באמת שאין לי הסבר לתופעה הזאת

כאילו ה' פיזר אבקת חן על הבן אדם

ואז אחרי תקופה הוריד אותה ואתה כזה "מהה לעזאזאל חשבתי לעצמי..." משהו כזה

ה' ברא אותנו, בני אדם חסרים. עכשיו, ה' נתן לאדם גם כוחות איך להשלים את החיסרון - למשל לעשות עבודה עצמית, זו אפשרות א'.

אבל מי שרוצה ללכת בדרך אחרת, הקב"ה מוליך אותו בדרך בה רוצה לילך,

אז אותו אדם יכול גם לעשות הצגה עצמית שלא באמת תואמת למציאות ובכך 'לחפות' על החסרונות שלו (במקום לעשות עבודה עצמית.. שווה).

מתישהו הבועה מתנפצת.

האם זה בגלל הקב"ה? לא..

הקב"ה השפיע לו טוב, השפיע לו כוחות.

התפקיד של האדם לכוון אותם למקומות הנכונים..

אתה אומר שיכולת השיפוט של הבחור היתה כל כך גרועה שהוא לא הבין שזה המצב?

שהוא בונה קשרים שטחיים? שזה מה שהוא מחפש?

אלה דברים שהרבה אנשים לא היו שמחים לשמוע על עצמם

יש צורך רגשי ממש גדול בזוגיות והוא משפיע חזק על כולנו

"על כל פשעים תכסה אהבה"

"עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה"

זה לא מובן מאליו לשכלל את הדברים בצורה נכונה ושיכלית.

נראה לי שזאת עבודה לא פשוטה.

ברור גם שלאף אחד לא נעים לשמוע את זה על עצמו,

(ואף אחד מלכתחילה לא רוצה שזה מה שיניע אותו)
 

אלא אם כן הוא מבין שזה טבע העולם, ושזה בסדר,

ומתוך המקום הזה אנחנו מתקדמים

זאת עובדה מזעזעת,

שכמו שהיא מזעזעת כך היא נכונה ופשוטה ונחוץ להכיר בה.

קשה לי מאוד לראות איך אנשים מתקדמים ככה

מה שנותן חיים לקשר זה הרגש. בלי רגש, לא הייתי קורא לדבר הזה קשר.

אני מאמין שהתכוונת למשהו שונה

בכל אופן, בנוגע לעקרון - מסכים איתך שלפעמים יש דברים שלא יודעים בשכל ומגלים יותר מאוחר.

פחוץ נפוץ, בדרך כלל התעסקות הרגשית היא המשפיעה

הבחור מצד עצמו היה בסדר גמור, צוחק וזורם ונמרץ ובעל עסק משל עצמו וכו' והיא העריצה את זה

אבל הרקע שממנו הוא בא  -והיה כל כך טבוע בו - היה ממש ממש שונה ממנה וממה שהיא מתחברת אליו

היא אהבה אותו ולא שמה לב לכל זה

(האמת שראיתי את זה, אבל ידעתי שהיא לא תשמע לי בין כך)

בסוף זה התפוצץ בדיוק בגלל הרקע הזה

הצד השני חושב שהיה קשר מיותר ואתה חושב שהיה טוב?

הרבה הקשבה מיותרת לקולות בחוץ, במקום ללב שאמר מהתחלה שזה פשוט לא.

עד שהוא לא הסכים לשתוק יותר. וזה גם לא עבד יותר. פשוט נגמר האויר. לשנינו. סוג של הרגשת פול גז בניוטרל. או בלון שפוצצו אותו בבום.

אבל, לא זה לא היה מיותר.

כי למדתי שם משהו על להקשיב ללב שלי.

למרות שזה כאב מאד בסוף.

לחבר, בגלל שהיה צעיר...אבל התאושש.

ב"ה שלא קרה לי, אחרת הייתי נשרט עמוקות כנראה.

אז עברתי בעצמי

ממש כזה

הייתי עם בחור ממש ממש שקט, בקושי דיברנו משהו כל הקשר

והיום, כשיש לי חבר שאנחנו יכולים לדבר שעות בטלפון אני כל הזמן שואלת את עצמי מה עשיתי לעזאזל עם הקודם.

אבל, 

אני חושבת שבכל דבר שקורה בדיעבד כשאנחנו מתפקחים אפשר לראות את הרע, ואת מה שלא התאים. 

ובדיעבד, לא בטוח שזה נכון. 

אני לא חושבת שאנשים סתם ככה תקופה ארוכה בקשר בלי שיהיה שם כלום. 

והיה שם משהו, גם אם יש רצון להתכחש לו. 

אני באופן אישי, כנראה יכולה להיות עם שקט, ועם דברן (מעדיפה את הדברן )

אבל, זה באמת לא אומר שזה לא יכל היה לעבוד עם השקט. 

אבל כן היום כשחוויותי משהו אחר ונוסף, אני חושבת שהייתי מפסידה משהו גדול בחיים.

ומודה שזה גם גורם לי לפחד... 

כי מי אמר שאולי עכשיו עם הנוכחי יש משהו שאם זה לא יימשך אני אקלוט כמה חודשים אחרי הפרידה שממש חסר? 

זה מעניין אותי להבין איך יכול להיות שלפעמים אנחנו מרגישים שמשהו ממש מתאים, אפילו למשך מספיק זמן שזה יהיה "כמעט"

ואחרי תקופה - ארוכה או קצרה - אנחנו מרגישים את ההיפך הגמור

אז מה נכון? המבט שלנו עכשיו או המבט אז?

