אלף מחשבותאין לי חברות בכלל.
אני יכולה "לגרד" 3 שאני בקשר מאוד רופף איתן. (רופף זה להתכתב פעם בחמישה חודשים)
למישהו יש עצה לרכישת חברות?
נשארו לנו 2 חבילות מצות מפסח ,איזור פתח תקווה
אם מישהו מעוניין יכול לפנות אלי בשמחה
"הוא לא אמר מה שרציתי לשמוע" לא אומר שום דבר עליו או על הגישה שלו.
אם רוצים לקבל תשובה לשאלה, צריך לשאול במפורש.
לחכות שמישהו אחר יגיד את מה שהחלטנו זה יפה מאד ועלול להצליח, אבל אם זה נכשל אנחנו יכולים להאשים רק את עצמנו
וואעליה ילדים בחופש..
איך אנשים עובדים שורדים את זה?
יש לי תורה שלמה על עניין החופש..
רק בשורה התחתונה אני חושבת שזה באמת לא הגיוני שיש לילדים כ'כ הרבה חופש לאורך השנה כולל חודשיים בסוף שנה, (נכון שיש קייטנות, אבל רובם עד 1, וגם לא בכל המקומות זה אותה עלות שזה גם לא בסדר בעיני) ומצפים מההורים שיעבדו כרגיל..
חייב לדעתי לקצר את החופש, ושהמדינה תדאג שיהיו מסגרות להורים שעובדים לפחות בחלק מהזמן של אוגוסט.
אני חושבת שבכל גיל חודשיים של חופש זה ממש מוגזם, במיוחד בתיכונים ששם זה חודשיים וחצי חופש.
אם לא יהיה חופש מתי הילד ייפגש אם הורים שלו ?
לדעתי זה הופך צריך שהורים יקבלו קצבאות או לא יודעת מה...
והיו יחד עם הילדים שלהם מזה ילד במוען יש לו חופש רק שבועים
הורים וכמעט לא נמצאים עם הילדים שלהם!!!
זה הזייה!
לו ילידם יעובד פוחת... או משהו כזה...
לדעתי זה עצוב שהילדים הפכו להיות "עול" להורים שלהם. כל הזמן ששומעים הורים מדברים על גידול הילדים, זה מגיע עם מנגינה של כמה זה קשה, עם פרצוף עייף וחסר אנרגיה. וזה עצוב לראות את זה.
אני לא בא לבטל את הקושי. כנראה שזה באמת קשה לגדל ילדים, תוך כדי שילוב עבודה, ודאגה לצרכי הבית. אך עדיין למרות שזה קשה, היחס לזה צריך לדעתי להיות יחס יותר שמח. לזכור כל הזמן כמה זה אושר, שמחה עצומה, וזכות, לגדל את הנשמות היקרות האלה. וגם שקשה מקבלים את זה באהבה, עם חיוך, והכרה בטוב ה'.
לכן קשה לי לשמוע משפטים בסגנון - איך נשרוד את החופש, מה נעשה עם הילדים, למה החופש כל כך ארוך. למה לא שומעים הורים שאומרים איזה כיף שהילדים בבית, איזה שמחה שיש יותר זמן עם הילדים, איזה יופי שאפשר ליהנות איתם לעשות פעילויות ולצאת לטיולים.
לדעתי לפני שמתלוננים על החופש של הילדים, תתלוננו על כך שעובדים כל כך הרבה ולא נותנים מספיק זמן להיות עם המשפחה.
שהייתי ילד אני לא זוכר הורים שדיברו ככה, ולא זוכר שהתלוננו על החופש של הילדים. אולי זה בגלל שאז רוב האימהות היו בבית או עבדו חצי משרה (לפחות בסביבה שלי זה היה ככה).
אני זוכר שבתור ילד, דווקא הימים האלה בחופש שכולם בבית, עם אבא ואמא וכל האחים, זכורים לי כרגעים מיוחדים, שגיבשו את כל המשפחה ביחד, ונתנו לי הרגשה של בית, של שייכות, של משפחה. הרגשה של משהו שלם יציב בטוח ומוגן, שממלא את הנפש בהרגשה של רוגע ושלווה.
ובכללי גם ללא החופש, אני זוכר איזה הבדל גדול יש בהרגשה לחזור לבית שאמא נמצאת בו, לבין לחזור לבית ריק שההורים חוזרים מאוחר ורוב היום הם לא נמצאים. שהייתי ילד היו שנים שאמא שלי לא עבדה, או עבדה חצי משרה, והיו שנים שעבדה משרה מלאה, וזה הרגשה אחרת לגמרי. ובכלל ימים שגם אבא נמצא בבית, זה בכלל היה הרגשה מיוחדת ואושר עילאי. אז עד שיש הזדמנות בחופש לתת לילדים ימים כאלה של משפחה שלימה, תנצלו את זה. זה מאוד משמעותי עבורם. ותעשו את זה מתוך שמחה, ולא מתוך הרגשת עול.
התכוונתי לומר שצריך לשנות את הגישה והיחס לנושא. שגם בתנאים הנוכחיים, הגישה של ההורים תהיה שמחה וחיובית, ולא גישה של עול. וגם אם יש רק מעט ימים שאפשר לקחת חופש, לעשות משהו כל המשפחה, ולהביא להם את החוויה הזאת, זה מאוד משמעותי לילדים, וצריך לזכור את זה, ולעשות את זה בגישה חיובית.
א. בוודאי שכיף לגדל ילדים, ועם זאת - זה מאוד קשה. כשאני אומר שמשהו קשה לי, זה לא אומר שאני לא נהנה ממנו או שאני חלילה מתחרט עליו.
עם זאת, לדעתי הבעיה היא שהדבר הכי חזק שיש בגידול ילדים זה לא קושי ולא כיף, אלא רגשות מסוימים. אהבה שלא יודעת גבולות, למשל. ומה הבעיה? שאנחנו נוטים לדבר יותר על דברים ברורים (כיף/קשה) מאשר על רגשות שקשה לנו להסביר אותם. לכן נוצר הרושם המוטעה כאילו הקושי הוא העיקר.
