לקחת אחריות על הגיגייך חסרי הפשר.
לבריאות.
רק אל תשכחי לפמפם שכשאשה אומרת משהו זה "להגיד" וכשהבעל אומר משהו זה "להטיף". בטח גם את זה הוא אמר אבל עצלנותי גרמה לי שלא קראתי, אה?
היחס בין המרחב האישי למרחב הזוגי.
זה ממש עדין
גם עצם הכניסה למרחב הזה צריכה בקשה..
שגם לבקשה קודמת בקשה
אבל שאר המצוות לא בהכרח..
כמו שקל"ת כתבה,
אדם שמחלל שבת עובר על רצון ה'. אבל זה לא קשור ישירות לכבוד
(בסוף הכל מן הסתם שייך במידה כזו או אחרת לכבוד.. אבל צניעות וכבוד זה לגמרי הולך ביחד. ולא בכדי)
שלהתערב בעניין ערכי (צניעות) זה שונה מאשר להתערב בעניין אסטתי.
עניין ערכי הוא יהיה יותר רגיש.
ענין ערכי הרבה יותר מפריע מעניין אסתטי, לרוב.
אני כן אשמח להתייעץ אתה, לשאול מה היא חושבת, האם זה יפה בעיניה (בטח אם יש לה טעם אסתטי טוב בבגדים). כמו שבאופן נורמלי בני זוג רוצים לשמוע את חוות הדעת אחד של השני. ומן הסתם היא גם תשאל אותי אם הבגד שהיא קנתה נראה יפה עליה או לא.
אך היא רק מייעצת, ובטח שלא תחליט לי מה ללבוש.
אם מישהי תנסה לשנות את הלבוש שלי, זה יראה מאוד מאוד לא טוב בעיני. זה ממש לא נעים שבת הזוג מנסה לשנות אותך, וזה עלול לגרום לרגשות לא קלים. אני לא אנסה לשנות אותה, וככה אני לא רוצה שהיא תנסה לשנות אותי.
גם אני אחרי שאתחתן ארצה להתלבש קצת יותר מכובד, בלי קשר למה שהבת זוג רוצה.
נשמע לי מאוד מוזר שיש נשים שלוקחות שליטה על ארון הבגדים של הבעל שלהן. אני לא ממש מכיר את התופעה שאת מתארת. זה נשמע לי הזוי מאוד.
אם אשתי תרצה לשנות את סגנון הלבוש שלי, אני פשוט אקנה לה בובה שתוכל להלביש אותה איך שהיא רוצה חח. אין לי כוח שתתחיל לשגע אותי על איך שאני מתלבש, שתעזוב אותי בשקט. האמת שזה גם מעליב לדעת שאני מתלבש מכוער בעיניה.
גם גבר שלא אכפת לו מה הוא לובש, נראה לי שלא יהיה לו כיף שהאישה שלו תהפוך לסטייליסטית שלו מבלי שהוא ביקש ורצה בזה.
מה זה בוס?!
לבוס באים בדרישות... לבן/בת זוג זה ממש לא שייך.
ודווקא לגבי הנידון דידן - נראה לי שהמון בנים פחות משנה להם.. ובת זוג שדורשת בצורה חצופה בנושא הזה זאת בעיה שורשית מעבר לעניין הזה ספציפי. כל הגישה שלה כלפי היחס לבן הזוג היא עקומה.
מהי התפיסה שעומדת מאחורי הדרישה הזאת?
זה כולה מראה חחח
לבוש חיצוני הוא לא שינוי גדול בעיני
כנראה שזה לא מסיבות אופנתיות מיוחדות...
לכן כנראה שלא אכפת לו כל כך מה שהוא לובש
ולכן, כנראה שהוא יהיה מוכן להתגמש בזה.
נשמע הגיוני?
חופשיה לנפשי
כרגע בתור בחור אני מקפיד
אבל מנסתם אחרי החתונה הדרישות שלי מעצמי בנראות החיצונית תהיינה שונות
אני בעה אתלבש מכובד יותר מהיום
אם אשתי תגיד לי תתלבש עוד יותר מכובד - אין לי שום בעיה.
אבל זה באמת נשמע לי מוזר לעשות מזה עניין
שבוע טוב לכולם.
אני מחפש שדכנית או עמותה שעוסקת בשידוכים לבנים דתיים שעשו שירות לאומי.
אבל בלי שיגרמו לך להרגשה שאתה פחות טוב.
תודה
ושאףשדכנית לא תגיד לך אחרת.
אבל זה מתבטא ביחס וההצעות
יש בנות שמעדיפות גברים שלא עושים מילואים.
לא לעשות מילואים זה דבר אחד. לא עשה צבא בכלל זה משהו אחר לגמרי.