איך אנחנו יכולים לסמוך על עצמנו בקשר הבא שהוא לא יהיה טעות?

(במוסגר - אותה שאלה קיימת לגבי אדם שהתגרש ורוצה להתחתן שוב. איך אתה סומך על שיקול דעת שכבר הטעה אותך? או לחלופין - איך אדם שאהבת פתאום זה מישהו שאי אפשר להישאר איתו באותו בית?)

ואני שואלת את עצמי את זה מידי יום. 

מתפללים שהשם איתנו ושיהיה טוב

על כל אדם שעובר איזה שינוי בהשקפה\דעה\אמונה וכו'. מה זה אומר עליו?
איך יתכן שעד היום הוא היה בטוח בדבר אחד ועכשיו הוא סבור הפוך לגמרי? האם עד היום הוא חי בטעות? ואם כן, איך הוא יכול לסמוך על עצמו שעכשיו הוא יודע את האמת אם גם לפני כן הוא חשב שהוא יודע את האמת ומתברר שלא?

אין לי תשובה ממש, אני רק חושב שיכולים להיות 2 כיווני הסבר:

הראשונה היא שבאמת נודע לו והתחדש אצלו משהו שלא ידע קודם. בעצם במשך כל החיים אנו מגלים ולומדים דברים חדשים (וזה חלק ממה שמיוחד בניסיון חיים של אנשים מבוגרים) וכך קורה שהיום אני יודע משהו שלא ידעתי בעבר ולכן אני מתנהג אחרת.

השניה אומרת שבאמת זה כן היה נכון לך בעבר אלא היום נכון לך משהו אחר. זה אולי קצת ארטילאי ומזכיר את האמירות ש'אין אמת מוחלטת', אבל הרעיון הוא שזה לא שמה שעשית בעבר היה טעות, אלא בעצם האדם עובר שלבים ושינויים בחיים כשבכל מצב יש משהו אחר שמתאים לו ושנכון לו לעשות.

אמנם ההסברים האלו לא לגמרי מספקים ביטחון וודאות לגבי העתיד, ובעצם האדם עדיין נשאר נצון לשינויים כל הזמן. או כי יתכן שיש עוד משהו שאינו יודע, או כי בהמשך חייו באמת יתאים לו משהו אחר. אבל לפחות זה מספק הסבר לתופעה, וגם ההבנה של התהליכים שעוברים על האדם חשובה ונותנת איזשהו ביטחון נפשי..

אם זה מעניין ויתרום לי להבנה של הנושא אני בהחלט יכול לשמוע באישי (לא רוצה לבקש כי אין לי צורך ממשי אלא יותר סקרנות להבין את הנושא)

ואם יש דברים שהם כן כלליים יותר אשמח שתשתף עם כולם

לא מדובר בסקרנות של "וואו מעניין אותי מה הוא חושב/עושה כרגע"

אלא סקרנות של "אם הייתי יודע יותר על הסיטואציה הזא אצל אנשים שונים, אולי מישהו ידגיש נקודה שתעזור לי להבין דברים אצל עצמי"

אבל זאת עדיין סקרנות ולא חיפוש אחרי תשובה ממוקדת, ולכן לא אבקש ממישהו שיפרט פרטים אישיים מדי.

לא מכיר את זה באופן אישי ב"ה.

כשאתה נמצא במקום מסויים (מדרגה נפשית) אתה תופס את העולם בצורה מסויימת. כשאתה עובר למצב אחר אז כל תפיסת העולם שלך משתנה וכשאתה מסתכל על העבר הרבה דברים נראים מוזרים/לא קשורים אליך/אתה לא מבין איך עשית אותם (אפילו לדוגמה שטויות שילדים עושים, שכמבוגר אתה לא מדמיין לעשות).

המטרה היא לעשות מה שאנחנו חושבים באותו רגע. מה שמתאים לנו לפי מצבינו הנוכחי. זה נכון בעבודת השם, בבחירת עבודה ומקום לימודים ובכל צעד שעושים. הגיוני שבחירות שעשינו בעבר לא יהיו נכונות כיום. יש לך זכות בחירה בכל יום מחדש.

התייחסות לגבי קשר זוגי: בשונה מהחלטות אחרות בחיים, מעורב פה הרבה רגש ותת-מודע וכל מני דברים שלא מתייחסים אליהם בשאר ענייני העוה"ז. יכול להיות שמבחינת הרגש יש דברים מסויימים שמשכו ושהרגישו נכונים (והם עדיין נכונים) אבל בראיה כוללת ממבט מלמעלה אפשר להבין שיכול להיות בעתיד משהו יותר טוב שגם ימלא את החסר מהקשר שהיה נראה לכאורה טוב.

בדיעבד היה עדיף לחתוך לפני. אבל ה' יתברך בחר שנעבור פה משהו. שנחשוב שאנחנו עומדים להתחתן, ולא...

שנלמד מזה משהו טוב, שיעצים אותנו. 

זו לדעתי הסיבה היחידה. 

בתכלס מה שהיה, אני פשוט הייתי "מסונוורת" מכל היתרונות, ומכל הדברים היפים שרציתי בבעל. והייתי בטוחה שאני יכולה להכיל את החסרונות, למרות שהם היו קשים לי מאוד עד לרמה שלא רציתי שום קשר עם הבחור, ולא יכלתי להסתכל עליו.. ועבדתי על זה, כי הייתי בטוחה שזה בסדר, לא ידעתי מה ההשלכות של זה באמת.. 

תודה לה', על החוסר, על הכאב, על העבר ועל העתיד. 

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