ב. השאלה "איך נשרוד את החופש" לא קשורה לילדים ולכך שהם נשארים בבית, אלא לעובדה שלהורים אין מספיק ימי חופשה. כל הורה לילדים קטנים שלא עובד בהוראה, ואין סבא/סבתא בריאים ופנסיונריים (או מורים בעצמם) בתמונה - מרגיש שהחופש הגדול הוא פשוט מאבק חסר סיכוי. מכסת ימי החופשה נגמרה עוד לפני שהשנה התחילה, הקייטנות עולות לעיתים כמו משכורת מלאה (ובמיוחד כשיש כמה ילדים), המנהלים בעבודה לפעמים כבר שכחו מה זה ילדים קטנים ולכן הם לא ממש משתפים פעולה וכו'.
אני לא יודע מה זה "לא מתלוננים שעובדים כל כך הרבה". אני לא מכיר ישראלי שלא מתלונן על כך שהוא עובד יותר מדי. ועם זאת כולם בסופו של דבר רוצים למצוא עבודה טובה, ובדרך כלל אין עבודות משמעותיות שמסתיימות בשעה 13:00.
אגב, גם בשביל הילדים החופש הזה ארוך בצורה לא נורמלית. אין שום סיבה שבעולם שבמשך 62 ימים רצופים ילד בגיל 6-12 לא יהיה במסגרת רציתי ולא ימשיך להתקדם בחייו, אלא רק ישחק ויטייל במשך תקופה כ"כ ארוכה.
כשצריך לפרנס משפחה, ויש משכנתא/חשמל/מים/ארנונה/חוגים/צהרון/מזון/ביגוד/בריאות/דלק/ביטוחים ועוד ועוד הוצאות שפשוט לא נגמרות, אז זה פשוט בלתי אפשרי לקחת עשרות ימי חופשה בשנה לכל אחד מההורים.
לאותם שסוחבים אהבה ישנה בלב-
אהבה זה תחושה שממלאת
הרגשה מתוקה, עוטפת,
שמזכירה לך שאתה קיים (בעומק)
אבל יש אהבה שהיא לא נכונה
או לא מתאימה
או גרוע מזה- מזיקה
ולפעמים צריך אומץ וגבורה לוותר עליה
כדי לפנות מקום לאהבה נכונה במקומה.
וכמו ילד קטן שאמא שלו עוזבת אותו
והוא בוכה "אל תלכי" והיא אומרת "חמודי, אני אחזור בערב אל תדאג"
אבל הוא לא מבין את זה באותו רגע. הוא רוצה אותה עכשיו.
אז גם באהבה. כשהיא תלך, אולי נחשוש שהיא לא תחזור.
אבל היא תחזור
וברגע שנהיה בחוויה של "אני מוכנה ואני מאפשרת לשחרר אפילו שאני מודעת לחוסר שיגיע"...
אבל מוכנות אמיתית
אני מוכנה לשחרר את הדבר היקר הזה, את הרגש המתוק הזה.
אז... בע"ה
הנקיון של הלב יתחיל.
ואין מתוק כמו לב נקי ומשוחרר.
פתחתי את הניק הזה כי אני מרגיש צורך לפרוק ולשתף ובעז"ה גם לקבל עצות.
אני גדל בבית חרד"לי עם פתיחות מסוימת (לכיוון המיינסטרים של ה'דתי לאומי'...).
במשך החודש האחרון אני בקשר עם מישהי שקטנה ממני (עדיין באולפנה..) ובינתיים זה נראה שהקשר לא למטרת חתונה.
למרות העובדה שגדלתי בבני עקיבא, חונכתי בבית שקשר שלא למטרת נישואין - הוא לא בריא ולא מתחילים אותו..
עכשיו אני בתסביך: מצד אחד אני מאוד נהנה מהקשר הזה אבל מצד שני אני יודע שהוא לא בריא וצריך לעצור אותו.
אשמח לתגובות..
שלום,
יישר כוח על הבירור.
יש הרבה מה לכתוב. והרבה דרכים.
בשכל, נשמע שאתה יודע מה צריך לעשות,
אבל ללב בטח קשה. או שאולי זה עוד לא ברמה של קושי גבוה.
ההמלצה היא,
לנתק קשר עד לזמן המתאים.
אבל ממליצה לך להתייעץ עם דמות שאתה מעריך, סומך עליה, או אנונימי או גלוי (יש יתרון וחיסרון לכל דרך..)
כי זה משהו שצריך בו עזרה ותמיכה.
בהצלחה רבה.
זה ברמה של קושי די גבוה לחתוך.
אני יודע בשכל שזה מה שטוב לשנינו - גם לה וגם לי.
כתבת שהיא עדין באולפנא,
משמע שהיא עדין קטינה ..
להיתלות בו.
שוב - תודה רבה!
שלום לך,
לא משנה אם אתה מהזרם החרד"ל או הדתי לאומי, או בכלל "זרם דתי". העצה הכי טובה שאוכל לתת לך - ואני קצת מכיר את הנושא - היא לחתוך את הקשר, ויפה שעה אחת קודם.
קשר שאינו למטרת נישואין - כמו שציינת - סופו לגרום לשברון לב, לבחורה בעיקר.
בנות נקשרות, וסליחה על ההכללה, כבר ממילים בודדות של חיזוק, והן יוצרות תלות ריגשי ואף מעבר לכך.
אני מבין שטוב לך בקשר, וגם לה בטוח שטוב... אבל הקשר עצמו אינו טוב.
אם אתה באמת חושב עליה, ורוצה בטובתה, נתק את הקשר בצורה עדינה [לא מבטיח לך שזה יהיה קל, לא לך ולא לה].
ואם, בעז"ה, תחשוב בעתיד שהיא מתאימה לך, תמיד תוכלו לחזור זה לזו.
סליחה אם פגעתי בתשובתי הישירה.
בהצלחה רבה !
זה הולך להיות קשה.
אשמח לעידוד ותמיכה..
רק שברשותך, איני מבין למה אין "תאריך סיום" ....
קודם כל - עצם המודעות ל"בעיה" - מעידה על כך שאתה כבר בחצי הדרך לפתרון.
לפני שלבי העידוד שמגיעים לך, תנסה לחשוב רגע, ושוב סליחה, מה יקרה אם ה"תאריך סיום" יהיה מאוחר מידי, מאחת או יותר מהסיבות הבאות:
1 - הערה לא הכי טובה - של מנהלת/מורת בית הספר שלה במקרה שהקשר יתגלה...
2 - טלפון מבני משפחתה אליך, חלילה, על הקשר שאינו באמת למטרה רצינית ...