עוד שאלה חשובה, האם מדובר בנשים נשואות או רווקות ? פעם מישהי נשואה בעבודה סיפרה לי שבעבר היא רצתה מאוד קרבי והתחתנה בסוף עם ג'ובניק. והיא שמחה שהוא לא צריך לעשות מילואים (זה היה לפני המלחמה).
אנחנו מכירים לא מהיום, אתה כבר לא רווק צעיר, תגיד לי מה רלוונטי לבחורה שנפגשת איתך בכלל איזה שירות עשית? זה מתאים לרווקות עד גיל 23 בלחץ להתעניין בשטות הזאת.
גם אני עשיתי שירות לאומי ומה בכך, למה זה צריך להיות אכפת למישהי? הוואסח של "קרבי זה הכי אחי" זה שטות של ילדות, אם מישהי מעל גיל 23 חושבת ששירות קרבי יועיל במשהו למישהו לזוגיות ונישואין זו בעיה שלה, אתה לא חייב לצאת דווקא עם הילדותיות האלה.
אבל אני יכול לספר לך על 3 בנות שיצאתי איתן בשנים האחרונות שאחרי הפגישה שסיפרתי להן על השירות לאומי הן חתכו, ועוד שתיים שאבדו עניין באמצע השיחה.
גם כמות ההתאמות באתרים / אפליקציות של דתיים ששואפת לאפס מעיד שזה משמעותי.
האם ייתכן שזו רק פרשנות לסיטואציה?
אולי היה משהו אחר בפגישה שגרם להן לחתוך?
ממה שראיתי בהודעות שלך, היית בן 30+ לפני כמה שנים,
ובעיניי - אם יש מישהי שבשלב הזה של החיים תקועה במחשבה שאם עשית שירות לאומי זה סיבה לא לרצות להמשיך את הקשר - אני לא הייתי רוצה להמשיך את הקשר מהצד שלי, כי זה נראה לי ממש לא בוגר.
אני מכירה בנים שעשו שירות לאומי והתחתנו. מכירה בנים שעשו צבא ולא התחתנו. זה לא הפרמרטר היחיד בבחירת בן זוג, ובטח שלא בגיל כזה.
אולי שווה לשלוח מישהו\מישהי שיפנה אליהן באופן ישיר, דמות שהן ירגישו בנוח לשתף בכנות - ולשאול אותן אם זו היתה הסיבה, ואם לא, מה היתה הסיבה.
ועוד משהו
לא הייתי מנפנפנת דווקא בפרט הזה -
זה נשמע שאתה רואה את זה כדבר רע, חסרון. ואתה מחפש שדכנים שמתעסקים באנשים עם הבעיה הזו.
וזה לא בעיה! ולכן לא נראה לי שצריך שדכנים שמתעסקים דווקא בזה.
אבל אם אתה רואה את זה כבעיה, ומשדר שזו בעיה - אולי זה היחס הזה הופך דברים לבעיה??
יש כאלה שעשו שירות צבאי סביר להניח פחות קרבי ממה שאתה עשית בשירות
ישבתי על זה עם מאמנים במהלך השנים שהסבירו לי איך להציג.
על אתרי היכרויות אין מה לדבר כי בנות לא עונות בכלל ברגע שמסתכלות על הכרטיס. אחוז התגובה מבנות שמסתכלות על הכרטיס עומד על 5%.
מעט מאוד בנות שכן מתעניינות בכנות מה הסיבה, איך זה משפיע על החיים אם בכלל.
הייתה מישהי לפני כמה שנים שפניתי אליה באתר. התכתבנו ארוכות והיא באמת התעניינה במה מדובר. בסוף לצערי זה נפל על הנושא התורני.
אם הצד השני באמת פתוח לדברים שונים אז מתעניינים ושואלים. אני לא מסתיר.
אני יכול גם לשקר באתרים או בשיחה כי לא רואים את זה וזה לא משפיע (כמו נכות או סכרת).
אבל זה לא אני שמשקר לאחרים. נתקלתי בלא מעט שמשקרים על הגיל והסטטוס האישי שלהם. (גרושים שאומרים שהם רווקים.)
לק"י
זה אולי מה שמרתיע את הבנות.
יש הבדל בין בנאדם אסמטי שיש לו פטור לבין פציפיסט.
אז הייתי מתמקדת בסיבה לפטור, ומחפשת בנות שזה יתאים להן.
בהצלחה רבה ובקלות!
לק"י
כתבתי את זה כשאלה בשבילך).
חוסר צבא זה סטיגמה מאוד גדולה
רואה את זה על חברים שלי שלא עשו שנתקלים בזה.
ולא - הרבה פעמים לא שואלים למה לא עשו אלא פשוט שוללים על זה.
אבל @גבריאל.ק.צ - מי שבחורה טובה תרצה, סטיגמות זה רעה חולה בכל תחום.
למה צריך שדכנית מיוחדת לזה? מוזר מאד
מה הסיבה לשירות לאומי.