3 - התקשרות נפשית שלה אליך, שתקשה עליה להפרד.
4 - הגרוע מכל [חלילה] - שהקשר יגיע למקומות שלא רציתם....
היא כאמור קטינה. ובטח לא מבינה כמוך על הנזק האפשרי.
כן, אני יודע שיש קשרים שהגיעו לחתונה, אך ציינת בפירוש שזה לא זה....
אני באמת מחזיק בך שהעלית את העניין לכותרות, וזה שווה דיון ארוך ומפורט, על מנת למנוע מכשלה.
ובאמת מחזק את ידיך על כך שהינך רוצה, באמת ובתמים, להציל את שניכם מטעויות,
עלה והצלח !
שטוענים שבנות נקשרות נפשית ומפתחות חיבה ותלות מהר יותר מבנים - זה לא הפוך?
אישה מתחברת לרגש יותר עמוק ולא מפתחת רגשות סתם. כשהיא מפתחת זה עד הסוף, אבל עד שהיא מפתחת... דווקא כי גבר עובד על פי פרמטרים יותר שטחיים הוא מתחבר יותר מהר.
כרגע מנהלים תת-דיון על מי נקשר יותר מהר, גברים או נשים...
(נעים להכיר)
אבל לרוב נשים מחוברות יותר לצד הרגשי וגברים פחות (ממש לא כולם ככה, לגביי זה לא בהכרח נכון למשל, אבל אני מדבר על הרוב) ולכן הטענה הרווחת היא שדווקא גברים מפתחים רגשות יותר מהר כי הבסיס שלהם יותר שטחי.
למשל: בן ובת מדברים חצי שעה ברכבת. שניהם נחמדים, היא גם מאוד יפה. הבת עוד לא תפתח רגשות כלפיו כי היא צריכה בשביל זה באמת להגיע איתו לקשר נפשי ורגשי עמוק שלא שייך להגיע אליו מחצי שעה של שיחה (יכול להיות שהיא כן תחשוב שהוא נורא מתאים לה ותרצה לדבר איתו עוד אבל אלו עוד לא יהיו רגשות אמיתיים אלא בסיס לפיתוח כאלו בעתיד). הבן לעומת זאת, דיבר איתה חצי שעה, היה לו מאוד נחמד, היא עשתה רושם טוב + היא יפה = יש מצב שהוא כבר יפתח רגש כלפיה, דווקא כי הוא לא מחובר לצד הרגשי העמוק שלו אלא לצד שטחי יותר. זו הטענה הרווחת בקרב הציבור.
לא הבנתי למה אתה אומר שזה לא למטרת נישואין? מניין לך?
אם התכוונת שזה לא למטרת נישואין בטווח הזמן הקרוב ולאו דווקא בכללי, לענ"ד כדאי לכם להפסיק לשוחח עד בוא העת בה זה כבר כן יכול להיות קשר שמוביל לנישואין ואז תוכלו לחדש אותו.
(אגב, אתה יותר ממוזמן להתייעץ בפרטי, בוא נאמר שאני קצת מבין בנושא...)
כמובן רק אם אתה רוצה ויש לך איזה עניין בזה. לא צריך בכוח...
אפשר לעבור למסרים אם אתה רוצה..
אבל הקשר שלנו קצר עדיין (פחות מחודשיים)
ועד שנוכל להתחתן יקח עוד זמן.
בתפילה והשתדלות
אני כבר מרגישה שזה בקטנה קריעת ים סוף...
וכשכתבת שאת מחפשת דימוי מופרך התחדד לי שזה בדיוק מה שחז"ל באו לומר, שזיווג זיווגים זה באמת מופרך (כקריעת ים סוף!!!)
והקב"ה יושב ומזווג..
במהרה אצל כולנו בעז"ה!
נופת צוףשזה נאמר על זיווג שני. כי בקריעת ים סוף ה' שינה תכונה של הטבע וכך זה גם כשמוצא לאדם זיווג שני.
תמיד כזה זה מעודד. אבל זה לא שזה לא נכון שזה זיווג ראשון,יש גם פירוש כזה;)
הטבע עצמו הוא נס. כל רגע שהכל ממשיך ומתקיים ובצורה מדוייקת להפליא זה מעל ההשגה וההבנה שלנו.
הכי טבעי שזה יקרה בקרוב!!! מגיע לך טוב מטוב😘😘
המתקת מים מרים עם ענף מר🤦♀️
בלי גבנצ
יש משהו שמפריע לי בהרבה כותרות שעוסקות בשידוכים
ולפעמים הגישה הזאת מחלחלת גם לתוכן
ההתייחסות לסיפור כאילו מחפשים אהבה.
וזה לא נכון.
כלומר, זה נכון שאחד התמריצים המרכזיים לזוגיות זה להיות אהוב ולתת אהבה. אבל זה לא מה שמחפשים. כי אנחנו אוהבים גם את סבתא ואת החתול ואחיינים. החיפוש אחרי זוגיות ומשפחה הוא חיפוש אחרי משהו ממשי, יציב, חלק מהאישיות, אורח חיים, בטחון, קשר משמעותי, שאמנם הביטוי הפשוט שלו בתחום הרגש הוא אהבה. אבל זה ממש לא מה שמחפשים.
יש קשר כלשהו בין אהבה לסבתא לבין אהבה אחרת. גם אהבה לבת זוג.
לא חושב שאתה חולק, רק באתי להווסיף.
לחפש קשר אנושי שהוא כולל המון רגשות ובתוכם גם אהבה זה יותר נכון.
אם זה נראה כמו דחיקת האהבה לפינה, נראה לי שמה שיוצא הוא בדיוק להיפך.
ובאמת לא התנסחתי טוב.
אהבה זה דבר באמת נפלא
לחפש רק אהבה ולהיות משועבד רק לה זה לא טוב
הביטוי 'לחפש אהבה' מייצג בעיני משהו מאוד מסויים שאינו בהקשר טוב.
זה מתקשר לי יותר כמו מרדף אחר ריגושים.
ותודה על ההארה!
ברור שיש הבדלים,
ועדיין, הטענה העיקרית - שלא מדובר בחיפוש אחר אהבה אלא בחיפוש אחרי זוגיות - עדיין תקפה
רואים שבאמת הרגש שבא לידי ביטוי בצורה הכי חזקה שיש הוא רגש האהבה.
אלו רגעי השיא.
יש עוד דברים חשובים שצריך לשכלל אותם וזה אחד מהם.
זה מסתביר למה אנשים נוטים לטעות הזאת.
בדיוק כתבת את מחשבותיי ומזדהה איתך לגמרי.
יומיים?
פעמיים בשבוע?
פעם בשבועיים?
כאילו ממש כדאי להרגיש את הקשר ואת ההקשר שלו
כאילו לכל קשר לוקח זמן להגיע לאיזון ורגיעה...
מבינה על מה אני מדבר?
וכמובן לפעמים רק פעם אחת, או אפילו שבוע בלי להפגש, גם קורה
אבל כממוצע, בקשר בריא פעמיים בשבוע זה טוב
*אני יודע שיש כאלה שאומרים שאם נפגשים כל כך הרבה אז הרגש מערבב את השכל ומתקדמים מהר מדי בלי לחשוב. ולכן ממליצים דווקא על פחות מפעמיים בשבוע (אבל לא פחות מפעם בשבוע). אבל זה כמובן תלוי באדם - יש מי שהשכל אצלו מעכב התקדמות יותר מדי, והוא צריך לתת לרגש להתקדם מהר, ויש מי שצריך לשלוט ברגש ולכן צריך להזהר.
נופת צוףאינשאלה תדשן את האדמה ובקרוב יצמח אמתי. תזדרז לפני שמיטה
ברוקולישבוע טוב
ישנם 2 אנשים שכל אחד מגיע לפגישה בדרך שלו.
הראשון מגיע עם כל הציפייה וההתלהבות. הוא כבר מדמיין איך אוטוטו הוא מתארס ובכללי מאוד 'בונה' על כך שהוא כבר מוצא את החצי שהוא מחפש..
והשני מגיע יותר בשביל "לתת צאנס". הוא לא מפתח ציפיות אלא אומר לעצמו בוא נראה במי מדובר וגם אם לא יוצא מזה כלום הרווחתי שיחה נחמדה עם אדם חדש שלא הכרתי..
אני קורא פה מידי פעם על כוחות הנפש שהדייטים דורשים והאנרגיה שהם שואבים, וזה גורם לי לחשוב שאולי כן יש משהו טוב לבוא בגישה השניה.
עם כל היופי והמעלות שיש בגישה הראשונה, אולי לפעמים (כשכבר אין כוח) כדאי לא לבנות יותר מידי כדי לא להתאכזב, ולהתחיל להתלהב כשרואים שכן יש כיוון טוב.
מה דעתכם?
עכשיו אני קורא שוב וחושב שאולי לא חידשתי פה איזה משהו.. אבל בכל זאת אשמח לשמוע צדדים לכאן ולכאן
קשר אמיתי הוא דבר שלוקח טיפה זמן לבנות, המודעות לכך שזה צריך להיות בהדרגה היא קשורה לעניין שאתה מעלה.
אין בעיה להתלהב. להיפך - זה מעיד על בריאות. אני לא חושב שצריך 'להלחם' בזה כשזה צף.. העיקר שזה לא ינהל את היחס של הבנאדם לקשר.
כדאי בעיקר לעורר את היחס להווה ולהתרכז בו. כמו בכל תחום בחיים, גם כאן.
אבל המתח והלחץ יפחת אם נתמקד ונחשוב קצת פחות על המטרה שלנו..
ולא הולכים סתם, הולכים כדי לראות מי הבן אדם והאם הוא נחמד ואפשר לדבר אתו על כל נושא שבעולם...
הנקודה היא לנסות לשכוח מזה ש"אולי אני אתחתן אתו בסוף" ולהשתדל להנות מעצם הפגישה עם אדם חדש.
חיים שלאפשר להתחיל בלעדיה ורק כשרואים שיש סיכוי להתחיל באמת לצפות.
לא יודע, אני חושב שיש משהו מגניב בלפגוש מישהו חדש שאתה לא מכיר.. ואם באים עם הסקרנות הזאת אפשר להיות משוחרר ופתוח גם בפגישות הראשונות, ולא להיות במקום סגור ושופט.
אם התחלת להפגש מתוך מחשבה שהנה עוד מישהו שאני רק רוצה לפגוש אותו, אז אם אתה אדם שנהנה לפגוש אנשים חדשים זאת חוויה חיובית, אבל אם לא - זה בעצם להחליט שאתה הולך לאירוע לא נעים אבל הכרחי
ציפייה זה מעולה.
ציפייה למה?
אולי היא תהיי אישתי. אולי היא עוד בחורה שעוד יומיים אני לא אזכור את השם שלה (ויש גם המון מקרים באמצע).
אני מסכים איתך - ללא ציפייה בכלל "לא יצא לי מזה שום דבר" - אין סיבה להפגש.
צריך פתיחות, אבל פתיחות מסויימת מספיקה כדי לצלוח את הדייט הראשון. לאו דווקא "אולי היא חלום חיי". אפשר גם פחות מזה כדי לעבור לדייט שני ולהתקדם בהדרגה.
גם אם אתה נגיד משלם מחיר על זה שאתה נזהר בדייט הראשון ולא פותח דברים שיכולת לפתוח - הרבה פעמים זה שווה את זה לטווח הארוך.
בדרך כלל גם אם מסכימים האמירות הן שונות בגלל שלכל אחד ואחד יש רגישויות שונות
להבין שאין לי מושג את מי אני הולך לפגוש, אבל להיות פתוח להתלהב וליהנות ולשמוח ושיהיה באמת כיף ומושלם
לא להשקיע בלשכנע את עצמי שאני הולך לפגוש את החלום, אבל כן להזכיר לעצמי שזאת אופציה, להיות פתוח לתחושה הזאת
השאלה עד כמה לצפות לכך.
כי הדמיון הרבה פעמים מושך לשמה דווקא.
לטווח ארוך נראה לי שזה בעיקר פוגע ולא מעלה את הסיכויים לקשרים ממושכים.
שני אנשים שיש מאחוריהם 20+ שנים שכל אחד עבר חוויות שונות ונסיון חיים שונה - הגיוני שגם הם יכולים להתאים הם לא יתלהבו אחד על השני על הפגישה הראשונה. ובעיקר להיות פתוח לאופצייה הראלית והאופיינית הזאת.