זו יכולה להיות איזשהיא מגבלה פיזית מינורית בזוגיות כגון אלרגיה. ומאידך זה יכול להיות איזה משהוא נפשי.
בחורה שהיא בוגרת ורצינית ולא צעירונת שמתלהבת מקרבי תברר זאת ולא תסתכל באופן שטחי צבא/לא צבא.
ככה...
השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור
בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות
והיא הייתה שם עוד לפני
עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..
מה שקצט מנע ממני לפעול..
כלאחר מעשה..
לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה
ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..
ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?
כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..
האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?
מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?
האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?
האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?
הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?
הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...
לא נעים או מביך..
וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..
אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..
שהוא שלח לי אותה
בשביל שאולי כשאפגוש את האחת
אדע מה לעשות...
יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.
אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.
יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).
שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.
בהצלחה.
שהכירו ככה
אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן
אבל זה לא רלוונטי כי אתה כבר לא שם והיא לא שם
באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.
בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון
לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?
דרך אגב.
אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה
לא טרמפידה. יותר הזוי
אבל גם מפגש מקרי
הוא שלח אותך עד אליה
ולא עשית דבר.
עייף גם עשיו היה עייף
זה לא מנע ממנו לבקש אוכל
עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.
מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך
נראה שלא
תשחרר, מה זה הדינים האלה..
הכרות למטרת הקמת בית בישראל, לא תלויה במציאת חן בלבד.
לפני מציאת חן, יש עוד הרבה התאמות, באופי, בסגנון, בשאיפות. ובירור פשוט אולי היא נפגשת עם מישהו אחר או לא מעוניינת כרגע...
את כל הדברים הללו לא יכולת לדעת משהות של 20 דקות בטרמפידה...
לכן אין פה אפשרות רצינית לדעת שיש 'מצב' להתאמה, ולכן ממילא לדבר איתה לא מתאים ולא צנוע.
אם תצליח לגלות קצה חוט, מאיפה היא, מה שמה, ועל ידי זה לעשות בירור על הנ"ל, ואם התשובות חיוביות - שיהיה בהצלחה!!
מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.
מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,
לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?
חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.
אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.
שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?
בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.
מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.
זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …
יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות
אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי
אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים
יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת
לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך
גיל
רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.
יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)
אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.
יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.
לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.
"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"
כאילו...
ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.
אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת
השניה זו האקסית של פעם
וההכי הכי זו האקסית האחרונה
היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים
והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון
כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו
וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע
מה לדעתך בעצם גורם זה?
בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.
אנימהואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?
הרמוניהתשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.
תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.
אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.
זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.
(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")
דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.
חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.
אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.
הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח
הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏
אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים
כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק
ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות
ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?
כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.
יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)
הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.
ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור
ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..
אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.
אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.
ואני בן גרוע ביותר 😂
בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.
הדינמיקה.
בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.
מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל
לדעת
וואלה לא לימדו אותי את זה..
מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא
אשמח ממש להרחבה בנושא
אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני
אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה
גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.
בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"
ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"
ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם
היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..
בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל
אבל אם יש בסיס של משיכה
זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך
אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..
זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה
אצל נשים זה שונה מאוד
וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש
פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי
שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי
ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם
וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל
אתה גם כותב שאתה זה שמכניס אותן לפרנדזון, כלומר הן לא רואות אותך באופן טבעי ככה.
בשביל קשר זוגי צריך אש, בד"כ מי שמדליק אותה זה האיש. מה שאישה יכולה בד"כ לעשות זה רק לנסות לגרום לו להדליק אותה.
יתכן שעם השלוש האלו האש שלך נדלקה באופן טבעי והיא הייתה חזקה מכדי להיחסם פנימית.
זאת, קבלו את התנצלותי
אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי
).
כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.
נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.
יש כמה ימים בין דייט לדייט.
וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.
אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).
מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...
השאלות הן:
האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?
מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?
ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.
אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.
אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).
לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.
אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.
בהצלחה!
ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.
ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין
כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.
אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי
היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.
עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅
קיצור יש ויש;)
איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.
לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.
לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...
והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).
אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.
אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.
בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.
יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.
המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.
כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.
וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.
ושתי טיפים -
א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.
ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)
מחדש נעורייזה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?
מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...
אבל זה מה שיש כנראה...
אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.
אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.
אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.
, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריילשאלתך, היא די פמניסטית
, אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...
מה אתה מרגיש שאתה לא יודע
( לא נציגה של אף אחת )
את כל היזומה בשלבים הראשונים?
ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...
הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?