פשוט לא להחליט מראש מה היחס שלי הולך להיות.
מן איזה דמיון כללי בראש איך דייט ראשון יכול להראות
יכול להיות באותו דמיון כמה אופציות אבל צריך לפתח ציפיות בהתאם לסבירות שבה תתרחש כל אופציה.
אחת מהציפיות שמאוד מאפיינות את המציאות בדר"כ היא הצפייה שיהיה לא משעמם אך גם לא שיא המרתק.
אני מסכים איתך. צריך להיות פתוח להתלהבות אבל צריך להיות פתוח יותר גם למשהו פחות מלהיב. כי זה בדרך כלל מה שקורה.
וכשהציפייה תואמת למה שקורה בדרך כלל - ככה לא נפגעים לחינם והרבה יותר קל להמשיך גם אם נופלים אח"כ.
מי שבעיקר יצפה להתלהבות בדייט הראשון - הרבה פעמים לא מחובר כל כך למציאות ויכול להפגע לחינם ללא רווח ממשי.
ההחלטה היא על לאן להוביל, איזה דברים צריך לקחת בחשבון, להזכיר לעצמי לשים לב אליה, לזכור נושאים שכדאי להוביל את השיחה אליהם או להעלות במקרה של שתיקה, באיזו שעה כדאי לסיים ובאיזו שעה חייבים לסיים, לשים לב שאתה מקשיב ולא רק לדבר, ומצד שני שאתה מוביל את השיחה כשיש שתיקה...
לדעתי יש כאן מספיק דברים לחשוב עליהם בלי להכנס לשאלה של "האם היא אשתי" ו"איך ארגיש אחרי הדייט".
השאלה הזאת היא השאלה הכי חשובה אחרי שנגמר הדייט, ולא "האם יש לה מידות טובות" או "האם אנחנו מתאימים"
*כמובן אני כותב מנקודת מבט גברית/נקודת מבט שלי, יש אנשים שיתנו רשימה שונה
כדי להיות מחוברים לסיטואציה שנכנסים אליה.
מסכים איתך לגבי כל התכנונים הנ"ל אבל נראה לי שזה לא העיקר.
בפגישה בין שני אנשים מה שיצור את עיקר הדינמיקה אלו לא הפרטים הללו - אלא החוויה מתוכה כל אחד בא.
לא דומה חוויה של אדם שנכנס לטיפול פסיכולוגי לאדם שהולך ללונה פארק.
לפני כל אירוע שאנחנו הולכים לקראתו, אנחנו מתכוונים את הנפש שלנו ביחס לאירוע.
יש אירועים שבהם אנו מציפים חששות, התמודדויות, קשיים, אתגרים, ציפיות רווחים וכולי וכולי.
דייט הוא הוא סיטואציה שיכולה להיות מורכבת מהמון רגשות שונים ואפילו סותרים
כדאי להיות מוכן לכולם, אחד מהם - הוא אפשרות להתלהב. זהו אחד מתוך הרבה.
כל השאלות והמחשבות כשלעצמן הן לא חשובות כהכנה לדייט.
מה שחשוב - זה שהתחושה תהיה מתאימה לסיטואציה.
כל מה שעוזר לחיבור הנפשי המתאים לסיטואציה הוא מבורך.
בטיפול פסיכולוגי אני לא מתכנ מה הפסיכולוג יאמר ואיך הוא ישפיע עלי, כי אם הייתי יודע לא הייתי צריך ללכת
כשאני אוכל גלידה אני לא מדמיין מראש איזה טעם יהיה
מה שאני מתכנן הוא החלק הצפוי והידוע מראש
החוויה היא החלק הלא ידוע בדייט
לכן הדגשתי, שזאת השאלה ששואלים בסוף דייט האם היה לי כיף? נהניתי? שמחתי לפגוש את מי שפגשתי?
*בגלל* שזאת השאלה העיקרית ששואלים בסוף דייט, לא הגיוני לתכנן אותה מראש
וזאת בזמן שיש לך כל כך הרבה דברים להיות עסוק בהם כדי שהדייט יהיה הכי טוב שאפשר.
זה כמו מישהו שיושב במבחן ובמקום לחשוב מה התשובות לשאלות הוא חושב איך הוא יחגוג את הצלחתו או יצטער על כשלונו
מתכננים את מה שאפשר לתכנן
יכול להיות שיהיה משעמם.
יכול להיות שיהיה מעניין.
יכול להיות שיהיה מלהיב.
יכול להיות שיהיה מרחיק.
להיות מוכן לכל תרחיש. זאת נראת לי האמירה המתאימה.
מסכים איתך שבאים כדי להנות וליצור אווירה נעימה,
אבל מפה ועד להתלהב יש עוד דרך... ולכן כדאי לצפות לקטן יחסית כדי להיות תואם את הסיטואציה.
מפחידה אותי המחשבה שאנשים יבואו בהכרח לפתיחות ללהתלהב אבל כשזה לא יקרה הם יחשבו שמשהו לא בסדר.
הכל בסדר. להיות פתוח לטוב. גם לטוב מאוד. אבל לאו דווקא שיקרה באופן מחוייב.
וגם הפתיחות לכך שיהיה דייט בינוני מינוס היא חשובה מאוד!
(יש לי תחושה שאתה מסכים איתי ואני רק מבהיר)
אתה שוב מדגיש ומדגיש שאני כביכול רוצה או מצפה שתהיה התלהבות.
אני רק מציין שזה אפשרי, כי זה אכן אפשרי, וזה מעודד ללכת לדייט בגישה כזאת
ומצד שני, כיון שיכול להיות כל כך הרבה דברים, הדבר הנכון הוא לא לחשוב על השאלה מה יהיה
אני לא מוכן לכל תרחיש, בדיוק כמו שאני לא מוכן למתקפת טילים וגם לא לטלפון. האם זה אפשרי? כן. האם אני חושב על זה? לא. זה פשוט לא הנושא שמעסיק אותי
לצורך העניין -
10% שיהיה מלהיב
10% שיהיה מרחיק
40% שיהיה בינוני
30% שיהיה נחמד
9.999% משעמם
0.001% מתקפת טילים
בסדר אין צורך להתכונן ל0.001% אבל לשאר הדברים הגיוני להיות מוכן.
זה גם לא דברים שחושבים עליהם דווקא, לפעמים זה הכי טבעי.
ומתי שזה לא טבעי - אז באמת כדאי לחשוב על זה.
לא אמרתי "לחשוב מה יהיה" בקטע של "אני יודע מה יהיה"
אלא בקטע "למה להיות מוכן, לקראת מה אני הולך" גם אני לא יודע בדיוק למה, מה אני כן יודע.
אתה כתבת שכדאי להיות פתוח להתלהבות
אני מוסיף שכדאי להיות פתוח לעוד הרבה דברים סבירים שיקרו
שמסיטה אותך מהיעד ומסיחה את דעתך
אני לא יודע מה הסיכויים ומה האחוזים, אני מתעסק בשאלות אחרות לגמרי
ואני חושב שכך צריך
וגם הסברתי למה
והסברתי למה השאלות האלה לא צריכות לעסוק
ההחלטה צריכה להיות על איך אני מתנהג, לא על מה אני חווה - לקראת נישואין וזוגיות
ויש לך יכולת מוגבלת של לעסוק בשאלות, אז עדיף התמקד בשאלות הנכונות
היעד של דייט הוא להכניס שני אנשים לתוך מפגש
התוצאה של מפגשים תכופים היא יצירת קשר והיכרות
קשר - כדי שיהיה רצון להמשיך
היכרות - כדי לדעת אם כדאי ונכון להמשיך או להיפרד
בדייט ראשון עדיין אין קשר משמעותי, אבל אם החוויה היתה חיובית+ זה התחלה מצוינת
וכמובן, במהלך הדייט לומדים דבר או שניים שלא ידענו על הצד השני, ולכן בשלב מאוחר יותר אפשר לחשוב לעצמנו האם זה משהו שאנחנו יכולים לחיות איתוו ואולי אפילו מאד רוצים לחיות איתו
וערכתי את התגובה האחרונה שלי
היעד מבחינתי הוא הדינמיקה עם האדם שמולי
דינמיקה שתגיע למקסימום שאפשר מבחינת הסיטואציה
לפעמים התלהבות היא המקסימום
לפעמים דווקא רגש אחר הוא המקסימום שרצוי לסיטואציה הזאת (גם אם בוחרים להמשיך)
הגישה שלי לא מונעת התלהבות בהכרח.
מה שכן - היא מונעת אכזבה והרבה כאב והרבה כוחות שיוצאים על דייטים
וזה ממש קריטי לטווח ארוך
[ההודעה נערכה לבקשת הכותב. ]
לבנים: האם הרגשתם שהבחורה מתקדמת מדי בקשר בשבילכם? שאתם נגררים אחריה..
לבנות: אני לא שואל אם זה קרה שהבחור מתקדם מדי. ברור שכן.. השאלה היא, האם יש מישהי שלא קרה לה שהרגישה שהבחור מתקדם מדי?
תודה!
ברור לך שקרה שהבנות התקדמו מידיי בקשר?
קרה לי הפוך, שהוא התקדם ואז אני קצת ניסיתי להנמיך..
במעט הקשרים האחרים לא הרגשתי שאני מתקדמת מידיי, או שפשוט לא הגענו לשלב הזה שמתקדמים בו
אני חושבת שבאופן כללי אישה קצת יותר מחפשת את החוויה מעבר לשכל ולרגש שבקשר ככה שדווקא הגבר הוא זה שמתקדם אם הוא חושב/ מרגיש שזה נכון לו...
בת שמיאשעשיתי את זה פעם לבחור.
וכן, זה קרה גם לי.
בחורות לא אמורות לבחון ככה גברים אחרים
ובטח שלא הפוך!
חוצמיזה את צודקת לא קיים כזה דבר "מושלמות"
לכל אחד יש פאק כזה או אחר
איזה מוזר שהן מדברות על בעלים של חברות שלהן. אף פעם לא יצא לי לדבר עם חברים על נשותיהן של חברים. זה סוג של שיח שנחשב לא לגיטימי בחברה שממנה אני מגיע. זה שיח רכילותי, ויש בו גם חוסר צניעות. לא נאה בעיניי להתחיל לדבר על בעלה של זאת, ועל אשתו של זה, גם אם זה באופן חיובי.
וזה ממש עצוב שהן לא מתלהבות ככה מהבעלים שלהן, אלא על בעלים של חברות שלהן.
לא הכל מושלם בחיים
יש חסרונות יש חולשות
יש גם דברים טובים
אבל מאה אחוז זה רק א-להים
נשמע לי מאוד נאיבית עצם המחשבה
שהתחתנתי
למרות שאני לא יודע אם עוד יש פה אנשים שנפגשתי איתם או שדיברו איתי...
בסה"כ קראתי כאן לפרקים במשך שנים (!) אז רציתי פשוט להגיד: תודה.
נזכרתי בפורום כי נזכרתי במה שכתבתי כאן לפני שנה
אלה מסעי... - לקראת נישואין וזוגיות
בהצלחה!
תות"ח!סליחה אם זה בוסרי כזה, פשוט פעם ראשונה אני כותב סיפור, בדר"כ אני מביע דברים דרך שירים, לא יצא לי עדיין כמעט לכתוב סיפורים...
יאללה, נתחיל:
*בחור בשיעור קטן שרוצה לברר על בחורה כדי לצאת איתה לדייט*
נקרא לבחורינו משה, לצורך העניין...
משה: הרב, ביררתי עליה פרטים, ונשמע טוב.
הרב: נו, מה...?
משה: היא כלילת המעלות, מליאת חסד, כל חייה מושתתים על חסד, מוסרית, בעלת חוש צדק מפותח ולא סובלת עוולות, בקיאה בהלכות ובפרטים, חיה חיי תורה, מלאת אמונה ועומק, מלאת שמחת חיים, ולא במובן השלילי, באמת שמחה. יודעת להפוך דינים לזכויות ע"י ניגונים ומחיאת כף, בחורה מוכשרת ורבת כשרונות. מה שמעניין אותה ונמצא בראש מעייניה זה עתיד העולם, לאן העולם יגיע, שיגיע למקום טוב, שיהיה מוסרי וצודק, שיהיה מלא חסד, שיקודש שם השם בעולם, זה מה שבעיקר מעסיק אותה ביום יום.
הרב: נשמע מבטיח במיוחד...ממי שמעת את כל הפרטים? איך בדיוק ביררת עליה...?