אני לא מבינה
שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.
עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...
זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.
אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.
בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.
למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).
אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.
בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.
דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..
אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.
מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.
מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.
אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.
תודה תודה.
הישיבה נעולה.
כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.
בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.
הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.
שים לב לנקודה חשובה:
נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.
לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.
דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.
ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.
זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.
נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.
כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?
ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.
מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?
לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.
ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!
זה חייב לעבור בידוק שלי חח
אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.
לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.
לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.
אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.
לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.
פשוט תיהיה מי שאתה
אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד
וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.
זה הכי טוב לא?
ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.
כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'
מזה זה סיוט
ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.
מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.
בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.
גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.
הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.
בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.
אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום
אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום
זה תקשורת. היכולת לדבר ולתקשר את הצרכים שלנו.
אם אתה מתבונן בעצמך ובקשר,
האם פער של 4/5 ימים זה הפסקה גדולה מידי בשבילך? איך אתה מרגיש במהלך פרק הזמן הזה?
מה אתה מצפה לגבי התקשורת בין הדייטים?
אין עניין להיות כמו כולם, יש עניין להיות אתה - ואיתה.
בעיני זו הזדמנות לשיחה כנה. להגיד לה מה אתה מרגיש, מה אתה חושב - לשתף בחוסר ידיעה שלך, בהתלבטות, בשאלה שלך אם היא נהנית מזה. לשקף לה את המקום שלך.
יש דברים שמקובל לעשות - למרות שלא כולם עושים.
באופן אישי יש דברים שעשיתי כמו רבים אחרים, ויש דברים שלא.
אחד הדברים שעשיתי כפי שמקובל, זה לתת לגבר ליזום בין הדייטים.
עד שמישהו שיצאתי איתו הציף את זה בפניי, ושיתף אותי שהוא היה רוצה לראות גם יוזמה מצידי. (ספוילר: זה נגמר בחתונה).
מבחינתי זה היה איזשהו מחסום שצריך לעבור אותו, שלב, מדריגה - ובלי השיחה ההיא, לא בטוחה כמה זמן היה לוקח עד שהייתי מגיעה לזה לבד.
ועדיין יש משמעות למה שמקובל כדי שלא ירגיש לי מוזר שרק אני יוזם (בהנחה שאין לי בעיה עקרונית עם זה).
תודה לך ולכולם.
הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.
הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.
מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"
אבל הוא רוב הזמן משקר.
ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן
להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?
והתחלתי רק להביט.
פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.
המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."
הטלפון שלך.
המסך.
המסיח.
שכל הזמן גורם לי להיסח.
באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.
אתה הטלפון שלי.
אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.
ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.
וכולכם באתם אליי לשם מה?
איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?
אני רוצה לזכור שקודם העיקר.
ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.
אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.
פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.
אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"
ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?
וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.
פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.
אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?
למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?
ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."
ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.
כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד
ולא יצרנית
מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?
ואיפה כל היצרנים שבנו?
אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.
נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...
אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?
אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?
אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.
אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.
"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".
ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"
ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.
המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.
והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים
אין ריכוז
אין בהירות
אין פניות
אין צלילות הדעת
אין ישוב הדעת
יש הסחה
יש בילבול
יש מיסוך
מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים
וגם מסיחים מהחיים עצמם
וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר
כי "מה עכשיו אני מפספסת"?
אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום
כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.
אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"
כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל
אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!
אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.
אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.
ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.
אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:
קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!
ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?
ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?
ורק אחרי בירור כל הרצון
ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם
ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -
רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.
אז לפחות להיום, אנסה את זה.
כי זה חשוב.
כי אני רוצה בעצם להיות בעדי
ולא נגדי.
לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.
א. לקחתי לי את ברכת המזון.
ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.
ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.
ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.
ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.
כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!
איזה כיף לחיות באמת
את החיים עצמם 😊
האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"
לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?
הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)
לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:
"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)
"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)
וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו" 
וואוו זה באמת יפה מאוד !!!
בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה
יישר כח
עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.
רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....
ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה 
נכון,
כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.
ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."
כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.
וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.
כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.
(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).
כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.
וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.
פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).
משהאבל הנושא שם אחר מפה.
הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....
מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.
לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.
זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.
ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה" 
בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי
ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.
כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.
האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).
והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.
ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.
אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏
זה לגבי העניין הזה.
ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:
א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.
אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.
ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.
זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.
וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.
ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.
את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏
וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"
כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).
ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.
אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.
לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק
לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר
צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...
ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.
בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את
השנייה.
זה יותר עניין של דיוק
לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.
הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.
שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.
אבל בסדר 
(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).
אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?
(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)