משה: אל תשאל, הרב, ממישהו שממש מקורב אליה, אבא שלה...
הרב: נו, וכבר דיברת איתה, יצרת קשר...?
משה: אכן, דיברתי איתה בפלאפון הרבה מאוד זמן ובאמת ככה היא נשמעת....היה לנו דיון ארוך על אמונה בבני אדם וקידוש השם בעולם..
הרב: אם כך, צא לדרך...!! בהצלחה רבה...!!
ואל תשכח, תלמד את הסוגייה לפני...
משה שלנו מדבר גם עם חבר קרוב על זה, כדי להיות בטוח שהוא יוצא לדרך בלב שלם, ולא רק עם הרב...(בכל זאת, לא הכל הרב מבין...)
בוא נגיד שלחברינו קוראים אהרון.
משה: מה נשמע, אהרון...? מה אומר?
אהרון: ב"ה ישתבח הבורא...!! אתה יודע, אחרי שהתחתנתי עם אלישבע, החיים שלי הרבה יותר מלאים ומאושרים...!!
משה: שמח בשמחתך, באמת...!! אתה לא יודע עד כמה...!!
תגיד, אפשר להתייעץ איתך רגע...?
אהרון: בשמחה, באיזה נושא מדובר...? "שפוך חמתך על הגויים..."
משה: זה בנוגע למישהי שאני מתלבט אם לצאת איתה...מה אתה אומר...?
אהרון: איך היא?
משה: יש לה ייחוס חשוב, היא היהלום של אבא שלה, טיפח אותה, חינך אותה למופת, גידל אותה למי שהיא היום- בחורה למופת. רוחנית, מחוברת לקב"ה ולעם ישראל בדמהּ, לא מתפשרת על שום דבר, אוהבת חינוך ילדים, אשת חסד עצומה...מה אומר...?
אהרון: וואו, נשמע טוב, אחי...! אני הייתי ממליץ ללכת על זה...
רק עם אחת כזאת טובה, הייתי ממליץ להתכונן כראוי, קח לפחות שלושה ימים של לימוד תורה והכנת וורטים וסוגיות, וגם טיפוח חיצוני לא יזיק לכבודה, בכל זאת...
משה: וואו, תודה על העצות, ידעתי שאני יכול לסמוך עליך כשצריך עצות, יש לך את זה בדיבורים, תודה רבה...!!
אהרון: אין בעד מה...ב"ה אני יודע שאתה ת"ח רציני ושתוכל לעמוד בציפיות האלו ובסטנדרטים האלו, עם מאמץ מסויים...
משה: בעז"ה אשתדל, ושה' יהיה בעזרי...!
*קובעים פגישה*
*יום לפני הפגישה*
*משה חוזר מטיול קצר שעשה בירושלים בעיר העתיקה ולמד על היסתוריה של התנ"ך, בכל זאת, לפני פגישה עם מישהי חובבת תנ"ך, בנוסף לשאר חלקי התורה...*
*משה מחליט להתקשר אליה לדחות את הפגישה*
*משה מתקשר אליה*
משה: תקשיבי, עכשיו חזרתי מטיול בעיר העתיקה, ובאמת חשוב לי שהפגישה שלנו תהיה טובה, ואני חושש שאני אהיה קצת עייף, מה את אומרת לדחות את הפגישה ביום...?
היא: דבר ראשון, מאוד חשובה לי מידת האמת והכנות, ותודה רבה שאתה דן איתי ומשתף אותי בהתלבטויות שלך...בהחלט חושבת שנכון לדחות ביום...בסדר, ניפגש...
משה: מצויין, קבענו...ביי
היא: להתראות
*ניתוק שיחה*
משה: טוב, אפרוש לישון...מחר הפגישה מוקדם...
אמא של משה, מעירה אותו בבוקר...
*אמא משמיעה אזעקה מהבוקסה כדי להעיר אותו*
אמא: קום, אתה מאחר לפגישה...!!
משה: אוי, פאדיחות...וואי, רק שלא ילך לי על הפגישה הראשונה בגלל איחור...אוי ואבוי...
*משה מאחר בשעה וחצי לפגישה*
*הם נפגשים והכל הולך בסדר, מסיימים את הפגישה*
*אחרי הפגישה, משה מקבל שיחת פלאפון מאביה של האשה*
אביה: למה איחרת לפגישה...?? מה, היא לא מספיק חשובה בשבילך כדי שתקום לפגישה...?
טיפחתי אותה בעצמי כל חיי, וככה אתה מזלזל...? אני מקווה שזה לא יחזור על עצמו...
*משה, בחשש מסויים*
משה: כן, אדוני, זה לא יחזור על עצמו, אל תדאג...
אביה: אני דואג
*ניתוק שיחה*
*משה מרים פלאפון לרב*
משה: הרב, נפגשתי איתה היום
הרב: נו, והיא באמת כמו שאביה סיפר עליה...?
משה: כן, הרב, ואפילו יותר, יש דברים שאי אפשר לתמלל על כמה היא טובה וכלילת המעלות...
הרב: נו, אז תסכמו על חתונה, אני חושב שהצד של הכלה ירצה אותך, אחרי הכל, אתה אחד מהתחי"ם הכי גדולים שיצאו תחת ידי...
משה: הרב, זה לא עובד ככה...צריך להיפגש קודם כל, אני לא מספיק מכיר אותה....
הרב: טוב, נו, בסדר, אם אתה אומר...תהיה איתי בקשר לגבי ההמשך...
משה: בסדר...תודה רבה לרב על כל העידוד והתמיכה במשך הדרך...!!
הרב: אין דבר, הכל מאיתו יתברך. בהצלחה רבה בהמשך...!
משה: תודה, הרב, להתראות...
*משה מתקשר לאהרון*
משה: מה קורה, אהרון...?
אהרון: ישתבח הבורא...!! מה איתך...?
משה: אני נפלא..!
אהרון: יופי, מצויין...!! נו, מה העניין...? במה אוכל לעזור...? בשמחה, כל מה שתבקש אשתדל לעזור כפי שאוכל...
משה: תודה...! זה שוב על אותו עניין, יצאתי איתה לפגישה אחת...
אהרון: נו, והיא באמת איך שתיארו...?
משה: אכן, ממש כלילת המעלות
אהרון: ותגיד, היא יפה...?
משה: כן...! חשבתי שעם אופי כ"כ טוב, היא תידפק עם היופי, כמו שבדר"כ קורה, אבל יש לה גם אופי וגם יופי, הזוי...!
אהרון: נשמע מבטיח במיוחד...! יאללה, אני חושב שכדאי ללכת על זה, מה שנקרא...!
משה: רגע, אני עדיין צריך להמשיך להיפגש, לא מספיק הכרתי אותה לעומק וזה...
אהרון: נו, תכיר אותה אחרי החתונה...בטוח שתתאימו...
משה: זה באמת מה שאבא שלה רוצה, אבל אמרתי שקודם צריך לצאת ולהיפגש ורק אחרי כמה זמן להחליט אם להתחתן או לא...אני לא חושב אבל שאמצא כלה יותר טובה ממנה, בכל אופן, גם אם לא אתחתן איתה, זה נשמע הצעה ממש טובה.
אהרון: בסדר, תעדכן....תמיד בשבילך זמין, חבר....
משה: תודה, אין עליך, יא אח...!
*קובעים עוד פגישה*
*ממשיכים להיפגש*
*פגישה מספר 6*
היא: מה נשמע?
משה: ב"ה, אין על הקב"ה...!
היא: וואו, אני מה זה אוהבת אותו, אין עליו יתברך...!
הוא: אכן...נו, ספרי קצת על עצמך וזה...
היא: וואי, תקשיב, יש לי סיפור מה זה טוב...אבל זה מדייטים קודמים...מה אתה אומר...?
הוא: בסדר, שתפי, דווקא מעניין לשמוע על בחורים אחרים שיצאו איתך....
היא: תקשיב, כבר מלללאא בחורים, הציעו להם אותי בתור אפשרות, השדכן הכי טוב שעשה הכי הרבה שידוכים, הכי הזויים שיש זה אצלו, וכולם פסלו אותי על ההתחלה, כששמעו רק את הפרטים....
הוא: וואו, למה...? את דווקא אחלה בחורה והכל...
היא: כן, כנראה אני מוסרית מדי בשבילם...וצדיקה מדי בשבילם...כל אחד והסיבה שלו...לא התאים להם, הם רוצים מישהי שיותר קרובה אליהם ברמה...
הוא: אה, הבנתי...טוב, אני לא נסוגתי כששמעתי את הפרטים עלייך, דווקא בגלל אותם פרטים רציתי מאוד להיפגש איתך, מקווה באמת שאהיה מספיק ראוי בשביל זה...
היא: אל תצטנע, ממה שאני מכירה אותך, אתה צדיק אמיתי...!
הוא: וואו, תודה רבה...!! שמח מאוד לשמוע...
*המשך דיבורים, סיום דייט*
*שיחה לאהרון*
משה: מה נשמע?
אהרון: ב"ה החיים תותים...!! מה איתך...?
משה: ב"ה מצויין...!!
תקשיב, עכשיו יצאתי איתה עוד פעם, כבר דייט שישי...
אהרון: נו, ואיך מתקדם...? הולך טוב סה"כ...?
משה: תשמע, היא בחורה מצויינת...את האמת שבהתחלה קצת הפחיד אותי שהיא יותר מדי טובה בשבילי ויותר מדי "בשמים", אבל מסתבר שהיא אמנם צדיקה והכל, אבל היא גם עם רגליים על הקרקע, היא חיה בעולם, רק פשוט בדרגה אחרת, כאילו, יש לה עיניים מיוחדות לראות את המציאות ורצון ברזל לשנות את המציאות ולהסתכל על הכל במבט עמוק ורחב....
אהרון: וואו, בהחלט נשמע שזה הכיוון...יאללה, בהצלחה, אחי...!!
*עוברים כמה דייטים*
*שיחה לרב*
משה: מה נשמע, הרב...?
הרב: ב"ה שלומי מצויין...!! מה שלומך...?
משה: ב"ה מעולה...!!
תקשיב, הרב, עכשיו יצאתי איתה כבר הרבה דייטים, ב"ה העסק מתקדם...
הרב: נו, ומה יש לך להגיד עד עכשיו...?
משה: הרב, באמת הכרתי אותה הרבה יותר, הכרתי כמה היא עמוקה, כמה תוכן ועומק יש בה, כמה היא חכמה וטובת לב, ובעלת חסד, פשוט מושלמת...!
הרב: אם כך, ה' יהיה בעזרתך, נשמע שזה השידוך הנכון משמים...
משה: תודה רבה לרב, אעדכן את הרב בהמשך...
הרב: להתראות...
*ניתוק שיחה*
*מחליטים להתחתן*
*חיו בעושר ובאושר עד עצם היום הזה*
*סוף פתאומי ומשמח*✨🎈🎉
מי שלא הבין, המשל הוא על התורה הקדושה....
יש פה מלא ניואנסים ששתלתי, מצטער אם לא כולם מובנים...
עד לפה, ערב טוב לכם, גבירותיי ורבותיי....
!!תות"ח!פעם ראשונה, כמו שכתבתי, אז שמח ממש לשמוע...
תודה רבה...
ותודה גם לך, @יהודי עם דעה, על התגובה, שמח לשמוע...
לא מורגש שזה פעם ראשונה(: וכשכתבת אהרון ישר קלטתי שזה משל. בהתחלה אמרתי עם ישראל,עם עוד קצת פרטים אמרתי אולי הארץ ובאמצע כבר הבנתי שזה התורה
אכן כבר מלא זמן שאני כותב שירים וכאלו, אבל סיפורים לא כ"כ יצא לי, זה די פעם ראשונה...(את האמת, פעם שנייה, ליתר דיוק, אבל את הראשון לא סיימתי ולא פרסמתי...)...
אה, וואלה, מגניב...
באמת תהיתי לעצמי אם אנשים יעלו על המשל לפני סוף הסיפור...😅
זה בנוי על משל ששמעתי מרב כלשהו...(לא מפורסם, רב שלימד בישיבה שלמדתי בה...)
אני רק הרחבתי הרבה והפכתי את זה לסיפור שלם...
!!תות"ח!אחרונהשמח לשמוע...
המטיילת בארץאבל תודה בכל מקרה
היו פעם אבל כבר לא עוסקות כל כך, רק למי שהן מכירות אישית או מהישיבה.
מחכים למישהי שתקח על עצמה.. תיוג לדוגמא: @תכלת
